שירה

מיין לפי
  • מיין לפי
  • יוצר/ת
  • תאריך
  • יצירה
  • פופולריות
שירה

חנוכייה טרויאנית

יוחאי שלום חדד

אַל תִּשְׁאֲלוּ אֶת קְצִינֵי הַצָּבָא הַטְּרוֹיָאנִי מַדּוּעַ טְרוֹיָה נָפְלָה

הֵם עֲדַיִן צְמוּדִים לְהַעֲרָכוֹת אָמָ”ן, מְכוּרִים לְ8200

לִידִיעָה וַדָּאִית עַל סוּס עֵץ שֶׁיֻּשְׁאַר בְּחוֹף זָהֹב

וְלוֹחֲמִים בְּבִטְנוֹ שֶׁיָּגִיחוּ עִם עֶרֶב

 

הֵם אַנְשֵׁי צָבָא,

הֵם לֹא יְכוֹלִים לְהָבִין שֶׁסּוּס הָעֵץ הָיָה רַק מָשָׁל.

הַנִּמְשָׁל אָפֵל מִמֶּנּוּ

 

בָּאִילְיָאדָה לֹא סֻפַּר עַל תַּכְסִיס שֶׁצָּלַח, זֶה סִפּוּר מְאֻחָר

מוֹפִיעַ בְּאוֹדִיסֵאָה וּבְאַינֵיאַס כְּצִדּוּק לַמְּצִיאוּת שֶׁקָּרְסָה

סּוּס הָעֵץ הֻשְׁאַר עַל הַחוֹף, לֹא נָגוּעַ

אֲבָל מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת-

״הַמִּלְחָמָה תַּמָּה״, ״חוֹמָה גְּדוֹלָה תָּגֵן״,

״לְהַפְקִיר אֶת הָעִיר לְתַנִּין הַכַּלְכָּלָה הַחָפְשִׁית הָעִוֵּר״-

הִתְגַּנְּבוּ לְתוֹכְכֵי הָעִיר

 

אַל תִּשְׁאֲלוּ אֶת שַׁלִּיטֵי טְרוֹיָה מַדּוּעַ טְרוֹיָה נָפְלָה

הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁנְּבוּאוֹת זֶה פוֹלְקְלוֹר דָּתִי

שֶׁאֶפְשָׁר לְתַרְגֵּם בְּקַלְפִּי

שֶׁמַּחֲשָׁבוֹת הַחֲרָדָה וְהַדִּכָּאוֹן

עַל בֵּן שֶׁנּוֹלַד וּמַחֲרִיב אֶת עִירוֹ הֵן לֹא נְבוּאָה

רק בְּעָיוֹת פְּסִיכוֹלוֹגִיּוֹת שֶׁדּוֹרְשׁוֹת הַתְוָיָה תְּרוּפָתִית

 

אַל תִּשְׁאֲלוּ אֶת יַזָּמֵי הַהַיְטֵק הַטְּרוֹיָאנִי מַדּוּעַ טְרוֹיָה נָפְלָה

הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁנְבוּאָה הִיא הֶרְמֵז סִפְרוּתִי

אֵיךְ קָרָאנוּ לִחִּפּוּשׂ שְׂדֵה הַגַּז הָעִבְרִי “יָם תֶּטִיס”?

וְאֵיךְ לֹא קָרָאנוּ לְפּוֹלִיאָמוֹרְיָה בִּשְׁמָהּ?

 

“הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ

וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר – הַיָּשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד?

הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא!”

 

אַל תִּשְׁאֲלוּ אֶת קְצִינֵי סְדוֹם, אוֹ אֶת עַם עֲמֹרָה

אֵיךְ טְרוֹיָה נָפְלָה,

טְרוֹיָה הָיְתָה רַק מָשָׁל,

הַנִּמְשָׁל אָפֵל מִמֶּנָּה

 

הַאֲזִינוּ

שירה

הם יזרמו עכשיו בצינורות

ינקי שפט

צִנּוֹר שֶׁל מֵאָה חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִילִימֵטֶר.
עַל הַפְּגָזִים כָּתְבוּ הַחַיָּלִים דִּבְרֵי אֱמוּנָה שֶׁל אַבְרָהָם
דְּבָרִים שֶׁל אַיִן, רִשּׁוּמִים שֶׁל הֶבֶל.
וּדְבָרִים מִשֶּׁל נִמְרוֹד, דִּבְרֵי כְּפִירָה.
וְהָאֲוִיר מָלֵא פִּתְאוֹם בְּצִפּוֹרִים,
שֶׁאֵין לָהֶן שֵׁמוֹת בְּסֵפֶר וַיִּקְרָא.
שָׁמַעְתִּי שֶׁהַיַּפָּנִים הִצְלִיחוּ לְכַבּוֹת אֶת תְּסִיסַת הַגַּרְעִין הַקּוֹדֵחַ, רַק כְּשֶׁהַכֹּל הוּצַף בְּמַיִם מִן הָאוֹקְיָינוֹס הַשָּׁקֵט.
זִכָּרוֹן מוֹלֵקוּלָרִי שֶׁל תַּחְמֹצֶת אֳנִיּוֹת מִלְחָמָה אָמֵרִיקָאִיּוֹת שֶׁיָּרְדוּ אֶל הַמַּעֲמַקִּים.
גַּם הַמַּיִם שֶׁל הַיָּם הָאַחֲרוֹן הֵם תַּכְשִׁיר הוֹמֵאוֹפָּתִי.
זוֹכְרִים אֶת כָּל מָה שֶׁנִּשְׁטָף, מִשְׁחַת עֲדִינוֹל וְשַׁמְפּוּ לְלֹא דְּמָעוֹת שֶׁלֹּא יִשְׂרֹף נוּרוֹפֶן בְּטַעַם תַּפּוּז לְהוֹרִיד אֶת הַחֹם. וְאַבְקַת כְּבִיסָה עֲדִינָה בִּמְיֻחָד שֶׁלֹּא יְגָרֵד לַיַּלְדָּה כְּשֶׁאִמָּא עוֹטֶפֶת בִּשְׂמִיכָה נְקִיָּה לְגָרֵשׁ אֶת הַקֹּר.
אֵפֶר בָּתֵּי כְּנֶסֶת, עָלִים שֶׁל חַסָּה
לְלֹא חֲרָקִים.
הֵם יִזְרְמוּ עַכְשָׁו בַּצִּנּוֹרוֹת מִגֹּבַהּ פְּנֵי הַיָּם אֶל הַתְּהוֹם

שירה

על חרבות קיבוץ בארי עומד רבי לוי יצחק מברדיטשב

מוטי ארליך

עַכְשָׁו, רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִּיטְשֶׁב אוֹמֵר:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!
אֲנִי עוֹמֵד שׁוּב בְּעוֹלָם חָרֵב שֶׁתַּחְתָּיו יְהוּדִים חֲרוּכִים,
שֶׁהַשֶּׁקֶט שֶׁל בֹּקֶר הַסְּתָו סִנְוְרָם
וְלֹא רָאוּ אֶת הָאוֹרְבִים לְנַפְשָׁם עַל קַו הַתֶּלֶם.

 

לֹא-לֹא,
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!
הִנְנִי מְמָאֵן,
שֶׁכֵּן הֲלֹא יֵלֵךְ מַהֲלַךְ הַדָּם בְּעַמִּי כִּבְיָמִים מִקֶּדֶם.
וְאֶת מַסַּע הַצְּלָב יַחֲלִיף מַסַּע הַסַּהַר!
בִּכְדִי תַּחְשֹׁב כָּרָגִיל:
כְּשֵׁם שֶׁבָּאוּ קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ וֹורמׇיזַא מָגֶנְצָא וּשְׁפֵּירָא בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם
וְלֹא הֵמִירוּ דָּתָם לַשְּׁתִי וְלָעֶרֶב,
וְלֹא זַעֲקוּ בִּקְרִיאָתוֹ שֶׁל אֲבִיהֶם: “הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט”
וְלֹא שָׁאֲלוּ כְּצָבָא בְּצָרָה: “אֵי-אֵי הַמַּצְבִּיא?” –
כָּךְ יַעֲלוּ בְּעָשָׁן הַשָּׁמַיְמָה קְהִלּוֹת נִיר-עוֹז, חוֹלִית וּכְפַר-עַזָּה
וּכְדַרְכָּם בַּגָּלוּת כָּךְ דַּרְכָּם בְּאַרְצָם.
יְהוּדִים שׁוֹתְקִים הֵם בְּבֵיתָם וּבְצֵאתָם.
וּשְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה יִקְבְּרוּ אֶת מֵתֵיהֶם בִּדְמָמָה
בִּשְׂפָתַיִם חֲשׁוּקוֹת דָּם יְקַבְּלוּ אֶת דִּינְךָ בְּהַכְנָעָה,
וְלֹא יְהַרְהֲרוּ אַחַר מִדּוֹתֶיךָ.

 

טָאטֶענְיוּ!
כַּמָּה אֻמּוֹת בָּעוֹלָם!
בַּבְלִיִּים, פַּרְסִיִּים, אֲדוֹמִיִּים.
אוֹן דִּי רוּסלֶענדֶר וָואס זָאגְן?
דִּי דֵייטשׁלֶענדֶער?
דַּי עֶנְגְּלְענֶדֶער?
אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם!!!???
אוּן אִיך, לֵוִי-יִצְחָק בֶּן-שָׂרָה מִבֶּערְדִיטְשֶׁעב זָאג:
לֹא-לֹא!
הִגַּעְנוּ לְקֵץ הַדְּרָכִים.
לֹא נִכָּנֵס הַשָּׁמַיְמָה דֶּרֶךְ שַׁעֲרֵי הַחֶרְפָּה.
לֹא נִשְׁכָּב לֵרָקֵב בְּתַלְמֵי אַרְצֵנוּ כִּבְעַרְבוֹת שֶׁלֶג גּוֹיִים.
וְגִבְעַת גְּוִיּוֹת לֹא נִרְאֶה בְּאַרְצֵנוּ כְּבִשְׂדוֹת קֶטֶל סְלָאב.
אָנוּ דּוֹרְשִׁים נֶצַח-בְּגוּף נֶצַח-בְּאֶרֶץ,
נֶצַח בְּנַחַל-עוֹז
נוֹשְׂאִים אֶת שַׁעֲרֵי עַזָּה הַכְּבֵדִים עַל כְּתֵפֵנוּ הַמּוּצָקוֹת.

 

אוֹ שֶׁאַתָּה מַכְרִיז וּמוֹדִיעַ:
אַתֶּם פְּטוּרֵי-צִיּוֹן!
אִתְּכֶם הַצְּדָקָה וְלִי בֹּשֶׁת הַפָּנִים.
הֱיִיתֶם נֶאֱמָנִים עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְדָם-בְּנֵיכֶם-הָאֲהוּבִים.
טוֹבִים מִכֶּם לְאַדְמָתִי – לֹא יִהְיוּ עוֹד.
לְכוּ בַּגַּי וּפִשְׁטוּ בַּמִּישׁוֹר הַטּוֹב.
וּרְאוּ:
מָה נָאָה גָּלוּת זוֹ,
מָה נוֹצֶצֶת גּוֹלָה זוֹ.
אַל תְּצַוּוּ עוֹד לִבְנֵיכֶם אֶת כּוֹבַע הַפְּלָדָה וְלוֹעַ הַתּוֹתָח,
וְעֵץ בַּל תִּטְּעוּ וּבַיִת לֹא תִּבְנוּ.
לִמְּדוּ מֵאוּמוֹת הָעוֹלָם אֶת הַטּוֹב וְהָרַע
וְעָשׂוּ בְּמֶרְחֲבֵי הָעוֹלָם כְּבֵיתְכֶם.

 

וְלִי, לֵוִי יִצְחָק מִבִּרְדִּיטשֶׁב, וַדַּאי יִהְיֶה כֹּה עָצוּב
עַד-אֵין-דּוֹמֶה לְעָצְבִּי:
שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹד קְדֻשַּׁת צְפִירַת יוֹם זִכָּרוֹן לִקְדוֹשֵׁי שְׁמֶךָ,
וְדֶגֶל הַפַּסִּים וְהַמָּגֵן לֹא יִתְנַפְנֵף עוֹד בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ גּוֹלָה,
שֶׁיֶּחְדַּל זֶמֶר עִבְרִי בָּעוֹלָם.
שֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ עוֹד עֶלֶם עִבְרִי אֶת מַדָּיו הַקְּדוֹשִׁים
וְחַיָּל יְהוּדִי לֹא יִתְפַּלֵּל עוֹד בְּרוֹבֶה לְשִׁמְךָ.
שֶׁבִּכְדִי נִגַּר דָּם חֲיָלִים,
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

 

אַתָּה לֹא רָגִיל שֶׁיְּהוּדִי קָם וְתוֹבֵעַ
אַתָּה רָגִיל לִשְׁבָחָיו, לְסִלְסוּל נִגּוּנָיו.
אַתָּה רָגִיל לִרְאוֹתוֹ נוֹשֵׁךְ שְׂפָתָיו בְּדֶמַע, בְּטִיף דָּם.
אֲבָל עַכְשָׁו – לֹא אֶתֵּן.
הֵן נִשְׁבַּעְנוּ כֻּלָּנוּ
“לְעוֹלָם, לֹא עוֹד!”
לֹא-לֹא!
אִיךְ, לֵוִי-יִצְחָק בֶּן-שָׂרָה מִבְּעַרְדַּיטְשֶׁעב זָאג:
לֹא-לֹא!
הִגַּעְנוּ לְקֵץ הַדְּרָכִים.
עֲנֵה!
הֵן יַמְשִׁיכוּ תְּמוּנוֹת גּוֹלָה בְּאַרְצְךָ הַקְּדוֹשָׁה?
וְשׁוּב יִשְׂרְדוּ אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה.
וְשַׁיָּרוֹת פְּלִיטִים יְרֻסְּסוּ בְּאֵשׁ מִקְלָעִים טְמֵאָה.
וְאִמָּהוֹת עַל בְּנוֹתֵיהֶן יִשָּׁבוּ לְהִטַּמֵּא בָּעוֹלָם עָרֵל וְאַכְזָר
וַעֲשַׁן הַכִּבְשָׁן יִתַּמֵּר הַשָּׁמַיְמָה נוֹשֵׂא בְּכִי תִּינוֹקוֹת?

 

וְאִם חָס וְחָלִילָה אַתָּה תֹּאמַר בָּזֶה:
כֵּן.
כִּשְׁטֹף יָם…
כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם
כְּבִימֵי גּוֹיִים.
וּכְמוֹ כַּדּוּר הַמִּתְגַּלְגֵּל בַּאֲשֶׁר הוּא מִתְגַּלְגֵּל.
אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: לֹא!
אִם, חָס וְחָלִילָה דְּבָרְךָ הוּא כָּזֶה,
אֲנִי אֶקְרַע קְרִיעָה בַּדֶּגֶל וּבַטַּלִּית וְזוֹ תְּהֵא קְרִיעָה בַּפָּרֹכֶת!
הָעָם יִפֶן עֹרֶף, יַט אֲשֶׁר יַט עִם קְהָלָיו.
הֵם יוֹתִירוּ אַחֲרֵיהֶם מַדֵּי זַיִת קְרוּעִים, וְדֶגֶל בַּחֲצִי תֹּרֶן נְטוּשָׁה.
וְיָצְאוּ לְאָן אֲשֶׁר תִּשָּׂאֵם הָרוּחַ.
לְבַּנְגְקוֹק, לְסַן-פְרַנְסִיסְקוֹ אוֹ לְמֶלְבּוֹרְן.

 

וַאֲנִי… אֲנִי אֵלֵךְ עִם הָעָם,
שֶׁמֵּאַנְתָּ לְקַבֵּל אֶת קָרְבָּנָם וּמִנְחָתָם.
וַאֲלַמֵּד אֶת שְׂפָתַי לְשׁוֹן עַם זָר
וּשְׂפַת עֵבֶר לֹא תַּעֲלֶה עוֹד עַל לְשׁוֹנִי.
וְאֶת לִיגַת הַקִּיסוֹס אֲבַכֵּר עַל פְּנֵי בֵּית אֻלְפָּנְךָ.
וְאֶת שְׁמִי אַחֲלִיף לְשֵׁם לַעַז.
אֲנִי אֵלֵךְ עִם עָם זֶה!

 

וְאֶל מוּל דֶּגֶל הַפַּסִּים וְהַכּוֹכָבִים
שֶׁיְּהֵא הוּא לְדִגְלִי עָלַי אַהֲבָה.
בַּחֲצוֹת לַיְלָה אֵצֵא בְּעוֹלָם-כֻּלּוֹ-גּוֹי.
וְאַבִּיט בַּשָּׁמַיִם וְכוֹכְבֵיהֶם כְּשֶׁהִבִּיט אָבִינוּ הָרִאשׁוֹן
וְאֶלְחַשׁ אֶת קְרִיאַת שְׁמַע וְאֶת שִׁיר הַתִּקְוָה בִּלְחִישָׁה,
כְּגַנָּב בַּלַּיְלָה.
וְאֶפֹּל עַל פָּנַי עַל אַדְמַת-עוֹלָם-כֻּלּוֹ-גּוֹי,
וְאֶבְךְ-אֶבְךְ —
כַּמָּה שֶׁיָּכוֹל לִבְכּוֹת לֵב.
הֲתֹאבֶה בְּכָךְ אֱלֹהֵי בַּר כּוֹכְבָא?
הֲתִקְצַר יָד אֵל בָּא בְּגֶשֶׁר הַגְּלִילִים מִמִּדְבַּר סִינַי
וְהִנְנוּ גַּם הַפַּעַם בְּקַו הַמָּעֻזִּים.

 

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וְיֵדָעוּ!
אֲנִי, לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִּיטְשֶׁב, דּוֹרֵשׁ תְּשׁוּבַת רָם!

 

 

 

חשוון תשפ”ד / ציון המושפלת

שירה

על פרעות תשפ”ד

סלעית לזר

פָּרַצְתְּ וּבָאת בִּגְבוּלֵנוּ, עַזָּה,
בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ קִלְּשׁוֹנוֹת מְחֻשָּׁלִים
בִּלְשׁוֹנוֹת חֲרוֹן, גִּ’יהָאד וְסַם.

 

פָּקְעוּ גּוּפִיפֵי פִּרְיֵךְ, עַזָּה,
וּבִשְׁבִילֵינוּ הָיוּ מִתְגַּלְגְּלִים
נְבָגַיִךְ הַשְּׁחֹרִים כְּמֻרְסָה.

 

תַּפְטִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

 

אֲרוּרָה תִּהְיִי לָנֶצַח, עַזָּה,
עַל דְּמֵי יוֹנְקִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ
בְּאֵפֶר מִזְבְּחוֹת עִסָּה.
עַל דְּבַר זְוָעוֹת שֶׁנִּקְרְמוּ
בֵּין עַגְלוּלִים לַעֲרִיסָה.
עַל הֵינֶף קָנֶה וְלַהַב
מוּל יַלְדָּה בִּמְנוּסָה.
עַל שִׁכְרוֹן זִמָּה וְרַהַב
שֶׁל גְּבָרִים חַסְרֵי מוּסָר.

 

לֹא תִּנָּקִי לָנֶצַח, עַזָּה,
לֹא תִּרְאִי אוֹר בַּחֲלוֹמֵךְ,
לֹא יַעֲלוּ פְּרָחִים בְּאַדְמוֹתַיִךְ,
לֹא יִרְוֶה שַׁלְוָה עַמֵּךְ.

 

דּוֹרוֹת יִדְאוּ בְּשָׁמַיִךְ דּוֹרְסִים
עֵינֵיהֶם בִּשְׂדוֹתַיִךְ, מְחַפְּשִׂים
פְּצוּעִים, מֵתִים וְגוֹסְסִים
לִנְעֹץ בָּם נֶקֶר וּקְרָסִים.

 

לֹא תָּנוּחִי בְּשָׁלוֹם, עַזָּה,
לֹא תִּזְכִּי בְּקִלּוּסִים.

שירה

מלחמת שמחת תורה – שני שירים

מירה קדוש

 

זיכרון

 

 

זִכְרִי אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא
עַל כָּל פְּרָטֶיהָ,
זִכְרִי אוֹתָהּ כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לָךְ מִפְלָט
וְתִגְבַּר בֶּהָלַת הַנְּשִׁימוֹת.

 

זִכְרִי אֶת הַסַּפְסָל בְּדַבְּלִין
בְּגַנֵּי הַבּוּשִׁי פַּארְק
אֶת הַשֶּׁקֶט הַמְּנַטֵּף
חֲרִישִׁית עִם הַטִּפּוֹת,

 

אֶת רֵיחַ הָאֲדָמָה הָרָטֹב,
אַחֵר מִכְּפִי שֶׁהֻרְגַּלְתְּ
לֹא רָעֵב לְמַיִם וּמִתְקַמֵּט עֶרְגָּה
אֶלָּא מָלֵא, נִנּוֹחַ מֵרְוָיָה.

 

זִכְרִי אֶת הַמֶּרְחָב הַיָּרֹק
הַנִּפְתָּח כִּמְנִיפָה
הַמִּתְרַפֵּק בְּחֻפַּת הָעֵצִים
הַנּוֹשֵׁק לִשְׂמִיכַת הֶעָנָן
הַמִּתְעַלֶּסֶת תְּכֵלֶת וְהֵבְזֵק זָהָב.

 

זִכְרִי אֶת נְשִׁימוֹתַיִךְ
בֵּית הֶחָזֶה נִמְלָא וּמִתְרוֹקֵן
שַׁבְרִירִים שֶׁל אוֹר,
גַּם נְשִׁימוֹת אֶפְשָׁר לִזְכֹּר.
זִכְרִי אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא,
יֵשׁ נֶצַח שֶׁכְּדַאי לִזְכֹּר.

 

זִכְרִי אוֹתָהּ, זִכְרִי
כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁל רְוָחָה,
רַק כָּךְ תּוּכְלִי שְׂאֵת כֹּבֶד
קוֹל צַעֲקַת דְּמֵי אַחַיִךְ וְאַחְיוֹתַיִךְ,
בַּשָּׁעָה הַזֹּאת.

 

 

 

 

 

בור

 

 

הֵדֵי מִלְחָמָה
מְטַוְּחִים אֶת הַלַּיְלָה,
מְבַעֲטִים וְחוֹרְקִים
שְׁמָשׁוֹת אֶל עַצְמָן.

 

כַּלְבִּי נוֹבֵחַ, מִתְרוֹצֵץ
בְּתֶדֶר שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע
חוֹרֵךְ בִּבְעָתָה אֶת הָאָסוֹן.

 

וּבִקַּשְׁתִּי אוֹתְךָ
הוֹלֵךְ וּמְרַחְרֵחַ בְּגוּפִי,
מְלַקֵּק בִּלְשׁוֹנְךָ
מִכַּפּוֹת רַגְלַי, מְטַפֵּס
מַעֲלֶה יְרֵכַי
מוֹצֵץ מֵעֶרְוָתִי
אֶת צִנַּת הַפַּחַד,
שָׁר בִּי שִׁיר עֶרֶשׂ
בְּמָה שֶׁמְּמַלֵּט אֲנָחָה מִתּוֹכִי,
בִּשְׂפָתְךָ שֶׁאֲנִי יוֹנֶקֶת בְּפִי,

 

כְּמוֹ בְּכוֹחַ גּוּפְךָ
לְהָמִיר רַעַד בְּרַעַד,
אֵשׁ בָּאֵשׁ. כִּבּוּשׁ בְּכִבּוּשׁ,

 

כְּמוֹ בְּגוּפְךָ
לְהַסִּיג צְבָאוֹת וּכְלֵי מַשְׁחִית,
לְמַלֵּא בִּתְנוּמָה רֵיקוּת שֶׁל בּוֹר.

שירה

יום אחד

אלחי סלומון

בַּיּוֹם הַהוּא
לֹא יִהְיֶה עוֹד עָבָר, הוֹוֶה
רַק עָתִיד
עָתִיד כְּהוֹוֶה.
בַּיּוֹם הַהוּא
לֹא יִהְיֶה עוֹד שְׂמֹאל יָמִין שְׂמֹאל וּשְׂמֹאל
בַּיּוֹם הַהוּא
וְנִגָּף
בַּיּוֹם הַהוּא
וְנִגָּר
דָּם זִבְחִי,
דְּבַשׁ רוּחִי
בַּיּוֹם הַהוּא
חוֹל כְּקֹדֶשׁ, תֶּחְמַרְנָה הַיָּדַיִם
יוֹם אֶחָד
בַּיּוֹם הַהוּא תֶּאֱפַל אֶרֶץ
וּלְבוּשֶׁיהָ כְּאַחֲרִית יָמִים.
יוֹם הַהוּא

 

בַּיּוֹם הַהוּא
יְצַלְצֵל מְשִׁיחִי אֵלַי,
שְׁעַת לַיִל.
בַּיּוֹם הַהוּא
מוּסַר הַקֹּדֶשׁ וּמוּסַר בְּאֵרִי
חַד בְּחַד הוּא, יוֹם
הַהוּא
וְנִקְדַּשְׁתִּי אֶת רֹאשִׁי מֵעָלַי
וַהֲסִירוֹתִי קַרְקַפְתּוֹ מֵעָלָיו
וְיָשְׁבָה הָאָרֶץ לָבֶטַח
בְּדָם חֲלָלִים וְיוֹנְקִים תִּטְבֹּל הָעֵנָב,
בְּאֶשְׁכָּר עֲנָבִים וּגְפָנִים וּפַגִּים
יִטְבְּלוּ אָז כֶּבֶשׂ
וּזְאֵב תַּפְנוּקִים
יוֹם אֶחָד הִנֵּה הוּא וְלֹא עוֹד
יוֹם אֶחָד
לֹא עוֹד יִקָּרֵא לְיוֹם לַיְלָה וּלְלַיְלָה לַיְלָה
יוֹם אֶחָד
וְנִשְׁלַף פִּין הַחַשְׁמַל
בַּיּוֹם הַהוּא
וְהָיוּ כָּל הַמָּסַכִּים לְיָעִים וְסִירוֹת עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ
צָבְאוּ הַנָּשִׁים וְהָיוּ לְמַלְכוּת
וְהָאָדָם הָיָה בָּאָרֶץ, וְהָאָדָם יִרֶב בָּאָרֶץ, וַיֹּאכַל הָאָדָם אֶת הַגַּרְגִּירִים
וַיֵּצֵא לַחַקְלָאוּת בַּשָּׂדֶה, וַיַּעֲבֹד הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְלֹא יֹאמַר הָאָדָם
צַר לִי הַזְּמַן
שֶׁאֶחֱזֶה שֶׁמֶשׁ וְאֶעֱשֶׂה שְׁרִיר
וּפָלוֹחַ וְאֶעֱבֹד בָּאָרֶץ. וְהָיָה לִי הַזֶּרַע לַזּוֹרֵעַ
וְהַלֶּחֶם לָאוֹכֵל,
גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה לְהִלַּת רֹאשִׁי, וּפֶלַח הָרִמּוֹן כְּפֶלַח קִבֹּרֶת הַחֲסוֹנִים
הַמְּדוּרָה הָיְתָה לְאֵשׁ וּבֵית יַעֲקֹב בַּיִת הַפָּתוּחַ

שירה

הלילה שאחרי (קינה)

בינה סבג פינקלשטיין

לֹא תָּנוּם יִשְׂרָאֵל לֹא תִּישַׁן

תִּבְהֶה עֵינַיִם מֵתוֹת חֲלוּלוֹת תִּשְׁאַל

מִי נָתַן יִשְׂרָאֵל

מִי לָקַח מִי גָּנַב מִי יִשְׁמַע יִשְׂרָאֵל

מִי קִפֵּל דָּחַף הֶחֱזִיק חָנַק שָׁגַל

אֵיךְ נָתַתְּ לוֹ יִשְׂרָאֵל

אֵיךְ נָתַתְּ

אֵיךְ הֵרִים יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל

אֵיךְ שָׁתַקְתְּ לוֹ אֵיךְ שָׁתַקְתְּ

אֵיךְ הֵטִיחַ בָּךְ אֵיךְ נִשְׁנַקְתְּ

 

 

בָּדָד תֵּשֵׁב יִשְׂרָאֵל לֹא תֵּשֵׁב בֶּטַח

מוּל מַאֲפֵרָה כְּבוּיָה

מוֹדֶדֶת יִשְׂרָאֵל מַכּוֹת כְּחֻלּוֹת מַכּוֹת וְקֶרַח

תְּכַסִּי יִשְׂרָאֵל פֹּה אֶת גְּלוּיָה

עַד פֹּה אֶת חַיָּה פֹּה אֶת גְּוִיָּה

שָׂפָה מְלוּחָה עַיִן נְפוּחָה בֶּטֶן מְעוּכָה

כֻּלָּךְ פְּזוּרָה יִשְׂרָאֵל

כֻּלָּךְ פְּתוּחָה לִרְוָחָה

 

 

קוּמִי יִשְׂרָאֵל קוּמִי אֵיךְ תָּקוּם

רוֹצָה רַק לְהַרְפּוֹת

לִנְזֹל מֵהַחַיִּים לִשְׁכַּב

לְהִתְמוֹטֵט לָמוּת רַגְלַיִם יְחֵפוֹת

הָרֹאשׁ כּוֹאֵב יִשְׂרָאֵל הַלֵּב דְּקִירוֹת

אֲרֻכּוֹת שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת לְחַכּוֹת

רוֹצָה לִכְעֹס רוֹצָה לִצְעֹק יִשְׂרָאֵל

יִזְכּוֹר יִשְׂרָאֵל זוֹכֶרֶת רוֹצָה לִבְכּוֹת

 

 

גַּל עֲצָמוֹת יִשְׂרָאֵל גַּל עֲצָמוֹת

מְלַקֶּטֶת מְחַבֶּרֶת אוֹסֶפֶת

עוֹטֶפֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּבַד עוֹטֶפֶת

מְאַלֶּמֶת אֲלֻמּוֹת

מְרִימָה מוֹשֶׁכֶת גּוֹרֶרֶת אֵבָרִים

גּוֹרֶדֶת טִנֹּפֶת חֲלָקִים שְׁבָרִים יְלָדִים הוֹרִים

שׁוֹתֶקֶת שׁוֹתֶקֶת אֵימוֹת

 

 

נִשְׁבַּעַת יִשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת נוֹבֶרֶת נִשְׁבֶּרֶת

נִשְׁבַּעַת יִשְׂרָאֵל

לֹא רוֹצָה אִישׁ יִשְׂרָאֵל

לֹא רוֹצָה

אֵשׁ בְּאָהֳלָה יִשְׂרָאֵל

אֵשׁ פְּרוּצָה

 

 

 

 

שמחת תורה תשפ”ד

שירה

מחזור שירים ללא שם על המלחמה

מיתר הלל קורמן

 

 

1.

 

קֹדֶם תַּחֲזִירוּ אֶת הַיְּלָדִים
הַקְּטַנִּים הַחֲמוּדִים
אַחַר כָּךְ אֶת הַנָּשִׁים
הַמְּגִנּוֹת הַמְּכִילוֹת
אַחַר כָּךְ אֶת הַגְּבָרִים
הָעַזִּים הָרוֹעֲמִים

 

אַחַר כָּךְ אֶת הַגּוּפוֹת

 

וְהַזִּכְרוֹנוֹת
וְדִבְרֵי הַמְּתִיקָה
וְכִנּוּי הַחִבָּה
וּשְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה
וּשְׁעוֹת הַלִּמּוּד
וְהַמַּאֲמַצִּים
וְאַכְזָבוֹת הַנְּעוּרִים
וְאֶת הָאֹשֶׁר
וְהַמַּגָּע
וּתְחוּשַׁת הַשֶּׁקֶט
וְהַטַּעַם

 

אֲבָל קֹדֶם הַיְּלָדִים
תַּחֲזִירוּ קֹדֶם אֶת הַיְּלָדִים

 

 

2.

 

כָּל הָעִיר רָעֲדָה
אֲנִי אוֹמֵר לְךָ
הִרְגַּשְׁתִּי
כָּל הַשְּׁכוּנָה
כָּל הָרְחוֹב
כָּל הַבִּנְיָן
כָּל הַגּוּף
הַנֶּפֶשׁ

 

הַטִּיל נָפַל
הַחַיָּל נָפַל
הַחִיּוּךְ

 

 

 

3.

 

דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת הִיא קְרִיאָה –
פִּתְּחוּ בְּבַקָּשָׁה
אַתֶּם שָׁם?
יֵשׁ לָנוּ מַשֶּׁהוּ לוֹמַר
בְּבַקָּשָׁה
אֲנַחְנוּ מְבִינִים
(גַּם אַתֶּם)
פִּתְּחוּ

 

דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת הִיא קְרִיעָה
 

 

4.

 

תֵּן לָנוּ מַשֶּׁהוּ לִצְחֹק מִמֶּנּוּ
אֲבָל מַשֶּׁהוּ מַצְחִיק בֶּאֱמֶת
לֹא חֲצָאֵי בְּדִיחָה
לֹא טְרִיקִים זוֹלִים
לֹא – כַּמָּה מַצְחִיק שֶׁבִּזְמַן הַבְּרִיחָה הֶחְלַקְתִּי עַל בָּנָנָה וְהַכַּדּוּר שֶׁל הַמְּחַבֵּל פִסְפֵס
אוֹ – כַּמָּה מַצְחִיק שֶׁנִּשְׁלְחָה הוֹדָעָה אַחֲרוֹנָה מֵהָאֲהוּבָה אֲבָל לְבַסּוֹף הִיא לֹא מֵתָה רַק נֶחְטְפָה
מַשֶּׁהוּ אַחֵר מִכַּמָּה מַצְחִיק שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁזּוֹ הַמִּשְׁטָרָה אֲבָל הָיוּ אֵלֶּה מְחַבְּלִים מְחֻפָּשִׂים וְהֵם יָרוּ עָלֵינוּ

 

מַשֶּׁהוּ מַצְחִיק בֶּאֱמֶת

 

 

 

5.

 

הַפַּחַד הֵצִיף אֶת כָּל פִּנּוֹת הַחֶדֶר
הִזְדַּחֵל עַל הַקִּירוֹת
(צְעָקוֹת בְּעַרְבִית)
נָזַל מֵהַתִּקְרָה
(זְכוּכִית נִשְׁבֶּרֶת)
נִמְסַךְ עַל הָרָאשִׁים
(הַנֶשֶׁק נִטְעַן)

 

נְקִישָׁה בַּדֶּלֶת –
יֵשׁ כָּאן מִישֶׁהוּ
יֵשׁ מִישֶׁהוּ כָּאן

 

 

 

6.

 

בֵּין קִירוֹתָיו הֵבַנְתִּי
נֶחֱרַב
סְדָקִים מְסַפְּרִים בְּאֶלֶף מִלִּים
תַּם וְנִטְמַן
וּפוֹרֶצֶת נְגִּינָה
שֶׁהִיא הֲפוּכָה לַתִּקְוָה
וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים מִן הַשְּׁבָרִים לְהַבִּיט
אֵיךְ הַשָּׁמַיִם מִתְכַּנְּסִים
כְּאִלּוּ מְחַבְּקִים עַצְמָם
וְלָנוּ לֹא נוֹתְרוּ יָדַיִם

 

 

 

7.

