שירה

מיין לפי
  • מיין לפי
  • יוצר/ת
  • תאריך
  • יצירה
  • פופולריות
שירה

עוצמות עיניים

חנה קרמר

 

בְּמִצְעַד יוֹם הַשּׁוֹאָה
חָטְמִיּוֹת זִיפָנִיּוֹת מַצְדִּיעוֹת לִי בְּפַרְצוּפִים ורֻדִּים כְּשֶׁאֲנִי מְטַפֶּסֶת מְזִיעָה
וְעולָה
כְּמוֹ כַּלָּה
זְקֵנָה אֲבוּדָה
בְּמַסְלוּל יָרֹק לָבָן מִדְבַּר יְהוּדָה
הֲתֵדַע?
סְלָעִים נִשְׁבָּרִים נוֹפְלִים נֶעֱקָרִים
הוֹרְסְט גְּרַאבֶּן הוֹרְסְט גְּרַאבֶּן צַעֲדַת נָאצִים בּוֹעֲטִים בְּמַגָּפִים בִּיהוּדִים
הֵדִים
סְלָעִים עֲצוּמִים נוֹפְלִים בְּעֵין פְּרָת כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֶדֶת בְּזִמְרָת
הָאָרֶץ
הַמַּיִם שְׁקוּפִים  דָּגִים מְדַגְדְּגִים
אוֹתִי אֲנִי צוֹחֶקֶת צוֹרַחַת צוֹחֶקֶת צוֹרַחַת כְּמוֹ צִפֳּרִים שְׁחֹרוֹת  בַּחֲגָוִים
שְׁתִיקַת סִפּוּרֵי סָבִים
הַחָטְמִיּוֹת הַזִּיפָנִיּוֹת
נְשָׁמוֹת נִרְצָחִים הוֹמִיּוֹת
וְאֵיךְ הַמַּיִם שָׁרִים
צְלִילִים חֲזָקִים שֶׁל הֶהָרִים
הֲמוֹנֵי פַּרְפָּרִים אַךְ נוֹלְדוּ וְהֵם עוֹלְצִים
בִּכְנָפַיִם מְנֻמָּרוֹת לְבָנוֹת כְּתֻמּוֹת אוֹ חוּמוֹת עַל כּוֹתְרוֹת הַקּוֹצִים
נֶשֶׁף פַּרְפָּרִים מִתְפַּרְפְּרִים
מְעֻנְּגֵי חֶמְדָּה בֵּין הַשְּׁבָרִים
אֲנַחְנוּ רוֹבְצוֹת עַל הַסֶּלַע הָעֲנָק
אַתְּ מְכִינָה קָפֶה חָזָק
   בְּגַן עֵדֶן    שֶׁל מַטָּה וְשֶׁל רוֹם
אֵין שׁוֹאָה    אֵין פּוֹגְרוֹם
 רַק מַיִם
עוֹצְמוֹת עֵינַיִם
שירה

צהריים בגרר

ארנון איתיאל

 

לעילוי נשמת רוני אשל

 

 

 

יאמר ג’ פעמים כשהוא מעוטף:

“אנשים פוצצו את שעון חול

אנשים רצים לי לגדר”

 

 

הוֹדוּ לַה’ כִּי טוֹב אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים רָצִים לִי לַגָּדֵר אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
אֶחָד חָצָה חָמוּשׁ אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
אֲנָשִׁים פּוֹצְצוּ אֶת שְׁעוֹן חוֹל אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
קַבְּלוּ שֶׁהֵם חֲמוּשִׁים אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
הַמְשֵׁךְ מִשְׁנֶה שְׁלִילִי אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
הֵם נִמְצָאִים כָּרֶגַע מוּל הַחֹר אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
תַּחֲנוֹת דְּיֶיגוֹ אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
מִתְעַסְּקִים עִם הַגָּדֵר אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
קַבְּלוּ שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים
הַמְשֵׁךְ מִשְׁנֶה קַבֵּל שְׁעוֹן חוֹל
פּוֹצְצוּ אוֹתָהּ כָּרֶגַע אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
תַּחֲנוֹת דְּיֶיגוֹ אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
תַּחֲנוֹת דְּיֶיגוֹ      מָה אִתִּי אַשְּׁרוּ קַבָּלָה
תַּחֲנוֹת דְּיֶיגוֹ
אַשְּׁרוּ קַבָּלָה

 

 

הַבָּלָדָה עַל דְּיֶיגוֹ, הַפָּרָשׁ הַטּוּרְקִי
שֶׁאֶת שְׂפָמוֹ מָשַׁח בְּשַׁעֲוָה
בְּרִילַנְטִין וְקַמְפוֹר בְּמִטְפַּחַת
וְעַל הַיָּד שְׁעוֹן חוֹל עָנַד,
וְאֶת רוֹנִי הַקְּטַנָּה בָּא לָקַחַת

 

 

הַבָּלָדָה עַל רוֹנִי הַקְּטַנָּה
כָּל הַבֹּקֶר עָבְרָה, תַּחֲנָה תַּחֲנָה
נִשְׁמְעָה מְקֻטַּעַת, מִשְׁנֶה לֹא עָנָה
וְחִכְּתָה סַבְלָנִית עַד שֶׁדְּיֶיגוֹ הִגִּיעַ
טְעוּיָה, עֲרוּיָה, חֲבוּיָה בִּגְוִיָּה

 

 

צָהֳרַיִם בִּגְרָר, זַעֲקוֹת הַזְּבוּבִים, פָּרָשׁ טוּרְקִי בּוֹטֵשׁ

בְּרַעֲמַת הַדְּיוּנָה.
שָׂפָם, צִדּוּד וְהַגְבָּהָה, רוֹאֶה לֹא רוֹאֶה, יוֹרֶה לֹא יוֹרֶה
קוֹפֵץ לַחוֹל “אַתְּ בְּסֵדֶר?”
“עַכְשָׁו אֲנִי בְּסֵדֶר”
כָּךְ רָכְבוּ אֶל הַשְּׁקִיעָה, דְּיֶיגוֹ וְרוֹנִי הַקְּטַנָּה
כָּךְ נִמְצָא פָּרָשׁ אֶחָד, טוּרְקִי,
שֶׁרָכַב וְיָרַד וְאָסָף וְעָלָה
סוֹף סוֹף גֶּבֶר אֶחָד שֶׁאִשֵּׁר קַבָּלָה.

 

 

שירה

ארץ ירדן וחרמונים

אלחי סלומון

 

לחיילינו העומדים מנהר ועד נהר

 

 

 

אֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, הַר מִצְעָר
יִשְׂרָאֵל בָּלַע לְשׁוֹנוֹ וְהִתְקַפְּלָה לוֹ
שֶׁכָּל אַרְצוֹ גְּלוּלָה תַּחְתָּיו
שֶׁאֲבָנֶיהָ חַרְבוֹת בַּרְזֶל
וּבַהֲרָרֶיהָ נְחֹשֶׁת מִנְעָלֵךְ.

 

אֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים
שְׁפוּכִים הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נִטָּיוּ
וְאֵין שָׂפָה לַסִּיר שֶׁלָּנוּ, וּפְנֵי לוֹעוֹ מִפְּנֵי צָפוֹנָה
נַחֲלָה עַד בְּלִי דַּי
וְהָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת כְּמוֹ זְכִירָה מְאֻבְטַחַת
אֵיזֶה יַבֹּק קָשׁוּר עַל קְצֵה הַנַּעַל
כְּמוֹ קוֹנְסֶפְּצִיָּה שֶׁכָּלָה כִּלְחָהּ וְהִיא חָפְשִׁי          יָהּ
שָׁבוּ גְּבוּלוֹת לִגְבוּלָם, נִקְבָּעוּ

 

גְּבוּלוֹת בִּגְבוּלָם
אַרְצֵנוּ, עֵבֶר, יַרְדֵּן מֵעֵבֶר חֶרְמוֹנֵיהַ
מִדְבָּרִית וְגַם תִּהְיֶה פּוֹרַחַת, גַּם נֻקְשָׁה וּנְחוּשָׁה
הַטַּל יוֹרֵד
עַל הַרְרֵי בֵּית סוּרְיָה
כִּפּוֹת שְׁלוּגוֹת עוֹמְדוֹת עַל אֹפֶק וּכְבָר מֵאָחוֹר
הָעֵינַיִם שֶׁל הַמְּדִינָה הַחֲדָשָׁה צוֹפִיּוֹת
רַק שֵׁבֶט בֶּדְוִי קָטָן סוֹבֵב עַל אֶרֶץ, בּוֹאוּ בְּשָׁלוֹם קֵדְמָה
אֶל אֶרֶץ לְלֹא עַם, עַם שֶׁל אֶרֶץ, אֶרֶץ לְעוֹלָם
הִיא לָנוּ אֵם וְאָנוּ הַוְּלָדוֹת, לָאָרֶץ
שְׁתֵּי גָּדוֹת.

 

פַּאֲתֵי בַּגְדָּד, תַּדְמֹר
בָּבֶל וִירוּשָׁלַיִם כְּבָר נוֹשְׁקוֹת
הָאָרֶץ הִתְפַּשְּׁטָה
עַל כָּל הָאֲרָצוֹת
קַו “מְדִינוֹת” אֲשֶׁר מָתְחוּ קוֹלוֹנְיוֹת, סַרְגֵּלִים הֻטְּלוּ אֵין חֵפֶץ
עַל מַטְלִיּוֹת חוֹלוֹת
נִמְחֲה
וְאַבְרָהָם מַסְכִּים
עַכְשָׁו חוֹתְמִים –
הָלְאָה גְּבוּלוֹת אָוּשְׁוִיץ, קִמּוּרֵי הַנַּעֲרָה, צָרִים –
אִימְפֶּרְיָאלִיסְמוֹס, נֶהֶנְתָנִים
רִיתְמוּס מֶרְחָבִים, מֶרְחָבִים – – –

 

 

 

שירה

שָׁם

זיו חן

 

 

שָׁם

 

 

שָׁם
עוֹבְדִים וִירֵאִים
קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים

 

שָׁם
קְדוֹשִׁים וּבְשָׂרִיִּים
גּוּפָנִיִּים וְנִשְׁמָתִיִּים

 

שָׁם
שִׁיר לְוִיִּים
כֹּהֲנִים עוֹבְדִים

 

שָׁם
בְּנֵי לֵוִי מְשַׁמְּשִׁים
בִּנְוֵיהֶם יִשְׂרְאֵלִים

 

שָׁם
כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ
וְכָל יִשְׂרָאֵל עִם חֲבֵרוֹ

 

שָׁם
בַּיִת שֶׁלְּךָ שֶׁלָּנוּ
לְכָל עַם תִּקְרָאֶנּוּ

 

שָׁם
הִתְמַסְּרוּת קָרְבָּן
וּתְפִלָּה מִזְדַּהָה

 

שָׁם
יַיִן מְנֻסָּךְ
וּזְבִיחַת בָּשָׂר

 

שָׁם
מִנְחַת צֶמַח
וְדָם בְּקֶרֶן מִזְבֵּחַ

 

שָׁם
בֵּית
מִקְדָּשׁ

 

שָׁם
לֹא פֹּה
עוֹד לֹא

 

 

 

 

עיר מלוכה

 

 

כְּלִילַת יֹפִי
עֲנָקִית רוּחַ
אֲחִידַת אֲבָנִים
תְּמִימַת לֵב

 

סָבִיב הָרִים אַדִּירִים
מָלְאָה גֹּדֶל פְּנִימִי
מֵעָפָר קָמָה וְגַם נִצָּבָה
שְׁאִיפָתָהּ אֶל שְׁמֵי מַעְלָה

 

אֲרֻכַּת יָמִים
קוֹנָה חָכְמָה
עֲשִׁירָה וּכְבוֹדָהּ
בָּהּ חַי חַיִּים

 

עִיר מְלוּכָה
שֶׁעוֹשָׂה חֲבֵרִים
שֶׁקֹּדֶשׁ וְחוֹל לָהּ אֶחָד
אוֹר בְּתוֹךְ כְּלִי

 

 

 

 

הלל שלם ותיקון חצות

 

ליום ירושלים

 

 

נֶפֶשׁ מִשְׁתּוֹחַחַת
חֵרְפוּהָ צוֹרְרִים
מוּקֶמֶת מֵעָפָר דַּל
מֵאַשְׁפּוֹת מִתְרוֹמְמָהּ

 

לָמָּה זְנָחָנוּ
קוֹדֵר הִתְהַלַּכְנוּ
כְּשֶׁהָרִים רוֹקְדִים
אֲגַמֵּי מַיִם בַּצּוּרִים

 

מִי יַעֲלֶה בְּהַר
מִי יִשָּׂא בְּרָכָה
עָלֵינוּ וְעַל בָּנֵינוּ
קְטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים

 

אוּלַי קְצָת הֶאָרַת פָּנִים
הוֹדָאַת עַמִּים אֱלֹהִים
מוֹסֵרִים נִפְתָּחִים
כּוֹסוֹת נִשָּׂאִים

 

סוֹד יְשָׁרִים
מַעֲשִׂים גְּדוֹלִים
הָאֻמִּים מְשַׁבְּחִים
אֱמֶת לְעוֹלָם

 

פֶּשַׁע מָחָה
חֲטָאִים שָׁבִים
חַגִּים נֶאֱסָרִים
חֶסֶד לְעוֹלָמִים

 

שירה

שיר מלחמה

ידידיה ונגרובר

 

מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁנָּפְלָה

עוֹד תָּקוּם וּתְהִי לְגָאוֹן

וְעַם מְדֻכָּא וּמֻשְׁפָּל עַד עָפָר

שׁוּב יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כַּהֲמוֹן

 

אַל יֵאוּשׁ הַבּוֹנִים וְאַל פַּחַד

מוּל יְמֵי מִלְחָמָה וּמָדוֹן

כִּי לֹא עֵת הִיא לָשֶׁבֶת בְּנַחַת

רַק עֵת לֶאֱחֹז בַּכִּידֹן

 

וְעֵת הִיא לָצֵאת אֶל שְׂדֵה־קְרָב

לְהַרְעִישׁ בְּרַגְלֵינוּ הַחֶלֶד

לְהַכְרִית מִקִּרְבּוֹ בְּנֵי־עֲרַב

בִּמְכוֹנוֹת הַבַּרְזֶל וְהַפֶּלֶד –

 

וּבְעֹז הַמַּבָּט שֶׁל חַיָּל הַשּׂוֹחֵק

אָנָּא אַל יִרְאֶה מָוֶת הַגֶּבֶר

כִּי תְּפִלַּת הַלּוֹחֵם בַּכַּדּוּר הַשּׁוֹרֵק

הַפּוֹלֵחַ עַד עֶצֶם וָקֶבֶר

 

אַךְ פֶּלִיא הוּא שֵׁם מְשִׁיחֵנוּ

שֶׁגֵּו כָּל חַיָּל מָךְ זוֹקֵף

בְּדֶמַע הֻתְוָה עַל מִצְחֵנוּ

וְקֵץ כָּל בָּשָׂר הוּא עוֹטֵף

 

בְּכָל נִיעַ יָד וּבְכָל זִיעַ רֹאשׁ

שֶׁל אוֹרְבִים בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים

נִבָּט מוֹשִׁיעֵנוּ אֲשֶׁר בָּא לַחְבֹּשׁ

פְּצָעֵינוּ מִיְּדֵי אַכְזָרִים

 

כִּי לֹא בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים – אַךְ בְּדָם

יָקוּם לְעַמּוֹ הַגּוֹאֵל

בְּעֵת חֵרוּף נֶפֶשׁ מֻשְׁלֶכֶת אֶל כַּף

דּוֹרֶכֶת בְּאַף דַּרְכֵי־אֵל

 

הֵן בָּנוּ הוּא וּבְקִרְבֵּנוּ

אֱלוֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל

בִּמְלוֹא רֹחַב וְעֹמֶק אַרְצֵנוּ

בִּכְנָפֵינוּ, עִמָּנוּ אֵל

 

יוֹשֵׁב כְּרוּבִים וְדוֹלֵק מֶרְכָּבוֹת

שׁוֹכֵן עֲרָבוֹת בְּפִגְזֵי מַרְגֵּמָה

מִלֹּעַ תּוֹתָח הוּא מַרְעִים בְּקוֹלוֹ

מֵאִיץ גַּלְגַּלֵּי הַסּוּפָה בְּחֵמָה

 

זוֹמֵר עָרִיצִים בְּזִמְרַת הַקָּלִיעַ

רוֹמֵס בַּזַּחְלָ”מ חֲצֵרוֹת וּדְרָכִים

בְּזֹהַר הָאֵשׁ הוּא מֵאִיר הָרָקִיעַ

שׁוֹכֵן בְּקוֹרְאֵי ‘הִסְתַּעֵר’ וְרָצִים

 

 

*

 

וְהָיָה לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה

נַחֲלֵי דַּם־אוֹיֵב יְרַוּוּךְ

בְּעַד כֹּפֶר נַפְשֵׁנוּ קְחִי נָא

גְּוִיָּתָם, וְלֹא עוֹד יְעַנּוּךְ

 

גַּם אִם קֵץ הַיָּמִים לוּ יָבוֹא

יִמְצָאֶנּוּ וְאָנוּ עוֹמְדִים

עַל מִשְׁמֶרֶת הָעָם וּכְבוֹדוֹ –

לוֹהֲטִים כְּצוּרִים חֲצוּבִים

 

כִּי עַז מִצּוּרָם הוּא צוּרֵנוּ

חָצוּב מִבּוֹרוֹת הַגֵּאוּת

שֶׁל חֹשֶׁךְ וּתְהוֹם עַד אוֹרֵנוּ

יָהֵל עַל נֶצַח מַלְכוּת

שירה

שלום לשלום

אלי פינק

 

בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה 

קָמָה

בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה 

נָפְלָה

עַל אוֹדוֹת נְבוּאַת הַשֶּׁקֶר:

כַּלִּי לָךְ שׁוֹמֵר,

כַּלִּי מַרְשׁ מִלְחָמָה,

רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא.

 

הִנֵּה בָּאָה עֵת לַחֲלֹם

רְנַּנָה שִׁיר לַשָּׁלוֹם

נֵצֵא נְחוֹלֵל לוֹ יוֹם-יוֹם

הֲלֹא יָצָא לְדַרְכּוֹ 

שִׁלְשׁוֹם

פּוֹסֵעַ מַעֲדַנּוֹת

אל גֵּיא בֶּן הִנֹּם.

 

עַל מִזְבְּחוֹ הֶעְלֵית

עוֹלוֹת וּזְבָחִים

בָּנַיִךְ בְּנוֹתַיִךְ בְּאֵשׁ

אֲשֶׁר לֹא צִוָּה לָךְ

אֱלֹ-הִים. נִטְשִׁי מוּסָר עַוְעֲוִים

עַל מִזְבַּח רַחֲמַיִךְ 

דָּם יַלְדֵי בִּלְתִּי 

מְעֹרָבִים

אַחַיִךְ, אַחְיוֹתַיִךְ

זְקֵנִים, טַף, נָשִׁים  –

רְתוּחִים:

 

עוּרִי עוּרִי!

מָתַי תָּבוֹא קַשְּׁתוֹתָם –

בְּלִבֵּךְ

קְרִיאָתָם –

הַשְׁכָּמָה?

קְרִיאַת שׁוּעָלִים קְטַנִּים

מְחַבְּלֵי בַּכְּרָמִים –

בִּלְרוּח בִּלְדָּם נִפְדֵּיכּ

יָא פָלַסְטִין?

שירה

זה וזה

חנה קרמר

 

אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נוֹסְעוֹת בַּכְּבִישׁ הַמְּפֻתָּל

אוֹמֶרֶת זֶה וְזֶה וְזֶה אַתְּ רוֹאָה וּמַצְבִּיעָה גַּם זֶה

וְזֶה וְזֶה וְזֶה וְזֶה יִהְיוּ שֶׁלָּנוּ

כָּאן בִּמְקוֹם הַכְּפָר 

הַמְּכֹעָר יָגוּרוּ מִשְׁפָּחוֹת

וִילָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בְּמֶרְחַקִּים בְּמֶרְחָבִים וְכוֹכָבִים בָּרָקִיעַ הוֹלְכִים בֵּינוֹתַיִם

מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַנֶּהְדָּר מָלֵא מַיִם 

וּשְׁתַּיִם גְּדוֹתַיִם לַיַּרְדֵּן מִשְּׁנֵי עֶבָרַיִּים

גּוֹלָן וְגִלְעָד וּבָשָׁן וּמוֹאָב וְשׁוֹמְרוֹן וְשָׁרוֹן וַעֲרָבָה וְעַזָּה וְזֶה סִינַי זֶה סִינַי

עַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל אָמַר אדנ-י

גַּלְגַּלֵּי עֵינַי מִכָּאן לְכָאן עַל הַשְּׁלָטִים הָאֲדֻמִּים : הַכְּנִיסָה לַיִּשְׂרְאֵלִים אֲסוּרָה

עֲבֵרָה

נוֹרָא

וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ בּוֹאִי נִבְרַח בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אֶל מֵעֵבֶר לַשְׁלָטִים 

אֶל הַטְּרָשִׁים הַוָּאדִיּוֹת אֶל הַלְּבָנוֹן וְהַמִּדְבָּר

הַיָּם הַגָּדוֹל וְכָל הַשְּׁאָר

נִשְׁכָּב פְּרוּשׂוֹת יָדַיִם פְּשׁוּטוֹת רַגְלַיִּים

נִהְיֶה אֲרֻכּוֹת וּרְחָבוֹת כְּמוֹ גּוּלִיבֵר כְּמוֹ עוֹג

כְּמוֹ חוֹנִי נָעוֹג 

עִגּוּל 

לְכָל הָרוּחוֹת. כָּל הַלַּיְלָה גַּפֵּינוּ כְּחוּט בְּצוּרַת גְּבוּל

נֶאֱזֹק אוֹתָנוּ אֵלֶיהָ וּנְנַשֵּׁק לָהּ וְנִלְהַט, וְנִנְשֹׁם בְּרַעַשׁ גָּדוֹל וְנִנְשֹׁם בַּלָּאט וְלֹא נְוַתֵּר עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר 

מִמֶּנָּה 

הַכֹּל אֶל קִרְבֶּנוּ וְלֹא עוֹד

וְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר תָּבוֹא, וּמְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ יִתְעוֹרֵר בָּאֹפֶק יַעֲמֹד

וְאַתְּ תַּגִּידִי לִי תִּבְחֲרִי רַק תִּבְחֲרִי בַּיִת זֶה

אוֹ זֶה אוֹ זֶה. עַכְשָׁו הַכֹּל שֶׁלָּנוּ כְּבָר לָנוּ כְּבָר חָלַמְנוּ כְּבָר פָּסַעְנוּ כְּבָר חָטָאנוּ וְתִקָּנוּ וְסִיַּמְנוּ לְבָרֵר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת 

אֲנַחְנוּ רוֹצוֹת 

לַחְפֹּר בְּאֵרוֹת 

לִבְקֹעַ נִקְבּוֹת זוֹהֲרוֹת 

אַחֲרֵי הַמְּרִיבוֹת נִשְׁכָּבוֹת הָאֲהָבוֹת 

וְנֵלֵד אֶת הַתִּינֹקֶת הַיְּפֵהפִיָּה וְנִקְרָא לָהּ בִּשְׁמָהּ 

רְחוֹבוֹת

וְהִיא תְּהֵא מְבֻתֶּרֶת מְקֻמֶּטֶת וְשׁוֹתֶתֶת אֵימָה

וּתְהֵא רַכָּה וַחֲלָקָה וּמוֹשֶׁכֶת מֵימֵי אֲדָמָה

מֵימֵי כָּל הַתְּהוֹמוֹת 

תֶּאֱסֹף  בְּגֻמּוֹת, בָּאַדָמוֹת 

בָּלֵס, בִּדְיוּנוֹת, בְּסַלְעֵי הַכֻּרְכָּר

בַּטׇּרָה רֹסָה, בַּמִּדְבָּר

בּוֹלַעַת הַכֹּל אֶל רֵחֶם אֲדֻמָּה 

תְּהֵא שְׁקוּפָה וְיָפָה שׁוֹטֶפֶת אֶרֶץ שְׁלֵמָה 

אֶל אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה

הַלְלוּיָהּ

שירה

פרחי תחילה

יוסי סוויד

 

פִּרְחֵי טוֹן עוֹלִים 

בַּאֲדָנִית רֵאשִׁית צְמִיחַת 

לשרטט

מִתְאָר גָּאוּל

אל כָּל פְּנֵי שֶׁטַח נְקֻדּוֹת פְּרִיצַת 

מִזְרָחֵנוּ

הַדְּקוּרוֹת הַמְעֻנּוֹת הַנֶּחְרָפוֹת

זָּבוֹת תְּנוּבוֹת שַׁדַּי 

יָעַל חֵץ הַפֶּרַח תְּלוּל מַּסְלוּל

עַל גִּבְעוֹלוֹ הֶעָלוּל 

יַּחַץ מֶרְחַב הֶחָלוּל

בְּאַפּוֹ מוֹסְדֵי אֶרֶץ פְּנִימָה יִקְדַּח וָמַעְלָה יִפְרֹץ 

מֵעַל כּוֹתֶרֶת אֲפַרְפַּר יַפְרִיחַ

מְזַרַת הָאֵימָה

עַל פְּנֵי לוֹקְקֵי דָּמֵנוּ נִּדְהָמִים

תִּשְׁתַּקֵּף אַךְ הַפַּעַם הַזּוֹ – חֲרָדָה תְּמִימָה

טוֹן טוֹן טוֹן טוֹן אֵלּוּ פִּרְחֵי קֵּץ

פִּרְחֵי הַתְּחִלָּה

וּבָם יֵחָתֵם

מִי לְשֵׁבֶט מִי לַחֶסֶד

מִי לְרָעָב מִי חַיָּה

בָם יֵחָקֵק

הֲרֵי זֶהוּ יוֹם רִאשׁוֹן 

לַהִיגְ’רָה הַשְּׁנִיָּה

קוֹמְמִיּוּת זֶה הבית הַמְּשֻׁלָּשׁ 

רַב הַשֶּׁטַח

שֶׁל עָם מְלֻמָּד מִּלְחָמָה

וּבְמִטְבָּחוֹ הַנִּנְטָשׁ

יִשְׁפֹּת קְדֵרָתוֹ עַל גַּבֵּי אוֹתָהּ הַכִּירָה – הַבִּיטִי אִמָּא

נַמְשִׁיךְ מֵאוֹתָהּ 

אוֹתוֹ תַּבְשִׁיל עִזִּים – אוֹתוֹ שׁוֹק תְּרוּמָה.

שירה

כתום כתום כתום

ארי יארמיש

 

כָּתֹם כָּתֹם כָּתֹם. כָּל הָאָרֶץ כָּתֹם. 

 

הַמֶּחְדָּל הַגֵּרוּשׁ הַנְּקָמָה. דַּחְפּוֹר מוֹרִיד בַּיִת מוֹרִיד מוּצָב מוֹרִיד גָּדֵר מוֹרִיד בַּיִת. בַּיִת הָרוּס שָׁבוּר שָׂרוּף. דְּמָעוֹת בַּכִּכָּר בַּמַחְסוֹם בַּצְּמָתִים. אַחִים לֹא מַפְקִירִים לֹא מְגָרְשִׁים לֹא יְשֵׁנִים בַּלַּיְלָה מִפַּחַד הָאוֹיֵב. דְּגָלִים עוֹטְפִים גּוּפִים רוֹעֲדִים. מִתַּחַת לַדֶּגֶל שַׁכְפָּ”ץ, מִתַּחְתָּיו קֶבֶר עָקוּר, מִתַּחְתָּיו תַּלְתַּל זָהָב בּוֹדֵד. דֶּגֶל בְּחֲצִי הַתֹּרֶן, חֲלָלִים עַל אַדְמָתָם, חֲלָלִים נֶחְפָּרִים מֵאַדְמָתָם, אַדְמָתָם חוֹפֶרֶת חֲלָלִים, אֲרוֹנוֹת שׁוֹתְקִים. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן. נִשְׁכַּבְנוּ, נָפֹצְנוּ, נַסְנוּ. שׁוּבָה ה’. נָשִׁיב אֶת כֻּלָּם, עַד הָאַחֲרוֹן, עוֹד נַחֲזֹר עוֹד נָשׁוּב. הַשָּׂטָן צוֹחֵק, סוֹחֵר בְּגוּפוֹת, בְּקִבְרֵי אַחִים וַאֲחָיוֹת, אֲרוֹנוֹת שׁוֹתְקִים. קְבָרִים פְּתוּחִים בִּשְׁמֵי הָעֶרֶב. מַקֵּל הַנְּדוּדִים נִטַּל שׁוּב. גּוּף נִשְׁחַט עַל אַדְמָתוֹ, שָׁבַת הַשֶּׁמֶשׁ הַכְּתוּמָה. תָּמָר זָהֹב נוֹפֵל שָׁדוּד מֵרָאשֵׁי הַדְּקָלִים הַזּוֹהֲרִים. הַכְּתֹבֶת הָיְתָה עַל הַקִּיר שֶׁל הַבַּיִת, הַהוּא הֶחָרוּב. מְחִיר הַשָּׁלוֹם, מְחִיר הַשְּׁפִיּוּת, מְחִיר הָעִוָּרוֹן. לֵב נִשְׂרַף שׁוּב. לֹא נִשְׁכַּח וְלֹא נִסְלַח. 

 

כָּתֹם כָּתֹם כָּתֹם. כָּל הָאָרֶץ כָּתֹם.

 

     15.8.2005 / 26.2.2025

שירה

מניפסט לחירות

אמרי פרל

 

וּמָה תֹּאמַר?
אָחִי חוֹרֵךְ שָׁמַיִם
שְׁמוֹנֶה מָאתַיִם,
וּמָה תֹּאמְרִי אֲחוֹתִי
אֲחֻזַּת הַפֶסְטִיבָלִים
לְקוֹל קְרִיאוֹת שֶׁבֶר הַפּוֹלִיטִיקָאִים.
הֲלֹא גַּם הֵם מֻחְזָקִים מַרְיוֹנֵטוֹת
בְּיַד תְּמָנוּנִים, נְפִילֵי שָׁמַיִם.
לְאָן תַּפְנוּ אֲזֶנְכֶם הַמְּחֹרֶרֶת
לְאֵיזֶה אָדוֹן תִּרְצָעוּהָ?

 

הֲתָעֵזּוּ לָרֶדֶת לְחֹר הָאַרְנָב?
מְרִירוּת גְּלוּלָה אֲדֻמָּה?
כִּי הַמַּטְרִיצָה עָמֹק שָׁלְחָה זְרוֹעוֹתֶיהָ
שָׁנִים מְזִינָה וְזוֹנָה, בְּתַת הַכָּרָה.

 

“שִׁלְטוֹן הָעָם” אַנְשֵׁי הָעִלִּית זוֹעֲקִים
בְּחֵרוּף נִלְחָמִים נֶגֶד הַגֶּזַע
“וְכִי הָאֱלוֹהַּ יִבְחַר עַם סְגֻלָּה נִבְחָרִים?” – כָּךְ אוֹמְרִים
גַּם בָּכֶם לֹא בָּחַר הָאֱלוֹהַּ
גַּם הָעָם לֹא הֵרִים אֶת יָדוֹ.

 

‘עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה.
לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ’
אוֹי הַמִּתְאַוִּים לְאוֹר וְהוּא חֹשֶׁךְ
מְסֻנְוָרִים בְּאוֹר בְּגָדִים וְרַדְרַדִּים לְנַצְנֵץ.
כּוֹחָם לַמְּנַתְּחִים מְמַהֲרִים
לִשְׁלֹחַ אִזְמֵל נִתּוּחָם בִּשְׁדֵי נְעָרוֹת מְבֻלְבָּלוֹת
נְעָרִים מְפֻטְּמֵי הוֹרְמוֹנִים
בְּשֵׁם הַנְּאוֹרוּת וְחֹפֶשׁ בְּחִירָתָם הָאֲבוּדָה.

 

וְכִי מָה לְדַעְתְּךָ אָחִי הַיָּקָר
מְסַמֶּלֶת עֲבוּרִי כִּפַּת בַּד הַדְּקִיקָה?
אֵין לִי חֵפֶץ בְּיִידִישׁקַיְט טַרְחָנִי
מִלְמוּלֵי סְרָק וּמִנְהֲגֵי הַפֻּלְחָן.
לֹא תַּשְׂבִּיעַ רְצוֹנִי בַּחֲנֻכִּיָּה מְאִירָה
חֵלֶף עֵץ אַשּׁוּחַ בְּכִכַּר הַסּוּלְטָן.
אֵין זֶהוּ עוֹד רֹבֶד שֶׁל מֵאֶסְלוֹ
תְּשׁוּקָה פֶּרְמִידָאִית לְמַלֵּא עוֹד תְּשׁוּקָה אֱנוֹשִׁית.

 

זֶהוּ חֲזוֹן אַחַי אַחְיוֹתַי,
הַדָּם בְּגוּפִי, וְצַו נִשְׁמָתִי
כָּל עֲרָכַי וְסַלְעֵי קִיּוּמִי.
מְשִׁיחִי, בְּוַדַּאי!
עוֹד הַיּוֹם אֶבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי.

 

וּלְכָךְ שָׁאַף גַּם סְבַךְ, וְסָבוֹ,
עַד רִאשׁוֹן הַדּוֹרוֹת.
וּפָקַח עֵינֶיךָ וַחֲזֵה פֶּלֶא,
לֹא חֲזוֹן בַּלָּהוֹת.
יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ.
אֲנִי אָמַרְתִּי אֱ-לֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.
וְגַם בָּכֶם, וּבָכֶן, אַחַי אַחְיוֹתַי
קוֹל אֱ-לֹהִים מְפַעֵם.
רַק הַקְשִׁיבוּ הֵיטֵב
אֶל הַלַּחַשׁ הַדַּק שֶׁל אֱמֶת
כִּי לֹא בְּזַעַם הִיא,
וְלֹא בְּאֵשׁ,
וְלֹא בְּרוּחַ,
אֶלָּא בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.

שירה

רמטכ”ל

מרדכי אסקין

 

תָּבִין,

תָּבִין רֶגַע מָה אֲנִי צְרִיכָה, 

אַחֲרֵי אַרְבַּעַת הַמְּלָכִים וְאַבְרָם, 

יְהוֹשֻׁעַ שִׁמְשׁוֹן וְדָוִד 

כַּפָּרָה עָלָיו. אָלֶכְּסַנְדֶּר צָּעִיר, גַּרְזֶנִּים, מַכַּבִּים, 

רֵמוּס, וְרוֹמוּלוּס,

מְעָרוֹת שֶׁל מּוֹרְדִים שָׁם הַזֹּהַר 

מַגָּפֵי אַדְרִיָּאנוּס שֶׁהִשְׁכִּיחַ

הִשְׁכִּיחַ,

 

מִמִּדְבַּר בָּא עוֹמַאר, גּוֹטְפְרִיד וּבּוֹלְדְּוִין מִצְּפוֹן הַיָּם,

הַנְּהָמוֹת הַלָּלוּ שֶׁל רִיצַ’רְד, רוּחַ שַּׁלְוָה שֶׁל צָלָאח אַ-דִּין 

גַּם פִּרְאֵי גִ’ינְגִּיס חָאן דָּהֲרוּ בִּי צְוָחָה 

 

וְכֻלָּם —

 

עַכְשָׁו מָה

אַתָּה בָּא אַחֲרֵי אַלְפַּיִם?

אַתָּה שֶׁיָּדַעְתָּ לִקְפֹּץ מוֹקְדֵי אֱלֹהֶיךָ שָׁמַיִם,

הַאִם,

בְּלִי בּוֹר הַיֶּרִי, בְּלִי קָרִימָטוֹרִיּוּם,

הַאִם 

הָיִיתָ בִּכְלָל בָּא? 

וּמָה נִרְאֶה לְךָ פִּתְאוֹם קִבּוּצִים יְשִׁיבוֹת מַאֲחָזִים, 

בְּלִי אֵשׁ בְּלִי דָּם בְּלִי שֶׁיִּתְפָּרְצוּ מִמֶּנִּי 

כָּל אִנְתִּיפָדּוֹתַי?

 

לָמָּה מָה תַּגְבִּיהַּ אוֹתִי עוּף בְּשֵׁשֶׁת יָמִים וְסִינַי וְגוֹלָן 

וְרֶגַע לִפְנֵי אֲבִיּוֹנַת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה,

נָסֹגְתָּ מֵהָר, מְשֻׁבְּלָל 

חָרֵד?

 

***

 

קַח לְךָ אַרְכִיטִיפּ:

דַּמְיֵן שְׁנִיָּה רוֹצֵחַ בַּיְשָׁן רוֹמַנְטִיקָן 

כְּמוֹ יָאִיר, עִם עֵינַיִם שֶׁל יִגְאָל אַלּוֹן, 

בְּלוֹרִית מִתְנוֹפֶפֶת חֲבוּשָׁה כְּמוֹ אָרִיק בּוּלְדּוֹזֶר 

צוֹלֵחַ, צוֹלֵחַ. 

ודַּדּוּ שׁוֹבֵר עֲצָמוֹת, לֶסֶת פְּלָדָה וְרַכּוּת שֶׁל דָּן שׁוֹמְרוֹן. 

וְקָאט דֶּה בּוּלְשִׁיט רָפוּל 

אַרְטִילֶרְיָה, 

בּוּם. בּוּם. בּוּם.

 

מִישֶׁהוּ מְשֻׁגָּע 

כְּמוֹ הַגִּ’ינְגִ’י שֶׁקָּם עַל הַבֹּקֶר בָּא לוֹ קָנָדָה, גְּרִינְלַנְד וּפָנָמָה. 

אֶחָד שֶׁיִּרְצֶה נַחֲלוֹת חֲדָשׁוֹת – שֶׁיַּגִּיד לְעַצְמוֹ רֶגַע – בָּא לִי חָרָן, עֶשְׂרִים חַתְכָּ’ה טוּרְקִיָּה 

הֵיכָן שֶׁנּוֹלְדוּ אֶחָד עָשָׂר שִׁבְטָיָא, רֶגַע בָּא לִי גַּם גֹּשֶׁן מֵאַפְרִיקָה,

לָמָּה לֹא גַּם אִי קָטָן בְּיָם תִּיכוֹן, 

אֵיזֶה מִפְרַץ, 

קוֹלוֹנְיוֹת בִּבְרוּקְלִין בְּלֶיְקְווּד, 

כָּל בֵּית חַבָּ”ד יִהְיֶה פְּרוֹקְסִי בַּיּוֹם הַהוּא.

 

אֶחָד 

שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לְהַחֲרִיב אֶת הַכֹּל לָרֶדֶת לִי מַּחְתֶּרֶת בְּמֶטְרוֹ מִּנְהָרוֹת,

הַכֹּל יִצְמַח פֶּרֶא וְחַיְתוֹ יַעַר, רַק בָּמוֹת מִזְבְּחוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל 

כְּמוֹ אָמָזוֹנָאס אַצְטֵקִי – יְרוּשָׁלַיִם תִּהְיֶה אֶלְדּוֹרָדוֹ,

עִיר אֲבוּדָה.

 

אַתָּה אִתִּי?

מֵבִין מָה אֲנִי צְרִיכָה?

שירה

בכורות

ארנון איתיאל

 

נכנסתי אל הקבר, תולש מכותנתי את מבטי הקבצנים.
שלום רבי מאיר, שלום כיפות התכלת, א צֶענְטֶער עם השבּורים של השכינה.

 

 

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ,
לְיַחֲדָא שֵׁם יוד קֵ”י בְּוָא”ו קֵ”י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל
אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי
אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי
אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי.

 

רוֹמֵץ הַכּוּר, עוֹמֵם בְּחֹם, פּוֹעֵם בַּנֹּגַהּ הַכָּתֹם
שָׁם טָאטֶע מְחַמֵּם אֶת אֶפְרוֹחָיו, יָתוֹם יָתוֹם
נָחִים, כְּרוּכִים בָּעֲרָפֶל, נוֹטְפֵי טְלָלִים וּמְתֹם
פְּדוּיִים, בְּכוֹרוֹתֵינוּ, לְחֹשֶׁן אוֹר וְתֹם.

 

אֶל מוּל צִיּוּן הַקֶּבֶר יָדַעְתִּי –
אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לַגְּאֻלָּה.
וּמִתַּחַת לְכִפּוֹת הַתְּכֵלֶת, מְהַבְהֲבִים,
קִינָה אַחַת לִפְנֵי אַחֲרוֹנָה.
נִיצוֹץ לְנִיצוֹץ, נֶאֱהָבִים,
אֲנִי וְהַשְּׁבּוּרִים שֶׁל הַשְּׁכִינָה.

 

כִּי רַק הָאַהֲבָה חַמָּה כְּשַׁעֲוָה
כִּכַּר חֲלוּק נַחַל, לֶחֶם חֲמִימָה
וְאֶל נָגְהָהּ נִמְתַּח יָדַיִם
קָרוֹת כִּבְכוֹרוֹת
אוֹרָהּ חַמִּין לַנְּשָׁמָה בְּרֵיחַ בַּיִת
בִּנְהָרַת קְבָרוֹת
וּמִתַּחַת לְכִפּוֹת הַתְּכֵלֶת
מִתְחַשְּׁרוֹת:
“אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי,
אֱסֹף-נָא יָד נֶאֱמָנָה
שְׁעֵה-לֵב הַמְפַכֶּה כְּמֵי תְּחִנָּה
תְּנֵנִי רַק לְהִתְחַמֵּם
עִם הַשְּׁבּוּרִים שֶׁל הַשְּׁכִינָה”

 

אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי
כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.

אחרית הימים

נערה הולכת בשדות עפר

מיכל פרי

 

עַנְנֵי נוֹצָה נִמְתָּחִים וְרוּחַ חֲרִישִׁי
מְרַשְׁרֵשׁ לְתוֹךְ מְנִיפוֹת עַנְפֵי תָּמָר הַמִּשְׁתַּפְּלוֹת מַטָּה.
שְׁמֵי תְּכֵלֶת מְאִירִים זֹהַר בָּהִיר.

 

יְצוּרֵי הָאֲדָמָה מְקִיצִים מִשְּׁנָתָם מְחַפְּשִׂים אֹכֶל וּמָזוֹן.
אִישׁ זָקֵן הוֹלֵךְ לְאַט, הַצְּעִירִים שׁוֹעֲטִים בְּחֶדְוָה קָדִימָה.

 

רוּחַ נוֹשֶׁבֶת מְזִיזָה אֶת דַּפֵּי הַסֵּפֶר.

 

אֵלּוּ הָעֲנָפִים הַנָּעִים
פְּרוּשִׂים כְּגַלֵּי יָם,
אֲנִי שָׁטָה אִתָּם, מְדַבֶּרֶת אֲלֵיהֶם,
נִרְדֶּמֶת עִם מַשַּׁב רוּחָם
וְאִתָּם מִתְעוֹרֶרֶת.

 

עֵצִים שׁוֹתִים מִדַּם הָאֲדָמָה.
תּוֹרִים הוֹמִים בְּתוֹךְ קוֹלוֹת הָרוּחַ.

 

עָלִים יְבֵשִׁים נוֹפְלִים לָאָרֶץ.
הָאֲוִיר חָשׁוּךְ וְהַקֹּר אוֹחֵז בָּעֲצָמוֹת.

 

הַטֶּבַע מְחַכֶּה לַסְּעָרָה הַמְבוֹשֶׁשֶׁת לָבוֹא.

 

טִפּוֹת גֶּשֶׁם בּוֹדְדוֹת מְטַפְטְפוֹת זִכְרוֹנוֹת נִדָּחִים
עַל מִדְרְכוֹת בֵּטוֹן אֲפֹרוֹת.

 

רַחֲשֵׁי בְּרִיאָה יוֹצְאִים וְחוֹזְרִים מֵהָאַיִן,
גַּלִּים גַּלִּים בְּתוֹךְ בְּרֵכַת עֲנָק נָעָה בְּתוֹךְ עַצְמָהּ אֶל עַצְמָהּ.

 

חוּטֵי בָּשָׂר קְשׁוּרִים בִּי,
זוֹ דְּמוּת הַשִּׁגָּעוֹן הַנּוֹכֵחַ בַּכֹּל.

 

הַמַּמָּשׁוּת, נִדְבָּךְ וְעוֹד נִדְבָּךְ מִסְתַּלֶּקֶת.

 

יַלְדָּה גּוּפָהּ שַׁבְרִירִי עֲטוּפָה מַרְבַד עֲנָנִים,
קְשׁוּרָה בְּכַבְלֵי-זְמַן אֶל עוֹלָם נְטוּל רַחֲמִים.

 

עַנְנֵי נְחֹשֶׁת שָׁטִים בִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת.
מִטְרֵי אֵשׁ וְגָפְרִית נִתָּזִים מֵאֵינְסְפוֹר מְכוֹנוֹת מִלְחָמָה.

 

שְׁתִיקַת מֵתִים מְנַעְנַעַת אֶת הֶעָלִים.

 

יַלְדָּה צוֹחֶקֶת, מְשַׂחֶקֶת בְּתוֹךְ אֵפֶר.

 

עֶגְלַת תִּינוֹקוֹת מִדַּרְדֶּרֶת בְּמוֹרַד הָרְחוֹב.
תִּינֹקֶת נְטוּשָׁה בַּעֲרִיסַת מוֹתָהּ.

 

אֲנִי רוֹאָה נַעֲרָה הוֹלֶכֶת בִּשְׂדוֹת עָפָר,
כֻּתֹּנֶת דַּקִּיקָה לְעוֹרָהּ,
מְלַקֶּטֶת פְּרָחִים אֶל חֵיקָהּ.

 

אֲנִי רוֹאָה נַעֲרָה מְשִׂיחָה אַהֲבָה,
עֵינֶיהָ אוֹסְפוֹת בְּכִי טִפָּה טִפָּה.

 

אֲנִי רוֹאָה נַעֲרָה בִּשְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת
וְכֶתֶר שֶׁמֶשׁ זוֹהֵר עַל רֹאשָׁהּ.

 

מִי בָּרָא חַיִּים, נָטַע כְּרָמִים, נָתַן יֹפִי וְצֶבַע
וּבְמֶרְכַּז הַשָּׁמַיִם הִצִּיב אֶת הָאֵשׁ בּוֹדֵדָה.

 

מִסְגֶּרֶת הַחַלּוֹן מִשְׁתַּקֶּפֶת כְּקֻבִּיַּת אוֹר, מוּטֶלֶת עַל הַקִּיר.
צְלָלִיּוֹת עָלִים מְרַקְּדוֹת בְּתוֹכָהּ,
נֶחֱלָשׁוֹת וּמִתְחַזְּקוֹת, מוֹפִיעוֹת וּמִתְפּוֹגְגוֹת.

 

כַּדּוּר אֵשׁ לוֹהֵט צָף בַּמִּזְרָח
וּפַסֵּי לֶהָבָה נִמְתָּחִים בָּאֹפֶק.

 

הַחַמָּה יוֹצֵאת מִנַּרְתִּיקָהּ, שׁוֹלַחַת
נְגוֹהוֹת חֲמִימִים, אוֹרָהּ מְסַנְוֵר.
יָרֹק זוֹהֵר מֵהֶעָלִים.

 

תְּמוּנַת הַצְּלָלִים נִמְחֶקֶת מֵהַקִּיר.

 

אָמַּן הַטֶּבַע הוּא זֶה הַיּוֹדֵעַ לְשַׂחֵק כִּרְצוֹנוֹ
בְּכָל צוּרָה, בְּכָל קַו, בְּכָל דְּמוּת,

 

הַמְקַבְּלִים אִישִׁיּוּת וְצִבְיוֹן
מִשֶּׁלָּהֶם אֶחָד אֶחָד.

 

אֲנִי עֲטוּיָה בִּגְלִימַת עוֹרִי הַסְּדוּקָה,

 

אוֹתָהּ לָקַח לִי שָׁנִים לְעַצֵּב
וַעֲדַיִן תּוֹפֶרֶת וּמַטְלִיאָה.

 

לְעוֹלָם לֹא אָקִיץ מֵהַחֲלוֹם

 

הוּא רַק יִתְפּוֹגֵג לַחֲלוֹם נוֹסָף,
לְעָנָן חֲסַר מַמָּשׁוּת

 

הַמַּעֲנִיק תְּחוּשַׁת מוּצָקוּת,

 

כְּמוֹ אוֹתָם גַּלֵּי יָרֹק צְפוּפִים
בִּפְרִיחַת אָבִיב.

אחרית הימים

באחרית הימים – 2 שירים

שושנה קרבסי

 

באחרית הימים

 

הַפִיזִיקַאי:

בָּאַחֲרִית הַיָּמִים
יִתְנַדֵּף הַכֹּל
הַחֹמֶר, הַמּוּלְקָלוֹת,
הַחֶלְקִיקִים וְהָאָטוֹמִים,
הַכֹּל, הַכֹּל יִתְפָּרֵק.

 

אוּלַי לֹא יִהְיֶה יְקוּם
וְגַם אִם יְוַתֵּר חֹמֶר מִמֶּנּוּ
מָה טַעַם בּוֹ
לְלֹא תּוֹדַעַת בְּנֵי אֱנוֹשׁ וָחַי
הַמּוּדָעִים לְקִיּוּמוֹ?

 

אַחֲרִית הַיָּמִים, אִם כֵּן,
הִיא חִסּוּל הַתּוֹדָעָה.

 

יִתָּכֵן, הוֹסִיף וְאָמַר,
יִתָּכֵן וְתִשָּׁאֵר אֵנֶרְגִּיָּה מְרֻכֶּזֶת,
תַּמְצִית חֶלְקִיקִית גַּרְעִינִית
עֲשׂוּיָה כֻּלָּהּ אַנְטִי חֹמֶר –
חֲרָטָה הַנִּתֶּזֶת בֵּין דְּפָנוֹת הָאַיִן
כְּמוֹ צְעָקָה.

 

 

 

מפץ

 

 

כִּיסַי רֵיקִים מִפִּתְרוֹנִים
מָה שֶׁאָסַפְתִּי
לֹא סָלַל עֲבוּרִי דֶּרֶךְ בְּטוּחָה
בְּגַן הַמְּבוּכָה
מִלּוֹתַי אֵינָן נִקְבָּצוֹת כְּלָל
לְקַפְּסוּלַת חָכְמָה עֲתִידִית
גַּם שִׁירַי אֵינָם אֶלָּא
נְקֻדּוֹת
אֲחִיזָה זְעִירָה בַּחֲמַקְמַקּוּת
אַחַת גְּדוֹלָה
מֵעָמְקוֹ שֶׁל פַּחַד אָיֹם וְנוֹרָא
מִפְּנֵי אָבְדָנִים.

 

יוֹם יוֹם הָעוֹלָם חוֹמֵק
מִמֶּנִּי, נִשְׁאָב לְאָחוֹר, כָּמוֹנִי
מַפָּץ גָּדוֹל הָפוּךְ
וְנָסוֹג.

אחרית הימים

אחרית הימים – מקבץ שירים

שולמית אורבך

 

היסטוריה

 

אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים אֶת הַשְּׁתִיקָה
שֶׁיִּתְמְהוּ עָלֶיהָ בָּנֵינוּ
וְאֶת הֶסְתֵּר הַפָּנִים
שֶׁיִּתְבְּעוּ בּוֹ אוֹתָנוּ
אֲנַחְנוּ מְצַיְּרִים אֶת הָעֵינַיִם הַסְּגוּרוֹת
וְאֶת הָעִוָּרוֹן
שֶׁיֵּאָלְצוּ לְשַׁנֵּן לְבַגְרוּת
אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים אֶת הַחֶרְפָּה
שֶׁיִּשְּׂאוּ אוֹתָהּ עַל גַּבָּם
כָּל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים
אֲנַחְנוּ מַחְזִיקִים אֶת הַמִּלְחָמָה
בְּיָדַיִם אֲזוּקוֹת
וְלֹא שׁוֹמְטִים אוֹתָהּ לָאָרֶץ

 

 

הבוקר הזה

 

הַבֹּקֶר הַזֶּה נֶחְרְצוּ הַשָּׁמַיִם
קַרְקַע חִוֶּרֶת נֶחְשְׂפָה תַּחְתָּם
תְּלוּיָה מֵעֵבֶר לָאֹפֶק
צוּקֵי עֲנָנִים נִשָּׂאִים בָּאֲוִיר
נִנְעָצִים בְּרָקִיעַ חֲבוּל
סִימָנִים כְּחֻלִּים

 

הַבֹּקֶר הַזֶּה דִּמְּמוּ הַשָּׁמַיִם
וַעֲרָפֶל סָמִיךְ נִשְׁפָּךְ
רָאִיתִי גֶּשֶׁם שָׁקוּף וּמַר זוֹלֵג עַל הָאָרֶץ
רָאִיתִי שָׁמַיִם בּוֹכִים
וְאֶרֶץ מְסִבָּה פָּנֶיהָ

 

 

תהום על שפת האלוקים

 

יֵשׁ רֶגַע שֶׁבּוֹ תְּהוֹם מִתּוֹכִי עוֹמֶדֶת
עַל שְׂפַת הָאֱלוֹקִים
וְעֶרְגָּה חוֹלֶפֶת בֵּינֵינוּ.
מָחָר תֵּאָטֵם שׁוּב הָאֲדָמָה
וְאוּלַי פִּסּוֹת מִתּוֹכִי נִקְבָּרוֹת,
אֲבָל הַתְּהוֹם זוֹלֶגֶת אֶל הַשָּׁמַיִם
וְהַשָּׁמַיִם יוֹרְדִים אֶל הַקַּרְקַע
וַאֲנִי חוֹלֶפֶת בֵּין הָעוֹלָמוֹת
נַפְשִׁי עֲשׂוּיָה קְרָעִים קְרָעִים

 

 

תשעה באב

 

הַתִּקְרָה שֶׁלָּךְ לְבָנָה
מְחֻזֶּקֶת בְּטוֹן
מְצֻפָּה בְּשִׁכְבָה עֶלְיוֹנָה
אַף לֶהָבָה לֹא חוֹרֶכֶת בָּהּ זֵכֶר
אַף לֶהָבָה לֹא בּוֹקַעַת
רְחוֹבוֹתַיִךְ רְחָבִים
וְאֵין בָּם מֵצַר
אֵין פֶּרֶץ וּצְוָחָה

 

חִיּוּכִים מְתוּחִים מֵהַיּוֹם לְמָחָר
הַזְּמַן מִשְׁתּוֹלֵל כִּרְצוֹנוֹ
אֵין בָּךְ מָקוֹם לְדִמְעָה
לְעָפָר אוֹ לְאֵפֶר
לִקְצֵה הַרְגָּשָׁה מְלוּחָה

 

מָה חָרֵב בָּךְ, אִשָּׁה
מָה עָלָה בָּאֵשׁ
מָה סָפוּן בְּמַרְתְּפִים עַד טַחַב

 

הַאִם יֵשׁ אֵשׁ שֶׁהִיא שְׁקוּפָה
מִתַּמֶּרֶת כְּמוֹ אֵד
אֶל הַשָּׁמַיִם שֶׁלָּךְ
הַאִם יֵשׁ אֲבָנִים נִתָּזוֹת אֶל הַקַּרְקַע
וְרַק אַדְמָתֵךְ רוֹעֶדֶת
הַאִם יֵשׁ חֶרֶב בָּאֲוִיר
חֻרְבָּן מִתְחוֹלֵל מוּל עֵינַיִךְ
הֲיֵשׁ אֲדָמָה חֲרֵבָה, עֲזוּבָה
שֶׁהַכֹּל רוֹאִים בָּהּ דֶּשֶׁא וּפְרָחִים
וּבְכַפּוֹת רַגְלַיִךְ
קוֹצִים מִתְהַפְּכִים

 

הַאִם יֵשׁ תִּקְרָה לְבָנָה
שֶׁבּוֹעֶרֶת בַּחֹשֶׁךְ
הַאִם יוֹם אֶחָד הִיא תִּפֹּל
הַאִם אַבְנֵי בָּרָד יִתְגַּלְגְּלוּ עַל רֹאשֵׁךְ
וְאַתְּ תְּבַקְּשִׁי נֶחָמָה

 

מָה אַתְּ יוֹדַעַת עַכְשָׁו
הַבַּיִת לוֹהֵט וְאַתְּ צוֹבַעַת קִירוֹת
תּוֹלָה תְּמוּנָה עַל הַסֶּדֶק
צוֹבַעַת אֶת הַכַּחַשׁ שֶׁלֹּא יִבְלֹט בְּחִוְרוֹנוֹ
מְתַבֶּלֶת עָשָׁן שֶׁלֹּא יַחְנֹק אוֹתָךְ
שֶׁלֹּא יִסְתַּלְסֵל בְּגוּפֵךְ
שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּךְ שְׁמוֹת

 

אִי אֶפְשָׁר לְכַסּוֹת חֻרְבָּן
הוּא יְבַצְבֵּץ מִתּוֹךְ הַתַּחְרָה
הוּא יִקְרַע אֶת הַמֶּשִׁי
הוּא יַהֲלֹם בָּךְ

 

אַל תְּנַסִּי לָתֵת טַעַם בְּחֻרְבַּן
לְגַלּוֹת בּוֹ יֹפִי
שֶׁיִּתְקַלֵּף לְאַט וְלֹא בְּבַת אַחַת
שֶׁתִּהְיֶה לָךְ דֶּלֶת לְהִפָּעֵר בָּהּ הַחוּצָה
שֶׁיִּהְיוּ בָּךְ מַיִם לְהִתְעַטֵּף בָּם
מוּל זַרְנוּק הָאֵשׁ
לִבְרֹחַ כְּאִלּוּ
אַתְּ יְכוֹלָה

 

הַתִּקְרָה שֶׁלָּךְ לְבָנָה
מֵרָחוֹק אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בָּהּ
כִּתְמֵי קִינָה

אחרית הימים

אחרית כרשית

מואיז בן הראש

 

בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה הַתּוֹרָה הִתְעַצְּבָה
נִכְרְתָה בְּרִית יְשָׁנָה וּמֶלַח עַל הַפְּצָעִים אַיִן
הָרוֹקְדִים נָסוּ אֶל הֶהָרִים
הֶעָרִים כִּבְדֵי חוֹל
שָׁבְתָה הַשְּׁכִינָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי
דֶּרֶךְ הֲשָׁבַּת חָדְרוּ הַמְחַמְּדִים
אֶל תּוֹךְ הַלֹּעַ
אָז נִרְעֲשׁוּ אַלּוּפֵי אֶדֹּם
וְיָרְקוּ יְרָקוֹת בֹּסֶר
הִתְמַלְּאָה עָרְלַת הַלֵּב
בְּעֶרֶב רַב
הִתְקַבְּצוּ חַכְמֵי תֵּבֵל בְּמִדְבָּרִיּוֹת
לְדַבֵּר דִּבְרֵי הֶבֶל וְלָשׁוֹן חֲלַקְלַקּוּת
וּמָשִׁיחַ עֲדַיִן אֵין
וּמִקְדָּשׁ אֵין לְטַהֵר
וּגְרוּשִׁים וּגְרוּשׁוֹת
הִתְחָרְטוּ עַל הַגִּטִּין
וְיָשְׁבוּ בְּסֻכּוֹת לֹא שִׁבְעַת יָמִים
וְלֹא שִׁבְעִים יוֹם אֶלָּא מֵאוֹת בַּיָּמִים
עַל כִּי שָׁפְטוּ רִיב וּשְׁפָטִים
עַל כִּי רַבּוּ עַל כָּל דָּבָר וְעַל כָּל דִּבּוּר
וּנְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל שָׁתְקוּ וְשָׁתְקוּ
עַד שְׁתִיקָתָם רָעֲמָה
בְּקוֹל דְּמָמָה
שֶׁקָּרְעָה אֶת הַשָּׁמַיִם
כִּקְרִיעַת יַם סוּף.
וְאֵין לַדָּבָר סוֹף.

אחרית הימים

אחרית הימים

יוחאי סופר

חוֹלְפִים אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁעוֹת
עַד שֶׁאָנוּ מִתְפַּיְּסִים אַחֲרֵי רִיב קָטָן
וּשְׁתֵּי יְמָמוֹת אוֹ שָׁלוֹשׁ אַחֲרֵי רִיב גָּדוֹל.
וְטִיב הַסֶּקְס שֶׁאַחֲרֵי – בְּהֶתְאֵם לְמֶשֶׁךְ הָרִיב. וּלְעִתִּים לֹא.
אָנוּ מוֹשְׁכִים שָׁמַיִם מֵעָלֵינוּ
כְּמוֹ שְׂמִיכָה מְשֻׁבֶּצֶת בְּעַשְׂרוֹת עִטּוּרֵי כּוֹכָבִים
וּמִתְחַבְּאִים מֵהָעוֹלָם הַחִיצוֹן כִּשְׁנֵי יְלָדִים.
כָּאן לְבַד סוֹף־סוֹף בַּחֶדֶר
אֵין לָנוּ יוֹתֵר שֵׁמוֹת.
אָנוּ מִתְפַּשְּׁטִים מִכָּל סִימָן,
מִסְפָּר אוֹ סֵמֶל.
תְּנוּעַת הַזְּמַן נִפְסֶקֶת,
הַגְּבוּלוֹת בֵּינֵינוּ לְבֵין הַיְּקוּם מִתְמוֹסְסִים
וְהַשָּׂפָה מִצְטַמְצֶמֶת לְשָׁלוֹשׁ מִלִּים
לְלֹא פְּעָלִים – אֲנִי, אַתְּ וְזֶה.
וּבַחוּץ תַּעֲשִׂיּוֹת כְּבֵדוֹת מַמְשִׁיכוֹת לַעֲבֹד,
פּוֹעֲלִים בְּדַרְכָּם לְמִשְׁמֶרֶת עֶרֶב
בְּמִפְעַל אַחֲרִית הַיָּמִים.

אחרית הימים

אחרית הימים – משכיל

מיכל אבריאל

 

1 הַטַּיָּסִים כְּבָר אֵינָם עָפִים גָּבוֹהַּ מֵעַל חַיָּלֵי הַשָּׂדֶה.
2 הַבְּכִירִים הַנִּכְשָׁלִים יוֹצְאִים, חַדִּים וְנֶאֱמָנִים קָמִים לַהַנְהָגָה.
3 נַהַג הַמּוֹנִית אֵינוֹ רוֹאֶה רָחוֹק יוֹתֵר מֵהַקָּדְקוֹדִים.
4 הָעָם שֶׁל הַשּׁוֹפֵט הַזָּקֵן אוֹמֵר דַּי, לֹא עוֹד.
5 כְּבָר אֵין רוֹדְפִים בַּגְּבָעוֹת נְעָרוֹת וּנְעָרִים שָׁעָה שֶׁהָאוֹיֵב מְשַׂגְשֵׂג בְּשֶׁקֶט. 
6 אַנְשֵׁי הַמּוֹדִיעִין אֵינָם עִוְּרִים לַקּוֹלוֹת שֶׁשּׁוֹמֵעַ הֵיטֵב הָאִישׁ בָּרְחוֹב.
7 לֹא מַשְׁתִּיקִים אֶת הָאִישׁ עִם הַמִּבְטָא הַמַּצְחִיק, שֶׁמֵּבִין הֵיטֵב אֶת שְׂפַת הַמָּקוֹם.
8 נִכְלָם שַׁחַץ הַפְּרוֹגֵרְס כְּשֶׁהַסְּטוּדֵנְט חוֹבֵשׁ הַכִּפָּה מִסְתַּעֵר קָדִימָה. 
9 צְעִירִים כּוֹאֲבִים לוֹמְדִים לָקוּם בִּתְעוּזָה מִשְּׁגִיאוֹת הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים.
10  בַּשָּׂדוֹת כֻּלָּם רוֹכְנִים אֶל הָאֲדָמָה עִם הַחַקְלָאִים.
11  קוֹנִים אֹכֶל וּבְגָדִים וְנֶשֶׁק, כֻּלָּנוּ זֶה בִּשְׁבִיל זֶה.
12  גִּבּוֹרֵי הַמָּסַכִּים יוֹדְעִים אֶת מְקוֹמָם בֵּין הַשּׁוֹמְרִים עַל הַגְּבוּלוֹת. 
13  הַקָּם לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם, עִם שַׁחַר, חָדַל לְהַכְשִׁיר מְבַקְּשֵׁי מָוֶת.
14  בַּמַּרְאָה שֶׁבַּיְּצִיאָה מֵהַבַּיִת מִתְבּוֹנְנִים לְפֶתַע גַּם מַאֲשִׁימֵי הָאַחֵר.
15  הַזֶּהוּת כְּבוֹדָהּ יָקָר, אִישׁ אֵינוֹ מֵבִין עַכְשָׁו מַדּוּעַ לְזַלְזֵל בָּהּ.
16  הַמְּצִיאוּת אֵינָהּ מוּמֶרֶת עוֹד בִּשְׁקָרִים שֶׁמִּתְמַכְּרִים לְדִבּוּרִים אֲחִידִים

 עַל שָׁלוֹם. 

17  הַשִּׂנְאָה הָעַצְמִית מִתְמַסֶּרֶת לְהִתְגַּבְּרוּת, מוֹצֵאת אֶת אַהֲבָתָהּ בַּשָּׁרָשִׁים. 
18  הַזְּמַן רוֹדֵף בְּמַעַגְלֵי הוֹדָיַת הַטּוֹב, בֹּקֶר אוֹר יִהְיֶה לְלַיְלָה שָׁקֵט. 
19  הַיַּחַד הוּא אַחְדוּת נִגּוּדִים, לֹא יִמּוֹט לָנֶצַח.
מחזה

מי ינחם את העם

אסתר קמרון

 

(מקום: על פי תהום)

 

אַבְרָהָם. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם עַל בְּנֵיהֶם

הַמְסֻלָּאִים בְּפָז

שֶׁשִּׁלְּמוּ בְּחַיֵּיהֶם

עַל שְׁטָחִים שֶׁעַכְשָׁו מַחֲזִירִים

עַל הֲרִיסַת מִנְהָרוֹת

שֶׁעַכְשָׁו יִכָּרוּ מֵחָדָשׁ?

 

 

יִצְחָק. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל שְׁכוֹל הַהוֹרִים, הָאַלְמָנוֹת, הַיְּלָדִים

שֶׁכָּל חַיֵּיהֶם יִדְאֲבוּ

וְיֵדְעוּ

שֶׁקָּרְבְּנוֹת יַקִּירֵיהֶם

הָיוּ לַשָּׁוְא?

 

 

יַעֲקֹב. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל הַפְּצוּעִים, שֶׁכָּל חַיֵּיהֶם יִסְבְּלוּ

כְּאֵבִים וְאֵימִים

וְיֵדְעוּ

שֶׁקָּרְבְּנוֹתֵיהֶם

הָיוּ לַשָּׁוְא?

 

 

יוֹסֵף. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל הַמְּפֻנִּים שֶׁלְּעוֹלָם

לֹא יוּכְלוּ לַחֲזֹר לְבָתֵּיהֶם

לִשְׁכֹּן לָבֶטַח?

 

 

אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה. לֹא אֲנַחְנוּ.

אֵיךְ נוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל יַלְדֵי הַחֲלָלִים

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִוָּלְדוּ?

וְעַל הַהֲמוֹנִים

שֶׁעוֹד יִשָּׁחֲטוּ

עַל יְדֵי מְרַצְּחִים מְשֻׁחְרָרִים?

 

 

יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. לֹא אֲנַחְנוּ.

אֵיךְ נוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל אַדְמוֹת נַחֲלַת הָאָבוֹת

שֶׁעוֹד עֲלוּלִים לְהִמָּסֵר

בְּעִקְבוֹת הַתַּקְדִּים הַנּוֹרָא הַזֶּה?

 

 

מֹשֶׁה. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל הֲפָרַת כָּל חֹק וּמוּסָר

בְּעִסְקָה עִם בְּנֵי בְּלִי-יַעַל,

עִם זֶבֶל הָאֱנוֹשׁוּת,

עַל הַקְרָבַת קָרְבְּנוֹת אָדָם מְרֻבִּים מִסְּפֹר

לְמַעַן הַצָּלַת מוּעָטִים

אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק

לְמַעַן הַקַּרְיֵרוֹת  הַפּוֹלִיטִיּוֹת

שֶׁל הַמּוֹסְרִים?

אֵיךְ אֲנַחֵם אוֹתָם

עַל נְכוֹנוּתָם שֶׁל לוֹמְדֵי תּוֹרָתִי

לִמְסֹר אֶת אֲחֵיהֶם וְאֶת אַרְצָם

לְמַעַן הִשָּׁמֵט

בַּחוּרֵיהֶם מִן הַמִּלְחָמָה?

 

 

יִרְמְיָהוּ וְהוֹשֵׁעַ. לֹא אֲנַחְנוּ.

אֵיךְ נְנַחֵם אוֹתָם

עַל הָעִוָּרוֹן שֶׁל שׁוֹפְטִים, אָקָדֵמָאִיִּים, עִתּוֹנָאִים, מַצְבִּיאִים, אַנְשֵׁי מִשְׁטָרָה

וְחֵלֶק גָּדוֹל מִן הָעָם

תַּחַת לַחַץ מֵחוּ”ל מֵחַד

וּמִתּוֹךְ שִׂנְאַת חִנָּם לְנֶאֶמְנֵי

הַדָּת וְהָאָרֶץ

מֵאִידָךְ?

 

 

יְשַׁעְיָהוּ. לֹא אֲנִי.

אֵיךְ אֲנַחֵם אוֹתָם

עַל הַיֵּאוּשׁ, עַל הַמְּרִירוּת

עַל אִי-הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם

עַל הַצִּינִיּוּת וְעַל הַשְּׁחִיתוּת

שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ בָּהֶם

בְּעִקְּבוֹת הַבְּגִידָה הַגְּדוֹלָה?

עַל הֲרִיסַת תִּקְווֹת כָּל הָאֱנוֹשׁוּת

בְּהָלוֹךְ צִיּוֹן שְׁבִי?

 

 

שִׁמְשׁוֹן, פִּנְחָס וְהַמַּכַּבִּים. לֹא אֲנַחְנוּ.

אֵיךְ נוּכַל לְנַחֵם אוֹתָם

עַל חֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁלָּהֶם

כְּשֶׁהַמִּשְׁטָרָה וְהַצָּבָא וּבָתֵּי הַדִּין

בִּידֵי אַחִים עוֹיְנִים

וְאֵין לִבְחִירַת הָעָם

כָּל הַשְׁפָּעָה,

וְאֵין בִּידֵי נֶאֶמְנֵי הָעָם

לֹא נֶשֶׁק וְלֹא רָצוֹן

לְהָשִׁיב מִלְחָמָה?

 

 

רַבִּי עֲקִיבָא.  אֲבָל אֲנִי אֲנַסֶּה.

שְׁנֵים עָשָׂר זוּגוֹת תַּלְמִידַי

נִשְׁחֲטוּ עַל יְדֵי הָרוֹמָאִים

בְּמִלְחֶמֶת בַּר כּוֹכְבָא

וּמָצָאתִי חֲמִשָּׁה

וְהִתְחַלְתִּי מֵחָדָשׁ.

 

 

דָּוִד.  אֲנִי אֲנַסֶּה.

לֹא אֹמַר לָהֶם

שֶׁיִּהְיֶה טוֹב.

לֹא אֹמַר לָהֶם

שֶׂה’ יַעֲזֹר

אִם אֲנַחְנוּ לֹא נִמְצָא

אֶת הַדֶּרֶך הַנְּכוֹנָה.

אֹמַר לָהֶם:

לֹא בְחַיִל

וְלֹא בְכֹחַ

אֲבָל בִּגְבוּרָה.

הִתְחַשְּׁלוּ

בְּזַעַם פְּנִימִי.

אַל תִּסְתַּפְּקוּ בְּחִבּוּקִים

לַדּוֹאֲבִים.

וְאַל תַּשְׁלוּ עַצְמְכֶם

בְּתִקְוָה לְאַחְדוּת

בְּחִפּוּשׂ דִּיאָלוֹג

עִם הַמְּסֻנְוָרִים,

עִם מִי שֶׁמּוֹצִיא אֶת פְּחָדָיו

עַל הַמַּזְהִירִים,

עִם מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ

שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ הַכּוֹחַ

לְהָבִיס אֶתְכֶם

(עַל חֶשְׁבּוֹן עֲתִידָם שֶׁל עַצְמָם!).

סוּרוּ מֵעֲלֵיהֶם

הִתְכַּנְּסוּ בֵּינֵיכֶם, מְבִינֵי הַמַּצָּב!

אַל תִּסְתַּפְּקוּ בִּשְׁמִיעַת הַרְצָאוֹת,

בְּקַבָּלַת מִסְרוֹנִים,

בְּהַפְגָּנַת רְחוֹב,

בִּתְרוּמוֹת כֶּסֶף

לְהַרְצָאוֹת וּלְהַפְגָּנוֹת!

הִפָּגְשׁוּ, טַכְּסוּ עֵצוֹת.

עִזְרוּ אֵלֶּה לְאֵלֶּה.

טֶרֶם יִהְיֶה לָכֶם כּוֹחַ

קְחוּ אַחְרָיוּת!

תַּכְנְנוּ. חַפְּשׂוּ עָתִיד,

חַפְּשׂוּ חָזוֹן!

תַּכְנְנוּ צוּרַת מֶמְשָׁלָה

שֶׁתַּתְאִים לְעַם נָבוֹן,

זַהוּ מַנְהִיגִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים – –

חַפְּשׂוּ אוֹתִי בֵּינֵיכֶם,

כִּי אֲנִי פֹּה!

הַקְרִינוּ אוֹר תְּבוּנָה!

אָז אוּלַי

יַתְחִיל אוֹתוֹ אוֹר-תְּבוּנָה לַחְדֹּר

לִמְסֻנְעֲוָרִים לְמֶחֱצָה –

לִמְחַפְּשֵׂי אַחְדוּת עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

וְאוּלַי

בְּעֶזְרַת הַ’

יִתְפַּשֵּׁט אוֹתוֹ הָאוֹר

גַּם לִמְסֻנְעַוְרֵי הָעָם

עַד שֶׁבְּנֵי עַמֵּנוּ יַעַמְדוּ יַחְדָּיו

בְּאַחְדוּת אֱמֶת

עִם יְשָׁרִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם

מוּל הָרֶשַׁע

מוּל הָעֲנָק הַמִּפְלַצְתִּי הַמְּתֹעָב

שֶׁעוֹד נַפִּיל אוֹתוֹ

בְּעֶזְרַת ה’,

בְּעֶזְרַת ה’.

 

 

כֻּלָּם. עוֹד נִתְפַּלֵּל

כְּשֶׁחֶרֶב מֻנַּחַת עַל צַוָּארֵנוּ

שֶׁתְּשׁוּבָתֵנוּ

וְהִתְנַעֲרוּתֵנוּ

יֵעֲבִירוּ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה!

שירה

אח, כיבוש

בינה סבג פינקלשטיין

 

כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה

כִּי חָפֵץ אֲדֹנָי בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל

ישעיהו סב, ד

 

גּוּרוּ לָכֶם גְּבוּלוֹת

אַנְשֵׁי דֵּעוֹת נְכוֹנוֹת מוּכָנוֹת

אוֹנְנוֹת דַּוְקָנוֹת

סַפְקָנוֹת

לֹא אִתְּכֶם אֲתַנֶּה עֲלִילוֹת

אֻמְלְלֵי הֶגְיוֹנוֹת סוֹטֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת

 

 

כִּי לְךָ לְחֶנְנָהּ צִיּוֹן אַלְמָנָה

בְּבִיאָה שֶׁל מִצְוָה שֶׁל עוֹנָה בִּזְמַנָּהּ

בְּבִגְדוֹ בְּבִגְדָּהּ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה

נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה

 

 

גּוּרוּ מִפְּנֵי בּוּשָׁה

יוֹשְׁבֵי תְּקָנִים כְּנוּעֵי הֲמוֹנִים

כַּסּוּ פָּנִים

קְטַנִּים

לְנֹכַח אִשָּׁה לְאֹרַח תְּחוּשָׁה

עַל אֵין אוֹנִים בִּסְדִינִים לְבָנִים

 

 

כִּי לְךָ שְׁכִינָה וְיִחוּד שׁוֹשַׁנָּה

בְּכִבּוּשׁ בְּעִילָה בְּגַן וְעֶדְנָה

בִּפְקִידַת עֲגוּנָה יוֹשְׁבָה אֲנִינָה

נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה

 

 

גּוּרוּ עַל מֶרְחָב גּוֹהֲרֵי עַל מַפּוֹת

לוּ הָיוּ כְּזוֹנוֹת

מְפֻרְכְּסֵי בִּתְרוֹנוֹת אוֹחֲזֵי בִּקְרָנוֹת

בּוֹגְדָנוֹת

בְּכַפּוֹת יְחֵפוֹת בְּעָלִים לִתְרוּפוֹת

כְּבָר הָיוּ נַעֲנוֹת

 

 

כִּי לְךָ מָשָׁל וּלְךָ שְׁנִינָה

לְכוֹתְבֵי שִׂטְנָה גּוֹדְרֵי מְדִינָה

דּוֹחֲקֵי אֱמוּנָה נוֹשָׁנָה לַפִּנָּה

נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה

 

 

גּוּרוּ תוֹפֵל וְשָׁוְא הַבְטָחוֹת

אֶרֶץ לָהֶם כְּמִלּוֹת בְּתַשְׁבֵּץ

אוֹמְרֵי עַד פֹּה תָּבוֹא וּפֹה תִּתְקַבֵּץ

תִּתְכַּוֵּץ

תְּבַצְבֵּץ

בְּנֵי שְׁפָחוֹת רַקָּחוֹת טַבָּחוֹת

פְּצוּעַ דַּכָּא לַפֶּתַח רוֹבֵץ

 

 

כִּי לְךָ רִנָּה וְחֶדְוַת חֲתֻנָּה

בְּשִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִּינָה

בִּימִין אֲדֹנָי נֶטַע כַּנָּה

נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה

שירה

אח-דות

גולן שחר

 

אֵל הַמִּלְחָמָה אוֹתִי אָנַס! כָּךְ הִצְדִּיקָה סִילְבִיָּה הַכֹּהֶנֶת

אֶת הֶרְיוֹנָהּ לְמַארְס. תְּאוֹמִים – רֵמוּס וְרוֹמוּלוּס – נוֹלְדוּ.

הַמֶּלֶךְ אֵמִילְיוּס כָּעַס. צִוָּה לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַשְּׁנַיִם

לַנָּהָר הַסּוֹעֵר לְמִרְמָס. וּבָאֵבוּס, בְּקִרְבַת מָקוֹם, הֵם

נוֹתְרוּ לְבַדָּם כִּפְרָס לַמַּיִם הַשּׁוֹצְפִים לְהָרַע. לְמַזָּלָם

הֶחֱלִיטָה הַשֵּׁם אוֹ-אָז לִשְׁלֹחַ לְשָׁם זְאֵבָה צְמֵאָה,

וּבְעוֹד הֵם בּוֹכִים חָמָס, אִתְּרָה אוֹתָם הַזְּאֵבָה.

רֹךְ לְלֵב הַחַיָּה נִכְנַס, וּבִמְקוֹם לִטְרֹף כַּמִּתְבַּקֵּשׁ,

לִקְּקָה אֶת פְּנֵיהֶם לִכְדֵי הָס. נִרְגְּעוּ הַתְּאוֹמִים וְנִרְדְּמוּ עַד

שֶׁנִּגְלוּ לְרוֹעֶה מְחֻסְפָּס. הֱבִיאָם לְבֵיתוֹ, וְאִשְׁתּוֹ,

לוֹפָּה, גִּדְּלָה אוֹתָם בְּחֹם. בִּדְבֵקוּת. בְּאֵין-נִמְאָס.

 

 

חָיוּ הַתְּאוֹמִים בַּיַּעַר, הָפְכוּ חֲזָקִים לִבְלִי חַת.

בְּלִבָּם לֹא שָׁכַן צַעַר. רַק אַחְוָה, מְשׁוּבָה

וּמִשְׂחָק. אֲבָל נַעַר שֶׁגֻּדַּל עַל יְדֵי זְאֵבִים

לֹא יִבְחַל בְּתַעַר וּמְהוּמָה. לָכֵן, כְּשֶׁרָבוּ זֶה עִם זֶה,

רָבוּ בְּעָצְמָה.

 

 

דָּבָר הוֹבִיל לְדָבָר. צֶמֶד אֵימְתָנִי הֻתַּךְ.

כְּשֶׁלָּמְדוּ עַל הֶעָבָר, חִפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אֵמִילְיוּס,

וּמָצְאוּ. צַוָּארוֹ נִשְׁבַּר. סָבָם, נוּמִיטוֹר, הֶחְלִיפוֹ בַּשִּׁלְטוֹן.

בָּא-בַּיָּמִים הָיָה כְּבָר. הַתְּאוֹמִים חִפְּשׂוּ עוֹד אֶתְגָּר

וְהֶחְלִיטוּ לְהָקִים פַּרְוָר עֲנָק וְנוֹצֵץ. אֲבָל

אָז, כָּל אֶחָד מֵהַשְּׁנַיִם סָבַר שֶׁהוּא הָרָאוּי לִמְשֹׁל

וְכָל הַזַּעַם שֶׁנִּצְבַּר חָזַר אֲלֵיהֶם, מְסֻנְוָר.

 

 

וְכָךְ, כְּדֵי לְהַחְלִיט, הִתְכַּנְּסוּ הָאַחִים בְּקָרַחַת יַעַר

שְׁכוּחַת אֵל וְתַכְלִית, בְּיוֹם חֹם מַקְפִּיא דָּם,

גֶּבֶר-גֶּבֶר אֶת עֹצֶם שְׁרִירָיו מַבְלִיט בּוֹאֲכָה דּוּ-קְרָב

וּסְבִיבָם מִנְיַן עִלִּית חַיּוֹת הַיַּעַר וְשׁוֹכְנָיו

צוֹפִים בִּבְעָתָה אֲצִילִית. בּוּם! סְנוֹקֶרֶת לַסַּנְטֵר הָאֶחָד.

טְרָאח, בְּעִיטַת הַטְעָיָה נַכְלוּלִית וְנוֹסֶפֶת לָרֹאשׁ.

לֹא מְוַתְּרִים! סַכִּין אַפְלוּלִית קוֹפֶצֶת וְאָז דְּקִירָה

וּקְרִיאָה מַבְלִיחָה כְּפָלִיט: “אַתָּה הוֹלֵךְ לָמוּת!”

אֶבֶן-עֲנָק, מוֹנוֹלִית, מוּטַחַת בְּרֹאשׁ מִתְמוֹטֵט.

זְאֵבָה מַשְׁמִיעָה צְעָקָה עַל-קוֹלִית: “דַּייייי!!”.

וְאַחַד הָאַחִים בְּמַבָּט אֱוִילִי מְסַנֵּן

“הֲשׁוֹמֵר אָחִי אָנֹכִי?”

וְהָאָח הָאַחֵר – תְּלוּלִית.

 

 

*

 

 

תָּהִיתִי כֵּיצַד מַגִּיעִים לְרוֹמָא.

רַבּוֹת, כָּךְ אָמְרוּ, הַדְּרָכִים.

אֲבָל אַף דֶּרֶךְ אֵינֶנָּה עוֹבֶרֶת

בְּשִׂנְאַת אַחִים.

 

 

 

 

 

 

דברים שאחרי השיר:

 

 

את כולם. עכ-שיו!

 

 

“פיינשטיין היה ממוצא אירופאי, איך קוראים לזה, אשכנזי; משה ברזני היה ספרדי מעיראק. בלילה לאחר שנידונו למוות, והיו צריכים בבוקר-בבוקר להוריד אותם מן התלייה, והרב היה איש זקן, הוא אמר שיבוא להוריד אותם, ולא רצו לפגוע ברב, הם לקחו לליבותיהם רימון יד, לחצו. אשכנזים? עיראקים? יהודים! אחים! לוחמים!
(מנחם בגין בנאום בחירות ב-1981, לאחר “נאום הצ’חצ’חים” של דודו טופז)

 

 

 

לפני שבועיים, בפעם הראשונה לאחר שלושים שנה של עבודה קלינית, התאבד מטופל שלי. אמנם הכנתי את עצמי במשך כל השנים, אבל בסופו של דבר חטא הגאווה הצליח בכל זאת להתגנב לליבי: לי זה כבר לא יקרה. כפי שנהגה לומר אימי ז”ל: האדם מתכנן ואלוהים צוחק. ביידיש זה נשמע בפיה אפילו טוב יותר. בחז”לית (ויקרא רבה לה) זו בכלל חגיגה.

 

אימי העניקה לי – לצד המחויבות למלחמה בדיכאון ובאובדנות – גם את ההכרה בגדולתו של מנחם בגין. “לב יהודי טוב היה לו”, נהגה לומר בשעה שהיתה מספרת לנו – לי, לאחי הגדול ולאחותי הקטנה – על ימיה בתנועת בית”ר: כיצד התלוותה לבגין בנאומיו בעצרות השונות, ואודות ביקוריו בסניף בראשון לציון. היינו מתפקעים מצחוק כשנהגה לחקות את בגין כפי שדיבר כשהיו מארחים אותו בבית קפה מוכר בעיר. כאשר היו מזמינים את החשבון היה בגין שולף את ארנקו לקול מחאת הנוכחים שדרשו לשלם. “מה פתאוםםםם???”, נהגה אימי לחקות את דיבורו המזדמזם-משתהה של ראש בית”ר ואת קולו הצרוד. “אננננייי משלם!”.  הנה כי כן, “לב יהודי טוב”. לא חוכמתו, הכריזמה שלו, או תעלוליו הפוליטיים המתוחכמים עמדו לנגד עיניה, אלא מידותיו. “דרך ארץ קדמה לתורה!”, נהגה להצליף בי בעת שרצתי כה וכה, מתעלם בחופשיות מהעולם ומהנוכחים בו ושוגה בדמיונות פרועים.

 

לכן הייתה אימי נוהגת בכבוד ובאדיבות כלפי כל אדם. כולל אלה שלא חיבבה, לשון המעטה. והיו, ברוך השם, לא מעט כאלה. כי אימי, לצד נועם הליכותיה, מעולם לא שכחה עוול. איך הייתה מאריכה בסיפוריה על הסזון, אלטלנה ו”הפנקס האדום”. היתה מלינה בזעם שעות על ‘המערך’. לכן הופתעתי כשצפיתי בה מְשׂיחה בנועם, גם בנושאים פוליטיים, עם חלק מחבריה, שהזדהו בבירור עם המפלגה ההיא. זה הטריד אותי, שכן כבר הספקתי להזדהות עם תחושת העוול שביטאה, והתנהגותה הנעימה נחוותה אצלי כצבועה. אבל כשעימתּי אותה עם הסתירה הזאת, היא השיבה: “כולנו יהודים. יש לנו, ברוך השם, כל כך הרבה שונאים שרוצים לטבוח בנו. המערך לא בסדר, אבל  הם האחים שלי, לא האויבים שלי. אני מתעקשת לאהוב אותם גם כשאני בטוחה שהם לא בסדר”.

 

פניה של אימי התכרכמו כשהכרזתי בפניה – הייתי רק בן 14 – שאני “עובר למערך”. כיד הדמיון הטובה עליי, הגברתי את עוצמת הפרובוקציה: “אתם אוסף היסטריים, צועקים ‘בגין, בגין’ כמו איזו כת!”. אבל הפרובוקציה נכשלה. אימי ענתה בנועם האופייני: “אני חושבת שאתה טועה, ומאמינה שאתה תיווכח בכך. אבל זכותך לְדעתך. ובסופו של דבר כולנו יהודים”. מתוך תדהמה מהולה בהערצה, החלטתי בו-ברגע שאהיה נעים כמוה. נכשלתי, כמובן. קוללתי וגם התברכתי באותו מזג המאפשר להבין ואף לנווט סערות נפש, אבל לא תמיד להחזיק את ההדר. מאידך, את ה”כולנו יהודים” אימצתי אל ליבי. לא רק במשמעותו הדתית-לאומית אלא גם בזו האוניברסלית: לחפש את הטוב בכל אדם.

 

אני די בטוח שמה שבסופו של דבר הרג את המטופל שלי הוא אובדן האמון בטוב. המפולת האחרונה התרחשה לאחר שנים רבות של טיפול, שבמהלכו כבר צלחנו מפולות דומות. אבל לפני כמה חודשים התרחשה תפנית בעלילה. משהו בחייו של המטופל שכנע אותו לזנוח את האמון המועט שנותר לו בטוב האנושי. מדובר באובדן קטלני; אמונה בטובו של הזולת מאפשרת חמלה עצמית. וכפי שהתבטאתי פעם, התמוטטות החלק החומל בנפש היא המתמטיקה של הקטסטרופה.

 

בשבעה באוקטובר, עת הפתיע אותנו הרוע המוחלט, החלק החומל בנפשנו דווקא סירב להתמוטט. להיפך, הוא התקומם, לבוש במדי כל חלקי העם. הנה כי כן,  “צוות קלמנזון” מעתניאל, בהובלתו של אלחנן ועימו אחיו מנחם ואחיינם איתיאל, זינק אל קיבוץ בארי, נלחם בטורפים, והציל כמאה מתושבי הקיבוץ. המחיר? איום. אלחנן נורה ונהרג. הארץ כולה הוכתה בתדהמה כשנודע המפגש הזה בין לוחמי עתניאל למותקפי בארי. הרי המפגש התרחש לאחר עשרה חודשים של פילוג חברתי-פוליטי שכמותו לא ידענו. בדברים שנשא מנחם קלמנזון בטקס פרס ישראל, הוא התייחס לתמיהה שביטאו רבים לגבי היחלצותם של העתניאלים להצלת חברי בארי. “את אחיי אנוכי מבקש!”, הכריז מעל לפודיום, גוער-למחצה בעם כולו על עצם שאילת השאלה. ומנגד, בשבעה באוקטובר צפינו בהתייצבותה של תנועת המחאה כולה בחזית האזרחית של המלחמה. חברי המחאה הרבים, ואני ביניהם, הסתערו על כל בור אזרחי פעור בנחישות לסתום אותו. ולדאבון לב היו בורות רבים כאלה. באותם זמנים, דומה היה שאין “כובש”, “מוכֵר”, “דיקטטור”, “0מאלן” או “ימנון”. קדושה השתררה בארץ: אחים. יהודים ולא-יהודים. לוחמים. כל אחד בדרכו, בנשקו, ולפי יכולותיו.

 

והנה, פסה הקדושה. חזרנו לנגוס איש בכבֵדו של רעהו. השטן שפקד אותנו בעשרת החודשים שקדמו לאסון חזר לבקר. לא זכור לי שמישהו הזמין אותו, אבל בניגוד לאימי, הוא איננו מקפיד בהליכות ונימוסים. להיפך, הוא משגשג בשדות מרעה דליקים. בדיוק כפי שתיאר המשורר האנגלי ג’ון מילטון ב”גן העדן האבוד”. השטן – מובס באחת מהתגוששויותיו עם האל – מחליט לפגוע באויבו המיתולוגי בבטן הרכה: אהבתו לאדם. הוא מסתנן לגן העדן בדמות נחש, ומדיח את חוה להפר את האיסור האלוקי ולאכול מעץ הדעת. לאחר שחוה עושה זאת, היא משתפת את אדם בחטאה ומעמידה אותו בפני דילמה נוראה: לבחור בין אהבתו לחוה לאהבתו לאל. אדם בוחר בחוה, מפר גם הוא את האיסור, ובכך לא מותיר לאל ברירה אלא לגרש את שניהם מגן עדן.

 

כך שולל השטן מהאל את הטוב שהאל יצר בעצמו.

בעצמנו יצרנו את הטוב המשותף הזה שנקרא מדינת ישראל. בלקוניות הולמת (תרתי משמע) כותב המשורר צור ארליך:

שני ימי זיכרון סמוכים כל שנה / לטובת החישוב הכללי / כמה עולה לנו עם מדינה / וכמה עולה לנו בלי.

והנה, במו ידינו, ובחדוות הרס בלתי מוסברת, אנחנו מתנכלים לטוב המשותף הזה. כל צד משוכנע שהצדק איתו, ולכן (כמעט) כל האמצעים כשרים כדי להביס את הצד האחר. בשם הצדק הקדוש לכאו-רע הזה אנחנו מחמשים את אויבינו הרצחניים, כמו גם את מעגל הרשע האנטישמי חובק העולם. ואני תוהה: אם “היהודי” מהווה מושא ארכיטיפי של שנאה גלובלית, מדוע שלפחות היהודים לא יבחרו לאהוב אותו?

 

לאהוב זה להיות-עִם. להתעקש להחזיק קשר. להכיר בקיום האחר גם כאשר הוא מעורר בנו רגשות קשים כגון אימה, סלידה וזעם. ובמצב הנוכחי, לנוכח הרוע הרוחף מעל, להיות-עִם זה עניין של חיים ומוות. שומה עלינו לאהוב את כולנו. עכ-שיו. אנחנו צריכים את הסקרנות הניסיונית ותאוות העונג של החלק הליברלי (רובו חילוני), גם כאשר הוא נחווה בעיני חלק מאיתנו כהדוניסטי ורופס. אנחנו זקוקים ללהט הלאומי-משיחי של השמרנות הסרוגה-ברובה, גם כאשר היא מאיימת לכאורה על האינדיבידואליות שלנו. דרושה לנו אפילו הפנאטיות תאבת התורה של אחינו ואחיותינו מהיהדות החרדית, גם אם שכלנו אינו מצליח להשיג את סירובם לשאת בנטל. חילוקי הדעות לא יברחו. הם ייפתרו במקום הנכון למדינה דמוקרטית: בזירה הפוליטית. אבל עד אז, עלינו להגן על הטוב שבכל אחד מהציבורים האלה, כמו גם בציבורים הישראלים האחרים.

לתקוף את הטוב זה להתאבד. “להתאבד” על הטוב זה להתאחד.

 

 

 

שירה

המנון ללא צבא

אסתר קמרון

 

לזכר יאיר שטרן הי”ד

 

 

אַחַי, אַל נַחֲשֹׁב שֶׁהִגַּעְנוּ לְחוֹף

הַמּוֹלֶדֶת, לִחְיוֹת כְּכָל עַם,

כִּי פֹּה יֵשׁ שְׁכֵנִים, שֶׁחֶפְצָם רַק לִדְחֹף

אֶת כָּל אָח וְאָחוֹת אֶל הַיָּם.

 

 

וְגַם בְּקִרְבֵּנוּ יֵשׁ אָח וְאָחוֹת

מְבַקְּשִׁים עִם שׂוֹנְאֵינוּ שָׁלוֹם,

וְאוֹתָנוּ יַסְכִּימוּ לִשְׂנֹא וְלִדְחוֹת

לְמַעַן שְׁמִירַת הַחֲלוֹם.

 

 

וּבֵין מַכִּירֵי סַכָּנָה וְיֵעוּד

יֵשׁ כֹּה נִכְסַפִים אֶל הָאָח

וְאֵינָם מְבִינִים שֶׁמְּחִיר הָרֵעוּת

עִם מֻטְעֶה הוּא וִתּוּר עַל הַכְּרַךְ.

 

 

וְנִשְׁאֶרֶת שְׁאֵרִית שְׁאֵרִית שְׁבוּרֵי לֵב

שֶׁאוֹתָם אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁלוֹת –

נַעֲמֹד כִּיהוֹשׁוּעַ, נַעֲמֹד כְּכָלֵב,

וּמוּלֵנוּ רִבּוֹא רְבָבוֹת!

 

 

וְנֶשֶׁק אֵין לָנוּ, אֵין לָנוּ צָבָא,

אֲבָל יִתְגַּבֵּשׁ הַגַּרְעִין

וּלְשָׁוְא נִקְרָא שֶׁקֶר, לְאָוֶן זְוָעָה –

הַמּוֹדֶה עַל אֱמֶת – בֶּן חֹרִין!

 

 

נִתְכַּנֵּס, נְדַבֵּר, וְנִמְצָא גַּם עֵצָה

בְּעֶזְרַת הַתּוֹמֵךְ בְּאֶבְיוֹן,

עַד נֵצֵא עַל הָאָרֶץ, נִגְדֹּר אֶת פִּרְצָהּ,

וְנִהְיֶה לָהּ מָגֵן וְשִׁרְיוֹן!

שירה

התגלות

גולן שחר

 

כְּמוֹ זָ’אן, נַעֲרָה מֵהָעוֹטֵף,
אַחַת הָרִאשׁוֹנוֹת לְהָבִין אֶת הָאֵרוּעַ.
זוֹ שֶׁבְּרַגְלָהּ יָרוּ וְהִיא בּוֹרַחַת תּוֹךְ קִרְטוּעַ.
מַעֲדִיפָה לָמוּת וְלֹא לְהֵחָטֵף.
(מתוך “שבעה”, פורסם בכתב העת “יהי”).

 

וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה’ אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה

וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל.
שמות ג’, ב.

 

 

 

**

 

זָ’אן נִמְלֶטֶת. מְקַרְטַעַת.
מִסְּבִיבָהּ קְלִיעִים יוֹרְקִים.
הָאֵימָה מְבַעְבַּעַת.
וְהַזְּאֵבִים שׁוֹרְקִים.

 

שְׁנֵי טוֹרְפִים בְּזָוִית עַיִן
מַבְחִינִים בַּנַּעֲרָה,
וְקוֹרְאִים לְעוֹד בֵּינְתַיִם.
זָ’אן יוֹדַעַת.
מַגְבִּירָה.

 

שָׁם, אָחוֹרָה, בַּקִּבּוּץ,
אֵש, חֻרְבָּן וּמַשּׁוּאָה.
לְפָנֶיהֶ כְּבָר יָצוּץ
יֶרֶק יְשׁוּעָה.

 

נַעֲרַת עֵינֵי אֱגוֹז,
תַּלְתַּלִּים כְּתֻמִּי תַּפּוּז
נְמוּכַת קוֹמָה, אַךְ עֹז
בְּרַגְלֶיהָ. אוֹר גָּנוּז.

 

כָּל חַיֶּיהָ הִיא בּוֹרַחַת –
מֵעֶלְבּוֹן. הִרְהוּר אַשְׁמָה.
וְלָכֵן הִיא מְנַצַּחַת.
כָּל מַסְלוּל הוּא מִלְחָמָה.

 

שָׁם, מִמּוּל, מַמְתִּין הַיַּעַר,
אַךְ הַזְּאֵבִים דּוֹלְקִים.
הֵם – שְׁלוֹשָׁה גְּבָרִים וָנַעַר –
מִתְנַשְּׁמִים. מְלַקְּקִים

 

אֶת שְׂפָתָם הָעֶלְיוֹנָה.
מַמְרִיאִים עַל כְּנַף דִּמְיוֹן.
זָ’אן, שְׁמוּטַת כַּנְפֵי יוֹנָה
לֹא
יוֹרֶדֶת לְטִמְיוֹן.

 

שָׁם, בָּרֶקַע, נְמִיַּת
הַמִּדְבָּר כָּעֵת נֵעוֹרָה.
מְאַתֶּרֶת לָהּ מִיָּד
זוֹחֲלִים כְּלוּאִים בַּבּוֹר הַ-

 

כֹּה סָמוּךְ. וְזָ’אן בּוֹרַחַת.
הַמֶּרְחָק? הוּא מִצְטַמְצֵם.
אֶל הַמַּאֲמָץ מוּטַחַת,
וְהַמֶּתַח? מִתְעַצֵּם.

 

הִנֵּה! הָעֵצִים מִנֶּגֶד!
לְתוֹכָם הִיא תִּבָּהֵל.
הִיא, לְהִסְתַּוּוֹת בַּבֶּגֶד
הֻכְשְׁרָה; לְהִתְאַבֵּל

 

קְצָת מֻקְדָּם. הִיא נֶעֱלֶמֶת.
הֵם עַל מְקוֹמָם עוֹמְדִים.
נְבוֹכִים. וְהִיא, אִלֶּמֶת,
לֹא נוֹשֶׁמֶת. בֵּין זְרָדִים.

 

הַנָּחָשׁ מִבּוֹר מֵגִיחַ,
מִתְחַמֵּק מִנְּמִיָּה.
הִיא, סְמוּרָה, שְׁכוּבַת שָׁטִיחַ,
אֵד לָרְמִיָּה.

 

זְאֵבִים עַל בְּהוֹנוֹת
מִתְגַּנְּבִים מִבֵּין עֵצִים.
לֹא פּוֹסְחִים עַל הַפִּנּוֹת,
תְּאֵבִים
וְ
נִמְרָצִים.

 

זָ’אן גּוֹנַחַת. הַקָּלִיעַ
אֶת הָעֲבוֹדָה עוֹשֶׂה.
הַכְּאֵב פּוֹרֵץ מִפִּיהָ,
מְחַפֵּשׂ לוֹ מַחֲסֶה.

 

הֵם שָׁמְעוּ. הֵם מִתְקָרְבִים.
זָ’אן פּוֹתַחַת בִּשְׁעָטָה.
כּוֹחוֹתֶיהָ דּוֹאֲבִים
וְ
הִיא נִבְלֶמֶת בִּבְעִיטָה.

 

זָ’אן עַכְשָׁו עַל הָרִצְפָּה.
לְלֹא הֶרֶף הֵם הוֹלְמִים.
מִכְנָסֶיהָ, כְּמוֹ קְלִפָּה
נִתְלָשִׁים, מְדַמְּמִים.

 

זְאֵבִים פּוֹתְחִים כַּפְתּוֹר.
רִיר גּוֹלֵשׁ מֵהַפִּיּוֹת.
נִלְהָבִים. עוֹמְדִים בַּתּוֹר.
וּזְקוּפִים לְתַלְפִּיּוֹת.

 

זָ’אן יוֹדַעַת. מִתְכּוֹנֶנֶת.
מִתְנַתֶּקֶת מִגּוּפָהּ.
עַל נַפְשָׁהּ הִיא מְגוֹנֶנֶת.

 

יְרִיָּה בִּמְעוֹפָהּ –

 

אֶת הַזְּאֵבִים קוֹטֶלֶת.
מֵהַקַּרְקַע הַנְּטוּשָׁה
צְעִירָה אֶת זָ’אן נוֹטֶלֶת
וּסְבִיבָהּ גְּבָרִים. שְׁלוֹשָׁה.
עֲטוּיִים בְּמַדֵּי זַיִת.
“כָּאן קָדְקוֹד”, לוֹחֶשֶׁת עָאד.
הַשְּׁלוֹשָׁה זוֹנְקִים בֵּינְתַיִם,
מְכַסִּים אֶת זָ’אן בְּבַד.

 

“גִ’יפּ לְכָאן!”, שׁוּב עָאד פּוֹקֶדֶת.
“אַתְּ בְּסֵדֶר”, רוֹן לְזָ’אן
בְּחִיּוּךְ לוֹחֵשׁ. בַּתֶּדֶר
נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת שֶׁל כָּאן.

 

נְמִיָּה מוֹצֵאת תַּחְלִיף,
עַכָּבִישׁ נִצָּב בּוֹדֵד
מֵרָחוֹק, נָחָשׁ זָקִיף
שׁוּב אֶת הַגּוֹרָל מוֹדֵד.

 

חֲמִשָּׁה לַגִּ’יפּ רָצִים.
עָאד פִּתְאוֹם הַסְסָנִית.
“שָׁם, שָׁכַחְתִּי, בֵּין עֵצִים
פְלָנֵלִית וּמַחְסָנִית.

 

צְאוּ! אֲנִי אַדְבִּיק אֶתְכֶם”.
הֵם עוֹלִים לַגִּ’יפּ. נוֹסְעִים.
עָאד חוֹזֶרֶת. עֵינֵיכֶם
הָרוֹאוֹת: אֵין מַחְסָנִית

 

אוֹ פְלָנֵל. קָרַחַת יַעַר
מְיֻתֶּמֶת. עַאד, תְּחִלָּה,
עַל בִּרְכֶּיהָ שָׁם כּוֹרַעַת.
הִיא פּוֹתַחַת בִּתְפִלָּה.

 

מִתְפַּלֶּלֶת בְּעַרְבִית
עַל הָרֶגַע בּוֹ שָׁמְעָה
זְעָקָה. מִתּוֹךְ עֲוִית
אֶת הַכּוֹחַ בְּעָצְמָה

 

אֶל הַמִּתְרַחֵשׁ הוֹבִילָה.
אֶת הַנַּעֲרָה הִצִּילָה.
וְכָמוֹהָ אֶת עַצְמָהּ.

 

עָאד חוֹזֶרֶת. נֶעֱלֶמֶת.
מִתְיַתְּמִים שׁוּב הָעֵצִים.
דְּ’אַרְק אָז צָצָה. אֲדַמְדֶּמֶת.
שְׂעָרָהּ יוֹרֶה גִּצִּים.

 

צְלָב מֻנָּח עַל חֲגוֹרָהּ.
הִיא בְּעַאד בַּזְּמַן הִבִּיטָה,
הִיא נָגְעָה בְּצַוָּארָהּ.
אֶת הַכּוֹחַ אָז הֵסִיטָה
אֶל הַמַּטָּרָה.

 

דְּ’אַרְק
בְּצָרְפָתִית לוֹחֶשֶׁת,
מַבִּיטָה אֶל הַמָּרוֹם.
נַעֲרָה אַחַת נוֹאֶשֶׁת
לֹא תֵּדַע עוֹד שׁוּם פּוֹגְרוֹם.

 

דְּ’אַרְק
נָמוֹגָה אֶל הָרֶקַע,
מְפַנָּה מָקוֹם לָאֵם.
מֵהַקַּרְקַע, דֶּרֶךְ בֶּקַע,
אָז פּוֹרֶצֶת לָהּ
הַשֵּׁם.

 

הִיא הַדְּמוּת לְלֹא הַדְּמוּת.
הִיא הַקּוֹל שֶׁהוּא הַכֹּל.
לֹבֶן הַפָּנִים – אִלְּמוּת.
תָּאֳרָהּ כָּבֵד מִשְּׁקֹל.

 

שְׂעָרָהּ הוא אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
שִׂמְלָתָהּ – מִדְבָּר יָרֹק –
מַסְגִּירָה כָּתֵף נִרְתֶּמֶת
לְמַגָּע עָמֹק.

 

בְּיָדָהּ מֻנָּח הַסֵּפֶר
מִי לְטוֹב וּמִי לְדִין.
אֶצְבַּע מְרַפְרֶפֶת תֶּפֶר
שֶׁל הַמַּאֲמִין.

 

מַבִּיטָה בִּשְׁלוֹשׁ בְּנוֹתֶיהָ,
חֲנוּנָה וּרְחוּמָה.
מַחְצִינָה אֶת צְפוּנוֹתֶיהָ,
מְגִנָּה וּזְעוּמָה.

 

הִיא לִמְּדָה אוֹתָן, מוּל רוֹעַ,
רִיב בְּלִי גֶּזַע וּבְלִי דָּת.
לֹא לָסֶגֶת. לֹא לִבְלֹעַ.
לְהַתְקִיף בְּבַת אַחַת.

 

הֵן תִּלְחַמְנָה.
הִיא תִּנְקֹם.
כָּךְ הָיָה מִבְּרֵאשִׁית.

 

וְגַם זָ’אן, בְּבוֹא הַיּוֹם,
תְּגַלֵּם
עָצְמָה נָשִׁית.

 

 

שירה

הסדרה

אלחי סלומון

 

כֻּלָּנוּ מְבִינִים אֵיזוֹ הַסְדָּרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת שָׁם,
נָכוֹן?
הַסְדָּרָה כְּסִדְרָהּסִדְרַתתְּקִי
פוֹת
הֲכִי יָפוֹת
בָּעִיר
הַחֲרֵבָה
שֶׁתַּעֲלֶה עָשָׁן וְזֻהֲמָה וָצַעַר
כְּמִנְהַג גֻּבְרִין יְהוּדָאִין.
כֻּלָּנוּ מְבִינִים
אֵיזוֹ הַסְדָּרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת כָּאן
אֱמֶת?מֵתוְעוֹדמֵת
וְכָלהַמִּתַּמֵּם
וְאֵינוֹ קוֹלֵט
שֶׁיָּבוֹא לַצָּפוֹן, אֲנַחְנוּ כָּאן, הַחֶבְרֶ’ה
יוֹשְׁבִים עַל שְׂפַת הַסִּיר
וּבִבְּרִיטוֹס הַצְּפוֹנִית, בֵּירוּת, בְּאֵרוֹת, בְּאֵרוֹתַיִּים
מְשַׁגְּרִים עַד שַׁעֲרַיִם וְגַם הָפַךְ בִּלּוּי שֶׁל צָהֳרַיִם
מִי מַעֲלֶה רִאשׁוֹן לַטִּקְטוֹק
בִּנְיָנִים קוֹרְסִים בְּהַנְדָּסָה כִירוּרְגִּית. קְטָעִים.
הָרֹאשׁ שֶׁלָּנוּ אוֹמֵר: עֲשֵׂה לָהֶם חֻרְבָּן. לֹא רֹאשׁ הָעִיר שֶׁל מַעֲלוֹת
תַּרְשִׁיחָא
אֶלָּא נַהֲרִיָּה. לָמָּה אָמַר חֻרְבָּן
נְצִיג הָעָם הַנֶּהֶנְתָן
אֶתְמוֹל הָיִיתִי שָׁם
בִּירָה, עוֹד קַנְקַן –
אֲבָל הָרְחוֹבוֹת רֵיקִים, קָרוֹב
אֲבָל הַלְּבָבוֹת תְּמֵהִים, קָרוֹב
אֲבָל הַיְּלָדִים כְּבָר לֹא בּוֹכִים, קָרוֹב. הַחֲרָדוֹת?לָרֹב
זֶה רַק אֶצְלִי
אֶצְלֵךְ וְאֶצְלֶךָ
הִגִּיעַ זְמַן מַהְפֵּכָה
וּבְלִבְּךָ
שִׁיעִי, בֶּן שִׁפְכָה
תָּבוֹא גַּם חֶרֶב.
שירה

ושוב מופגזת אלטלנה

עקיבא נוף

 

וְשׁוּב מֻפְגֶּזֶת אַלְטָלֵנָה
וְהַסֵּזוֹן, שׁוּב, בְּלִי לַחְדֹּל,
כְּשֶׁהַשִּׂנְאָה, מֵאָז, עוֹדֶנָּה,
הֲרֵיהִי שׁוּב כָּאן, וּבְגָדוֹל.
עוטָה מִלִּים שֶׁל צוּף וְיֹפִי,
כְּשֶׁבָּאַחֵר רוֹאִים רַק דֹּפִי,
נוטֶפֶת טוֹן שֶׁל הִתְנַשְׁאוּת –
אֲבָל שָׁרִים הֵם עַל “רֵעוּּת”,
בְּלִי גְּבוּל לְרֹעַ, לַצְּבִיעוּת
וּמְכַנִּים הֵם זֹאת – “סְבִירוּת”
כְּמוֹ הַהוּא, שֶׁחָמָס וְרָצַח אֶת הוֹרָיו
וּפוֹנֶה לַשּׁוֹפֵט לְבַקֵּשׁ רַחֲמָיו,
שֶׁהֲרֵיהוּ יָתוֹם גַּם מֵ-אֵם גַּם מִ-אָב;

 

טוֹבְלִים וְשֶׁרֶץ בְּיָדָם
עַל דֵּמוֹקְרַטְיָה מְדַבְּרִים,
תּוֹךְ הִתְעַלְּמוּת עַל כִּי הָעָם –
בַּקַּלְפִּי סָח דְּבָרִים בְּרוּרִים:
מִי הַמּוֹבִיל וּמָה הַדֶּרֶךְ
וּמָה “נָאוֹר” וּמָה “נָבוֹן”,
כָּל קוֹל בַּקַּלְפִּי הוּא שְׁוֵה עֵרֶךְ
וְאֵין יִתְרוֹן לְאַף צְפוֹן-בּוֹן.

 

אֶל רוֹמָא צָעֲדוּ פָאשִׁיסְטִים,
נושאֵי דְּגָלִים, צוֹוְחֵי קְלָלוֹת,
אַחֲרֵי הַדּוּצֶ’ה, מוּסוֹלִינִי,
הַשָּׁלָב הַבָּא הָיָה – אָלוֹת.
בְּכֹחַ מְאֻרְגָּן, מֻפְגָּן,
עָלוּ עַל רוֹמָא בְּמִצְעַד,
עַכְשָׁו, מַעְתִּיקִים לְכָאן,
מוֹפָע – “הַקַּלְפִּי בָּהּ נִבְעַט”.
קוֹרְאִים לְפּוּטְש לְלֹא בְּחִירוֹת

חוֹרְצִים פְּסַק דִּין בְּלֹא מִשְׁפָּט,
כְּמוֹ נֵירוֹן – אֵש שׁוֹלְחִים לִבְעוֹר
וּבוֹ בַּזְּמַן – נוֹגְנִים כִּנּוֹר.
מְמַלְמְלִים בְּקוֹל מוּנְמָך:
“לֹא מִשֶּׁלָּנוּ הוּא”, הִלְכָּךְ –
לֹא יְצֹרַף, לֹא יְסֻפַּח,
לִקְהָלֵנוּ, בְּנֵי פַּלְמָ”ח”…

 

וְאַף בְּתוֹךְ תּוֹכָם – שִׂנְאָה,
וּתְהוֹמוֹת בִּלְתִּי נֶחְצִים
בֵּין אָח לְאָח, בֵּין אֵם לִבְנָהּ,
כְּמוֹ בְּפִלּוּג הַקִּבּוּצִים,
וְהֵם לְכָךְ, כַּמָּה נֶחְמָד,
קָרְאוּ – “אִחוּד” וְ”מְאֻחָד”.

 

כֵּן, אֲנִי לְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח
אֵיךְ אָבִי מֵעֲבוֹדָה הֻדַּח
כִּי הָיָה רֵוִיזְיוֹנִיסְט שֶׁבָּאֵצֶ”ל תָּמַךְ.
זוֹ הַנּוֹרְמָה הָיְתָה עַד בּוֹא מַהְפָּךְ,
וְאָסוּר כִּי נַחֲזֹר וּלְשָׁם נִלָּקַח.

 

וְגַם אִזְכּוּר כִּי שָלְלוּ
אֶת פְּרַס אָקוּ”ם מֵאֲרִיאֵל
וְאֵיךְ לִשְׁנִיצֶר הֵם בִּטְּלוּ
אֶת קַבָּלַת פְּרַס יִשְׂרָאֵל.
אֶת בַּרְדּוּגוֹ וְקֹר דָּחֲקוּ מִ-גַּלָּ”צ אֶל הַחוּץ
וְגַם אֲחִימֵאִיר הֻדַּח מֵעֲרוּץ
“זֶה בִּכְלָל לֹא פּוֹלִיטִי” – עָנוּ כִּדְבָעֵי,
“זֶה הַכֹּל מַמְלַכְתִּי וְרַק מִקְצוֹעִי”.

 

הַכֹּל – בְּמַשְׂטֵמָה גֵּאָה
שֶׁל מִתְנַשְּׂאִים סְפוּגֵי שִׂנְאָה,
הַמְּמַנִּים עַצְמָם לִפְסֹק
מָה הַדֵּעָה וּמָה הַחֹק,
וּמִי ״נָאוֹר” וּמִי “בְּסֵדֶר”
וְכָל הַיֶּתֶר הֵם רַק – ״עֵדֶר “.

 

אַתֶּם הַשּׁוֹלְפִים סַכִּינִים בְּשִׁדּוּר,
תְּגַלוּ לְמוּלְכֶם עָם נָבוֹן וסָדוּר.
אַתֶּם, בְּנֵי זִמְרִי, הַקְשִׁיבוּ נָא טוֹב:
בְּתֵבַת הַקַּלְפִּי – אֲנַחְנוּ הָרֹב,
וְשׁוּב לֹא נִסְפֹּג הַ”תּוֹתָח הַקָּדוֹשׁ”,
דָּמֵנוּ מִכֶּם אֲנַחְנוּ נִדְרֹשׁ;
נָגֵן עַל הַכְּנֶסֶת, שֶׁבִּטּוּי הִיא לַרוֹב,
נִבְלֹם אֶת דַּרְכָּם שֶׁל פּוֹרְעֵי הָרְחוֹב,
וְעֵת תִּתְאַמְּצוּ כָּל גָּדֵר כָּאן לִשְׁבֹּר,
אֶת יֶדְכֶם הַפּוֹרַעַת נֵדַע לַעֲצֹר
דֵּמוֹקְרַטְיַת אֱמֶת אֲנַחְנוּ נִנְצֹר
נַחְסֹם אֶת הַפּוּטְצ’ – בִּיְּמִינֵנוּ הָאוֹר.

 

 

 

 

 

 

ברקע ההפגנות כנגד הרפורמה המשפטית 2023

שירה

שבעה

גולן שחר

 

א. פַּחַד אֱלוֹהִים

 

 

מֵאָז הַשִּׁבְעָה

בְּאוֹקְטוֹבֶּר, אֲנִי נִרְדָּם עִם חֲדָשׁוֹת בָּרֶקַע.

לְרֶגַע – מִתְעוֹרֵר בַּחֲטָף.

שׁוֹמֵעַ אֲסוֹנוֹת וְחוֹזֵר

לִישֹׁן.

קִמְעָה, חוֹזֵר. חָלִילָה –

 

 

זֶה בְּוַדַּאי עֹנֶשׁ עַל הִתְנַהֲגוּת רָעָה.

כִּי בְּשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְתֵשַׁע בְּדִיּוּק,

עֵת אֲהוּבָתִי הִזְעִיקָה אוֹתִי מֵהַחֲלוֹם

וְהֵטִיחָה אוֹתִי לַמֶּרְחָב הַמּוּגָן,

אֲנִי –

מִלְמַלְתִּי “טִילִים” וְנִרְדַּמְתִּי.

 

 

כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי בְּתֵשַׁע וְהֶחְצַפְתִּי:

“נוּ, נִגְמְרוּ?”

הִיא, שֶׁלֹּא פּוֹחֶדֶת מֵהַחַיִּים, אֲבָל כֵּן מֵאוֹיֵב,

נָזְפָה: “טִילִים? מְחַבְּלִים

בִּנְתִיבוֹת וּשְׂדֵרוֹת”.

 

 

וְנִרְדַּמְתִּי שׁוּב.

 

 

אֲבָל בְּעֶשֶׂר, עֵת הָיִינוּ שְׁנֵינוּ

לְטוּשִים מוּל הַמָּסַכִּים כְּמוֹ אֵשֶׁת לוֹט,

וּכְשֶׁהַנַּיָּד שֶׁלִּי רוֹטֵט מֵהוֹדָעוֹת מְבֹהָלוֹת שֶׁל מְטֻפָּלִים

אוֹ אָז, הֵחֵל לִפֹּל עָלַי

פַּחַד אֱלוֹהִים.

 

 

שֶׁקֶט מִתְפַּשֵּׁט. שָׁמַיִם מִתְעַטְּפִים בַּצֵּל.

הַזְּמַן – לִשְׁנַיִם מִתְפַּצֵּל.

 

 

כְּמוֹ יֶלֶד שבַּחֶדֶר נָם, וּמְבֻגָּר

עָשֵׁן נִכְנָס לַחֶדֶר. הַמַּקֵּל מוּרָם –

נִשְׁבָּר עַל הַנִּרְדָּם כִּי הוּא נִרְדַּם.

 

 

כְּמוֹ מְטַפֵּל מוּל זֶה שֶׁמְּתַכְנֵן לִגְמֹר הַכֹּל,

אֲבָל

אֶת הַיְּבָבָה מַחְנִיק וְאֶת הַחֶבֶל מְכַסֶּה,

כְּדֵי

שֶׁיֵּרְָגַע.

רַק אָז, כְּשֶׁזֶּה קוֹרֶה, הוּא מְנַסֶּה.

 

 

כְּמוֹ זָ’אן, נַעֲרָה מֵהָעוֹטֵף,

אַחַת הָרִאשׁוֹנוֹת לְהָבִין אֶת הָאֵרוּעַ.

זוֹ שֶׁבְּרַגְלָהּ יָרוּ וְהִיא בּוֹרַחַת תּוֹךְ קִרְטוּעַ.

מַעֲדִיפָה לָמוּת וְלֹא לְהֵחָטֵף.

 

 

 

ב. נִקְמִי

 

 

“אתם יכולים בבקשה לבוא לקחת אותנו? אנחנו מבקשים. אני ילדה. יש לי בית ספר מחר. אני צריכה עזרה, בבקשה” (מילותיה של ליאל חצרוני ז”ל בת ה-12 שנחטפה לבית של פסי בבארי ושם נרצחה).

 

 

הַשֵּׁם תִּקֹּם דָּמָהּ. תִּקֹּם דָּמָהּ.

תִּזְחַל. תַּכִּישׁ דְּמָמָה. מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה.

 

 

הֵם יִמָּלְטוּ. כְּעַכְבְּרֵי זִמָּה.

אֲחוֹרֵיהֶם טְבוּלִים בִּמְהוּמָה.

 

 

וְעוֹד שָׁנָה? וְעוֹד עָשׂוֹר?

כְּבָר לֹא תִּהְיֶה עַלְמָה.

 

 

כְּבָר לֹא תִּהְיֶה לִיאֵל. וְלֹא יִהְיוּ עִמָּהּ

נָשִׁים. זְקֵנִים. וָטַף.

רַבִּים מִסְּפֹר.

עַל מָה

 

 

צְהַלְתֶּם? תִּזְבְּחוּ לְמָה?

 

 

הַשֵּׁם? נִקְמִי דָּמָהּ. גְּשִׁי וְנִקְמִי דָּמָהּ –

מִיָּד. וּקְחִי אֶת אוּרִי-צְבִי עִמָךְ.

 

 

בְּיַחַד תִּתְגַּנְּבוּ שְׁנֵיכֶם

לְתוֹךְ הַחֲמָמָה.

עֵינַיִם יֵעָקְרוּ

מִתַּדְהֵמָה.

קאנון לאומי חדש - בשיתוף מרכז בגין

מִנֶּגֶד לְהַר־הַבַּיִת

עין טור מלכא

 

א

 

גַעְגּוּעִים דְּמּוּיֵי יוֹנִים
עָפִים מֵעַל לְצַמֶּרֶת.
יַקִירֵי נַפְשֵׁנוּ הָלְכוּ כַּהֲלֹךְ הַיָּרֵחַ.
לֹא נוּכַל הַחְזֵק בְּאוֹרוֹ
וְהוּא כְמוֹ נִגּוּן.

 

קְדֻשַּׁת אֲבוֹתַי הַיְּהוּדִים
וְקֹדֶשׁ הַהֵיכָל,
לֹא הָלְכוּ כַהֲלוֹךְ הַיָּרֵחַ
תְּמוּנָתָם נִשֵּׂאת רְשוּמָה בָאֲוִיר,
וְהָאֲדָמָה אוֹחֶזֶת אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם.

 

אָנוּ מַחְשִׁים לַקֹּדֶש הַנִּשָֹּא
כְּלוּ הָיִינוּ חֵרְשִׁים וְעִוְרִים.
אֲבָל לִבֵּנוּ קוֹרֵעַ אֶת גְּבוּלָיו.
תְּנוּ־נָא לְיוֹנִים־הַגַּעְגּוּעִים
לְהַשְׁמִיעַ עֶרְגּוֹנֵנוּ בְּהֶמְיָה.

 

 

ב

 

חֶמְדַּת הַגַּעְגּוּעִים
יוֹנַת הַכִּסּוּפִים
הִמְרִיאָה, רָחֲקָה
וַתֵּתַצַּב עַל הָעֵץ –
וְהָעֵץ הוּא מִמִּין הַבְּרוֹשׁ
אֲשֶׁר בְּרַחֲבַת הַר הַבַּיִת.

 

הַגִּידִי, יוֹנַתִי,
עַל מַה הִצְהִיבָה לִבְנַת־נוֹצוֹתַיִךְ

וּכְנָפַיִךְ כְּעוֹטְיוֹת?
תַּחַת אוֹרָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ
אֶרְאֵה אֶת חִוְרוּר הַדִּמְדּוּמִים
שֶלַּיָרֵחַ.
הַיָּרֵחַ הַנּוּגֶה..
מֵלִיט הַמַּצֵּבוֹת
אֲשֶר בְּהַר הַזֵּיתִים.
יוֹנַת הַמָּשִׁיחַ
מַפִּילָה צֵל בִּפְנֵי הַיָּרֵחַ.
חֲזוֹן תַּעְתּוּעִים.
תְּפִלַּת אַשְׁכָּבָה לַכִּסּוּפִים.
מִי מַחֲנִיק אֶת צַוְּארֵי בַת־הַגְּאֻלָּה?

 

בְּהַר הַבַּיִת   הֵ  עָ  דְ  ר  וּ  ת …
הַיּוֹנָה בוֹכָה מָר – –
קְטֹן לֵב הַיּוֹנָה
מְפַרְפֵר בְּחָזָהּ לִמוּד־הַמֶּרְחָב.
הַשֶּׁמֶשׁ מִנֶּגֶד לִמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ

דּוֹמְְמָה בָרָמָה –

עַ ד  כִּ י  יָ ב וֹ א  יְ ר וּ שָ לַ יְ מָ ה.

