למות או לכבוש את הגן

עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְשִׁשָּׁה יָמִים לָקַח לֶאֱלֹהִים
לְהַגִּיד שֶׁטּוֹב, לָנוּ שִׁשָּׁה מִילְיוֹן
וַעֲדַיִן אוֹמְרִים שֶׁטּוֹב
מְאוֹד.

אֵלּוּ פְּנֵי דּוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב:
אָבַד כְּבָר צֶלֶם אֱנוֹשׁ,
נוֹתַר רַק לִהְיוֹת בְּצַלְמוֹ כִּדְמוּתוֹ
לִפְלֹשׁ אֶל אֶרֶץ, גַּן עֵדֶן
לִכְבֹּשׁ.

וּבְּעִקְבְתָא יִסְגֵּא,
זֶהוּ עִדְּנָא פוּן יִידִישֶׁע חוּצְפֶּע,
שִׁרְיוֹן מִצִּיּוֹן מְנַתֵּץ חֲרָבוֹת מִתְהַפְּכוֹת
דֻּגְמָנִיּוֹת הַנֶּשֶׁק, הַבַּחוּרוֹת הַהֵן
מְפַתּוֹת הַכְּרוּבִים הַשּׁוֹמְרִים —

לִפְלֹשׁ לְגַן עֵדֶן,

לִכְבֹּשׁ!