 

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנַחְנוּ עֲדַיִן לֹא יוֹדְעִים אֶת הַכֹּל
הַכֹּל עוֹד יִתְגַּלֶּה
וּמָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה קָשֶׁה
וַאֲנַחְנוּ מְחַכִּים שֶׁנֵּדַע הַכֹּל אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
גַּם לֹא רוֹצִים לָדַעַת הַכֹּל
וְנֵדַע הַכֹּל כְּשֶׁנִּרְאָה אֶת הָאֲרוֹנוֹת
כְּשֶׁנִּשְׁמַע אֶת הָאִמָּהוֹת צוֹעֲקוֹת וְאֶת הַיְּלָדִים צוֹרְחִים וְאֶת הַגְּבָרִים שׁוֹתְקִים
(וְאַתָּה יוֹדֵעַ מָה גְּבָרִים אוֹמְרִים כְּשֶׁהֵם שׁוֹתְקִים)

 

גַּם אָז לֹא נֵדַע הַכֹּל אֲבָל נֵדַע שֶׁזֶּה הַסּוֹף
אַחַר כָּךְ יָבוֹאוּ הַתַּחְקִירִים
מִי נִרְדָּם וּמִי נִלְחָם וּמִי נֶאֱלַם
וְאַחַר כָּךְ שׁוּב שְׁתִיקָה
מָה כְּבָר אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עִם מִי שֶׁפִישֵׁל?
מַסְפִּיק אֲנָשֵׁינוּ מֵתִים

שירה

שירי מלחמה

עמרי גנשרוא

 

6.10

 

הַאִם אֵינֵךְ מִתְבַּיֶּשֶׁת לַחְשֹׁב בְּעִבְרִית
בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלֶּה? הִיא עָמְדָה עַל הַחִירְבֶּה
הַגֶּשֶׁם בְּכַפּוֹת רַגְלֶיהָ. כּוֹרֶכֶת חוּט אָדֹם
זוֹ לֹא אַשְׁמָתִי שֶׁנּוֹלַדְתִּי כָּכָה
בְּחֶדֶר אָטוּם עִם שָׁפָה מְחֻלֶּלֶת,
אֲבָל אֲנִי מִצְטַעֶרֶת
עַל דְּבָרִים רֵעִים.
הִיא שָׁתְקָה מוּלִי מְטַפְטֶפֶת אֶל הָאֲדָמָה
מַרְעִידָה אֶת הַמְּטֻטֶּלֶת הַפְּנִימִית.
אֲנִי הָאוֹיֵב, הִתְוַדֵּיתִי מוּל הַנּוֹף הַמַּתְקִיף
וּשְׂעָרָהּ הָיָה סִירָה קוֹצָנִית שֶׁאֲנִי קָטַפְתִּי.

 

 

 

7.10

 

בְּיַלְדוּתִי הָיוּ גַּנֵּי שַׁעֲשׁוּעִים
טְרַקְטוֹרִים אֲדֻמִּים וְטַנְקִים בְּצֶבַע אָפֹר
שִׂחַקְנוּ תְּפֹס אֶת הַדֶּגֶל עִם חֻלְצָה מְקֻמֶּטֶת בְּתוֹךְ תְּעָלוֹת
מְכֻסּוֹת פִּיחַ. זֹאת הָיְתָה הַהִיסְטוֹרְיָה, מַמָּשׁ כְּמוֹ
בֵּית הַסֵּפֶר הַיָּשָׁן וְהַמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל.
אֶת בֶּרְטוֹלְד בְּרֵכְט מָצָאתִי בְּסִפְרִיַּת רְחוֹב
הָלַכְתִּי לָאַנְדַּרְטָה לִקְרֹא הוּא הָיָה שְׁבוּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלִּי
זִמְזוּם הַמּוּאַזִּין פַּסְקוֹל חַיַּי נִמְתַּח אֶל הַגְּבָעוֹת הַכְּחַלְחַלּוֹת
הַזּוֹהֲרוֹת הַמַּעֲלוֹת עָשָׁן. אַרְצִי תָּמִיד בּוֹעֶרֶת
בִּתְשׁוּקָה. אֶת הַנַּעַר הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי לָקַחְתִּי לְמִגְדַּל הַמַּיִם
הִתְחָרִינוּ בַּמִּינָרֵטִים שֶׁל הַכְּפָר מִמּוּל. מִזְדַּקְּרִים בָּאֲוִיר פּוֹרְחִים
כְּמוֹ גְּדִילָנִים בַּשָּׂדֶה. אִמִּי שָׁתְלָה אֳרָנִים רַכִּים
שֶׁנִּדְלָקִים בִּמְהִירוּת. בֵּין הַקּוֹצִים הָלַכְתִּי יְחֵפָה, נִפְצַעַת,
מְחַפֶּשֶׂת מְקוֹמוֹת נִכְחָדִים בֵּין הַטְּרַקְטוֹרִים בַּיַּעַר הַלּוֹהֵט
(הַבַּרְבּוּרִים הַצְּהֻבִּים, כַּפּוֹתֵיהֶם גְּדוּשׁוֹת בְּזִכְרוֹן דּוֹרוֹת).
הַקַּיִץ הַשְּׂרֵפוֹת הִגִּיעוּ עַד אֵלַי. אִם בָּרַחְתִּי מַהֵר מִדַּי
הֲרֵי הָיָה זֶה הוֹדוֹת
לְדֶרֶךְ הָאֵשׁ.

 

 

 

10.10

 

גּוּף אֶחָד מָלֵא נוֹזְלִים
פָּרוּם בַּקְּצָווֹת
חוּטִים אֲדֻמִּים קָשְׁרוּ אוֹתָנוּ
אַחַי בַּדָּם. בְּלֵב הַמִּלְחָמָה הִקִּיזוּ כֻּלָּם
מַשָּׂאִיּוֹת מְלֵאוֹת נוֹזֵל סָמִיךְ דָּהֲרוּ בַּכְּבִישִׁים
סִירֵנוֹת פּוֹעֲמוֹת אֶל הָאֵזוֹר הַפָּצוּעַ
הַצֹּרֶךְ הַטִּקְסִי, כִּמְעַט הָיְתָה זוֹ שְׁבוּעַת יְלָדִים
כָּל אֶחָד שָׁפַךְ אֶת חֶלְקוֹ
וְהָאִחוּד הָיָה טוֹטָלִי, שָׁלֵם –
כָּעֵת זָרַם בָּנוּ מִיץ כֵּהֶה
(הָיָה זֶה מַחֲזֶה נֶהְדָּר, מַזְוִיעַ)
נָשַׁמְנוּ יַחַד.

 

 

 

17.10

 

עֲצֵי הַזַּיִת בָּעֲרוּ זְמַן רַב
הַגִּצִּים שֶׁלָּהֶם הִדְלִיקוּ שָׂדוֹת
הָרֵיחַ עוֹדֶנּוּ בְּאַפִּי
כָּךְ בִּירֵאֵנוּ אֶת הַחֶלְקָה הַחֲדָשָׁה
אִמִּי שָׁתְלָה שָׂם אֳרָנִים צְעִירִים
וְכַמָּה מִגִּדְמֵי הַזַּיִת שֶׁפָּרְחוּ וְהָיוּ נֶהֱדָרִים –
הֵם לֹא נָטְרוּ טִינָה.
כְּשֶׁבָּעֲרָה הַגָּדֵר וּבֵיתִי נִשְׂרָף
הִשְׁמִיעוּ הָאֳרָנִים קוֹל פִּצּוּחַ קַל וְנָפְלוּ בַּלֶּהָבוֹת
מַהֵר מִדֵּי לֹא נִשְׁאַר זֵכֶר מִלְּבַד אֲבָנִים.

שירה

רמדאן

איתן גפן

רָם הַדָּן.
רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ
וְדָן עֲלִילוֹת בְּנֵי אָדָם.

 

הַשּׁוֹפֵט יִלּוּדֵי אִשָּׁה,
הַדָּן בְּחַסְדּוֹ כָּל אֱנוֹשׁ,
הַחוֹנֵן תֵּבֵל בְּצֶדֶק –
הֵם נִגְלִים לְפָנָיו,
הַמִּתְיַמְּרִים לְעוֹבְדוֹ,
וּבִשְׁמוֹ לוֹחֲצִים אֶת הַהֶדֶק.

 

וּבִשְׁמוֹ בְּלִי רָחָם הֵם טוֹבְחִים,
מְלַסְטִים, מְעַנִּים, מְרַצְּחִים,
צוֹרְרִים קַנָּאִים מְבָרְכִים:
“בסמאללה א(ל)־רחמן א(ל)־רחם”,
וְאֶת בָּנָיו-בְּחִירָיו,
לִכְבוֹדוֹ הֵם זוֹבְחִים!

 

רָם הַדָּן.
רָם הַדָּן הַמְּקוֹנֵן עַל הַדָּם.
דָּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ,
דָּם עִבְרִי, דָּם אָדָם,
נִגָּר כַּמַּיִם מִתּוֹךְ הַחֻרְבָּן
וּמֹעֲלֵה לִכְבוֹדוֹ, לְקָרְבָּן.

 

אֶל הַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים מִמֵּעַל,
בִּזְעָקָה בּוֹכִיָּה אֱלֵי אֵל,
פּוֹרֵץ קוֹל דְּמֵיהֶם אֶל עַל
וּבִתְחִנָּה חֲרֵדָה שׁוֹאֵל:
הֵיאַךְ גַּרְזֶן יְרוֹצֵץ רָאשֵׁי עוֹלָלֶיךָ?
כֵּיצַד צֹאנְךָ יִשָּׁחֵט בְּמַאֲכֶלֶת טְמֵאָה?
אֵיךְ יִדֹּם הָרוֹעֶה בְּכַף הַקֶּלַע?
הֲיִתָּכֵן כִּי עַל אֵלֶּה יַחֲרִישׁ הַדַּיָּן?

 

לֹא יִשָּׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה!

 

וְעַתָּה, אַזְהָרָה לַבָּאוֹת:
שִׁמְעוּ לְאֻמִּים וְאִסְּפוּ בְּנֵי אֻמּוֹת!
דְּעוּ! כִּי קָרֵב הַיּוֹם בּוֹ
לֹא יִשְׁקֹט עוֹד הָאָב
עַל אֲשֶׁר עוֹלַלְתֶּם לְבָנָיו.
וּלְמַעַן צֹאן מַרְעִיתוֹ וְעַם בְּחִירוֹ,
הַנּוֹקֵם יְמַלֵּא אַפָּיו בְּחָרוֹן.
וּבְיֵהוֹם הָרַעַם,
מוּל עֵדָה וקְבַל עַם,
אָז יִנְטֹר הַגּוֹאֵל־הַדַּיָּן,
וַיַּךְ בְּכָל קָם כִּגְמוּלוֹ!

 

אֶרֶץ תִּמָּלֵא אֵימָה,
גְּבָעוֹת יִשְׁתַּחוּ לִפְנֵי אָדוֹן,
בִּבְעָתָה תִּתָּקֵף אֲדָמָה,
הָרִים יִשָּׁטְחוּ כַּהֲדוֹם.

 

בְּכָל נֵכָר יְמִינְךָ יִוָּדַע,
כְּשֶׁיֵּלֵךְ וְיִקְרֹם הֶחָזוֹן.
וְאָז
יָדֹעַ יֵדְעוּ יִשְׁמָעֵאל וֶאֱדוֹם,
כִּי רָם הַדָּן הַנּוֹקֵם בַּעֲבוּר בַּת צִיּוֹן,
יִשְׂגַּב הוֹדוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר יְהוּדָה,
הַנּוֹטֵר אֶת הַדָּם הָאָדֹם,
וְגוֹמֵל שִׁבְעָתַיִם
לְבַת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה.

שירה

אהבתי בך כל דבר

קארינה ס. לינצקי

אָהַבְתִּי בְּךָ כָּל דָּבָר, כָּל דָּבָר:
אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ
וְאֶת הַסּוּסִים הַפְּרוּעִים שֶׁהָיוּ רָצִים בְּתוֹכָם מֵהָאִישׁוֹנִים לָרִיסִים,
אֶת הַשְּׁבָרִים וְהָרְסִיסִים,
אֶת הַפַּחַד הַמִּתְגַּנֵּב אֶל לִבְּךָ מִזִּכְרוֹנוֹת כּוֹאֲבִים מִדַּי,
קָשִׁים מִנְּשֹׁא,
אֵיךְ לֹא הִרְפֵּיתָ מִמֶּנִּי אָז, בֵּין כֵּסֶה לְעָשׂוֹר.

אָהַבְתִּי בְּךָ כָּל דָּבָר, כָּל דָּבָר:
אֶת הַזֵּעָה בַּלַּיְלָה, אֶת הֶתְקֵפֵי הַחֲרָדָה,
אֶת הַהוּמוֹר הַמִּתְבּוֹנֵן, הַלֵּב הַמְּהַנְהֵן,
אֶת תְּשׁוּקָתְךָ הַשְּׁקֵטָה, הַמִּתְכַּנֶּסֶת
וּמְטַפֶּסֶת בִּמְבוֹכֵי הַנֶּפֶשׁ כְּגֵּאוּת מַחֲלִיפָה שֵׁפֶל.

וְיוֹתֵר מִכֹּל אָהַבְתִּי אֶת הַתְּמוּרוֹת שֶׁהִתְחוֹלְלוּ בִּי
עִם כָּל שָׁעָה בִּמְחִיצָתְךָ, אֶת שְׂפָתֶיךָ הַמְּרַצְּדוֹת
עַל גּוּפִי כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ בְּשִׁבְרוֹן תְּרִיסִים מוּגָפִים,
אֶת הַחִיּוּךְ שֶׁלְּךָ, הַדּוֹמֶה לְבַיִת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה לִי.

שירה

על הספסל למול אבי

איילת בטיסט

אֲנִי מְבִינָה עַכְשָׁו.

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֲנִי – 

הָיְתָה אַהֲבָתְךָ כְּבָר חַמָּה וּמוּכָנָה לִי,

חִכְּתָה לִי כְּמוֹ מַגֶּבֶת שֶׁפּוֹרְשִׁים לִקְרַאת פָּעוֹט

שֶׁמּוֹצִיאִים מֵהָאַמְבַּטְיָה – 

הַיְשֵׁר לְתוֹךְ חִבּוּק.

 

כְּשֶׁנּוֹלַד אָחִי 

שֶׁלֹּא לְתוֹךְ, אוֹ לֹא לְפִי,

וְאַתָּה לֹא נָתַתָּ לוֹ 

אֶת הָאַהֲבָה –  הִיא נִקְוְתָה 

וְנֶאֶסְפָה בְּךָ בְּכָל גֵּבֵי הַנַּקְבּוּבִיּוֹת.

וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי אֲנִי 

אַחֲרֵי עָשׂוֹר שָׁנִים,

זָכִיתִי גַּם בְּאַהֲבָה שֶׁלֹּא שֶׁלִּי – 

בְּכָל אוֹתָהּ הָאַהֲבָה שֶׁכְּבָר הָיְתָה בְּךָ 

וְשֶׁחִכְּתָה. גַּם זוֹ שֶׁנִּתְעַפְּשָׁה.

 

אוּלַי לָכֵן תָּמִיד הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאָהַבְתָּ – 

לֹא-אוֹתִי, אוֹ שֶׁאוֹתִי – 

לִפְנֵי זֶהוּת וּבְלִי כָּל תְּלוּת בָּהּ,

שֶׁחִפַּשְׂתָּ לְגַלּוֹת בִּי 

וְלֹא פַּעַם גַּם בַּאֲחֵרִים,

מַשֶּׁהוּ שֶׁלו –

הָיִיתָ מֻכְרָח עוֹד וָעוֹד.

הָיוּ לְךָ סִירִים מְלֵאִים שֶׁל אַהֲבָה 

שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה עַל אֵשׁ קְטַנָּה

 עָשׂוֹר שָׁנִים.

שירה

אשה אינה זקוקה ליער

חנה נקי

אִשָּׁה אֵינָהּ זְקוּקָה לְיַעַר

הִיא לְבַדָּהּ – מֻקֶּפֶת

אִילָנוֹת גְּבוֹהִים, סְבוּכֵי צַמֶּרֶת, מְטִילִים אֶת צִלָּם

מְקָרְרִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּהּ.

עוֹצְרִים אֶת הָרוּחַ (שֶׁלֹּא תְּהֵא חוֹלֶמֶת).

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר

שֶׁבִּזְכוּת הָעֵצִים הִיא נוֹשֶׁמֶת.

 

אִשָּׁה פּוֹסַעַת תָּמִיד

מְפַלֶּסֶת דַּרְכָּהּ בֵּין שׂוֹכוֹת, בֵּין גִּזְרֵי עֲנָפִים

מְלַקֶּטֶת מֵהֶם לְעֵת צֹרֶךְ

בְּחֹם. (מַה תְּבַשֵּׁל לְהַיּוֹם?)

מְשַׂרְטֶטֶת שְׁבִילִים עֲלֵי אֲדָמָה

כְּמוֹ אוֹמֶרֶת: הָיִיתִי גַּם פֹּה.

לְעִתִּים הִיא עוֹצֶרֶת לָנוּחַ. לְעִתִּים הִיא חוֹשֶׁבֶת לִבְרֹחַ

לְאִישׁ הַיַּעַר לָבוֹא.

 

(אָז נֶחְבֵּאת הִיא בְּתוֹכוֹ).

 

אִשָּׁה פּוֹרֶשֶׂת כַּפַּיִם

לַעֲנִי. לְעַצְמָהּ. לַשָּׁמַיִם.

יָדָהּ סְדוּקָה, אַךְ עוֹדָהּ מְלַטֶּפֶת

עָלֶה שֶׁנָּשַׁר. עַלְעַל מְחֻבָּר.

הִיא לוֹחֶשֶׁת לוֹ

“גְּדַל”.

הִיא נוֹשֶׁקֶת לוֹ, לְבַל

יַרְכִּין רֹאשׁוֹ, לְבַל יוּעַם

אוֹרוֹ הָרַךְ.

בֵּין עֳפָאִים נוֹתֶנֶת קוֹל

(אָנָּא אֱלֹקַי, שֶׁרַק יִפְרַח – – -).

 

 

אִשָּׁה אֵינָהּ זְקוּקָה לְיַעַר

לְהַלֵּךְ בּוֹ יְחִידָה בַּלַּיְלָה

לִצְעֹק אֶת תְּפִלָּתָהּ.

הִיא מֻקֶּפֶת עֲשָׂבִים רַכִּים

בַּיּוֹם מַרְוָה אוֹתָם

בָּאוֹר. בְּנִשְׁמָתָהּ. 

שירה

מצלמת כתיבה

שפי רוזצויג

השכמות תְּפוּסות לאללה

בַּת הַחֲמֵשׁ מְשַׁלְשֶׁלֶת בַּפַּעַם הֲמִי יוֹדֵעַ

מָה הַשָּׁעָה אַתְּ שׁוֹאֶלֶת נֶעֱצֶמֶת

שָׁלוֹשׁ וָרֶבַע אֲנִי מְמַלְמֵל וְעוֹד לוֹמֵד מִן הַשָּׁעוֹן

וְקָם לְנַגֵּב, לְהַעֲבִיר מְכוֹנָה לַמְּיַבֵּשׁ, 

מִזְרוֹן לָרִצְפָּה, עַצְלָנוּת לְמַעֲשֶׁה. 

עֲיֵפוּת לְהִתְגַּבְּרוּת לְאַהֲבָה.

שכמות תְּפוּסוֹת

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת מַחְשְׁבוֹתַיִךְ מִסְתַּדְּרוֹת כטבלת שׁוֹקוֹלָד נֶאֱכֶלֶת

מָחָר לֹא נִשְׁלַח אוֹתָהּ לַגַּן, לֹא נִסַּע לִרְאוֹת קֵרָמִיקָה, 

נְבַשֵּׁל, נְנַקֶּה, נְנַגֵּב, נַכְנִיס שַׁבָּת בַּדַּקָּה הַתִּשְׁעִים

-אֲנִי מַהֵר כּוֹתֵב לִתְפֹּס אֶת הָרֶגַע בְּמַצְלֵמַת הַכְּתִיבָה הַחֲדָשָׁה-

שָׁלוֹשׁ וְעֶשְׂרִים, הַזְּמַן יָטוּס, עַד

 שֶׁהַיְּלָדִים יַשְׁכִּימוּ, עַד 

שֶׁהַבַּיִת יִתְרוֹקֵן מֵהֶם וְנִתְגַּעְגֵּעַ לְפִי מָה שֶׁאוֹמְרים

שירה

איך קרה שצפינו כל היום בטלוויזיה

דלילה מסל גורדון

בְּאַחַד הַיָּמִים הָאֲרֻכִּים שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל

הָפַכְנוּ אַחַר הַצָּהֳרַיִם אֶחָד לְג’וּנְגֶּל פִּלְאִי.

אִמָּא לָבְשָׁה תִּלְבֹּשֶׁת שֶׁל עֲטַלֵּפָה,

אֲחִי הַקָּטָן הִתְחַפֵּשׂ לְדֹּב

וַאֲנִי לְרוֹבּוֹט פִּרְאִי

שֶׁקַּיָּם אַךְ וְרַק בְּמֶרְחֲבֵי הַדִּמְיוֹן הַקְּסוּמִים.

הַשָּׁטִיחַ הָיָה לְנָּהָר,

הַקֻּבִּיּוֹת שֶׁאֲחִי הַקָּטָן פִּזֵּר עַל מֶרְחָבָיו – לְדָּגִים –

דְּגֵי חֶרֶב, שְׂפַמְנוּנִים, תְּמָנוּנִים ופִּירֶנֶאוֹת

(אֵלֶּה דָּגִים טוֹרְפִים וּמְאוֹד מְסֻכָּנִים).

וְהַשֻּׁלְחָן הָיָה לְאִי.

שַׁטְנוּ, אֲחִי הַקָּטָן הַדֹּב וַאֲנִי הָרוֹבּוֹט הַפִּרְאִי, לָאִי.

עָלִינוּ עַל הָאִי וְקָפַצְנוּ עָלָיו קְפִיצוֹת פִּרְאִיּוֹת מְאוֹד.

אִמָּא אָמְרָה לָנוּ לְהִזָּהֵר מֵהַמְּנוֹרָה

שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׂחָק שֶׁלָּנוּ הַשֶּׁמֶשׁ.

כְּשֶׁאִמָּא עֲטַלֵּפָה שָׁטָה בַּסִּירָה לְעֵבֶר הָאִי

הֵרַמְנוּ מִתּוֹךְ הַנָּהָר קֻבִּיּוֹת

וְזָרַקְנוּ בִּפְרָאוּת לְעֶבְרָהּ

וְאִמָּא בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים כָּעֲסָה

וְאָמְרָה שֶׁאָמְנָם אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקִים

אֲבָל הַקֻּבִּיּוֹת קָשׁוֹת וּמַכְאִיבוֹת,

אָז הִפְסַקְנוּ.

אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הָיְתָה מְהוּמַת אֱלֹהִים

כִּי הַחַיּוֹת הָיוּ רְעֵבוֹת מְאוֹד.

הַדֹּב רָצָה לֶאֱכֹל אֱיָל שָׁלֵם.

לַרוֹבּוֹט שׁוּם דָּבָר לֹא הִסְפִּיק,

אָז הֵכַנּוּ לוֹ כָּרִיךְ עִם סַפּוֹת,

שָׁטִיחַ מְגֻלְגַּל וְסֶט סְפָלִים

וְשָׁתִינוּ כְּמוֹ גְּמַלִּים אֶת הַמַּיִם מֵהָאַמְבַּטְיָה

וְאַחֲרֵי כֹּל זֶה כְּבָר לֹא רָצִינוּ חֹפֶשׁ כֹּל כָּךְ גָּדוֹל

וְאָמַרְנוּ לְאִמָּא שֶׁמִּצִּדֵּנוּ אֶפְשָׁר מָחָר רַק לָלֶכֶת לַבְּרָכָה

אוֹ לְהַצָּגָה בַּקַּנְיוֹן

וְאִמָּא אָמְרָה שֶׁאֲפִלּוּ זֶה לֹא,

וְשֶׁמָּחָר מִצִּדָּהּ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת טֶלֶוִיזְיָה כֹּל הַיּוֹם.

שירה

פנינים

אילה אלבאז

כְּכָל שֶׁאַתְּ מִתְבַּגֶּרֶת גְּדֵלוֹת הַפְּנִינִים

אֶת הַמַּחְרֶזֶת הָרִאשׁוֹנָה קָנָה בַּעֲלָךְ 

כְּשֶׁמָּלְאוּ לְךָ אַרְבָּעִים. מִתּוֹךְ נִימוּס עָנַדְתְּ

וְלִטַּפְתְּ אֶת הָעִגּוּלִים הַמַּבְרִיקִים

לְיוֹם הַנִּשּׂוּאִין הִנְחוּ אוֹתוֹ הַיְלָדִים לִרְכוּשׁ גַּם

זוּג עֲגִילִים

גְּדוֹלִים מִדֵּי חָשַׁבְתְּ, 

אַךְ הֵם הִסְתִּירוּ אֶת שֶׁלִּקְטוֹ בְּעֵבֶר אֹתָם תְּנוּכִים.

 

לִכְבוֹדָן הִתְחַלְתְּ לִלְבֹּשׁ שְׁחֹרִים

שֶׁיַּדְגִּישׁוּ אֶת הַבָּרָק שֶׁנּוֹתַר בְּשַׁרְשֶׁרֶת 

(וְנֶעֱלָם מֵעוֹרֵךְ).

בִּקַּשְׁתְּ שֶׁיַּדְבִּיק גַּם אֶת עֵינַיִךְ

וּכְשֶׁמּוֹלַלְתְּ אוֹתָן בֵּין אֶצְבְּעוֹתַיִךְ

נִדְמוּ לָךְ 

כְּמוֹ עוֹרָם שֶׁל אוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת שֶׁחָבְקָה בִּטְנְךָ לִזְמַן קָצָר מִדַּי

וְלֹא טַעֲמוּ אֶת טַעַם הָרוּחַ

 

כְּבָר לֹא חִכִּית לְמַתָּנוֹת,

בַּמָּקוֹם לְלַכֵּד גַּרְגִּירֵי חוֹל

הֶחֱלַפְתְּ אֶת הַדְּמָעוֹת 

שֶׁסֵּרְבוּ לִהְיוֹת כְּלוּאוֹת

קָנִיתָ אוֹתָן מְעַט יוֹתֵר 

גְּדוֹלוֹת

וּמֻאֲרָכוֹת 

וְטִבְעִיּוֹת

זָקַפְתְּ צַוָּארֵךְ בְּתוֹךְ הַמַּחְרֶזֶת הַכְּבֵדָה

מֵהַדַּקַּת חֻלְיָה אֶל חֻלְיָה בְּגַבֵּךְ

מְחַבֶּרֶת אַכְזָבוֹת 

אֶל מַחְרֹזֶת שֶׁהָיִית מֵעֲדִיפָה לִזְרֹק חֲזָרָה לַמְּצוּלוֹת.

שירה

רק קחי סוודר

איריס שפירא ילון

הַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי גְּדֵלָה כָּל הַזְּמַן

כְּמוֹ עָלִיסָה בְּאֶרֶץ־פְּלָאוֹת.

יוֹצֵאת בְּלִי מְעִיל אוֹ אַרְנָב לָבָן

כְּשֶׁגֶּשֶׁם בַּחוּץ, כְּשֶׁלְּאִמָּא קַר.

 

הִשָּׁאֲרִי עִם שׁוֹקוֹ חַם,

בַּחֲדָשׁוֹת שֶׁלֶג נֶעֱרָם,

שֶׁלֹּא תִּצְטַנְּנִי,

הַמַּדִּים לֹא יִתְיַבְּשׁוּ.

וְהִיא מְחַיֶּכֶת אֵלַי בְּשִׁנֵּי חָלָב,

בְּעֵינֵי כּוֹכָבִים,

מַלְכַּת לִבְבוֹת הַתַּלְתַּלִּים הָרְטֻבִּים,

לוֹקַחַת מְכוֹנִית אֲדֻמָּה עִם רִיסִים

וְיוֹצֵאת כֹּל־יְכוֹלָה בְּשִׂמְלָה

דְּקִיקָה זוֹרַחַת נְעוּרִים.

 

מִיָּד כְּשֶׁבָּקַעְתְּ הוּנַחְתְּ עָלַי חֲשׂוּפָה

כִּתְרוּפָה לַמַּכְאוֹבִים כֻּלָּם.

הַכֹּל הִסְתַּדֵּר בָּעוֹלָם

כְּשֶׁחֻבַּרְתְּ אֵלַי.

בַּדַּקָּה שֶׁהִבַּטְתִּי בָּךְ עֲטוּפָה,

חֲבִילָה בִּשְׂמִיכָה רַכָּה הֲדוּקָה

בְּבֵית הַיּוֹלְדוֹת,

הֵבַנְתִּי אֶת עִנְיַן הַסְּוֵדֶר.

 

כָּעֵת, מִשֶּׁגָּדַלְתְּ וְאַתְּ מִחוּץ לָעֲרִיסָה,

אֵין לִי מֻשָּׂג לְאָן תִּרְצִי לְהַגִּיעַ,

אֵיזֶה שִׁקּוּי תִּשְׁתִּי וּמִי תִּפְגְּשִׁי בַּמָּבוֹךְ.

הַלְוַאי יִשְׁמְרוּ עָלַיִךְ –

אֱלוֹהִים וּבֶגֶד אָרֹךְ.

שירה

אגדה

תות הרמס סאטורי

לֹא לַחֲלֹם! אֲנִי מַכִּיר אֶת הַהַרְגָּשָׁה:

עוֹד רֶגַע עֲנָפִים נִנְעֲצִים בְּגוּפִי. בְּקֹשִׁי מָה

הִצְלַחְתִי לְהֵחָלֵץ מִתּוֹךְ הַסְּבַךְ. יָם

שָׁקֵט לִחֵךְ אֶת הַחוֹל וְסִנְוֵר בְּכָחֹל

שׁוּם יַבָּשָׁה לֹא נִרְאֲתָה גַּם

לֹא עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם. חָצִיתִי תְּחִלָּה אֶת הַחוֹל

הֶחָלָק וְהַלַּח וְאַחַר כָּךְ הַיָּבֵשׁ וְהַפָּרִיךְ הַנִּדְבָּק

לִבְהוֹנוֹת הָרַגְלַיִם. פְּרָט לְשַׁחַף בּוֹדֵד

שֶׁנִּקְרָה לִפְעָמִים בְּדַרְכִּי: הָיָה הַמָּקוֹם שָׁקֵט

מְאֹד. הַיַּעַר הָיָה עָבוֹת וְסָבוּךְ וְשׁוּם דָּבָר לֹא

נַע בְּתוֹכוֹ: לֹא צִפּוֹר: אֲפִלּוּ לֹא 

חֶרֶק. כַּעֲבוֹר רֶבַע שָׁעָה בְּעֶרֶךְ

פִּלַּסְתִּי לִי דֶּרֶךְ בֵּין הַשִּׂיחִים הַקּוֹצָנִיִּים.

כָּאן לֹא הָיוּ עֵצִים זוֹ הָיְתָה טִירָה:

אֵלֶּה שְׂרִידִים שֶׁל מִגְדָּל וְכָאן הָיוּ מַדְרֵגוֹת

שֶׁהוֹלִיכוּ לְרֹאשׁ הַחוֹמוֹת לִפְנֵי דּוֹרוֹת 

רַבִּים לְפִי הַמַּרְאֶה.

 

אַרְיֵה עָצוּם וִידִידוּתִי (הִיא

כְּלָל לֹא עָצְרָה לַחֲשֹׁב אִם הוּא יְדִידוּתִי

אוֹ לֹא) קָרָא לַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה בִּשְׁמָהּ.

חַיָּלִים רַבִּים נָפְלוּ אַפַּיִם אַרְצָה:

אֲפִלּוּ הַגַּמָּדִים עָמְדוּ בְּפִיּוֹת פְּעוּרִים.

כַּמָּה הֵחֵלוּ נְסוֹגִים

אֲבָל הֲמוֹן הַחַיּוֹת הִתְגּוֹדֵד מִסָּבִיב

לָאַרְיֵה שֶׁהִכְתִּיר אֶת הַנָּסִיךְ לְמֶלֶךְ

וְשָׁלַח אֶת הַיְּלָדִים בְּמַדֵּי בֵּית הַסֵּפֶר אֶל רְצִיף

תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת.

שירה

חמשירים על מצב סוציולוגי

בכל סרלואי

1.
אִשָּׁה עִם מִטְפַּחַת, תָּנָ”ךְ וְאֶקְדָּח

כָּל הַיּוֹם מְקַרְצֶפֶת סִירִים בַּמִּטְבָּח.

עִם עֶשְׂרִים יְלָדִים

הִיא אָכְלָה עֲרָבִים

מִתְפַּלֶּלֶת מִנְחָה בַּמִּטְוָח.

 

 

2. 

אִשָּׁה עִם שָׁבִיס

לֹא רוֹצָה לְהַכְעִיס

בֵּין כְּבִיסָה לְיִבּוּשׁ

בִּגְלָלָהּ הַכִּבּוּשׁ

וְאוֹיְבִים לְעוֹלָם לֹא נָבִיס.

 

 

3. 

אִשָּׁהּ עִם מִטְפַּחַת

עֶשְׂרִים יְלָדִים וְקָרַחַת –

הֵם צִבּוּר מְגֻיָּס

וּפְטוּרִים מִכָּל מַס

אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלָּנוּ לוֹקַחַת!

 

 

4. 

אִשָּׁה עִם כִּסּוּי בְּעוֹלַם שֶׁל שִׁסּוּי

וּבְלִי לְדַבֵּר זֶה גָּלוּי:

הִיא יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ

וְעוֹשָׂה הָדַתָּה

בָּטוּחַ סוֹבֶלֶת דִּכּוּי.

 

 

5.

אִשָּׁה מְכֻסֶּה, שְׂעָרָהּ הוּא עֶרְוָה

אָז כָּכָה אַתֶּם קוֹרְאִים לַמִּצְוָה?

הִיא נֶחְמָדָה, בֶּאֱמֶת

אֲבָל אֵיךְ הִיא נִרְאֵית – –

בִּגְלַלְכֶם אָפְסָה כָּל תִּקְוָה.

 

 

6.

אִשָּׁה מְטֻפַּחַת

(לַמְרוֹת הַמִּטְפַּחַת)

דּוֹבֶרֶת שָׁפָה חִלּוֹנִית.

יָפָה רְהוּטָה, חָכְמָה עִנְיָנִית –

אִם נַתְחִיל לְהַכִּיר – אֵיזֶה פַּחַד!!