 

 

 

נדפס לראשונה ב ‘סולם’ ניסן תשי”ט — 12.04.1959

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

היצירה מתפרסמת ב’יהי’ בשיתוף מרכז בגין במסגרת קאנון לאומי חדש, מיזם חשיפה ליצירות אמני התנועה הלאומית לדורותם. אמנים אלה, במסגרת התנועה הרוויזיוניסטית ובמסגרות נוספות, חוללו שיח תרבותי עשיר ומגוון שהודר מהזכרון הלאומי התרבותי ועטרתם כעת חוזרת.

קאנון לאומי חדש - בשיתוף מרכז בגין

שיר ב’ מתוך המחזור ‘לִפְנַי וְלִפְנִים’

עין טור מלכא

 

[…]

 

ב

 

גַּם הַיֶּלֶד יַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים.

הוּא כוֹפֵף בִּרְכָּיו

בְּטֶרֶם יִדַע לֵלֵךְ

וּמִשְׁתַּחֲוֶה הִשְׁתַּחֲוָיָה  עֲמֻקָּה.

 

הַכֹּל־יָכוֹל נוֹגֵעַ בִּתְפִלַּת הַיֶּלֶד.

הֲלֹא יָדִיד הוּא לַנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה.

 

אֵין מִצְוַת נְטִילַת יָדַיִם עַל הַחַי

אֲבָל בַּחֶסֶד הַהוּא

נוֹקֵשׁ הָעוֹף בְּמַקּוֹרוֹ אֶת נוֹצוֹתָיו

וּמְטַהֲרָן

(וְחָתוּל בִּלְשׁוֹנוֹ לוֹקֵק שְֹעָרָיו

וּמְנַקָּן).

 

מִטֶּבַע יְמֵי הַבְּרִיאָה

עוֹבֵד הַנִּבְרָא אֶת הָאֱלֹהִים.

בְּכָךְ מִכְלַל הַיֹּפִי שֶׁל הָעֵצִים לְחוֹף הַשָּׁמַיִם.

וְגַם הָאֶבֶן תֵּהָפֵךְ לִכְלִי־נִגּוּן

פְּנִימִי, לִיחִידוֹת הַנִּגּוּן שֶׁל הַחֹמֶר.

 

בִּירוּשָׁלַיִם יִתְגַּדֵּל הָאוֹר.

אַדְמַת הַר הַמֹּר כְּגוּף

הָעוֹבֵד אֶת הָאֱלֹהִים.

הֲלֹא הִיא זְרִיחַת הָאָרֶץ הַנֶּאֱמָנָה.

 

עַל־כֵּן הָבוּ נָא אֶת זְרִיחַת הַחַמָּה

מִנִּי בֹקֶר,

הָבוּ נָא אֶת זְרִיחַת הָאָרֶץ

שֶׁל בֵּית הָאֱלֹהִים

מִנִּי יוֹם,

וְלַיְלָה יַעֲלֶה וְיִזְרַח הַיָּרֵחַ.

 

אַשְׁרֵינוּ כִּי חוֹנַנְתָּנוּ

בִּשְׁלֹשׁ זְרִיחוֹת הַקֹּדֶשׁ

שֶׁהֵן בְּמַעֲלֵה עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מתוך כתב העת ‘סולם’, 14 יולי 1957

נכלל בספרה:  “שובי נפשי לתכלתך”, אסיף שירים,  עמ’  8-7

 

 

 

 

 

 

 

היצירה מתפרסמת ב’יהי’ בשיתוף מרכז בגין במסגרת קאנון לאומי חדש, מיזם חשיפה ליצירות אמני התנועה הלאומית לדורותם. אמנים אלה, במסגרת התנועה הרוויזיוניסטית ובמסגרות נוספות, חוללו שיח תרבותי עשיר ומגוון שהודר מהזכרון הלאומי התרבותי ועטרתם כעת חוזרת.

קאנון לאומי חדש - בשיתוף מרכז בגין

דּוּמִיַּת קַיִץ

עין טור מלכא

 

– – וְלוּ תִכְבְּשִׁי רֹאשׁ בֶּעָפָר
וְאֶת שִׂגְשׂוּג אִבֵּי הַנַּחַל
תְּדַמִּי לִשְׁקִיקַת דָּמֵךְ.

 

קוֹצִים רוֹחֲשִׁים.
דּוּמִיַּת קַיִץ.
עֲמוּמוֹת
מְבַעְבְּעִים עֵינוֹת תְּהוֹם
לְלֹֹֹא חֲדָל.
וּכְמוֹ תֻפִּים הוֹמִים בָּאָזְנַיִם.

 

תּוּגָה בֶּעָפָר.
גְבָעוֹת מְאַבְּרוֹת מִלֵּב הָעֵמֶק…
בִּקְעָה כֻּלָּהּ אַחֲרֵי קָצִיר.

 

אֶל הֶהָרִים הָהֵם לִירוּשָׁלַיִם
חוֹמְרִים שִׁפּוּעֵי הַשָּׁמַיִם
לְלֹא קֵצֶה:
שָׁם נֹגַהּ־אוֹנִים זָרוּחַ – –

 

קוֹל בָּרָמָה:
הָאָרֶץ דּוֹבֶרֶת אֶת הַחַמָּה.

 

 

 

תש”ט

 

 

נדפס לראשונה בכתב העת ‘סולם’, 1.9.49

נכלל בספרה:  “שובי נפשי לתכלתך”, אסיף שירים, עמ’ 4

 

 

היצירה מתפרסמת ב’יהי’ בשיתוף מרכז בגין במסגרת קאנון לאומי חדש, מיזם חשיפה ליצירות אמני התנועה הלאומית לדורותם. אמנים אלה, במסגרת התנועה הרוויזיוניסטית ובמסגרות נוספות, חוללו שיח תרבותי עשיר שהודר מהזכרון הלאומי התרבותי ועטרתם כעת חוזרת.

שירה

סליחה

ארנון איתיאל

 

 

לעילוי נשמתה של ענבר שגב ויגדר הי”ד

 

 

אֲנִיָּת עֲנִיָּה בַּת צִיּוֹן נָשַׁמָּה
מָאַסְנוּ מַלְמֵל אוֹתִיּוֹת נְשָׁמָה
טְרָשִׁים וּקְרָשִׁים מְכַסִּים אֶת דָּמָהּ
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַמְצֵא נְקָמָה.

 

שׁוֹמֵמָה דּוֹמְמָה וּקְצוּרָה כְּקָמָה
פְּאָתָהּ לְקוּטָה וּשְׁכוּחַת אֲדָמָה
עַל מָה רְצוּחָה בִּתְּךָ, עַלְמָה
בְּאֵין עָווֹן נָפְלָה בְּאֵין נֶחָמָה.
עוֹלָלָהּ מְעֻפָּר בְּאֹדֶם דָּמָהּ
כְּלוּם אָפֵס מוֹתָהּ, הֶאָבוּד בַּדְּמָמָה
פְּקַח, פְּקַח אָבִיהָ, עֵינְךָ עֲצוּמָה
חָסִין וְקָדוֹשׁ הַמְטֵר נְקָמָה.

 

נְקָמָה אֲדֻמָּה נִדְגָּלָה אֲיֻמָּה
כְּשִׁבְטֵי גֶּרְמָאנִים נְקָמָה עֲצוּמָה
כִּפְלִיסְטִים פּוֹשְׁטֵי עוֹר עַד גְּוִיָּה עֵירֻמָּה
הַשְׁאֵל לֵב אַחֵר לְבָנֶיךָ קַמָּא.
טַע בָּנוּ רוּחַ אַחֶרֶת שְׁלֵמָה
עַד נִשְׂבָּע וְנוֹתִיר מִבְּשָׂרָהּ שֶׁל אֻמָּה
טוֹבְלִים בְּדָמָהּ עַד גֻּמָּץ וְאָמָה
נְקָמָה אֲדוֹנַי אֱלוֹהִים נְקָמָה.

 

אַל תִּמְחֶה חֶשְׁבּוֹנָם בְּמַסּוֹק הַנִּזְהָר
שְׁבוֹר עֶפְרוֹן חֶנְוָנִי פִּנְקָסוֹ הַנִּגְזָר
חַטּוּאֵל וְאָנְסְבָּכֶר וְנוֹרְזִ’יץ וְזָר
הֲפוּכֵי אִישׁוֹנִים מַמְתִּינִים בַּמִּנְזָר
לְאֵשׁ אֵלִיָּהוּ, לְחָנוֹךְ שֶׁחָזַר.
הוֹבֵשׁ אֱלֹהַי כָּל חַיְשָׁן נֶעֱזָר
וְעָשֵׁנוּ גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר
אַכְזָר וְאַכְזָר וְאַכְזָר וְאַכְזָר
עַד לַאֵפֶר נִשְׂרַף וְלַמַּיִם מוּזַר.

 

רַק הַפַּעַם הַזֹּאת אֱלֹהַי אִנָּקְמָה
עִיר שָׁלֵם חֲרוֹנָהּ בַּת צִיּוֹן זוֹעֲמָהּ
אָז הָיוֹ לִי תִּהְיֶה מְנוּחָה שְׁלֵמָה
אָז קָחֵנִי אָבִי בְּאַחְרוֹן נְשִׁימָה
וְאֵדַע וְתֵדַע וְתִדְעֶה נְשָׁמָה
שֶׁהַנֵּר עוֹד דּוֹלֵק שֶׁתִּזְרַח הַחַמָּה
כָּל עוֹד אֱלֹהַי בַּלֵבָב פְּנִימָה.

שירה

אל השורשים

שאול דה-מלאך

 

חמישה דברים שאין רשאים לומר בשעה שקמים מהשבעה

 

 

 

א. מלים שסבא היה אומר אם היו לו [1]

 

הַצַּעַר הַגָּדוֹל עַל כָּךְ שֶׁאֵינִי יָכוֹל לוֹמַר לְךָ (יָא אִבְּנִי)
אֶת שֶׁעַל לִבִּי
הוּא שֶׁלִּבִּי נִשְׁאָר שָׁם, בַּמִּזְרָח
וְעַל אַף הֱיוֹתִי כֻּלִּי מַעֲרָב
מַעֲרָבִי אַנְטִי עֲרָבִי
מְעֹרָב בִּבְלִיל דַּעַת רְווּיַת אֲנִי
שֻׁמָּן טְרַנְס יְשׁוּרוּן מַבְעִית
שֶׁלֹּא נוֹתֵן לִי מָנוֹחַ
מְדַבֵּר עִם קוֹלוֹת
צְבָעִים
רֵיחוֹת
זוֹעֵק אָ מָאַס בָּאֲכָּה
וַאֲנִי אֵין לִי כְּלוּם
צֵל אָפֹר שֶׁל סָאמָרָה יְרֻקָּה
שֶׁל קָאמֵר וְסַבָּא אָהוּב
שֶׁעָלָה עִם מִזְוָדָה בָּהּ מִלִּים
וְגִלָּה שֶׁהֶחֱלִיפוּ פֹּה אֶת הַמַּטְבֵּעַ
אָה, סְלִיחָה אֲדוֹנִי (תּוֹדָה בֶּאֱמֶת)
הַמַּטְבֵּעַ לָשׁוֹן יָצָא מִשִּׁמּוּשׁ (אַתְּ לֹא מִצְטַעֶרֶת)
פֹּה לֹא קוֹרְאִים לְזֶה
יָא עַיְנַי, יָא רוּחִי
וְסַבָּא שֶׁלֹּא יָדַע לָשִׁיר בְּעִבְרִית רָזָה
הִשְׁלִים וְהִשִּׁיל אֶת הִשְׁפִּיל הַמַּשְׁפִּיל
שֶׁל כֶּפֶל לָשׁוֹן גָּדוּשׁ
עָשִׁיר
לֹא מוּבָן
יָא אִבְּנִי רוּחַ מִן הוֹן / אָ כְּאַלְתּוֹלַאקְ
אָנָּא מִן אַאעַבְּרַה אַל נַאהְרִי

 

 

ב. אני / פרויקט היברידי בלי מפתחות

 

אֲנִי שׁוֹמֵעַ מוּסִיקָה קְלָאסִית
בְּאָזְנִיּוֹת בְּתוֹךְ סִפְרִיָּה
עִם חוֹקְרִים בִּירוּשָׁלַיִם
וְרוֹצֶה לִכְתֹּב בְּעִירָאקִית
אֲבָל עַל אַף שֶׁאֵינִי מֵבִין
מוּסִיקָה קְלָאסִית וְעִירָאקִית
שְׁתֵּיהֶן מִתְנַגְּנוֹת בִּי בְּאֹפֶן
שֶׁגּוֹרֵם לִי לְהֵחָנֵק
מִדְּמָעוֹת

 

 

ג. סבתא דיברה אחרת

 

מִלִּים שֶׁאוֹמֶרֶת לִי סָבְתָא מְנוּחָתָהּ עֵדֶן:
עַד שֶׁלֹּא תָּבִין שֶׁלֹּא אַתָּה כּוֹתֵב
מִישֶׁהוּ כּוֹתֵב אוֹתְךָ
תֵּן לוֹ חֹפֶשׁ לְהַקְלִיד (חֹפֶשׁ בְּכִי רַע)
אֶת מָה שֶׁהוּא הָיָה רוֹצֶה שֶׁאַתָּה תִּרְצֶה לִכְתֹּב
רַק כָּכָה אוֹהֲבִים בֶּאֱמֶת
מְסִירוּת נֶפֶשׁ עַד כְּלוֹת כָּל הַכּוֹחוֹת
וִתּוּר מִדַּעַת עַל עַצְמְךָ כְּמִי שֶׁבָּנוּי
עַל יְדֵי מֶרְכָּז שֶׁל הַכָּרָה מוּדַעַת
כְּתִיבָה מְפֻזֶּרֶת עַל פְּנֵי דּוֹרוֹת שָׁנִים וְסוּגוֹת
כְּתוֹב בְּנִי, כְּתוֹב
כְּתוֹב לְמַעַן יֵדְעוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים
כְּתוֹב לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת אֲשֶׁר שָׁכַחְתָּ
כְּתוֹב כִּי לֹא הָיָה בִּי כּוֹחַ לִתֵּן לָךְ
כְּתוֹב כִּי אָבִי צִוַּנִי עַל כָּךְ
כְּתוֹב כִּי חָבוּי בָּהּ בַּכְּתִיבָה
מוֹרִיד שְׁאוֹל וְחַי בָּהּ
וַאֲנִי חָיִיתִי בָּהּ כָּל הַזְּמַן
שְׁנוֹתֶיהָ נִתְּנוּ לִי עַל אַף שֶׁלֹּא רָצִיתִי
חָיִיתִי עַל זְמַן שָׁאוּל
כָּכָה זֶה – מִן חַיִּים שֶׁל אֲחֵרִים שֶׁכָּאֵלֶּה
תּוֹדַעַת אֲנִי מֻרְחֶבֶת שֶׁזּוֹרֶמֶת
בִּרְחוֹבוֹת הַנָּהָר
נִפְנוּף שָׁלוֹם יַלְדָּה פְּתַיָּה
אֶת חִיּוּכִי נָשְׂאָה הָרוּחַ
שֶׁמַּמְשִׁיכָה לְסַפֵּר
כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר

 

 

ד. השיר על לינה משותפת בקיבוץ רביבים

 

סַבָּא יוֹאֵל יָכוֹל הָיָה לְהִקָּרֵא יְהוֹאֵל
בָּעוֹלָם בּוֹ מַלְאָכִים הָיוּ מְדַבְּרִים
עִם בְּנֵי אָדָם
אֲבָל סַבָּא נוֹלַד בְּאִיטַלְיָה
וּמוּסוֹלִינִי עָלָה לַשִּׁלְטוֹן
וְהָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר דָּחוּף לַעֲלוֹת לָאָרֶץ
מִלְּיַצֵר סִינְתֵּזָה בֵּין רֵנֵסַנְס לִזְרִיחָה
וַיְהִי הַיּוֹם
וַיַּעַל אֶל צִיּוֹ אֵנְצּוֹ
וַיִּשְׁאַל – צִיּוֹנוּת יֵשׁ כָּאן, הַקְרָבָה, מְסִירוּת נֶפֶשׁ, אִידֵאוֹלוֹגְיָה
אֲבָל הַאִם יֵשׁ כָּאן גַּם יַהֲדוּת?
אֲבָל צִיּוֹ אֵנְצּוֹ צָנַח מִמָּרוֹם
מַלְאָךְ שֶׁנִּלְכַּד עַל יְדֵי הַקְּלִפּוֹת
וְעֻנָּה וְעָנָה:
דֶּה אַנְגֵ’לִיס – הַמַּלְאָךְ יְהוֹאֶל
לֵךְ תַּמְתִּיק אֶת הַמַּיִם.

 

כָּל זֶה בִּיקוּם מַקְבִּיל
בְּפֹעַל כָּל זֶה לֹא קָרָה
רַק סָבְתָא פָּאוּלָה חָלְמָה
וְלֹא רָצְתָה לְהַגִּיד.
מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל סַבָּא,
שָׁתְקָה.
כָּךְ לִמְּדוּ אוֹתָהּ בְּאִיטַלְיָה
– לֹא לְהִתְלוֹנֵן,
מִשְׁפָּחָה לִפְנֵי הַכֹּל.
וַתֵּלֶךְ אַחֲרָיו בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
וַתָלֶן בַּלַּיְלָה הַהוּא.

 

 

ה. עוד שיר על לינה משותפת בקיבוץ רביבים

 

לִינִי פֹּה הַלַּיְלָה,
כָּךְ אָמַר סַבָּא גִּדְעוֹן
עֵת קָבְרוּ לְיָדוֹ אֶת טְבוּחֵי בְּאֵרִי
לִינוּ פֹּה הַלַּיְלָה בְּאַדְמַת הַנֶּגֶב בָּהּ נִקְבַּרְתִּי אֲנִי
אֵינִי יוֹדֵעַ עִבְרִית
נֻקְשׁוּת שֶׁהָיְתָה בִּי
מְנַקֵּשׁ אֶת אַדְמַת רָמַת נֶגֶב
הִתְקוֹשְׁשׁוּ וְקֹשּׁוּ
נוֹק נוֹקֵשׁ עַל דַּלְתֵי מְרוֹם
פֶּן יָקוּשׁ
כָּל זֶה כְּבָר נֶאֱמַר בְּעִבְרִית
וַהֲרֵי אֲנִי אֵינֶנִּי מֵבִין עִבְרִית
מִקְרָאִית שֶׁזּוֹעֶקֶת וְנוֹקֶשֶׁת
וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל
גַּם זֹאת אֵינִי מֵבִין
אֵיךְ בֹּקֶר
אֵיךְ טוֹב
אֵיךְ יִגְאָל
טוֹב יִגְאָל, לִינוּ פֹּה הַלַּיְלָה
בָּאֵי בַּמַּחְתֶּרֶת, יְדִידַי
כָּל שֶׁנּוֹתַר לָנוּ מְשֻׁתָּף הוּא
טְבוּחִים יְהוּדִים
שׁוּב
בְּאַדְמַת רְבִיבִים, קְבוּרָה זְמַנִּית
עַד נָשׁוּב עֲדֵי בְּאֵרִי
שֶׁסְּתָמוּם פְּלִשְׁתִּים

מֵרֹעַ כֹּה גָּדוֹל צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק –
conviensi dipartir da tanto male
עַד שֶׁתִּגָּמֵר עֲבוֹדַת הַתַּרְגּוּם
וַיַּפֵּל אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה
לִינוּ פֹּה הַלַּיְלָה
לִינָה מְשֻׁתֶּפֶת אִתִּי,
נַוָּדִים כְּלָלִיִּים
בְּלִי בַּיִת פְּרָטִי
עַד שֶׁנֵּדַע לְתַרְגֵּם
אֶת כָּל שֶׁאָבַד לָנוּ בְּגִלְגּוּל מְחִלּוֹת
כֹּה אָמַר סַבָּא גִּדְעוֹן
בְּאִיטַלְקִית מְהֻקְצַעַת:
חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל
מוֹלֶדֶת הַמָּוֶת יָפָה הִיא
הִנֵּה – וְגֹאֲלֵךְ חַי אֲנִי – חַי!
כֹּה עָנוּנוּ אַחֵינוּ (בארמית)
וַיִּהְיוּ כֻּלָּם זֹהַר

 

 

 

סיוון התשפ”ד

 

 

 

 

[1] על אף שאיני מבין ערבית, את השיר תרגמתי וכתבתי מעיראקית מדוברת. הנוסח שנכתב אצלי כלל כמה ביטויים שלא ניתן היה לתרגם, והושמטו בשל כך. עם הקוראים הסליחה.

פרוזה

חלל פנוי

פורת סלומון

 

בַּשֵּׁרוּתִים עַל מוֹשַׁב הָאַסְלָה נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאֲדָמָה רָעֲדָה.

רַעַד נָמוּךְ, רוֹטֵן, כְּמוֹ וִיבְּרָטוֹר קוֹדֵחַ בְּרֶחֶם הָאָרֶץ. הָרֶטֶט קָבוּעַ, עָמֹק – אוּלַי הָרוּחַ מַרְטִיטָה אֶת פַּח הַמַּחְסָן? אוֹ מָנוֹעַ בָּרְחוֹב מְחַלֵּל אֶת הַחַג?

הַתֶּדֶר מִתְגַּבֵּר, וְאָז הֵם מַגִּיעִים: פְּסָגוֹת הַוּוֹלְיוּם מִתַּמְּרוֹת וְנִתָּקוֹת מִן הַגְּרָף: בּוּמִים. מִתְקָרְבִים, מִתְחַזְּקִים.

אֲנִי מִזְדַּקֵּף, מוֹשֵׁךְ אֶת הַמִּכְנָסַיִם וּמוֹרִיד אֶת הַמַּיִם. מְפַלֵּחַ אֶת הַנִּמְנוּם הַמִּשְׁפַּחְתִּי הֶחָשׁוּךְ אֶל דֶּלֶת הַכְּנִיסָה. סִבּוּב מַפְתֵּחַ, יָדִית. אוֹר הַבֹּקֶר מִתְפָּרֵץ פְּנִימָה.

מִצְמוּץ עֵינַיִם אֶל רֶכֶס הֶהָרִים – פִּטְרִיּוֹת עָשָׁן. שְׁתַּיִם. שָׁלוֹשׁ. מַקִּיף אֶת קִיר הַמְּבוֹאָה לְהַשְׁקִיף מַעֲרָבָה לְבֵית שֶׁמֶשׁ – פִּטְרִיָּה נוֹסֶפֶת. שִׁיט, שִׁיט. עַכְשָׁו מַגִּיעַ הַנֶּפֶץ וְאִתּוֹ הַהֶדֶף הַזֶּה בַּבֶּטֶן.

אֵיפֹה הָאַזְעָקוֹת? יֵשׁ שָׁם מִישֶׁהוּ? אֵיפֹה כֻּלָּם?

 

 

עֲנֵנוּ קָצָר מִלְּהוֹשִׁיעַ עֲנֵנוּ

 

 

רְצוּעַת הַחוֹף כְּחֻלָּה אֲפֹרָה וְשׁוֹתֶקֶת בְּעַנְנֵי הַבֹּקֶר. הַשָּׁמַיִם מִתְפּוֹרְרִים לְעַנְנֵי פִּטְרִיּוֹת עַל הָאָרֶץ.

אֵין.

הַפְּגָזִים נוֹחֲתִים עַל מִטּוֹת הַיְּשֵׁנִים.

מִטּוֹת הַיְּשֵׁנִים פִּטְרִיּוֹת תַּרְדֶּמֶת, קֶצֶף חֲלוֹמוֹת נִשְׁפַּךְ אֶל הַמִּרְצָפוֹת כְּאֶשֶׁד קֶרַח יָבֵשׁ.

יְשֵׁנֵי הִירוֹשִׁימָה נָגֹזּוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם, רְשִׁימוֹ חֲלוֹמָם זוֹחֵל עַכְשָׁו, מְכַסֶּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְגַם הִנֵּה מִתְחַנֵּן מוּלִי.

אֵין אוֹנִים. אֵין עֲתִידִים.

מֵעוֹלָם לֹא הָיָה עָתִיד.

הֶעָבָר נִתַּק מֵעֵבֶר נְהַר הָעֲנָנִים.

 

 

עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי אֵין אֱלֹהִים עֲנֵנוּ

 

 

אֵין תְּנוּעָה מִלְּבַד צִיר הַצַּוָּאר לְנִיעַ הַמַּבָּט, סְרִיקַת הָעַיִן אֶת רִכְסֵי הָאֵין מָה לִרְאוֹת.

תֹּרֶן הָרֹאשׁ סָב עַל צִירוֹ, נִמְתַּח כְּנָחָשׁ בְּמוֹרַד הַצַּוָּאר. תַּחַת הַכְּתֵפַיִם מִבֵּין הַשְּׁכָמוֹת שְׁרִיר נִתַּק מִשְּׁרִיר, גִּידִים נִפְרָמִים בִּמְשִׁיכַת כָּתֵף, גְּדָמִים פְּרוּדִים קְטוּמִים, קוֹמַת אָדָם נִתֶּקֶת מִגַּבְּךָ וְגַם הִנֵּה נִצָּבָה.

 

 

עֲנֵנוּ אֵינֶנּוּ עֲנֵנוּ

 

 

הוּא מֵאֲחוֹרֶיךָ עַכְשָׁו, נְשִׁיפָתוֹ עַל עָרְפְּךָ.

“אַל תִּסְתּוֹבֵב. אֵין טַעַם, אֵין לְאָן. זֶה לֹא יְקָרֵב אוֹתָנוּ לְמִפְגָּשׁ. לֹא בָּאתִי אֶלָּא לְהִפָּרֵד”.

שַׂעֲרוֹת זְקָנוֹ רוֹטְטוֹת בְּדַבְּרוֹ, מְגָרְדוֹת בְּמוֹרַד הַגַּב עַד כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם.

“אֲנִי בּוֹגֵד בְּךָ עַכְשָׁו, כְּבֶגֶד שֶׁנִּפְרַם, נוֹטֵשׁ אוֹתְךָ בְּרֶגַע הַמְּתִיחָה. בָּגַדְתִּי אֶת בְּשָׂרְךָ בְּרִקְמָה שֶׁל מַשְׁמָעוּת. מָתַחְתִּי עֲבוּרְךָ מְסִלּוֹת, כָּרַזְתִּי אֶת שְׁמוֹת הַתַּחֲנוֹת וּמֶשֶׁךְ הַנְּסִיעָה וּמָתַי נַגִּיעַ. אָז הִנֵּה, לִשְׁאֵרִיּוֹת הָאֵמוּן הַמֻּחְלָט שֶׁנָּתַתָּ בִּי קַבֵּל שִׁמּוּשׁ אַחֲרוֹן: מְחַק אוֹתָן עַכְשָׁו”.

 

 

שירה

הרעש עצמת שטן

יוסף לרר

-יום ארור-

 

 

אַתָּה הוּא הָרַעַשׁ

וְרַעַשׁ 

עֵין הָעוֹלָם 

תִּמָּלֵא 

וְרַעַשׁ כְּלֵי מָוֶת יִגְבַּר

לֵב בִּגְבוּרָה יִנְחַת 

אֲשֶׁר רַעַשׁ בְּשָׁמָיו

וְלוֹ תְּבוּנָה בְּכַף מְצָרָיו,

בְּכָל מָקוֹם אֵלָיו הִגִּיעַ רַעַשׁ וְאֵשׁ מִמְּכוֹנוֹת הָאֵשׁ,

וְגָדוֹל הָרַעַשׁ בְּפִיו.

(יֵשׁ רַעַשׁ בִּרְחוֹבִי מִקְלְעֵי רַעַשׁ שָׁרִים בְּקוֹל, עֲמוּמֵי מוֹחוֹת, חֲמוּמֵי נְקָמָה, רַעַשׁ גָּדוֹל נִשְׁמָע אֲנִי נָפַלְתִּי אַרְצָה אֵיבָרַי פְּשׁוּטִים חַמִּים עוֹלִים בֶּעָשָׁן רַעַשׁ)

גַּרְמֵי רְקִיעִים שָׂחוּ לֶעָפָר

מְכוֹנֵי תֵּבֵל זָזִים מִמְּקוֹמָם תְּפוּסֵי רַעַשׁ אַדִּיר

קוֹל קוֹרֵא רְקִיעִים קוֹרֵעַ אֶרֶץ בִּדְבָרוֹ

וְאִישׁ אֶת שְׁעָתוֹ יִרְאֶה

מִבַּעַד חַרְצֵי אֲדָמָה 

סִדְקֵי נְבוּאָה

יוֹנֵק רוֹעֵשׁ לְמֶרְחַקִּים נִשְׁחַט בְּהִלּוּלוֹ

אָב בְּעֹצֶם יָדוֹ מַחְזִיק בֵּין שִׁנָּיו

עֲדֵי עַם הֻשְׁפַּל נֻתַּק נֻתַּךְ נִשְׂרַף בַּעֲבָרוֹ כָּל אֲשֶׁר לוֹ בֵּיתוֹ בְּרַעַשׁ נֶעֱלַם 

וַתְּהִי מֶרְקָחָה כִּמְלוֹא רַעֲשֵׁי הַשָּׁמַיִם.

 

(וְאֵל רוֹעֵשׁ בִּמְחִלָּתוֹ שִׁמְעוּ לִי אַפְסֵי אָרֶץ מִי כָּמוֹנִי שׁוֹלֵט בְּמִכְמַנֶּיהָ רְאִיתִיו שׁוֹלֵט הוּא הַשּׁוֹלֵט הוּא כָּל הָרַעַשׁ הוּא הַקּוֹל הוּא הָאוֹהֵב קוֹל בָּנָיו)

נִשְׁנָקִים נֶחְנָקִים עֲטוּפֵי יָגוֹן עֲטוּפֵי הַשֶּׁקֶט

נִצְחוֹנוֹת מוֹרִיקִים הוֹדְפֵי שְׁמָמָה

נִירֵי אֶרֶץ בְּאֵרוֹת חַיִּים שָׁקְטוּ לְעוֹלְמֵי עַד וַתְּהִי שְׁמָמָה בָּאָרֶץ 

שְׁמָמָה שְׁמָמָה וְאֵין יְקַדֵּשׁ לָהּ, וְאֵין יִבְכֶּה בָּהּ, יִתְלֶה סִנּוֹרוֹ יַתִּישׁ נִשְׁמָתוֹ בַּעֲלוֹתוֹ אֶל מְרוֹם קְדֹשִׁים.

עוֹלוֹת שְׁחוּטֵי כּוֹחַ נֶאֶבְקֵי כּוֹחַ אַבִּירֵי כּוֹחַ מַרְאֵי כּוֹחַ, נַאֲקוֹת נָשִׁים בָּלוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ, מָטוּ מִשְׂגַּבֵּי עַם.

הוֹ יִגְדַּל שְׁמָם וְשָׁלַח מֵאָב אֶל בָּנָיו קוֹל זָדוֹן וְרַעַשׁ אֵימָה הַחְרֵב תַּחֲרִיבֵם שׂוֹנְאֶיךָ נְאוּמֶיךָ.

(רַעֲשֵׁי רֶקַע נִשְׁמְעוּ בַּחֲלַל הַכֹּל וְאֵין קוֹל תִּקְוָה דּוּמִיָּה נִשְׁאֲלָה, הַיּוֹם בּוֹ נִשְׂמַח בְּאֵשׁ תּוֹרָה, בְּאֵשׁ קֹדֶשׁ, נִנְעֲלוּ דָּפְקֵי פְּתָחִים עֲנִיֵּי שְׁעָרֶיךָ כּוֹחַ אֵימִים הֵפַחְתָּ בָּם, שָׁתַקְתָּ וְשׁוּב שָׁתַקְתָּ הוֹ אֱלֹהַי דֹּמִי נַפְשִׁי)

צוּרִי יְשׁוּעָתִי 

(קָדוֹשׁ יֹאמְרוּ עַל קֶבֶר נָקִי מְצֻחְצָח מְזֻכָּךְ מְרַשְׁרֵשׁ מִינֵי פְּרָחִים, וְאֶת קִדּוּשֶׁיךָ לָקַחְתָּ, תְּנִיעֵם בְּעוֹלָמְךָ כְּמוֹ לֹא הָיוּ לֹא חָיוּ לֹא אָכְלוּ לֹא שָׁתוּ לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת בֹּקֶר שָׁפַכְתָּ רַעַשׁ, הָרַג זָעַם שָׁטַף הִשְׁתִּיק נְעָרִים עֲדֵי נֶצַח נְעָרוֹת עֲדִי עֲדָיִים)

שִׂים שָׁלוֹם 

הַמְטֵר רַעַשְׁךָ עֲלֵיהֶם

שְׁפֹךְ אֶל הַגּוֹיִים אֲשֶׁר עוֹד לֹא יְדָעוּךָ עוֹד לֹא נָגְעוּ בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתְךָ לֹא יִדְרוֹכוּ בַּעֲפַר נְעָלֶיךָ

וְנַמְתָּ לְעֵת בֹּקֶר

קוּם לְעֵת בֹּקֶר

הֲדֹף

הַחֲיֵה הַחֲיֵה

יָדַעְתָּ כִּי אֵין רַעַשׁ כְּהַרְעָשַׁת לוֹחֵם.

(מִלְחֶמֶת אֵשׁ תָּבוֹא וּכְבָר בָּאָה בִּנְפָשׁוֹת סְחוּיִים רְדוּפִים שׁוֹלִים פְּנִינֵי צְחוֹק וְאַהֲבָה מִבְּאֵר הַשַּׁחַת, פְּרֹשׂ פְּרֹשׂ עֲלֵיהֶם מְלֻפְּפֵי טַלִּיתְךָ הַשְׁלֵךְ גָּפְרִית וּמְחַק, רַק מְחַק זָדוֹן, מֵעַל פְּנֵי אֲדָמָה וּבְרַעַשׁ גָּדוֹל, בְּרַעַשׁ, בִּרְקֵי רַעַשׁ אֵימִים)

שִׁמְךָ, רַעַשׁ, נִקְרָא, הָאוֹפַנִּים, וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, בְּרַעַשׁ גָּדוֹל.

וּתְהִי נִקְמָתְךָ שְׁלֵמָה

תְּהֵא לוֹחֵם הַצֶּדֶק

תְּהֵא מִלְחָמָה. 

(בְּעֵת אַחַת עֲרֹף, בְּרַעֲשֵׁי יָ-ה)

הַרְעֵשׁ עָצְמַת שָׂטָן אֲשֶׁר לֹא בָּרָאתָ 

הַשְׁמֵד אֲפָרָם 

בְּאִבְחַת מַכָּה

נְקַם זְקֵנִים

נְקַם גִּבּוֹרִים

נְקַם יְלָדִים

נְקַם כָּל אֲשֶׁר לָנוּ

נְקַם.

 

(אֲנִי הִנְנִי נוֹקֵם בְּעֵת זוֹ, עֵת אֲשֶׁר נִשְׁמָתִי, וְאֶרְאֶה כְּנֶסֶת עַמִּי בּוֹלַעַת אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ נָסָהּ עַל רוּחָהּ, חַי, חַי, לְעוֹלָם חַי, לְכֻלָּם אַרְאֶה חַי אֲנִי חַי אֲנִי, אֶזְעַק בְּרַעַשׁ נוֹרָא חַי אֲנִי, וְאֶחְיֶה וְלֹא אָמוּת רַק אֶחְיֶה אֶת אֲשֶׁר אֶחְיֶה)

הַבְטַח לָנוּ 

קוֹל

שֶׁמֶץ אוֹיֵב וְאוֹרֵב

וּבְרַעַשׁ תְּנִידֵם

עֲלֵיהֶם

אֵימִים וְרַעַד

אָז נֵדַע 

קוֹלֵנוּ מִלְחָמָה

עֵת זוֹ הִגִּיעָה

מִלְחֶמֶת עַם

לְחַם.

לְחַם יִשּׁוּבֵינוּ

לְחַם נָשֵׁינוּ

לְחַם טַפֵּינוּ

לְחַם כָּל נַפְשׁוֹתֵינוּ

לְחַם 

לְחַם

לְחַם

(בְּפַחַד אָבוֹא אֲלֵיהֶם, אַךְ אַתָּה לְחַם, רַק לְחַם, וְאַמֵּץ קוֹלְךָ לִזְעֹק בּוֹרֵא עֶלְיוֹן אֲשֶׁר בַּמִּלְחָמָה בָּאתָ וַתּוּכָל עֲלֵיהֶם, רַק לְחַם אוֹתָנוּ הָאֵל, לְחַם)

וְנַחַם

נַחַם כָּל אֵשׁ חַיֵּינוּ מַלְתָּעוֹת רוּחַ אֲדָמָה 

נַחֵם מֵעָלֵינוּ

וּנְנֻחַם.

שירה

במדרגות חוף אכדיה

חנה קרמר

בְּמַדְרֵגוֹת חוֹף אָכַּדְיַּה הַחֲטוּפִים

צוֹחֲקִים מְחַיְּכִים שְׂמֵחִים

הַחוֹל נִכְנַס לָהֶם לְכָל הַחֲרַכִּים

הַחוֹל נוֹשֵׁף לָהֶם בִּפְנִים

הַחֻפִּים לְבָנִים וְהַגַּלִּים

הֵם מַצְמִידִים צְדָפוֹת יָפוֹת כְּמוֹ עֲגִילִים

לְאָזְנֵיהֶם

רֵיחַ הֶעָרִים בְּאַפָּם וּתְהוֹמוֹת וּרְקִיעִים 

וּבְנֵי הָאָדָם

חַיִּים וּמֵתִים שָׁטִים לְעֻמָּתָם

 

 

הַקַּבַּרְנִיטִים לָהֶם שָׁרִים

מַארְשׁ מְהַגְּרִים

וְהֵם נֶאֱחָזִים בַּמַּעֲקוֹת הֵם תָּרְנֵי מַדְרֵגוֹת סְתַגְּלָנִים

מַטִּילֵי עֳגָנִים

בְּמַבְּטֵיהֶם נַחַת רוּחַ נָחָה רוּחַ יָם

חָכְמַת הַפַּרְצוּף חָכְמָ

תָם

 

 

הַשֶּׁמֶשׁ עַל לְחַיֵּיהֶם זוֹרַחַת הַשֶּׁמֶשׁ עַל לְחַיֵּיהֶם שׁוֹקַעַת

אֶצְבָּעִי בִּלְחָיֵיהֶם נוֹגַעַת

מַעֲבִירָהּ קַוִּים תָּוִים וְכָל הַפַּרְצוּפִים

יָפִים

נָשִׁים תִּינוֹקוֹת זְקֵנִים צְעִירִים עַכְשָׁו מוּנָפִים

בְּכָל הָרְצִיפִים

 

 

 בַּמַּדְרֵגוֹת עוֹלֶה פָּעוֹט

הֵם מְחַיְּכִים אֵלָיו בְּרַכּוּת בִּנְהָרָה

הוּא מְחַיֵּךְ בַּחֲזָרָה

שירה

לעלות כמעט דימינו

בניהו טבילה

מִיהוּ הָעִבְרִי בָּעוֹלָם?
כְּלוּם בְּיַחַס לַכֹּל
הַכֹּל בְּיַחַס לִכְלוּם.

 

לַעֲלוֹת כִּמְעַט דִּמִּינוּ
לְרַחֵם דָּבָר
לִמְשׁוֹךְ בַּלּוּלָאָה.

 

מָה וָמִי לְהִתְרַחֵם
כָּל כָּך כְּאֵבִים בָּאַגָּנִים.
אִם יָשַׁנְתָּ אֲדֹנָי

 

עָצְבָה הָאָרֶץ: שִׁטָּה מַכְחִילָה
לְחָשִׁים וַחֲרָפוֹת
וּבְרַגְלֵיהֶם יְרַקְּעוּ.

 

אִלַּנְתּוֹת בַּלּוּטִיּוֹת בַּחוֹמוֹת
לְפוּתִים כָּל יְהוּדֶיךָ
וּבַמֶּה אֲהַבְתָּנוּ מִן הָאָרִים
הָאֲרוּרִים?

 

הֵן פְּלוּגוֹת חֶסֶד שׁוּב בָּרַמְפּוֹת
כְּשֶׁעִנְבְּלֵי כְּנֵסִיּוֹת זְקֵנִים
לֹא מְדַנְדְּנִים
מִלְחָמוֹת חֲדָשׁוֹת.

 

כֵּלִים כְּבֵדִים.
רְמוּסִים עִנְבֵי הֲדַס יַלְדוּתֵנוּ.
חָלָב טָרִי לְקָפֶה
הַמָּחוֹג עוֹד מִסְתּוֹבֵב עַל הַזְּרוֹעַ הַשְּׁלוּכָה.

 

אֶצְעָדוֹת אֲרוּזוֹת הֵיטֵב. מִנְחָה עַכְשָׁו לְמַעְלָה. נָשִׁים וַאֲנָשִׁים
בַּמַּדָּפִים מִי רָאָה בַּשַּׂקִּיּוֹת, שָׁלוֹשׁ קְטַנּוֹת אוּלַי
לָמָּה תִּישַׁן אֲדֹנָי

 

 

 

 

 

 

בעקבות שירות במחנה שׁוּרָה, חורף התשפ”ד

שירה

ביער שוקדה

חנה קרמר

צִפּוֹר יוֹשֶׁבֶת בּוֹדְדָה לְיַד הַאֵקָלִיפּטוּס

נָטְלוּ גּוֹזָלֶיהָ אֵיכָה

רֹאשָׁהּ פָּרוּעַ בְּגָדֶיהָ פְּרוּמִים

בּוֹכָה

הַכַּלָּנִיּוֹת מְקוֹנְנוֹת בְּעִגּוּלִים לֹא נִשְׁמָעִים

הָעֵצִים בּוֹכִים בְּעִגּוּלִים הוֹלְכִים בָּאִים

עֲיָירוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ לוֹבְשׁוֹת שְׁחֹרִים נָדְדוּ הַצִּיפּוֹרִים

צִפּוֹר בּוֹדְדָה מִגֶּדֶר לַגָּדֵר מֵאִילָן לְאִילָן מִשּׁוּחָה לְשׁוּחָה

בּוֹכָה

גּוֹזָלֶיהָ תְּלוּיִים עַל הָעֵצִים בַּדֶּרֶךְ שׁוֹקְדָהּ

לָחַם בִּגְבוּרָה לְלֹא מוֹרָא

אֵקָלִיפּטוּס לוֹבֵשׁ אֲבֵלוּת כֵּהָה מְקַלֵּף אֶת עוֹרוֹ לְבַדּוֹ הַדֶּגֶל בְּיָדוֹ

אִם תַּרְכִּינוּ רָאשֵׁיכֶם אֶל הַנַּרְקִיסִים הַשְּׁתוּלִים תִּשְׁמְעוּ גִּבְעוֹלִים בְּקוֹלוֹת דְּקִיקִים עוֹלִים

לֹא נִשְׁכַּח לֹא נִסְלַח

צִפּוֹר עַל חֶלְקַת הָאֲדָמָה מְנַגֶּנֶת בְּלַחַשׁ נִגּוּן כִּסּוּפִים

בֵּין שָׁדֶיהָ צַעַר יָלִין

כְּנָפֶיהָ שְׁמוּטוֹת מֵעָלֶיהָ עוֹרְבִים עָפִים

בּדֶּרֶךְ יער שׁוֹקדָהּ אֶל מְקוֹם הָעֲקֵדָה בַּסְּבָכִים

תְּמוּנוֹת אַחִים

חִיּוּךְ עֲגִיל נֶזֶם כּוּמָז

רַכּוּת פְּנֵיהֶם עַזּוּת קַרְנֵי הַפָּז

מִי שָׂרָף מִי רָצַח? זֶה שֶׁהָלַךְ לַכַּעְבָּה וְלֹא לְמוֹרִיָּה

זֶה שֶׁאָח הָיָה

דִּין אֵל בַּטֵּל אָמַר וְהָפַךְ אַכְזָר

הָאָרֶץ שׁוֹכֶבֶת מִתַּחַת פְּנֵי הָאֲדָמָה הַלּוֹהֶבֶת

וְהָאֲדָמָה דְּלוּקָה בִּטְלָאִים צְהֻובִּים סַבְיוֹנִים חַרְצִיּוֹת דְּמוּמִיּוֹת חַרְדָּלִים טוֹפְחִים קִידוֹת שְׂעִירוֹת

תָּלִינוּ עָלֵינוּ טְלָאִים צְהֻובִּים שָׁנִים אֲלָפִים דּוֹרוֹת

לֹא עוֹד אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים אָמְרוּ שִׁמְשׁוֹנִים

זוֹ אֶרֶץ אֱלֹהֵינוּ

וְחֵרְפוּ נַפְשָׁם עַל רִמּוֹן וְדִגְלֵנוּ

צִפּוֹר בָּדָד מְכַסָּה רֹאשָׁהּ בְּשַׂק כְּסוּמָא

לֹא רוֹאֶה עוֹד אֶת הַדָּם אֶת הַשָּׁנִי אֶת הַזָּהָב אֶת הָאֵזוֹב אֶת הַדְּמָמָה

שירה

מספיק

טובה אסנת זלוטוגורסקי

וְאַחֲרֵי כֵן הָיָה יִצְחַק, עִנְיָן לֹא גָּמוּר שֶׁהָיָה עָלַי לְכַסּוֹת בִּשְׁאֵרִית מִלִּים כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁיִּתְפַּח,

 

בַּיָּדַיִם אֲנִי מְגַלְגֶּלֶת לָשָׁה אוֹתָן מַמְתִּיקָה בְּרִבְקָה, בְּבָנָיו, מַזְכִּירָה גַּם כִּבְדֶרֶךְ אַגָּב שֶׁהָיָה קָהוּי בָּעֵינַיִם, אוּלַי מֵאוֹתָהּ הַשָּׁעָה עַל הָהָר.

 

וְלִבְסוֹף אֲנִי אוֹפָה. עַל אֵשׁ קְטַנָּה, מְשֲׁדֶּלֶת כְּבָר מֵעַכְשָׁו אֶת הָאַיִל, אֶת הַמַּלְאָךְ, אֶת אֱלֹהַי שֶׁעוֹד מְעַט יוּכְלוּ לִטְעֹם וְיֶעֱרַב

 

אוּלַי לֹא יָשׁוּבוּ אָז עוֹד אָב וּבְנוֹ אֶל הָהָר, בְּעֵינַיִם עֲצוּבוֹת גְּדוֹלוֹת יִהְיֶה הָאַיִל רַק אַיִל, הַסְּבַךְ יָרֹק וְהַמִלִּים קַח, לְךָ וְהִנֵּנִי וְעוֹלָה יִהְיוּ כְּמוֹ סִפּוּר לְסַפֵּר מָתוֹק בַּחֹרֶף,

 

בַּסּוֹף הֲרֵי יִזְרַח, מֻכְרָח. אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָם כָּכָה וּלְהַמְשִׁיךְ לִרְאוֹת בְּלִי שֶׁבְּרַק הַמַּאֲכֶלֶת יַאֲפִיל עֲלֵיהֶם וְאִי אֶפְשָׁר לְהָאִירָם מֵחָדָשׁ בְּקוֹלוֹ שֶׁל הַמַּלְאָך קוֹרֵא אַל תִּשְׁלַח.

 

רַק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּדִיּוּק וּפָשׁוּט. אָב וּבֵן שָׁבִים הַבַּיְתָה לְאַט,

 

לְהַיּוֹם זֶה מַסְפִּיק,

 

הָעֶרֶב יָרַד

 

 

שירה

דור שלישי [3 שירי שואה]

לאה מרמורשטיין ירחי

 

דור שלישי

 

קַו 66 פֶּתַח תִּקְוָה תל אָבִיב
עִם הַחֶבְרֶ’ה מֵהַשֵּׁבֶט
גּוּפִים נוֹגְעִים בְּגוּפִים
עוֹמְדִים צְפוּפִים

 

אֵין אֲוִיר אֵין אֲוִיר אוֹמֶרֶת
זְקֵנָה עִם מִטְפַּחַת
תַּחֲזִיקִי בִּי חָזָק אוֹמֶרֶת
אִמָּא לְבַת
שֶׁלֹּא תִּפְּלִי כְּשֶׁיַּעֲצֹר פִּתְאוֹם
וְיִפָּתְחוּ הַדְּלָתוֹת בְּרַעַשׁ
רֵיחַ חָרִיף שֶׁל זֵעָה וּפַחַד
אֶרָאוּס אֶרָאוּס שָׁמַעְתִּי
יָדַיִם עַל הָאָזְנַיִם
עוֹד מְעַט תֵּל אָבִיב

 

 

 

סינדר-לאה

 

אוֹסֶפֶת בִּזְהִירוּת סַנְדַּל זְכוּכִית
אֶחָד שֶׁבָּחַרְתִּי לִי מֵהָעֲרֵמָה
(פֶּלֶא שֶׁהוּא לֹא נִשְׁבַּר שָׁם)
וְשִׂמְלָה כְּחֻלָּה עִם נְקֻדּוֹת
(בְּוַדַּאי שֶׁל אָנָה נֵיְּנִי).
סָבְתָא גְּדוֹלָה שֶׁלִּי לֵאָה
תִּרְאִי! תִּרְאִי!
אֲנִי קָמָה מֵהָאֵפֶר
וַאֲנִי לֵאָה
אֲנִי סִינְדֶּר-לֵאָה.

 

כְּשֶׁתָּבוֹא הָרַכֶּבֶת
הַקֶּסֶם יֵעָלֵם.

 

 

 

 

* אנה ניני – דודה לאה

 

 

 

 

44

 

אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנִים
מִתּוֹכָן אַרְבַּע בַּמִּלְחָמָה
חַיֵּי לֵאָה
אֵם סָבָתִי
וְגַז חִישׁ.
וַאֲנִי לֵאָה
פְּתַיָּה שֶׁכָּמוֹנִי מַאֲמִינָה
בֶּאֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת
וְאַתְּ נוֹשֶׁפֶת בְּעָרְפִּי:
עוֹד מְעַט יוֹם הֻלֶּדֶת,

לֵאָה!
– שֶׁאֶבְרַח, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן?

 

רִנָּה חֲבֶרְתִּי
שֶׁנּוֹלְדָה בִּדְגַנְיָה א’
מְחַיֶּכֶת אֵלַי.
הָפוּךְ,
אַתְּ מַמְשִׁיכָה מֵאֵיפֹה
שֶׁהִיא
הִסְתַּיְּמָה

שירה

עשרת הדיברות Take 3

בנצי גולדשטיין

אָנוּ בְּנֵי עַמְּךָ בְּחִירֶיךָ אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אַחֲרֶיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה,

אֲשֶׁר עָלוּ חֲלוּצִים אֶל אַרְצְךָ, קִיְּמוּ מִצְווֹתֶיךָ וְיוֹד דִּבְרוֹתֶיךָ

וְלֹא רָצְחוּ וְלֹא גָּנְבוּ, כִּבְּדוּ אֶת הוֹרֵיהֶם וְאוֹתְךָ,

הֵנִיחוּ עַל קִבֹּרֶת זְרוֹעָם תְּפִלֶּיךָ, וְקָשְׁרוּ צִיצִית פְּתִילֶיךָ.

 

אֲשֶׁר נֶהֶרְגוּ עָלֶיךָ בִּגְרָנָדָה וּבְפֵאס וּנְשֵׁיהֶם נִלְקְחוּ

כְּשָׁלָל. אֲשֶׁר דְּווּיִם וְגוֹלִים הֶאֱמִינוּ בְּךָ עַל נְהַר הָרַיִן

וְנִטְבְּחוּ בַּפּוֹגְרוֹמִים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, בְּיוֹרְק, בַּרְצְלוֹנָה,

בְּתַתְנ”וּ בְּקַנָּ”א בְּתַ”ח וְתַ”ט. בְּפוֹלִין וְאוּקְרַאיְנָה, בַּפַרְהוּד בְּעִירָק וּבְלֵיל הַבְּדֹלַח,

אֲשֶׁר נִתְלוּ וְעֻנּוּ וְנִשְׁחֲטוּ בִּפְרָעוֹת קִישִׁינֵב, חֶבְרוֹן, נַחַל עֹז, רֵעִים שְׂדֵרוֹת וּבְאֵרִי

אֲשֶׁר הִתְחוֹרֵר גּוּפָם חֹרִים חֹרִים כִּכְבָרָה בְּבָאבִי יׇאר וּבְעוֹד וְעוֹד מְקוֹמוֹת

שֶׁקָּצָר הַשִּׁיר מִלְּהַזְכִּירָם.

 

לֹא יִהְיוּ לְךָ עַמִּים אֲחֵרִים שְׁפָלִים וּבוֹזְזֵי חַיִּים עַל פָּנֵינוּ.

לֹא תַּעֲשֶׂה לְךָ קֶבֶר אַחִים וּבוֹר לְקָבְרָם בְּטֶרֶם עֵת וּבְדֶרֶךְ שֶׁאֵינָהּ דֶּרֶךְ הָאֶרֶץ.

לֹא תּוֹתִירֵם בַּמְּמָדִ”ים הַמְּעֻשָּׁנִים. לֹא תּוֹלִיכֵם אֶל הַגּוֹלֵל וְאֶל תָּאֵי הַגַּזִּים. 

לֹא תּוֹבִילֵם בְּרַכָּבוֹת מַשָּׂא וְלֹא תַּעֲמֹד מִנֶּגֶד בְּהִלָּקְּחָם

כִּבְהֵמוֹת דַּקּוֹת אֶל בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם, אֶל הַמִּשְׂרָפוֹת

וְאֶל מִנְהָרוֹת הַמָּוֶת הַמִּתְפַּתְּלוֹת כְּתוֹלָעִים תַּחַת הָאֲדָמָה.

 

כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ זוֹכְרֶיךָ וּמַזְכִּירֶיךָ נוֹשְׂאֵי שִׁמְךָ

יִ שְׂ רַ אֵ ל

בַּעֲלֵי מִשְׁפָּחָה, עוֹשֵׂי חֶסֶד, טוֹב, חִיּוּךְ, וּמִצְוָה, לַאֲלָפִים וְלִבְרוּאֶיךָ.

לֹא תִּתֵּן לִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמֵינוּ לְשֵׂאתוֹ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה הַקָּצוּר

כְּעָטִיף דֹּחַן, כְּצִיצָה.

 

זְכֹר וּשְׁמֹר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְקַדְּשׁוֹ,

לֹא תַּעֲשֶׂה לְךָ מָוֶת צְוָחָה, וְאַזְעָקָה בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ, בָּנוּ.

 

כַּבֵּד אֶת בָּנֶיךָ וְזַאֲטוּטֶיךָ בְּנֵי הַשְּׁנָתַיִם וְהַשָּׁלוֹשׁ

הַמִּתְגַּלְּשִׁים וּמִתְנַדְנְדִים בְּגִנּוֹת הַשַּׁעֲשׁוּעִים,

יוֹנְקֵי בַּקְבּוּק, מֻחְבָּאִים בָּאֲרוֹנוֹת מֵאֲחוֹרֵי בִּגְדֵי הַחֹרֶף.

כַּבֵּד אֶת נַפְשָׁם הָרַכָּה, הַצִּפּוֹרִית, לְבַל תִּרְאֶה מַרְאוֹת

וְתִשְׁמַע דְּבָרִים שֶׁאֵין אֹזֶן וּבְּרִיָּה קְטַנָּה שֶׁבָּעוֹלָם רְאוּיָה לְשָׁמְעָם.

(סַבָּא, הַחַיָּלִים הָרָעִים עָשׂוּ בּוּם בּוּם בּוּם עַל הָאוֹטוֹ).

 

כַּבֵּד אֶת נַעֲרוֹתֶיךָ הַמְּשָׁרְתוֹת בִּצְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל

לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יְמֵיהֶן וִימֵי צֶאֱצָאֵיהֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֲהָבוּהָ.

 

לֹא תִּתֵּן בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ,

לֹא לְכַבּוֹת נִשְׁמָתָם כְּנָתִיךְ חַשְׁמַל נִשְׂרַף.

כְּפֶחָם הַשָּׁחֹר מִכָּל שְׁחֹר.

לֹא לְהֵרָצַח.

לֹא לְהֵאָנֵס.

לֹא לְהִתְבַּתֵּר כִּבְשַׂר אִטְלִיז.

לְא לְעַנּוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.

לֹא תַּחְמֹד פְּרָחֶיךָ, חַרְדָּלֶיךָ הַצְּהֻבִּים,

וְכַלָּנִיּוֹתֶיךָ שֶׁטֶּרֶם פָּרְחוּ הַשָּׁנָה.

לֹא תִּקַּח הָאֵם הַחַיָּה עַל הַבָּנִים

לְקַחְתָּהּ אֶל זְבוּלֶיךָ.

 

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַחֲרָדָה,

אֶת הַקִּבּוּץ וְאֶת הַמּוֹשָׁב הַיָּרֹק עָשֵׁן.

 

אוּלַי יָבוֹא אֱלֹהִים וִידַבֵּר אִתָּנוּ,

פֶּן נָמוּת.

שירה

*

הראל נעים

הָרֶשֶׁת הַקְּרוּעָה בְּמִגְרַשׁ הַכַּדּוּרְסַל

שֶׁצּוֹרְחֵי פָלַסְטִין בְּחִנָּם קָרְעוּ

מָשְׁוָה לְעַצְמָהּ מַרְאֶה רוֹמַנְטִי

עַל הַחֵמָר הַצָּבוּעַ 

הַמְּאֻבָּק מִזִּרְדֵי עֵצִים.

מֵאָז שַׁבָּת לֹא שִׂחֲקוּ בּוֹ

 

עַד שֶׁמְּדַמְיְנִים אֶת הַצְּרָחוֹת וְהַגּוּפוֹת,

וְרוֹאִים מְכוֹנִיּוֹת שְׂרוּפוֹת לְיַד חֲנָיַת הַאוֹפַנַּיִם

וְהַדָּם וְהָאֵימָה, וְאֶת הַמָּוֶת הַמַּצְמִית

עַד אָז הַשֶּׁמֶשׁ נִדְמֵית כְּאִלּוּ זוֹרַחַת

כְּאִלּוּ מְחַמֶּמֶת

הַשְּׂעָרוֹת סוֹמְרוֹת בְּכָל צָעַד

 

בַּמַּכֹּלֶת הַמּוּצָרִים עֲבֵשִׁים

הַקֻּפָּה הָרוֹשֶׁמֶת מְנֻתֶּקֶת

עֲסִיס הַחַיִּים הָפַךְ לְבִצַּת דָּם

בַּבַּיִת, מִשְׁפָּחוֹת שֶׁהִתְמוֹסְסוּ וְאֵינָן

זִכְרוֹנוֹת שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עוֹד מִפְּנֵי שֶׁאֵין זוֹכְרִים.

רַק אֲנִי מְדַמְיֵן.

 

אֵיךְ אֱלֹהִים יַצְדִּיק.

הַאִם אֱלֹהִים יַאֲמִין?

נִצּוֹלַת שׁוֹאָה וְתִינוֹק בֶּן שָׁנָה בְּאַחַת?

מֵעַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים הָרוּחַ נִרְאֶה נִנּוֹחַ

אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁיֵּשׁ גַּן עֵדֶן,

כִּי בִּקַּרְתִּי בַּגֵּיהִנּוֹם.

שירה

איך הוא עומד

חנה קרמר

אֵיךְ הוּא עָמַד בְּתוֹךְ הַדָּם

אֵיךְ פַּסֵּי דָּם רְחָבִים אֲרוּכִים בֵּין חֲדָרִים

מְבֻגָּר עִם הַכֶּרֶס עִם הַחִיּוּךְ הַנָּאִיבִי הַמָּרִיר

עוֹמֵד שם וּמְסַפֵּר אֵיךְ דִּבְּרוּ עִם הַמְחַבְּלִים . הוּא מִסְפָּר בְּטוֹן קָרִיר

עַל מָה דִּבַּרְתֶּם?

הַהוּא סִפֵּר שֶׁיְּלָדָיו גֵּאִים בּוֹ, אֵיךְ אַבָּא שֶׁלָּהֶם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם יְקַבְּלוּהוּ בְּכָבוֹד

עַל שֶׁהָרַג כּוֹפְרִים כָּכָה צָרִיךְ עוֹד וְעוֹד

מספר שֶׁשָּׁכְבוּ הִיא וְהוּא בַּפִּנָּה וְהִגִּיעוּ הַלּוֹחֲמִים

שֶׁזָּרְקוּ רִמּוֹנִים וְיָרוּ מָלֵא וְהֵם יָצְאוּ שְׁלֵמִים

הוּא מִתְפַּלֵּא

אוּלַי אִשְׁתִּי חָבְשָׁה לַמְּחַבֵּל אֶת הַפְּצִיעָה בְּיָד וְהוֹצִיאָה לוֹ כַּדּוּר

אוּלַי בִּגְלַל שֶׁנָּתְנָה לָהֶם אֹכֶל לְמַטָּה. כֵּן, אֹכֶל זֶה בָּרוּר

הַבַּיִת מְחוֹרָר צָבוּעַ בְּפַסִּים כֵּהִים עָבִים

לֹא רַק עַל הַמַּשְׁקוֹפִים

וְעַל הַמְּזוּזוֹת

וְאֵיךְ הוּא עוֹמֵד שָׁם עֵינֵי יֶלֶד וְסִיגַרְיָה בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת

וְאוֹמֵר, אֶתְמוֹל הָיָה לִי יוֹם הֻלֶּדֶת, אֵיךְ נִצַּלְנוּ פִּלְאֵי פְּלָאוֹת

 

 

לעילוי נשמת דוד אדרי, בעלה של “רחל מאופקים”

 

שירה

על הבחורה שסחבו אותה בשערה לתוך הג’יפ השחור

חנה קרמר

הָאַיָּלָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא צוֹוַחַת

הָאַיָּלָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת קוֹלוֹת שֶׁהִיא זוֹעֶקֶת בַּחֲבָלֶיהָ

הָאַיָּלָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רוֹצָה לְהוֹלִיד

בְּשָׁעָה שֶׁמֵּרִיחַ אֶת רַגְלֶיהָ נָחָשׁ אֶחָד עֲקַלָּתוֹן וְהוֹלֵךְ לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ

בְּשָׁעָה שֶׁהַנָּחָשׁ נוֹשֵׁךְ בְּעֶרְוָתָהּ קוֹרֵעַ לָהּ אוֹתוֹ מָקוֹם

בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ הַר שֶׁל חֹשֶׁךְ

בְּשָׁעָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לְמֵרָחוֹק לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה

בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כְּאֵבִים כְּמוֹ יוֹלֶדֶת

יוֹרֵד מָטָר. הִיא מַכְנִיסָה אֶת רֹאשָׁהּ בֵּין בִּרְכֶּיהָ וּבוֹכָה בְּכִיָּה אַחַר בְּכִיָּה אַחַר בְּכִיָּה אַחַר בְּכִיָּה אַחַר בְּכִיָּה. אִם הָיְתָה יְכוֹלָה הָיְתָה רָצָה וּמַסְתִּירָה עָצְמָה וּשְׁאָר הַחַיּוֹת שֶׁרוֹדְפוֹת אַחֲרֶיהָ לֹא הָיוּ מוֹצְאוֹת אוֹתָה

שירה

כביש 3

חנה קרמר

שְׂדוֹת הַכֻּתְנָה מְרִימִים דֶּגֶל לָבָן לָבָן

הַשָּׂדוֹת שׁוֹתְקִים. מֶרְחַקִּים

אַחַר כָּךְ הֵם יִבְכּוּ עִם הַגֶּשֶׁם שֶׁיְּטַהֵר גְּוִיָּתָם

אַחַר כָּךְ יִפְרְחוּ כְּאִלּוּ כְּאִלּוּ

תָּם

הַפַּרְדֵּסִים יְרֻקֵּי עַד וְתַפּוּזִים עַל יַד

יְסוֹדוֹת עַל יַד

אַשְׁדּוֹד עַל יַד

גְּדֵרָה

הַשַּׁרְבִיטָן נֶאֱחַז בַּבְּרוֹשִׁים כְּפָעוֹט בְּשִׁדְרַת אִמּוֹ

טֶנְדֶּר לָבָן עִם דֶּגֶל עֲנָק מְנוֹפֵף בִּמְלוֹאוֹ

הַלּוּחוֹת הַסּוֹלָרִים שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם עַל הָרְפָתוֹת

מִתְפַּלְלִים

הָרְדוּפִים אֲדֻמִּים רְעִילִים שׁוֹאֲלִים

בַּקָּשׁוֹת הָרְגָבִים הֲפוּכוֹת

אֲנִי חָדְלָה לִפְחֹד

חָדְלָה לִבְכּוֹת

הַנּוֹף חוֹרֵשׁ בְּלִבִּי אֲרֻכּוֹת

בַּשָּׂדוֹת טְרַקְטוֹר קָטָן יָרֹק לֹא נִבְהָל

חֲסִידָה נוֹשֵׂאת מַסָּעָהּ כְּעִנְבָּל

נַחֲלִיאֵלִי חוֹצֶה כְּבִישׁ מְהַסֵּס אִם יוּכַל

בוגנוויליה בּוֹעֶרֶת סָגֹל כַּסְּנֶה לֹא אֻכָּל מֵחַלּוֹן 

אוֹטוֹבּוּס דּוֹהֵר

דּוֹהֶרֶת בְּדִידוּתִי מַהֵר

מָה שֶׁהָאֲדָמָה מְכַסָּה נִשְׁכָּח

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, שֶׁמָּא אָלִין בָּהּ וְרֹאשִׁי אַנִּיחַ כָּךְ

עַל אֶבֶן מֵהַמָּקוֹם

וְסֻלַּם יִקָּחֵנִי מָרוֹם

שָׁם אֶשְׁקוֹט

חָדְלָה לִבְכּוֹת

אוּלַי תָּבוֹא אַזְעָקָה

אֶת יָדֵינוּ נַנִּיחַ עַל הָרַקָּה

וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה

שירה

אלהים נמצא בהכול

נעמה שלזינגר

אֱלוֹהִים נִמְצָא בְּהַכֹּל

בַּלֵּב הַזֶּה הַפּוֹעֵם, בַּבַּקָּשָׁה הָעֲדִינָה, בְּעֵינַיִם רַכּוֹת, בְּהִתְבּוֹדְדוּת חָסִיד בַּיַּעַר. בְּכַעַס לֹא נִשְׁלָט, בָּאַכְזָבָה, בַּחֹם, בַּהִתְאַהֲבוּת, בְּקוֹמָה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה בַּמִּשְׂרָד, בְּכָל שִׂיחַת חֻלִּין. בְּסִפְרֵי הַלִּמּוּד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, בְּסִפְרֵי לִמּוּד הַהִיסְטוֹרְיָה לַבַּגְרוּת, בִּמְסִבַּת גַּג בְּתֵל אָבִיב, בְּלֵב בּוֹדֵד. בַּעֲרֵמַת כֵּלִים שֶׁנִּשְׁאֲרָה מֵאֶתְמוֹל, בְּבַקָּשַׁת סְלִיחָה, בִּשְׁקִיעָה אֲדֻמָּה, בִּפְתָקִים מְקֻמָּטִים סְפוּגֵי דְּמָעוֹת שֶׁל כֹּתֶל. בִּבְחִירַת בֶּגֶד, בַּפַּנְצֵ’ר בְּגַלְגַּל, בִּפְקָק שֶׁל צָהֳרַיִם, בְּבִשּׁוּלִים בְּיוֹם שִׁשִּׁי, בִּרְשִׁימַת קְנִיּוֹת, בְּמִלְמוּל מוֹדֶה אֲנִי,
בְּטֶבַח הֲמוֹנִי,
בְּתַחְתִּית תְּהוֹם הַפַּחַד,
בְּתוֹךְ לְבָבוֹת זְעִירִים שֶׁל יְלָדִים שְׂרוּטִים,
בְּבָתִּים שְׂרוּפִים
אֱלֹהִים
נִמְצָא
בְּ

 

שירה

צעדת הגנרל בר כוכבא

יואל רגב

מִתְעוֹרֵר הַזְּמַן;

נִסְגָּרוֹת הַדְּלָתוֹת,

מִתְקָרְבוֹת הַפָּנִים.

לְכָל הַחוֹלְמִים עוֹד עַל הַיָּם הַתִּיכוֹן

שִׁיר לַכַּף יִנָּתֵן,

אֱמוּנָה תִּנָּקֵם

בַּמִּקְדָּשׁ הַשָּׁחֹר שֶׁל בִּירַת הַתַּחְתּוֹן.

עַל חֻרְבַּן מֶמְשָׁלוֹת,

הֲפָרַת מֻשְׁלָמוּת,

הַשְׁחָתַת הַשְׁרָאוֹת –

הוֹ, גְּבִיעֵנוּ, מֻכֵּה הַחֲלוּדָה –

לְחַיֵּי הַגֵּנֵרָל בַּר-כּוֹכְבָא!

מַכְנִיעָהּ שֶׁל פּוֹלִין,

אֲשֶׁר שָׁבַר אֶת הַסַּיִף

מֵעַל תּוֹר הַכֶּסֶף  –

לְחַיֵּי הַגֵּנֵרָל בַּר-כּוֹכְבָא!

אֲשֶׁר קָצַץ אֶצְבָּעוֹת,

אֲשֶׁר עָקַר אֲרָזִים.

הָבָה נִסְתַּעֵר מֵהָעֹרֶף

עַל הַלִּגְיוֹן הָעֲשִׂירִי,

זְקִיפֵי צְבָא שָׁמַיִם רַגְלִי!

הָבָה נִסְתַּעֵר בְּכִידוֹנֵינוּ עַל חֲמַת הַחֹרֶף

מֵעַל הַר הַזֵּיתִים –

עַל הַחַמָּה הַשְּׁחֹרָה!

 

—        —

 

מִתְעוֹרֵר הַזְּמַן.

יוֹצְאוֹת מֵהַיָּם הַמַּשְׁחִיר

חַיּוֹת אֲדֻמּוֹת.

אֲשֶׁר אִבְּדוּ אֶת הַשֵּׁם –

הָעוֹד זְמַן רַב נִתְחַבֵּא

מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹד הָרָקִיעַ?

קְצִינֵי הַחֵילוֹת

שֶׁל הַגֵּנֵרָל בַּר-כּוֹכְבָא

מְפַלְּשִׁים בְּכִידוֹנִים

אֶת עַכְבָּר הָרָקִיעַ!

הַיּוֹם בּוֹ אָנוּ מַחֲלִיפִים

בָּתֵּי-שִׁיר בִּפְצָצוֹת עֲנָק!

יוֹרְדִים לַמַּחְתֶּרֶת – הַיָּם הַתִּיכוֹן

יַצִּילֵנוּ מֵחֵילוֹת הַפָּרָשִׁים

שֶׁל כָּל פְּרָעוֹת הָעוֹלָם!

יוֹצְאִים אֶל הַמִּדְבָּרוֹת,

וְהָאֲרָיוֹת שׁוֹמְרִים עַל הַגִּישׁוֹת אֶל מְעָרוֹתֵינוּ;

עוֹלִים אֶל הֶהָרִים –

וּבְגַיְא-הַקָּרָה

יִגְוְעוּ הַלִּגְיוֹנוֹת!

אֶת כָּל מִי שֶׁהֶעֱלִים

אֶת אַהֲבָתוֹ מִתַּחַת לְדַף גְּמָרָא

נַאַסְרֵם בִּרְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין

אֶל שַׁיִשׁ אַפּוֹלוֹ!

מַגָּפֵי הָאַלּוּפִים

שֶׁל חֵילוֹת הַגֵּנֵרָל בַּר-כּוֹכְבָא

בְּמַסַּע-הַבָּזָק

מִמֶּכָּה אֶל מַדִינָה

יִרְמְסוּ אֶת סִירֵי הַבָּשָׂר.

רַעֲדִי, בִּירַת הָעוֹלָם!

נַחֲרִיבָהּ אֶת כָּתְלֵיכֶם הַמְּקוֹסְסִים!

נַחֲרִיבָהּ לָכֶם אֶת בָּתֵּי-הַמֶּרְחֲצָאוֹת,

אֶת הַתֵּאַטְרָאוֹת,

אֶת הַכִּרְכְּסָאוּת!

וּמִתַּחַת לְעִקְבֵי הַמַּגָּפַיִם

שֶׁל הַגֵּנֵרָל בַּר-כּוֹכְבָא

יִתְאַבֵּךְ אֲבַק עוֹלַמְכֶם!

מֵעַל הַר הַזֵּיתִים

עוֹלָה הַחַמָּה הַשְּׁחֹרָה

שֶׁל עֲלֶטֶת הָרֵי יְהוּדָה!

לְחַיֵּי הַגֵּנֵרָל בַּר-כּוֹכְבָא!

 

—        —

 

מִתְעוֹרֵר הַזְּמַן –

הַיָּם נִפְרַשׂ עַל

הַחוֹף הַנָּטוּשׁ.

זְקִיפֵי הַגְּדוּדִים שֶׁל הַגֵּנֵרָל בַּר-כּוֹכְבָא

יוֹרְדִים אֶל מִתַּחַת לַיָּם.

הַמֶּרְכָּבוֹת עוֹמְדוֹת לְלֹא-נוֹעַ.

בַּחוֹף הַשּׁוֹמֵם אֶת הַסְּיָג

בּוֹנִים פַּלָּסִים.

הַחוֹמָה הַשְּׁחֹרָה שׁוֹקַעַת בְּוִינָה

כְּפִצְצַת סְרָק.

אֶת כָּל מִי שֶׁהֶעֱלִים

אֶת אַהֲבָתוֹ מִתַּחַת לְדַף גְּמָרָא,

מִי שֶׁאָסַר אֶת עַצְמוֹ בִּרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין

אֶל פֶּסֶל אַפּוֹלוֹ

הִשְׁלַכְנוּ הַיּוֹם מֵהַסִּפּוּן

אֵלֵי הַמַּיִם הָאֲפֵלִים.

כֹּה יְקָרִים לָנוּ סִירֵי הַבָּשָׂר

שֶׁל הַלִּגְיוֹן הָעֲשִׂירִי.

מִתְעוֹרֵר הַזְּמַן.

נִסְגָּרוֹת הַדְּלָתוֹת.

 

תרגם: אפרים פודוקסיק

שירה

המלך אדיפוס

יואל רגב

בַּיִת זֶה נִבְנָה עַל מְנַת לְהַחֲרִיב מָקוֹם.

הַזְּמַן הָאוֹבֵד דּוֹהֵר עַל כִּסְאוֹת הַקַּרְטוֹן.

הַגֵּנֵרָלִים, כְּמִנְהַג תִּינוֹקוֹת, צוֹעֲדִים בְּגַנּוֹן,

כְּמוֹ סָרִיס בְּהַרְמוֹן.

 

“Are you sleeping,

אָחִי יַעֲקֹב?”.

“לֹא, אָחִי עֵשָׂו, אֵינִי יָשֵׁן.

The snow is slowly melting

וַאֲנִי עוֹטֵף אֶת רַגְלַי בְּעוֹרוֹת הָעִזִּים.

נַחֵשׁ, לְשֵׁם מָה.

אֵינִי יָשֵׁן, אָחִי עֵשָׂו.

הָאוּכַל וְאֵרָדֵם בַּזְּמַן הַזֶּה?

שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לַגַּעַשׁ אֲשֶׁר גּוֹעֲשׁוֹת

טַחֲנוֹת הָרוּחַ בְּרוֹמָא!

כֹּה, אָחִי עֵשָׂו, הֵן טוֹחֲנוֹת אֶת לֵילוֹת פִירֶנְצֶה.

אֶת הַכֹּל טוֹחֲנוֹת, כָּל מִי שֶׁלֹּא כְּאֶחָד מֵעִמָּנוּ,

אָחִי עֵשָׂו!”.

 

“מָה זֶה בְּנִי, מִהַרְתָּ לָשׁוּב

כֹּה מֻקְדָּם?”.

“זֹאת, אָבִי, כִּי הִקְרָה

יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְפָנַי.

דַּע, כִּי הָיִיתִי כּוֹרֵת רֹאשׁ לְאֵיזוֹ הִידְרָה

וְהוּא צָמַח מֵחָדָשׁ – תּוֹךְ לַיְלָה”.

“הֵם לְעוֹלָם יִצְמְחוּ מֵחָדָשׁ – תּוֹךְ לַיְלָה.

עָלֶיךָ לָקַחַת עִמְּךָ אֶת אָחִיךָ

בִּכְדֵי שֶׁהוּא יְלַבֵּן פְּצָעִים

בְּבַרְזֶל לוֹהֵט.

אַךְ מָה זֶה, בְּנִי,

יֵשׁ לְךָ יָדַיִם כֹּה גְּדוֹלוֹת?”.

“וְזֹאת – כְּדֵי שֶׁתֻּגַּשׁ לִי וְאֹכַל אוֹתְךָ,

אָבִי.

שֶׁאֹכַל אוֹתְךָ מַהֵר,

מִבְּלִי לְהַכִּיר”.

 

 

 

תרגם: אפרים פודוקסיק

שירה

דברים שאנחנו שותקים

מוריה פוזן

דְּבָרִים שֶׁאַתָּה לֹא אוֹמֵר:

שֶׁחַם לְךָ וְהַמִּשְׁקָפַיִם נִסְדָּקִים

שֶׁהַשָּׁמַיִם הָיוּ כְּחוּלִים הַבֹּקֶר

שֶׁכּוֹאֵב לְךָ בַּחִיּוּךְ שֶׁל הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא רָאִיתָ שָׁבוּעַ

דְּבָרִים שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ:

מִתְגַּעְגַּעַת מִתְגַּעְגַּעַת

 

אֵיזֶה חוּט דַּק נִמְשַׁךְ עַל

הַדְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא אוֹמְרִים:

קְלָלוֹת, תְּשִׁישׁוּת אֵינְסוֹפִית

נֶפֶשׁ נִגְמֶרֶת לְאִטָּהּ

אַתָּה לֹא אוֹמֵר שֶׁחֹל בְּכָל מָקוֹם בַּגּוּף

שֶׁלֹּא יָשַׁנְתָּ הַלַּיְלָה

אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ שֶׁהָיָה יוֹם טוֹב, מָה שֶׁנָּכוֹן

אַתָּה אוֹמֵר שֶׁסּוֹף הַשָּׁבוּעַ מִתְקָרֵב

לֹא אוֹמֶרֶת לְךָ שֶׁהַכְּאֵב, שֶׁהָאֵימָה

וְהַסֻּלְיָה שֶׁלָּךְ בַּנַּעַל כָּל יוֹם קְצָת פָּחוֹת

 

אַתָּה שׁוֹתֵק אֶת הַיֹּבֶשׁ בַּיָּדַיִם אֶת

הָאוֹר הַקָּטָן שֶׁאַתָּה צָרִיךְ בַּלַּיְלָה אֶת

הַצַּד שֶׁלָּךְ בַּחֶדֶר אֶת

וּבַבַּיִת הָרֵיק כְּבָר שָׁבוּעַ דּוֹלֵק בְּכָל יוֹם מַזְגָן עַל שְׁעוֹן שַׁבָּת,

אֲנִי לֹא אוֹמֶרֶת לְךָ שֶׁאֵין לִי אֹמֶץ לְנַתֵּק אוֹתוֹ

דְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא אוֹמְרִים.

 

שירה

אל תזמין אותי

עידן זילברשטיין

נוֹלַדְתִּי לְתִלְבֹּשֶׁת אֲחִידָה.

זָרְקוּ אוֹתִי לַמַּיִם בְּשִׁעוּרֵי שְׂחִיָּה.

בְּשִׁעוּרֵי נַגָּרוּת דָּפַקְתִּי לְעַצְמִי,

אֶצְבַּע אַחַת בְּכָל שִׁעוּר.

עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת דְּפוּקוֹת הֶחֱזִיקוּ

מַחְבֶּרֶת מְיֻתֶּרֶת שֶׁל שִׁעוּרֵי

כְּמוֹ-אֶזְרָחוּת.

אַחֲרֵי הִתְעַמְּלוּת בְּמִסְדַּר בֹּקֶר,

נוֹלַדְתִּי לְשִׁירַת הַהִמְנוֹן הַנָּכוֹן.

כָּל כָּךְ נָכוֹן

הַהִמְנוֹן הַנָּכוֹן שֶׁדִּבֵּר עַל הַנֶּפֶשׁ.

הַנֶּפֶשֶׁלִּי חִפְּשָׂה עָלִים שֶׁנּוֹשְׁרִים

בַּמִּקְצָב שֶׁל הָרוּחַ.

הָיְתָה לָהּ שִׁירָה מִשֶּׁלָּהּ, לָרוּחַ.

בְּשִׁעוּרֵי מַקְהֵלָה שַׁרְתִּי

שִׁירֵי מוֹלֶדֶת צְבוּעִים בַּצֶּבַע הַנָּכוֹן.

אֶת שִׁירֵי הַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי

לָמַדְתִּי בְּעַל-פֶּה כְּמוֹ לוּחַ הַכֶּפֶל.

נוֹלַדְתִּי לִתְהוֹת אִם הַמְּשׁוֹרֵר

רָצָה לִהְיוֹת לְאֻמִּי.

אֵדִים שֶׁל הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ פָּרְחוּ

מִתּוֹךְ הַזֵּעָה בַּתִּלְבֹּשֶׁת הָאֲחִידָה.

 

אַל תַּזְמִין אוֹתִי אִם אַתָּה מַאֲמִין בְּתִלְבֹּשֶׁת אֲחִידָה בָּאֶפְשָׁרוּת הַיְּחִידָה בְּרַעֲיוֹן הַבּוֹדֵד הָאֶפְשָׁרִי.

אַל תַּזְמִין אוֹתִי לַאֲרוּחַת הַשְּׁחִיתוּת לְמוֹרֶשֶׁת הַקְּרָב לְסִפּוּרֵי הַגְּבוּרָה עַל רֶצַח מִשִּׁעוּרֵי הַמּוֹלֶדֶת.

לְשִׁירַת הַהִמְנוֹן

לַמִּסְדָּר

לְשִׁירֵי הַלְּאֹם בַּצִּבּוּר

אַל תַּזְמִין אוֹתִי.

                                                     

                                           אֲנִי

                                                          לֹא אָבוֹא

 

אֲנִי

הַיַּלְדוּת שֶׁלִּי

מָתְחָה אוֹתִי כְּמֵיתָר

אוֹתוֹ אֲנִי מַרְכִּיב שׁוּב וָשׁוּב

עַל הַגִּיטָרָה הַקְּלָאסִית מִסְּפָרַד

שֶׁאַבָּא קָנָה לִי בְּגִיל שֶׁבַע

שירה

ערב שבת פרשת וירא

דוד סנה

הָיִיתִי מִלְחָמָה גְּדוֹלָה
שֶׁהָלְכָה וְהִתְאָרְכָה
שֶׁקָּרְאָה לִי אַשְׁמָה
לִהְיוֹת חָלָל.
מִלְחָמָה שֶׁכָּזֹאת
שֶׁמַּעֲלָה מִתּוֹכָהּ
אֶת הַשִּׁגְרָה.

 

הָיִיתִי שִׁגְרָה מְפֻסְפֶּסֶת
וְעַכְשָׁו אֲנִי מִלְחָמָה
שֶׁלֹּא בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי
הָיִיתִי גּוּף דָּרוּךְ
וְעַכְשָׁו אֲנִי יֹשֶׁר
מֵעֹמֶק הַלֵּב לְאָן שֶׁהוּא סָגוּר
וְלֹא הָיִיתִי כָּל כָּךְ תְּפִלָּה
גַּם הַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת
מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בְּשֶׁקֶט כְּדֵי לְנַצֵּחַ

 

וְאִם הָיִיתִי אֵי שָׁם
עַל שְׂדֵה הַקְּרָב
עִם הַבַּרְזִלִּים
הָיִיתִי גַּם נֶחָמָה
אֲבָל פֹּה בָּעֹרֶף
הַשָּׂפָה מַפִּילָה אֶת הַנֶּחָמָה
חֲלָלִים.

 

גַּם חִבּוּק הוּא עִנּוּי
גַּם שִׁירִים
אַתָּה גֶּבֶר שֶׁנּוֹתַר אָחוֹר
לָתֵת חִבּוּק לַאֲחֵרִים
וּבַסּוֹף הַיּוֹם יוֹשְׁבִים עָלֶיךָ
הַפַּרְשָׁנִים
וְכָל חַסְרֵי הַבַּיִת
לְהַמְשִׁיךְ לֹא לִמְצֹא בִּי
סִימָנִים שֶׁל רְסִיסִים.

 

הָיִיתִי אָבְדָן בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת
הָאֵמוּן נִמְתָּח אֶצְלִי עַד קְצוֹת הַהִשָּׂרְדוּת
כְּאִלּוּ הָיָה מָחָר
וְלֹא הָיָה מָחָר
מִשִּׂמְחַת תּוֹרָה כָּל שֶׁנּוֹתַר
זֶה רַק יוֹם אֶחָד
שֶׁלֹּא נִגְמַר

שירה

קשת לא נשוג

איתן אוראל גפן

מוּל עֲדַת זְאֵבֵי עֶרֶב

נִצְּבוּ מַכַּבִּים עַל מֶרְכַּבְתָּם,

וּבְיָדָם שְׁלוּחָה הַחֶרֶב

חַרְבוֹת בַּרְזֶל נוֹשְׂאִים מִמְּכוֹרָתָם.

 

אַךְ זֹאת אַל־בַּשְּׂרוּ פֶּן־תִּשְׂמַחְנָה,

בַּת־זְנוּנִים וְתִשְׁפֹּכֶת חֲלָלָה –

בֵּין בֵּית־מַרְכָּבוֹת לְחֲנוֹת־יוֹנָה,

הַצְּבִי, עַל בְּמוֹתֶיךָ חֲלָלָם.

 

עַל כֵּן יֹאמַר אֱלוֹהַּ,

וַיִּפֶן לַמְּנַבְּחִים נְבִיחָתָם:

“מַה־לָכֶם בִמְשִׁיחָי לִנְגּוֹעַ?

וְלִנְבִיאַי בַּקֵּשׁ רָעָתָם?”

 

אֶל הָרֵי הַגִּלְבֹּעַ

יִפְקוֹד: אַל־טַל וְאַל־מָטָר.

שְׁקֹט שׁוֹמֵם הַר גָּבוֹהַּ,

וּמִגִּשְׁמֵי בְּרָכָה תֻּתַּר דּוּמָם.

 

כִּי לֹא לָכֶם לְהִתְבָּרֵךְ,

אַחַר אוֹר שֶׁעַל גַּבְּכֶם עֻמַּם,

אוֹר חֶסֶד מְגִנֵּי הַכֶּרֶךְ,

אֵיכָה זִיו זְהָבָם יוּעַם?

 

 

וּבִנְפֹל שְׁלוּחֵי אֱלוֹהַּ,

הָעֹמְדִים אֵיתָן עַל מִשְׁמַרְתָּם,

מִבֵית מַרְכָּבוֹת וְעַד גִּלְבֹּעַ –

קוֹל מִמְּטָרִים פָּסַק־נָדַם.

 

 

כ”ח בכסלו, ה’תשפ”ד, נר רביעי.

נכתב לזכר רס”ל יהונתן בן רונית ומשה מלכה הי”ד,

שנפל בגבורה על קדושת שמו יתברך ברצועת עזה, בכ”ב בכסלו ה’תשפ”ד.

שירה

על פרעות תשפ”ד

סלעית לזר

פָּרַצְתְּ וּבָאת בִּגְבוּלֵנוּ, עַזָּה,

בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ קִלְּשׁוֹנוֹת מְחֻשָּׁלִים

בִּלְשׁוֹנוֹת חֲרוֹן, גִּ’יהָאד וְסַם.

 

פָּקְעוּ גּוּפִיפֵי פִּרְיֵךְ, עַזָּה,

וּבִשְׁבִילֵינוּ הָיוּ מִתְגַּלְגְּלִים

נְבָגַיִךְ הַשְּׁחֹרִים כְּמֻרְסָה.

 

תַּפְטִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

 

אֲרוּרָה תִּהְיִי לָנֶצַח, עַזָּה,

עַל דְּמֵי יוֹנְקִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ

בְּאֵפֶר מִזְבְּחוֹת עִסָּה.

עַל דְּבַר זְוָעוֹת שֶׁנִּקְרְמוּ

בֵּין עַגְלוּלִים לַעֲרִיסָה.

עַל הֵינֶף קָנֶה וְלַהַב

מוּל יַלְדָּה בִּמְנוּסָה.

עַל שִׁכְרוֹן זִמָּה וְרַהַב

שֶׁל גְּבָרִים חַסְרֵי מוּסָר.

 

לֹא תִּנָּקִי לָנֶצַח, עַזָּה,

לֹא תִּרְאִי אוֹר בַּחֲלוֹמֵךְ,

לֹא יַעֲלוּ פְּרָחִים בְּאַדְמוֹתַיִךְ,

לֹא יִרְוֶה שַׁלְוָה עַמֵּךְ.

 

דּוֹרוֹת יִדְאוּ בְּשָׁמַיִךְ דּוֹרְסִים

עֵינֵיהֶם בִּשְׂדוֹתַיִךְ, מְחַפְּשִׂים

פְּצוּעִים, מֵתִים וְגוֹסְסִים

לִנְעֹץ בָּם נֶקֶר וּקְרָסִים.

 

לֹא תָּנוּחִי בְּשָׁלוֹם, עַזָּה,

לֹא תִּזְכִּי בְּקִלּוּסִים.

שירה

מוות ואלהים אחרים

מלאכי אנג'ל

א.

נִחוּשׁ מֻשְׂכָּל: זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן-עַד

שֶׁמִּישֶׁהוּ יָמוּת סַבָּא, חַיָּל אוֹ

תִּינֹקֶת.

 

ב.

נָהוּג לְהִשְׁתַּתֵּף בַּצַּעַר, (לִתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת), זֶה קוֹרֵעַ

לֵב כָּךְ אוֹמְרִים לָקַחַת אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּ –

צַעַרְכֶם צַעַרְךָ צַעֲרֵךְ מִשּׁוּם שֶׁלְּעִתִּים יֵּשׁ

לְחַדֵּד אֶת הַבְּדִידוּת

 

ג.

צַעַר זוֹ רַק מִילָה שֶׁכְּמוֹ טֶבַח גַּם

זוּ רַק מִילָה אִם לֹא

סְתָם.

 

ד.

לִי לֹא אִכְפַּת. בִּכְלַל אֵלּוּ

מִסְפָּרִים

 

ה.

הֵם דּוֹאֲגִים לְהַזְכִּיר זֹאת מִידֵי

שָׁעָה: עָלֶיךָ לְהַמְשִׁיךְ לִבְחֹשׁ בַּקַּדְרוּת הַנּוֹבֶטֶת,

בְּהִבְהוּב הַנֵּרוֹת, בִּבְעֵרַת הֲמִי

 

ו.

לֹא הֶחְלַפְתִּיךָ בְּאֱלֹהִים

אֲחֵרִים אוֹמְרִים: פָּשׁוּט אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא חֲבֵרִים

יוֹתֵר

 

ז.

יֶשְׁנָהּ גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְהִסְתַּחְרֵר

מִבַּעַד לַאֲרֻבּוֹתֶיהָ שֶׁעוֹדָן

אֲטוּמוֹת. עֵינַיִם וּנְחִירַיִּים וּפֶה

יוֹרֵק לְבַד מִן

הַמְּבוּכָה שֶׁבְּזִכְרוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים

 

ח.

בְּנָקֵל הֵם הוֹלְכִים וְכַבִים

 

ט.

הַגֻּלְגֹּלֶת הַהִיא אִם עוֹד

יְשֵׁנָה: מִתְפַּצַּחַת.

שירה

גלות בתוך ריבונות

בינה סבג פינקלשטיין

לתיאוריה וביקורת

זרע לבטלה

 

 

כִּי שְׁתַּיִם דִּבְּרוֹת פָּקְדָה לָנוּ גָּלוּת

בַּמַּחְבּוֹא בַּשָּׂדֶה בַּגֵּטוֹ

בִּמְעוֹנוֹת שֶׁל דַּלּוּת בְּלֵילוֹת בְּהִילוּת

נִתְּכָה עַל רָאשֵׁינוּ אֱמֶת אוֹ: צְלִילוּת

אֲיֻמָּה

אֱלוֹהִים בַּשָּׁמַיִם

וְהַגּוֹי עַל הָאָרֶץ

עַל כֵּן יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ מְעַטִּים

 

 

שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְתֹהוּ וָבֹהוּ

כָּךְ הָיְתָה גָּלוּת:

שְׁמֵי תְּכֵלֶת בְּאֵינְסוֹף מְסַנְוֵר

שְׁקֵטִים וּגְבוֹהִים אֲטוּמִים וּדְמוּמִים

וֶאֱלוֹהִים שָׁם חִוֵּר

וְאֵין כָּמוֹהוּ

וְגוֹיִים מִתְלַחֲשִׁים וְאוֹרְבִים זוֹמְמִים

לְמָמוֹן לְעִנּוּי לְנִוּוּל בְּעֵירֹם

לְעֵת חֹשֶׁךְ לִפְנֵי תְּהוֹם

לְהַשְׁלִיךְ לִבְזֹז לַחְנֹק לִכְפֹּת

לִדְפֹּק וְלִגְמֹר

וְזֶהוּ

 

 

הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לֶאֱלוֹהִים

וְאֶרֶץ נִתְּנָה בְּיַד רָשָׁע

יִחוּדָא עִלָּאָה יִחוּדָא תַּתָּאָה

וְאוֹי לַבּוּשָׁה

כִּי בָּזַע לְבוּשָׁיו

יְהוּדִי מִתְעַטֵּף בְּשָׁחֹר וְלָבָן

וְהִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ

מְאוֹד

 

 

דַּע אֶת הַגּוֹי

זָכוֹר לֹא תִּשְׁכַּח

כִּי שִׁנַּיִם לַגּוֹי וְסַכִּין לַגּוֹי

וְחִיּוּךְ לְעֵת מַטְבֵּחַ

וִירֵכַיִם עָבוֹת וְיָדַיִם כְּבֵדוֹת

לֶאֱחֹז בְּתוּלוֹת לְחַלֵּל כְּלוּלוֹת

לְחוֹלֵל אַיָּלוֹת בִּשְׁרִיקוֹת הוֹלְלוֹת

לַעֲלוֹת לְכַלּוֹת לְעוֹלֵל עֲלִילוֹת: בְּרֶשַׁע

לְכַזֵּב תְּפִלּוֹת לְעֵינַיִם כָּלוֹת

לְרַטֵּשׁ גֻּלְגּוֹלוֹת

וּלְפַצֵּחַ

 

 

וּבְכָל זֹאת שִׁמְךָ לֹא שָׁכַחְנוּ

לֹא שָׁכַחְנוּ הֲרוּגֵי מַלְכוּתְךָ

וְעֹל גָּלוּתְךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ

וְעִיר מֵתִים:

כִּי הָאֱלוֹהִים בַּשָּׁמַיִם

אֵין עוֹד עַל הָאָרֶץ

עַל כֵּן יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ

מְעַטִּים

 

 

גּוֹי הוּא גּוֹי

לֹא אֶחָד מְסֻיָּם

לֹא עֲרָב לֹא סְפָרַד וְלֹא רוֹמָא

גּוֹי הוּא שֵׁם עֶצֶם

הוּא הַשֵּׁם עַד הָעֶצֶם: הוּא הַשֵּׁם בְּעַצְמוֹ

הוּא חֲשָׁד בִּטְמֵאִים הוּא יָבוֹא בְּיוֹמוֹ

הוּא טְרֵפָה הוּא קְלִפָּה

הוּא אֵימָה

הוּא תּוֹלֶה עַל בְּלִימָה

הוּא כְּלִיאַת נְשִׁימָה

גּוֹי הוּא גּוֹי וְיִמַּח שְׁמוֹ

 

 

נִשְׁמָט יְהוּדִי לַצְּדָדִים

בִּמְנוּסָה תַּחְבּוּלָה שְׁתַדְּלָנוּת וּפִתּוּי

בִּתְחִנָּה בַּדְלָנוּת וְשִׁחוּד וְשִׁטּוּי

וְהַגּוֹי בְּשֶׁלּוֹ מַעֲלֶה יְהוּדִים

לַשָּׁמַיִם

בְּרַח יְהוּדִי: רָאאאוּס וּשְׁנֶל

פְּרַח יְהוּדִי: קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ

בִּצְוָחוֹת בִּכְרִיתוֹת

בְּמִיתוֹת עֲצוּמוֹת

עַפְעַפַּיִם

 

 

יְהוּדִי גָּלוּת בּוֹ טִינָה

מְלוֹא כָּל הָאָרֶץ טִינָה

מַשְׂטֵמָה וְשִׂנְאָה וּקְלָלוֹת וְקִנְאָה

בַּעֲרָבִית בְּלָדִינוֹ בְּיִידִישׁ

אִם בָּכָה וְשָׂחַק וְרָקַק:

מִכָּל הַלֵּב הוּא רָקַק

וְנִגֵּב מִצְחוֹ מְיֻזָּע אָז בַּכּוֹבַע

וְאִישׁוֹנִים לִרְוָחָה הוּא פָּתַח

בְּעֵינָיו שֶׁכָּבוּ בְּלִבּוֹ הַבּוֹעֵר

וְלִכְסֵן מַבָּטוֹ דֶּרֶךְ קֶבַע

וְלִגְלוּג בִּקְצֵה שְׂפָתָיו רַק הִנִּיחַ

לָאֱנוֹשִׁי לַנָּאוֹר

לַהֲזָיוֹת: עַל זְכוּיוֹת

לַהֲכָלָה לָאַחֵר לַפִּטְפּוּט שֶׁל הַשִּׂיחַ

וְהוּא קָם וְצָלַע וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ

וְשָׁכַח וּבִטֵּל עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ

 

 

יְהוּדִים רָעִים דַּיָּם

הֵגִיחוּ מִבֵּין יְהוּדִים שֶׁל גָּלוּת

מִן חֹרִים: אֶל עֵת רִבּוֹנוּת

הִכּוּ בַּסְּלָעִים

וְשָׁבְרוּ בַּלּוּחוֹת

וּבָקְעוּ אֶת הַיָּם

וּמַבַּט עֵינֵיהֶם הַמּוּזָר הָאַכְזָר

הֵנִיס פְּלִיטִים לְאָחוֹר

כְּמוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אֶלְעָזָר

בְּתוֹךְ אֵשׁ לְבָנָה בָּעַר הַשְּׁחוֹר

כִּי שׁוֹאָה יְהוּדִית שֶׁהָיְתָה

לֹא תִּהְיֶה עוֹד לֹא יִהְיֶה עוֹד פּוֹגְרוֹם

לֹא בֶּהָלָה לֹא טֶבַח לֹא גַּרְדּוֹם

וַאֲפֵלָה חֲשֵׁכָה דָּלְקָה בָּם

וְאָיֹם מִכָּל אָיֹם

כִּי כָּלָה וְנֶחֱרָצָה גָּמְרוּ לַעֲשׂוֹת

יִשָּׂרֵף הָעוֹלָם וְיִדֹּם

 

 

 

 

יְהוּדִי אֲדָמָה לְרַגְלָיו

אֵין צָרִיךְ עוֹד שָׁמַיִם

מֵת אֱלֹהִים נִשְׁכָּח הַגּוֹי

בַּטְּלוּ שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת: מָךְ בַּעֲצַלְתַּיִם

יְהוּדִי שֶׁל חָסוּת שֶׁל קַטְנוּת

מְלַבְלֵב בְּקִבּוּץ גָּלוּיוֹת

הוּא מִלִּים וּמִלִּים עַל שִׁיר גְּאוּלִים

הוּא חוֹלֵף בֵּין גִּזְרֵי עִתּוֹנוּת

בֵּין עַרְבַּיִם

 

 

אֵימָה שֶׁל גָּלוּת

תָּמִיד תָּשׁוּב וְקָשָׁה וְכוֹאֶבֶת

בִּפְקָעוֹת שֶׁל פְּחָדִים בִּילָדִים נִרְעָדִים

בְּעַם שֶׁאָבַד בַּשַּׁלֶּכֶת

גָּלוּת תָּמִיד יֵשׁ תָּמִיד יֵשׁ גָּלוּת

וְטִינָה וְלִגְלוּג וּמַקֵּל נְדוּדִים

וְדִבֵּר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי

אֱמֶת בְּצוֹק הָעִתִּים:

אֱלוֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ

עַל כֵּן יִהְיוּ

דְּבָרֶיךָ

מְעַטִּים

שירה

חוזה חדש

אמרי פרל

אֲנִי מַסְכִּים בְּדָמִי לַחְתֹּם הֶסְכֵּם חָדָשׁ.
בִּדְמֵי אַחַי הוּפַר הַקּוֹדֵם, בִּצְרָחַת נָשִׁים נִקְרַע.
גַּם חוֹזֶה שֶׁנֶּחְתַּם בְּרֵאשִׁית בְּרִיאָתִי, בְּדָם טַבּוּרִי נִכְרַת,
נִשְׂרַף כִּנְיָר יַחַד עִם הַכֹּל.
מִלּוֹתָיו הָרֵיקוֹת פְּזוּרוֹת עַל גַּבֵּי כְּבִישִׁים חַסְרֵי שֵׁם –
“אֵמוּן” מְרֻסָּק וּמָרוּחַ עַל הָאַסְפַלְט.
“טוּב הָאָדָם” מְפֻזָּר עַל הַדֶּשֶׁא,
מַמְטֵרוֹת הַקִּבּוּץ עוֹד מַשְׁקוֹת אוֹתוֹ בְּמֶרֶץ, אוּלַי יִתְקַמְפֵּסְט מַהֵר יוֹתֵר.
“מוּסָר” נֶחְטַף בְּאַלִּימוּת עַל טֶנְדֵּרִים מְלֵאֵי צַהֲלוֹת דָּם וְטֶרֶף.
מֻכֵּה מִכָּל צְדָדָיו עַד שֶׁלֹּא נִתָּן לְהַכִּירוֹ מֵרֹב דָּם וּשְׁבָרִים.
אַךְ אֲנִי מַסְכִּים בְּדָמִי לַחְתֹּם חוֹזֶה חָדָשׁ.
אֲנִי לֹא אֶעֱצֹם יוֹתֵר אֶת עֵינַי, לְעוֹלָם. גַּם כַּאֲשֶׁר אִשָּׁן וְאֶקְדָּח דָּרוּךְ תַּחְתַּי,
עֵינַי תִּשָּׁאֵרְנָה פְּקוּחוֹת.
וְאַתְּ, מְצִיאוּת עֲגוּמָה שֶׁלִּי, מִצִּדֵּךְ – – –

שירה

חנוכייה טרויאנית

יוחאי שלום חדד

אַל תִּשְׁאֲלוּ אֶת קְצִינֵי הַצָּבָא הַטְּרוֹיָאנִי מַדּוּעַ טְרוֹיָה נָפְלָה

הֵם עֲדַיִן צְמוּדִים לְהַעֲרָכוֹת אָמָ”ן, מְכוּרִים לְ8200

לִידִיעָה וַדָּאִית עַל סוּס עֵץ שֶׁיֻּשְׁאַר בְּחוֹף זָהֹב

וְלוֹחֲמִים בְּבִטְנוֹ שֶׁיָּגִיחוּ עִם עֶרֶב

 

הֵם אַנְשֵׁי צָבָא,

הֵם לֹא יְכוֹלִים לְהָבִין שֶׁסּוּס הָעֵץ הָיָה רַק מָשָׁל.

הַנִּמְשָׁל אָפֵל מִמֶּנּוּ

 

בָּאִילְיָאדָה לֹא סֻפַּר עַל תַּכְסִיס שֶׁצָּלַח, זֶה סִפּוּר מְאֻחָר

מוֹפִיעַ בְּאוֹדִיסֵאָה וּבְאַינֵיאַס כְּצִדּוּק לַמְּצִיאוּת שֶׁקָּרְסָה

סּוּס הָעֵץ הֻשְׁאַר עַל הַחוֹף, לֹא נָגוּעַ

אֲבָל מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת-

״הַמִּלְחָמָה תַּמָּה״, ״חוֹמָה גְּדוֹלָה תָּגֵן״,

״לְהַפְקִיר אֶת הָעִיר לְתַנִּין הַכַּלְכָּלָה הַחָפְשִׁית הָעִוֵּר״-

הִתְגַּנְּבוּ לְתוֹכְכֵי הָעִיר

 

אַל תִּשְׁאֲלוּ אֶת שַׁלִּיטֵי טְרוֹיָה מַדּוּעַ טְרוֹיָה נָפְלָה

הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁנְּבוּאוֹת זֶה פוֹלְקְלוֹר דָּתִי

שֶׁאֶפְשָׁר לְתַרְגֵּם בְּקַלְפִּי

שֶׁמַּחֲשָׁבוֹת הַחֲרָדָה וְהַדִּכָּאוֹן

עַל בֵּן שֶׁנּוֹלַד וּמַחֲרִיב אֶת עִירוֹ הֵן לֹא נְבוּאָה

רק בְּעָיוֹת פְּסִיכוֹלוֹגִיּוֹת שֶׁדּוֹרְשׁוֹת הַתְוָיָה תְּרוּפָתִית

 

אַל תִּשְׁאֲלוּ אֶת יַזָּמֵי הַהַיְטֵק הַטְּרוֹיָאנִי מַדּוּעַ טְרוֹיָה נָפְלָה

הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁנְבוּאָה הִיא הֶרְמֵז סִפְרוּתִי

אֵיךְ קָרָאנוּ לִחִּפּוּשׂ שְׂדֵה הַגַּז הָעִבְרִי “יָם תֶּטִיס”?

וְאֵיךְ לֹא קָרָאנוּ לְפּוֹלִיאָמוֹרְיָה בִּשְׁמָהּ?

 

“הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ

וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר – הַיָּשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד?

הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא!”

 

אַל תִּשְׁאֲלוּ אֶת קְצִינֵי סְדוֹם, אוֹ אֶת עַם עֲמֹרָה

אֵיךְ טְרוֹיָה נָפְלָה,

טְרוֹיָה הָיְתָה רַק מָשָׁל,

הַנִּמְשָׁל אָפֵל מִמֶּנָּה

 

הַאֲזִינוּ

שירה

הם יזרמו עכשיו בצינורות

ינקי שפט

צִנּוֹר שֶׁל מֵאָה חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִילִימֵטֶר.
עַל הַפְּגָזִים כָּתְבוּ הַחַיָּלִים דִּבְרֵי אֱמוּנָה שֶׁל אַבְרָהָם
דְּבָרִים שֶׁל אַיִן, רִשּׁוּמִים שֶׁל הֶבֶל.
וּדְבָרִים מִשֶּׁל נִמְרוֹד, דִּבְרֵי כְּפִירָה.
וְהָאֲוִיר מָלֵא פִּתְאוֹם בְּצִפּוֹרִים,
שֶׁאֵין לָהֶן שֵׁמוֹת בְּסֵפֶר וַיִּקְרָא.
שָׁמַעְתִּי שֶׁהַיַּפָּנִים הִצְלִיחוּ לְכַבּוֹת אֶת תְּסִיסַת הַגַּרְעִין הַקּוֹדֵחַ, רַק כְּשֶׁהַכֹּל הוּצַף בְּמַיִם מִן הָאוֹקְיָינוֹס הַשָּׁקֵט.
זִכָּרוֹן מוֹלֵקוּלָרִי שֶׁל תַּחְמֹצֶת אֳנִיּוֹת מִלְחָמָה אָמֵרִיקָאִיּוֹת שֶׁיָּרְדוּ אֶל הַמַּעֲמַקִּים.
גַּם הַמַּיִם שֶׁל הַיָּם הָאַחֲרוֹן הֵם תַּכְשִׁיר הוֹמֵאוֹפָּתִי.
זוֹכְרִים אֶת כָּל מָה שֶׁנִּשְׁטָף, מִשְׁחַת עֲדִינוֹל וְשַׁמְפּוּ לְלֹא דְּמָעוֹת שֶׁלֹּא יִשְׂרֹף נוּרוֹפֶן בְּטַעַם תַּפּוּז לְהוֹרִיד אֶת הַחֹם. וְאַבְקַת כְּבִיסָה עֲדִינָה בִּמְיֻחָד שֶׁלֹּא יְגָרֵד לַיַּלְדָּה כְּשֶׁאִמָּא עוֹטֶפֶת בִּשְׂמִיכָה נְקִיָּה לְגָרֵשׁ אֶת הַקֹּר.
אֵפֶר בָּתֵּי כְּנֶסֶת, עָלִים שֶׁל חַסָּה
לְלֹא חֲרָקִים.
הֵם יִזְרְמוּ עַכְשָׁו בַּצִּנּוֹרוֹת מִגֹּבַהּ פְּנֵי הַיָּם אֶל הַתְּהוֹם

שירה

על חורבות קיבוץ בארי עומד רבי לוי יצחק מברדיטשב

מוטי ארליך

עַכְשָׁו, רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִּיטְשֶׁב אוֹמֵר:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!
אֲנִי עוֹמֵד שׁוּב בְּעוֹלָם חָרֵב שֶׁתַּחְתָּיו יְהוּדִים חֲרוּכִים,
שֶׁהַשֶּׁקֶט שֶׁל בֹּקֶר הַסְּתָו סִנְוְרָם
וְלֹא רָאוּ אֶת הָאוֹרְבִים לְנַפְשָׁם עַל קַו הַתֶּלֶם.

 

לֹא-לֹא,
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!
הִנְנִי מְמָאֵן,
שֶׁכֵּן הֲלֹא יֵלֵךְ מַהֲלַךְ הַדָּם בְּעַמִּי כִּבְיָמִים מִקֶּדֶם.
וְאֶת מַסַּע הַצְּלָב יַחֲלִיף מַסַּע הַסַּהַר!
בִּכְדִי תַּחְשֹׁב כָּרָגִיל:
כְּשֵׁם שֶׁבָּאוּ קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ וֹורמׇיזַא מָגֶנְצָא וּשְׁפֵּירָא בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם
וְלֹא הֵמִירוּ דָּתָם לַשְּׁתִי וְלָעֶרֶב,
וְלֹא זַעֲקוּ בִּקְרִיאָתוֹ שֶׁל אֲבִיהֶם: “הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט”
וְלֹא שָׁאֲלוּ כְּצָבָא בְּצָרָה: “אֵי-אֵי הַמַּצְבִּיא?” –
כָּךְ יַעֲלוּ בְּעָשָׁן הַשָּׁמַיְמָה קְהִלּוֹת נִיר-עוֹז, חוֹלִית וּכְפַר-עַזָּה
וּכְדַרְכָּם בַּגָּלוּת כָּךְ דַּרְכָּם בְּאַרְצָם.
יְהוּדִים שׁוֹתְקִים הֵם בְּבֵיתָם וּבְצֵאתָם.
וּשְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה יִקְבְּרוּ אֶת מֵתֵיהֶם בִּדְמָמָה
בִּשְׂפָתַיִם חֲשׁוּקוֹת דָּם יְקַבְּלוּ אֶת דִּינְךָ בְּהַכְנָעָה,
וְלֹא יְהַרְהֲרוּ אַחַר מִדּוֹתֶיךָ.

 

טָאטֶענְיוּ!
כַּמָּה אֻמּוֹת בָּעוֹלָם!
בַּבְלִיִּים, פַּרְסִיִּים, אֲדוֹמִיִּים.
אוֹן דִּי רוּסלֶענדֶר וָואס זָאגְן?
דִּי דֵייטשׁלֶענדֶער?
דַּי עֶנְגְּלְענֶדֶער?
אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם!!!???
אוּן אִיך, לֵוִי-יִצְחָק בֶּן-שָׂרָה מִבֶּערְדִיטְשֶׁעב זָאג:
לֹא-לֹא!
הִגַּעְנוּ לְקֵץ הַדְּרָכִים.
לֹא נִכָּנֵס הַשָּׁמַיְמָה דֶּרֶךְ שַׁעֲרֵי הַחֶרְפָּה.
לֹא נִשְׁכָּב לֵרָקֵב בְּתַלְמֵי אַרְצֵנוּ כִּבְעַרְבוֹת שֶׁלֶג גּוֹיִים.
וְגִבְעַת גְּוִיּוֹת לֹא נִרְאֶה בְּאַרְצֵנוּ כְּבִשְׂדוֹת קֶטֶל סְלָאב.
אָנוּ דּוֹרְשִׁים נֶצַח-בְּגוּף נֶצַח-בְּאֶרֶץ,
נֶצַח בְּנַחַל-עוֹז
נוֹשְׂאִים אֶת שַׁעֲרֵי עַזָּה הַכְּבֵדִים עַל כְּתֵפֵנוּ הַמּוּצָקוֹת.

 

אוֹ שֶׁאַתָּה מַכְרִיז וּמוֹדִיעַ:
אַתֶּם פְּטוּרֵי-צִיּוֹן!
אִתְּכֶם הַצְּדָקָה וְלִי בֹּשֶׁת הַפָּנִים.
הֱיִיתֶם נֶאֱמָנִים עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְדָם-בְּנֵיכֶם-הָאֲהוּבִים.
טוֹבִים מִכֶּם לְאַדְמָתִי – לֹא יִהְיוּ עוֹד.
לְכוּ בַּגַּי וּפִשְׁטוּ בַּמִּישׁוֹר הַטּוֹב.
וּרְאוּ:
מָה נָאָה גָּלוּת זוֹ,
מָה נוֹצֶצֶת גּוֹלָה זוֹ.
אַל תְּצַוּוּ עוֹד לִבְנֵיכֶם אֶת כּוֹבַע הַפְּלָדָה וְלוֹעַ הַתּוֹתָח,
וְעֵץ בַּל תִּטְּעוּ וּבַיִת לֹא תִּבְנוּ.
לִמְּדוּ מֵאוּמוֹת הָעוֹלָם אֶת הַטּוֹב וְהָרַע
וְעָשׂוּ בְּמֶרְחֲבֵי הָעוֹלָם כְּבֵיתְכֶם.

 

וְלִי, לֵוִי יִצְחָק מִבִּרְדִּיטשֶׁב, וַדַּאי יִהְיֶה כֹּה עָצוּב
עַד-אֵין-דּוֹמֶה לְעָצְבִּי:
שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹד קְדֻשַּׁת צְפִירַת יוֹם זִכָּרוֹן לִקְדוֹשֵׁי שְׁמֶךָ,
וְדֶגֶל הַפַּסִּים וְהַמָּגֵן לֹא יִתְנַפְנֵף עוֹד בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ גּוֹלָה,
שֶׁיֶּחְדַּל זֶמֶר עִבְרִי בָּעוֹלָם.
שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ עוֹד עֶלֶם עִבְרִי אֶת מַדָּיו הַקְּדוֹשִׁים
וְחַיָּל יְהוּדִי לֹא יִתְפַּלֵּל עוֹד בְּרוֹבֶה לְשִׁמְךָ.
שֶׁבִּכְדִי נִגַּר דָּם חֲיָלִים,
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

 

אַתָּה לֹא רָגִיל שֶׁיְּהוּדִי קָם וְתוֹבֵעַ
אַתָּה רָגִיל לִשְׁבָחָיו, לְסִלְסוּל נִגּוּנָיו.
אַתָּה רָגִיל לִרְאוֹתוֹ נוֹשֵׁךְ שְׂפָתָיו בְּדֶמַע, בְּטִיף דָּם.
אֲבָל עַכְשָׁו – לֹא אֶתֵּן.
הֵן נִשְׁבַּעְנוּ כֻּלָּנוּ
“לְעוֹלָם, לֹא עוֹד!”
לֹא-לֹא!
אִיךְ, לֵוִי-יִצְחָק בֶּן-שָׂרָה מִבְּעַרְדַּיטְשֶׁעב זָאג:
לֹא-לֹא!
הִגַּעְנוּ לְקֵץ הַדְּרָכִים.
עֲנֵה!
הֵן יַמְשִׁיכוּ תְּמוּנוֹת גּוֹלָה בְּאַרְצְךָ הַקְּדוֹשָׁה?
וְשׁוּב יִשְׂרְדוּ אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה.
וְשַׁיָּרוֹת פְּלִיטִים יְרֻסְּסוּ בְּאֵשׁ מִקְלָעִים טְמֵאָה.
וְאִמָּהוֹת עַל בְּנוֹתֵיהֶן יִשָּׁבוּ לְהִטַּמֵּא בָּעוֹלָם עָרֵל וְאַכְזָר
וַעֲשַׁן הַכִּבְשָׁן יִתַּמֵּר הַשָּׁמַיְמָה נוֹשֵׂא בְּכִי תִּינוֹקוֹת?

 

וְאִם חָס וְחָלִילָה אַתָּה תֹּאמַר בָּזֶה:
כֵּן.
כִּשְׁטֹף יָם…
כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם
כְּבִימֵי גּוֹיִים.
וּכְמוֹ כַּדּוּר הַמִּתְגַּלְגֵּל בַּאֲשֶׁר הוּא מִתְגַּלְגֵּל.
אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: לֹא!
אִם, חָס וְחָלִילָה דְּבָרְךָ הוּא כָּזֶה,
אֲנִי אֶקְרַע קְרִיעָה בַּדֶּגֶל וּבַטַּלִּית וְזוֹ תְּהֵא קְרִיעָה בַּפָּרֹכֶת!
הָעָם יִפֶן עֹרֶף, יַט אֲשֶׁר יַט עִם קְהָלָיו.
הֵם יוֹתִירוּ אַחֲרֵיהֶם מַדֵּי זַיִת קְרוּעִים, וְדֶגֶל בַּחֲצִי תֹּרֶן נְטוּשָׁה.
וְיָצְאוּ לְאָן אֲשֶׁר תִּשָּׂאֵם הָרוּחַ.
לְבַּנְגְקוֹק, לְסַן-פְרַנְסִיסְקוֹ אוֹ לְמֶלְבּוֹרְן.

 

וַאֲנִי… אֲנִי אֵלֵךְ עִם הָעָם,
שֶׁמֵּאַנְתָּ לְקַבֵּל אֶת קָרְבָּנָם וּמִנְחָתָם.
וַאֲלַמֵּד אֶת שְׂפָתַי לְשׁוֹן עַם זָר
וּשְׂפַת עֵבֶר לֹא תַּעֲלֶה עוֹד עַל לְשׁוֹנִי.
וְאֶת לִיגַת הַקִּיסוֹס אֲבַכֵּר עַל פְּנֵי בֵּית אֻלְפָּנְךָ.
וְאֶת שְׁמִי אַחֲלִיף לְשֵׁם לַעַז.
אֲנִי אֵלֵךְ עִם עָם זֶה!

 

וְאֶל מוּל דֶּגֶל הַפַּסִּים וְהַכּוֹכָבִים
שֶׁיְּהֵא הוּא לְדִגְלִי עָלַי אַהֲבָה.
בַּחֲצוֹת לַיְלָה אֵצֵא בְּעוֹלָם-כֻּלּוֹ-גּוֹי.
וְאַבִּיט בַּשָּׁמַיִם וְכוֹכְבֵיהֶם כְּשֶׁהִבִּיט אָבִינוּ הָרִאשׁוֹן
וְאֶלְחַשׁ אֶת קְרִיאַת שְׁמַע וְאֶת שִׁיר הַתִּקְוָה בִּלְחִישָׁה,
כְּגַנָּב בַּלַּיְלָה.
וְאֶפֹּל עַל פָּנַי עַל אַדְמַת-עוֹלָם-כֻּלּוֹ-גּוֹי,
וְאֶבְךְ-אֶבְךְ —
כַּמָּה שֶׁיָּכוֹל לִבְכּוֹת לֵב.
הֲתֹאבֶה בְּכָךְ אֱלֹהֵי בַּר כּוֹכְבָא?
הֲתִקְצַר יָד אֵל בָּא בְּגֶשֶׁר הַגְּלִילִים מִמִּדְבַּר סִינַי
וְהִנְנוּ גַּם הַפַּעַם בְּקַו הַמָּעֻזִּים.

 

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וְיֵדָעוּ!
אֲנִי, לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִּיטְשֶׁב, דּוֹרֵשׁ תְּשׁוּבַת רָם!

 

 

 

חשוון תשפ”ד / ציון המושפלת

שירה

על פרעות תשפ”ד

סלעית לזר

פָּרַצְתְּ וּבָאת בִּגְבוּלֵנוּ, עַזָּה,
בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ קִלְּשׁוֹנוֹת מְחֻשָּׁלִים
בִּלְשׁוֹנוֹת חֲרוֹן, גִּ’יהָאד וְסַם.

 

פָּקְעוּ גּוּפִיפֵי פִּרְיֵךְ, עַזָּה,
וּבִשְׁבִילֵינוּ הָיוּ מִתְגַּלְגְּלִים
נְבָגַיִךְ הַשְּׁחֹרִים כְּמֻרְסָה.

 

תַּפְטִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

 

אֲרוּרָה תִּהְיִי לָנֶצַח, עַזָּה,
עַל דְּמֵי יוֹנְקִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ
בְּאֵפֶר מִזְבְּחוֹת עִסָּה.
עַל דְּבַר זְוָעוֹת שֶׁנִּקְרְמוּ
בֵּין עַגְלוּלִים לַעֲרִיסָה.
עַל הֵינֶף קָנֶה וְלַהַב
מוּל יַלְדָּה בִּמְנוּסָה.
עַל שִׁכְרוֹן זִמָּה וְרַהַב
שֶׁל גְּבָרִים חַסְרֵי מוּסָר.

 

לֹא תִּנָּקִי לָנֶצַח, עַזָּה,
לֹא תִּרְאִי אוֹר בַּחֲלוֹמֵךְ,
לֹא יַעֲלוּ פְּרָחִים בְּאַדְמוֹתַיִךְ,
לֹא יִרְוֶה שַׁלְוָה עַמֵּךְ.

 

דּוֹרוֹת יִדְאוּ בְּשָׁמַיִךְ דּוֹרְסִים
עֵינֵיהֶם בִּשְׂדוֹתַיִךְ, מְחַפְּשִׂים
פְּצוּעִים, מֵתִים וְגוֹסְסִים
לִנְעֹץ בָּם נֶקֶר וּקְרָסִים.

 

לֹא תָּנוּחִי בְּשָׁלוֹם, עַזָּה,
לֹא תִּזְכִּי בְּקִלּוּסִים.

שירה

מלחמת שמחת תורה – שני שירים

מירה קדוש

 

זיכרון

 

 

זִכְרִי אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא
עַל כָּל פְּרָטֶיהָ,
זִכְרִי אוֹתָהּ כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לָךְ מִפְלָט
וְתִגְבַּר בֶּהָלַת הַנְּשִׁימוֹת.

 

זִכְרִי אֶת הַסַּפְסָל בְּדַבְּלִין
בְּגַנֵּי הַבּוּשִׁי פַּארְק
אֶת הַשֶּׁקֶט הַמְּנַטֵּף
חֲרִישִׁית עִם הַטִּפּוֹת,

 

אֶת רֵיחַ הָאֲדָמָה הָרָטֹב,
אַחֵר מִכְּפִי שֶׁהֻרְגַּלְתְּ
לֹא רָעֵב לְמַיִם וּמִתְקַמֵּט עֶרְגָּה
אֶלָּא מָלֵא, נִנּוֹחַ מֵרְוָיָה.

 

זִכְרִי אֶת הַמֶּרְחָב הַיָּרֹק
הַנִּפְתָּח כִּמְנִיפָה
הַמִּתְרַפֵּק בְּחֻפַּת הָעֵצִים
הַנּוֹשֵׁק לִשְׂמִיכַת הֶעָנָן
הַמִּתְעַלֶּסֶת תְּכֵלֶת וְהֵבְזֵק זָהָב.

 

זִכְרִי אֶת נְשִׁימוֹתַיִךְ
בֵּית הֶחָזֶה נִמְלָא וּמִתְרוֹקֵן
שַׁבְרִירִים שֶׁל אוֹר,
גַּם נְשִׁימוֹת אֶפְשָׁר לִזְכֹּר.
זִכְרִי אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא,
יֵשׁ נֶצַח שֶׁכְּדַאי לִזְכֹּר.

 

זִכְרִי אוֹתָהּ, זִכְרִי
כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁל רְוָחָה,
רַק כָּךְ תּוּכְלִי שְׂאֵת כֹּבֶד
קוֹל צַעֲקַת דְּמֵי אַחַיִךְ וְאַחְיוֹתַיִךְ,
בַּשָּׁעָה הַזֹּאת.

 

 

 

 

 

בור

 

 

הֵדֵי מִלְחָמָה
מְטַוְּחִים אֶת הַלַּיְלָה,
מְבַעֲטִים וְחוֹרְקִים
שְׁמָשׁוֹת אֶל עַצְמָן.

 

כַּלְבִּי נוֹבֵחַ, מִתְרוֹצֵץ
בְּתֶדֶר שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע
חוֹרֵךְ בִּבְעָתָה אֶת הָאָסוֹן.

