שירה

יומא זכרון

צור ונטורה

מִתַּחַת לְחַלּוֹן הַבַּיִת שֶׁלְּךָ
אֲנַחְנוּ חֹולֵי אַהֲבָה.
מָחָר בַּלַּיְלָה הָעַם שֶׁלְּךָ יִשְׁתַּכֵּר בַּבָּמוֹת,
אֲבָל עַכְשָׁו
לֹא זְמַן לְסַפֵּר כַּמָּה טוֹבוֹת שֶׁלְּךָ
בָּאוּ בְּגַלִּים אֶל שְׂפַת יָמֵינוּ.

אַל תִּשְׁאַל,
בִּפְלַסְטֵרִים הָיִינוּ צְרִיכִים לְרַפֵּא אֶת הַלְּשַׁד שֶׁלָּנוּ, בְּמַכּוֹת בַּרְזֶל
לְיַשֵּׁר אֶת כָּל מְסִלּוֹת הַדְּרָכִים שֶׁהִתְעַקְּמוּ.
וּמִכָּל מַכָּה
שֶׁהִנְחַתְנוּ עַל הַבַּרְזֶל הַקָּטוּם
עָלְתָה עֲנָנָה שֶׁל אֵפֶר.

אַל תִּשְׁאַל אַיֶּכָּה. אֲנַחְנוּ כָּאן,
שָׁרִים לְךָ עֶרֶב בְּשָׁנָה
כָּל שָׁנָה
שִׁירִים שְׁבוּרִים שֶׁהֵם בְּרִית
בֵּינֵינוּ לְבֵין צְעָקוֹת שֶׁצָּעַקְנוּ נוֹאָשִׁים.

אָמְרוּ שֶׁאֵין לְמָה לְרַקֵּד תַּחַת חַלּוֹנוֹת
וְשֶׁרַעַשׁ יִהְיֶה טוֹבָה לחוֹלִיִי
שֶׁלֹּא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם עִם עֲרֵמַת אֵפֶר,
וַאֲנִי אוֹמֵר,
מִתְחַנֵּן לְךָ

שכך אֲנַחְנוּ אוֹבְדִים בַּחָלָל
שֶׁבֵּין עוֹרוֹ שֶׁל עַם לְאַדְמָתוֹ.

שירה

אַפָרִים

ארנון איתיאל

א. שבת

 

כְּשֶׁאֹמַר "אֲפָרִים", שִׁלְגִּיָּה, אַל תַּחְשְׁבִי "שָׂדוֹת",
רֵיחַ שְׁפֵּק, מְקֻשְׁקֶשֶׁת וּמִיץ יְלָדִים
עֲצֵי הַלִּבְנֶה מִתְפַּקְּעִים מִבְּרִיאוּת
כִּי בְּאֵירוֹפָּה מְדַשְּׁנִים אוֹתָם בְּאֵפֶר גַּמָּדִים.

כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת, שִׁלְגִּיָּה: "גֵהֶיְמֶה שְׁטַאטְסְפּוֹלִיצַי"
זֶה מְצַלְצֵל חֲלוֹמֹתֶק
בַּ"שְׁטַאטְס" נִתָּז לָךְ קְצָת רֹק
שִׂפְתֵי פֶּטֶל עַל לֹבֶן תִּינֹקֶת.

תַּחְבִּיאִי אוֹתִי שִׁלְגִּיָּה?
אֲנִי שְׁמֶעקְל קָטָן שְׁחוּחַ גֵּו
אֲפִלּוּ כִּפָּה אֲדֻמָּה מַחְבִּיאָה גַּמָּדִים
בְּבֶטֶן הַזְּאֵב.

מָה יְהֵא, גְרֵטֶל, עַל חֲמֵשׁ שְׁנוֹתַיִךְ?
מִשְּׁמֵי רַמְקוֹלִים נִתָּךְ עָלַיִךְ גֶּשֶׁם עִצּוּרִים
וְהַצְּלָעוֹת שֶׁל הֶנְזְל דַּקּוֹת כְּגַפְרוּרִים
הַיְּלָדִים מִכִּכַּר שְׁלֹשֶׁת הַצְּלָבִים
אָכְלוּ אֶת שְׁבִיל הַפֵּרוּרִים.

 

ב. מוצאי שבת

 

קָרֵב יוֹם
אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם
וְלֹא לַיְלָה –
הַ יְּ ה וּ דִ י ם בָּ אִ י ם.

קוֹל אוֹרְלוֹגִין קוֹרֵא חֲצוֹת
הֵ ם בָּ אִ י ם,
מְבַקְּשִׁים יְלָדִים לְמַצּוֹת

קַלִּים, רוֹפְפִים כְּשִׁעוּל שַׁחֶפֶת
בְּרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת
מְשִׁיחֵי הָאַנְטִי-יֶפֶת.

בְּמַחֲנוֹת הַבְּרֵרָה הַטִּבְעִית
מַשְׁגִּיחֵי הַכַּשְׁרוּת דְּלוּקֵי אֶנְדּוֹרְפִינִים
בַּלָּנִיּוֹת אֲמוּנוֹת עַל הִיגְיֵנָה גִּזְעִית
אַשְׁכְּנַז טְהוֹרָה מִבְּלוֹנְדִּינִים

"לֹא תִּשְׁכַּח!" – לֹא נִשְׁכַּח
אֶת שֶׁעַל הָרְצִיף נִלְקַח
אֶבֶן בְּכֶלֶב שֶׁלֹּא מִסְתַּלֵּק
זִכָּרוֹן רִאשׁוֹנִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּק
זוֹכְרִים אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק.
זוֹכְרִים בְּמִסְפָּר כָּחֹל, בְּאוֹת קַיִן
זוֹכְרִים בְּצַלֶּקֶת סְבִיב הַזַּיִן
חֲלַב אִמּוֹתֵינוּ בְּטַעַם קְלִפּוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
מִשָּׁדַיִם גּוֹיוֹת, מִשְּׁבוּיוֹת מִלְחָמָה
הַ יְּ ה וּ דִ י ם בָּ אִ י ם
מוֹצְצִים נֶחָמָה.