 

 

7.
אִשָּׁה מְכֻסָּה בַּמַּרְאָה מַבִּיטָה

וְרוֹאָה אֶת עַצְמָהּ וְנֶאֱנַחַתְּ.

הָאִישִׁי הוּא פּוֹלִיטִי

וּמִי אַתְּ, תַּחְלִיטִי!!

אַת תַּרְבּוּת מְהַלֶּכֶת בְּלִי נַחַת.

 

שירה

שתיים

יעל חורי כהן

 “שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ…” (בראשית כה, כג)

 

כְּשֶׁעָבַרְתִּי בְּמֵאָה שְׁעָרִים

בָּעֲטָה בְּמֵעַי אַחַת

שֶׁרוֹצָה לְהִוָּלֵד בְּסַפְסַל יְשִׁיבָה

בָּהּ נִבְרָא עוֹלָם בְּכָל רֶגַע

בְּלִי חַלּוֹנוֹת

בְּאַרְבַּע אַמּוֹת

לִשְׂחוֹת בַּנָּהָר עִם רַבִּי יוֹחָנָן עִם רֵישׁ לָקִישׁ

לְהַתְרִיס

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קֻשְׁיוֹת וּלְיַשְּׁבָן

בְּעֵדֶן, לֹא רָאֲתָה עַיִן מֵעוֹלָם.

 

 

כְּשֶׁעָבַרְתִּי בְּתֵל אָבִיב

הִתְנַעֲרָה בְּבִטְנִי אַחֶרֶת

שֶׁרוֹצָה לְהִוָּלֵד בֵּין

מִגְדְּלֵי עֲנָק עָרְפָּהּ נִמְתָּח לְמַעְלָה לְמַעְלָה

הִיא קְטַנָּה

וְקַטְנוּתָהּ בֵּית מָנוֹחַ לָהּ

מִתְפַּתֶּלֶת בֵּין רְחוֹבוֹת אֲפֵלִים, זָרָה בֵּין זָרִים

חַיִּים תַּת קַרְקָעִיִּים רוֹטְטִים בְּבִטְנָהּ עִנְבָּל מִתְנוֹעֵעַ הַחֹפֶשׁ נוֹשֵׁק לִשְׂפָתָהּ

הֶתְקֵף חֲרָדָה.

שירה

ייסורי תופת

מואיז בן הראש

אִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁמְּיַסֵּר אוֹתִי

בַּהִתְחַלְּנוּת שֶׁלִּי אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת לִמּוּדַי

בְּבֵית סֵפֶר הִימֶלְפַרְבּ הֲרֵי זֶה

אוֹתָם עַרְבֵי שַׁבָּת

בַּצָּבָא

בָּהֶן הָיִיתִי עוֹלֶה עַל רֶכֶב לְאַחַר סְעוּדַת שַׁבָּת

עִם חֲבֵרַי הַחֲדָשִׁים מֵהַגִּימְנַסְיָה

לְהִשְׁתַּכֵּר וְהָיִינוּ

צוֹעֲקִים בִּשְׁכוּנַת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא

עַל עוֹבְרִים וְשָׁבִים

דְּרֹס אֶת הַדּוֹס

לְעִתִּים הָיִיתִי אוֹמֵר לַאֲחֵרִים תַּעְזְבוּ אוֹתָם

אֲבָל לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת גַּם אֲנִי צָעַקְתִּי

לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת

וְעָבְרוּ מֵאָז שָׁנִים

וַאֲנִי יָכוֹל לְהִתְפַּתֵּל וְלוֹמַר שֶׁהָיִיתִי מְהַגֵּר וְאָנוּס

וְנִסִּיתִי לִהְיוֹת אֶחָד מֵהַחֶבְרֶ’ה

וּכְבָר עָזַבְתִּי וְגַם הוֹדֵיתִי

וּבְכָל זֹאת דְּמָעוֹת עוֹלוֹת בְּעֵינַי

כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי נִזְכָּר

בְּמַעֲשֶׂה הַנַּעַר עוֹד בְּטֶרֶם מָלְאוּ לוֹ עֶשְׂרִים

אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה

מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה

וְיוֹדֵעַ שֶׁזֶּה לֹא יַסְפִּיק לְעוֹלָם.

שירה

בנות שאול

מרב קינן

א

אֲחוֹתִי כְּמוֹתִי מְקַנַּחַת יָדֶיהָ בְּמַגֶּבֶת מְשֻׁבֶּצֶת

וּוַדַּאי הוֹגָה מִדְבָּר בְּרִכְסֵי חָוָואר בָּצֵק שֶׁתָּפַח נוֹשֵׂאת

עֵינַיִם אֶל הָעֶרֶב הַחוֹדֵר בְּעַד כֹּתֶל מִטְבָּח מַסִּיעַ

עֶרֶשׂ תְּאֵנָה בְּלִבְלוּבָהּ מָתַי טָבַלְתְּ בַּיָּם לָאַחֲרוֹנָה

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי מָתַי בִּקַּרְתְּ אֶת אֲחוֹתֵךְ

 

ב

אֲנַחְנוּ צוֹחֲקוֹת כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִפְגָּשׁוֹת הִיא עוֹד שׁוֹמֶרֶת נִדָּה

מְנִידָה אֶת רֹאשָׁהּ וּמְגַלְגֶּלֶת אִישׁוֹנֶיהָ בִּרְאוֹתָהּ קַעֲקוּעַ

נוֹסָף שֶׁחָרוּט עַל זְרוֹעוֹתַי שְׂרִיגֵי חוֹחִים

וּכְפֵרוֹת שָׁקֵד עֵינֶיהָ אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה אָחוֹת

 

ג

וְלֹא הִשְׁגַּחְתִּי יָפְיֵךְ עַד תָּחַם הַשָּׁבִיס בְּפָנַיִךְ נָתַן לְעֵינַיִךְ

גָּוֶן הַגַּלִּים בְּעִתּוֹת שֶׁבֵּין הַמְּצָרִים וַאֲנִי וּשְׂעָרִי עַל עֵינַי מִן

הָרוּחַ סוֹמֵא אַתְּ צוֹחֶקֶת אֵלַי מַצִּיעָה לְקַלְעוֹ מַחְלָפָה אַמּוֹתַיִךְ

לֵאוֹת מִקִּלּוּף תַּפּוּחִים וּגְזָרִים וְהִנָּךְ יְחֵפָה

 

ד

וּשְׂפָתֵינוּ נוּגוֹת וְנַחְתֹּם וּפַרְפַּר כֵּהֶה אֵבְרָה חוֹצֶה בֵּינֵינוּ

 

ה

וְעַד שֶׁיִּכָּנֵס הַלַּיִל אֶתְהֶה מָה הָיָה בְּכָל זֹאת לְצִדִּי

אַלְמְנַת פֹּארוֹת תִּתְכַּנֵּס עֲנָוָה הַצִּפּוֹר וְקָרָאתִי לָהּ

גַּחֶלֶת תִּרְכֹּן אוֹ תִּשְׂחַק לֹא אֵדַע בְּחֶזְיוֹנִי

חָרְבוּ פְּנֵיהֶם הֵן הָאָב וְהָאֵם עַל יָם נִרְחָק

 

ו

וְהָיָה וְיָשִׂימוּ עַל שְׁתֵּינוּ כְּתֹנֶת פַּסִּים וְלֹא

יַבְחִינוּ מִי בַּקֹּדֶשׁ וְיָשִׂימוּ עַל שְׁתֵּינוּ כְּתֹנֶת

פַּסִּים אֵין סָפֵק גַּם עַל אַחֵינוּ וְאִמֵּנוּ וְאָבִינוּ

וְהָיִינוּ כְּאֶחָד.

שירה

פַּתַּח אָלֶף אַ אַ

הדסה חוה פרומר

אֶצְלֵנוּ הַגְּבָרִים חוֹנְכִים אֶת הַזְּכָרִים הַנָּשִׁים אֶת הַנְּקֵבוֹת

טִפּוֹת הַיַּיִן מַאְדִּימוֹת עַל מַפָּה לְבָנָה 

בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ אִמָּא מְסַפֶּרֶת עַל טִפּוֹת הַדָּם שֶׁיַּגִּיעוּ בְּהַפְתָּעָה

אֲבָל הַתִּינוֹקוֹת הִיא אוֹמֶרֶת 

“הַתִּינוֹקוֹת מַגִּיעִים מֵאֱלֹהִים”

 

לַבֹּקֶר רֵיחַ חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ

בַּלַּיְלָה אֶפְשָׁר לְהַחְבִּיא כָּרִית בֵּין הָרַגְלַיִם לִבְכּוֹת בָּאַמְבַּטְיָה 

לֶאֱטֹם אֶת עֲנַן הַמְּבוּכָה בְּגַרְבִּיּוֹנִים 

כְּשֶׁשְּׂעָרָהּ נוֹסֶפֶת מִתְגַּלָּה מִתַּחַת הַיָּדַיִם 

 

שִׂחַקְנוּ מִשְׂחָק קָרָאנוּ לוֹ “לְהֵעָלֵם”

בָּרַחְתִּי לַשִּׂיחִים וְהִרְגַּשְׁתִּי דְּקִירוֹת בַּגּוּף 

מִתְחַשֵּׁק לִי עַכְשָׁו כָּזֶה מִשְׂחָק נָעִים 

 

כְּשֶׁאַחַי נוֹלְדוּ כָּרְתוּ אִתָּם בְּרִית

הֵם מָסְרוּ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב לֶאֱלֹהִים

בְּגִיל שָׁלוֹשׁ הֵם לִקְּקוּ דְּבַשׁ מֵעַל לוּחַ אוֹתִיּוֹת, 

עֲטוּפִים בְּטַלִּית מֵחֲשַׁשׁ רוּחוֹת הַטֻּמְאָה 

נֶחְצְבוּ לְתוֹךְ הֵיכַל הַמִּלָּה 

 

לָנוּ הֻטַּל הָמוּם בְּהֶנֵּף הַשְּׁתִיקָה

(אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי: טֶרֶם אוֹרָה שֶׁל נַפְשֵׁךְ לְהַשְׁקִיט. טֶרֶם אוֹרָה)

שירה

*

הדסה חוה פרומר

בַּחֲתֻנָּה שֶׁלִּי יְנַגְּנוּ אַרְבַּע בָּבוֹת וַאֲנִי אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָה שְׁחֹרָה מְאֻיֶּרֶת בְּתוּתִים

בְּבֵית כְּנֶסֶת עַתִּיק בִּצְפַת בְּרוּחוֹת קָרוֹת 

תִּשְׁרֵי עָף בָּאֲוִיר וּמִתְרַסֵּק עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי

בַּחֶדֶר יִחוּד אֲנִי אֶלְחַשׁ לַחֲתָנִי 

אֲנִי חַיָּה עַל הַסָּפֵק אֲבָל בּוֹחֶרֶת בָּאַהֲבָה בּוֹחֶרֶת בָּאַהֲבָה 

אַבָּא יִסְתּוֹבֵב לַחוּץ וְהַלַּחַץ יַעֲטֹף אוֹתִי בְּהַרְמוֹנְיָה שֶׁל בַּרְזֶל 

לֹא רוֹצָה לְהֵרָשֵׁם בָּרַבָּנוּת. אֲבָל מָה יִהְיֶה עַל הַיְּלָדִים תִּשְׁאַל 

מַמְזֵרִים מַמְזֵרִים מַמְזֵרִים 

כָּמוֹנִי, שֶׁרוֹאִים לָהֶם עַל הַמַּבָּט 

אֶת הַחֻצְפָּה אֶת הַשּׁוֹנוּת אֶת הַיֵּאוּשׁ

בַּנִּסָּיוֹן הַכּוֹשֵׁל לְהַשִּׂיג אֶת הַזְּמַן 

אֵלֶן גִּינְסְבֵּרְג יַעֲלֶה מִן הַמֵּתִים לִלְחֹשׁ לָנוּ בָּאָזְנַיִם תַּחַת חֻפָּה קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ 

קְדוֹשִׁים יַלְדֵי הַדְּרָכִים קָדוֹשׁ תַּרְמִיל הַנֵּצַח

וְכָל הַקָּהָל יַעֲנֶה אָמֵן 

אַבָּא יָבִיא אֶת הַבַּנְדִּיקְטִין שֶׁנּוֹתַר מִפּוּרִים 

אִמָּא תְּוַדֵּא שֶׁאֲנִי מְכֻסָּה 

כָּל הַדֶּרֶךְ לַטַּבַּעַת יִבְעֲרוּ סְבִיבִי הַלַּפִּידִים 

כְּמוֹ חוֹטֵאת בְּדַרְכָּהּ לַעֲלוֹת עַל הַמּוֹקֵד

 

 

 

  

 

 

*ארבע בבות הוא ניגון ללא מילים, מניגוני חב”ד, נהוג לנגנו בעת הובלת החתן והכלה לחופה

שירה

טיוטות לכנס על תפיסת האלוהות

רונית מזוז

א.  

אֱלֹהִים תָּפוּס בְּדִירָה

בִּצְפַת בַּכְּנִיסָה הַדְּרוֹמִית מוּל אֵזוֹר הַתַּעֲשִׂיָּה הֶחָדָשׁ כַּמָּה זֶה קָשֶׁה

לְהִסְתּוֹבֵב עִם תְּפִיסַת אֱלֹהוּת

אֲפִלּוּ יוֹתֵר קָשֶׁה מִגַּב תָּפוּס לְאַט זֶה הוֹפֵךְ לִתְפִיסָה כְּרוֹנִית

מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עִם תְּפִיסַת אֱלֹהוּת עֶקְרוֹנִית

אֲנִי עוֹשָׂה אִתּוֹ קְנִיּוֹת מְטַיֶּלֶת בַּיְּעָרוֹת

שֶׁל הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת אֱלֹהִים בְּהַשְׁגָּחָה

פְּרָטִית אֱלֹהִים עָזוּב שָׁמַיִם בְּמִכְלָאָה פּוֹלִיטִית

דָּתִית חֲרֵדִית כַּלְכָּלִית 

לְאֻמִּית פַּחְדָנִית

תָּלוּי בַּשְּׁבָב

שֶׁשָּׂם לוֹ הַבְּעָלִים צָרִיךְ לִבְדֹּק אִם יֵשׁ הֶכְרֵחַ

לְהַרְדִּים לִפְנֵי שֶׁנּוֹפְחִים בּוֹ

שׁוּב רוּחַ חַיִּים.

 

 

ב. 

עֲבוֹדָה בְּקַו יָמִין הַשְׁפָּעָה נְתִינָה בְּלִי חֶשְׁבּוֹן

אֵין שְׁבִירָה בַּהַשְׁפָּעָה בָּרוּךְ אַתָּה

קַו יָמִין בְּרָכָה מִכָּאן

אַתָּה לְשׁוֹן נוֹכֵחַ

ה’ אֱלֹקֵינוּ קַו שְׂמֹאל אוֹר גָּדוֹל מְאוֹד זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה

קַו שְׂמֹאל חָכְמָה אֱלוֹקִית חִבּוּר הֲוָיָה אֱלוֹקִים

מַשְׂכֹּרֶת רָזֵי תּוֹרָה מַדְרֵגוֹת הַבְחָנוֹת

זְהִירוּת. שְׁבִירָה.

קַו אֶמְצָעִי מֶלֶךְ עוֹלָם פּוֹעֵל לְהַעֲלִים אֶת קַו שְׂמֹאל

מֶלֶךְ מוּלֵךְ עַל יְדֵי הֶעְלֵם

תַּחְתּוֹן מְתַקֵּן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה

אֶת הַתְּפִיסָה שֶׁלּוֹ

עֶלְיוֹן מִתְפַּשֵּׁט מִמַּעֲלָה לְמַטָּה לַתּוֹדָעָה הַתַּחְתּוֹנָה

עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן הַדְּרוֹמִי

הַזֶּה

 

ג.

עַל תְּפִיסַת הָאֱלוֹהוּת

יָדַיִךְ רֵיקוֹת!

שַׁחְרְרִי.

 

ד.

רֹאשׁ מִתְפַּשֵּׁט לְגוּף

מִתּוֹךְ הַבְּהִירוּת מֻנַּחַת כַּף יָד אִישׁ מְקֻמֶּרֶת

יָרֵחַ מְקַבֵּץ נְדָבוֹת

אוֹר חֶלְמוֹנֵי רִירִי נוֹגֵעַ לֹא

נוֹגֵעַ אֱמֶת נִבְלַעַת בַּמְּעִי

לִוְיָתָן זֶה שֶׁיָּצַרְתָּ

לְשַׂחֵק בִּי.

שירה

הר. בית. רחוב

חנה קרמר

רְחוֹב יָפוֹ לְכֹל אָרְכּוֹ י”ב בְּאִיָּר

לִכְאוֹרָה סְתָם יוֹם, יֵשׁ לוֹמַר

הָרְחוֹב מוּצָף בְּצִבְעוֹנִי בְּלָבָן וְכָחֹל

כְּמוֹ יוֹם הָעַצְמָאוּת בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חֹל

אֲנָשִׁים שׁוֹאֲפִים נוֹשְׁפִים אֲוִירָא דְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ

מְשׂוֹחֲחִים בִּמְתִינוּת בְּמַכְשִׁירֵי הֲסְלוֹלָר אוֹ עִם חָבֵר

אֵין מָה לְמַהֵר

הִתְרַפְּקוּת זוֹ עַל חֲמִימוּת הַכְּתָלִים הַזְּקֵנִים

חוֹשֶׂפֶת אֶת הַלְּבָבוֹת מִתְרוֹנְנִים וְכֵנִים

הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה כְּתַנִּין מֹשֶׁה מִתְהַפֶּכֶת וְרוֹקַעַת בָּרְחוֹב

הַיּוֹם יֵשׁ מַצָּב לֶאֱהֹב

הַפִילִיפִּינִיוֹת בַּדּוּכָן הָאַסְיָאתִי אוֹכְלוֹת בְּבֻלְמוּס

הָאִישׁ הַמְּלֻכְלָךְ יוֹרֵק בְּקוֹל לְלֹא הִסּוּס

זֵרֵי הַפְּרָחִים מֻשְׁלָכִים עַל הַמִּדְרָכָה תַּחַת לוּחַ הָאֶבֶן.

לְזֵכֶר שֶׁנִּסְפּוּ בְּמָקוֹם זֶה בְּפִגּוּעַ

חַבְּלָנִי בְּאוֹטוֹבּוּס אֶגֶד קַו

שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּיוֹם רִאשׁוֹן

י”ב בַּאֲדָר הַ’תשנ”ו

הוֹלְכִים. לֹא מִסְתַּכְּלִים. הוֹלְכִים

בִּרְחוֹבוֹת בְּתוֹךְ שְׂדוֹת פְּרָחִים שְׁחֹרִים שְׁזוּרִים

בְּעִגּוּלֵי עִגּוּלִים עַל נוֹפְלִים חֲלָלִים פְּרָחִים אֲדֻמִּים יְבֵשִׁים כְּחַלְחַלִּים

פְּרָחִים הוֹלְכִים אֲנִי הוֹלֶכֶת עַל הַסַּפְסָל אֲנִי

יוֹשֶׁבֶת

רוֹאֶה אֶת הַהַתְאָמוֹת שֶׁל הַעֲלָמוֹת

בָּאָפְנָה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אוֹהֶבֶת בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין

שְׁתֵּי בְּנוֹת עֶשְׂרֵה בְּפֶה מְגֻשָּׁר מְחַיְּכוֹת חִיּוּךְ מְאֻשָּׁר

בְּקִפּוּל רַגְלַיִם עַל הַסַּפְסָל סַבַּבָּה וְעַל הַזְּמַן חֲבָל

בְּצֹמֶת בִּנְיַן גֵּ’נֵרָל

כֹּרֶשׁ שְׁלוֹמְצִיּוֹן יַנַּאי וְהוֹרְקָנוּס שׁוֹתְקִים

כְּשֶׁהָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה מְעַסָּה אֹתָם בְּקַרְסֻלֶּיהָ הָרַכִּים

אֲנִי בָּאָה אֵלֶיהָ. וּבָאִים כָּל הַתּוֹשָׁבִים. כֻּלָּם. הָרָעִים וְהַטּוֹבִים. כֻּלָּם. בָּאִים

עוֹלֶה הָאִישׁ עִם הַסַּלִּים מְדַקְלֵם בְּקוֹל רָם בְּמִשְׁקָלִים

אֶת הַהוֹרָאוֹת בְּדַקְדְּקָנוּת בִּרְצִינוּת בְּשָׁלוֹשׁ שָׂפוֹת:

נָא לְוַדֵּא שֶׁלֹּא שְׁכַחְתֶּם חֲפָצִים אִישִׁיִּים בָּרַכֶּבֶת

יֵשׁ לְתַקֵּף אֶת הַכַּרְטִיס מִיָּד עִם עֲלִיָּתְךָ לָרַכֶּבֶת

הַתַּחֲנָה הַבָּאָה רְחוֹב יָפוֹ הַתַּחֲנָה הַבָּאָה כִּכַּר צִיּוֹן

נִכְנַס בָּחוּר בִּכְתֹנֶת לְבָנָה עוֹבֵר אֶחָד אֶחָד בְּכָל פִּנָּה

שָׁלוֹם אוֹמֵר לַכֹּל בְּלִי לְהַחְסִיר לֹא חָדַל עַד שֶׁהַשֵּׁנִי שָׁלוֹם לוֹ מַחֲזִיר

עוֹלֶה אִישׁ בָּטוּחַ מִשָּׁמַיִם שָׁלוּחַ יְחִי אֲדוֹנֵנוּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ

גְּבֶרֶת תִּכָּנְסִי אַל תַּפְרִיעִי בַּמַּעֲבָר הוּא מֵטִיחַ

שַׁד נִשְׁלַף לְהָנִיק מוּל פְּנֵי הֶחָסִיד

אֵין לְךָ מָה לְהַגִּיד

 

 

בְּמַאֲפֶה יְהוּדָה אֲנִי אוֹכֶלֶת עוּגָה מְצֻעְצַעַת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

אַחֲרֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה

אֲנִי קוֹנָה לִי עוֹד מָנָה

בְּמַאֲפֶה יְהוּדָה בְּקִינְג ג’וֹרְג עַל הַמִּדְרָכָה אֲנִי יוֹשֶׁבֶת

כְּמוֹ יוֹנָה בְּוֵנֶצְיָה

מֵרָחוֹק אֲנִי רוֹאָה אֶת סְבַּארוֹ הַיּוֹם זֶה מַאֲפֶה נֶאֱמָן

אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּפִגּוּעַ שֶׁהָיָה. מִזְּמַן. לֹא מִזְּמַן

הָיִיתִי שָׁם. יָשַׁבְתִּי מוּלוֹ. יָצָאתִי וְצָעַדְתִּי שָׁלוֹשׁ חֲנוּיוֹת

וְהָיָה פִּצּוּץ

הִתְחַלְתִּי לָרוּץ

וְלִבְכּוֹת וְלָרוּץ וְלִבְכּוֹת וְלָרוּץ.

שירה

שבטים

נתנאל נדב

אֹדֶם לְבוּשָׁה כְּשִׁפְחָה

מְסָרֶבֶת לָשֶׁבֶת עִם פִּטְדָה

וּבָרֶקֶת מְנוֹפֶפֶת עִם הַיָּד

בַּטּוּר הָאֶחָד, בְּנַתְבָּ”ג.

 

נֹפֶךְ מְקַלֶּלֶת אֶת אַהֲרֹן

אֶת כְּבוֹד הַשּׁוֹפֵט וְחֵרוּתוֹ

וְסַפִּיר מְצַפְצֶפֶת עַל יַהֲלוֹם 

בַּטּוּר הַשֵּׁנִי, בְּאַיָּלוֹן.

 

לֶשֶׁם חָתְמָה עַל עֲצוּמָה

שְׁבוֹ לֹא תִּתְיַצֵּב עִם אַחְלָמָה

לֹא לְמִלְחָמָה, וְלֹא לְאִמּוּנִים

בַּטּוּר הַשְּׁלִישִׁי, לְמִלְחֶמֶת הָאַחִים.

 

תַּרְשִׁישׁ יְשׁוּבָה עַל מַכְתָּ”זִית

מְצַדֶּדֶת בְּמִתְוֶה הַנָּשִׂיא

שֹׁהַם תּוֹמֶכֶת בְּעִילַת הַסְּבִירוּת

יָשְׁפֶה מִתְנַגֶּדֶת לְפִסְקַת הַהִתְגַּבְּרוּת

יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנָה מוּל הַשְּׁנִיָּה בַּטּוּר הָרְבִיעִי

בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת אֶל חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי.

 

אַבְנֵי שֹׁהַם וְסַרְבָנֵי מִלּוּאִים

וֶאֱלֹהִים, שֶׁמַּסְתִּיר פָּנִים.

שירה

הידברות

נתנאל נדב

כֻּתֹּנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים
עַל דָּם אַחִים עַל מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים
מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת
מִכְנָסַיִם לֹא מְכַפְּרִים עַל גַּסֵּי הָרוּחַ
עֲלֵיהֶם תְּכַפֵּר הַמִּצְנֶפֶת, לֹא הַכֻּמְתָּה
שֶׁהָיָה מַעֲנִיק הִלֵּל לְיָגֵל, לוּלֵא שְׁפִיכוּת הַדָּמִים
עָלֶיהָ לֹא תְּכַפֵּר גַּם הַכֻּתֹּנֶת, וְלֹא רַק בִּגְלַל שֶׁהַכְּתֹבֶת
הָיְתָה עַל הַקִּיר, וְלֹא הֻצְּבוּ מַחְסוֹמִים בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גַּסֵּי הָרוּחַ
זוֹרְקִים אֲבָנִים, עַל אֲחֵיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹפְטִים הַדָּנִים אוֹתָם, אֶת הַזּוֹרְקִים
כְּמִי שֶׁזָּרְקוּ רַק מִתּוֹךְ עִרְעוּר הַנֶּפֶשׁ, אוֹ מִתּוֹךְ הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁל הַשּׁוֹפְטִים
עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת הַנָּרָטִיב, סוֹגְדֵי הַפְּרוֹגְרֵסִיב, עָלֶיהָ לֹא יְכַפֵּר הָאֵפוֹד, וְעַל פִּסְקֵי הַדִּין
לֹא יוֹעִיל אַף חֹשֶׁן, אַף אַבְנֵט לֹא יָעִיד עֵדוּת אֹפִי, שׁוּם מְעִיל לֹא יְכַסֶּה אֶת הַבּוּשָׁה
וְגַם לֹא הַצִּיץ יַכְתִּיר אוֹתָם לְרִבּוֹנֵי הַמַּמְלָכָה – – –
וְאִם הָיוּ הָרָשׁוּיוֹת מִתְקוֹטְטוֹת עַל מִנּוּי כֹּהֵן גָּדוֹל, הָיָה הַדָּם מְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ שֶׁל אִמָּא אֲדָמָה.

 

הִדַּבְּרוּת,
מְכַפֶּרֶת עַל מַצְפּוּן הַקּוֹרְאִים בִּשְׁמָהּ.

כללי

מניפסט לחירות

אמרי פרל

יד ניסן התשפ”ג – שיא מאבק הרפורמה המשפטית

 

וּמָה תֹּאמַר?

אָחִי חוֹרֵךְ שָׁמַיִם

שְׁמוֹנָה מָאתַיִם,

וּמָה תֹּאמְרִי אֲחוֹתִי

אֲחֻזַּת הַפֶסְטִיבָלִים,

לְקוֹל קְרִיאוֹת שֶׁבֶר הַפּוֹלִיטִיקָאִים.

הַלֹּא גַּם הֵם מֻחְזָקִים כְּמַרְיוֹנֵטוֹת

בְּיָד תְּמָנוּנִים, נְפִילֵי שָׁמַיִם.

לְאָן תַּפְנוּ אֲזֶנְכֶם הַמְּחֹרֶרֶת

לְאֵיזֶה אָדוֹן תְּרַצְּעוּהָ?

הֲתָעֵזּוּ לָרֶדֶת לְחֹר הָאַרְנָב?

לִבְלֹעַ מְרִירוּת גְּלוּלָה אֲדֻמָּה?

כִּי הַמַּטְרִיצָה עָמֹק שָׁלְחָה זְרוֹעוֹתֶיהָ

שָׁנִים מְזִינָה וְזוֹנָה, בְּתַת הַהַכָּרָה.

“שִׁלְטוֹן הָעָם” אַנְשֵׁי הָעִלִּית זוֹעֲקִים

בְּחֵרוּף נִלְחָמִים נֶגֶד הַגֶּזַע

“וְכִי הָאֱלוֹהַּ יִבְחַר עַם סְגֻלָּה נִבְחָרִים?” – כָּךְ אוֹמְרִים

אַךְ גַּם בָּכֶם לֹא בָּחַר הָאֱלֹהַּ

וְאַף הָעָם לֹא הֵרִים אֶת יָדוֹ.

‘עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה.

לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ’

אוֹי הַמִּתְאַוִּים לָאוֹר וְהוּא חֹשֶׁךְ

מְסֻנְוָרִים בְּאוֹר בְּגָדִים וְרַדְרַדִּים מְנַצְנְצִים.

נוֹתְנִים כּוֹחָם לַמְּנַתְּחִים הַמְּמַהֲרִים

לְשַׁלֵּחַ אִזְמֵל נִתּוּחָם בִּשְׁדֵי נְעָרוֹת מְבֻלְבָּלוֹת

נְעָרִים מְפֻטְּמֵי הוֹרְמוֹנִים

בְּשֵׁם הַנְּאוֹרוּת וְחֹפֶשׁ בְּחִירָתָם הָאֲבוּדָה.

וְכִי מָה לְדַעְתְּךָ אָחִי הַיָּקָר

מְסַמֶּלֶת עֲבוּרִי כִּפַּת הַבַּד הַדְּקִיקָה?

אֵין לִי חֵפֶץ בְּיִידִישׁקַיְט טַרְחָנִי

אוֹ בְּמִלְמוּלִי סְרָק וּמִנְהֲגֵי הַפֻּלְחָן.

לֹא תַּשְׂבִּיעַ רְצוֹנִי בַּחֲנֻכִּיָּה מְאִירָה

בִּמְקוֹם עֵץ אַשּׁוּחַ בְּכִכַּר הַסּוּלְטָן.

אֵין זֶהוּ עוֹד רֹבֶד שֶׁל מאסלו

תְּשׁוּקָה פְּרָמִידָאִית לְמַלֵּא עוֹד תְּשׁוּקָה אֱנוֹשִׁית.

זֶהוּ חֲזוֹן אַחַי וְאַחְיוֹתַי,

הַדָּם בְּגוּפִי, וְצַו נִשְׁמָתִי

כָּל עֲרָכַי וְסֶלַע קִיּוּמִי.

מְשִׁיחִי, בְּוַדַּאי!

עוֹד הַיּוֹם אֶבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי.

וּלְכָךְ שֶׁאַף גַּם סָבְךָ, וְסָבוֹ,

עַד רִאשׁוֹן הַדּוֹרוֹת.

וּפְקַח עֵינֶיךָ וַחֲזֵה בַּפֶּלֶא,

אֵין זֶה חָזוֹן בַּלָּהוֹת.

יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ.

אֲנִי אָמַרְתִּי אֱ-לֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.

וְגַם בָּכֶם, וּבָכֶן, אַחַי וְאַחְיוֹתַי

קוֹל אֱ-לֹהִים מְפַעֵם.

רַק הַקְשִׁיבוּ הֵיטֵב

אֶל הַלַּחַשׁ הַדַּק שֶׁל אֱמֶת

כִּי לֹא בְּזַעַם הִיא,

וְלֹא בְּאֵשׁ,

וְלֹא בְּרוּחַ,

אֶלָּא בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.

 

 

 

“ההבדל שבין העבד ובן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר, וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפוך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכללו מתרומם על ידה, להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שוים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית”.

“לא כל כך נקל הוא לתפוש את המושג של עבדות בכל מלואו והקיפו, עד כדי להכיר איך להפטר מכבליו ולעמוד על המרחב של החירות, לצאת מכלל הארור של עבד ולבא לכלל הברוך של בן חורין. לא מלאכה קלה היא גם כן ההכרה של מושג החירות במילואו והיקיפו, עד כדי הבירור להיות נקשר בחירות של אמת ולא להכשל בחירות מזויפת, שהיא הרבה גרועה ושפלה מכל עבדות”.

מתוך כתבי הראי”ה.

שירה

אנשים אחים אנחנו

סיני ריינר

מִמִּסְתּוֹר בַּמִּדְבָּר, נִמְלַט עַל חַיָּיו

שׁוֹאֵל דָּוִד אֶת הַקְּעִילִים שֶׁהִצִּיל

מַדּוּעַ? אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ!

 

מִתְבּוֹסְסִים בְּדָמָם, נָשִׁים, יְלָדִים, כֹּהֲנִים

וּבְרֹאשָׁם אֲחִימֶלֶךְ, שׁוֹאֲלִים.

אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ?!

 

כְּשֶׁסַּכִּין בְּגַבּוֹ, עִם הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ מִפִּיו

תָּמַהּ גְּדַלְיָה- אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ?!

 

שַׁאֲלוּ כָּל אַלְפֵי הַנִּמְסָרִים בַּגָּלוּת

מִסָּד וּמִצְּלָב, מִמַּרְתֵּף עִנּוּיִים

נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה שֶׁקָּפְצוּ מִסְּפִינָה בּוֹעֶרֶת

שׂוֹחִים לְאַרְצָם, שׁוֹאֲלִים אֶת רוֹצְחָם

וְעוֹד עֲשָׂרוֹת שֶׁרַק רָצוּ לַעֲלוֹת

אוֹהֲבֵי יִשְׂרָאֵל, לוֹחֲמֵי מַחְתָּרוֹת

צַדִּיקִים שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת

מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנָּה הַבֵּן

וְאַהוּבְיָה, שֶׁכְּבָר לֹא יִתְחַתֵּן

אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ?!

 

הֵם לֹא עוֹנִים, דּוֹאֵג, קְעִילָה וְיִשְׁמָעֵאל

הָרוֹדֵף, הַמַּלְשִׁין, הַמּוֹסֵר, הַשּׁוֹטֵר

הֵם לֹא מְבִינִים בְּעַצְמָם

כֵּיצַד יוּכְלוּ לְהַסְבִּיר לַתָּם

אֶת הַשִּׂנְאָה הֲכִי גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם

שִׂנְאָה לַטּוֹב מֵהָרָע, וְלַחַי מֵהַמֵּת

שִׂנְאַת הַחַי בְּשֶׁקֶר לַחַי בֶּאֱמֶת

 

וְיַמְשִׁיכוּ תְּמִימִים: אֲנַחְנוּ אַחִים!

וְיַמְשִׁיךְ מַעְגָּל נִטְבָּחִים וְרוֹצְחִים

כְּשֶׁמִּצַּד אֶחָד: הִדָּבְרוּת! הִתְחַבְּרוּת!

וְעוֹנֶה לוֹ אָחִיו: הַלְוַאי שֶׁתָּמוּת.