 

וּבִקַּשְׁתִּי אוֹתְךָ
הוֹלֵךְ וּמְרַחְרֵחַ בְּגוּפִי,
מְלַקֵּק בִּלְשׁוֹנְךָ
מִכַּפּוֹת רַגְלַי, מְטַפֵּס
מַעֲלֶה יְרֵכַי
מוֹצֵץ מֵעֶרְוָתִי
אֶת צִנַּת הַפַּחַד,
שָׁר בִּי שִׁיר עֶרֶשׂ
בְּמָה שֶׁמְּמַלֵּט אֲנָחָה מִתּוֹכִי,
בִּשְׂפָתְךָ שֶׁאֲנִי יוֹנֶקֶת בְּפִי,

 

כְּמוֹ בְּכוֹחַ גּוּפְךָ
לְהָמִיר רַעַד בְּרַעַד,
אֵשׁ בָּאֵשׁ. כִּבּוּשׁ בְּכִבּוּשׁ,

 

כְּמוֹ בְּגוּפְךָ
לְהַסִּיג צְבָאוֹת וּכְלֵי מַשְׁחִית,
לְמַלֵּא בִּתְנוּמָה רֵיקוּת שֶׁל בּוֹר.

שירה

יום אחד

אלחי סלומון

בַּיּוֹם הַהוּא
לֹא יִהְיֶה עוֹד עָבָר, הוֹוֶה
רַק עָתִיד
עָתִיד כְּהוֹוֶה.
בַּיּוֹם הַהוּא
לֹא יִהְיֶה עוֹד שְׂמֹאל יָמִין שְׂמֹאל וּשְׂמֹאל
בַּיּוֹם הַהוּא
וְנִגָּף
בַּיּוֹם הַהוּא
וְנִגָּר
דָּם זִבְחִי,
דְּבַשׁ רוּחִי
בַּיּוֹם הַהוּא
חוֹל כְּקֹדֶשׁ, תֶּחְמַרְנָה הַיָּדַיִם
יוֹם אֶחָד
בַּיּוֹם הַהוּא תֶּאֱפַל אֶרֶץ
וּלְבוּשֶׁיהָ כְּאַחֲרִית יָמִים.
יוֹם הַהוּא

 

בַּיּוֹם הַהוּא
יְצַלְצֵל מְשִׁיחִי אֵלַי,
שְׁעַת לַיִל.
בַּיּוֹם הַהוּא
מוּסַר הַקֹּדֶשׁ וּמוּסַר בְּאֵרִי
חַד בְּחַד הוּא, יוֹם
הַהוּא
וְנִקְדַּשְׁתִּי אֶת רֹאשִׁי מֵעָלַי
וַהֲסִירוֹתִי קַרְקַפְתּוֹ מֵעָלָיו
וְיָשְׁבָה הָאָרֶץ לָבֶטַח
בְּדָם חֲלָלִים וְיוֹנְקִים תִּטְבֹּל הָעֵנָב,
בְּאֶשְׁכָּר עֲנָבִים וּגְפָנִים וּפַגִּים
יִטְבְּלוּ אָז כֶּבֶשׂ
וּזְאֵב תַּפְנוּקִים
יוֹם אֶחָד הִנֵּה הוּא וְלֹא עוֹד
יוֹם אֶחָד
לֹא עוֹד יִקָּרֵא לְיוֹם לַיְלָה וּלְלַיְלָה לַיְלָה
יוֹם אֶחָד
וְנִשְׁלַף פִּין הַחַשְׁמַל
בַּיּוֹם הַהוּא
וְהָיוּ כָּל הַמָּסַכִּים לְיָעִים וְסִירוֹת עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ
צָבְאוּ הַנָּשִׁים וְהָיוּ לְמַלְכוּת
וְהָאָדָם הָיָה בָּאָרֶץ, וְהָאָדָם יִרֶב בָּאָרֶץ, וַיֹּאכַל הָאָדָם אֶת הַגַּרְגִּירִים
וַיֵּצֵא לַחַקְלָאוּת בַּשָּׂדֶה, וַיַּעֲבֹד הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְלֹא יֹאמַר הָאָדָם
צַר לִי הַזְּמַן
שֶׁאֶחֱזֶה שֶׁמֶשׁ וְאֶעֱשֶׂה שְׁרִיר
וּפָלוֹחַ וְאֶעֱבֹד בָּאָרֶץ. וְהָיָה לִי הַזֶּרַע לַזּוֹרֵעַ
וְהַלֶּחֶם לָאוֹכֵל,
גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה לְהִלַּת רֹאשִׁי, וּפֶלַח הָרִמּוֹן כְּפֶלַח קִבֹּרֶת הַחֲסוֹנִים
הַמְּדוּרָה הָיְתָה לְאֵשׁ וּבֵית יַעֲקֹב בַּיִת הַפָּתוּחַ

שירה

הלילה שאחרי (קינה)

בינה סבג פינקלשטיין

לֹא תָּנוּם יִשְׂרָאֵל לֹא תִּישַׁן

תִּבְהֶה עֵינַיִם מֵתוֹת חֲלוּלוֹת תִּשְׁאַל

מִי נָתַן יִשְׂרָאֵל

מִי לָקַח מִי גָּנַב מִי יִשְׁמַע יִשְׂרָאֵל

מִי קִפֵּל דָּחַף הֶחֱזִיק חָנַק שָׁגַל

אֵיךְ נָתַתְּ לוֹ יִשְׂרָאֵל

אֵיךְ נָתַתְּ

אֵיךְ הֵרִים יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל

אֵיךְ שָׁתַקְתְּ לוֹ אֵיךְ שָׁתַקְתְּ

אֵיךְ הֵטִיחַ בָּךְ אֵיךְ נִשְׁנַקְתְּ

 

 

בָּדָד תֵּשֵׁב יִשְׂרָאֵל לֹא תֵּשֵׁב בֶּטַח

מוּל מַאֲפֵרָה כְּבוּיָה

מוֹדֶדֶת יִשְׂרָאֵל מַכּוֹת כְּחֻלּוֹת מַכּוֹת וְקֶרַח

תְּכַסִּי יִשְׂרָאֵל פֹּה אֶת גְּלוּיָה

עַד פֹּה אֶת חַיָּה פֹּה אֶת גְּוִיָּה

שָׂפָה מְלוּחָה עַיִן נְפוּחָה בֶּטֶן מְעוּכָה

כֻּלָּךְ פְּזוּרָה יִשְׂרָאֵל

כֻּלָּךְ פְּתוּחָה לִרְוָחָה

 

 

קוּמִי יִשְׂרָאֵל קוּמִי אֵיךְ תָּקוּם

רוֹצָה רַק לְהַרְפּוֹת

לִנְזֹל מֵהַחַיִּים לִשְׁכַּב

לְהִתְמוֹטֵט לָמוּת רַגְלַיִם יְחֵפוֹת

הָרֹאשׁ כּוֹאֵב יִשְׂרָאֵל הַלֵּב דְּקִירוֹת

אֲרֻכּוֹת שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת לְחַכּוֹת

רוֹצָה לִכְעֹס רוֹצָה לִצְעֹק יִשְׂרָאֵל

יִזְכּוֹר יִשְׂרָאֵל זוֹכֶרֶת רוֹצָה לִבְכּוֹת

 

 

גַּל עֲצָמוֹת יִשְׂרָאֵל גַּל עֲצָמוֹת

מְלַקֶּטֶת מְחַבֶּרֶת אוֹסֶפֶת

עוֹטֶפֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּבַד עוֹטֶפֶת

מְאַלֶּמֶת אֲלֻמּוֹת

מְרִימָה מוֹשֶׁכֶת גּוֹרֶרֶת אֵבָרִים

גּוֹרֶדֶת טִנֹּפֶת חֲלָקִים שְׁבָרִים יְלָדִים הוֹרִים

שׁוֹתֶקֶת שׁוֹתֶקֶת אֵימוֹת

 

 

נִשְׁבַּעַת יִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת נוֹבֶרֶת נִשְׁבֶּרֶת

נִשְׁבַּעַת יִשְׂרָאֵל

לֹא רוֹצָה אִישׁ יִשְׂרָאֵל

לֹא רוֹצָה

אֵשׁ בְּאָהֳלָה יִשְׂרָאֵל

אֵשׁ פְּרוּצָה

 

 

 

 

שמחת תורה תשפ”ד

שירה

מחזור שירים ללא שם על המלחמה

מיתר הלל קורמן

 

 

1.

 

קֹדֶם תַּחֲזִירוּ אֶת הַיְּלָדִים
הַקְּטַנִּים הַחֲמוּדִים
אַחַר כָּךְ אֶת הַנָּשִׁים
הַמְּגִנּוֹת הַמְּכִילוֹת
אַחַר כָּךְ אֶת הַגְּבָרִים
הָעַזִּים הָרוֹעֲמִים

 

אַחַר כָּךְ אֶת הַגּוּפוֹת

 

וְהַזִּכְרוֹנוֹת
וְדִבְרֵי הַמְּתִיקָה
וְכִנּוּי הַחִבָּה
וּשְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה
וּשְׁעוֹת הַלִּמּוּד
וְהַמַּאֲמַצִּים
וְאַכְזָבוֹת הַנְּעוּרִים
וְאֶת הָאֹשֶׁר
וְהַמַּגָּע
וּתְחוּשַׁת הַשֶּׁקֶט
וְהַטַּעַם

 

אֲבָל קֹדֶם הַיְּלָדִים
תַּחֲזִירוּ קֹדֶם אֶת הַיְּלָדִים

 

 

2.

 

כָּל הָעִיר רָעֲדָה
אֲנִי אוֹמֵר לְךָ
הִרְגַּשְׁתִּי
כָּל הַשְּׁכוּנָה
כָּל הָרְחוֹב
כָּל הַבִּנְיָן
כָּל הַגּוּף
הַנֶּפֶשׁ

 

הַטִּיל נָפַל
הַחַיָּל נָפַל
הַחִיּוּךְ

 

 

 

3.

 

דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת הִיא קְרִיאָה –
פִּתְּחוּ בְּבַקָּשָׁה
אַתֶּם שָׁם?
יֵשׁ לָנוּ מַשֶּׁהוּ לוֹמַר
בְּבַקָּשָׁה
אֲנַחְנוּ מְבִינִים
(גַּם אַתֶּם)
פִּתְּחוּ

 

דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת הִיא קְרִיעָה
 

 

4.

 

תֵּן לָנוּ מַשֶּׁהוּ לִצְחֹק מִמֶּנּוּ
אֲבָל מַשֶּׁהוּ מַצְחִיק בֶּאֱמֶת
לֹא חֲצָאֵי בְּדִיחָה
לֹא טְרִיקִים זוֹלִים
לֹא – כַּמָּה מַצְחִיק שֶׁבִּזְמַן הַבְּרִיחָה הֶחְלַקְתִּי עַל בָּנָנָה וְהַכַּדּוּר שֶׁל הַמְּחַבֵּל פִסְפֵס
אוֹ – כַּמָּה מַצְחִיק שֶׁנִּשְׁלְחָה הוֹדָעָה אַחֲרוֹנָה מֵהָאֲהוּבָה אֲבָל לְבַסּוֹף הִיא לֹא מֵתָה רַק נֶחְטְפָה
מַשֶּׁהוּ אַחֵר מִכַּמָּה מַצְחִיק שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁזּוֹ הַמִּשְׁטָרָה אֲבָל הָיוּ אֵלֶּה מְחַבְּלִים מְחֻפָּשִׂים וְהֵם יָרוּ עָלֵינוּ

 

מַשֶּׁהוּ מַצְחִיק בֶּאֱמֶת

 

 

 

5.

 

הַפַּחַד הֵצִיף אֶת כָּל פִּנּוֹת הַחֶדֶר
הִזְדַּחֵל עַל הַקִּירוֹת
(צְעָקוֹת בְּעַרְבִית)
נָזַל מֵהַתִּקְרָה
(זְכוּכִית נִשְׁבֶּרֶת)
נִמְסַךְ עַל הָרָאשִׁים
(הַנֶשֶׁק נִטְעַן)

 

נְקִישָׁה בַּדֶּלֶת –
יֵשׁ כָּאן מִישֶׁהוּ
יֵשׁ מִישֶׁהוּ כָּאן

 

 

 

6.

 

בֵּין קִירוֹתָיו הֵבַנְתִּי
נֶחֱרַב
סְדָקִים מְסַפְּרִים בְּאֶלֶף מִלִּים
תַּם וְנִטְמַן
וּפוֹרֶצֶת נְגִּינָה
שֶׁהִיא הֲפוּכָה לַתִּקְוָה
וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים מִן הַשְּׁבָרִים לְהַבִּיט
אֵיךְ הַשָּׁמַיִם מִתְכַּנְּסִים
כְּאִלּוּ מְחַבְּקִים עַצְמָם
וְלָנוּ לֹא נוֹתְרוּ יָדַיִם

 

 

 

7.

 

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנַחְנוּ עֲדַיִן לֹא יוֹדְעִים אֶת הַכֹּל
הַכֹּל עוֹד יִתְגַּלֶּה
וּמָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה קָשֶׁה
וַאֲנַחְנוּ מְחַכִּים שֶׁנֵּדַע הַכֹּל אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
גַּם לֹא רוֹצִים לָדַעַת הַכֹּל
וְנֵדַע הַכֹּל כְּשֶׁנִּרְאָה אֶת הָאֲרוֹנוֹת
כְּשֶׁנִּשְׁמַע אֶת הָאִמָּהוֹת צוֹעֲקוֹת וְאֶת הַיְּלָדִים צוֹרְחִים וְאֶת הַגְּבָרִים שׁוֹתְקִים
(וְאַתָּה יוֹדֵעַ מָה גְּבָרִים אוֹמְרִים כְּשֶׁהֵם שׁוֹתְקִים)

 

גַּם אָז לֹא נֵדַע הַכֹּל אֲבָל נֵדַע שֶׁזֶּה הַסּוֹף
אַחַר כָּךְ יָבוֹאוּ הַתַּחְקִירִים
מִי נִרְדָּם וּמִי נִלְחָם וּמִי נֶאֱלַם
וְאַחַר כָּךְ שׁוּב שְׁתִיקָה
מָה כְּבָר אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עִם מִי שֶׁפִישֵׁל?
מַסְפִּיק אֲנָשֵׁינוּ מֵתִים

שירה

שירי מלחמה

עמרי גנשרוא

 

6.10

 

הַאִם אֵינֵךְ מִתְבַּיֶּשֶׁת לַחְשֹׁב בְּעִבְרִית
בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה? הִיא עָמְדָה עַל הַחִירְבֶּה
הַגֶּשֶׁם בְּכַפּוֹת רַגְלֶיהָ. כּוֹרֶכֶת חוּט אָדֹם
זוֹ לֹא אַשְׁמָתִי שֶׁנּוֹלַדְתִּי כָּכָה
בְּחֶדֶר אָטוּם עִם שָׁפָה מְחֻלֶּלֶת,
אֲבָל אֲנִי מִצְטַעֶרֶת
עַל דְּבָרִים רֵעִים.
הִיא שָׁתְקָה מוּלִי מְטַפְטֶפֶת אֶל הָאֲדָמָה
מַרְעִידָה אֶת הַמְּטֻטֶּלֶת הַפְּנִימִית.
אֲנִי הָאוֹיֵב, הִתְוַדֵּיתִי מוּל הַנּוֹף הַמַּתְקִיף
וּשְׂעָרָהּ הָיָה סִירָה קוֹצָנִית שֶׁאֲנִי קָטַפְתִּי.

 

 

 

7.10

 

בְּיַלְדוּתִי הָיוּ גַּנֵּי שַׁעֲשׁוּעִים
טְרַקְטוֹרִים אֲדֻמִּים וְטַנְקִים בְּצֶבַע אָפֹר
שִׂחַקְנוּ תְּפֹס אֶת הַדֶּגֶל עִם חֻלְצָה מְקֻמֶּטֶת בְּתוֹךְ תְּעָלוֹת
מְכֻסּוֹת פִּיחַ. זֹאת הָיְתָה הַהִיסְטוֹרְיָה, מַמָּשׁ כְּמוֹ
בֵּית הַסֵּפֶר הַיָּשָׁן וְהַמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל.
אֶת בֶּרְטוֹלְד בְּרֵכְט מָצָאתִי בְּסִפְרִיַּת רְחוֹב
הָלַכְתִּי לָאַנְדַּרְטָה לִקְרֹא הוּא הָיָה שְׁבוּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלִּי
זִמְזוּם הַמּוּאַזִּין פַּסְקוֹל חַיַּי נִמְתַּח אֶל הַגְּבָעוֹת הַכְּחַלְחַלּוֹת
הַזּוֹהֲרוֹת הַמַּעֲלוֹת עָשָׁן. אַרְצִי תָּמִיד בּוֹעֶרֶת
בִּתְשׁוּקָה. אֶת הַנַּעַר הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי לָקַחְתִּי לְמִגְדַּל הַמַּיִם
הִתְחָרִינוּ בַּמִּינָרֵטִים שֶׁל הַכְּפָר מִמּוּל. מִזְדַּקְּרִים בָּאֲוִיר פּוֹרְחִים
כְּמוֹ גְּדִילָנִים בַּשָּׂדֶה. אִמִּי שָׁתְלָה אֳרָנִים רַכִּים
שֶׁנִּדְלָקִים בִּמְהִירוּת. בֵּין הַקּוֹצִים הָלַכְתִּי יְחֵפָה, נִפְצַעַת,
מְחַפֶּשֶׂת מְקוֹמוֹת נִכְחָדִים בֵּין הַטְּרַקְטוֹרִים בַּיַּעַר הַלּוֹהֵט
(הַבַּרְבּוּרִים הַצְּהֻבִּים, כַּפּוֹתֵיהֶם גְּדוּשׁוֹת בְּזִכְרוֹן דּוֹרוֹת).
הַקַּיִץ הַשְּׂרֵפוֹת הִגִּיעוּ עַד אֵלַי. אִם בָּרַחְתִּי מַהֵר מִדַּי
הֲרֵי הָיָה זֶה הוֹדוֹת
לְדֶרֶךְ הָאֵשׁ.

 

 

 

10.10

 

גּוּף אֶחָד מָלֵא נוֹזְלִים
פָּרוּם בַּקְּצָווֹת
חוּטִים אֲדֻמִּים קָשְׁרוּ אוֹתָנוּ
אַחַי בַּדָּם. בְּלֵב הַמִּלְחָמָה הִקִּיזוּ כֻּלָּם
מַשָּׂאִיּוֹת מְלֵאוֹת נוֹזֵל סָמִיךְ דָּהֲרוּ בַּכְּבִישִׁים
סִירֵנוֹת פּוֹעֲמוֹת אֶל הָאֵזוֹר הַפָּצוּעַ
הַצֹּרֶךְ הַטִּקְסִי, כִּמְעַט הָיְתָה זוֹ שְׁבוּעַת יְלָדִים
כָּל אֶחָד שָׁפַךְ אֶת חֶלְקוֹ
וְהָאִחוּד הָיָה טוֹטָלִי, שָׁלֵם –
כָּעֵת זָרַם בָּנוּ מִיץ כֵּהֶה
(הָיָה זֶה מַחֲזֶה נֶהְדָּר, מַזְוִיעַ)
נָשַׁמְנוּ יַחַד.

 

 

 

17.10

 

עֲצֵי הַזַּיִת בָּעֲרוּ זְמַן רַב
הַגִּצִּים שֶׁלָּהֶם הִדְלִיקוּ שָׂדוֹת
הָרֵיחַ עוֹדֶנּוּ בְּאַפִּי
כָּךְ בִּירֵאֵנוּ אֶת הַחֶלְקָה הַחֲדָשָׁה
אִמִּי שָׁתְלָה שָׂם אֳרָנִים צְעִירִים
וְכַמָּה מִגִּדְמֵי הַזַּיִת שֶׁפָּרְחוּ וְהָיוּ נֶהֱדָרִים –
הֵם לֹא נָטְרוּ טִינָה.
כְּשֶׁבָּעֲרָה הַגָּדֵר וּבֵיתִי נִשְׂרָף
הִשְׁמִיעוּ הָאֳרָנִים קוֹל פִּצּוּחַ קַל וְנָפְלוּ בַּלֶּהָבוֹת
מַהֵר מִדֵּי לֹא נִשְׁאַר זֵכֶר מִלְּבַד אֲבָנִים.

שירה

רמדאן

איתן אוראל גפן

רָם הַדָּן.
רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ
וְדָן עֲלִילוֹת בְּנֵי אָדָם.

 

הַשּׁוֹפֵט יִלּוּדֵי אִשָּׁה,
הַדָּן בְּחַסְדּוֹ כָּל אֱנוֹשׁ,
הַחוֹנֵן תֵּבֵל בְּצֶדֶק –
הֵם נִגְלִים לְפָנָיו,
הַמִּתְיַמְּרִים לְעוֹבְדוֹ,
וּבִשְׁמוֹ לוֹחֲצִים אֶת הַהֶדֶק.

 

וּבִשְׁמוֹ בְּלִי רָחָם הֵם טוֹבְחִים,
מְלַסְטִים, מְעַנִּים, מְרַצְּחִים,
צוֹרְרִים קַנָּאִים מְבָרְכִים:
“בסמאללה א(ל)־רחמן א(ל)־רחם”,
וְאֶת בָּנָיו-בְּחִירָיו,
לִכְבוֹדוֹ הֵם זוֹבְחִים!

 

רָם הַדָּן.
רָם הַדָּן הַמְּקוֹנֵן עַל הַדָּם.
דָּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ,
דָּם עִבְרִי, דָּם אָדָם,
נִגָּר כַּמַּיִם מִתּוֹךְ הַחֻרְבָּן
וּמֹעֲלֵה לִכְבוֹדוֹ, לְקָרְבָּן.

 

אֶל הַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים מִמֵּעַל,
בִּזְעָקָה בּוֹכִיָּה אֱלֵי אֵל,
פּוֹרֵץ קוֹל דְּמֵיהֶם אֶל עַל
וּבִתְחִנָּה חֲרֵדָה שׁוֹאֵל:
הֵיאַךְ גַּרְזֶן יְרוֹצֵץ רָאשֵׁי עוֹלָלֶיךָ?
כֵּיצַד צֹאנְךָ יִשָּׁחֵט בְּמַאֲכֶלֶת טְמֵאָה?
אֵיךְ יִדֹּם הָרוֹעֶה בְּכַף הַקֶּלַע?
הֲיִתָּכֵן כִּי עַל אֵלֶּה יַחֲרִישׁ הַדַּיָּן?

 

לֹא יִשָּׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה!

 

וְעַתָּה, אַזְהָרָה לַבָּאוֹת:
שִׁמְעוּ לְאֻמִּים וְאִסְּפוּ בְּנֵי אֻמּוֹת!
דְּעוּ! כִּי קָרֵב הַיּוֹם בּוֹ
לֹא יִשְׁקֹט עוֹד הָאָב
עַל אֲשֶׁר עוֹלַלְתֶּם לְבָנָיו.
וּלְמַעַן צֹאן מַרְעִיתוֹ וְעַם בְּחִירוֹ,
הַנּוֹקֵם יְמַלֵּא אַפָּיו בְּחָרוֹן.
וּבְיֵהוֹם הָרַעַם,
מוּל עֵדָה וקְבַל עַם,
אָז יִנְטֹר הַגּוֹאֵל־הַדַּיָּן,
וַיַּךְ בְּכָל קָם כִּגְמוּלוֹ!

 

אֶרֶץ תִּמָּלֵא אֵימָה,
גְּבָעוֹת יִשְׁתַּחוּ לִפְנֵי אָדוֹן,
בִּבְעָתָה תִּתָּקֵף אֲדָמָה,
הָרִים יִשָּׁטְחוּ כַּהֲדוֹם.

 

בְּכָל נֵכָר יְמִינְךָ יִוָּדַע,
כְּשֶׁיֵּלֵךְ וְיִקְרֹם הֶחָזוֹן.
וְאָז
יָדֹעַ יֵדְעוּ יִשְׁמָעֵאל וֶאֱדוֹם,
כִּי רָם הַדָּן הַנּוֹקֵם בַּעֲבוּר בַּת צִיּוֹן,
יִשְׂגַּב הוֹדוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר יְהוּדָה,
הַנּוֹטֵר אֶת הַדָּם הָאָדֹם,
וְגוֹמֵל שִׁבְעָתַיִם
לְבַת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה.

שירה

אהבתי בך כל דבר

קארינה ס. לינצקי

אָהַבְתִּי בְּךָ כָּל דָּבָר, כָּל דָּבָר:
אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ
וְאֶת הַסּוּסִים הַפְּרוּעִים שֶׁהָיוּ רָצִים בְּתוֹכָם מֵהָאִישׁוֹנִים לָרִיסִים,
אֶת הַשְּׁבָרִים וְהָרְסִיסִים,
אֶת הַפַּחַד הַמִּתְגַּנֵּב אֶל לִבְּךָ מִזִּכְרוֹנוֹת כּוֹאֲבִים מִדַּי,
קָשִׁים מִנְּשֹׁא,
אֵיךְ לֹא הִרְפֵּיתָ מִמֶּנִּי אָז, בֵּין כֵּסֶה לְעָשׂוֹר.

אָהַבְתִּי בְּךָ כָּל דָּבָר, כָּל דָּבָר:
אֶת הַזֵּעָה בַּלַּיְלָה, אֶת הֶתְקֵפֵי הַחֲרָדָה,
אֶת הַהוּמוֹר הַמִּתְבּוֹנֵן, הַלֵּב הַמְּהַנְהֵן,
אֶת תְּשׁוּקָתְךָ הַשְּׁקֵטָה, הַמִּתְכַּנֶּסֶת
וּמְטַפֶּסֶת בִּמְבוֹכֵי הַנֶּפֶשׁ כְּגֵּאוּת מַחֲלִיפָה שֵׁפֶל.

וְיוֹתֵר מִכֹּל אָהַבְתִּי אֶת הַתְּמוּרוֹת שֶׁהִתְחוֹלְלוּ בִּי
עִם כָּל שָׁעָה בִּמְחִיצָתְךָ, אֶת שְׂפָתֶיךָ הַמְּרַצְּדוֹת
עַל גּוּפִי כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ בְּשִׁבְרוֹן תְּרִיסִים מוּגָפִים,
אֶת הַחִיּוּךְ שֶׁלְּךָ, הַדּוֹמֶה לְבַיִת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה לִי.

שירה

על הספסל למול אבי

איילת בטיסט

אֲנִי מְבִינָה עַכְשָׁו.

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֲנִי – 

הָיְתָה אַהֲבָתְךָ כְּבָר חַמָּה וּמוּכָנָה לִי,

חִכְּתָה לִי כְּמוֹ מַגֶּבֶת שֶׁפּוֹרְשִׁים לִקְרַאת פָּעוֹט

שֶׁמּוֹצִיאִים מֵהָאַמְבַּטְיָה – 

הַיְשֵׁר לְתוֹךְ חִבּוּק.

 

כְּשֶׁנּוֹלַד אָחִי 

שֶׁלֹּא לְתוֹךְ, אוֹ לֹא לְפִי,

וְאַתָּה לֹא נָתַתָּ לוֹ 

אֶת הָאַהֲבָה –  הִיא נִקְוְתָה 

וְנֶאֶסְפָה בְּךָ בְּכָל גֵּבֵי הַנַּקְבּוּבִיּוֹת.

וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי אֲנִי 

אַחֲרֵי עָשׂוֹר שָׁנִים,

זָכִיתִי גַּם בְּאַהֲבָה שֶׁלֹּא שֶׁלִּי – 

בְּכָל אוֹתָהּ הָאַהֲבָה שֶׁכְּבָר הָיְתָה בְּךָ 

וְשֶׁחִכְּתָה. גַּם זוֹ שֶׁנִּתְעַפְּשָׁה.

 

אוּלַי לָכֵן תָּמִיד הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאָהַבְתָּ – 

לֹא-אוֹתִי, אוֹ שֶׁאוֹתִי – 

לִפְנֵי זֶהוּת וּבְלִי כָּל תְּלוּת בָּהּ,

שֶׁחִפַּשְׂתָּ לְגַלּוֹת בִּי 

וְלֹא פַּעַם גַּם בַּאֲחֵרִים,

מַשֶּׁהוּ שֶׁלו –

הָיִיתָ מֻכְרָח עוֹד וָעוֹד.

הָיוּ לְךָ סִירִים מְלֵאִים שֶׁל אַהֲבָה 

שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה עַל אֵשׁ קְטַנָּה

 עָשׂוֹר שָׁנִים.

שירה

אשה אינה זקוקה ליער

חנה נקי

אִשָּׁה אֵינָהּ זְקוּקָה לְיַעַר

הִיא לְבַדָּהּ – מֻקֶּפֶת

אִילָנוֹת גְּבוֹהִים, סְבוּכֵי צַמֶּרֶת, מְטִילִים אֶת צִלָּם

מְקָרְרִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּהּ.

עוֹצְרִים אֶת הָרוּחַ (שֶׁלֹּא תְּהֵא חוֹלֶמֶת).

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר

שֶׁבִּזְכוּת הָעֵצִים הִיא נוֹשֶׁמֶת.

 

אִשָּׁה פּוֹסַעַת תָּמִיד

מְפַלֶּסֶת דַּרְכָּהּ בֵּין שׂוֹכוֹת, בֵּין גִּזְרֵי עֲנָפִים

מְלַקֶּטֶת מֵהֶם לְעֵת צֹרֶךְ

בְּחֹם. (מַה תְּבַשֵּׁל לְהַיּוֹם?)

מְשַׂרְטֶטֶת שְׁבִילִים עֲלֵי אֲדָמָה

כְּמוֹ אוֹמֶרֶת: הָיִיתִי גַּם פֹּה.

לְעִתִּים הִיא עוֹצֶרֶת לָנוּחַ. לְעִתִּים הִיא חוֹשֶׁבֶת לִבְרֹחַ

לְאִישׁ הַיַּעַר לָבוֹא.

 

(אָז נֶחְבֵּאת הִיא בְּתוֹכוֹ).

 

אִשָּׁה פּוֹרֶשֶׂת כַּפַּיִם

לַעֲנִי. לְעַצְמָהּ. לַשָּׁמַיִם.

יָדָהּ סְדוּקָה, אַךְ עוֹדָהּ מְלַטֶּפֶת

עָלֶה שֶׁנָּשַׁר. עַלְעַל מְחֻבָּר.

הִיא לוֹחֶשֶׁת לוֹ

“גְּדַל”.

הִיא נוֹשֶׁקֶת לוֹ, לְבַל

יַרְכִּין רֹאשׁוֹ, לְבַל יוּעַם

אוֹרוֹ הָרַךְ.

בֵּין עֳפָאִים נוֹתֶנֶת קוֹל

(אָנָּא אֱלֹקַי, שֶׁרַק יִפְרַח – – -).

 

 

אִשָּׁה אֵינָהּ זְקוּקָה לְיַעַר

לְהַלֵּךְ בּוֹ יְחִידָה בַּלַּיְלָה

לִצְעֹק אֶת תְּפִלָּתָהּ.

הִיא מֻקֶּפֶת עֲשָׂבִים רַכִּים

בַּיּוֹם מַרְוָה אוֹתָם

בָּאוֹר. בְּנִשְׁמָתָהּ. 

שירה

מצלמת כתיבה

שפי רוזצויג

השכמות תְּפוּסות לאללה

בַּת הַחֲמֵשׁ מְשַׁלְשֶׁלֶת בַּפַּעַם הֲמִי יוֹדֵעַ

מָה הַשָּׁעָה אַתְּ שׁוֹאֶלֶת נֶעֱצֶמֶת

שָׁלוֹשׁ וָרֶבַע אֲנִי מְמַלְמֵל וְעוֹד לוֹמֵד מִן הַשָּׁעוֹן

וְקָם לְנַגֵּב, לְהַעֲבִיר מְכוֹנָה לַמְּיַבֵּשׁ, 

מִזְרוֹן לָרִצְפָּה, עַצְלָנוּת לְמַעֲשֶׁה. 

עֲיֵפוּת לְהִתְגַּבְּרוּת לְאַהֲבָה.

שכמות תְּפוּסוֹת

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת מַחְשְׁבוֹתַיִךְ מִסְתַּדְּרוֹת כטבלת שׁוֹקוֹלָד נֶאֱכֶלֶת

מָחָר לֹא נִשְׁלַח אוֹתָהּ לַגַּן, לֹא נִסַּע לִרְאוֹת קֵרָמִיקָה, 

נְבַשֵּׁל, נְנַקֶּה, נְנַגֵּב, נַכְנִיס שַׁבָּת בַּדַּקָּה הַתִּשְׁעִים

-אֲנִי מַהֵר כּוֹתֵב לִתְפֹּס אֶת הָרֶגַע בְּמַצְלֵמַת הַכְּתִיבָה הַחֲדָשָׁה-

שָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים, הַזְּמַן יָטוּס, עַד

 שֶׁהַיְּלָדִים יַשְׁכִּימוּ, עַד 

שֶׁהַבַּיִת יִתְרוֹקֵן מֵהֶם וְנִתְגַּעְגֵּעַ לְפִי מָה שֶׁאוֹמְרים

שירה

איך קרה שצפינו כל היום בטלוויזיה

דלילה מסל גורדון

בְּאַחַד הַיָּמִים הָאֲרֻכִּים שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל

הָפַכְנוּ אַחַר הַצָּהֳרַיִם אֶחָד לְג’וּנְגֶּל פִּלְאִי.

אִמָּא לָבְשָׁה תִּלְבֹּשֶׁת שֶׁל עֲטַלֵּפָה,

אֲחִי הַקָּטָן הִתְחַפֵּשׂ לְדֹּב

וַאֲנִי לְרוֹבּוֹט פִּרְאִי

שֶׁקַּיָּם אַךְ וְרַק בְּמֶרְחֲבֵי הַדִּמְיוֹן הַקְּסוּמִים.

הַשָּׁטִיחַ הָיָה לְנָּהָר,

הַקֻּבִּיּוֹת שֶׁאֲחִי הַקָּטָן פִּזֵּר עַל מֶרְחָבָיו – לְדָּגִים –

דְּגֵי חֶרֶב, שְׂפַמְנוּנִים, תְּמָנוּנִים ופִּירֶנֶאוֹת

(אֵלֶּה דָּגִים טוֹרְפִים וּמְאוֹד מְסֻכָּנִים).

וְהַשֻּׁלְחָן הָיָה לְאִי.

שַׁטְנוּ, אֲחִי הַקָּטָן הַדֹּב וַאֲנִי הָרוֹבּוֹט הַפִּרְאִי, לָאִי.

עָלִינוּ עַל הָאִי וְקָפַצְנוּ עָלָיו קְפִיצוֹת פִּרְאִיּוֹת מְאוֹד.

אִמָּא אָמְרָה לָנוּ לְהִזָּהֵר מֵהַמְּנוֹרָה

שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׂחָק שֶׁלָּנוּ הַשֶּׁמֶשׁ.

כְּשֶׁאִמָּא עֲטַלֵּפָה שָׁטָה בַּסִּירָה לְעֵבֶר הָאִי

הֵרַמְנוּ מִתּוֹךְ הַנָּהָר קֻבִּיּוֹת

וְזָרַקְנוּ בִּפְרָאוּת לְעֶבְרָהּ

וְאִמָּא בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים כָּעֲסָה

וְאָמְרָה שֶׁאָמְנָם אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקִים

אֲבָל הַקֻּבִּיּוֹת קָשׁוֹת וּמַכְאִיבוֹת,

אָז הִפְסַקְנוּ.

אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הָיְתָה מְהוּמַת אֱלֹהִים

כִּי הַחַיּוֹת הָיוּ רְעֵבוֹת מְאוֹד.

הַדֹּב רָצָה לֶאֱכֹל אֱיָל שָׁלֵם.

לַרוֹבּוֹט שׁוּם דָּבָר לֹא הִסְפִּיק,

אָז הֵכַנּוּ לוֹ כָּרִיךְ עִם סַפּוֹת,

שָׁטִיחַ מְגֻלְגַּל וְסֶט סְפָלִים

וְשָׁתִינוּ כְּמוֹ גְּמַלִּים אֶת הַמַּיִם מֵהָאַמְבַּטְיָה

וְאַחֲרֵי כֹּל זֶה כְּבָר לֹא רָצִינוּ חֹפֶשׁ כֹּל כָּךְ גָּדוֹל

וְאָמַרְנוּ לְאִמָּא שֶׁמִּצִּדֵּנוּ אֶפְשָׁר מָחָר רַק לָלֶכֶת לַבְּרָכָה

אוֹ לְהַצָּגָה בַּקַּנְיוֹן

וְאִמָּא אָמְרָה שֶׁאֲפִלּוּ זֶה לֹא,

וְשֶׁמָּחָר מִצִּדָּהּ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת טֶלֶוִיזְיָה כֹּל הַיּוֹם.

שירה

פנינים

אילה אלבאז

כְּכָל שֶׁאַתְּ מִתְבַּגֶּרֶת גְּדֵלוֹת הַפְּנִינִים

אֶת הַמַּחְרֶזֶת הָרִאשׁוֹנָה קָנָה בַּעֲלָךְ 

כְּשֶׁמָּלְאוּ לְךָ אַרְבָּעִים. מִתּוֹךְ נִימוּס עָנַדְתְּ

וְלִטַּפְתְּ אֶת הָעִגּוּלִים הַמַּבְרִיקִים

לְיוֹם הַנִּשּׂוּאִין הִנְחוּ אוֹתוֹ הַיְלָדִים לִרְכוּשׁ גַּם

זוּג עֲגִילִים

גְּדוֹלִים מִדֵּי חָשַׁבְתְּ, 

אַךְ הֵם הִסְתִּירוּ אֶת שֶׁלִּקְטוֹ בְּעֵבֶר אֹתָם תְּנוּכִים.

 

לִכְבוֹדָן הִתְחַלְתְּ לִלְבֹּשׁ שְׁחֹרִים

שֶׁיַּדְגִּישׁוּ אֶת הַבָּרָק שֶׁנּוֹתַר בְּשַׁרְשֶׁרֶת 

(וְנֶעֱלָם מֵעוֹרֵךְ).

בִּקַּשְׁתְּ שֶׁיַּדְבִּיק גַּם אֶת עֵינַיִךְ

וּכְשֶׁמּוֹלַלְתְּ אוֹתָן בֵּין אֶצְבְּעוֹתַיִךְ

נִדְמוּ לָךְ 

כְּמוֹ עוֹרָם שֶׁל אוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת שֶׁחָבְקָה בִּטְנְךָ לִזְמַן קָצָר מִדַּי

וְלֹא טַעֲמוּ אֶת טַעַם הָרוּחַ

 

כְּבָר לֹא חִכִּית לְמַתָּנוֹת,

בַּמָּקוֹם לְלַכֵּד גַּרְגִּירֵי חוֹל

הֶחֱלַפְתְּ אֶת הַדְּמָעוֹת 

שֶׁסֵּרְבוּ לִהְיוֹת כְּלוּאוֹת

קָנִיתָ אוֹתָן מְעַט יוֹתֵר 

גְּדוֹלוֹת

וּמֻאֲרָכוֹת 

וְטִבְעִיּוֹת

זָקַפְתְּ צַוָּארֵךְ בְּתוֹךְ הַמַּחְרֶזֶת הַכְּבֵדָה

מֵהַדַּקַּת חֻלְיָה אֶל חֻלְיָה בְּגַבֵּךְ

מְחַבֶּרֶת אַכְזָבוֹת 

אֶל מַחְרֹזֶת שֶׁהָיִית מֵעֲדִיפָה לִזְרֹק חֲזָרָה לַמְּצוּלוֹת.

שירה

רק קחי סוודר

איריס שפירא ילון

הַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי גְּדֵלָה כָּל הַזְּמַן

כְּמוֹ עָלִיסָה בְּאֶרֶץ־פְּלָאוֹת.

יוֹצֵאת בְּלִי מְעִיל אוֹ אַרְנָב לָבָן

כְּשֶׁגֶּשֶׁם בַּחוּץ, כְּשֶׁלְּאִמָּא קַר.

 

הִשָּׁאֲרִי עִם שׁוֹקוֹ חַם,

בַּחֲדָשׁוֹת שֶׁלֶג נֶעֱרָם,

שֶׁלֹּא תִּצְטַנְּנִי,

הַמַּדִּים לֹא יִתְיַבְּשׁוּ.

וְהִיא מְחַיֶּכֶת אֵלַי בְּשִׁנֵּי חָלָב,

בְּעֵינֵי כּוֹכָבִים,

מַלְכַּת לִבְבוֹת הַתַּלְתַּלִּים הָרְטֻבִּים,

לוֹקַחַת מְכוֹנִית אֲדֻמָּה עִם רִיסִים

וְיוֹצֵאת כֹּל־יְכוֹלָה בְּשִׂמְלָה

דְּקִיקָה זוֹרַחַת נְעוּרִים.

 

מִיָּד כְּשֶׁבָּקַעְתְּ הוּנַחְתְּ עָלַי חֲשׂוּפָה

כִּתְרוּפָה לַמַּכְאוֹבִים כֻּלָּם.

הַכֹּל הִסְתַּדֵּר בָּעוֹלָם

כְּשֶׁחֻבַּרְתְּ אֵלַי.

בַּדַּקָּה שֶׁהִבַּטְתִּי בָּךְ עֲטוּפָה,

חֲבִילָה בִּשְׂמִיכָה רַכָּה הֲדוּקָה

בְּבֵית הַיּוֹלְדוֹת,

הֵבַנְתִּי אֶת עִנְיַן הַסְּוֵדֶר.

 

כָּעֵת, מִשֶּׁגָּדַלְתְּ וְאַתְּ מִחוּץ לָעֲרִיסָה,

אֵין לִי מֻשָּׂג לְאָן תִּרְצִי לְהַגִּיעַ,

אֵיזֶה שִׁקּוּי תִּשְׁתִּי וּמִי תִּפְגְּשִׁי בַּמָּבוֹךְ.

הַלְוַאי יִשְׁמְרוּ עָלַיִךְ –

אֱלוֹהִים וּבֶגֶד אָרֹךְ.

שירה

אגדה

תות הרמס סאטורי

לֹא לַחֲלֹם! אֲנִי מַכִּיר אֶת הַהַרְגָּשָׁה:

עוֹד רֶגַע עֲנָפִים נִנְעֲצִים בְּגוּפִי. בְּקֹשִׁי מָה

הִצְלַחְתִי לְהֵחָלֵץ מִתּוֹךְ הַסְּבַךְ. יָם

שָׁקֵט לִחֵךְ אֶת הַחוֹל וְסִנְוֵר בְּכָחֹל

שׁוּם יַבָּשָׁה לֹא נִרְאֲתָה גַּם

לֹא עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם. חָצִיתִי תְּחִלָּה אֶת הַחוֹל

הֶחָלָק וְהַלַּח וְאַחַר כָּךְ הַיָּבֵשׁ וְהַפָּרִיךְ הַנִּדְבָּק

לִבְהוֹנוֹת הָרַגְלַיִם. פְּרָט לְשַׁחַף בּוֹדֵד

שֶׁנִּקְרָה לִפְעָמִים בְּדַרְכִּי: הָיָה הַמָּקוֹם שָׁקֵט

מְאֹד. הַיַּעַר הָיָה עָבוֹת וְסָבוּךְ וְשׁוּם דָּבָר לֹא

נַע בְּתוֹכוֹ: לֹא צִפּוֹר: אֲפִלּוּ לֹא 

חֶרֶק. כַּעֲבוֹר רֶבַע שָׁעָה בְּעֶרֶךְ

פִּלַּסְתִּי לִי דֶּרֶךְ בֵּין הַשִּׂיחִים הַקּוֹצָנִיִּים.

כָּאן לֹא הָיוּ עֵצִים זוֹ הָיְתָה טִירָה:

אֵלֶּה שְׂרִידִים שֶׁל מִגְדָּל וְכָאן הָיוּ מַדְרֵגוֹת

שֶׁהוֹלִיכוּ לְרֹאשׁ הַחוֹמוֹת לִפְנֵי דּוֹרוֹת 

רַבִּים לְפִי הַמַּרְאֶה.

 

אַרְיֵה עָצוּם וִידִידוּתִי (הִיא

כְּלָל לֹא עָצְרָה לַחֲשֹׁב אִם הוּא יְדִידוּתִי

אוֹ לֹא) קָרָא לַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה בִּשְׁמָהּ.

חַיָּלִים רַבִּים נָפְלוּ אַפַּיִם אַרְצָה:

אֲפִלּוּ הַגַּמָּדִים עָמְדוּ בְּפִיּוֹת פְּעוּרִים.

כַּמָּה הֵחֵלוּ נְסוֹגִים

אֲבָל הֲמוֹן הַחַיּוֹת הִתְגּוֹדֵד מִסָּבִיב

לָאַרְיֵה שֶׁהִכְתִּיר אֶת הַנָּסִיךְ לְמֶלֶךְ

וְשָׁלַח אֶת הַיְּלָדִים בְּמַדֵּי בֵּית הַסֵּפֶר אֶל רְצִיף

תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת.

שירה

חמשירים על מצב סוציולוגי

בכל סרלואי

1.
אִשָּׁה עִם מִטְפַּחַת, תָּנָ”ךְ וְאֶקְדָּח

כָּל הַיּוֹם מְקַרְצֶפֶת סִירִים בַּמִּטְבָּח.

עִם עֶשְׂרִים יְלָדִים

הִיא אָכְלָה עֲרָבִים

מִתְפַּלֶּלֶת מִנְחָה בַּמִּטְוָח.

 

 

2. 

אִשָּׁה עִם שָׁבִיס

לֹא רוֹצָה לְהַכְעִיס

בֵּין כְּבִיסָה לְיִבּוּשׁ

בִּגְלָלָהּ הַכִּבּוּשׁ

וְאוֹיְבִים לְעוֹלָם לֹא נָבִיס.

 

 

3. 

אִשָּׁהּ עִם מִטְפַּחַת

עֶשְׂרִים יְלָדִים וְקָרַחַת –

הֵם צִבּוּר מְגֻיָּס

וּפְטוּרִים מִכָּל מַס

אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלָּנוּ לוֹקַחַת!

 

 

4. 

אִשָּׁה עִם כִּסּוּי בְּעוֹלַם שֶׁל שִׁסּוּי

וּבְלִי לְדַבֵּר זֶה גָּלוּי:

הִיא יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ

וְעוֹשָׂה הָדַתָּה

בָּטוּחַ סוֹבֶלֶת דִּכּוּי.

 

 

5.

אִשָּׁה מְכֻסֶּה, שְׂעָרָהּ הוּא עֶרְוָה

אָז כָּכָה אַתֶּם קוֹרְאִים לַמִּצְוָה?

הִיא נֶחְמָדָה, בֶּאֱמֶת

אֲבָל אֵיךְ הִיא נִרְאֵית – –

בִּגְלַלְכֶם אָפְסָה כָּל תִּקְוָה.

 

 

6.

אִשָּׁה מְטֻפַּחַת

(לַמְרוֹת הַמִּטְפַּחַת)

דּוֹבֶרֶת שָׁפָה חִלּוֹנִית.

יָפָה רְהוּטָה, חָכְמָה עִנְיָנִית –

אִם נַתְחִיל לְהַכִּיר – אֵיזֶה פַּחַד!!

 

 

7.
אִשָּׁה מְכֻסָּה בַּמַּרְאָה מַבִּיטָה

וְרוֹאָה אֶת עַצְמָהּ וְנֶאֱנַחַתְּ.

הָאִישִׁי הוּא פּוֹלִיטִי

וּמִי אַתְּ, תַּחְלִיטִי!!

אַת תַּרְבּוּת מְהַלֶּכֶת בְּלִי נַחַת.

 

שירה

שתיים

יעל חורי כהן

 “שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ…” (בראשית כה, כג)

 

כְּשֶׁעָבַרְתִּי בְּמֵאָה שְׁעָרִים

בָּעֲטָה בְּמֵעַי אַחַת

שֶׁרוֹצָה לְהִוָּלֵד בְּסַפְסַל יְשִׁיבָה

בָּהּ נִבְרָא עוֹלָם בְּכָל רֶגַע

בְּלִי חַלּוֹנוֹת

בְּאַרְבַּע אַמּוֹת

לִשְׂחוֹת בַּנָּהָר עִם רַבִּי יוֹחָנָן עִם רֵישׁ לָקִישׁ

לְהַתְרִיס

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קֻשְׁיוֹת וּלְיַשְּׁבָן

בְּעֵדֶן, לֹא רָאֲתָה עַיִן מֵעוֹלָם.

 

 

כְּשֶׁעָבַרְתִּי בְּתֵל אָבִיב

הִתְנַעֲרָה בְּבִטְנִי אַחֶרֶת

שֶׁרוֹצָה לְהִוָּלֵד בֵּין

מִגְדְּלֵי עֲנָק עָרְפָּהּ נִמְתָּח לְמַעְלָה לְמַעְלָה

הִיא קְטַנָּה

וְקַטְנוּתָהּ בֵּית מָנוֹחַ לָהּ

מִתְפַּתֶּלֶת בֵּין רְחוֹבוֹת אֲפֵלִים, זָרָה בֵּין זָרִים

חַיִּים תַּת קַרְקָעִיִּים רוֹטְטִים בְּבִטְנָהּ עִנְבָּל מִתְנוֹעֵעַ הַחֹפֶשׁ נוֹשֵׁק לִשְׂפָתָהּ

הֶתְקֵף חֲרָדָה.

שירה

ייסורי תופת

מואיז בן הראש

אִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁמְּיַסֵּר אוֹתִי

בַּהִתְחַלְּנוּת שֶׁלִּי אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת לִמּוּדַי

בְּבֵית סֵפֶר הִימֶלְפַרְבּ הֲרֵי זֶה

אוֹתָם עַרְבֵי שַׁבָּת

בַּצָּבָא

בָּהֶן הָיִיתִי עוֹלֶה עַל רֶכֶב לְאַחַר סְעוּדַת שַׁבָּת

עִם חֲבֵרַי הַחֲדָשִׁים מֵהַגִּימְנַסְיָה

לְהִשְׁתַּכֵּר וְהָיִינוּ

צוֹעֲקִים בִּשְׁכוּנַת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא

עַל עוֹבְרִים וְשָׁבִים

דְּרֹס אֶת הַדּוֹס

לְעִתִּים הָיִיתִי אוֹמֵר לַאֲחֵרִים תַּעְזְבוּ אוֹתָם

אֲבָל לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת גַּם אֲנִי צָעַקְתִּי

לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת

וְעָבְרוּ מֵאָז שָׁנִים

וַאֲנִי יָכוֹל לְהִתְפַּתֵּל וְלוֹמַר שֶׁהָיִיתִי מְהַגֵּר וְאָנוּס

וְנִסִּיתִי לִהְיוֹת אֶחָד מֵהַחֶבְרֶ’ה

וּכְבָר עָזַבְתִּי וְגַם הוֹדֵיתִי

וּבְכָל זֹאת דְּמָעוֹת עוֹלוֹת בְּעֵינַי

כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי נִזְכָּר

בְּמַעֲשֶׂה הַנַּעַר עוֹד בְּטֶרֶם מָלְאוּ לוֹ עֶשְׂרִים

אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה

מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה

וְיוֹדֵעַ שֶׁזֶּה לֹא יַסְפִּיק לְעוֹלָם.

שירה

בנות שאול

מרב קינן

א

אֲחוֹתִי כְּמוֹתִי מְקַנַּחַת יָדֶיהָ בְּמַגֶּבֶת מְשֻׁבֶּצֶת

וּוַדַּאי הוֹגָה מִדְבָּר בְּרִכְסֵי חָוָואר בָּצֵק שֶׁתָּפַח נוֹשֵׂאת

עֵינַיִם אֶל הָעֶרֶב הַחוֹדֵר בְּעַד כֹּתֶל מִטְבָּח מַסִּיעַ

עֶרֶשׂ תְּאֵנָה בְּלִבְלוּבָהּ מָתַי טָבַלְתְּ בַּיָּם לָאַחֲרוֹנָה

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי מָתַי בִּקַּרְתְּ אֶת אֲחוֹתֵךְ

 

ב

אֲנַחְנוּ צוֹחֲקוֹת כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִפְגָּשׁוֹת הִיא עוֹד שׁוֹמֶרֶת נִדָּה

מְנִידָה אֶת רֹאשָׁהּ וּמְגַלְגֶּלֶת אִישׁוֹנֶיהָ בִּרְאוֹתָהּ קַעֲקוּעַ

נוֹסָף שֶׁחָרוּט עַל זְרוֹעוֹתַי שְׂרִיגֵי חוֹחִים

וּכְפֵרוֹת שָׁקֵד עֵינֶיהָ אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה אָחוֹת

 

ג

וְלֹא הִשְׁגַּחְתִּי יָפְיֵךְ עַד תָּחַם הַשָּׁבִיס בְּפָנַיִךְ נָתַן לְעֵינַיִךְ

גָּוֶן הַגַּלִּים בְּעִתּוֹת שֶׁבֵּין הַמְּצָרִים וַאֲנִי וּשְׂעָרִי עַל עֵינַי מִן

הָרוּחַ סוֹמֵא אַתְּ צוֹחֶקֶת אֵלַי מַצִּיעָה לְקַלְעוֹ מַחְלָפָה אַמּוֹתַיִךְ

לֵאוֹת מִקִּלּוּף תַּפּוּחִים וּגְזָרִים וְהִנָּךְ יְחֵפָה

 

ד

וּשְׂפָתֵינוּ נוּגוֹת וְנַחְתֹּם וּפַרְפַּר כֵּהֶה אֵבְרָה חוֹצֶה בֵּינֵינוּ

 

ה

וְעַד שֶׁיִּכָּנֵס הַלַּיִל אֶתְהֶה מָה הָיָה בְּכָל זֹאת לְצִדִּי

אַלְמְנַת פֹּארוֹת תִּתְכַּנֵּס עֲנָוָה הַצִּפּוֹר וְקָרָאתִי לָהּ

גַּחֶלֶת תִּרְכֹּן אוֹ תִּשְׂחַק לֹא אֵדַע בְּחֶזְיוֹנִי

חָרְבוּ פְּנֵיהֶם הֵן הָאָב וְהָאֵם עַל יָם נִרְחָק

 

ו

וְהָיָה וְיָשִׂימוּ עַל שְׁתֵּינוּ כְּתֹנֶת פַּסִּים וְלֹא

יַבְחִינוּ מִי בַּקֹּדֶשׁ וְיָשִׂימוּ עַל שְׁתֵּינוּ כְּתֹנֶת

פַּסִּים אֵין סָפֵק גַּם עַל אַחֵינוּ וְאִמֵּנוּ וְאָבִינוּ

וְהָיִינוּ כְּאֶחָד.

שירה

פַּתַּח אָלֶף אַ אַ

הדסה חוה פרומר

אֶצְלֵנוּ הַגְּבָרִים חוֹנְכִים אֶת הַזְּכָרִים הַנָּשִׁים אֶת הַנְּקֵבוֹת

טִפּוֹת הַיַּיִן מַאְדִּימוֹת עַל מַפָּה לְבָנָה 

בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ אִמָּא מְסַפֶּרֶת עַל טִפּוֹת הַדָּם שֶׁיַּגִּיעוּ בְּהַפְתָּעָה

אֲבָל הַתִּינוֹקוֹת הִיא אוֹמֶרֶת 

“הַתִּינוֹקוֹת מַגִּיעִים מֵאֱלֹהִים”

 

לַבֹּקֶר רֵיחַ חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ

בַּלַּיְלָה אֶפְשָׁר לְהַחְבִּיא כָּרִית בֵּין הָרַגְלַיִם לִבְכּוֹת בָּאַמְבַּטְיָה 

לֶאֱטֹם אֶת עֲנַן הַמְּבוּכָה בְּגַרְבִּיּוֹנִים 

כְּשֶׁשְּׂעָרָהּ נוֹסֶפֶת מִתְגַּלָּה מִתַּחַת הַיָּדַיִם 

 

שִׂחַקְנוּ מִשְׂחָק קָרָאנוּ לוֹ “לְהֵעָלֵם”

בָּרַחְתִּי לַשִּׂיחִים וְהִרְגַּשְׁתִּי דְּקִירוֹת בַּגּוּף 

מִתְחַשֵּׁק לִי עַכְשָׁו כָּזֶה מִשְׂחָק נָעִים 

 

כְּשֶׁאַחַי נוֹלְדוּ כָּרְתוּ אִתָּם בְּרִית

הֵם מָסְרוּ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב לֶאֱלֹהִים

בְּגִיל שָׁלוֹשׁ הֵם לִקְּקוּ דְּבַשׁ מֵעַל לוּחַ אוֹתִיּוֹת, 

עֲטוּפִים בְּטַלִּית מֵחֲשַׁשׁ רוּחוֹת הַטֻּמְאָה 

נֶחְצְבוּ לְתוֹךְ הֵיכַל הַמִּלָּה 

 

לָנוּ הֻטַּל הָמוּם בְּהֶנֵּף הַשְּׁתִיקָה

(אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי: טֶרֶם אוֹרָה שֶׁל נַפְשֵׁךְ לְהַשְׁקִיט. טֶרֶם אוֹרָה)

שירה

*

הדסה חוה פרומר

בַּחֲתֻנָּה שֶׁלִּי יְנַגְּנוּ אַרְבַּע בָּבוֹת וַאֲנִי אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָה שְׁחֹרָה מְאֻיֶּרֶת בְּתוּתִים

בְּבֵית כְּנֶסֶת עַתִּיק בִּצְפַת בְּרוּחוֹת קָרוֹת 

תִּשְׁרֵי עָף בָּאֲוִיר וּמִתְרַסֵּק עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי

בַּחֶדֶר יִחוּד אֲנִי אֶלְחַשׁ לַחֲתָנִי 

אֲנִי חַיָּה עַל הַסָּפֵק אֲבָל בּוֹחֶרֶת בָּאַהֲבָה בּוֹחֶרֶת בָּאַהֲבָה 

אַבָּא יִסְתּוֹבֵב לַחוּץ וְהַלַּחַץ יַעֲטֹף אוֹתִי בְּהַרְמוֹנְיָה שֶׁל בַּרְזֶל 

לֹא רוֹצָה לְהֵרָשֵׁם בָּרַבָּנוּת. אֲבָל מָה יִהְיֶה עַל הַיְּלָדִים תִּשְׁאַל 

מַמְזֵרִים מַמְזֵרִים מַמְזֵרִים 

כָּמוֹנִי, שֶׁרוֹאִים לָהֶם עַל הַמַּבָּט 

אֶת הַחֻצְפָּה אֶת הַשּׁוֹנוּת אֶת הַיֵּאוּשׁ

בַּנִּסָּיוֹן הַכּוֹשֵׁל לְהַשִּׂיג אֶת הַזְּמַן 

אֵלֶן גִּינְסְבֵּרְג יַעֲלֶה מִן הַמֵּתִים לִלְחֹשׁ לָנוּ בָּאָזְנַיִם תַּחַת חֻפָּה קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ 

קְדוֹשִׁים יַלְדֵי הַדְּרָכִים קָדוֹשׁ תַּרְמִיל הַנֵּצַח

וְכָל הַקָּהָל יַעֲנֶה אָמֵן 

אַבָּא יָבִיא אֶת הַבַּנְדִּיקְטִין שֶׁנּוֹתַר מִפּוּרִים 

אִמָּא תְּוַדֵּא שֶׁאֲנִי מְכֻסָּה 

כָּל הַדֶּרֶךְ לַטַּבַּעַת יִבְעֲרוּ סְבִיבִי הַלַּפִּידִים 

כְּמוֹ חוֹטֵאת בְּדַרְכָּהּ לַעֲלוֹת עַל הַמּוֹקֵד

 

 

 

  

 

 

*ארבע בבות הוא ניגון ללא מילים, מניגוני חב”ד, נהוג לנגנו בעת הובלת החתן והכלה לחופה

שירה

טיוטות לכנס על תפיסת האלוהות

רונית מזוז

א.  

אֱלֹהִים תָּפוּס בְּדִירָה

בִּצְפַת בַּכְּנִיסָה הַדְּרוֹמִית מוּל אֵזוֹר הַתַּעֲשִׂיָּה הֶחָדָשׁ כַּמָּה זֶה קָשֶׁה

לְהִסְתּוֹבֵב עִם תְּפִיסַת אֱלֹהוּת

אֲפִלּוּ יוֹתֵר קָשֶׁה מִגַּב תָּפוּס לְאַט זֶה הוֹפֵךְ לִתְפִיסָה כְּרוֹנִית

מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עִם תְּפִיסַת אֱלֹהוּת עֶקְרוֹנִית

אֲנִי עוֹשָׂה אִתּוֹ קְנִיּוֹת מְטַיֶּלֶת בַּיְּעָרוֹת

שֶׁל הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת אֱלֹהִים בְּהַשְׁגָּחָה

פְּרָטִית אֱלֹהִים עָזוּב שָׁמַיִם בְּמִכְלָאָה פּוֹלִיטִית

דָּתִית חֲרֵדִית כַּלְכָּלִית 

לְאֻמִּית פַּחְדָנִית

תָּלוּי בַּשְּׁבָב

שֶׁשָּׂם לוֹ הַבְּעָלִים צָרִיךְ לִבְדֹּק אִם יֵשׁ הֶכְרֵחַ

לְהַרְדִּים לִפְנֵי שֶׁנּוֹפְחִים בּוֹ

שׁוּב רוּחַ חַיִּים.

 

 

ב. 

עֲבוֹדָה בְּקַו יָמִין הַשְׁפָּעָה נְתִינָה בְּלִי חֶשְׁבּוֹן

אֵין שְׁבִירָה בַּהַשְׁפָּעָה בָּרוּךְ אַתָּה

קַו יָמִין בְּרָכָה מִכָּאן

אַתָּה לְשׁוֹן נוֹכֵחַ

ה’ אֱלֹקֵינוּ קַו שְׂמֹאל אוֹר גָּדוֹל מְאוֹד זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה

קַו שְׂמֹאל חָכְמָה אֱלוֹקִית חִבּוּר הֲוָיָה אֱלוֹקִים

מַשְׂכֹּרֶת רָזֵי תּוֹרָה מַדְרֵגוֹת הַבְחָנוֹת

זְהִירוּת. שְׁבִירָה.

קַו אֶמְצָעִי מֶלֶךְ עוֹלָם פּוֹעֵל לְהַעֲלִים אֶת קַו שְׂמֹאל

מֶלֶךְ מוּלֵךְ עַל יְדֵי הֶעְלֵם

תַּחְתּוֹן מְתַקֵּן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה

אֶת הַתְּפִיסָה שֶׁלּוֹ

עֶלְיוֹן מִתְפַּשֵּׁט מִמַּעֲלָה לְמַטָּה לַתּוֹדָעָה הַתַּחְתּוֹנָה

עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן הַדְּרוֹמִי

הַזֶּה

 

ג.

עַל תְּפִיסַת הָאֱלוֹהוּת

יָדַיִךְ רֵיקוֹת!

שַׁחְרְרִי.

 

ד.

רֹאשׁ מִתְפַּשֵּׁט לְגוּף

מִתּוֹךְ הַבְּהִירוּת מֻנַּחַת כַּף יָד אִישׁ מְקֻמֶּרֶת

יָרֵחַ מְקַבֵּץ נְדָבוֹת

אוֹר חֶלְמוֹנֵי רִירִי נוֹגֵעַ לֹא

נוֹגֵעַ אֱמֶת נִבְלַעַת בַּמְּעִי

לִוְיָתָן זֶה שֶׁיָּצַרְתָּ

לְשַׂחֵק בִּי.

שירה

הר. בית. רחוב

חנה קרמר

רְחוֹב יָפוֹ לְכֹל אָרְכּוֹ י”ב בְּאִיָּר

לִכְאוֹרָה סְתָם יוֹם, יֵשׁ לוֹמַר

הָרְחוֹב מוּצָף בְּצִבְעוֹנִי בְּלָבָן וְכָחֹל

כְּמוֹ יוֹם הָעַצְמָאוּת בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חֹל

אֲנָשִׁים שׁוֹאֲפִים נוֹשְׁפִים אֲוִירָא דְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ

מְשׂוֹחֲחִים בִּמְתִינוּת בְּמַכְשִׁירֵי הֲסְלוֹלָר אוֹ עִם חָבֵר

אֵין מָה לְמַהֵר

הִתְרַפְּקוּת זוֹ עַל חֲמִימוּת הַכְּתָלִים הַזְּקֵנִים

חוֹשֶׂפֶת אֶת הַלְּבָבוֹת מִתְרוֹנְנִים וְכֵנִים

הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה כְּתַנִּין מֹשֶׁה מִתְהַפֶּכֶת וְרוֹקַעַת בָּרְחוֹב

הַיּוֹם יֵשׁ מַצָּב לֶאֱהֹב

הַפִילִיפִּינִיוֹת בַּדּוּכָן הָאַסְיָאתִי אוֹכְלוֹת בְּבֻלְמוּס

הָאִישׁ הַמְּלֻכְלָךְ יוֹרֵק בְּקוֹל לְלֹא הִסּוּס

זֵרֵי הַפְּרָחִים מֻשְׁלָכִים עַל הַמִּדְרָכָה תַּחַת לוּחַ הָאֶבֶן.

לְזֵכֶר שֶׁנִּסְפּוּ בְּמָקוֹם זֶה בְּפִגּוּעַ

חַבְּלָנִי בְּאוֹטוֹבּוּס אֶגֶד קַו

שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּיוֹם רִאשׁוֹן

י”ב בַּאֲדָר הַ’תשנ”ו

הוֹלְכִים. לֹא מִסְתַּכְּלִים. הוֹלְכִים

בִּרְחוֹבוֹת בְּתוֹךְ שְׂדוֹת פְּרָחִים שְׁחֹרִים שְׁזוּרִים

בְּעִגּוּלֵי עִגּוּלִים עַל נוֹפְלִים חֲלָלִים פְּרָחִים אֲדֻמִּים יְבֵשִׁים כְּחַלְחַלִּים

פְּרָחִים הוֹלְכִים אֲנִי הוֹלֶכֶת עַל הַסַּפְסָל אֲנִי

יוֹשֶׁבֶת

רוֹאֶה אֶת הַהַתְאָמוֹת שֶׁל הַעֲלָמוֹת

בָּאָפְנָה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אוֹהֶבֶת בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין

שְׁתֵּי בְּנוֹת עֶשְׂרֵה בְּפֶה מְגֻשָּׁר מְחַיְּכוֹת חִיּוּךְ מְאֻשָּׁר

בְּקִפּוּל רַגְלַיִם עַל הַסַּפְסָל סַבַּבָּה וְעַל הַזְּמַן חֲבָל

בְּצֹמֶת בִּנְיַן גֵּ’נֵרָל

כֹּרֶשׁ שְׁלוֹמְצִיּוֹן יַנַּאי וְהוֹרְקָנוּס שׁוֹתְקִים

כְּשֶׁהָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה מְעַסָּה אֹתָם בְּקַרְסֻלֶּיהָ הָרַכִּים

אֲנִי בָּאָה אֵלֶיהָ. וּבָאִים כָּל הַתּוֹשָׁבִים. כֻּלָּם. הָרָעִים וְהַטּוֹבִים. כֻּלָּם. בָּאִים

עוֹלֶה הָאִישׁ עִם הַסַּלִּים מְדַקְלֵם בְּקוֹל רָם בְּמִשְׁקָלִים

אֶת הַהוֹרָאוֹת בְּדַקְדְּקָנוּת בִּרְצִינוּת בְּשָׁלוֹשׁ שָׂפוֹת:

נָא לְוַדֵּא שֶׁלֹּא שְׁכַחְתֶּם חֲפָצִים אִישִׁיִּים בָּרַכֶּבֶת

יֵשׁ לְתַקֵּף אֶת הַכַּרְטִיס מִיָּד עִם עֲלִיָּתְךָ לָרַכֶּבֶת

הַתַּחֲנָה הַבָּאָה רְחוֹב יָפוֹ הַתַּחֲנָה הַבָּאָה כִּכַּר צִיּוֹן

נִכְנַס בָּחוּר בִּכְתֹנֶת לְבָנָה עוֹבֵר אֶחָד אֶחָד בְּכָל פִּנָּה

שָׁלוֹם אוֹמֵר לַכֹּל בְּלִי לְהַחְסִיר לֹא חָדַל עַד שֶׁהַשֵּׁנִי שָׁלוֹם לוֹ מַחֲזִיר

עוֹלֶה אִישׁ בָּטוּחַ מִשָּׁמַיִם שָׁלוּחַ יְחִי אֲדוֹנֵנוּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ

גְּבֶרֶת תִּכָּנְסִי אַל תַּפְרִיעִי בַּמַּעֲבָר הוּא מֵטִיחַ

שַׁד נִשְׁלַף לְהָנִיק מוּל פְּנֵי הֶחָסִיד

אֵין לְךָ מָה לְהַגִּיד

 

 

בְּמַאֲפֶה יְהוּדָה אֲנִי אוֹכֶלֶת עוּגָה מְצֻעְצַעַת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

אַחֲרֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה

אֲנִי קוֹנָה לִי עוֹד מָנָה

בְּמַאֲפֶה יְהוּדָה בְּקִינְג ג’וֹרְג עַל הַמִּדְרָכָה אֲנִי יוֹשֶׁבֶת

כְּמוֹ יוֹנָה בְּוֵנֶצְיָה

מֵרָחוֹק אֲנִי רוֹאָה אֶת סְבַּארוֹ הַיּוֹם זֶה מַאֲפֶה נֶאֱמָן

אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּפִגּוּעַ שֶׁהָיָה. מִזְּמַן. לֹא מִזְּמַן

הָיִיתִי שָׁם. יָשַׁבְתִּי מוּלוֹ. יָצָאתִי וְצָעַדְתִּי שָׁלוֹשׁ חֲנוּיוֹת

וְהָיָה פִּצּוּץ

הִתְחַלְתִּי לָרוּץ

וְלִבְכּוֹת וְלָרוּץ וְלִבְכּוֹת וְלָרוּץ.

שירה

שבטים

נתנאל נדב

אֹדֶם לְבוּשָׁה כְּשִׁפְחָה

מְסָרֶבֶת לָשֶׁבֶת עִם פִּטְדָה

וּבָרֶקֶת מְנוֹפֶפֶת עִם הַיָּד

בַּטּוּר הָאֶחָד, בְּנַתְבָּ”ג.

 

נֹפֶךְ מְקַלֶּלֶת אֶת אַהֲרֹן

אֶת כְּבוֹד הַשּׁוֹפֵט וְחֵרוּתוֹ

וְסַפִּיר מְצַפְצֶפֶת עַל יַהֲלוֹם 

בַּטּוּר הַשֵּׁנִי, בְּאַיָּלוֹן.

 

לֶשֶׁם חָתְמָה עַל עֲצוּמָה

שְׁבוֹ לֹא תִּתְיַצֵּב עִם אַחְלָמָה

לֹא לְמִלְחָמָה, וְלֹא לְאִמּוּנִים

בַּטּוּר הַשְּׁלִישִׁי, לְמִלְחֶמֶת הָאַחִים.

 

תַּרְשִׁישׁ יְשׁוּבָה עַל מַכְתָּ”זִית

מְצַדֶּדֶת בְּמִתְוֶה הַנָּשִׂיא

שֹׁהַם תּוֹמֶכֶת בְּעִילַת הַסְּבִירוּת

יָשְׁפֶה מִתְנַגֶּדֶת לְפִסְקַת הַהִתְגַּבְּרוּת

יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנָה מוּל הַשְּׁנִיָּה בַּטּוּר הָרְבִיעִי

בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת אֶל חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי.

 

אַבְנֵי שֹׁהַם וְסַרְבָנֵי מִלּוּאִים

וֶאֱלֹהִים, שֶׁמַּסְתִּיר פָּנִים.

שירה

הידברות

נתנאל נדב

כֻּתֹּנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים
עַל דָּם אַחִים עַל מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים
מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת
מִכְנָסַיִם לֹא מְכַפְּרִים עַל גַּסֵּי הָרוּחַ
עֲלֵיהֶם תְּכַפֵּר הַמִּצְנֶפֶת, לֹא הַכֻּמְתָּה
שֶׁהָיָה מַעֲנִיק הִלֵּל לְיָגֵל, לוּלֵא שְׁפִיכוּת הַדָּמִים
עָלֶיהָ לֹא תְּכַפֵּר גַּם הַכֻּתֹּנֶת, וְלֹא רַק בִּגְלַל שֶׁהַכְּתֹבֶת
הָיְתָה עַל הַקִּיר, וְלֹא הֻצְּבוּ מַחְסוֹמִים בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גַּסֵּי הָרוּחַ
זוֹרְקִים אֲבָנִים, עַל אֲחֵיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹפְטִים הַדָּנִים אוֹתָם, אֶת הַזּוֹרְקִים
כְּמִי שֶׁזָּרְקוּ רַק מִתּוֹךְ עִרְעוּר הַנֶּפֶשׁ, אוֹ מִתּוֹךְ הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁל הַשּׁוֹפְטִים
עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת הַנָּרָטִיב, סוֹגְדֵי הַפְּרוֹגְרֵסִיב, עָלֶיהָ לֹא יְכַפֵּר הָאֵפוֹד, וְעַל פִּסְקֵי הַדִּין
לֹא יוֹעִיל אַף חֹשֶׁן, אַף אַבְנֵט לֹא יָעִיד עֵדוּת אֹפִי, שׁוּם מְעִיל לֹא יְכַסֶּה אֶת הַבּוּשָׁה
וְגַם לֹא הַצִּיץ יַכְתִּיר אוֹתָם לְרִבּוֹנֵי הַמַּמְלָכָה – – –
וְאִם הָיוּ הָרָשׁוּיוֹת מִתְקוֹטְטוֹת עַל מִנּוּי כֹּהֵן גָּדוֹל, הָיָה הַדָּם מְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ שֶׁל אִמָּא אֲדָמָה.

 

הִדַּבְּרוּת,
מְכַפֶּרֶת עַל מַצְפּוּן הַקּוֹרְאִים בִּשְׁמָהּ.

כללי

מניפסט לחירות

אמרי פרל

יד ניסן התשפ”ג – שיא מאבק הרפורמה המשפטית

 

וּמָה תֹּאמַר?

אָחִי חוֹרֵךְ שָׁמַיִם

שְׁמוֹנָה מָאתַיִם,

וּמָה תֹּאמְרִי אֲחוֹתִי

אֲחֻזַּת הַפֶסְטִיבָלִים,

לְקוֹל קְרִיאוֹת שֶׁבֶר הַפּוֹלִיטִיקָאִים.

הַלֹּא גַּם הֵם מֻחְזָקִים כְּמַרְיוֹנֵטוֹת

בְּיָד תְּמָנוּנִים, נְפִילֵי שָׁמַיִם.

לְאָן תַּפְנוּ אֲזֶנְכֶם הַמְּחֹרֶרֶת

לְאֵיזֶה אָדוֹן תְּרַצְּעוּהָ?

הֲתָעֵזּוּ לָרֶדֶת לְחֹר הָאַרְנָב?

לִבְלֹעַ מְרִירוּת גְּלוּלָה אֲדֻמָּה?

כִּי הַמַּטְרִיצָה עָמֹק שָׁלְחָה זְרוֹעוֹתֶיהָ

שָׁנִים מְזִינָה וְזוֹנָה, בְּתַת הַהַכָּרָה.

“שִׁלְטוֹן הָעָם” אַנְשֵׁי הָעִלִּית זוֹעֲקִים

בְּחֵרוּף נִלְחָמִים נֶגֶד הַגֶּזַע

“וְכִי הָאֱלוֹהַּ יִבְחַר עַם סְגֻלָּה נִבְחָרִים?” – כָּךְ אוֹמְרִים

אַךְ גַּם בָּכֶם לֹא בָּחַר הָאֱלֹהַּ

וְאַף הָעָם לֹא הֵרִים אֶת יָדוֹ.

‘עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה.

לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ’

אוֹי הַמִּתְאַוִּים לָאוֹר וְהוּא חֹשֶׁךְ

מְסֻנְוָרִים בְּאוֹר בְּגָדִים וְרַדְרַדִּים מְנַצְנְצִים.

נוֹתְנִים כּוֹחָם לַמְּנַתְּחִים הַמְּמַהֲרִים

לְשַׁלֵּחַ אִזְמֵל נִתּוּחָם בִּשְׁדֵי נְעָרוֹת מְבֻלְבָּלוֹת

נְעָרִים מְפֻטְּמֵי הוֹרְמוֹנִים

בְּשֵׁם הַנְּאוֹרוּת וְחֹפֶשׁ בְּחִירָתָם הָאֲבוּדָה.

וְכִי מָה לְדַעְתְּךָ אָחִי הַיָּקָר

מְסַמֶּלֶת עֲבוּרִי כִּפַּת הַבַּד הַדְּקִיקָה?

אֵין לִי חֵפֶץ בְּיִידִישׁקַיְט טַרְחָנִי

אוֹ בְּמִלְמוּלִי סְרָק וּמִנְהֲגֵי הַפֻּלְחָן.

לֹא תַּשְׂבִּיעַ רְצוֹנִי בַּחֲנֻכִּיָּה מְאִירָה

בִּמְקוֹם עֵץ אַשּׁוּחַ בְּכִכַּר הַסּוּלְטָן.

אֵין זֶהוּ עוֹד רֹבֶד שֶׁל מאסלו

תְּשׁוּקָה פְּרָמִידָאִית לְמַלֵּא עוֹד תְּשׁוּקָה אֱנוֹשִׁית.

זֶהוּ חֲזוֹן אַחַי וְאַחְיוֹתַי,

הַדָּם בְּגוּפִי, וְצַו נִשְׁמָתִי

כָּל עֲרָכַי וְסֶלַע קִיּוּמִי.

מְשִׁיחִי, בְּוַדַּאי!

עוֹד הַיּוֹם אֶבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי.

וּלְכָךְ שֶׁאַף גַּם סָבְךָ, וְסָבוֹ,

עַד רִאשׁוֹן הַדּוֹרוֹת.

וּפְקַח עֵינֶיךָ וַחֲזֵה בַּפֶּלֶא,

אֵין זֶה חָזוֹן בַּלָּהוֹת.

יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ.

אֲנִי אָמַרְתִּי אֱ-לֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.

וְגַם בָּכֶם, וּבָכֶן, אַחַי וְאַחְיוֹתַי

קוֹל אֱ-לֹהִים מְפַעֵם.

רַק הַקְשִׁיבוּ הֵיטֵב

אֶל הַלַּחַשׁ הַדַּק שֶׁל אֱמֶת

כִּי לֹא בְּזַעַם הִיא,

וְלֹא בְּאֵשׁ,

וְלֹא בְּרוּחַ,

אֶלָּא בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.

 

 

 

“ההבדל שבין העבד ובן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר, וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפוך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכללו מתרומם על ידה, להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שוים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית”.

“לא כל כך נקל הוא לתפוש את המושג של עבדות בכל מלואו והקיפו, עד כדי להכיר איך להפטר מכבליו ולעמוד על המרחב של החירות, לצאת מכלל הארור של עבד ולבא לכלל הברוך של בן חורין. לא מלאכה קלה היא גם כן ההכרה של מושג החירות במילואו והיקיפו, עד כדי הבירור להיות נקשר בחירות של אמת ולא להכשל בחירות מזויפת, שהיא הרבה גרועה ושפלה מכל עבדות”.

מתוך כתבי הראי”ה.

שירה

אנשים אחים אנחנו

סיני ריינר

מִמִּסְתּוֹר בַּמִּדְבָּר, נִמְלַט עַל חַיָּיו

שׁוֹאֵל דָּוִד אֶת הַקְּעִילִים שֶׁהִצִּיל

מַדּוּעַ? אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ!

 

מִתְבּוֹסְסִים בְּדָמָם, נָשִׁים, יְלָדִים, כֹּהֲנִים

וּבְרֹאשָׁם אֲחִימֶלֶךְ, שׁוֹאֲלִים.

אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ?!

 

כְּשֶׁסַּכִּין בְּגַבּוֹ, עִם הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ מִפִּיו

תָּמַהּ גְּדַלְיָה- אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ?!

 

שַׁאֲלוּ כָּל אַלְפֵי הַנִּמְסָרִים בַּגָּלוּת

מִסָּד וּמִצְּלָב, מִמַּרְתֵּף עִנּוּיִים

נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה שֶׁקָּפְצוּ מִסְּפִינָה בּוֹעֶרֶת

שׂוֹחִים לְאַרְצָם, שׁוֹאֲלִים אֶת רוֹצְחָם

וְעוֹד עֲשָׂרוֹת שֶׁרַק רָצוּ לַעֲלוֹת

אוֹהֲבֵי יִשְׂרָאֵל, לוֹחֲמֵי מַחְתָּרוֹת

צַדִּיקִים שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת

מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנָּה הַבֵּן

וְאַהוּבְיָה, שֶׁכְּבָר לֹא יִתְחַתֵּן

אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ?!

 

הֵם לֹא עוֹנִים, דּוֹאֵג, קְעִילָה וְיִשְׁמָעֵאל

הָרוֹדֵף, הַמַּלְשִׁין, הַמּוֹסֵר, הַשּׁוֹטֵר

הֵם לֹא מְבִינִים בְּעַצְמָם

כֵּיצַד יוּכְלוּ לְהַסְבִּיר לַתָּם

אֶת הַשִּׂנְאָה הֲכִי גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם

שִׂנְאָה לַטּוֹב מֵהָרָע, וְלַחַי מֵהַמֵּת

שִׂנְאַת הַחַי בְּשֶׁקֶר לַחַי בֶּאֱמֶת

 

וְיַמְשִׁיכוּ תְּמִימִים: אֲנַחְנוּ אַחִים!

וְיַמְשִׁיךְ מַעְגָּל נִטְבָּחִים וְרוֹצְחִים

כְּשֶׁמִּצַּד אֶחָד: הִדָּבְרוּת! הִתְחַבְּרוּת!

וְעוֹנֶה לוֹ אָחִיו: הַלְוַאי שֶׁתָּמוּת.

שירה

יבורך הפרי

אלחי סלומון

בַּחֲדָרִים סְגוּרִים, פּוֹעֵם פְּרִי בַּשְׂרָנִי.

וְהַבֶּטֶן עֲרֵמַת חִטִּים, רוֹעָה בֵּין שׁוֹשַׁנִּים

פְּרִי בָּטֶן

 

אַתְּ, הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית, כּוֹרַעַת לְהוֹלִיד.

 

הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית הַגְּדוֹלָה, דֻּבָּה

פְּצוּעָה, עֲנָקִית רַגְלַיִם

פְּרִי חָדָשׁ שֶׁיְּבֹרַךְ

שׁוֹאֵף יוֹנֵק נוֹאֵק

פְּרִי יַקִּיר לִי, אֶפְרַיִם בֶּן דָּוִד

צוֹעֶקֶת בֵּין הָעֲבָרִים

יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּך אֶתְפָּאָר.

 

בַּחֲדָרִים סְגוּרִים וַאֲפֵלִים

עוֹמְדִים 

הַסַּרְבָנִים

חוֹרְצִים אֶל הַקְּלִפָּה הַוָּתִיקָה חָרִיץ אֶחָד שֶׁל מָוֶת

לֹא יְגֻיַּד, לֹא יֻגְלַד

מֵתָה שֶׁלִּי, יָפָה וְגַם פּוֹרַחַת.

 

הַיְּשָׁנָה וְהַטּוֹבָה,

 

קֹדֶשׁ קָדָשִׁים נָפַלְתָּ חָלָל

צְבִי לִבִּי, אֶל אֶרֶץ

וְהַפְּרִי, הַפְּרִי

יְבֹרַךְ פּוֹעֵם, יְבֹרַךְ פּוֹעֵם.

 

מִבֵּין הַקְלִפּוֹת

פַּחַד אֱלֹהִים בּוֹעֵט בַּפְּרִי

וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם

מֹתֶק, אַלּוּף הַלֵּב

יָבוֹא

פְּרִי בִּטְנִי

אֲשֶׁר פְּצַעְתֶּם

בְּשִׁסּוּף אֶחָד

בִּקּוּעַ

אוֹר חָרִיץ מַבְלִיחַ, כִּבְתִקְרוֹת שֶׁל הֵיכָלוֹת הַכְּנֵסִיּוֹת, הַכְּנֶסֶת

יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּי

מָה דְּמוּת לְךָ, יַלְדִּי. הִנְנִי בָּא

יְבֹרַךְ, יְבֹרַךְ הַפְּרִי.

 

 

 

 

 

ישראל, התשפ”ג 2023

שירה

גור

ארנון איתיאל

 

 

גור המל נולד בקיבוץ סעד, שם חיו ומתו הוריו.
גדל בשולי החברה, חטף מכות כל חייו.
ברבות השנים נרצחו גיסו ושניים ומחבריו בפיגועים.
בשנת 1998 גור רצח ערבי.
בשנת 2022 מת בתאו לאחר שנמנע ממנו טיפול רפואי.
בתחילה, סירב הקיבוץ לקבור את גור בתחומו. לבסוף התרצה, ובלבד שהלוויה תיערך בפינת הקיבוץ הרחוקה ליד השער האחורי.

 

 

 

 

גּוּר הָיָה עָפָר.
עָפָר בְּחַיָּיו וְעָפָר אֵלָיו שָׁב.
גָּר בְּסֻלְיוֹת קַבְרָנָיו
שֶׁעֵינֵיהֶם בַּאֲרֻבּוֹת עָפָר וְאָזְנֵיהֶם פְּקוּקוֹת עָפָר וְלִבָּם שְׁנִיצֶל מְעֻפָּר
אַךְ צַח פִּיהֶם בְּרֵיחַ מֶנְטָה.

 

פֹּה נִקְבַּר. נִקְבַּר בְּקֹשִׁי. לֹא בְּלִי הַצְבָּעָה בַּאֲסֵפַת הַקוֹמָרָדִים.
נִקְבַּר בִּזְכוּת שׁוּרָה בַּתַּקָּנוֹן.
וְאִלְמָלֵא הַשּׁוּרָה הָיְתָה נִבְלָתוֹ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֵין מַחֲרִיד בֵּין אַרְבַּע לִשְׁתַּיִם.

 

גָּדַל עִם שְׁאָר גּוּרֵי הַלֵּבֶּנְסְבּוֹרְן אֲבָל הָיָה גּוּר-בְּרָר.
יָפֶה לִסְקִילָה מִזְדַּמֶּנֶת בַּאֲדִיבוּת גּוּרֵי הַשַּׁמֶּנֶת.
חִיק-טְפוּ בְּחַיָּיו, חִיק-טְפוּ אַחֲרֵי מוֹת, שׂוֹחֲקִים עַל הַחֲלוֹמוֹת.

 

דַּוְקָא לַהוֹרִים עָמְדוּ זְכוּיוֹת. גּוּר הָאָב הָיָה שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת.
הָאֵם הַגּוּר גַּם הִיא הָיְתָה חֲדוּרָה כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, עָבְדָה מֵעֵבֶר לַמָּסָךְ.
טוֹב שֶׁמֵּתוּ.
כִּי יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהַוַּעֲדָה לֹא תִּסְלַח.
עַל כְּרוֹמוֹזוֹם מוּזָח, עַל גּוּר הַנִּדָּח,
שֶׁאֶת מִי שֶׁרָצָה הוּא יָכֹל לַהֲרֹג וְהָלַךְ וְהָרַג עַרְבִי!

 

הַוַּעֲדָה אָמְרָה עַל גּוּפָתִי. לֹא יֻצַּב הָאָרוֹן בְּבֵית אַהֲרֹן. לֹא יוּעַם זִיוֵנוּ, לֹא תִּפָּרַע הַבְּלוֹרִית.
כָּךְ יֵעָשֶׂה לְבֶן מֶשֶׁק שֶׁהִזְנִיחַ אֶת טֹהַר הַנֶּשֶׁק וּבָגַד בִּיפִי הַתְּנוּעָה.
כּוּסְאִימָאשְׁלוֹ הָלַךְ וְקִלְקֵל אֶת הַסֶּלְפִי.
בְּסֵדֶררר. יַאלְלָה לַבּוֹר וְנִגְמֹר עִם זֶה.
נִתְנַעֵרָה. נָשׁוּב לִהְיוֹת חֶבְרַת מוֹפֵת
שֶׁבְּעוֹרְקֶיהָ מֵי חַמְצָן,
פְּרוּטָה לְכָל קַבְּצָן, דִּמְעָה לְכָל אָמָה.
חֶבְרָה אֲשֶׁר בס”ד יוֹשֶׁבֶת וּבְלִבָּהּ חוֹמָה.

 

יִקָּבֵר. נוּבְּסֵדֶר. אַךְ בַּחֹשֶׁךְ, בְּלִי דְּרָמָה.
יִקָּבֵר, רַק רָחוֹק. מִקְּצֵה הַנְּקֻדָּה תֵּצֵא הַלְוָיָה.
מֻקְצֶה מֵחֲמַת הַקִּבּוּץ.
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יִשָּׂרֵף, בַּשְׂנֵא שֶׁאֵינֶנּוּ אֻכָּל.
מִחוּץ לַמַּיִם הַטֵּרִיטוֹרְיָאלִיִּים יוּזַר אֶפְרוֹ הַקַּל,
וּלְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל גּוּר אַכְזָבִים
עַל הַכְּבִישׁ הָעוֹקֵף יִנְבְּחוּ הַכְּלָבִים.

 

 

 

 

 

 

 

שירה

שבר

יאיר טיקטין

מוקדש לרב מנחם פרומן, שידע לחבר בין שמים וארץ ובין איש ואישה.

 

 

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת פָּרָשַׁת כִּי- תי- שָׂא

נָסַעְתִּי בַּעֲלִיּוֹת מִיָּם הַמֶּלַח.

בְּרַדְיוֹ דִּבְּרוֹ עַל מַהְפֵּכָה

סְדוֹם וַעֲמֹרָה.

הַדֶּגֶל הַדָּהוּי נִמְנֵם לוֹ בַּבָּגָאז’

כְּאַרְיֵה שֶׁעָלָה מִן הַסּוּגַר.

 

 

שֵׁדִים קַדְמוֹנִים, דָּמוֹ

נִים

אֵדִים שֶׁל שִׂנְאָה

עָלוּ מֵהַשֶּׁבֶר

נִסּוּ לִקְרֹעַ לִשְׁנַיִם

לְהַפְרִיד

בֵּין לֻחוֹת טֶקְטוֹנִים

 

 

לוּ יָכֹלְתְּי, הָיִיתִי שׂוֹרֵף אֶת עֵגֶל הַזָּהָב

לוּ יָכֹלְתִּי, הָיִיתִי שׂוֹרֵף אֶת הַמַּסֵּכוֹת כֻּלָּן

וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח הֶחָצֵר הַמַּפְרִיד

 

 

רַק הָאוֹר הַמְּרַצֵּד שֶׁל מָסַךְ הַטֵּלֵפוֹן הַנַּיָּד

גָּרַם לִי לְהַפְנוֹת מַבָּט

אֶל הָעוֹר הֶחָשׂוּף שֶׁל הָרַגְלַיִיִּם הַמְּהַמְּמוֹת שֶׁלָּךְ

שֶׁנָּחוּ עַל הַדֶּשְׁבּוֹרְד הַמְּאֻבָּק

בְּנוֹנְשָׁלַנְטִיּוּת מְפַתָּה שֶׁל אֵלֶּה יְוָנִית

גָּרַם לִי לְחַיֵּךְ עָפָר לְרַגְלַיִךְ.

נִזְכַּרְתִּי שֶׁעוֹד יֵשׁ

סִכּוּי לָאַהֲבָה.

שירה

אלף לילה ולילה

חנה קרמר

מִדְבָּר מִדְבָּר דּוּבַּאי מִדְבָּר

אַבּוּ דַּאבִּי מִדְבַּר

שֶׁאַרְגָּ’הּ מִדְבָּר מִדְבָּר

לֹא חוֹלוֹת צְהֻבִּים חוּמִים

מִדְבָּר שֶׁל חוֹלוֹת אֲדֻמִּים

חוֹלוֹת שְׂמֵחִים

זֶה הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ מֵהַחַמָּה אֶל אֲדָמָה

הוֹפֵךְ אֶת הַמִּדְבָּר מַכְנִיס אוֹרְחִים

 

 

הַמִּגְדָּל הַגָּבֹהַּ בְּעוֹלָם כֶּסֶף הָרַב בָּעוֹלָם

הַיַּהֲלוֹמִים הַזָּהָב הַדֶּקֶל הַמְּלָאכוּתִי

הַמִּסְגֶּרֶת הַפְּרָחִים הַכֹּל בְּגָדוֹל הַכֹּל יָכוֹל

כָּכָה אֲנִי אוֹהֶבֶת בְּנֵי מִעוּטִים

דְּשֵׁנִים לְבוּשֵׁי לְבֵנִים וְעָקָל מְרֻכְּכֵי מַבָּטִים

בליז בליז מִכָּל הַלֵּב וּכְתֹבֶת בְּעַרְבִית בַּדָּרֶךְ לְחוֹף בורג’ אֶל עֲרָב

“הַהֲנָאָה אֵינָהּ רַק בִּפְנֵי הַדְּבָרִים אֶלָּא אִם הוֹלְכִים בְּתוֹכָהּ”

וְהֵם הוֹלְכִים

 

 

בָּא לִי באלי אֶל הַכְּפָר הַגְּלוֹבָּלִי בְּדוּבַּאי

מָקוֹם לְכָל מְדִינָה יֵשׁ מוֹפַע פַּעֲלוּלִים אַתְּ לֹא מְבִינָה

מָרוֹקוֹ תֵּימָן מִצְרָיִם כווית קוֹרֵיאָה יַפָּן

לְכָל מְדִינָה יֵשׁ בִּיתָן

וְרַק יִשְׂרָאֵל פָלַסְטִין

אַתָּה לֹא מֵבִין

וְהֶסְכֵּמֵי אַבְרָהָם? וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב וְיוּבָל?

לָמָּה תָּמִיד פָלַסְטִין זֶה קַל? חֲבָל

ואֲנַחְנוּ גְּלוֹבָּלִים רוֹצִים לִהְיוֹת

אֲבָל יִשְׂרָאֵל זֶה רַק בְּעָיוֹת

 

 

אֲנִי לוֹבֶשֶׁת אֶת הַגָּלַבִּיָּה הַוְּרֻדָּה וְאֶת מַחְרֹזֶת הַזָּהָב עַל הַמֵּצַח

אֲנִי בַּמִּדְבָּר

אֲנִי הַגָּר

הַחוֹלוֹת רַכִּים רַכִּים

אֲנִי כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת שׁוֹקַעַת מֶרְחַקִּים

(תֵּתַע תֵּתַע תֵּתַע תֵּתַע טַאטֶע)

כָּאן אֲנִי שׁוֹכַחַת אֶת גִּלּוּלֵי בֵּיתִי

כָּאן בָּנַי וּבְנֵי בָּנַי הוֹלְכִים אִתִּי

וְהַחֵמֶת מְלֵאָה כָּל טוּב

וְהַבֵּן הַסּוֹרֵר אָהוּב

אֲנִי וְרֻדָּה הַחוֹלוֹת אֲדֻמִּים

וּמֵעַי לֹא הוֹמִים. נִרְגְּעוּ

בְּמִדְבָּר שֶׁאַרְגָּ’הּ הַגִּ’יפִּים דּוֹהֲרִים

כְּמוֹ חוֹצִים כְּרָכִים וּטְרַקְלִינִים מְפֹאָרִים

הַדְּיוּנוֹת בִּמְלֵאוּת נוֹהֲרוֹת

בִּמְנוּחָתָן סוֹעֲרוֹת

גָּלַבִּיּוֹת לְבָנוֹת בְּנֵי דּוֹדִים

פְּצָעִים מַגְלִידִים

לֹא עוֹד שַׂק דָּג מָלוּחַ וְנוֹדוֹת נְפוּחִים

חֲלֵב נְאָקָה תָּמָר, סֻכָּר, יְלָדִים שְׂמֵחִים.

שירה

נגמר עידן המנורות

גל פלדמן

I

 

 

מִלִּים שֶׁל אָלֶן גִּינְסְבֵּרְג עוֹד מְרַחֲפוֹת בָּאֲוִיר כִּילָלוֹת סְתוּמוֹת שֶׁל תַּנִּים צְבוֹעִים צִפּוֹרִים צִרְצָרִים בּוֹכִים בּוֹכִים מְקֻדָּשִׁים מְקֻדָּשִׁים רַק שֶׁעַכְשָׁו נִקְרָאוֹת תִּסְכּוּל קוֹרוֹנָה חֶרְדַּת קוֹרוֹנָה קוֹנְסְפִּירַצְיַת קוֹרוֹנָה הַצְבָּעָה בַּבְּחִירוֹת פֶּרֶק חָדָשׁ בְּנֶטְפְלִיקְס נִגְמַר עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת אַל תִּקְרְאוּ לִי אַתָּה תִּקְרְאוּ לִי אַתֶּם מַהְפֵּכַת קוֹרוֹנָה וְהַשֵּׁם וְהַשֵּׁם.

 

 

וּצְלִילֵי הַגֵ’ז הִתְחַלְּפוּ בְּבָס וְקִיק וּמִקְלֶדֶת שְׁלִיטָה וַעֲשֶׂרֶת אַלְפֵי מְפֻרְסָמִים בְּסִרְטוֹנִים קְצָרִים בַּמִּטְבָּח בָּאוֹטוֹ בַּסָּלוֹן בַּמִּסְעָדָה כָּל אֶחָד תּוֹרֵם מִלָּה לַיְּצִירָה הַחֲדָשָׁה שֶׁל בּוֹבּ דִּילֶן זֶה הַקּוֹל שֶׁל הַדּוֹר זֶה רַק שִׁיר וְרִקּוּד הַחֲכָמִים יוֹדְעִים שֶׁזֶּה מָה שֶׁהַגֵ’ז תָּמִיד רָצָה לִהְיוֹת אֲבָל מָה הַחֲכָמִים יוֹדְעִים בִּכְלָל.

 

 

וְיַלְדֵי הַפְּרָחִים מְסָרְבִים לִנְבֹּל קוֹפְצִים עַל הַמִּטָּה מְבָרְכִים אֶת הַשְּׁקִיעָה עֲדַיִן עוֹשִׂים אָסִיד בִּמְסִבּוֹת מִתְאַחֲדִים בְּבָתִּים מְרֻבָּעִים מְקֻשָּׁטִים מַנְדָּלוֹת תַּחֲרָה שְׁטִיחִים עֲצִיצִים בְּפַרְדֵּס חַנָּה בְּמִצְפֵּה רָמוֹן בְּפּוֹרְטוּגָל בַּשְּׁטָחִים אֲפִלּוּ בְּתֵל אָבִיב שׁוֹאֲלִים אֶת שֶׁחָשׁוּב לִשְׁאֹל אֲבָל אַף פַּעַם לֹא מְעִזִּים לִדְרֹשׁ אֶת הַתְּשׁוּבָה.

 

וּבָאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת חוֹשְׁבִים שֶׁנְּיוּ אֵיְג’ זֶה הַדָּבָר הַבָּא כְּמֵרוֹץ שְׁלִיחִים דָּנִים בְּפוֹלִיטִיקַת זֶהוּיוֹת תּוֹלִים דִּגְלֵי גַּאֲוָה מְפַחֲדִים מֵעַרְבִים אָז לֹא אוֹמְרִים כְּלוּם מְפַחֲדִים מֵעַרְבִים אָז מְגִנִּים עֲלֵיהֶם מְפַחֲדִים מִתַּלְמִידִים אָז לֹא מְלַמְּדִים כְּלוּם מְשַׁוְּקִים אֶת עַצְמָם בְּיוּטְיוּבּ מַחְלִיפִים אֶת פִּירָמִידַת הַמָּזוֹן בְּפִירָמִידַת הַמַּיְנְדְּפוּלְנֵס מְבַקְּשִׁים תָּו יָרֹק בַּכְּנִיסָה.

 

וְהַפּוֹלִיטִיקָאִים מְנַסִּים לְלַמֵּד אֶת הָאֶזְרָחִים לִנְשֹׁם אֲנָחָה אַחַר אֲנָחָה אַחַר הֶתְקֵף חֲרָדָה אַחַר פּוֹדְקָאסְט חַתְרָנִי שָׁכְטָה וְלִישֹׁן.

 

וְחֶמְלָתָם הַקְּהִלָּתִית שֶׁל הַבִּיטְנִיקִים הִתְחַלְּפָה בְּחֶמְלָה כְּלָלִית מְבֻגֶּרֶת רְחָבָה דַּלָּאִי לָמָאִית כִּי אֵין כְּבָר מוֹעֲדוֹנֵי גֵ’ז לְהִתְפַלֵּחַ אֲלֵיהֶם כִּי הֲוִּיד מוֹצִיא אֶת הַחֵשֶׁק מֵהֵרוֹאִין כִּי הָרְחוֹבוֹת מוּאָרִים מִדַּי כִּי זֶה הַכֹּל אוֹ כְּלוּם כִּי נִגְמַר עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת כִּי עַכְשָׁו בּוֹגְרִים קָמִים בִּשְׁמוֹנֶה וָחֵצִי וּמַשְׁקִיעִים בַּבּוּרְסָה.

 

וְנָשִׁים עִם חֻלְצוֹת בֶּטֶן מִכְנָסַיִם קְצָרִים בְּלִי חֲזִיָּה לוֹקְחוֹת אַחְרָיוּת עַל מְבוּכַת הַקִּיּוּם בָּאוֹטוֹבּוּסִים בָּרְחוֹב בָּעֲבוֹדָה בַּפַּארְק בַּבַּיִת שֶׁל סַבָּא וְסַבְתָּא חֲזָקוֹת מֵאֵי פַּעַם מוּל הַנָּחָשׁ הַמְּפַתֶּה וּמַשְׁאִירוֹת אֶת הַגְּבָרִים תְּקוּעִים בְּגַן עֵדֶן.

 

וַחֲלוֹם הַשָּׁלוֹם שֶׁעָמַד עִם זַרְקוֹר עַל בִּימַת וִיֶּאטְנָם עַל בִּימַת לְבָנוֹן עַל בִּימַת הַיָּרֵחַ עַל בִּימַת הָאָטוֹם הָאֶחָד הַיָּחִיד בֻּקַּע גַּם הוּא וְנִפְרָד לְחֶלְקִיקִים מִתְחַזִּים בְּמַסֵּכוֹת שֶׁל שְׂמֹאל יָמִין טִבְעוֹנִי בְּשָׂרִי נוֹכֵחַ לֹא נוֹכֵחַ מַדָּעִי תָּנָ”כִי אֲבָל הָעִקָּר אָחִי תַּעֲשֶׂה מָה שֶׁעוֹבֵד לְךָ תַּעֲשֶׂה מָה שֶׁטּוֹב לְךָ מִי אֲנִי בִּכְלָל שֶׁאַגִּיד.

 

וְג’וֹן לֶנוֹן נִמְכַּר עִם צִטּוּטִים מֻעְתָּקִים בַּבַּסְטוֹת שֶׁל שׁוּק הַכַּרְמֶל שׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים שׁוּק מַחְנֶה יְהוּדָה שׁוּק יָד שְׁנִיָּה שׁוּק מַס הַכְנָסָה שׁוּק טִקְטוֹק מַרְקֶט פְּלֵיְס עַכְשָׁו בַּהֲנָחָה שֶׁל בְּלֶאק פְרַיְדֵּיי הוּא בֶּאֱמֶת הִגְשִׁים אֶת הַיְּעוּד שֶׁלּוֹ.

 

וְקִשּׁוּטֵי הַמֶּגִ’יק בָּס פְּזוּרִים בַּמִּרְפֶּסֶת חֲמִישִׁי בַּבֹּקֶר כּוֹס קָפֶה כּוֹס מַיִם קַנְקַן מַיִם טַבָּק טֵלֵפוֹן נוֹף שֶׁל רַעֲנָנָה מַאֲפֵרָה שָׁמַיִם אֻלְפַּן עֲרוּץ הַיְּלָדִים זֶה הָעֹמֶק שֶׁל הָרֶגַע הַזֶּה זֶה הַחֲלוֹם הָרָטֹב שֶׁל פֶסְטִיבַל קָאן זֶה גֶ’קְסוֹן פּוֹלוֹק זֶה בְּרָיֶאן אִינוֹ זֶה גַּנְדִּי זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה גַּל גָּדוֹת.

 

וְהַמְצִיאוּ אֶת עַצְמְכֶם מֵחָדָשׁ וְאַל תְּפַחֲדוּ מִכֶּסֶף וְהוֹסִיפוּ עוֹד גַּחַל לִמְדוּרַת הַמֵּינְסְטְרִים אוֹ הַשְׁתִּינוּ עָלֶיהָ אוֹ כִּתְבוּ עָלֶיהָ שִׁירִים אוֹ הַעְתִּיקוּ מֵהָאָמֵרִיקָאִים מֵהַבְּרִיטִים מֵהַסִּינִים מֵהַקּוֹרֵאָנִים מֵהֶעָבָר מֵהֶעָתִיד מֵהָעַכְשָׁו מַחְזְרוּ צְאוּ לִמְחָאוֹת שַׁנּוּ אֶת הָעוֹלָם הָעִקָּר אַל תִּדְפְּקוּ עַל שֻׁלְחַן הַקִּיּוּם וְתַכְרִיזוּ הַלְלוּיָהּ.

 

וְהָרוּחָנִיּוּת הָאוֹרְיֶנְטָלִית שֶׁהִבְטִיחָה לְהַחְזִיר אֶת חֶבְרַת הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁמְּקַדֶּשֶׁת אֶת הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁכּוֹרֶתֶת בְּרִית עִם פִּטְרִיּוֹת הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁרוֹקֶדֶת בִּטְקָסִים שִׁבְטִיִּים מִסָּבִיב לַמְּדוּרָה שֶׁמִּתְבּוֹנֶנֶת בְּרֶכֶס הֶהָרִים וּמִתְמַזֶּגֶת פְּנִימָה שֶׁאֲמוּרָה לְהַחְזִיק אֶת דֶּגֶל הֵעָלְמוּת הָאֵגוֹ הֵעָלְמוּת מִשְׂחֲקֵי הַכּוֹחוֹת הֵעָלְמוּת הַנִּפְרָדוּת הֵעָלְמוּת הַסֵּבֶל הִשְׁאִירָה דּוֹר שָׁלֵם שֶׁל פְּסִיכוֹנָאוּטִים מְבֻלְבָּלִים בְּעוֹדָם מְגַלִּים שֶׁהָאֵלָה הַגְּדוֹלָה מְעִזָּה לְלַטֵּף אֶת קָרַחְתּוֹ הַצְּנוּעָה שֶׁל פְרוֹיְד הַמָּכוּר לְקוֹק בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהִיא מְלַטֶּפֶת אֶת רַעֲמָתוֹ הַמַּרְדָנִית שֶׁל טֶרֶנְס מֵקֶנֶה שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה פְּשׁוּטָה וּקְצָת אוֹרְגִּיּוֹת.

 

וְהַתִּקְוָה הַמְּשִׁיחִית שֶׁל טִימוֹתִי לִירִי הִתְחַלְּפָה בִּמְשִׁיחִיּוּת רֵאָלִיסְטִית בְּרוּרָה מְצַמְצֶמֶת תּוֹדָעָה כִּי גִּלּוּי הָאָסִיד הַמְּטַלְטֵל הִתְחַלֵּף בְּגִלּוּי הַנְּשִׁימָה הַמְּטַלְטֶלֶת כִּי הַמָּשִׁיחַ כְּבָר פֹּה כִּי נִגְמַר עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת כִּי כְּבָר לֹא מַלְהִיב שֶׁיֵּשׁ צְבָעִים בַּטֵּלֵוִיזְיָה כִּי עַכְשָׁו אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כְּבָר הַכֹּל עַכְשָׁו לֹא שְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים עַכְשָׁו אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה הַמָּשִׁיחַ כְּבָר פֹּה עַכְשָׁו אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם.

 

 

II

 

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי פַּרְצוּפֵי אֱלֹהִים שֶׁמַּרְעִימִים בִּקְרִיצָתָם טוֹב מֵאֵי פַּעַם שֶׁרְדוּמִים כֹּה עָמֹק בְּתוֹךְ מִשְׂחַק הַקִּיּוּם שֶׁלִּפְעָמִים לֹא בָּרוּר אִם הַקָּהָל זוֹכֵר לְהָרִיעַ שֶׁמִּילַת הַחֵרוּם מְהַדֶּקֶת אֶת עַמּוּד שִׁדְרָתָם בְּאִינְסְטִינְקְט כֹּה מָהִיר שֶׁלֹּא הָיָה מְבַיֵּשׁ אִינְטֵלִיגֶנְצִיָּה מְלָאכוּתִית בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל בִּעְבּוּעַ שָׁקֵט רוֹעֵשׁ עָמֹק שִׁטְחִי תָּלוּי מָתַי אַתָּה שׁוֹאֵל שֶׁל תְּנוּפָה אֵימְתָנִית בִּדְמוּת לַחַץ בֶּחָזֶה אֲמִתִּי דִּמְיוֹנִי עֻבְדָּתִי תֵּאוֹרֵטִי תָּלוּי מָתַי אַתָּה שׁוֹאֵל שֶׁל שָׁעוֹן שֶׁכְּבָר מְצַלְצֵל מִזְּמַן שֶׁל מַסְקָנָה שֶׁכְּבָר הִתְגַּלְּתָה מִזְּמַן שֶׁל פְּעֻלָּה שֶׁכְּבָר נֶעֶשְׂתָה מִזְּמַן וְלֹא תָּלוּי מָתַי אַתָּה שׁוֹאֵל שֶׁל תּוֹדַעַת אַחְדוּת שֶׁכָּל אֶחָד רוֹאֶה אוֹתָהּ שׁוֹנָה שֶׁל אֵנֶרְגִּיָּה שֶׁתְּקוּעָה בְּעֵמֶק הַסִּילִיקוֹן הַיּוֹגִים מַמְלִיצִים לִשְׁתּוֹת תֶּה צְמָחִים וּלְעַסּוֹת אֶת הָאֵזוֹר הֶחָסוּם הָרוֹפְאִים מַמְלִיצִים לִדְחֹף חָזָק יוֹתֵר וְלַהֲפֹךְ אֶת הַקַּיָּם לְנָתוּן בַּחֲדָשׁוֹת מַמְלִיצִים לֹא לְהַמְלִיץ.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁדּוֹאֶגֶת מֵאֵשׁ יוֹתֵר מֵעָשָׁן שֶׁזּוֹמֶמֶת לִמְכֹּר אֶת כָּל הַמְּנָיוֹת וּלְהַפִּיל אֶת הַבּוּרְסָה בְּהַפְתָּעָה שֶׁל אֱמוּנָה מִתְנַצֶּלֶת מְמַלְמֶלֶת כִּשּׁוּפִים שֶׁל אִינְטִימִיּוּת מְרֻחֶקֶת כְּתַרְגִּיל הִתְבּוֹנְנוּת שֶׁל שִׁעוּר מֵדִיטַצְיָה בַּחֲדַר כֹּשֶׁר שֶׁל פַיְסֶל בַּיָּם וּבִירוֹת וַאֲבַטִּיחַ.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶחְלִיטָה אִם הַמָּוֶת הוּא הַטְּרָגֶדְיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁתְּסַיֵּם אֶת כֻּלָּנוּ אוֹ שֶׁמָּא הַרְפַּתְקָה הוֹלִיווּדִית בִּתְלָת מֵמַד.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁמִּתְבּוֹנֶנֶת בִּצְבָעִים וְצוּרוֹת וְלֹא מְבִינָה.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מָתַי כְּבָר תְּלַטְּפִי אֶת רֹאשִׁי וְתַבְטִיחִי שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר?

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מָתַי כְּבָר תְּפוֹגְגִי מֵאִתָּנוּ אֶת קִסְמֵי הַבִּיטֵלְס?

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁלֹּא הֵבַנְתְּ אוֹתִי לֹא נָכוֹן אֲנִי פֹּה לְטוֹבָתֵךְ אֲנִי מֵת עַל בִּירוֹת בַּיָּם וְאִינְטִימִיּוּת מְרֻחֶקֶת.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם נִמְאַס לִי כְּבָר מִכָּל הַצּוֹפָרִים וְהַפְּקָקִים וְהַבָּתִּים הַמְּרֻבָּעִים אַתְּ כֻּלֵּךְ דִּבּוּרִים בָּאֲוִיר.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מָה אֲנִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו כְּשֶׁהַמָּשִׁיחַ כְּבָר פֹּה?

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם תּוּכְלִי לְלַמֵּד אוֹתִי אֶת אֶקְסְטָזַת הַבְּהִיָּה?

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם תִּרְאִי אֲנִי מְנַסֶּה לִכְתֹּב פֹּה אֵיזֶה שִׁיר וְהַשַּׁלְוָה שֶׁלָּךְ קְצָת מַפְרִיעָה לִי.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אִם הַהֶאָרָה אֲמוּרָה לְשַׁחְרֵר אוֹתִי מִכַּבְלֵי הַחַיִּים אָז אֲנִי מִתְחָרֵט הַחְזִירִי אוֹתִי פְּנִימָה אִזְקִי יָדַי וְרַגְלַי בַּחֲבָלִים סִגְרִי אוֹתִי בְּתֵבָה בַּיָּם לַעֲזָאזֵל אֲנִי שַׁיָּךְ לָעוֹלָם הַזֶּה.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם זֶה הַכֹּל אַשְׁמָתֵךְ אַתְּ מְכַבָּה אֶת הַמְּנוֹרוֹת אַתְּ עֲדַיִן מִתְאַבֶּלֶת עַל הַשּׁוֹאָה אַתְּ מְמִסָּה אֶת הַקַּרְחוֹנִים אַתְּ מְאֹהֶבֶת בְּעַצְמֵךְ אַתְּ נַרְקִיסִיסְטִית וּמַגְעִילָה אַתְּ בָּאֲדָמָה אַתְּ בַּשְּׁקִיעָה אַתְּ בַּמִּלְחָמָה אַתְּ בַּשִּׁכְחָה.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אֲנִי כֶּעָפָר לְרַגְלַיִךְ אֲנִי מִתְחַנֵּן לִמְחִילָה.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם תּוּכְלִי לְגַלּוֹת לִי בְּסוֹד מֵאֵיפֹה הַחַיִּים הָאֵלֶּה מַגִּיעִים? אֲנִי הִסְנַפְתִּי טַבָּק בִּשְׁבִיל זֶה בְּמֵאָה שְׁעָרִים אֲנִי חִפַּשְׂתִּי מֵאֲחוֹרֵי רִבּוּעֵי הַתְּכֵלֶת בַּכֶּלֶא אֲנִי נִתַּחְתִּי צְפָנִים בְּשִׁירִים שֶׁל קֶנְדְרִיק לָמָאר וְנִיק דְּרֶיְק וְגֵ’ק טוֹרֶנְס אֲנִי הִזְדַּהֵיתִי עִם הִיטְלֶר וְלָאוֹ צֵה וְדוֹגָ’ה קֶט אֲנִי מִתְחַנֵּן כָּל יוֹם לַמּוֹנִיטוֹרִים שֶׁלִּי לִתְשׁוּבָה.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם זֶה קְצָת מַצְחִיק אוֹתִי שֶׁהַכֹּל כָּל כָּךְ קַיָּם.

 

 

III

 

 

זֶה קְצָת מַצְחִיק אוֹתִי לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאֲנִי לֹא נִצְחִי בְּעֶצֶם.

 

זֶה קְצָת מַצְחִיק אוֹתִי שֶׁהַגַּעֲגוּעַ הָאָפֵל שֶׁקּוֹרֵעַ אֶת בִּטְנִי לִשְׁנַיִם הוּא בְּדִיּוּק הַגֶּשֶׁר בֵּין אֶרֶץ לְשָׁמַיִם.

 

זֶה קְצָת מַצְחִיק אוֹתִי שֶׁהַמָּשִׁיחַ הִגִּיעַ בְּדִיּוּק בַּזְּמַן כְּדֵי לְהַזְכִּיר לְכֻלָּנוּ שֶׁהוּא תָּמִיד הָיָה פֹּה.

 

זֶה קְצָת מַצְחִיק אוֹתִי שֶׁהַחָכְמָה הַקְּדוּמָה מִתְבּוֹנֶנֶת בָּנוּ כְּמַרְאָה נְקִיָּה וּמִשְׁתַּדֶּלֶת לֹא לְהַסְגִּיר שֶׁהִיא בְּעֶצֶם אַחַת מֵאִתָּנוּ.

 

אֲנִי מוֹחֵא לָכֶם כַּפַּיִם עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי פַּרְצוּפֵי הָאֱלֹהִים בַּאֲשֶׁר אַתֶּם אֲנִי מוֹחֵא לָךְ כַּפַּיִם אַשְׁלָיַת הַקִּיּוּם שֶׁעוֹבֶדֶת עָלַי כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ.

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּךָ בִּפְלִיאָה יַלְדוּתִית הַשֶּׁקֶט.

 

אֲנִי קַד בִּפְנֵיכֶם קִדָּה סִידְּהָארְטְהַה גַאוּטַמָה הָרַמְחָ”ל רַבִּי נַחְמָן נַסְרַאלְלָה דּוֹנַלְד טְרַמְפּ ג’וֹנִי מִיטְשֶׁל לוּאִי אַרְמְסְטְרוֹנְג הַנַּהָג שֶׁל קַו מֵאָה שִׁבְעִים וְאַחַת אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הָרְגִילִים הַמִּסְתּוֹבְבִים בַּסּוּפֶּר כְּאִלּוּ זֶה לֹא נֵס מֶרְלִין מוֹנְרוֹ קִים גּ’וֹנְג אוּן כֻּלְּכֶם אֶחָד אַתֶּם כֻּלְּכֶם הַהֲוָיָה הַטְּהוֹרָה כֻּלְּכֶם רֶצֶף הַתּוֹדָעָה כֻּלְּכֶם הָאֱמֶת הָעֵירֻמָּה כֻּלְּכֶם קְדֻשָּׁה כֻּלְּכֶם שִׂמְחָה כֻּלְּכֶם אֶחָד אַתֶּם וַאֲנִי מְסֻחְרָר עָמֹק בַּבְּלִילָה קְחוּ אוֹתִי אִתְּכֶם הַנִּיחוּ אוֹתִי מוּל הַכַּעְבָּה מִשְׁתַּחֲוֶה אֱמוּנִים לְצַד עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי מֻסְלְמִים גַּלְּחוּ אֶת רָאשִׁי וְכַסּוּ אוֹתִי בִּגְלִימַת נָזִיר כְּתֻמָּהּ פַּתּוּ אוֹתִי אֶל עֵבֶר צִינוֹק הָאֵרוֹטִיקָה לַמְּדוּ אוֹתִי אַהֲבָה וְרִכּוּז וּגְאֻלָּה מִכְרוּ אוֹתִי בַּשּׁוּק בְּאִיסְטַנְבּוּל הַשְׁאִירוּ אוֹתִי פֹּה בְּיִשְׂרָאֵל וְחַכּוּ נַפְּצוּ אֶת בּוּעַת הַקִּיּוּם וְהַשְׁאִירוּ רַק כְּלוּם וּכְלוּם וּכְלוּם וּבְכָל זֹאת

 

אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת הַיְּלָלוֹת הַסְּתוּמוֹת נִפְלָאוֹת שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ זֶה עַתָּה וּכְבָר צוֹוְחִים כַּחֲצוֹצְרוֹת הַמַּכְרִיזוֹת עַל הַמֹּחוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת אוֹ אוּלַי בִּכְלָל צוֹוְחִים כְּמַמְטֵרוֹת הַמַּשְׁקוֹת אֶת הַצִּמְחִיָּה הַיְּבֵשָׁה שֶׁסְּבִיבָם אוֹ אוּלַי בִּכְלָל צוֹוְחִים כְּעֵץ לְבַד בְּיַעַר שֶׁאַף אֶחָד לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹ אוּלַי בִּכְלָל צוֹוְחִים כְּדֵי לִצְוֹחַ.

 

אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת מָר אִישׁ טַמְבּוּרִין אֶת הַיּוֹרֶה קוֹקָה קוֹלָה אֶת יֹפִי הַלִּימוֹן אֶת מֶלֶךְ הַגַּפַּיִם אֶת הַכֶּסֶף אֶת הַשֶּׁתֶן אֶת הַצּוֹאָה אֶת הַדָּם אֶת הַזֶּרַע אֶת הַזֵּעָה אֶת תִיךְ נָאת הָאן אֶת דִּיסְנִי אֶת אֶפֶּל אֶת גּוּגֶל אֶת מַצְּבֵי הַתּוֹדָעָה אֶת שְׁעוֹת הַשֵּׁנָה אֶת אַלְקֻרְאָאן אֵלְכַּרִים אֶת בֶּן גּוּרְיוֹן אֶת שָׁלוֹם חָנוֹךְ אֶת הַטִּיּוּלִים עִם אִמָּא שֶׁקָּטַפְנוּ פְּרָחִים.

 

אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת חֶזְיוֹנוֹת הַנְּבִיאִים אֶת חֲטָאֵי הַצַּדִּיקִים אֶת הַסְּפָרִים אֶת הַשִּׁירִים אֶת הַמִּלִּים אֶת עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי מִילְיוֹנֵי טְרִילְיוֹנֵי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים הָאֵין סוֹפִיִּים הַבִּלְתִּי מִלּוּלִיִּים הַנּוֹכְחִים כָּאן עַכְשָׁו כָּאן עַכְשָׁו מֵאֲחוֹרֵי הַצְּבָעִים מֵאֲחוֹרֵי הַצְּלִילִים זֶה לֹא שֶׁקֶט זֶה לֹא חֹשֶׁךְ זֶה לֹא טָאוֹ זֶה לֹא הַשֵּׁם זֶה לֹא בְּרָהְמָן זֶה לֹא מֶטָאוֶרְס זֶה לֹא אַלְלָה זֶה לֹא עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת זֶה לֹא שׁוּם דָּבָר וְזֶה לֹא הַכֹּל בְּיַחַד.

 

וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה חֹרֶף שֶׁל עֶשֶׂר שָׁנִים וַאֲפִלּוּ אִם הַמִּדְבָּרוֹת יִכְבְּשׁוּ אֶת כָּל הֶעָרִים וַאֲפִלּוּ אִם הַמְּהַגְּרִים יַכְרִיזוּ שְׁלִיטָה וַאֲפִלּוּ אִם נָשִׁים וּגְבָרִים יְשַׁתְּפוּ פְּעֻלָּה וַאֲפִלּוּ אִם קְיוּ יִהְיֶה הַחַ’לִיף הַבָּא וַאֲפִלּוּ אִם נִגְמַר עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת וַאֲפִלּוּ אִם נִתְאַחֵד יַחַד כָּל הַבְּרִיּוֹת וַאֲפִלּוּ אִם נַסְכִּים עַל מִלָּה אַחַת אוֹ פָּשׁוּט נִקְרֹץ וַאֲפִלּוּ אִם מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרְבִיעִית תִּהְיֶה עִם אֲבָנִים וּמַקְלוֹת וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה שָׁלוֹם עוֹלָמִי וַאֲפִלּוּ אִם הַכֹּל פֹּה זֶה סְתָם אִישִׁי,

 

אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת צְלִילֵי הַגֵ’ז אֶת נוֹשֵׂא הַדִּיּוּן אֶת קִרְבָתֵנוּ לַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּפְנֵי הַקִּיּוּם אֶת יַלְדוּתֵנוּ הַמְּטֻפֶּשֶׁת אֶת שִׁגְעוֹנֵנוּ הַמּוּאָר אֶת בִּרְכַּת הַגּוֹרָל אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת הֲזָיָתֵנוּ הַמְּשֻׁתֶּפֶת אֶת צְחוֹקוֹ שֶׁל מוֹלוֹךְ הַיָּחִיד שֶׁרוֹאֶה מֵהַצַּד אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת שֶׁכְּבָר נִגְמַר וּבִכְלָל טֶרֶם נוֹלַד.

שירה

אהלים

רחלי אברהם איתן

הַדּוֹר הַנֶּאֱלָם זֶה מִכְּבָר
חֶבֶל אַרִיאַדְנֶה קָשַׁר בְּמוֹלֶדֶת־
הַבְטָחָה לַצֶּאֱצָאִים
עַל כְּתֵפָם הָאָרֶץ בְּטוּחָה
לְדוֹרוֹת
נַחֲלָה כָּאן
לֹא בְּאֶרֶץ
אֶפְשָׁרֻיּוֹת.

