מאת רוברט פרוסט

תרגום: ליאור מעיין

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם יִתַּם בְּאֵשׁ
יֵשׁ הָאוֹמְרִים בְּקֶרַח
לָמַדְתִּי מִן הַתְּשׁוּקָה שֶׁיֵּשׁ
טַעַם בְּמִי שֶׁמְּצַדֵּד בָּאֵשׁ
וְאִם שׁוֹב יֹאבַד עָלָיו הַכֶּלַח
מִיְּדִיעָתִי אֶת השנאָה כְּדַאי
לוֹמַר שֶׁעֲבוּר הַהֶרֶס, קֶרַח
יִהְיֶה מֻשְׁלָם וַדַּאי
וְאַף יִצְלַח כָּל כָּךְ.

Fire and Ice

BY ROBERT FROST

Some say the world will end in fire,

Some say in ice.

From what I’ve tasted of desire

I hold with those who favor fire.

But if it had to perish twice,

I think I know enough of hate

To say that for destruction ice

Is also great

And would suffice.

וְהַהוּא נְהַר, אִתְּמַר בֵּיהּ נְהַר דִּי־נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי. נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, טָבְלִין וּמִתְדְּכִין בֵּיהּ. וְנִשְׁמָתְהוֹן דִּרְשִׁיעֵי, נִדּוֹנִין בֵּיהּ, וְאִתְבְּעִירוּ קַמֵּיהּ, כְּקַשׁ לִפְנֵי אֵשׁ, וְהַיְנוּ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ

הַשָּׁמַיִם מִצְטוֹפְפִים לְעָשָׁן
שׁוֹלְחִים אֶת לַבַּת הַחשֶׁךְ
לְהַלֵּךְ בָּעֲלִיָּה
וְאָדָם נִסְקָל בְּאָדָם
וְאָדָם נֶחֱנָק מֵאָדָם
וְאָדָם נֶהֱרָג עַל הַדָּם
וּנְשִׁימוֹת נִשְׂרָפוֹת. נְמוֹגוֹת. מַחְלִיקוֹת
לִנְהַר דִּי־נוּר הַזּוֹלֵג מֵעֵינֵי אֲחָיוֹת
הַזּוֹלֵג מֵעֵינֵי אִמָּהוֹת

לֹא הָיָה אוֹר.
רַק רוּחַ אֱלֹקִים מְלַטֶּפֶת פְּנֵי תְהוֹם
כְּשֶׁשַּׁיֶּרֶת נֵרוֹת מְהַלֶּכֶת כִּבְנֵי מֵירוֹן
וְהָהָר עוֹלֶה בָּאֵשׁ
וְהַלֵּב אֵינֶנּוּ
אֻכַּל

זֶה עֶרֶב לָ”ג בָּעֹמֶר
וּבַשְּׂרֵפָה הַזּוֹ
אֲנִי מַטְבִּיעַ עַצְמִי
בַּסּוֹד

גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ.(תהילים קיט  יח)

עַכְשָׁו אֵשׁ

וְאֶצְלִי לָ”ג בָּעֹמֶר גַּם חֹרֶף

וַאֲנִי הוֹפֶכֶת וּמְהַפֶּכֶת בּוֹ

אוֹתִיּוֹת: גַּל

רַק גַּל אֶחָד קָטָן

גַּל עֵינַי וְאַבִּיט

הִנֵּה אוֹסִיף קוֹצָהּ שֶׁל יוֹ”ד

לַמְּדוּרָה וְיִהְיֶה הָעֹמֶר

לְעָמְרִי

עַד שֶׁיַּצִּית הַזֹּהַר אֶת

שְׂדוֹת הַקַּיִץ הָרְחוֹקִים

וְנִיצוֹץ אֶל נִיצוֹץ יִקְרָא:

אִינְתָא אִינְתָא

אִינְתָא

עָמְרִי