שירה

יבורך הפרי

אלחי סלומון

בַּחֲדָרִים סְגוּרִים, פּוֹעֵם פְּרִי בַּשְׂרָנִי.

וְהַבֶּטֶן עֲרֵמַת חִטִּים, רוֹעָה בֵּין שׁוֹשַׁנִּים

פְּרִי בָּטֶן

 

אַתְּ, הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית, כּוֹרַעַת לְהוֹלִיד.

 

הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית הַגְּדוֹלָה, דֻּבָּה

פְּצוּעָה, עֲנָקִית רַגְלַיִם

פְּרִי חָדָשׁ שֶׁיְּבֹרַךְ

שׁוֹאֵף יוֹנֵק נוֹאֵק

פְּרִי יַקִּיר לִי, אֶפְרַיִם בֶּן דָּוִד

צוֹעֶקֶת בֵּין הָעֲבָרִים

יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּך אֶתְפָּאָר.

 

בַּחֲדָרִים סְגוּרִים וַאֲפֵלִים

עוֹמְדִים 

הַסַּרְבָנִים

חוֹרְצִים אֶל הַקְּלִפָּה הַוָּתִיקָה חָרִיץ אֶחָד שֶׁל מָוֶת

לֹא יְגֻיַּד, לֹא יֻגְלַד

מֵתָה שֶׁלִּי, יָפָה וְגַם פּוֹרַחַת.

 

הַיְּשָׁנָה וְהַטּוֹבָה,

 

קֹדֶשׁ קָדָשִׁים נָפַלְתָּ חָלָל

צְבִי לִבִּי, אֶל אֶרֶץ

וְהַפְּרִי, הַפְּרִי

יְבֹרַךְ פּוֹעֵם, יְבֹרַךְ פּוֹעֵם.

 

מִבֵּין הַקְלִפּוֹת

פַּחַד אֱלֹהִים בּוֹעֵט בַּפְּרִי

וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם

מֹתֶק, אַלּוּף הַלֵּב

יָבוֹא

פְּרִי בִּטְנִי

אֲשֶׁר פְּצַעְתֶּם

בְּשִׁסּוּף אֶחָד

בִּקּוּעַ

אוֹר חָרִיץ מַבְלִיחַ, כִּבְתִקְרוֹת שֶׁל הֵיכָלוֹת הַכְּנֵסִיּוֹת, הַכְּנֶסֶת

יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּי

מָה דְּמוּת לְךָ, יַלְדִּי. הִנְנִי בָּא

יְבֹרַךְ, יְבֹרַךְ הַפְּרִי.

 

 

 

 

 

ישראל, התשפ”ג 2023

שירה

גור

ארנון איתיאל

 

 

גור המל נולד בקיבוץ סעד, שם חיו ומתו הוריו.
גדל בשולי החברה, חטף מכות כל חייו.
ברבות השנים נרצחו גיסו ושניים ומחבריו בפיגועים.
בשנת 1998 גור רצח ערבי.
בשנת 2022 מת בתאו לאחר שנמנע ממנו טיפול רפואי.
בתחילה, סירב הקיבוץ לקבור את גור בתחומו. לבסוף התרצה, ובלבד שהלוויה תיערך בפינת הקיבוץ הרחוקה ליד השער האחורי.

 

 

 

 

גּוּר הָיָה עָפָר.
עָפָר בְּחַיָּיו וְעָפָר אֵלָיו שָׁב.
גָּר בְּסֻלְיוֹת קַבְרָנָיו
שֶׁעֵינֵיהֶם בַּאֲרֻבּוֹת עָפָר וְאָזְנֵיהֶם פְּקוּקוֹת עָפָר וְלִבָּם שְׁנִיצֶל מְעֻפָּר
אַךְ צַח פִּיהֶם בְּרֵיחַ מֶנְטָה.

 

פֹּה נִקְבַּר. נִקְבַּר בְּקֹשִׁי. לֹא בְּלִי הַצְבָּעָה בַּאֲסֵפַת הַקוֹמָרָדִים.
נִקְבַּר בִּזְכוּת שׁוּרָה בַּתַּקָּנוֹן.
וְאִלְמָלֵא הַשּׁוּרָה הָיְתָה נִבְלָתוֹ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֵין מַחֲרִיד בֵּין אַרְבַּע לִשְׁתַּיִם.

 

גָּדַל עִם שְׁאָר גּוּרֵי הַלֵּבֶּנְסְבּוֹרְן אֲבָל הָיָה גּוּר-בְּרָר.
יָפֶה לִסְקִילָה מִזְדַּמֶּנֶת בַּאֲדִיבוּת גּוּרֵי הַשַּׁמֶּנֶת.
חִיק-טְפוּ בְּחַיָּיו, חִיק-טְפוּ אַחֲרֵי מוֹת, שׂוֹחֲקִים עַל הַחֲלוֹמוֹת.

 

דַּוְקָא לַהוֹרִים עָמְדוּ זְכוּיוֹת. גּוּר הָאָב הָיָה שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת.
הָאֵם הַגּוּר גַּם הִיא הָיְתָה חֲדוּרָה כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, עָבְדָה מֵעֵבֶר לַמָּסָךְ.
טוֹב שֶׁמֵּתוּ.
כִּי יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהַוַּעֲדָה לֹא תִּסְלַח.
עַל כְּרוֹמוֹזוֹם מוּזָח, עַל גּוּר הַנִּדָּח,
שֶׁאֶת מִי שֶׁרָצָה הוּא יָכֹל לַהֲרֹג וְהָלַךְ וְהָרַג עַרְבִי!

 

הַוַּעֲדָה אָמְרָה עַל גּוּפָתִי. לֹא יֻצַּב הָאָרוֹן בְּבֵית אַהֲרֹן. לֹא יוּעַם זִיוֵנוּ, לֹא תִּפָּרַע הַבְּלוֹרִית.
כָּךְ יֵעָשֶׂה לְבֶן מֶשֶׁק שֶׁהִזְנִיחַ אֶת טֹהַר הַנֶּשֶׁק וּבָגַד בִּיפִי הַתְּנוּעָה.
כּוּסְאִימָאשְׁלוֹ הָלַךְ וְקִלְקֵל אֶת הַסֶּלְפִי.
בְּסֵדֶררר. יַאלְלָה לַבּוֹר וְנִגְמֹר עִם זֶה.
נִתְנַעֵרָה. נָשׁוּב לִהְיוֹת חֶבְרַת מוֹפֵת
שֶׁבְּעוֹרְקֶיהָ מֵי חַמְצָן,
פְּרוּטָה לְכָל קַבְּצָן, דִּמְעָה לְכָל אָמָה.
חֶבְרָה אֲשֶׁר בס”ד יוֹשֶׁבֶת וּבְלִבָּהּ חוֹמָה.

 

יִקָּבֵר. נוּבְּסֵדֶר. אַךְ בַּחֹשֶׁךְ, בְּלִי דְּרָמָה.
יִקָּבֵר, רַק רָחוֹק. מִקְּצֵה הַנְּקֻדָּה תֵּצֵא הַלְוָיָה.
מֻקְצֶה מֵחֲמַת הַקִּבּוּץ.
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יִשָּׂרֵף, בַּשְׂנֵא שֶׁאֵינֶנּוּ אֻכָּל.
מִחוּץ לַמַּיִם הַטֵּרִיטוֹרְיָאלִיִּים יוּזַר אֶפְרוֹ הַקַּל,
וּלְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל גּוּר אַכְזָבִים
עַל הַכְּבִישׁ הָעוֹקֵף יִנְבְּחוּ הַכְּלָבִים.

 

 

 

 

 

 

 

שירה

שבר

יאיר טיקטין

מוקדש לרב מנחם פרומן, שידע לחבר בין שמים וארץ ובין איש ואישה.

 

 

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת פָּרָשַׁת כִּי- תי- שָׂא

נָסַעְתִּי בַּעֲלִיּוֹת מִיָּם הַמֶּלַח.

בְּרַדְיוֹ דִּבְּרוֹ עַל מַהְפֵּכָה

סְדוֹם וַעֲמֹרָה.

הַדֶּגֶל הַדָּהוּי נִמְנֵם לוֹ בַּבָּגָאז’

כְּאַרְיֵה שֶׁעָלָה מִן הַסּוּגַר.

 

 

שֵׁדִים קַדְמוֹנִים, דָּמוֹ

נִים

אֵדִים שֶׁל שִׂנְאָה

עָלוּ מֵהַשֶּׁבֶר

נִסּוּ לִקְרֹעַ לִשְׁנַיִם

לְהַפְרִיד

בֵּין לֻחוֹת טֶקְטוֹנִים

 

 

לוּ יָכֹלְתְּי, הָיִיתִי שׂוֹרֵף אֶת עֵגֶל הַזָּהָב

לוּ יָכֹלְתִּי, הָיִיתִי שׂוֹרֵף אֶת הַמַּסֵּכוֹת כֻּלָּן

וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח הֶחָצֵר הַמַּפְרִיד

 

 

רַק הָאוֹר הַמְּרַצֵּד שֶׁל מָסַךְ הַטֵּלֵפוֹן הַנַּיָּד

גָּרַם לִי לְהַפְנוֹת מַבָּט

אֶל הָעוֹר הֶחָשׂוּף שֶׁל הָרַגְלַיִיִּם הַמְּהַמְּמוֹת שֶׁלָּךְ

שֶׁנָּחוּ עַל הַדֶּשְׁבּוֹרְד הַמְּאֻבָּק

בְּנוֹנְשָׁלַנְטִיּוּת מְפַתָּה שֶׁל אֵלֶּה יְוָנִית

גָּרַם לִי לְחַיֵּךְ עָפָר לְרַגְלַיִךְ.

נִזְכַּרְתִּי שֶׁעוֹד יֵשׁ

סִכּוּי לָאַהֲבָה.

שירה

אלף לילה ולילה

חנה קרמר

מִדְבָּר מִדְבָּר דּוּבַּאי מִדְבָּר

אַבּוּ דַּאבִּי מִדְבַּר

שֶׁאַרְגָּ’הּ מִדְבָּר מִדְבָּר

לֹא חוֹלוֹת צְהֻבִּים חוּמִים

מִדְבָּר שֶׁל חוֹלוֹת אֲדֻמִּים

חוֹלוֹת שְׂמֵחִים

זֶה הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ מֵהַחַמָּה אֶל אֲדָמָה

הוֹפֵךְ אֶת הַמִּדְבָּר מַכְנִיס אוֹרְחִים

 

 

הַמִּגְדָּל הַגָּבֹהַּ בְּעוֹלָם כֶּסֶף הָרַב בָּעוֹלָם

הַיַּהֲלוֹמִים הַזָּהָב הַדֶּקֶל הַמְּלָאכוּתִי

הַמִּסְגֶּרֶת הַפְּרָחִים הַכֹּל בְּגָדוֹל הַכֹּל יָכוֹל

כָּכָה אֲנִי אוֹהֶבֶת בְּנֵי מִעוּטִים

דְּשֵׁנִים לְבוּשֵׁי לְבֵנִים וְעָקָל מְרֻכְּכֵי מַבָּטִים

בליז בליז מִכָּל הַלֵּב וּכְתֹבֶת בְּעַרְבִית בַּדָּרֶךְ לְחוֹף בורג’ אֶל עֲרָב

“הַהֲנָאָה אֵינָהּ רַק בִּפְנֵי הַדְּבָרִים אֶלָּא אִם הוֹלְכִים בְּתוֹכָהּ”

וְהֵם הוֹלְכִים

 

 

בָּא לִי באלי אֶל הַכְּפָר הַגְּלוֹבָּלִי בְּדוּבַּאי

מָקוֹם לְכָל מְדִינָה יֵשׁ מוֹפַע פַּעֲלוּלִים אַתְּ לֹא מְבִינָה

מָרוֹקוֹ תֵּימָן מִצְרָיִם כווית קוֹרֵיאָה יַפָּן

לְכָל מְדִינָה יֵשׁ בִּיתָן

וְרַק יִשְׂרָאֵל פָלַסְטִין

אַתָּה לֹא מֵבִין

וְהֶסְכֵּמֵי אַבְרָהָם? וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב וְיוּבָל?

לָמָּה תָּמִיד פָלַסְטִין זֶה קַל? חֲבָל

ואֲנַחְנוּ גְּלוֹבָּלִים רוֹצִים לִהְיוֹת

אֲבָל יִשְׂרָאֵל זֶה רַק בְּעָיוֹת

 

 

אֲנִי לוֹבֶשֶׁת אֶת הַגָּלַבִּיָּה הַוְּרֻדָּה וְאֶת מַחְרֹזֶת הַזָּהָב עַל הַמֵּצַח

אֲנִי בַּמִּדְבָּר

אֲנִי הַגָּר

הַחוֹלוֹת רַכִּים רַכִּים

אֲנִי כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת שׁוֹקַעַת מֶרְחַקִּים

(תֵּתַע תֵּתַע תֵּתַע תֵּתַע טַאטֶע)

כָּאן אֲנִי שׁוֹכַחַת אֶת גִּלּוּלֵי בֵּיתִי

כָּאן בָּנַי וּבְנֵי בָּנַי הוֹלְכִים אִתִּי

וְהַחֵמֶת מְלֵאָה כָּל טוּב

וְהַבֵּן הַסּוֹרֵר אָהוּב

אֲנִי וְרֻדָּה הַחוֹלוֹת אֲדֻמִּים

וּמֵעַי לֹא הוֹמִים. נִרְגְּעוּ

בְּמִדְבָּר שֶׁאַרְגָּ’הּ הַגִּ’יפִּים דּוֹהֲרִים

כְּמוֹ חוֹצִים כְּרָכִים וּטְרַקְלִינִים מְפֹאָרִים

הַדְּיוּנוֹת בִּמְלֵאוּת נוֹהֲרוֹת

בִּמְנוּחָתָן סוֹעֲרוֹת

גָּלַבִּיּוֹת לְבָנוֹת בְּנֵי דּוֹדִים

פְּצָעִים מַגְלִידִים

לֹא עוֹד שַׂק דָּג מָלוּחַ וְנוֹדוֹת נְפוּחִים

חֲלֵב נְאָקָה תָּמָר, סֻכָּר, יְלָדִים שְׂמֵחִים.

שירה

נגמר עידן המנורות

גל פלדמן

I

 

 

מִלִּים שֶׁל אָלֶן גִּינְסְבֵּרְג עוֹד מְרַחֲפוֹת בָּאֲוִיר כִּילָלוֹת סְתוּמוֹת שֶׁל תַּנִּים צְבוֹעִים צִפּוֹרִים צִרְצָרִים בּוֹכִים בּוֹכִים מְקֻדָּשִׁים מְקֻדָּשִׁים רַק שֶׁעַכְשָׁו נִקְרָאוֹת תִּסְכּוּל קוֹרוֹנָה חֶרְדַּת קוֹרוֹנָה קוֹנְסְפִּירַצְיַת קוֹרוֹנָה הַצְבָּעָה בַּבְּחִירוֹת פֶּרֶק חָדָשׁ בְּנֶטְפְלִיקְס נִגְמַר עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת אַל תִּקְרְאוּ לִי אַתָּה תִּקְרְאוּ לִי אַתֶּם מַהְפֵּכַת קוֹרוֹנָה וְהַשֵּׁם וְהַשֵּׁם.

 

 

וּצְלִילֵי הַגֵ’ז הִתְחַלְּפוּ בְּבָס וְקִיק וּמִקְלֶדֶת שְׁלִיטָה וַעֲשֶׂרֶת אַלְפֵי מְפֻרְסָמִים בְּסִרְטוֹנִים קְצָרִים בַּמִּטְבָּח בָּאוֹטוֹ בַּסָּלוֹן בַּמִּסְעָדָה כָּל אֶחָד תּוֹרֵם מִלָּה לַיְּצִירָה הַחֲדָשָׁה שֶׁל בּוֹבּ דִּילֶן זֶה הַקּוֹל שֶׁל הַדּוֹר זֶה רַק שִׁיר וְרִקּוּד הַחֲכָמִים יוֹדְעִים שֶׁזֶּה מָה שֶׁהַגֵ’ז תָּמִיד רָצָה לִהְיוֹת אֲבָל מָה הַחֲכָמִים יוֹדְעִים בִּכְלָל.

 

 

וְיַלְדֵי הַפְּרָחִים מְסָרְבִים לִנְבֹּל קוֹפְצִים עַל הַמִּטָּה מְבָרְכִים אֶת הַשְּׁקִיעָה עֲדַיִן עוֹשִׂים אָסִיד בִּמְסִבּוֹת מִתְאַחֲדִים בְּבָתִּים מְרֻבָּעִים מְקֻשָּׁטִים מַנְדָּלוֹת תַּחֲרָה שְׁטִיחִים עֲצִיצִים בְּפַרְדֵּס חַנָּה בְּמִצְפֵּה רָמוֹן בְּפּוֹרְטוּגָל בַּשְּׁטָחִים אֲפִלּוּ בְּתֵל אָבִיב שׁוֹאֲלִים אֶת שֶׁחָשׁוּב לִשְׁאֹל אֲבָל אַף פַּעַם לֹא מְעִזִּים לִדְרֹשׁ אֶת הַתְּשׁוּבָה.

 

וּבָאוּנִיבֶרְסִיטָאוֹת חוֹשְׁבִים שֶׁנְּיוּ אֵיְג’ זֶה הַדָּבָר הַבָּא כְּמֵרוֹץ שְׁלִיחִים דָּנִים בְּפוֹלִיטִיקַת זֶהוּיוֹת תּוֹלִים דִּגְלֵי גַּאֲוָה מְפַחֲדִים מֵעַרְבִים אָז לֹא אוֹמְרִים כְּלוּם מְפַחֲדִים מֵעַרְבִים אָז מְגִנִּים עֲלֵיהֶם מְפַחֲדִים מִתַּלְמִידִים אָז לֹא מְלַמְּדִים כְּלוּם מְשַׁוְּקִים אֶת עַצְמָם בְּיוּטְיוּבּ מַחְלִיפִים אֶת פִּירָמִידַת הַמָּזוֹן בְּפִירָמִידַת הַמַּיְנְדְּפוּלְנֵס מְבַקְּשִׁים תָּו יָרֹק בַּכְּנִיסָה.

 

וְהַפּוֹלִיטִיקָאִים מְנַסִּים לְלַמֵּד אֶת הָאֶזְרָחִים לִנְשֹׁם אֲנָחָה אַחַר אֲנָחָה אַחַר הֶתְקֵף חֲרָדָה אַחַר פּוֹדְקָאסְט חַתְרָנִי שָׁכְטָה וְלִישֹׁן.

 

וְחֶמְלָתָם הַקְּהִלָּתִית שֶׁל הַבִּיטְנִיקִים הִתְחַלְּפָה בְּחֶמְלָה כְּלָלִית מְבֻגֶּרֶת רְחָבָה דַּלָּאִי לָמָאִית כִּי אֵין כְּבָר מוֹעֲדוֹנֵי גֵ’ז לְהִתְפַלֵּחַ אֲלֵיהֶם כִּי הֲוִּיד מוֹצִיא אֶת הַחֵשֶׁק מֵהֵרוֹאִין כִּי הָרְחוֹבוֹת מוּאָרִים מִדַּי כִּי זֶה הַכֹּל אוֹ כְּלוּם כִּי נִגְמַר עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת כִּי עַכְשָׁו בּוֹגְרִים קָמִים בִּשְׁמוֹנֶה וָחֵצִי וּמַשְׁקִיעִים בַּבּוּרְסָה.

 

וְנָשִׁים עִם חֻלְצוֹת בֶּטֶן מִכְנָסַיִם קְצָרִים בְּלִי חֲזִיָּה לוֹקְחוֹת אַחְרָיוּת עַל מְבוּכַת הַקִּיּוּם בָּאוֹטוֹבּוּסִים בָּרְחוֹב בָּעֲבוֹדָה בַּפַּארְק בַּבַּיִת שֶׁל סַבָּא וְסַבְתָּא חֲזָקוֹת מֵאֵי פַּעַם מוּל הַנָּחָשׁ הַמְּפַתֶּה וּמַשְׁאִירוֹת אֶת הַגְּבָרִים תְּקוּעִים בְּגַן עֵדֶן.

 

וַחֲלוֹם הַשָּׁלוֹם שֶׁעָמַד עִם זַרְקוֹר עַל בִּימַת וִיֶּאטְנָם עַל בִּימַת לְבָנוֹן עַל בִּימַת הַיָּרֵחַ עַל בִּימַת הָאָטוֹם הָאֶחָד הַיָּחִיד בֻּקַּע גַּם הוּא וְנִפְרָד לְחֶלְקִיקִים מִתְחַזִּים בְּמַסֵּכוֹת שֶׁל שְׂמֹאל יָמִין טִבְעוֹנִי בְּשָׂרִי נוֹכֵחַ לֹא נוֹכֵחַ מַדָּעִי תָּנָ”כִי אֲבָל הָעִקָּר אָחִי תַּעֲשֶׂה מָה שֶׁעוֹבֵד לְךָ תַּעֲשֶׂה מָה שֶׁטּוֹב לְךָ מִי אֲנִי בִּכְלָל שֶׁאַגִּיד.

 

וְג’וֹן לֶנוֹן נִמְכַּר עִם צִטּוּטִים מֻעְתָּקִים בַּבַּסְטוֹת שֶׁל שׁוּק הַכַּרְמֶל שׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים שׁוּק מַחְנֶה יְהוּדָה שׁוּק יָד שְׁנִיָּה שׁוּק מַס הַכְנָסָה שׁוּק טִקְטוֹק מַרְקֶט פְּלֵיְס עַכְשָׁו בַּהֲנָחָה שֶׁל בְּלֶאק פְרַיְדֵּיי הוּא בֶּאֱמֶת הִגְשִׁים אֶת הַיְּעוּד שֶׁלּוֹ.

 

וְקִשּׁוּטֵי הַמֶּגִ’יק בָּס פְּזוּרִים בַּמִּרְפֶּסֶת חֲמִישִׁי בַּבֹּקֶר כּוֹס קָפֶה כּוֹס מַיִם קַנְקַן מַיִם טַבָּק טֵלֵפוֹן נוֹף שֶׁל רַעֲנָנָה מַאֲפֵרָה שָׁמַיִם אֻלְפַּן עֲרוּץ הַיְּלָדִים זֶה הָעֹמֶק שֶׁל הָרֶגַע הַזֶּה זֶה הַחֲלוֹם הָרָטֹב שֶׁל פֶסְטִיבַל קָאן זֶה גֶ’קְסוֹן פּוֹלוֹק זֶה בְּרָיֶאן אִינוֹ זֶה גַּנְדִּי זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה גַּל גָּדוֹת.

 

וְהַמְצִיאוּ אֶת עַצְמְכֶם מֵחָדָשׁ וְאַל תְּפַחֲדוּ מִכֶּסֶף וְהוֹסִיפוּ עוֹד גַּחַל לִמְדוּרַת הַמֵּינְסְטְרִים אוֹ הַשְׁתִּינוּ עָלֶיהָ אוֹ כִּתְבוּ עָלֶיהָ שִׁירִים אוֹ הַעְתִּיקוּ מֵהָאָמֵרִיקָאִים מֵהַבְּרִיטִים מֵהַסִּינִים מֵהַקּוֹרֵאָנִים מֵהֶעָבָר מֵהֶעָתִיד מֵהָעַכְשָׁו מַחְזְרוּ צְאוּ לִמְחָאוֹת שַׁנּוּ אֶת הָעוֹלָם הָעִקָּר אַל תִּדְפְּקוּ עַל שֻׁלְחַן הַקִּיּוּם וְתַכְרִיזוּ הַלְלוּיָהּ.

 

וְהָרוּחָנִיּוּת הָאוֹרְיֶנְטָלִית שֶׁהִבְטִיחָה לְהַחְזִיר אֶת חֶבְרַת הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁמְּקַדֶּשֶׁת אֶת הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁכּוֹרֶתֶת בְּרִית עִם פִּטְרִיּוֹת הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁרוֹקֶדֶת בִּטְקָסִים שִׁבְטִיִּים מִסָּבִיב לַמְּדוּרָה שֶׁמִּתְבּוֹנֶנֶת בְּרֶכֶס הֶהָרִים וּמִתְמַזֶּגֶת פְּנִימָה שֶׁאֲמוּרָה לְהַחְזִיק אֶת דֶּגֶל הֵעָלְמוּת הָאֵגוֹ הֵעָלְמוּת מִשְׂחֲקֵי הַכּוֹחוֹת הֵעָלְמוּת הַנִּפְרָדוּת הֵעָלְמוּת הַסֵּבֶל הִשְׁאִירָה דּוֹר שָׁלֵם שֶׁל פְּסִיכוֹנָאוּטִים מְבֻלְבָּלִים בְּעוֹדָם מְגַלִּים שֶׁהָאֵלָה הַגְּדוֹלָה מְעִזָּה לְלַטֵּף אֶת קָרַחְתּוֹ הַצְּנוּעָה שֶׁל פְרוֹיְד הַמָּכוּר לְקוֹק בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהִיא מְלַטֶּפֶת אֶת רַעֲמָתוֹ הַמַּרְדָנִית שֶׁל טֶרֶנְס מֵקֶנֶה שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה פְּשׁוּטָה וּקְצָת אוֹרְגִּיּוֹת.

 

וְהַתִּקְוָה הַמְּשִׁיחִית שֶׁל טִימוֹתִי לִירִי הִתְחַלְּפָה בִּמְשִׁיחִיּוּת רֵאָלִיסְטִית בְּרוּרָה מְצַמְצֶמֶת תּוֹדָעָה כִּי גִּלּוּי הָאָסִיד הַמְּטַלְטֵל הִתְחַלֵּף בְּגִלּוּי הַנְּשִׁימָה הַמְּטַלְטֶלֶת כִּי הַמָּשִׁיחַ כְּבָר פֹּה כִּי נִגְמַר עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת כִּי כְּבָר לֹא מַלְהִיב שֶׁיֵּשׁ צְבָעִים בַּטֵּלֵוִיזְיָה כִּי עַכְשָׁו אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כְּבָר הַכֹּל עַכְשָׁו לֹא שְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים עַכְשָׁו אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה הַמָּשִׁיחַ כְּבָר פֹּה עַכְשָׁו אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם.

 

 

II

 

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי פַּרְצוּפֵי אֱלֹהִים שֶׁמַּרְעִימִים בִּקְרִיצָתָם טוֹב מֵאֵי פַּעַם שֶׁרְדוּמִים כֹּה עָמֹק בְּתוֹךְ מִשְׂחַק הַקִּיּוּם שֶׁלִּפְעָמִים לֹא בָּרוּר אִם הַקָּהָל זוֹכֵר לְהָרִיעַ שֶׁמִּילַת הַחֵרוּם מְהַדֶּקֶת אֶת עַמּוּד שִׁדְרָתָם בְּאִינְסְטִינְקְט כֹּה מָהִיר שֶׁלֹּא הָיָה מְבַיֵּשׁ אִינְטֵלִיגֶנְצִיָּה מְלָאכוּתִית בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל בִּעְבּוּעַ שָׁקֵט רוֹעֵשׁ עָמֹק שִׁטְחִי תָּלוּי מָתַי אַתָּה שׁוֹאֵל שֶׁל תְּנוּפָה אֵימְתָנִית בִּדְמוּת לַחַץ בֶּחָזֶה אֲמִתִּי דִּמְיוֹנִי עֻבְדָּתִי תֵּאוֹרֵטִי תָּלוּי מָתַי אַתָּה שׁוֹאֵל שֶׁל שָׁעוֹן שֶׁכְּבָר מְצַלְצֵל מִזְּמַן שֶׁל מַסְקָנָה שֶׁכְּבָר הִתְגַּלְּתָה מִזְּמַן שֶׁל פְּעֻלָּה שֶׁכְּבָר נֶעֶשְׂתָה מִזְּמַן וְלֹא תָּלוּי מָתַי אַתָּה שׁוֹאֵל שֶׁל תּוֹדַעַת אַחְדוּת שֶׁכָּל אֶחָד רוֹאֶה אוֹתָהּ שׁוֹנָה שֶׁל אֵנֶרְגִּיָּה שֶׁתְּקוּעָה בְּעֵמֶק הַסִּילִיקוֹן הַיּוֹגִים מַמְלִיצִים לִשְׁתּוֹת תֶּה צְמָחִים וּלְעַסּוֹת אֶת הָאֵזוֹר הֶחָסוּם הָרוֹפְאִים מַמְלִיצִים לִדְחֹף חָזָק יוֹתֵר וְלַהֲפֹךְ אֶת הַקַּיָּם לְנָתוּן בַּחֲדָשׁוֹת מַמְלִיצִים לֹא לְהַמְלִיץ.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁדּוֹאֶגֶת מֵאֵשׁ יוֹתֵר מֵעָשָׁן שֶׁזּוֹמֶמֶת לִמְכֹּר אֶת כָּל הַמְּנָיוֹת וּלְהַפִּיל אֶת הַבּוּרְסָה בְּהַפְתָּעָה שֶׁל אֱמוּנָה מִתְנַצֶּלֶת מְמַלְמֶלֶת כִּשּׁוּפִים שֶׁל אִינְטִימִיּוּת מְרֻחֶקֶת כְּתַרְגִּיל הִתְבּוֹנְנוּת שֶׁל שִׁעוּר מֵדִיטַצְיָה בַּחֲדַר כֹּשֶׁר שֶׁל פַיְסֶל בַּיָּם וּבִירוֹת וַאֲבַטִּיחַ.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶחְלִיטָה אִם הַמָּוֶת הוּא הַטְּרָגֶדְיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁתְּסַיֵּם אֶת כֻּלָּנוּ אוֹ שֶׁמָּא הַרְפַּתְקָה הוֹלִיווּדִית בִּתְלָת מֵמַד.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שֶׁמִּתְבּוֹנֶנֶת בִּצְבָעִים וְצוּרוֹת וְלֹא מְבִינָה.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מָתַי כְּבָר תְּלַטְּפִי אֶת רֹאשִׁי וְתַבְטִיחִי שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר?

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מָתַי כְּבָר תְּפוֹגְגִי מֵאִתָּנוּ אֶת קִסְמֵי הַבִּיטֵלְס?

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁלֹּא הֵבַנְתְּ אוֹתִי לֹא נָכוֹן אֲנִי פֹּה לְטוֹבָתֵךְ אֲנִי מֵת עַל בִּירוֹת בַּיָּם וְאִינְטִימִיּוּת מְרֻחֶקֶת.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם נִמְאַס לִי כְּבָר מִכָּל הַצּוֹפָרִים וְהַפְּקָקִים וְהַבָּתִּים הַמְּרֻבָּעִים אַתְּ כֻּלֵּךְ דִּבּוּרִים בָּאֲוִיר.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מָה אֲנִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו כְּשֶׁהַמָּשִׁיחַ כְּבָר פֹּה?

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם תּוּכְלִי לְלַמֵּד אוֹתִי אֶת אֶקְסְטָזַת הַבְּהִיָּה?

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם תִּרְאִי אֲנִי מְנַסֶּה לִכְתֹּב פֹּה אֵיזֶה שִׁיר וְהַשַּׁלְוָה שֶׁלָּךְ קְצָת מַפְרִיעָה לִי.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אִם הַהֶאָרָה אֲמוּרָה לְשַׁחְרֵר אוֹתִי מִכַּבְלֵי הַחַיִּים אָז אֲנִי מִתְחָרֵט הַחְזִירִי אוֹתִי פְּנִימָה אִזְקִי יָדַי וְרַגְלַי בַּחֲבָלִים סִגְרִי אוֹתִי בְּתֵבָה בַּיָּם לַעֲזָאזֵל אֲנִי שַׁיָּךְ לָעוֹלָם הַזֶּה.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם זֶה הַכֹּל אַשְׁמָתֵךְ אַתְּ מְכַבָּה אֶת הַמְּנוֹרוֹת אַתְּ עֲדַיִן מִתְאַבֶּלֶת עַל הַשּׁוֹאָה אַתְּ מְמִסָּה אֶת הַקַּרְחוֹנִים אַתְּ מְאֹהֶבֶת בְּעַצְמֵךְ אַתְּ נַרְקִיסִיסְטִית וּמַגְעִילָה אַתְּ בָּאֲדָמָה אַתְּ בַּשְּׁקִיעָה אַתְּ בַּמִּלְחָמָה אַתְּ בַּשִּׁכְחָה.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אֲנִי כֶּעָפָר לְרַגְלַיִךְ אֲנִי מִתְחַנֵּן לִמְחִילָה.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם תּוּכְלִי לְגַלּוֹת לִי בְּסוֹד מֵאֵיפֹה הַחַיִּים הָאֵלֶּה מַגִּיעִים? אֲנִי הִסְנַפְתִּי טַבָּק בִּשְׁבִיל זֶה בְּמֵאָה שְׁעָרִים אֲנִי חִפַּשְׂתִּי מֵאֲחוֹרֵי רִבּוּעֵי הַתְּכֵלֶת בַּכֶּלֶא אֲנִי נִתַּחְתִּי צְפָנִים בְּשִׁירִים שֶׁל קֶנְדְרִיק לָמָאר וְנִיק דְּרֶיְק וְגֵ’ק טוֹרֶנְס אֲנִי הִזְדַּהֵיתִי עִם הִיטְלֶר וְלָאוֹ צֵה וְדוֹגָ’ה קֶט אֲנִי מִתְחַנֵּן כָּל יוֹם לַמּוֹנִיטוֹרִים שֶׁלִּי לִתְשׁוּבָה.

 

אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם זֶה קְצָת מַצְחִיק אוֹתִי שֶׁהַכֹּל כָּל כָּךְ קַיָּם.

 

 

III

 

 

זֶה קְצָת מַצְחִיק אוֹתִי לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאֲנִי לֹא נִצְחִי בְּעֶצֶם.

 

זֶה קְצָת מַצְחִיק אוֹתִי שֶׁהַגַּעֲגוּעַ הָאָפֵל שֶׁקּוֹרֵעַ אֶת בִּטְנִי לִשְׁנַיִם הוּא בְּדִיּוּק הַגֶּשֶׁר בֵּין אֶרֶץ לְשָׁמַיִם.

 

זֶה קְצָת מַצְחִיק אוֹתִי שֶׁהַמָּשִׁיחַ הִגִּיעַ בְּדִיּוּק בַּזְּמַן כְּדֵי לְהַזְכִּיר לְכֻלָּנוּ שֶׁהוּא תָּמִיד הָיָה פֹּה.

 

זֶה קְצָת מַצְחִיק אוֹתִי שֶׁהַחָכְמָה הַקְּדוּמָה מִתְבּוֹנֶנֶת בָּנוּ כְּמַרְאָה נְקִיָּה וּמִשְׁתַּדֶּלֶת לֹא לְהַסְגִּיר שֶׁהִיא בְּעֶצֶם אַחַת מֵאִתָּנוּ.

 

אֲנִי מוֹחֵא לָכֶם כַּפַּיִם עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי פַּרְצוּפֵי הָאֱלֹהִים בַּאֲשֶׁר אַתֶּם אֲנִי מוֹחֵא לָךְ כַּפַּיִם אַשְׁלָיַת הַקִּיּוּם שֶׁעוֹבֶדֶת עָלַי כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ.