נִמְלְאָה הָאָרֶץ מַעְבָּרוֹת,
מַחְבְּרוֹת מְחָאָה,
כְּאֵב כֶּפֶל שָׁרָשִׁים מִדּוֹר לְדוֹר
מַה טֹבוּ שִׁירֵיכֶם בְּנֵי יַעֲקֹב בְּשׁוּלֵי הָרוּחַ
מַה טֹבוּ אֹהָלֵיכֶם בְּשׁוּלֵי רְחוֹב
יוֹרְדֵי גַּגּוֹת צְפוּפִים
יוֹרְשֵׁי פְּעָרִים וּמַחְסוֹר וְשִׁירֵי חָזוֹן
פּוֹשְׁטֵי חָגוֹר יִדּוֹדוּן
אָפְקָם הֶעֱלָה אֹבֶךְ
מִי יִבְנֶה נְוַת-בַּיִת לְלוֹחֲמֵי לֶחֶם
בַּכִּכָּר, בְּמוֹדִיעִין, בַּגָּלִיל וּבַנֶּגֶב
רֶגֶב אַחַר רֶגֶב
בְּאֶרֶץ זְרוּעַת חַכְמֵי מַדַּע וָרוּחַ
וָעֳנִי מִשְׁכְּנוֹת
וּבְרִית הַבְטָחוֹת טְרוֹם בְּחִירוֹת
יִרְעֲפוּ לְמַעֲנָם נְאוֹת מִדְבָּר וָנֶגֶב
לִקְרֹם חֲזוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן בְּלוּלָאוֹת מַעֲשֶׂה
אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה
הִגִּיעָה עֵת.

שירה

30 לרעות

רחלי אברהם איתן

כְּסוּפִים בְּרוֹשֵׁי גִּבְעַת הַמַּכָּבִּים
מְחוֹלְלִים עִם הָרוּחַ
כִּילָדֵינוּ זוֹקְפֵי קוֹמָה
חוֹבְשֵׁי כֻּמְתוֹת וּפִרְחֵי קְצֻנָּה.
בָּתִּים מְטֻיָּחִים לָבְשׁוּ מַדֵּי א’ וְכֻמְתָּה אֲדֻמָּה
“זֵהִים כְּמוֹ בְּמִסְדָּר,” חָמְדוּ לָצוֹן הָאוֹרְחִים.
“כְּאַבְנֵי הַשָּׂדֶה וְרוּחַ עֲלֵיהֶן מְרַחֶפֶת,”
הֵשִׁיבָה מְשׁוֹרֶרֶת הָרֵעוּת.

חֶסֶד הַשַּׁחַר עַל עֻלֵּי הַיָּמִים
שֶׁיָּדְעוּ יְמֵי רֵעוּת מבְּרֵאשִׁיתָהּ,
הִתְעַפְּרוּ בֶּעָפָר עַל אֲדָמָה בְּתוּלִית
עֵת שַׁעַל־שַׁעַל נִבְנְתָה
תִּינוֹקוֹת שֶׁשִּׂחֲקוּ בַּחוֹל
גִּלּוּ עֹז רוּחַ
עַל פְּנֵי אֲדָמָה, בָּאֲוִיר וּבַיָּם
מֵהֵם שָׁבוּ אֱלֵי עָפָר לָנוּחַ
עֹז צֶמַח, צְבִיקָה זִימֶן, נִיר כֹּהֵן,
יָנִיב בַּרְאוֹן, אוּרִי אַבְנִי…
שִׁיר הָרֵעוּת נִמְשַׁךְ מִדּוֹר לְדוֹר
צִפֳּרֵי הַשִּׁיר פָּרְשׁוּ כָּנָף
עָטוּ כַּנְפֵי טַיִס
עַתָּה שָׁבִים אֶל בָּתֵּי הָאָב
מִי יִבְנֶה לָהֶם בַּיִת
עַל גִּבְעוֹת רֵעוּת

וְיָשׁוּבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם.

שירה

חופת יונים בשמי מודיעין

רחלי אברהם איתן

“כשאני אני כי אתה אתה ואתה אתה כי אני אני
אז אני לא אני ואתה לא אתה” (הרבי מקוצק)

 

יוֹנִים לְבָנוֹת וְכַנְפֵי עָנָן
עַל זְהַב מוֹדִיעִין
סוֹגְרִים אֶת הַמֶּרְחָק
בֵּין עִיר הַמַּכַּבִּים לַמִּקְדָּשׁ.
חֻפָּה זְהֻבָּה מְלַכֶּדֶת אֶת הָאֲוִיר
בֵּינֵינוּ.

 

גַּעְגּוּעַ מִתְנַחֵל בַּגּוּף
שׁוֹלֵחַ שָׁרָשִׁים
אֶל נְעוּרֵינוּ הַהוֹמִים
מִתְלַכְּדִים בְּגוֹרָל צָפוּן
וְעוֹלִים, מְצִיפִים נְהָרָה
שׁוֹלְחִים אוֹתוֹת שֶׁל דַּמְיוּת
אֲנִי־אַתָּה, אַתָּה־אֲנִי
עַל אַף שֶׁאֲנִי־אֲנִי וְאַתָּה־אַתָּה
זְרִימַת הָעֶרְגָּה מְפַעְפַּעַת
בַּקּוֹל הָרָחוֹק
כְּאִלּוּ עוֹלֶה סָמוּךְ וְלֹא נִתָּק.

 

אוֹר כְּחַלְחַל שׁוֹטֵף אֶת הָהָר
מַרְטִיט אֶת קִבְרֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים
הֵיכָן טָמְנוּ אֶת הַנָּשִׁים
שֶׁלָּחֲמוּ עַל אֵשׁ אֲהָבָתָן
גּוּף נִצָּב
מוּל עֵץ חֲרוּבִים נוֹשָׁן
נִצַּת בַּקּוֹל הַמַּעֲמִיק וּמֵעִיר
שָׁרְשֵׁי הַגּוּף לִפְרֹץ
בְּרוּחַ גַּלִּית מְשַׁחְרֶרֶת סַעַר
יוֹנִים לְבָנוֹת וְכַנְפֵי עָנָן
כְּחֻפַּת אֱמוּנִים קְדוּמָה
עַל רָאשֵׁינוּ.

שירה

זמן

רעות וויספר

זֶה זְמַן שֶׁאֲנָשִׁים מֵתִים בּוֹ כְּמוֹ פְּרָחִים, מִתְיַבְּשִׁים וּמִתְעוֹפְפִים אֶל הַמִּדְרָכוֹת. בְּאַלְפֵיהֶם, צִבְעוֹנִיִּים, נָחִים עָלֵינוּ כְּמוֹ בְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁלֶג, צִפּוּי אַבְקַת סֻכָּר.
זֶה זְמַן שֶׁאֲנָשִׁים עוֹלִים לְמַעְלָה וְשׁוֹכְחִים לָרֶדֶת, הַמִּלִּים לוֹקְחוֹת אוֹתָן גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר וְהֵם מִתְבּוֹנְנִים בָּנוּ כְּמוֹ מֹשֶׁה, לֹא יוֹרֵד מֵהָהָר וּמַבִּיט עַל עַם יִשְׂרָאֵל וְהָעָם מְפַחֵד וְהָעָם אוֹסֵף תַּכְשִׁיטִים כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת רַק מֻשָּׂא מַבָּט תָּמִיד, לֹא נִנְּגַע, לֹא מְחֻבָּק?
זֶה זְמַן שֶׁהָרְחוֹבוֹת מִתְנַגְּנִים וְכֻלָּם מְחֻפָּשִׂים בְּטֶרֶם עֵת לְחַיָּלִים, נִפְרָשִׂים בַּמִּדְרָכוֹת, עוֹטִים שִׁרְיוֹן, מְכַסִּים אֶת תְּכֹל הַשָּׁמַיִם בְּצֵל. זֶה זְמַן שֶׁהַדֶּגֶל מִתְנוֹפֵף- יוֹתֵר מִבְּיוֹם הָעַצְמָאוּת! וְנִכְלָם

שירה

*

רעות וויספר

כְּשֶׁאַגִּיעַ מַסְפִּיק נָמוּךְ – נַגִּיד לָצוּף מֵעַל הָרִצְפָּה כְּשֶׁהָרִצְפָּה אַקְוַרְיוּם עֲנָק – מַכָּה מַסְפִּיק חֲזָקָה – זְכוּכִית תִּשָּׁבֵר, מַיִם יְנַזְּלוּ אֲנִי אֶשְׁכַּב עַל הָרִצְפָּה. אֱלֹהִים אָמַר לִי תִּשָּׁבְרִי כְּבָר מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמֵךְ תִּשָּׁבְרִי אַתְּ לֹא דָּג כָּל כָּךְ חֲלַקְלַקָּה. וְאִם
אַחְלִיק לְאֹרֶךְ הָאַקְוַרְיוּם הַזֶּה עוֹד קְצָת אֲנִי אֲסַיֵּם לְנַקּוֹת אֶת כֻּלּוֹ אֲנִי אוּכַל לִרְאוֹת אֶתְכֶם אַתֶּם תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אוֹתִי אַתְּ לֹא דָּג- וְאִם
אֲפָרֵק אֶת הָרִצְפָּה בַּדֶּרֶךְ, אֲנִי מַחֲזִיקָה אֶת הָרִצְפָּה כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עָלֶיהָ זֶה כּוֹחַ עַל אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ.
אֱלֹהִים אָמַר לִי תִּשָּׁבְרִי אֲנִי תּוֹפֵס חֲלָקִים חֲלָקִים
רָאִיתִי פַּעֲמַיִם דָּג מִתְהַפֵּךְ לְיַד הַמִּסְעָדָה צָמֵא לְמַיִם.
לָמָּה שֶׁתַּחְשְׁבִי שֶׁאֲנִי דּוֹמָה לָךְ וַאֲנִי לֹא דָּג

שירה

צניעות

רחל רבינוביץ

הַשָּׁנִים הַלְּבָנוֹת הַהֵן
טָבְעוּ עַצְמָן
בְּעוֹר גּוּפִי.
“אַתְּ חִוֶּרֶת”, אָמְרוּ לִי בִּדְאָגָה.
אֲנִי צוֹחֶקֶת: זֶה לָבָן דּוֹמֵם כְּמוֹ פֶּסֶל
בְּלִי חֵרוּת.
בַּשֶּׁקֶט יֵשׁ מֶרְחָב מוּגָן.

 

אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת כִּיסַי –
בַּמְּקוֹמוֹת הָאַסְטְרָטֵגִיִּים
כִּיסִים הֵם הַמְּכָסִים
לְקִמּוּרִי הַגּוּף.
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בַּמֶּה לְהֵאָחֵז
אוֹ אֵיזוֹ אֲחִיזַת עֵינַיִם

 

שֶׁתָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ סִבָּה לִשְׁמֹר
וּקְלָף שֶׁאֶצְלִי עֲדַיִן.
שֶׁיֵּשׁ אֶל מָה לְהִתְמַסֵּר,
בְּמָה לְפַתּוֹת,
אֵיךְ
לֹא לְהִתְחַיֵּב לִכְלוּם.

 

לֹא פִּתְּחוּ עֲדַיִן אַפְּלִיקַצְיָה שֶׁתּוֹצִיא קְצָת שְׁטוּיוֹת מֵהָרֹאשׁ?
אֵין שׁוּם סִדְרָה שֶׁמַּסְבִּירָה לִבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם
חַיּוֹת בְּסֶרֶט.
רַק
מַנְגְּנוֹנֵי הַהֲגָנָה צְרוּבִים בָּעוֹר
כְּתוּבִים בְּצָדִ”י נוּ”ן וְעַיִ”ן.

 

שְׁנוֹת הַחִוָּרוֹן עָשׂוּ אוֹתִי שְׁקוּפָה
הָעוֹר הָפַךְ לָאוֹר:
בִּלְתִּי מוּצָק.
בִּלְתִּי מֻשָּׂג.

 

אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת כִּיסַי –
בַּמְּקוֹמוֹת הָאַסְטְרָטֵגִיִּים
קְלָפִים אַחֲרוֹנִים,
צָמוּד לַחֲזֵה.

שירה

שירה רצינית

צביקה אלי סלע

אֲנָשִׁים רְצִינִיִים, בְּעוֹד אָנוּ מְדַבְּרִים, כּוֹתְבִים עוֹד וָעוֹד

שִׁירָה רְצִינִית, עָכְשַׁוִוית. אֲנָשִׁים בּוֹגְרִים מוּדְאָגִים כָּאן מְאֹד

מִמִּלְחָמוֹת וַאֲפִילּוּ מִשָּׁלוֹם קַר.

אֲבָל אוֹתִי מַדְאִיג אִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

הַאִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

 

 

אִם אַגִּיד עַכְשָׁיו בָּרַבִּים שֶׁאֲנִי בִּכְלָל שְׂמָאלָנִי (אֲנִי יְמָנִי)

מַרְבִּית הַקּוֹרְאִים פֹּה בַּכִּיכָּר (לְפָחוֹת שְׁנַיִים)

יַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיהֶם בְּתִיעוּב נִיכָּר

אֶת הַדַּף הַנִּידָּף הַזֶּה אַפַּיִים.

הַיּוֹם לְמַעַן הָאֱמֶת זֶה פָּחוֹת מְשַׁנֶּה לִי מִבֶּעָבָר

אֲבָל הֲכִי דָּחוּף זֶה שֶׁתַּגִּידִי כְּבָר

הַאִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

 

 

כְּכָל יְמָנִי מְשׁוּחְרָר

(אוֹ סְתָם חָסִיד שָׂרוּף שְׂמָאלָנִי)

יֵשׁ לִי כְּמוּבָן דַּי

דֵּעוֹת חֲרוּצוֹת בַּבָּשָׂר

הַחַי, עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר סְבִיבִי

(אִם כִּי לִפְעָמִים אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי

אִם אֵלֶּה הֵן הַדֵּעוֹת שֶׁלִּי אוֹ שֶׁל אָבִי).

לְנוֹכָח כּוֹבֶד הַדְּבָרִים אֲנִי בְּכָל מִקְרֶה מוֹדֶה

שֶׁזֶּה לְגַמְרֵי לֹא רְצִינִי

אֲבָל כָּל עוֹד חַיִּים בִּי כָּאן אֶשְׁאַל, בְּגָרוֹן נִיחַר

הַאִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

 

שירה

יהודים, אחים, חסידים

מרדכי אסקין

וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל
אֵין כָּל חָדָשׁ, לְמָשָׁל

 

לַ’מִתְנַגְּדִים’ בְּוִילְנָה לֹא הָיָה תּוֹתָח קָדוֹשׁ
לַעֲשׂוֹת לַחֲסִידִים אַלְטָלֵנָה,
לֹא מוֹנוֹפּוֹל עַל סֶרְטִיפִיקָטִים
לְהַדִּירָם מֵאֶרֶץ מְכוֹרָה

 

אֲבָל הָיוּ גַּם הָיוּ פּוֹלִיטְרוּקִים מִטַּעַם,
תְּפִירַת תִּיקִים בְּבָתֵּי דִּין קְהִלָּתִיִּים
אַחַר כָּךְ חֲרָמוֹת, נִדּוּיִים
עַד אֲשֶׁר הֻתַּר הַדָּם
וְהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ
עַד אֲשֶׁר הִסְגִּירוּ בַּעַל תַּנְיָא בִּידֵי קַלְגַּסֵּי צָּאר
אַחַר שֶׁטָּרְקוּ כָּל דֶּלֶת בִּפְנֵי תַּחֲנוּנָיו

 

(אָז עוֹד לֹא קָרְאוּ לְזֶה ‘הַסֵּזוֹן’)

 

כִּי כְּבָר אָז

רַק רָצוּ לְשַׁמֵּר הַבָּגָ”ץ הָרַבָּנִי
מִפְּנֵי פִּרְצַת הַהִתְגַּבְּרוּת הָעֲמָמִית,
שְׁהַיּוֹעָ”מָשִׁים הַהִלְכָתִיִּים
יִשְׁלְטוּ בַּכִּפָּה.

 

וְאִם אֶפְשָׁר, הֵם בִּקְּשׁוּ –
‘עַם הָאָרֶץ’,
שֶׁמְּדַבֵּר עִם הַיָּדַיִם מִתְנוֹעֵעַ בִּדְבֵקוּת
שֶׁמִּתְבּוֹדֵד בְּיַעֲרוֹת הַפֵּרִיפֶרְיָה,
אִם אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִפְגַּע בַּמַּמְלַכְתִּיּוּת שֶׁל

“יְרוּשָׁלַיִם דְּלִיטָא”.

 

*

בְּיִשְׂרָאֵל אֵין כָּל חָדָשׁ,
פַּעַם קָרְאוּ לָכֶם “מִתְנַגְּדִים”

הַיּוֹם אַתֶּם סְתָם “רַק לֹא”.

שירה

נקרא ומיתרגם

יהונתן אברהם גורנברג

 

א. התרגום היותר מובן

 

תִּרְגַּמְתּי פִּסְקָא שֶׁלְּ הָרַב קוּק לַעֲרָבִית
וְאַז פָּנִיתי לִסְטוּדֶנְטִית עַרְבִיָּה
שֶׁתִּשְׁפֹט
אָמַרְתִּי לָהּ, זֶה מוּבָן?
היא הֵשִׁיבָה, יְהֹונָתָן
אֵין קֶשֶׁר בֵּין מִלָּה לְמִלָּה
אָמַרְתִּי
מְצֻיָּן.

 

 

 

ב. אימת הדין

 

                        כ”ה מרחשוון ה׳תשע״ז

 

מִחוּץ לְבֵית הַמִּשְׁפָט יוֹשְׁבוֹת אִמָּהוֹת
זוֹ בָּאָה בִּתְהִלֶּיהָ וְזוֹ בָּאָה בְּקֻרְאָנָהּ.
זֹאת אוֹמֶרַת זֶה בְּנִי וְזֹאת אוֹמֶרֶת זֶה בְנִי,
וּבְנֵיהֶן יַעַבְרוּ תַּחַת הַשָּבֶט, אִישׁ אישׁ בְּחֶטאוֹ.

בּשַׁעַר בֵּית הַמִּשְׁפָּט, יָשְׁבוּ זְקֵנִים מִקֶּדֶם הַכַּרְמֶל.
אַף הֵם עָמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת רַבָּם עַל שֶנִּתְחַיַּב בַדִּין.
בְּהֶבֶל פּיהוּ טִמֵּא לֶחֶם עֹנִי בְּדַם זַאֲטוּטִים,
וְלֹא שָׂמַח אִישׁ כְּשׁמְחָתוֹ, מְצַחֵק עַל שֶׁחָב.

בִּפְרוֹסְדּוֹר בֵּית הַמִּשׁפָּט, מְהַלֵּךְ אִישׁ אָזוּק.
לִפְנֵי שָׁנִים בָּא עַל הַנַּעַר
כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ.
סְפֵקוֹ שֶׁלַּיּוֹם חִלֵּף וַדָּאֹו שֶׁלִּתְמוֹל:
אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת –
הֲרַבּו אוֹ נִתְמַעֲטו?
פְּאֵרוֹ חָבַש כִּי יָרֵא מֵאֵימַת הַדִּין –
אֱ-לֹהים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל –
כִּפֵר סְפֵקוֹ וְהָלַךְ לֹו.

בַּחֲצַר בֵּית הַמּשׁפָט הַחִיצוֹנָה,
עַם רַב עוֹמֵד וְצוֹעֵק צְעָקָה.
פֵּרַש אֶחָד מֵהֶם מֵחֲבֵרָיו וּבָא הַשַׁעְרָה.
נֶעֶמְדָה מִדַּת הַדִּין וְאָמְרָה לוֹ: חֲזֹר לַאֲחֹורֶיךָ!
וְעוֹדָם מִתְפַּלְלִים עַל שֶׁעָבַר,
מְשִׁיבָה רוַּח הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֶרֶת:
הָאֵ-ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא
שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לֹא יִשָׂא פָנִים,
בּשׁוּב הַצַדִּיק מֵצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל, כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל.
וּבְתוֹךְ בֵּית הַמִּשְׁפָּט,
הִתְוַדָּה אֶת עֲוֹנוֹ אֲשֶׁר עָוָה,
וְנוֹתְרָה רַק יִרְאַת הַדִּין.

 

 

 

ג. גילוי הראש

 

לְיַעֲקֹב אָבִינוּ קָשֶׁה הָיָה לְהִתְחַפֵּשׂ
וְאַף עַל פִּי שֶעֵינֵי יִצְחָק כָהוּ.
בְשַר הַגְּדִי נֶאֱלַץ לַעֲטוֹת אֶת טַעַם הַצְּבִי,
וְאִלּוּ עוֹרוֹ לִהְיוֹת עוֹר אָדָם.
אֶת הַקּוֹל לֹא הִצְלִיחַ לְהַסְתִּיר.
לִי קַל לְהִתְחַפֵּשׂ. הַגִּלוּי הוּא הַכִּסּוּי,
וּכְשֶהַכִּסוּי בַּכִּיס, ״צִדָּה אוֹרֶה״ נִהְיֶה
״רוֹבֶה קַשָּׁת״. וְחָלִילָה, אֵין לִי רוֹבֶה.
מְהַלֵּך אֲנִי מִדֶּרֶך יְרִיחוֹ עַד שַעַר אֶפְרַיִם
טַל הַשָּׁמַיִם וְשַׁמְנֵי הָאָרֶץ נִתְּנוּ בְּיַדִי.
״כֵּילוֹ פֲֿרָאוְלֶהֿ בְּחַ׳מִשְׂתַּעַשׁ״
״שׁוֹכּוֹלָאטַהֿ עַשְׁרַהֿ בְּעַשֲׁרַהֿ״
״אֶלְכַּעְכֶּהֿ בִּתֲלָאתֶהֿ״
כְּבָר נָטַלְתִּי סֵאִין תְּלָתָא בִּמְחִיר קַבִּין תְּלָתָא.
״שׁלוֹם עֲלֵיכֶם, חָבִיב, אֶלֶף בְּרִיאוּת״
בַּגַּיְא עוֹצר אוֹתִי שׁוֹטֵר מַגָּ״ב.
– ״הַלּוֹ! לְאָן?״ – ״לְקִיר הַמַּעֲרָב״
– ״בְּהַצְלָחָה״.
רַק כְּשֶדּוֹחֵק אֲנִי רַגְלֵי שְׁכינָה,
יֹאמַר לִי הַחֶנְוָונִי ״לְכָה וַעֲלֵה
אֶל הַר הַשֵׁם, בֵית אֱ-לֹהֵי
מַחְמַד עֵינְכֶם. הַשְׂמֵאל!״
״שְׂכָרְךָ כָּשֵׁר״ אֲנִי מְמַלְמֵל.
מֵהַכִּיס שׁוֹמֵעַ קוֹל לוֹחֵשׁ
״הִשָׁמֶר‎‏-לְךָ מֵעֲלֹת! רַק הַקָּצֶה!״
וַאֲנִי מַמְשִׁיך יָשָר.
וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְרָאל,
שָׁלַף אִישׁ הַכִּסּוּי מִכִּיסוֹ
וְעָבַר בַּמַּגְנוֹמֶטֶר בְּמּנְעָלו.
בָרְחָבָה הַמְשֻמֶּרֶת,
קָרוֹב מִדַּי לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם
מֵרָחוֹק, עַל הָרֹאש מַרְגִּישׁ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם
אֲבִיהֶם.

אחרית הימים

פוסט בכורה

מרדכי אסקין

כַּמָּה שֶׁהָיִינוּ
יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים תְּמִימִים,
כַּמָּה שֶׁהֶאֱרַכְנוּ אַפַּיִם וְכִמְעַט שֶׁיָּצְאָה
נִשְׁמָתֵנוּ
מִצַּחֲנַת תְּחוּם מוֹשַׁב הַשְּׁפָכִים שֶׁל אֱדֹם
בְּכָל זֹאת
לֹא שָׁלַחְתָּ מְבַשֵּׂר לִבְרָכָה,
לֹא שָׁעִיתָ לְמִנְחָת הַנָּזִיד
שֶׁל אֲבֵלֵי צִיּוֹן.

 

לְבַסּוֹף רַק שְׁכִינָה שֶׁגָּלְתָה עִמָּנוּ
צִוְּתָה:
לְהִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי אָחִינוּ עֵשָׂיו,
לָצוּד בְּפֶה לְבָבוֹת אַלּוּפָיו,
לְהַצְפִּין מִפְּנֵיהֶם הַמָּשִׁיחַ
בְּמַסֵּכַת זְכוּיוֹת שֶׁל לְאֹם,
שֶׁיִּדְבַּק בָּנוּ רֵיחַ שְׂדוֹתֶיהָ שֶׁל דְּגַנְיָה
וְנַסְתִּיר הַחַד נֵס בְּדֶגֶל אָדֹם.

 

(אָמְנָם גַּם זֹאת הִבְטִיחָה: “עָלַי קִלְלַתְכֶם בָּנַי”).

 

אַךְ גַּם הִיא לֹא אָמְרָה מָה נַעֲשֶׂה
אַחַר שֶׁכָּבַשְׁנוּ בֵּית אֱלֹהִים וְשַׁעַר שָּׁמַיִם,
אֵיךְ נִמְצָא מָזוֹר וּמַרְפֵּא לְפּוֹסְט-הַבְּכוֹרָה
שֶׁל בְּנֵי רָחֵל יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר –
בַּעֲלֵי חֲלוֹמוֹת שֶׁל שָׁלוֹם תְּמוּרַת אַחִים
בִּמְחִיר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשְּׂנוּאָה (קְרִי: הַשְּׁנִיָּה)
שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ בִּמְאוֹד.

 

וְאֵיךְ לֹא נֹאחַז בַּעֲקֵבָם,
רַק נִשְׂרֶה עִם אֱלֹהִים עִם אֲנָשִׁים,
וְנוּכַל
לִמְשֹׁל בְּלִי צְלִיעָה.

שירה

פואמה דאושפיזא

מרדכי אסקין

אֲנִי רוֹצֶה גַּעְגּוּעִים כְּמוֹ שֶׁל אַבְרָם

לְהָמֻלַּת הָרְחוֹבוֹת הָרָאשִׁיִּים שֶׁל אוּר,

לִצְחוֹקָן שֶׁל כַּשְׂדִּיּוֹת.

אֲבָל גַּם אֶת שְׁרִיר הֵ’לֶךְ לְךָ’,

גַּם חֲרִיקַת שִׁנַּיִם

כְּשֶׁאֲנַתֵּץ אִתָּךְ פְּסָלִים.

 

 

אֲנִי צָרִיךְ אֶת חוּשׁ הָרֵיחַ שֶׁל יִצְחָק

לָתוּר אִתָּךְ בַּסְּבַךְ הַזֶּה שֶׁל יַעַר הַמְּגֹרָשִׁים

שָׁם לִנְעֹץ נִיבַי בְּמַטְעַמַּיִךְ,

בְּנוֹאָשׁוּת שֶׁל עֲקֵדָה

לִנְעֹץ,

בַּעֲבוּר תְּבָרְכִי אוֹתִי.

 

 

אָז אוּכַל גַּם לֶאֱחֹז בַּעֲקֵבַיִךְ,

לְהִתְקַלֵּף

מִתַּחְפֹּשֶׂת הָרִצּוּי שֶׁל הַבְּכוֹרָה הַגְּנוּבָה,

מִין פָּסִיב-אַגְרֶסִיב שֶׁבּוֹדֵק

אִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי צוֹלֵעַ,

אִם אֹהַב אוֹתָךְ בְּלִי סִימָנִים.

 

 

אֶת הַחֲלוֹמוֹת

נִכְתֹּב בְּתָנָ”ךְ אַלְטֶרְנָטִיבִי מִשֶּׁלָּנוּ:

סֵפֶר יִשְׂרְאֵלִים א’ יַתְחִיל כְּשֶׁמֹּשֶׁה נִכְנַס בַּסּוֹף לָאָרֶץ עַל סְפִינַת מַעְפִּילִים,

מַמְתִּין לִשְׁעַת כְּנִיסָה לַיְּהוּדִים

כְּדֵי לְלַטֵּף בְּצָמָא אֶת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה,

גַּם אַהֲרֹן רוֹדֵף שָׁלוֹם שָׁם

מְבָרֵךְ אֶת הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה

שֶׁיִּהְיוּ כְּרוּבִים

עַל מִזְבַּח אֲדָמָה.

 

 

וְאַתְּ צוֹדֶקֶת,

הֵם יִמְכְּרוּ אוֹתָנוּ, יִזְרְקוּ לַבּוֹר,

אַתְּ תִּרְצִי לְהִתְחַמֵּם עוֹר לְעוֹר

וַאֲסָרֵב לָךְ כְּמוֹ לְאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר –

עֵת לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה,

יַקִּירָתִי,

אַחַר כָּךְ אַהֲבָה.

 

 

בַּסּוֹף תִּרְאִי אֵיךְ לְקוֹל צְחוֹקֵךְ

אֶכְרֹת עָרְלַת פָלַשְׂתִּין

(שֶׁבַּלֵּב)

אָשׁוּב אֵלַיִךְ

בְּכִנּוֹר שָׁבוּר מֵרִצּוּץ גָּלְיָת,

דַּפֵּי תְּהִלִּים קְרוּעִים, דְּבוּקִים לְזֵעָתִי – אַתְּ תִּשְׁאֲלִי:

“יָדֶיךָ דָּמִים מָלֵאוּ”?

 

 

וַאֲנִי רַק אֲבַקֵּשׁ:

“הַגְמִיאִינִי נָא, מְעַט מַיִם,

 

 

הַגְמִיאִינִי נָא”.

שירה

שירי חורבן ונחמה

יאיר טיקטין

1.
צַעַר הָעוֹלָם מִזְדַּחֵל אֵלַי הַבַּיְתָה
נִכְנַס בֵּין הַמְּצַרִים
שֶׁל הַמִּטָּה בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה
בְּצִדְקָנוּת שׂוֹרֵף אֶת הַבַּיִת

 

אֵיכָה נָלִין בַּצָּהֳרַיִם?
אֵיכָה נֵצֵאָה לַכְּרָמִים?
אוּלַי תַּפְסִיקִי לְשַׂחֵק בִּשְׁתִיקוֹת
בּוֹאִי,
גַּם אֲנִי זָקוּק לְנֶחָמָה

 

2.
תַּפְסִיק כְּבָר לִבְכּוֹת
מִיתְקָרְבֵּן כּמוּ שֶׂה לְעוֹלָה
מְיַלֵל כְּמוֹ אִישָּׁה יוֹלֶדֶת
מְקוֹנֵן עַל בַּיִת שֶׁחָרַב
פָּשׁוּט תַּפְסִיק!
אַתָּה וְכָל הָאֵיכָה שֶׁלְּךָ
וּמָה אִתִּי?
יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר
שֶׁל סַל הַכְּבִיסָה
וּבוֹכַה כָּל הַלַּיְלָה
עַל בָּנִים וְעַל אָב
בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת

 

3.
הַבַּיִת הַחַרֶב
יָבֵשׁ כֻּלּוֹ
בְּאֶרֶץ צִיָּה
מְבַקֵּשׁ מַיִם

מִתְכַּרְבֵּל בְּתוֹכֵךְ
וְלוֹחֵשׁ:
“נַחֲמוּ, נַחֲמוּ”
בּוֹאִי נִבְנֶה
מֵחורְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
בּוֹאִי נַפְסִיק לְשַׂחֵק בְּמִלְחָמות

 

4.
שָׁבוּעַ אַחֲרֵי הֵרִיב הַגָּדוֹל
מֵהַבַּיִת לֹא נִשְׁאַר הַרְבֵּה
רַק גַּחֶלֶת
אָז יָצָאנוּ הַחוּצָה
לִרְאוֹת, הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן
רָקַדְנוּ בְּכַרְמֵי שִׁלֹה עַד אוֹר הַבֹּקֶר
גַּם הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ יָצָא אֶל הַשָּׂדֶה
בּוֹאִי,
בּוֹאִי נִשְׁחַק בְּאוֹהֲבִים.

שירה

מגדל תלמוד בבל

מרדכי אסקין

וַיְהִי
בְּגָלוּתֵנוּ לְ’פֹּה-לָן-יָהּ’, לִירוּשָׁלַיִם דְּלִיטָא,
וַנֹּאמֶר אִישׁ לְרֵעֵהוּ:
הֵן לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא
לֹא בָּאָרֶץ גַּם
הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל בְּד’ אַמּוֹת
הֲלָכָה
תּוֹרָה שֶׁל קֶרֶן זָוִית.

 

 

הֵן שְׁנַיִם אָחֲזוּ בְּצִיּוֹן כְּבָר אַלְפַּיִם –
אֱדוֹם, יִשְׁמָעֵאל.
וְאָנוּ יְהוּדָאֵי טִפְּשָׁאֵי, כָּל דְּאַלִּים אָז גָּבַר עָלֵינוּ,
מִמַּחְשַׁכִּים אֲשֶׁר הוֹשִׁיבָנוּ, נוֹאַשְׁנוּ –
“תְּהֵא מֻנַּחַת עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ”.

 

 

וְנַחְבֹּל זֶה בָּזֶה בַּהֲלָכוֹת
פִּילִים בְּקוֹפֵי מְחָטִים וְהַרְרֵי תּוֹסָפוֹת
עַד אֲשֶׁר גַּם בָּאִזְמֵל שֶׁל בְּרִיסְק
גַּם מִבֵּין הַבְּתָרִים שֶׁל ‘צְוֵּי הַדִּינִים’
כָּבָה תַּלְמוּדָהּ שֶׁל
בָּבֶל.

 

 

אַךְ דַּע לְךָ בְּנִי,
אִם רָעֵב הִנְּךָ לְלֶחֶם וְאִם עֹדְךָ צָמֵא לְמַיִם,
תַּעֲנִיתוֹ שֶׁל רַבִּי זֵירָא הִיא

 

 

עֲבוּר תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

שירה

כנען

מרדכי אסקין

אַתְּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ כָּל הַבִּיצִּ’יוֹת הָאֵלֶּה
מִישֶׁהוּ מַעֲרִיץ אוֹתָן
מַקְשִׁיב הֵן לֹא
נִמְשָׁכוֹת לֹא
רוֹצוֹת
רַק יָדִיד
לִהְיוֹת שָׁם בִּשְׁבִילָן
לָקַחַת אוֹתָן לַבַּר
לְעוֹרֵר קִנְאָתוֹ שֶׁל הָאֶקְס
הָרָעִיל

 

 

וְזֶה לֹא שֶׁלֹּא נִסִּיתִי
אַל תַּגִּידִי שֶׁשָּׁכַחְתְּ אֶת הַנָּאִיבִי
שֶׁחָלַם אַלְפַּיִם שְׁנוֹת
אֵיךְ כִּנַּרְתִּי מֵיתָרַיִךְ
וְדִגַּנְתִּי בָּךְ דְּגַנְ דְּגַנְ
צָחַקְתְּ כָּל כָּךְ מִדִּגְדּוּגַי…
וְעֵינַי
בָּרְקוּ אָז כְּמוֹ שׁוֹמֵר צָעִיר כָּזֶה
מֵרֹב אֹשֶׁר שָׁפַכְתִּי לָךְ מֻקְדָּם
אֲבָל הִמְשַׁכְתִּי לָדוּשׁ

עַד שְׁמִטָּה עַד גְּנִיחָה עַד
גְּאֻלָּה.

 

 

אֲבָל אַתְּ,
אֲדָמָה אֲרוּרָה
כְּמוֹ כֻּלָּן
אַתְּ
צְכָ’ה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָּךְ מֵאָחוֹר
גִ’יהַאד
הִתְמַכַּרְתְּ לְסַם הָאֹנֶס
לְמֵי סוֹטַת אֵירוֹפָּה בּוֹקַעַת אֶת מֵעַיִךְ
לַצְּרָחוֹת מֵאוֹסְלוֹ עַד רַמְאַלְלָה
כְּשֶׁאַתְּ גּוֹהֶרֶת לַבּוּלְדּוֹזֶר שֶׁל אָרִיק
שֶׁיִּדְרֹס אוֹתָךְ עַל אַסְפַלְט רוֹתֵחַ
וְטַעַם חָצָץ שִׁנַּיִךְ
יַא זוֹנַת עוֹפֶרֶת
וָדָם.

 

 

*

לִפְעָמִים אֲנִי תּוֹהֶה אוּלַי
לִכְבֹּשׁ לִבֵּךְ צָרִיךְ אֲנִי
לְהַצְמִיחַ עָרְלָה לִסְתַּעֲרֵב לָשִׁיר לָךְ
דִּיר יָאסִין כְּפַר קָאסֶם
לִטְבֹּחַ סַבְּרָה שָׁתִילָה
כְּשֶׁאַתְּ כּוֹרַעַת וּמִשְׁתַּחֲוָה לְכָל הַמַּכְפֵּלוֹת
לִשְׂרֹף מְכַשֵּׁפַת שָׁלוֹם בַּכִּכָּר
לְעֵין הַמַּצְלֵמוֹת לִצְעֹק

 

סְרָק

סְרָק

סְרָק.

 

אוֹ אוּלַי מָה שֶׁאַתְּ צְרִיכָה בִּכְלָל
זֶה שֶׁאַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת לָךְ עֲקֵדָה
כְּמוֹ גִ’יזֶס וּקְדֵשָׁתוֹ מָרִיָּה –
תִּהְיִי אַתְּ הַדּוֹמִינְטְרִיקְס שֶׁלִּי,
תִּרְצְחִי בִּי תְּמִימוּת
עַל הַצְּלָב
וְאָזוּב לָךְ דָּם
פִּיךְ,
דְּבַשׁ וְחָלָב.

שירה

משפט הדיבה

מרדכי אסקין

וְכָל אֲשֶׁר תִּלְחַשׁ בְּאָזְנֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ

וְגָרֵשׁ מִלִּשְׁכָּתְךָ כָּל דָּתָנִים אֲבִירָנִים

סַרְסוּרֵי בְּכוֹרָה מֻלְעָטִים מִנְּזִיד הַתַּקְצִיב

מִשּׁוּמִים וּבְצָלִים וּדְגַת קֶרֶן מִצְרַיִם הַחֲדָשָׁה

זוֹ הַמְּאַבֶּנֶת לְבָבוֹת מוֹשֶׁכֶת עָרְלוֹת לִכְרוֹת

בְּרִית שֶׁל טֻמְאָה עִם מַמְזֵרִי הָאֻמָּה

מְלַחֲכֵי חַמְגָּשִׁית מְפֻשְׁפָּשֵׁי כְּבִיסָה וְיַתּוּשֵׁי קַדַּחַת הָ’רַק לֹא’.

הַמְּצַחֲקִים סְבִיב נֵרוֹת נִשְׁמָתָם הָאֲבוּדָה

שֶׁיָּדָם בַּכֹּל אַף לֹא הִסְּסָה לִשְׁלֹחַ יָד

לְחַרְצֵף תֹּם יַלְדוּת אַבְנֵרִית יְאִירָהּ.

 

וְאַתָּה אִישׁ יְמִינִי אֲשֶׁר לֹא כָּרַע לֹא הִשְׁתַּחֲוָה

אַל תֵּחַת אֶל תִּירָא כִּי קָרֵב יוֹם קָרֵב יוֹם הַבּוֹחֵר

אֲשֶׁר הוּא לֵיל בַּלָּהוֹת לֵיל תְּפִלּוֹת אֲרֻכּוֹת

יִלְלַת וְלָדִימִיר זְאֵב מְצוּדָה

תְּלַכֵּד מַכַּבִּים לְטַהֵר חֲנֻכִּיַּת בַּלְפוּר מְחֻלָּלָהּ

תֵּל חַי תֵּל חַי הֵם נוֹהֲמִים בִּמְרוּצָה

יְלָדִים תֵּימָנִים אֲבוּדִים לַפִּידִים קִלְּשׁוֹנִים בִּידֵי אַלְמָנוֹת סֵזוֹנִים

מִמַּעֲמַקִּים מִמְּצוּלוֹת הֵן עוֹלוֹת אַלְטָלֵנוֹת טְרוּפוֹת

וְדִגְלָן הַלָּבָן שֶׁהָיָה לְשָׁנִי מִדָּם נִצּוֹלֵי קַפּוֹאִים –

שׁוּב יִהְיֶה לְחַד נֵס תְּקוּמַת הֶהָדָר הָאָדִיב הָאַכְזָר

הַשָּׂשׂ אֵלִי קְרָב אַחֲרוֹן בֵּין כַּחֹל וְלָבָן לְאָדֹם.

 

וּבְאֵיזוֹ רְגִישׁוּת וּנְחִישׁוּת נְכַנְּסֵם אֶל הַגַּיְא בֶּן הִנֹּם

כּוֹבָעִים חֲלִיפוֹת יִשְׁלְפוּ סַכִּינֵי שְׁחִיטָה וּמִלָּה לְהַקִּיזָם,

נַעֲרֵי גְּבָעוֹת גַּזֻּמְבּוֹת קֶלַע דָּוִד לְסוֹקְלָם

וְחַיּוֹת הַיְּעָרוֹת הַמִּתְבּוֹדְדוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ בֶּן פֶיְגֵעַ לַפִּידִים בְּיָדָם

כֻּלָּם מַמְתִּינִים לִשְׁמֹעַ הָאוֹת מִתּוֹתָח הַקָּדוֹשׁ בַּחֲצוֹת —

 

וּלְפֶתַע בִּקְצֵה הַחוֹמָה נִשְׁמַעַת זַעֲקָתוֹ

שֶׁל נְבִיא יִשְׂרָאֵל הַשְּׁנִיָּה מְחַיָּה עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת

פּוֹרֵץ דַּלְתוֹת תְּשׁוּבָה נְעוּלוֹת בִּדְמָעוֹת אַרְבַּע אִמָּהוֹת  –

אַךְ קוֹלוֹ לֹא נִשָּׁמַע רַק נַהֲמוֹת נַהֲמוֹת

נְקָמָה נְקָמָה.

 

וְרַק תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נְעָרוֹת אֻלְפָּנוֹת וְאוֹרוֹת מֵאֹפֶל בְּלִבָּן

עוֹצְמוֹת עֵינֵיהֶן וְשָׁרוֹת בְּנִגּוּן ‘חַם-לִבָּךְ’

“לְמַעַן אַחַי וְרֵעַי”

מַשְׁקוֹת עֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים מְנַגְּנִים הָרוֹעֶה מִבֶּרְדִּיצ’וֹב

לְהַצִּיל עֲדוֹת קֹרַח מִשְּׁאוֹל-

 

וְקוֹל שִׁירָתָם גּוֹבֵר וְהוֹלֵךְ

מַרְעִיד עוֹלָמוֹת כְּמוֹ חוֹמוֹת יְרִיחוֹ

מְכַתֵּת חֲרָבוֹת מַזְמֵרוֹת מֵסִיר אֲבָנִים מִלְּבָבוֹת

 

 

 

 

עַד אֲשֶׁר שִׁבְעִים זְאֵבִים וּכְבָשִׂים גּוֹעִים בִּבְכִיָּה

בְּנֵי רָחֵל וְלֵאָה נוֹפְלִים זֶה עַל צַוְּארֵי זֶה

בְּשִׁירַת הַמַּרְפֵּא הַקְּדוּמָה

מִיָּם סוּף

תֵּל חַי לְאֵל חַי–

 

וְתִזְדַּעְזֵעַ הָאָרֶץ ת”ק פַּרְסָה ת”ק פַּרְסָה

שָׁמַיִם נִפְתָּחִים בִּבְשׂוֹרָה מְתוּקָה:

 

“הִגִּיעַ זְמַן…

יא אַלְלָה אִתְּכֶם,

הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם,

עֲנָוִים”

שירה

הרים שטים לאיטם

אדוה מגל כהן

וְהָאָרֶץ  קְטַנָּה, גְּדוֹלָה מִסַּךְ כָּל פּוֹלִיטִיקֵאָה

לוּחוֹת טֶקְטוֹנִיִּים נָעִים בְּנַחַת גַּם הַבֹּקֶר כְּשֶׁהָרַדְיוֹ

מְדַוֵּחַ עַל עוֹד מַשְׁבֵּר קוֹאָלִיצְיוֹנִי בַּדֶּרֶךְ לְמֶמְשָׁלָה חֲדָשָׁה,

הֶהָרִים שָׁטִים לְאִטָּם, מֵהַשֶּׁבֶר הַסּוּרִי וְעַד הָאַפְרִיקָאִי,

מִדְּרוֹם טוּרְקִיָּה וְעַד טַנְזַנְיָה וְעַד מוֹזַמְבִּיק, וְעַד פְּרִיחַת עַכְנַאי יְהוּדָה

בַּבִּקְעָה וְעַד הָרֶגֶב הַצָּחִיחַ הַסָּדוּק בָּעֲרָבָה.

 

פַּעַם בַּצָּבָא, בְּצֹמֶת מַשְׁאַבֵּי שָׂדֶה בַּנֶּגֶב עָזַבְתִּי אֶת הַמַּאֲהָל

שֶׁל הַחֲטִיבָה וְהִרְחַקְתִּי לִתְלוּלִית הַחֹל הַנּוֹדֵד, לְהַבִּיט אֵיךְ

בָּאֹפֶק הַיּוֹם נָסוֹג. בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת זִהִיתִי תַּחַת מַעֲטֶה יֹשֶׁן מַטְבֵּעַ

שֶׁל עֲשָׂרָה מִיל. אוּלַי הָיָה שֶׁל חַיָּל בְּרִיטִי, אוּלַי אֲפִלּוּ פָּרַשׁ

אוֹסְטְרָלִי. נִרְאָה שֶׁנִּשְׁמַט מִכִּיסוֹ עַל הַגִּבְעָה הַחוֹלִית

כְּשֶׁעָצַר בְּדַרְכּוֹ בַּמִּלְחָמָה.

 

מֵאָז נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה הַהִיא, מֵאָז בָּאוּ אֲחֵרוֹת. מֵאָז

קָמוּ וְנָפְלוּ אֵין סְפֹר מֶמְשָׁלוֹת. הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּלוּלִית הַחֹל

נָסוֹגָה בְּנַחַת מִדְבָּרִי גַּם בְּסוֹפוֹ שֶׁל הָעֶרֶב הַהוּא. גַּם בְּסוֹפוֹ

שֶׁל הָעֶרֶב הַזֶּה.

שירה

דמוקרטיה?

יהורם גלילי

דֵּמוֹקְרַטְיָה? (חלק 1)

 

* שָׁדַיִךְ נָכוֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ

וְאַתְּ עֵירֹם וְעֶרְיָה

עַל מְנוֹרַת הַמִּקְדָּשׁ הַמְּחֻלֶּלֶת

בִּידֵי שָׂרִים גּוֹזְרֵי גְּזֵרוֹת.

 

לֹבֶן הַפֶּרַח, שֶבּוֹ אוֹחֶזֶת יָדֵךְ,

מַחְוִיר לְנֹכַח הַכָּחֹל-לָבָן

שֶׁל הַדֶּגֶל הַשָּׁמוּט מֵעַל

שִׁבְעָה קָנִים דְּהוּיִים.

 

אֶת חָזֵךְ כִּסִּית בְּדֶגֶל הַמַּהְפֵּכָה

נֹכַח מַבָּטִים מְבֻיָּשִׁים שֶׁל

הֲמוֹנֵי אָדָם, הַמְּבַקְּשִׁים

דֵּ מ וֹ קְ רַ טְ יָ ה!

 

* תיאור זה מבוסס על פרק ט”ז, פסוק ז, בספר יחזקאל.

 

 

דמוקרטיה? (חלק 2)

 

* וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדְךָ

וְרָבִיד עַל גְּרוֹנְךָ –

מֵהַבֶּרֶךְ שֶׁל הַשּׁוֹטֵר,

הַחוֹנֶקֶת אֶת נְשִׁימָתְךָ.

 

כְּבוֹדְךָ רָמוּס עַל הַמִּדְרָכָה,

שֶעָלֶיהָ צָעֲדוּ אַלְפֵי בְּנֵי אָדָם.

מֵעָלֶיךָ מַדֵּי זַיִת מַבְרִיקִים

מוּל מְנוֹרַת שִׁבְעַת הַקָּנִים.

 

בַּמַּסֵּכָה הַשְּׁחֹרָה, שֶׁכִּסְּתָה

אֶת פָּנֶיךָ מֵהַנְּגִיף הַמְּאַיֵּם,

זוֹעֲקוֹת אוֹתִיּוֹת אֲדֻמּוֹת-

דֵּ מ וֹ קְ רַ טְ יָ ה!

 

*מילים אלו מבוססות על פרק ט”ז, פסוק יא, בספר יחזקאל.

שירה

D9

מרדכי אסקין

 

1. אריק

 

 

הָיִיתִי בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה אָז
כְּשֶׁרָצְחוּ לִי אֶת הַגִּבּוֹר
מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל מִסּוּאֵץ
שֶׁהֶעֱבִיר הַטַּנְקִיסְטִים שֶׁלָּנוּ לְאֶרֶץ גֹּשֶׁן לִנְקֹם יְלָדִים מֻשְׁלָכִים לַיְּאוֹר.

 

בִּרְגִישׁוּת וּנְחִישׁוּת רָצְחוּ לִי אוֹתוֹ
בְּאִפּוּק שֶׁל כּוֹחַ אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִפְסַקְתִּי לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִתְפּוֹצֵץ
הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁלֹּא יִתְפּוֹצֵץ.

 

וּפַעַם אַחַת חָלַמְתִּי חֲלוֹם עַל
אֶתְרוֹג רָקוּב תָּלוּי
בֵּין מֵי סוּאֵץ לְחוֹלוֹת יַמִּית
גּוּשׁ אֱמוּנָה
וְגוּשׁ קְטִיפַ
ה רַכָּה
מַמְלַכְתִּית כָּזוֹ כְּתֻמָּהּ
וֶהֱיוֹת וְיֵשׁ לִי קֶטַע וִיזוּאָלִי
אָז הַכָּתֹם יָשָׁר רִפְרֵר לִי אֶת
הָאֵשׁ שֶׁל הַתְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי
בַּת אַלְפַּיִם שָׁנָה.

 

סוֹפוֹ שֶׁל חֲלוֹם הִתְעוֹרַרְתִּי בְּבֶהָלָה
מִצְּרָחוֹתָיו שֶׁל טִיטוּס הַמְּפֻיָּחוֹת:

“אַתֶּם הַבָּאִים בִּשְׁעָרַי:
אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד בָּכֶם, לֹא תִּכְבֶּה”.

 

 

 

2. כיסופים

 

 

הָיִיתִי בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה אָז
כְּשֶׁהָיוּ בִּי כִּסּוּפִים
רָאִיתִי עֲרָבוֹת בּוֹכִיּוֹת כְּמוֹ בְּכִפּוּר
כּוֹרְעוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת מְנַשְּׁקוֹת
זֶפֶת קְדֵשָׁה טְרִיָּה מְצֻלֶּקֶת בּוּלְדּוֹזֶר.

 

רָצִיתִי לִטְעֹם אוֹתָהּ גַּם
בִּרְגִישׁוּת
מִיָּד יָרַקְתִּי
בְּטֶרֶם תָּקִיא הָאָרֶץ אוֹתִי אָקִיא אוֹתָהּ מֵעַצְמִי שֶׁהֲרֵי
לִטְעֹם אוֹתָהּ אֶפְשָׁר רַק
בִּנְחִישׁוּת.

 

הָיָה בִּי מִין אֵרוֹס טָהוֹר כָּזֶה
עוֹד לֹא יָדַעְתִּי שֶׁבָּאתִי
מִטִּפָּה סְרוּחָהּ
רַק רָצִיתִי לְהַרְשִׁים אוֹתָן,
שָׁלַפְתִּי אוֹלָר גָּנוּב לְהַנְשִׁים אֶת
גַּלְגַּלֵּי הָאוֹטוֹבּוּס
אַךְ הֵם הָיָה לָהֶם אִפּוּק וְכוֹחַ
לִדְרֹס אֲבָנִים וְלֵב אָדָם אָז נִשְׁבַּר
הַלַּהַב,
נִשְׁבַּר.

 

וְהָיְתָה שָׁם אַחַת שֶׁרָאֲתָה אוֹתִי
מֵהַחַלּוֹן חִיְּכָהּ אֵלַי בְּעֶצֶב
עַד הַיּוֹם אֲנִי לוֹחֵשׁ לָהּ:

 

“הָיִיתִי רַק בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה, אֲהוּבָתִי.
לֹא הָיָה לִי אָז
D9”.

שירה

גולגולתא

מרדכי אסקין

לְאַט לְאַט עוֹד דּוּנָם וְעֵז
תִּהְיוּ לְרֹב דּוֹמֵם
מֵרֹב חֲרָדָה לְזַהֵם סְבִיבָה
צֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵיכֶם יִהְיוּ לְבַטָּלָה
זְרוּקִים בְּפַח מִחְזוּר שֶׁל אֶמְצְעֵי הַמְנִיעָה.

 

וּמוֹעֶצֶת הָעָם הַזְּמַנִּית (עַד יָבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ)
שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַשְּׁנִיָּה תָּקִים וַעֲדַת חֵרוּם לִבְדִיקָה
אֵיךְ לֹא נִשְׁכַּח
אֵיךְ לֹא נִסְלָח:
מַמְזֵרִי אֻמָּה אֲדֻמָּה גּוֹזְלִים סֶרְטִיפִיקָטִים מִיְּדֵי זוֹעֲקֵי ‘שְׂרֵפָה אַחִים’,
עוֹרְכִים צֵיד אַחִים
יוֹרִים בְּנִצּוֹלֵי קַפּוֹאִים עַל סִפּוּן נֶשֶׁק לַיְּהוּדִים
נֶאֱחָזִים בִּדְגָלִים לְבָנִים
סְרָטִים כְּתֻמִּים מֻכְתָּמִים
בְּדַם גֻּלְגָּלוֹת מְנֻפָּצוֹת שֶׁל יַלְדֵי עַמּוֹנָה בַּגְּבָעוֹת
חֲיָלוֹת צְעִירוֹת נִמְכָּרוֹת לְשָׁבֶּ”ס רוֹצְחֵי יְלָדוֹת
לוֹבְשֵׁי הַגְּלִימוֹת הַשְּׁחֹרוֹת
שׁוֹתְקִים הִסְתַּנְּנוּת גּוּפָן שֶׁל נְעָרוֹת וּזְקֵנוֹת
בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל הָעִיר הָעִבְרִית הָרִאשׁוֹנָה
לְחַפּוֹת לְחַפּוֹת לְחַפּוֹת
לְשַׁנֵּן בְּקוֹל אֶלֶף, אַלְפַּיִם,
אַרְבַּעַת אֲלָפִים בֵּינְתַיִם.

 

אֲבָל מָה נַעֲשֶׂה מָה יִהְיֶה עִם זֶה
שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים צַמְרִירִים רַכִּים
כְּמוֹ מַבָּט אַחֲרוֹן שֶׁל הֶבֶל לוֹחֵשׁ לְקַיִן בְּכוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים
“אוֹהֵב אוֹתְךָ אָחִי”
שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁהַלָּז הִשְּׁפְּרִיץ מוֹחוֹ עַל אַדְמַת מְדִינָה.

 

 

 

 

שירה

כותבים אהבה בסכין

יוסף עוזר

יֵשׁ בְּרִית בֵּין שְׁתֵּי הַלְּשׁוֹנוֹת

רַק בִּנְשִׁיקָה לְשׁוֹנוֹת כּוֹרְתוֹת בְּרִית.

וְיֵשׁ בְּרִית כְּרוּתָה לִשְׁנֵי הַתִּינוֹקוֹת.

רַק יִרְאֵי אֱלֹהִים חוֹתְכִים אֶת

אֵבֶר הַהַפְרָשָׁה וְהַהִזְדַּוְּגוּת,

כּוֹתְבִים אַהֲבָה אֲיֻמָּה בְּסַכִּין.

וּוַאלְלָה אֶל עַאוִ’ים!

 

יֵשׁ בְּרִית בֵּין שְׁתֵּי הַלְּשׁוֹנוֹת.

יֵשׁ בְּרִית מִלָּה בַּמִּילָה.

וְלָכֵן הֵם אוּלָי יִתְפַּיְּסוּ

שְׁנֵי הַמְּפַגְּרִים, לְהָבִין,

שֶׁיֵּשׁ בְּרִית בֵּין שְׁתֵּי הַלְּשׁוֹנוֹת

וְהַסַּכִּין שֶׁחוֹתֶכֶת תַּסְכִּין

לִכְרוֹת, כַּמָּה מוּזָרָה הָעִבְרִית:

“לִכְרוֹת בְּרִית שָׁלוֹם”.

וּוַאלְלָה אֶל עַאוִ’ים!

 

מַאי וּמַיִם. סוּאָל וּשְׁאֵלָה.

דָּם וְדָם. אַלְבּ וְלֵב.

שֵׁם וְאְשְֹם. מוֹת וּמָוֶת

חַארְבּ וְחֶרֶב. סַלַאם וְשָׁלוֹם

הַמּוֹהֵל מַגִּיעַ. הַבְּכִי יָדוּעַ מֵרֹאשׁ:

הָעָרְלָה. חָיָה וְחַיִּים.

כּוֹתְבִים אַהֲבָה בְּסַכִּין.

וּוַאלְלָה אֶל עַאוִ’ים!

 

18/07/22

אסופת אורי זוהר

אור אשר זהר

יפעת ישראל

אוֹר אֲשֶׁר זָהַר
בַּחֲשֵׁכָה
בֵּין יָם הַמֶּלַח לְתֵל אָבִיב
בֵּין תֵּל אָבִיב לִירוּשָׁלַיִם
בֵּין יְרוּשָׁלַיִם לַכִּנֶּרֶת
בֵּין כִּנֶּרֶת לִמְטוּלָה
שָׁם הַלֵּב
נוֹזֵל מִן הַחֶרְמוֹן
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת
וּבְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ
מְבַקֵּשׁ לְמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ
מֵעֵבֶר לְנָכוֹן אוֹ לֹא נָכוֹן
מֵעֵבֶר לְכָךְ אוֹ אַחֶרֶת
מֵעַל לְכָל הַסְּפֵקוֹת שֶׁבָּאִים לְלֹא הֶרֶף
לְיַשֵּׁב דַּעְתֵּנוּ הַנִּצַּחַת
בְּאוֹרוֹ שֶׁל הָאוֹר הָעוֹלֶה, שְׁנֵינוּ יַחַד
בַּנֵּץ הַזֶּה,
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה קָם
לִבֵּנוּ מִשֶּׁכְּבָר הִתְעוֹרֵר

 

לְשַׂחֵק בִּבְאֵר שֶׁבַע
וְגַם בְּתֵל אָבִיב
חִטָּה זְהוּבָה בֵּין כֹּל הַיָּרֹק הַזֶּה
מְגַעְגַּעַת תָּדִיר
לַכִּסֵּא הַנּוֹחַ הַזֶּה
לְחַיֵּךְ נִשְׁמָתִי אֵלֶיךָ
וְכָל הָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת הַזּוּ
עַל מִזְבֵּחַ קִנֵּאתִי
מְרַקֶּדֶת
שְׁאַף אַחַת לֹא תִּקְרַב אֵלֶיךָ מִלְּבַדִּי
בִּנְשִׁימוֹת סְדוּקוֹת
בֵּין פֶּצַע לְפֶצַע
אַתָּה מַגְלִיד לְמוּלִי
וַאֲנִי שֶׁבְּרֵיחַ יָדַעְתִּי אוֹתְךָ
דַּלְתְּךָ אַל תִּסְגֹּר
שְׁחַרְחֹרֶת
עֵינַיִם יוֹקְדוֹת
שְׂפָתַי מְמַלְמְלוֹת רָזִין דְּרָזִים
לָשׁוּב אֵלֶיךָ
הִנֵּה
אָנוּ אֶל הַנֶּצַח מוּרָמִים

 

אוֹרִי שָׁב וּמִתְמַעֵט
בְּחָזֳרָתִי אֶל דּוּכָן הַנֶּאֱשָׁמִים
אֵין בַּדִּין הַזֶּה כָּל אֱמֶת
הַסְתָּרָה עַל הַסְתָּרָה
בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה
יֶשְׁנָם שְׂבֵעֵי פָּנִים
תּוֹרָה אַחַת וִיחִידָה
מָה לִי בַּשֶּׁקֶר הַזֶּה לְדַמֵּם
חֶזְיוֹן תַּעְתּוּעִים
מֻנְחַת כָּאן עַל קְדֵרַת אַהֲבָתְךָ הַמְּרַצֶּדֶת
בֵּין קַרְנֵי הֶחָמָה לְקַרְנֵי הַלְּבָנָה הַמְּשׁוֹבֶבֶת
לִבִּי תָּמִיד הָיָה פֹּה
מִשְׁתַּנֶּה לְקֶצֶב פְּעִימוֹתֶיךָ
מָתַי תַּחְזִיר לִי פָּנִים
מִבְּלִי לָלֶכֶת אָחוֹר
שָׁם יָבַשׁ הָעֵשֶׂב
שָׁם נִמּוֹל צֹאנִי
עֵת תָּשׁוּב תְרַחֲמֵנוֹ
מִתְרוֹנֵן הוּא בְּרַחְמִי

אסופת אורי זוהר

ישחקו הנערים

שושנה קרבסי

״הָבָה יְשַׂחֲקוּ הַנְּעָרִים לְפָנֵינוּ!״

נַעֲרֵי הַדּוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ כָּאן

יַלְדֵי הַשֵּׁמוֹת הַיָּפִים:

“אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי

זַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר”,

שֵׁמוֹת לְלֹא עָבַר זוּלַת קַלּוּת רַגְלַיִם

מִגָּלוּת וּמִכֹּבֶד שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,

טוֹפְפֵי חוֹלוֹת זָהָב

וּשְׁבִילֵי קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים.

 

הָבָה יְשַׂחֲקוּ הַנְּעָרִים לְפָנֵינוּ

בִּמְשׁוּבָתָם הַחִנָּנִית,

כָּאן יִצְבְּטוּ תַּחַת, שָׁם יִצְבְּטוּ פִּטְמָה

יָצִיצוּ יַשְׁפְּרִיצוּ, יַשְׁרִיצוּ

תַּחַת לְמִזְבְּחוֹת בְּחוֹפֵי הַזָּהָב

וּבַכִּכָּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּעִיר הָעֲתִידִים הַלְּבָנָה,

בָּהּ הַדָּת הַיְּחִידָה הִיא דַּת הַחִלּוּן

צָחָה כְּטַלִּית וְחַפָּה מֵאֱלֹהִים.

 

“וְחָלְלוּ, וְחוֹלְלוּ לְפָנֵינוּ

וְשָׁחֲקוּ יְלָדִים יְפֵי בְּלוֹרִית שֶׁלָּנוּ “,

שֶׁתִּהְיוּ אֲחֵרִים עַל פָּנֵינוּ.

 

דּוֹר דּוֹר וִילָדָיו הַמְּחוֹלְלִים

וְעַתָּה יַלְדְּכֶם שֶׁלָּכֶם מְחוֹלְלִים לִפְנֵיכֶם וּלְפָנֵינוּ

וְהֵם עוֹד הִרְחִיקוּ נְדֹד

סוֹגְדֵי אֱלִילֵי “הָאֲנִי”

שׁוֹכְחִים גַּם אֶת שֶׁאֵין לִשְׁכֹּחַ

וּמַתִּירִים אֶת כָּל שֶׁאָסוּר.

 

מָה נוֹרָא הַמְּחִיר שֶׁל “הֲשָׂחֲקוּ” הַזֶּה

עֵת נָסִיט מַבָּטֵנוּ הַנִּדְהָם מִמְּחוֹלָם הָאֶקְסְטָטִי,

בּוֹ הֵם מְלַטְּפִים וּמְלַקְּקִים אֶת גּוּפָם

בְּאַהֲבָה עַצְמִית אֵין סוֹפִית.

 

שְׁבִילֵי הָאֹרֶן וּקְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים

אָבְדוּ זֶה מִכְּבָר

הָיוּ לְבָּרִים הַמְּקַדְּשִׁים תַּרְבּוּת סַמֵּי אֹנֶס,

מִצְווֹת סִיּוּם הַלַּיְלָה בְּאֵיבְרֵי אִשָּׁה,

שְׁוֵָקֵי בַּשַׂר בְּרֹאשׁ חוּצוֹת,

אֵבָרִים גְּלוּיִים תְּלוּיִים עַל מְנוֹרָה וְדֶגֶל

וּכְבָר מְאֻחָר לָנוּ לִשְׁלוֹת אֶת בָּנֵינוּ וּבְנֵי בָּנֵינוּ

מֵהַמָּחוֹל אֲשֶׁר צִוִּינוּ.

 

אָבוֹת הֶאֱכִילוּ בְּנֵיהֶם בֹּסֶר

וְהֵם בּוֹכִים מַכִּים כָּעֵת עַל חָזָם שֶׁקָּהָה:

“שׁוּבוֹ בָּנִים… יֵשׁ אֱלֹהִים יֵשׁ אֱלֹהִים!”

 

אֲבָל יְלָדֵינוּ, וְיַלְדֵיהֶם מְבוּלְקֵי הָרַגְלַיִם

עוֹשִׂים רַק אֶת מָה שֶׁהִטַּפְנוּ:

מְחוֹלְלִים וְעָפִים

וְלֹא מִפְּאַת שֶׁצִּמְּחוּ לְעַצְמָם כְּנָפַיִם

אֶלָּא כִּי לֹא נִמְצְאָה לָהֶם

רִצְפָּה אֵיתָנָה תַּחַת רַגְלֵיהֶם.

 

עָפִים וּמְחוֹלְלִים

מְחַלְּלִים וְנִדָּפִים.

אסופת אורי זוהר

וַאֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי נֶצַח

חנה נקי
יַעֲשׂוּ-עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לְמַסֵּכָה. וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר, אֹכֵל עֵשֶׂב. (תהלים, קו)

 

אֲנִי יוֹדַעַת
יְמֵי הַזָּהָב הָאֵלֶּה הֵם פָּשׁוּט גַּעְגּוּעַ.
מְיַשֶּׁרֶת אֱמֶת שֶׁעִגַּלְתֶּם
מִכָּל תַּכְשִׁיטַי שֶׁעָנְדוּ עָלַי הַשָּׁנִים.
אֵיךְ קִשְּׁטוּ אוֹתִי בַּשֶּׁקֶר
וְלִמְּדוּ אוֹתִי לְהִתְפַּלֵּל עַל שֶׁיֹּאבַד
וּבְיֻמְרָה מְחֻפֶּשֶׂת עֲנָוָה הִכְרִיזוּ –
רַק נָבִיא מִתְגַּעְגֵּע.

 

אֶת שֶׁלָּךְ הַצְנִיעִי בְּקוּפְסוֹת.

 

לָמַדְתִּי לִשְׁתוֹק.
גְּלִימוֹת כְּהֻנָּה הָיוּ לִי יְמֵי הַזָּהָב
לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶן בְּעֵת הַהַקְרָבָה.
הֲלֹא אֶת זִבְחֵיכֶם שָׁאַלְתִּי לְהָבִיא, וִיכֻפַּר
אַךְ מְמָאֲנִים הֱיִתֶם לְהַרְכִּין הָרֹאשׁ
– וַאֲנִי אֶת דָּמְכֶם הָזִיתִי.
מְבַקֶּשֶׁת בִּשְׁתִיקָה – רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
שֶׁיַּגִּיע כִּפּוּר
שֶׁיִּצָּבְעוּ הַיָּמִים בְּלָבָן.
שֶׁאוּכַל לְהִתְפַּשֵּׁט מִכָּל קְלִפּוֹתֵיהֶם
לְהִכָּנֵס לִפְנָי וְלִפְנִים בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֵין קוֹל
יֵשׁ רַק עוֹנֵה
לְאַחוֹת בְּדִמְעוֹתַי אֶת הַלּוּחוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ
כְּשֶׁהֶאֱמַנּוּ – הָאֱמֶת צְרִיכָה לְבוּשׁ.

 

לָבוּשׁ.
בַּת, מֶלֶךְ פְּנִימָה! לִמַּדְתָּנִי.
וְהֵם שֶׁלַּעֲגוּ, הִתְחַנְּנוּ שֶׁאָנִיחַ לַשְּׁכִינָה
לְהִמָּשֵּׁךְ אֶל הַכֵּלִים שֶׁאֵינִי.
שֶׁאֵין עַל רֹאשִׁי כֶּתֶר מַלְכוּת
שֶׁאֵין בְּתוֹכִי יָ-הּ.
אֵיךְ בְּנִיתֶּם מִקְדָּשִׁים וּשְׁכַחְתֶּם הַקֹּדֶשׁ
מַטְמִינִים רָאשֵׁיכֶם בַּחוֹל
וְלִמַּדְתֶּם אֶת הַכֹּל לְהִתְאַיֵּן וּלְחַפֵּשׂ חֻמְרוֹת חֻמְרוֹת
שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַרְכֶם בְּיֶדְכֶם.
וַאֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי נֶצַח
וְקִבַּלְתִּי שְׁקָרִים עַל מַגָּשׁ שֶׁל זָהָב.

 

אֵינִי נְבִיאָה, אַךְ הִנְנִי יוֹדַעַת
יְמֵי הַזָּהָב הָאֵלֶּה הֵם פָּשׁוּט גַּעְגּוּעַ
לְתוֹרָה לֶאֱלוֹקִים לְאֵשׁ
לְאַהֲבָה תְּפֵלָה בְּחֶסֶד.
אַתֶּם – מְקֻשָּׁטִים לַשָּׁוְא
לִבְּכֶם לְמוּד פְּחָדִים לֶאֱהוֹב
לְמוּד פְּחָדִים לְהַרְגִּישׁ
מִתְיָרֵא מִן נְקוּדָה פְּנִימִית זוֹהֶרֶת שֶׁל קְדֻשָּׁה.
הֲרֵי אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בַּיֹּפִי.
וַאֲנִי עַל צַוָּארִי מַחֲרֹזֶת דְּמָעוֹת שֶׁבָּכִיתִי
תְּפִלּוֹת שֶׁלָּמַדְתִּי לִקְשֹׁר לַצַּדִּיק
עֲנָוָה מְטֻבֶּלֶת בְּשִׂמְחַת אֱמוּנָה
מְיַשֶּׁרֶת אֱמֶת שֶׁעִגַּלְתֶּם

בְּגַעְגּוּעַ בּוֹעֵר

 

לַשְּׁכִינָה.

 

אסופת אורי זוהר

חנה נקי
לָאו כָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ,
אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ עוֹלָה אֶל הַמֶּלֶךְ
וְלֹא נִשְׁאָר אָז עִם הַגּוּף, רַק רְשִׁימָה אַחַת,
שֶׁהִיא מִדַּת הַחַיִּים שֶׁל הַלֵּב.
(זוהר, לך לך, פג.)

 

*

 

אֲנִי עוֹרֶכֶת רְשִׁימוֹת אֲרֻכּוֹת

בְּלִבִּי

כָּל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ עָלַי בַּחֹשֶׁךְ

כָּל הָרְגָעִים הָרְחוֹקִים

מִן הַמֶּלֶךְ.

כַּמָּה בִּקַּשְׁתִּי אָז לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו

וְלֹא יָדַעְתִּי: רַק בַּלַּיְלָה. רַק בַּלַּיְלָה

אֶפְשָׁר לָלֶכֶת אֵלָיו.

 

אֶפְשָׁר

לֹא נִשְׁאַרְתִּי עִם הַגּוּף מֵעוֹלָם

הָרוּחַ. הַטֶּבַע.

לֹא הֶאֱמַנְתִּי לַלֵּב שֶׁיִּשָּׂא אוֹתִי

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל שֶׁבַע

נִמְלַטְתִּי לְמַעְלָה הַרְחֵק

מִשְּׁאֵרִית הַחַיִּים.

וְלֹא יָדַעְתִּי: לְכָל דָּבָר מִדָּה.

 

(גַּם קֵץ לַחֹשֶׁךְ בָּא.

גַּם נַפְשִׁי בַּנְּבִיאִים

גַּם אֲנִי בֵּין הַחַיִּים

וְלֹא אֵדַע).

אסופת אורי זוהר

שאלות שרציתי לשאול את ר’ אורי ולא הספקתי

עדן אביטבול
“רציתי לשאול, מה היחס של הרב, לרב, קודם שהיה רב?” (אביתר בנאי בשאלה לרבי אורי זוהר מתוך סרטון יוטיוב)

אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?
אֵיךְ זֶה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לִהְיוֹת?

 

הָרַב זוֹכֵר אֶת הַקָּאט?
הָרַב בֶּאֱמֶת זוֹכֵר אֶת הָרֶגַע שֶׁל הַקָּאט?
(הֶרֶב יַעֲנֶה לִי בְּתוֹר בַּמַּאי לֹא בְּתוֹר רַב)

 

(שְׁאֵלָה רֵטוֹרִית:)
הָרַב מִתְגַּעְגֵּעַ?
הָרַב בֶּאֱמֶת לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ?
לְמָה הָרַב כֵּן מִתְגַּעְגֵּעַ?
לְמָה הָרַב הֲכִי מִתְגַּעְגֵּעַ?

 

עֲדַיִן יֵשׁ לָרַב יֵצֶר הָרַע?
יֵשׁ לָרַב עֲדַיִן יֵצֶר הָרַע בֶּאֱמֶת?
אֵיזֶה סוּג שֶׁל יַחֲסִים יֵשׁ לָרַב עִם הקב”ה?
יִרְאָה? אַהֲבָה? יִרְאָה וְאַהֲבָה? אַהֲבָה וְיִרְאָה?
(הָרַב לֹא חַיָּב לַעֲנוֹת)

 

מָה הַשִּׁיר שֶׁהָרַב הֲכִי אַהַב?
מָה הַשִּׁיר שֶׁהָרַב הֲכִי אוֹהֵב?
אֵיזֶה סֶרֶט הָרַב הֲכִי אַהַב?
אֵיזֶה סֶרֶט הָרַב מַמְלִיץ לִרְאוֹת?
(שׁוֹאֵל בִּרְצִינוּת)

 

הָרַב אוֹהֵב לִלְמֹד תּוֹרָה, נָכוֹן?
הָרַב בֶּאֱמֶת אוֹהֵב לִלְמֹד תּוֹרָה, נָכוֹן?

 

זוּ לֹא מְתִיחָה הָרַב, נָכוֹן?
זוּ בֶּאֱמֶת לֹא מְתִיחָה?

 

הָרַב רוֹצֶה תֵּה?

אסופת אורי זוהר

הרמז

דוד לידר

סִפַּרְתִּי פַּעַם לְרַב מְקוֹמִי עַל כָּךְ וְעַל כָּךְ,

מְעַט חִיֵּךְ, הֵנִיף יָדוֹ בְּבִטּוּל וְאָמַר: כֻּלָּנוּ בַּדֶּרֶךְ, דָּוִיד, גַּם אֲנִי.

 

נִזְכָּר בְּרַב חָשׁוּב אַחֵר מֵעֲבָרִי.

לוּ הָיָה אוֹמֵר לִי מִשְׁפָּט פָּשׁוּט זֶה

וְאוּלַי אָמַר וְלֹא הִשְׁגַּחְתִּי בַּדָּבָר.

נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ קִבֵּל אוֹתִי בְּבֵיתוֹ בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת,

הֵבִיא לִי שְׁקֵדִים מִטְּבֶרְיָה, “סְגֻלָּה גְּדוֹלָה, דָּוִיד”,

אֵיךְ כְּשֶׁאָמַרְתִּי דְּבָרִים בִּסְעוּדַת פּוּרִים –

נֶעֱמַד לְפֶתַע וְהִשְׁלִיךְ אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן לַקִּיר

וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי הָרֶמֶז.

 

אֵיךְ רָקַדְנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה בִּרְחוֹב רָשִׁ”י בִּירוּשָׁלַיִם וּלְפֶתַע נֶעֶצְרָה מַשָּׂאִית

וְנַהָג בַּעַל חָזוּת עֲרָבִית נִשֵּׁק אֶת הַסֵּפֶר, וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי הָרֶמֶז.

 

נִזְכָּר שֶׁיָּשַׁבְתִּי עִם הָרַב בְּמִטְבַּח בֵּיתוֹ

וְהֵכִין לִי קָפֶה וּלְעַצְמוֹ אִינְגְלִישׁ טִי.

סִפֵּר לִי בְּחִיּוּךְ שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ עָבַד כְּבַּרְמֶן בְּפָּרִיז

וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי הָרֶמֶז

 

וְאִלּוּ רַק הָיִיתִי מֵבִין –

כַּמָּה רַב הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינַי.

אסופת אורי זוהר

אבני הנגף

דוד לידר

רֶגַע רוֹדֵף רֶגַע בַּשַּׁלְוָה הַלֵּאָה – מִלִּים, רְמָזִים

וְנִזְכָּר בֶּחָסִיד שֶׁעָמַד בְּפֶתַח הַדֶּלֶת:

“אָמְרוּ לִי לְהָבִיא לְךָ נֻסַּח הַתְּפִלָּה הַזֶּה, הָרַב עוֹבַדְיָה הָיָה קוֹרֵא בּוֹ יוֹם בְּיוֹמוֹ”.

בְּסָלוֹן בֵּיתוֹ קִבֵּל הֶסְבֵּר עַל הַתְּפִלָּה, אָמַר שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִקְרֹא,

מְעַט נָבוֹךְ.

 

קָרָא פַּעַם עַל הַתְּפִלּוֹת הַמִּצְטָרְפוֹת לְנָּהָר וְעַל אַבְנֵי הַנֶּגֶף,

חָשַׁב עַל דּוֹדָתוֹ שֶׁלָּמְדָה בַּקּוֹנְסֶרְבָטוֹרְיוּם וְלֹא דִּבְּרָה עִם אִמּוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה,

שׁוּב וָשׁוּב הִתְעַלְּמָה מֵאֲחוֹתָהּ בָּרְחוֹב,

חָשַׁב, אִלּוּ רַק פַּעַם אַחַת לִפְנֵי מוֹתָהּ מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכָהּ יִתְרַכֵּךְ – כַּמָּה נְגִינָה תִּהְיֶה בְּכָךְ,

וַדַּאי כְּמוֹ אֶלֶף שַׁאֲגוֹת תְּפִלָּה שֶׁלּוֹ בְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה שֶׁל הָרַב עוֹבַדְיָה.

אסופת אורי זוהר

אני יפה

יוסי סוויד

וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו?

וַיֹּאמֶר אָנִי. יָפֶה בְּכָל־יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד

מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ

וַיֹּאמֶר לוֹ מִי־אָתָּה?

וַיֹּאמֶר יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן, בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו

וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי?

וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד־מְאֹד וַיֹּאמֶר יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצֵל וּגְבַהּ קוֹמָה

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל־הָאָרֶץ, בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי כִּי קָדוֹשׁ אָנִי

וַיֹּאמֶר ה’ קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא.

וַיִּגַּשׁ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ

וַיֹּאמֶר אֵלָיו עַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ

וְשַׁבְתָּ עַד־ה’ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ

אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ וְשָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרֶיךָ

וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ־יָיִן וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ, יָגֵל לִבָּם בַּה’

וַיִּשְׁמַע אֶת־הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו וַיִּיטַב בְּעֵינָיו

וַיְקַנְאֻהוּ כָּל־עֲצֵי־עֵדֶן אֲשֶׁר בְּגַן הָאֱלֹהִים, זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי

וַיִּשָּׁקֵהוּ

הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי

הִנְּךָ יָפֶה

אַף נָעִים

אסופת ל"ג בעומר

לדת־אש

איתן ש. דקל
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ אוֹיְבָיו נוֹפְלִים תַּחְתָּיו
שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשַׂמְתִּי מָקוֹם”.
ברכות ז, ב.

 

אֵיתָן, אֵשׁ, יוֹם־הֻלֶּדֶת. אֵיתָן

יוֹם־הֻלֶּדֶת־אֵשׁ, אֵיתָן, אֵיתָן, הֻלֶּדֶת־אֵשׁ

הַיּוֹם, הֻלַּדְתְּךָ, אֵיתָן הָאֵשׁ, אֵיתָן הַיּוֹם

יָבוֹא עַל הַלַּיִל הַזֶּה, נוֹפֵי גָּלִיל וַחֲשֵׁכָה

וּבְחַלּוֹנוֹת הָאוֹטוֹבּוּס הִשְׁתַּקְּפוּתְךָ וּתְמַלְמֵל

רְפָא־אֵל

רְפָא־אֵל

רְפָא.

 

אֵיתָן, עַל הָהָר אֵשׁ, וּבַחֲצַר הַבַּיִת אֵשׁ,

וְאַתָּה בַּדְּרָכִים. לֹא תַּגִּיעַ לְמֵירוֹן הַיּוֹם, לֹא תַּגִּיעַ לְבֵיתְךָ

וְאוֹטוֹבּוּס, וּמְקוֹמְךָ, נָע וּמִתְנַדְנֵד בַּעֲלִיּוֹת,

מֻקָּף אוֹיְבִים בַּזְּגוּגִיּוֹת. וְתָזוּעַ וְיָזוּעוּ הֵם

וְתִתְפַּלֵּל

וְתִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם.

 

כְּבִישׁ וּפָנָסָיו, מֵירוֹן וּבַיִת

אֳפָקָיו שֶׁל פַּס צָהֹב

רָצוֹא וָשׁוֹב.

אֵיתָן שִׁמְעוֹן

אַתָּה, וּשְׁתִיקָה שֶׁל תַּחֲנוּן רָטֹב,

מַזָּל טוֹב.

אסופת ל"ג בעומר

על הגורל היהודי, מפגש הדורות

בלפור חקק

הִזְמַנְתִּי אוֹתָם לְמִפְגַּשׁ הַדּוֹרוֹת

שֶׁיַּעֲשׂוּ אִתִּי חֶשְׁבּוֹן עַל הַגּוֹרָל הַיְּהוּדִי

וְעַל הַדָּם וְעַל שְׁתִיקַת מַלְאֲכַיָּא.

וְהֵם בָּאוּ.

וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת

וְיִסְבּוּן מִן דָּמָא וְיִתְּנוּן עַל תְּרִין סִפַּיָּא.

 

הֵם קָרְאוּ עִמִּי בְּסֵפֶר הַקּוֹרוֹת

עַל הָאֵשׁ שֶׁאָכְלָה  אֶת הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים

דַּף אַחַר דַּף

וַאֲנִי יוֹשֵׁב וְרוֹשֵׁם מִפִּיהֶם

כּוֹתֵב בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף.

סַבָּא רַבָּא צִיּוֹן נִמְצָא אִתָּם

כְּאַחַד הַמְּאוֹרוֹת.

לְנֶגְדָּם כּוֹתֵב אֲנִי שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת

תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי

תִּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי

כָּל יְמֵי הַדּוֹרוֹת וְסִפְרֵי הַקּוֹרוֹת

לֹא וִתַּרְתִּי עַל אַרְגְּמַן הַדָּמִים

בִּגְוִילֵי הָאֵשׁ וְהָעָם

לֹא וִתַּרְתִּי עַל הַשָּׁנִי, הַצֶּמֶר הָאָדֹם

מִדָּם.

 

עָמְדוּ שָׁם בְּמִפְגַּשׁ הַדּוֹרוֹת

גַּם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה אַהֲרֹן

יוֹסֵף דָּוִד וּשְׁלֹמֹה.

וְאָמְרוּ לִי דְּבָרָם אִישׁ אִישׁ לְפִי זְמַנּוֹ

לְפִי שְׁעָתוֹ, לְפִי יוֹמוֹ.

אָמְרָה מַקְהֵלַת הָאָבוֹת כְּמוֹ עוֹמֶדֶת

עַל בָּמָה גְּדוֹלָה שֶׁל דִּבְרֵי הַיָּמִים:

בִּקְרֹבַי אֶתְקַדֵּשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד

בְּקָרִיבָי אֶתְקַדַּשׁ  וְעַל אַפֵּי כָּל עַמָּא אֶתְיַקָּר.

רָעֲדוּ כָּל הַדּוֹרוֹת וְרָעַדְתִּי אֲנִי

וְנָגְעוּ דָּמִים בְּדָמִים.

 

דְּמָמָה הָיְתָה בְּכָל הַהֲוָיָה

וְשָׁתְקוּ מַלְאֲכַיָּא.

דְּמָמָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ

כְּאֵב וּבֶכִי וַחֲרוֹן.

וַיִּדֹּם אַהֲרֹן.

 

דְּמָמָה הָיְתָה בְּכָל הַהֲוָיָה

וְנָדַם גַּם סַבָּא צִיּוֹן.

אסופת ל"ג בעומר

להתאבל על מות ילד בשעטת המון בהר מירון

ערן צלגוב

מֵעוֹלָם וְעַד עַתָּה,

פֶּרַח אֵשׁ, רִמּוֹן עָשָׁן

הוֹרוּת וְאֵימַת הָאֱלֹהַּ,

מֵהַדְלָקַת הַמְּדוּרוֹת עַד אוֹרִאשׁוֹן

וְהַזְּמַן הַמִּזְדַּחֵל

שֶׁנִּכְרַך סְבִיב רֶגֶל הַגּוֹרָל

 

וְעָלֵינוּ עוֹד לְהִתְבּוֹנֵן שֵׁנִית

בַּדְּמָעוֹת הַמִּתְעַגְּלוֹת

וּבַאֲתָר תְּפִלַּת מַאֲמִינִים

הַאִם זֶה זְמַן לִקְרֹא קַדִּישׁ

אוֹ לְהִתְהַלֵּךְ בְּשֶׁקֶט

כְּאַחֲרוֹן הָעִבְרִיִּים

 

 

עַל מוֹת הַיֶּלֶד בְּשַׁעֲטַת קָהָל הָמוֹן

לֹא אֶזְעַק

לֹא אֶקְרַע קְרִיעָה

אֶת הַנְּשִׁימָה הָאַחֲרוֹנָה רַק אֵל יִשְׁמַע

וְעוֹד קִינָה

עַל תֹּם וּנְעוּרִים.

 

עָמֹק בֵּין הַמֵּתִים שׁוֹכֵב בֵּן יְהוּדִים

בֵּין חֲבֵרִים שֶׁטֶּרֶם

לְלֹא טַבַּעַת הַשָּׁנִים וְרַק אֲפֵלָה עָלָיו דּוֹרֶסֶת

בְּסוֹד שְׁחִיתוּת וְתַאֲוַת שִׁלְטוֹן

שֶׁל אִישׁ צָמֵא שֶׁמִּי יִתֵּן לֹא יִשְׁכַּח וְלָנֶצַח רַק יִזְכֹּר:
אַחֲרֵי הַמָּוֶת הָרִאשׁוֹן, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

 

 

 

                                                                        האסון במירון, אפריל 2021, בעקבות דילן תומס
                            A Refusal to Mourn the Death, by Fire, of a Child in London
אסופת ל"ג בעומר

ללא כותרת

דוד צחי

לְכָל הֶעָבָר הַיָּפָה שֶׁלִּי רֵיחַ כָּתֹם

לַמִּשְׂחָקִים שֶׁאָהַבְתִּי

לְקוֹרוֹת הַמִּטָּה שֶׁיָּשַׁנְתִּי בָּהּ יֶלֶד

לַמְּכוֹנִית הַיְּשָׁנָה שֶׁלָּנוּ

שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתָהּ אַהֲבַת אֱמֶת

שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּמַזְגָן

לְמַחְבָּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹנוֹת

רֵיחַ דַּפִּים בְּתוּלִים-

כָּתֹם. רֵיחַ הַשְּׁקִיעָה

פִלִיקׇס טוֹבֵעַ בְּקֶטְשׁוֹפּ

מִשְׁקָפֶיהָ שֶׁל סָבְתָא

הַבֹּשֶׂם שֶׁל סָבָא

הַשִּׁירִים הַמִּתְנַגְּנִים

בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת

רֵיחַ שֶׁמֶן הַזַּיִת שֶׁלָּךְ כִּי

עוֹר הַפָּנִים שֶׁל שְׁעוֹת הָעַרְבָּיִם

וְתַפּוּחֵי הָאֲדָמָה בָּעוֹף הַצָּלוּי

נִגְנָבִים בְּצֶבַע כָּתֹם בּוֹעֲרִים

מְדוּרוֹת לָג בָּעֹמֶר וּנְסִיעוֹת אֲרֻכּוֹת

חֲזָרָה מֵהַצָּפוֹן אוֹ בַּזְּרִיחָה

כְּתֻמִּים אוֹתָם הַיָּמִים

וּכְתֻמָּהּ אוֹתָהּ הַתְּמִימוּת.

 

אסופת ל"ג בעומר

קטע מתוך “פלמחים”

דלילה מסל גורדון
בערב ל”ג בעומר, כשטיילתי עם בייבי, חציתי את הכביש אל עבר בריכת הנוי שבכיכר, ועמדתי על המדרכה הצרה המקיפה את הבריכה עם דגי הזהב ופרח הלוטוס והצמחיה הירוקה, ולא בחציה השני של הכיכר, שבו סבך ירוק מכסה את הקרקע – שם לא עמדתי מפחד מנחשים.
הדג המת המתין על שפת הבריכה. בייבי ניסתה להסתיר אותו בכפותיה, כשומרת דבר מאכל, אבל לא הצליחה. והדג נותר מת על שפת הבריכה. שקערורית העין הריקה שלו בלטה לנגד עיני, במרכז הכיכר –
דג מת
בלי עין
עם חלל קעור כפופיק
על המעקה החלקלק.
שקערורית העין הריקה היתה בגודל של תפוז סיני.
לכן ציירתי למחרת את המפלץ מיץ’ – עם הנמשים הכתומים התלת-ממדיים, שנראים כמתפוזים סיניים – שיש לו עץ מלווה – עץ קטן של תפוזים סיניים שמלווה אותו לכל מקום – כמו הורה מלווה, להבדיל, שהוא משהו מאוד ישראלי – ומספק לו את הנמשים – למרות שמיץ’ הוא אמריקני.
***
הדג המת המתין על שפת הבריכה.
ומאוחר באותו הלילה התרחש האסון בהר מירון.
אלי אמר לי: “אני מאוד אהבתי את אבא שלי”.
ואחרי זמן מה, כשטיילנו בתל אביב, אמרתי לו: “ההורים שלך הם שני הרים”.
הצלע החסרה של אבא של אלי מתינוקות, בעקבות ניתוח שנאלץ לעבור – הבור שנפער בגב שלו מאז. (הוא שאל אותי אם ראיתי פעם את אבא שלו בלי חולצה. ואני חושבת שזה מוזר כי לאלי יש שקע במרכז בית החזה, ממש כחור).
אסופת ל"ג בעומר

ברבי שמעון אספתי

חנה נקי

 

בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָסַפְתִּי
אֶת כָּל הַלֵּילוֹת הַשְּׁחֹרִים שֶׁהָיוּ לִי.
עַל סַפְסָל אֶחָד מֵאֶבֶן
פָּרַשְׂתִּי אֶת כֻּלָּם.
אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת, הַגַּעְגּוּעִים וְהַשְּׁתִיקוֹת.
אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁלֹּא הִתְפַּלַּלְתִּי.
אֶת הָעֵינַיִם הָעֲצוּמוֹת שֶׁלִּי שֶׁהָיוּ פָּשׁוּט עֲיֵפוֹת עֲיֵפוֹת.
עָצַמְתִּי הַכֹּל עַל סַפְסַל הָאֶבֶן.

 

*

בְּמַעֲלֵה הָהָר נְחִירַת הָאוֹטוֹבּוּס נִשְׁמְעָה הֵיטֵב.
וַאֲנִי כְּמוֹ יוֹנָה נִפְלַטְתִּי מִמֵּעָיו אֶל הָאַסְפַלְט הַשָּׁחֹר שֶׁנִּצְבַּע בְּלֹבֶן.
קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ סִימָנוֹ לִי אֶת הַדֶּרֶךְ – כָּאן הַצַּדִּיק.
עֲיֵפוּת הַגּוּף עֲיֵפוּת הַחֹמֶר, וְהָרוּחַ בּוֹעֶטֶת בְּגֵוֵי: עָלִי לְמַעְלָה עָלִי.
רְחָשִׁים שֶׁל עֶרֶב.
חֲסִידִים מְזַמְזְמִים בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן.
חֲסִידִים רוֹקְדִים בְּרֹאשׁ מוּרָם.
סְפָרַדִּים זוֹרְקִים סֻכָּרִיּוֹת עוּגִיּוֹת נֵרוֹת בְּרָכוֹת. תֹּאכְלִי נְשָׁמָה. תְּבָרְכִי נְשָׁמָה. תַּלְתַּלִּים.
נַעֲרָה עִם צַמָּה אֲרֻכָּה מִסְתּוֹדֶדֶת.
נָשִׂים מְשֻׁגָּעוֹת. עֲטוּפוֹת. מִסְתּוֹבְבוֹת בִּבְעֵרָה קְפוּאָה בֵּין מִתְפַּלְלִים.

 

לְכָל צַדִּיק הַמְּשֻׁגָּע שֶׁלּוֹ.
כָּל צַדִּיק דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁאוֹסֵף אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק, כָּל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ.
לְרֶגַע עָצַמְתִּי עֵינַיִם
וְהִנֵּה אֲנִי בֵּינֵיהֶם.

 

רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה שָׁם בִּשְׁבִיל כֻּלָּם.
יָכֹלְתָּ לְהַרְגִּישׁ אוֹתוֹ מַקְשִׁיב לַתְּפִלּוֹת.
אֲפִלּוּ אֶת הָאִשָּׁה הַמְּשֻׁגַּעַת הוּא חִבֵּק, רַבִּי שִׁמְעוֹן.
יָכֹלְתָּ לְהַרְגִּישׁ אוֹתוֹ עוֹטֵף, עוֹטֵף חָזָק חָזָק אֵלָיו אֶת הָאֲוִיר וְהַמִּלִּים שֶׁהֻשְׁלְכוּ בּוֹ.

 

לוֹקֵחַ אֵלָיו אֶת כָּל הַדְּמָעוֹת.
רוֹקֵד אִתְּךָ אֶת הָרִקּוּד שֶׁרָקַדְתָּ.
מְחַכֶּה אִתְּךָ לַמִּנְיָן הַבָּא.
מִשְׁתַּטֵּחַ אִתְּךָ עַל הַפָּרֹכֶת הַכְּחֻלָּה.
אוֹחֵז בְּיַד שֶׁלָּךְ וּמַבְטִיחַ – זֶה בְּסֵדֶר. יִהְיֶה טוֹב.
אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת.

 

גַּם בִּשְׁבִילִי רַבִּי שִׁמְעוֹן
הָיָה. שָׁקֵט נֶאְדָּר אֲצִילִי. שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי דָּבָר לַעֲשׂוֹת,
רַק לְנַסּוֹת לְהַקְשִׁיב.
לִדְלוֹת אֶת עַצְמִי. לֶאֱסֹף אֶת הַכֹּל.
לָקַחַת גַּם אֵלַי מִן הָאֲוִיר הַזֶּה וּמִן הַלַּהַט.
הַלַּהַט שֶׁלֹּא הִנִּיחַנִי לַחֲלוֹם.
שֶׁלֹּא הִנִּיחַנִי לְהַתִּיר לְעַצְמִי – לִהְיוֹת כָּךְ, שְׁקֵטָה, רְגוּעָה.
מִתְהַפֶּכֶת בְּפָנִים מִתְהַפֶּכֶת בַּחוּץ, אֲבָל הַפַּעַם לְאַט.
בְּלִי הַמֵּרוֹץ לִהְיוֹת לַעֲשׂוֹת לִלְחֹם מִלְחָמוֹת.
רַק לִבְכּוֹת.
עַל הָרַגְלַיִם הָאֵלֶּה שֶׁדּוֹרְכוֹת בְּרִצְפַּת הַקֹּדֶשׁ,
וְלֹא מְסֻגָּלוֹת לַעֲמֹד.
עַל הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה
שֶׁלֹּא הִסְכִּימוּ לְהַחֲזִיק יוֹתֵר סִדּוּר.
עַל הַנְּשָׁמָה הַזֹּאת הָעֲיֵפָה שֶׁבִּקְּשָׁה
חִבּוּק וְעִטּוּף וּמִנְשָׂא.
עַל הַתְּחוּשָׁה הַזֹּאת הֲלֹא מְחַיֶּבֶת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכִּיר אוֹתָךְ
בִּפְנִים עַד הָעֹמֶק,
אֵיפֹה שֶׁיָּד רְטֻבָּה מֵעוֹלָם לֹא נָגְעָה.

 

וְנִרְטַבְתִּי נִרְטַבְתִּי לִי.
בְּתוֹךְ כָּל הָאָפֹר מַלְבִּין הַזֶּה שֶׁל מִדְרָכוֹת.
וְהַכָּחֹל זָהָב יָרֹק שֶׁנָּגַע בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
וְהַשָּׁחוֹר כָּתֹם רָחוֹק שֶׁנִּצְבְּעוּ בּוֹ הַשָּׁמַיִם.
בְּתוֹךְ כָּל הַגְּוָנִים הִתְעַרְבְּבוּ לָהֶן גַּם הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ שֶׁלִּי,

 

וַעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה נֶאֶמְרוּ בְּרַעַד בְּדֶמַע
בִּתְחוּשָׁה אֲבוּדָה שֶׁל תִּקְוָה.
שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן יִתְפֹּס אֶת הָעֹגֶן.
שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן יִתְפַּלֵּל.
שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן, בִּקַּשְׁתִּי.
בִּי כְּבָר לֹא נוֹתַר הַכֹּחַ
שֶׁשָּׁמוּר לַאֲנָשִׁים קְדוֹשִׁים.

 

*
הָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ כְּלִי לִנְטִילַת יָדַיִם.
עֲרָפֶל נָמוּךְ מְאֹד עַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים הַגְּבֹהִים.
אֵין מַסְפִּיק מָקוֹם בַּלֵּב לַעֲמֹד
מוּל יוֹפִי הָהָר. מוּל אֵימַת הָעֵמֶק.
לִהְיוֹת בְּקִיאָה בְּרָצוֹא וּבַשׁוֹב שֶׁל עַצְמִי. נוֹשֶׁמֶת.
אוֹסֶפֶת
אֶת כָּל הַלֵּילוֹת הַשְּׁחֹרִים אֶל תּוֹךְ הַיָּדַיִם,
שֶׁכְּאִלּוּ נִקְּזוּ אֲלֵיהֶן אֶת הַכֹּל.
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים וּבְרָכָה, שֶׁרִגְשָׁהּ בְּפַשְׁטוּת
אֵיזֶה אָדָם מְבֻגָּר לְיַד הַכִּיּוֹר.
קְחִי דְּלִי וּמַטְלִית הוּא הִצִּיעַ.
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי בַּלֵּב, כָּל כָּךְ אַתְּ צְרִיכָה עַכְשָׁו אֶת זֶה בְּדִיּוּק.

 

הַיָּד הַתְּמִימָה שֶׁהִכְנַסְתִּי לַדְּלִי בָּעֲרָה.
מַיִם רוֹתְחִים, שָׁכַחְתִּי לוֹמַר לָךְ. אָמַר בְּאַגָּבִיּוּת וְסוֹבֵב אֶת גַּבּוֹ.
סְגֻלָּה לְזִוּוּג לְנַקּוֹת רְצָפוֹת הַקּוֹדֶשׁ, סְגֻלָּה לְזִוּוּג, הִרְחִיק וְהָלַךְ.
בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת! תַּחְזְרִי עִם בְּשׂוֹרוֹת!
עוֹד צָעַק מֵרָחוֹק.
וַאֲנִי הִתְקָרַבְתִּי לַצִּיּוּן עִם הַמַּטְלִית הָרוֹתַחַת.
בְּפָנִים קְפוּאוֹת וְיָדַיִם בּוֹעֲרוֹת.

 

עֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת הִתְבּוֹנָנוּ
בָּעֵינַיִם הָעֲיֵפוֹת שֶׁלִּי.

 

בַּיָּדַיִם הָאֲמוּנוֹת שֶׁלִּי.
בְּשֵׂעָר הֲלֹא מְכֻסֶּה שֶׁלִּי.
יַלְדָּה בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר מְקַרְצֶפֶת אֲבָנִים.
אוֹי ה’; צָעַקְתִּי בְּשֶׁקֶט מִמַּעֲמַקֵּי הַדְּלִי מָלֵא בְּמַיִם,
סְגֻלָּה לִתְפִלָּה אַיֵּה אֶמְצָא. סְגֻלָּה לְלֵב
נִשְׁבָּר. לְשָׁמַיִם נִפְתָּחִים.
שָׁפַכְתִּי הַכֹּל עַל הָרִצְפָּה.

 

מֻתָּר לְהִשָּׁפֵךְ בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. מֻתָּר לוֹמַר הַכֹּל. מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל אָמַרְתִּי לְעַצְמִי.
סוֹחֶטֶת אֶת הַמַּטְלִית הָרוֹתַחַת
אֶל תּוֹךְ הַדְּלִי הַגָּדוֹל שֶׁמִּתְמַלֵּא פִּתְאוֹם בְּאָפֹר.
נוֹפֶלֶת בַּהֲקָלָה עַל סַפְסַל הָאֶבֶן.
מְלֵאָה גַּעְגּוּעִים חֲלוֹמוֹת וּשְׁתִיקוֹת.
וּתְפִלָּה אַחַת גְּדוֹלָה גְּדוֹלָה.
לֹא לְהַאֲמִין אֵיךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן עוֹטֵף. אֵיךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן שׁוֹטֵף.
אֲפִלּוּ מַיִם
עֲכוּרִים.

שירה

שיר שבח לגבירול

אורית קלופשטוק

כתובת: שיר שבח לגבירול מיוחס לאורית בת ישעיהו סעד במלאת אלף להולדת ר׳ שלמה

 

 

יְדִידִי/ יְחִידִי

אַתָּה הַזָּהָב / עַל שִׁמְךָ נִקְרָא הַתּוֹר

לְמוּלְךָ יַשְׁחִירוּ / כָּל פְּנֵי בְּנֵי הַדּוֹר

 

 

מִשְּׁלֹמֹה עַד שְׁלֹמֹה/ לֹא קָם כִּשְׁלֹמֹה

כֶּתֶר מַלְכוּת עַל רֹאשְׁךָ/ וְנָתַתָּ לִבְּךָ/ לָתוּר בְּחָכְמָה

וְאָנוּ מָה

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ/ רְאֵה שֶׁמֶשׁ אֲנוּשָׁה לָעֵת הַחֲדָשָׁה

וְתֵבֵל תֶּפֶל/ וְשָׁפֵל נוֹפֵל/ וְעַתָּה נָקָם/ וְאַתָּה קָם

שׁוֹלֶה מִבְחַר הַפְּנִינִים/ מִמֵּי עֲרָב שְׁנוּנִים

תּוֹלֶה חִבּוּר עֲנָק כְּמַעֲנָק לְכָל רָאשִׁים/ לְמַעַן יַשְׂכִּילוּ רָשִׁים

 

 

צַר עָלֶיךָ הַזְּמַן וְחַיֶּיךָ קִצֵּר/ וַאֲנַחְנוּ עָלֶיךָ נָצֵר/ וְחַיֵּינוּ יֵצֶר

וְנֹאמַר לָאוֹמְרִים/ אֳמָרֵינוּ מָרִים/ וְאִלּוּ אֳמָרֶיךָ אַשְׁרֶיךָ/ מְרִימִים אֲמִירִים

וְאוֹרְךָ לֹא כְּעוֹרְךָ/ כִּעוּרְךָ הֵעִיר אוֹרְךָ/ כִּי עוֹרְךָ קוֹדֵחַ וְאוֹרְךָ זוֹרֵחַ

יְדִידִי הָרָשׁ/ עוֹשְׂרֵךָ- הַדְּרָשׁ/ פַּרְפְּרָאוֹת רָכַשְׁתָּ/ וְזֵדִים הִכַּשְׁתָּ

דָּם יְדִידְךָ יְקוּתִיאֵל בְּעֵינְךָ/ נָדִיב שִׁירְךָ לִנְדִיבְךָ

 

 

אַךְ יְדִידִי אֲשֶׁר בַּשְּׁחָקִים מְשַׂחֵק/ בַּחֲשָׁקַי יְדֵי הַזְּמַן חִשַּׁקְתָּ וְהִנְּךָ שׂוֹחֵק

בְּאֵין חֵיק רִאשׁוֹן וּבְאֵין מְשַׂחֵק/ הִקְשַׁחְתָּ לִבְּךָ וְשָׁחַק כְּאֵבְךָ

וְעַתָּה הַשַּׁחַק לְךָ חֵיק כְּאִלּוּ

מִמְּאוֹר עוֹלָם שָׁמַיִם הִלְבִּינוּ / וְאַתָּה מַמְטִיר/ כַּעֲנָנִים יַזִּילוּ

גּבִירוֹל דּוֹמֶה כְּשַׁחַק עַל אֲדָמָה/ וְאָנוּ מָה

וְאַתָּה מְשַׂחֵק/ תְּכֵלֶת תִּלְבַּשׁ חִישׁ

הַיּוּכְלוּן לַעֲלוֹת שַׁחַק בְּנֵי אִישׁ?

וְאָנוּ בִּישׁ

 

 

וַאֲנִי חֲבַצֶּלֶת שָׂרוֹנִים/ וְשׁוּלַי נוֹגְנִים פַּעֲמוֹנִים/

וְאָעִיר לְדוֹדִי הַשְּׂשׂוֹנִים/ כִּי יוֹם אֲסוֹנְךָ- שְׂשׂוֹנְךָ

וְעַתָּה תֶּעֱרַב שְׁנָתְךָ/ מְנוּחַת עוֹלָם מְנָתְךָ

דּוֹדִי יְדִיד נַפְשִׁי/ הֵן אִי אֶפְשִׁי

שֶׁנָּהָר יְהֵא תַּחַת לְמִכְסֶה/ הֲיִקָּבֵר הַר?

שֶׁאֶת הָרוּחַ אֲדָמָה תְּכַסֶּה/ אֶת הָאָדוֹן הַשָּׁר?

הֵן בְּצִלְּךָ תֵּבֵל תֶּחְסֶה/ יַכִּירְךָ יָדִיד וְזָר

וְאַתָּה עַתָּה מְכֻסֶּה/ וְגָר בַּאֲשֶׁר גָּר

 

 

יְדִידִי/ יְחִידִי

קִלְשׁוֹנְךָ לְשׁוֹנְךָ/ נִצְּחָה אֶלֶף שְׁנוֹת

סוּס אַנְדָּלוּס/ גְּבוּרָתְךָ קוֹל עֲנוֹת

וּמִי יוּכַל עָמוֹד מוּלְךָ/ בָּנִים וּבָנוֹת

יְהֵא זִכְרְךָ לְעוֹלָם/ יְמִין הַשֵּׁם נָטְעָה כַּנּוֹת

 

 

 

 

 

 

 

ביאורים-

כתובת –  שורת כתובת בראש קסידה מציינת את שם המחבר ואת ההקשר לשיר

בית הפתיחה אינו נוקט בכללי הנימוס של לפני אלף שנה, כיוון שבימינו הכללים הפוכים ודווקא יש לפתוח בזהב ובהגזמה למשוך קשב.

ידידי– נכתב כדיאלוג בשיטת גבירול וכהד למשאלתו של גבירול לידיד

יחידי– מיוחס לבדידותו של גבירול כיחיד מול חברה וגם כיחיד לדורות

התור– תור הזהב נקרא על שמו . מוטיב ההפלגה. (בלי לפגוע במהימנות הדברים)

למולך ישחירו– גנאי בתוך שיר שבח כמקובל

פני בני– צימוד שונה אות ובהמשך צימודים שונים עפ״י שיטתו של גבירול

משלמה– שלמה המלך אליו רומז גבירול בשיריו. בית זה הוא בית המעבר בין הפתיחה לגוף השיר

כתר מלכות– ספרו הידוע של גבירול וכן כתר המלך שלמה

ונתת ליבך – שיבוץ מקהלת י״א, י״ג ונתתי לבי לתור בחכמה, מדומה לשלמה המלך

ואנו מה– שיבוץ חסר, אנו מה חיינו.. מה אנו שווים לעומתך

וזרח השמש– שיבוץ מקהלת, זרח שלמה חדש ובא שלמה אחר

ראה שמש– שיבוץ משירו של גבירול, קינה על יקותיאל פטרונו

לעת החדשה– כמו ראה שמש לעת ערב, כאן לעת הזאת, בימינו אין שמש , בעת החדשה השמש אנושה שוקעת כל הזמן

ותבל תפל– תבל מוטיב חוזר בשירת גבירול והיא תפלות, חיי ההבל

ושפל נופל– היום כולם שפלים נופלים

ועתה נקם ואתה קם– וכיום כשאין גאונים כמוך זמן הנקמה של גבירול לקום

מבחר הפנינים– מתייחס לתרגומו ״מבחר הפנינים״ מערבית .

הערה: יש תשתית רעיונית משותפת בין הפתיחה לגוף (הוא זהב מול בני דורו, גם בגוף השיר הוא שמש כזהב, עדיים, מול הדור השפל)

חיבור ענק– מתייחס ל״מחברת הענק״ חיבורו כמו שרשרת ענק שנתן לנו במענק, מוטיב הנדיבות. ענק-מענק צימוד נוסף.

צר עליך הזמן– צר בשני מובנים צר כאויב הזמן אויבו המושבע של גבירול, וכן צר כקצר שנפטר בגיל צעיר

וחיינו ייצר– החיים שלנו חיי יצרים, שיבוץ

ונאמר לאומרים– מענה לשירו ״אמור לאומרים״

צימודים גזיריים א.מ.ר

ואורך לא כעורך..- מתייחס למחלת העור, משחקי צימודים וקישוטי לשון , כעורך- כיעורך- כי עורך צימוד נוסף, וכן שיבוץ ׳אורך עלינו זרח׳

ידידי הרש– מתייחס להיותו עני ברכוש אך עשיר בחכמה

פרפראות רכשת– מתייחס לדברי אבן עזרא עליו ״ורכש הפרפראות..״

וזדים הכשת– גבירול בשיריו אומר שהוא כראש פתן לשונאיו. ״וראש פתן לכל ממיר עצתי״ מתוך ״בפי חרבי״.  זדים- אויבים המתנכלים לו, רמז לאנשי סרגוסה וגם רמז בהמשך לזדים נוספים.

דם ידידך– רומז לזדים שהלשינו על פטרונו יקותיאל וכעסו עליהם. מתייחסת לנאמנותו לידידו-שבח אישי

אך – אך מלשון רק ידידי או מלשון אבל ידידי בכל אופן הוא מול כל הידידים

אשר בשחקים משחק..- כעת שגבירול מת והוא נהנה בשמיים, שזו הייתה משאלתו של גבירול

בחשקי ידי הזמן חישקת– בתאוות ימי הזמן בעולם הזה הוא שלט, כמו חישק גלגל.

והנך שוחק– עכשיו הוא צוחק, עכשיו בא שכרו

באין חיק ראשון– אין אם ואב, היה יתום

ובאין משחק– אין חבר לשחק אתו

הקשחת ליבך ושחק כאבך– נפשו נהייתה קשוחה מהבדידות והכאב שחק אותו

ועתה השחק לך חיק– ועכשיו משעלה השמימה מצא חיק בשמיים כפי משאלתו כל חייו

שחק- בית שהמצלול ש.ח.ק חוזר על עצמו להדגיש את הייסורים שחיקת השיניים מול הזמן, החברה, הבדידות

כאילו– הפסיחה (כמו שעשה גבירול בשירו..) מראה את השבר בזמן, בחייו ללא חיק ומעתה הוא בחיק השמיים

ממאור עולם– מתוך השיר ״ואת יונה״ שבח ליקותיאל, מוטיב המאורות בשבח, וגם ״ממטיר, כעננים יזילו״

גבירול דומה כשחק– הסבתי ״גביר דומה כשחק על אדמה״ שכתב ליקותיאל ב״ואת יונה״

תכלת תלבש חיש– גבירול לובש את תכלת השמיים בקלות ובמהירות כי זה הלבוש המתאים לו, מוטיב הלבוש. תכלת מתייחס לכך שהדעת כיסתה בתכלת בשירו ״לו היתה נפשי מעט שואלת״.

היוכלון לעלות– שיבוץ בית משירי השנינה של גבירול ״הגנבת וכיחשת אמרי״

חיש-איש-ביש – קישוטי שיר

ואני חבצלת שרונים– רמז למחברת הקסידה, אורית בת ישעיהו מחבצלת השרון היא נתניה, ושולי פעמונים כינוי למשוררת פעמוני שירה. אולם התחלפה המילה ״מלאים״ (שולי מלאים פעמונים) ב״נוגנים״ על דרך גנאי והצטנעות ״וקמו אחריהם נוגנים״ שהם המשוררים החדשים הדלים. הבית מתייחס לשיבוץ מ״ואת יונה, חבצלת שרונים״ , ״נוגנים״ מתוך ״ידידי צמקו דדי תבונה״

כי יום אסונך – כבשירו ״יום אסוני- ששוני״ ייחל למותו כיום שיהיה יום שמחתו. מתוך ״ניחר בקוראי גרוני״

ועתה תערב שנתך– תשובה ל״ולא ערבה שנתי״ (בפי חרבי) ברכה שגורה בספרד

מנוחת עולם מנתך– המנה שלך, החלק שלך במנוחת עולמים במותך. שנתך-מנתך צימוד שונה אות

דודי ידיד נפשי– שיבוץ מ״מי זאת כמו שחר עולה״ שיר שבח שכתב גבירול לשמואל הנגיד

הן אי אפשי– פליאה , הרי אי אפשר שאבן גבירול ייעלם במותו

שנהר – גבירול מדומה לנהר , איך ייתכן שנהר יהיה תחת למכסה הקבר? ומדומה להר החכמה, זה שיבוץ נעלם, איך ייתכן לקבור הר

שאת הרוח– איך ייתכן שאדמה תכסה רוח? גבירול הוא הרוח והאדמה חיי החומר ואיך ייתכן שהחומר ינצח את האדון השר שהוא גבירול (אני השר והשיר לי עבד) שאפילו את השירה הוא מכניע

הן בצלך תבל– הרי בצלו של גבירול כל העולם ייחסה, גם בני עמו וגם זרים יכירו אותו

ועתה אתה מכוסה– ועכשיו אתה מכוסה אבל גר באשר גר מתייחס ל״שכני וגורי באשר תגורי״ מתוך ״מה תפחדי, נפשי, ומה תגורי?״ הנפש לא מכוסה אלא גרה במקום נעלם מאתנו

למכסה-תכסה-תחסה-מכוסה – לקוחים כסדרם משיר הקינה של גבירול ליקותיאל ״ראה, שמש״

פרק הסיום מפואר בחרוז מבריח שנות-ענות-בנות-כנות

קלשונך לשונך– כמאמרו ״כי קלשוני לשוני״ (למשל ב״ניחר בקוראי גרוני״)

ניצחה אלף שנות– שיריו ניצחו את הזמן ואלף שנה אחריו עדיין שיריו כאן

סוס אנדלוס– אמנם גבירול מתפאר בדימוי הגמל (בניחר בקראי גרוני) אך כיום ניתן לפאר יהודי בדימוי הסוס שהוא חיה מנצחת מלכותית יפה

קול ענות– שיבוץ ״ויאמר, אין קול ענות גבורה״ (שמות, לב, יח) גבורתו היא השירה כסוס צוהל בקול גדול

מי יוכל עמוד– כפי ששאל מי יוכל עמוד מולי (בניחר בקראי גרוני) כיום גם בנים גם בנות לומדים אותו

יהי זכרך לעולם– ברכה שגורה בזמנו

ימין השם נטעה כנות– מתייחס ל״וכנה אשר נטעה ימינך, ועל בן אימצת לך״ (תהילים פ, יד) גבירול מדומה לגפן שנטע ה׳ בגנו והוא כן בסיס לכל שיבואו אחריו והוא הבן המועדף. כיתום שחיפש כל חייו אב אוהב בחרתי לסיים בברכה אישית זו בשיבוץ נעלם.

 

 

 

 

 

 

יהי זכרו לעולם

 

לרגל אלף שנה להולדתו של ר׳ שלמה אבן גבירול

 

 

 

 

 

 

שירה

זרות

חיה אוחיון

חוֹמַת הַיַּיִן קָרְסָה לְמוּלִי
כָּל הַדָּם זוֹלֵג עַל הַמִּדְרָכָה
זוֹעֵק -“אַל תַּפְקִירוּ פְּצוּעִים בִּשְׂדֵה הַקְּרָב”

 

וְהַדָּם מְנַסֶּה לְפַלֵּס לוֹ דֶּרֶךְ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹתַי
בָּרֶוַח בֵּין כָּנָף לְכָנָף
מְנַסֶּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי
כְּחֹמֶר בְּעִירָה

 

וְהַזָּרוּת, הוֹ הַזָּרוּת
מָה יְהֵא עָלֶיהָ

 

בִּצְפוֹן תֵּל אָבִיב אֵין לִי רוּחַ
בִּצְפַת אֵין לִי אֲדָמָה לִנְחוֹת עָלֶיהָ
בִּירוּשָׁלַיִם אֵין לִי קוֹרָה לִשְׁהוֹת תַּחְתֶּיהָ

 

בְּמִזְרַח יְרוּשָׁלַיִם מִתְהַלֶּכֶת עַל אֲדָמָה לְלֹא שָׁרָשִׁים
מַזְכִּירִים לִי אוֹתִי
הַבָּתִּים כֹּה אֲרָעִיִּים שֶׁאֲפִלּוּ טִיחַ
אֵין טַעַם לִטְרֹחַ וְלִמְרֹחַ
הַדּוּדִים הַשְּׁחֹרִים עִם מַיִם מְבַעְבְּעִים
נוֹשְׁקִים לַשָּׁמַיִם

 

וַאֲנִי, מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁהַמַּיִם הַמְּבַעְבְּעִים בְּתוֹכִי יִסְדְּקוּ
אֶת תִּקְרַת הַזְּכוּכִית שֶׁאֲנִי שְׂרוּעָה תַּחְתֶּיהָ
אֲבֵלָה
עַל אֲדָמָה פְּעוּרָה
וַאֲנִי, מִתְפַּלֶּלֶת לְיוֹם שֶׁבּוֹ אֶת הַפְּלָטִינוֹת בְּגוּפִי אֶהֱפֹךְ לְסַכִּינִים
אֶשְׁלֹף מוּל כָּל אוֹיְבָי

 

וַאֲנִי, אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי –
לִפְעָמִים יַלְדָּה נוֹלֶדֶת מֵתָה

שירה

על בשרי

חנה נקי
ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה’ (ויקרא יט כח)
אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת (הרמב”ם, יסודי התורה)

 

אֵינִי עֵץ לִנְעֹץ בּוֹ מַסְמְרוֹת וְלֹא דַּף לַחֲרֹט בּוֹ הַמַּחַט לְהַזְרִיק אֵלָיו הַדְּיוֹ
לִכְתֹּב לִשְׂרֹט הַנֶּפֶשׁ לֹא אֶתֵּן בִּבְשָׂרִי
אוֹתִיּוֹת
לֹא אֶעֱשֶׂה לִי כָּל תְּמוּנָה.
לֹא יִהְיוּ לִי אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי. עַל יָדַי. עַל בִּטְנִי וְגֵוִי וְרַגְלַי. לֹא הֵם
נָפְחוּ בְּאַפִּי סָגְרוּ אֶת בְּשָׂרִי בָּנוּ אוֹתִי מִצֶּלַע. הִרְדִּימוּ וְהֵבִיאוּ אוֹתִי
לָאָדָם. בָּשָׂר.
זָרְקוּ אוֹתִי לִכְלִי מְנֻסָּר.
אֲנִי עֵץ וְדַף. וּבָשָׂר.
וְהַשֵּׁם כָּתוּב עָלַי נָעוּץ חָרוּט מֻזְרָק שׂוֹרֵט לְעִתִּים גַּם הַנֶּפֶשׁ וְלֹא רַק הַדָּם
אֵינוֹ נֶעֱלַם. שִׁמְךָ. מִגּוּף כָּל אָדָם. יוֹצֵר בּוֹרֵא מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת בִּי
חוֹתָם
אֲנִי כָּאן. שֵׁם קָדוֹשׁ. גּוּפִי
שֵׁם קָדוֹשׁ. כָּתוּב עַל בְּשָׂרִי הֲרֵי
לֹא אֶעֱמֹד עוֹד הֵיכָן שֶׁאֵינְךָ.
לֹא אֶרְחַץ לֹא אָסוּךְ לֹא
אֲסוֹבְבָהּ אֶת בְּשָׂרִי
נגְֶדְּך.ָ

שירה

שרי נריה

כְּלָבִים מְשׁוֹטְטִים בְּנֵרוֹת שַׁבָּת
באְַּשְׁמרֶֹת שְׁניִהָּ
כְּשֶׁפּוֹקַחַת עֵינַיִם.
מְצַוְּחִים אֶת תּוֹדַעְתִּי
מַעֲלִים מִשְּׁאוֹל הַנֶּפֶשׁ
אֶת הַחַיָּה הַטְּמֵאָה הַמְּנַמְנֶמֶת —
מַחְשָׁבוֹת שֶׁבַּסֵּמִינָר קָרְאוּ אוֹתָן
יֵצֶר הוֹרֶע,
מְיָאֲשׁוֹת אוֹתִי שׁוּב.
סִפְרֵי שִׁירָה הַזְּרוּקִים
עַל שִׁדָּה לְיַד מִטָּתִי
בָּהּ זָרוּק גּוּפִי

בֶּן שְׁלוֹשִׁים אַךְ מֻתָּשׁ כְּמֵאוֹת,
חוֹרְצִים לָשׁוֹן מִמִּסְתְּרֵיהֶם.
נְבִיחוֹת עוֹלוֹת מֵחַלּוֹנִי
דֶּרֶךְ פִּרְצָה בְּגֶדֶר הַפַּח
יוֹצְרוֹת מִסְתּוֹרִין מַשֶּׁהוּ
מְיחֶַלתֶ שֶׁימְַּשִׁיכוּ
מְיחֶַלתֶ שֶׁיפִּּסְָקוּ,
כחְַּייַּ

 

*

 

בַּשְּׂדֵרָה וּבָרְחוֹבוֹת הַחֲשׁוּכִים שֶׁל תֵּל אָבִיב
מִסְתּוֹבְבִים יְפֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַפָּנִים
חוֹבְטִים בִּבְנֵי מֵעַי
דְּעִי מֵאַיִן בָּאת
וְאֵין לָךְ לְאָן לֵילֵךְ.
מַעֲטֶפתֶ דַקָּּה וּמֻכתְֶּמֶת
מִמֶּנָּה בָּקַעְתִּי, אָדָם אַחֵר,
מַשְׁמִיעָה קוֹל רִסּוּק תַּחַת צְעָדַי.
ביַּמִָּים הָהֵם
הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל בִּרְחוֹב יִצְחָק אֶלְחָנָן
פָּלַט אוֹתִי לְזִרְמֵי אֲוִיר וָרִיק.
הַיָּם הֶעָכוּר הַמְּטַהֵר
הַמִּתְנַפֵּץ אֵינְסוֹף אֶל קִירוֹתַי
מַמָּשׁ כָּאן, בְּמֶרְחַק שׁוּק
וּמֵי שׁוֹפְכִין עַל הָרִצְפָּה וְהַלְּבָבוֹת.
מֵאָז הוֹלֶכֶת לְבֵית עוֹלָמִי
עוֹלָה יוֹרֶדֶת
יוֹשֶׁבֶת עַל מַדְרֵגָה, קָמָה וּמִתְבּוֹנֶנֶת
בּוֹלַעַת עוֹלָם חֲמַקְמַק וּמְכַשֵּׁף
שֶׁיָּכֹלְתִּי לִדְרֹשׁ לוֹ בַּעֲלוּת
אִלּוּלֵי וְלוּ לֹא
זוֹ אֲנִי
שֶׁנבִּחְַרְתִּי

שירה

מסכת

דוד אלפנביין

1.

אֱלוֹהַי
נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה
ואֲַניִ
נִמְלַטְתִּי אִתָּהּ לְפִנּוֹת חֲשׁוּכוֹת
הִתְעַלּמְַתִּי מִזעֲַּקוֹתֶיהָ
לִחְלַחְתִּיהָ בְּדִמְעוֹתַי לִכְלַכְתִּיהָ
גְּנֵבוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל אֹשֶׁר
אַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי
לְהָצִיץ בְּחֹרֶיהָ לְנַגֵּב דִּמְעוֹתֶיהָ לְנַעֵר
אֶת האָָבקָ
לחְַיךְֵּ
וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי

 

2.

