יעל חורי כהן

 “שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ…” (בראשית כה, כג)

כְּשֶׁעָבַרְתִּי בְּמֵאָה שְׁעָרִים

בָּעֲטָה בְּמֵעַי אַחַת

שֶׁרוֹצָה לְהִוָּלֵד בְּסַפְסַל יְשִׁיבָה

בָּהּ נִבְרָא עוֹלָם בְּכָל רֶגַע

בְּלִי חַלּוֹנוֹת

בְּאַרְבַּע אַמּוֹת

לִשְׂחוֹת בַּנָּהָר עִם רַבִּי יוֹחָנָן עִם רֵישׁ לָקִישׁ

לְהַתְרִיס

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קֻשְׁיוֹת וּלְיַשְּׁבָן

בְּעֵדֶן, לֹא רָאֲתָה עַיִן מֵעוֹלָם.

כְּשֶׁעָבַרְתִּי בְּתֵל אָבִיב

הִתְנַעֲרָה בְּבִטְנִי אַחֶרֶת

שֶׁרוֹצָה לְהִוָּלֵד בֵּין

מִגְדְּלֵי עֲנָק עָרְפָּהּ נִמְתָּח לְמַעְלָה לְמַעְלָה

הִיא קְטַנָּה

וְקַטְנוּתָהּ בֵּית מָנוֹחַ לָהּ

מִתְפַּתֶּלֶת בֵּין רְחוֹבוֹת אֲפֵלִים, זָרָה בֵּין זָרִים

חַיִּים תַּת קַרְקָעִיִּים רוֹטְטִים בְּבִטְנָהּ עִנְבָּל מִתְנוֹעֵעַ הַחֹפֶשׁ נוֹשֵׁק לִשְׂפָתָהּ

הֶתְקֵף חֲרָדָה.