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּךָ בִּפְלִיאָה יַלְדוּתִית הַשֶּׁקֶט.

 

אֲנִי קַד בִּפְנֵיכֶם קִדָּה סִידְּהָארְטְהַה גַאוּטַמָה הָרַמְחָ”ל רַבִּי נַחְמָן נַסְרַאלְלָה דּוֹנַלְד טְרַמְפּ ג’וֹנִי מִיטְשֶׁל לוּאִי אַרְמְסְטְרוֹנְג הַנַּהָג שֶׁל קַו מֵאָה שִׁבְעִים וְאַחַת אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הָרְגִילִים הַמִּסְתּוֹבְבִים בַּסּוּפֶּר כְּאִלּוּ זֶה לֹא נֵס מֶרְלִין מוֹנְרוֹ קִים גּ’וֹנְג אוּן כֻּלְּכֶם אֶחָד אַתֶּם כֻּלְּכֶם הַהֲוָיָה הַטְּהוֹרָה כֻּלְּכֶם רֶצֶף הַתּוֹדָעָה כֻּלְּכֶם הָאֱמֶת הָעֵירֻמָּה כֻּלְּכֶם קְדֻשָּׁה כֻּלְּכֶם שִׂמְחָה כֻּלְּכֶם אֶחָד אַתֶּם וַאֲנִי מְסֻחְרָר עָמֹק בַּבְּלִילָה קְחוּ אוֹתִי אִתְּכֶם הַנִּיחוּ אוֹתִי מוּל הַכַּעְבָּה מִשְׁתַּחֲוֶה אֱמוּנִים לְצַד עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי מֻסְלְמִים גַּלְּחוּ אֶת רָאשִׁי וְכַסּוּ אוֹתִי בִּגְלִימַת נָזִיר כְּתֻמָּהּ פַּתּוּ אוֹתִי אֶל עֵבֶר צִינוֹק הָאֵרוֹטִיקָה לַמְּדוּ אוֹתִי אַהֲבָה וְרִכּוּז וּגְאֻלָּה מִכְרוּ אוֹתִי בַּשּׁוּק בְּאִיסְטַנְבּוּל הַשְׁאִירוּ אוֹתִי פֹּה בְּיִשְׂרָאֵל וְחַכּוּ נַפְּצוּ אֶת בּוּעַת הַקִּיּוּם וְהַשְׁאִירוּ רַק כְּלוּם וּכְלוּם וּכְלוּם וּבְכָל זֹאת

 

אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת הַיְּלָלוֹת הַסְּתוּמוֹת נִפְלָאוֹת שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ זֶה עַתָּה וּכְבָר צוֹוְחִים כַּחֲצוֹצְרוֹת הַמַּכְרִיזוֹת עַל הַמֹּחוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁהֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת אוֹ אוּלַי בִּכְלָל צוֹוְחִים כְּמַמְטֵרוֹת הַמַּשְׁקוֹת אֶת הַצִּמְחִיָּה הַיְּבֵשָׁה שֶׁסְּבִיבָם אוֹ אוּלַי בִּכְלָל צוֹוְחִים כְּעֵץ לְבַד בְּיַעַר שֶׁאַף אֶחָד לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹ אוּלַי בִּכְלָל צוֹוְחִים כְּדֵי לִצְוֹחַ.

 

אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת מָר אִישׁ טַמְבּוּרִין אֶת הַיּוֹרֶה קוֹקָה קוֹלָה אֶת יֹפִי הַלִּימוֹן אֶת מֶלֶךְ הַגַּפַּיִם אֶת הַכֶּסֶף אֶת הַשֶּׁתֶן אֶת הַצּוֹאָה אֶת הַדָּם אֶת הַזֶּרַע אֶת הַזֵּעָה אֶת תִיךְ נָאת הָאן אֶת דִּיסְנִי אֶת אֶפֶּל אֶת גּוּגֶל אֶת מַצְּבֵי הַתּוֹדָעָה אֶת שְׁעוֹת הַשֵּׁנָה אֶת אַלְקֻרְאָאן אֵלְכַּרִים אֶת בֶּן גּוּרְיוֹן אֶת שָׁלוֹם חָנוֹךְ אֶת הַטִּיּוּלִים עִם אִמָּא שֶׁקָּטַפְנוּ פְּרָחִים.

 

אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת חֶזְיוֹנוֹת הַנְּבִיאִים אֶת חֲטָאֵי הַצַּדִּיקִים אֶת הַסְּפָרִים אֶת הַשִּׁירִים אֶת הַמִּלִּים אֶת עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי מִילְיוֹנֵי טְרִילְיוֹנֵי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים הָאֵין סוֹפִיִּים הַבִּלְתִּי מִלּוּלִיִּים הַנּוֹכְחִים כָּאן עַכְשָׁו כָּאן עַכְשָׁו מֵאֲחוֹרֵי הַצְּבָעִים מֵאֲחוֹרֵי הַצְּלִילִים זֶה לֹא שֶׁקֶט זֶה לֹא חֹשֶׁךְ זֶה לֹא טָאוֹ זֶה לֹא הַשֵּׁם זֶה לֹא בְּרָהְמָן זֶה לֹא מֶטָאוֶרְס זֶה לֹא אַלְלָה זֶה לֹא עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת זֶה לֹא שׁוּם דָּבָר וְזֶה לֹא הַכֹּל בְּיַחַד.

 

וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה חֹרֶף שֶׁל עֶשֶׂר שָׁנִים וַאֲפִלּוּ אִם הַמִּדְבָּרוֹת יִכְבְּשׁוּ אֶת כָּל הֶעָרִים וַאֲפִלּוּ אִם הַמְּהַגְּרִים יַכְרִיזוּ שְׁלִיטָה וַאֲפִלּוּ אִם נָשִׁים וּגְבָרִים יְשַׁתְּפוּ פְּעֻלָּה וַאֲפִלּוּ אִם קְיוּ יִהְיֶה הַחַ’לִיף הַבָּא וַאֲפִלּוּ אִם נִגְמַר עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת וַאֲפִלּוּ אִם נִתְאַחֵד יַחַד כָּל הַבְּרִיּוֹת וַאֲפִלּוּ אִם נַסְכִּים עַל מִלָּה אַחַת אוֹ פָּשׁוּט נִקְרֹץ וַאֲפִלּוּ אִם מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרְבִיעִית תִּהְיֶה עִם אֲבָנִים וּמַקְלוֹת וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה שָׁלוֹם עוֹלָמִי וַאֲפִלּוּ אִם הַכֹּל פֹּה זֶה סְתָם אִישִׁי,

 

אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת צְלִילֵי הַגֵ’ז אֶת נוֹשֵׂא הַדִּיּוּן אֶת קִרְבָתֵנוּ לַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּפְנֵי הַקִּיּוּם אֶת יַלְדוּתֵנוּ הַמְּטֻפֶּשֶׁת אֶת שִׁגְעוֹנֵנוּ הַמּוּאָר אֶת בִּרְכַּת הַגּוֹרָל אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת הֲזָיָתֵנוּ הַמְּשֻׁתֶּפֶת אֶת צְחוֹקוֹ שֶׁל מוֹלוֹךְ הַיָּחִיד שֶׁרוֹאֶה מֵהַצַּד אֵין זֶה יְשַׁנֶּה אֶת עִדַּן הַמְּנוֹרוֹת שֶׁכְּבָר נִגְמַר וּבִכְלָל טֶרֶם נוֹלַד.

שירה

אהלים

רחלי אברהם איתן

הַדּוֹר הַנֶּאֱלָם זֶה מִכְּבָר
חֶבֶל אַרִיאַדְנֶה קָשַׁר בְּמוֹלֶדֶת־
הַבְטָחָה לַצֶּאֱצָאִים
עַל כְּתֵפָם הָאָרֶץ בְּטוּחָה
לְדוֹרוֹת
נַחֲלָה כָּאן
לֹא בְּאֶרֶץ
אֶפְשָׁרֻיּוֹת.

נִמְלְאָה הָאָרֶץ מַעְבָּרוֹת,
מַחְבְּרוֹת מְחָאָה,
כְּאֵב כֶּפֶל שָׁרָשִׁים מִדּוֹר לְדוֹר
מַה טֹבוּ שִׁירֵיכֶם בְּנֵי יַעֲקֹב בְּשׁוּלֵי הָרוּחַ
מַה טֹבוּ אֹהָלֵיכֶם בְּשׁוּלֵי רְחוֹב
יוֹרְדֵי גַּגּוֹת צְפוּפִים
יוֹרְשֵׁי פְּעָרִים וּמַחְסוֹר וְשִׁירֵי חָזוֹן
פּוֹשְׁטֵי חָגוֹר יִדּוֹדוּן
אָפְקָם הֶעֱלָה אֹבֶךְ
מִי יִבְנֶה נְוַת-בַּיִת לְלוֹחֲמֵי לֶחֶם
בַּכִּכָּר, בְּמוֹדִיעִין, בַּגָּלִיל וּבַנֶּגֶב
רֶגֶב אַחַר רֶגֶב
בְּאֶרֶץ זְרוּעַת חַכְמֵי מַדַּע וָרוּחַ
וָעֳנִי מִשְׁכְּנוֹת
וּבְרִית הַבְטָחוֹת טְרוֹם בְּחִירוֹת
יִרְעֲפוּ לְמַעֲנָם נְאוֹת מִדְבָּר וָנֶגֶב
לִקְרֹם חֲזוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן בְּלוּלָאוֹת מַעֲשֶׂה
אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה
הִגִּיעָה עֵת.

שירה

30 לרעות

רחלי אברהם איתן

כְּסוּפִים בְּרוֹשֵׁי גִּבְעַת הַמַּכָּבִּים
מְחוֹלְלִים עִם הָרוּחַ
כִּילָדֵינוּ זוֹקְפֵי קוֹמָה
חוֹבְשֵׁי כֻּמְתוֹת וּפִרְחֵי קְצֻנָּה.
בָּתִּים מְטֻיָּחִים לָבְשׁוּ מַדֵּי א’ וְכֻמְתָּה אֲדֻמָּה
“זֵהִים כְּמוֹ בְּמִסְדָּר,” חָמְדוּ לָצוֹן הָאוֹרְחִים.
“כְּאַבְנֵי הַשָּׂדֶה וְרוּחַ עֲלֵיהֶן מְרַחֶפֶת,”
הֵשִׁיבָה מְשׁוֹרֶרֶת הָרֵעוּת.

חֶסֶד הַשַּׁחַר עַל עֻלֵּי הַיָּמִים
שֶׁיָּדְעוּ יְמֵי רֵעוּת מבְּרֵאשִׁיתָהּ,
הִתְעַפְּרוּ בֶּעָפָר עַל אֲדָמָה בְּתוּלִית
עֵת שַׁעַל־שַׁעַל נִבְנְתָה
תִּינוֹקוֹת שֶׁשִּׂחֲקוּ בַּחוֹל
גִּלּוּ עֹז רוּחַ
עַל פְּנֵי אֲדָמָה, בָּאֲוִיר וּבַיָּם
מֵהֵם שָׁבוּ אֱלֵי עָפָר לָנוּחַ
עֹז צֶמַח, צְבִיקָה זִימֶן, נִיר כֹּהֵן,
יָנִיב בַּרְאוֹן, אוּרִי אַבְנִי…
שִׁיר הָרֵעוּת נִמְשַׁךְ מִדּוֹר לְדוֹר
צִפֳּרֵי הַשִּׁיר פָּרְשׁוּ כָּנָף
עָטוּ כַּנְפֵי טַיִס
עַתָּה שָׁבִים אֶל בָּתֵּי הָאָב
מִי יִבְנֶה לָהֶם בַּיִת
עַל גִּבְעוֹת רֵעוּת

וְיָשׁוּבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם.

שירה

חופת יונים בשמי מודיעין

רחלי אברהם איתן

“כשאני אני כי אתה אתה ואתה אתה כי אני אני
אז אני לא אני ואתה לא אתה” (הרבי מקוצק)

 

יוֹנִים לְבָנוֹת וְכַנְפֵי עָנָן
עַל זְהַב מוֹדִיעִין
סוֹגְרִים אֶת הַמֶּרְחָק
בֵּין עִיר הַמַּכַּבִּים לַמִּקְדָּשׁ.
חֻפָּה זְהֻבָּה מְלַכֶּדֶת אֶת הָאֲוִיר
בֵּינֵינוּ.

 

גַּעְגּוּעַ מִתְנַחֵל בַּגּוּף
שׁוֹלֵחַ שָׁרָשִׁים
אֶל נְעוּרֵינוּ הַהוֹמִים
מִתְלַכְּדִים בְּגוֹרָל צָפוּן
וְעוֹלִים, מְצִיפִים נְהָרָה
שׁוֹלְחִים אוֹתוֹת שֶׁל דַּמְיוּת
אֲנִי־אַתָּה, אַתָּה־אֲנִי
עַל אַף שֶׁאֲנִי־אֲנִי וְאַתָּה־אַתָּה
זְרִימַת הָעֶרְגָּה מְפַעְפַּעַת
בַּקּוֹל הָרָחוֹק
כְּאִלּוּ עוֹלֶה סָמוּךְ וְלֹא נִתָּק.

 

אוֹר כְּחַלְחַל שׁוֹטֵף אֶת הָהָר
מַרְטִיט אֶת קִבְרֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים
הֵיכָן טָמְנוּ אֶת הַנָּשִׁים
שֶׁלָּחֲמוּ עַל אֵשׁ אֲהָבָתָן
גּוּף נִצָּב
מוּל עֵץ חֲרוּבִים נוֹשָׁן
נִצַּת בַּקּוֹל הַמַּעֲמִיק וּמֵעִיר
שָׁרְשֵׁי הַגּוּף לִפְרֹץ
בְּרוּחַ גַּלִּית מְשַׁחְרֶרֶת סַעַר
יוֹנִים לְבָנוֹת וְכַנְפֵי עָנָן
כְּחֻפַּת אֱמוּנִים קְדוּמָה
עַל רָאשֵׁינוּ.

שירה

זמן

רעות וויספר

זֶה זְמַן שֶׁאֲנָשִׁים מֵתִים בּוֹ כְּמוֹ פְּרָחִים, מִתְיַבְּשִׁים וּמִתְעוֹפְפִים אֶל הַמִּדְרָכוֹת. בְּאַלְפֵיהֶם, צִבְעוֹנִיִּים, נָחִים עָלֵינוּ כְּמוֹ בְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁלֶג, צִפּוּי אַבְקַת סֻכָּר.
זֶה זְמַן שֶׁאֲנָשִׁים עוֹלִים לְמַעְלָה וְשׁוֹכְחִים לָרֶדֶת, הַמִּלִּים לוֹקְחוֹת אוֹתָן גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר וְהֵם מִתְבּוֹנְנִים בָּנוּ כְּמוֹ מֹשֶׁה, לֹא יוֹרֵד מֵהָהָר וּמַבִּיט עַל עַם יִשְׂרָאֵל וְהָעָם מְפַחֵד וְהָעָם אוֹסֵף תַּכְשִׁיטִים כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת רַק מֻשָּׂא מַבָּט תָּמִיד, לֹא נִנְּגַע, לֹא מְחֻבָּק?
זֶה זְמַן שֶׁהָרְחוֹבוֹת מִתְנַגְּנִים וְכֻלָּם מְחֻפָּשִׂים בְּטֶרֶם עֵת לְחַיָּלִים, נִפְרָשִׂים בַּמִּדְרָכוֹת, עוֹטִים שִׁרְיוֹן, מְכַסִּים אֶת תְּכֹל הַשָּׁמַיִם בְּצֵל. זֶה זְמַן שֶׁהַדֶּגֶל מִתְנוֹפֵף- יוֹתֵר מִבְּיוֹם הָעַצְמָאוּת! וְנִכְלָם

שירה

*

רעות וויספר

כְּשֶׁאַגִּיעַ מַסְפִּיק נָמוּךְ – נַגִּיד לָצוּף מֵעַל הָרִצְפָּה כְּשֶׁהָרִצְפָּה אַקְוַרְיוּם עֲנָק – מַכָּה מַסְפִּיק חֲזָקָה – זְכוּכִית תִּשָּׁבֵר, מַיִם יְנַזְּלוּ אֲנִי אֶשְׁכַּב עַל הָרִצְפָּה. אֱלֹהִים אָמַר לִי תִּשָּׁבְרִי כְּבָר מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמֵךְ תִּשָּׁבְרִי אַתְּ לֹא דָּג כָּל כָּךְ חֲלַקְלַקָּה. וְאִם
אַחְלִיק לְאֹרֶךְ הָאַקְוַרְיוּם הַזֶּה עוֹד קְצָת אֲנִי אֲסַיֵּם לְנַקּוֹת אֶת כֻּלּוֹ אֲנִי אוּכַל לִרְאוֹת אֶתְכֶם אַתֶּם תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אוֹתִי אַתְּ לֹא דָּג- וְאִם
אֲפָרֵק אֶת הָרִצְפָּה בַּדֶּרֶךְ, אֲנִי מַחֲזִיקָה אֶת הָרִצְפָּה כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עָלֶיהָ זֶה כּוֹחַ עַל אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ.
אֱלֹהִים אָמַר לִי תִּשָּׁבְרִי אֲנִי תּוֹפֵס חֲלָקִים חֲלָקִים
רָאִיתִי פַּעֲמַיִם דָּג מִתְהַפֵּךְ לְיַד הַמִּסְעָדָה צָמֵא לְמַיִם.
לָמָּה שֶׁתַּחְשְׁבִי שֶׁאֲנִי דּוֹמָה לָךְ וַאֲנִי לֹא דָּג

שירה

צניעות

רחל רבינוביץ

הַשָּׁנִים הַלְּבָנוֹת הַהֵן
טָבְעוּ עַצְמָן
בְּעוֹר גּוּפִי.
“אַתְּ חִוֶּרֶת”, אָמְרוּ לִי בִּדְאָגָה.
אֲנִי צוֹחֶקֶת: זֶה לָבָן דּוֹמֵם כְּמוֹ פֶּסֶל
בְּלִי חֵרוּת.
בַּשֶּׁקֶט יֵשׁ מֶרְחָב מוּגָן.

 

אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת כִּיסַי –
בַּמְּקוֹמוֹת הָאַסְטְרָטֵגִיִּים
כִּיסִים הֵם הַמְּכָסִים
לְקִמּוּרִי הַגּוּף.
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בַּמֶּה לְהֵאָחֵז
אוֹ אֵיזוֹ אֲחִיזַת עֵינַיִם

 

שֶׁתָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ סִבָּה לִשְׁמֹר
וּקְלָף שֶׁאֶצְלִי עֲדַיִן.
שֶׁיֵּשׁ אֶל מָה לְהִתְמַסֵּר,
בְּמָה לְפַתּוֹת,
אֵיךְ
לֹא לְהִתְחַיֵּב לִכְלוּם.

 

לֹא פִּתְּחוּ עֲדַיִן אַפְּלִיקַצְיָה שֶׁתּוֹצִיא קְצָת שְׁטוּיוֹת מֵהָרֹאשׁ?
אֵין שׁוּם סִדְרָה שֶׁמַּסְבִּירָה לִבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם
חַיּוֹת בְּסֶרֶט.
רַק
מַנְגְּנוֹנֵי הַהֲגָנָה צְרוּבִים בָּעוֹר
כְּתוּבִים בְּצָדִ”י נוּ”ן וְעַיִ”ן.

 

שְׁנוֹת הַחִוָּרוֹן עָשׂוּ אוֹתִי שְׁקוּפָה
הָעוֹר הָפַךְ לָאוֹר:
בִּלְתִּי מוּצָק.
בִּלְתִּי מֻשָּׂג.

 

אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת כִּיסַי –
בַּמְּקוֹמוֹת הָאַסְטְרָטֵגִיִּים
קְלָפִים אַחֲרוֹנִים,
צָמוּד לַחֲזֵה.

שירה

שירה רצינית

צביקה אלי סלע

אֲנָשִׁים רְצִינִיִים, בְּעוֹד אָנוּ מְדַבְּרִים, כּוֹתְבִים עוֹד וָעוֹד

שִׁירָה רְצִינִית, עָכְשַׁוִוית. אֲנָשִׁים בּוֹגְרִים מוּדְאָגִים כָּאן מְאֹד

מִמִּלְחָמוֹת וַאֲפִילּוּ מִשָּׁלוֹם קַר.

אֲבָל אוֹתִי מַדְאִיג אִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

הַאִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

 

 

אִם אַגִּיד עַכְשָׁיו בָּרַבִּים שֶׁאֲנִי בִּכְלָל שְׂמָאלָנִי (אֲנִי יְמָנִי)

מַרְבִּית הַקּוֹרְאִים פֹּה בַּכִּיכָּר (לְפָחוֹת שְׁנַיִים)

יַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיהֶם בְּתִיעוּב נִיכָּר

אֶת הַדַּף הַנִּידָּף הַזֶּה אַפַּיִים.

הַיּוֹם לְמַעַן הָאֱמֶת זֶה פָּחוֹת מְשַׁנֶּה לִי מִבֶּעָבָר

אֲבָל הֲכִי דָּחוּף זֶה שֶׁתַּגִּידִי כְּבָר

הַאִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

 

 

כְּכָל יְמָנִי מְשׁוּחְרָר

(אוֹ סְתָם חָסִיד שָׂרוּף שְׂמָאלָנִי)

יֵשׁ לִי כְּמוּבָן דַּי

דֵּעוֹת חֲרוּצוֹת בַּבָּשָׂר

הַחַי, עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר סְבִיבִי

(אִם כִּי לִפְעָמִים אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי

אִם אֵלֶּה הֵן הַדֵּעוֹת שֶׁלִּי אוֹ שֶׁל אָבִי).

לְנוֹכָח כּוֹבֶד הַדְּבָרִים אֲנִי בְּכָל מִקְרֶה מוֹדֶה

שֶׁזֶּה לְגַמְרֵי לֹא רְצִינִי

אֲבָל כָּל עוֹד חַיִּים בִּי כָּאן אֶשְׁאַל, בְּגָרוֹן נִיחַר

הַאִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

 

שירה

יהודים, אחים, חסידים

מרדכי אסקין

וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל
אֵין כָּל חָדָשׁ, לְמָשָׁל

 

לַ’מִתְנַגְּדִים’ בְּוִילְנָה לֹא הָיָה תּוֹתָח קָדוֹשׁ
לַעֲשׂוֹת לַחֲסִידִים אַלְטָלֵנָה,
לֹא מוֹנוֹפּוֹל עַל סֶרְטִיפִיקָטִים
לְהַדִּירָם מֵאֶרֶץ מְכוֹרָה

 

אֲבָל הָיוּ גַּם הָיוּ פּוֹלִיטְרוּקִים מִטַּעַם,
תְּפִירַת תִּיקִים בְּבָתֵּי דִּין קְהִלָּתִיִּים
אַחַר כָּךְ חֲרָמוֹת, נִדּוּיִים
עַד אֲשֶׁר הֻתַּר הַדָּם
וְהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ
עַד אֲשֶׁר הִסְגִּירוּ בַּעַל תַּנְיָא בִּידֵי קַלְגַּסֵּי צָּאר
אַחַר שֶׁטָּרְקוּ כָּל דֶּלֶת בִּפְנֵי תַּחֲנוּנָיו

 

(אָז עוֹד לֹא קָרְאוּ לְזֶה ‘הַסֵּזוֹן’)

 

כִּי כְּבָר אָז

רַק רָצוּ לְשַׁמֵּר הַבָּגָ”ץ הָרַבָּנִי
מִפְּנֵי פִּרְצַת הַהִתְגַּבְּרוּת הָעֲמָמִית,
שְׁהַיּוֹעָ”מָשִׁים הַהִלְכָתִיִּים
יִשְׁלְטוּ בַּכִּפָּה.

 

וְאִם אֶפְשָׁר, הֵם בִּקְּשׁוּ –
‘עַם הָאָרֶץ’,
שֶׁמְּדַבֵּר עִם הַיָּדַיִם מִתְנוֹעֵעַ בִּדְבֵקוּת
שֶׁמִּתְבּוֹדֵד בְּיַעֲרוֹת הַפֵּרִיפֶרְיָה,
אִם אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִפְגַּע בַּמַּמְלַכְתִּיּוּת שֶׁל

“יְרוּשָׁלַיִם דְּלִיטָא”.

 

*

בְּיִשְׂרָאֵל אֵין כָּל חָדָשׁ,
פַּעַם קָרְאוּ לָכֶם “מִתְנַגְּדִים”

הַיּוֹם אַתֶּם סְתָם “רַק לֹא”.

שירה

נקרא ומיתרגם

יהונתן אברהם גורנברג

 

א. התרגום היותר מובן

 

תִּרְגַּמְתּי פִּסְקָא שֶׁלְּ הָרַב קוּק לַעֲרָבִית
וְאַז פָּנִיתי לִסְטוּדֶנְטִית עַרְבִיָּה
שֶׁתִּשְׁפֹט
אָמַרְתִּי לָהּ, זֶה מוּבָן?
היא הֵשִׁיבָה, יְהֹונָתָן
אֵין קֶשֶׁר בֵּין מִלָּה לְמִלָּה
אָמַרְתִּי
מְצֻיָּן.

 

 

 

ב. אימת הדין

 

                        כ”ה מרחשוון ה׳תשע״ז

 

מִחוּץ לְבֵית הַמִּשְׁפָט יוֹשְׁבוֹת אִמָּהוֹת
זוֹ בָּאָה בִּתְהִלֶּיהָ וְזוֹ בָּאָה בְּקֻרְאָנָהּ.
זֹאת אוֹמֶרַת זֶה בְּנִי וְזֹאת אוֹמֶרֶת זֶה בְנִי,
וּבְנֵיהֶן יַעַבְרוּ תַּחַת הַשָּבֶט, אִישׁ אישׁ בְּחֶטאוֹ.

בּשַׁעַר בֵּית הַמִּשְׁפָּט, יָשְׁבוּ זְקֵנִים מִקֶּדֶם הַכַּרְמֶל.
אַף הֵם עָמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת רַבָּם עַל שֶנִּתְחַיַּב בַדִּין.
בְּהֶבֶל פּיהוּ טִמֵּא לֶחֶם עֹנִי בְּדַם זַאֲטוּטִים,
וְלֹא שָׂמַח אִישׁ כְּשׁמְחָתוֹ, מְצַחֵק עַל שֶׁחָב.

בִּפְרוֹסְדּוֹר בֵּית הַמִּשׁפָּט, מְהַלֵּךְ אִישׁ אָזוּק.
לִפְנֵי שָׁנִים בָּא עַל הַנַּעַר
כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ.
סְפֵקוֹ שֶׁלַּיּוֹם חִלֵּף וַדָּאֹו שֶׁלִּתְמוֹל:
אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת –
הֲרַבּו אוֹ נִתְמַעֲטו?
פְּאֵרוֹ חָבַש כִּי יָרֵא מֵאֵימַת הַדִּין –
אֱ-לֹהים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל –
כִּפֵר סְפֵקוֹ וְהָלַךְ לֹו.

בַּחֲצַר בֵּית הַמּשׁפָט הַחִיצוֹנָה,
עַם רַב עוֹמֵד וְצוֹעֵק צְעָקָה.
פֵּרַש אֶחָד מֵהֶם מֵחֲבֵרָיו וּבָא הַשַׁעְרָה.
נֶעֶמְדָה מִדַּת הַדִּין וְאָמְרָה לוֹ: חֲזֹר לַאֲחֹורֶיךָ!
וְעוֹדָם מִתְפַּלְלִים עַל שֶׁעָבַר,
מְשִׁיבָה רוַּח הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֶרֶת:
הָאֵ-ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא
שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לֹא יִשָׂא פָנִים,
בּשׁוּב הַצַדִּיק מֵצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל, כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל.
וּבְתוֹךְ בֵּית הַמִּשְׁפָּט,
הִתְוַדָּה אֶת עֲוֹנוֹ אֲשֶׁר עָוָה,
וְנוֹתְרָה רַק יִרְאַת הַדִּין.

 

 

 

ג. גילוי הראש

 

לְיַעֲקֹב אָבִינוּ קָשֶׁה הָיָה לְהִתְחַפֵּשׂ
וְאַף עַל פִּי שֶעֵינֵי יִצְחָק כָהוּ.
בְשַר הַגְּדִי נֶאֱלַץ לַעֲטוֹת אֶת טַעַם הַצְּבִי,
וְאִלּוּ עוֹרוֹ לִהְיוֹת עוֹר אָדָם.
אֶת הַקּוֹל לֹא הִצְלִיחַ לְהַסְתִּיר.
לִי קַל לְהִתְחַפֵּשׂ. הַגִּלוּי הוּא הַכִּסּוּי,
וּכְשֶהַכִּסוּי בַּכִּיס, ״צִדָּה אוֹרֶה״ נִהְיֶה
״רוֹבֶה קַשָּׁת״. וְחָלִילָה, אֵין לִי רוֹבֶה.
מְהַלֵּך אֲנִי מִדֶּרֶך יְרִיחוֹ עַד שַעַר אֶפְרַיִם
טַל הַשָּׁמַיִם וְשַׁמְנֵי הָאָרֶץ נִתְּנוּ בְּיַדִי.
״כֵּילוֹ פֲֿרָאוְלֶהֿ בְּחַ׳מִשְׂתַּעַשׁ״
״שׁוֹכּוֹלָאטַהֿ עַשְׁרַהֿ בְּעַשֲׁרַהֿ״
״אֶלְכַּעְכֶּהֿ בִּתֲלָאתֶהֿ״
כְּבָר נָטַלְתִּי סֵאִין תְּלָתָא בִּמְחִיר קַבִּין תְּלָתָא.
״שׁלוֹם עֲלֵיכֶם, חָבִיב, אֶלֶף בְּרִיאוּת״
בַּגַּיְא עוֹצר אוֹתִי שׁוֹטֵר מַגָּ״ב.
– ״הַלּוֹ! לְאָן?״ – ״לְקִיר הַמַּעֲרָב״
– ״בְּהַצְלָחָה״.
רַק כְּשֶדּוֹחֵק אֲנִי רַגְלֵי שְׁכינָה,
יֹאמַר לִי הַחֶנְוָונִי ״לְכָה וַעֲלֵה
אֶל הַר הַשֵׁם, בֵית אֱ-לֹהֵי
מַחְמַד עֵינְכֶם. הַשְׂמֵאל!״
״שְׂכָרְךָ כָּשֵׁר״ אֲנִי מְמַלְמֵל.
מֵהַכִּיס שׁוֹמֵעַ קוֹל לוֹחֵשׁ
״הִשָׁמֶר‎‏-לְךָ מֵעֲלֹת! רַק הַקָּצֶה!״
וַאֲנִי מַמְשִׁיך יָשָר.
וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְרָאל,
שָׁלַף אִישׁ הַכִּסּוּי מִכִּיסוֹ
וְעָבַר בַּמַּגְנוֹמֶטֶר בְּמּנְעָלו.
בָרְחָבָה הַמְשֻמֶּרֶת,
קָרוֹב מִדַּי לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם
מֵרָחוֹק, עַל הָרֹאש מַרְגִּישׁ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם
אֲבִיהֶם.

שירה

פוסט בכורה

מרדכי אסקין

כַּמָּה שֶׁהָיִינוּ
יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים תְּמִימִים,
כַּמָּה שֶׁהֶאֱרַכְנוּ אַפַּיִם וְכִמְעַט שֶׁיָּצְאָה
נִשְׁמָתֵנוּ
מִצַּחֲנַת תְּחוּם מוֹשַׁב הַשְּׁפָכִים שֶׁל אֱדֹם
בְּכָל זֹאת
לֹא שָׁלַחְתָּ מְבַשֵּׂר לִבְרָכָה,
לֹא שָׁעִיתָ לְמִנְחָת הַנָּזִיד
שֶׁל אֲבֵלֵי צִיּוֹן.

 

לְבַסּוֹף רַק שְׁכִינָה שֶׁגָּלְתָה עִמָּנוּ
צִוְּתָה:
לְהִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי אָחִינוּ עֵשָׂיו,
לָצוּד בְּפֶה לְבָבוֹת אַלּוּפָיו,
לְהַצְפִּין מִפְּנֵיהֶם הַמָּשִׁיחַ
בְּמַסֵּכַת זְכוּיוֹת שֶׁל לְאֹם,
שֶׁיִּדְבַּק בָּנוּ רֵיחַ שְׂדוֹתֶיהָ שֶׁל דְּגַנְיָה
וְנַסְתִּיר הַחַד נֵס בְּדֶגֶל אָדֹם.

 

(אָמְנָם גַּם זֹאת הִבְטִיחָה: “עָלַי קִלְלַתְכֶם בָּנַי”).

 

אַךְ גַּם הִיא לֹא אָמְרָה מָה נַעֲשֶׂה
אַחַר שֶׁכָּבַשְׁנוּ בֵּית אֱלֹהִים וְשַׁעַר שָּׁמַיִם,
אֵיךְ נִמְצָא מָזוֹר וּמַרְפֵּא לְפּוֹסְט-הַבְּכוֹרָה
שֶׁל בְּנֵי רָחֵל יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר –
בַּעֲלֵי חֲלוֹמוֹת שֶׁל שָׁלוֹם תְּמוּרַת אַחִים
בִּמְחִיר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשְּׂנוּאָה (קְרִי: הַשְּׁנִיָּה)
שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ בִּמְאוֹד.

 

וְאֵיךְ לֹא נֹאחַז בַּעֲקֵבָם,
רַק נִשְׂרֶה עִם אֱלֹהִים עִם אֲנָשִׁים,
וְנוּכַל
לִמְשֹׁל בְּלִי צְלִיעָה.

שירה

פואמה דאושפיזא

מרדכי אסקין

אֲנִי רוֹצֶה גַּעְגּוּעִים כְּמוֹ שֶׁל אַבְרָם

לְהָמֻלַּת הָרְחוֹבוֹת הָרָאשִׁיִּים שֶׁל אוּר,

לִצְחוֹקָן שֶׁל כַּשְׂדִּיּוֹת.

אֲבָל גַּם אֶת שְׁרִיר הֵ’לֶךְ לְךָ’,

גַּם חֲרִיקַת שִׁנַּיִם

כְּשֶׁאֲנַתֵּץ אִתָּךְ פְּסָלִים.

 

 

אֲנִי צָרִיךְ אֶת חוּשׁ הָרֵיחַ שֶׁל יִצְחָק

לָתוּר אִתָּךְ בַּסְּבַךְ הַזֶּה שֶׁל יַעַר הַמְּגֹרָשִׁים

שָׁם לִנְעֹץ נִיבַי בְּמַטְעַמַּיִךְ,

בְּנוֹאָשׁוּת שֶׁל עֲקֵדָה

לִנְעֹץ,

בַּעֲבוּר תְּבָרְכִי אוֹתִי.