כשְֵּׁם שֶׁעֲזרְַתַּניִ
להְַחְליִט
לֶאֱזֹר אֶת הָאֹמֶץ
לפִתְּחַֹ אֶת הַסּפֵרֶ
ולְאֹ לסְִגרֹּ
בְּכָל דָּקּה
עַל הַקָּפֶה שֶׁבֵּינְתַיִם
וְאֵינְסוֹף הַנִּסְיוֹנוֹת
מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ
כןֵּ תעַּזַ רְֵניִ
לְהַזִּיל שׁוּב אֶת דִּמְעוֹת הַדַּף הָרִאשׁוֹן

והְָאַחֲרוֹן
לִצְלֹחַ סְפָרִים אֲחֵרִים
לִצְללֹ לְעָמְקָם
להְִלּחֵָם גםַּ דַרְּכםָּ
בְּמוֹחִי הַמְּשׁוֹטֵט
בִּכְלוּב הַצִּפּוֹרִים הַמְּעוֹפֵף בּוֹ
וְלַעֲלוֹת מִן הַסֵּפֶר
וּלסְַימְָּם

שירה

עיר מדבר

בן ציון גולדשטיין

יָד קְטַנָּה בְּכַף יָד אַבָּא גְּדוֹלָה,

יַלְדוּת שְׁכוּרָה כְּדִירָה,

ורַבֵּי קוֹמוֹת  נִשְׁעָנִים עַל קַבֵּי מֵאוּם

מְחַשְּׁבוֹתֵינוּ, מֵטֵאוֹרִיטִים קְטַנִּים,

נוֹיְרוֹנִים דַּקִּים יְרוּיִים טָסִים

בֵּין חֶבְלֵי הִמְשִׁיכָה בַּחֹשֶׁךְ

הַסָּתוּם הַמִּתְעַקֵּשׁ

לִזְהֹר.

*

כְּמוֹ קַרְקָעוֹת יָרֵחַ מוּאָרוֹת

נִדְלַק הָרְחוֹב הַבֹּקֶר

וּבַאֲרוּבוֹת עֵינַי הִשְׁתַּקְּעוּ, חֲלַקְלַקִּים,

אִישׁוֹנֵי חַרְדּוֹן מִדְבָּר שֶׁיָּצָא לְהַחְזִיק

אֶת חֹם הַגּוּף מוּל שֶׁמֶשׁ חֲצוּפָה,

טְפָרָיו נְעוּצִים  בְּלוּחַ הָעֲרָבָה הַמֻּטֶּלֶת

כְּכתובת חרס קדומה

מַצֵּבָה חקוקה לְעִדְּנֵי מִיּוֹקֶן שֶׁלֶג וְאָצָה,

לַחֲדֵלוֹת שֶׁל הַחוֹצֶה עַכְשָׁו אֶל בֵּית הַקָּפֶה וּבוֹחֵשׁ

בִּקְצִיפַת הֶחָלָב הַמְּעֻגֶּלֶת ללֵּב.

הָיִינוּ כְּמוֹ נַחַל אַהֲבָה יָבֵשׁ,

מְרַכֵּךְ אֶת אַכְזָבָתוֹ

מֵעַצְמוֹ, בְּלַחְלוּחִיתוֹ, בְּמֵימָיו.

*

בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת הַקָּטָן

שַׁיֶּרֶת נְמָלִים עוברת

בֵּין אַבְנֵי הַמִּדְרָךְ

נוֹשֵׂאת גַּרְגִּיר דָּגָן וּמֶלַח

סוֹחֶרֶת ב מ ת ק.

שירה

מכתב לראש ישיבה

בן ציון גולדשטיין

נִעַרְתְּ  לִי בַּחֻלְצָה בְּיָדַיִם גַּסּוֹת

אֵיפֹה הָיִיתָ?!

 

וּבְהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת, בְּמֶרְחַק שֻׁלְחָן פָּשׁוּט עֵץ

 

אַתָּה לֹא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד בַּיְּשִׁיבָה שֶׁלָּנוּ

לְךָ אֶל קִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ רָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת מֵהַדּוֹר הַקּוֹדֵם

לְהִתְפַּלֵּל 

(אֲנִי יוֹדֵעַ מָה חָסֵר לְךָ בַּחַיִּים, סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא !)

 

מוּל הַפֶּה הַגָּדוֹל, הָיִיתִי 

בִּלְתִּי מְאֻיָּשׁ,  בֶּחָלָל מִסְדְּרוֹן

אוֹמְרִים שֶׁאַתָּה עַצְמָאִי

צָעַקְתָּ צָעַקְתָּ צָעַקְתָּ (כִּכרוּכְיָא) מָה יֵצֵא מִמְּךָ ?!

(מַגִּישׁ חֲבִילַת טִישְׁיוּ)

 

כְּשֶׁיָּצָאתִי מֵחֲדַר הַיִּחוּד, שָׁאַלְתָּ

מָה קָרָה שֶׁהִתְעַכַּבְתָּ שָׁם הַרְבֵּה זְמַן?!

נְשִׁיקוֹת שֶׁל לִיפְּסְטִיק סָמְקוּ  עַל לֶחֱיִי כַּלָּתִי

עַל צַוָּארִי

 

בִּקְרָבַיִם הֲפוּכוֹת   טְבוּלוֹת צְּעָקוֹת

שׁוֹתְתוֹת    אֲנִי עוֹד כּוֹתֵב 

וְכוֹתֵב

בִּדְיוֹ שָׁפוּךְ

שירה

את

אלישבע מזרחי

הֵי אַתְּ
כְּבָר שָׁמְרוּ לָךְ לְמַעְלָה מָקוֹם בַּגֵּיהִנּוֹם
וְלָנוּ
בַּצַּד הַשֵּׁנִי
מִלְגַּת כּוֹלֵל מוֹסִיפָה וּפוֹחֶתֶת
הִיא הִיא הַכֹּתֶל הַמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ
וּבֵינֵךְ
תִּתְמַסְּדִי כְּבָר רַבַּאק
עִם סוֹצְיוֹלוֹגְיָה לֹא הוֹלְכִים לַמַּכֹּלֶת
עִם עֹנִי כֵּן. שָׁכַחְתְּ?
אוּלַי אֵין בָּךְ אֱמוּנָה
שֶׁהִתְרַחַקְתְּ קְצָת
15 סֶנְטִימֵטֶר מִתַּחַת לַבֶּרֶךְ
וּשְׁנַיִם מִתַּחַת לַמַּרְפֵּק
כְּשֶׁתִּתְקָרְבִי
כְּבָר לֹא נִהְיֶה כָּאן
אַל תָּדוּנִי
שִׁפּוּטִיּוּת בּוֹנִים בְּיוֹם וּמוֹחֲקִים
בְּגִלְגּוּל אוֹ שְׁנַיִם
אֱמֶת נִמְכֶּרֶת אֶצְלֵנוּ בְּסִיטוֹנָאוּת
לֹא כָּמוֹךְ
קוֹנָה אֱמֶת מְיֻסֶּרֶת בְּכַמּוּיוֹת מִזְעָרִיּוֹת
נוּ, 15 סֶנְטִימֵטֶר מִתַּחַת לַבֶּרֶךְ
וְעוֹד שְׁנַיִם מִתַּחַת לַמַּרְפֵּק
קָטָן עָלַיִךְ
הַחַיִּים הֵם אִיקְס
כָּלְשֶׁהוּ בָּרִבּוּעַ
זוֹכֶרֶת?

שירה

קלסטרופוביה

אסתר שטרן

אָדָם קָטָן מְבַקֵּשׁ

פִּנָּה קְטַנָּה לָגוּר בָּהּ

אִשָּׁה קְטַנָּה לָגוּר אִתָּהּ

לִבְנוֹת אִתָּהּ אֶת בֵּיתוֹ.

 

אָדָם קָטָן רוֹאֶה

בְּפִנָּה קְטַנָּה, בְּאִשָּׁה קְטַנָּה –

כָּל עוֹלָמוֹ.

 

אָדָם קָטָן חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת קְטַנִּים

יְשָׁרִים אֲפֹרִים רְגִילִים

כְּמוֹ סִכּוֹת, כְּמוֹ מְחָטִים.

אִשָּׁה אַחַת מְבַקֶּשֶׁת

לֹא לִהְיוֹת קְטַנָּה,

חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים

וּמַעֲשִׂים גְּדוֹלִים

לַחֲווֹת וּלְהַבִּיעַ אֶל הַחוּץ אֶת הַפְּנִים.

אָדָם קָטָן וְאִשָּׁה אַחַת

חַיִּים בְּבַיִת אֶחָד

הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּהּ בּוּעוֹת יָפוֹת,

הָרְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ סִכּוֹת

דּוֹקְרוֹת אֶת הַבּוּעוֹת שֶׁלָּהּ

כְּשֶׁהֵן מִתְנַפְּצוֹת הִיא בּוֹכָה

הִיא לֹא רוֹצָה שֶׁהוּא יִרְאֶה אֶת הַדְּמָעוֹת.

בִּשְׁבִילוֹ דְּמָעוֹת הֵן קְטַנּוֹת, פְּשׁוּטוֹת

עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ, עַל תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא צָלַח,

בִּשְׁבִילָהּ דְּמָעוֹת הֵן כְּאֵב עָמֹק שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח,

אֵיךְ אָדָם קָטָן חַי עִם מִסְגֶּרֶת שֶׁל אִשָּׁה קְטַנָּה,

וְכָל מָה שֶׁהִיא רוֹצָה חוֹוָה וּמַרְגִּישָׁה

שֶׁלֹּא נִכְנָס אֶל הַמִּסְגֶּרֶת שֶׁהוּא בָּנָה,

מִתְפּוֹרֵר עַל הָרִצְפָּה עַל הַקִּירוֹת

הַחוּצָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת

הִיא רוֹצָה לָצֵאת וּלְהַגְשִׁים אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת.

שירה

מרן החזון איש

מיכלי רוטמן
“מידת האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמיים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו… ודעת פתרונה כלתה נפשו” (מתוך הפתיחה ל”אמונה וביטחון” לחזו”א)

 

מָרָן הַחֲזוֹן אִישׁ,

אֵיךְ כּוֹתְבִים לָכֶם מִכְתָּב

וְאַתֶּם תְּמוּנָה עַל קִיר הַלֵּב

חֲרוּתָה בְּלַהַט נְעוּרִים

בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן.

וְלָמָּה נִדְפְּסוּ הֵם בִּכְרִיכַת וָרֹד אוֹ תְּכֵלֶת דַּוְקָא

כְּמוֹ הָיוּ תְּמוּנַת יַלְדוּת תְּמִימָה

וַהֲלֹא אַתָּה הָיִיתָ

לִרְצוּעוֹת תְּפִלִּין מְהֻדָּקוֹת

הִטְבִּיעוּ בְּרוּחִי

רוּחַ אִשָּׁה

חוֹתָם שֶׁל

אֵשׁ.

וְאֵיךְ לִפְנוֹת אֲלֵיכֶם בְּגוּף שֵׁנִי:

אַתָּה,

רַבִּי,

כְּאִלּוּ יֵשׁ בָּשָׂר וָדָם

מֵאֲחוֹרֵי תְּמוּנַת הַהוֹד, דַּעַת הַתּוֹרָה, עַמּוּד שֶׁל אֵשׁ לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה.

רַבִּי אַבְרָהָם יְשַׁעְיָהוּ

הַאִם מֻתָּר לִפְנוֹת אֲלֵיכֶם בְּשֵׁם פְּרָטִי?

הַאִם הָיִיתָ מַבִּיט גַּם בִּי, רַבִּי,

בִּשְׁמִי הַפְּרָטִי

לֹא בְּשֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה

אֶל תּוֹךְ רוּחִי

בִּכְפִיפוּתִי

בְּדִמְעָתִי

יַלְדָּה רָעָה מִבַּיִת טוֹב

בְּנַפְתּוּלֵי לִבִּי בְּתוֹךְ דַּפֵּי סִפְרְךָ

בִּנְטִיָּה דַּקָּה מֵעֲדִינוּת נַפְשִׁי

בְּתוֹךְ עוֹלָם בָּרוּר אֲשֶׁר חָזִיתָ,

אִשָּׁה בִּשְׁאֵלָתָהּ?

אָבִי אָבִי

רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו.

וְעַל הַמַּדְרֵגוֹת בַּתִּיכוֹן שָׁרוֹת הָיִינוּ עִם גִּיטָרָה

“חֲזוֹן הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁמַר

לְבַל תִּשְׁקַע הָעֲגָלָה…”

בְּקַלּוּת לָשׁוֹן וָדַעַת.

וְאַחַר הָלַכְתִּי בַּדְּרָכִים

בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן

וְנָטַעְתָּ בִּי אֶת שְׁעַת הַשֶּׁקֶט

חָפְשִׁיָּה מֵרְעָבוֹן תַּאֲוָנִי

וְעֵינִי מַרְהִיבָה מִמַּחֲזֵה הַשָּׁמַיִם לָרוּם

וְהָאָרֶץ מִתַּחַת.

אָבִי

אָבִי

לָמָּה זֶה לִי לְזַעֲזֵעַ אֶת אַמּוֹת הַסִּפִּין

שֶׁל עוֹלָם בָּרוּר אֲשֶׁר חָזִיתָ

וְכָל שֶׁשּׁוֹאֶלֶת נַפְשִׁי הוּא שְׁעַת הַשֶּׁקֶט

לְהִצְטַנֵּף בֵּין דַּפֵּי סִפְרְךָ

קְטַנָּה וּפוֹתָה

לִינֹק חֲלַב הַדַּעַת

מַרְבַּת הַמַּכְאוֹב.

שירה

אני את שלי אמרתי

יוסף לרר

עַל מִטָּה מֻצַּעַת
זוֹרֵק חָמְרֵי גֶּלֶם
מוֹדֵד אֶת הַמֶּרְחָק
בֵּין הַמִּלִּים
לַחֶדֶר הַמְּבֻלְגָּן מִסְּבִיבִי
קוֹשֵׁר אוֹתָן בְּחוּטֵי הַבַּרְזֶל.

דַּוְקָא סִדַּרְתִּי אֶת הַחֶדֶר
אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב אֲבָל
מַשֶּׁהוּ נִשְׁאַר בָּאֲוִיר
פָּרוּעַ וְכוֹעֵס.

בְּסָלוֹן בֵּיתִי אֲנִי צוֹעֵק
חֲמָמָה לְגִדּוּל אֲנָשִׁים
רֵיקִים מִמְּהוּמָה וְזַעַם
מְשׁוֹרְרִים
יָזוּעוּ בִּמְקוֹמָם
יִתְעַנְּגוּ עַל רֵיחַ הַמִּלָּה
וְלֹא יָזוּזוּ
עַד שֶׁתָּבוֹא הָאַהֲבָה
שֶׁיָּבוֹא הַמָּוֶת
תָּבוֹא הַיְּשׁוּעָה.

הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד עַל
סַפְסָל בְּמֶרְכַּז בֵּית הַמִּדְרָשׁ
וּבְפָנִים שְׁלֵווֹת קוֹרֵא שִׁירִים
סְטֶנְדֶּרִים עָפִים עָלַי מִכָּל הַכִּוּוּנִים
וְרֹאשִׁי מְנֻפָּץ נִשְׁפָּךְ לְכָל עֵבֶר
וְכֻלָּם אוֹסְפִים אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַצֶּדֶק
מִתּוֹךְ לִבִּי אֶל תּוֹךְ לִבָּם
שֶׁיִּקְּחוּ הַכֹּל, שֶׁיִּקְּחוּ
לְהֵיכָן שֶׁלְּאֵיפֹה שֶׁהֵם רוֹצִים
הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיּוֹדוּ לִי
אֲנִי אֶת שֶׁלִּי אָמַרְתִּי.

שירה

היה כאן חתן

יעקב אייזנטל

הָיָה כָּאן חָתָן, לְלֹא סָפֵק

הָיָה

נְקוֹם נִקְמַת סִמָּנֵי חֲתָנֶיךָ

הַשְּׁפוּכִים עַל קִירוֹת הַמִּקְוֶה, עַל הַדַּרְגָּשִׁים

עַל מִשְׁטָחֵי הַפְּלַסְטִיק הַיִּעוּדִיִּים

נֶגֶד הַחֲלָקָה

רַק שֶׁלֹּא יַחְלִיק, הֶחָתָן

אֲרִיזָה מְרַשְׁרֶשֶׁת וּפִסּוֹת קַרְטוֹן

חֻלְצַת בְּרֶכְּסוֹנִי הוּא לוֹבֵשׁ, הֶחָתָן

חָסִיד, אֲבָל עִם כֶּסֶף

טִיקֶט שֶׁל גַּרְבֵּי נַיְלוֹן לְבָנִים מִכְּפָר חַבַּ”ד

לֹא סוֹבֵל מִפִּטְרִיּוֹת, מִתְמַקֵּד בַּבֹּהַק

עֲשֵׂה שֶׁלֹּא יִזְלוּ מִשׁוֹקָיו כָּל יְמֵי הַשֶּׁבַע־בְּרָכוֹת

וְיִבְהֲקוּ לְעֵינֵי הָעֵדָה

בַּרְקוֹד גּוּפִיָּה גֶּבֶר כֻּתְנָה עִם שַׁרְווּלִים M 34.00

דָּבוּק אֶל הַסַּפְסָל

הַבַּרְקוֹד שֶׁל הַגַּטְקֶס בַּקִּיר, לְיַד הַמִּתְלִים

בִּנְיַן עֲדֵי־עַד יִמְלֹךְ

מֶלֶךְ אָסוּר בָּאֲרִיזוֹת מְרַשְׁרְשׁוֹת

34.00 עִם שַׁרְווּלִים M (צִיּוּר שֶׁל גּוּפִיָּה)

חָתָן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ

עִם בִּגְדֵי הַמֶּלֶךְ הַחֲדָשִׁים

וַאֲנִי מְשֻׁגָּע

בִּכְתֹנֶת הַמְשֻׁגָּעִים

שירה

מי מטהר אתכם

יעקב אייזנטל

אַרַיְן אַרוֹיְס! לִטְבֹּל וְלָצֵאת!
מַאיֶר הָרַגְזָן מֵהַמִּקְוֶה רוֹצֶה לְהִכָּנֵס
יְלָדִים! זֶה לֹא בְּרֵכַת שְׂחִיָּה פֹּה!
דִּבְלוּל שְׂעָרוֹת וְקַשְׂקַשִּׂים
שֻׁמָּן וָפֶרֶשׁ
עִצְּבוֹנוֹת וְעֶרְגוֹנוֹת וְזִכְרוֹנוֹת
כָּל אֶחָד מַכְנִיס מִשֶּׁלּוֹ וְלוֹקֵחַ מִשֶּׁל אֲחֵרִים
נִכְנָסִים עֲרֻמִּים
יוֹצְאִים כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלַד
מָה, מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים?
וּמִי מְטַהֵר אֶת שְׁמִילִי מִיַּלְדּוֹ שֶׁמֵּת בָּעֲרִיסָה
וּמִי מְטַהֵר אֶת הַטֻּמְאוֹת בְּעַצְמָן
וְאֶת הַמִּקְוֶה
אוּלַי צֶ’צֶ’ה, אוֹ מִי יוֹדֵעַ אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ, הָרוֹמָנִי הַזֶּה
שֶׁמְּטַהֵר אֶת רִצְפַּת הַמִּקְוֶה בְּאֵקוֹנוֹמִיקָה
וּמִי מְטַהֵר אֶת הָרוֹמָנִי
וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם
אוּלַי נָדָב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשְׁקְפֵי פְּרָאדָה, וְגִ’ינְס
וְרַק מִתַּחַת לַמַּיִם אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ שָׁר וּבוֹכֶה
אוּלַי דָּוִד, שֶׁלֹּא יוֹצֵא
עַד שֶׁהוּא לֹא חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ
וְלֹא שׁוֹאֵל
מִי יְטַהֵר אוֹתוֹ.

שירה

במקווה של צאנז

יעקב אייזנטל

בַּמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז

מְדַבְּרִים הַרְבֵּה גְּבָרִים

בְּגַאטְקֶעס

מְסַלְסְלִים פֵּאוֹת חוּמוֹת

מְגַלְגְּלִים מִלִּים זָרוֹת

בְּיִידִישׁ שֶׁמְּדַבְּרִים רַק

בַּמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז.

סֶערֶט וִיזְ’נִיץ

וְהַכֶּנֶס לְבַחוּרִים

הָעֵסֶק שֶׁל יִידְל

וְהַמַּאזְדָה הַחֲדָשָׁה שֶׁקִּבֵּל

לוּזֶער מֵהַמּוֹיסְדֶּעס.

בְּגַאטְקֶעס הֵם מְדַבְּרִים

כִּי רַק בְּגַאטְקֶעס

מְדַבְּרִים

בַּמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז.

אִישׁ גָּדוֹל עִם וֵסְט שָׁחֹר

מַתִּיר שׁוֹקַיִם שְׁמֵנוֹת

רְכוּסוֹת

אֲרוּזוֹת בְּגַרְבֵּי נַיְלוֹן לְבָנִים

נוּ…

שַׁ…

הוּא רוֹטֵן בְּיִידִישׁ

אֲבָל בַּמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז

רַק בְּגַאטְקֶעס מְדַבְּרִים

עַל כֶּסֶף

וְעַל הָעֵסֶק שֶׁל יִידְל

וְעַל מַאזְדָה,

בְּגַאטְקֶעס

וְלֹא בְּשׁוּם דָּבָר אַחֵר.

שְׁטְרַיְמְלִים גְּבוֹהִים

מַמְתִּינִים בַּמַּדָּף הַגָּבוֹהַּ

לַגְּבָרִים

מֵהַמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז,

הֵם לוֹבְשִׁים מִכְנְסֵי פּוֹלִיאֶסְטֶר

וְאוֹרְזִים שׁוֹקַיִם לְתוֹךְ

גַּרְבַּיִם לְבָנִים אֲרֻכִּים

רַק אָז מַפְסִיקִים לְדַבֵּר

בַּמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז

רַק בְּגַאטְקֶעס מְדַבְּרִים.

שירה

חסידה

גפן מרגלית כנעני

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

סַם מָוֶת נֶעֶשְׂתָה

הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ

שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים

לְשַׁבָּת הַמַּלְכָּה

עָמוּס רַק סַכִּינִים הָיָה

כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

וְכָל צְבָאָם תְּקָפוּנִי

רַבִּי נַחְמָן אֶחָד

מִבְּרֶסְלֶב הִצִּילַנִי

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

כָּל הַלַּיְלָה בַּעֲפַר קִיּוּמִי

מִתְבּוֹסֶסֶת וּבְשַׁחֲרִית

מְרִימֵנִי אֶל הַכִּיּוֹר לִנְטִילָה

בָּרוּךְ אַתָּה צַדִּיק יְסוֹד הָעוֹלָם

הַמּוֹצִיא נֶפֶשׁ מִן הָאָרֶץ

מְרוֹמְמָהּ מִן עֲפָרָהּ

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

רֶגֶל אַחַת מוּנֶפֶת הַשָּׁמַיְמָה

הַשְּׁנִיָּה נְטוּעָה הִיא בְּאֵל אֲדָמָה

מִשְׁאָלָה גְּדוֹלָה לְהִתְקַרְקֵעַ

מִשְׁאָלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר לָעוּף

וְהָרָצוֹן לְהִתְמַזֵּג

עָלָה עַל כֻּלָּנָה

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

עַל גְּדוֹת הַנַּחַל הַנּוֹבֵעַ

מְקוֹר הַחָכְמָה

שָׁנִים בָּלַעְתִּי רֹק

עַכְשָׁו שׁוֹתָה וְשׁוֹתָה וְשׁוֹתָה

שירה

דוד אלפנביין

.

אֱלוֹהַי

נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה

וַאֲנִי

נִמְלַטְתִּי אִתָּהּ לְפִנּוֹת חֲשׁוּכוֹת

הִתְעַלַּמְתִּי מִזַּעֲקוֹתֶיהָ

לִחְלַחְתִּיהָ בְּדִמְעוֹתַי לִכְלַכְתִּיהָ 

גְּנֵבוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל אֹשֶׁר

אַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי

לְהָצִיץ בְּחֹרֶיהָ לְנַגֵּב דִּמְעוֹתֶיהָ לְנַעֵר 

אֶת הָאָבָק

לְחַיֵּךְ

וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי

 

2.

כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי

לְהַחְלִיט

לֶאֱזֹר אֶת הָאֹמֶץ

לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר

וְלֹא לִסְגֹּר

בְּכָל דַּקָּה

עַל הַקָּפֶה שֶׁבֵּינְתַיִם

וְאֵינְסוֹף הַנִּסְיוֹנוֹת

מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ

כֵּן תַּעַזְרֵנִי

לְהַזִּיל שׁוּב אֶת דִּמְעוֹת הַדַּף הָרִאשׁוֹן

וְהָאַחֲרוֹן

לִצְלֹחַ סְפָרִים אֲחֵרִים

לִצְלֹל לְעָמְקָם

לְהִלָּחֵם גַּם דַּרְכָּם

בְּמוֹחִי הַמְּשׁוֹטֵט

בִּכְלוּב הַצִּפּוֹרִים הַמְּעוֹפֵף בּוֹ

וְלַעֲלוֹת מִן הַסֵּפֶר

וּלְסַיְּמָם

שירה

שאני מקובל מטורף

אבישלום פון שילוח
אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי וזה מת. אמרו לו, מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי, יודע אני שהוא מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף (משנה ברכות ה ה)

 

אָמְרוּ לִי חֲכָמִים

אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתְךָ בְּפִיךָ

דַּע שֶׁאַתָּה מְקֻבָּל

וְאִם לָאו

דַּע שֶׁאַתָּה מְטֹרָף

אָמַרְתִּי לָהֶם

אֵינִי כִּשְׁאָר אָדָם

שֶׁ   אֲנִי   מְקֻבָּל   מְטֹרָף

וּבְכָל עֵת הַתְּפִלָּה שְׁגוּרָה בְּפִי

וְאַף כְּשֶׁאֵינָהּ שְׁגוּרָה –

תְּפִלּוֹת חֲדָשׁוֹת

אֲנִי צוֹרֵף

וְכָךְ אֲנִי מִתְפַּלֵּל

עַל הַזִּיקִין וְעַל הַזְּוָעוֹת וְעַל הַבְּרָקִים

וְעַל הָרְעָמִים וְעַל הָרוּחוֹת וְעַל הַסְּעָרוֹת וְעַל

הָרֵי הַגַּעַשׁ וְעַל הַגְּבָעוֹת וְעַל הַמַּעְיָנוֹת וְעַל הַכּוֹכָבִים

וְעַל הַבָּרוֹנִים וְעַל הַקַּבְּצָנִים וְעַל הַחוֹטְאִים וְעַל הַצַּדִּיקִים הַנִּסְתָּרִים

וְעַל הַיָּם הַגָּדוֹל וְעַל הַנָּחָשׁ וְעַל הַמַּלְכָּה וְעַל הַמֶּרְכָּבָה וְעַל הַכֶּתֶר

וְעַל הַנְּשָׁמוֹת וְעַל הַהֵיכָלוֹת וְעַל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם

שֶׁנָּתַתָּ בִּי, בְּתוֹכִי

שירה

לאהל’ה חושבת שהיא מאוהבת

עדן אביטבול

לֵאָהלֶ’ה נִבְחֲנָה עַל פֶּה עַל מְסִלַּת יְשָׁרִים

מִלָּה בְּמִלָּה מִכְּרִיכָה לִכְרִיכָה

הָרַמְחָ”ל בָּא אֶצְלָהּ בַּחֲלוֹם לְבָרֵךְ

חָתָן תַּלְמִיד חָכָם בְּקָרוֹב

וְהִסְתַּלֵּק.

יוֹאֵל מֵהַמִּשְׂרָד שׁוֹאֵל

אִם הִיא קוֹרֵאת שִׁירָה אוֹ מַחֲזוֹת

וְלֵאָהלֶ’ה עוֹנָה שֶׁכֵּן לַמְרוֹת

שֶׁמָּה לָהּ וּלְמַחֲזוֹת

וּמָה לָהּ וְלִמְשׁוֹרְרִים

וּמָה לָהּ וּלְיוֹאֵל

שֶׁמֵּעִיק בִּשְׁאֵלוֹת מְנֻמָּסוֹת

שֶׁהִיא לֹא מַכִּירָה מֵהַבַּיִת.

לֵאָהלֶ’ה שׁוֹמֶרֶת סוֹד כָּחֹל

בַּמְּגֵרָה שֶׁלְּיַד הַמִּטָּה

סִפְרוֹן שִׁירֵי רָחֵל שֶׁקִּבְּלָה מֵהַיֶּלֶד

שֶׁשָּׁבַר לָהּ אֶת הַלֵּב

וּבַסּוֹף גַּם שָׁבַר לָהּ שִׁדּוּךְ.

וְלֵאָהלֶ’ה עוֹד חוֹזֶרֶת מִפְּגִישׁוֹת

כּוֹשֶׁלֶת, קוֹרֵאת

מִתּוֹכוֹ רַק אֶת הַהַקְדָּשָׁה הַמְּרוּחָה

תִּזְכֹּרֶת לַבִּלְתִּי מְמֻמָּשׁ:

לֵאָהלֶ’ה יָפָתִי.

פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,

הַלְוַאי נֹאהַב תָּמִיד

כְּמוֹ עַכְשָׁו.

קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַּי.

דַּי.

לֵאָהלֶ’ה לֹא מַמְשִׁיכָה לְשִׁירֵי רָחֵל

מָה לָהּ וּלְשִׁירָה.

הַכְּרִיכָה הָרַכָּה נוֹשֵׂאת אֶת הָרֵיחַ שֶׁל הַיֶּלֶד

הָרַמְחָ”ל כְּבָר לֹא בָּא בַּחֲלוֹמוֹת.

אֶתְמוֹל חָלְמָה עַל יוֹאֵל וְלֹא סִפְּרָה לְאַף אַחַת.

בָּאוֹטוֹבּוּס הִיא הוֹזָה

אֶת הַיֶּלֶד לָבוּשׁ צִיצִית עַל חֻלְצַת פִּשְׁתָּן לְבָנָה

מַרְכִּיב מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ

יוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרֵי מוֹנִיטוֹר

וְנוֹתֵן לַדְּרָמָה שֶׁלָּהּ לְהִתְרַחֵשׁ

מִתּוֹךְ רַעַשׁ הַנְּסִיעָה הַלָּבָן

הוּא צוֹעֵק: קָאט!

לֵאָהלֶ’ה לֹא יְכוֹלָה לַחְתֹּךְ

וְאֵין לָהּ מִי שֶׁיִּצְעַק קָאט לְכָל הַבְּדִידוּת הַזּוֹ

שֶׁלְּעִתִּים מִצְטַלֶּמֶת יָפֶה מִכָּל הַפְרֵיְמִים

אַךְ מְחוֹלֶלֶת גַּם פּוֹגְרוֹמִים לְלֹא הַתְרָאָה.

לֵאָהלֶ’ה יוֹרֶדֶת אֶת קִינְג דֶיְוִיד

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא עוֹמֶדֶת רַק שׁוֹלַחַת

קֶרֶן אַחֲרוֹנָה חוֹשֶׂפֶת רַק אוֹתָהּ

וּמִשְּׂמֹאל עוֹלֶה הַיָּרֵחַ שֶׁל עֵמֶק הַיְּרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת.

לֵאָהלֶ’ה נִזְכֶּרֶת בְּיֶלֶד מַסְמִיק

בַּתְּאוּרָה הָעֲמוּמָה שֶׁל הַלּוֹבִּי הַמְּפֹאָר.

אֵיךְ בִּקֵּשׁ אֵשׁ

מֵהַשּׁוֹעֵר בַּכְּנִיסָה

וְלַשּׁוֹעֵר לֹא הָיְתָה אֵשׁ לָתֵת

וְגַם לָהּ מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה.

שֵׁשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי

הִיא מִתְחַתֶּנֶת עִם אַבְרֵךְ מֶשִׁי.

שירה

אין מה

עדן אביטבול

נְדוּדֵי שֵׁנָה שֶׁלִּי
מְהַבְהֲבִים
כִּפְנֵי הַיֶּלֶד הַכְּתֻמּוֹת
אַךְ לִפְנֵי שָׁעָה
מֵאוֹרוֹ הַטּוֹב שֶׁל
בַּר יוֹחַאי

הֶתְקֵף חֲרָדָה שֶׁלִּי
יֶלֶד חַלַאקֶה טָהוֹר
אַל תַּעֲלֶה מוּלִי
בְּאַקְרַאי, בְּעֵינַיִם
וּפֵאוֹת פֶּרֶא
אַל

שְׁעַת הַדְּחָק
וַאֲנִי מַאֲמִין
כְּדַאי הוּא
וְנַעֲשֶׂה אָדָם
שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן
וְהִלּוּלָא
חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם!

וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם
וְלֹא תֵּרֵד אֵשׁ
וְלֹא יִפָּעֵר בּוֹר
וְלֹא תִּנָּתֵן אוֹת
וְלֹא אוֹיֵב
וְאֵין אֲוִיר

אוֹי, הַפָּנִים
וְהַשֵּׁמוֹת וְהַתָּוִים
הַמִּשְׁקָפַיִם
הַמַּרְפְּקִים
הָעֲדִינוּת
הַכֹּל שָׁבוּר

תְּהִלִּים דּוֹחֲקִים בִּי
סְמַיְלִי בּוֹכֶה
מַלְאַךְ הַמָּוֶת
טִפֵּס בָּהָר
וְנִשְׁאַר וְנִשְׁאַר
עַד שֶׁסָּפַר מ״ה

וּבַמַּרְגְּלוֹת וּבַשִּׁפּוּלִים
אֵין מֵשִׁיב וְאֵין אַשְׁמָה
וְאֵין דִּין וְאֵין מְנַחֵם
וְאֵין פֶּה וְאֵין מֵצַח
וְאֵין אֲוִיר
וְאֵין מָה

שירה

קינה באין מינוח אחר

בן ציון גולדשטיין
“מלך עוזר מושיע ומגן, מלך שומר על כל עם ישראל,
האל הגדול הגיבור והנורא, המלך שעונה לכולם בעת צרה” (חיים ישראל)

 

א.

עוּלוּ וְאִתְכַּנְּשׁוּ לְבֵי הִלּוּלָא

עוּלוּ  עוּלוּ  רְדוּ   מוּתוּ

בּוֹאוּ בּוֹאוּ

עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית

רִקְדוּ וַאֲמַרְתֶּם

כֹּה לֶחָי

קֻפַּת חוֹלִים מַכַּבִּי

מְאַחֶלֶת בְּרוּכִים הַבָּאִים לַחוֹגְגִים

חֶבְרַת הַבִּטּוּחַ מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּשִׂמְחַתְכֶם

בְּצַעַרְכֶם

ב.

בַּמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים,

דַּפִּים יָד שְׁנִיָּה כְּבוּשִׁים

כְּרָכִים כְּרָכִים

אַף סִדּוּר לֹא שׁוֹפֵךְ דָּמוֹ

תְּהִלָּה לֹא עוֹלָה בָּאֵשׁ

קִירוֹת לֹא מִתְיַפְּחִים

תְּפִלּוֹת כְּמוֹ מַיִם  כְּמוֹ קַשׁ

אֲנִי מַאֲמִין, אֲנִי מַאֲמִין

טְרִיבּוּנָה נוֹשֵׂאת מִשְׁקָל

וְתַעֲלֶה הַמַּשּׂוּאָה בּוֹעֶרֶת

הַמְּדוּרָה

מַטָּף אָדֹם אוֹמֵר הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן

מַעֲקֵה בַּרְזֶל מוֹסֵר עַצְמוֹ לְתִיפוּפֵי יָדַיִם

רָץ אַדְמוֹ”ר, רָץ, מִצַּד אֶל צַד

וְיָצָא גַּעֲגוּעַ וּפָרַץ נֶגֶד הָהָר

טִפְטֵף צְלִילִים קְלָרִינֵט

וּמָחָא בְּקֶצֶב דֶּבְּקָה כַּף אֶל-כַּף,

אֶל-כַּף

צֶמֶר גֶּפֶן סָפוּג שֶׁמֶן אֻכָּל   אֻכָּל

עַכְשָׁו יֵשׁ עָשָׁן גָּדוֹל וְאֵין אֵשׁ

וְאֵין פִּתְגָּם

וְדִמְעוֹתַי

יָפוֹת מִדַּי

ג.

יֶלֶד בְּגִיל זֶה וְזֶה  מֵת

נַעַר בְּגִיל זֶה וְזֶה  מֵת

אַבָּא לְכָךְ וְכָךְ יְלָדִים מֵת

אִמָּא חַיָּה מֵתָה

[מִתְחַזֶּקֶת בִּצְנִיעוּת]

אַ קִינְדְס טְרֶער גִיט דֶעם הִימְל

יֶלֶד מַלְאָךְ מְבַקֵּשׁ

שׁוֹקוֹ חַם –

וְטֶרֶם נָטַל יָדַיִם

עַל פִּי ‘כְּלָלֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ

וְכָל כַּוָּנוֹתֶיהָ’

(*דמעתו של ילד נותנת את השמיים)

ד.

כָּל הַלַּיְלָה יִבֵּב אַבָּא

רַק אַל תִּקַּח לִי אֶת הָאֱמוּנָה

שׁוֹכֵב בְּתוֹךְ פְּרוֹזְדּוֹר קַר,

מְגִלָּה חֲלוּלָה,

לֹא זָז מִכָּאן

עַד שֶׁיָּבוֹא הָאֵל וְיַצְחִיק אוֹתוֹ

כְּמוֹ לֵצָן רְפוּאִי.

ה.

כַּבַּאי קָרָא בְּמֵגָפוֹן:

רְדוּ מֵהָרִים, מֵעֵצִים חַיִּים

צְאוּ בָּנַי חֲבִיבַי מִמְּעָרוֹת קְדוֹשׁוֹת

הַגְּבִיר הַגָּדוֹל תּוֹרֵם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד

חַ”י רוֹטֶעל מַיִם מַיִם

הַצִּבּוּר הָרָחָב מֵת לִשְׁתּוֹת

תּוֹהֶה בּוֹהֶה נוֹהֶה מֶה מֶה

מַנְשִׁים עַצְמוֹ

מְבַקֵּשׁ נְתִיב אֲוִיר

אֶחָד בָּא אֵלָיו בַּחֲלוֹם הָאוֹר שֶׁבִּקְצֵה מִנְהָרָה

וּבַת קוֹל לֹא קָרְאָה וְלֹא אָמְרָה

וְלֹא לָחֲשָׁה

הַלְהַחְרִיב עוֹלָמִי יָצָאתָ

זָקָ”א אָסְפוּ לְשַׂקִּיּוֹת גְּדוֹלוֹת

פּוֹלִיטִיקָאִים טִאְטְאוּ

יַחַד עִם סָנֵגוֹר

שֶׁיִּהְיֶה נָקִי וְטָהוֹר

וֶאֱלוֹהִי

וְאַבְרָהָם עוֹלֶה לַקֶּשֶׁר וְצוֹעֵק

יֵשׁ לִי עֲשָׂרָה אִיקְסִים צַדִּיק עִם צַדִּיק

חָלִילָה לָּךְ, הֲשׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ

לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

ו.

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

הָלוֹ, הָלוֹ,

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה.

ז.

הַשָּׁמַיִם יַכְחִיל גַּם מָחָר

כְּמוֹ לְסַבָּא רַבָּא

כְּמוֹ לְנֶכֶד

כְּמוֹ לְיַלְדָּתִי הַיְּשֵׁנָה

מִמֶּנָּה הִסְתַּרְתִּי אֶת מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב

בַּסֶּרֶט הַזֶּה

לֹא יִתְבַּהֲרוּ עוֹד פְּרָטִים

כְּפִי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִתְבַּהֲרוּ

גַּם לֹא בְּפִיו שֶׁל הַדּוֹבֵר הָרָהוּט

וּבְשַׂעֲרוֹתָיו הַמְּסֹרָקוֹת

ח.

בְּאֵין מִנּוּחַ אַחֵר, אֶקְרָא לוֹ

שִׁיר, קִינָה

לֹא אֲבַזְבֵּז מִלִּים יָפוֹת

בַּעֲבוּר הַדָּבָר

מִלִּים פְּשׁוּטוֹת

וּבִמְפֹרָשׁ בְּרֹאשׁ הַדַּף,

יֵשׁ לִקְרֹא אֶת הַדְּבָרִים כִּכְתַב פְּלַסְתֵּר

מִי עָשָׂה מִמִּי פְּלַסְתֵּר

וְאֵין פְּלַסְטֶר

עַד כָּאן לְהַיּוֹם, לְמָחָר, לְעוֹד שָׁנָה.

סוֹף פָּסוּק. נְקֻדָּה.

ט.

אֲנִי רוֹצֶה לְסַיֵּם בְּמַשֶּׁהוּ טוֹב

נִזְכָּר בִּגְלוֹבּוּס מֻזְהָב עוֹבֵר מִיַּד הָרַב חַיּוּת

אֶל יַד הַדְּרוּזִי עַלְוַאן

וְעָלָיו:

כָּל הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ הִצִּיל

עוֹלָם מָלֵא.

עוֹלָם מָלֵא,

עוֹלָם בּוֹכֶה

וּמְחַבֵּק חָזָק

וּמַעֲבִיר עַל לְחָיַיִם מַטְלִית דְּמָעוֹת

וֶאֱלוֹהִים עֲדַיִן שׁוֹתֵק,

וְזֶה לֹא יָפֶה.

שירה

היפאטיה

גאולה הדס פלחן

 

אֵיךְ קָרְעוּ אֶת בְּשָׂרֵךְ,

הִיפַּאטְיָה

אֵיךְ זְכוּיוֹתַיִךְ הָיוּ לִזְדוֹנוֹת

אַתְּ עוֹזֶבֶת אֶת גּוּפֵךְ

וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּעוֹלָם שֶׁהָיָה לְזָר

וּמְעַנַּיִךְ לֹא זָרִים לָךְ, הִיפַּאטְיָה

הֵם מוֹקִיעִים עַל הַצְּלָב

אֶת אוֹר הַשֵּׂכֶל הַטָּהוֹר

אֶת הַחֵרוּת וְהָעֹשֶׁר

הָאֵינְסוֹפִיִּים שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה

הֵם אַנְשֵׁי הַחֲשֵׁכָה 

וְזִיוֵךְ, זָר לָהֶם, הִיפַּאטְיָה,

וְאַתְּ עַצְמֵךְ מֻכֶּרֶת לָהֶם עַד חַלְחָלָה  

אַתְּ מֵישִׁירָה מַבָּטֵךְ אֶל הֶעָתִיד

וְלֹא נִכְנַעַת לְצַו הַהֶגְמוֹן

הָעוֹלָם עוֹזֵב אוֹתָךְ,

וְנִהְיֶה לְזָר

אֵיךְ קָרְעוּ אֶת בְּשָׂרֵךְ,

הִיפַּאטְיָה,

וּמְאֻחָר יוֹתֵר הֶחְלִיפוּ אֶת פָּנַיִךְ

בִּפְנֵי “קְדוֹשָׁה” נוֹצְרִיָּה 

אַךְ אַתְּ לֹא דּוֹמֶמֶת, הִיפַּאטְיָה

אַתְּ דּוֹבֶרֶת בְּקוֹל זְמַנֵּנוּ

בְּקוֹלָהּ שֶׁל אַיַּאן חִירְסִי עַלִי הַנִּרְדֶּפֶת

בְּקוֹלוֹ שֶׁל תֵּיאוֹ וַן גּוֹךְ

שֶׁדָּמוֹ נִשְׁפַּךְ בִּרְחוֹבוֹת אַמְסְטֶרְדָּם

שְׂפָתַיִךְ דּוֹבְבוֹת, הִיפַּאטְיָה

וְלֹא תִּדְמְמִי! 

 

 

שירה

חֲמִישִׁי לְעֵת בֵּין הָעַרְבַּיִם

א]

 

חֲמִישִׁי לְעֵת בֵּין הָעַרְבַּיִם

בְּעֵין כֶּרֶם הוֹד קְדוּמִים וַעֲקֵבוֹת נֶעֱלָמִים

צְרִיחִים נִשָּׂאִים אֶל מַעְלָה וּמִנְזָרִים לְתַיָּירִים

וְלִיבִּי יוֹצֵא אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת הַקָּטָן וְדַל הַמִּתְפַּלְּלִים

וְלוֹ אֵין פַּעֲמוֹנִים וְעַל רֹאשׁוֹ לֹא יִתְרוֹמְמוּ מִגְדָּלִים

אֲבָל הוּא, בְּיָפְיוֹ הַחֲרִישִׁי,  שַׁ עַ ר   הַ שָּׁ מַ יִ ם  וְהָרַחֲמִים

וְיֵשׁ בּוֹ סִדּוּר בָּלוּי (תְּפִלַּת כָּל פֶּה) וְחֻמָּשׁ וּתְהִלִּים

וּבְשַׁבָּת גַּם סְעוּדַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין

 

[ב]

 

וּדְמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָבִי מְרַחֶפֶת לְפָנַיי

חוֹזֵר מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַחֲסִידִי בְּשׁוּלֵי הָעִיר

עֲטוּר כֶּתֶר מַלְכוּת וְטַלִּית תְּכֵלֶת סְפוּגָה

יוֹשֵׁב בְּלֵיל שִׁשִּׁי מְכֻנָּס בְּדוּמִיָּתוֹ, בְּהֵיכָלוֹ

וְעַל שֻׁלְחָנוֹ סְפָרִים כְּמוֹ אוֹצָרוֹת נִפְתָּחִים

וּמֵעֲלֵיהֶם עוֹד סְפָרִים וָעוֹד כְּהָרִים וּגְבָעוֹת

מֵי הַשִּׁילוֹחַ! רְסִיסֵי לַיְלָה! עִירִין קַדִּישִׁין!

וְנִגּוּן וִיזְנִיצָאִי בּוֹעֵר כְּאָח בִּטְרַקְלִינוֹ הַסּוֹדִי

אוֹתִיּוֹת לוֹחֲשׁוֹת לוֹ סוֹד עוֹלָם וּפִלְאֵי תֵּבֵל

הַלֵּב הַשָּׁבוּר הוֹפֵךְ לְאָצִיל כְּשֶׁהַמַּלְכָּה מַגִּיעָה

 

[ג]

 

בְּכִילְיוֹן עֵינַיִים שֶׁעוֹדָן טְהוֹרוֹת אַשְׁקִיף מֵהַחַלּוֹן

עוֹד מְעַט תָּבוֹא אֲהוּבָתִי, עוֹד מְעַט תָּבוֹא לִמְעוֹנִי

כְּבָר אֲנִי חָשׁ עִקְבוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת, שֹׁבֶל יָפְיָהּ בָּרוּחַ

וְאֵין עוֹד בְּלִבִּי מְהוּמָה וְאֵין עוֹד בְּלִבִּי מְאוּמָה

מִלְּבַד כִּסּוּפַי לַאֲהוּבָתִי, עַלְמָתִי שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדָּהּ

וְיָדַיי נִפְרָשׂוֹת בְּעֶרְגָּה כְּכֹוהֲנִים עַל הַדּוּכָן לְחַבְּקָהּ

לִכְרֹךְ נַפְשִׁי בְּנַפְשָׁהּ לֶאֱרֹג עַצְמִי בִּבְשָׂרָהּ

כִּי מָה עוֹד אֲבַקֵּשׁ מָה עוֹד אֶחְלֹום

בִּ י ק וֹ ד נִשְׁמָתִי בְּאַהֲבָתָהּ

שירה

סֶמְיוֹן נַדְסוֹן

 

גָּדַלְתִּי זָר לְךָ, הָעָם הַמְּדֻכָּא,

וְגַם לֹא הִלַּלְתִּיךָ בִּנְשָׁמָה נִפְעֶמֶת.

עוֹלַם אַגָּדוֹתֶיךָ, כֹּבֶד עָצְבְּךָ,

כְּתוֹרָתְךָ – זָרִים לִי הֵמָּה.

 

וְלוּ הָיִיתָ שׁוּב מְלֵא-אֹשֶׁר וְעָצְמָה,

וְאִלּוּלֵא בִּידֵי תֵּבֵל כֻּלָּהּ הֻשְׁפַּלְתָּ –

הָיִיתִי מִתְמַסֵּר לִשְׁאִיפָה שׁוֹנָה,

הָיִינוּ אַךְ זָרִים, מִנִּי אַתְחַלְתָּא.

 

נָתוּן בְּעֹל תּוּגָה, מַשְׁפִּיל מַבָּט, לַשָּׁוְא

בְּאֵלֶּה הַיָּמִים מַמְתִּין אַתָּה לְיֶשַׁע.

כְּשֶׁיְּהוּדִי, הַשֵּׁם עַצְמוֹ, הִנּוֹ עַכְשָׁו

בְּפִיו שֶׁל הֶהָמוֹן סִימַן דְּחִיָּה עִקֶּשֶׁת,

 

וּכְשֶׁאוֹיְבֶיךָ, לַהַק-צַיִד, מִתְנַפְּלִים,

עָלֶיךָ וְקוֹרְעִים גּוּפְךָ בְּהִתְפָּרֵעַ,

לַחְבֹּר אֶל לוֹחֲמֶיךָ תֵּן, דּוּמָם, גַּם לִי,

עַם, גּוֹרָלוֹ אַכְזָר אֵין-רֵעַ.

 

1885

 

סמיון נאדסון – משורר רוסי נערץ במאה ה-19. בן ליהודי מומר. יתום משני הוריו, סבל מגיל צעיר מאנטישמיות מצד חלק מקרובי משפחתו הנוצרים, וכן מצד הסביבה הספרותית. יש להניח שהשיר המובא נכתב בתגובה ל”סופות בנגב” – גלי הפרעות ביהודים שאירעו באימפריה הרוסית בראשית שנות ה-80 של המאה התשע-עשרה.

 

שירה

הָאִי יִשְׂרָאֵל

אלכסנדר גורודניצקי

 

מרוסית: דוד ויסמן

 

זֶה הַשֶּׁבֶר חוֹלֵף מוּל פִּסְגַּת הַחֶרְמוֹן בִּשְׁלָגֶיהָ,

תַּחַת מֵי הַכִּנֶּרֶת וּלְאֹרֶךְ נְהַר הַיַּרְדֵּן;

שָׁם, בְּבֶטֶן הָאָרֶץ, הַסֶּלַע נִתַּךְ – וּמְבַקֵּע

יַבָּשׁוֹת עֲצוּמוֹת, וְלָנֶצַח מַפְרִיד בֵּינֵיהֶן.

לְכִוּוּן הַבִּקְעָה שֶׁל יַם סוּף דֶּרֶךְ יֹבֶשׁ הַנֶּגֶב

הוּא מַמְשִׁיךְ בְּחָלְפוֹ בִּמְקוֹמוֹת מְנוּחַת הָאָבוֹת;

מֵעָלָיו מִתְפָּרֵשֹ יַם הַמֶּלַח וּסְדוֹם לוֹ מִנֶּגֶד,

הַזְּרוּעָה נְצִיבֵי מְלָחִים – וּבָהֶם אֵשֶׁת לוֹט.

טוּר צוּקִים מְשֻׁנָּן מְסַמֵּן – כָּאן הַיַּבָּשָׁה תַּמָּה:

קַו גְּבוּל בֵּין-יַבַּשְׁתִּי בֵּינוֹת קֶדֶם וּבֵין מַעֲרָב.

כִּבְסַכִּין בֵּין קְבָרִים עַתִּיקִים הֵם חוֹרְצִים אֶת הַקַּו.

יִתְנַתֵּק אָז הָאִי יִשְֹרָאֵל וְיֵצֵא לוֹ הַיָּמָּה,

יַעֲזֹב לְעוֹלָם אֶת גְּבוּלוֹת תַּת-הַלּוּחַ עֲרָב.

מִמִּדְבַּר-הַמִּזְרָח אֶל הָאֵד הַנֶּחְשָׁק שֶׁל אֵירוֹפָּה,

וּמִמַּר גּוֹרָלוֹ הוּא יִפְנֶה לְעָתִיד לֹא נוֹדָע,

וּלְשָׁם הוּא יִשְׁאַף; וּמִשְׁעוֹל הַמִּדְבָּר, שֶׁלָּרֹחַק

לֹא מִזְּמַן עוֹד הוֹבִיל שַׁיָּרוֹת, יִקָּטַע בְּגָדָה.

רַב-חוֹבֵל, שְׁמוֹ מֹשֶׁה, יְנַוֵּט אֶת עַמּוֹ בֶּן-אַלְפַּיִם

עַל-פְּנֵי יָם מִתְנוֹדֵד שֶׁיַּקְצִיף בְּשֵׂיבָה מִסָּבִיב –

הַמֵּצַר שֶׁיַּפְרִיד אֶת הָעָם מִן הָאֶבֶן שֶׁל קַיִן.

כָּל צְבָאוֹ שֶׁל פַּרְעֹה לֹא יוּכַל לַמֶּרְחָב הַמַּזְעִיף.

מִמְּצוֹר הָאוֹיֵב יִנָּצְלוּ עִיר הַסְּפָר וְהַקֶּרֶת.

בֵּין גַּלִּים מִתְנַפְּצִים, מְגָרֵשׁ מִפָּנָיו עֲלָטָה,

יִדָּלֵק מִגְדַּלּוֹר עַל הָהָר בִּמְצָדָה הַמְּבֻצֶּרֶת

וְיִקְרָא לַשָּׁטִים בְּאוֹקְיָינוֹס הַזְּמַן לְבֵיתָם.

 

1993 א. גורודניצקי הוא משורר יהודי ותיק ופופולרי, אוקיינוגרף ופרופסור לגיאופיזיקה. השיר נכתב בהשראת תיאוריה גיאולוגית על פיה כתוצאה מתנועת הלוחות הטקטוניים בעוד מיליוני שנים ארץ-ישראל עשויה להתנתק מהלוח הערבי, כך שיפריד ביניהם מרחב ימי חדש, שיתפתח במקום הימצאו של ים המלח בימינו.
שירה

קובלא חאן

קולרידג'

מאנגלית: ינקי שפט

 

בְּזָנָאדוּ שָׁם קוּבְּלָא חָאן,

צִוָּה לִבְנוֹת כִּפָּה שֶׁל עֹנֶג – מְפֹאֶרֶת.

נְהַר הָאֵלְף הַמְּקֻדָּשׁ גּוֹעֵשׁ כָּאן,

חוֹתֵר בִּנְקָרוֹת אֲשֶׁר אָדָם לֹא יְדָעָן,

יוֹרֵד אֶל יָם אָפֵל, בּוֹ שֶׁמֶשׁ לֹא בּוֹעֶרֶת.

 

שָׁם חוֹמוֹת וּצְרִיחִים סוֹבְבִים כַּחֲגוֹרָה

חֲמִשָּׁה מִילִין כְּפוּלִים, שֶׁל אֲדָמָה פּוֹרָה.

וְשָׁם הָיוּ גַּנִּים, עִם בֹּהַק פֶּלֶג מִתְפַּתֵּל,

כָּל עֵץ, פָּרַח, לִבְלֵב, נָתַן גַּם רֵיחַ עַז.

הַיְּעָרוֹת הָעַתִּיקִים כְּמוֹ כָּל גִּבְעָה וְתֵל

עוֹטְפִים בְּיֶרֶק כֶּתֶם שֶׁמֶשׁ פָּז.

 

אַךְ הוֹ! אוֹתוֹ נָקִיק עָמֹק, רוֹמַנְטִי – שָׁם פָּעוּר.

בְּיֶרֶק הַגִּבְעָה, בֵּינוֹת חֻרְשׁוֹת הָאֶרֶז הוּא יוֹרֵד.

מָקוֹם פִּרְאִי! מָקוֹם קָדוֹשׁ, מְקוֹם כִּשּׁוּף אָסוּר.

כְּמוֹ רָדוּף מִתַּחַת לַחֲצִי הַסַּהַר הַקָּמוּר-

בִּידֵי אִשָּׁה הַמְּיַלֶּלֶת אֶל אֲהוּבָהּ, הַשֵּׁד! 

 

וּמֵעָמְקוֹ שֶׁל הַנָּקִיק, הֲמֻלַּת תָּמִיד גּוֹעֶשֶׁת

כְּמוֹ הָאֲדָמָה עַצְמָהּ בִּכְבֵדוּת שָׁם מִתְנַשֶּׁפֶת

נֵד אַדִּיר שֶׁל מַיִם לִרְגָעִים פּוֹרֵץ, 

עִתִּים גּוֹעֵשׁ, עִתִּים בָּלוּם וּמְחַשֵּׁב לְהִתְפּוֹצֵץ.

וְנִתָּזִים שִׁבְרֵי עֲנָק כְּמוֹ בָּרָד בָּעֲנָנִים.

אוֹ כְּמוֹ בְּתוֹךְ מוֹרַג קוֹצְרִים, מַכִּים הַגַּרְעִינִים.

וּמִלֵּב מְחוֹל שִׁבְרֵי הַסֶּלַע, כְּמוֹ מֵאָז וּמֵעוֹלָם,

עוֹלֶה, מוּצָף לְפֶתַע – הוֹד הַנָּהָר הַנֶּעֱלָם.

חֲמִשָּׁה מִילִין כְּמוֹ מָבוֹךְ הוּא מִתְפַּתֵּל וְנָע.

בְּתוֹךְ חֻרְשׁוֹת וְגֵאָיוֹת חוֹתֵר, שׁוֹטֵף לוֹ הַנָּהָר,

בַּנְּקָרוֹת הַחֲשׁוּכוֹת אֲשֶׁר עָמְקָן לֹא יְשֹׁעַר.

בְּרַעַשׁ רַב בְּיַם הַמָּוֶת- שׁוֹקֵעַ- וְנִכְנָע.

וּכְמוֹ מִתּוֹךְ הָרַעַשׁ קוּבְּלָא אָז שָׁמַע,

קוֹל אֲבוֹתָיו דּוֹבֵר אֵלָיו – וּמְנַבֵּא לוֹ מִלְחָמָה!

 

צֵל הַהֵיכָל-כִּפַּת הָעֹנֶג, אָז הוּטַל.

עַל פְּנֵי גַּלֵּי הַיָּם הוּא צָף, רוֹכֵב.

שָׁם הֵד הַמְּעָרָה וְשֶׁצֶף הַמַּפָּל,

הוֹפְכִים לְקוֹל אֶחָד אֲשֶׁר נִשְׁמָע הֵיטֵב.

הָיָה זֶה פֶּלֶא שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא נִתָּן לִרְאוֹת,

הַשֶּׁמֶשׁ בַּכִּפָּה זוֹרַחַת וְהַקֶּרַח הַמַּקְפִּיא בַּמְּעָרוֹת!

 

עַלְמָה עִם כְּלִי מֵיתָר- קָנוּן

רָאִיתִי פַּעַם בְּחֶזְיוֹן.

מֵחַבָּשׁ הָיְתָה הַנַּעֲרָה,

וּבְאוֹתוֹ קָנוּן פָּרְטָה עַל מֵיתָרָהּ 

וְגַם בְּשִׁיר נָתְנָה קוֹלָהּ, אוֹדוֹתָיו שֶׁל הַר אַבּוֹרָה.

לוּ רַק יָכֹלְתִּי בְּקִרְבִּי לְהַחֲיוֹת – 

אֶת הַמַּנְגִּינָה וְאֶת הַשִּׁיר הָהֵם,

לִי עֹנֶג כֹּה עָמֹק יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת –

מִתּוֹךְ אוֹתוֹ נִגּוּן אָרֹךְ – רוֹעֵם

אֶת הַכִּפָּה אָז הֶעֱמַדְתִּי, בָּאֲוִיר.

כִּפַּת הַשֶּׁמֶשׁ – וּמְעָרוֹת הַקֶּרַח בִּמְשֻׁלָּב,

כָּל הַשּׁוֹמֵעַ, מוּל עֵינָיו,

יִרְאֶה אוֹתָן בָּהִיר.

אֶל חֲבֵרוֹ כָּל אִישׁ יִקְרָא הֱיֵה זָהִיר! זָהִיר!

עֵינָיו רוֹשְׁפוֹת וּשְׂעָרוֹ נִפְרָע צָעִיר!

בְּסֶגֶר מְשֻׁלָּשׁ כַּתְּרוּ אוֹתוֹ, אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו 

עִצְמוּ עֵינַיִם בְּאֵימָה- בְּפַחַד מְקֻדָּשׁ

כִּי הוּא רָדָה שָׁם טַל- מִיַּעֲרַת הַדְּבַשׁ,

כִּי מִתּוֹכוֹ שֶׁל גַּן הָעֵדֶן הוּא שָׁתָה חָלָב!

שירה

לא צוחק

ינקי שפט

רְצִינִי

בְּחַיַּי. לֹא צוֹחֵק.

לֹא צוֹחֵק, בְּעִקָּר מְיַלֵּל.

מְיַלֵּל כְּמוֹ שֶׁאָז, כְּשֶׁחָדַר לִי חָתוּל לַמֻּצָּב וְחָשַׁבְתִּי שֶׁנּוּ, אַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים וְרָאִיתִי שָׁחֹר וְחָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּהוּ, שֶׁזֶּה. וְדָרַכְתִּי צָעַקְתִּי יִלַּלְתִּי הִכְנַסְתִּי כְּבָר בֵּין כַּוָּנוֹת.

עַד שֶׁבָּאוּ לִרְאוֹת.

לֹא לֹא צוֹחֵק מֵאַלְפַּיִם וּשְׁתַּיִם אָז הִתְפּוֹצְצוּ לִי כַּמָּה עֲרָבִים.

כַּמָּה עֲרָבִים אֲרֻכִּים שֶׁל קַיִץ רַק אֲנִי מְנוֹרָה וּבַקְבּוּק.

בַּקְבּוּק שֶׁזָּרְקוּ לִי בַּצֹּמֶת הַהוּא רְסִיסִים וּמֵאָז אֲנִי תּוֹפֵס בַּצַּוָּאר הַדַּקִּיק.

תּוֹפֵס חָזָק שֶׁהַדָּם נֶעֱצָר.

וְכוֹאֵב בַּצַּוָּאר.

וְכוֹאֵב בַּכְּתֵפַיִם. אֵיזֶה גּוּשׁ הָרוֹפֵא מְמַשֵּׁשׁ. כְּמוֹ בְּאוֹגוּסְט אַלְפַּיִם חָמֵשׁ.

לֹא צוֹחֵק כְּבָר מֵאָז שֶׁהַגּוּשׁ. כְּבָר מֵאָז שֶׁאָמְרוּ לִי תִּרְאֶה, זֶה כְּבָר לֹא יַעֲזֹר זֶה כְּבָר לֹא יַעֲצֹר אֶת אַלְפֵי הַגּוּפִים בְּשָׁחֹר.

לֹא צוֹחֵק כְּבָר מֵאָז שֶׁבָּכִיתִי יוֹמַיִם מֶלַח יָם וּדְמָעוֹת וְהַחוֹל בַּשִּׁנַּיִם.

בַּלַּיְלָה אֲנִי מִתְעוֹרֵר.

בַּחֲלוֹם זֶה אֲנִי שֶׁצּוֹחֵק.

וְרוֹמֵס וּמַכֶּה עַל הָרֹאשׁ

וְגוֹרֵר וְגוֹרֵר וְגוֹרֵר.

לוֹקֵחַ כַּדּוּר לְהַרְגִּיעַ.

כַּדּוּר זֶה עִנְיָן רְצִינִי בְּעִקָּר אִם הוּא שֶׁבַע שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם כְּמוֹ שֶׁאָז בְּנוֹבֶמְבֶּר אַלְפַּיִם לוֹקֵחַ חָמֵשׁ אֲבָנִים בַּיָּדַיִם לוֹקֵחַ סַכִּין וְאוֹחֵז

וּמוֹרֵחַ לַיַּלְדָּה מָיוֹנֵז.

צָהֳרַיִם.

בְּחַיַּי.

בְּחַיַּי.

כללי

בורגנות

צביה מרגליות

 

הָיְיתָה לָנוּ מִטָּה עַל רֹאשׁ הָהָר. מַצָּע שֶׁל קַשׁ מְרֻפָּד בִּפְרָחִים.

הָיִינוּ בָּהּ, אֲנִי וְאַתָּה, וְשֶׁמֶשׁ וַאֲדָמָה וְרוּחַ וְכוֹכָבִים.

אֲנִי רָצִיתִי רַק אוֹתְךָ וְאַתָּה רָצִיתָ רַק אוֹתִי

לָכֵן לֹא הָלַכְנוּ. רַק נַחְנוּ בָּהּ, כְּמוֹ שְׁנֵי כְּרוּבִים.

 

יוֹם אֶחָד, הֶחְלַטְנוּ לְהִתְיַישֵּׁב עַל הַמִּטָּה כְּדֵי לֵיהָנוֹת מֵהַנּוֹף שֶׁל הָעֵמֶק.

אַתָּה הִצְבַּעְתָּ לְמַטָּה וְשָׁאַלְתָּ – “מָה אֵלֶּה?”

אֵלֶּה הָיוּ רוּחוֹת שֶׁל הוֹמוֹסֶקְסוּאָלִים

הֲמוֹנִים, כְּמוֹ צָבָא, חוֹנִים בָּעֵמֶק.

“מָה הֵם עוֹשִׂים?” שָׁאַלְתָּ.

הֵם מַבִּיטִים לְמַעְלָה, לְעֵבֶר הָהָר. מַבִּיטִים בָּנוּ, חוֹשְׂפִים שִׁנַּיִם, רוֹקְקִים

“בְּמָה הֵם מַבִּיטִים?” שָׁאַלְתָּ.

“בִּיפִי תָּאָרְךָ” עָנִיתִי.

“לֹא כִּי”, אָמַרְתָּ, “הֵם מַבִּיטִים בִּכְרֵסֵךְ הַמִּתְעַגֶּלֶת”.

“וּמָה אֵלֶּה?” שָׁאַלְתִּי, וְהִצְבַּעְתִּי עַל מָקוֹם אַחֵר.

אֵלֶּה הָיוּ אַלְמָנוֹת.

אַלְמְנוֹת מִלְחָמָה, אַלְמְנוֹת מַחֲלָה, אַלְמְנוֹת תְּאוּנוֹת דְּרָכִים,

עִם יְלָדִים, בְּלִי יְלָדִים. צָבָא שֶׁל אַלְמָנוֹת מִתְקַדֵּם אֵלֵינוּ.

הֵן רוֹצוֹת לְהַגִּיעַ, הֵן יִתְּנוּ אֶת כָּל חַיֵּיהֶן בִּשְׁבִיל לְהַגִּיעַ, אֲבָל הֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת בַּמּוֹרָד.

הֵן רוֹצוֹת אוֹתְךָ, אוֹ אוֹתִי, אוֹ אֶת בִּטְנִי הַמִּתְעַגֶּלֶת, אֲבָל הֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת בַּמּוֹרָד.

הֵן חוֹפְרוֹת קְבָרִים, בְּיַחַד, בְּנִפְרָד, וְרוֹצוֹת לְמַלֵּא אוֹתָם בְּמַשֶּׁהוּ. אֲבָל הַקְּבָרִים רֵיקִים.

אַחַר כָּךְ הִבַּטְנוּ דָּרוֹמָה. הָיוּ שָׁם בּוֹגְדִים.

בּוֹגְדוֹת וּבוֹגְדִים. עֲצוּבוֹת וַעֲצוּבִים. נוֹקְמוֹת וְנוֹטְרִים.

הֵם הִתְנַבְּאוּ עָלֵינוּ – “שֶׁקֶר! שֶׁקֶר! הֲבֵל הֲבָלִים! אֵין פֹּה מִטָּה, וְאֵין פֹּה שֶׁמֶשׁ, וְאֵין פֹּה כּוֹכָבִים.

רְדוּ הֵנָּה, גַּם אַתֶּם מְנֻוָּלִים, אוֹ שֶׁתִּפְּלוּ וְתִשְׁבְּרוּ אֶת שִׁנֵּיכֶם”.

וּמִמִּזְרָח הָיוּ עֲקָרוֹת. וּנְזִירוֹת. וְרַוָּקוֹת וְרַוָּקִים, וּפָרוֹת

עִם עֲטִינִים סְתוּמִים סוֹחֲבוֹת אֵלֵינוּ עֲגָלִים מֻרְעָבִים.

 

אָמַרְתָּ – אֶבְנֶה לָךְ בַּיִת שֶׁיָּגֵן עָלַיִךְ מִמַּרְאוֹת קָשִׁים. וּבָנִיתָ בַּיִת. וְהֵקַמְנוּ יִשּׁוּב.

לֹא יָכֹלְנוּ לִישֹׁן עַל הָאֲדָמָה, אוֹ תַּחַת הַכּוֹכָבִים, אֲבָל הָרוּחַ נִכְנְסָה בֵּין הַשְּׁלַבִּים מִדֵּי פַּעַם.

הָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת אֶת הַחֲבֵרוֹת – אֵיךְ הַחֲבִיתוֹת שֶׁלָּךְ כָּל כָּךְ נֶהְדָּרוֹת? וּמָתַי אַתְּ מַשְׁכִּיבָה אֶת הַיְּלָדִים?

וְלֹא רָאִינוּ אֶת הָעֵמֶק, וְהָיִינוּ שְׁלֵמִים.

רַק בַּלַּיְלָה הָיִיתִי דּוֹאֶגֶת.

 

רַק כְּשֶׁבְּנֵנוּ הַבְּכוֹר הֵקִים אִרְגּוּן טֵרוֹר, יָדַעְתִּי שֶׁנִּמְצְאָה כַּפָּרָה.

הוּא אָמַר – הַשָּׁלוֹם הוּא חֵטְא, הוּא אֲמַתְלָה

לִרְפִיסוּת, לְבַטָּלָה. הַשָּׁלוֹם הוּא קְלָלָה. אֲרָצוֹת בָּהֶן יֵשׁ שָׁלוֹם

הֵן אֲרָצוֹת בָּהֶן מֵתִים מִמִּשְׁקָל עוֹדֵף. בִּזָּיוֹן, הוּא אָמַר. עַל הַגֶּבֶר לְהִילָּחֵם, הוּא אָמַר,

לֹא לְהִתְעַיֵּיף. מִלְחָמָה, בְּמִי, בְּמָה, לֹא חָשׁוּב עַל מָה, הָעִקָּר – מִלְחָמָה.

הוּא חָפַר בְּבֵיתֵנוּ מַרְתֵּף, יִצֵּר שָׁם רִימּוֹנִים וּמַקְלְעֵי כָּתֵף, וְיוֹם אֶחָד

הוּא יָרַד אֶל הָעֵמֶק. מֵאָז כָּל הַיָּמִים הָיִיתִי דּוֹאֶגֶת.

וּבַלֵּילוֹת הָיִיתִי יוֹרֶדֶת לַמַּרְתֵּף, אוֹתוֹ הוּא חָפַר וְלֹא רִצֵּף, וּמָצָאתִי שָׁם

מַצָּע שֶׁל קַשׁ.

בּוֹא לְמַטָּה. שַׁן אִתִּי עַכְשָׁיו.

מָחָר נֵרֵד אֶל הָעֵמֶק, נֵצֵא אַחֲרָיו. בֵּינְתַיִים נָנוּחַ.

לֹא, אַל תִּנְעַל. הַשְׁאֵר אֶת הַבַּיִת פָּתוּחַ.

 

 

שירה

בערוב היום השמיני

אריאל דוד

 

בַּעֲרֹב הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי

הַתְּפִלּוֹת נִהְיוּ לְשׁוּרוֹת קוֹד

בֵּין הַמַּאֲמִינִים

הַיָּרֵחַ תֻּכְנַת מֵחָדָשׁ

לְטַפֵּחַ תִּקְווֹת מֵהַסּוּג הַדָּתִי

הָאוֹר הַגָּנוּז נִנְעַל בְּמַרְתְּפֵי הַמֶּמְשָׁלָה

וּבַרְדָּס שֶׁל עֲלָטָה נִמְתַּח מִסָּבִיב לְמַצְלֵמַת הָאֱלוֹהִים הַגְּדוֹלָה

 

עַל הַקַּרְקַע, הִתְחַלְנוּ לְחַבֵּר אֶת הַנְּקֻדּוֹת:

 

אָלֶף – כֻּלָּנוּ מִסְתַּכְּלִים לַמֶּרְכָּז, כָּל הַזְּמַן.

בֵּית – הָאָדָם הַסָּבִיר זָקוּק לִמְחִיאַת כַּפַּיִם, קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ,

מֻשָּׂא שֶׁל תְּפִלָּה, אַךְ הוּא אֵינוֹ מִשְׁתּוֹקֵק בְּאֹפֶן פָּעִיל.

גִּימֶל – יִצְחָק סִפֵּר לְיִשְׁמָעֵאל עַל הַנַּכְּבָּה בַּעֲרֹב יָמָיו.

הָאַחֲרוֹן הָיָה מְאֻכְזָב אַךְ לֹא כְּפִי הַמְּצֻפֶּה.

דָּלֶת – עַל פִּי כָּל הַתַּחֲזִיּוֹת הַמְּעֻדְכָּנוֹת, 

הַמָּשִׁיחַ עֲדַיִן מִתְעַתֵּד לִגְאֹל אֶת הַיְּהוּדִים,

לַמְרוֹת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַל חֲטִיפַת יַלְדֵי תֵּימָן וּמְכִירָתָם.

 

הֶחָצֵר הָמְתָה. מִלִּים לֻבְּנוּ. נִיחוֹחוֹת הַחֲשִׁישׁ 

תָּפְסוּ עֲמָדוֹת קִדְמִיּוֹת. מִישֶׁהוּ הֵחֵל לְעַבֵּד

אֶת כָּל הַנְּתוּנִים בְּקוֹל. עֵינִיּוֹת הָאֱלוֹהִים נִפְעֲרוּ 

עָלֵינוּ לִרְוָחָה. 

שירה

המשורר העברי הראשון בספרד מאז הגירוש (או: ספרד, ענייני עבודה)

 

וּבְכֵן, 

לֹא הִגַּעְתִּי עַד הֲלוֹם 

לִכְתֹּב עַל הָא וְעַל דָּא 

לֹא הִתְכַּנַּסְנוּ כָּאן הַיּוֹם

לְהִתְפַּלֵּשׁ בִּסְחִי 

לְפַטְפֵּט בֵּיצִים עַד הַבִּרְכַּיִים   

לְהַדְהֵד קוֹלוֹת פְּנִימִיִּים 

שֶׁאֵין לָהֶם שָׁמַיִם.

בָּאתִי – 

לְהַחְזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ

לִסְגֹּר חֶשְׁבּוֹן עִם אִיזַבֶּל הַמַּלְכָּה 

לְסוֹבֵב בְּתוֹמָאס דֶה טוֹרְקֵמָדָה

חֶרֶב אַחֲרוֹנָה 

לְוַודֵּא הֲרִיגָה

 

שֶׁל מִי

שֶׁסִּמְּנוּ

שֶׁשָּׂרְפוּ

שֶׁאָנְסוּ

שֶׁרָדְפוּ  

שֶׁגֵּרְשׁוּ 

דּוֹמְמִים כָּעֵת בָּאֲדָמָה

 

עַל כַּנְפֵי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל 

אֶת כַּף הַקֶּלַע אֶחֱצֶה          

וְאֶנְחַת בְּמַכְתֵּשׁ Abenezra

לַחֲזוֹת בְּנִסְתְּרוֹת הַכּוֹכָבִים  

לְאָן שֶׁיִּגְזְרוּ עָלַי לִנְדֹּד – 

שָׁם אֶהְיֶה.

 

כְּשֶׁאַשְׁלִים אֶת מְלֶאכֶת חַיַּי 

יָטִיסוּ אֶת גּוּפָתִי בְּטִיסַת צַ’רְטֶר

וְיַטְמִינוּ בִּצְפַת.

שירה

מחזור שירים לאחר מלחמה

 

 

הָיָה זֶה שׁוֹר אָדֹם

אֲנִי חוֹזֵר וְחוֹלֵם

שׁוֹר אָדֹם עִם שָׁלוֹשׁ שְׂעָרוֹת

שְׁחֹרוֹת

הוּא רָחַב עָלָיו?

יָדָיו מָלְאוּ דָּם שֶׁהִגְלִיד

הוּא רָחַב עָלָיו בְּשָׂדוֹת

שְׂרוּפִים

שָׂרָף וּשְׂרֵפָה לִוּוּהוּ

מֵעָל

וְנָפַל

וְזֶהוּ

 

 

 

 

הָאֵפוֹד הֶחְמִיץ מִזֵּעָה

וְהַיָּד רָעֲדָה

הָעַיִן כִּוְּנָה

הָיָה זֶה נֵס

הוּא פָּגַע

וְנִפְגַּע

נִפְגַּעְתִּי

עַד כָּאן

 

 

 

 

שֵׁשׁ וְאֵפוֹד וּבֹץ

וְתַחְמִיץ

הַבַּיִת בָּעַר

בְּאֵשׁ הַתָּמִיד

הָיָה זֶה קַיִץ נוֹרָא

שֶׁאַחֲרָיו

מַר בַּפֶּה

כְּתַחְתִּית הַשָּׁחֹר שֶׁנִּשְׁתָּה

 

 

 

 

מַסּוֹקִים חָלְפוּ מֵעַל חוֹף הַיָּם בְּתֵל-אָבִיב

בְּשַׁבָּת סָמוּךְ לַשְּׁקִיעָה

הַכֹּל הָיָה תָּמִים כְּזוֹנָה בָּלָה

אַף פַּעַם הַמִּלְחָמָה לֹא הָיְתָה 

קְרוֹבָה כָּל-כָּךְ

לְהַכְחָשָׁה

 

 

 

 

לֹא הִבְטַחְתִּי לָךְ גַּן עֵדֶן

אַף לֹא חֶלְקַת אֱלוֹהִים רְחָבָה

רַק הַכְּרוּבִים הַמְּלַהֲטִים

עַל הַדֶּרֶךְ הַתִּיכוֹנָה 

וּבְעֵרָה שֶׁתִּלְהַט בַּלָּאט בַּלָּאט

וְתִשָּׂא אֶת כֻּלָּם אֵלַיִךְ 

יְמַלֵּא הַהוּא אֶת שׁוֹקַיִךְ

 

 

 

 

שׁוּבִי שׁוּבִי שׁוּלַמִּית

וְאֹחֲזָה בְּשָׁדַיִךְ 

גַּן נָעוּל וְחָתוּם

שָׁלַח יָדוֹ נֶאֱחַז בִּבְלִי-מָה

כָּתַב וְקָרָא וּמוֹלֵל בַּמִּלָּה

 

 

 

 

צָרִיךְ לִקְרֹא שִׁירִים בִּסְפַר הַמִּדְבָּר

וּמִי שֶׁלֹּא יָבִין

יִלְחַךְ לֶעָפָר

יְכַסּוּהוּ קוֹצִים

 

 

 

 

הָיָה זֶה בְּעֶצֶם בַּיִת אֶחָד

הָיְתָה זוֹ אֱמֶת וּשְׂרָרָתָהּ

הִיא בָּאָה וְכָתְבָה

אֶת שֶׁהָיָה מֻכְרָח

מִזְּמַן הֻכְרַח

נֶחְנָק בַּיּוֹמְיוֹם

וּבְרַעַשׁ מִתְגַּבֵּר שֶׁל מִלְחָמָה

 

שירה

מִתּוֹךְ דּוּ”חַ חֶבְרוֹן וּסְדוֹם

שור ענתבי

 

זֶה סִפּוּר הֲזוּי מְצִיאוּת

כָּךְ אֵרַע לִי בַּמִּלּוּאִים

רָאִיתִי מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם

וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים 

פָּנִים מוּל פָּנִים

וְהַפְּסוּקִים נָפְלוּ לְפִי

גְּרוּסִים וּשְׁבוּרִים

וּבְרֹאשִׁי הַכֹּל בִּסְמִיכוּת נוֹרָאָה

בְּעַנְנֵי גָּפְרִית אֲפֹרִים וּשְׁחֹרִים

 

צִיר מִתְפַּלְּלִים

אַשְׁפּוֹת לֹא יָרִים

חֶבְרוֹן מוּאַזִּינִים חֵמֶת אֶל חֲלִילִים אֵל אֱלוֹהִים

מַכְפֵּלָה כְּפוּלִים זוּגוֹת מְעֹרָבִים רַבִּים

בְּגִידוֹת מַכּוֹת אַמּוֹת וּפִילַגְשִׁים

נְעָרוֹת תְּמִימוֹת וַחֲשׁוּקוֹת

נְעָרִים חֲמוּמִים

חוֹצִים סִמְטָה חֲסוּמַת פְּחָדִים

שׁוּרוֹת שִׁכְבוֹת גֵּוִים חָזוֹת מֻבְלָטִים

שׁוֹכְבִים מֵתִים וּקְצוּצִים

גַּם בְּנֵי שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה חוֹזִים בִּבְשָׂרָם בְּתָרִים

 

כְּחֹם הַיּוֹם בַּגִּ’יפּ שְׁלוֹשָׁה חַיָּלִים

בְּקוֹל אֶחָד הָיוּ מְדַבְּרִים 

וַאֲנִי רָץ מְחַלֵּק בֵּין פִילְבּוֹקְסִים חָמִים וְטָעִים?

מְבַשְּׂרִים לִי עֶדְנָה בְּעִדִּית וְעַל אַחַת שֶׁתִּצְחַק בַּשִּׁירִים

הֵם לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים מְלַהֲגִים כְּתֻכִּים

כְּפוֹלִיטִיקָאִים: מוּטָב סְדוֹם עִיר חֻקִּים נֻקְשִׁים

עַל עִיר מְרִיבָה עִיר דָּמִים עִיר בַּסַּנְוֵרִים

אוּר זִקּוּקִים כָּאן בָּעֲרָבִים 

נָשִׁים עֲטוּיוֹת עֲדוּיוֹת בִּמְסִבַּת נִשּׂוּאִים

נִשְׁגָּלוֹת בְּשִׁכְבַת זֶרַע יְלָדִים שׂוֹנְאִים וּמַשְׂנִיאִים

הַכְּצַעֲקָתָהּ

עֲרָיוֹת מוֹאֲבִיּוֹת עַמּוֹנִיּוֹת בְּעִיר אָבוֹת וַאֲחָיוֹת בְּאַחִים 

בְּלֹא מַשְׁקִים כָּאן לוֹטִים 

בַּחֲלֻקַּת הָאָרֶץ מַיְמִינִים אוֹ מַשְׂמְאִילִים

בּוֹחֲרִים נְחָלוֹת אוֹ בְּרִיחוֹת 

עַל אַדְמוֹת כָּל הָאָרֶץ רָבִים

 

בֵּינְתַיִם אֲנִי מִתְפַּלֵּל

וְלוּ בְּעַד מִנְיַן צַדִּיקִים עִירוֹנִיִּים

בֵּינִי וּבֵינָם רַק אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁקָלִים

אֲחֻזַּת קֶבֶר כָּךְ כּוֹתְבִים עַל כְּתָלִים

שֶׁל בָּטִים מָתִים

עַם יִשְׂרָאֵל

עִם יִשְׁמָעֵאל

חַי בִּצְבָעִים שְׁחֹרִים אֲדֻמִּים

עַל קִירוֹת עַל תְּרִיסִים

דְּלָתוֹת כֻּלָּם מוּגָפִים

לְמָשָׁל מָוֶת לָאֲדָמִים

לְמָשָׁל כְּתֹבֶת לְיַד מִגְדַּל מִתְפַּלְּלִים:

וְהוֹרַשְׁתָּ = וְגֵרַשְׁתָּ [רַשִּׁ”י], וְהוֹרַשְׁתָּ = וּבִעַרְתָּ [סְפוֹרְנוֹ]

כֻּלָּם פֹּה דַּרְשָׁנִים

בִּכְתָלִים כְּעוּרִים

לִפְעָמִים גַּם בָּם רוֹאִים

כִּבְפַּארְק תַּשְׁכַּ”ח שֶׁהֶאֱדִימוּ מְזוּזוֹת וּמַשְׁקוֹפִים 

וּבְפֶסַח תַּשְׁסַ”ב לְחוֹף הַיָּם 

הַפִּיּוֹת כְּבָר הָיוּ פְּעוּרִים

לִקְלָלוֹת

בְּשַׁבָּת בְּצִיר תְּפִלּוֹת

צִיר הַכִּסּוּפִים פָּנוּי לְאָבוֹת לְאִמָּהוֹת קָרוֹת

פָּנוּי מֵאֱלוֹהִים פָּנוּי מִיְּהוּדִים

כּוֹנְנוּת מְטַיְּלִים כּוֹנְנוּת מִסְגָּדִים

חַזְלַ”שׁ? לְסִיּוּרִים שֶׁקֶט בַּמִּגְדָּלִים 

אֶת הַכֹּל יְכַסּוּ בַּסּוֹף עָפָר וּמְלָחִים

 

הַלַּיְלָה יֵשׁ מַעֲצָרִים

הַצְּוָתִים סוֹגְרִים עַל בָּתֵּי חֲשׁוּדִים בְּאוֹרְחִים

אֲנִי מִתְחַנֵּן: שַׁכְּרוּ עֲצוּרִים כְּפוּתִים 

פַּזְּרוּ פְּרָחִים בִּרְחוֹבוֹת טְלוּלִים

בָּרוּךְ זוֹכֵר חַ”י אָב תַּרְפַּ”ט לַנִּרְצָחִים

בָּרוּךְ חָנָן פּוּרִים שָׂמֵחַ בְּתַשְׁנַ”ד לַשִּׁקּוֹרִים

בָּרוּךְ לַשְּׁחוּטִים בָּרוּךְ לַיְּרוּיִים

פַּעַם לַיְּהוּדִים פַּעַם לָאֲגָגִים

נִסְפִּים רְשָׁעִים עִם צַדִּיקִים

בְּרוּכִים הֱיוּ כֻּלָּם נִדְרָשִׁים לַכִּפּוּרִים

חַיֵּי שָׂרָה הָיוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עֲקוּדִים

בָּרוּךְ בּוֹרֵא עֶגְלוֹת עֲרוּפוֹת מוּכָנוֹת בַּנְּחָלִים

בָּרוּךְ מַמְטִיר גָּפְרִית בָּרוּךְ מַעֲלֶה עֲשָׁנִים

בָּרוּךְ מֵגִיף עַפְעַפַּי

מַאֲמָץ לֹא לְהַבִּיט בְּעֵינַי

מֶלַח בְּאִישׁוֹנַי עַל קַו 160

דְּמָעוֹת שֶׁהִגְלִידוּ וּמֵתוּ

 

 

וְעוֹד שָׁמְעוּ אָזְנַי הַצְּלוּיוֹת 

מִן הַמַּהְפֵּכָה בְּקַו חֶבְרוֹן לְצִיּוֹן 160 

בְּרֶבַע בְּדִיחוּתָא מְקִיאָה: צָרִיךְ לָשִׂים

אֶת הָעֲרָבִים בְּקוֹנְכִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ הַגֶּרְמָנִים

שֶׁאֱלוֹהִים יְנִיחֵהוּ בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר בַּגַּ’הַנַּם עִם

נוֹשֵׂא חֳמָרִים מִתְפּוֹצְצִים

וְהַצַּדִּיקִים לְמַטָּה עֲדַיִן אוֹכְלִים בְּשַׂר לִוְיְתָנִים…

שירה

המסע הלילי של מוחמד ומוסא

סיון הר שפי

הוֹי הַמַּאֲמִינִים, לָמָּה שְׁכַחְתֶּם אֶת אַל-בֻּרַאק?

לָמָּה עֲזַבְתֶּם אֶת אַל-בֻּרַאק לְבַדָּהּ,

בְּכָנָף שְׁבוּרָה,

בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ?

 

בְּמִלְחֶמֶת אֵשׁ דָּת נֶחְרְכָה

עִם יַלְדָּה שֶׁבַּקְבּוּק תַּבְעֵרָה הִשְׁחִית אֶת פָּנֶיהָ

עִם תִּינוֹק שֶׁהֻצַּת בְּמִטָּתוֹ.

עַל שְׁנֵיהֶם סוֹכְכָה סוּסַת הַשְּׁכִינָה

לַשָּׁוְא טָפְחָה לְכַבּוֹת סִבְלָם.

 

הוֹי פּוֹרְשֵׂי כְּנָפַיִם וְאֵינָם שָׂמִים לִבָּם

לַכָּנָף הַשְּׁבוּרָה,

אֵיךְ תַּמְרִיאוּ?

הוֹי זוֹכְרֵי יְרוּשָׁלַיִם

וְשׁוֹכְחֵי יַד יְמִינָם,

כְּנַף אַהֲבָתָם,

הָאוֹחֲזִים גְּדָמִים בְּחֶרֶב הָאֵל

וּמְקַצְּצִים בִּנְטִיעוֹתָיו.

יִרְאֵי-אֵל, נִכְנְעֵי-אֵל,

יָפִים אַתֶּם בָּעֲנָוָה וּבַדְּבֵקוּת.

אַךְ עִוְּרֵי קִנְאָה, אֲכוּלֵי יֵאוּשׁ, רוֹדְפֵי כָּבוֹד –

אֶת מִי תְּכַנּוּ “אֱלוֹהִים”?

 

הַלַּיְלָה הַסִּיעוּנִי לְמוֹסוּל

הַלַּיְלָה הַסִּיעוּנִי לְאַל יַרְמוּכּ

שִׁבְעָה מְדוֹרֵי שְׁאוֹל הוֹרִידוּנִי

עַל גַּבָּהּ שֶׁל אַל בֻּרַאק

שְׁבוּרַת כָּנָף וָרֶגֶל.

אַל בֻּרַאק שֶׁכָּל צַעַד שֶׁלָּהּ מַגִּיעַ עַד אֹפֶק – 

הַרְאִיתֶם רַגְלָהּ הַשְּׁבוּרָה מַבְלִיחָה בַּשָּׁמַיִם?

רוֹטֶטֶת, יוֹרְדָה מָוֶת.

בְּצִינוֹקִים וּמִנְהָרוֹת הָיִיתִי,

בְּחַדְרֵי לִמּוּד בָּם יְלָדִים הוּטְחוּ אֶל קִיר.

עַל שִׁבְרֵי עָרִים הִלַּכְתִּי

וְהֵצִיצוּ בִּי עֵינַיִם נִפְחָדוֹת מֵעֲבָרִים.

בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לִשְׁמֹעַ מוּסִיקָה

וּצְחוֹק אִשָּׁה –

אֵיךְ יִשָּׁמַע קוֹל אֱלוֹהִים?

הָאֲנוּסוֹת מֵתוּ וְיָלְדוּ לַבֶּהָלָה

וְשׁוּב מֵתוּ וְיָלְדוּ לַפַּחַד.

הַמֵּתוֹת… לֹא צָעֲקוּ בְּלִדְתָּן.

דְּמָמָה בִּרְחוֹבוֹת הַשְּׁחִיטָה.

בָּצַעְתִּי וְחִלַּקְתִּי שְׁנָתִי

לַיְּלָדִים פְּעוּרֵי הָעֵינַיִם.

מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי כֹּה עֲשִׁירָה

וְכֹה מְעוּטַת יְכֹלֶת

כְּפִי שֶׁהָיִיתִי לְצִדָּם.

 

וּמִן הַדָּם וְהָאֵימָה, אֶל מִטָּתִי שַׁבְתִּי – 

הִיא עוֹד הָיְתָה חַמָּה.

יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ שֶׁל הַמַּסִּיעַ אֶת עֲבָדָיו

בַּלַּיְלָה, מִן הַיֵּאוּשׁ אֶל מְקוֹם

הַתְּפִלּוֹת כֻּלָּן.

אַךְ שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהָקִיץ מִן הַסִּיּוּט – 

הַיֶּלֶד הַגּוֹסֵס, בֶּן שָׁלוֹשׁ וְעֵינָיו בְּנוֹת מֵאָה, בּוֹכֶה:

כְּשֶׁאָבוֹא אֶל אַלְלַהּ אֲסַפֵּר לוֹ הַכֹּל…

 

הוֹי מְנַתְּצֵי דְּיוֹקַן הָאָדָם,

מְנַתְּצֵי מִקְדְּשֵׁי אֵל,

לְמַעַן שְׁמוֹ:

מִזֵּעַת טַבּוּרוֹ בָּרָא הָאֵל אֶת הָאַהֲבָה,

הַאִם תְּכַנּוּ אֶת הָאַהֲבָה הֶפְקֵרוּת, חֻלְשָׁה, חֵטְא,

תַּרְבּוּת הַמַּעֲרָב?

תִּסְתַּפְּקוּ בְּקִיּוּם גִּדֵּם?

הַאִם תַּשְׁלִימוּ אֶת מַסַּע הַכִּבּוּשׁ מִן הַמִּזְרָח אֶל הַמִּזְרָח,

מַקִּיפִים אֶת הַכַּדּוּר בִּכְנַף הַדִּין

בְּחִבּוּק חוֹנֵק, נוֹעֲצִים בּוֹ כְּלֵי זֵינְכֶם

כַּאֲבַטִּיחַ עַל הַסַּכִּין?

 

בְּנֵי מֻחַמַּד

וּבְנֵי מֹשֶׁה, הַמְּנַעֲרִים חָצְנְכֶם,

בְּנֵי אָדָם כֻּלְּכֶם,

רְאוּ:

הַפְּתוּחִים (פְּתוּחֵי כַּף הַיָּד, פְּתוּחֵי עַיִן וָלֵב)

הֵם הַמַּמְרִיאִים.

הֵם הַשּׁוֹמְטִים,

הֵם מוֹלִיכֵי הָרוּחַ.

אַתֶּם הָאִטְּרִים, לַחֲצוּ כַּף-חַסְדָּם: בִּבְשַׂרְכֶם יַעֲבֹר הָרַעַד הַלֹּא-נִשְׁלָט

כָּרַעְיָה הָעֵירֻמָּה בִּפְנֵי הָאוֹהֵב תַּעַמְדוּ בִּפְנֵי אֱלוֹהַּ

וְלֹא תֵּבוֹשׁוּ.

וְלֹא תְּבַקְּשׁוּ לָמוּת וּלְהָמִית בַּעֲבוּרוֹ 

כִּי אִם בַּעֲבוּרוֹ לִחְיוֹת.

 

הֱיוּ מְאַהֲבָיו

נִשְׁפוּ אֲוִיר דַּק עַל 

מַשַּׁב הָאֵשׁ בְּשַׁעַר הָאֵשׁ:

רְצוֹנְכֶם לְהִלָּחֵם? עִרְכוּ קְרָב בְּקִרְבְּכֶם,

הִלָּחֲמוּ בַּלֵּב וּבַנֶּפֶשׁ

עַל אֵשׁ הָאַהֲבָה. לַבּוּ אוֹתָהּ,

לַבְּבוּ.

כְּפַרְפַּר הַלַּיְלָה תָּחוּגוּ סְבִיב הָאוֹר

וְאֶל לִבּוֹ לֹא תָּבוֹאוּ, וְלֹא תִּשָּׂרְפוּ כָּלִיל

כִּי אֶת בְּשׂוֹרַת הָאוֹר תִּתְּנוּ בָּעוֹלָם מִבְּלִי לְהַצִּיתוֹ

בְּזֹהַר שְׁתֵּי כְּנָפַיִם תִּשָּׂאוּהוּ

בִּמְחוֹל הַדֶּרְוִישׁ סְבִיב עַמּוּד הָאֵשׁ

פָּנִים אֶל פָּנִים יִנְהֲרוּ

 

הַסּוּסָה הַלְּבָנָה מַמְתִּינָה

בְּפָנִים מְפֻחָמוֹת,

עוֹדָהּ קְשׁוּרָה אֶל הַכֹּתֶל,

נוֹשֵׂאת אֶת כְּנָפָהּ הַשְּׁבוּרָה

אֲלֵיכֶם.

שירה

בחירות 2019

בְּבוֹאוֹ לְפָנֶיהָ עָרֹם, כְּבִימֵי נְעוּרָיו,

חָשַׂף בְּרַהַב כָּל מַהֲלָכָיו

כָּל תַּחְבּוּלוֹתָיו הַנּוֹשָׁנוֹת וּמִקְסָמָיו,

אַךְ בְּעֵינֶיהָ הָיָה הָאֲרִי כְּאַרְנָב

וְהָאֱמֶת כְּמִכְזָב.

 

וַיְהִי בִּרְאוֹתָהּ רִפְיוֹנוֹ, נָפוּל וְאַכְזָב

בַּל תָּבִין עַל שׁוּם מָה יִדָּהֲמוּ עֵינָיו

עֵת לִימִינָהּ מְזֻיָּנִים בְּאוֹן מְשֻׁלְהָב

שׁוֹמְרֶיהָ וּמְגִנֵּי גְּבוּלוֹתֶיהָ מִפָּנָיו.

 

הֵן יוֹדַעַת הִיא שֶׁרוֹפֵס לוֹ

וְכָל אֵימַת שֶׁזּוֹכֶרֶת חֶסֶד עֲלוּמָיו

כּוֹשֵׁל לוֹ וְנוֹפֵל לוֹ בְּסַעֲרַת הַקְּרָב.

 

בְּבַקְּשָׁהּ מִמֶּנּוּ לָסוּר מִמִּנְהָגָיו

בְּטֶרֶם שׁוֹב תָּשׁוּב לִזְרוֹעוֹתָיו

קָצַף וְהֶאֱשִׁימָהּ בְּכָל עַוְלוֹתָיו

בְּהַעֲדָפַת כּוֹחַ עַל שִׂיחוֹתָיו

וּכְבָר נִשְׁבַּע לִנְדֹּד לְחֵיק אַחֶרֶת

שֶׁאֵינָהּ סוֹרֶרֶת וְנִלְחֶמֶת, אֶלָּא קַשּׁוּבָה וּמְדַבֶּרֶת.

אַךְ אוֹיָה, כְּבָר שָׁנִים שֶׁהוּא נוֹתַר בַּבַּיִת עָזוּב וּמְיַחֵל

עוֹרֵג לְקִרְבָתָהּ, וּבִשְׁמָהּ מַרְבֶּה לְהִתְנַצֵּל וּלְהִתְפַּתֵּל יַעַן כִּי

מִתְמַסֶּרֶת תְּכוּפוֹת לְאוֹהֲבֶיהָ, בֵּינוֹת שָׁדֶיהָ לְהִתְנַחֵל.

שירה

י”ז לְשִׁלְטוֹן הַיָּמִין עַל הָאָרֶץ

ניקולא יוזגוף אורבך

כְּשֶׁנִּגַּשׁ הָאִטֵּר לִבְעֹל מוֹלַדְתּוֹ / קָמָה יִרְאָתוֹ לְהַכְשִׁיל תַּאֲוָתוֹ

סָרַח אֵיבָרוֹ בְּרִפְיוֹן מֵבִישׁ / עַד סֵרְבָה לִבְעִילָתָהּ וְנִסְתַּלְּקָה חִישׁ

הִגִּיעַ אַחֵר מָלֵא אוֹן, זָקוּף / נוֹשֵׂא רוּחַ טֵרוּף וּפַרְמַשְׁתָּק חָשׂוּף

הֱזִינָהּ בְּאִידֵאוֹלוֹגְיָה לוֹחֲמָנִית כּוֹבֶשֶׁת / זִיְּנָהּ בְּמִפְעֲלֵי נֶשֶׁק וּבֶאֱמוּנָה מֻשְׁרֶשֶׁת

חָדַר לְמָעֻזֶּיהָ הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר / פָּרַץ גִּדְרוֹתֶיהָ, נִצַּב כְּשׁוֹעֵר

הִזְרִיעַ בָּהּ תִּקְוָתוֹ, מְלֹא תְּכוּלַת זַכְרוּתוֹ / תַּאֲוָתוֹ בַּל תֻּשְׂבַּע, בַּל תִּכְלֶה זִרְמָתוֹ.

בִּתְמוּרָה בִּקֵּשׁ נֶאֱמָנוּת כָּל מְחוֹזוֹתֶיהָ / נֶאֱמָנוּת גַּם מִקּוֹדְמָיו וּמִמְּחַזְּרֶיהָ

הַבְטָחָה שֶׁלֹּא יֵדְעוּהָ לְעוֹלָם/ שֶׁתְּהֵא לוֹ מִן הַנָּהָר וְעַד הַיָּם.

פָּגָה חֲמַת הָאִטֵּר וְלֹא זָכַר עַל מָה / שֶׁמָּא בְּלִבָּהּ חִבָּה, שֶׁמָּא מַשְׂטֵמָה

זוּלָתוֹ לַכֹּל אֵין סָפֵק וּרְבָב/ מִי אֲשֶׁר עַל לִבָּהּ וּלְמַרְגְּלוֹתָיו תִּשְׁכַּב

וְכָל אֵימַת שֶׁמְּבַקֵּשׁ הָאִטֵּר לְבָעֳלָהּ בִּתְחִנָּה/ הַמּוֹלֶדֶת מַפְנָה בְּבוּז אֶת יַשְׁבָנָהּ.

שירה

הכובע

מ. מאושר

אָסוּר אֲנִי בְּכֶלֶא עָשׂוּי מִבַּד עָבֶה וְשָׁחֹר
וְסוֹהֵר קָשׁוּחַ – מִקְּטִיפָה שְׁחֹרָה אַף הִיא – עוֹמֵד עַל רֹאשִׁי לִשְׁמֹר
כִּי הֲלָכוֹת רַבּוֹת נֶאֶמְרוּ בְּמִצְוַת ‘לָצֵאת יְדֵי כּוֹבַע’
מְדַקְדְּקִין בְּשַׂעֲרָה בְּצוּרָתוֹ, בָּרֹחַב, בַּגֹּבַהּ וּבַצֶּבַע,
וְעַל שִׁנּוּי זָעִיר בְּרָחְבָּהּ שֶׁל תִּיתּוֹרָה – אֶתָּבַע…

 

כִּלְאִי נָטַל מִמֶּנִּי חֵרוּתִי, אַף טֻשְׁטְשָׁה בּוֹ אִישִׁיּוּתִי…

בְּעֵת סוּפָה וָסַעַר, בְּעוֹנַת חֹם מֵעִיק
לֹא יָזוּעַ הַכּוֹבַע וּמְעִיל לֹא יַרְחִיק
נֶחְסַךְ מִמֶּנִּי כְּאֵב הַהִתְלַבְּטוּת בֵּין טוֹב לְרַע
אַךְ הֻגְבַּלְתִּי בְּכוֹחַ הַבְּחִירָה
                        נִטְּלָה חֵרוּתִי….

בִּלְעֲדֵי חוֹמוֹתָיו אֲנִי אִישׁ פְּרָטִי אַחְרַאי לְגוֹרָלוֹ
אִתָּן אֲנִי חֵלֶק מִמִּגְזָר ‘גֶּבֶר חֲרֵדִי’ וְתוּ לֹא
רְגָשׁוֹת, מַחְשָׁבוֹת, אֲהָבוֹת, שְׂנָאוֹת, תְּהִיּוֹת וּטְעִיּוֹת
יְרֻבְּעוּ עַד לְהַכְרִית –
לְהַתְאָמָתָם לַמִּסְגֶּרֶת הַמִּגְזָרִית
                       טֻשְׁטְשָׁה אִישִׁיּוּתִי…

יַכְרִיעַ סוֹהֵר פְּסוּקוֹ בְּנֶחְרָצוּת יָשִׁית
מָה רָאוּי, מָה רָצוּי, וּמָה ‘סְ’פַּאסְט נִישְׁט’
וְאִתִּי יַחַד אֲסוּרִים בְּמַחְבּוֹשׁ – הָמוֹן רַב דּוֹמִים לִנְטוּלֵי רֹאשׁ
יַבִּיטוּ בְּרַעַד וּבְפַחַד מַצְמִית – הַסּוֹהֵר – מָה הוּא יַחְלִיט?
יַעַן בְּיָדוֹ לִקְבֹּעַ מֻתָּרוֹת וַאֲסוּרוֹת – לְלֹא בָּאֵר הֶסְבֵּר, בְּהֶעְדֵּר גִּלּוּי מְקוֹרוֹת
כָּאן יֶאֱסֹר חֻלְצַת תְּכֵלֶת בִּ ‘פְרוּמְקַיְט’ – שָׁם יְחַיֵּיב דַּוְקָא פֵּאָה וְלֹא מִטְפַּחַת
וְכָל אָסִיר וְאָסִיר שְׁנֵי כְּתָרִים יִלְבַּשׁ – שֵׁם הָאֶחָד ‘מִשֶּׁלָּנוּ’ וְרֵעֵהוּ נִקְרָא ‘אַנַ”שׁ’

 

וְ ‘אֶצְלֵנוּ’ יַעֲשׂוּ הַכֹּל לֹא לְהַפְסִידָם בְּרַעַשׁ…

וּבִידֵי הַסּוֹהֵר – עֵינֵי כֹּל רוֹאוֹת – שְׁתֵּי רְצוּעוֹת עוֹר רְחָבוֹת וּשְׁחֹרוֹת
“קַבָּלָה לְמוֹסָדוֹת” רְצוּעָה רִאשׁוֹנָה –  “שִׁידּוּכִים” הָרְצוּעָה הַשְּׁנִיָּה
לְכָל מוֹרֵד בַּמֻּסְכָּמוֹת אִתָּן יַצְלִיף – וּמְהֵרָה אֶת שְׁנֵי כְּתָרָיו יָעִיף

 

לְגֹדֶל הַחֶרְפָּה לְהִיכָּלֵם – פִּתְּחוּ חֵלֶק מֵהַכְּלוּאִים ‘תִּסְמֹונֶת שְׂטוֹקְהוֹלְם’
בְּעָמְדָם עַל הַמִּשְׁמָר – בְּרֶגֶשׁ פַּטְרִיּוֹטִי מוּזָר…
יוֹצֵא לַחָפְשִׁי, יִסָּלֵל נָא הַשְּׁבִיל
                         לַלֵּב שֶׁמִּתַּחַת הַמְּעִיל
עַצְמָאוּת תִּפְרַח כְּשׁוֹשַׁנָּה רְטוּבָה
                        לָרֹאשׁ שֶׁמִּתַּחַת לַכּוֹבַע…     

שירה

אשָּׁה חֲרֵדִיָּה דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה

גרשון מושקוביץ

אִשָּׁה חֲרֵדִיָּה, דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה,

אוֹמְרִים עָלַיִךְ דַּעְתֵּךְ קַלָּה,

מַדּוּעַ לָזֹאת אַתְּ מַסְכִּינָה?

מָה עִם דְּבוֹרָה וְחֻלְדָּה הַנְּבִיאָה

אוֹ צִפּוֹרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה הַגְּרוּשָׁה?

יוֹשֶׁבֶת בְּאוֹטוֹמוֹבִּיל קָדִימָה,

אַבְרֵךְ צַדִּיק צָעוֹק יִצְעַק: פְּרוּצָה!

וְדַרְדַּק יִקְרָא בְּקוֹל: חֲזִירָה מַסְרִיחָה!

וְאַתְּ אוֹמֶרֶת: זוֹ לֹא הַדָּרָה, אֶלָּא כָּךְ הִיא הַהֲלָכָה,

 

וְאִם אַתְּ חֲזִירָה – הֵיאַךְ מְחַתְּנִים אוֹתָךְ עִם בֶּן הַתּוֹרָה?

אֶת מֹחֵךְ קִיצוֹנֵי הָעֵדָה שָׁטָפוּ,

בִּכְבָלִים שֶׁל מַחֲשָׁבָה בָּךְ יַחֲזִיקוּ,

אֶת שְׂעַר רֹאשֵׁךְ בְּבֵיתֵךְ בְּכֹוחַ יְכַסּוּ,

לְחַיֵּי הָעַבְדוּת אוֹתָךְ הֵם דָּנוּ,

וּמִלִּמּוּד הַהֲלָכָה אוֹתָךְ הִדִּירוּ.

עָתִיד לָךְ אַיִן,

לְעוֹלָם יַגִּידוּ אַתְּ סוּג בֵּית עֲדַיִן,

אָדָם הָרִאשׁוֹן קִבְּלֵךְ כְּעֵזֶר שֶׁתִּמְזְגִי לוֹ הַיַּיִן,

וּפְסוּלָה אַתְּ לְעֵדוּת כְּנֶגֶד אַנָּס שֶׁתָּחַב לָךְ הַ*ַ*ִ* 

אֵיךְ הִנָּךְ חַיָּה וְלֹא קֵץ לְנַפְשֵׁךְ שָׂמָה בְּאֶקְדּחַ כְּהֶרֶף הָעַיִן?

אֵיכָה יָשַׁבְתְּ בָּדָד, לְעוֹלָם לֹא תִמְצְאִי לָךְ אֶת הָאֶחָד,

לָקוֹחַ תִּיקְחִי בַּטְלָן שֶׁאֲפִילּוּ חֻמָּשׁ בְּקִמּוּץ לֹא לָמַד,

עָלַיִךְ בְּבֵיתֵךְ וְעַל יְלָדַיִךְ יָרִים בְּתַעֲנוּג אֶל־ עָל הַיָּד,

וּמַדּוּעַ מַזָּלֵךְ מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת אָבַד?

הַאִם הָעִנְיָין מִשּׁוּם שֶׁהָאַלִּים לִשְׁלֹט עֲלֵיכֶן חָמַד?

בַּמֶּה אַתְּ יְהוּדִיָּיה כְּשֶׁאֶת הַתּוֹרָה אָסוּר לָךְ דַּעַת?

הֵן הַתּוֹרָה לָךְ תִּפְלָה, וְאֶת הָאֱמֶת אַתְּ לֹא יוֹדַעַת,

הַאִם מִפַּחַד הַחֶבְרָה אַתְּ לָהֶם נִשְׁמַעַת?

מִפְּנֵי מָה תְּחַנְּכִי בִתֵּךְ לִהְיוֹת כְּמוֹתֵךְ בּוּרָה וְנִכְנַעַת?

 

שִׁפְחָה נוֹלַדְתְּ וְשִׁפְחָה תָמוּתִי כָּל עוֹד אַתְּ לֹא בּוֹרַחַת.

אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אַיֵּה בַשּׁוֹאָה הָיָה הָאֱלוֹהִים;

אֶל סִבְלֵךְ מִזְּמַן חַוָּה אֵין הֵם מִתְיַיחֲסִים,

הָאִישָּׁה פְּגִיעָתָהּ רָעָה כָּךְ בַּסְּפָרִים כּוֹתְבִים,

אִם תִּרְצִי לְהִתְגָּרֵשׁ לַעֲזֹר לָךְ אֵין הַלָּלוּ רוֹצִים,

וְלַעֲשׂוֹת תְּנַאי בְּנִישּׂוּאִין עָלַיִךְ הֵם אוֹסְרִים.

אֵיכָה בָּחוּר יִישָּׂא אָמָה הָעִבְרִיָּיה לְלֹא בּוּשָׁה?

מַדּוּעַ הַמְחַפֵּשׂ אִישָּׁה עִם חֵרוּת הַמַּחֲשָׁבָה יִכָּשֵׁלָה,

עַד מָתַי תִּישָּׁאֲרָה רַוָּוק וְלֹא תִיקַּח נְקֵבָה יוֹדַעַת הֵיטֵב גַּהֵצָה?

מַדּוּעַ דָּתִית לְאֻמִּית עָלֶיךָ תַגִּידָה: אַתָּה גּוֹי וְאֵין נַפְשִׁי בְּךָ חֲפֵצָה?

וּמַדּוּעַ לַחוֹשֵׁב תֵּיבָתוֹ נִנְעֲלָה וְאֵין לְאַחֲרִיתוֹ תִּקְוָה?

שירה

קול דמינו תכסה באהבה

יעקב קרויזר

כְּבָר הָיוּ צָהֳרַיִם כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת דַּם הָאָדָם לֹא בָּאָדָם

בִּנְקֻדָּה מְרֻכֶּזֶת שׁוֹלַחַת שְׁתִי וָעֵרֶב אֲדֻמִּים

עַל גָּזָה לְבָנָה פְּרוּמַת שׁוּלַיִם. נָשָׂאתִי אוֹתוֹ בִּשְׁנַיִם־

שְׁנַיִם חָבוּק בְּקַנְבָס מְלֻכְלָךְ בְּגֹבַהּ הַמָּתְנַיִם, יָרֵאנוּ רַק

מִדָּם עַל יְרֹק הַבְּגָדִים הַנְּקִיִּים.

 

וֵין בּוֹגַ’ע וֵין בּוֹגַ’ע שָׁאַלְתִּי בְּלִי שֶׁהֵבַנּוּ אֶת הַמִּלִּים.

 

שָׁפַכְתִּי אֶת דַּם הָאָדָם לָאֲדָמָה, עָטִינוּ כְּפָפוֹת כְּחֻלּוֹת

עַל הַיָּדַיִים. כִּסִּינוּ עַל הַפְּצָעִים בִּמְהִירוּת

שָׁטַפְנוּ הַחוּצָה עֲטִיפוֹת קְטוּעוֹת, גִּדְמֵי צִנּוֹרוֹת וַאֲדָמָה סְפוּגָה בְּמַיִם.

וָאֹמַר מָה עָשִׂיתִי שֶׁבַּלֵּילוֹת פְּעוּר עַפְעַפַּיִם פַּחַד עֵינַי

מוּל דָּם שׁוֹמֵעַ קוֹל אָדֹם אָדֹם

זוֹעֵק מִכָּל הָאֲדָמָה

אֱלוֹהִים –

אַל תִּקֹּם!

 

תאג”ד, קיץ 2014, רמת הגולן, גבול סוריה
שירה

לבנת עדות

ניסן כהן

הַיֹּפִי הוּא כְּאֵב, שָׁרוּ לִי מַקְהֵלַת עַכְבְּרוֹשֵׁי הָעֲנָק בְּחֶבְרוֹן, וְאֵין מִמֶּנּוּ מָנוֹס. אַחַר כָּךְ יִצַּבְתִּי אֶת אֲחִיזַת רַגְלַי בַּקַּרְקַע וְהִרְשֵׁיתִי לְנוֹף הַמִּלְחָמָה לְהִטַּשְׁטֵשׁ עַד שֶׁכָּל הָאֶבֶן נָמַסָּה לְמַיִם עֲצוּמִים וּמִמַּעֲמַקֵּי הַיָּם הַזֶּה עָלְתָה אֲהוּבָתִי, זֶה קָרָה בַּבֶּטֶן לֹא בָּעֵינַיִם. זֶה קָרָה כְּמָטָר גֶּשֶׁם פִּתְאוֹמִי בְּלֵיל קַיִץ. יָד חֲזָקָה הֶחְזִירָה אוֹתִי אֶל הַמְּצִיאוּת בִּטְפִיחָה עַל הַכָּתֵף, הַשְּׁמִירָה מִתְאָרֶכֶת לְךָ, הָרֶכֶב שֶׁל הַסִּיּוּר מִתְעַכֵּב, יֵשׁ לְךָ בַּקָּשׁוֹת לַאֲרוּחַת עֶרֶב? אֲנִי רָצִיתִי שֶׁמִּישׁוּ יְלַטֵּף לִי תַ’שֵּׂעָר, לְהַרְגִּישׁ מוּגָן, לְהַפְסִיק לֶאֱהֹב דֶּרֶךְ הָרְאִיָּה, לִטְבֹּעַ בָּרַכּוּת, לְהִתְנַחֵם בְּתוֹךְ שָׁדַיִם. אֲנִי רָצִיתִי שֶׁעַכְבְּרוֹשֵׁי הָעֲנָק יֹאכְלוּ אֶת גִּדְמֵי הַצַּעַר וְהָאֲדִישׁוּת וְיֵלְכוּ לְחַרְבֵּן אוֹתָם בִּתְעָלוֹת הַבִּיּוּב שֶׁל הָעִיר. אֲנִי רָצִיתִי שֶׁצִּיר הַמִּתְפַּלְּלִים יַפְסִיק לְהִתְפַּתֵּל וְשֶׁהַתְּפִלּוֹת יַפְסִיקוּ לְהִתְעַצֵּל לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם. רָצִיתִי שֶׁצִּיר הַזְּמַן יֶחְדַּל, וְלוּ לָרֶגַע, וְיִקְלַע בְּתוֹכוֹ אֶת כָּל תְּנוּעוֹת הָאַגָּן בְּרִגְעֵי הָאַהֲבָה שֶׁל הָעוֹלָם וִירַפֵּא אוֹתָן, אַחַת אַחַת. שֶׁיִּפָּסְקוּ הָרָעָב וּמִשְׁבְּצוֹת הָאֲכִילָה וּמִשְׁבְּצוֹת הַהֲקָאָה וְשֶׁהַכֹּל יִקְרֶה בַּבֶּטֶן לֹא בָּעֵינַיִם.

שירה

לוויות שקטות

יהושע לקס

מְאוֹת רַגְלַיִם טוֹפְפוֹת

נוֹשְׂאוֹת פִּיּוֹת חֲתוּמִים

בְּמוֹרַד הַשְּׁבִיל הַסָּלוּל

אֱלֵי חֶלְקַת הַקֶּבֶר הֶחָפוּר.

מְאוֹת רַגְלַיִם רוֹמְסוֹת

גַּרְגְּרֵי עָפָר נִמְעָכִים

וּמַנְגִּינַת הָרִשְׁרוּשׁ הַקָּצוּב

מְלַוָּוה דְּמָמָה מְעִיקָה –

דִּמְמַת הֲלוּמֵי כְּאֵב

עִם דִּמְמַת אִלְּמֵי תִּמָּהוֹן.

הִגַּעְנוּ.

הַתַּהֲלוּכָה שֶׁהִתְאָרְכָה

הוֹלֶכֶת וּמִתְעַגֶּלֶת

סְבִיב הַקֶּבֶר הֶחָפוּר

וְקוֹל טְפִיפַת הָרַגְלַיִם

הַהוֹלֵךְ וְדוֹעֵךְ

מֵנִיחַ מְקוֹמוֹ

לְכֹבֶד הַדְּמָמָה

הָעוֹטֶפֶת, הַחוֹנֶקֶת.

 

וְלֹא מְשַׁחְרֵר

גַּם לֹא מֵקֵל

אֶת מוּעָקָתָהּ

הַקּוֹל הֶחָלוּשׁ

הַמַּקְרִיא פְּסוּקִים

עֵת יוֹרְדָה הַהֲרוּגָה

אֱלֵי אַדְמַת קִבְרָהּ.

וְגוֹבֵר קִמְעָה

מִלְמוּל הַפְּסוּקִים…

וּפִתְאוֹם! הָאֲלוּנְקָה

הַנִּשְׁלֶפֶת מִן הַבּוֹר

מוּנֶפֶת אֶל עָל

מֻכְתֶּמֶת בְּדָם

– דַּם הַנִּרְצַחַת –

עַתָּה הוּא נֶחְשָׂף

לְעֵינֵי מְאוֹת

מְלַוִּים דְּמוּמִים

וּמַרְאֵהוּ פּוֹעֵר

מְאוֹת פִּיּוֹת חֲתוּמִים

בְּאַנְחַת בֶּהָלָה

הַקּוֹרַעַת לְרֶגַע

– רַק הִיא –

אֶת מַעֲטֵה-הַדְּמָמָה הַכָּבֵד.

כְּאִלּוּ

הֻפְתְּעוּ לָדַעַת

כִּי שָׁם הַדָּם.

כְּאִלּוּ

שָׁכְחוּ שֶׁאוֹתוֹ

הֵם מְלַוִּים

וְאֶת זִכְרוֹ

אֲמוּרִים הֵם לָשֵׂאת

עַל לוּחַ לִבָּם.

כְּאִלּוּ

עָמְדוּ שָׁם לִרְאוֹת

שֶׁכֻּלּוֹ יְכֻסֶּה

בֶּעָפָר הַדֵּק הֵיטֵב –

שֶׁלֹּא תָּפֵר זַעֲקָתוֹ

אֶת הַשֶּׁקֶט;

שֶׁלֹּא תִּדְרֹשׁ נִקְמָתוֹ

לְהוֹכִיחַ אַהֲבָתֵנוּ;

שֶׁלֹּא תְּזַעְזְעֵנוּ

וְנֶחְדַּל מֵרְדֹף

אַחַר בִּצְעֵנוּ

וּמֵעֹשֶׁק יָדֵינוּ;

שֶׁתְּנִיחֵנוּ שְׁלֵוִים

בְּרֶפֶשׁ הַשְּׁתִיקָה

לְמוּל סְחִי הָאִפּוּק

וּמַדְמֵנַת שִׁקּוּל הַדַּעַת הַמְּדֻמֶּה

הַכּוֹבְלִים יְדֵי לוֹחֲמֵינוּ,

הַמְּאַשְּׁרִים הַתָּרַת דָּמֵנוּ,

הַמַּזִּילִים אֶת הַדָּם הַנִּקְבָּר,

הַמְּסַלְּקִים שְׁכִינָה מֵאַרְצֵנוּ.

 

רשמי לוויית אסתר קליימן הי”ד, נרצחה בסמוך ליישוב עטרת, בדרכה לעבודתה כגננת.

 

 

שירה

בַּעָלִיָה לִירוּשָׁלַיִם, אוֹ: תִּרְשׁוֹם, אֲנִי יְהוּדִי.

צביקה אלי סלע

פַּעַם מִזְּמַן, יְהוּדִים

עוֹלִים הָיוּ לִירוּשָׁלַיִם 

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה

וּבְיָדָם מִנְחָה.

 

בָּרֶגֶל עָלוּ, בְּכָל שְׁלוֹשׁ הָרְגָלִים

פּוֹסְעִים לְאִיטָּם בִּשְׁבִילֵי הָאָרֶץ שֶׁשָּׁקְטָה 

תַּחְתָּם, מִדָּן וּמִתְּקוֹעַ, אֲחָדִים אַף מִצָּרְעָה

עַל מָה דִּיבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּדַרְכָּם?

מִן הַסְּתָם דַּנּוּ בִּדְאָגָה בִּמְחִירֵי הַדִּיּוּר 

בַּשְּׁפֵלָה, אוֹ אוּלַי בַּעֲלִיַּת מְחִיר הַגְּבִינָה. 

לֵךְ תֵּדַע. 

 

אֲנִי עוֹלֶה הַיּוֹם לִירוּשָׁלַיִם בְּמָאזְדָה 6 

שְׁרוּטָה, לִבְדִיקַת עַרְמוֹנִית שֶׁעָבְתַה

וְיָדִי רֵיקָה, אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹלֶה 

לִירוּשָׁלַיִם, אָבִי עוֹלֶה עִמָּדִי

זֵכֶר צַדִּיקִים לִבְרָכָה.

 

יֶלֶד הָיִיתִי עוֹמֵד לְצִדּוֹ, אָב וּבְנוֹ – 

שָׁם בְּחוּרְבוֹת מִנְזָר נוֹטֶרְדָאם 

מוּל גְּדֵרוֹת הַתַּיִל הָרָם – 

וְהוּא בְּעֵינַיִים 

כַּלוֹת מַבִּיט בְּעִירוֹ

הַשְׁבוּיָה, מַבִּיט בְּעִצְבוֹ 

בִּתְפִילָּה שְׁתוּקָה – 

בְּלִי דַּעַת הָיִיתִי שׁוֹתֶה לְיַדוֹ

אֶת הֶמְיָת לִבּוֹ, אָב וּבְנוֹ –

הַאִם מַשֶּׁהוּ מְהֶמְיָת לִבִּי

טָמוּן עוֹד בְּלִיבּוֹ שֶׁל בְּנִי, 

נֶכְדּוֹ?

 

אֲנִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם

וְיָדִי רֵיקָה

אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי בָּא

לִירוּשָׁלַיִם, אָבִי בָּא אִתִּי – 

תִּרְשׁוֹם, אֲנִי יְהוּדִי.

שירה

בשם

בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

בְּשֵׁם כְּתַב הָאִשּׁוּם

בְּשֵׁם הַמְּחִיקָה

בְּשֵׁם פִּסַּת כָּחֹל וְחוּם

בְּשֵׁם הַקַּו הַיָּרֹק

בְּשֵׁם חוּט שֶׁל מָוֶת אָרֹךְ

בְּשֵׁם שֶׁאֵין מְקַבְּלִים עָלָיו נִחוּם.

בְּשֵׁם הַחַיָּל הָרָכוּן עַל הַבֵּטוֹן הַמְּזֻיָּן

בְּשֵׁם לוֹעוֹ הַשָּׁחֹר אֲשֶׁר מוּכָן

בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחוּם וְהָרַחֲמָן

בְּשֵׁם צֵל הָאֵיבָה הַזּוֹחֵל

בְּשֵׁם נְהַר בִּכְיָן הַנֶּאֱלַם

בְּשֵׁם הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד בְּשָׁוֶה עַל כֻּלָּם

בְּשֵׁם הָאֶבֶן הַמֻּשְׁלֶכֶת

בְּשֵׁם הָאָב בְּשֵׁם הַבֵּן

בְּשֵׁם נִּשְׁבָּר וּמִתְחַנֵּן

בְּשֵׁם הָאֵלֶּה בְּשֵׁם הַהֵם

בְּשֵׁם וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן.

בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחוּם וְהָרַחֲמָן

בְּשֵׁם אָזַלְתְּ הַזְּמַן

בְּשֵׁם הַהַר הַמְּסֻמָּן

בְּשֵׁם הַמִּלִּים הַקֵּהוֹת וְסַכִּינָן

בְּשֵׁם לָחַשׁ הַחוֹלֶה הַמְּסֻכָּן.

בְּשֵׁם בְּכִי הַמּוּאָזִין בְּהָרִים

בְּשֵׁם הַיְּתוֹמִים שֶׁבָּקְעוּ מִן הַהוֹרִים

בְּשֵׁם מִי אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים

בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

בְּשֵׁם הַנֶּטַע הֶעָקוּר וְהַגָּדוּם

בְּשֵׁם הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַשָּׁכֵן תָּמִיד זוֹלָה יוֹתֵר

בְּשֵׁם בֵּית הַמְּרִיבָה הַאָטוּם

בְּשֵׁם שַׁעַר הָרַחֲמִים הַסָּתוּם

בְּשֵׁם הַצָּמָא הַשָּׁרוּב וְהַשָּׁחוּן.