שירה

עברי-גרמני

סיגלית בנאי

אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בְּאוֹפַנַּיִם
עִם בִּתְּךָ בַּת הַשְּׁנָתַיִם
בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה הַנָּאצִי טֶמְפֶּלְהוֹף
שֶׁהָפַךְ לְפַּארְק גָּדוֹל וְרֵיק
זֶה הַמָּקוֹם הָאָהוּב עָלַי בְּבֶּרְלִין אַתָּה אוֹמֵר
וְנִדְמֶה לִי שֶׁקּוֹלְךָ רוֹעֵד
תִּרְאִי אֵיךְ שֶׁהַדֶּשֶׁא מְכַסֶּה אֶת הָאַסְפַלְט
אֲנִי רוֹאָה
הִיפְּסְטֵרִים מִזְדַּקְּנִים בְּבִגְדֵי רוֹקְנְרוֹל
מִיָּמִין שְׁכוּנַת קָרָוָאנִים עֲנָקִית
שֶׁל פְּלִיטִים מִסּוּרְיָה
מִשְּׂמֹאל מִגְרַשׁ מִינִי גּוֹלְף אֵקוֹלוֹגִי
שֶׁבָּנוּ מֵאַשְׁפָּה
אֲנַחְנוּ עוֹצְרִים לָנוּחַ בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ גָּדוֹל
אַתָּה מַנִּיחַ כַּף יָד עַל הַגֶּזַע הַמְּחֻסְפָּס
וְאוֹמֵר לָהּ בְּעִבְרִית תִּרְאִי
זֶ ה  עֵ ץ
אֲנִי מְרִימָה מַבָּט לַצַּמֶּרֶת
וְחוֹשֶׁבֶת שֶׁהָעֵץ הַזֶּה בֶּטַח הִשְׁקִיף
עַל מִצְעֲדֵי הָרַאֲוָה שֶׁל הִיטְלֶר
בִּתְּךָ צוֹעֶדֶת אֵלֶיךָ מוֹשִׁיטָה יָדַיִם
עֵץ! עֵץ!
כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת טוֹפְפוֹת עַל הַדֶּשֶׁא
שֶׁלֹּא מְכַסֶּה אֶת הָאַסְפַלְט

שירה

נאמנות

דודו פלמה

אִמָּא בָּרְחָה מִלוּבְּלִין כַּאֲשֶׁר
צְרָחוֹת הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל הָאִישׁ הַקָּטָן
עִם הַשָׂפָם הִטְרִיפוּ עָלֶיהָ אֶת דַּעְתָּהּ
עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמַחֲנֶה רִכּוּז שָׂם לָמְדָהּ
אֵיפֹה נִגְמָר הָאָדָם וּמַתְחִיל הַכְּאֵב.

כַּאֲשֶׁר הָרוּסִים הִגִּיעוּ,
נִמְלְטָה עִם אָחִיהָ לְאוּזְבִּיקְסְטָן
וְשָׁם אִישׁ קָטָן עִם שָׂפָם גָּדוֹל
דָּרַשׁ מֵהֶם נֶאֱמָנוּת אוֹ לָמוּת
וְלָכֵן אָחִיהָ מֵת שָׁם מֵחֹסֶר
נֶאֱמָנוּת כְרוֹנִי וּמִטִּפוּס הַמֵעַיִם.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָהּ לְאַחַר תְּלָאוֹת רַבּוֹת
לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נֶאֱחְזָה בְּצִפֹּרְנֶיהָ
בָּחַיִּים עַצְמָם וְהָיְתָה נֶאֱמָנָה
כֹּל חַיֶּיהָ כָּאן לַטֵּרוּף שֶׁהֵגֵן עָלֶיהָ
וְלַכֹּחַ הָאָפֵל שֶׁל חֲרָדוֹתֵיהָ
חַסְרוֹת הַפֵּשֶׁר אַךְ הַוַדָּאיוֹת.

לְאַחַר מוֹתָהּ גִּלִּיתִי שֶׁהִטְמִינָה סַכִּין
מִתַּחַת לְמִזְרָן מִטָּתָהּ בַּבַּיִת הַסִעוּדִי
וְהֵבַנְתִּי שֶׁעַד יָמֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים
נוֹתְרָה נֶאֱמָנָה לְחוּשׁ הַנִּרְדָּפוּת
אוֹתוֹ חָלְקָה עִם בַּעֲלֵי הָחַיִּים הַזְּעִירִים
שֶׁשָּׁכְנוּ מִתַּחַת לָרִצְפָּה.

בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים
כַּאֲשֶׁר שָׁבוֹת וְעוֹלוֹת
צְרָחוֹת הַנֶּאֱמָנוּת
מְמִרְקַעֵי הַטֶּלֶוִיזְיָה
אֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיךְ
לְאַט
לְאַט
אֲנִי
הוֹפֵךְ
לִהְיוֹת
אִמִּי

שואה