 

 

אָז אוּכַל גַּם לֶאֱחֹז בַּעֲקֵבַיִךְ,

לְהִתְקַלֵּף

מִתַּחְפֹּשֶׂת הָרִצּוּי שֶׁל הַבְּכוֹרָה הַגְּנוּבָה,

מִין פָּסִיב-אַגְרֶסִיב שֶׁבּוֹדֵק

אִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי צוֹלֵעַ,

אִם אֹהַב אוֹתָךְ בְּלִי סִימָנִים.

 

 

אֶת הַחֲלוֹמוֹת

נִכְתֹּב בְּתָנָ”ךְ אַלְטֶרְנָטִיבִי מִשֶּׁלָּנוּ:

סֵפֶר יִשְׂרְאֵלִים א’ יַתְחִיל כְּשֶׁמֹּשֶׁה נִכְנַס בַּסּוֹף לָאָרֶץ עַל סְפִינַת מַעְפִּילִים,

מַמְתִּין לִשְׁעַת כְּנִיסָה לַיְּהוּדִים

כְּדֵי לְלַטֵּף בְּצָמָא אֶת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה,

גַּם אַהֲרֹן רוֹדֵף שָׁלוֹם שָׁם

מְבָרֵךְ אֶת הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה

שֶׁיִּהְיוּ כְּרוּבִים

עַל מִזְבַּח אֲדָמָה.

 

 

וְאַתְּ צוֹדֶקֶת,

הֵם יִמְכְּרוּ אוֹתָנוּ, יִזְרְקוּ לַבּוֹר,

אַתְּ תִּרְצִי לְהִתְחַמֵּם עוֹר לְעוֹר

וַאֲסָרֵב לָךְ כְּמוֹ לְאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר –

עֵת לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה,

יַקִּירָתִי,

אַחַר כָּךְ אַהֲבָה.

 

 

בַּסּוֹף תִּרְאִי אֵיךְ לְקוֹל צְחוֹקֵךְ

אֶכְרֹת עָרְלַת פָלַשְׂתִּין

(שֶׁבַּלֵּב)

אָשׁוּב אֵלַיִךְ

בְּכִנּוֹר שָׁבוּר מֵרִצּוּץ גָּלְיָת,

דַּפֵּי תְּהִלִּים קְרוּעִים, דְּבוּקִים לְזֵעָתִי – אַתְּ תִּשְׁאֲלִי:

“יָדֶיךָ דָּמִים מָלֵאוּ”?

 

 

וַאֲנִי רַק אֲבַקֵּשׁ:

“הַגְמִיאִינִי נָא, מְעַט מַיִם,

 

 

הַגְמִיאִינִי נָא”.

שירה

שירי חורבן ונחמה

יאיר טיקטין

1.
צַעַר הָעוֹלָם מִזְדַּחֵל אֵלַי הַבַּיְתָה
נִכְנַס בֵּין הַמְּצרִים
שֶׁל הַמִּטָּה בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה
בְּצִדְקָנוּת שׂוֹרֵף אֶת הַבַּיִת

 

אֵיכָה נָלִין בַּצָּהֳרַיִם?
אֵיכָה נֵצֵאָה לַכְּרָמִים?
אוּלַי תַּפְסִיקִי לְשַׂחֵק בִּשְׁתִיקוֹת
בואי,
גַּם אֲנִי זָקוּק לְנֶחָמָה

 

2.
תַּפְסִיק כְּבָר לִבְכּוֹת
מִיתְקָרְבָן כּמוּ שֶׂה לְעוֹלָה
מילל כְּמוֹ אִישָּׁה יוֹלֶדֶת
מְקוֹנֵן עַל בֵּית שֶׁחָרַב
פָּשׁוּט תַּפְסִיק!
אַתָּה וְכָל הָאֵיכָה שֶׁלְּךָ
וּמָה אִתִּי?
יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר
שֶׁל סַל הַכְּבִיסָה
וּבוֹכֶה כָּל הַלַּיְלָה
עַל בָּנִים וְעַל אָב
בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת

 

3.
הַבַּיִת הַחֶרֶב
יָבֵשׁ כֻּלּוֹ
בְּאֶרֶץ צִיָּה
מְבַקֵּשׁ מַיִם

מִתְכַּרְבֵּל בְּתוֹכֵךְ
וְלוֹחֵשׁ:
“נַחֲמוּ, נַחֲמוּ”
בּוֹאִי נִבְנֶה
מֵחורְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
בואי נַפְסִיק לְשַׂחֵק בְּמִלְחָמות

 

4.
שָׁבוּעַ אַחֲרֵי הֵרִיב הַגָּדוֹל
מהבית לא נשאר הרבה
רק גחלת
אָז יָצָאנוּ הַחוּצָה
לִרְאוֹת, הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן
רָקַדְנוּ בְּכַרְמֵי שִׁלֹה עַד אוֹר הַבֹּקֶר
גַּם הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ יָצָא אֶל הַשָּׂדֶה
בּוֹאִי,
בּוֹאִי נִשְׁחַק בְּאוֹהֲבִים.

שירה

מגדל תלמוד בבל

מרדכי אסקין

וַיְהִי
בְּגָלוּתֵנוּ לְ’פֹּה-לָן-יָהּ’, לִירוּשָׁלַיִם דְּלִיטָא,
וַנֹּאמֶר אִישׁ לְרֵעֵהוּ:
הֵן לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא
לֹא בָּאָרֶץ גַּם
הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל בְּד’ אַמּוֹת
הֲלָכָה
תּוֹרָה שֶׁל קֶרֶן זָוִית.

 

 

הֵן שְׁנַיִם אָחֲזוּ בְּצִיּוֹן כְּבָר אַלְפַּיִם –
אֱדוֹם, יִשְׁמָעֵאל.
וְאָנוּ יְהוּדָאֵי טִפְּשָׁאֵי, כָּל דְּאַלִּים אָז גָּבַר עָלֵינוּ,
מִמַּחְשַׁכִּים אֲשֶׁר הוֹשִׁיבָנוּ, נוֹאַשְׁנוּ –
“תְּהֵא מֻנַּחַת עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ”.

 

 

וְנַחְבֹּל זֶה בָּזֶה בַּהֲלָכוֹת
פִּילִים בְּקוֹפֵי מְחָטִים וְהַרְרֵי תּוֹסָפוֹת
עַד אֲשֶׁר גַּם בָּאִזְמֵל שֶׁל בְּרִיסְק
גַּם מִבֵּין הַבְּתָרִים שֶׁל ‘צְוֵּי הַדִּינִים’
כָּבָה תַּלְמוּדָהּ שֶׁל
בָּבֶל.

 

 

אַךְ דַּע לְךָ בְּנִי,
אִם רָעֵב הִנְּךָ לְלֶחֶם וְאִם עֹדְךָ צָמֵא לְמַיִם,
תַּעֲנִיתוֹ שֶׁל רַבִּי זֵירָא הִיא

 

 

עֲבוּר תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

שירה

כנען

מרדכי אסקין

אַתְּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ כָּל הַבִּיצִּ’יוֹת הָאֵלֶּה
מִישֶׁהוּ מַעֲרִיץ אוֹתָן
מַקְשִׁיב הֵן לֹא
נִמְשָׁכוֹת לֹא
רוֹצוֹת
רַק יָדִיד
לִהְיוֹת שָׁם בִּשְׁבִילָן
לָקַחַת אוֹתָן לַבַּר
לְעוֹרֵר קִנְאָתוֹ שֶׁל הָאֶקְס
הָרָעִיל

 

 

וְזֶה לֹא שֶׁלֹּא נִסִּיתִי
אַל תַּגִּידִי שֶׁשָּׁכַחְתְּ אֶת הַנָּאִיבִי
שֶׁחָלַם אַלְפַּיִם שְׁנוֹת
אֵיךְ כִּנַּרְתִּי מֵיתָרַיִךְ
וְדִגַּנְתִּי בָּךְ דְּגַנְ דְּגַנְ
צָחַקְתְּ כָּל כָּךְ מִדִּגְדּוּגַי…
וְעֵינַי
בָּרְקוּ אָז כְּמוֹ שׁוֹמֵר צָעִיר כָּזֶה
מֵרֹב אֹשֶׁר שָׁפַכְתִּי לָךְ מֻקְדָּם
אֲבָל הִמְשַׁכְתִּי לָדוּשׁ

עַד שְׁמִטָּה עַד גְּנִיחָה עַד
גְּאֻלָּה.

 

 

אֲבָל אַתְּ,
אֲדָמָה אֲרוּרָה
כְּמוֹ כֻּלָּן
אַתְּ
צְכָ’ה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָּךְ מֵאָחוֹר
גִ’יהַאד
הִתְמַכַּרְתְּ לְסַם הָאֹנֶס
לְמֵי סוֹטַת אֵירוֹפָּה בּוֹקַעַת אֶת מֵעַיִךְ
לַצְּרָחוֹת מֵאוֹסְלוֹ עַד רַמְאַלְלָה
כְּשֶׁאַתְּ גּוֹהֶרֶת לַבּוּלְדּוֹזֶר שֶׁל אָרִיק
שֶׁיִּדְרֹס אוֹתָךְ עַל אַסְפַלְט רוֹתֵחַ
וְטַעַם חָצָץ שִׁנַּיִךְ
יַא זוֹנַת עוֹפֶרֶת
וָדָם.

 

 

*

לִפְעָמִים אֲנִי תּוֹהֶה אוּלַי
לִכְבֹּשׁ לִבֵּךְ צָרִיךְ אֲנִי
לְהַצְמִיחַ עָרְלָה לִסְתַּעֲרֵב לָשִׁיר לָךְ
דִּיר יָאסִין כְּפַר קָאסֶם
לִטְבֹּחַ סַבְּרָה שָׁתִילָה
כְּשֶׁאַתְּ כּוֹרַעַת וּמִשְׁתַּחֲוָה לְכָל הַמַּכְפֵּלוֹת
לִשְׂרֹף מְכַשֵּׁפַת שָׁלוֹם בַּכִּכָּר
לְעֵין הַמַּצְלֵמוֹת לִצְעֹק

 

סְרָק

סְרָק

סְרָק.

 

אוֹ אוּלַי מָה שֶׁאַתְּ צְרִיכָה בִּכְלָל
זֶה שֶׁאַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת לָךְ עֲקֵדָה
כְּמוֹ גִ’יזֶס וּקְדֵשָׁתוֹ מָרִיָּה –
תִּהְיִי אַתְּ הַדּוֹמִינְטְרִיקְס שֶׁלִּי,
תִּרְצְחִי בִּי תְּמִימוּת
עַל הַצְּלָב
וְאָזוּב לָךְ דָּם
פִּיךְ,
דְּבַשׁ וְחָלָב.

שירה

משפט הדיבה

מרדכי אסקין

וְכָל אֲשֶׁר תִּלְחַשׁ בְּאָזְנֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ

וְגָרֵשׁ מִלִּשְׁכָּתְךָ כָּל דָּתָנִים אֲבִירָנִים

סַרְסוּרֵי בְּכוֹרָה מֻלְעָטִים מִנְּזִיד הַתַּקְצִיב

מִשּׁוּמִים וּבְצָלִים וּדְגַת קֶרֶן מִצְרַיִם הַחֲדָשָׁה

זוֹ הַמְּאַבֶּנֶת לְבָבוֹת מוֹשֶׁכֶת עָרְלוֹת לִכְרוֹת

בְּרִית שֶׁל טֻמְאָה עִם מַמְזֵרִי הָאֻמָּה

מְלַחֲכֵי חַמְגָּשִׁית מְפֻשְׁפָּשֵׁי כְּבִיסָה וְיַתּוּשֵׁי קַדַּחַת הָ’רַק לֹא’.

הַמְּצַחֲקִים סְבִיב נֵרוֹת נִשְׁמָתָם הָאֲבוּדָה

שֶׁיָּדָם בַּכֹּל אַף לֹא הִסְּסָה לִשְׁלֹחַ יָד

לְחַרְצֵף תֹּם יַלְדוּת אַבְנֵרִית יְאִירָהּ.

 

וְאַתָּה אִישׁ יְמִינִי אֲשֶׁר לֹא כָּרַע לֹא הִשְׁתַּחֲוָה

אַל תֵּחַת אֶל תִּירָא כִּי קָרֵב יוֹם קָרֵב יוֹם הַבּוֹחֵר

אֲשֶׁר הוּא לֵיל בַּלָּהוֹת לֵיל תְּפִלּוֹת אֲרֻכּוֹת

יִלְלַת וְלָדִימִיר זְאֵב מְצוּדָה

תְּלַכֵּד מַכַּבִּים לְטַהֵר חֲנֻכִּיַּת בַּלְפוּר מְחֻלָּלָהּ

תֵּל חַי תֵּל חַי הֵם נוֹהֲמִים בִּמְרוּצָה

יְלָדִים תֵּימָנִים אֲבוּדִים לַפִּידִים קִלְּשׁוֹנִים בִּידֵי אַלְמָנוֹת סֵזוֹנִים

מִמַּעֲמַקִּים מִמְּצוּלוֹת הֵן עוֹלוֹת אַלְטָלֵנוֹת טְרוּפוֹת

וְדִגְלָן הַלָּבָן שֶׁהָיָה לְשָׁנִי מִדָּם נִצּוֹלֵי קַפּוֹאִים –

שׁוּב יִהְיֶה לְחַד נֵס תְּקוּמַת הֶהָדָר הָאָדִיב הָאַכְזָר

הַשָּׂשׂ אֵלִי קְרָב אַחֲרוֹן בֵּין כַּחֹל וְלָבָן לְאָדֹם.

 

וּבְאֵיזוֹ רְגִישׁוּת וּנְחִישׁוּת נְכַנְּסֵם אֶל הַגַּיְא בֶּן הִנֹּם

כּוֹבָעִים חֲלִיפוֹת יִשְׁלְפוּ סַכִּינֵי שְׁחִיטָה וּמִלָּה לְהַקִּיזָם,

נַעֲרֵי גְּבָעוֹת גַּזֻּמְבּוֹת קֶלַע דָּוִד לְסוֹקְלָם

וְחַיּוֹת הַיְּעָרוֹת הַמִּתְבּוֹדְדוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ בֶּן פֶיְגֵעַ לַפִּידִים בְּיָדָם

כֻּלָּם מַמְתִּינִים לִשְׁמֹעַ הָאוֹת מִתּוֹתָח הַקָּדוֹשׁ בַּחֲצוֹת —

 

וּלְפֶתַע בִּקְצֵה הַחוֹמָה נִשְׁמַעַת זַעֲקָתוֹ

שֶׁל נְבִיא יִשְׂרָאֵל הַשְּׁנִיָּה מְחַיָּה עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת

פּוֹרֵץ דַּלְתוֹת תְּשׁוּבָה נְעוּלוֹת בִּדְמָעוֹת אַרְבַּע אִמָּהוֹת  –

אַךְ קוֹלוֹ לֹא נִשָּׁמַע רַק נַהֲמוֹת נַהֲמוֹת

נְקָמָה נְקָמָה.

 

וְרַק תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נְעָרוֹת אֻלְפָּנוֹת וְאוֹרוֹת מֵאֹפֶל בְּלִבָּן

עוֹצְמוֹת עֵינֵיהֶן וְשָׁרוֹת בְּנִגּוּן ‘חַם-לִבָּךְ’

“לְמַעַן אַחַי וְרֵעַי”

מַשְׁקוֹת עֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים מְנַגְּנִים הָרוֹעֶה מִבֶּרְדִּיצ’וֹב

לְהַצִּיל עֲדוֹת קֹרַח מִשְּׁאוֹל-

 

וְקוֹל שִׁירָתָם גּוֹבֵר וְהוֹלֵךְ

מַרְעִיד עוֹלָמוֹת כְּמוֹ חוֹמוֹת יְרִיחוֹ

מְכַתֵּת חֲרָבוֹת מַזְמֵרוֹת מֵסִיר אֲבָנִים מִלְּבָבוֹת

 

 

 

 

עַד אֲשֶׁר שִׁבְעִים זְאֵבִים וּכְבָשִׂים גּוֹעִים בִּבְכִיָּה

בְּנֵי רָחֵל וְלֵאָה נוֹפְלִים זֶה עַל צַוְּארֵי זֶה

בְּשִׁירַת הַמַּרְפֵּא הַקְּדוּמָה

מִיָּם סוּף

תֵּל חַי לְאֵל חַי–

 

וְתִזְדַּעְזֵעַ הָאָרֶץ ת”ק פַּרְסָה ת”ק פַּרְסָה

שָׁמַיִם נִפְתָּחִים בִּבְשׂוֹרָה מְתוּקָה:

 

“הִגִּיעַ זְמַן…

יא אַלְלָה אִתְּכֶם,

הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם,

עֲנָוִים”

שירה

הרים שטים לאיטם

אדוה מגל כהן

וְהָאָרֶץ  קְטַנָּה, גְּדוֹלָה מִסַּךְ כָּל פּוֹלִיטִיקֵאָה

לוּחוֹת טֶקְטוֹנִיִּים נָעִים בְּנַחַת גַּם הַבֹּקֶר כְּשֶׁהָרַדְיוֹ

מְדַוֵּחַ עַל עוֹד מַשְׁבֵּר קוֹאָלִיצְיוֹנִי בַּדֶּרֶךְ לְמֶמְשָׁלָה חֲדָשָׁה,

הֶהָרִים שָׁטִים לְאִטָּם, מֵהַשֶּׁבֶר הַסּוּרִי וְעַד הָאַפְרִיקָאִי,

מִדְּרוֹם טוּרְקִיָּה וְעַד טַנְזַנְיָה וְעַד מוֹזַמְבִּיק, וְעַד פְּרִיחַת עַכְנַאי יְהוּדָה

בַּבִּקְעָה וְעַד הָרֶגֶב הַצָּחִיחַ הַסָּדוּק בָּעֲרָבָה.

 

פַּעַם בַּצָּבָא, בְּצֹמֶת מַשְׁאַבֵּי שָׂדֶה בַּנֶּגֶב עָזַבְתִּי אֶת הַמַּאֲהָל

שֶׁל הַחֲטִיבָה וְהִרְחַקְתִּי לִתְלוּלִית הַחֹל הַנּוֹדֵד, לְהַבִּיט אֵיךְ

בָּאֹפֶק הַיּוֹם נָסוֹג. בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת זִהִיתִי תַּחַת מַעֲטֶה יֹשֶׁן מַטְבֵּעַ

שֶׁל עֲשָׂרָה מִיל. אוּלַי הָיָה שֶׁל חַיָּל בְּרִיטִי, אוּלַי אֲפִלּוּ פָּרַשׁ

אוֹסְטְרָלִי. נִרְאָה שֶׁנִּשְׁמַט מִכִּיסוֹ עַל הַגִּבְעָה הַחוֹלִית

כְּשֶׁעָצַר בְּדַרְכּוֹ בַּמִּלְחָמָה.

 

מֵאָז נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה הַהִיא, מֵאָז בָּאוּ אֲחֵרוֹת. מֵאָז

קָמוּ וְנָפְלוּ אֵין סְפֹר מֶמְשָׁלוֹת. הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּלוּלִית הַחֹל

נָסוֹגָה בְּנַחַת מִדְבָּרִי גַּם בְּסוֹפוֹ שֶׁל הָעֶרֶב הַהוּא. גַּם בְּסוֹפוֹ

שֶׁל הָעֶרֶב הַזֶּה.

שירה

דמוקרטיה?

יהורם גלילי

דֵּמוֹקְרַטְיָה? (חלק 1)

 

* שָׁדַיִךְ נָכוֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ

וְאַתְּ עֵירֹם וְעֶרְיָה

עַל מְנוֹרַת הַמִּקְדָּשׁ הַמְּחֻלֶּלֶת

בִּידֵי שָׂרִים גּוֹזְרֵי גְּזֵרוֹת.

 

לֹבֶן הַפֶּרַח, שֶבּוֹ אוֹחֶזֶת יָדֵךְ,

מַחְוִיר לְנֹכַח הַכָּחֹל-לָבָן

שֶׁל הַדֶּגֶל הַשָּׁמוּט מֵעַל

שִׁבְעָה קָנִים דְּהוּיִים.

 

אֶת חָזֵךְ כִּסִּית בְּדֶגֶל הַמַּהְפֵּכָה

נֹכַח מַבָּטִים מְבֻיָּשִׁים שֶׁל

הֲמוֹנֵי אָדָם, הַמְּבַקְּשִׁים

דֵּ מ וֹ קְ רַ טְ יָ ה!

 

* תיאור זה מבוסס על פרק ט”ז, פסוק ז, בספר יחזקאל.

 

 

דמוקרטיה? (חלק 2)

 

* וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדְךָ

וְרָבִיד עַל גְּרוֹנְךָ –

מֵהַבֶּרֶךְ שֶׁל הַשּׁוֹטֵר,

הַחוֹנֶקֶת אֶת נְשִׁימָתְךָ.

 

כְּבוֹדְךָ רָמוּס עַל הַמִּדְרָכָה,

שֶעָלֶיהָ צָעֲדוּ אַלְפֵי בְּנֵי אָדָם.

מֵעָלֶיךָ מַדֵּי זַיִת מַבְרִיקִים

מוּל מְנוֹרַת שִׁבְעַת הַקָּנִים.

 

בַּמַּסֵּכָה הַשְּׁחֹרָה, שֶׁכִּסְּתָה

אֶת פָּנֶיךָ מֵהַנְּגִיף הַמְּאַיֵּם,

זוֹעֲקוֹת אוֹתִיּוֹת אֲדֻמּוֹת-

דֵּ מ וֹ קְ רַ טְ יָ ה!

 

*מילים אלו מבוססות על פרק ט”ז, פסוק יא, בספר יחזקאל.

שירה

D9

מרדכי אסקין

 

1. אריק

 

 

הָיִיתִי בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה אָז
כְּשֶׁרָצְחוּ לִי אֶת הַגִּבּוֹר
מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל מִסּוּאֵץ
שֶׁהֶעֱבִיר הַטַּנְקִיסְטִים שֶׁלָּנוּ לְאֶרֶץ גֹּשֶׁן לִנְקֹם יְלָדִים מֻשְׁלָכִים לַיְּאוֹר.

 

בִּרְגִישׁוּת וּנְחִישׁוּת רָצְחוּ לִי אוֹתוֹ
בְּאִפּוּק שֶׁל כּוֹחַ אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִפְסַקְתִּי לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִתְפּוֹצֵץ
הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁלֹּא יִתְפּוֹצֵץ.

 

וּפַעַם אַחַת חָלַמְתִּי חֲלוֹם עַל
אֶתְרוֹג רָקוּב תָּלוּי
בֵּין מֵי סוּאֵץ לְחוֹלוֹת יַמִּית
גּוּשׁ אֱמוּנָה
וְגוּשׁ קְטִיפַ
ה רַכָּה
מַמְלַכְתִּית כָּזוֹ כְּתֻמָּהּ
וֶהֱיוֹת וְיֵשׁ לִי קֶטַע וִיזוּאָלִי
אָז הַכָּתֹם יָשָׁר רִפְרֵר לִי אֶת
הָאֵשׁ שֶׁל הַתְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי
בַּת אַלְפַּיִם שָׁנָה.

 

סוֹפוֹ שֶׁל חֲלוֹם הִתְעוֹרַרְתִּי בְּבֶהָלָה
מִצְּרָחוֹתָיו שֶׁל טִיטוּס הַמְּפֻיָּחוֹת:

“אַתֶּם הַבָּאִים בִּשְׁעָרַי:
אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד בָּכֶם, לֹא תִּכְבֶּה”.

 

 

 

2. כיסופים

 

 

הָיִיתִי בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה אָז
כְּשֶׁהָיוּ בִּי כִּסּוּפִים
רָאִיתִי עֲרָבוֹת בּוֹכִיּוֹת כְּמוֹ בְּכִפּוּר
כּוֹרְעוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת מְנַשְּׁקוֹת
זֶפֶת קְדֵשָׁה טְרִיָּה מְצֻלֶּקֶת בּוּלְדּוֹזֶר.

 

רָצִיתִי לִטְעֹם אוֹתָהּ גַּם
בִּרְגִישׁוּת
מִיָּד יָרַקְתִּי
בְּטֶרֶם תָּקִיא הָאָרֶץ אוֹתִי אָקִיא אוֹתָהּ מֵעַצְמִי שֶׁהֲרֵי
לִטְעֹם אוֹתָהּ אֶפְשָׁר רַק
בִּנְחִישׁוּת.

 

הָיָה בִּי מִין אֵרוֹס טָהוֹר כָּזֶה
עוֹד לֹא יָדַעְתִּי שֶׁבָּאתִי
מִטִּפָּה סְרוּחָהּ
רַק רָצִיתִי לְהַרְשִׁים אוֹתָן,
שָׁלַפְתִּי אוֹלָר גָּנוּב לְהַנְשִׁים אֶת
גַּלְגַּלֵּי הָאוֹטוֹבּוּס
אַךְ הֵם הָיָה לָהֶם אִפּוּק וְכוֹחַ
לִדְרֹס אֲבָנִים וְלֵב אָדָם אָז נִשְׁבַּר
הַלַּהַב,
נִשְׁבַּר.

 

וְהָיְתָה שָׁם אַחַת שֶׁרָאֲתָה אוֹתִי
מֵהַחַלּוֹן חִיְּכָהּ אֵלַי בְּעֶצֶב
עַד הַיּוֹם אֲנִי לוֹחֵשׁ לָהּ:

 

“הָיִיתִי רַק בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה, אֲהוּבָתִי.
לֹא הָיָה לִי אָז
D9”.

שירה

גולגולתא

מרדכי אסקין

לְאַט לְאַט עוֹד דּוּנָם וְעֵז
תִּהְיוּ לְרֹב דּוֹמֵם
מֵרֹב חֲרָדָה לְזַהֵם סְבִיבָה
צֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵיכֶם יִהְיוּ לְבַטָּלָה
זְרוּקִים בְּפַח מִחְזוּר שֶׁל אֶמְצְעֵי הַמְנִיעָה.

 

וּמוֹעֶצֶת הָעָם הַזְּמַנִּית (עַד יָבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ)
שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַשְּׁנִיָּה תָּקִים וַעֲדַת חֵרוּם לִבְדִיקָה
אֵיךְ לֹא נִשְׁכַּח
אֵיךְ לֹא נִסְלָח:
מַמְזֵרִי אֻמָּה אֲדֻמָּה גּוֹזְלִים סֶרְטִיפִיקָטִים מִיְּדֵי זוֹעֲקֵי ‘שְׂרֵפָה אַחִים’,
עוֹרְכִים צֵיד אַחִים
יוֹרִים בְּנִצּוֹלֵי קַפּוֹאִים עַל סִפּוּן נֶשֶׁק לַיְּהוּדִים
נֶאֱחָזִים בִּדְגָלִים לְבָנִים
סְרָטִים כְּתֻמִּים מֻכְתָּמִים
בְּדַם גֻּלְגָּלוֹת מְנֻפָּצוֹת שֶׁל יַלְדֵי עַמּוֹנָה בַּגְּבָעוֹת
חֲיָלוֹת צְעִירוֹת נִמְכָּרוֹת לְשָׁבֶּ”ס רוֹצְחֵי יְלָדוֹת
לוֹבְשֵׁי הַגְּלִימוֹת הַשְּׁחֹרוֹת
שׁוֹתְקִים הִסְתַּנְּנוּת גּוּפָן שֶׁל נְעָרוֹת וּזְקֵנוֹת
בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל הָעִיר הָעִבְרִית הָרִאשׁוֹנָה
לְחַפּוֹת לְחַפּוֹת לְחַפּוֹת
לְשַׁנֵּן בְּקוֹל אֶלֶף, אַלְפַּיִם,
אַרְבַּעַת אֲלָפִים בֵּינְתַיִם.

 

אֲבָל מָה נַעֲשֶׂה מָה יִהְיֶה עִם זֶה
שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים צַמְרִירִים רַכִּים
כְּמוֹ מַבָּט אַחֲרוֹן שֶׁל הֶבֶל לוֹחֵשׁ לְקַיִן בְּכוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים
“אוֹהֵב אוֹתְךָ אָחִי”
שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁהַלָּז הִשְּׁפְּרִיץ מוֹחוֹ עַל אַדְמַת מְדִינָה.

 

 

 

 

שירה

כותבים אהבה בסכין

יוסף עוזר

יֵשׁ בְּרִית בֵּין שְׁתֵּי הַלְּשׁוֹנוֹת

רַק בִּנְשִׁיקָה לְשׁוֹנוֹת כּוֹרְתוֹת בְּרִית.

וְיֵשׁ בְּרִית כְּרוּתָה לִשְׁנֵי הַתִּינוֹקוֹת.

רַק יִרְאֵי אֱלֹהִים חוֹתְכִים אֶת

אֵבֶר הַהַפְרָשָׁה וְהַהִזְדַּוְּגוּת,

כּוֹתְבִים אַהֲבָה אֲיֻמָּה בְּסַכִּין.

וּוַאלְלָה אֶל עַאוִ’ים!

 

יֵשׁ בְּרִית בֵּין שְׁתֵּי הַלְּשׁוֹנוֹת.

יֵשׁ בְּרִית מִלָּה בַּמִּילָה.

וְלָכֵן הֵם אוּלָי יִתְפַּיְּסוּ

שְׁנֵי הַמְּפַגְּרִים, לְהָבִין,

שֶׁיֵּשׁ בְּרִית בֵּין שְׁתֵּי הַלְּשׁוֹנוֹת

וְהַסַּכִּין שֶׁחוֹתֶכֶת תַּסְכִּין

לִכְרוֹת, כַּמָּה מוּזָרָה הָעִבְרִית:

“לִכְרוֹת בְּרִית שָׁלוֹם”.

וּוַאלְלָה אֶל עַאוִ’ים!

 

מַאי וּמַיִם. סוּאָל וּשְׁאֵלָה.

דָּם וְדָם. אַלְבּ וְלֵב.

שֵׁם וְאְשְֹם. מוֹת וּמָוֶת

חַארְבּ וְחֶרֶב. סַלַאם וְשָׁלוֹם

הַמּוֹהֵל מַגִּיעַ. הַבְּכִי יָדוּעַ מֵרֹאשׁ:

הָעָרְלָה. חָיָה וְחַיִּים.

כּוֹתְבִים אַהֲבָה בְּסַכִּין.

וּוַאלְלָה אֶל עַאוִ’ים!

 

18/07/22

אסופת אורי זוהר

אור אשר זהר

יפעת ישראל

אוֹר אֲשֶׁר זָהַר
בַּחֲשֵׁכָה
בֵּין יָם הַמֶּלַח לְתֵל אָבִיב
בֵּין תֵּל אָבִיב לִירוּשָׁלַיִם
בֵּין יְרוּשָׁלַיִם לַכִּנֶּרֶת
בֵּין כִּנֶּרֶת לִמְטוּלָה
שָׁם הַלֵּב
נוֹזֵל מִן הַחֶרְמוֹן
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת
וּבְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ
מְבַקֵּשׁ לְמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ
מֵעֵבֶר לְנָכוֹן אוֹ לֹא נָכוֹן
מֵעֵבֶר לְכָךְ אוֹ אַחֶרֶת
מֵעַל לְכָל הַסְּפֵקוֹת שֶׁבָּאִים לְלֹא הֶרֶף
לְיַשֵּׁב דַּעְתֵּנוּ הַנִּצַּחַת
בְּאוֹרוֹ שֶׁל הָאוֹר הָעוֹלֶה, שְׁנֵינוּ יַחַד
בַּנֵּץ הַזֶּה,
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה קָם
לִבֵּנוּ מִשֶּׁכְּבָר הִתְעוֹרֵר

 

לְשַׂחֵק בִּבְאֵר שֶׁבַע
וְגַם בְּתֵל אָבִיב
חִטָּה זְהוּבָה בֵּין כֹּל הַיָּרֹק הַזֶּה
מְגַעְגַּעַת תָּדִיר
לַכִּסֵּא הַנּוֹחַ הַזֶּה
לְחַיֵּךְ נִשְׁמָתִי אֵלֶיךָ
וְכָל הָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת הַזּוּ
עַל מִזְבֵּחַ קִנֵּאתִי
מְרַקֶּדֶת
שְׁאַף אַחַת לֹא תִּקְרַב אֵלֶיךָ מִלְּבַדִּי
בִּנְשִׁימוֹת סְדוּקוֹת
בֵּין פֶּצַע לְפֶצַע
אַתָּה מַגְלִיד לְמוּלִי
וַאֲנִי שֶׁבְּרֵיחַ יָדַעְתִּי אוֹתְךָ
דַּלְתְּךָ אַל תִּסְגֹּר
שְׁחַרְחֹרֶת
עֵינַיִם יוֹקְדוֹת
שְׂפָתַי מְמַלְמְלוֹת רָזִין דְּרָזִים
לָשׁוּב אֵלֶיךָ
הִנֵּה
אָנוּ אֶל הַנֶּצַח מוּרָמִים

 

אוֹרִי שָׁב וּמִתְמַעֵט
בְּחָזֳרָתִי אֶל דּוּכָן הַנֶּאֱשָׁמִים
אֵין בַּדִּין הַזֶּה כָּל אֱמֶת
הַסְתָּרָה עַל הַסְתָּרָה
בַּחֹשֶׁךְ הַזֶּה
יֶשְׁנָם שְׂבֵעֵי פָּנִים
תּוֹרָה אַחַת וִיחִידָה
מָה לִי בַּשֶּׁקֶר הַזֶּה לְדַמֵּם
חֶזְיוֹן תַּעְתּוּעִים
מֻנְחַת כָּאן עַל קְדֵרַת אַהֲבָתְךָ הַמְּרַצֶּדֶת
בֵּין קַרְנֵי הֶחָמָה לְקַרְנֵי הַלְּבָנָה הַמְּשׁוֹבֶבֶת
לִבִּי תָּמִיד הָיָה פֹּה
מִשְׁתַּנֶּה לְקֶצֶב פְּעִימוֹתֶיךָ
מָתַי תַּחְזִיר לִי פָּנִים
מִבְּלִי לָלֶכֶת אָחוֹר
שָׁם יָבַשׁ הָעֵשֶׂב
שָׁם נִמּוֹל צֹאנִי
עֵת תָּשׁוּב תְרַחֲמֵנוֹ
מִתְרוֹנֵן הוּא בְּרַחְמִי

אסופת אורי זוהר

ישחקו הנערים

שושנה קרבסי

״הָבָה יְשַׂחֲקוּ הַנְּעָרִים לְפָנֵינוּ!״

נַעֲרֵי הַדּוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ כָּאן

יַלְדֵי הַשֵּׁמוֹת הַיָּפִים:

“אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי

זַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר”,

שֵׁמוֹת לְלֹא עָבַר זוּלַת קַלּוּת רַגְלַיִם

מִגָּלוּת וּמִכֹּבֶד שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,

טוֹפְפֵי חוֹלוֹת זָהָב

וּשְׁבִילֵי קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים.