בְּשֵׁם שְׁמוֹ שֶׁל הַנִּרְצָח וּכְבָר נִשְׁכַּח

בַּשֵּׁם הַנִּכְסָף. בְּשֵׁם הַמְּבֻקָּשׁ

בְּשֵׁם הַבְּרִיחַ הַנָּעוּל וְהֶחָתוּם

בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחוּם וְהָרַחֲמָן

בְּשֵׁם נוֹבְלוֹת הָאַלְמָן הַלָּבָן

בְּשֵׁם אַלְמְנוֹת הַקַּשׁ וְעַמּוּדֵי הֶעָשָׁן.

בְּשֵׁם הַבַּלָּהוֹת שֶׁלֹּא תַּמּוּ

בְּשֵׁם הַנְּעָרִים שֶׁלֹּא שָׁבוּ.

בְּשֵׁם הָאוֹמֵר חִדְלוּ לָכֶם מִן הַדָּם

כִּי בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא.

בְּשֵׁם הָאֵל   מָקוֹם

בְּשֵׁם הָאֵל   שָׁלוֹם

שירה

עוד על ההרים

יצחק אברהמי

עוֹד עַל הֶהָרִים

לקצב נשימות עפר הארץ

י/ש, ד, תר, 

עוד מדלג

 

עוֹד מְדַלֵּג

עַל הֶהָרִים

דּוֹמֶה דּוֹדִי לְכָל

רְצוֹנוֹתָיו נוֹשְׁקֵי

הָרִים, דּוֹלְגֵי הָרִים –

אֵצֵא אֶל הֶהָרִים

בָּרוּחַ הַזּוֹ, מְשַׁנֵּן וְחוֹזֵר

מָה-הוּא אַף-אַתָּה

הֱיֵה מְדַלֵּג

בְּעִקְבֵי פַּעֲמֵי רְצוֹנוֹ

 

אחד

 

וְעוֹד עַל הֶהָרִים:

שֶׁהֵם נוֹף, שֶׁהֵם

אֵינְחוֹף, שֶׁהֵם הָרֵי

אֵינְקֶצֶב וּמִדָּה לִמְנוֹת אֶת

עֲפָרָם, הָרִים

שֶׁאֵין שָׁמַיִם תּוֹחֲמִים –

מִכָּאן נִתָּן לִרְאוֹת:

אֶחָד

 

חידה

 

וְעוֹד עַל הֶהָרִים הָהֵם

שֶׁהֵם חָזוֹן עַתִּיק כָּתוּב

לִבִּית, כָּתוּב עִבְרִית

חִידָה סוֹדִית, פִּתְרוֹנָהּ

נַעֲלֶה מִסִּתּוּת.

 

עיניו

 

עוֹד עַל הֶהָרִים

עֵינָיו, שֶׁהֵם

נוֹפָיו, שֶׁהֵם

הָאָרֶץ שֶׁחָפַץ –

עֵינֶיךָ בָּהּ כְּמוֹ

אֵלֶיךָ בָּא מַבַּט סְלָעִים קָשִׁים

בְּצִפִּיָּה לִמְטַר שָׁמֶיךָ, לַיָּרֹק

שֶׁיְּלַבְלֵב בֵּינָם, שֶׁיִּגָּרֵס

בֵּינוֹת שִׁנֵּי עִזִּים נוֹקְשׁוֹת

אוֹכְלוֹת אֶת פְּרִי הָהָר 

 

(כְּמוֹ מְפַחֵד לָגַעַת בְּדִיּוּק, מוֹצֵא עַצְמִי

שָׁב וְנִתְלֶה בַּעֲשָׂבִים פּוֹרְחִים וּבִבְהֵמוֹת דַּקּוֹת

וּמִתְנַצֵּל)

 

על הערים

 

לֹא עוֹד מְקַטְּרִים

עַל הֶהָרִים

צוֹפִים הָרְכָסִים עַל

הֶעָשָׁן הַמִּתְנַחְשֵׁל מִן הֶעָרִים

וּבִדְאָגָה אוֹמְרִים:

לֹא-עוֹד עֵצִים וַאֲשֵׁרוֹת

לֹא-עוֹד בָּמוֹת וּבְעָלִים;

וְהֶעָשָׁן הַזֶּה – 

הַדְּאָגָה הַזֹּאת, כְּמוֹ הַפִּיחַ בָּאֲוִיר

מוֹרֶטֶת שׁוּב וָשׁוּב

הָרִים מִשַּׁלְוָתָם.

 

משא

 

עַל הֶהָרִים

אֶשָּׂא קִינָה, אֶשָּׂא

עֵינַי אֶל הֶהָרִים, לִרְאוֹת

עַל הֶהָרִים נָפוֹצוּ יִשְׂרָאֵל כַּצֹּאן –

עַל הֶהָרִים וַאֲלֵיהֶם

אֶשָּׂא אֶת מְשָׁלִי

וְאֶת גַּבִּי אֶכְפֹּף

שִׁכְמִי אַטֶּה

 

לָשֵׂאת אֶת

הֶהָרִים הָהֵם, הַטְּעוּנִים

 

והוד

 

וְהוֹד עַל הֶהָרִים-סָבִיב

וַאֲפֵלָה עַל רִגְבֵיהֶם

וּמִתְוֵיהֶם שָׁחֹר וָהוֹד

וְלַיְלָה מְאֻפָּל, וְהוֹד

מִן הַשָּׁחֹר עַד הַשָּׁחֹר

וְאֵין כּוֹכָב, וּמַבָּטְךָ

נִמְשָׁךְ אֶל הֶהָרִים שׁוֹתְקֵי הַסּוֹד

עוֹטֵי הַהוֹד, שֶׁהֵם

אוֹרוֹת יְרוּשָׁלַיִם מֵרָחוֹק

שירה

הערבים של עמק רפאים

אפרת נחמה

הָעַרְבִים שֶׁל עֵמֶק רְפָאִים הֵם עַרְבִים שֶׁל בָּתֵּי קָפֶה.

הוֹלְכִים וּמְדַבְּרִים בְּנַחַת, רוֹצִים שָׁלוֹם, בְּסוּפֶּר מוֹשָׁבָה קוֹנִים יַיִן אָדֹם

שָׁלוֹשׁ בְּמֵאָה, דֻּבְדְּבָן מְקֻלָּף וְקֵיְל,

יַעְנִי,

סְטַיְל.

 

הָעַרְבִים שֶׁל דֶּרֶךְ בֵּית לֶחֶם הֵם עַרְבִים יַרְקָנִים, עוֹזְרֵי מַכֹּלֶת,

רֻבָּם בְּעַד הַצִּמְחוֹנוּת, רוֹחֲשִׁים חִבָּה לְתַרְנְגֹלֶת, הֵם

אוֹפִים בְּעַצְמָם אֶת הַפִּתָּה מִקֶּמַח מָלֵא

וְלֹא אוֹהֲבִים לְהִשָּׁאֵר בַּחֹשֶׁךְ לְבַד לֹא מְחֻבָּקִים,

יַעְנִי,

עַרְבִים רַכִּים.

 

אֲבָל מִיהֵם אוֹתָם הָעַרְבִים שֶׁל דֶּרֶךְ חֶבְרוֹן,

נַהָגֵי שֹׁד גַּנָּבִים פּוֹשְׁעִים מֻסְלְמִים קִיצוֹנִיִּים

פְּרִימִיטִיבִיִּים לֹא עָלֵינוּ,

נוֹשְׂאִים מַבָּטִים מְאַיְּמִים לֹא מְפֻחָדִים

יַעְנִי,

שָׁהִידִים

 

וּבְמָה אֶפְשָׁר לַעֲטֹף אֶת הַפַּעַר בֵּין הָרְחוֹבוֹת

בְּמָה לְאַזֵּן אֶת הַמֶּחֱווֹת

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְטַשְׁטֵשׁ לֹא לִמְתֹּחַ גְּבוּלוֹת

לְרַכֵּךְ בֶּהָלוֹת

וְאֵיךְ

לְגַלּוֹת

שירה

חשוב לך

פאול צלאן

חֲשֹׁב לְךָ:

חַיָּל הַבִּצּוֹת מִמְצָדָה

מְלַמֵּד עַצְמוֹ מוֹלֶדֶת

בָּאֹפֶן הַבִּלְתִּי-כָּבוּי בְּיוֹתֵר

נֶגֶד

כָּל קוֹץ בַּתַּיִל.

 

 

חֲשֹׁב לְךָ:

חַסְרֵי-הָעֵינַיִם לְלֹא צוּרָה

מוֹבִילִים אוֹתְךָ, בֶּן-חוֹרִין,

דֶּרֶךְ הַמְהוּמָה, אַתָּה

מִתְעַצֵּם וְ-

מִתְעַצֵּם.

 

 

חֲשֹׁב לְךָ:

בְּפִסַּת הָאֲדָמָה הַזֹּאת

הָרְאוּיָה לִמְגוּרִים

הַמוּנֶפֶת תּוֹךְ סֵבֶל לְחַיִּים

יָדְךָ שֶׁלְךָ

הֶחֱזִיקָה.

 

 

חֲשֹׁב לְךָ:

זֶה בָּא לִקְרָאתִי

מוּעָר בַּשֵּׁם, בַּיָּד,

לָעַד,

מִן הַבִּלְתִּי-קָבִיר.

 

 

 

 

צלאן התחיל לכתוב את השיר ב-7.6.1967, ביום בו נכנסו הכוחות הישראלים לעיר העתיקה (סיים ב-13.6.1967).

 

 

מגרמנית: אסתר קמרון ותהילה מרקוביץ

 

 

 

ושיר בעקבות שיר זה, מאת אסתר קמרון:

 

 

 

*

חֵצִי מֵאָה כִּמְעַט– חַיֶּךָ.

חֵצִי מֵאָה וּמְעַט — הֶעדֵרְךָ.

וּמִצְרִיִים מִתְעַבֵּית.

וְיָמֵשׁ הַחֹשֶׁךְ.

 

 

וְהָאוֹר במוֹשְׁבֹתֵנוּ מִצְטַמְצֵם

כְּדֵי נְקֻדָּה.

מִי זָעִיר

וְיִכָּנֵס בָּהּ?

 

 

כָּל זְמַן סטוט א פונק נוך פינקלן

ועט נוך ליכטיק זיין

 

 

קוּם, לְךָ

אֶל

הַבִּלְתִּי קָבִיר.

בַּקַּשׁ

שֶׁיִּפְקֹד נְקֻדָּה זוֹ,

שֶׁיִּצֹק בָּה כֹּחַ

מְשִׁיכָה.

 

 

וּבֱרֵַַכֵנוּ

בְּחֵרוּת

שירה

ציר כיסופים

רוחמה שפירא

 

עֵץ כָּרוּת
דְּבַר לֹא עוֹד
יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר הָיָה
וּבַהֲלֹם הַגַּרְזֶן וְיִכְרַע
תַּחְתָּיו הוֹלֵךְ קוֹלוֹ
מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

 

צָדִי הַדֶּרֶךְ מְחֻשָּׂפִים
עַכְשָׁו לְהַגְבִּיר הַבִּטָּחוֹן
אִם ה’ לֹא יִשְׁמָר צִיר
שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר

 

חָמֵשׁ נְשָׁמוֹת פּוֹרְחוֹת
בִּצְעָקָה
קוֹרַעַת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד
סוֹפוֹ
צִיר כִּסּוּפִים חָסוּם
לִבֵּנוּ
הֶעָרֵל נִסְדַּק
דָּבָר לֹא עוֹד
יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר הָיָה

 

לָמָּה יֹאמְרוּ הַכּוֹתָרוֹת אַיֵּה אֱלֹהֵיכֶם
וֶאֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם
וּבָאָרֶץ
כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשׂוּ
כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ
נִבְקַע הַקְּרוּם הַדַּק
בִּתְמִימוּתֵנוּ הַבְּתוּלָה

 

הַקּוֹל הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ
שְׁלַל הָעוֹלָמוֹת צָלְלוּ
בִּלְעָדָיו בִּתְהוֹם נְשִׁיָּה
הַאִם תִּהְיֶה זוֹ הַזְּעָקָה הָאַחֲרוֹנָה
נָפְלָה וְלֹא תּוֹסִיף
קוּם
בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל

 

הִגִּיעוּ בָּנִים עַד מַשְׁבֵּר
וְכֹחַ אֵין
לַלֵּדָה:
כְּשֶׁיִּפָּתַח הַלֵּב הַשָּׁבוּר בִּזְעָקָה אַחֲרוֹנָה
לְחַיִּים
תֵּהָפֵךְ לִצְעָקָה רִאשׁוֹנָה
שֶׁל פֶּלֶא נוֹלַד
נֵצֶר – מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה

 

צִיר כִּסּוּפִים נִפְתַּח
בַּחֹשֶׁךְ לְכָל דּוֹרֵשׁ
א-ל חַי מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ וְעוֹנֶה
לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת
בַּעֲלוֹת הַכִּסּוּפִים בִּצְעָקָה מִסּוֹף הָעוֹלָם
וְעַד סוֹפוֹ
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם
וְיָדַעְתָּ אֶת הֲוָיָה.

 

אָמֵן

שירה

כשהחבל נותק

משה ולדמן

 

א

 

כְּשֶׁהַחֶבֶל נֻתַּק
אֶרֶץ נוֹתְרָה יַצִּיבָה
וּכְשֶׁנֻּתְּקָה הַשִּׂיחָה נוֹתַרְתִּי לְלֹא תְּעוּזָה
וְשָׁם הָיָה שִׁמְשׁוֹן עִם הַכּוֹבֶסֶת בַּחוּץ
וַאֲנִי בַּצָּפוֹן בְּנָפְשׁוֹן כְּמוֹ כֻּלָּם
עַל אוֹתוֹ הֶעָרוּץ. סָר מֵעָלַי הַכּוֹחַ
וְלֹא נֶעֱקַרְתִּי

 

וּמְשׁוֹרֵר פִּי בְּדִיעֲבַד הַיָּמִים
מִי שֶׁגֹּרַשׁ יִמְצָא אֶצְלֵנוּ פַּת מָלוֹן וְשֶׁכֶם
מִי נִלְקַח לוֹ צֵל וּמֵי בְּאֵר
מִי שֶׁסֻּכָּתוֹ מַפֹּלֶת
עוֹדֶנּוּ מְחַכֶּה בַּדֶּלֶת
אֵיךְ נוּכַל לְהִטָּהֵר

 

ב

 

כְּשֶׁנֻּתְּקָה אֶרֶץ חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים
וְאָנֹכִי בְּסוֹף גָּלִיל
נוֹדֵד כִּמְחֻסַּר הַבַּיִת
לָלוּן בַּמָּלוֹן הַנִּצְחִי.

 

וּבִקְּשׁוּ שֶׁנְּפַנֶּה עַד 10:00
וְלֹא סֵרַבְנוּ לַפְּקִידָה
וְיָצָאנוּ כְּתַפּוּזִים הַחֲלוּצִים
לַקָּטִיף

 

ג

 

חֶבֶל אֶרֶץ הַנִּכְרָךְ
יָרֵחַ לֹא נִשְׁכָּח
וּמֶלַח הַנִּסְלָח בְּמוֹ יָם

 

מֵעֶמְדַּת הַשְּׁמִירָה הֲצָפָה
בְּמָדַי הַלְּבָנִים
אַבִּיט אֶל הַחוֹפִים הָעֲצוּבִים

 

שָׂאוּנִי וַהֲטִילוּנִי
עַל צַוְּארֵיכֶם
אַחַי הַשְּׁזוּפִים
רַבִּים כְּחוֹלוֹת דִּמְדּוּמִים
הַמִּתְכַּחֲלִים כָּעֵת כַּשְּׁזִיף בַּקָּטִיף

וּבָעֵת הַהִיא הַמִּישׁוֹר הָרָצִיף
הִקְצִיף חֲלַב שְׂעִירִים וּקְטוֹרוֹת

 

וְהַמְּפַקֵּד אָמַר לְהִתְנַתֵּק מֵהַבּוֹיָה
לְהָשִׁיט הַדְּבוֹרָה אֶל מַרְמָרַת הַיָּם הַסּוֹפֵג
כְּמֵטִיל שְׁאֵלוֹת נוֹקְבוֹת אֶל יַרְכָּתָיו

 

בְּשֶׁל מִי הָרָעָה הַזֹּאת?

אוּלַי יִתְעַשֵּׁת, אֱלֹהִים?

 

 

בויה – מצוף

שירה

בין כה קריעה

תמר גלבוע

 

אֵין לִי מִלִּים לְתָאֵר
בַּיִת שֶׁלִּי, לֹא
גָּדוֹל בִּמְיֻחָד
דֶּלֶת סְטַנְדַּרְטִית שֶׁיּוֹגֵב צֶבַע
הָיְתָה גִּנָּה קְסוּמָה וּפְשׁוּטָה
וְגִדַּלְנוּ פְּרָחִים וְגָדֵר חַיָּה
זֶה הָיָה בֵּיתִי, וְהָיָה
חוֹל שֶׁלָּגַעַת בּוֹ זֶה לָחוּשׁ
טֶבַע לֹא דּוֹמֵם.
יְלָדִים, יָדַיִם, יָדִיּוֹת.
כִּיּוֹרִים, כִּירַיִם, כָּרִיּוֹת, כֻּרְסָאוֹת.
לָמָּה צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ לְתוֹךְ
מְכֻלָּה, מְכִילָה, מְכַלָּה, מְמִיתָה אֶת מָה שְׁ
נִשְׁאַר פַּצְמָ”ר, בֶּרֶז, רַעַף וּמִצְנָח שֶׁל פְּצָצַת תְּאוּרָה.
סוֹף
עֵץ תְּאֵנָה, עֵץ תַּפּוּחַ, גֶּפֶן.
פּוֹרְקִים אַרְגָּזִים בְּמָעוֹן זְמַנִּי
צַעַר תּוֹלֵשׁ דְּמָעוֹת מֵעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת בֵּין כֹּה
קְרִיעָה
רַעַשׁ, נְשִׁיקָה לִמְזוּזָה, צְעָדִים לָאוֹטוֹבּוּס
שֶׁשָּׁבְרוּ אֶת כָּל עוֹלָמִי, כָּכָה, עַם
תִּיקִים.

 

שירה

הפגנת מתים נאה שלי

רות דרליך

 

בְּבֵית הַשְּׁכוֹל שֶׁלִּי,
מָכְרוּ הוֹרַי לַמְרוֹת הַכֹּל,
סִסְמָאוֹת תִּקְוָה לְכֻלָּם.
הֵם אָמְרוּ לְמָשָׁל: בָּאתָ לְחַזֵּק, אַךְ יָצָאתָ מְחֻזָּק, הָא?!
וְהָאוֹרֵחַ הָיָה מַשְׁפִּיל מַבָּט, מְהַנְהֵן.
אֶל מוּל תָּכְנִיּוֹת הַשָּׁלוֹם הַמַּרְהִיבוֹת בְּכִעוּרָן
הֵם אָמְרוּ: כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה מְדַבְּרִים, וְהִנֵּה!
הַכְּלָבִים נוֹבְחִים וְהַשַּׁיָּרָה עוֹבֶרֶת!

 

הַפַּעַם הִיא לֹא תַּעֲבֹר. הִיא לֹא עוֹבֶרֶת.
הִיא לֹא עוֹבֶרֶת! אֲנִי אוֹמֶרֶת.
שׁוֹמְעִים?? הַכְּלָבִים מִתְקָרְבִים, רְעֵבִים.
מִסְתּוֹבְבִים סְבִיב הַטֶּרֶף.
אֲנִי רוֹאָה אוֹתָם שְׂמֵחִים לְאיד בְּכָל הָעֲרוּצִים, הֵם מְרַיְּרִים.
אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת.

 

מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַדֶּרֶךְ בִּמְבוֹכֵי בִּנְיָן ‘כְּלָל’,
אֶל מִשְׂרָדוֹ שֶׁל אִרְגּוּן אֶחָד.
הַמַּנְכַּ”ל מַאֲמִין שֶׁבְּנֵי בֵּגִין צָרִיךְ לַחֲזֹר לַהַנְהָגָה.
הוּא לֹא כְּמוֹ שָׁרוֹן, הוּא אוֹמֵר.
הוּא לֹא יִתֵּן לַטֵּרוֹר מַתָּנוֹת כָּאֵלּוּ.
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים לְדַבֵּר הוּא מַזְכִּיר גם אֶת צַ’מְבֶּרְלַיְן, וְצֶ’רְצִ’יל.
הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ מֵאִיר אלַי וְטוֹב.
הוּא מַרְגִּישׁ אִתִּי אֶת הַקּוֹל הֶחָסֵר וַאֲנִי בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה.

 

מִתְקַשֶּׁרֶת מֵהַמִּשְׂרָד לְחָבֵר.
הַחֻלְצוֹת לְבָנוֹת עִם הֶדְפֵּס שָׁחֹר.
“קוֹל דְּמֵי אַחֵינוּ זוֹעֲקִים” בְּפוֹנְט קוֹרֵן, עִם נִקּוּד וּטְעָמִים.
יָצָא יָפֶה, אֲנִי אוֹמֶרֶת. שׁוֹמַעַת שֶׁהוּא מְחַיֵּךְ.
הוּא יְאַרְגֵּן רַמְקוֹל. וּבָמָה קְטַנָּה.
יַגִּיעוּ אֲנָשִׁים? אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
כֵּן, הוּא עוֹנֶה בְּלַחַשׁ מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַגָּדֵר.
אֶת לֹא תִּבְכִּי לְבַד.

 

הָאוֹטוֹבּוּס יוֹצֵא מָלֵא, וְיַחֲזֹר מְרֻקָּן.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת שְׁקֵטָה.
במַחְסוֹם עוֹלֶה שׁוֹטֵר, סוֹרֵק סַפְסַל סַפְסָל.
סוֹפֵר רָאשִׁים, סוֹפֵר מִסְפְּרֵי זֶהוּת בָּרְשִׁימָה שֶׁבְּיָדָיו.
אֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם וְהַלֵּב דֹּפֶק חָזָק.
הוּא יוֹרֵד בְּלִי לִבְדֹּק אֶת הַהַתְאָמָה.

 

בְּרַחֲבַת בֵּית הֶעָלְמִין בַּגּוּשׁ מַמְתִּינִים אוֹהֲבִים.
הֵם הִגִּיעוּ.
הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה עוֹמֶדֶת מוּלָם, פּוֹרֶטֶת: עוֹד קְרִיעָה תִּהְיֶה.
עוֹד פַּעַם לְוָיָה לְיוֹחָנָן. עוֹד קֶבֶר.
מָוֶת מִתְמַשֵּׁךְ. לַשָּׁוְא.
דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת עַל הָאֲבָנִים.

 

אֵין לָךְ זֶכֶר, אֲבָל אַתְּ הָיִית.
הַפְגָּנַת מֵתִים נָאָה שֶׁלִּי.

שירה

שבועת מלח לדוגית

גיא דיין

 

הַלֵּס הָרַךְ שֶׁשָּׁכַב תַּחְתַּי לִחֵךְ עוֹרִי לִכְלֵךְ רַגְלַי
– יָדַעְתִּי שֶׁמִּדָּרוֹם בָּא. שֶׁשָּׁם הַחוֹף רָחָב מִשֶּׁלָּנוּ
בְּעִיר הַבַּת בַּמֶּרְכָּז גַּם קָרָאתִי שֶׁשָּׁם גָּבַר שִׁמְשׁוֹן.
שָֹחִיתִי לֹא רַע מִנִּי קָטָן, אֲבָל חִשַּׁבְתִּי דַּי רָחוֹק לִי
אֲפִלּוּ בַּיַּבָּשָׁה. רַק בְּמַדִּים זָכִיתִי לָרִאשׁוֹנָה לְהָגֵן
עַל מִפְעַל עֹז וְהָדָר שֶׁל חַסָּה, שֵׁרִי, פֶּרַח לִיצוּא,
מִדְרָשִׁים, אֻלְפָּנוֹת, בֵּיתוֹ שֶׁל הַגֶּרְבִּיל, מַסְלוּל תַּן,
מִשְׁטָח לְכוֹכַב הַיָּם. הֵאָחֲזוּת שִׁחְלוּצִית, הַפְרָחַת
שְׁמָמָה בִּדְבֵקוּת מְשִׂימָה.

 

בָּא אָב בְּלִי שָׁלוֹם עֵת-שס”ה אַחִים זב”ז לַהֲלֹם,
לָבַשְׁתִּי תַּפּוּז וְהֻכְתַּמְתִּי. בְּלֵב שׁוֹתֵת בִּי חָתַמְתִּי:
אֲקַנֵּא לַחֲלֹם בִּתְדִירוּת בָּהּ אֶנְשֹׁם לִפְנֵי הַמָּקוֹם
טֶרֶם תַּמְּתִי – לְהַעְפִּיל, לְהַחֲיוֹת, לְשָׁנְּטֵעַ לְשָׁקְּטֵף
הַנִּגְדָּע בְּאִבּוֹ לְאַיְּתֵן וּלְתַקֵּף.
שְׁבוּעַת מֶלַח לַדּוּגִית!

שירה

חוני

עוזיאל דוד סולקיס

 

וּכְשֶׁקַּמְתָּ, חוֹנִי
מָה רָאִיתָ?
מַה הִשְׁתַּנָּה?
פָּנִים חֲדָשׁוֹת, שְׁמוּעוֹת מְאִירוֹת

הִתְחַלֵּף הַמִּשְׁטָר?
מִי נוֹלַד
מִי נִפְטַר

כַּמָּה מִלְחָמוֹת עַל הָאָרֶץ עָבְרוּ
כְּשֶׁיָּשַׁנְתָּ שָׁם תַּחַת הַשֵּׁן
אֵלוּ מְדִינוֹת קָמוּ
אֵלוּ עָרִים נִבְנוּ לְתַלְפִּיּוֹת

הֲהִכַּרְתָּ אֶת הַנּוֹף
שֶׁנִּשְׁקַף לְעֵינֶיךָ
שֶׁכְּמוֹ אַךְ-מִצְמְצוּ לְרֶגַע קָטָן

כְּלוּם נִבְנְתָה צִיּוֹן
כְּשֶׁהָיִיתָ כְּחוֹלֵם
שִׁבְעִים שָׁנָה

הַאִם לֹא מָצָאתָ חָבֵר
מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתָ זָקֵן מִדַּי
עָבוּר הַצְּעִירִים
שֶׁפִּתְאֹם הָעוֹלָם שַׁיָּךְ לָהֶם

הוֹ חוֹנִי!
לוּ אַךְ אִישַׁן יוֹמַיִים-שְׁלֹשָׁה
אוֹ שְׁבוּעַיִים
בְּלִי חֲדָשׁוֹת
בְּלִי דָּם שֶׁזּוֹרֵם בְּשֶׁצֶף אַדֶרְנָלִין
אוֹ נִשְׁפָּךְ עַל הָאָרֶץ כַּמַּיִם

וּכְשֶׁאֶתְעוֹרֵר,
וְאֶרְאֶה שֶׁנִּבְנְתָה כְּבָר צִיּוֹן,
לֹא אֶשְׁאַל כֵּיצָד שִׁמְּשׁוּ בְּעִרְבּוּבִיָּא
חֻרְבָּן וּבִנְיָן
מָוֶת וְחַיִּים
גָּלוּת וּגְאֻלָּה—

רַק אֲמַלֵּא שְׂחֹק פִּי
וּלְשׁוֹנִי – רִנָּה.

 

 

 

 

 

 

 

 

מתוך האסופה “חבלי מולדת” בהוצאת ישיבת מצפה יריחו התשס”ה

שירה

עשרה מסעות

סיון הר שפי

 

גוש קטיף, קיץ תשס”ה

 

“וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ
אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה”
(מלכים א, ו)

 

עשר מסעות נסעה השכינה, מכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן הבית, מן מפתן הבית לַכרובים, ומן הכרובים לַשער הקדמוני, משער הקדמוני לחצר, מן החצר לגג, מן הגג למזבח, מן המזבח לחומה, מן החומה לעיר, מן העיר להר הזיתים.

 

א

 

מִיָּמִין לִשְׂמֹאל בַּמִּטָּה הַזּוּגִית,
מִתְהַפֶּכֶת וְשׁוֹאֶפֶת עָמֹק אֶת חֲלוֹמוֹתֵינוּ
שֶׁנַּשְׁאִיר מֵאָחוֹר.
מֵהַצַּד שֶׁלְּךָ לַצַּד שֶׁלִּי,
מֵרֵיחַ גּוּפְךָ אֶל רֵיחַ גּוּפִי
שֶׁנַּשְׁאִיר מֵאָחוֹר.
יְמֵי הַהִתְנַתְּקוּת נָפְלוּ לִהְיוֹת יְמֵי נִדּוּתִי,
בַּמָּקוֹם בּוֹ הִתְפַּלַּלְתִּי וּתְהֵא מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ
הַסֶּדֶק מִתְרַחֵב,
כַּף יָד לֵאָה נִשְׁמֶטֶת
רֵאשִׁית פְּרֵדָה.
צָהֳרַיִם וְאֵין כֹּחַ לָצֵאת מֵהַמִּטָּה
לְמִיתָה
לִפְרָחִים שֶׁיִּקְמְלוּ בַּחֲמָמוֹת
עַד תָּבוֹא יָד זָרָה לְהַשְׁקוֹתָם.
יָד זָרָה קוֹטֶפֶת אוֹתִי מִגּוּשׁ הַשְּׂמִיכוֹת וְהַסְּדִינִים
יָדִי הַזָּרָה לִי נִשְׁלַחַת לְהוֹרִיד תְּרִיסִים
אֶצְבָּעִי הַנָּכְרִיָּה עַל הַמֶּתֶג
מִשְׁתַּהָה:
כָּל חֻמּוֹ שֶׁל הַחֶדֶר נִשְׁאָב אֶל גֻּמּוֹת הַחֵן בַּמַּצָּעִים
שֶׁהוֹתַרְנוּ מֵאָחוֹר
מַצָּע רַךְ
לְחָלָל קָשֶׁה.
ב

 

מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה לַחֲדַר הַיְלָדִים.
הַקִּירוֹת עֲרֻמִּים כִּבְיוֹם הִוָּלְדָם
מְצֻמָּקִים כִּבְיוֹם הַמָּוֶת בְּרִגְעֵי הַטָּהֳרָה
כְּשֶׁהַגּוּף וַתְרָן וְסַלְחָן
מַפְטִיר אַחַר נִשְׁמָתוֹ בְּשָׂפָה רָפָה.
כְּמוֹ בְּכָל הַלְּוָיוֹת שֶׁל הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת,
הַסִּדּוּר הָרָגִיל: הַיְלָדִים אֵצֶל סַבְתָּא אַשְׁקְלוֹן
עַד יַעֲבֹר זַעַם.
אֵיכָה הוּעַם זְהַב עֵינֵיהֶם,
הַקָּטָן רָצָה לַהֲרֹס עַד עָפָר אֶת הַבַּיִת
בָּכָה וְגֵרֵד אֶת הַטִּיחַ בְּצִפָּרְנָיו
חָפַר לְהוֹצִיא מֵהַגִּנָּה שֶׁלֶד צִפּוֹר שֶׁקָּבַר.
אֵיכָה נָדַם סֶלַע הָרוּחוֹת הַחַיּוֹת,
הָיוּ לְזִכְרוֹנוֹת אֲסוּרִים בָּרָהִיטִים
הָיוּ לְמִטַּלְטְלִים
וְרַק הֵד פְּסִיעוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת בַּחֶדֶר
נִכְסֵי דְּלָא נָיְדֵי.

ג

 

מֵחֲדַר הַיְלָדִים לַסָּלוֹן.
אוֹרְחִים רְפָאִים יְשׁוּבִים מִזְרָחִית עַל סַפּוֹת הָאוֹר
שֶׁמְּטִילִים חֲרַכֵּי הַתְּרִיסִים לְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת,
שׁוֹתִים כּוֹס קַהְוָה וּמוֹדְדִים בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת אֶת מַזָּלָם,
פּוֹסְחִים עָלַי עוֹמֶדֶת בַּמַּשְׁקוֹף מוּצֶפֶת דָּם,
אֲנִי שְׁקוּפָה וְאֵינִי מִמַּזָּלָם הַטּוֹב
אַף לֹא אוֹרַחַת בְּבֵיתִי.
כִּלְהֵאָחֵז בְּיָדִית אוֹטוֹבּוּס מִטַּלְטֵל
שֶׁלֹּא לִפֹּל
יָדִי נִשְׁלְחָה אֶל הַמְּזוּזָה לְנַשֵּׁק
וְחָזְרָה,
יָדִי הַזָּרָה נִשְׁלְחָה בַּשֵּׁנִית
וְעָקְרָה
אֲנָחָה מִלֵּב הַמַּשְׁקוֹף
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל
אֵינֶנִּי.

ד

 

מִן הַסָּלוֹן לַמִּטְבָּח
הַכֵּלִים נִשְׁבְּרוּ
אֲנִי אוֹסֶפֶת רְסִיסִים בְּמוֹ יָדַי
כְּאֵב כָּזֶה, חַד:
אִם ה’ לֹא יִבְנֶה בַּיִת
שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ
הַאִם בֵּית שָׁוְא?
הַשְּׁבִיל שֶׁנִּסְלַל אֶל הַיָּם,
הַחֲמָמוֹת הַפּוֹרְחוֹת,
וְאוּלַי
לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם?

 

וְשׁוּב אֶצְבָּעִי עַל הַמֶּתֶג
יְהִי חֹשֶךְ.
הָאוֹר אוֹזֵל מִן הַחֲדָרִים
מִסְתַּלֵּק כְּדָם מִן הַגּוּף.
כָּל הַמְּנוֹרוֹת עַכְשָׁו
זָהָב סָגוּר.

 

ה

 

מִן הַמִּטְבָּח אֶל מִפְתַּן הַבַּיִת
פָּנַי פְּנִימָה וְגַבִּי אֶל הָעוֹלָם
אֲנִי מַפְסִיעָה אָחוֹר,
מַעֲלָה בְּדַעְתִּי עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים
שֶׁזּוֹ תְּהֵא לָהֶם מֵעַתָּה צוּרַת הֲלִיכָתָם בָּעוֹלָם.
דְּמוּתִי אֵינָהּ מְמַלְּאָה אֶת הַמִּפְתָּן,
מְרַחֶפֶת, קְטַנָּה מִתָּמִיד
בֵּין הַמַּשְׁקוֹפִים שֶׁהִקְדִּירוּ,
מְנֻתֶּקֶת
כְּמוֹ אוֹתִיּוֹת בס”ד בְּפֶתַח
מוֹדַעַת אֵבֶל.
מַה נִּלְחָשׁ בֵּין הַיָּד לְיָדִית הַדֶּלֶת
בַּמַּגָּע הַמְיֻזָּע וְהָרוֹעֵד?
מָהֵן הַמִּלִּים שֶׁאֵינָן מְיֻתָּרוֹת
בֵּין הַסַּד לַסַּדָּן?
בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא.

ו

 

בְּצַעַד אֶחָד מִן הַמִּפְתָּן הַחוּצָה:
כָּךְ מָצָא עַצְמוֹ אָדָם מִחוּץ לְשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן.
הוּא רָבַץ תַּחְתָּיו
יָדָיו עַל סוֹרְגֵי הַשַּׁעַר,
וְהַחַיּוֹת לָהֶן קָרָא פַּעַם בְּשֵׁם
מְיַלְּלוֹת וּמְלַקְּקוֹת אֶת יָדָיו
מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר.
הוּא יָשַׁב כָּךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים, אָדָם,
מַעֲבִיר בְּמַחְשַׁבְתּוֹ אֶת
הַצַּעַד הָאֶחָד.
בְּצַעַד אֶחָד מִן הַמִּפְתָּן הַחוּצָה:
אֲנִי בַּמִּרְפֶּסֶת.
הַמִּרְפֶּסֶת סִפּוּן הַבַּיִת,
הַמִּרְפֶּסֶת הָרְחָבָה וּמַכְנִיסַת אוֹרְחִים, עַכְשָׁו
אֶגְרוֹף קָמוּץ.
פַּעֲמוֹנֵי הָרוּחַ
הַמּוּסִיקָה הַיְחִידָה שֶׁיָּכוֹל
לָשֵׂאת

ז

 

מִן הַמִּרְפֶּסֶת לַגַּג,
בְּסֻלַּם חֲבָלִים.
הַגַּג הוּא מִבְצָר אַחֲרוֹן,
הֲכִי קָרוֹב לַשָּׁמַיִם.
עַל הַגַּגּוֹת סָבִיב, כִּכְלֵי חֶרֶס יְבֵשִׁים,
חֲבֵרַי נְבִיאִים שְׁבוּרִים עוֹד מְצַפִּים לְנֵס,
עוֹתְרִים לְנֹכַח בָּתֵּיהֶם פְּעוּרֵי הַפֶּה.
שְׁכֵנִי אֶתְמוֹל הִצִּיב גַּגּוֹ,
הָרְעָפִים כְּחֻלִּים עָלוּ בְּיֹקֶר
וּמָה אִכְפַּת לוֹ בְּעֶצֶם שֶׁיִּהְיוּ אֲדֻמִּים,
מָה אִכְפַּת לוֹ שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְעָפִים כְּלָל,
אֲבָל הוּא הִתְעַקֵּשׁ עַל כָּחֹל
וְקַרְנִי אָמְרָה: בָּרֶגַע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁר, סִימָן
שֶׁהַפְּרֵדָה הֵחֵלָּה.
וְהוּא עֲדַיִן לֹא נִפְרַד, אֲנִי רוֹאָה
גַּם הוּא עָלָה עַכְשָׁו אֶל גַּג בֵּיתוֹ
עִם שִׁמְשִׁיָּה וְסֵפֶר, כִּבְכָל יוֹם קַיִץ שִׁגְרָתִי
וְהוּא עֲדַיִן לֹא אָרַז.
רַק אֱ-לֹהִים יוֹדֵעַ אֵיךְ נִפְרָד אָדָם כָּזֶה
אוּלַי כְּמוֹ קֶרַע בַּבָּשָׂר הַחַי.
בְּקַו הָאֹפֶק
מִי זֶה מַעֲלֶה תִּימְרוֹת אָבָק
הַאִם הַדַּחְפּוֹרִים קְרֵבִים?
אֲנִי שָׂמָה רֹאשִׁי בֵּין בִּרְכַּי, עוֹצֶמֶת עֵינַיִם – –

 

וְסָלָחְתָּ אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ.

 

ח

 

וּמִן הַגַּג אֲנִי יוֹרֶדֶת עוֹד לִפְנֵי הָרַעַשׁ
אֶל הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה,
אֶל הַסַּפְסָל הַמִּתְנַדְנֵד עָלָיו דִּמִּיתִי לְהִזְדַּקֵּן
מְחֹרֶצֶת כַּזַּיִת,
עֲנֵפָה כַּתְּאֵנָה
שֶׁשָּׁתַלְתִּי וּבֵרַכְתִּי: לְשִׁבְעִים שָׁנָה.

הָיִיתִי כְּחוֹלְמִים

 

ט

 

מֵהֶחָצֵר אֶל שׁוּרַת הַחֲמָמוֹת
רֵיחַ פִּרְחֵי הַיִּצּוּא וְעִשְּׂבֵי הַתַּבְלִין
מַכֶּה בַּנְּחִירַיִם, מַעֲלֶה דְּמָעוֹת.
בַּמָּקוֹם בּוֹ שְׁתִילֵי הַכֻּסְבָּרָה מַבְקִיעִים
וְאוֹמְרִים אֶת שִׁירַת הָעֲשָׂבִים שֶׁלָּהֶם,
וּכְשֶׁהַלֵּב מִן הַשִּׁירָה מִתְמַלֵּא וּמִשְׁתּוֹקֵק –
אֶצְבָּעִי מְלַטֶּפֶת אֶת נְקֻדַּת הַחִבּוּר הָרַךְ וְהַפָּגִיעַ
אֶצְבָּעִי מְשַׂרְטֶטֶת עִגּוּל בָּאֲדָמָה שֶׁסְּבִיב רַגְלַי:
כָּאן אֲנִי.
וְאַחַר כָּךְ אֲנִי בּוֹטֶשֶׁת בְּרַגְלַי
מַעֲלָה עָלַי עֲנָנָה חוּמָה.
וּמִן הַחֲמָמוֹת אֲנִי יוֹצֵאת אֶל
עוֹלָם קַר

י

 

בִּידֵי מִכְמוֹרוֹת רֵיקוֹת
בְּלֵב גֵּאוּת וָשֶׁפֶל
אֲנִי נִגֶּשֶׁת אֶל הַיָּם.
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ,
אִם תַּשְׁלִיךְ אֶבֶן לַיָּם, וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּאָה אֶל קִרְבּוֹ.
אִם סִירָה מְהִירָה תִּקְרַע פַּס בַּמַּיִם, יִתְאַחוּ מִיָּד.
לַמַּיִם הַתִּקּוּן הֲכִי מָהִיר,
יְלַמְּדֵנוּ.
אוֹ לְפָחוֹת יְדוֹבֵב הַמֶּלַח כָּל פְּצָעַי
לוֹמַר שִׁירָה
עֵת מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים.

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת הַחוֹל בּוֹ מְבוֹסְסוֹת רַגְלַי:
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם.
הַחוֹל מוֹשֵׁךְ וּמַעֲמִיק אֶת הַצְּעָדִים
אֲבָל זוֹ אַשְׁלָיָה: בִּמְהֵרָה יִמָּחוּ עִקְּבוֹתַי
כְּעִקְּבוֹת הַצִּפֳּרִים,
וְאִישׁ לֹא יָקִים מִקְדָּשׁ בַּמָּקוֹם בּוֹ
נִתְּקוּ רַגְלַי מֵאַדְמָתִי.
הַהַבְטָחָה, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת
מִתְפַּזֶּרֶת

 

– – –

עֵינַי אֶל חַלּוֹנֵי הַבַּיִת
שְׁקוּפִים אֲטוּמִים
עֵינַיִם מוּל עֵינַיִם
שׁוֹאֲלוֹת:
כֵּיצַד אֶסְגֹּר אֶת בֵּיתִי,
בִּטְרִיקָה?
בִּנְשִׁיקָה?
(הַאִם עוֹד מְנַשְּׁקִים הַיּוֹם אֲדָמָה?)

 

כֵּיצַד אֶסְגֹּר אֶת בֵּיתִי,
בִּנְעִילָה?
בִּתְפִלָּה?
בְּבַקָּשַׁת מְחִילָה?
אוֹ אַשְׁאִיר הַשַּׁעַר פָּתוּחַ וְאֹמַר
הֲרֵי אַתָּה מֻתָּר
לְכָל אָדָם
וְאֶנְעַל רַק שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת.

 

כֵּיצַד אֶסְגֹּר אֶת בֵּיתִי,
הַאִם אֶדְאַג לְצִלּוּם אַחֲרוֹן
וְשָׁם, הַאִם רַק הַבַּיִת, בַּיִת רֵיק,
אוֹ בֵּיתִי וַאֲנִי וּמִשְׁפַּחְתִּי וּמְחַיְּכִים?

 

כֵּיצַד,
הַאִם אַעֲלֶה אֵשׁ בְּכָל חַלּוֹנוֹתָיו
הַאִם אֶצְעַק תָּמוּת נַפְשִׁי עִם עַמּוּדֶיךָ
וְיִמְרְטוּ אוֹתִי מִן הַגַּג בִּזְרוֹעוֹת הַפְּלָדָה
אוֹ אֵצֵא לְאִטִּי, מְהֻרְהֶרֶת,
כְּמוֹ לַהֲלִיכָה סְתָמִית,
אֵצֵא בְּהֶסַּח הַדַּעַת
וְלֹא אָשׁוּב לְעוֹלָם?

 

 

 

משהיתה שכינה יוצאת מבית המקדש היתה חוזרת ומגפפת ומנשקת בכותלי בית המקדש ובעמודי בית המקדש ובוכה ואומרת הוֵי שלום בית מקדשי הוֵי שלום בית מלכותי הוֵי שלום בית יקרי הוֵי שלום בית מקדשי הוֵי שלום.

פורסם בעיתון מקור ראשון לאחר ההתנתקות.

שירה

שני שירים מנהסערה

שרה פרידלנד בן ארזה

לבני, אברהם יצחק אליה

 

א

וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר
וְהָעָם אֶל הַיַּרְכָתַיִם יָרַד וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם
וַיִּגַּע הָרוּחַ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל
בָּרוּחַ ה’.
וּבָרוּחַ רַעַשׁ גָּדוֹל
וּבָרַעַשׁ אֵשׁ
וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דָּם

 

וַיְהִי בְּשָׁמְעֵנוּ,
עֵת חִשַּׁבְנוּ לְהִשָּׁבֵר
וַנִזְעַק:
מַה לְּךָ פֹה אֱלֹהֵינוּ

 

מִנְהַסְּעָרָה עָנָה
וַאֲפַרְכְּסוֹתֵינוּ צָרוֹת

 

 

ב

מִמְּעֵי בְּנִי, לִבּוֹ שֶׁל גַּג בֵּית הַכְּנֶסֶת,
נִשְׁפָּכִים נִגּוּנֵי חַבָּ”ד בָּבָא מִתּוֹךְ בָּבָא וּפְלִיאָה,
וּבֶכֶה רַב שׁוֹטֵף הַמְּהוּמָה.
מַטְבִּיעַ לִבּוֹ אֶת כָּל מַה שֶׁמֻּשְׁלָךְ
אֶת כָּל מִי שֶׁמֻּשְׁלָךְ
אֲנָשִׁים בֵּיצִים מִשְׁפָּחוֹת צֶבַע נוֹזְלִים יְלָדִים.
גּוֹלֵשׁ הַלֵּב בְּכִי בַּמְכוּלוֹת,
מַטְבִּיעַ חוֹבְלֵי הָאָרֶץ חֲבוּלֶיהָ אוֹסְרֶיהָ וַאֲסִירֶיהָ.

 

שֵׁב אֶצְלִי סַבָּא
כִּי טוֹב אָנִיקְךָ בִּבְכִי בְּנִי.

 

 

חורבן גוש קטיף, קיץ תשס”ה

 

השירים התפרסמו בספרי, ‘חוט של חסר’, הקיבוץ המאוחד תשע”ג

שירה

שבע דמעות על חבל קטיף

הרצל חקק

 

דמעה בצבע דם – יום החורבן

 

 

טַלִּית לְלֹא תְּכֵלֶת.
חַיַּי חוֹזְרִים שׁוּב.
זֶה הָיָה יוֹם אֵבֶל, יוֹם קְרָב.
יוֹם אָב. יְתוֹמִים נִלְקְחוּ מִבֵּיתָם,
הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ נֶחֱרַב.

 

הִשְׁתַּעֵל הַדֶּגֶל בִּכְאֵב,
עֵינָיו אֵימָה, כְּמוֹ אָבְדוּ לוֹ
הַזִּכָּרוֹן, הַנְּשָׁמָה. פַּסֵּי תְּקוּמָה.

 

הֵיכָן הַסֵּמֶל שֶׁבַּתְּכֵלֶת.
שׁוּב אֲנִי שָׁם. נִשְׁכָּחוֹת
כָּל שְׁנוֹתַי. אֲנִי יֶלֶד.
הִנֵּה מוֹרַג. עוֹד יִשּׁוּב
נֶהֱרַג. שִׁירַת הַיָּם. מְדַדָּה.
כָּל בָּתֶּיהָ כְּבָר קִינָה.
פְּאַת שָׂדֶה שְׁדוּדָה.
נָוֶה לְלֹא דְּקָלִים.
צְמָחִים וְנַעְנַע. שְׂרוּפִים רוֹעֲדִים.

 

עוֹד זַךְ בּוֹעֵר.
הִנֵּה יֶלֶד. וְהוּא נִגָּף, שָׁר לַמְּשׁוֹרֵר,
אֶת הַמִּלִּים:
לְבַדִּי. מַשֶּׁהוּ בְּדָמוֹ עוֹד יְשׁוֹרֵר.
הַאִם הַיֶּלֶד הַזֶּה
יִלְמַד לְדַבֵּר.
הַיֶּלֶד שֶׁהֻכָּה שָׁם,
חַי בְּתוֹךְ כְּלִי נִשְׁבַּר.
הַשָּׂעִיר שׁוֹעֵט.
לַחֲלוֹמוֹ חָזַר.
בְּקֹשִׁי נָשַׁם.
זֶה צוּק נוֹרָא וּמְצוּקָה.
הִנֵּה עַם לְלֹא סֵפֶר.

 

חַיִּים נִשְׁלָחִים לִמְחִיקָה.

 

 

 

דמעה שנייה: צוק מדמם

 

 

יָד נוֹתְרָה.
תְּלוּיָה בָּאֲוִיר. קוֹל חָנוּק.
נָשִׁים. יְלָדִים. טַלִּיתוֹת.
גְּבָרִים שְׁבוּרִים.
נִצְבָּטִים אֶל הַצּוּק.

 

נִשְׁמָתָם. יֶלֶד וְדֶגֶל עַל גַּג תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱלַם.
עַד שֶׁהַשָּׁמִיר בַּחֲמָמָה לֹא נָשַׁם.

 

עַם נִבְחָר וְתָם.
דּוּגִית נִבְגְּדָה. נִיסָנִית לְלֹא
נֵס. מִכְּפַר דָּרוֹם
נִלְקַח זֵכֶר תַּשַׁ”ז. נִשְׁחַט הַחֲלוֹם.

 

וְעָלוּ לְעוֹלָה.
אֵין עוֹד לוּחוֹת.

 

הַנְּצָחִים וְהָרוּחַ
נִשְׁלְחוּ לְכָל הָרוּחוֹת.

 

 

דמעה שלישית: האור חשך

 

 

וְהָאוֹר חָשַׁךְ. קְלַסְתֵּרָם הֵצֵל.
לְיַד הַהֶגֶה חָזוֹן אַחֵר. מְצַלְצֵל.
נִשְׁמַתְכֶם תִּקָּטֵף אֶל הַצּוּק.
חֲלוֹמְכֶם יִתְגַּלְגֵּל.

 

אַחַת דִּינְכֶם: לַעֲזָאזֵל.

 

 

 

דמעה רביעית: עיר על תושביה

 

 

וּמִמַּעֲמַקִּים
בָּאָה נֶפֶשׁ לְהָאִיר.
רוּחַ לָשִׁיר. לְלַטֵּף.
בְּיָאלִיק בָּא לָשִׁיר.
לָתֵת כָּתֵף.
בְּעַיִן שֶׁל תּוּגָה
זוֹכֵר מִלִּים.
בְּלִבּוֹ הָעִיר שֶׁרָאָה שָׁם,
עִיר הַהֲרֵגָה.
וְכָאן נְפָשׁוֹת
עַד תּוּגָה, עַד רוֹשׁ.
מְרַסְּקִים גַּג בַּיִת.
כָּל דֶּגֶל שֶׁמְּנַסֶּה
לְהָרִים רֹאשׁ.

 

לִבּוֹ לוֹחֵשׁ. מִי שׁוֹמֵעַ.
בַּגּוֹלָה עוֹד נוֹתְרוּ שְׂרִידֵי בָּתִּים וְכָאן
קָבְרוּ בְּאֵר מַיִם. וְאוֹר נוֹגֵהַּ.

 

עִיר עַל תּוֹשָׁבֶיהָ.

 

 

 

דמעה חמישית: הכנף השבורה

 

 

שׁוּב תִּשְׁעָה בְּאָב,
וְשׁוּב גְּיָסוֹת צָרִים בַּשַּׁעַר.
אֵיכָה הָיְתָה.
הַצְּעָקָה שָׁבָה לְבֵיתָהּ.

 

בְּיָאלִיק בְּאֶצְבָּעוֹ לְיַד
חֲרַךְ הָאוֹר, הַסֵּכֶר. יָדוֹ כְּמוֹ
נִסְּתָה לַעֲצֹר. הֵאֵטָּה.
אוּלַי אֶשְׁמֹר עֲלֵיהֶם
בְּלִבִּי הַמְּבַקֵּשׁ חַיִּים
בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה שֶׁמֵּתָה.
גְּדוּד כּוֹתֵשׁ אֶת גָּדִיד.
בֵּית חֲתוּאֵל נִכְבַּשׁ.
שָׂטָן מִבַּרְזֶל אֶת קָטִיף
קָטַף וְדָשׁ.

 

הִנֵּה הַמְּשׁוֹרֵר בְּעֵין הַסְּעָרָה. יָדוֹ
עִוֶּרֶת, עוֹבֶרֶת, אֵבֶר נִקְרָע,
אֶבְרָה, כָּנָף וּכְבָר שְׁבוּרָה.
וְהַשְּׁכִינָה הִתְבַּיְּשָׁה.
דִּמְעַת הַמְּשׁוֹרֵר מְעֻנָּה
עַל דַּף הַגְּמָרָא נוֹטֶפֶת קִינָה.
לוֹחֶשֶׁת מֵרְכָא, לַחַן
אֶתְנָח. שְׁפוּפָה וְנִבְעֶטֶת
יְרֵכָהּ. שׁוֹתֶתֶת. עוֹלָה אֶל הַצּוּק.
כְּאֶלֶף אַיָּלִים נֶעֱרָפִים.
דֶּמַע הַחֻרְבָּן טֶרֶם נִשְׁכַּח.

 

צֶבַע זְהוֹרִית בּוֹכֶה, דֶּמַע
לָשׁוֹן. מַה יִּסָּלַח.
לְדוֹר אַחֲרוֹן.

 

 

 

דמעה ששית: בא החושך על גן האור

 

 

הֵיכָן נָגַהּ בָּאֲוִיר הֶעָשָׁן.
אַיֵּה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה.
לְבַדָּהּ, עַל כְּתֵפָהּ.
אֻמָּה חֲרוּפָה.
מְשׁוֹרֵר נוֹשֵׂא דּוֹר,
נוֹשֵׂא עִיר,
נוֹשֵׁם שְׂרֵפָה. רֵיחַ
צֹאן, רֵיחַ בַּרְזֶל.
בְּלִי נְכָסִים.
לָחֲשׁוּ מִדּוֹרוֹת שְׂפָתָיו:
זֶה חֲזוֹן אוֹבֵד,
זֶה הַזְּמַן שֶׁאוֹזֵל.
נִשְׁחַט הַזָּהָב.

 

עֵינָיו תְּכֵלֶת עַל גַּן אוֹר,
אֵיזוֹ אֲפֵלָה. נֵצֶר נְצוּרָה.
בִּבְנֵי עַצְמוֹן וּבִבְדֹלַח
יָד מַבְדִּילָה, קוֹרַעַת,
יָד מְרֻשַּׁעַת.

 

לְשׁוֹן הַזְּהוֹרִית בְּעֹצֶם הִתְאַדְּמָה.
הַאִם יֵשׁ סִכּוּי לְנֶחָמָה.
עַל פָּנָיו קִינָה גּוֹוַעַת:
“אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ
לָדַעַת. כִּי שָׁם.
וְכָאן נַפְשִׁי
נִבְזְזָה בְּזוֹל. קֹדֶשׁ בַּחוֹל.
בְּחֶבֶל קָטִיף נִקְטַף
הָעֵץ. הַלֵּב. הַכֹּל”.

 

 

דמעה שביעית: זמן קריעה

 

 

וּמַה יֹּאמַר הָעָם.
הֵם יְפַכּוּ, הֵם יְבַכּוּ
יָדֵינוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ.

 

לְיַד הַמִּשְׁפָּחוֹת הָאֵלֶּה שֶׁהֻשְׁלְכוּ אֶל הַבָּכָא.
כָּל שַׁחֲרִית תָּקוּם בְּצֶבַע חֲשֵׁכָה.
לְיַד הַיְּלָדִים שֶׁמֵּתוּ בַּיַּלְדוּת הַיְּחִידָה.
הַמַּפְחִידָה. יֵשׁ מַחֲנָק.
וְרַק צָמָא, עָתִיד לְלֹא בְּאֵר.
הַאִם יִקָּרֵא הַכֹּהֵן כְּשׁוֹחֵט. כְּעֵד.
מִי יַבְדִּיל בֵּין טַלִּית לְבֵין דֶּגֶל שׁוֹתֵת,
בֵּין קֹדֶשׁ עִיר עֲרוּפָה
לְבֵין הַבַּיִת הַמֵּת.

 

וְנָגַע בִּי אוֹר מִקֶּדֶם, מִנִּשְׁמַת מִקְדָּשׁ מְעַט.
לְקָחַנִי אֶל עִירוֹ, אֶל אוֹתוֹ
קַרְדֹּם מְטַפְטֵף, הַדָּם שֶׁרָתַח
בָּעֲלָטָה. וּבָא לְהָפִיחַ מֵרוּחוֹ נִשְׁמָתָהּ,
וְהִנֵּה בֵּית הַתְּפִלָּה כֻּלּוֹ לְמַעֲצֵבָה.

 

וְיָשַׁבְתִּי עִמּוֹ, לְבַדֵּנוּ לְיַד כְּנַף גְּוִילִים,
לְיַד סֵפֶר חַיִּים שֶׁנִּמְחַק
וְנִשְׁדַּד. זֶה הַמְּשׁוֹרֵר
שֶׁצָנַח כֶּעָלֶה, שֶׁנִּסְתַּר, שֶׁנִּרְאָה
כְּנָבִיא שֶׁהוּמַת. גּוּפוֹ לָחַשׁ לִי:
שֵׁב, בְּנִי, כִּי אֵין עוֹד תְּשׁוּעָה. וְנִשְׁמָתוֹ
כְּבָר קְרוּעָה: אֵין רְפוּאָה.
נִצְּחָה הָרוּחַ הָרָעָה.
קְרַע לְיַד בִּגְדָּם, בְּלֶב לִבָּם שֶׁהֻשְׁחַת.

 

וְקָרַעְתִּי וְיָשַׁבְתִּי שִׁבְעָה.

 

 

 

 

 

 

 

פורסם באסופה “קדיש קטיף”, התשס”ה

שירה

כמו היה זה אתמול

חנן פרומן

כְּמוֹ הָיָה זֶה אֶתְמוֹל, מְעַצֵּב אִישִׁיּוּת.
כְּמוֹ אָז גַּם הַיּוֹם נְחִישׁוּת וַאֲטִימוּת.
הֲמוֹנֵי אֲלָפִים שֶׁל בְּכַוָּנַת מְכַוֵּן,
חֲמוּשִׁים בְּמַדִּים בְּצִנָּה וּבְלֵב אֶבֶן.

 

אַלְפֵי סִסְמָאוֹת חֲלוּלוֹת רֵיקוֹת מִתֹּכֶן,
מִתְנַפְּצוֹת אֶל מֵזַח מְצִיאוּת מַכְחִישָׁה.
וּבִמְקוֹם הַיּוֹם זֹאת רֶגַע מְכוֹנֵן,
הֲמוֹנֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל נִתְכַּסֵּינוּ בּוּשָׁה.

 

מִי יָקוּם וִינַחֵם הַנִּבְגֶּדֶת?
מִי יָקוּם וְיִזְעַק זַעֲקָתָהּ?
מִי יַרְחִיק הַסַּכִּין שֶׁלִּגְרוֹנָהּ נִצְמֶדֶת?
מִי יִשְׁאַג וְיִלָּחֵם מִלְחַמְתָּהּ?

 

אֱמוּנָה תַּמָּה לִקְרָעִים הִיא נִגְזֶרֶת,
עַל שֶׁבֶת אַחִים וְאֻמָּה נִבְחָרָה.
רַק נְהִי קִינָה עַל אֵם הַמֻּסְגֶּרֶת.
רַק זַעַם עָצוּר עַל אֻמָּה סוֹרֵרָה.

 

טוֹב הוּא לִהְיוֹת בְּחֵיק אֵם הַחוֹבֶקֶת
מִזְּנוֹת אֱלֵי אָח הַבּוֹגֵד בְּהוֹרָיו.
כְּמוֹ בְּמִצְרַיִם סִיר בָּשָׂר אֻמָּה חוֹשֶׁקֶת
צִבּוּר הֶחָנֵף לְאַהֲבַת נוֹגְשָׂיו.

 

רַק דַּם אֵם נֶאֱמָנָה הַנֶּחְתֶּכֶת,
לֹא יַרְגִּישׁ לֹא יִשְׁמַע לֹא יִרְאֶה בְּעֵינָיו.
וְצַעֲקַת הַשְּׁכִינָה לֹא יִשְׁמַע כִּי הוֹלֶכֶת,
רַק דְּמֵי אֶתְנַנּוֹ הֵם כָּל מַאֲוַיָּיו.

 

קוֹל אֵם בּוֹכָה נִשְׁמָע מִן הָאֹפֶק,
עַל בָּנֶיהָ כִּי נְטָשׁוּהָ וְלֹא בַּמִּסְתָּרִים.
עַל גּוּף מֵת שֶׁנָּדַם שֶׁחָדַל בּוֹ הַדֹּפֶק,
עַל גְּוִיָּה שֶׁמֻּטֶּלֶת מְלֵאָה בְּחֹרִים.

 

לוּ לְפָחוֹת הָיָה נִזְכָּר עַל לֵב,
לוּ לְפָחוֹת הָיָה לָנוּ אֶת כָּלֵב.
אַךְ כְּאֵבָהּ הוּא נִשְׁכָּח נֶעְכָּר בִּמְצוּלָה,
אֵין אִישׁ אֵין עוֹנֶה אֵין מְנַחֵם לְאֶבְלָהּ.

שירה

חמישה כישלונות בכתיבת שירה על עקירה

שמעון פוגל

הַפִּתּוּי לִכְתֹּב עַל טְרָאוּמָה הוּא גָּדוֹל. הַלָּשׁוֹן הַכְּפוּלָה רוֹמֶזֶת עַל הִזְדַּמְּנוּת – לְדַבֵּר בְּלִי לְדַבֵּר, לְגַלּוֹת מִבְּלִי לְהָסִיר. לָחוּשׁ אֶת הַמִּרְקָם וְלֹא לָגַעַת. הַכִּשָּׁלוֹן תְּמִידִי, מֻבְנֶה, מֻבְטָח. הָעִבּוּד הוּא לְעוֹלָם הַבְטָחַת שָׁוְא, טִיבָהּ הַקָּרוּעַ שֶׁל הַשִּׁירָה לְעוֹלָם מוֹבִיל רַק לִקְרָעִים.

 

הַצַּעַד הַבָּא הוּא הָרָצוֹן לִכְתֹּב: שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב, שֶׁאֵין שִׁירָה אַחֲרֵי. גָּדוֹל מִדַּי. גַּם כָּאן זִכָּרוֹן מְטֻשְׁטָשׁ. הֲרֵי הַטְּרָאוּמָה הִיא קוֹלֶקְטִיבִית וְהַשִּׁירָה חַסְרַת אַחְרָיוּת, חַסְרַת הֲגִינוּת. עָדִיף לִשְׁתֹּק.

 

נִכְתָּבִים פְרַגְמֶנְטִים. הֵם נִכְתָּבִים כְּאִלּוּ מֵעַצְמָם. שִׁבְרֵי מִלִּים הֵם שִׁבְרֵי בָּתִּים. שִׁבְרֵי שׁוּרוֹת הֵם יְלָדִים אֲבוּדִים, הַכֹּל קָצָר מִדַּי. אַקְרָאִי וְנֶעְלָם.

 

הַשִּׁירָה לֹא יוֹדַעַת מָנוֹחַ, יֵשׁ בָּהּ בַּקָּשָׁה לִגְדֻלָּה, לִנְבוּאָה. הַמְּשׁוֹרֵר מַעְפִּיל עַל הֶחֳרָבוֹת וּמְבַקֵּשׁ לִדְרֹשׁ, לִנְאֹם, לְהוֹכִיחַ. אֲבָל הַשִּׁירָה מְהַדֶּסֶת מַטָּה, בְּלֹא קוֹל, בְּלֹא קָהָל.

 

וְיֵשׁ שֶׁהַשִּׁירָה מְדַבֶּרֶת. זָזָה זָעָה רָצָה. שִׁירָה לְצָרָה, שִׁירָה לְצַעֲרָהּ. שִׁירַת עֲלִילָה עַל בָּמָה, עַל אֵימָה. שִׁירָה שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת עַל הַלָּשׁוֹן, וּמִתְרַחֶקֶת עַד שֶׁהִיא הוֹלֶמֶת בְּקִיר הַבַּיִת.

 

וְתָמִיד, הֵיכָן שֶׁהוּא, מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, נִשְׁמַעַת הָאַשְׁמָה. אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת זֶה לְעַצְמְךָ.

שירה

מבשרכן

מעיין ביטון

כָּל חַבְרוֹתַי הַמִּתְנַתְּקוֹת
הִנִּיחוּ רֹאשָׁן עַל בֵּיתָן הַזְּמַנִּי.
חֲלוּפִי, חַד-שְׁנָתִי
מַמְתִּין לְהַכְרָזַת עַצְמָאוּת
כְּדֵי לָשׁוּב לִמְקוֹרוֹ.

 

כַּר תְּפִלּוֹת הָפְכוּ בִּטְנֵיכֶן
מִגְרֶדֶת דַּקָּה דִּבּוּרְכֶן הַנּוֹקֵב, הַשָּׁזוּף.

 

רְצִיתֶן לִטְרֹק דְּלָתוֹת עַל כָּל הַמִּמְסָדִים
לְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז, לְהֵחָרֵב כְּמוֹ אָב
לְצָרֵף עַצְמְכֶן לִירוּשָׁלַיִם הַבְּזוּיָה, הָרְמוּסָה,
תַּחַת עֵינֵיהֶם הַשּׁוֹכְחוֹת שֶׁל הֶהָמוֹן.

 

אַךְ כְּתַחֲרָה יָפָה לִבְּכֶן.
נְחֹשֶׁת עַתִּיקָה, אֶבֶן חֶרֶס מִתַּחְתִּיוֹת אוֹקְיָנוֹס,
לֹא שׁוֹכֵחַ גְּאֻלַּת נְבִיאִים
תְּחִנּוֹת יָמִים נוֹרָאִים
אֲהַבְתֶּן אוֹתִי אָמַר ה’
לַמְרוֹת גָּלוּתְכֶן.

 

עַל חָרְבוֹת הַתְּמִימוּת תָּקוּם עִיר חֲדָשָׁה
בֵּין קִמְטֵי הַדְּמָעוֹת יַחְתְּרוּ יְלָדִים
וּבְרִית עוֹלָם מִבְּשַׂרְכֶן
תִּגָּלֶה.

שירה

קטיף נקטף

שרה מורלי

וּכְשֶׁאָקוּם בְּלַיְלָה אֶחָד
מוּל נוֹף שֶׁל הַר זָר
אוֹ מוּל כְּבִישׁ סוֹאֵן
שְׁנָתִי תִּנְדֹּד
אֶל הַחוֹלוֹת שֶׁלִּי
אֶל הַזְּרָעִים הַיְּרֻקִּים
אֶל הַבָּתִּים שֶׁנִּמְחוּ
הַיָּם שֶׁלִּי יֶהֱמֶה
בְּתוֹכִי.
וְהַצָּמָא אֵלָיו יַטְרִיף
וְזִכְרוֹן הַדְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת
לֹא יַפְסִיק
לֹא יַרְפֶּה
וּכְשֶׁאָקוּם בְּלַיְלָה אֶחָד
הַחֲמָמוֹת יִבְעֲרוּ בְּתוֹכִי
הַפְּרָחִים יִדְמְעוּ
אַיֵּה הַיָּד הַמְּטַפַּחַת?
הַצְּדָפִים יִלְחֲשׁוּ גַּעְגּוּעַ
וּתְמוּנָה אִלֶּמֶת
כְּמוֹ סֶרֶט רְאִינוֹעַ עַתִּיק
תִּסָּרֵט בְּמוֹחִי:
עִיר רְפָאִים
בָּתִּים רֵיקִים
בְּצֵל הַדְּקָלִים
קְבָרִים נִקְטָפִים
וְשַׁחַר יַעֲלֶה
וְאָקוּם אֶל הַבֹּקֶר הַמְּסַמֵּא
וְאָקִים עַצְמִי, כֵּן אָקִים
וְהַיָּד הַזּוֹרַעַת
עוֹד תִּזְרַע,
וְהַפֶּה שֶׁשָּׁר
עוֹד יָשִׁיר
עִיר הָרְפָאִים שֶׁלִּי
תָּקוּם עוֹד לִתְחִיָּה
וּתְקַבֵּל אוֹתִי שׁוּב
לְהֵרָפֵא בְּתוֹכָהּ.

 

 

אב תשס”ה

שירה

וכשחרב נחרבו בי

תהילה ורשבסקי

וּכְשֶׁחָרַב עָלַי הַבַּיִת, נֶחְרְבוּ בִּי גַּם שָׁמַיִם,
וְנֶחֱרַב לִי הַסִּכּוּי וְנֶחְרְבָה יְדִיעָתִי,
וְהִסְתּוֹבַבְתִּי מִתְנַדְנֶדֶת,
כִּי חָרְבָה לִי
הַמִּשְׁעֶנֶת
וְכָךְ הִמְשַׁכְתִּי מְשׁוֹטֶטֶת בֵּין
חָרְבוֹת אֱמוּנָתִי.
וּלְיָמִים חָרַב בִּי גֶּשֶׁר שֶׁרַבּוֹת עָלָיו עָמַלְתִּי
וּבָנִיתִי מְיֻזַּעַת מֵרְסִיסֵי חֻרְבָּן קָדוּם,
וְתַחַת גֶּשֶׁר חָרְבוּ הַמַּיִם, נִסְדַּק אָפִיק נִבְצַר מִדֶּמַע,
וְכָךְ חָרְבָה בִּי פִּסָּה שֶׁל רֶגֶשׁ וְנִגְלְתָה
אֲדִישׁוּתִי.
וּכְשֶׁהֶחֱרַבְתִּי אָז אֶת הַבַּיִת, נֶחְרְבוּ אַלְפֵי שָׁמַיִם,
שְׁמֵי הָעֶרֶב שְׁמֵי הַבֹּקֶר שְׁמֵי הַלַּיְלָה
וְכָל הַשְּׁאָר
וְהִתְמַקַּחְתִּי עַל קֶרֶן שֶׁמֶשׁ
מִבְּלִי לִרְאוֹת –
הִיא כְּבָר דּוֹעֶכֶת,
כִּי הַחֻרְבָּן לֹא מִתְמַסֵּר לְמֶקַח וּמִמְכָּר.
וְכָךְ נֶחֱרַבְתִּי, וְכָךְ נֶחֱרַבְנוּ, וְקָרְבַּנְכֶם עִמִּי נוֹסֵעַ
וְהוּא כָּבֵד, כָּבֵד כְּמוֹ יֶלֶד,
וְהוּא אִתִּי כְּפִקָּדוֹן,
עַד נָקִים שׁוּב אֶת הַגֶּשֶׁר,
עַד נַזִּיל נָהָר שֶׁל דֶּמַע
שֶׁיִּשְׁטֹף אֶת כָּל הָאֵפֶר שֶׁל רְסִיסֵי חֻרְבָּן קָדוּם.
עַד יוֹבִיל אָפִיק אֶל בַּיִת
עִם שָׁמַיִם וְחָצֵר
וְנַדְנֵדָה שֶׁמְּקַשֶּׁרֶת בֵּין הַיֶּלֶד
לַמָּקוֹם,
עַד נֵדַע כִּי לֹא טָעִינוּ
וְנַאֲמִין כִּי לֹא טָעִיתָ,
עַד קָרְבַּנְכֶם יָפִיץ נִיחוֹחַ קְטֹרֶת
מוֹר וְגַם כַּרְכֹּם.

 

וְאָז אֵדַע שֶׁלֹּא טָעִיתָ שֶׁהֶאֱמַנְתָּ בִּי עֲדַיִן,
שֶׁלֹּא עָמַסְתָּ עַל גַּבִּי מַשָּׂא כָּבֵד, כָּבֵד מִשֵּׂאת
שֶׁאֶל בִּנְיָן אַתָּה עָרַגְתָּ,
וְעַל בִּנְיָן אֲנִי חָרַבְתִּי
וַעֲפַרְכֶם יִהְיֶה אָז בַּיִת בּוֹ
נִבָּנֶה וְנִתְנַחֵם.

שירה

הבית רועד

שרה מורלי

הִדְהוּד, רִשְׁרוּשׁ
תְּנוּדָה קַלָּה
הַכֹּל בְּסֵדֶר
הַכֹּל עוֹד יַצִּיב
חַלּוֹן אַרְמוֹן
תְּחוּשַׁת מַחֲנָק
וְאֶפְשָׁר לְהַבִּיט מִבַּעַד לַחַלּוֹן
אֲבָל לְאָן?
הָעוֹלָם סוֹבֵב עַל צִירוֹ כָּרָגִיל
אֲבָל אוּלַי הוּא שָׁטוּחַ?
מִטָּה, אָרוֹן
וְשׁוּב חַלּוֹן וְשׁוּב חַלּוֹן
וּדְפִיקוֹת בַּדֶּלֶת
אֲנִי לֹא שׁוֹמַעַת!
וְשׁוּב חַלּוֹן
וְשׁוּב חַלּוֹן
הַבַּיִת הוּא הַחַיִּים
הַחֲלוֹם הוּא הַבַּיִת
הַחֹשֶׁךְ הוּא הַבַּיִת
מִי רוֹצֶה בִּכְלָל לִרְאוֹת?
וְשׁוּב חַלּוֹן וְשׁוּב חַלּוֹן
וְכִסֵּא מִזְדַּמֵּן
בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב
וּמִי רוֹצֶה בִּכְלָל לָשֶׁבֶת
רוֹצָה הַבַּיְתָה, רוֹצָה הַבַּיְתָה!
וּדְפִיקוֹת בַּדֶּלֶת
אֲנִי לֹא שׁוֹמַעַת!
הַבַּיִת יִשְׁבֹּר אֶת מִי שֶׁשָּׁבִיר
צָרִיךְ לְהִמָּלֵט
לַבַּיִת שֶׁבִּפְנִים
בִּקְתָּה בְּלֵב יַעַר
אַרְמוֹן מֻזְהָב
לֹא, לֹא רוֹצָה אַרְמוֹן!
וְשׁוּב חַלּוֹן וְשׁוּב חַלּוֹן
וּדְפִיקוֹת בַּדֶּלֶת
אֲנִי לֹא שׁוֹמַעַת!
הִדְהוּד, רִשְׁרוּשׁ
אִוְשָׁה קַלָּה
קוֹלוֹת מִן הַחוּץ
פַּטִּישִׁים עַל הַקִּיר
וְשׁוּב חַלּוֹן
וְהִנֵּה דֶּלֶת
ה’ נָתַן
מִי לָקַח
מִי יִבְנֶה לִי בַּיִת

 

 

 

ר”ח תמוז התשס”ז

שירה

יש לי עוגן

נעם לבנת

 

יש לי עוגן

 

יֵשׁ לִי עֹגֶן
יֵשׁ לִי עֹגֶן
יֵשׁ לִי עֹגֶן. לֹא אֶטְבַּע

 

 

שירת הים

 

מִקֶּרֶן שֶׁמֶשׁ
וְעָנָן
נִצְמַח מָקוֹם זָהֹב-לָבָן
כְּמוֹתָם טָהוֹר
כְּמוֹתָם נָאוֹר
כְּמוֹתָם נָמֹר

אֶל מוּל כָּחֹל,
קִצְפַת-גַּלִּים,
שְׁתוּלִים בְּחוֹל
קָדוֹשׁ
עוֹלִים –

 

שׁוּרָה כְּווּצָה
תֵּבוֹת-בָּתִּים
שִׁירָה
מָחוֹל

 

קְדֻשַּׁת חַיִּים

 

קֶסֶם חַי
כִּי גָּאֹה גָּאָה
נִמְחָה –

 

ה’תשס”ז – כשנה אחר הגרוש. בקידה לנעמי שמר ז”ל

 

 

 

חָרָבה

 

צָהֹב מֻכְתָּם צָלַל
אֶל תּוֹךְ כָּחֹלָבָן
וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ

 

אָמְנָם אָז דִּמִּינוּ לִרְאוֹת
בְּשַׁרְשֶׁרֶת אוֹרוֹת שֶׁל סִירוֹת רְחוֹקוֹת
עִיר מֵעֵבֶר לַיָּם
אֵיזֶה אֹפֶק קָרוֹב
לֹא עוֹד

 

 

 

מנגד

 

אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת
אֲנִי מַבִּיט
אֶת אֲשֶׁר דׇּקַרְנוּ

 

וּכְאֵב מְבֹרָךְ
מַר מִקּוֹדְמָיו
כּוֹוֵץ אֶת הַלֵּב
מְעוֹרֵר נִשְׁכָּחוֹת

 

שׁוּב חָלְפוּ לִבְלִי שׁוּב
יָמִים אוֹ עָשׂוֹר
וַאֲבַק הָעִתִּים הַכָּבֵד הִתְגַּבֵּהַּ

שירה

פואמה למולדת

רומן איזנברג

 

“של מי האדמה, האויר והים? של מי העולם?” – ארקדי דוכין
“בחורה טובה יודעת את הגבולות שלה, היא יודעת שאין לה כאלה” – מרלין מונרו

 

עָיְפָה נַפְשִׁי מִשְּׁטוּיוֹתַיִךְ אֶרֶץ קֹדֶשׁ
מָאַסְתִּי כְּבָר בְּבִקּוּרַיִךְ הַבִּלְתִּי פּוֹסְקִים
לְחַטֵּט לִי בַּכִּיסִים מֵאוֹטוֹבּוּסִים לֹא נוֹסִים
מִשְּׁאֵלוֹת שֶׁל מָה עָשִׂיתִי בִּשְׁבִילֵךְ הַיּוֹם וְאִם
אֲנִי מַרְגִּישׁ מַסְפִּיק יִשְׂרְאֵלִי

 

אוֹהֵב אוֹתָךְ מוֹלֶדֶת מְכַבֵּד תַמּוֹסָדוֹת
אֲבָל לָמָּה לֹא תֵּצִי לִי מֵהַוְּרִיד
יָדוּעַ מִי שֶׁבָּא בְּטוֹב בָּאִים אִתּוֹ בְּטוֹב
אָז מָה הַקֶּטַע כָּל הַזְּמַן עִם לְהַטְרִיד

 

עֵדֶר רוֹעִים בְּכוֹחַ
כָּךְ הָיָה תָּמִיד
עִם מַקְלוֹת וּכְלָבִים
אֲבָל בִּגְרוּזְיָה בֶּהָרִים
הַפָּרוֹת יוֹצוֹת לְבַד

 

לִילוֹס וְלִירֹק
וְחוֹזְרוֹת
נֶחְלָבוֹת בְּרָצוֹן
חַיּוֹת מְאֻשָּׁרוֹת בְּהַר הָעֵשֶׂב הַיָּרֹק

 

שִׁמְעִי דַּקָּה גְּבִרְתִּי הַדְּאוּגָה
אֲנִי מֵבִין מְאֹד לַחֲשָׁשֵׁךְ
רַק שֶׁתֵּדְעִי שֶׁבֶּנִי גַּנְץ
לֹא יְרַפֵּא אֶת כְּאֵבֵךְ
פִּגּוּר שִׂכְלִי
לַחְשֹׁב בִּכְלָל
שֶׁיֵּשׁ

 

כֵּן זֹאת בִּכְלָל לֹא אַשְׁמָתֵךְ מוֹלֶדֶת אֲהוּבָה
יֵשׁ לָקוֹחוֹת וְיֵשׁ לָהֶם צְרָכִים וְשִׁעֲמוּם
כְּשֶׁאֲנָשִׁים הוֹלְכִים לִקְנוֹת נִפְעָר בָּהֶם טִמְטוּם
טִמְטוּם לֹא הַמִּלָּה הִתְאִים חָרוּז אָז שַׂמְתִּי קַל
בְּקִיצֶר הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁכָּל מוּצָר מֻתְאַם קָהָל
אִם לֹא תֹּאמְרִי דְּבָרִים פְלוֹפִּים כְּלוּם לֹא יִמָּכֵר
הָאֲנָשִׁים יֵלְכוּ יוֹצִיאוּ אֶת כַּסְפָּם אֵצֶל מִישֶׁהוּ אַחֵר

 

אַהֲבָה כְּבָר יֵשׁ בֵּינֵינוּ מוֹלֶדֶת
אֲנִי לְרַגְלַיִךְ הֲדוֹם
אֲבָל מָה אִם לָשֶׁבֶת קְצָת בַּמִּרְפֶּסֶת
לְהִסְתַּכֵּל בָּאֲוִיר לְקַשְׁקֵשׁ
כָּכָה סְתָם וְאוּלַי בִּכְלָל לֹא לָגֶשֶׁת
לַעֲבֹר בְּלִי לְהַבִּיט וְלָדַעַת אֲנִי פֹּה
אִתָּךְ וְאַתְּ פֹּה אִתִּי זֶה מַסְפִּיק

 

כּוּשִׁילְאֶמוֹ כָּל הָעוֹלָם
אֵיפֹה לֹא תִּפְנֶה
מִישׁוּ עוֹשֶׂה פַּרְצוּף רְצִינִי
וְדוֹחֵף לְךָ יָד לַכִּיסִים

 

צִי לִי מֵהַוְּרִיד יָא בַּת שַׁרְמוּטָה
אָכַלְתְּ לִי אֶת הַנְּשָׁמָה
בֶּנְאָדָם נוֹלָד לְרֶגַע
וּבְכָל מָקוֹם מֻקָּף שׁוֹטְרֵי תְּנוּעָה
כּוּשִׁילִיאֶלֶף מָה בֶּנָדָם בְּסַךְ הַכֹּל בִּקֵּשׁ
סַבַּבָּה מֵבִין זֶה הַחַיִּים
מְקַבֵּל בְּרֹב עֲנָוָה
אֲבָל תֵּדְעִי לָךְ מוֹלֶדֶת
יֵשׁ בֵּינֵינוּ מְרִיבָה.

שירה

צַלֶּמֶת

אדם צחי

קַיִץ מַכֶּה.
שׁוּלֵי הַנֶּפֶשׁ נֶחְרָכִים.
עִם מַצְלֵמָה אַתְּ רָצָה
בֵּין דְּיוּנוֹת כּוֹשֶׁלֶת
לוֹכֶדֶת בַּיִת
אַחַר בַּיִת
נוֹפֵל
קָטִיף גָּדִיד שִׁירַת הַיָּם
אֵיךְ מֵתִים מוּצָאִים מִקִּבְרָם

עֶשְׂרִים שָׁנָה עִם הֲלוּם קְרָב אֲנִי חַיָּה
לָחַשְׁתְּ לוֹ בַּלֵּילוֹת,
שְׁכַב לִישֹׁן
עִם חֲבֵרֶיךָ הַמֵּתִים. הַגְּדוּד
פָּשַׁט עַל בְּדֹלַח
מוֹרַג נִיסָנִית וְגַן אוֹר
וְכָמוֹךְ לֹא הִשְׁאִיר אֶבֶן עַל אֶבֶן.

וּבַיִת אַחַר בַּיִת נֶחֱרַב
מְעוֹנוֹת הַסְּטוּדֶנְטִים בְּהַר הַצּוֹפִים,
הַבַּיִת לְיַד הַיְּשִׁיבָה,
הַבַּיִת מוּל הַר הַמְּנוּחוֹת.
הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהָיֹה לֹא תִּהְיֶה,
שֶׁנַּחֲזֹר לַדְּשָׁאִים הַגְּדוֹלִים,
שֶׁנָּרוּץ צוֹחֲקִים מוּל הָרוּחַ
שֶׁנִּהְיֶה כְּמוֹ כֻּלָּם

כְּשֶׁחָזַרְתְּ אֶל הַבַּיִת הָרֵיק
כַּרְטִיסֵי זִכָּרוֹן בְּיָדַיִךְ
מְלֵאִים בְּבָתִּים שֶׁאֵינָם,
בָּכִיתִי מוּל שַׁעַר בּוֹעֵר
יָדַעְתִּי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נָשׁוּב

שירה

שירים שנכתבו בחול

אליעז כהן

בְּרֹגֶז – דָּמִים תִּזְכֹּר
בְּרֹגֶז – עֲקֵדָה תִּזְכֹּר
וּמִי גְּדוֹלָה מִמִּי:
טַלִּי וְאַרְבַּע בְּנוֹתֶיהָ אוֹ
חַנָּה וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ?
אֵל אֱלֹהֵי אִמָּהוֹת

 

*
אֵל אֱלֹהֵי אִמָּהוֹת וְאָבוֹת
בְּרֹגֶז רַגְלַיִם תִּזְכֹּר
רַגְלֵי פִּרְחֵי כֹּהֲנִים נִקְטְמוּ
כְּקוֹצִים כְּסוּחִים
אֶצְבָּעוֹת לֹא עוֹד יַטְבִּיעוּ רֵיחָן
בַּחוֹלוֹת הַיָּפִים

 

*
טוֹבִים הָיוּ לִי חוֹלוֹת קָטִיף
מֵאַלְפֵי זָהָב וָכֶסֶף
גַּם לְשׁוֹנוֹת רַבָּנָן וְתַלְמִידֵיהוֹן
זָכוּ לְלַחֵךְ כָּאן הֶעָפָר

 

*
וְשׁוּב אֲנִי יֶלֶד-חוֹלוֹת מְחַפֵּשׂ עֲקֵבוֹת
כָּאן פַּעַם – גְּרָר
אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְרַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה
וַהֲרָגוּנִי

 

*
רָאִיתִי הַיָּם מְקוֹנֵן בְּשִׁירַת הַיָּם
פִּסָּה שֶׁל הַכָּחֹל הַזֶּה נִקְרַעַת
מֵעֵינַי
בְּחוֹמַת הַבֶּטוֹן
בֻּבַּת-יַלְדָּה נִסְחֶפֶת לַחוֹף. כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ
וּכְמוֹ אָז, בַּשִּׁירָה
הַשֵּׁם יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד

 

*
לִכְתֹּב עַל הַחוֹף כְּתֹבֶת חוֹל גְּדוֹלָה:
“ארץ ישראל שייכת לעם ישראל”
לְקַשֵּׁט בִּצְדָפִים וּבְקוֹנְכִיּוֹת
וְלִצְפּוֹת מֵהַצַּד
אֵיךְ שֶׁגַּל מַקְצִיף וְגָדוֹל
מוֹחֶה הַכֹּל

 

 

פסח תשס”ה

מתוך קונטרס השירים “הזמנה לבכי” (אבן חושן, 2005)

שירה

הזמנה לבכי

אליעז כהן

אֵלֶיךָ הַחַיָּל הַטּוֹב הַנֶּאֱמָן שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים הוּא יוֹם פְּקֻדָּה
תִּקְרַב לִמְעוֹנֵנוּ:

 

אָרוּץ אֵלֶיךָ בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת אָרוּץ אֲחַבֶּקְךָ וְאוֹבִילְךָ
לִפְנֵי הַפֶּתַח אֹחַז צַוְּארוֹנְךָ, אֶקְרַע בְּךָ קְרִיעָה עַד
מְקוֹם הַלֵּב

 

תִּכָּנֵס, תֵּשֵׁב עִמָּנוּ בִּישִׁיבַת הָאֲבֵלִים, תִּטְעַם הַכְּעָכִים הָעֲגֻלִּים
כְּמוֹ הַיְלָדִים שֶׁגַּם עַכְשָׁו מִתְגַּלְגְּלִים עַל הַשָּׁטִיחַ כְּמוֹ
גּוֹרָל, שׁוּב הוֹפְכִים בָּתִּים בְּעֶצְיוֹן לִנְקוּבִים וַחֲלוּלִים

 

בִּדְמָמָה נֵלֵךְ בָּאַחֲרוֹנָה בֵּין חַדְרֵי הַבַּיִת:
רַק אֲנִי וְאַתְּ וְהַכְּתָלִים זוֹכְרִים רִיבִים וַאֲהָבִים
שׁוּרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ שֶׁנִּמְחֲקוּ כְּמוֹ נִכְווֹת בְּסֵפֶר הַחַיִּים
בְּעֵינֶיךָ, חַיָּלִי הַטּוֹב, אֶרְאֶה דִּמְעָה, רֵעֵינוּ חוֹנְקִים אֶת
בִּכְיָם, כָּתַב בְּתַשַׁ”ח הַמְשׁוֹרֵר, עַכְשָׁו אוּלַי מֻתָּר לִבְכּוֹת
וְאִם הָיָה עוֹד זְמַן

הָיִינוּ רוֹבְצִים בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וְשׁוּב מְשַׂחֲקִים
בְּמִשְׂחַק הַמַּחֲבוֹאִים שֶׁל
שִׁיר הַשִּׁירִים
אַתְּ הָרַעְיָה, אֲנִי הַדּוֹד, אַתָּה בְּתַפְקִיד הַשּׁוֹמְרִים

 

וְהָיִיתִי בְּרִיצָה לוֹקֵחַ אוֹתְךָ מֵעַל לְבֵית הַקְּבָרוֹת –
לְכָאן, בִּשְׁעַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין אַחַת
שָׁמַעְתִּי תְּפִלַת הַמּוּאַזִּין כִּתְפִלַּת יְהוּדָאִין יַחַד עוֹלוֹת
כָּאן אֶפְשָׁר לְהִתְנַבֵּא, כָּאן
אִם רַק הָיָה לָנוּ עוֹד זְמַן

 

בִּלְחִישָׁה אַתָּה שׁוֹאֵל: אֲרַזְתֶּם? כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּזֶה הָעוֹלָם הַצְּרוֹר
שֶׁכֹּה יָכִיל גַּעְגּוּעִים

 

אַתָּה עוֹצֵר בְּשֶׁטֶף הַדְּמָעוֹת. יוֹצְאִים לִנְשֹׁם עַל הַמִּרְפֶּסֶת
כָּאן הֵכַנְתִּי לִי פִּנָּה קְטַנָּה לִכְתֹּב אֶת הָרוֹמָן הַלֹּא גָּמוּר
עַכְשָׁו מֵעֵץ הַתְּאֵנָה שֶׁבֶּחָצֵר עָלֶה אַחֲרוֹן נוֹשֵׁר
הַכֹּל מָלֵא סְמָלִים אַתָּה אוֹמֵר
נוֹפֵל עַל צַוָּארִי בִּבְכִי וּמְמָרֵר
חַיָּלִי הַנֶּאֱמָן, הַטּוֹב, עַכְשָׁו מֻתָּר סוֹף סוֹף לִבְכּוֹת.

 

 

(מפּחד לב יומם, שבט התשס”ה
בכפר עציון)

 

 

 

 

מתוך קונטרס השירים “הזמנה לבכי” (אבן חושן, 2005)

שירה

במורד כבש הגאולה

יהודה לייב ויטלזון

הוֹדִיעַ גְּבוּלוֹתֶיהָ בִּשְׁמוֹת נְהָרוֹת – “מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת”,
וְנָהָר מְשָׁלִים רַבִּים לְאָפְנֵי חֲצִיָּתוֹ.
לְלַמֶּדְךָ אִם רוֹאֶה אַתָּה גְּבוּל לֹא לָהּ, יְהֵא כְּנָהָר בְּעֵינֶיךָ וְהַרְחִיבָהּ.

 

*
בִּפְקֹד עָלֵינוּ לִזְוֹעַ זְוָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,
רְתַמְתֶּם לַפִּידֵי שִֹנְאַח בְּזַנְבוֹתֵינוּ
לְבַעֵר גַּם גָּדִישׁ גַּם קָמָה גַּם
חַדְרֵי-תִּינוֹקוֹת.

 

בִּרְגִישׁוּת, צִוִּיתֶם,
לְהִמָּסֵךְ עֲלֵיהֶם
כְּשַׁעֲוָה רוֹתַחַת
שֶׁתַּקְפִּיא בְּרִתְחָהּ נִימֵי-תִּקְוָתָם.
בִּנְחִישׁוּת לְרַתֵּק אֶת הַכְּנָפַיִם
וְלַעֲרֹף אִישׁ מִבֵּיתוֹ
אֶחָד אֶחָד.

 

*
אָנוּ, מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה
חֲבוּשֵׁי כָּחֹל שָׁחֹר לָבָן, עַטְנוּ
לְהַנִּיחַ קוֹלְרֵי מָגֵן דָּוִד
עַל גַּרְגְּרוֹת אַחֵינוּ
וּלְגָרְרָם בְּמוֹרַד כֶּבֶשׁ הַגְּאֻלָּה.

 

שַׁחַר עָלָה
וְהַשַּׁעַר נִפְתַּח לְקַבֵּל
פָּמַלְיַת חֻרְבָּן אֲרֻכָּה.

 

נְחִיל נָבַעְנוּ
שֶׁכְּבָר מְאֻחָר לְהַדְבִּירוֹ.
שְׁקֵטִים, טְפוּחֵי שֶׁכֶם מִכַּפַּיִם בַּשְׂרָנִיּוֹת
שָׂשׂוֹת-שְׁמָד.

 

טַפִּים עַל בִּרְכֵּי סָבוֹת בַּגִּנָּה,
אִמָּהוֹת זוֹעֲקוֹת תַּחַן
וְאָבוֹת רְצוּצֵי חֹסֶן.
לֹא בְּכִידוֹן וָחֶרֶב צִוָּה הַמְּקַטֵּף
כִּי אִם בַּכַּפַּיִם לִנְדֹּחַ
לְהַרְגִּישׁ אֶת חֹם הַבָּשָׂר
לְהֵרָטֵב מֵהַדְּמָעוֹת
בְּלִי חֵיץ הַבַּרְזֶל,
בַּזְּרוֹעוֹת לִזְרֹעַ אֶת הַכְּאֵב.

 

הִתְנַפְּלוּת שְׁקֵטָה, מְסֻדֶּרֶת.
לֹא כְּמוֹ אוֹיֵב הִיסְטוֹרִי מֻכָּר
אֶלָּא יְצוּר כִּלְאַיִם
שֶׁמְּאוֹת שְׁנוֹת בִּיאוֹת מְשֻׁנּוֹת
הֱבִיאוּהוּ לָעוֹלָם.

 

הָיְתָה זוֹ אֵם וְעוֹלָלָהּ בִּידֵי קָצִין
שֶׁטָּוְתָה קוּרֵי אֱמֶת בָּעוֹשִׂים עַצְמָם קִיר
בְּאָמְרָהּ זֹאת פָּשׁוּט:
לֹא תִּסְלְחוּ לְעַצְמְכֶם!
וְצָדְקָה,

 

מִגְּבָבוֹת הַבֵּטוֹן שֶׁהוֹתַרְנוּ
צָמְחָה בִּי בָּתָה שֶׁל אַשְׁמָה
וּשְׁקַעֲרוּרִיּוֹת הַפֶּרֶא הַלָּלוּ
שׁוֹדְפוֹת כָּל שִׂמְחָה בְּחַיַּי.

 

*
חֶבֶל-אֶרֶץ זֶה
נוֹתַר צָרַעַת מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
וּפוֹשֶֹה הַנֶּגַע
מֵהָאֲוִיר מֵהַיָּם מֵהַיַּבָּשָׁה
וּמִתַּחְתֶּיהָ.

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ כְּאַמְנוֹן בְּתָמָר,
עַל דִּמְעוֹת נַעֲרָה בְּחַיָּל שֶׁלֹּא דָּמַע,
עַל נְגִישֹוֹת מַחְפֵּר כִּדְרָקוֹן בְִּצַוַּאר בָּתִּים,
עַל אֲכִילַת חָדָשׁ.

 

*
אֶת הָאִכָּר, אֶת הַזּוֹרֵעַ,
אֶת הַנּוֹטֵעַ,
סֵרַקְנוּ מִנַּחֲלָתָם
וְגַם אֶת צִיצַת הַצּוֹמֵחַ.

 

גַּם אֶת זִכְרוֹן הַמַּגָּע שֶׁל אֵלֶּה בְּאֵלֶּה
נִתְבַּקַּשְׁנוּ לְנַתֵּק,
אֶת הַבְּרִית הַמְּקֻדֶּשֶׁת – זוֹרֵעַ וּזְרוּעָיו.

 

וְהִנֵּה נִצָּב פֶּלֶא:
כִּי לֹא שָׁכַח הַזָּרוּעַ אֶת תֹּקֶף הַבְּרִית,
וְאֵינוֹ מַצְמִיחַ לְבֶן-הָאָמָה אֶת יְבוּלוֹ.
גַּם יַכּוּ בּוֹ, יְרַסְּסוּ בּוֹ,
יִתְפַּלְּלוּ לוֹ בִּכְרִיעָה אַפַּיִם —
יָשִׁיב גֶּלֶד עִצָּבוֹן חִוֵּר

 

וּמֵאֶבְלוֹ עַל יְדֵי-עָמָל שֶׁגִּנְּנוּהוּ וְגוֹנְנוּהוּ,
הוּא חוֹפֵר מְחִלָּה בִּנְתִיבֵי אֲדָמָה וּבֵטוֹן,
הוּא מַגִּיעַ אֶל עֶרֶשׂ לֵילֵנוּ, הַמְּגָרְפִים,
וְצוֹבֵת אוֹתָנוּ שְׁפִיפוֹנִית בִּשְׁנָתֵנוּ.
לִסְתוֹתָיו מוֹרַגִּים קְשׁוּחִים
שִׁנָּיו לַהֲבֵי מַזְמֵרוֹת,
לְשׁוֹנוֹ חֶרְמֵשׁ.

 

וּבְלַחַשׁ קִרְקוּשׁ חַקְלָאִי הוּא זוֹעֵף כִּשּׁוּפֵי בַּצֹּרֶת
עָלֵינוּ,
כּוֹרְתֵי הַבְּרִית.

 

*
אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בְּתִשְׁרֵי

וְנָשׁוּב
וְנִשְׁתֹּל
וְיִסְלְחוּ
וִיכַפֵּר

 

*
רְאֵה בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים אֶת הַסַּרְקוֹפָגִים,

מִגּוּנִיּוֹת מַלְבְּנִיּוֹת מְשֻׁרְיָנוֹת
נְטוּלוֹת מַבָּע וּמְעֻטָּרוֹת חִרְיוֹנִים
עַל גַּבֵּי הַצֶּבַע הַמַּזְכִּיר בִּמְעַט אֶת חוֹלוֹת הַחוֹפִים הָהֵם.
אֲתָרֵי זִכָּרוֹן בְּקַרְנוֹת רְחוֹב,
בְּגַנֵּי הַשַּׁעֲשׁוּעִים, בְּתַחֲנוֹת אוֹטוֹבּוּס,
בְּתוֹדַעֲתוֹ שֶׁל כָּל תּוֹשָׁב.

 

הָאָדָם שָׁכַח שֶׁהֶחֱרִיב אָדָם,
הַבֵּטוֹן זוֹכֵר אֶת הָאָבָק.

 

בִּימֵי הַשֶּׁקֶט
הִכָּנֵס לְתוֹכָם וְלֹא תִּמְצָא כְּלוּם
תָּא בֵּטוֹן אָפֵל כְּנֶמֶק בְּאֵיבַר הַיִּשּׁוּב.

 

הִכָּנֵס לְתוֹכָם
גַּם בְּלִי צְפִירָה
וְהִתְיַחֵד.

 

*
הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְהַלֵּךְ בִּי בַּלֵּילוֹת
דּוֹפֵק בְּכַף יָד פְּתוּחָה עַל כְּתָלַי וְסוֹדְקָם,
רוֹשֵׁף תּוֹכֵחָה
סוֹפֵק כַּפָּיו
עַל נְפִילֵי הַהֲרִיסוֹת.

 

הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְזַעֵם בְּנַחַת,
לֹא נִרְדָּף.
נְבוּאָתוֹ דִּיעֲבָדִית
וְהוּא חוֹגֵג אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹן צַחוּת
מְמוֹטֶטֶת מְצוּדוֹת

 

כָּל הַלַּיְלָה לְפָנָיו
וְהוּא מוֹצֵא אָשָׁם בְּכָל תָּא.

 

הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְבַצֵּעַ בְּגוּפִי
טְקָסִים סִמְלִיִּים
לְמָשָׁל קוֹשֵׁר מֵעַי לְאֶבֶן וּמַשְׁלִיךְ לַנָּהָר

 

יְקִיצַת יִסּוּרֵי סִרְפֶּדֶת בְּכָל אַשְׁמֹרֶת,
מְנַסֶּה לְגָרֵד אֶת הַנָּבִיא מִתּוֹכִי
אַךְ אֵין פַּשְׁחוּר שֶׁיִּגְעַר בְּיִרְמְיָהוּ
וְאֵין נִקְבֵי גָּלוּת
וְאֵין חֲלוֹמוֹת-מוֹצָא מִפִּגְיוֹנֵי שִׁירָתוֹ
וְאֵין מָזוֹר לָאַשְׁמָה

 

*
הָיְתָה דִּמְעָה
רַק אַחַת
שֶׁזָּלְגָה
אַט אַט
וְצָרְחָה כְּסַכִּין בִּזְכוּכִית
חָרְצָה בְּלֶחְיִי
רַק אַתְּ תּוּכְלִי לִרְאוֹת
אֶת הָרִמָּה
שֶׁנּוֹבַעַת
מֵאֶנֶק הַגֶּלֶד

 

*
בִּמְגוּרֵי הָעֲקוּרִים
רוֹתְחִים מִבְנֵי הָעֲרַאי
בְּתוֹכָם מַקְדִּיחַ תִּסְכּוּל
מִי שֶׁטָּרְקוּ עֲלֵיהֶם דֶּלֶת בֵּיתָם בְּעָרְפָּם
מִי שֶׁהִבִּיטוּ לְאָחוֹר וְרָאוּ אֹפֶק מְפֹרָק בַּחֲגִיגַת-אוֹיֵב

 

שׁוּב חַלּוֹנוֹת מְנֻפָּצִים, שׁוּב מְנוֹרָה נִשְׂרֶפֶת
שׁוּב תְּנוּפַת שְׁמָד בִּשְׂפַת אַיֵּה-אֱלֹהֵיכֶם

 

*
אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת
אַל תִּהְיִי אֱלֹהִית
בְּרָעָתִי גִּמְלִי לִי

 

אִם תִּשְׁתַּמֵּץ בָּךְ לַחְלוּחִית מְחִילָה
מְחִי אוֹתָהּ
כְּפִי שֶׁמָּחִיתִי חֲתָנֵךְ מֵחַדְרְכֶם הַמְּרֻגָּשׁ.

 

דְּעִי כִּי הָיִיתִי יָכוֹל לְסָרֵב,
יָכֹלְנוּ כֻּלָּנוּ,
אַךְ בְּרֶפֶס וְאָנוֹכִיּוּת
דָּמְמָה הַתְּעוּזָה

 

עַזּוּ רַק פָּנַי לְעֻמַּת אָחִיךְ הַקָּטֹן
שֶׁדִּקְלֵם אֶת אֲשֶׁר שָׁמַע בַּבַּיִת.
כִּמְעַט נִתְלְשָׁה לְשׁוֹנוֹ
כְּשֶׁהֵבִין
בִּינַת אַלְמָנִים

 

אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת
אַל תִּהְיִי אֱלֹהִית
בְּרָעָתִי גִּמְלִי לִי

 

כִּי מֶלֶךְ וְנָשִׂיא גָּזְרוּ
אַךְ מִבַּלְעֲדֵי הַסָּרִיס
לֹא הָיְתָה מִתְגַּשֶּׁמֶת
וַאֲנִי הַסָּרִיס
אֲנִי הַטּוֹבֵחַ בַּחֲלוֹמוֹתַיִךְ
אֲנִי אִינְקְוִיזִיטוֹר גַּעְגּוּעַיִךְ לְשָׁם

 

רַק סְלִיחָתֵךְ תַּרְפֶּה מְעַט אֶת הִדּוּק אֲזִקֵּי הָאַשְׁמָה
אָנָּא,
אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת.

 

גַּם בַּחֲלוֹמוֹתַי אַל תִּסְלְחִי לִי
חֲלוֹמוֹת כְּתֻמֵּי לֶהָבוֹת
רִבְבַת נְשָׁמוֹת צוֹלְפוֹת בִּי אֱמֶת
חוֹרְכוֹת בִּי זַעֲמָן

 

טוֹב דִּין הַצֶּדֶק הַזֶּה
אוּלַי יְכַפֵּר עָווֹן

 

אִם בְּעוֹלַם הָאֱמֶת
תִּתְגַּעֵשׁ עָלַי הָרְבָבָה גַּם כֵּן
אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת
וְאַל תְּהַסִּי אוֹתָם.

 

*
חַיָּבִים לְהַאֲמִין בְּתִשְׁרֵי

וְנָשׁוּב
וְנִשְׁתֹּל
וְיִסְלְחוּ
וִיכַפֵּר

 

 

 

מחזור השירים “במורד כבש הגאולה” הוא פרק מתוך הספר “תועפות בראשית” (הוצאת עמדה 2019)

שירה

עשרה באב

ינקי שפט

עֲשָׂרָה בְּאָב וְהַבַּיִת עֲדַיִן בָּעַר

הַכֹּל כְּבָר אָרוּז מְכוּלוֹת קֻפְסְאוֹת שִׁמּוּרִים אֲבָל מֶזֶג הָאֲוִיר הַקָּשֶׁה גַּם חֹם גַּם לַחוּת מֵהַיָּם וְהַבְּרִיזָה מְמָאֶנֶת לָבוֹא בְּקִצּוּר לֹא מַמָּשׁ שִׁמּוּרִים וְהַכֹּל תָּסַס בִּפְנִים.

הַבַּיִת עֲדַיִן בָּעַר כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי כִּי חַיִּים אָסַף שָׁם קְרָשִׁים רָהִיטִים מִסְגְּרוֹת שֶׁל תְּמוּנוֹת וְשָׁפַךְ גַּם בֶּנְזִין עַל יְסוֹד וּקְרָנוֹת. עִתּוֹנַאי אֶחָד בָּא לְצַלֵּם וְחַיִּים בּוֹכֶה וְאָדֹם לוֹ מִסָּבִיב לָאִישׁוֹן וְהוּא שׁוֹפֵךְ עוֹד בֶּנְזִין הֶעָשָׁן מְסַמֵּן אוֹתָנוּ אוּלַי לָאוֹיֵב אוּלַי לְכֹחַ חִלּוּץ שֶׁיָּבוֹא כְּבָר הַבַּיִת בּוֹעֵר לַעֲזָאזֵל.

אֲנִי אוֹמֵר לָעִתּוֹנַאי אֲנִי אוֹמֵר לוֹ שְׁמַע נוֹלַדְנוּ בְּחָרָא שֶׁל תְּקוּפָה חָרָא שֶׁל תְּקוּפָה לָמָּה לֹא יָכֹלְנוּ לָבוֹא לְפֹה אָז שֶׁהָיָה טוֹב לָמוּת בְּעַד הַיּוֹם מֵתִים סְתָם לֹא בְּעַד אֶלָּא רַק מִלַּחַץ דָּם אוֹ מִלֵּב שֶׁקּוֹרֵס אוֹ מִשְּׁאִיפַת עָשָׁן נוֹלַדְנוּ בְּחָרָא שֶׁל תְּקוּפָה אֲנִי אוֹמֵר לוֹ.

הָעִתּוֹנַאי מְחַיֵּךְ כִּי מָה אִכְפַּת לוֹ הוּא מְדַוֵּחַ מִתּוֹךְ הָאֶקְשֶׁן. אַתֶּם רְצִיתֶם גְּלָלִים שֶׁל חֲמוֹר.

שירה

בוקר באוגוסט אחד

ינקי שפט

בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא עַכְשָׁו אִתּוּר

בְּעָזָר צִבְעוֹנִי שֶׁהֵכִינוּ בַּמּוֹדִיעִין

שֶׁל הָאֻגְדָּה

גַּן שַׁעֲשׁוּעִים מְסֻמָּן בְּמִסְפָּר עִם אַיְקוֹן בָּרוּר

מְיֹעָד לְהַשְׁמָדָה

הַכֹּל הֵם יוֹדְעִים שָׁם בַּמּוֹדִיעִין שֶׁל הָאֻגְדָּה.

גַּם מִנּוּ שָׁם, בַּמִּבְצָעִים שֶׁל הָאֻגְדָּה, אֵיזֶה ג’וֹבְּנִיק שָׁמֵן וּמֵזִיעַ.

רַב סֶרֶן אֶחָד.

לְהוֹצִיא לַפֹּעַל.

בְּזֶה הֵם טוֹבִים הֲרֵי.

הַמִּבְצָעִים שֶׁל הָאֻגְדָּה.

הוּא קְצָת מְהַסֵּס בְּאֵיזֶה צֹמֶת שְׁבִילִים

אָמְרוּ לוֹ “אִתּוּר”

וּפִתְאוֹם הוּא רוֹאֶה אֲנָשִׁים.

אֲנִי מַבִּיט בַּבְּהוֹנוֹת שֶׁלִּי תְּקוּעוֹת בַּחוֹל.

גַּלֵּי מֶלַח עוֹלִים וְחוֹזְרִים.

הָרַב סֶרֶן סוֹגֵר עָלַי. עֲלֵי תְּאֵנָה וּפָלָאפֶלִים וְהַכֹּל וְעָזַר הַמּוֹדִיעִין מְנַצְנֵץ בַּשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ מוֹנָה לִיזָה כָּכָה יָפֶה עָשׂוּ אוֹתוֹ וְהָרַב סֶרֶן שׁוֹלֵחַ אֶחָד לְוַדֵּא שֶׁיֵּשׁ לִי אִשּׁוּר וְאִם כֵּן אָז אוּלַי אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה מִשְׁפַּחַת כִּי הֵם כְּבָר קְצָת בְּפִגּוּר וּפִתְאוֹם הַשָּׁמֵן מִתְנַעֵר כְּמוֹ מַצְבִּיא הוּא וִדֵּא אֵיפֹה הוּא מְמֻקָּם הוּא מַמְשִׁיךְ כְּבָר יָשָׁר דַּרְכִּי וְהֵם לֹא מִסְתַּכְּלִים כְּבָר אָחוֹרָה לִרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ מִי לֶאֱסֹף

הִנֵּה בָּא הִנֵּה בָּא הִנֵּה בָּא הָרַב סֶרֶן

נוּעַ נוּעַ סוֹף.

 

שירה

יהונדב מאתר הקראווילות ניצן

סיגלית בנאי

יְהוֹנָדָב מֵאֲתַר הַקָּרָוִילוֹת נִצָּן

צוֹעֵד הַבַּיְתָה מֵהַהַסָּעָה

בְּט”וּ בִּשְׁבָט

עִם שְׁתִיל שֶׁל עֵץ אֹרֶן בַּיָּד

שֶׁקִּבֵּל בְּבֵית הַסֵּפֶר מִתּוֹרֵם אָמֶרִיקָאִי

הוּא חוֹפֵר גֻּמָּה בְּכַף יָם אֲדֻמָּה

בְּאַדְמַת הַבִּנְיָן הַלְּבָנָה

וּמְכַסֶּה בְּאֶצְבָּעוֹת קְטַנּוֹת

וְאַבָּא שֶׁחוֹזֵר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת הַזְּמַנִּי

שֶׁהַמָּנוֹף הִנִּיחַ בִּקְצֵה הַשְּׁכוּנָה

מַבִּיט בִּשְׁתִיקָה

וְעוֹקֵר.

“אֲבָל זוֹ מִצְוָה לָטַעַת עֵץ בְּאַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל”

“כְּשֶׁנִּבְנֶה בַּיִת אָז נִטַּע”

“מָתַי?”

יְהוֹנָדָב בּוֹכֶה

וְגַם אַתָּה

בָּעֵינַיִם שֶׁרָאוּ אֶת הַפִּנּוּי שֶׁל הַבַּיִת בְּיַמִּית

וְאֶת הַדַּחְפּוֹר שֶׁהָרַס אֶת הַבַּיִת הַמּוֹרִיק

לְחוֹף יַמָּהּ שֶׁל עַזָּה

רֵיחַ הַמֶּלַח בְּרוּחַ עַרְבִית

בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה

בְּנֻסַּח בֵּית אַבָּא

שֶׁנֶּעֱקַר מִבַּגְדָּד

וְכָאן הָאֲוִיר נֶעֱמַד

מְחַכֶּה

לַתְּנוּעָה

הַבָּאָה

 

 

 

 

 

 

 

השיר ראה אור בספר “עברייה”, הוצאת ספרי עיתון 77, 2016

 

 

שירה

הארץ המטווחת

צור ארליך

תְּחִילָה הָיְתָה הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת,
וּכְשֶׁהַהַבְטָחָה הַזּוֹ קֻיְּמָה
הָפְכוּ אוֹתָהּ לָאָרֶץ הַמְּאֻבְטַחַת
בְּמַגְנוֹמֶטֶר, פְּקָק, מַחְסוֹם, חוֹמָה.

 

וְהִיא הָיְתָה צְרוּרָה וּמְאֻבְטַחַת
וְשׁוּב וָשׁוּב פָּתְחוּ לָהּ אֶת הַתִּיק.
אַךְ כְּשֶׁבּוֹנִים חוֹמוֹת – אֶפְשָׁר מִתַּחַת
וְגַם מֵעָל לְהִתְחַכֵּם בִּטְרִיק.

 

כִּי כְּשֶׁחוֹמָה עַל כָּל תְּחוּמְךָ נִמְתַּחַת
וְהַתַּרְנְגוֹלוֹת תְּחוּמוֹת בְּלוּל,
הָאַבְטָחָה שָׁוָה לַמְּאַבְטַחַת
וְהַשּׁוּעָל מַתְלִיל אֶת הַמַּסְלוּל.

 

עַכְשָׁיו הִיא כְּבָר הָאָרֶץ הַמְּטֻוַּחַת.
עַל הַשֻּׁלְחָן בְּשָׂרָה הַטּוֹב מֻנָּח.
מִי שֶׁחוֹתֵךְ אוֹתָהּ, שֶׁמִּטּוּבָהּ חַת,
חוֹטֵף אֶת זֶה עַכְשָׁיו בִּמְאֻנָּךְ.

 

מִקַּו חֲדֵרָה וְצָפוֹן – קַטְיוּשׁוֹת.
מִסּוֹף שְׂדֵרוֹת עַד סַף אַשְׁדּוֹד – גָּרָאד.
וּפֹה מִבְצָע מֻצְלָח, וּקְצָת דִּיּוּן שָׁם,
אַךְ בַּדָּרוֹם, כָּל יוֹם, בָּרָד יָרַד.

 

בָּרָד יָרַד. וְאֵשׁ-קָלוֹן. וְרוּחַ
צְפוֹן-מַעֲרַב-דְּרוֹמִית מֵהַחֲזִית.
בָּרָד טָרַד. אָדָם חָרַד. אֵרוּעַ.
הֲרֵי אָמְרוּ הַכֹּל בַּתַּחֲזִית.

 

הַחַזָּאִים אָמְרוּ. אָמְרוּ. אָז מָה אִם
אָמְרוּ? זֶה הַפְחָדוֹת. מָה, שֶׁנִּפְחַד?
אָטַמְנוּ בְּחוֹמוֹת אֶת הָאָזְנַיִם
וְלֹא עִנְיֵן אוֹתָנוּ אַף אֶחָד.

 

בָּרַחְנוּ / הִתְנַתַּקְנוּ / נְסוּגוֹנוּ.
עַכְשָׁיו דָּבָר אֵינוֹ מוֹעִיל פָּחוֹת
מִמֶּמְשָׁלָה עַל כֵּס שֶׁל מָהָגוֹנִי
אוֹ מְאַבְטֵחַ עַל כִּסֵּא שְׂמָחוֹת.

 

חֲבֹק אֶת שְׁתֵּי יָדֶיךָ, מְאַבְטֵחַ!
כְּשֶׁהַפָּגָז יִפֹּל, לְמִי תִּקְרָא?
אַתָּה שָׁקוּל לְדֶלֶת וּמַפְתֵּחַ
שֶׁל בַּיִת שֶׁפְּתוּחָה לוֹ הַתִּקְרָה.

 

הַכְנֵס אֶל הַכִּיסִים אֶת שְׁתֵּי יָדֶיךָ
עָמֹק עָמֹק. הַקֶּטַע כְּבָר מֻצָּה.
כִּי מָה אַתָּה שָׁוֶה עַכְשָׁו? קָדַחַת.
וּמָה עוֹשִׂים? יַבְּשׁוּ אֶת הַבִּצָּה.

 

 

 

כ”ח באדר א’ תשס”ח, 5.3.2008

שירה

והנה חלום

צור ארליך

וּכְשֶׁהֵקִיץ רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
מִן הַתַּרְדֵמָה הַגְּדוֹלָה
וּפָקַח בַּחֲבָטָה אֶת רִיסָיו,
וְרָאָה אֶת בָּנָיו וְאֶת רוֹפְאָיו וְאֶת סָרִיסָיו,
יָדַע כִּי הוּא בְּבֵית הַחוֹלִים
וְלֹא בְּהֵיכָלוֹ,
וַיֹּאמַר: הָיִיתִי בַּחוֹלְמִים,
וָאִיקַץ וְהִנֵּה חֲלוֹם.

 

וּבְקוֹלוֹ הָיְתָה הָרְוָחָה
אֲבָל לִבּוֹ פָּחַד עוֹד וְרָחַב.
פָּחַד כִּי חֲלוֹם וְאֵין פּוֹתֵר,
רָחַב כִּי רַק חֲלוֹם וְלֹא יוֹתֵר.
וַיֹּאמַר: הוֹצִיאוּ כָּל זוֹנְדָּה מֵעָלַי,
הָסִירוּ מִמֶּנִּי תְּרוּפוֹת וְסַמִּים,
וּתְנוּ לִי אֶת מִקְטָרְנִי וְאֶת נְעָלַי,
וַאֲסַפֵּר חֲלוֹם עַל שְׁנָתַיִם יָמִים.

 

עַל שְׁנָתַיִם סִפֵּר הַמַּחְלִים,
עַל שְׁתֵּי כְּבָשִׂים רָעוֹת בָּשָׂר,
שֶׁאָכְלוּ אֶת הַיָּפוֹת בָּרְחֵלִים,
כִּבְשָׂה אַחַר כִּבְשָׂה.
סִפֵּר אֶת חֲלוֹם בְּנוֹת הַצֹּאן
תּוֹךְ שֶׁהוּא רָץ, וְסָרִיסָיו-מֵרָצוֹן
אָצִים אַחֲרָיו, בַּמִּסְדְרוֹן, בַּמַּעֲלִית,
לִשְׁמֹעַ חֲלוֹם הַשַּׁלִּיט.

 

– בַּחֲלוֹמִי, וְאֵינִי שַׁלִּיט עוֹד בָּרוּחַ,
וַאֲנִי שַׁלִּיט בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יָרוּהָ,
וְהָרוּחַ שַׁלֶּטֶת בִּי וְהִיא רוּחַ רָעָה
כִּי בָּאוּ שְׁתֵּי שְׁנוֹת הָרָעָב.
וּפִי שֶׁאֵינֶנּוּ נִשְׁמָע לִי קוֹרְאֵנִי כּוֹבֵשׁ,
וְרַגְלַי שֶׁאֵינָן נִשְׁמָעוֹת לִי רָצוֹת לְהָרַע,
וְנִשְׁכַּחַת, כְּבֵדָה, יְמִינִי. וְחִכִּי יָבֵשׁ.
וְרוּחִי הַצּוֹעֶקֶת עֲצֹר נִשְׁבְּרָה.

 

וַאֲנִי כְּשָׁבוּי בְּיַד רוּחַ, אֲנִי כְּנִכְפֶּה,
וּפִי מְדַבֵּר וְאֵינֶנִּי דּוֹבֵר בּוֹ, בַּפֶּה,
וּפִי מְצַוֶּה וְזוֹמֵם, זָמֹם וְרָקֹחַ,
וְכֹחִי אֵין עִמִּי, אַךְ מַרְאִי כְּרַב כֹּחַ.
וְהִנֵּה עַל הָאָרֶץ עוֹלִים חַיָּלַי בְּשָׁחוֹר
וַאֲנִי הַפּוֹקֵד, וְהָאָרֶץ כֻּלָּהּ אָסָם,
וַאֲנִי הַפּוֹקֵד לְשַׁחֵת אוֹתָהּ, בְּלִי לְהַבִּיט לְאָחוֹר.
וְעָשָׁן וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת קַסָּאם.

 

וָאֶזְעַק. וָאִיקַץ. וַתִּפָּעֶם רוּחִי.
זֶהוּ זֶה, חֲבֵרִים. מוּכָנִים? עֲרוּכִים?
מִי – הֵרִיעַ, וְקוֹלוֹ דְּרוֹר –
בְּעַד חִסּוּל הַטֶּרוֹר?
קָדִימָה – טָפַח עַל מִכְסֵה מָנוֹעַ –
לְהַתְחִיל לַעֲבֹד:
רוּצוּ, אַתֶּם, זְקֵנִים וָנֹעַר,
רוּצוּ, תִּתְפְּסוּ אֶת הַגְּבָעוֹת.

 

 

י”א בטבת תשס”ו, 11.1.2006

 

שירה

על מה חרב הבית

צור ארליך

עַל מָה וְלָמָּה הַחֻרְבָּן הַזֶּה?
עַל עֲווֹנוֹ שֶׁל הַמַּחְרִיב.
עַל מָה וְלָמָּה הַחֻרְבָּן הַזֶּה?
עַל חַטָּאתוֹ שֶׁל הַמַּקְרִיב.

 

עַל מָה וְלָמָּה הַחֻרְבָּן הַזֶּה?
עַל עֲבוֹדָה זָרָה
וְגִלּוּי רְאָיוֹת
וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.

 

עַל עֲבוֹדָה זָרָה
לְבַעַל הַשְּׂרָרָה,
לְעַשְׁתְּרוֹת הַתְּהִלָּה,
לְכֹהֲנֵי הַמְּחִילָה,
לַאֲשֵׁרוֹת הַבְּרִיחָה,
לְתוֹעֲבַת הָאַבְטָחָה.

 

עַל גִּלּוּי רְאָיוֹת
נֶגֶד הַמַּחְרִיב.

 

עַל שְׁפִיכוּת דָּמָיו
שֶׁל הַמֻּחְרָב.
שֶׁעָמַד בַּקַּו,
שֶׁעָמַד מֻקָּף
מֵאָחוֹר וּמוּל –
וְהִנֵּה הַגְּמוּל.

 

עַל מָה וְלָמָּה הַחֻרְבָּן הַזֶּה?
עַל שִׂנְאַת חִנָּם.

 

שִׂנְאַת חִנָּם
בְּקֶרֶב הַמַּקְרִיב.
שִׂנְאַת חִנָּם
בְּחֶרֶב הַמַּחְרִיב.
שִׂנְאַת חִנָּם אֲשֶׁר נִשְׁפֶּכֶת
מִמַּאַמְרֵי הַמַּעֲרֶכֶת,
מִמִּרְקָקוֹת וְטוֹקְבֶּקִים,
מִן הַמַּכִּים אֶל הַמֻּכִּים.

 

אֲבָל בֶּאֱמֶת,
עַל מָה וְלָמָּה הַחֻרְבָּן הַזֶּה?
לֹא עַל כָּךְ
וְלֹא עַל כָּכָה.
פָּשׁוּט
כִּי כָּכָה.

 

 

 

ה’ באב תשס”ה, 10.8.2005

 

שירה

על כורחך

נעמי גולן

על כרחך אתה נולד. שהנשמה אינה רוצה לצאת מן הפרגוד, מקום טהור שנשמות מונחות שם, וליכנס במעי אישה במקום טמא, ומלאך בא ומוציאה בעל כורחה ומכניסה במעי האישה (ר’ עובדיה מברטנורא, מסכת אבות ד, כ”ב)

 

בַּשְּׁבִיל אֶל הַגַּן מִתְהַלֶּכֶת יְחֵפָה מִבַּגְרוּת
בֵּין עֲלֵי כּוֹתֶרֶת מִשְׂחֲקֵי יַלְדוּת
וּבָרֶקַע – מִשְׁפָּחוֹת
עוֹלָם נִבְרָא זוּגוֹת זוּגוֹת

 

וּבֵינֵיהֶם
גַּם אֲנִי רוֹצָה
מְשַׁנֶּנֶת מַתְכּוֹנִים לְחַיִּים טוֹבִים
מַאֲמִינָה

 

וְהַכְּבֵדוּת. וְהַמָּוֶת. וְהַשָּׁחֹר הָאַכְזָרִי הַלֹּא מַקְשִׁיב
הִגִּיעוּ גַּם הֵם
מָצְאוּ מָקוֹם בֵּין גַּלֵּי הַיָּם
הַסּוֹעֲרִים שֶׁהִשְׁקִיטוּ
נִכְנֶסֶת לָרֶחֶם שֶׁהֵם
וְיֵשׁ בִּי כֹּחַ שׁוּב לְהָגִיחַ
כְּמוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֶחָשׁוּךְ הַקָּטָן בְּפַאֲתֵי הַיִּשּׁוּב

 

עַד שֶׁחָרַב.

 

עַל כָּרְחֵנוּ נֵצֵא דֶּרֶךְ צִיר כִּסּוּפִים
וְלֹא תִּהְיֶה דֶּרֶךְ חֲזָרָה

 

רַק טִפּוֹת חַיֶּיךָ בְּרַחְמִי שֶׁלִּי
יוּכְלוּ שׁוּב לְמַלֵּא אֶת הַתְּהוֹם

שירה

ליום השנה ה-13

עמיאל ירחי

אִשָּׁה אַחַת אָמְרָה לִי בִּירוּשָׁלַיִם:
כְּבָר בַּר מִצְוָה יֵשׁ לוֹ.
וּמְסַפֶּרֶת
כַּמָּה הִתְפַּלְּלָה שֶׁלֹּא יָבוֹא
וּכְשֶׁהָרְתָה שֶׁלֹּא יִגְדַּל,
שֶׁלֹּא תִּתְפַּח הָרָעָה בְּבֶטֶן
הָאֲדָמָה.
וְאֵיךְ לָקְחָה אוֹתוֹ בְּתוֹכָהּ לְכָל הַהַפְגָּנוֹת
אֲפִלּוּ רַב גָּדוֹל אָמַר לָהּ שֶׁהָיֹה לֹא
תִּהְיֶה.
בַּסּוֹף הוּא נוֹלַד הִיא אוֹמֶרֶת,
בְּלִי אֶפִּידוּרָל וּבְלִי חִבּוּק
כֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ אַחֶרֶת וְרַק אֲנִי: גֵּרוּשׁ.
מַרְאָה לִי בָּאַלְבּוֹם:
פֹּה הוּא בֶּן חֹדֶשׁ בַּקָּרָאוָן
כָּאן בֶּן שָׁלוֹשׁ בַּקָּרָאוִילָה הַקְּטַנָּה
וְזֶה מִיּוֹם הֻלֶּדֶת שֵׁשׁ
בַּקָּרָאוִילָה הַגְּדוֹלָה
(הָמוֹן שֵׁמוֹת יֵשׁ לַזָּרוּת)
בְּשַׁבָּת הוּא יַעֲלֶה לַתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֶחָדָשׁ שֶׁלָּנוּ
וְהִיא תִּזְרֹק עָלָיו סֻכָּרִיּוֹת;
קְצָת חָזָק,
קְצָת בְּגַעְגּוּעַ.

שירה

לשמע צחוקך ירדתי

יוסי סוויד

 

לְשֵׁמַע צְחוֹקְךָ יָרַדְתִּי
בֵּין שִׁנֵּי תְּכֵלֶת הַנּוֹגְסִים
בְּרוֹשֵׁי רֹאשׁ פִּנָּה.
לְבַקֵּשׁ יֶלֶד בֵּין
חֲרוּלִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
יָדְעָה דּוּמָם בּוֹלֶשֶׁת
דֶּרֶךְ בֶּגִין הַסְּלוּלָה.
הִיא אָסְפָה וְעוֹדֶנָּה אוֹסֶפֶת
צְעִירִי שַׁלְהֶבֶתְיָה.
מְבוֹאוֹתֶיךָ יַרְכִּינוּ צַמֶּרֶת –
הוּא אֵינֶנּוּ כָּאן.
שֹׁבֶל פְּרוּרֵי עוּגִיַּת גְּבִינָה
נִגְרַס בְּסַהֲרוֹנֵי אַלְחֶלֶד.
הַהֶאֱמַנְתֶּם כִּי הוּא גֶּבֶר?
דַּע דָּם דַּע דָּם דַּע דָּם
יַצְהִירוּ חֲצוֹצְרוֹת הָעֶרֶב.
נְכוֹנוֹת לִקְרֹעַ נֶפֶשׁ
מֵעַל בְּשַׂר אֵם.
זוֹ הַדֶּרֶךְ פּוֹלִינָה
אַחֲרֵי שַׁוַארְמַה שֶׁמֶשׁ
יָמִינָה.
קַח אִתְּךָ צִיטְרוֹן
הַמְּסֻלָּק בְּהָאנְד-בְּרְנֵייִד
הָבֵא אוֹתוֹ לְאִמָּא
עַל בִּרְכֶּיהָ פּוֹל
פַּעַם אַחֲרוֹנָה
וְשׁוּבָה רֹאשׁ פִּנָּה.

 

 

נ.ב
שְלֵנְגֵל קָרָא לְךָ – אָחִי
אֵיפֹה אַתָּה, אֵיפֹה הוּא
אֵיפֹה אֲנַחְנוּ
מִי שׁוֹמֵעַ, מִי נִזְכַּר
מִי מִכָּל הַגְּוַרְדְּיָה נִשְׁאַר?
זוּ סַכִּין בֵּין הַשִּׁנַּיִם
זֶהוּ לַהַב מַחְרֵשָׁה
פּוֹצֵעַ אֲדָמָה לִשְׁנַיִם
מַחְלִידִים, בְּתֵל-חַי.
מִי שִׁיבֶּר שִׁנָּיו בְּטַרְשֵׁי
רֹאשׁ פִּנָּה
מִי שָׁאַב הַמַּיִם
מִי דָּמוֹ סָעַר
מִי הִצִּית הָאֵשׁ
בְּקָמִין בֵּית כְּנֶסֶת
הַנּוֹשָׁן
קוֹרֵא וּמִתְאַנֵּחַ
וְזוֹעֵף בַּחֲצֵרוֹ הָרְמוּסָה
הַקָּשָׁה
קָשָׁה הִיא הֵשִׁיבָה
שְׂפַת מְהַגְּרִים לֹא תָּבִין אֶרֶץ
רַחֲשֵׁי חֲמֹל אֲדָמָה
תּוּתֵי עֵץ עַל גַּב נְמָלָה
שָׁא עֵינֶיךָ וּרְאֵה בֶּן יוֹסֵף
אֵיךְ תַּמּוּ דּוֹרוֹת הַאֵלִיָּהוּ
אֵיךְ לַהֶבֶת פִּינְחָס בָּאַפְּלִיקַצְיָה
אֵינֶנָּה מְסֻכֶּנֶת עוֹד
חַיָּל בּוֹכֶה
שֶׁאֵין לוֹ שׁוֹקוֹ
עֲסִיס אֲבַטִּיחַ בְּלִי גַּרְעִינִים עַל
חוּלְצָאוֹת בְּאַנְגְּלִית שֶׁל
יְלָדִים
קָפֶה בְּלִי קָפֶאִין
לֶחֶם בְּלִי קֶמַח
גַּם לְךָ מַגִּיעַ קוֹרְנְפְלֶקְס דֻּבּוֹנִים
בֶּן יוֹסֵף
נִתֵּן לְךָ כֻּלָּנוּ, קִינְדֵערְלָך שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מְנַת יוֹמֵנוּ – פָלָאפֶל נְטוּל גְּלוּטֶן
וְסַבְּרֶס בְּלִי קוֹצִים.

שירה

סוכת עורו

יוחאי שלום חדד

 

דרום אפריקה. העיירה הרמנוס. טיילת לתצפית לוויתנים, על יד אנדרטת הזיכרון ללוחמי כוחות הביטחון הדרום אפריקאים שנהרגו במלחמות הגבול עם אנגולה בסוף שנות השבעים.

 

 

הָאַפַּרְטְהַיְד הוֹלִיד אֲנָשִׁים בְּרִיאִים בְּנַפְשָׁם
גְּבָרִים שְׁזוּפִים שֶׁלֹּא פָּחֲדוּ מִדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה
נָשִׁים גְּבוֹהוֹת שֶׁהִבִּיטוּ אֶל הַנֶּצַח
וּבֵינְתַיִם שִׁקְּפוּ אֶת הַשָּׁמַיִם בְּמַבָּטָן

 

הָאַפַּרְטְהַיְד הִכְחִיד קוֹנְפְלִיקְטִים פְּנִימִיִּים
בְּלִי כָּל גֹּעַל הַהִתְעַסְּקוּת הָעַצְמִית
הָיִינוּ מְעַטִּים מוּל שְׁמָמָה שׁוֹרֶצֶת מִילְיוֹנִים

 

גְּבָרִים לֹא שָׁכְבוּ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה
רַק יָצְאוּ לִקְצִינִים מֻקְדָּם וְהִתְחַתְּנוּ עִם הַכְּנִיסָה לְקֶבַע
כְּדֵי לָמוּת כַּמָּה חֳדָשִׁים לְאַחַר מִכֵּן בְּהִתָּקְלוּת בְּטָאוּן שִׁיפּ
עִם מְחַבְּלֵי הַקּוֹנְגְּרֵס הַלְּאֻמִּי אַפְרִיקָאִי
מוֹתִירִים אִשָּׁה צְעִירָה עִם עֻבָּר כְּחֹל עֵינַיִם בְּרַחֲמָהּ

 

לֹא הָיָה צֹרֶךְ בִּמְשׁוֹרְרִים שֶׁל יוֹרִים וּבוֹכִים
שֶׁכּוֹתְבִים קִינוֹת בְּאַפְרִיקַנְס עַל אוֹדוֹת
כְּפָר נָמִיבִּי שָׂרוּף שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְדַבֵּר אֶת שְׂפָתוֹ
כִּי כָּל הָאֲדָמוֹת הָיוּ קְדוֹשׁוֹת, אֲדָמוֹת שֶׁה’ נָתַן
מִמַּעֲרָבִית לְמוֹזַמְבִּיק וְעַד לַיָּם

 

לֹא הָיָה צֹרֶךְ בִּנְבִיאִים שֶׁיְּמַלְּטוּ נַפְשָׁם בְּתוֹךְ לִוְיָתָן
מַרְחִיקִים עֵדוּתָם מִכֵּף הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה
לֹא הָיָה צֹרֶךְ בִּשְׁקָרִים וְלֹא הָיוּ תַּיָּרִים
שֶׁמְּמַלְּאִים אֶת הַטַּיֶּלֶת בְּמַצְלֵמוֹת וּמִשְׁקָפוֹת
סוֹרְקִים אַחֲרֵי מָשִׁיחַ בְּסֻכַּת עוֹרוֹ

 

הַגְּאֻלָּה הָיְתָה בַּפֶּתַח
רַק לֹא הָיִינוּ מוּכָנִים

שירה

רשף פז צץ בשמיים

אברהם סלמן

 

בלדה. לשלמה בן יוסף, 1938

 

עֲלָטָה פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם
נֶשֶׁף, כֶּשֶׁף, רָז.
רֶשֶׁף־פָּז בִּכְחוֹל־שָׁמַיִם
נִתְלַקַּח וְגַז.

 

בֹּקֶר אוֹר, שְׁחָקִים קוֹרֵע
כֶּתֶף הַחֶרְמוֹן.
עֶלֶם בֵּין טְרָשִׁים כּוֹרֵעַ
בְּיָדוֹ רִמּוֹן.

 

הַשֵּׁנִי, יָדוֹ לוֹפֶתֶת
פֶּלֶד הָאֶקְדָּח.
עֵין שְׁלִישִׁי צוֹפָה מַבֶּטֶת
פַּאֲתֵי מִזְרָח.

 

דּוּמִיָּה, דָּרוּךְ כָּל אֵבֶר,
רֶטֶט בַּלְּבָבוֹת.
לֹא יֻפְקַר עוֹד דָּם בֵּן־עֵבֶר
עַל אַדְמַת אָבוֹת!

 

מְכוֹנִית עוֹלָה, עוֹד רֶגַע
יִזְדַּעְזְעוּ שְׁמֵי תְּכוֹל.
“דְּעִי, עֲרָב, גַּם אַתְּ אֶת פֶּגַע
פַּחַד, חַי וּשְׁכוֹל”.

 

הַמְכוֹנִית דַּרְכָּהּ הִמְשִׁיכָה.
שָׁוְא אֶקְדָּח פִּצְפֵּץ.
שָׁוְא הַיָּד רִמּוֹן הִשְׁלִיכָה,
רִמּוֹן לֹא הִתְפּוֹצֵץ.

 

שֶׁמֶשׁ רַד בַּעֲצַלְתַּיִם
אֲחוֹרֵי חֻרְשָׁה.
נֶאֶסְרוּ בִּנְחֻשְׁתַּיִם
בְּנֵי־חוֹרִין שְׁלוֹשָׁה.

 

רַחַשׁ, לַחַשׁ, לֵיל צַלְמָוֶת
בֵּין חוֹמוֹת מִבְצָר.
בֶּן יוֹסֵף צוֹפֶה אֶל מָוֶת
בְּתָאוֹ הַצַּר.

 

בֹּקֶר. רוֹן. צְלִיל נְחֻשְׁתַּיִם,
דְּמוּת עוֹטָה אָדֹם
מוּבָלָה בַּעֲצַלְתַּיִם
לְפַאֲתֵי גַּרְדּוֹם.

 

מָה לָכֶם קוֹרוֹת וְאֵלֶם,
מָה לָכֶם יַתְמוּת.
צַו חַיָּיו שָׁם שָׁר הָעֶלֶם:
“כְּבוֹשׁ הָהָר אוֹ מוּת!”

 

עֲלָטָה פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם,
נֶשֶׁף, כֶּשֶׁף, רָז.
רֶשֶׁף־פָּז צָץ בַּשָּׁמַיִם
וּמֵאָז לֹא גַּז.

 

 

 

 

לשלמה בן יוסף, פרסום מחודש של יצירות לאומיות נשכחות, מיזם משותף למרכז בגין ובית אורי צבי, ירושלים

שירה

שיר ראש פינה

שלמה סקולסקי

 

לשלמה בן יוסף, 1938

 

בֵּין סְלָעֶיהָ בַּגָּלִיל,
חֲבוּיָה בְּחֵיק הָהָר,
מִשְׁתַּקֶּפֶת בַּכִּנֶּרֶת
עֵין רֹאשׁ-פִּנָּה – תֵּל נִסְתָּר.

 

מַה יָּפִית רֹאשׁ פִּנָּתִי,
כֶּתֶר רֹאשׁ שֶׁלִּי,
אֵרַשְׂתִּיךְ בְּדָם וָסֵבֶל
לִי, לִי, לִי.

 

שְׁבִיל סוֹלַל עֲלֵי מוֹרָד,
שְׁבִיל חָדָשׁ בֵּין אַבְנֵי כֵּף,
אַלּוֹנִים פּוֹרְשִׂים צַמֶּרֶת,
דֹּם שָׁרִים לְבֶן-יוֹסֵף.

 

בֵּין הַבֶּקַע וְהַשִּׂיא
קֶבֶר-עַד חֻצַּב,
אַלּוֹנִים נָדִים בְּאֵבֶל:
שְׁכַב, שְׁכַב, שְׁכַב, שְׁכַב.

 

וּבַלַּיְלָה עִם חֲצוֹת
קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִרְעַד:
“אֵין כּוֹבְשִׁים אֶת רֹאשׁ הַסֶּלַע –
אִם אֵין קֶבֶר בַּמּוֹרָד!”

 

וּבַדְּמִי לְאוֹר כּוֹכָב
הֶרָה גְּדוּד מַעְפִּיל
וְכָל שַׁעַל – אֶנְקַת נֵבֶל:
צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל…

 

 

 

לשלמה בן יוסף, פרסום מחודש של יצירות לאומיות נשכחות, מיזם משותף למרכז בגין ובית אורי צבי, ירושלים

שירה

הוירוס השני

גל כהן

 

מִסּוֹף חֹדֶשׁ אַדָּר עַד עַתָּה
מְבֹעָת הָעוֹלָם מִן הַוִּירוּס
וּבְאַרְצֵנוּ שֶׁלָּנוּ פָּשְׂתָה
מַחֲלָה מְקוֹמִית אַחֶרֶת

 

הַסִּימְפְּטוֹמִים – הֱיֵה נָא קַשּׁוּב! –
שֶׁל הַנֶּגַע, מַחְלַת הַ צַּ בַּ עַ ת:
לְהַבְדִּיל בֵּין כָּל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִן הַיִּשּׁוּב
לְלוֹבְשֵׁי הַשְּׁחֹרִים וּמִגְבַּעַת.

 

נִצְטָרַע וְחָלָה בְּצָרַעַת
– לֹא עָלֵינוּ – נִקְרָא צָרוּעַ
וְחוֹלֶה מַחְלַת הַצַּבַּעַת
בְּעִבְרִית יִקָּרֵא:
צָבוּעַ.

 

בַּתְּחִלָּה נִסְפְּרָה רַק נִדְבֶּקֶת
וּבִן רֶגַע מִסְפָּר כָּפוּל,
אַךְ כָּעֵת מִילְיוֹנִים הִיא חוֹבֶקֶת
וְעוֹד אֵין פְּרוֹטוֹקוֹל לְטִפּוּל,
לַחוֹלֶה הִיא גּוֹרֶמֶת צַעֶקֶת
וּלְשִׁקּוּל דַּעֲתוֹ קְצָת עִרְפּוּל

 

לְמָשָׁל, הִתְכַּנְּסוּת הֲמוֹנִית
הַמּוֹנָה, בּוֹא נֹאמַר, עֲשָׂרָה
דּוֹרֶשֶׁת בֵּרוּר קַפְּדָנִי
לְצָרְכֵי חַוַּת דַּעַת בְּרוּרָה
(שֶׁכֵּן כָּל כַּתָּבָה עִתּוֹנִית
מְקִימָה וַעֲדַת חֲקִירָה).

 

וַעַד אֵתִיקָה חַף מִפְּנִיּוֹת –
בְּכֻלָּנוּ מֻכְרָח לִהְיוֹת!
וּמֻכְרָח לְבַצֵּעַ בְּדִיקָה
מְדֻקְדֶּקֶת
בַּצִּיצִיּוֹת.

 

אִם הָיְתָה זוֹ, נֹאמַר, הַפְגָּנָה
אֵיךְ אֶפְשָׁר הֵן שֶׁלֹּא לְאַשֵּׁר?!
הַלֹּא אָנוּ חַיִּים בִּמְדִינָה
דֵּמוֹקְרָטִית, בָּרוּךְ הַשֵּׁם

 

כָּךְ יֹאמַר הַחוֹלֶה, אַךְ יִרְתַּח
בְּזַעַם קָדוֹשׁ וּבְחִילָה
אִם נוֹדַע לוֹ שֶׁזֶּה הַפִּרְחָח
נֶאֱסַף, לְדֻגְמָה, לִתְפִלָּה

 

לַחוֹבֵשׁ אֶת סַפְסַל הַיְּשִׁיבָה
יַטִּיף הַחוֹלֶה כָּל יֹשֶׁר
אֲבָל לֹא, לְמָשָׁל, אִם יֵדָע
שֶׁקָּפַץ אֶל מְכוֹן הַכֹּשֶׁר

 

חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים הִתְכַּנְּסוּ יוֹם אֶתְמוֹל
יְקַלֵּל הַחוֹלֶה בְּלָשׁוֹן חֲרוּצָה
אִם הָיוּ הַהוֹלְכִים בִּלְוָיַת כְּבוֹד הָרַב,
אֲבָל לֹא אִם בְּחוֹף רַחֲצָה.

 

חֲרֵדִים בְּלִי מַסְוֶה עַל פִּיהֶם וְאַפָּם
כְּתַחְבִּיב בָּרְחוֹב הוּא יִשְׂמַח לְאַתֵּר
בָּהּ בָּעֵת שֶׁמַּסֵּכָתוֹ – עַל אַפָּם! –
תְּלוּיָה לוֹ בִּכְלָל עַל סַנְטֵר

 

“מִי שׁוֹמֵר עַל מֶרְחָק בִּמְקוֹמוֹת עֲבוֹדָה,
בְּמַּכֹּלֶת צְפוּפָה אוֹ רַכֶּבֶת?”
לֹא יִשְׁאַל. רַק יֶחְרַד לִשְׁאֵלָה יְחִידָה:
אִם שָׁמְרוּ עַל מֶרְחָק גַּם בַּשְּׁטִיבְּל.

 

מִכָּל מָה שֶׁנֶּאְסַף וְדֻוַּח
כָּךְ עוֹבֶדֶת מַחְלַת הַצַּבַּעַת:
כָּאן – “חַיִּים רְגִילִים שֶׁל הֶכְרֵחַ”
וְשָׁם – “רַשְׁלָנוּת נִפְשַׁעַת!”

 

מַגֵּפַת הַנְּגִיף הָרִאשׁוֹן
תַּעֲבֹר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,
אַךְ סָפֵק אִם תּוּבַס הַשְּׁנִיָּה
בְּשֶׁלָּהּ נַחֲשֹׁב כָּל שְׁנִיָּה
שֶׁחוֹבֵשׁ הַמִּגְבַּעַת אָשֵׁם.

שירה

הרועה הקטן

הדסה רינת כהן

 

שיר ערש לרועה ישראל

 

 

עַל קְצֵה הַמִּטָּה
כָּךְ אִמָּא לוֹטֶפֶת,
בְּשֶׁקֶט רָאשֵׁי יְלָדֶיהָ.
מָתַי אָבָּא יָשׁוּב
שׁוֹאֲלוֹת עֵינֵיהֶם,
אַךְ רַק אֱלֹקִים הַיּוֹדֵעַ.

 

אַבָּא שֶׁלָּנוּ גִּבּוֹר
וּבֶן חַיִל,
עַכְשָׁו הוּא בַּכֶּלֶא רָחוֹק.
חוֹשֵׁב הוּא עָלֶיךָ
רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל,
יֶלֶד עִבְרִי וּמָתוֹק.

אַבָּא רוֹצֶה
שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בַּיִת,
בַּגְּבָעוֹת שֶׁל אֶרֶץ חֶמְדָּה.
חָפְשִׁי בָּהּ תֵּלֵךְ
תָּרוּץ ותִּגְדַּל,
מִבְּלִי שֶׁסְּבִיבְךָ אֻגְדָּה.

 

שֶׁכֶּתֶר אֶחָד
יְחִידִי שֶׁתַּכִּיר,
הוּא כִּתְרוֹ שֶׁל בֶּן מֶלֶךְ חָמוּד.
שֶׁלֹּא יְכַתְּרוּךָ
חַיָּלִים וְשׁוֹטְרִים,
בְּשֵׁם צַו שֶׁל אַלּוּף הַפִּקּוּד.

 

וְעוֹד הוּא רוֹצֶה
זֹאת תֵּדַע יֶלֶד חֵן,
יֶלֶד שֶׁל שְׁכֶם וְיוֹסֵף.
שֶׁתָּמִיד תְּחַיֵּךְ
כִּי ה’ הוּא אִתְּךָ,
וְרֹאשְׁךָ מֵאֵלָיו יִזְדַּקֵּף.

 

“כֵּן אַבָּא שֶׁלִּי
הוּא גִּבּוֹר וּבֶן חַיִל”
כָּךְ נִרְדַּם לוֹ אַט אַט מַחְמָלִי.
עִם הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְעִם אַבָּא
רוֹעֶה הוּא
בְּלִי אֵימַת שׁוּם צַו מִנְהָלִי.

שירה

בכוח הרוח – זיכרונות

דני אדמסו

 

ליום ירושלים, יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. לזכרה של פטג אדמסו, דודתי היקרה אשר נותרה ונקברה בחופזה בארץ לא לה.

 

 

א.
הֵם הוֹלְכִים, הוֹלְכִים. הוֹלְכִים, כְּמוֹ מַרְיוֹנֵטוֹת. לֹא יָמִינָה, שְׂמֹאלָה אוֹ יָשָׁר. צָפוֹנָה.

 

ב.
הוֹלְכִים וְהוֹלְכִים, צוֹעֲדִים בְּאַחְוַת מְחוֹזוֹת, כְּפָרִים וּמִשְׁפָּחוֹת. לֹא בַּיָּמִים. בַּלֵּילוֹת. טוֹעֲמִים מְעַט, נִזּוֹנִים רוּחַ.

 

ג.
הוֹלְכִים, נָעִים. הַמִּדְבָּר לֹא נִגְמַר כָּךְ גַּם הָרוּחַ. דּוֹחֲפִים מֵאָחוֹר נִמְשָׁכִים הָלְאָה, יַחַד וּלְחוּד, הָאֶחָד לְמַעַן הָאַחַת.

 

ד.
בְּעִקְבוֹת רוּחַ. מֻכְרָחִים לְהַמְשִׁיךְ. צוֹעֲדִים צִיּוֹנָה, יְרוּסְלִימָה, הַיַּעַד מְחַכֶּה. יַרְכְּתֵי צָפוֹן בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ. נֶאֱחָזִים רוּחַ.

 

ה.
הוֹלְכִים וְהוֹלְכִים, עַד שֶׁכָּלוּ הַמַּיִם, תַּם הַמַּאֲכָל. לֹא הַמִּדְבָּר, הָאֲדָמָה הַלּוֹהֶטֶת. נְחוּשִׁים לְהַגִּיעַ יָרוּ-שָׁלֵם, עוֹד כֹּחַ, נֶאֱסַף מִן הָרוּחַ.

 

ו.
הוֹלְכִים וּמִתְמַעֲטִים. חִזָּיוֹן, וְאוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה. חוֹלוֹת וְעוֹד מִדְבַּר שֶׁלֹּא נִגְמַר. בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ עֲרֵמוֹת אֲבָנִים. נָשִׁים וַאֲנָשִׁים בִּמְנוּחָה, תַּחֲנָה קְבוּעָה, חַיִּים, חַסְרֵי רוּחַ.

 

ז.
הַנּוֹתָרִים עֲיֵפִים, בְּקֹשִׁי צוֹעֲדִים. כָּעֵת תּוֹרָם לָנוּחַ, לַעֲרֹם אֲבָנִים. מִתְמַעֲטִים, הָאֲנָשִׁים כְּמוֹ אֲבָנִים. חוֹלוֹת, זוֹחֲלִים, חַיּוֹת יֵשׁ בְּשֶׁפַע. חֶלְקָם הִגִּיעוּ, שְׁאֵרִיּוֹת אָדָם, בְּקֹשִׁי גּוּף, רַק הָרוּחַ.

 

ח.
עוֹצְרִים. סוּדָאן, אֲדָמָה פְּצוּעָה סוֹפַחַת אֶת הַהוֹלְכִים, הַמַּחֲנֶה מָוֶת. הוֹרִים מְאֻפָּקִים, לֵדוֹת שְׁקֵטוֹת בְּצִדֵּי דְּרָכִים. הָרוּחַ נוֹשֶׁפֶת. הַיּוֹם אוֹ מָחָר. מַמְתִּינִים לְבוֹא הַיּוֹם. הֵיכָן הַצִּפּוֹר? הַאַסְתֵּרָּי, הַחֲסִידָה. סִימָן, לְ”כַּנְפֵי נְשָׁרִים”. הַהַבְטָחָה.

 

ט.
בָּאָה הָעֵת. עַכְשָׁו עוֹלִים, בַּתּוֹר, לָרֶגַע הַמְּיֻחָל, לָלֶכֶת כְּבָר. הוֹרָאָה מִגָּבוֹהַּ, לֹא לַעֲקֹף. אֲבָל הַיֶּלֶד פּוֹסֵעַ כְּבָר לִפְנֵי הָאֵם. זֶהוּ קַיִץ עִם גֶּשֶׁם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מַשַּׁב רוּחַ, רַק מַלְקוֹחַ.

 

י.
עֲיֵפוּת. הָאָב נִרְדָּם טֶרֶם הַיַּלְדָּה. אֵם, נִגְרֶרֶת אַחֲרֵי הָאָב. שֶׁקֶט עַכְשָׁו. יְשֵׁנִים. לִמְנוּחַת עוֹלָמִים.

 

יא.
חַם בַּמַּחֲנֶה. עוֹבֵר יוֹם, שָׁבוּעַ, חֹדֶשׁ וְשָׁנָה. בְּהַמְתָּנָה, הָעֵצִים מְצִלִּים עַל יְלָדִים. הַהוֹרִים אֵינָם. מַבִּיטִים מַעְלָה לְחַפֵּשׂ סִימָן. צִפּוֹר הַבַּרְזֶל בְּדַרְכָּהּ לְיַעַד אַחֵר, אוּלַי תְּחַזֵּר עוֹד אַחֲרֵינוּ, בְּכוֹחַ הָרוּחַ.

 

יב.
רַבִּים הָלְכוּ וְחֶלְקָם מַמְתִּינִים. הָעֵינַיִם נְשׂוּאוֹת מַעְלָה. הִנֵּה, צִפּוֹר קְטַנָּה, אוּלַי שֶׁלָּנוּ. שַׁלְדָּג בַּמִּדְבָּר, צִפּוֹר דְּרוֹר גְּדוֹלָה. יְלָדִים, מָטוֹס עִם כֶּרֶס מְלֵאָה. זְקֵנִים, הוֹרִים, שְׁאֵרִיּוֹת אָדָם, הַכֹּל נִבְלָעִים אֶל קִרְבָּהּ. נִזְרָקִים פְּנִימָה בְּרוּחַ גְּדוֹלָה.

 

יג.
בָּא הָרֶגַע, הַכֹּל מְרַחֲפִים, דּוֹאִים בָּאֲוִיר. יְלָדִים תְּמֵהִים שׁוֹאֲלִים מָה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

 

יָד.
מַבָּט חָטוּף מִלְּמַעְלָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה. נִפְרָדִים מֵעֲרֵמוֹת הָאֲבָנִים, מֵהַמִּשְׁפָּחָה, הָאֲנָשִׁים. עָפִים בַּחֲשֵׁכָה, בְּתוֹךְ צִפּוֹר גְּדוֹלָה בֵּין עֲנָנִים, רוּחַ, אֲוִיר פְּסָגוֹת. טָסִים וּמְהַרְהֲרִים. כַּמָּה צוּרוֹת כַּמָּה כֹּחַ לָרוּחַ.

 

טו.
שָׁלוֹם יְרֶסְלָם. הִנֵּה אֲנַחְנוּ, כַּמָּה מֵאִתָּנוּ. הִנֵּה, בָּאנוּ לֹא לָנוּחַ, לָלוּן, אֶלָּא לִבְנוֹת, לְהִבָּנוֹת וְלִחְיוֹת.

 

טז.
שָׁלוֹם לְךָ יְרֶסֶּלֶם, צִיּוֹן, הַלֹּא תִּשְׁאֲלִי לְשָׁלוֹם אֲסִירַיִךְ? הִנְנוּ כָּאן, כִּנּוֹר לְשִׁירַיִךְ. בְּעָמְדֵנוּ עֲלֵי קִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ, חָלַמְנוּ אוֹדוֹתֶיךָ אַלְפֵי דּוֹרוֹת. לִחְיוֹת לִרְאוֹת אֶת זִיו פָּנָיִךְ.

שירה

ספינה בענן

אמרי פרל

רָצִיתִי לוֹמַר לְךָ, בְּנִי אֲהוּבִי
שֶׁנִּסִּיתִי בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת
שֶׁרָצִיתִי כָּל כָּךְ לִהְיוֹת אֲמִתִּי
לֹא פֶּסֶל אַחַד הָאָבוֹת

 

רָצִיתִי לִכְתֹּב לְךָ שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר
עַל דִּמְעוֹתֶיךָ לַשָּׁוְא הֵן נוֹפְלוֹת
כָּל בֹּקֶר קוֹרֵא לְךָ גִּבּוֹר וְנָמֵר
וַאֲנִי זֶה שֶׁשָּׁכַחְתִּי לִבְכּוֹת

 

וְכָמוֹךָ חָלַמְתִּי לָעוּף בֶּעָנָן
וְהָפַכְתִּי שֻׁלְחָן לִסְפִינָה
וְטוֹפַפְתִּי בַּגֶּשֶׁם בְּמַגָּף וּבַבֹּץ
וּבִקְצֵה הַלָּשׁוֹן טִפָּה רִאשׁוֹנָה

 

לֹא חָלַמְתִּי שֶׁאֶסְגֹּר בִּתְרִיסִים אֶת הַחֶדֶר
שֶׁאֶדְפֹּק בְּאֶגְרוֹף בַּשֻּׁלְחָן, בַּסְּפִינָה
שֶׁאָשִׂים אוֹתְךָ עָמֹק בְּתוֹךְ עֵדֶר
שֶׁאֶחְסֹם בְּגוּפִי טִפָּה רִאשׁוֹנָה

 

זֶה מַסָּע שֶׁל חַיִּים
בּוֹ בָּחַרְנוּ בְּיַחַד
וְנִשְׁבַּעְנוּ יַחְדָּו בַּשָּׁמַיִם מֵאָז
וְעַכְשָׁו פֹּה זוֹעֵק לְאוֹתָם הַשָּׁמַיִם
שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח אֶת עַצְמִי
וְאַבִּיט בְּלִבְּךָ
וְאֶתֵּן לְךָ חֹפֶשׁ לִהְיוֹת עַצְמְךָ.
וְאִם תִּשָּׁבַע שֶׁכָּךְ לֹא תִּהְיֶה
דַּע, גַּם אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי, בְּעוֹדִי עַל סְפִינָה בֶּעָנָן,
וְעַכְשָׁו אֲנִי מִתְוַדֶּה.

שירה

סוֹד הַמָּתַי

טוביה סולמי

אֵיךְ יוֹדַעַת הַשְּׁקֵדִיָּה מָתַי לִפְרֹחַ
לְבַשֵּׂר בְּנִצָּנִים אָבִיב פּוֹרֵץ,
רַק עוֹד מִתְקֶפֶת גִּשְׁמֵי עֹז
וְגַם צָבָא הָרְעָמִים יֵלֵךְ לִישֹׁן.

 

אֵיךְ יוֹדֵעַ הָעֻבָּר מָתַי לִצְרֹחַ,
פִּתְחִי אִמִּי פִּתְחִי רַחְמֵךְ
הֵן זוֹ עֵת לִבְקֹעַ,
לִי קוֹרֵא גּוֹרָל בַּחוּץ:
צֵא, הַתְחֵל לִנְסֹעַ!

 

אֵיךְ יוֹדְעִים הַיְּלָדִים מָתַי לִצְמֹחַ,
לוֹ פְּלוּמַת שָׂפָם דַּקָּה, לָהּ חָזֶה זוֹרֵחַ,
לְהַבִּיט גַּם לִצְדָדִים אֶל כָּל אוֹרֵחַ.

 

אֵיךְ יוֹדְעִים הַבַּחוּרִים מָתַי לִצְלֹחַ
אֶת נְהַר הַסַּמְבַּטְיוֹן אִשָּׁה לִתְבֹּעַ
לַחֲתֹר אֶל אֲהָבִים גַּם קֵן לִנְטֹעַ.

 

אֵיךְ יוֹדְעִים הַגְּבָרִים מָתַי לִשְׁלֹחַ
אֶת יָדָם אֶל הָרוֹבֶה אוֹיֵב לִגְדֹּעַ
וּבְיָדָם נוֹפֵף שָׁלוֹם כִּי עֵת לִסְלֹחַ.

 

אֵיךְ יוֹדְעוֹת גַּם הַבָּנוֹת בַּפּוּךְ לִמְרֹחַ
לְדַבֵּר בְּעֵינֵיהֶן גַּם לֵב לִקְרֹעַ
לְתַקֵּן בָּאַהֲבָה עוֹלָם פּוֹשֵׁעַ.

 

אֵיךְ יוֹדְעִים הוֹרִים לִמְצֹא נָתִיב
בֵּין עוֹלַם הַיְּלָדִים נוֹשֵׂא אָבִיב
לְבֵין עוֹלַם זְקֵנִים אֲשֶׁר סָבִיב.

 

וְאֵיךְ יוֹדְעִים גַּם הַסָּבִים הִגִּיעָה עֵת
לְסַכֵּם הַזִּכְרוֹנוֹת לָשֵׂאת הָעֵט
לֶאֱסֹף אֶת הַשִּׁירִים וְהַתְּמוּנוֹת
לֶאֱרֹז הַמִּזְוָדָה לוֹמַר שָׁלוֹם
זוֹ עֵת פְּרֵדָה בְּטֶרֶם לֶכֶת.

 

כִּי רַבַּת תַּחֲנוֹת הִיא הַדֶּרֶךְ
אַחַת לַמֶּלֶךְ אַחַת לַהֵלֶךְ,
מַסַּע אֱנוֹשׁ בְּזֶה הַיְּקוּם
עִתִּים יִפֹּל עִתִּים יָקוּם.

 

וַאֲנִי מֵאֲבוֹתַי יָרַשְׁתִּי סוֹד
כַּצִּפּוֹרִים לָדַעַת עֵת הַנְּדֹד
מָתַי שַׁלֶּכֶת עֵת לָלֶכֶת
מָתַי אֶל עָל לָשֵׂאת כָּנָף
בְּשִׁיר אֶל בֵּית הַמְּנוּחוֹת.

שירה

הזמנה לסגר

רחל סוויד

סְלִיחָה,
אֲנִי עֲסוּקָה.
עֲסוּקָה בְּלִחְיוֹת אֶת חַיַּי.
שֶׁלֹּא יִתְגַּלְגְּלוּ בִּלְעָדַי.
עֲסוּקָה בְּלִהְיוֹת בִּמְקוֹמִי,
בְּכָל גּוּפִי וְנוֹכְחוּתִי.
לֹא אֵיפֹה שֶׁאֲנִי מוֹפִיעָה כְּכוֹתֶרֶת,
נֶעֱלֶמֶת מֵאֲחוֹרֵי מָסָךְ וּמִתְרוֹקֶנֶת,
צְמֵאָה לְאַהֲבַת קָהָל,
מַרְוָה אֶת צִמְאוֹנִי בְּאַהֲבַת שָׁוְא,
כְּרַעַל.

 

עֲסוּקָה בְּלִלְגֹּם,
כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹתָה.
לְהַקְשִׁיב לְתִקְתּוּק הַשָּׁעוֹן,
לְמֶחֱצָה.

 

וּבָרֹאשׁ,
בָּרֹאשׁ אֲנִי בֵּין מְצִיאוּת לַחֲלוֹם.
רוֹקֶמֶת כְּנָפַיִם צְחוֹרוֹת מֵעַל שְׁחֹר הַתְּהוֹם.
לוֹגֶמֶת בְּשֶׁקֶט וּמְחַיֶּכֶת,
לָאֹפֶק הַמְּחַכֶּה.

 

וּבַגּוּף,
כְּבָר מַרְגִּישָׁה אֶת הָרֶטֶט.
לְאַט לִנְשֹׁם וְלִטְעֹם בְּכַפִּית.
מָנָה אַחַר מָנָה שֶׁל טִפּוֹת שֶׁקֶט,
הַמַּמְתִּינוֹת לִי.
אִם רַק אֶתֵּן לָהֶן לַעֲטֹף אוֹתִי כְּמַלְמָלָה,
אָהההה…
אֵיזוֹ תְּחוּשָׁה.

 

הַכֹּל חַד וְרַךְ בּוֹ זְמַנִּית
רַק לְהִתְעַרְסֵל עִם שְׂמִיכָה וְכָרִית
לָשִׂים שֶׁלֶט עַל הַדֶּלֶת –
“אֵין לְהַפְרִיעַ. אֲנִי חַיָּה אֶת חַיַּי”.

 

אַךְ,
אִם בְּכָל זֹאת תִּרְצוּ,
לֹא בְּמֵיל וְלֹא בְּוָוטְסָאפּ.
עָדִיף בְּלִי לְהוֹדִיעַ.
אַתֶּם מֻזְמָנִים לְהוֹפִיעַ.
לִי זֶה לֹא מַפְרִיעַ.

 

אִם תִּרְצוּ לִהְיוֹת חֵלֶק מֵחַיַּי,
מִקָּרוֹב הֲכִי כְּדַאי.

 

מִפְגַּשׁ עֵינַיִם,
וְלֹבֶן הַשִּׁנַּיִם.

 

כְּשֶׁשְּׁנֵי לְבָבוֹת פּוֹעֲמִים בְּאֹפֶן אָחִיד
(אֶת זֶה לֹא תִּמְצְאוּ בְּשׁוּם פִיד).

 

עֲסוּקָה בְּלִחְיוֹת,
לִחְיוֹת,
וּלְהָרִיעַ.
מֻזְמָנִים לְהַפְתִּיעַ.

 

אֲנִי כָּאן.
מִקָּרוֹב.

שירה

נגעתי בכתר

משה ולדמן

לַיִל, וְהַסָּלוֹן נֶאֱסָף
הַיָּם נֵעוֹר וְנִשְׁפָּךְ
מִבֵּין חֲרַכֵּי הַתְּמוּנָה
הַסְּפָרִים מְצַחֲקִים לְפָנַי
מְצַחֲקִים בְּצוּקֵי הָאָרוֹן
סְפִינוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהַחֹל נִטְרָפוֹת
בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה
הַכְּרִיכוֹת מִתְקַלְּפוֹת
מִתְקַלְּפוֹת אֶל פִּי הָרִצְפָּה
וְיָדַעְתִּי כִּי לֹא מִלִּבִּי
לַיִל,
וְהַחַלּוֹן הִתְנַפֵּץ
הִתְנַפֵּץ כְּמַרְאָה מְאִירָה
כֶּלֶב צוֹעֵק תִּינוֹק יוֹנֵק
וְהַשְּׁכִינָה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעֲלָהּ
וַאֲנִי מִתְכּוֹפֵף
לֶאֱסֹף נִיצוֹצוֹת
לְתַקֵּן אֶת חֲצוֹת הַלַּיִל
אֲנִי מְעוֹפֵף עַל שְׁטִיחַ תְּפִלָּה
מִזְדַּוֵּג עִם כָּל הַסְּפָרִים
מִזְדַּוֵּג בְּכָל הַשָּׂפוֹת
מִזְדַּוֵּג בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ
לְהָשִׁיב הַשְּׁכִינָה
לְהָבִיא גְּאֻלָּה
אוֹיָה!
נָגַעְתִּי בַּכֶּתֶר
נִמְחוּ אוֹתִיּוֹת הַזָּהָב
נִמְחָה גַּם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ
אוֹיָה!
בָּרָאתִי חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים מִדַּי לַגּוּף
כְּבֵדִים מִדַּי לְאוֹר
אוֹיָה!
הַיּוֹם אֶהְיֶה נִבְרָא

שירה

דגל תחת גשר

אמרי פרל

דֶּגֶל שָׁמוּט תַּחַת גֶּשֶׁר, בּוֹ רוֹמְסוֹת כְּלֵי מִלְחָמָה יוֹמְיוֹמִיּוֹת אֶת שֶׁטֶף הָאוֹר הַמִּזְדָּרֵחַ עַל אַדְמַת גּוּפִי.
דֶּגֶל זָרוּק כְּשִׂמְלָה מֻכְתֶּמֶת, שְׁסוּעָה בְּטָפְרֵי בְּהֵמָה-אָדָם, הַיּוֹנֶקֶת, זוֹלֶלֶת, סוֹבֵאת מִשְּׁבָבֵי אוֹר נוֹטֵף עַל דֶּגֶל.
דֶּגֶל שֶׁדִּמְעוֹת רִבְבוֹת אַחַי סְפוּגוֹת בּוֹ מֵאֶלֶף דּוֹרוֹת שֶׁל כְּמִיהָה לְאֶרֶץ-אַגָּדָה, אֶרֶץ מֵטָאפוֹרָה, אֶרֶץ שֶׁל תְּפִלָּה.
הַגֶּשֶׁר קַיָּם, הָאָרֶץ גַּם.
רַק הַדֶּגֶל עוֹד שָׁמוּט, עָזוּב, דָּרוּךְ, וְנִקְרֵאתִי לַהֲרִימוֹ.
רַק שֶׁלֹּא אֶהְיֶה גַּם אֲנִי מְנַגֵּב בַּדֶּגֶל, שֶׁלֹּא אֶמְחֶה בּוֹ אֶת רֹק תַּאֲוַת הַהַכָּרָה הַנּוֹטֵף מִבְּדַל שִׂפְתוֹתַי.
הַדֶּגֶל לָרוּחַ מְחַכֶּה, לֹא רוּחַ תַּרְבּוּת גָּלוּת, רוּחַ כְּבֵדָה-חֲנוּקָה הַמְּסֻגֶּלֶת אַךְ בְּקֹשִׁי לְנַשֵּׂא אֶת עַצְמָהּ.
אֶלָּא רוּחַ עֶלְיוֹנָה אַדִּירָה, זוֹ הַנּוֹשֵׂאת אֶת כַּנְפֵי הָעַיִט מַעְלָה, מֵעַל צִלְלֵי הָעֲנָנִים, אֶל מֵעֵבֶר לַזְּמַן, אֶל רָקִיעַ שֶׁמִּמֶּנּוּ הַנָּחָשׁ הַמִּזְדַּחֵל עַל הָאָרֶץ הוּא רַק תְּנוּעָה חֲלָקָה בֵּין אוֹר וְצֵל.
תַּעֲנוּג הָרוּחַ הַמְּזַמֶּרֶת בִּצְלִילַת הָעַיִט, וְנָחָשׁ אָחוּז בְּטָפְרֵי זָהָב וָעֹז.
הַנָּחָשׁ אוּלַי יְדַמֵּם מְעַט, אַךְ בִּמְעוֹפוֹ יִתְנַשֵּׂא הַנָּחָשׁ, וּבִכְאֵב מִתְפַּתֵּל יִרְאֶה אֶרֶץ אוֹר וְשֶׁמֶשׁ וּרְקִיעַ תְּכֵלֶת מְנַצְנֵץ.
וְיֵדַע כִּי בָּזֶה יֶחְדַּל לֶאֱכֹל עָפָר וְאֶת כַּנְפֵי הַדְּרוֹר יַשִּׂיג.
זוֹ הָרוּחַ הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת לְנוֹסֵס בַּדֶּגֶל.
דֶּגֶל שֶׁלֹּא יוּרַד לַחֲצִי הַתֹּרֶן, שֶׁלֹּא יִתְנוֹסֵס בְּפִתְחֵי מוֹעֲצוֹת שָׁוְא וְשֶׁקֶר.
דֶּגֶל אַרְיֵה, דֶּגֶל אוֹר, מִגְדַּלּוֹר הַמַּלְכוּת
זֹהַר הַתַּרְבּוּת,
קְדֻשַּׁת הַסִּפְרוּת.

 

 

 

“הספרות תתקדש, וגם הסופרים יתקדשו, יתרומם העולם להכיר את כחה הגדול והעדין של הספרות, הרמת היסוד הרוחני בעולם בכל עילויו. ילך האור ויפרוץ, התביעה האיתנה תתבע את שלה, התובעים הם נשמות רבות צמאות, נשמות מרגישות, מכירות בחכמת הפרצוף של המבטאים והסגנון את טומאת הרעיון שבסופרים רבים, שלא תכסה אותה כל מליצה מוסרית, כל הלבשה שירית, “עקוב הלב מכל ואנוש הוא”. רוח טומאה זה ככל רוח הטומאה בכלל עבור יעבור, יבטל מן העולם וכליל יחלוף והספרות תתקדש…” (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות התחיה, פרק לז)

שירה

מחזור שירים

גיורא פישר

 

 

משהו רע

 

 

מַשֶּׁהוּ רַע
קָרָה
מַשֶּׁהוּ רַע
קָרַע
הִצִּיב עוֹרֵב עַל גַּג בֵּיתִי
וְהוּא אוֹמֵר
שִׁירָה.

 

 

 

מֵרוֹם

 

 

בַּבֹּקֶר
אֲנִי מְנַשֵּׁק אֶת תְּמוּנָתְךָ,
מְבַקֵּשׁ סְלִיחָתְךָ
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ.
מֵרִים מִשְׁקוֹלוֹת
הָאוֹר הַכָּבֵד
לְפַלֵּס דֶּרֶךְ
לְעוֹד יוֹם.

 

 

 

לעצמנו

 

 

לָמָּה?
מִלְמַלְנוּ לְעַצְמֵנוּ.

לֹא צָעַקְנוּ
לֹא בִּקַּשְׁנוּ
בֵּין כֹּה וָכֹה
אֵין

מִי

 

 

 

זו הארץ

 

 

הִיא הִנִּיחָה כַּף יָדָהּ עַל יָדִי
וְאָמְרָה:
אַתָּה לֹא אָשֵׁם
וְאֵין עָלֶיךָ קְלָלָה

זוֹ הָאָרֶץ הַזֹּאת
וְהַנַּחְס.

 

 

 

זה לא החניכיים

 

 

חַכִּי שָׁלוֹש שָׁעוֹת וְהַשְׁקִי אוֹתוֹ הַרְבֵּה מַיִם
אָמַר הָרוֹפֵא הַמַּרְדִּים לְאִשְׁתִּי
לְאַחַר נִתּוּחַ הַחֲנִיכַיִם.

כָּךְ תִּתְפּוֹגֵג שְׂמִיכַת הַפּוּךְ
הַנַּרְקוֹטִית.

גַּם לְאַחַר שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת
לֹא הִסְכַּמְתִּי לִשְׁתּוֹת.

 

 

 

שכבות צבע (שיר על שיר ישן)

 

 

אמשיך

 

 

אֲנִי דַּף לָבָן
וַאֲנִי מַחְלִיט
בְּאֵילוּ צְבָעִים אֶשְׁתַּמֵּשׁ.
גַּם אִם דְּיוֹ יִשָּׁפֵךְ
וְכֶתֶם יָצִיף אֶת סִיבַי
אֶקְפֹּץ אֶגְרוֹפַי
וְאַמְשִׁיךְ לְהַחְלִיט:
אֲנִי דַּף לָבָן

 

 

אֲנִי לֹא זוֹכֵר
אִם “אַמְשִׁיךְ” נִכְתַּב מֵעַצְמוֹ
אוֹ שֶׁהִכְתַּבְתִּי אוֹתוֹ לְעַצְמִי,
הֶהָיָה זֶה לְאַחַר יֵאוּשׁ
אוֹ פֶּרֶץ שֶׁל תִּקְוָה?

הַיּוֹם הַדַּף נִרְאֶה
כְּמוֹ צִיּוּר שֶׁל גֶּ’קְסוֹן פּוֹלוֹק:
צְבָעִים שֶׁהוּטְחוּ, נָזְלוּ
נִמְרְחוּ וְכִסּוּ
וְלֹא בָּרוּר אִם מְדֻבָּר בְּקִשְׁקוּשׁ
אוֹ בְּמַשֶּׁהוּ יָפֶה.

וְאוּלַי, צָרִיךְ מָטוֹס
וּמְפַעְנֵחַ תַּצְלוּמֵי אֲוִיר
שֶׁיֹּאמַר לִי:
רְאֵה,

זֶה אַרְמוֹן!

הִנֵּה הַמִּטְבָּח,
הִנֵּה חֲדַר הַשֵּׁנָה
וְכָאן הָיָה
חֲדַר הַיְּלָדִים.

 

 

 

אמרות חכמה

 

 

“נהגתי לחפש כוח וביטחון מחוץ לעצמי, אבל הם נמצאים מבפנים”
אנה פרויד

“הליכתנו תהיה נוחה יותר כשעינינו מופנות קדימה, מאשר אם יוסבו לאחור”
ג’רום ק’ ג’רום

“אני לא חושבת על הסבל, אלא על היופי שעוד קיים”
אנה פראנק

“הסערות גורמות לאלונים להעמיק את שורשיהם”
ג’ורג’ הרברט

“אני דף לבן, ואני מחליט באילו צבעים אשתמש”
גיורא פישר

אַל תְּזַיְּנוּ לִי אֶת הַשֶּׂכֶל, בְּיִחוּד אַתָּה, גִּיּוֹרָא.
הַבֵּן שֶׁלְּךָ מֵת
וְאַתָּה אוֹמֵר שִׁירָה?

שירה

הוא והיא גוף אחד

יותם נאמן

 

בְּשַׁעַר בֵּית הַקְּבָרוֹת עוֹמֵד חַיָּל בְּמַדֵּי זַיִת וְתוֹהֶה.
עַל פִּשְׁרָן שֶׁל אֲבָנִים לְבָנוֹת וְכָרֵי דֶּשֶׁא יְרֻקִּים.
עוֹמֵד וְתוֹהֶה עַל אֲשֶׁר לְקָחוֹ בְּאִישׁוֹן לַיִל, בֵּינוֹת לְמִרְבְּצֵי אֲבָנִים וְכָרֵי עֵשֶׂב מְרֻבִּים וְהוֹבִילוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא דֶּרֶךְ, מְכַתֵּת רַגְלָיו בֵּין נֶשֶׁר לְצִפּוֹר וְתוֹהֶה עַל הֵיכָן וּלְאָן?
וְעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד עוֹמֵד לְפִתְחוֹ וְנִזְכַּר בְּלֵילוֹת מְרֻבִּים שֶׁצָּעַד בֵּינוֹתָם, מְלֻוֶּה בַּמַּשָּׂא הַכָּבֵד וְתִקְוָה לְזוּג אוֹרוֹת מֻאֲפָלִים בַּמִּפְגָּשׁ שֶׁבֵּין לָבָן לְשָׁחֹר.
וְנִזְכַּר בִּילֵל תַּנִּים שֶׁלִּוּוּהוּ בְּאַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה,
חִרְחוּר חֲזִירִים בְּאַשְׁמֹרֶת שְׁנִיָּה
וּנְבִיחַת כְּלָבִים בְּשָׁעָה שֶׁמְּסַפְּרִים זֶה לָזוֹ אִשָּׁה וּבַעֲלָהּ.
וְנִזְכַּר כִּי בְּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה סִפְּרוּ רַגְלָיו לְאַרְצוֹ, וְהָיוּ הוּא וְהִיא גּוּף אֶחָד וְתִקְוָה אַחַת.
וְזָכַר אֶת לֹבֶן הַסְּלָעִים לְמוּל הָרָקִיעַ הַשָּׁחֹר וְרַכּוּת הָעֲשָׂבִים לִמְרַאֲשׁוֹתֵיהֶם.
וּבְעָמְדוֹ לְפֶתַח בֵּית הַקְּבָרוֹת, הִבִּיט נִכְחוֹ וְחָשַׁב עַל אַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה זוֹ שֶׁבָּהּ תַּחַת כַּר שֶׁל אֶבֶן וּמַצַּע עֲשָׂבִים מְסַפְּרִים אָדָם וְאֶרֶץ זֶה לָזוֹ, וּבְאַהֲבָתָם נוֹלַדְנוּ אָנוּ – שֶׁאָנוּ קְצָת סֶלַע קָשֶׁה וּקְצָת עֵשֶׂב פָּשׁוּט.

שירה

שואה, זיכרון, עצמאות

עדן אביטבול

 

תודעה אחרת

 

שֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפוֹת צַמְתִּי
אֶת עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת בְּיָד וָשֵׁם.
שֵׁשׁ שָׁנִים לְבַדִּי וְשָׁנָה אַחַת
עִם וַיְסֶנְשְׁטֵרְן, שֶׁהַצִּינִיּוּת שֶׁלּוֹ עָמְדָה לִי
בִּסְתִירָה עַל עֶצֶם הֱיוֹתוֹ
נֶכֶד לְנִצּוֹלִים.

 

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי
שֶׁבָּרַחְתִּי לְתוֹדָעָה אַחֶרֶת, נִזְרַקְתִּי
עַל כֻּרְסָה כְּחֻלָּה.
בִּיט טֶכְנוֹ דָּפַק לִי בָּרַקּוֹת וְהִתְעַמְעֵם
לְתוֹךְ הַמִּסְדְּרוֹן הַפִּירָמִידִי שֶׁל הַמּוּזֵאוֹן הַהוּא.
הַפֶּה הַיָּבֵשׁ שֶׁלִּי צָמֵא לְמַיִם
אַךְ לֹא הָיוּ מַיִם
רִצְפַּת הַבֵּטוֹן נִסְדְּקָה תַּחְתַּי, הַתִּקְרָה
הַשְּׁפִּיצִית אִיְּמָה לִקְרֹס.
רָאִיתִי שְׁלוֹשָׁה סַדְרָנִים
מִתְמוֹטְטִים בָּזֶה אַחַר זֶה וּמִישֶׁהוּ
קָרָא לִי מִתּוֹךְ הַבִּיט.

 

כַּמָּה שֶׁנִּסִּיתִי
לֹא מָצָאתִי פֶּתַח מִלּוּט.

 

 

 

 

קוצים סגולים

 

קֻפָּאִית בְּשֵׂעָר צָבוּעַ חוֹמֶלֶת
בַּחֲנוּת הַמַּתָּנוֹת
עַל אֲגַרְטָל, עוֹטֶפֶת לִי אוֹתוֹ בְּעַמּוּד שַׁעַר
שֶׁל עִתּוֹן מַהֲדוּרַת אָסוֹן.
מִבַּעַד לַזְּכוּכִית אֲנִי קוֹרֵא
בֵּין הַקְּמָטִים כּוֹתֶרֶת רָאשִׁית:
לְאָן הָלַכְתָּ יֶלֶד שֶׁלִּי?

 

תַּדְלִיקוּ אֶת הָאוֹר
תַּדְלִיקוּ אֶת הָאוֹר
מְבַקֶּשֶׁת אֵם
בְּמִסְדְּרוֹן הַמָּוֶת הַחִוֵּר.
אָמָּנִית רוּחַ מְהַדֶּסֶת עַל עֲקֵבִים
מוֹחָה לָהּ דִּמְעָה-מוֹרַחַת-אִפּוּר
וּמְלַטֶּפֶת:
יַדְלִיקוּ יָפָה שֶׁלִּי
יַדְלִיקוּ

 

הָאָנַרְכִיסְט שֶׁרִסֵּס בִּתְעָלַת הַיַּרְקוֹן
אֲרוֹנוֹת קְבוּרָה עֲטוּפִים בַּדֶּגֶל הַפַלַסְטִינִי
הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם כִּפּוּר
לִמְחֹק עֲווֹנוֹת יְצִירָה.

 

בְּמַעֲלֵה הָהָר הַמִּתְעַטֵּף קַיִץ
חוֹתְכִים אוֹתִי קוֹצִים סְגֻלִּים.

 

 

 

 

הנה באו ימים

 

“אוֹ שִׁלְפֵי-שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ
וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם” (לאה גולדברג)

 

הַאֻמְנָם
הִנֵּה בָּאוּ יָמִים בִּסְלִידָה
מִמִּטְפַּחַת קְשׁוּרָה לְרֹאשׁ נְמֵרָה
יָמִים בָּהֶם הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד.

 

לְאִמִּי שֶׁמְּכַסָּה רֹאשָׁהּ
וּמַזִּילָה דִּמְעָה כְּשֶׁאֶלֶן פֵּרְסוֹנְס שָׁר:
I am the eye in the sky
looking at you
I can read your mind

 

לַאֲהוּבָתִי שֶׁמְּכַסָּה רֹאשָׁהּ
וְכָל יֹפִי הַבְּרִיאָה כּוֹרֵעַ לָהּ בֶּרֶךְ.
שָׁרָה שִׁירַת נָשִׁים:
כְּשֶׁזֶּה עָמֹק עוֹצֵר כָּל הָעוֹלָם
וְאַתְּ קוֹטֶפֶת כּוֹכָבִים
כְּשֶׁזֶּה עָמֹק

 

עָמֹק

 

תַּעֲלֶה הַמִּשְׁוָאָה!
בֵּין דֻּגְמָנִית מִשְׁתַּמֶּטֶת לְבֵין מִיס שָׁבִיס
וּלְתִפְאֶרֶת מְדִינַת הַכֹּל שָׁפִיט.

שירה

סבא אומר תאכל

ינקי שפט

סַבָּא אוֹמֵר:
תֹּאכַל זִסָּלֶ’ה, תֹּאכַל אֱגוֹזִים. אֱגוֹזִים זֶה בַּרְזֶל
שָׁם הָיִיתִי פָּחוֹת מִסְּנָאִי אֵרוֹפֵּאִי אָפֹר
שָׁם אֱגוֹז מְתֻלָּע הָיָה מַשְׂאַת נֶפֶשׁ בַּקֹּר
אָח, בַּרְזֶל! טוֹב, בַּרְזֶל לֹא הָיָה שָׁם חָסֵר
גַּם חִנּוּךְ יְהוּדִי מְעֻדָּן לֹא הִסְפִּיק לִי שֶׁלֹּא לְהַרְטִיב אֶת מַדֵּי הָאָסִיר.
סַבָּא אוֹמֵר:
תֹּאכַל זִסָּלֶ’ה, תֹּאכַל לִיצִ’י. לִיצִ’י זֶה חֹם
הָעֵץ שֶׁשָּׁתַלְתִּי לְךָ וְהִקַּפְתִּי בְּרֶשֶׁת מַחְסוֹם
שָׁם גַּם לַיְלָה אֶחָד לֹא יִשְׂרֹד. זֶה אֵינֶנּוּ אֱגוֹז
זֶה מָתוֹק וְזֶה רַךְ וּבִפְנִים הַגַּלְעִין מִתְפַּנֵּק.
יוֹם יוֹמַיִם בַּתֵּל, הוּא הָיָה מִתְפּוֹגֵג.
סַבָּא אוֹמֵר:
כְּמוֹ קְלִפּוֹת נִשְׁאֲרוּ אַחְיוֹתַי וְרֵיחָן הַמָּתוֹק כְּבָר נִשְׁכַּח לִפְעָמִים
כְּמוֹ בּוּל עֵץ מִטַּלְטֵל לוֹ אָחִי בַּנָּהָר וְנֶחְבַּט בְּרֹאשׁוֹ בִּסְלָעִים.
וְגִדְמֵי אֱגוֹזִים עַתִּיקִים וּנְסוֹרֶת.

שירה

מולדת קרוחה

ליאור ויינשטיין

 

א.

 

טִפַּת מַיִם גּוֹלֶשֶׁת מְעַנְּנֵי הַכְּאֵב
לְלֹא מוֹצָא מִשְׁתַּפֶּכֶת, אֲבֵלָה, עוֹרָה דּוֹאֵב

 

הָעֲרָפֶל הַשּׂוֹרֵר מְחַפֵּשׂ חֶבְרָה
הָרֵיקָנוּת כְּבָר מְמַלֵּאת, בַּיַּעַר הָאוֹר נִגְרָע

 

הַשֶּׁלֶג הוּא תּוֹדָעָה קָרָה, זוֹעֶמֶת
הַיֵטִי הוּא יֵצֶר נָקַם שֶׁל הָמֵת

 

הַקָּרָה מַפְשִׁיטָה הָעֵצִים
מִמַּלְבּוּשׁ-תֹּם, מַבְלִיטָה הַקּוֹצִים

 

הֶהָרִים הָרָמִים מִתְקָרְחִים
מְחַרְחֲרִים בָּרַעֲמָה, הֵם אֵינָם שׁוֹכְחִים

 

ב.

 

הַנְּטִיפִים מְמָרְרִים, טִפִּין-טִפִּין
לְלֹא דַּי, טִפַּת דָּם, בִּזְעֵיר אַנְפִּין

 

מְזַמֶּנֶת אֶת הֲבַּאבָּה יַגָה
שֶׁתִּתְאָרֵחַ בַּמַּחֲנוֹת, מִן הַצְּרִיף סָבַל נָגַהּ

 

סְבַארוֹג הָאֵבֶל מֵאִיר עֲיָרָה
נִדְמֶה לְמַדְלִיק עַד, מַזְהִיר מִן הָרַע

 

פֶּרוּן מַבְרִיק וּמַרְעִים, מְאַיֵּם בְּקָלוֹן
מַדְמִיעַ וּמְעַוּוֹת אֶת עֲצֵי הָאַלּוֹן

 

סְטרִיבּוֹג מְנַשֵּׁב אֵפֶר בַּכְּרַךְ שֶׁשּׁוֹכֵךְ
מַצְלִיף בָּאֲוִיר הָרֵיק, מַזְהִיר אֶת הַיָּרֵחַ

 

וְהַכְּרַךְ נִרְדָּם, שָׁכַח אֶת מַרְצְפוֹתָיו
וְהַקֶּצֶף גֵּאֶה, וְדָעַךְ, הַיּוֹם רַק תַּיָּרִים לְמַרְגְּלוֹתָיו.

שירה

אלף בית של סבא

ליאור ויינשטיין

 

כְּתָבְךָ מְיַצֵּג אוֹתְךָ, בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת
וּבוֹטְחוֹת אַתָּה מְשַׂרְטֵט
כֹּל אוֹת וְכָל פְּסִיק נִמְרָחוֹת עַל גְּדוֹת
הַדַּפִּים, מְצַיֵּר קַוִּים לִדְמוּתְךָ, מְסַתֵּת

 

מְרִיחַת הַדְּיוֹ נִדְמֵית לִמְצַוַּחַת
אֶת קוֹרוֹת יַלְדוּת מִתְיַשֶּׁנֶת
כָּל חֲרִיקַת הָעוֹפֶרֶת שׁוֹפֶכֶת אִבְחַתְּ
סַכִּין, מְהִירוּת בְּרִיחָה, שְׂחוֹק תִּינוֹק חוֹנֵט

 

וְנִדְמֶה לְנוֹצֵר בְּכָל לְחִיצָה
כְּמַכְבֵּשׁ אָפֹר כְּקַלִיעַ עַל הָדַף
נוֹצֵר כְּחָלוֹם הַמַּעֲכִיר יְקִיצָה
פֶּה מִתְעוֹרֵר, עַפְעַף נִדָּף

 

קוֹלְךָ הֶעָמֹק מַקְרִיא כָּל מִילָה
כָּל הֲבָרָה בְּרֹךְ
כָּל אוֹת בְּעֶדְנָה נָעֲלָה
כָּל הֶגֶה נִצְמָד לַחֵךְ, כָּל הֶגֶה אָרֹךְ

 

וּבְבִרְכָתְךָ, ה-נ
נֶאֱבֶקֶת, נֶחְרֶדֶת, נוֹפֶלֶת
בֵּין הַשִּׁיטִין, מִתְבַּלֶּטֶת, מְאַבֶּדֶת כִּוּוּן
כְּיַלְדוּת לְלֹא אָב, כּוֹאֶבֶת, חַדָּה, כַּבֶּלֶט

 

ה-צ שֶׁלְּךָ מִצְטַעֶקֶת, מִצְטַוַּחַת
מִצְטַלְצֶלֶת, כִּצְלִיל עוֹלֵל שֶׁנִּשְׁחָט.

שירה

במלתחות הנשים ביד אליהו

סיגלית בנאי

 

בְּמֶלְתְּחוֹת הַנָּשִׁים בַּבְּרֵכָה בְּיַד אֱלִיָּהוּ

אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּיוֹם הַשּׁוֹאָה

בְּבֵית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי

הִכְנִיסוּ אֶת כֻּלָּנוּ לְאוּלַם הַהִתְעַמְּלוּת

יָשַׁבְנוּ צְפוּפִים עַל הָרִצְפָּה

יִצְחָק הַמְּנַהֵל גִּלְגֵּל אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה הַגְּדוֹלָה

וְלָחַץ עַל כַּפְתּוֹר הַהַפְעָלָה

גּוּפוֹת עֵירֻמִּים שֶׁל נָשִׁים שְׁדוּפוֹת

רִצְּדוּ עַל הַמָּסַךְ בְּשָׁחֹר לָבָן

שָׁדַיִם שְׁקוּעִים, בְּטָנִים, עֶרְווֹת

עֲרֵמוֹת מִשְׁקָפַיִם, שִׁנַּיִם, נַעֲלַיִם

אֲנִי מַבְחִינָה בַּבְּלִיטָה בַּמִּכְנָסַיִם

שֶׁל אֹהַד פּוֹלֶּס מִכִּתָּה ז’

גּוּשׁ חָמוּץ מְטַפֵּס בִּגְרוֹנִי

רַגְלַיִם רָזוֹת, גִּדְרוֹת תַּיִל

סִילוֹן יָרֹק שֶׁל קִיא

עוֹלֶה וְנִפְלָט מִתּוֹךְ פִּי

דָּרַכְתִּי עַל יָדַיִם וְרַגְלַיִם שֶׁל יְלָדִים

כָּל הַדֶּרֶךְ לַשֵּׁרוּתִים

בַּמִּקְלָחוֹת

שָׁלֹשׁ נָשִׂים מְבֻגָּרוֹת

מְדַבְּרוֹת בְּרוּסִית וּמְסַבְּנוֹת

מַפְּלֵי בָּשָׂר לָבַן וְרַךְ

אֲנִי סוֹגֶרֶת אֶת דֶּלֶת הַתָּא

וּפוֹתַחַת אֶת הַבֶּרֶז

שירה

פתאום בבוקר יום השואה

סיגלית בנאי

 

פִּתְאוֹם בְּבֹקֶר יוֹם הַשּׁוֹאָה

רֶגַע לִפְנֵי הַצְּפִירָה

יִצְחַק שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמוֹ לְצַח

הִרְגִּישׁ צֹרֶךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין

הוּא הוֹצִיא אוֹתָם מֵהָאָרוֹן הַגָּבֹהַּ

מֵאֲחוֹרֵי הַמַּדִּים הַמְּקֻפָּלִים

הָאֶצְבָּעוֹת כְּמוֹ זָכְרוּ מֵעַצְמָן אֶת הַקְּשָׁרִים

וְהַפֶּה אֶת הַמִּלִּים

שְׁנֵי בָּנָיו הֵצִיצוּ בּוֹ מֵחַדְרָם

בְּגוּפִיּוֹת וְתַחְתּוֹנִים

עָטוּף בְּטַלִּית עוֹמֵד בַּמִּסְדְּרוֹן וּמִתְפַּלֵּל

מוּלוּ בַּסָּלוֹן עַל קַנְבָס

מְשׁוּחָה הַמִּלָּה  י ה ו ה

מִתַּחְתֶּיהָ בַּרְקוֹד

אָבַל הוּא כְּבָר לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁזֶּה מֻתַּג זוֹל

אוֹ מוּצָר צְרִיכָה

הָאוֹתִיּוֹת נֵעוֹרוּ בְּמִצְחוֹ, עַל זְרוֹעוֹ, בְּעוֹרְקָיו

הִתְאַחֲדוּ עִם מִשְׂחָק הַמִּלְחָמָה

עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב שֶׁל יְלָדָיו

עִם הַסִּדּוּר שֶׁכָּתוּב עָלָיו בִּכְתַב יָד מֻקְפָּד

לְיִצְחָק בְּנִי בְּאַהֲבָה לְבַר הַמִּצְוָה

עִם הָאַחִים שֶׁל סָבָּא יָנְקוֹ שֶׁהָפְכוּ לְעָשָׁן

עִם שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה עַל צַלָּחוֹת הַפּוֹרְצֵלָן

עִם הַשְּׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ

כְּשֶׁהַכֹּל עָצַר מִלֶּכֶת

וְהָפַךְ לְאֶחָד

שירה

אברהם

איתי עקירב

בְּכֹרַח הֱיוֹתִי קִבַּלְתִּי אֶת תּוֹרַת אַבְרָהָם

תּוֹרַת אָבִי וְסָבִי

תּוֹרַת אָבוֹת וַעֲווֹנוֹת.

הַשָּׁמַיִם וְהַקַּאדִי שׁוֹפְטִים אוֹתִי עַל

זֶהוּתִי עַל מְקוֹרוֹת הַדָּם שֶׁבְּעוֹרְקַי בָּתֵּי דְּפוּס

מְכוֹנְנִים לִי אֲרוֹן קְבוּרָה

הַנְּיוּ-יוֹרְק טַיְמְס דֶר שְׁטִירְמֶר

הַפָּלֶסְטַיְן רִיוְיוּ וְהַגַּרְדִיָּאן חוֹרְצִים דִּינִי בִּדְיוֹ שֵׁנִי

בְּמָסַכֵּי עָשָׁן וְדָם כָּחֹל אַל גַ’זִירָא וּמַנַאר

הַסִּי.אֵן.אֵן וְהַבִּי.בִּי.סִי חוֹשְׂפִים אֶת מַעֲשֵׂה יָדַי

צִבְאוֹת עוֹלָם מְתַכְנְנִים הֶרֶס

בֵּית אִמִּי.

רוֹדְפִים אוֹתִי וְאֶת אֱמוּנָתִי בְּכָל סִמְטַת רְחוֹב

רוֹדֵף אוֹתִי אֱלוֹהַי הַצַּר

בַּסִּפְרִיָּה הַצִּבּוּרִית בְּפַרְוְרֵי בֶּרְלִין

בַּחֲדַר הַיְּשִׁיבָה וְהַתַּלְמוּד

בְּקִרְיַת מֹשֶׁה, בְּבָתֵּי הַקָּפֶה בְּסִמְטְאוֹת מַארְסֵי

בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט הַכָּשֵׁר בְּלוֹס אַנְגֵלֶ’ס בְּגֶסְטְהָאוּס בְּוָרָנָסִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּקְוִינְס

בְּמִשְׁתָּנָה בְּקַמְדֶן טָאוּן בְּבֵית הָאָבוֹת בְּמַיְדָנֶק עַל אַדְמַת כַּרְבַּלַא הַקְּדוֹשָׁה, רוֹדְפִים אוֹתִי הָרַבָּנִים

וְהַכְּמָרִים הַשְּׁחֹרִים הַנְּבִיאִים פְּקִידוֹת הַמִּלּוּאִים פּוֹשְׁעֵי וַחֲסִידֵי אֻמַּת עוֹלָם.

סוֹחֲרֵי סַמִּים בְּמִדְיָן עוֹמְדִים יְתוֹמִים בְּקֶרֶן רְחוֹב

מְבַקְּשִׁים לִמְכֹּר לִי בְּרִית חֲדָשָׁה

זוֹנוֹת אוֹכְלוֹת אוֹתִי עִם הָעֵינַיִם אֶת הָאַרְנָק עַל חוֹף הַיָּם בְּפָּטָאיָה.

פְּעִילֵי שְׂמֹאל אֵירוֹפֵּאִים מְעֻנָּבִים קוֹרְאִים לִי לַחְדֹּל

מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת קוֹרְאִים לִי

לָבוֹא, הָאִמָּא בְּמַחְסוֹם עֲטָרוֹת שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי בִּשְׂפַת אִמִּי “וֵינוֹ אִבְּנִי, וֵינוֹ?”

אַרְצוֹת הַמִּזְרָח וְהַדָּרוֹם

מְסַפְּקִים אֶת מְבֻקָּשִׁי, מִין וַהֲזָיוֹת אֵין בִּי עוֹד.

רַק נְשִׁימָה יְרִיָּה בּוֹדֶדֶת נִפְלֶטֶת אֶל שְׁנָתִי בָּאָה בְּיִצְחָק

וְקוֹלוֹ הַדַּק שֶׁל קוֹבִּי הַמַּפְקָ”צ מַזְכִּיר שֶׁאֲנִי עֲדַיִן עַל מַדֵּי ב’

שְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְאַחַר הַשִּׁחְרוּר.

מֵחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים, מִגַּגּוֹת הַבִּנְיָנִים, מִמִּרְפֶּסֶת הַדִּירָה הַשְּׂכוּרָה

בָּהּ יָכֹלְתִּי לָשׁוּב עִם שַׁחַר לְאָבִי-

הַתְּפִלִּין — רָאִיתִי אֶת תַּהֲלוּכַת יוֹם שִׁשִּׁי הַטּוֹב בִּסְטְרַטְפוֹרְד – פַּרְוָר לוֹנְדּוֹנִי שָׁקוּף.

וּבְעוֹד אֲנִי מַמְתִּין בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס הֶהָרָה

בְּדַרְכִּי אֶל נִפְלְאוֹת הַמֶּלַח – הַכֹּלְבּוֹ הַגָּדוֹל בּוֹ עָבַדְתִּי

אִישׁ עֲבֹת זָקָן שֶׁעָטָה בַּד לָבָן לְגוּפוֹ

נֶעֱמַד בְּסָמוּךְ אֵלַי וְשָׁאַל:

“רָצַחְתָּ פַּעַם מִישֶׁהוּ?”

שירה

כתום

אלחי סלומון

 

1

 

לוּלְיָנִים אָנוּ,
הָאָרֶץ לָנוּ קִרְקָס.
עוֹלִים בַּגֶּבַע
יוֹרְדִים בַּגֶּבַע
סֵפֶר תּוֹרָה לָנוּ, פַּעֲמוֹנִים וְנִצְנוּצִים
יֵשׁ לָנוּ צְבָעִים מְיֻחָדִים בַּחֻלְצוֹת
כְּתֻמִּים
אֲנַחְנוּ נְעָרוֹת רַכּוֹת
וְאַחַר כָּךְ
תִּינוֹקוֹת קוֹפְצוֹת מֵאִתָּנוּ בַּמִּנְשָׂאוֹת
נְעָרֵינוּ וּגְבָרֵינוּ
רוֹצְצִים וּמְיַחֲלִים
בֵּין טְרָשִׁים וְתַרְשִׁישִׁים
סְלָעֵינוּ עַל רָאשֵׁינוּ

 

 

2

 

מִיְּהוּדָה, מִיהוּדָה וּמִשּׁוֹמְרוֹן,
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
זוֹרְקִים עָלֵינוּ אַלּוֹת וְאֶמְצָעִים
לְפִזּוּר הַפְגָּנוֹת
יֵשׁ לָנוּ מַצְלֵמוֹת וּמְכוֹנִיּוֹת עִם מַכְשִׁירֵי קֶשֶׁר
הָאַנְטֵנוֹת שֶׁלָּנוּ מְסֻדָּרוֹת
עִם סְרָטִים
כְּתֻמִּים
וְיֵשׁ לָנוּ מַפּוֹת
אָנוּ
הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ
בֹּאֲכָה אֶל הַגָּדֵר
אֶל הַהֲרִיסוֹת הַמְּחֻנְטְרָשׁוֹת
שֶׁל הַבָּתִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁל גִּדְמֵי בֵּטוֹן וְאָלוּמִינְיוּם
כְּתָמִים אֲפֹרִים
בַּשֶּׁמֶשׁ הַמְּפֻיַּחַת שֶׁל עַזָּה

 

 

3

 

יֵאוּשׁ הָיָה לָקוּם שָׁם,
יֵאוּשׁ הָיָה לִבְנוֹת שָׁם,
הַמַּעֲרָב וְתַרְבּוּתוֹ וְכָל הַחֲתִיכִים
בְּבָתֵּי הַקָּפֶה.

אֲנַחְנוּ
הַפָּתֵטִיִּים
בְּשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל
הָעוֹלָמִי, הַיָּם-תִּיכוֹנִי
אֲנִי
שֶׁהַשּׁוֹטְרִים עוֹלִים עָלַי בְּיַם תְּכֵלֶת מַדֵּיהֶם
הָרֹק שֶׁלִּי מַקְצִיף עִם הֶעָפָר
הַשְּׂפָתַיִם לוֹחֲכוֹת עָפָר
אֵין לִי יְכֹלֶת לַהֲדֹף
גַּם
הָאֲדָמָה סוֹטֶרֶת לִי

 

 

 

 

 

 

פורסם בספר “קטיפא קומי”, הוצאת הקיבוץ המאוחד התש”ף

שירה

טלי כהן שבתאי

אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֶרֶת שֶׁל אֲסוֹצִיאַצְיוֹת
הַשִּׁירָה שֶׁלִּי עוֹבֶרֶת כָּמָּה שְׁלַבִּים
בִּשְׂכַלְתָּנוּת
אַחֲרֵי הָ רֶגֶשׁ

אֲנַחְנוּ כָּמָּה יָמִים טֶרֶם
הַבְּחִירוֹת לַמֶּמְשָׁלָה;
נִרְאֶה כִּי
אֱלוֹהִים הוּא סְפִּין תִּקְשָׁרְתִּי
בָּעִנְיָין
הַזֶּה
בֵּין מֶמְשָׁלָה חִילּוֹנִית לְ
מֶמְשָׁלָה מְשִׁיחִית.

לִשְׁמוֹר עַל הַצִּבְיוֹן הַיְּהוּדִי
וּבַד בְּבַד לְאַפְשֵׁר
פְּלוּרָלִיזְם
זוֹהִי אִידֵיאָה אוֹפְּצְיוֹנָלִית
אַךְ לֹא מַמָּשִׁית

אִם אֶפְשָׁר אָז
נַגִּיעַ לְ
“אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ”, מִי יוֹדֵעַ.

אֵין כַּוָּנָתִי לְהַלְעִיג עַל מְּדִינָה נָכְרִית
כְּבַמִּקְרָא הַמַּלְעִיגָה אֶת הַמִּצְרִים
שֶׁ אֵינָם
זוֹכִים לְקַבֵּל
מִמֵּי הַגְּשָׁמִים הַיּוֹרְדִים בְּאַדְמַת יִשְׂרָאֵל
וּבְ
נוֹסָף שִׁיטַת הַהַשְׁקָיָה
שֶׁל הַמִּצְרִים
דּוֹמָה לְהַטָּלַת שֶׁתֶן.
אָנוֹכִי מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּפָסוּק זֶה כְּאָלֶגוֹרְיָה

וּכְחִבָּה
אֲנִי רוֹחֶשֶׁת לִמְדִינוֹת זָרוֹת כְּמוֹ
לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים
עַל פְּנֵי מְקוֹמִיִּים בְּיִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר נִיתַּן לְיִשְׂרָאֵל שֵׁם זֶה
הַ מּוֹפִיעַ בַּתָּנָ”ךְ מֵעַל לְ אַלְפַּיִים פְּעָמִים
עַל פְּנֵי
שֵׁמוֹת אֲחֵרִים
בְּלִי לִיצוֹר בְּעָיוֹת קָשׁוֹת לְזֶהוּתָם שֶׁל אֶזְרָחִים לֹא יְהוּדִים.

אֲנִי מְהַרְהֶרֶת טֶרֶם הַבְּחִירוֹת בְּמַתָּן הַשֵּׁם הַזֶּה לַמְּדִינָה כְּדֵי לִשְׁמוֹר עַל נֵיטְרַאלִיּוּת
וּבְלִי לְהִתְחַיֵּיב לְאִידֵאוֹלוֹגְיָה אוֹ לִמְצִיאוּת פּוֹלִיטִית מְסֻיֶּמֶת.

אַךְ מְדִינַת יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל רְחוֹקָה מִלִּהְיוֹת
נֵיטְרָלִית
עִם שָׁלוֹשׁ דָּתוֹת שֶׁעוֹשׂוֹת זוּג אוֹ פֶּרֶט
עַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְרָט
וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל

כַּאֲשֶׁר בִּתְפִלַּת שֶׁבַע הַיְּהוּדִים
הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהִכְרִיזוּ “אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים”,
וְהַנַּצְרוּת וְהָאִיסְלָאם טָעֲנוּ כִּי הֵן הַמַּחֲלִיפוֹת שֶׁל הַיַּהֲדוּת
כְּעַם נִבְחָר לְיִשְׂרָאֵל
אִי אֶפְשָׁר כָּכָה לְהַגִּיעַ לִפְשָׁרָה אוֹ לְקִמְעָה שֶׁל מַשָּׂא וּמַתָּן

אַף פַּעַם לֹא נַגִּיעַ לְאִמְרַת ‘שָׁלוֹם’.
אַךְ כָּרֶגַע בְּשֶׁבַע בַּבֹּקֶר הַשָּׁכֵן הַמּוֹשִׁיב
אֶת יְלָדָיו בָּעֲגָלָה לַגַּן בְּפָלַסְטִין
אוֹמֵר לִי מַהִי יִ
שְׁרָאֵל הַיּוֹם
מִכָּל פַּרְשָׁנוּת אַחֶרֶת.

שירה

בחירות 2020

ניקולא יוזגוף אורבך

בְּבוֹאוֹ לְפָנֶיהָ עָרֹם, כְּבִימֵי נְעוּרָיו,
חָשַׂף בְּרַהַב כָּל מַהֲלָכָיו
כָּל תַּחְבּוּלוֹתָיו הַנּוֹשָׁנוֹת וּמִקְסָמָיו,
אַךְ בְּעֵינֶיהָ הָיָה הָאֲרִי כְּאַרְנָב
וְהָאֱמֶת כְּמִכְזָב.

וַיְהִי בִּרְאוֹתָהּ רִפְיוֹנוֹ, נָפוּל וְאַכְזָב
בַּל תָּבִין עַל שׁוּם מָה יִדָּהֲמוּ עֵינָיו
עֵת לִימִינָהּ מְזֻיָּנִים בְּאוֹן מְשֻׁלְהָב
שׁוֹמְרֶיהָ וּמְגִנֵּי גְּבוּלוֹתֶיהָ מִפָּנָיו.

הֵן יוֹדַעַת הִיא שֶׁרוֹפֵס לוֹ
וְכָל אֵימַת שֶׁזּוֹכֶרֶת חֶסֶד עֲלוּמָיו
כּוֹשֵׁל לוֹ וְנוֹפֵל לוֹ בְּסַעֲרַת הַקְּרָב.

בְּבַקְּשָׁהּ מִמֶּנּוּ לָסוּר מִמִּנְהָגָיו
בְּטֶרֶם שׁוֹב תָּשׁוּב לִזְרוֹעוֹתָיו
קָצַף וְהֶאֱשִׁימָהּ בְּכָל עַוְלוֹתָיו
בְּהַעֲדָפַת כּוֹחַ עַל שִׂיחוֹתָיו
וּכְבָר נִשְׁבַּע לִנְדֹּד לְחֵיק אַחֶרֶת
שֶׁאֵינָהּ סוֹרֶרֶת וְנִלְחֶמֶת, אֶלָּא קַשּׁוּבָה וּמְדַבֶּרֶת.
אַךְ אוֹיָה, כְּבָר שָׁנִים שֶׁהוּא נוֹתַר בַּבַּיִת עָזוּב וּמְיַחֵל
עוֹרֵג לְקִרְבָתָהּ, וּבִשְׁמָהּ מַרְבֶּה לְהִתְנַצֵּל וּלְהִתְפַּתֵּל יַעַן כִּי
מִתְמַסֶּרֶת תְּכוּפוֹת לְאוֹהֲבֶיהָ, בֵּינוֹת שָׁדֶיהָ לְהִתְנַחֵל.

שירה

בבית הכנסת של עזרא

אדם צחי

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל עֶזְרָא

לֹא יָדְעוּ לְהַגִּיד מַבַּע פֶּרְפוֹרְמָטִיבִי

אֲבָל חָכָם אַרְיֵה שֶׁהָיָה גָּאוֹן גָּדוֹל וּמְשֻׁגָּע גָּדוֹל

הָיָה צוֹעֵק בְּעַל פֶּה כְּמוֹ כִּשּׁוּף

סֻלִימַאן, מוּצַאפִי, מוּסַאיוֹף.

הַמִּלִּים רָדְפוּ אַחַת אַחֲרֵי הַזָּנָב שֶׁל הַשְּׁנִיָּה

בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל תַּאֲרִיכִים מְדֻיָּקִים שֶׁל נוֹלָדִים וּמֵתִים,

כְּשֶׁחָכָם אַרְיֵה מַגִּישׁ לָנוּ זִכְרוֹנוֹת מְאֻבָּקִים

שֶׁל יֶלֶד שֶׁהִתְאַהֵב

פַּעַם אַחַת

בַּתּוֹרָה

וְלִבּוֹ נִשְׁבַּר.

מָה זֶה פֶּרְפוֹרְמֵנְס לֹא יָדַעְנוּ,

אֲבָל יְלָדִים לְיַד הַתֵּבָה הֵרִימוּ רֶגֶל עַל רֶגֶל

וּכְשֶׁחָכָם כֹּהֵן (שֶׁבָּאַזְכָּרוֹת קִבֵּל רִאשׁוֹן מְזוֹנוֹת וְהָעֵץ, אֲדָמָה וְשֶׁהַכֹּל)

הָיָה נוֹהֵם בְּגַבּוֹת קְמוּטוֹת

הָיוּ שָׁבוֹת רַגְלֵיהֶם לִמְקוֹמָן כִּבְאֹרַח נֵס.

 

לֹא דִּבְּרוּ עַל מוֹת הַמְּחַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל עֶזְרָא,

אֲבָל חָכָם צְפַנְיָה הַזָּקֵן מְאוֹד (שֶׁרָאָה אוֹתִי פַּעַם נִרְדָּם עַל הַשֻּׁלְחָן בַּחוּץ

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר שֶׁל תִּקּוּן שָׁבוּעוֹת, וְאָמַר לִי בְּק’ עִירָאקִית

שֶׁעַד הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ לְגַלְגֵּל בְּעֹמֶק הַחֵךְ:

קוּם)

מֵת מִכָּל בְּחִינָה שֶׁהִיא

עַל אַף שֶׁכָּל יוֹם אַחֲרֵי עַרְבִית

הָיִינוּ אֲנִי וְיִנּוֹן לוֹקְחִים אוֹתוֹ הַבַּיְתָה

שֶׁלֹּא יָמוּת לְבַד בַּדֶּרֶךְ.

לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק, הָיִינוּ קוֹרְאִים,

עַל אַף שֶׁשִּׁמְעוֹן הַסַּיָּד (שֶׁאָהַבְנוּ כִּי כְּשֶׁעָלָה חַזָּן הִתְפַּלֵּל מַהֵר וְצָחַק הַרְבֵּה) בַּקַּדִּישׁ הָיָה קוֹרֵא לְנָעִים (שֶׁיָּדַעְנוּ שֶׁהוּא אָח שֶׁל הָרַב עוֹבַדְיָה אֲבָל נִרְאָה כְּמוֹ סְתָם אִישׁ זָקֵן) שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בַּאֲרִיכוּת מֻפְלֶגֶת (וְעַד שֶׁהָיָה מַגִּיעַ בְּשַׁחֲרִית שֶׁל שַׁבָּת לְ”הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים” הָיִינוּ דָּוִד וַאֲנִי נִרְדָּמִים, מִתְחַבְּאִים עַל הַסַּפְסָל שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַתֵּבָה): “בַּעֲגָלָא וּבִשְׁנֵי סוּסִים יִקְּחוּ אֶת נָעִים לְהַר הַזֵּיתִים”, וּבֶאֱמֶת, יוֹם אֶחָד מֵת נָעִים וְלֹא יָדַעְתִּי אַיֵּה מְקוֹם קְבוּרָתוֹ, אִם בְּהַר הַזֵּיתִים אוֹ בְּהַר הַמְּנוּחוֹת

 

מָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל עֶזְרָא וּלְדִיסְקוּרְס עַל הַבָּזוּי,

מִלְּבַד שֶׁהָיָה בֵּית הַשִּׁמּוּשׁ נָעוּל עַל בְּרִיחַ,

שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד יִכָּנֵס כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ,

וְהַמַּפְתֵּחַ הָיָה תָּלוּי כְּמוֹ פּוֹשֵׁעַ

עַל זִיז בַּכְּנִיסָה מִתַּחַת הַמְּזוּזָה

וְאֵלָיו שָׁב רַק לְאַחַר שֶׁמִּי שֶׁנִּפְנָה לִצְרָכָיו נָטַל אֶת יָדָיו

וּמַנְעוּל הִתְקִין חָכָם עֶזְרָא גַּם עַל הַמְּקָרֵר,

שֶׁלֹּא נִשְׁתֶּה חָלִילָה אֶת הַמִּיץ הַמְּאָרֵר

וְיָבוֹא בְּבִטְנֵנוּ וְיַצְבֶּה בֶּטֶן

 

גַּם עַל שִׁיבַת הַמֻּדְחָק לֹא דִּבְּרוּ,

אֶלָּא שֶׁהַמֵּתִים נִכְתְּבוּ בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת

מִתַּחַת לַמְּנוֹרוֹת וְלַפְלוּאוֹרוֹסֶנְטִים

(שֶׁשָּׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר לָמַדְתִּי מִפִּיהָ שֶׁל מוֹרָה לְקוֹלְנוֹעַ, שֶׁצִּבְעָם אֵינוֹ לָבָן כִּי אִם יְרַקְרַק,

כְּשֶׁל רוּחַ רְפָאִים, וּכְשֶׁמְּצַלְּמִים אוֹתָם בְּמַצְלֵמַת וִידֵאוֹ רוֹאִים הֵיטֵב)

אֶחָד מֵהֶם, מֵעַל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, הָיָה אֱלִיעֶזֶר פַּאפּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁהָיָה הַסַּבָּא שֶׁל אִמָּא שֶׁלָּנוּ

שֶׁלָּנוּ לִפְנֵי שֶׁפָּרְשָׂה כְּנָפַיִם,

שֶׁהֵקִים אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לִידֵי נָעִים אָח שֶׁל הָרַב עוֹבַדְיָה

שֶׁהוֹרִישׁ אוֹתוֹ לְיָדָיו שֶׁל חָכָם עֶזְרָא שֶׁהָיָה שׁוֹאֵל אוֹתִי הֵיכָן כָּתוּב הַכֹּל וְלֹא יָדַעְתִּי

לֹא הָיוּ גִּלְיוֹנוֹת צִיּוּנִים וּוְעָדוֹת לִתְאָרִים מִתְקַדְּמִים

אֲבָל הָיָה שׁוֹאֵל אוֹתִי לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם בְּכָל שִׁעוּר

בְּבֶן אִישׁ חַי וּבְעֵין יַעֲקֹב וּבְחֻמָּשׁ:

אֵיפֹה כָּתוּב, תַּגִּיד נוּ, אֵיפֹה עוֹד זֶה כָּתוּב.

וְהָיִיתִי שׁוֹתֵק כִּי לֹא יָדַעְתִּי כְּלוּם.

וְהַבֵּן שֶׁל חָכָם עֶזְרָא הָיָה מְחַיֵּךְ תָּמִיד וְיוֹדֵעַ,

וְעֶזְרָא הָיָה מְחַיֵּךְ וְאוֹמֵר לוֹ: דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.

 

וּפַעַם אַחַת בְּשָׁנָה הָיָה חָכָם עֶזְרָא הוֹלֵךְ אֵצֶל חֲדַר הַמִּטְבָּח

וּמוֹצִיא מִן הָאֲרוֹנוֹת סִפְרֵי קֹדֶשׁ טוֹבִים

וּמְחַלֵּק לְכָל קוֹרְאֵי הַתְּהִלִּים, אִישׁ לְפִי מַעֲלָתוֹ: טוֹב, טוֹב מְאוֹד, מְצֻיָּן.

שֶׁכֵּן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל עֶזְרָא הָיָה הַתְּהִלִּים פּוֹרֵשׂ כָּל שַׁבָּת כְּנָפַיִם מִתּוֹךְ הַגָּרוֹן שֶׁלָּנוּ:

שִׁבֹּלֶת מַיִם שְׁטָפָתְנִי, יָגַעְתִּי וְאֵין מָעֳמָד

מָעֳמָד, הָיָה שׁוֹאֵג הַקָּמָץ הַגָּדוֹל

וְהֶחְזַקְנוּ בּוֹ בְּכָל כּוֹחֵנוּ, שֶׁלֹּא נִמּוֹט

 

וְתִקֵּן אוֹתִי עֶזְרָא בְּמִלּוֹת הַתְּהִלִּים שׁוּב וָשׁוּב,

כְּכוֹרֵה יַהֲלוֹמִים בָּאֲדָמָה הַשְּׁחֹרָה.

שֶׁלֹּא אָנִיחַ אֶת הַשְּׁוָא שֶׁנָּע

וְשֶׁלֹּא אָרַע אֶת הַמִּלְּעֵיל

וְשֶׁלֹּא אַרְפֶּה אֶת הַדָּגוּשׁ.

וְתָמִיד הָיִיתִי טוֹעֶה אֵצֶל עֶזְרָא

וְלֹא זָכַרְתִּי הֵיכָן כְּתוּבִים הַדְּבָרִים.

וְכֵיוָן שֶׁאֱלִיעֶזֶר פַּאפּוֹ הַגָּדוֹל נִפְטַר,

וְשֶׁאִמָּא פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם,

וְשֶׁלִּבּוֹ שֶׁל עֶזְרָא טוֹב וּמֵיטִיב,

תִּקֵּן אוֹתִי כָּל הַשָּׁנִים.

 

וּמֵאָז טָעִיתִי הַרְבֵּה וּמֵהֵיכָן כָּעֵת יָבוֹא לִי תִּקּוּן.

שירה

ועזה תיכבש בשנית

יוחאי שלום חדד

וְעַזָּה תִּכָּבֵשׁ בַּשֵּׁנִית. לֹא חֲלוֹם, לֹא. בַּלָּהוֹת.
רוּחַ מְקֻוֶּנֶת תִּנְשֹׁף בְּמִפְרְשֵׂי הַצֹּרֶךְ
עוֹד נֶאֱסֹף אֶת הַחֶרְפָּה שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁאֶפְשָׁר
לְהִתְנַתֵּק מִשַּׁעֲרֵי עַזָּה הַמֻּלְחָמִים לִכְתֵפֵינוּ
כְּמוֹ הֵד עַתִּיק שׁוּעֲלֵי הָאֵשׁ יֻנְהֲגוּ מֵרָחוֹק
בִּיג דָּאטָה, עִבּוּד תְּמוּנָה, נִתּוּחֵי שָׂפָה, אוֹתוֹת קְרִינָה
בִּינָה מְלָאכוּתִית וּמְצִיאוּת רְבוּדָה
יַעֲלִימוּ אֶת הַפַּעַר הַמִּלְחַמְתִּי שֶׁבֵּין הַיְּדִיעָה לַפְּעֻלָּה

 

וְעַזָּה תִּכָּבֵשׁ בַּשֵּׁנִית. הַפַּעַם לֹא נְדַמְיֵן שְׁמָמָה
נַחֲשֹׂף מֵאוֹת קְבָרִים זְעִירִים בַּחוֹל וּנְבַקֵּשׁ סְלִיחָה
מִתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא הֵבַנּוּ אֶת שְׂפַת בִּכְיָם
אַךְ יָדַעְנוּ לְהַקִּישׁ עַל גַּג בֵּיתָם.
הַתַּת מוּדָע הָאָפֵל הָרוֹבֵץ לְפִתְחֵנוּ
הַנִּכּוּר לֶאֱלֹהִים, לָאֶפְשָׁרוּת שֶׁמֵּעֵבֶר
לְכֶסֶף, לְעֵירֹם, לְמַחְשָׁבוֹת וְלִגְבוּלוֹת הָאָדָם.
הַכִּבּוּשׁ, רַק צְמִיג הַמַּעֲנִיק לְגוּרֵי פִּילִים יְתוֹמִים
תְּחוּשָׁה מְדֻמְיֶנֶת שֶׁל הוֹרִים אַרֻכֵּי חֵדֶק וִיכוֹלִים

 

וְעַזָּה תִּכָּבֵשׁ בַּשֵּׁנִית. “בָּרְחוֹב אֵין קוֹל וְאֵין בּוֹעֵר” –
הַמִּנְהָרוֹת עֲפִיפוֹנֵי הָאֵשׁ וּבָלוֹנֵי הַתַּבְעֵרָה בִּקְּשׁוּ דָּבָר
עִיר גְּדוֹלָה לֵאלוֹהִים וְהַרְבֵּה רִבּוֹא אָדָם
שֶׁלֹּא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּמְמַלֵּא אֶת הַשֶּׁבֶר
בְּגִ’יהָאד אֶל נַפְשׂ אוֹ גִ’יהָאד אֶל חַרְבּ
אַלְּלָהּ טְרָאוּמָה יְשָׁנָה מְתַרְגֵּל שׁוּב וָשׁוּב
צִמְצוּם, תִּקּוּן וּשְׁבִירָה

 

וְעַזָּה תִּכָּבֵשׁ בַּשֵּׁנִית. וְעֵינִי יֹרְדָה דִּמְעָה
עַל יַלְדֵי הַ”קָּזוּס בֶּלִי” הַיְּשֵׁנִים בְּחֵיק אִמָּם
בְּקִבּוּץ, מוֹשָׁב אוֹ עֲיָרָה
לֹא יוֹדְעִים שֶׁדָּמָם נִצְרָךְ כְּמַרְבַד אַרְגָּמָן –
כִּי נִמְלָא עָווֹן עַד הֵנָּה

 

 

 

 

השיר פורסם לראשונה בגיליון יהי 02, חורף 2019
שירה

האלמנה בארמונה

רודיארד קיפלינג (תרגם: צור ארליך)

אַלְמָנָה עִם אַרְמוֹן – כְּבָר שָׁמַעְתֶּם,
עִם כֶּתֶר זָהָב וְהָדוֹם,
אֳנִיּוֹת עַל הַקֶּצֶף
וְיַמְבָּה שֶׁל כֶּסֶף
שֶׁמִּמֶּנּוּ אֲנַחְנוּ חַיִּים בְּאָדוֹם –
אָאוּץ’, תַּפְרָנִים בְּאָדוֹם!

יֵשׁ תַּ’שֵּׁם’שְׁלָהּ עַל כָּל בֵּית מֶרְקַחַת
וְתַ’סֵּמֶל צָרוּב עַל בֶּהְ’מוֹת
וְכֵּלִים ‘כִי גְּדוֹלִים
לְהוֹבִיל חַיָּלִים
לְכָּל מִינֵי מִלְחָמוֹת –
תַּפְרָנִים, כָּל אֵימֵי מִלְחָמוֹת!

אָז כַּפַּיִם לַגְּבֶרֶת מִווִינְדְזוֹר
וְכִּיף לַכּוֹחוֹת בִּטָּחוֹן
שֶׁנּוֹתְנִים, לֹא לִשְׁכֹּחַ,
לְאִמָּא תַּ’כּוֹחַ,
הַבָּנִים שֶׁל הָאַלְמָנָה נִצָּחוֹן –
תַּפְרָנִים שֶׁל מָרַת נִצָּחוֹן!

 

*

 

אַלְמָנָה בָּאַרְמוֹן – אֵין כָּמוֹהָ.
וְאוֹתָהּ רַק אֲנַחְנוּ הִמְלַכְנוּ
עַל חֵצִי עוֹלָם
בְּאֵשׁ וְבְּדָם,
וְבַּשֶּׁלֶד תָּ’אָרֶץ הִמְלַחְנוּ –
תַּפְרָנִים, הִיא כְּחֻלָּה כִּי הִמְלַחְנוּ!

סַלְּקוּ תַּ’יָדַיִם מִ’תָּנוּ
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ לִקְצֹר,
כִּי נוֹפְלִים פֹּה שָׂרִים
וְעָפִים קֵיסָרִים
כְּשֶׁהִיא פּוֹקֶדֶת עֲצֹר –
תַּפְרָנִים, זֶה אַתֶּם הָעֲצֹר!

אָז בְּרָאבוֹ לְבַּת הַבְּלִי-בַּעַל!
עַל בַּיִת מִקֹּטֶב עַד קַו הַמַּשְׁוֶה
כִּי אֲנַחְנוּ, בָּנִים,
אֶת הַבַּיִת בּוֹנִים,
מִשְׁמָר עִם חֲגוֹר וְרוֹבֶה –
תַּפְרָנִים, זֶה תָּמִיד הָרוֹבֶה!

 

*

 

אַלְמָנָה בָּאַרְמוֹן – זֶה יָדוּעַ,
יֵלְכוּ נֶגְדָּהּ רַק מֻפְרָעִים.
מְדִינָה שֶׁתְּנַסֶּה זַבָּ”שָׁהּ,
כִּי אֲנַחְנוּ בְּכָל יַבָּשָׁה,
כָּל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו נִקְרָאִים –
תַּפְרָנִים, מִפְּצָצוֹת נִקְרָעִים.

‘תָּה תּוֹפֵס אֶת כַּנְפֵי הַשַּׁחַר
וְטָס בָּעוֹלָם עַד שְׁ’תָה מֵת,
אַךְ תָּמִיד עוֹד תִּשְׁמַע
אֶת הַשִּׁיר, נְשָׁמָה,
לַסְּמַרְטוּט עַל הַמּוֹט שֶׁ’ִתְנַדְנֵד –
תַּפְרָנִים, מִתְנַדְנֵד שַׁ’תָּה מֵת.

אָז הַייְדֶה לְכָּל הַבָּנִים שְׁ’לָהּ,
בַּבְּסִיסִים, בָּהָרִים וְבַּשַּׁיִט.
תְּנוּ לָהֶם בַּכָּבוֹד
וְצַ’פְּרוּ בְּתִקְווֹת
לַחְזֹר בִּמְהֵרָה אֶל הַבַּיִת –
תַּפְרָנִים! הֵם כְּבָר לֹא יִרְאוּ בַּיִת!

שירה

לפינוי ימית

טוביה סולמי

לְאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת נוֹסְפָה פְּלִיאָה
אֵיךְ רַבּוּ פְּלִיטֵי שָׁלוֹם מֵעֲקוּרֵי חֶרֶב
אֲנִי שֶׁרָאִיתִי אֶת יַמִּית
מִן הַחוֹלוֹת בּוֹקַעַת עוֹלָה
וְאֶת הַמִּדְבָּר נָסוֹג מִדַּחְפּוֹר
מִתְקַפֵּל אֶל תּוֹךְ הַרְרֵי סִינַי.

 

וְהַיּוֹם נֶעֱקָרִים יִשּׁוּבִים וְקֶרֶת
וְהַיָּרֹק מַצְהִיב זְהַבְהַב כַּדְּיוּנוֹת
בְּנֵי בְּרִית נְסוֹגִים בִּכְאֵב וְתִקְוָה
וְשִׁבְטֵי נוֹדְדִים תּוֹקְעִים יְתֵדוֹת.

 

שִׁבְטֵי הָרְמֵילַאת פּוֹרְשִׂים אֹהָלִים
וְעִזֵּי הַתַּרַאבִּין לְצַד הַסְּוַארְכֶּה
הִנֵּה יַמִּית תָּשׁוּב הֱיוֹת תֵּל אַלְחֵימַר
וְתֵל אַבּוּ שׁוּנַּאר בָּתֵּי קַשׁ וּגְבָבָה.

 

בְּתִקְוָה אֲפַלֵּל כִּי הַפְרָדַת הַכֹּחוֹת
תִּשָּׂא בְּשׂוֹרוֹת וְאוּלַי גַּם שָׁלוֹם
לֹא אֶזְרֹק דְּגָלַי בְּכַעַס וְחָרוֹן
עוֹד רַבִּים בִּי הָאוֹנִים וְהַחֲזוֹנוֹת.

 

 

 

1982

שירה

הר חמת קיץ

חן בת ציון אריאל

צָהֳרֵי הַתָּמוּז קוֹפְחִים עַל קַסְדוֹת חַיָּלִים
מוּל אֶל־עָרוּבּ בֵּית הַסֵּפֶר הַחַקְלָאִי
מַסְתִּיר אֶת בֵּית הַמְּצֹרָעִים, נְשִׁירִים
וּגְפָנִים לֹא מֻדְלּוֹת בַּטֶּרָסוֹת שְׁזִיפִים

מַסְגִּילִים
מְדַמְּמִים עָסִיס בַּדְּלָיִים בְּצִדֵּי הַכְּבִישִׁים
מֵאַחַד הַכְּפָרִים בְּמוֹנִית צְהֻבָּה דוֹהֲרִים

חֲשׁוּדִים

 

בְּחַלְחוּל, אֶלֶף מֶטֶר וְעֶשְׂרִים
נָם בְּקִבְרוֹ נָתָן הַנָּבִיא וַעֲקֵבוֹת רַבּוֹת
מִמֶּנּוּ וְעַד נַבִּי־יָקִין (שָׁם כַּף רֶגֶל אַבְרָהָם
טְבוּעָה בַּאֲבָנִים)
אֶל הַכְּרָמִים יוֹצְאִים סַיָּרֵי כְּפַר עֶצִיּוֹן
מְגַשְּׁשִׁים לְרַגְלֵיהֵם אֲדָמָה מִתְבָּקַּעַת
בְּחֶרֶב הַקַּיִץ הַמִּתְנַפֵּל בַּצְּמָתִים
הַטְּרֵמְפִּיָאדוֹת יוֹתֵר רֵיקוֹת הַמַּחְסוֹמִים
יוֹתֵר מְלֵאִים.

 

בֵּית אוֹמָר שׁוֹתֵק
עַל נַפְתֻלֵּי כְּבִישׁ שִׁשִּׁים
עוֹד סְלָעִים וְעוֹד שָׁמַיִם עָנַן אֲבָק
מֵגִיחַ מִן הַחוֹפִים בּוֹאֲכָה מִצְרַיִם
מַצְעִיף אֶת הֶהָרִים וּבַתָּוֶךְ
אָבוֹת יְשֵׁנִים, שָׁלֹשׁ אִמָּהוֹת
טֶרֶם תִּבְכֶּינָה עַל הַבָּנִים.

 

בֵּין חֶבְרוֹן לִבְאֵר שֶׁבָע
מִבֵּין בְּעֵרַת הַיָּמִים
חֲמָנִית,
פּוֹרַחַת בְּצֹמֶת זִיף
מְלֵאַת זִיו

 

 

 

(שלושת הנערים, צוק איתן, קיץ תשע”ד)

 

 

 

 

حِن بَت صِيُون أريئيل

جبل شمس الصيف

ظهر تمّوز حارق خوذة الجنود
أمام المدرسة الزراعية العروب
تخفي منزل الابرص, والنباتات النَفْضِيَّة
ودوالٍ متدلية على مصاطب الخوخ المتنفسج
تنزف عصير في دلاء على جانبي الطرق
ومن إحدى القرى في تاكسي صفراء يُخيل المشبوهين

في حلحول الف متر وعشرون
ناثان النبي ينام في قبره والعديد من الآثار
من هناك إلى نبي يقين، (هناك اخمص قدم ابراهيم مطبوعة بالحجارة)
باتجاه الكروم تتجه دوريات كفار عصيون
يلتمس طريقه, تحت أقدامهم تنشقّ الأرض
في سيفه الصيفي يهجم عند المفترقات
المحطات فارغة ، والحواجز اكثر
ازدحاما

بيت اُمّر صامتة
على منعطفات طريق ستين
مزيد من الصخور والمزيد من السماء سحابة غبار
تنطلق من الشواطئ باتجاه مصر
وفي الوسط يطمس الجبال
الآباء ينامون ، ثلاث أمهات
سوف تبكي على الفتيان

بين الخليل وبئر سبع
من قيظ الأيام
زهرة الشمس،
تزهر عند مفترق زيف
مليئة بالروعة

(الحرب على غزة صيف 2014)

 

תרגם לערבית: איתמר טובי

שירה

ה’ נתן ה’ לקח

אלישוב הר־שלום

תֵּן לָנוּ
תֵּן בָּנוּ
תֵּן וְאַל תְּהֵא
זָרִיז לָקַחַת
שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים
שֶׁאַתָּה חָפֵץ חַיִּים.

הִקְדַּמְתָּ בּוֹאֲךָ
אֶל הַשָּׂדֶה
לִקְטֹף שׁוֹשַׁנָּה
רַעֲנַנָּה וּטְהוֹרָה.
מִשֶּׁנִּכְנַס אָב
מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה.

 

רוֹדְפֵינוּ הִשִּׂיגוּ
בֵּין הַמְּצָרִים
אֵם מִתְיַפַּחַת
אָב זוֹעֵק
בִּרְאוֹת הַמַּלְאָךְ
פֶּתַח בֵּית שׂוֹרֵק.

 

בָּאתִי לָקַחַת
הִגִּיעָה עֵת
כָּךְ גָּזַר
דַּיַּן אֱמֶת.

 

סָב קָדוֹשׁ
יוֹרֵד מִן הֵיכָלוֹת
לֹא אֶת נֶכְדִּי
פִּלַּלְתִּי לִרְאוֹת.

 

זָכְרֵנוּ לְחַיִּים
מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים
בְּעֵת עוֹלָה וְקָרְבָּן תָּמִים
נְקֹם נִקְמַת דַּם נְעוּרִים
וְאַל יֹאמְרוּ גּוֹיִים
יַלְדֵי מֶלֶךְ
מֻפְקָרִים.

 

 

אביו של הקדוש דביר יהודה שורק הוא איש מילים ואמש פתח את יומו באמירה אחת ובה שתק ולא יסף: ה’ נתן ה’ לקח. מכוחו ומכוחן של אלה המילים כתבתי. לע”נ עלם החמודות דביר יהודה שורק הי”ד

שירה

השד העדתי

אלי בר־יהלום

אנפּסט משושה

כְּשֶׁאַתָּה, מָרוֹקָאִי, אָחִי, מִתְגָּאֶה בְּמוֹרֶשֶׁת הַסַּבָּא;
כְּשֶׁאַתָּה, תֵּימָנִי, בֶּן-אָבִי – סֵמֶל דַּעַת, מָסֹרֶת וּמִין,
אָנֹכִי הָרוּסִי, בֵּיצָתָהּ הַשְּׁבוּרָה שֶׁל הַ”ק֫וּרוֹצְ’קָה רְיָ֫אבָּה” (1),
אֶת רֹאשִׁי הַכָּבֵד, הַנָּבוֹךְ, בְּחוֹלוֹת אֶרֶץ כְּנַעַן מַטְמִין.

אֵין לִי שׁוּם גַּאֲוַת יְחִידָה אוֹ רָצוֹן לְמִצּוּב פוֹטוֹגֵנִי.
אֵין עֵדָה לִי מִלְּבַד “כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל” – כָּךְ אִלְּפוּנִי הוֹרַי.
מָה לְאֶרֶץ הַמָּוֶת וְלִי? רַק הַיֵּקֶה, אָחִי, יַשִּׂיגֵנִי,
כִּי מֵת בּוּבֶּר וְהַיְנֶה נִקְבַּר וְנוֹתַר רַק הָ”אַ֫רְבַּיְט מַאכְט פְרַי”.

כָּל אֲבוֹת אֲבוֹתַי, מַאֲרָג טְרָגִיקוֹמִי שֶׁל שָׁ֫לוֹם-עֲלֵי֫כֶם,
מִמִּזְרַח-מִזְרָחָהּ שֶׁל אֵירוֹפָּה יָעִידוּ: אֲנִי – מִזְרָחִי.
עוֹד אֶזְכֹּר אֵיךְ סָפְרָה אֲגוֹרוֹת לְעֵת עֶרֶב אִמִּי לְפַת לֶחֶם,
אָז מֵאֵ֫יזוֹ מִין אֶ֫צְבַּע תִּמְצֹץ שֶׁאֲנִי פְּרִיבִילֵגִי, אָחִי?

אֵין לִי שׁוּם גַּאֲוַת יְחִידָה פְּרָט לְזוֹ שֶׁאִתְּךָ מְשֻׁתֶּפֶת:
רַק אִתְּךָ – אוֹ יַחְדָּו עִם בְּחִירָה, אוֹ יַחְדָּו חֲבֵרִים לַצָּרָה…
לֹא אֶבְנֶה לִי עָרֵי מִסְכֵּנוּת. לֹא אוֹסִיף מִסְּבִיבִי מַעֲטֶפֶת.
לֹא רוּסִי אָנֹכִי. לֹא רוּסִי…
…וּבְכָל-זֹאת – רוּסִי. כִּי שִׁירָה.

 

 

(1)  “תרנגולת נקודת-נוצות”, גיבורת סיפור-הילדים שעליו גדל כל תינוק דובר רוסית; הטילה ביצה מזהב טהור שנשברה ממכת זנבו של עכבר מזדמן.

שירה

גורל השיר

שמואל מוניץ

בַּחֲנוּת סְפָרִים רָאִיתִי מִשְׂחֲקֵי קֻפְסָה רַבִּים
יוֹתֵר מִסִּפְרֵי שִׁירָה.
הַמּוֹכֶרֶת שָׁאֲלָה: אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲזֹר?
הִיא לֹא יָכְלָה לַעֲזֹר.
אִישׁ לֹא יָכֹל לַעֲזֹר.
הַיְּקוּם אָמַר אֶת דְּבָרוֹ.
אֵין בְּכוֹחוֹ שֶׁל שִׁיר לִקְנוֹת לֵב.
אֵין בְּכוֹחוֹ לִקְנוֹת אֲפִלּוּ
רֶגַע אֶחָד חֲרִישִׁי.
לְמִי אִכְפַּת מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרַל
הַשִּׁיר הַזֶּה. לְמִי אִכְפַּת מִפֻּלְמוּס זֶה אוֹ אַחֵר
בְּמוּסַף תַּרְבּוּת וְסִפְרוּת.
אִם כְּתַב עֵת הֻדְפַּס בְּאֶמְצַע יַעַר
וְאִישׁ לֹא קָרָא
הַאִם הוּא הִשְׁמִיעַ צְלִיל?
לְמִי אִכְפַּת
מִבִּצַּת הַמְּבַקְּרִים הָאַפְרוּרִית
וּמִשְּׁלוּלִית הַפֶסְטִיבָלִים הַקְּטַנָּה.
עַל מִרְצָפוֹת מְעֻקָּמוֹת בְּתֵל אָבִיב
זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וּבַחֲנוּת סְפָרִים
מִשְׂחֲקֵי קֻפְסָה רַבִּים יוֹתֵר
מִסִּפְרֵי שִׁירָה.

שירה

יומא זכרון

צור ונטורה

מִתַּחַת לְחַלּוֹן הַבַּיִת שֶׁלְּךָ
אֲנַחְנוּ חֹולֵי אַהֲבָה.
מָחָר בַּלַּיְלָה הָעַם שֶׁלְּךָ יִשְׁתַּכֵּר בַּבָּמוֹת,
אֲבָל עַכְשָׁו
לֹא זְמַן לְסַפֵּר כַּמָּה טוֹבוֹת שֶׁלְּךָ
בָּאוּ בְּגַלִּים אֶל שְׂפַת יָמֵינוּ.

אַל תִּשְׁאַל,
בִּפְלַסְטֵרִים הָיִינוּ צְרִיכִים לְרַפֵּא אֶת הַלְּשַׁד שֶׁלָּנוּ, בְּמַכּוֹת בַּרְזֶל
לְיַשֵּׁר אֶת כָּל מְסִלּוֹת הַדְּרָכִים שֶׁהִתְעַקְּמוּ.
וּמִכָּל מַכָּה
שֶׁהִנְחַתְנוּ עַל הַבַּרְזֶל הַקָּטוּם
עָלְתָה עֲנָנָה שֶׁל אֵפֶר.

אַל תִּשְׁאַל אַיֶּכָּה. אֲנַחְנוּ כָּאן,
שָׁרִים לְךָ עֶרֶב בְּשָׁנָה
כָּל שָׁנָה
שִׁירִים שְׁבוּרִים שֶׁהֵם בְּרִית
בֵּינֵינוּ לְבֵין צְעָקוֹת שֶׁצָּעַקְנוּ נוֹאָשִׁים.

אָמְרוּ שֶׁאֵין לְמָה לְרַקֵּד תַּחַת חַלּוֹנוֹת
וְשֶׁרַעַשׁ יִהְיֶה טוֹבָה לחוֹלִיִי
שֶׁלֹּא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם עִם עֲרֵמַת אֵפֶר,
וַאֲנִי אוֹמֵר,
מִתְחַנֵּן לְךָ

שֶׁכָּךְ אֲנַחְנוּ אוֹבְדִים בַּחָלָל
שֶׁבֵּין עוֹרוֹ שֶׁל עַם לְאַדְמָתוֹ.

שירה

אוכל נפש

עמיחי חסון

מָה יַעֲשֶׂה אָדָם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה?                   
אִשְׁתּוֹ נִרְדְּמָה בָּנָיו בַּמִּטָּה הוּא
מִתְפַּתֵּל רָצוֹא וָשׁוֹב בֵּין סְדִינִים    
מְבַקֵּשׁ לְהַעֲבִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ עַד
אוֹר, מוֹנֶה אֶת כֵּלָיו הַסְּדִירִים:
אֹכֶל בַּטֵּלֵוִיזְיָה, בַּעֲלֵי אוֹב בָּרַדְיוֹ
יְדוּעָנִים בָּעִתּוֹנִים, עֵשֶׂב בְּקֻפְסַת הַלֶּחֶם
לַחַשׁ תְּפִלּוֹת בְּמַכְשִׁירִים נַיָּדִים
מְאוֹת סְפָרִים שֶׁלֹּא קָרָא
חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁטֶּרֶם שִׁלֵּם, טְפָסִים
תַּסְרִיטִים שֶׁאֵינָם נִכְתָּבִים.

מָה יַעֲשֶׂה בַּחֲצִי הַלַּיְלָה?
כְּבָר אַשְׁמֹרֶת שְׁנִיָּה אוּלַי שְׁלִישִׁית
כְּבָר אֵינוֹ זוֹכֵר הֵיכָן אוֹחֲזִין.
אִישׁ לֹא יָבוֹא פִּתְאוֹם בַּלַּיְלָה
וּבַחוּץ הַבִּנְיָנִים דּוֹמִים.
הוּא פּוֹנֶה לְהַבִּיט בַּיְּלָדִים
מְנַסֶּה לֹא לִפֹּל בֵּין צַעֲצוּעִים
יֵשׁ אֹכֶל בַּטֵּלֵוִיזְיָה בְּשִׁדּוּרִים חוֹזְרִים
הוּא מִתְפַּתֶּה לְהַדְלִיק אֶת הַגָּז
בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה לִשְׂרֹף חֲצִילִים
פַּעַם קָרָא בְּסֵפֶר בִּשּׁוּל הוֹרָאוֹת
טִפּוּל בְּחַסָּה: “כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַלֵּב,
פָּשׁוּט קוֹרְעִים אוֹתוֹ בַּיָּדַיִם”.

שירה

אַפָרִים

ארנון איתיאל

 

 

א. שבת

 

כְּשֶׁאֹמַר “אֲפָרִים”, שִׁלְגִּיָּה, אַל תַּחְשְׁבִי “שָׂדוֹת”,
רֵיחַ שְׁפֵּק, מְקֻשְׁקֶשֶׁת וּמִיץ יְלָדִים
עֲצֵי הַלִּבְנֶה מִתְפַּקְּעִים מִבְּרִיאוּת
כִּי בְּאֵירוֹפָּה מְדַשְּׁנִים אוֹתָם בְּאֵפֶר גַּמָּדִים.

כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת, שִׁלְגִּיָּה: “גֵהֶיְמֶה שְׁטַאטְסְפּוֹלִיצַי”
זֶה מְצַלְצֵל חֲלוֹמֹתֶק
בַּ”שְׁטַאטְס” נִתָּז לָךְ קְצָת רֹק
שִׂפְתֵי פֶּטֶל עַל לֹבֶן תִּינֹקֶת.

תַּחְבִּיאִי אוֹתִי שִׁלְגִּיָּה?
אֲנִי שְׁמֶעקְל קָטָן שְׁחוּחַ גֵּו
אֲפִלּוּ כִּפָּה אֲדֻמָּה מַחְבִּיאָה גַּמָּדִים
בְּבֶטֶן הַזְּאֵב.

מָה יְהֵא, גְרֵטֶל, עַל חֲמֵשׁ שְׁנוֹתַיִךְ?
מִשְּׁמֵי רַמְקוֹלִים נִתָּךְ עָלַיִךְ גֶּשֶׁם עִצּוּרִים
וְהַצְּלָעוֹת שֶׁל הֶנְזְל דַּקּוֹת כְּגַפְרוּרִים
הַיְּלָדִים מִכִּכַּר שְׁלֹשֶׁת הַצְּלָבִים
אָכְלוּ אֶת שְׁבִיל הַפֵּרוּרִים.

 

ב. מוצאי שבת

 

קָרֵב יוֹם
אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם
וְלֹא לַיְלָה –
הַ יְּ ה וּ דִ י ם בָּ אִ י ם.

קוֹל אוֹרְלוֹגִין קוֹרֵא חֲצוֹת
הֵ ם בָּ אִ י ם,
מְבַקְּשִׁים יְלָדִים לְמַצּוֹת

קַלִּים, רוֹפְפִים כְּשִׁעוּל שַׁחֶפֶת
בְּרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת
מְשִׁיחֵי הָאַנְטִי-יֶפֶת.

בְּמַחֲנוֹת הַבְּרֵרָה הַטִּבְעִית
מַשְׁגִּיחֵי הַכַּשְׁרוּת דְּלוּקֵי אֶנְדּוֹרְפִינִים
בַּלָּנִיּוֹת אֲמוּנוֹת עַל הִיגְיֵנָה גִּזְעִית
אַשְׁכְּנַז טְהוֹרָה מִבְּלוֹנְדִּינִים

“לֹא תִּשְׁכַּח!” – לֹא נִשְׁכַּח
אֶת שֶׁעַל הָרְצִיף נִלְקַח
אֶבֶן בְּכֶלֶב שֶׁלֹּא מִסְתַּלֵּק
זִכָּרוֹן רִאשׁוֹנִי שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּק
זוֹכְרִים אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק.
זוֹכְרִים בְּמִסְפָּר כָּחֹל, בְּאוֹת קַיִן
זוֹכְרִים בְּצַלֶּקֶת סְבִיב הַזַּיִן
חֲלַב אִמּוֹתֵינוּ בְּטַעַם קְלִפּוֹת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
מִשָּׁדַיִם גּוֹיוֹת, מִשְּׁבוּיוֹת מִלְחָמָה
הַ יְּ ה וּ דִ י ם בָּ אִ י ם
מוֹצְצִים נֶחָמָה.