 

הָבָה יְשַׂחֲקוּ הַנְּעָרִים לְפָנֵינוּ

בִּמְשׁוּבָתָם הַחִנָּנִית,

כָּאן יִצְבְּטוּ תַּחַת, שָׁם יִצְבְּטוּ פִּטְמָה

יָצִיצוּ יַשְׁפְּרִיצוּ, יַשְׁרִיצוּ

תַּחַת לְמִזְבְּחוֹת בְּחוֹפֵי הַזָּהָב

וּבַכִּכָּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּעִיר הָעֲתִידִים הַלְּבָנָה,

בָּהּ הַדָּת הַיְּחִידָה הִיא דַּת הַחִלּוּן

צָחָה כְּטַלִּית וְחַפָּה מֵאֱלֹהִים.

 

“וְחָלְלוּ, וְחוֹלְלוּ לְפָנֵינוּ

וְשָׁחֲקוּ יְלָדִים יְפֵי בְּלוֹרִית שֶׁלָּנוּ “,

שֶׁתִּהְיוּ אֲחֵרִים עַל פָּנֵינוּ.

 

דּוֹר דּוֹר וִילָדָיו הַמְּחוֹלְלִים

וְעַתָּה יַלְדְּכֶם שֶׁלָּכֶם מְחוֹלְלִים לִפְנֵיכֶם וּלְפָנֵינוּ

וְהֵם עוֹד הִרְחִיקוּ נְדֹד

סוֹגְדֵי אֱלִילֵי “הָאֲנִי”

שׁוֹכְחִים גַּם אֶת שֶׁאֵין לִשְׁכֹּחַ

וּמַתִּירִים אֶת כָּל שֶׁאָסוּר.

 

מָה נוֹרָא הַמְּחִיר שֶׁל “הֲשָׂחֲקוּ” הַזֶּה

עֵת נָסִיט מַבָּטֵנוּ הַנִּדְהָם מִמְּחוֹלָם הָאֶקְסְטָטִי,

בּוֹ הֵם מְלַטְּפִים וּמְלַקְּקִים אֶת גּוּפָם

בְּאַהֲבָה עַצְמִית אֵין סוֹפִית.

 

שְׁבִילֵי הָאֹרֶן וּקְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים

אָבְדוּ זֶה מִכְּבָר

הָיוּ לְבָּרִים הַמְּקַדְּשִׁים תַּרְבּוּת סַמֵּי אֹנֶס,

מִצְווֹת סִיּוּם הַלַּיְלָה בְּאֵיבְרֵי אִשָּׁה,

שְׁוֵָקֵי בַּשַׂר בְּרֹאשׁ חוּצוֹת,

אֵבָרִים גְּלוּיִים תְּלוּיִים עַל מְנוֹרָה וְדֶגֶל

וּכְבָר מְאֻחָר לָנוּ לִשְׁלוֹת אֶת בָּנֵינוּ וּבְנֵי בָּנֵינוּ

מֵהַמָּחוֹל אֲשֶׁר צִוִּינוּ.

 

אָבוֹת הֶאֱכִילוּ בְּנֵיהֶם בֹּסֶר

וְהֵם בּוֹכִים מַכִּים כָּעֵת עַל חָזָם שֶׁקָּהָה:

“שׁוּבוֹ בָּנִים… יֵשׁ אֱלֹהִים יֵשׁ אֱלֹהִים!”

 

אֲבָל יְלָדֵינוּ, וְיַלְדֵיהֶם מְבוּלְקֵי הָרַגְלַיִם

עוֹשִׂים רַק אֶת מָה שֶׁהִטַּפְנוּ:

מְחוֹלְלִים וְעָפִים

וְלֹא מִפְּאַת שֶׁצִּמְּחוּ לְעַצְמָם כְּנָפַיִם

אֶלָּא כִּי לֹא נִמְצְאָה לָהֶם

רִצְפָּה אֵיתָנָה תַּחַת רַגְלֵיהֶם.

 

עָפִים וּמְחוֹלְלִים

מְחַלְּלִים וְנִדָּפִים.

אסופת אורי זוהר

וַאֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי נֶצַח

חנה נקי
יַעֲשׂוּ-עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לְמַסֵּכָה. וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר, אֹכֵל עֵשֶׂב. (תהלים, קו)

 

אֲנִי יוֹדַעַת
יְמֵי הַזָּהָב הָאֵלֶּה הֵם פָּשׁוּט גַּעְגּוּעַ.
מְיַשֶּׁרֶת אֱמֶת שֶׁעִגַּלְתֶּם
מִכָּל תַּכְשִׁיטַי שֶׁעָנְדוּ עָלַי הַשָּׁנִים.
אֵיךְ קִשְּׁטוּ אוֹתִי בַּשֶּׁקֶר
וְלִמְּדוּ אוֹתִי לְהִתְפַּלֵּל עַל שֶׁיֹּאבַד
וּבְיֻמְרָה מְחֻפֶּשֶׂת עֲנָוָה הִכְרִיזוּ –
רַק נָבִיא מִתְגַּעְגֵּע.

 

אֶת שֶׁלָּךְ הַצְנִיעִי בְּקוּפְסוֹת.

 

לָמַדְתִּי לִשְׁתוֹק.
גְּלִימוֹת כְּהֻנָּה הָיוּ לִי יְמֵי הַזָּהָב
לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶן בְּעֵת הַהַקְרָבָה.
הֲלֹא אֶת זִבְחֵיכֶם שָׁאַלְתִּי לְהָבִיא, וִיכֻפַּר
אַךְ מְמָאֲנִים הֱיִתֶם לְהַרְכִּין הָרֹאשׁ
– וַאֲנִי אֶת דָּמְכֶם הָזִיתִי.
מְבַקֶּשֶׁת בִּשְׁתִיקָה – רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
שֶׁיַּגִּיע כִּפּוּר
שֶׁיִּצָּבְעוּ הַיָּמִים בְּלָבָן.
שֶׁאוּכַל לְהִתְפַּשֵּׁט מִכָּל קְלִפּוֹתֵיהֶם
לְהִכָּנֵס לִפְנָי וְלִפְנִים בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֵין קוֹל
יֵשׁ רַק עוֹנֵה
לְאַחוֹת בְּדִמְעוֹתַי אֶת הַלּוּחוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ
כְּשֶׁהֶאֱמַנּוּ – הָאֱמֶת צְרִיכָה לְבוּשׁ.

 

לָבוּשׁ.
בַּת, מֶלֶךְ פְּנִימָה! לִמַּדְתָּנִי.
וְהֵם שֶׁלַּעֲגוּ, הִתְחַנְּנוּ שֶׁאָנִיחַ לַשְּׁכִינָה
לְהִמָּשֵּׁךְ אֶל הַכֵּלִים שֶׁאֵינִי.
שֶׁאֵין עַל רֹאשִׁי כֶּתֶר מַלְכוּת
שֶׁאֵין בְּתוֹכִי יָ-הּ.
אֵיךְ בְּנִיתֶּם מִקְדָּשִׁים וּשְׁכַחְתֶּם הַקֹּדֶשׁ
מַטְמִינִים רָאשֵׁיכֶם בַּחוֹל
וְלִמַּדְתֶּם אֶת הַכֹּל לְהִתְאַיֵּן וּלְחַפֵּשׂ חֻמְרוֹת חֻמְרוֹת
שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַרְכֶם בְּיֶדְכֶם.
וַאֲנִי רַק בִּקַּשְׁתִּי נֶצַח
וְקִבַּלְתִּי שְׁקָרִים עַל מַגָּשׁ שֶׁל זָהָב.

 

אֵינִי נְבִיאָה, אַךְ הִנְנִי יוֹדַעַת
יְמֵי הַזָּהָב הָאֵלֶּה הֵם פָּשׁוּט גַּעְגּוּעַ
לְתוֹרָה לֶאֱלוֹקִים לְאֵשׁ
לְאַהֲבָה תְּפֵלָה בְּחֶסֶד.
אַתֶּם – מְקֻשָּׁטִים לַשָּׁוְא
לִבְּכֶם לְמוּד פְּחָדִים לֶאֱהוֹב
לְמוּד פְּחָדִים לְהַרְגִּישׁ
מִתְיָרֵא מִן נְקוּדָה פְּנִימִית זוֹהֶרֶת שֶׁל קְדֻשָּׁה.
הֲרֵי אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בַּיֹּפִי.
וַאֲנִי עַל צַוָּארִי מַחֲרֹזֶת דְּמָעוֹת שֶׁבָּכִיתִי
תְּפִלּוֹת שֶׁלָּמַדְתִּי לִקְשֹׁר לַצַּדִּיק
עֲנָוָה מְטֻבֶּלֶת בְּשִׂמְחַת אֱמוּנָה
מְיַשֶּׁרֶת אֱמֶת שֶׁעִגַּלְתֶּם

בְּגַעְגּוּעַ בּוֹעֵר

 

לַשְּׁכִינָה.

 

אסופת אורי זוהר

חנה נקי
לָאו כָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ,
אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ עוֹלָה אֶל הַמֶּלֶךְ
וְלֹא נִשְׁאָר אָז עִם הַגּוּף, רַק רְשִׁימָה אַחַת,
שֶׁהִיא מִדַּת הַחַיִּים שֶׁל הַלֵּב.
(זוהר, לך לך, פג.)

 

*

 

אֲנִי עוֹרֶכֶת רְשִׁימוֹת אֲרֻכּוֹת

בְּלִבִּי

כָּל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ עָלַי בַּחֹשֶׁךְ

כָּל הָרְגָעִים הָרְחוֹקִים

מִן הַמֶּלֶךְ.

כַּמָּה בִּקַּשְׁתִּי אָז לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו

וְלֹא יָדַעְתִּי: רַק בַּלַּיְלָה. רַק בַּלַּיְלָה

אֶפְשָׁר לָלֶכֶת אֵלָיו.

 

אֶפְשָׁר

לֹא נִשְׁאַרְתִּי עִם הַגּוּף מֵעוֹלָם

הָרוּחַ. הַטֶּבַע.

לֹא הֶאֱמַנְתִּי לַלֵּב שֶׁיִּשָּׂא אוֹתִי

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל שֶׁבַע

נִמְלַטְתִּי לְמַעְלָה הַרְחֵק

מִשְּׁאֵרִית הַחַיִּים.

וְלֹא יָדַעְתִּי: לְכָל דָּבָר מִדָּה.

 

(גַּם קֵץ לַחֹשֶׁךְ בָּא.

גַּם נַפְשִׁי בַּנְּבִיאִים

גַּם אֲנִי בֵּין הַחַיִּים

וְלֹא אֵדַע).

אסופת אורי זוהר

שאלות שרציתי לשאול את ר’ אורי ולא הספקתי

עדן אביטבול
“רציתי לשאול, מה היחס של הרב, לרב, קודם שהיה רב?” (אביתר בנאי בשאלה לרבי אורי זוהר מתוך סרטון יוטיוב)

אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?
אֵיךְ זֶה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לִהְיוֹת?

 

הָרַב זוֹכֵר אֶת הַקָּאט?
הָרַב בֶּאֱמֶת זוֹכֵר אֶת הָרֶגַע שֶׁל הַקָּאט?
(הֶרֶב יַעֲנֶה לִי בְּתוֹר בַּמַּאי לֹא בְּתוֹר רַב)

 

(שְׁאֵלָה רֵטוֹרִית:)
הָרַב מִתְגַּעְגֵּעַ?
הָרַב בֶּאֱמֶת לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ?
לְמָה הָרַב כֵּן מִתְגַּעְגֵּעַ?
לְמָה הָרַב הֲכִי מִתְגַּעְגֵּעַ?

 

עֲדַיִן יֵשׁ לָרַב יֵצֶר הָרַע?
יֵשׁ לָרַב עֲדַיִן יֵצֶר הָרַע בֶּאֱמֶת?
אֵיזֶה סוּג שֶׁל יַחֲסִים יֵשׁ לָרַב עִם הקב”ה?
יִרְאָה? אַהֲבָה? יִרְאָה וְאַהֲבָה? אַהֲבָה וְיִרְאָה?
(הָרַב לֹא חַיָּב לַעֲנוֹת)

 

מָה הַשִּׁיר שֶׁהָרַב הֲכִי אַהַב?
מָה הַשִּׁיר שֶׁהָרַב הֲכִי אוֹהֵב?
אֵיזֶה סֶרֶט הָרַב הֲכִי אַהַב?
אֵיזֶה סֶרֶט הָרַב מַמְלִיץ לִרְאוֹת?
(שׁוֹאֵל בִּרְצִינוּת)

 

הָרַב אוֹהֵב לִלְמֹד תּוֹרָה, נָכוֹן?
הָרַב בֶּאֱמֶת אוֹהֵב לִלְמֹד תּוֹרָה, נָכוֹן?

 

זוּ לֹא מְתִיחָה הָרַב, נָכוֹן?
זוּ בֶּאֱמֶת לֹא מְתִיחָה?

 

הָרַב רוֹצֶה תֵּה?

אסופת אורי זוהר

הרמז

דוד לידר

סִפַּרְתִּי פַּעַם לְרַב מְקוֹמִי עַל כָּךְ וְעַל כָּךְ,

מְעַט חִיֵּךְ, הֵנִיף יָדוֹ בְּבִטּוּל וְאָמַר: כֻּלָּנוּ בַּדֶּרֶךְ, דָּוִיד, גַּם אֲנִי.

 

נִזְכָּר בְּרַב חָשׁוּב אַחֵר מֵעֲבָרִי.

לוּ הָיָה אוֹמֵר לִי מִשְׁפָּט פָּשׁוּט זֶה

וְאוּלַי אָמַר וְלֹא הִשְׁגַּחְתִּי בַּדָּבָר.

נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ קִבֵּל אוֹתִי בְּבֵיתוֹ בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת,

הֵבִיא לִי שְׁקֵדִים מִטְּבֶרְיָה, “סְגֻלָּה גְּדוֹלָה, דָּוִיד”,

אֵיךְ כְּשֶׁאָמַרְתִּי דְּבָרִים בִּסְעוּדַת פּוּרִים –

נֶעֱמַד לְפֶתַע וְהִשְׁלִיךְ אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן לַקִּיר

וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי הָרֶמֶז.

 

אֵיךְ רָקַדְנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה בִּרְחוֹב רָשִׁ”י בִּירוּשָׁלַיִם וּלְפֶתַע נֶעֶצְרָה מַשָּׂאִית

וְנַהָג בַּעַל חָזוּת עֲרָבִית נִשֵּׁק אֶת הַסֵּפֶר, וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי הָרֶמֶז.

 

נִזְכָּר שֶׁיָּשַׁבְתִּי עִם הָרַב בְּמִטְבַּח בֵּיתוֹ

וְהֵכִין לִי קָפֶה וּלְעַצְמוֹ אִינְגְלִישׁ טִי.

סִפֵּר לִי בְּחִיּוּךְ שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ עָבַד כְּבַּרְמֶן בְּפָּרִיז

וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי הָרֶמֶז

 

וְאִלּוּ רַק הָיִיתִי מֵבִין –

כַּמָּה רַב הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינַי.

אסופת אורי זוהר

אבני הנגף

דוד לידר

רֶגַע רוֹדֵף רֶגַע בַּשַּׁלְוָה הַלֵּאָה – מִלִּים, רְמָזִים

וְנִזְכָּר בֶּחָסִיד שֶׁעָמַד בְּפֶתַח הַדֶּלֶת:

“אָמְרוּ לִי לְהָבִיא לְךָ נֻסַּח הַתְּפִלָּה הַזֶּה, הָרַב עוֹבַדְיָה הָיָה קוֹרֵא בּוֹ יוֹם בְּיוֹמוֹ”.

בְּסָלוֹן בֵּיתוֹ קִבֵּל הֶסְבֵּר עַל הַתְּפִלָּה, אָמַר שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִקְרֹא,

מְעַט נָבוֹךְ.

 

קָרָא פַּעַם עַל הַתְּפִלּוֹת הַמִּצְטָרְפוֹת לְנָּהָר וְעַל אַבְנֵי הַנֶּגֶף,

חָשַׁב עַל דּוֹדָתוֹ שֶׁלָּמְדָה בַּקּוֹנְסֶרְבָטוֹרְיוּם וְלֹא דִּבְּרָה עִם אִמּוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה,

שׁוּב וָשׁוּב הִתְעַלְּמָה מֵאֲחוֹתָהּ בָּרְחוֹב,

חָשַׁב, אִלּוּ רַק פַּעַם אַחַת לִפְנֵי מוֹתָהּ מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכָהּ יִתְרַכֵּךְ – כַּמָּה נְגִינָה תִּהְיֶה בְּכָךְ,

וַדַּאי כְּמוֹ אֶלֶף שַׁאֲגוֹת תְּפִלָּה שֶׁלּוֹ בְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה שֶׁל הָרַב עוֹבַדְיָה.

אסופת אורי זוהר

אני יפה

יוסי סוויד

וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו?

וַיֹּאמֶר אָנִי. יָפֶה בְּכָל־יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד

מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ

וַיֹּאמֶר לוֹ מִי־אָתָּה?

וַיֹּאמֶר יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן, בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו

וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי?

וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד־מְאֹד וַיֹּאמֶר יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצֵל וּגְבַהּ קוֹמָה

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל־הָאָרֶץ, בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי כִּי קָדוֹשׁ אָנִי

וַיֹּאמֶר ה’ קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא.

וַיִּגַּשׁ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ

וַיֹּאמֶר אֵלָיו עַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ

וְשַׁבְתָּ עַד־ה’ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ

אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ וְשָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרֶיךָ

וְשָׂמַח לִבָּם כְּמוֹ־יָיִן וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ, יָגֵל לִבָּם בַּה’

וַיִּשְׁמַע אֶת־הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו וַיִּיטַב בְּעֵינָיו

וַיְקַנְאֻהוּ כָּל־עֲצֵי־עֵדֶן אֲשֶׁר בְּגַן הָאֱלֹהִים, זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי

וַיִּשָּׁקֵהוּ

הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי

הִנְּךָ יָפֶה

אַף נָעִים

אסופת ל"ג בעומר

לדת־אש

איתן ש. דקל
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ אוֹיְבָיו נוֹפְלִים תַּחְתָּיו
שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשַׂמְתִּי מָקוֹם”.
ברכות ז, ב.

 

אֵיתָן, אֵשׁ, יוֹם־הֻלֶּדֶת. אֵיתָן

יוֹם־הֻלֶּדֶת־אֵשׁ, אֵיתָן, אֵיתָן, הֻלֶּדֶת־אֵשׁ

הַיּוֹם, הֻלַּדְתְּךָ, אֵיתָן הָאֵשׁ, אֵיתָן הַיּוֹם

יָבוֹא עַל הַלַּיִל הַזֶּה, נוֹפֵי גָּלִיל וַחֲשֵׁכָה

וּבְחַלּוֹנוֹת הָאוֹטוֹבּוּס הִשְׁתַּקְּפוּתְךָ וּתְמַלְמֵל

רְפָא־אֵל

רְפָא־אֵל

רְפָא.

 

אֵיתָן, עַל הָהָר אֵשׁ, וּבַחֲצַר הַבַּיִת אֵשׁ,

וְאַתָּה בַּדְּרָכִים. לֹא תַּגִּיעַ לְמֵירוֹן הַיּוֹם, לֹא תַּגִּיעַ לְבֵיתְךָ

וְאוֹטוֹבּוּס, וּמְקוֹמְךָ, נָע וּמִתְנַדְנֵד בַּעֲלִיּוֹת,

מֻקָּף אוֹיְבִים בַּזְּגוּגִיּוֹת. וְתָזוּעַ וְיָזוּעוּ הֵם

וְתִתְפַּלֵּל

וְתִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם.

 

כְּבִישׁ וּפָנָסָיו, מֵירוֹן וּבַיִת

אֳפָקָיו שֶׁל פַּס צָהֹב

רָצוֹא וָשׁוֹב.

אֵיתָן שִׁמְעוֹן

אַתָּה, וּשְׁתִיקָה שֶׁל תַּחֲנוּן רָטֹב,

מַזָּל טוֹב.

אסופת ל"ג בעומר

על הגורל היהודי, מפגש הדורות

בלפור חקק

הִזְמַנְתִּי אוֹתָם לְמִפְגַּשׁ הַדּוֹרוֹת

שֶׁיַּעֲשׂוּ אִתִּי חֶשְׁבּוֹן עַל הַגּוֹרָל הַיְּהוּדִי

וְעַל הַדָּם וְעַל שְׁתִיקַת מַלְאֲכַיָּא.

וְהֵם בָּאוּ.

וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת

וְיִסְבּוּן מִן דָּמָא וְיִתְּנוּן עַל תְּרִין סִפַּיָּא.

 

הֵם קָרְאוּ עִמִּי בְּסֵפֶר הַקּוֹרוֹת

עַל הָאֵשׁ שֶׁאָכְלָה  אֶת הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים

דַּף אַחַר דַּף

וַאֲנִי יוֹשֵׁב וְרוֹשֵׁם מִפִּיהֶם

כּוֹתֵב בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף.

סַבָּא רַבָּא צִיּוֹן נִמְצָא אִתָּם

כְּאַחַד הַמְּאוֹרוֹת.

לְנֶגְדָּם כּוֹתֵב אֲנִי שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת

תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי

תִּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי

כָּל יְמֵי הַדּוֹרוֹת וְסִפְרֵי הַקּוֹרוֹת

לֹא וִתַּרְתִּי עַל אַרְגְּמַן הַדָּמִים

בִּגְוִילֵי הָאֵשׁ וְהָעָם

לֹא וִתַּרְתִּי עַל הַשָּׁנִי, הַצֶּמֶר הָאָדֹם

מִדָּם.

 

עָמְדוּ שָׁם בְּמִפְגַּשׁ הַדּוֹרוֹת

גַּם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה אַהֲרֹן

יוֹסֵף דָּוִד וּשְׁלֹמֹה.

וְאָמְרוּ לִי דְּבָרָם אִישׁ אִישׁ לְפִי זְמַנּוֹ

לְפִי שְׁעָתוֹ, לְפִי יוֹמוֹ.

אָמְרָה מַקְהֵלַת הָאָבוֹת כְּמוֹ עוֹמֶדֶת

עַל בָּמָה גְּדוֹלָה שֶׁל דִּבְרֵי הַיָּמִים:

בִּקְרֹבַי אֶתְקַדֵּשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד

בְּקָרִיבָי אֶתְקַדַּשׁ  וְעַל אַפֵּי כָּל עַמָּא אֶתְיַקָּר.

רָעֲדוּ כָּל הַדּוֹרוֹת וְרָעַדְתִּי אֲנִי

וְנָגְעוּ דָּמִים בְּדָמִים.

 

דְּמָמָה הָיְתָה בְּכָל הַהֲוָיָה

וְשָׁתְקוּ מַלְאֲכַיָּא.

דְּמָמָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ

כְּאֵב וּבֶכִי וַחֲרוֹן.

וַיִּדֹּם אַהֲרֹן.

 

דְּמָמָה הָיְתָה בְּכָל הַהֲוָיָה

וְנָדַם גַּם סַבָּא צִיּוֹן.

אסופת ל"ג בעומר

להתאבל על מות ילד בשעטת המון בהר מירון

ערן צלגוב

מֵעוֹלָם וְעַד עַתָּה,

פֶּרַח אֵשׁ, רִמּוֹן עָשָׁן

הוֹרוּת וְאֵימַת הָאֱלֹהַּ,

מֵהַדְלָקַת הַמְּדוּרוֹת עַד אוֹרִאשׁוֹן

וְהַזְּמַן הַמִּזְדַּחֵל

שֶׁנִּכְרַך סְבִיב רֶגֶל הַגּוֹרָל

 

וְעָלֵינוּ עוֹד לְהִתְבּוֹנֵן שֵׁנִית

בַּדְּמָעוֹת הַמִּתְעַגְּלוֹת

וּבַאֲתָר תְּפִלַּת מַאֲמִינִים

הַאִם זֶה זְמַן לִקְרֹא קַדִּישׁ

אוֹ לְהִתְהַלֵּךְ בְּשֶׁקֶט

כְּאַחֲרוֹן הָעִבְרִיִּים

 

 

עַל מוֹת הַיֶּלֶד בְּשַׁעֲטַת קָהָל הָמוֹן

לֹא אֶזְעַק

לֹא אֶקְרַע קְרִיעָה

אֶת הַנְּשִׁימָה הָאַחֲרוֹנָה רַק אֵל יִשְׁמַע

וְעוֹד קִינָה

עַל תֹּם וּנְעוּרִים.

 

עָמֹק בֵּין הַמֵּתִים שׁוֹכֵב בֵּן יְהוּדִים

בֵּין חֲבֵרִים שֶׁטֶּרֶם

לְלֹא טַבַּעַת הַשָּׁנִים וְרַק אֲפֵלָה עָלָיו דּוֹרֶסֶת

בְּסוֹד שְׁחִיתוּת וְתַאֲוַת שִׁלְטוֹן

שֶׁל אִישׁ צָמֵא שֶׁמִּי יִתֵּן לֹא יִשְׁכַּח וְלָנֶצַח רַק יִזְכֹּר:
אַחֲרֵי הַמָּוֶת הָרִאשׁוֹן, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

 

 

 

                                                                        האסון במירון, אפריל 2021, בעקבות דילן תומס
                            A Refusal to Mourn the Death, by Fire, of a Child in London
אסופת ל"ג בעומר

ללא כותרת

דוד צחי

לְכָל הֶעָבָר הַיָּפָה שֶׁלִּי רֵיחַ כָּתֹם

לַמִּשְׂחָקִים שֶׁאָהַבְתִּי

לְקוֹרוֹת הַמִּטָּה שֶׁיָּשַׁנְתִּי בָּהּ יֶלֶד

לַמְּכוֹנִית הַיְּשָׁנָה שֶׁלָּנוּ

שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתָהּ אַהֲבַת אֱמֶת

שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּמַזְגָן

לְמַחְבָּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹנוֹת

רֵיחַ דַּפִּים בְּתוּלִים-

כָּתֹם. רֵיחַ הַשְּׁקִיעָה

פִלִיקׇס טוֹבֵעַ בְּקֶטְשׁוֹפּ

מִשְׁקָפֶיהָ שֶׁל סָבְתָא

הַבֹּשֶׂם שֶׁל סָבָא

הַשִּׁירִים הַמִּתְנַגְּנִים

בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת

רֵיחַ שֶׁמֶן הַזַּיִת שֶׁלָּךְ כִּי

עוֹר הַפָּנִים שֶׁל שְׁעוֹת הָעַרְבָּיִם

וְתַפּוּחֵי הָאֲדָמָה בָּעוֹף הַצָּלוּי

נִגְנָבִים בְּצֶבַע כָּתֹם בּוֹעֲרִים

מְדוּרוֹת לָג בָּעֹמֶר וּנְסִיעוֹת אֲרֻכּוֹת

חֲזָרָה מֵהַצָּפוֹן אוֹ בַּזְּרִיחָה

כְּתֻמִּים אוֹתָם הַיָּמִים

וּכְתֻמָּהּ אוֹתָהּ הַתְּמִימוּת.

 

אסופת ל"ג בעומר

קטע מתוך “פלמחים”

דלילה מסל גורדון
בערב ל”ג בעומר, כשטיילתי עם בייבי, חציתי את הכביש אל עבר בריכת הנוי שבכיכר, ועמדתי על המדרכה הצרה המקיפה את הבריכה עם דגי הזהב ופרח הלוטוס והצמחיה הירוקה, ולא בחציה השני של הכיכר, שבו סבך ירוק מכסה את הקרקע – שם לא עמדתי מפחד מנחשים.
הדג המת המתין על שפת הבריכה. בייבי ניסתה להסתיר אותו בכפותיה, כשומרת דבר מאכל, אבל לא הצליחה. והדג נותר מת על שפת הבריכה. שקערורית העין הריקה שלו בלטה לנגד עיני, במרכז הכיכר –
דג מת
בלי עין
עם חלל קעור כפופיק
על המעקה החלקלק.
שקערורית העין הריקה היתה בגודל של תפוז סיני.
לכן ציירתי למחרת את המפלץ מיץ’ – עם הנמשים הכתומים התלת-ממדיים, שנראים כמתפוזים סיניים – שיש לו עץ מלווה – עץ קטן של תפוזים סיניים שמלווה אותו לכל מקום – כמו הורה מלווה, להבדיל, שהוא משהו מאוד ישראלי – ומספק לו את הנמשים – למרות שמיץ’ הוא אמריקני.
***
הדג המת המתין על שפת הבריכה.
ומאוחר באותו הלילה התרחש האסון בהר מירון.
אלי אמר לי: “אני מאוד אהבתי את אבא שלי”.
ואחרי זמן מה, כשטיילנו בתל אביב, אמרתי לו: “ההורים שלך הם שני הרים”.
הצלע החסרה של אבא של אלי מתינוקות, בעקבות ניתוח שנאלץ לעבור – הבור שנפער בגב שלו מאז. (הוא שאל אותי אם ראיתי פעם את אבא שלו בלי חולצה. ואני חושבת שזה מוזר כי לאלי יש שקע במרכז בית החזה, ממש כחור).
אסופת ל"ג בעומר

ברבי שמעון אספתי

חנה נקי

 

בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָסַפְתִּי
אֶת כָּל הַלֵּילוֹת הַשְּׁחֹרִים שֶׁהָיוּ לִי.
עַל סַפְסָל אֶחָד מֵאֶבֶן
פָּרַשְׂתִּי אֶת כֻּלָּם.
אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת, הַגַּעְגּוּעִים וְהַשְּׁתִיקוֹת.
אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁלֹּא הִתְפַּלַּלְתִּי.
אֶת הָעֵינַיִם הָעֲצוּמוֹת שֶׁלִּי שֶׁהָיוּ פָּשׁוּט עֲיֵפוֹת עֲיֵפוֹת.
עָצַמְתִּי הַכֹּל עַל סַפְסַל הָאֶבֶן.

 

*

בְּמַעֲלֵה הָהָר נְחִירַת הָאוֹטוֹבּוּס נִשְׁמְעָה הֵיטֵב.
וַאֲנִי כְּמוֹ יוֹנָה נִפְלַטְתִּי מִמֵּעָיו אֶל הָאַסְפַלְט הַשָּׁחֹר שֶׁנִּצְבַּע בְּלֹבֶן.
קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ סִימָנוֹ לִי אֶת הַדֶּרֶךְ – כָּאן הַצַּדִּיק.
עֲיֵפוּת הַגּוּף עֲיֵפוּת הַחֹמֶר, וְהָרוּחַ בּוֹעֶטֶת בְּגֵוֵי: עָלִי לְמַעְלָה עָלִי.
רְחָשִׁים שֶׁל עֶרֶב.
חֲסִידִים מְזַמְזְמִים בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן.
חֲסִידִים רוֹקְדִים בְּרֹאשׁ מוּרָם.
סְפָרַדִּים זוֹרְקִים סֻכָּרִיּוֹת עוּגִיּוֹת נֵרוֹת בְּרָכוֹת. תֹּאכְלִי נְשָׁמָה. תְּבָרְכִי נְשָׁמָה. תַּלְתַּלִּים.
נַעֲרָה עִם צַמָּה אֲרֻכָּה מִסְתּוֹדֶדֶת.
נָשִׂים מְשֻׁגָּעוֹת. עֲטוּפוֹת. מִסְתּוֹבְבוֹת בִּבְעֵרָה קְפוּאָה בֵּין מִתְפַּלְלִים.

 

לְכָל צַדִּיק הַמְּשֻׁגָּע שֶׁלּוֹ.
כָּל צַדִּיק דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁאוֹסֵף אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק, כָּל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ.
לְרֶגַע עָצַמְתִּי עֵינַיִם
וְהִנֵּה אֲנִי בֵּינֵיהֶם.

 

רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה שָׁם בִּשְׁבִיל כֻּלָּם.
יָכֹלְתָּ לְהַרְגִּישׁ אוֹתוֹ מַקְשִׁיב לַתְּפִלּוֹת.
אֲפִלּוּ אֶת הָאִשָּׁה הַמְּשֻׁגַּעַת הוּא חִבֵּק, רַבִּי שִׁמְעוֹן.
יָכֹלְתָּ לְהַרְגִּישׁ אוֹתוֹ עוֹטֵף, עוֹטֵף חָזָק חָזָק אֵלָיו אֶת הָאֲוִיר וְהַמִּלִּים שֶׁהֻשְׁלְכוּ בּוֹ.

 

לוֹקֵחַ אֵלָיו אֶת כָּל הַדְּמָעוֹת.
רוֹקֵד אִתְּךָ אֶת הָרִקּוּד שֶׁרָקַדְתָּ.
מְחַכֶּה אִתְּךָ לַמִּנְיָן הַבָּא.
מִשְׁתַּטֵּחַ אִתְּךָ עַל הַפָּרֹכֶת הַכְּחֻלָּה.
אוֹחֵז בְּיַד שֶׁלָּךְ וּמַבְטִיחַ – זֶה בְּסֵדֶר. יִהְיֶה טוֹב.
אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת.

 

גַּם בִּשְׁבִילִי רַבִּי שִׁמְעוֹן
הָיָה. שָׁקֵט נֶאְדָּר אֲצִילִי. שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי דָּבָר לַעֲשׂוֹת,
רַק לְנַסּוֹת לְהַקְשִׁיב.
לִדְלוֹת אֶת עַצְמִי. לֶאֱסֹף אֶת הַכֹּל.
לָקַחַת גַּם אֵלַי מִן הָאֲוִיר הַזֶּה וּמִן הַלַּהַט.
הַלַּהַט שֶׁלֹּא הִנִּיחַנִי לַחֲלוֹם.
שֶׁלֹּא הִנִּיחַנִי לְהַתִּיר לְעַצְמִי – לִהְיוֹת כָּךְ, שְׁקֵטָה, רְגוּעָה.
מִתְהַפֶּכֶת בְּפָנִים מִתְהַפֶּכֶת בַּחוּץ, אֲבָל הַפַּעַם לְאַט.
בְּלִי הַמֵּרוֹץ לִהְיוֹת לַעֲשׂוֹת לִלְחֹם מִלְחָמוֹת.
רַק לִבְכּוֹת.
עַל הָרַגְלַיִם הָאֵלֶּה שֶׁדּוֹרְכוֹת בְּרִצְפַּת הַקֹּדֶשׁ,
וְלֹא מְסֻגָּלוֹת לַעֲמֹד.
עַל הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה
שֶׁלֹּא הִסְכִּימוּ לְהַחֲזִיק יוֹתֵר סִדּוּר.
עַל הַנְּשָׁמָה הַזֹּאת הָעֲיֵפָה שֶׁבִּקְּשָׁה
חִבּוּק וְעִטּוּף וּמִנְשָׂא.
עַל הַתְּחוּשָׁה הַזֹּאת הֲלֹא מְחַיֶּבֶת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכִּיר אוֹתָךְ
בִּפְנִים עַד הָעֹמֶק,
אֵיפֹה שֶׁיָּד רְטֻבָּה מֵעוֹלָם לֹא נָגְעָה.