שירה

עברי-גרמני

סיגלית בנאי

אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בְּאוֹפַנַּיִם
עִם בִּתְּךָ בַּת הַשְּׁנָתַיִם
בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה הַנָּאצִי טֶמְפֶּלְהוֹף
שֶׁהָפַךְ לְפַּארְק גָּדוֹל וְרֵיק
זֶה הַמָּקוֹם הָאָהוּב עָלַי בְּבֶּרְלִין אַתָּה אוֹמֵר
וְנִדְמֶה לִי שֶׁקּוֹלְךָ רוֹעֵד
תִּרְאִי אֵיךְ שֶׁהַדֶּשֶׁא מְכַסֶּה אֶת הָאַסְפַלְט
אֲנִי רוֹאָה
הִיפְּסְטֵרִים מִזְדַּקְּנִים בְּבִגְדֵי רוֹקְנְרוֹל
מִיָּמִין שְׁכוּנַת קָרָוָאנִים עֲנָקִית
שֶׁל פְּלִיטִים מִסּוּרְיָה
מִשְּׂמֹאל מִגְרַשׁ מִינִי גּוֹלְף אֵקוֹלוֹגִי
שֶׁבָּנוּ מֵאַשְׁפָּה
אֲנַחְנוּ עוֹצְרִים לָנוּחַ בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ גָּדוֹל
אַתָּה מַנִּיחַ כַּף יָד עַל הַגֶּזַע הַמְּחֻסְפָּס
וְאוֹמֵר לָהּ בְּעִבְרִית תִּרְאִי
זֶ ה  עֵ ץ
אֲנִי מְרִימָה מַבָּט לַצַּמֶּרֶת
וְחוֹשֶׁבֶת שֶׁהָעֵץ הַזֶּה בֶּטַח הִשְׁקִיף
עַל מִצְעֲדֵי הָרַאֲוָה שֶׁל הִיטְלֶר
בִּתְּךָ צוֹעֶדֶת אֵלֶיךָ מוֹשִׁיטָה יָדַיִם
עֵץ! עֵץ!
כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת טוֹפְפוֹת עַל הַדֶּשֶׁא
שֶׁלֹּא מְכַסֶּה אֶת הָאַסְפַלְט

שירה

אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר/ רודיארד קיפלינג

צור ארליך

בְּעָבְרִי בֵּין קוֹרוֹת כּוּרֶיהָ
שֶׁל נִשְׁמַת הַדּוֹרוֹת בַּיָּחִיד,
אֲנִי כָּרָאוּי כּוֹרֵעַ
לְאֵלֵי כִּכַּר הַיָּרִיד.
אֲנִי בְּיִרְאָה צוֹפֶה-בָם,
מוֹקִיר אֶת קוּמָם וְנָפְלָם,
אַךְ אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר
יַאֲרִיכוּ יָמִים מִכֻּלָּם.

 

עוֹד כְּשֶׁגַּרְנוּ עַל עֵץ הֵם לִוּוּנוּ
וְלִמְּדוּ אִישׁ וָאִישׁ נִבְעָר,
שֶׁהַמַּיִם אָכֵן יַרְטִיבוּנוּ
וְהָאֵשׁ בֶּאֱמֶת תִּבְעַר.
אַךְ רָאִינוּ שֶׁהֵם רְפֵי רוּחַ,
קְהֵי חָזוֹן וּמֹחָם חָלָל
וְאָמַרְנוּ לָהֶם – לַמְּדוּ גּוֹרִילוֹת;
הָאָדָם יְטַפֵּס אֶל עָל.

 

עָלִינוּ, אָכֵן, לַגֹּבַהּ
בְּעוֹד אֵלֶּה בְּקֶצֶב אָחִיד
הִשְׂתָרְכוּ בְּלִי כַּנְפֵי הָרוּחַ
שֶׁל אֵלֵי כִּכַּר הַיָּרִיד,
אַךְ תָּמִיד הֵם הִדְבִּיקוּ אוֹתָנוּ
וְקִבְּלָה הַקִּדְמָה בְּשׂוֹרוֹת
עַל אֻמָּה שֶׁנָּמוֹגָה מִקֶּרַח
אוֹ עַל כְּבוֹת בָּעִיר רוֹמָא אוֹרוֹת.

 

כָּל תִּקְוָה שֶׁהִנְעִימָה לָנוּ
הֵם הָיוּ מַפְרִיכִים לְאַל:
הַלְּבָנָה לֹא גְּבִינָה הוֹלַנְדִּית,
הִיא אֵינֶנָּה גְּבִינָה בִּכְלָל.
אֵין גַּלְגַּלִּים לַסַּבְתָּא,
עֲשָׂבִים לֹא צוֹמְחִים עַל כַּף –
וְעַל כֵּן לְאֵלֵי הַיָּרִיד סָגַדְנוּ,
שֶׁכָּל פֶּלֶא בְּפִיהֶם תֻּקַּף.

 

בַּעֲלוֹת הָעִדָּן הַקַּמְבְּרִי
הֵם הִבְטִיחוּ שָׁלוֹם נִצְחִי:
אִם נִמְסֹר לָהֶם אֶת נִשְׁקֵנוּ
הַשְּׂנָאוֹת יִמָּחוּ כִּסְחִי.
מָסַרְנוּ – וְהֵם מְסָרוּנוּ:
לְאוֹיְבֵינוּ הָיִינוּ מִמְכָּר.
שִׁנְּנוּ אָז אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר:
“דִּבְקוּ בַּשָּׂטָן הַמֻּכָּר”.

 

בְּבוֹא הָעִדָּן הַפֶמִינִי
הֻבְטְחָה רְאִיַּת הָאוֹר
(תְּחִלָּתָהּ אַהֲבַת רֵעֵנוּ
וְסוֹפָהּ אַהֲבַת רַעְיָתוֹ).
עַד נָשֵׁינוּ חָדְלוּ מִלֶּדֶת
וּגְבָרִים חָדְלוּ פְּנוֹת אֶל יָהּ.
שִׁנְּנוּ אָז אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר:
“סוֹף גַּנָּב לִתְלִיָּה”.

 

בְּתוֹר הַזָּהָב הַקַּרְבּוֹנִי
הֻבְטַח לָנוּ שֶׁפַע לַכֹּל
אִם נִטֹּל מִכִּיסוֹ שֶׁל פִּיטֶר
וּנְחַלֵּק מָמוֹנוֹ לְכָל פּוֹל;
תֵּבֵל הִתְמַלְּאָה בְּכֶסֶף
אַךְ לֹא בִּתְמוּרָה לְכַסְפָּהּ.
שִׁנְּנוּ אָז אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר:
“רַק עוֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע”.

 

אָז אֵלֵי הַיָּרִיד שָׁפָלוּ
עִם צְבָאָם, חֶבֶר מִתְחַנְחֵן
שֶׁל קוֹסְמִים, וְהָעָם נָפַל לוֹ
אֲסִימוֹן – שֶׁאוּלַי אָכֵן
לֹא הַכֹּל כָּאן הוּא זֹהַר וְזֹהַב,
וְשָׁלוֹשׁ פְּלוּס שָׁלוֹשׁ הֵם רַק שֵׁשׁ.
וְהִדְּסוּ אָז אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר
לְהַסְבִּיר שׁוּב שֶׁזֶּה מָה שֶׁיֵּשׁ.

 

כְּמוֹ בְּעֵת הִבָּרְאֵנוּ אֶל תְּכֵלֶת,
כְּמוֹ בְּעֵת עַרְפִלֵּי עָתִיד,
כָּךְ נָכוֹן גַּם מֵאָז הֵחֵלָּה
הַקִּדְמָה הַחֶבְרָתִית:
אֶל קִיאוֹ יָשׁוּב הַכֶּלֶב;
אֶל הַפֶּרֶשׁ תַּחְזֹר חֲזִירָה;
אֶצְבָּעוֹ הַכְּווּיָה הַטֶּמְבֶּל
יִדְחֹף שׁוּב לְאֵשׁ הַכִּירָה;

 

וּכְשֶׁהַקִּדְמָה תַּשְׁלִים פֹּה
עוֹלָם חָדָשׁ אַמִּיץ
שֶׁאֵין בּוֹ עוֹנְשִׁין, וּמְקַבְּלִים בּוֹ
שָׂכָר עַל כָּךְ שֶׁנּוֹשְׁמִים –
כְּפִי שֶׁמַּיִם אָכֵן יַרְטִיבוּ,
כְּפִי שֶׁאֵשׁ בֶּאֱמֶת תִּבְעַר,
אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר
יָשׁוּבוּ טוֹבְחֵי טִבְחָה!

 

 

הערת המתרגם:
רודיארד קיפלינג חיבר שיר זה ב-1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה שבה נפל בנו, ואולי רלבנטי מכך: סמוך לאחר המהפכה הסובייטית. הוא מבקש לתת בו עומק היסטורי, ואפילו פרה-היסטורי, מיתי וכמעט נצחי, למאבק בין כוחות המהפכה, הקידמה וההנדסה החברתית לבין הנטייה השמרנית להישען על חוכמת הדורות הקודמים. את הראשונים, הנוצצים והאופטימיים, מייצגים “אלי כיכר היריד”; במקור “אלי כיכר השוק”, אך הביטוי שוק, market, עלול להטעותנו לחשוב שהכוונה לכלכלת השוק ולא לכלכלה המתוכננת. את הדבקות האפורה בלקחים שלימדונו הקדמונים, מנגד, מבטאים “אלי מחברות בית הספר”, או במקור “אלי פנקסי ההעתקה”: בבתי הספר באנגליה הוויקטוריאנית נהגו לשנן בכתיבה מימרות חוכמה כגון אלו המשובצות כאן.

שירה

السياج (הגדר. לערבית: איתמר טובי)

יצחק כהן

יצחק כהן
اسحق كوهين
סורה 70 הַגָּדֵר
سورة 70 السياج
בְּנַחַל עֹז
في ناحل عوز

 

 

بسم الله الرحمن الرحيم

1.لا تقترب إلى السياج يا بني 2. يا بني 3. لا تقترب إلى السياج

4 أقدامك التي تجمدت ليست مُخطئة 5 أقسمتُ بإزالة البساتين

6. وبالعجلات المتلاشية 7. وبالمدينة المحاصرة هذه 8. هل نفسك اشتاقت الى الذين يسعون الى الشر؟!

9. اقرأ الرسائل التي أُلقيت في حقولكم. اقرأها. 10نقشوا عليكم النُدب المُفحّمة .11 أيدي المرأة كتبتها

12. بعيد الشر عنك 13. غيرتها تحترق 14لأنها الجريحة والجارحة

15 وهي الجُرح 16 إنها المحاصرة وإنها المتكونة

17وهي الحصار 18 أقسمت بِسخام العجلات 19 وبالعَلم المترفرف عالياً

20 وبالظلامِ هذا النفقِ الذي يُحفر 21 هل نفسك اشتاقت الى الذين يسعون الى الشر؟!

22 سترى كل شيء أمامك ولا تأتي 23 هذا نبو

 

 

 

בשם אללה הרחמן והרחום

1 אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר בְּנִי. 2 בְּנִי 3 אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר.
4 רַגְלֶיךָ שֶׁקָּפְאוּ אֵינָן טוֹעוֹת. 5 נִשְׁבַּעְתִּי בְּחִשּׂוּף הַפַּרְדֵּסִים
6 וּבַצְּמִיגִים הַנְּמוֹגִים 7 וּבְעִיר זוֹ הַנְּצוּרָה 8 כִּי נִכְסְפָה נַפְשְׁךָ
אֶל מְבַקְּשֵׁי רָעָתָהּ. 9 קְרָא אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁהֻשְׁלְכוּ בִּשְׂדוֹתֵיכֶם.
קְרָא אֶת אֵלֶּה 10 שֶׁהוֹתִירוּ בָּכֶם צַלְּקוֹת פֶּחָם. 11 יְדֵי אִשָּׁה
כָּתְבוּ אוֹתָם 12 חֲמָסָהּ עָלֶיךָ 13 וְקִנְאָתָהּ בּוֹעֶרֶת. 14 שֶׁהִיא הַפְּצוּעָה
וְהִיא הַפּוֹצַעַת 15 וְהִיא הַפֶּצַע. 16 שֶׁהִיא הַנְּצוּרָה וְהִיא הַנּוֹצֶרֶת
17 וְהִיא הַמָּצוֹר. 18 נִשְׁבַּעְתִּי בְּפִיחַ הַצְּמִיגִים 19 וּבַדֶּגֶל הַמּוּנָף
20 וּבַעֲלֶטֶת מִנְהָרָה זוֹ הַנֶּחְפֶּרֶת 21 כִּי נִכְסְפָה נַפְשְׁךָ אֶל מְבַקְּשֵׁי רָעָתָהּ.
22 מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְאַל תָּבוֹא 23 זֶה נְבוֹ

 

שירה

הגדר

יצחק כהן

בְּנַחַל עֹז

בשם אללה הרחמן והרחום

1 אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר בְּנִי. 2 בְּנִי 3 אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר.
4 רַגְלֶיךָ שֶׁקָּפְאוּ אֵינָן טוֹעוֹת. 5 נִשְׁבַּעְתִּי בְּחִשּׂוּף הַפַּרְדֵּסִים
6 וּבַצְּמִיגִים הַנְּמוֹגִים 7 וּבְעִיר זוֹ הַנְּצוּרָה 8 כִּי נִכְסְפָה נַפְשְׁךָ
אֶל מְבַקְּשֵׁי רָעָתָהּ. 9 קְרָא אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁהֻשְׁלְכוּ בִּשְׂדוֹתֵיכֶם.
קְרָא אֶת אֵלֶּה 10 שֶׁהוֹתִירוּ בָּכֶם צַלְּקוֹת פֶּחָם. 11 יְדֵי אִשָּׁה
כָּתְבוּ אוֹתָם 12 חֲמָסָהּ עָלֶיךָ 13 וְקִנְאָתָהּ בּוֹעֶרֶת. 14 שֶׁהִיא הַפְּצוּעָה
וְהִיא הַפּוֹצַעַת 15 וְהִיא הַפֶּצַע. 16 שֶׁהִיא הַנְּצוּרָה וְהִיא הַנּוֹצֶרֶת
17 וְהִיא הַמָּצוֹר. 18 נִשְׁבַּעְתִּי בְּפִיחַ הַצְּמִיגִים 19 וּבַדֶּגֶל הַמּוּנָף
20 וּבַעֲלֶטֶת מִנְהָרָה זוֹ הַנֶּחְפֶּרֶת 21 כִּי נִכְסְפָה נַפְשְׁךָ אֶל מְבַקְּשֵׁי רָעָתָהּ.
22 מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְאַל תָּבוֹא 23 זֶה נְבוֹ

 

اسحق كوهين
السياج

في ناحل عوز

بسم الله الرحمن الرحيم

1.لا تقترب إلى السياج يا بني 2. يا بني 3. لا تقترب إلى السياج

4 أقدامك التي تجمدت ليست مُخطئة 5 أقسمتُ بإزالة البساتين

6. وبالعجلات المتلاشية 7. وبالمدينة المحاصرة هذه 8. هل نفسك اشتاقت الى الذين يسعون الى الشر؟!

9. اقرأ الرسائل التي أُلقيت في حقولكم. اقرأها. 10نقشوا عليكم النُدب المُفحّمة .11 أيدي المرأة كتبتها

12. بعيد الشر عنك 13. غيرتها تحترق 14لأنها الجريحة والجارحة

15 وهي الجُرح 16 إنها المحاصرة وإنها المتكونة

17وهي الحصار 18 أقسمت بِسخام العجلات 19 وبالعَلم المترفرف عالياً

20 وبالظلامِ هذا النفقِ الذي يُحفر 21 هل نفسك اشتاقت الى الذين يسعون الى الشر؟!

22 سترى كل شيء أمامك ولا تأتي 23 هذا نبو

 

לערבית: איתמר טובי

שירה

جبل شمس الصيف (הר חמת קיץ, לערבית: איתמר טובי)

חן בת ציון אריאל

ظهر تمّوز حارق خوذة الجنود
أمام المدرسة الزراعية العروب
تخفي منزل الابرص, والنباتات النَفْضِيَّة
ودوالٍ متدلية على مصاطب الخوخ المتنفسج
تنزف عصير في دلاء على جانبي الطرق
ومن إحدى القرى في تاكسي صفراء يُخيل المشبوهين

في حلحول الف متر وعشرون
ناثان النبي ينام في قبره والعديد من الآثار
من هناك إلى نبي يقين، (هناك اخمص قدم ابراهيم مطبوعة بالحجارة)
باتجاه الكروم تتجه دوريات كفار عصيون
يلتمس طريقه, تحت أقدامهم تنشقّ الأرض
في سيفه الصيفي يهجم عند المفترقات
المحطات فارغة ، والحواجز اكثر
ازدحاما

بيت اُمّر صامتة
على منعطفات طريق ستين
مزيد من الصخور والمزيد من السماء سحابة غبار
تنطلق من الشواطئ باتجاه مصر
وفي الوسط يطمس الجبال
الآباء ينامون ، ثلاث أمهات
سوف تبكي على الفتيان

بين الخليل وبئر سبع
من قيظ الأيام
زهرة الشمس،
تزهر عند مفترق زيف
مليئة بالروعة

 

 

حِن بَت صِيُون أريئيل

(الحرب على غزة صيف 2014)

 

 

שירה

נאמנות

דודו פלמה

אִמָּא בָּרְחָה מִלוּבְּלִין כַּאֲשֶׁר
צְרָחוֹת הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל הָאִישׁ הַקָּטָן
עִם הַשָׂפָם הִטְרִיפוּ עָלֶיהָ אֶת דַּעְתָּהּ
עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמַחֲנֶה רִכּוּז שָׂם לָמְדָהּ
אֵיפֹה נִגְמָר הָאָדָם וּמַתְחִיל הַכְּאֵב.

כַּאֲשֶׁר הָרוּסִים הִגִּיעוּ,
נִמְלְטָה עִם אָחִיהָ לְאוּזְבִּיקְסְטָן
וְשָׁם אִישׁ קָטָן עִם שָׂפָם גָּדוֹל
דָּרַשׁ מֵהֶם נֶאֱמָנוּת אוֹ לָמוּת
וְלָכֵן אָחִיהָ מֵת שָׁם מֵחֹסֶר
נֶאֱמָנוּת כְרוֹנִי וּמִטִּפוּס הַמֵעַיִם.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָהּ לְאַחַר תְּלָאוֹת רַבּוֹת
לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נֶאֱחְזָה בְּצִפֹּרְנֶיהָ
בָּחַיִּים עַצְמָם וְהָיְתָה נֶאֱמָנָה
כֹּל חַיֶּיהָ כָּאן לַטֵּרוּף שֶׁהֵגֵן עָלֶיהָ
וְלַכֹּחַ הָאָפֵל שֶׁל חֲרָדוֹתֵיהָ
חַסְרוֹת הַפֵּשֶׁר אַךְ הַוַדָּאיוֹת.

לְאַחַר מוֹתָהּ גִּלִּיתִי שֶׁהִטְמִינָה סַכִּין
מִתַּחַת לְמִזְרָן מִטָּתָהּ בַּבַּיִת הַסִעוּדִי
וְהֵבַנְתִּי שֶׁעַד יָמֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים
נוֹתְרָה נֶאֱמָנָה לְחוּשׁ הַנִּרְדָּפוּת
אוֹתוֹ חָלְקָה עִם בַּעֲלֵי הָחַיִּים הַזְּעִירִים
שֶׁשָּׁכְנוּ מִתַּחַת לָרִצְפָּה.

בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים
כַּאֲשֶׁר שָׁבוֹת וְעוֹלוֹת
צְרָחוֹת הַנֶּאֱמָנוּת
מְמִרְקַעֵי הַטֶּלֶוִיזְיָה
אֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיךְ
לְאַט
לְאַט
אֲנִי
הוֹפֵךְ
לִהְיוֹת
אִמִּי

שירה

בלבנון על גבעת האנטנות

דודו פלמה

בַּלַּיְלָה עַל גִּבְעת הָאַנְטֶנּוֹת
חָרְצָה יִלְלַת גּוּר חֲתוּלִים
אֶת גּוֹרַל בָּתֶּיהָ הַמָּטִים לִנְפֹּל
שֶׁל שְׁכוּנַת עֵין אֶל-חִיְלְוֶה מַחֲנֶה פְּלִיטִים
מְזֻרְגָג בְּצִידוֹן מָתוֹק בְּעַרְבִית
הוּא רֵיחַ הַגְּוִיוֹת עוֹד
שְׁמוֹנֶה שָׁנִים כְּבָר אֵין חִילְוֶה
לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים נִצְמַדְתִּי
לְקִירוֹת מְאֻבָּקִים שֶׁל סִמְטָה
מְאֵימַת צַלָּפִים אֲנִי נְקָמָה
מְאֻחֶרֶת שֶׁל נָבִיא מִזְדַּקֵּן
אִיזֶבֶל כְּבָר מִזְּמַן לֹא מְחַמֶּמֶת
אֶת יְצוּעִי בַּלֵּילוֹת רַק הַיְלָלָה
הַזֹאת שׂוֹרֶטֶת אוֹתִי מִבִּפְנִים
מִבַּחוּץ אֲנִי דַוְקָא נִרְאֶה דֵי בֶּסֵדֶר
אֲבָל בַּלַיְלָה אֲנִי תָּמִיד עַל הַגִּבְעָה
וְהָאַנְטֶנּוֹת מְשַדְּרוֹת אוֹתִי חָפְשִׁי אֶל הֶחָלָל
בֵּין הַכּוֹכָבִים הַקָּרִים אֲנִי שֶׁגֶר לֹא בָּרוּר
מֵהַמִּין הָאֱנוֹשִׁי עַד שֶׁאֲנִי מִתְקָרֵב לַשֶּׁמֶשׁ
אָז אֲנִי נוֹפֵל לִמְצֹא פִּתְרוֹן
זְמָנִּי כְּמוֹ הָאָדָם שֶׁהַיוֹם הוּא
כָּאן וּמָחָר אֵינֶנּוּ עוֹד רַק
גּוּר חֲתוּלִים מְיַלֵּל בֵּין חֲפִירוֹת חַיֵּינוּ
מְבַקֵּשׁ מוֹצָא שֶׁאֵין וְאוּלַי
גַם לֹא יִהִיֶה כְּמוֹ הָאָדָם
בְּעוֹד שְׁלוֹשִׁים מִלְיוֹן שָׁנָה.

 

 

 

את השיר הנ”ל כתבתי לראשונה בשנת 1982, בלילה, על גבעת האנטנות המשקיפה על מחנה הפליטים עין אל- חילווה שבעיר צידון. חשוב לי להזכיר שכל הלילה יילל גור חתולים ולא נתן לנו לישון. החבר’ה המוטרפים מעייפות חיפשו אותו עם המון כוונות אלימות, אך למזלו לא מצאו אותו וכך הוא המשיך ויילל כל הלילה. עד שבבוקר קמנו ונכנסנו לעין אל- חילווה. השיר שהה במגירה עד שהעזתי לחזור אליו כעבור שמונה שנים, בשנת 1990, ולערוך אותו שוב מחדש:

שירה

לילות יהודה

דעאל רודריגז גארסיה

זֵיתִים. עִם הָרוּחַ נָעִים לְהַכְסִיף.
עִקּוּל כְּבִישׁ הַלַּיְלָה מַמְשִׁיךְ
לְהַחֲשִׁיךְ. הָאוֹרוֹת הַלְּבָנִים שֶׁלָּנוּ
הַצְּהֻבִּים שֶׁלָּהֶם. בַּחַלּוֹנוֹת הַשּׁוֹנִים כָּל כָּךְ
אֶל הָעוֹלָם. טְרָשִׁים קָשִׁים פּוֹצְעִים בַּאֲדָמָה. מִמּוּל
זֵיתִים בָּעִקּוּל. אַחֲרֵי הַמַּחְצֵבָה.
הַבָּתִּים הַצְּפוּפִים שֶׁלָּנוּ. הַמְּפֻזָּרִים שֶׁלָּהֶם
אֶל הַמִּדְבָּר. קוֹל קוֹרֵא
יָרֹק עוֹלֶה בַּמִּסְגָּד
לוּחִית הַזִּהוּי צְהֻבָּה שֶׁלָּנוּ
הַלּוּחִית הַלְּבָנָה שֶׁלָּהֶם. מַזְהִירוֹת
מִי מְסַנְוֵר אֶת מִי מַשָּׂאִית
בְּעִקּוּל, מִי מַסִּיעַ אֲבָנִים כְּבֵדוֹת
וְעוֹלֶה קוֹל מֵהָרַדְיוֹ מְסֻכְסָךְ
מִסְתַּלְסֵל זֶה בָּזֶה וְנִשְׁפָּךְ
בַּעֲרוּצִים נִפְרָדִים אֶל הַוָּאדִי הָרֵיק.
וּמֵאֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה בַּסִּבּוּב. הַיָּרֵחַ
צָהֹב אוֹ לָבָן
וְשֶׁל מִי אֲלֻמַּת הַכַּדּוּר הַמֵּטִיל
קַו הַפְרָדָה רָצוּף. בְּדִמְמַת
הַכְּבִישׁ הַמְּקֻרְצָף
הַמַּחְשִׁיךְ לוֹ מִכָּאן.

שירה

לילות יהודה

דעאל רודריגז גארסיה

זֵיתִים. עִם הָרוּחַ נָעִים לְהַכְסִיף.
עִקּוּל כְּבִישׁ הַלַּיְלָה מַמְשִׁיךְ
לְהַחֲשִׁיךְ. הָאוֹרוֹת הַלְּבָנִים שֶׁלָּנוּ
הַצְּהֻבִּים שֶׁלָּהֶם. בַּחַלּוֹנוֹת הַשּׁוֹנִים כָּל כָּךְ
אֶל הָעוֹלָם. טְרָשִׁים קָשִׁים פּוֹצְעִים בַּאֲדָמָה. מִמּוּל
זֵיתִים בָּעִקּוּל. אַחֲרֵי הַמַּחְצֵבָה.
הַבָּתִּים הַצְּפוּפִים שֶׁלָּנוּ. הַמְּפֻזָּרִים שֶׁלָּהֶם
אֶל הַמִּדְבָּר. קוֹל קוֹרֵא
יָרֹק עוֹלֶה בַּמִּסְגָּד
לוּחִית הַזִּהוּי צְהֻבָּה שֶׁלָּנוּ
הַלּוּחִית הַלְּבָנָה שֶׁלָּהֶם. מַזְהִירוֹת
מִי מְסַנְוֵר אֶת מִי מַשָּׂאִית
בְּעִקּוּל, מִי מַסִּיעַ אֲבָנִים כְּבֵדוֹת
וְעוֹלֶה קוֹל מֵהָרַדְיוֹ מְסֻכְסָךְ
מִסְתַּלְסֵל זֶה בָּזֶה וְנִשְׁפָּךְ
בַּעֲרוּצִים נִפְרָדִים אֶל הַוָּאדִי הָרֵיק.
וּמֵאֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה בַּסִּבּוּב. הַיָּרֵחַ
צָהֹב אוֹ לָבָן
וְשֶׁל מִי אֲלֻמַּת הַכַּדּוּר הַמֵּטִיל
קַו הַפְרָדָה רָצוּף. בְּדִמְמַת
הַכְּבִישׁ הַמְּקֻרְצָף
הַמַּחְשִׁיךְ לוֹ מִכָּאן.

מסה

מַפְתֵּחַ הָרַעְיוֹן (בעריכת סיגלית בנאי)

רבי אברהם אבולעפיה

וְיָדוּעַ שֶׁבִּשְׁנֵי חוֹתָמוֹת נֶחְתָּם
מֵצַח הָאָדָם
וְהֵם שְׁנֵי סִימָנִין
כְּלוֹמַר שְׁנֵי הַדָּם
וְהֵם תָּו שֶׁל דְּיוֹ
וְתָו שֶׁל דָּם.

וְסוֹדָם דָּם
וּדְיוֹ
וְעִנְיָנָם
הוּא כִּי סִימַן
דָּם סִימַן
מָוֶת
וְסִימַן דְּיוֹ סִימַן
חַיִּים.

וּפֵרוּשׁ סוֹד זֶה הוּא מֵהַגּוּף כֻּלּוֹ
חָמְרוֹ הָרִאשׁוֹן דַּם

נִדּוּת דַּם
הָאִישׁ וְדַם
הָאִשָּׁה
שֶׁמִּתְנוֹעֲעִים בֵּינֵיהֶם
בְּחָזְקָה
עַד שֶׁתִּתְעוֹרֵר הַתַּאֲוָה
וְהוּא חַם וְלַח
בְּרֵאשִׁית תְּנוּעָתוֹ
וּבְצֵאתוֹ לַפֹּעַל מִתְחַבֵּר אֵלָיו
חֲמִימוּת גְּדוֹלָה
וְהָיוּ
לְבָשָׂר
אֶחָד.

דְּיוֹ מִתְנוֹדֵד וּמִתְנוֹעֵעַ וּמְחַבֵּר
אוֹת לְאוֹת
וְשֵׁם לְשֵׁם
וּמִלָּה לְמִלָּה
וּפְעֻלָּה לִפְעֻלָּה
הַתְּנוּעָה בִּכְתִיבָה
וּבְנִקּוּד וּבְדִבּוּר,
דְּיוֹ יוֹרֵד מִן הַקָּנֶה
וּמְצַיֵּר כָּל הַגּוּף
נוֹשְׂאוֹ אוֹתוֹ
יִקָּרֵא כֻּלּוֹ
חֹמֶר
לַנֶּפֶשׁ.
וּבָזֶה דּוֹמֶה לְבוֹרְאָם.

לִבִּי מְדַבֵּר,
דָּמִי הָיָה רוּחַ,
רוּחִי הָיָה דָּם,
וְכוֹכָבִי דָּרַךְ,
דֶּרֶךְ נְבוּאָה,
דֶּרֶךְ הַזָּנָב
רֶכֶב הַבֶּטֶן

בֶּטֶן זָכָר
עֲבוּרִי
חַי מְדַבֵּר וְחַי
וּבְדַבְּרוֹ חָכָם
וְחָכָם בְּדִבּוּר
אֵיבַר מִילָה
בָּרָא פֶּה
בָּרָא הַלִּמּוּד,
בֵּאֵר הַלִּמּוּד
מֵאִיר הַלֵּב,
הַזִּכָּרוֹן,
וְהַזְּכָרִים,
לְבָאֵר הַכֹּל,
אֲנִי זָכָר,
זוֹכֵר הַכֹּל,
מְבָרֵךְ ה’,
מְבָרֵךְ חוֹזֶה,
בָּרוּךְ מַחֲזֶה,
בָּרֵךְ אֱלוֹהֶיךָ,
לְבָרֵךְ אֵלֶּה.

(מצרף השכל, פ”ח)

שירה

חירות

מונא אלחבאנין

כַּמָּה אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְרוּחוֹת עֲרָבִיּוֹת
לֹא מְזֹהָמוֹת
בְּנַעֲלַיִם מַעֲרָבִיּוֹת
כַּמָּה אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְמִלִּים עֲרָבִיּוֹת
בְּלִי בִּטּוּיִים זָרִים
כַּמָּה אֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת אֶל הַחֵרוּת
בְּעִיר עֲרָבִית
בְּלִי שֶׁאֶתָּקֵל בִּגְדֵרוֹת מַפְרִידוֹת
אֲנִי רוֹצָה לְרַחֵף בְּשָׁמַיִם
עֲרָבִיִּים
בְּלִי לְהֵעָצֵר בְּתַחֲנוֹת שֶׁל בִּקֹּרֶת גְּבוּלוֹת
אֲנִי חוֹלֶמֶת לִשְׁכַּב פְּרַקְדָּן עַל אַדְמָתִי
בְּלִי לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת
אֶתְבּוֹנֵן עַל הַטֶּבַע
בְּלִי הַגְּדֵרוֹת הָאֵלּוּ
אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁרוֹצִים לִקְבֹּר אוֹתִי
אֲנִי רוֹצָה לְהַרְגִּישׁ בְּנַחַת בְּלִי שֶׁיִּגְזְרוּ עַל עַצְמוֹתַי
לְהוֹצִיא אוֹתָן לִנְדוּדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

 

 

 

 

מערבית: אלמוג בהר

 

 

 

 

حريه          بقلم: منى الحبانين

 

كم أتوق الى نسمات عربيه
غير ملوثه
بنعال غربية
كم يعتريني الشوق لكلمات عربيّه
غير ملككّه بمصطلحات أعجميه
كم أود ان اسير بحريه
في بلده عربيه
دون ان اصطدم بحواجز عنصريه
أود ان احلق في سماء
عربيه
دون مراقبه دوليه
أحلم أن افترش أرضي
دون إستئذان
أن انظر الى الطبيعه
دون تلك الجدران
حتى حين ادفن اود
ان اشعر براحه دون ان يحكموا على عظامي
بالنقل لأجل التهجير

שירה

זה הדור

חנן פרומן

זֶה הַדּוֹר בַּמַּסָּה לֹא עָמַד,
לֹא גָּלוּת, לֹא מִדְבָּר וְלֹא שְׁמָד.
זֶה הַדּוֹר לֹא הוֹרֵג לֹא נִרְדָּף,
לֹא בּוֹרֵחַ הוּא מִקּוֹל מֵעָלֶה הַנִּדָּף.
זֶהוּ דּוֹר הַשֻּׁמָּן, הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב.
זֶהוּ דּוֹר אֶבֶן בַּמּוֹחַ וְאֶבֶן בַּלֵּב.
זֶה דּוֹר שֶׁבּוֹרֵחַ מִלַּהַט הַחֶרֶב,
רוֹצֶה לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה וְשִׁקּוּץ עַל הָהָר מִקֶּרֶב.
זֶה הַדּוֹר שֶׁבָּזָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד
מִסְתַּפֵּק בְּמַלְכוּת עֲבָדִים כֹּה בְּזוּיָה.
זֶה הַדּוֹר הַחוֹלֵם בּוֹ רָאוּי לִתְבוּסָה,
זֶה הַדּוֹר לֹא עוֹמֵד בַּמַּסָּה.
אַךְ כְּשֵׁם שֶׁמִּכָּל דּוֹר עֲלוּבָיו הֵם נִבְזִים,
כָּךְ נִפְלָאִים גִּבּוֹרָיו יוֹתֵר מִיּוֹדְעֵי רָזִים.
עֲצוּמִים מִנָּהָר וּרְחָבִים מִנִּי יָם,
מְחַיִּים פְּנֵי תֵּבֵל בְּשָׁטְפָם אֶת חָלְיָם
זָהֳרָם הוּא מֵאִיר יוֹתֵר מֵאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים,
טָהוֹר הוּא מִכָּל הַדּוֹרוֹת הַקְּדוּמִים.
זֶה הַדּוֹר לֹא כָּבְתָה בּוֹ אֵשׁ הַתָּמִיד,
נִדְלְקָה בּוֹ הָאֵשׁ שֶׁל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד.
זֶה הַדּוֹר לֹא נִקְרַע לוֹ הַיָּם וְנָהָר,
לֹא לִוָּהוּ עָנָן בְּהָלְכוֹ בַּמִּדְבָּר.
זֶה הַדּוֹר לֹא הָפַךְ לוֹ הַיְּאוֹר דָּם מִמַּיִם,
לֹא רָמְסוּ אֶת אוֹיְבָיו אֲבָנִים מִשָּׁמַיִם
זֶה הַדּוֹר מַסָּתוֹ גְּדוֹלָה מִכָּל הַמַּסּוֹת,
לַעֲזֹב חַיֵּי שֶׁקֶט וְכָל טוּב חָמְרִי.
זֶה הַדּוֹר שֶׁוִּתֵּר עַל חַיֵּי עִנּוּגִים וְעֹשֶׁר
שֶׁקָּרָא מִלְחָמָה עַל חַנְפֵי אִישׁ נוֹצְרִי.
זֶה הַדּוֹר שֶׁפִּתּוּהוּ בְּאַלְפֵי אֲמַתְלוֹת:
בְּזָהָב, בְּכֶסֶף וּבְנָשִׁים, בְּלִי עָמָל.
זֶה הַדּוֹר שֶׁבֻּזָּה לֹא שָׁאַל שְׁאֵלוֹת,
לֹא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ, לֹא דָּעַךְ לֹא קָמַל.
זֶה הַדּוֹר שֶׁזָּב דָּם כֹּה רַב מִבְּשָׂרוֹ,
בּוֹ לֹא יַד אוֹיֵב וְלֹא יַד אִישׁ צַר.
לֹא גּוֹי הִכָּהוּ וְלֹא נָכְרִי דְּקָרוֹ
הַדָּם זָב מִגַּבּוֹ שֶׁדָּקַר אָח אַכְזָר.
זֶה הַדּוֹר לֹא לָבַשׁ בִּגְדֵי שְׂרָד,
לֹא שָׁמַע תְּהִלָּה בְּשׁוּבוֹ מִנִּי קְרָב.
זֶה הַדּוֹר בְּעֵגֶל הַזָּהָב הוּא מָרַד,
לֹא כָּמַהּ לְשִׁכְרוּת וּלְשָׁלוֹם עִם עֲרָב.
זֶה הַדּוֹר שֶׁבּוֹעֵט בְּעָבְיוֹ שֶׁל הַחֵלֶב,
שֶׁקּוֹרֵא הוּא תִּגָּר עַל בָּשָׂר הַנִּגָּר.
שֶׁמְּסָרֵב הוּא לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה חֲסַר לֵב
בְּלִי מַלְכוּת, בְּלִי תּוֹרָה, בְּלִי מִקְדָּשׁ עַל הָהָר.

שירה

ערד

סיגלית בנאי

כָּכָה אֲנִי אֶשָּׁאֵר הֲכִי קָרוֹב לַפְּזוּרָה
הוּא אוֹמֵר בְּקוֹל שָׁקֵט בְּשִׁעוּר יַזָּמוּת
אַל תַּעֲזֹב אֶת הַשֵּׁבֶט הַמּוֹרָה אוֹמֶרֶת
אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי!
הוּא נִזְכָּר בַּשֵּׁבֶט הָאִינְדִּיָּאנִי שֶׁנִּשְׁאַר בַּשְּׁמוּרָה
מֵהַסֶּרֶט שֶׁהֶרְאוּ לָהֶם בַּוִּידֵאוֹ אַקְטִיבִיזְם
מַבִּיט בִּגְרָסִיאֵלָה הַמּוֹרָה
עַל צַוָּארָהּ תִּלְיוֹן עִם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים מִזָּהָב
חֻלְצַת צֶ’ה גֵוָארָה אֲדֻמָּה
וּבֶטֶן הֵרָיוֹן קְטַנָּה
הוּא טוֹעֵם עַל לְשׁוֹנוֹ
אֶת הָר’ הָאַרְגֶּנְטִינָאִית שֶׁבְּפִיהָ
חוֹשֵׁב עַל עֲרָד וְעַל דִּירָה
קִירוֹת לְבָנִים וְחַלּוֹנוֹת לְבָנִים
וִילָדִים מְסֹרָקִים שֶׁיֵּלְכוּ לְגַן עִירִיָּה
וְלֹא 5 קִילוֹמֵטֶר בַּבֹּץ וּבַשָּׁרָב
כְּמוֹ שֶׁהָלַךְ לְבֵית הַסֵּפֶר בִּכְּסֵיְפֶה
פַאדִי אַתָּה אִתִּי?
גְרָסִיאֵלָה מְחַיֶּכֶת
כֵּן הוּא עוֹנֶה בְּשֶׁקֶט
וּמֵישִׁיר מַבָּט
אֲנִי אִתָּךְ

שירה

עולם שיש בו אמא

אלחנן ניר

א
אֲנִי רוֹתֵם אֶת שְׁאֵרִיּוֹת זְכוּת הָאָבוֹת שֶׁלִּי
אוֹסֵף אֶת כָּל שְׁעוֹת הַהִתְבּוֹדְדוּת
כְּדֵי לִבְרֹא לְךָ עוֹלָם
בּוֹ אִשָּׁה לֹא נֶעֱקֶדֶת בְּפֶתַח הַבַּיִת
וְשִׂנְאָה הִיא מִלָּה שֶׁאֵין בָּהּ סַכִּין.

הֲכִי פָּשׁוּט: עוֹלָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִמָּא

 

ב
שָׁעוֹת אֲנִי כְּבָר מִסְתַּכֵּל עָלֶיךָ
מִתְמַקֵּד בִּכְבָרַת הַפַּחַד,
בַּחִתּוּכִים הַתְּמִימִים עַל הָעוֹר

 

ג
חוּץ מִשָּׁנִים שֶׁל צָמָא אֵין לִי דָּבָר לָתֵת לְךָ

עוֹד יַגִּיעוּ לֵילוֹת שְׁלֵמִים שֶׁל הֲלִיכָה פְּרוּמָה בָּרְחוֹבוֹת
שֶׁל גְּהָרַת הַתְּהוֹם הָרַע. (תֵּדַע כְּשֶׁהוּא הִגִּיעַ רַק כְּשֶׁלֹּא תּוּכַל לְסַפֵּר עָלָיו)

גַּם כְּשֶׁאֲנָשִׁים כְּבָר לֹא יִתְבַּיְּשׁוּ לְדַבֵּר אִתְּךָ
אַף פַּעַם לֹא תִּהְיֶה אֶחָד מֵהֶם.
גַּם הַמַּאֲכֶלֶת שֶׁעַל הַצַּוָּאר
וּכְאֵבֵי הַפַנְטוֹם שֶׁל הָאַהֲבָה כָּאן כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר

 

ד
גַּם אֱלוֹהִים יֵלֵךְ וְיִשְׁתַּנֶּה לְךָ מוּל הָעֵינַיִם.
הָיִיתִי רוֹצֶה לוֹמַר לְךָ שֶׁתַּרְגִּישׁ אוֹתוֹ יוֹתֵר
שֶׁנַּעַר הָיִיתִי וְגַם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי יָתוֹם נֶעֱזָב.
אֲבָל יֵשׁ רְגָעִים שֶׁזֶּה רַק אַתָּה

 

ה
אַחַר-כָּךְ תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה שֶׁל נִסְיוֹנוֹת הָאִמּוּץ הַדִּמְיוֹנִיִּים
כָּל אִשָּׁה עִם מִטְפַּחַת תַּהֲפֹךְ לְפּוֹטֶנְצְיָאל
אַתָּה תַּבִּיט בָּהּ וּתְחַכֶּה.
יִהְיוּ הָרְגָעִים שֶׁכִּמְעַט תָּרוּץ אֵלֶיהָ וּתְבַקֵּשׁ

וְהַנְּסִיעָה, וּרְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין כְּפַסֵּי הָרַכֶּבֶת בַּתִּיק
וְהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ דּוֹפֵק בִּסְעָרָה

אַתָּה עַכְשָׁו בַּדֶּרֶךְ אֶל אֲרָצוֹת לֹא זְרוּעוֹת
וְכָל לַיְלָה בְּחֶדֶר רֵיק אַחֵר
וְיָמִים שְׁלֵמִים עַל הָעַרְסָל מְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבָה
מַקִּיף עַצְמְךָ בְּעִגּוּל, דּוֹרֵשׁ הִתְגַּלּוּת

 

ו
הַנּוֹרָא מִכֹּל נִפְרָט לִרְגָעִים קְטַנִּים
לַמַּבָּט הֶעָזוּב הַנִּזְרָק אַחֲרֵי סֵדֶר עֶרֶב לַנַּיָּד,
לַיְּדִיעָה שֶׁאַחֲרֵי שֶׁמְּדַבְּרִים עִם אַבָּא
אֵין אִמָּא

 

(אחר רצח דפנה מאיר הי”ד, שבט תשע”ו)

שירה

כפר דרום

מוריה קור

אִם הַשֵּׁם לֹא יִבְנֶה בַּיִת שָׁוְא עָמְלוּ בּוֹנָיו בּוֹ
שֶׁלֶט עַל הַדֶּלֶת שֶׁל מִשְׁפַּחַת כֹּהֵן
כְּפַר דָּרוֹם 95
יְלָדִים מִתְרוֹצְצִים בֶּחָצֵר וּבֵין הַקּוֹמוֹת,
שַׁבָּת בַּבֹּקֶר
יִמְלֹךְ אֲדוֹנָי לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר
גּוֹאָשׁ כָּחֹל עַל גַּג מִקְדָּשׁ מְעַט
2005 שַׁח פֵּר גֻּלְגֹּלֶת הֵם שָׂמוּ פֹּה רֶגַע לִפְנֵי
הַמִּתְרוֹצְצִים מַבִּיטִים בְּעֵינַיִם כָּלוֹת מִתּוֹךְ כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים
קְבִיעַת הַמָּוֶת לֹא הִפְחִידָה, מַאֲמִין וְזוֹרֵעַ
שׁוֹבֵר חֶסְכוֹנוֹת וּמַחְרִיבָן
תַּכְרִיכֵי הַנַּיְלוֹן עַל הַמּוֹשָׁבִים בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים חָנְקוּ אֶת הַפְּעִימוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת
וְהַמֵּגָפוֹן צָעַק שְׁמַע
הוּא יָדַע שֶׁאֵין תְּחִיָּה לַמֵּת הַזֶּה
בְּנִיר עֲקִיבָא 2015 שָׁבֵי דָּרוֹם
פָּרָשַׁת תְּרוּמָה בְּקָרָוָאן דּוֹלֵף
אִם הַשֵּׁם לֹא יִבְנֶה בַּיִת
שָׁוְא

 

 

 

שלושה מילדי משפחת כהן איבדו את רגליהם בפיגוע באוטובוס שהסיע את ילדי כפר דרום לבית הספר, חשון תשס”א-נובמבר 2000. בשנת 2005 נעקר היישוב כפר דרום במסגרת תכנית ההתנתקות.

שירה

The Gods of the Copybook Headings (נביאים בעירם, המקור)

רודיארד קיפלינג (תרגם: צור ארליך)

AS I PASS through my incarnations in every age and race,

I make my proper prostrations to the Gods of the Market Place.

Peering through reverent fingers I watch them flourish and fall,

And the Gods of the Copybook Headings, I notice, outlast them all.

We were living in trees when they met us. They showed us each in turn

That Water would certainly wet us, as Fire would certainly burn:

But we found them lacking in Uplift, Vision and Breadth of Mind,

So we left them to teach the Gorillas while we followed the March of Mankind.

We moved as the Spirit listed. They never altered their pace,

Being neither cloud nor wind-borne like the Gods of the Market Place,

But they always caught up with our progress, and presently word would come

That a tribe had been wiped off its icefield, or the lights had gone out in Rome.

With the Hopes that our World is built on they were utterly out of touch,

They denied that the Moon was Stilton; they denied she was even Dutch;

They denied that Wishes were Horses; they denied that a Pig had Wings;

So we worshipped the Gods of the Market Who promised these beautiful things.

When the Cambrian measures were forming, They promised perpetual peace.

They swore, if we gave them our weapons, that the wars of the tribes would cease.

But when we disarmed They sold us and delivered us bound to our foe,

And the Gods of the Copybook Headings said: “Stick to the Devil you know.”

On the first Feminian Sandstones we were promised the Fuller Life

(Which started by loving our neighbour and ended by loving his wife)

Till our women had no more children and the men lost reason and faith,

And the Gods of the Copybook Headings said: “The Wages of Sin is Death.”

In the Carboniferous Epoch we were promised abundance for all,

By robbing selected Peter to pay for collective Paul;

But, though we had plenty of money, there was nothing our money could buy,

And the Gods of the Copybook Headings said: “If you don’t work you die.”

Then the Gods of the Market tumbled, and their smooth-tongued wizards withdrew

And the hearts of the meanest were humbled and began to believe it was true

That All is not Gold that Glitters, and Two and Two make Four

And the Gods of the Copybook Headings limped up to explain it once more.

As it will be in the future, it was at the birth of Man

There are only four things certain since Social Progress began.

That the Dog returns to his Vomit and the Sow returns to her Mire,

And the burnt Fool’s bandaged finger goes wabbling back to the Fire;

And that after this is accomplished, and the brave new world begins

When all men are paid for existing and no man must pay for his sins,

As surely as Water will wet us, as surely as Fire will burn,

The Gods of the Copybook Headings with terror and slaughter return!

שירה

נביאים בעירם (עם השוואת תרגום)

רודיארד קיפלינג (תרגם: צור ארליך)

הוֹד וְכָבוֹד לַנְּבִיאִים בָּעוֹלָם,

רַק בְּעִיר הוּלַדְתָּם הֵם שְׁלִימָזֶלִים:
הִכִּירוּ אוֹתָם שָׁם בִּימֵי גִּדּוּלָם,
לָכֵן דֶּרֶךְ טֶבַע בָּזִים לָהֶם.

 

נְבִיאִים בְּנֵי הַגִּיל הַצָּעִיר וְיָהִיר
עוֹשִׂים יֹפִי שֶׁל חֲמוּצִים מִזֶּה,
כַּנִּכָּר בַּנְּבוּאוֹת שֶׁכָּתְבוּ עַל הָעִיר;
וְהֵם דַּוְקָא מַמָּשׁ מְרוּצִים מִזֶּה.

 

מָה שֶׁחָוָה הַנָּבִיא בְּנִינְוֵה,
אֵיךְ בְּתוֹךְ דָּג הִתְקָרֵב לְשָׁם,
לֹא מַעֲסִיק אֶת שְׁכֵנָיו; הַהֹוֶה,
רַק הוּא מְעַנְיֵן אֶת הַחֶבְרֶ’ה שָׁם.

 

אִם נִבֵּא אוֹ חָזָה אוֹ כָּתַב – מָה אִכְפַּת;
רַק עַל פִּי מִדּוֹתָיו הוּא נִשְׁפָּט.

 

 

לאחר שנמסר לפרסום ראה אור ב: ‘רודיארד קיפלינג, מבחר שירים’. תרגם: צור ארליך. הוצאת דחק 2019.

 

 

גירסה ב’

 

 

הוֹד וְכָבוֹד לַנְּבִיאִים בָּעוֹלָם,
רַק בְּעִיר הוּלַדְתָּם הֵם שְׁלִימָזֶלִים:
הִכִּירוּ אוֹתָם שָׁם בִּימֵי גִּדּוּלָם,
לָכֵן דֶּרֶךְ טֶבַע בָּזִים-לָהֶם.

 

נְבִיאִים בְּנֵי הַגִּיל הַצָּעִיר וְיָהִיר
עוֹשִׂים יֹפִי שֶׁל חֲמוּצִים-מִזֶּה,
כַּנִּכָּר בַּכְּתָבִים שֶׁכָּתְבוּ עַל הָעִיר;
לִנְבִיאִים זֶהוּ יֹפִי שֶׁל צִימֶעסִים!

 

בְּנֵי הַשְּׁכוּנָה מִתְמַקְּדִים בַּהֹוֶה.
לֹא עִנְיָנָם וְלוּ כָּלְשֶׁהוּ
מָה שֶׁחָוָה הַנָּבִיא בְּנִינְוֵה
אוֹ בְּבֶטֶן הַדָּג בְּדַרְכּוֹ לְשָׁם.

 

אִם הָיָה הָא אוֹ דָּא – מָה אִכְפַּת. שָׁם דִּינוֹ
נִקְבָּע רַק עַל פִּי הָאָדָם שֶׁהִנּוֹ.

 

 

המקור:

 

PROPHETS AT HOME

BY RUDYARD KIPLING

 

Prophets have honour all over the Earth,
Except in the village where they were born,
Where such as knew them boys from birth,

Nature-ally hold ’em in scorn.

 

When Prophets are naughty and young and vain,
They make a won’erful grievance of it;
(You can see by their writings how they complain),
But O, ’tis won’erful good for the Prophet!

 

There’s nothing Nineveh Town can give
(Nor being swallowed by whales between),
Makes up for the place where a man’s folk live,
Which don’t care nothing what he has been.

 

He might ha’ been that, or he might ha’ been this
But they love and they hate him for what he is.

 

להקראה ע”י המשורר:

 

https://drive.google.com/open?id=1-NiYC1a40he0j2pTWJ7ArQmmxI2GWtf5

שירה

פול איתי לפוליטי

צור ארליך

פּוֹל אִתִּי
פּוֹל אִתִּי לַפּוֹלִיטִי.
נִתְאַבֵּק, נִדַּבֵּק, נִתְפַדְבֵּק, נַגְלִיד,
נִתְחַבֵּק, נִתְרַפֵּק, נוֹלִיד.
אֲנִי אֵלֵד וְאַתָּה תּוֹלִידִי,
שְׁנֵי מִינֵי בְּנֵי אָדָם אָנוּ, רַב הַמַּפְרִיד.
פּוֹל אִתִּי לַפּוֹלִיטִי,
עֲזֹב תַּרְבּוּת וְשָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת
כִּי בַּשָּׂפָה אַתָּה מַרְאֶה לִי אֶת הַתֶּפֶר:
כִּי כְּפִי שֶׁאַתָּה מְצַיֵּר אֶת עַצְמְךָ,
בַּטֶלֶוִיזְיָה, בָּבָּאנֶר, בַּסֵּפֶר,
בַּסֶּלֶף שֶׁבּוֹ אָנוּ נִזּוֹנִים,
אַתָּה חַי בּגֻמְחָה
שֶׁל נֶתֶק נַרְקוֹטִי
בְּחֶבְרָה שֶׁהִיא בֵּית זוֹנִים.
קָרָאתִי אוֹתְךָ. אַתָּה מִתְחַזֶּה
לְמִי שֶׁנִּפְקַר שֶׁנִּזְכַּר שֶׁנִּכָּר
רַק בַּכּוֹס
בַּכִּיס
וּבַהוּא-הַזֶּה –
וְאִם כָּכָה מוּטָב שֶׁנֵּלֵךְ לָעִקָּר,
נָרִיב עַל הַכֵּס
נִפּוֹל עַל הַכֶּסֶת
נֵלֵךְ עַל קִרְקָס
נָרוּץ עַל הַכְּנֶסֶת.
אֲנִי סָאחי אַתָּה עַל אַמְפֵטָמִין,
אֲנִי מוֹנוֹגֵמִי אַתָּה מֶגָהמִין;
כָּךְ עַל פִּי הַסְּפָרִים שֶׁלְּךָ; אֵין זֶה אָמִין
אֲבָל אִם כְּבָר
נֵלֵךְ עַל הַשְּׂמֹאל וְיָמִין.
סַבָּא-רָבָא שֶׁלְּךָ בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת הִתְפַּלְפֵּל

סַבָּא דָּפַק מַכּוֹת עִם פְּלוּגוֹת הַפּוֹעֵל
אַבָּא פָּזַל פֹּה וָשָׁם מֵהַצַּד
וְאַתָּה כְּבָר קָדִימָה, אֲחוֹרָה, כָּל צַד,
מְלַקֵּט וְצָד –
שָׁפוּךְ מֵאַשְׁמָה, שָׁפוּךְ מֵאוֹנִים,
כָּל יַחַס אִישִׁי פּוֹטֶנְצְיָאל יַחַס מִין.
לְפָחוֹת קְצָת.
לֹא, אַתָּה לֹא בֶּאֱמֶת כָּזֶה,
אֲבָל אַתָּה מִתְחַזֶּה.
פּוֹל אִתִּי לַפּוֹלִיטִי.
נִפּוֹל בְּסוּפָה
אֲבָל נְּדַבֵּר בְּאוֹתָהּ שָׂפָה.
נְשַׂחֵק בְּשׁוֹלֵט וְשַׁלִּיט
נְשַׂחֵק בְּפוֹלֵט וּפָלִיט
נְשַׂחֵק מְגָרֵשׁ מְגֹרָשׁ
נְשַׂחֵק מְרוֹשֵׁש וְרָשׁ.
לְפָחוֹת בְּאוֹתוֹ מִגְרָשׁ.
נִתְאַבֵּק נִתְחַבֵּק מִין אֶל מִין
פָּנִים אֶל פָּנִים.

שירה

יונה וולך (Spoken Word)

ארנון איתיאל

המשוררת הגדולה,
שפרצה נתיבות פסיכדליים בשירה

שחייה היו מסע תת הכרתי
יונה וולך בעטה למוות בכל החוקים
וניגפה רק בפני חוקיות השפה-

אין לי מושג מה אמרתי עכשיו.

מתוך “יד שחורה” של יונה וולך:
יד שחורה לא היה איש מאחוריה
יד שחורה הבהילה ילדים
בשום אופן לא היתה זו יד של כושי
ואיני זוכרת שהוזכרה כפפה
זו היתה יד שחורה מלידה
ואני אומר – “מה”

מה קרה כאן עכשיו?
מה מתחבא שם, בין השורות?

השיר הזה גדול עלי בשני מספרים
בשבילי זה רצף מילים אקראי
אני כנראה טיפש ככיסא
אני נרגע, אני מנסה
נכנס לאווירה, חושב ירושלים
מהדק את שרירי החלחולת
אבל שום פירור שגב לא חודר לגולגולת

רק תסכול, לא כולל הרפיה

וזה לא שעם יונה יש בעיה
הנושא של הקטע הזה הוא אני
אני. הטיפש הנבער המכוער
אני שלנצח אהיה בינוני
יונה וולך? יונה וולך היא יונה וולך.
היא יונה פאקין וולך
אנשים גרים ברחוב יונה וולך
אפילו גוטה אמר אם לא בא לך יבא לך
אני? אני גנן, אתם מבינים? לזה הגעתי.
ארנון. מלא השראה כמו טופס ארנונה
ו- מעז לפתוח את הפה. ו-עוד על יונה.
חתיכת אפס קטן ועלוב
המקום שהגענו אליו הוא עצוב
שבו כבר מותר הכל
כל מצורע שמוט פין וזב חוטם
כבר יכול להגיד הכל ובקול
בלי מילה אחת לשקול

אני בסך הכל,
כמה להיות חלק
מכם, שנהנים
מהשירה, שמבינים.
אתם אתם מדברים אומנות
אתם יודעים לזהות גאונות

רק אני עם הגישה שלי המאוסה
חושב בתוך הקופסא.
מוח האיכר המצומק שלי חושב
שלכתוב משפטים סתם, בלי חרוז ומשקל
סליחה, יונה, זה קל.
סליחה יונה שלי זצוק”ל
אבל זה קל.
שירים כאלה אני כותב לפי משקל
כשאני יושב, סליחה, במספר שתיים
או במעלית בין קומה לקומה
סליחה יונה, אבל שירים כאלה, זה לא חכמה.

אתם??
אתם לא צריכים חריזה,
אתם מבקשים אמירה. רזה.

צוללים עירומים אל בריכת המים הזכים
אל היופי הצלול של יונה.
שטים בזרם תודעה חופשית
ואני עד החוטם טובע בשיט.
אני, ארנון, פסולת אנושית.

אלמלא הייתי נעל (הי, בלי לפגוע)
אז יכלה הארה בי לנגוע.
תובנה פתאומית כך מתוך הכחול
– אין פה שום קודש, רק חול ועוד חול.
ומבין השורות האמת לנו נדה
גוזלים, השירה היא פסאדה
אולי יונה וולך היא סתם שם להפריח
את השיח להמליח
לשבץ “איך וולך אמרה” בתוך שורה,
בגילמן לזרוק לבחורה.
אולי זו האמת נטולת הבושה
המלכה איך לומר, לא ממש לבושה
המלכה עירומה והמלך עירום
ורק אני הכלום הזה המושתן
צועק: מילא ערום אבל איזה קטן!

או שלא.
אולי יונה הבינה מזמן
את מה שאני רואה רק עכשיו-
כולנו חזיון שווא
לחות האויר, קליפה של בננה,
קניון נס ציונה, עובד זר מגאנה-
הכל פאטה מורגנה
ומבין המילים השירה לנו נדה
גוזלים, גם אני פסאדה.

שירה

פואמה אפוקליפטית

ללי ציפי מיכאלי

א. הִתְמַלַּכְתִּי

קוֹל מִגָּבוֹהַּ שָׁאַל:
מָה אֶתֵּן לְךָ?
לֵב אוֹהֵב, אָמַרְתִּי.
הִצַּבְתִּי לִי כִּסֵּא שֵׁן
סִלַּקְתִּי אוֹיְבִים
עָרַפְתִּי מִתְחָרִים
נִכְנַסְתִּי לִשְׁטָחִים זָרִים
חָפַרְתִּי תְּעָלוֹת
הִצַּבְתִּי טַנְקִים
אָנַסְתִּי בָּזַזְתִּי
לָקַחְתִּי שְׁבוּיִים
הָפַכְתִּי תּוֹשָׁבִים זָרִים לַעֲבָדִים
שָׁלַחְתִּי אֳנִיּוֹת סוֹחֵר
לְחִזּוּק מַעֲמָדִי
יָצַרְתִּי אוֹפּוֹזִיצְיָה
הִגְדַּלְתִּי אוֹיְבַי
מֵאוֹהֲבַי
בִּצַּרְתִּי אֶת אַרְצִי
הַיָּד שֶׁהֵקִימָה בַּיִת
הָרְסָה מִבְנִים
לְפִי שִׁיטַת הַקְּלָפִים

 

ב. קַקְטוּסִים

בִּמְקוֹם פְּרָחִים
לִימוֹזִינוֹת הֵרִימוּ
שִׂמְחָה לַהֲמוֹנִים
הוֹט דוֹג הָפַךְ לְמַאֲכָל לְאֻמִּי
וְדִיאֵטוֹת הָיוּ לִסְפּוֹרְט לְאֻמִּי
יָצַרְנוּ אֶת מֻשַּׂג הַפַּעַר
בֵּין נָשִׁים וּגְבָרִים
שְׁחֹרִים וּלְבָנִים
עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים
הַשְּׂמֹאל וְהַיָּמִין

הָיִינוּ קַסְטוֹת
סוּג א’ ב’, ג’ וְנָמוּךְ יוֹתֵר
הָיוּ גַּם חַסְרֵי מַעֲמָד

 

ג. מִלְחָמוֹת

עָרַכְנוּ אוֹרְגִּיָּה שֶׁל
בְּשָׂרִים וְדָם
רוֹקַנּוּ תַּחְמֹשֶׁת שֶׁל רֹעַ
הִפַּלְנוּ חוֹזִים שִׁיטוֹת וְאֵגוֹאִים
הָיָה שָׂמֵחַ אֶצְלֵנוּ
עַד שֶׁבָּא הָאַסְטֵרוֹאִיד

 

ד. אַסְטֵרוֹאִיד

מַשְׁאִיר אַחֲרָיו דָּבָר
לְכַדּוּר הָאָרֶץ
לֹא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת קַו פָּתוּחַ
לִפְנֵי הַפִּיצוּץ
לְהִסְתַּכֵּל
לִרְאוֹת אֶת כָּל פַּרְצוּפֵי הַמְּצִיאוּת וְלֹא
לִרְאוֹת דָּבָר
סְתוּם עַיִן אַתָּה בְּמוֹתְךָ תָּמִיד
לֹא תִּזְכֹּר אֵיךְ נִרְאֵית אֲהוּבָתְךָ
תְּאַבֵּד אֶת זִכְרוֹן הֱיוֹתְךָ אָדָם
אַתָּה חוֹצֵב פֶּסֶל בִּצְעָדִים קְטַנִּים
וּמַחְלִיט דְּבַר מָה
עִם הַנִּיצוֹץ
מְנַסֶּה לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע

 

ה. אַהֲבָה

לֹא יְכוֹלָה לְטַשְׁטֵשׁ אֶת טְרָאוּמַת הַמִּלְחָמָה
אַחֶיךָ נָפְלוּ וְאַתָּה
לֹא קָם
מָתַי תַּתְחִיל
לִשְׁטֹף יָדַיִם
אַךְ תַּמְשִׁיךְ לִרְאוֹת
עַל יָדֶיךָ הַנְּקִיּוֹת
דָּם?

שירה

רוּחַ עִוְעִים

עין טור מלכא

נִיעַ צְלִילִים כְּנוֹעַ עֲנָנִים,
בַּכְּחוֹל יַלְבִּין הֶעָנָן.
אֶת מַה קּוֹצֵר חֶרְמֵשׁ הַיָּרֵחַ —
מִנִּי נֶעֱלָם.
אִם נָבוֹא בָּרוּחַ הַמְעוֹפֵף
אֲחוּזִים בּוֹ —
אֲבוּדִים נִהְיֵה.
רוּחַ עִוְעִים כָּזֹאת מְהַלֶּכֶת
בְּאוֹתָם הָאוֹמְרִים אֵין אֱמֶת.
וְכָזֹאת לֹא יֶהֱוֶה צֶדֶק.
יָפוּגוּ הַמִּדּוֹת בָּעוֹלָם
לְאֵין מִדָּה.
הַצְּבָעִים יִשָּׁלוּ, יִמַּסּוּ הַקּוֹלוֹת
נִמְחוּ הַקַּוִּים בַּחֲשֵׁכָה.
אִם אֵין אֱמֶת — אַהֲבָה אָיִן.
הָאַהֲבָה צִבְעָה כָּחֹל
וְהַשֶּׁקֶר שָׁחֹר.
אֵין אֱמֶת — מוּסִיקָה שְׁבוּרָה
צִיוּר מְרֻסָּק, מַחֲשָׁבָה רוֹפֶסֶת
שִׁכְחָה גּוֹבֶרֶת.
כִּי רַק הָאֱמֶת בְּכֹחָהּ
אֶת הַשֶּׁקֶר תַּצְמִית.
“…וּמַה כֹּחַ רוּחִי בְּתוֹךְ קִרְבִּי”?*
הֲיִי שָׁלוֹם נַפְשִׁי. דַּבְּרִי אֱמֶת.
אוֹת בְּדִידוּת יַעֲטֶה,
בַּחֲמִימוּת מַדִּיפָה שׁוֹשַׁנָּה
אֶת חַיֶּיהָ.
הַזְּמָן פָּתוּחַ
הָעָב זַח.
 

*רשב”ג, “שחר אבקשך”.

שירה

אלפא רומיאו

מוריה קור

צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מַשְׁכִּיחוֹת צָרוֹת רִאשׁוֹנוֹת
אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁנִּקְרְעוּ לִי הַגַּרְבִּיּוֹנִים
וְלֹא קָנִיתִי חֲדָשִׁים
חֹרֶף שָׁלֵם עִם חֲצָאִית אֲרֻכָּה
בַּקּוֹר שֶׁל הַטְּרֶמְפִּיאָדָה
הָיִיתִי מְפַזֶּרֶת יְלָדִים כָּל בֹּקֶר בַּמָּעוֹן וּבַגַּנִּים בְּקֹשִׁי
מַסְפִּיקָה לָאוֹטוֹבּוּס שֶׁל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים
כְּשֶׁהָיִיתָ מִתְהַפֵּךְ לַצַּד הַשֵּׁנִי
לֹּא הִרְשֵׁיתָ לִי לִנְהוֹג בָּרֶכֶב הַפְּרָטִי שֶׁלְּךָ שֶׁקָּנִיתָ
בַּכֶּסֶף שֶׁהִרְוַחְתִּי
וְאֵיךְ בֹּקֶר אֶחָד גָּנַבְתִּי אֶת הַמַּפְתְּחוֹת וְנָסַעְתִּי לַעֲבוֹדָה

בַּאֲרוֹן הָעֵץ הַטִּבְעִי שֶׁלִּי יֵשׁ מְגֵרָה מְלֵאָה
הַיְלָדִים גָּדְלוּ וּמֵהַבַּיִת הַיָּפֶה שֶׁלִּי
צוֹעֲדִים בָּרֶגֶל לְבֵית הַסֵּפֶר הַסָּמוּךְ

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם יֵשׁ לְךָ עַל מַה לָשִׂים אֶת הָרֹאשׁ בַּלָיְלָה
אֲבָל הֲיוֹם קָנִיתִי אַלְפָא-רוֹמֵיאוֹ חֲדָשָׁה

שירה

שטר כתובה

מוריה קור

  כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל

סִדַּרְתִּי אֶת הַמִּטְפַּחַת עַל הַקּוּקוּ הַבְּלוֹנְדִינִי שֶׁלִּי. פָּתַחְתִּי אֶת הַמְּגֵרָה לְהוֹצִיא סִכַּת רֹאשׁ, הַמַּעֲטָפָה הָיְתָה רֵיקָה

  וַאֲנָא אֲפַלַח וְאוֹקִיר וְאוֹזִין וַאֲפַרְנֵס

גִּלִּיתִי שֶׁלָּקַחְתָּ אֶת הַמְּזֻמָּנִים שֶׁפָּדִיתִי מִקֻּפַּת הַגֶּמֶל וְתָרַמְתָּ אוֹתָם לַיִשּׁוּב

  יְתִיכִי לִיכִי כְּהִלְכוֹת גּוּבְרִין יְהוּדָאִין

כִּי אִם לֹא נִתֵּן לַכְּלָל – לֹא נוּכַל לְשַׂגְשֵׂג כִּפְרָטִים, וְעַל כָּךְ מֻשְׁתָּת בַּיִת יְהוּדִי

  דְּפַלְחִין וּמוֹקְרִין וְזָנִין וּמְפַרְנְסִין לִנְשֵׁיהוֹן

עָנִיתִי שָׁאַתָּה חַיָּב לִי לִפְנֵי שָׁאַתָּה חַיָּב לָרַב

  וְיָהֵיבְנָא לִיכִי כֶּסֶף זוּזֵי 365,000 דְּחָזֵי לִיכִי וּמְזוֹנַיְכִי וּכְסוּתַיְכִי וְסִפּוּקַיְכִי וּמֵיעַל לְוָתַיְכִי כְּאוֹרַח כֹּל אַרְעָא

רָאִיתָ אֶת הַגְּלוּלוֹת הַוְּרֻדּוֹת בַּמְּגֵרָה, שָׁלַחְתִּי יַד לְהַסְתִּיר אוֹתָן וְהִשַּׂגְתָ אוֹתִי. תָּפַסְתָּ אֶת הַיַּד, נָעַצְתָּ צִפָּרְנַיִם וּפֵרַקְתָּ אֶת הַחֲפִיסָה מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתַי

  וּצְבִיאַת מָרַת נֶפֶשׁ דָּא וַהֲוָת לֵיהּ לְאִנְתּוּ וְדֵן נְדוּנְיָא דְהַנְעֲלַת לֵיהּ

אָמַרְתָּ שֶׁלֹּא תִּגַּע בִּי כָּל עוֹד אֲנִי לֹא בְּהֵרָיוֹן, נִסִּיתִי לָקַחַת מִמְּךָ אֶת הַכַּדּוּרִים וְהָדַפְתָּ אוֹתִי אֶל הָרִצְפָּה. הִתְרוֹמַמְתִּי וְשָׁלַחְתָּ יַד מְהִירָה וַחֲזָקָה אֶל הַפנים שֶׁלִּי, חָשַׁבְתִּי שֶׁלְּחָיַי עָפוֹת מֵהַמָּקוֹם

  בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בְּזָהָב בֵּין בְּתַכְשִׁיטִין

אַחַר כָּךְ גִּלִּיתִי שֶׁהָעֲגִילִים הִתְפָּרְקוּ מֵהַהֶדֶף, הָיָה לִי פִּיל גָּדוֹל בִּתְנוּךְ יָמִין וּפִילָה בַּצַּד הַשֵּׁנִי עִם פִּילְפִּילוֹן בַּחוֹר הַשְּׁלִישִי

  בְּמָאנֵי דִּלְבוּשָׁא בְּשִׁמּוּשֵׁי דִּירָה וּבְשִׁמּוּשָׁא דְּעַרְסָא

חִפַּשְׂתִּי וְחִפַּשְׂתִּי אוֹתָם שָׁם עַל רִצְפַּת חֲדַר הַשֵּׁנָה, מֵעוֹלָם לֹא מָצָאתִי

הַכֹּל קִבֵּל עָלָיו

גַּם כְּשֶׁחִפַּשְׂתִּי בַּסִּבּוּב הָאַחֲרוֹן, לִפְנֵי שֶׁעָזַבְתִּי אֶת הַבַּיִת

 

וּבְמַעֲמַד הַגֵּט, הֵם הִכְרִיחוּ אוֹתִי לְוַתֵּר עַל הַכְּתֻבָּה.

שירה

קריאה מודרכת: נקודות למחשבה

עמרי שרת

רֶגַע אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא. אֲנִי
מַגִּישׁ לָכֶם מִלִּים עֲדוּיוֹת בִּנְקֻדּוֹת
הַחֵ”ן, אָכֵן, הַבִּיטוּ בַּכִּשּׁוּף שֶׁלִּפְנֵיכֶם:
אַתֶּם יוֹדְעִים לִקְרֹא, אֲבָל אֵינְכֶם
יוֹדְעִים לִכְתֹּב. שִׂימוּ לֵב
לַסֶּגּוֹל הָרוֹעֵד, מַשְּׁשׁוּ אֶת
הַקָּמָץ הַמְרַקֵּד, אֶת סוֹד עִבּוּר
חוֹלָם מָלֵא וְלִקּוּיֵי חוֹלָם חָסֵר,
סֻלְּמוֹת קֻבּוּץ מִסְתַּלְסְלִים אֶל עָל
וּסְנוֹקְרוֹת שׁוּרוּק יָשָׁר לַלֵּב. וַדַּאי אֵינְכֶם
יוֹרְדִים לְסוֹף הַמִּתְחוֹלֵל, אֲבָל
בָּהִיר לָכֶם שֶׁסּוֹד עַתִּיק מְאֹד
מַפְשִׁיל שׁוּלֵי שַׂלְמָה וּמְצַחֵק
אֶת רָזֵי שׁוֹקָיו לְעֵינֵיכֶם. רֶגַע,
יֵשׁ כָּאן עֵסֶק רְצִינִי מְאֹד. אָנָּא. אֲנִי
מְבַקֵּשׁ אֶתְכֶם, הָאֵטּוּ קֶצֶב קְרִיאַתְכֶם,
כָּל תָּג וְתָג נִשְׁקַל בְּכֹבֶד רֹאשׁ בְּטֶרֶם
הֲסִירוֹתִי אֶת הַלּוֹט מֵהַתָּוִים הַמְהֻקְצָעִים
שֶׁבְּדִיּוּק מוֹפְתִי מְסֻתָּתִים כָּאן לִפְנֵיכֶם.
עַכְשָׁו, מִשֶּׁלָּכַדְתִּי אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּכֶם,
כְּרַךְ נוֹלָד אֲנִי מַפְקִיד בַּעֲדִינוּת
אוֹצָר יָקָר מִפָּז בְּכַף יֶדְכֶם: אֶת פְּרִי עֵטִי.
קוֹרְאִי. לֹא יָדַעְתָּ שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי.

שירה

יוני 1966/ גאווין יוארט

גלעד מאירי

שָׂרוּעַ בְּשָּׂרַךְ, בְּפָּארְק רִיצְ’מוֹנְד,
רַגְלֵיהֶם וְקוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל יְלָדַי חוֹלְפִים עַל פָּנַי
מְחַפְּשִׂים, מְחַפְּשִׂים; אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ
בַּ-13 לְיוּנִי 1940, אוֹתָהּ שָׁנָה מְבַעֲבַּעַת,
גֻּיַּסְתִּי לִיחִידַת חֵיל רַגְלִים קִדְמִית
וְלִפְנֵי יוֹתֵר מֵרֶבַע מֵאָה
בְּעֵת שֶׁצָּרְפַת נָפְלָה
עָרַכְנוּ אִמּוּנֵי הִסְתָּווּת בְּאוֹתו שָׂרַך.
הַגִּבְעוֹלִים הַשְּׂרוּפִים דָּקְרוּ מִבַּעַד לַבַּד.
הִיטְלֶר הוּא עַתָּה אַחַת מֵעַתִּיקוֹת הַהִיסְטוֹרְיָה,
אֲנִי אוֹרֵב כְּמוֹ מִפְלֶצֶת בְּמַחְבּוֹאִי.
הוּא לֹא לָכַד אוֹתִי. אִם יֵשׁ אֱלֹהִים
יִהְיֶה זֶה אַךְ מְנֻמָּס לְהוֹדוֹת לוֹ.

 

 

גאווין יוארט (1916 – 1995) הוא משורר לונדוני. החל את דרכו הספרותית בגיל 17, אך מלחמת העולם השניה דחתה את התפתחותו כמשורר לשנים רבות – עד 1964. הוא גויס לצבא האנגלי, הוכשר להיות קצין תותחנים ונטל חלק במלחמה. מוטיבים דומיננטיים בשירתו: הומור, ארוטיקה ומחאה נגד מלחמה.

שירה

סיגריה לבמבינו (תרגם: גלעד מאירי)

גאווין איוורט

הֵי, גּ’וֹ! סִיגַרְיָה! צ’וֹקוֹלָטֶה!
בֵּיצָה וְצִי’פְּס?
לֶאֱכֹל יֶס, לִשְׁתּוֹת יֶס?
וְרְמוֹנְט זֶה גּוּטֶה גּוּטֶה
נֶחְמָד מָאֹד
בַּחוּרָה צָרִיךְ? אִשָּׁה צָרִיךְ?

בָּרְחוֹבוֹת הַמְּזֹהָמִים שֶׁל עֲיָרוֹת חֲתִיכִיוֹת
יַלְדֵי הַשּׁוּק הַשָּׁחֹר מִתְחַנְחֵנִים לְחַיָּלִים –
מִתַּחַת לִתְמוּנוֹת שֶׁל הַבְּתוּלָה הַקְּדוֹשָׁה
זוֹנוֹת מַגִּישׁוֹת אֶת עַצְמָן עֲבוּר קֻפְסְאוֹת לוּף
וּבוֹ בַּזְּמַן בְּקֶרֶב הָאֻכְלוּסִיָּה הַמֻּרְעֶבֶת
כְּמָרִים מְרֻשָׁעִים וּשְׁמֵנִים מְהַדְסִים
חֲסוּדִים כְּמוֹ גֶּנְגְסְטֶרִים מְצוּיִים.
הַקָּתוֹלִיּוּת, הַשּׁוּק הַשָּׁחֹר שֶׁל הַנְּשָׁמָה,
מַחֲזִיקָה מְדִינָה אֻמְלָלָה בַּבֵּיצִים,
אֶרֶץ מֻשְׁחֶתֶת, בְּנֵי מְלוּכָה מָשְׁחָתִים,
שָׁמֶיהָ הַכֵּהִים מְדַנְדֵּנִים שְׁמוּטִים
מֵעַל מָבוֹךְ יְמֵי-בֵּינַיְמִי מְלֻכְלָך.

כָּל הַתַּרְבּוּת הַאֵירוֹפֵּאִית הַטּוֹבָה הָלְכָה,
חֲמַרְמֹרֶת הַאָנִינוּת שֶׁל קָפֶּלוֹת צַעֲקַנִיוֹת,
כְּרוּבִים שְׁמֵנִים וּמַדוֹנוֹת נְפוּחוֹת כַּעֲנָנִים,
מוּסִיקָה רַגְשָׁנִית מִתְקַרְבֶּנֶת מְיוּחֶמֶת דּוֹפֶקֶת –
הוֹ, מֵאוֹת עַל מֵאוֹת וְלֹא נִשְׁאַר מָה לְהַרְאוֹת!
יְפִי הַנְּעָרוֹת וְהַיְּלָדִים מַפְצִיעַ
מִבַּעַד לַסְּחָבוֹת, הַחֶבְרוּתִיוּת שֶׁלָּהֶם,
הַנֶּחְמָדוּת הַקְּלִּילָה שֶׁל הַלָּטִינִים,
נֶעְדָּרִים אֶת הַנֻּקְשׁוֹּת שֶׁל הַצָּרְפָתִים,
הַבְּרוּטָלִיּוֹת הַיְּהִירָה שֶׁל הַגֶּרְמָנִים,
רְאוּיִים לְמוֹרֶשֶׁת טוֹבָה מִזּוֹ.

נאפולי, 31 במאי 1944

שירה

מחסום אמיתי 1984

גלעד מאירי

הִגַּעְנוּ בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר לְהַחֲלִיף
מִשְׁמֶרֶת בְּמַחְסוֹם מְאֻלְתָּר
בְּפִתְחַת רָפִיחַ. שְׁבוּעַ תּוֹרָנוּיּוֹת,
סְבָבֵי שְׁמִירָה שֶׁל אַרְבַּע שָׁעוֹת.
הֵם הִבִּיטוּ בָּנוּ בֵּין בֶּטוֹנָדוֹת,
פְּקַעוֹת בְּהִיָּה.
בַּדְּיוֹנָה מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ
זָהֲרוּ אֲלֻמּוֹת
צִבְעוֹנִיּוֹת פּוֹאֶנְטַלִיסְטִיוֹת.
הִצְבַּעְנוּ דָּרוֹמָה,
שָׁאַלְנוּ מָה זֶה. עָנוּ,
בָּעֶרֶב עוֹבְרוֹת פֹּה מְכוֹנִיּוֹת
עִם פּוֹעֲלִים בַּדֶּרֶךְ לְעַזָה,
מֵאוֹת פְּרָחִים מְפֻזָּרִים לָהֶם
בֵּין הָרַגְלַיִם וּבְתָא הַמִּטְעָן.
הֵם יְסַפְּרוּ לָכֶם שֶׁקִּבְּלוּ
שְׁאֵרִיּוֹת מֵהַמַּעֲסִיקִים.
אַל תַּאֲמִינוּ,
הָעֲרָבִים גּוֹנְבִים מֵהַחֲמָמוֹת.
אַרְבַּעַת הַחַיָּלִים וְהַמְפַקֵּד
הִתְיַשְּׁבוּ נִנּוֹחִים בַּנּוּן נוּן,
חָזְרוּ לַהֵאָחֲזוּת.
עָמַדְנוּ חֲשׂוּפִים
עַל הָאַסְפַלְט הַמִּתְחַמֵם,
מִקְבָּץ חִצִּים נְעוּצִים
בַּמַּעְגָּל הַפְּנִימִי שֶׁל מַטָּרָה
רְחוֹקָה וּשְׁקוּפָה.
עָלִינוּ עַל הַדְּיוּנָה,
אָסַפְנוּ אֶת הַפְּרָחִים
הַמּוּפְקָעִים וְעָרַמְנוּ בִּשְׁתִיקָה
מַעֲרוֹם לְיַד הַבּוּטְקֶה
כְּמוֹ בְּקֶבֶר אַחִים.
כָּל נַהָג שֶׁעָצַרְנוּ לְבִדּוּק
קִבֵּל מֵאִתָּנוּ
פֶּרַח.

שירה

נח”ל צורף 1985

גלעד מאירי

עָנְדוּ אוֹתָנוּ עַל כֶּרֶם פַלַשְׂתִינִית,
כְּמוֹ סִכַּת צְנִיחָה
בְּכֶתֶף הַר. חֲצִי שָׁנָה
שָׁמַרְנוּ הֵיקֵפִית, הָיִינוּ בְּתַצְפִּית,
בַּבַת עַיִן שֶׁמְּצִיצָה
בֵּין שְׁכָבוֹת בִּגְדֵי הָעֲיָרָה,
בֵּית צוּר, צוּרִיף, צוֹרֵף
וְהֶאֱזַנּוּ בַּקֶּשֶׁר לְרוּחַ רַב לְשׁוֹנִית
עַתִּיקָה שֶׁמְּקַשְׁקֶשֶׁת בָּרֶשֶׁת
עִבְרִית, יֵוַנִית, עַרְבִית
וְעָנִינוּ בְּבִטָּחוֹן שׁוֹטֵף.
חֵלֶק מִסֵּדֶר הַיּוֹם כָּלַל
גַּם תּוֹרָנוּת בְּמִפְעָל
חֲלוּצִי זָעִיר. מִדֵּי בֹּקֶר צָבַעְנוּ
מַלְבְּנֵי מַתֶּכֶת קְטַנִּים,
מוֹלִיכֵי חַשְׁמַל,
בְּפַס דַּק אָדֹם אוֹ לָבָן
כְּמוֹ שְׂרוֹךְ בַּחֻלְצָה
שֶׁל הַתְּנוּעָה.
אֶת יוֹמֵנוּ הָאַחֲרוֹן בַּמַאֲחָז
חָגַגְנוּ עִם פִּנַּת הַחַי.
הִצְעַדְנוּ בַּעֲלֵי חַיִּים
בִּלְתִּי מְסֻוָּגִים
בִּשְׂמֹאל יָמִין,
זוּג בְּרֵכִיוֹת,
זָכָר וּנְקֵבָה הָיוּ,
זוּג כְּבָשִׂים מַקְרִיחִים,
זוּג חֲמוֹרִים טְמֵאִים,
שִׁבְעָה בֶּרְבֵּרִים טְהוֹרִים
וְהוֹבַלְנוּ אוֹתָם מְשֻׁחְרָרִים
מִחוּץ לַשִּׁן גִּימֶל.
הֵם רָעוּ דַּרְכָּם בְּתַהֲלוּכָה
עַל כְּבִישׁ הַגִּישָׁה הַצַּהַ”לִי,
נָעוּ אַט כְּמוֹ אֲדָמָה
לְעֵבֶר הַיִּשּׁוּב הָעַרְבִי
וְנִמְסְרוּ לַמְּקוֹמִיִּים לְלֹא טֶקֶס
אוֹ מַעֲמָד חֲתִימָה.

שירה

עזה

אמירה הס

הִנֵּה הַשִּׁיר. לֹא עֵת בְּכִי עַכְשָׁו
אַף כִּי נוֹשֶׁבֶת רוּחַ מוּזָרָה
וּכְמוֹ בַּחֲלוֹם
תְּהַלְּכִי לְלֹא מִרְצֶפֶת בְּאֵין עֹגֶן

לֹא עֵת לְהַזִּיל דִּמְעָה
הַהִמָּצֵא כָּמוֹהוּ
כַּבִּלְתִּי נוֹדָע
וּנְטִיפוֹת עֵינֶיךָ
אָנָּא יִשְּׂאוּ קוֹלָן בְּזִמְרַת צִפּוֹרִים

גַּם אִם לֹא תּוּכְלִי
לִבְרֹא רֶגַע שֶׁל שַׁלְוָה
שֶׁהִנֵּה לֶהָבוֹת וְעָשָׁן תָּמִיר מְכַסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם
שֶׁהוֹתַרְתְּ מֵאָחוֹר,
שֶׁהִנֵּה קוֹלוֹת מִתְנַפְּצִים בָּחֳרִי אַף
וְאֵין שׁוֹמֵעַ זַעֲקַת יְלָדִים אִלֶּמֶת
שָׁמָּה בְּעַזָּה
הָאֵשׁ קוֹלַחַת פּוֹלַחַת אֶת הַיּוֹם בְּתַבְעֵרָה
וְאָזְלַת הַיָּד שֶׁל הַדְּמָעוֹת
נֶאֱבֶקֶת עַל שְׁפִיּוּת הַבְּרִיאָה
שָׁמָּה בְּעַזָּה, אַתְּ שֶׁמִּחוּצָה לָהּ
הָעוֹלָם מְכַכֵּב אֶת רִשְׁעוּתוֹ
וְרוֹצֵעַ אֲנָשִׁים לַתֹּהוּ
הָעוֹלָם מַבִּיט וְשִׁקְטוֹ הַפָּאסִיבִי
חוֹבֵט בְּגִדְרוֹת הַחַשְׁמַל
שֶׁל זִכְרוֹנוֹתַי

כְּבָר אֵינֵךְ בִּקְרוֹנוֹת הַזְּמַן מוּבֶלֶת
כְּיִצְחָק לְהַר הַמּוֹרִיָּה,
וְאַיָּלִים רַבִּים בִּשְׂדוֹת אָמֵרִיקָה
מִתְרוֹצְצִים חָפְשִׁי עִמָּךְ
עִם אֵיזוֹ הֲבָנַת יַתְמוּת שֶׁכָּזוֹ בָּעֵינַיִם.

מַשֶּׁהוּ נִצַּת בְּלִבֵּךְ בִּשְׂדוֹת אָמֵרִיקָה הַשּׁוֹפְעִים נֵכָר
בְּאָמֵרִיקָה הָאַיָּלִים מְלַחֲכִים מְנַת יוֹמָם
תַּחַת רוּחַ הָאֱלוֹהִים פּוֹסְעִים דַּק
בַּשְּׁבִילִים
שֶׁל
הֶנְזְל וּגְרֵטֶל

חָלַמְתְּ עַל בָּתֵּי שׁוֹקוֹלָד וְחַלּוֹנוֹת זְכוּכִית
וְכָל לִבֵּךְ הֶעָשׂוּי סֻכָּרִים וּדְבַשׁ
אִם תְּחַלְּקִיהוּ,
מִי יוּכַל לְהִזּוֹן
מִטִּפַּת אֵגֶל דְּבַשׁ
בְּתוֹךְ רִגְעֵי הַדְּמָמָה

בְּתוֹךְ הַמַּרְאוֹת

שירה

שחוברה לה

גלית קרמר בר־טוב

 

מִי שֶׁלֹּא גָּר בִּירוּשָׁלַיִם, נָטוּשׁ.

רַק הִיא בַּת גִּילוֹ שֶׁל הָאָדָם הַקַּדְמוֹן,

מְסֻמֶּנֶת בְּמַפּוֹת עַל קִירוֹת מְעָרָה,

עִיר שֶׁהִיא לִבּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

רַק הִיא מְמֻלְמֶלֶת עַל שְׂפָתַיִם צְמֵאוֹת

שֶׁל גּוֹלֵי בָּבֶל, שֶׁל חוֹצֵי סוּדָן, שֶׁל יְתוֹמֵי אֵירוֹפָּה,

שֶׁל רֶגֶל יְחֵפָה, שֶׁל מָצוֹר, שֶׁל מַגֵּפָה.

רַק הִיא שֶׁכְּבָר נָפְלָה פַּעַם בִּידֵי גּוֹיִים,

יֹאחֲזוּ בָּהּ בָּנֶיהָ עַד יָזוּבוּ דָּם.

 

יְלָדִים מְשַׂחֲקִים בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ, זְקֵנִים וּמַקְּלָם מִשְׁעָן,

גְּשָׁרִים מְחַבְּרִים שְׁכוּנוֹתֶיהָ, הָרֶיהָ בָּתִּים כֻּלָּם.

הַיּוֹם הוֹמֶה וְהַלַּיִל מוּאָר. מִי שֶׁיָּצָא לְרֶגַע לֹא

יַכִּיר אֶת פָּנֶיהָ. כְּבָר גָּדְלָה וְהָרְתָה וְיָלְדָה

וְכִסְּתָה כָּל רֶגֶב אֲדָמָה וְהוֹסִיפָה קוֹמָה…

אַתְּ יְרוּשָׁלַיִם? שׁוֹאֶלֶת בַּת גַּעְגּוּעִים. אַתְּ

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי?

 

יָשַׁבְתִּי בַּכִּרְכָּרָה שֶׁל מוֹנְטִיפְיוֹרִי וְכִיסָיו מְצַלְצְלִים.

אֵין חֶלְקָה אַחַת שֶׁנִּשְׁאֲרָה גַּם לִי.

 

 

שירה

לך ירושלים

גלית קרמר בר־טוב

 

יְרוּשָׁלַיִם הִיא עֵץ חָרוּבִים בְּגַן סָאקֶר,

יַלְדָּה בּוֹנָה בָּתִּים לְגַמָּדִים.

יְרוּשָׁלַיִם הִיא נוֹף הוֹלִילֵנְד, גִּילֹה,

שָׂדֶה רֵיק מֵאָחוֹר לְשַׂחֵק,

עֵמֶק הַמַּצְלֵבָה, תִּקְוַת הָאַיָּלוֹת.

 

יְרוּשָׁלַיִם: שְׁלוֹשָׁה בָּתֵּי

כְּנֶסֶת בִּרְחוֹב, תְּקִיעַת שׁוֹפָר –

נִגּוּן עֵדוֹת, סָבְתוֹת בְּלִי סִדּוּר בּוֹכוֹת –

תְּפִלָּתָן עוֹלָה לַשָּׁמַיִם

בִּקְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

 

יְרוּשָׁלַיִם הִיא חֻלְצוֹת רְקוּמוֹת בָּעִיר הָעַתִּיקָה:

טוּרְקִיז, דָּגִים לְמַזָּל, זַעְתַּר בִּנְיָר,

מַדֵּי צוֹפִים בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי

נוֹעֲצִים פְּתָקִים בְּתִשְׁעָה בְּאָב

“אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר כֻּלָּהּ זָהָב”.

 

יְרוּשָׁלַיִם הִיא תְּאֵנִים בַּגִּנָּה, הַשֶּׁסֶק שֶׁל הַשְּׁכֵנָה,

שְׁזִיפִים בְּמַטָּעֵי הָרַכֶּבֶת הַיְּשָׁנָה.

יְקִיצָה בְּחָמֵשׁ לִסְלִיחוֹת, וּמִקְּרִיאוֹת מוּאַזִּין, יְרִיּוֹת

בֵּית צַפַאפָא – שִׂמְחַת זִקּוּקִין.

יְרוּשָׁלַיִם הִיא יָד רַכָּה עַל תָּנָ”ךְ וְנֶשֶׁק, מַדֵּי חַיֶּלֶת בְּתוּלָה נִרְגֶּשֶׁת.

 

יְרוּשָׁלַיִם הִיא גְּלִידָה בַּמִּדְרְחוֹב נִתְקַעַת בַּגָּרוֹן

לְיַד אַנְדַּרְטַת זִכָּרוֹן,

אִירִיס אֲזוּלַאי הָיוּ לָהּ שְׂפָתַיִם שׁוֹשַׁנָּה, נִדְקְרָה

בְּבַּקְעָה – לְיַד הַבַּיִת, וְאִילָנִית נִצְּלָה

בַּטַּיֶּלֶת שֶׁל אַרְמוֹן הַנְּצִיב בִּזְכוּת

טוּבְיָה אֲשֶׁר נֶהֱרַג בְּבֵית-לִיד.

 

יְרוּשָׁלַיִם צְפוּפָה בְּאוֹטוֹבּוּסִים בָּם

כָּל חָזוּת מִזְרָחִית – פּוֹטֶנְצְיָאל לְשָׁאהִיד

מִסְגָּרוֹת שְׁחֹרוֹת עַל תַּחֲנוֹת קָטָמוֹנִים מַסְגִּירוֹת פָּנִים

“בְּרוּכִים הַבָּאִים” בְּחֶלְקַת דֶּשֶׁא,

מַחְלִיף גֶּשֶׁר מֵיתָרִים מֵנִיף אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת.

 

בִּירוּשָׁלַיִם אֲנָשִׁים דִּיכוֹטוֹמִיִּים לֹא מְרִימִים עֵינַיִם

בָּתֵּי פְּאֵר לְתוֹשָׁבִים וִירְטוּאָלִיִּים

הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה עוֹשָׂה חַיִּים לֹא נוֹרְמָלִיִּים

גְּדוּד מְנוֹפִים מְאַיֵּם עַל הַשָּׁמַיִם

כְּבָר אֵין צוֹפִים בְּגַן הָעַצְמָאוּת בִּירוּשָׁלַיִם.

 

בִּירוּשָׁלַיִם צָלוּל אֲוִיר הָרִים

אֲנִי מְזִיעָה בֵּין לְשׁוֹנוֹת אַסְפַלְט זָרוֹת

בַּמָּקוֹם בּוֹ שִׂחַקְנוּ סַף – אֵין מָקוֹם לַחְנוֹת

בִּירוּשָׁלַיִם נִפְעֲרוּ דְּרָכִים אֶל הַלֹּא נוֹדָע

בִּירוּשָׁלַיִם אֲנִי אִשָּׁה אֲבוּדָה.

 

בְּכַפּוֹת רַגְלַי הַזּוֹכְרוֹת, הָאֲדָמָה מְבַעְבַּעַת,

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה טוֹבַעַת.

שירה

נוגדנים

ניקולא יוזגוף אורבך

אֵין דֶּרֶךְ לְהָבִיס אֶת הַסּוֹצְיָאלִיזְמוּס הַיִּשְׂרְאֵלִי

אֵין הוּא מְאוּמָה מִלְּבַד נְגִיף אַרְכָאִי מֻחְלָשׁ

שֶׁהֻחְדַּר לְקִיּוּמוֹ שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי

בְּכַוָּנָה לְהָמִיר צִבְיוֹנוֹ.

אֵין הוּא מְאוּמָה מִלְּבַד אוֹפּוֹזִיצְיָה

לַמַּעֲרֶכֶת הַחִסּוּנִית הַלְּאֻמִּית שֶׁהִתְחַשְּׁלָה

מֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת

מִפְּנֵי טַפִּילִים מִסּוּגוֹ שֶׁהָיוּ וְאֵינָם עוֹד.

 

כָּל אֵימַת שֶׁקְּבוּצַת פָּרָזִיטִים מְכַרְסֶמֶת

בַּגּוּף הַלְּאֻמִּי, תוֹבַעַת לְעַצְמָהּ נְכָסִים לֹא לָהּ

מְשַׂגְשֵׂג הַסּוֹצְיָאלִיזְמוּס הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְהַכֹּל חָשִׁים

בְּחִילוֹת, צְמַרְמוֹרוֹת, כְּאֵבֵי רֹאשׁ, רִפְיוֹן וְחֻלְשָׁה מַעֲרַכְתִּית.

הַכֹּל לְמַעֵט נוֹגְדָנֵי הַגּוּף הַלְּאֻמִּי, שֶׁכְּבָר הֻרְגְּלוּ בִּסְקַנְדָּלִים וִירוֹלוֹגִיִּים

שֶׁכְּבָר חִסְּנוּ אֶת הַגּוּף הַלְּאֻמִּי מִפְּנֵי הִתְפָּרְצוּיוֹת וִירָאלִיּוֹת חֲמוּרוֹת יוֹתֵר

וְכָךְ נָהֲגוּ מֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת, מוּל כָּל אִיּוּם לְכֶשֶׁל מַעֲרַכְתִּי, לְמִן לֵדָתוֹ וְעַד קֵץ הַיָּמִים.

 

וּבְכָל זֹאת, אֵין דֶּרֶךְ לְהָבִיס אֶת הַסּוֹצְיָאלִיזְמוּס הַיִּשְׂרְאֵלִי,

בְּרַם אֵין בְּכָךְ צֹרֶךְ, שֶׁהֲרֵיהוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

נְגִיף מֻחְלָשׁ שֶׁל מַחֲלָה שֶׁחָלְפָה,

שֶׁרַק שְׁיָרִים סוֹרְרִים נוֹתְרוּ מִמֶּנָּה

כְּגַלְעֵד לְרִפְיוֹן הַגּוּף הַלְּאֻמִּי בִּימֵי קֶדֶם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שירה

חילופי עונה ביערות העיר

טוביה סולמי

 

הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת כְּקֶדֶם גַּם בְּעִדַּן הַקִּדְמָה

בַּעֲצֵי הַפְּלַסְטִיק לֹא זָזִים עַלְעַלִּים

לֹא נוֹתְנִים הַפְּרָחִים אֶת רֵיחָם.

זֶה עִדַּן תִּקְשֹׁרֶת

שְׁלַל נוֹפִים קוֹלוֹת וּדְבָרִים,

אַךְ מָה הוּא הָאֹמֶר

וּמָה הֵם סִפּוּרֵי הַבַּדִּים?

מִן הַמִּרְקָע אֶל בֵּיתִי מִשְׁתַּלֵּט

הָעוֹלָם הַחִיצוֹן פּוֹלֵשׁ מִן הָאַלְחוּט

מִן הַמִּרְקָע יוֹרְדוֹת הַדְּמוּיוֹת

וְעַל נַפְשִׁי מִשְׁתַּלֵּט רֹב פִּטְפּוּט.

מִן הַחוּץ אֶל בִּפְנִים

מְצִיצִים אֶל תּוֹכִי שְׁכֵנִים פּוֹלְשָׁנִיִּים

וּמִסָּבִיב רֹב אוֹרוֹת צְלָלִים וּצְלִילִים.

וּבוֹדֵד הָאָדָם וְגַלְמוּד

בִּיעָרוֹת שֶׁל בָּתִּים וּרְחוֹבוֹת

גַּם בְּלֵב עִיר הוֹמִיָּה וְשׁוֹאֶנֶת

רַבִּים הַלְּבָבוֹת מֻכֵּי נִכּוּר.

רַק יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי לַכֹּל מְאִירָה פָּנִים

הָרְחוֹב שׁוֹקֵק וְהַשְּׁכוּנָה חוֹבֶקֶת

עִתִּים בְּנֹעַם לָרֹב בְּרַעַם דּוֹחֶפֶת וְשׁוֹקֶקֶת

בִּרְחוֹבִי לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה לְבַדְּךָ

קוֹבַעַת רוֹקַעַת בְּעַזּוּת פָּנִים,

רַק יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי בְּכָל עֵת לַכֹּל מְאִירָה פָּנִים.

שירה

חורבן תמימות

אלישוב הר־שלום

 

הַחֻרְבָּן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר

הוּא חֻרְבַּן הַתְּמִימוּת.

 

הַעוֹד נָשׁוּב? הוּא שׁוֹאֵל

וַאֲנִי מְכַסֵּהוּ בִּשְׂמִיכָה

וְהוּא מִתְחַנֵּן לִתְשׁוּבָה

וּבְתוֹכִי פְּנִימָה הַצַּלֶּקֶת פְּעוּרָה

חִיּוּךְ מַסְתִּיר אֶת הַדִּמְעָה,

שַׂמְתִּי יָדִי עַל לִבּוֹ

וְאָמַרְתִּי לוֹ:

“בּוֹא נִשָּׂא תְּפִלָּה”,

וְהוּא עָצַם עֵינָיו בְּכַוָּנָה

אֲנִי וְהוּא וְהַשְּׁכִינָה.

 

הוּא מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת תְּמוּנָה

לֹא מֵבִין לָמָּה הִיא כָּל כָּךְ עֲצוּבָה

שֶׁהֲרֵי אֵלֶּה מַדֵּי צָבָא

בְּדִיּוּק כְּאֵלֶּה שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים בַּכְּנִיסָה,

וּמִצְחוֹ קְמָטִים שֶׁל שְׁאֵלָה

יֶלֶד שֶׁתְּמִימוּתוֹ נִסְדְּקָה

הוּא לֹא שָׁאַל עוֹד שְׁאֵלָה

בִּקֵּשׁ רַק שֶׁנַּחְלִיף תְּמוּנָה

אוּלַי יֵשׁ אַחֶרֶת? שְׂמֵחָה?

וְעַל פָּנָיו זָלְגָה דִּמְעָה:

 

“אַבָּא, כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל

אֲנִי אֲצַלֵּם תְּמוּנָה

שֶׁתַּחְלִיף אֶת זֹאת הָעֲצוּבָה

וְגַם בָּהּ יִהְיוּ מַדִּים

וְגַם בָּהּ אֲנָשִׁים מִתְפַּלְּלִים

אֲבָל בְּלִי דְּמָעוֹת, רַק חִיּוּכִים

בְּלִי אֲבָנִים מְפֻזָּרוֹת

רַק בָּתִּים גְּדוֹלִים

 

אָז כְּשֶׁנַּחְזֹר

תִּקְנֶה לִי מַצְלֵמָה?”

 

וַאֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי

לְקַיֵּם הַהַבְטָחָה

 

“עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל”

 

תשעה באב תשע”ה – לזכר חורבנה של גוש קטיף

שירה

להיות יתום

אלישוב הר־שלום

לִהְיוֹת יָתוֹם

לוֹקֵחַ זְמַן

בַּהַתְחָלָה זֶה כּוֹאֵב

אַחַר כָּךְ יוֹצֵא הַחוּצָה,

צוֹעֵד אִתְּךָ יָד בְּיָד

חוֹלֵק אִתְּךָ אֶת הַשְּׂמִיכָה וְהַכָּרִית

נִדְחָף לְכָל פִּנָּה וּבְעִקָּר הוּא מֻכְשָׁר

לְהַגִּיעַ לְלֹא הַזְמָנָה,

לְכָל מְאֹרָע.

 

לִהְיוֹת יָתוֹם

לוֹקֵחַ זְמַן

בַּהַתְחָלָה זֶה כּוֹאֵב

אַחַר כָּךְ יוֹצֵא הַחוּצָה.

מַבָּטִים, הוֹ, הַמַּבָּטִים

כֹּה רַבִּים וְאַתָּה תָּמִיד מְקַוֶּה

שֶׁעוֹד מְעַט יַעֲבֹר זְמַן וְזֶה יִשְׁתַּנֶּה אֲבָל הָאֲנָשִׁים תָּמִיד מַבִּיטִים חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם בִּלְתִּי נִרְאִים

לְעִתִּים זֶה מְשַׁעֲשֵׁעַ

לְעִתִּים מַרְתִּיחַ עַד הָעֲצָמוֹת.

 

לִהְיוֹת יָתוֹם

לוֹקֵחַ זְמַן

בַּהַתְחָלָה זֶה כּוֹאֵב

אַחַר כָּךְ יוֹצֵא הַחוּצָה

יוֹצֵא, נִשְׁפָּךְ, מַשְׁפְּרִיץ

כָּל נְפִילָה וְהִשְׁתַּפְשְׁפוּת בָּרִצְפָּה

כָּל שְׁאֵלָה, תְּהִיָּה, צִמָּאוֹן לְהַכְוָנָה

כָּל אֲסֵפַת הוֹרִים

כָּל אָבוֹת וּבָנִים

יוֹם הֻלֶּדֶת. מִבְחָן.

עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה.

חֲתֻנָּה. לֵדָה

וְגַם סְתָם בְּלִי סִבָּה

 

לִהְיוֹת יָתוֹם

לוֹקֵחַ זְמַן

בַּהַתְחָלָה זֶה כּוֹאֵב

אַחַר כָּךְ יוֹצֵא הַחוּצָה

אַל תְּרַחֲמוּ עָלֵינוּ

כָּךְ חָרוּט עַל שִׁרְיוֹנֵנוּ

לֹא לְרַחֲמִים אָנוּ זְקוּקִים

בּוֹר יֵשׁ בֵּינֵינוּ לְבֵינֵיכֶם

אַל תְּנַסּוּ לְמַלֵּא אוֹתוֹ

אַל תִּבְנוּ מֵעָלָיו גֶּשֶׁר

עִזְרוּ לָנוּ לְהָבִין

שֶׁהַבּוֹר יִשָּׁאֵר בּוֹר

 

דְּעוּ שֶׁאִם תִּרְצוּ לִהְיוֹת קְרוֹבִים

יְהֵא עֲלֵיכֶם לַעֲבֹר מִסָּבִיב לַבּוֹר

לְעִתִּים תִּמְצְאוּ אוֹתָנוּ בְּתוֹכוֹ

וּלְעִתִּים לְיָדוֹ.

 

זֶה שָׁם, חָקוּק

עַל הַמֵּצַח עָמֹק בַּלֵּב

יָתוֹם נִשְׁאָר יָתוֹם

 

אֵין מְחִיר לַיַּתְמוּת

אֵין בִּנְיָנִים שֶׁיְּמַלְּאוּ אֶת הַבּוֹרוֹת

 

#נִכְתַּב_לְמַעַן_הָרַכִּים

#שֶׁעוֹד_לֹא_מְבִינִים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שירה

הטיול להרים

עמיר עקיבא סגל

הַטִּיּוּל לֶהָרִים נִשְׁמַר בַּזִּכָּרוֹן
הָעוֹר בִּקֵּשׁ לְהִשְׁתַּנּוֹת
שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה לֹא בִּקֵּשׁ לִהְיוֹת אַחֵר
לֹא כְּמוֹ שֶׁלָּקַח אֶת הָרֶכֶב הַשָּׂכוּר אֶל הֶהָרִים
בְּלִי נַיָּד בְּלִי מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ בְּלִי תָּכְנִיּוֹת
שַׂק הַשֵּׁנָה נִרְטַב בַּלַּיְלָה
וְהַקָּרָה נִמְשְׁכָה אֶל הַבֹּקֶר
הָאִשָּׁה הוֹפִיעָה בַּצָּהֳרַיִם
הֵם הָלְכוּ שָׁעוֹת עַד שֶׁעָצְרוּ יַחַד
הִיא לֹא אָמְרָה לֹא וְהוּא לֹא עָצַר
בַּבֹּקֶר שׁוּב קָרָה
הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַבִּיט בָּהּ יוֹתֵר
כְּאֵב הָרֹאשׁ וְהַדָּם הִתְיַבֵּשׁ
הַכֹּל נִסְלָח עִם הַבֹּקֶר
בַּלֵּילוֹת כְּשֶׁהַיְּלָדִים הִתְעוֹרְרוּ
הִתְגַּעְגֵּעַ אֶל הֶהָרִים וְאֶל הָאִשָּׁה
וְאֶל הַדְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לַעֲשׂוֹת
עִם אִשָּׁה נֶעֱלֶמֶת לְכֻלָּם
חֻלְצָה חָזְרָה מְקֻמֶּטֶת מִיּוֹם הָעֲבוֹדָה
הַכֹּל נִסְלָח לָנוּ עִם הַבֹּקֶר, אַחֲרֵי הַקָּרָה
אָנוּ הַבִּלְתִּי מְנֻצָּחִים, הַכֹּל נִסְלָח
שָׁבִים אֲשֵׁמִים אֶל הַמִּטְבָּח מִתְלוֹנְנִים אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה
שֶׁלֶד חִיצוֹנִי נִשְׁבָּר וּמִתַּחְתָּיו
וָרֹד וְרַךְ נִמְלָט פְּנִימָה וְהַגֶּבֶר הָיָה וָרֹד
תַּנִּים שְׂבֵעִים חָזְרוּ אֶל שׁוּלֵי הָעִיר
הָאִשָּׁה נִשְׁאֲרָה בֶּהָרִים מִתַּחַת הֶעָלִים
רְצוּעוֹת בָּשָׂר הִתְקָרְרוּ בַּאֲוִיר הַחֶדֶר.

שירה

מרחוק ומקרוב

אור חיים בן־עטר

 

בָּאִים מֵרָחוֹק

וְקָרוֹב

עוֹלָמוֹת שֶׁל הַזְנָחָה

וְטוֹב.

נִרְדָּמִים

פְלוֹרֶנְטִין

שֵׁיְנְקִין

פִּנַּת יָד

לַמֻּסְלָלִים.

מִתְעוֹרְרִים

לְ

כְּרִיךְ אָבוֹקָדוֹ

מַיִם לְאָמֵרִיקָנוֹ

שִׂיחוֹת זֶהוּת

וְשָׁלוֹם

בְּלִי מַהוּת.

שׁוֹכְחִים

יְמֵי שִׁשִּׁי

קְצָרִים

מְלֵאֵי רֵיחוֹת

וּבִשּׁוּלִים.

בָּתֵּי סֵפֶר

מִקְצוֹעִיִּים

מִפְעָלִים מְכַתְּרִים

וְקִבּוּצִים

מְשַׁעְבְּדִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים

תִּתְעוֹרֵר הָעֲיָרָה

תִּשְׁכַּב

בּוֹדֵדָה וּמְדַמֶּמֶת

שְׁחִיטוֹת.

תִּקְרָא אֶל בָּנֶיהָ

וּבְנוֹתֶיהָ

וְלֹא יִהְיֶה

עוֹד מִי

שֶׁיַּעֲנֶה

כִּי

הָלְכוּ בָּנֶיהָ

וְנִרְדְּמוּ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ

 

שָׁמְעוּ אֶת רַעַשׁ הַגַּלִּים

וְאוֹנְנוּ עַל בְּנוֹת טוֹבִים

וּבְנוֹתֶיהָ

אֶת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה

בְּקֹשִׁי פָּלְחוּ

וּבְנֵי הַטּוֹבִים

אֶת מִלְחָם

זָרְעוּ בָּהֶן

 

לֹא עָנוּ עוֹד

לֹא קָרְאָה עוֹד

רַק

דִּמְּמָה

מֵרָחוֹק

וְקָרוֹב

פרוזה

אדם צועד בשוך הלילה ממית את גופו ונשמתו ממריאה אל על

יחזקאל נפשי

ואז הגיחה מישל לחיי. ולא כתבתי מאומה מזה למעלה משנה כי הייתי מאושר. ואף על ילדים

נדברנו, לכשנדברנו. והייתה היא כנערה קטנה שליבה נשבר והייתי אוסף את רסיסיו. ועל עצמי

חשבתי כאותם ילדים בני-תמותה אשר אוזרים אומץ וצומחים בשנתם, אט-אט הופכים גברים.

ותינינו אהבים על כביר-עיזים, למול אח מבוערת, במושב “אליפלט”. ולחשתי באוזנה: התדעי

 

מישקל’ה… כי מקום זה קרוי על שמו של בן-דוד, גדול מלכי ישראל בעת העתיקה… אומנם לא

מן האהובים היה… אך אומנם… מישל יקרה… התדעי…?!

וחדלתי מהילוכיי בלילות. לתור כך את הרחובות השוממים עם פנקסי. ולא שאלתי את עצמי

למות עוד, כי מצאתי דבר-מה שיש בו מעבר לעינוגי הגוף והתאווה, דבר-מה שהוא מעל לזמן

ולאבדון. משהו מן האור, מן הזך והמתוק. ברם, אין היגיון. אין היגיון לדבר. קיים אך הכאב הזה,

המסתנן לאט, בדוק הלילה, בשעות הצוהריים המאוחרות. וזהו מהות האבדון כולו. כך: אדם מסב

בביתו, בשעת צוהריים, קורא, ולפתע ההכרה הזו, כי הוא לבדו בעולם. אלו אשר ליבם נשבר

הם יודעים להאזין. אדם מאזין לפעימות ליבו בחדר הסגור, ליבו שבור, ובכל זאת, אין הוא חדל

מלפעום. כיצד זה ייתכן כלל? כיצד דבר-מה בקיום הזה ייתכן כלל? כך, להרף-עין.

עולה עתה בדעתי דבר-מה אותו קראתי בעבר בהיותי בגלבוע על אודות משה. “ובבא משה

לפני יהוה לדבר איתו, יסיר את-המסווה עד-צאתו”. עניין המסווה העסיק את דעתי משך עת

ממושכת, ומשך את תשומת-לבי. עתה, כמדומני, יודע אני במה מדובר. הכול בבחינת מסווה.

בני-אנוש בונים בתים, נלחמים, יוצאים לעמל יומם, רוכשים לחם וקלמנטינות, אצים ממקום

אחד למשנהו, ולבסוף מתים.

איש אינו יודע מאומה. איש אינו יודע דבר. אף לא החכם באדם.

וכן, בחדרך השמם, בקומה הרביעית, טיפין-טיפין, אתה מחל להבין כי נואשת דרכו של האדם

על הארץ. כך אתה מבין, סמוך לעשור הרביעי לחייך, כי אין תשועה על האדמה.

 

 

 

 

 

שירה

פליאדות

יחזקאל נפשי

 

הוֹ נַעֲרָתִי הַיָּפָה

הַיָּפָה מִכָּל אֹמֶר

יוּעַם כּוֹכָבֵךְ עַל שְׁמֵי הָעֲלָטָה

בְּאֹדֶם חֶבְרוֹן

וּמִי יְכַנֵּךְ בְּשֵׁם

בְּעוֹד אַתְּ אֵינֵךְ

נֶעֱדֶרֶת בָּאֵימָה הַנִּצְחִית שֶׁאֵין לְבָאֲרָהּ בְּתֹכֶן

הוֹ נַעֲרָתִי, נַעֲרָתִי הַיָּפָה,

הַמַּקְסִימָה מִכָּל צִפּוֹר שִׁיר

דָּמֵךְ זָב עַתָּה בְּאוֹר רָקִיעַ

 

*

 

הִיא לָנָה עַל-גַּבֵּי הָעֵשֶׂב הַמְּטֻלָּל

נַעֲרַת הָרְקִיעִים הַשְּׁמֵימִית

עֵינֶיהָ פְּקוּחוֹת אַךְ הִיא אֵינָהּ עוֹד

הַשּׁוֹשַׁנִּים סְבִיב קַרְסֻלֶּיהָ

עוֹרָהּ הָפַךְ שַׁיִשׁ חֲלָבִי

הִיא קָרָה

הִיא דּוֹמֶמֶת

הִיא אֵינָהּ

שׁוֹשַׁנִּים סְבִיב קַרְסֻלֶּיהָ

 

*

 

הָאַיָּלוֹת רוֹבְצוֹת עַתָּה בַּיַּרְקוֹן

הוֹד נְגִינָה אֵי-מִשָּׁם נִשְׁמָע בַּוָּאדִי

הַרְחֵק. מְפֹאָר.

נַעֲרַת הַנּוּפָרִים עוֹלָה עַתָּה מִן הַנָּהָר

דְּבַשׁ סָבִיב לָהּ דְּבַשׁ וְלִימוֹן

מַחְרֹזֶת מַחֲטֵי אֹרֶן עֲנוּדָה הִיא

תַּרְנְגוֹלִים מִן הַמֶּרְחָק

תֻּכִּים

 

*

 

מִן הָאֲדָמָה עוֹלָה עַתָּה הַנַּעֲרָה הַמְּשֻׁגַּעַת

נַעֲרַת הַהַכָּרָה הָרַבָּה נַעֲרַת הַהַכָּרָה הָרַבָּה

אֵם הַשְּׁוָקִים

רְגָבִים סָבִיב לָהּ כְּשִׂמְלָה וְהִיא הַחַיָּה מִכֻּלָּן

פַּטְרוֹנִית הַנְּדִיבִים

כִּי הִיא הָאֲדָמָה

וְהִיא הַמֵּתָה מִכֻּלָּן כִּי הִיא הָאֲדָמָה

 

*

 

נַעֲרָה שֶׁל כְּאֵב וְנַעֲרָה שֶׁל יֹפִי

שְׁתַּיִם הֵמָּה הַפּוֹסְעוֹת בַּגַּיְא

גְּבָרִים שׁוֹטְחִים לְרַגְלֵיהֶן:

סוֹכְנֵי-בִּטּוּחַ, רוֹ”חִים, מוֹרִים וּמְשׁוֹרְרִים.

 

בּוֹנֵי בָּתִּים וְסַפָּנִים, סַוָּרִים קְשֵׁי-יוֹם,

מְנַהֲלִים, רוֹכְלִים, בִּימָאִים שֶׁהֲזָיָה מְנַקֶּרֶת בְּמוֹחָם.

הֵן גּוֹמְעוֹת

דָּמָם אַךְ אֵינָן רָווֹת לְעוֹלָם

מוּסִיקָה נִשְׁמַעַת

צִין

הַמּוּסִיקָה הִנָּהּ בֵּדוּאִית

פֹּה וָשָׁם עֲרָבִית

עַתִּיקָה נִשְׁמַעַת

 

*

 

נַעֲרָה שֶׁל אוֹר נַעֲרָה שֶׁל אוֹר

בּוֹאִי אֵלַי

אִמְרִי מָה שְׁמֵךְ

דַּבְּרִי אֵלַי

מֵעוֹלָם לֹא דִּבְּרוּ אֵלַי

 

*

 

אַטְלָס וּפְּלֵאיוֹנָה לֹא הָיוּ מְדַמִּים בְּנַפְשָׁם.

לֹא רָחֵל וְיַעֲקֹב, יְמִימָה וְקֶרֶן הַפּוּךְ.

דְּמָמָה עַל לֵיל הָאֹפֶל וְיַמָּה כַּבִּירָה גַּם.

זֶהוּ לַיְלָה עָמֹק. כָּחֹל.

שָׁלוֹם לָהֶן, לְכֻלָּן. בִּרְכוֹת הַסַּעַר וְעִנּוּגֵי הַכּוֹכָבִים.

וְזֶה מְבֹאָר

שֶׁכֵּן חָכְמַת אָדָם כְּאַיִן נֶחְשֶׁבֶת

שׁוֹכְנֵי בָּתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם

וְהַתַּרְדֶּמֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַבְלֵי הַזְּמַן

 

מוֹשֶׁכֶת הָלְאָה בְּסֶרֶן לְלֹא קֵץ

שָׁלוֹם לָהֶן, לְכֻלָּן.

אַטְלָס וּפְּלֵאיוֹנָה לֹא הָיוּ מְשַׁעֲרִים.

נַעֲרַת הָעֳפָרִים, אַיֵּךְ?

נַעֲרַת הָרְקִיעִים הַשְּׁמֵימִית, אַיֵּךְ?

הַנַּעֲרָה הַמְּשֻׁגַּעַת וְנַעֲרָה שֶׁל כְּאֵב

וְנַעֲרָה שֶׁל יֹפִי, הֵיכָן אַתֶּן?

נַעֲרָה שֶׁל אוֹר,

נַעֲרָתִי הַיָּפָה מִכָּל אֹמֶר, הֵיכָן אַתְּ?

דַּבְּרִי אֵלַי.

מֵעוֹלָם לֹא דִּבְּרוּ אֵלַי

 

שירה

בעלייה לירושלים, או: תרשום אני יהודי

צביקה אלי סלע

 

פַּעַם מִזְּמַן, יְהוּדִים

עוֹלִים הָיוּ לִירוּשָׁלַיִם

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה

וּבְיָדָם מִנְחָה.

 

בָּרֶגֶל עָלוּ, בְּכָל שְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים

פּוֹסְעִים לְאִטָּם בִּשְׁבִילֵי הָאָרֶץ שֶׁשָּׁקְטָה

תַּחְתָּם, מִדָּן וּמִתְּקוֹעַ, אֲחָדִים אַף מִצָּרְעָה

עַל מָה דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּדַרְכָּם?

מִן הַסְּתָם דָּנוּ בִּדְאָגָה בִּמְחִירֵי הַדִּיּוּר

בַּשְּׁפֵלָה, אוֹ אוּלַי בַּעֲלִיַּת מְחִיר הַגְּבִינָה.

לֵךְ תֵּדַע.

 

אֲנִי עוֹלֶה הַיּוֹם לִירוּשָׁלַיִם בְּמַאזְדָה 6

שְׂרוּטָה, לִבְדִיקַת עַרְמוֹנִית שֶׁעָבְתָה

וְיָדִי רֵיקָה, אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹלֶה

לִירוּשָׁלַיִם, אָבִי עוֹלֶה עִמָּדִי

זֵכֶר צַדִּיקִים לִבְרָכָה.

 

יֶלֶד הָיִיתִי עוֹמֵד לְצִדּוֹ, אָב וּבְנוֹ –

שָׁם בְּחָרְבוֹת מִנְזַר נוֹטֶרְדָאם

מוּל גִּדְרוֹת הַתַּיִל הָרָם –

וְהוּא בְּעֵינַיִם

כָּלוֹת מַבִּיט בְּעִירוֹ

הַשְּׁבוּיָה, מַבִּיט בְּעַצְבּוֹ

 

בִּתְפִלָּה שְׁתוּקָה –

בְּלִי דַּעַת הָיִיתִי שׁוֹתֶה לְיָדוֹ

אֶת הֶמְיַת לִבּוֹ, אָב וּבְנוֹ –

הַאִם מַשֶּׁהוּ מֵהֶמְיַת לִבִּי

טָמוּן עוֹד בְּלִבּוֹ שֶׁל בְּנִי,

נֶכְדּוֹ?

 

אֲנִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם

וְיָדִי רֵיקָה

אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי בָּא

לִירוּשָׁלַיִם, אָבִי בָּא אִתִּי –

תִּרְשֹׁם, אֲנִי יְהוּדִי.

שירה

ארוך המגף

אמרי פרל

וְהָיִיתִי אוּנִיבֶרְסָלִי, כְּאֶחָד הָאָדָם.
בַּעַל הַנֶּזֶם, אָרֹוךְ הַמַּגָּף,
לָשׁוֹן חֲלַקְלַקָּה דּוֹבֶרֶת שָׁפוֹת שֶׁל גּוֹיִים גְּדוֹלִים.
רֵעָי מִתְגוּנִי,
יַחְדָּיו פָּרַקְנוּ בָּאַשְׁרַאי בְּחוּצוֹת הַכְּרַךְ,
וּכְשֶׁלֶט חוֹצוֹת נָצַץ-בַּהַק חִיּוּךְ הַלֹּבֶן הַפּלֹורוֹאִידִי.
רוֹעֶה נֶאֱמָן לָעֲדָרִים שֶׁל חֲבֵרִים, וַחֲבֵרִים שֶׁל חֲבֵרִים,
הַשּׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דְּבָרַי, אֶת צַלְמִי הַמִּסְתַּלְפֵף לְאֵין סוֹף,
בַּשֹּׁקֶת הַצִּבּוּרִית רַבַּת הַפַּרְצוּפִים.
וַאֲנִי, טוֹב לִי בְּחֶלְקָם, צַעֲרִי נִשְׁכַּח מֵרֹב בְּהוֹנוֹת כְּחַלְחָלוֹת,
טוֹב לִי מִכּוֹס שְׂכַר, שִׂכְרוּן הַהַכָּרָה, עַד כְּדֵי אָבְדָנָהּ.
מְקֻטְלַג תַּאֲרִיכִים, מְמֻסְפָּר חֲבֵרִים, מְשֻׁתָּף בְּדַף הַשָּׁט עַל אַסְדַּת סִילִיקוֹנִים מְאֻבְטַחַת.
וְהַכֹּל לָהוּט-דָּרוּךְ-מְשֻׁתָּף-מְשֻׁיָּף.
מְלֻקָּק מְתֻקְתָּק, מְמֻתָּק מְאֻלָּף.
אָכֵן פְּנֵי הָדוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב – כֻּלּוֹ לֵב נוֹבֵחַ, נוֹכֵחַ.
וְהַלֵּב, לְלֹא סָפֵק – חַי.

Share

Yehee — Political Poetic Journal