 

וְנִרְטַבְתִּי נִרְטַבְתִּי לִי.
בְּתוֹךְ כָּל הָאָפֹר מַלְבִּין הַזֶּה שֶׁל מִדְרָכוֹת.
וְהַכָּחֹל זָהָב יָרֹק שֶׁנָּגַע בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
וְהַשָּׁחוֹר כָּתֹם רָחוֹק שֶׁנִּצְבְּעוּ בּוֹ הַשָּׁמַיִם.
בְּתוֹךְ כָּל הַגְּוָנִים הִתְעַרְבְּבוּ לָהֶן גַּם הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ שֶׁלִּי,

 

וַעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה נֶאֶמְרוּ בְּרַעַד בְּדֶמַע
בִּתְחוּשָׁה אֲבוּדָה שֶׁל תִּקְוָה.
שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן יִתְפֹּס אֶת הָעֹגֶן.
שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן יִתְפַּלֵּל.
שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן, בִּקַּשְׁתִּי.
בִּי כְּבָר לֹא נוֹתַר הַכֹּחַ
שֶׁשָּׁמוּר לַאֲנָשִׁים קְדוֹשִׁים.

 

*
הָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ כְּלִי לִנְטִילַת יָדַיִם.
עֲרָפֶל נָמוּךְ מְאֹד עַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים הַגְּבֹהִים.
אֵין מַסְפִּיק מָקוֹם בַּלֵּב לַעֲמֹד
מוּל יוֹפִי הָהָר. מוּל אֵימַת הָעֵמֶק.
לִהְיוֹת בְּקִיאָה בְּרָצוֹא וּבַשׁוֹב שֶׁל עַצְמִי. נוֹשֶׁמֶת.
אוֹסֶפֶת
אֶת כָּל הַלֵּילוֹת הַשְּׁחֹרִים אֶל תּוֹךְ הַיָּדַיִם,
שֶׁכְּאִלּוּ נִקְּזוּ אֲלֵיהֶן אֶת הַכֹּל.
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים וּבְרָכָה, שֶׁרִגְשָׁהּ בְּפַשְׁטוּת
אֵיזֶה אָדָם מְבֻגָּר לְיַד הַכִּיּוֹר.
קְחִי דְּלִי וּמַטְלִית הוּא הִצִּיעַ.
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי בַּלֵּב, כָּל כָּךְ אַתְּ צְרִיכָה עַכְשָׁו אֶת זֶה בְּדִיּוּק.

 

הַיָּד הַתְּמִימָה שֶׁהִכְנַסְתִּי לַדְּלִי בָּעֲרָה.
מַיִם רוֹתְחִים, שָׁכַחְתִּי לוֹמַר לָךְ. אָמַר בְּאַגָּבִיּוּת וְסוֹבֵב אֶת גַּבּוֹ.
סְגֻלָּה לְזִוּוּג לְנַקּוֹת רְצָפוֹת הַקּוֹדֶשׁ, סְגֻלָּה לְזִוּוּג, הִרְחִיק וְהָלַךְ.
בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת! תַּחְזְרִי עִם בְּשׂוֹרוֹת!
עוֹד צָעַק מֵרָחוֹק.
וַאֲנִי הִתְקָרַבְתִּי לַצִּיּוּן עִם הַמַּטְלִית הָרוֹתַחַת.
בְּפָנִים קְפוּאוֹת וְיָדַיִם בּוֹעֲרוֹת.

 

עֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת הִתְבּוֹנָנוּ
בָּעֵינַיִם הָעֲיֵפוֹת שֶׁלִּי.

 

בַּיָּדַיִם הָאֲמוּנוֹת שֶׁלִּי.
בְּשֵׂעָר הֲלֹא מְכֻסֶּה שֶׁלִּי.
יַלְדָּה בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר מְקַרְצֶפֶת אֲבָנִים.
אוֹי ה’; צָעַקְתִּי בְּשֶׁקֶט מִמַּעֲמַקֵּי הַדְּלִי מָלֵא בְּמַיִם,
סְגֻלָּה לִתְפִלָּה אַיֵּה אֶמְצָא. סְגֻלָּה לְלֵב
נִשְׁבָּר. לְשָׁמַיִם נִפְתָּחִים.
שָׁפַכְתִּי הַכֹּל עַל הָרִצְפָּה.

 

מֻתָּר לְהִשָּׁפֵךְ בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. מֻתָּר לוֹמַר הַכֹּל. מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל אָמַרְתִּי לְעַצְמִי.
סוֹחֶטֶת אֶת הַמַּטְלִית הָרוֹתַחַת
אֶל תּוֹךְ הַדְּלִי הַגָּדוֹל שֶׁמִּתְמַלֵּא פִּתְאוֹם בְּאָפֹר.
נוֹפֶלֶת בַּהֲקָלָה עַל סַפְסַל הָאֶבֶן.
מְלֵאָה גַּעְגּוּעִים חֲלוֹמוֹת וּשְׁתִיקוֹת.
וּתְפִלָּה אַחַת גְּדוֹלָה גְּדוֹלָה.
לֹא לְהַאֲמִין אֵיךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן עוֹטֵף. אֵיךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן שׁוֹטֵף.
אֲפִלּוּ מַיִם
עֲכוּרִים.

שירה

שיר שבח לגבירול

אורית קלופשטוק

כתובת: שיר שבח לגבירול מיוחס לאורית בת ישעיהו סעד במלאת אלף להולדת ר׳ שלמה

 

 

יְדִידִי/ יְחִידִי

אַתָּה הַזָּהָב / עַל שִׁמְךָ נִקְרָא הַתּוֹר

לְמוּלְךָ יַשְׁחִירוּ / כָּל פְּנֵי בְּנֵי הַדּוֹר

 

 

מִשְּׁלֹמֹה עַד שְׁלֹמֹה/ לֹא קָם כִּשְׁלֹמֹה

כֶּתֶר מַלְכוּת עַל רֹאשְׁךָ/ וְנָתַתָּ לִבְּךָ/ לָתוּר בְּחָכְמָה

וְאָנוּ מָה

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ/ רְאֵה שֶׁמֶשׁ אֲנוּשָׁה לָעֵת הַחֲדָשָׁה

וְתֵבֵל תֶּפֶל/ וְשָׁפֵל נוֹפֵל/ וְעַתָּה נָקָם/ וְאַתָּה קָם

שׁוֹלֶה מִבְחַר הַפְּנִינִים/ מִמֵּי עֲרָב שְׁנוּנִים

תּוֹלֶה חִבּוּר עֲנָק כְּמַעֲנָק לְכָל רָאשִׁים/ לְמַעַן יַשְׂכִּילוּ רָשִׁים

 

 

צַר עָלֶיךָ הַזְּמַן וְחַיֶּיךָ קִצֵּר/ וַאֲנַחְנוּ עָלֶיךָ נָצֵר/ וְחַיֵּינוּ יֵצֶר

וְנֹאמַר לָאוֹמְרִים/ אֳמָרֵינוּ מָרִים/ וְאִלּוּ אֳמָרֶיךָ אַשְׁרֶיךָ/ מְרִימִים אֲמִירִים

וְאוֹרְךָ לֹא כְּעוֹרְךָ/ כִּעוּרְךָ הֵעִיר אוֹרְךָ/ כִּי עוֹרְךָ קוֹדֵחַ וְאוֹרְךָ זוֹרֵחַ

יְדִידִי הָרָשׁ/ עוֹשְׂרֵךָ- הַדְּרָשׁ/ פַּרְפְּרָאוֹת רָכַשְׁתָּ/ וְזֵדִים הִכַּשְׁתָּ

דָּם יְדִידְךָ יְקוּתִיאֵל בְּעֵינְךָ/ נָדִיב שִׁירְךָ לִנְדִיבְךָ

 

 

אַךְ יְדִידִי אֲשֶׁר בַּשְּׁחָקִים מְשַׂחֵק/ בַּחֲשָׁקַי יְדֵי הַזְּמַן חִשַּׁקְתָּ וְהִנְּךָ שׂוֹחֵק

בְּאֵין חֵיק רִאשׁוֹן וּבְאֵין מְשַׂחֵק/ הִקְשַׁחְתָּ לִבְּךָ וְשָׁחַק כְּאֵבְךָ

וְעַתָּה הַשַּׁחַק לְךָ חֵיק כְּאִלּוּ

מִמְּאוֹר עוֹלָם שָׁמַיִם הִלְבִּינוּ / וְאַתָּה מַמְטִיר/ כַּעֲנָנִים יַזִּילוּ

גּבִירוֹל דּוֹמֶה כְּשַׁחַק עַל אֲדָמָה/ וְאָנוּ מָה

וְאַתָּה מְשַׂחֵק/ תְּכֵלֶת תִּלְבַּשׁ חִישׁ

הַיּוּכְלוּן לַעֲלוֹת שַׁחַק בְּנֵי אִישׁ?

וְאָנוּ בִּישׁ

 

 

וַאֲנִי חֲבַצֶּלֶת שָׂרוֹנִים/ וְשׁוּלַי נוֹגְנִים פַּעֲמוֹנִים/

וְאָעִיר לְדוֹדִי הַשְּׂשׂוֹנִים/ כִּי יוֹם אֲסוֹנְךָ- שְׂשׂוֹנְךָ

וְעַתָּה תֶּעֱרַב שְׁנָתְךָ/ מְנוּחַת עוֹלָם מְנָתְךָ

דּוֹדִי יְדִיד נַפְשִׁי/ הֵן אִי אֶפְשִׁי

שֶׁנָּהָר יְהֵא תַּחַת לְמִכְסֶה/ הֲיִקָּבֵר הַר?

שֶׁאֶת הָרוּחַ אֲדָמָה תְּכַסֶּה/ אֶת הָאָדוֹן הַשָּׁר?

הֵן בְּצִלְּךָ תֵּבֵל תֶּחְסֶה/ יַכִּירְךָ יָדִיד וְזָר

וְאַתָּה עַתָּה מְכֻסֶּה/ וְגָר בַּאֲשֶׁר גָּר

 

 

יְדִידִי/ יְחִידִי

קִלְשׁוֹנְךָ לְשׁוֹנְךָ/ נִצְּחָה אֶלֶף שְׁנוֹת

סוּס אַנְדָּלוּס/ גְּבוּרָתְךָ קוֹל עֲנוֹת

וּמִי יוּכַל עָמוֹד מוּלְךָ/ בָּנִים וּבָנוֹת

יְהֵא זִכְרְךָ לְעוֹלָם/ יְמִין הַשֵּׁם נָטְעָה כַּנּוֹת

 

 

 

 

 

 

 

ביאורים-

כתובת –  שורת כתובת בראש קסידה מציינת את שם המחבר ואת ההקשר לשיר

בית הפתיחה אינו נוקט בכללי הנימוס של לפני אלף שנה, כיוון שבימינו הכללים הפוכים ודווקא יש לפתוח בזהב ובהגזמה למשוך קשב.

ידידי– נכתב כדיאלוג בשיטת גבירול וכהד למשאלתו של גבירול לידיד

יחידי– מיוחס לבדידותו של גבירול כיחיד מול חברה וגם כיחיד לדורות

התור– תור הזהב נקרא על שמו . מוטיב ההפלגה. (בלי לפגוע במהימנות הדברים)

למולך ישחירו– גנאי בתוך שיר שבח כמקובל

פני בני– צימוד שונה אות ובהמשך צימודים שונים עפ״י שיטתו של גבירול

משלמה– שלמה המלך אליו רומז גבירול בשיריו. בית זה הוא בית המעבר בין הפתיחה לגוף השיר

כתר מלכות– ספרו הידוע של גבירול וכן כתר המלך שלמה

ונתת ליבך – שיבוץ מקהלת י״א, י״ג ונתתי לבי לתור בחכמה, מדומה לשלמה המלך

ואנו מה– שיבוץ חסר, אנו מה חיינו.. מה אנו שווים לעומתך

וזרח השמש– שיבוץ מקהלת, זרח שלמה חדש ובא שלמה אחר

ראה שמש– שיבוץ משירו של גבירול, קינה על יקותיאל פטרונו

לעת החדשה– כמו ראה שמש לעת ערב, כאן לעת הזאת, בימינו אין שמש , בעת החדשה השמש אנושה שוקעת כל הזמן

ותבל תפל– תבל מוטיב חוזר בשירת גבירול והיא תפלות, חיי ההבל

ושפל נופל– היום כולם שפלים נופלים

ועתה נקם ואתה קם– וכיום כשאין גאונים כמוך זמן הנקמה של גבירול לקום

מבחר הפנינים– מתייחס לתרגומו ״מבחר הפנינים״ מערבית .

הערה: יש תשתית רעיונית משותפת בין הפתיחה לגוף (הוא זהב מול בני דורו, גם בגוף השיר הוא שמש כזהב, עדיים, מול הדור השפל)

חיבור ענק– מתייחס ל״מחברת הענק״ חיבורו כמו שרשרת ענק שנתן לנו במענק, מוטיב הנדיבות. ענק-מענק צימוד נוסף.

צר עליך הזמן– צר בשני מובנים צר כאויב הזמן אויבו המושבע של גבירול, וכן צר כקצר שנפטר בגיל צעיר

וחיינו ייצר– החיים שלנו חיי יצרים, שיבוץ

ונאמר לאומרים– מענה לשירו ״אמור לאומרים״

צימודים גזיריים א.מ.ר

ואורך לא כעורך..- מתייחס למחלת העור, משחקי צימודים וקישוטי לשון , כעורך- כיעורך- כי עורך צימוד נוסף, וכן שיבוץ ׳אורך עלינו זרח׳

ידידי הרש– מתייחס להיותו עני ברכוש אך עשיר בחכמה

פרפראות רכשת– מתייחס לדברי אבן עזרא עליו ״ורכש הפרפראות..״

וזדים הכשת– גבירול בשיריו אומר שהוא כראש פתן לשונאיו. ״וראש פתן לכל ממיר עצתי״ מתוך ״בפי חרבי״.  זדים- אויבים המתנכלים לו, רמז לאנשי סרגוסה וגם רמז בהמשך לזדים נוספים.

דם ידידך– רומז לזדים שהלשינו על פטרונו יקותיאל וכעסו עליהם. מתייחסת לנאמנותו לידידו-שבח אישי

אך – אך מלשון רק ידידי או מלשון אבל ידידי בכל אופן הוא מול כל הידידים

אשר בשחקים משחק..- כעת שגבירול מת והוא נהנה בשמיים, שזו הייתה משאלתו של גבירול

בחשקי ידי הזמן חישקת– בתאוות ימי הזמן בעולם הזה הוא שלט, כמו חישק גלגל.

והנך שוחק– עכשיו הוא צוחק, עכשיו בא שכרו

באין חיק ראשון– אין אם ואב, היה יתום

ובאין משחק– אין חבר לשחק אתו

הקשחת ליבך ושחק כאבך– נפשו נהייתה קשוחה מהבדידות והכאב שחק אותו

ועתה השחק לך חיק– ועכשיו משעלה השמימה מצא חיק בשמיים כפי משאלתו כל חייו

שחק- בית שהמצלול ש.ח.ק חוזר על עצמו להדגיש את הייסורים שחיקת השיניים מול הזמן, החברה, הבדידות

כאילו– הפסיחה (כמו שעשה גבירול בשירו..) מראה את השבר בזמן, בחייו ללא חיק ומעתה הוא בחיק השמיים

ממאור עולם– מתוך השיר ״ואת יונה״ שבח ליקותיאל, מוטיב המאורות בשבח, וגם ״ממטיר, כעננים יזילו״

גבירול דומה כשחק– הסבתי ״גביר דומה כשחק על אדמה״ שכתב ליקותיאל ב״ואת יונה״

תכלת תלבש חיש– גבירול לובש את תכלת השמיים בקלות ובמהירות כי זה הלבוש המתאים לו, מוטיב הלבוש. תכלת מתייחס לכך שהדעת כיסתה בתכלת בשירו ״לו היתה נפשי מעט שואלת״.

היוכלון לעלות– שיבוץ בית משירי השנינה של גבירול ״הגנבת וכיחשת אמרי״

חיש-איש-ביש – קישוטי שיר

ואני חבצלת שרונים– רמז למחברת הקסידה, אורית בת ישעיהו מחבצלת השרון היא נתניה, ושולי פעמונים כינוי למשוררת פעמוני שירה. אולם התחלפה המילה ״מלאים״ (שולי מלאים פעמונים) ב״נוגנים״ על דרך גנאי והצטנעות ״וקמו אחריהם נוגנים״ שהם המשוררים החדשים הדלים. הבית מתייחס לשיבוץ מ״ואת יונה, חבצלת שרונים״ , ״נוגנים״ מתוך ״ידידי צמקו דדי תבונה״

כי יום אסונך – כבשירו ״יום אסוני- ששוני״ ייחל למותו כיום שיהיה יום שמחתו. מתוך ״ניחר בקוראי גרוני״

ועתה תערב שנתך– תשובה ל״ולא ערבה שנתי״ (בפי חרבי) ברכה שגורה בספרד

מנוחת עולם מנתך– המנה שלך, החלק שלך במנוחת עולמים במותך. שנתך-מנתך צימוד שונה אות

דודי ידיד נפשי– שיבוץ מ״מי זאת כמו שחר עולה״ שיר שבח שכתב גבירול לשמואל הנגיד

הן אי אפשי– פליאה , הרי אי אפשר שאבן גבירול ייעלם במותו

שנהר – גבירול מדומה לנהר , איך ייתכן שנהר יהיה תחת למכסה הקבר? ומדומה להר החכמה, זה שיבוץ נעלם, איך ייתכן לקבור הר

שאת הרוח– איך ייתכן שאדמה תכסה רוח? גבירול הוא הרוח והאדמה חיי החומר ואיך ייתכן שהחומר ינצח את האדון השר שהוא גבירול (אני השר והשיר לי עבד) שאפילו את השירה הוא מכניע

הן בצלך תבל– הרי בצלו של גבירול כל העולם ייחסה, גם בני עמו וגם זרים יכירו אותו

ועתה אתה מכוסה– ועכשיו אתה מכוסה אבל גר באשר גר מתייחס ל״שכני וגורי באשר תגורי״ מתוך ״מה תפחדי, נפשי, ומה תגורי?״ הנפש לא מכוסה אלא גרה במקום נעלם מאתנו

למכסה-תכסה-תחסה-מכוסה – לקוחים כסדרם משיר הקינה של גבירול ליקותיאל ״ראה, שמש״

פרק הסיום מפואר בחרוז מבריח שנות-ענות-בנות-כנות

קלשונך לשונך– כמאמרו ״כי קלשוני לשוני״ (למשל ב״ניחר בקוראי גרוני״)

ניצחה אלף שנות– שיריו ניצחו את הזמן ואלף שנה אחריו עדיין שיריו כאן

סוס אנדלוס– אמנם גבירול מתפאר בדימוי הגמל (בניחר בקראי גרוני) אך כיום ניתן לפאר יהודי בדימוי הסוס שהוא חיה מנצחת מלכותית יפה

קול ענות– שיבוץ ״ויאמר, אין קול ענות גבורה״ (שמות, לב, יח) גבורתו היא השירה כסוס צוהל בקול גדול

מי יוכל עמוד– כפי ששאל מי יוכל עמוד מולי (בניחר בקראי גרוני) כיום גם בנים גם בנות לומדים אותו

יהי זכרך לעולם– ברכה שגורה בזמנו

ימין השם נטעה כנות– מתייחס ל״וכנה אשר נטעה ימינך, ועל בן אימצת לך״ (תהילים פ, יד) גבירול מדומה לגפן שנטע ה׳ בגנו והוא כן בסיס לכל שיבואו אחריו והוא הבן המועדף. כיתום שחיפש כל חייו אב אוהב בחרתי לסיים בברכה אישית זו בשיבוץ נעלם.

 

 

 

 

 

 

יהי זכרו לעולם

 

לרגל אלף שנה להולדתו של ר׳ שלמה אבן גבירול

 

 

 

 

 

 

שירה

זרות

חיה אוחיון

חוֹמַת הַיַּיִן קָרְסָה לְמוּלִי
כָּל הַדָּם זוֹלֵג עַל הַמִּדְרָכָה
זוֹעֵק -“אַל תַּפְקִירוּ פְּצוּעִים בִּשְׂדֵה הַקְּרָב”

 

וְהַדָּם מְנַסֶּה לְפַלֵּס לוֹ דֶּרֶךְ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹתַי
בָּרֶוַח בֵּין כָּנָף לְכָנָף
מְנַסֶּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי
כְּחֹמֶר בְּעִירָה

 

וְהַזָּרוּת, הוֹ הַזָּרוּת
מָה יְהֵא עָלֶיהָ

 

בִּצְפוֹן תֵּל אָבִיב אֵין לִי רוּחַ
בִּצְפַת אֵין לִי אֲדָמָה לִנְחוֹת עָלֶיהָ
בִּירוּשָׁלַיִם אֵין לִי קוֹרָה לִשְׁהוֹת תַּחְתֶּיהָ

 

בְּמִזְרַח יְרוּשָׁלַיִם מִתְהַלֶּכֶת עַל אֲדָמָה לְלֹא שָׁרָשִׁים
מַזְכִּירִים לִי אוֹתִי
הַבָּתִּים כֹּה אֲרָעִיִּים שֶׁאֲפִלּוּ טִיחַ
אֵין טַעַם לִטְרֹחַ וְלִמְרֹחַ
הַדּוּדִים הַשְּׁחֹרִים עִם מַיִם מְבַעְבְּעִים
נוֹשְׁקִים לַשָּׁמַיִם

 

וַאֲנִי, מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁהַמַּיִם הַמְּבַעְבְּעִים בְּתוֹכִי יִסְדְּקוּ
אֶת תִּקְרַת הַזְּכוּכִית שֶׁאֲנִי שְׂרוּעָה תַּחְתֶּיהָ
אֲבֵלָה
עַל אֲדָמָה פְּעוּרָה
וַאֲנִי, מִתְפַּלֶּלֶת לְיוֹם שֶׁבּוֹ אֶת הַפְּלָטִינוֹת בְּגוּפִי אֶהֱפֹךְ לְסַכִּינִים
אֶשְׁלֹף מוּל כָּל אוֹיְבָי

 

וַאֲנִי, אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי –
לִפְעָמִים יַלְדָּה נוֹלֶדֶת מֵתָה

שירה

על בשרי

חנה נקי
ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה’ (ויקרא יט כח)
אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת (הרמב”ם, יסודי התורה)

 

אֵינִי עֵץ לִנְעֹץ בּוֹ מַסְמְרוֹת וְלֹא דַּף לַחֲרֹט בּוֹ הַמַּחַט לְהַזְרִיק אֵלָיו הַדְּיוֹ
לִכְתֹּב לִשְׂרֹט הַנֶּפֶשׁ לֹא אֶתֵּן בִּבְשָׂרִי
אוֹתִיּוֹת
לֹא אֶעֱשֶׂה לִי כָּל תְּמוּנָה.
לֹא יִהְיוּ לִי אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי. עַל יָדַי. עַל בִּטְנִי וְגֵוִי וְרַגְלַי. לֹא הֵם
נָפְחוּ בְּאַפִּי סָגְרוּ אֶת בְּשָׂרִי בָּנוּ אוֹתִי מִצֶּלַע. הִרְדִּימוּ וְהֵבִיאוּ אוֹתִי
לָאָדָם. בָּשָׂר.
זָרְקוּ אוֹתִי לִכְלִי מְנֻסָּר.
אֲנִי עֵץ וְדַף. וּבָשָׂר.
וְהַשֵּׁם כָּתוּב עָלַי נָעוּץ חָרוּט מֻזְרָק שׂוֹרֵט לְעִתִּים גַּם הַנֶּפֶשׁ וְלֹא רַק הַדָּם
אֵינוֹ נֶעֱלַם. שִׁמְךָ. מִגּוּף כָּל אָדָם. יוֹצֵר בּוֹרֵא מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת בִּי
חוֹתָם
אֲנִי כָּאן. שֵׁם קָדוֹשׁ. גּוּפִי
שֵׁם קָדוֹשׁ. כָּתוּב עַל בְּשָׂרִי הֲרֵי
לֹא אֶעֱמֹד עוֹד הֵיכָן שֶׁאֵינְךָ.
לֹא אֶרְחַץ לֹא אָסוּךְ לֹא
אֲסוֹבְבָהּ אֶת בְּשָׂרִי
נגְֶדְּך.ָ

שירה

שרי נריה

כְּלָבִים מְשׁוֹטְטִים בְּנֵרוֹת שַׁבָּת
באְַּשְׁמרֶֹת שְׁניִהָּ
כְּשֶׁפּוֹקַחַת עֵינַיִם.
מְצַוְּחִים אֶת תּוֹדַעְתִּי
מַעֲלִים מִשְּׁאוֹל הַנֶּפֶשׁ
אֶת הַחַיָּה הַטְּמֵאָה הַמְּנַמְנֶמֶת —
מַחְשָׁבוֹת שֶׁבַּסֵּמִינָר קָרְאוּ אוֹתָן
יֵצֶר הוֹרֶע,
מְיָאֲשׁוֹת אוֹתִי שׁוּב.
סִפְרֵי שִׁירָה הַזְּרוּקִים
עַל שִׁדָּה לְיַד מִטָּתִי
בָּהּ זָרוּק גּוּפִי

בֶּן שְׁלוֹשִׁים אַךְ מֻתָּשׁ כְּמֵאוֹת,
חוֹרְצִים לָשׁוֹן מִמִּסְתְּרֵיהֶם.
נְבִיחוֹת עוֹלוֹת מֵחַלּוֹנִי
דֶּרֶךְ פִּרְצָה בְּגֶדֶר הַפַּח
יוֹצְרוֹת מִסְתּוֹרִין מַשֶּׁהוּ
מְיחֶַלתֶ שֶׁימְַּשִׁיכוּ
מְיחֶַלתֶ שֶׁיפִּּסְָקוּ,
כחְַּייַּ

 

*

 

בַּשְּׂדֵרָה וּבָרְחוֹבוֹת הַחֲשׁוּכִים שֶׁל תֵּל אָבִיב
מִסְתּוֹבְבִים יְפֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַפָּנִים
חוֹבְטִים בִּבְנֵי מֵעַי
דְּעִי מֵאַיִן בָּאת
וְאֵין לָךְ לְאָן לֵילֵךְ.
מַעֲטֶפתֶ דַקָּּה וּמֻכתְֶּמֶת
מִמֶּנָּה בָּקַעְתִּי, אָדָם אַחֵר,
מַשְׁמִיעָה קוֹל רִסּוּק תַּחַת צְעָדַי.
ביַּמִָּים הָהֵם
הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל בִּרְחוֹב יִצְחָק אֶלְחָנָן
פָּלַט אוֹתִי לְזִרְמֵי אֲוִיר וָרִיק.
הַיָּם הֶעָכוּר הַמְּטַהֵר
הַמִּתְנַפֵּץ אֵינְסוֹף אֶל קִירוֹתַי
מַמָּשׁ כָּאן, בְּמֶרְחַק שׁוּק
וּמֵי שׁוֹפְכִין עַל הָרִצְפָּה וְהַלְּבָבוֹת.
מֵאָז הוֹלֶכֶת לְבֵית עוֹלָמִי
עוֹלָה יוֹרֶדֶת
יוֹשֶׁבֶת עַל מַדְרֵגָה, קָמָה וּמִתְבּוֹנֶנֶת
בּוֹלַעַת עוֹלָם חֲמַקְמַק וּמְכַשֵּׁף
שֶׁיָּכֹלְתִּי לִדְרֹשׁ לוֹ בַּעֲלוּת
אִלּוּלֵי וְלוּ לֹא
זוֹ אֲנִי
שֶׁנבִּחְַרְתִּי

שירה

מסכת

דוד אלפנביין

1.

אֱלוֹהַי
נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה
ואֲַניִ
נִמְלַטְתִּי אִתָּהּ לְפִנּוֹת חֲשׁוּכוֹת
הִתְעַלּמְַתִּי מִזעֲַּקוֹתֶיהָ
לִחְלַחְתִּיהָ בְּדִמְעוֹתַי לִכְלַכְתִּיהָ
גְּנֵבוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל אֹשֶׁר
אַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי
לְהָצִיץ בְּחֹרֶיהָ לְנַגֵּב דִּמְעוֹתֶיהָ לְנַעֵר
אֶת האָָבקָ
לחְַיךְֵּ
וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי

 

2.

כשְֵּׁם שֶׁעֲזרְַתַּניִ
להְַחְליִט
לֶאֱזֹר אֶת הָאֹמֶץ
לפִתְּחַֹ אֶת הַסּפֵרֶ
ולְאֹ לסְִגרֹּ
בְּכָל דָּקּה
עַל הַקָּפֶה שֶׁבֵּינְתַיִם
וְאֵינְסוֹף הַנִּסְיוֹנוֹת
מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ
כןֵּ תעַּזַ רְֵניִ
לְהַזִּיל שׁוּב אֶת דִּמְעוֹת הַדַּף הָרִאשׁוֹן

והְָאַחֲרוֹן
לִצְלֹחַ סְפָרִים אֲחֵרִים
לִצְללֹ לְעָמְקָם
להְִלּחֵָם גםַּ דַרְּכםָּ
בְּמוֹחִי הַמְּשׁוֹטֵט
בִּכְלוּב הַצִּפּוֹרִים הַמְּעוֹפֵף בּוֹ
וְלַעֲלוֹת מִן הַסֵּפֶר
וּלסְַימְָּם

שירה

עיר מדבר

בן ציון גולדשטיין

יָד קְטַנָּה בְּכַף יָד אַבָּא גְּדוֹלָה,

יַלְדוּת שְׁכוּרָה כְּדִירָה,

ורַבֵּי קוֹמוֹת  נִשְׁעָנִים עַל קַבֵּי מֵאוּם

מְחַשְּׁבוֹתֵינוּ, מֵטֵאוֹרִיטִים קְטַנִּים,

נוֹיְרוֹנִים דַּקִּים יְרוּיִים טָסִים

בֵּין חֶבְלֵי הִמְשִׁיכָה בַּחֹשֶׁךְ

הַסָּתוּם הַמִּתְעַקֵּשׁ

לִזְהֹר.

*

כְּמוֹ קַרְקָעוֹת יָרֵחַ מוּאָרוֹת

נִדְלַק הָרְחוֹב הַבֹּקֶר

וּבַאֲרוּבוֹת עֵינַי הִשְׁתַּקְּעוּ, חֲלַקְלַקִּים,

אִישׁוֹנֵי חַרְדּוֹן מִדְבָּר שֶׁיָּצָא לְהַחְזִיק

אֶת חֹם הַגּוּף מוּל שֶׁמֶשׁ חֲצוּפָה,

טְפָרָיו נְעוּצִים  בְּלוּחַ הָעֲרָבָה הַמֻּטֶּלֶת

כְּכתובת חרס קדומה

מַצֵּבָה חקוקה לְעִדְּנֵי מִיּוֹקֶן שֶׁלֶג וְאָצָה,

לַחֲדֵלוֹת שֶׁל הַחוֹצֶה עַכְשָׁו אֶל בֵּית הַקָּפֶה וּבוֹחֵשׁ

בִּקְצִיפַת הֶחָלָב הַמְּעֻגֶּלֶת ללֵּב.

הָיִינוּ כְּמוֹ נַחַל אַהֲבָה יָבֵשׁ,

מְרַכֵּךְ אֶת אַכְזָבָתוֹ

מֵעַצְמוֹ, בְּלַחְלוּחִיתוֹ, בְּמֵימָיו.

*

בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת הַקָּטָן

שַׁיֶּרֶת נְמָלִים עוברת

בֵּין אַבְנֵי הַמִּדְרָךְ

נוֹשֵׂאת גַּרְגִּיר דָּגָן וּמֶלַח

סוֹחֶרֶת ב מ ת ק.

שירה

מכתב לראש ישיבה

בן ציון גולדשטיין

נִעַרְתְּ  לִי בַּחֻלְצָה בְּיָדַיִם גַּסּוֹת

אֵיפֹה הָיִיתָ?!

 

וּבְהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת, בְּמֶרְחַק שֻׁלְחָן פָּשׁוּט עֵץ

 

אַתָּה לֹא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד בַּיְּשִׁיבָה שֶׁלָּנוּ

לְךָ אֶל קִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ רָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת מֵהַדּוֹר הַקּוֹדֵם

לְהִתְפַּלֵּל 

(אֲנִי יוֹדֵעַ מָה חָסֵר לְךָ בַּחַיִּים, סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא !)

 

מוּל הַפֶּה הַגָּדוֹל, הָיִיתִי 

בִּלְתִּי מְאֻיָּשׁ,  בֶּחָלָל מִסְדְּרוֹן

אוֹמְרִים שֶׁאַתָּה עַצְמָאִי

צָעַקְתָּ צָעַקְתָּ צָעַקְתָּ (כִּכרוּכְיָא) מָה יֵצֵא מִמְּךָ ?!

(מַגִּישׁ חֲבִילַת טִישְׁיוּ)

 

כְּשֶׁיָּצָאתִי מֵחֲדַר הַיִּחוּד, שָׁאַלְתָּ

מָה קָרָה שֶׁהִתְעַכַּבְתָּ שָׁם הַרְבֵּה זְמַן?!

נְשִׁיקוֹת שֶׁל לִיפְּסְטִיק סָמְקוּ  עַל לֶחֱיִי כַּלָּתִי

עַל צַוָּארִי

 

בִּקְרָבַיִם הֲפוּכוֹת   טְבוּלוֹת צְּעָקוֹת

שׁוֹתְתוֹת    אֲנִי עוֹד כּוֹתֵב 

וְכוֹתֵב

בִּדְיוֹ שָׁפוּךְ

שירה

את

אלישבע מזרחי

הֵי אַתְּ
כְּבָר שָׁמְרוּ לָךְ לְמַעְלָה מָקוֹם בַּגֵּיהִנּוֹם
וְלָנוּ
בַּצַּד הַשֵּׁנִי
מִלְגַּת כּוֹלֵל מוֹסִיפָה וּפוֹחֶתֶת
הִיא הִיא הַכֹּתֶל הַמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ
וּבֵינֵךְ
תִּתְמַסְּדִי כְּבָר רַבַּאק
עִם סוֹצְיוֹלוֹגְיָה לֹא הוֹלְכִים לַמַּכֹּלֶת
עִם עֹנִי כֵּן. שָׁכַחְתְּ?
אוּלַי אֵין בָּךְ אֱמוּנָה
שֶׁהִתְרַחַקְתְּ קְצָת
15 סֶנְטִימֵטֶר מִתַּחַת לַבֶּרֶךְ
וּשְׁנַיִם מִתַּחַת לַמַּרְפֵּק
כְּשֶׁתִּתְקָרְבִי
כְּבָר לֹא נִהְיֶה כָּאן
אַל תָּדוּנִי
שִׁפּוּטִיּוּת בּוֹנִים בְּיוֹם וּמוֹחֲקִים
בְּגִלְגּוּל אוֹ שְׁנַיִם
אֱמֶת נִמְכֶּרֶת אֶצְלֵנוּ בְּסִיטוֹנָאוּת
לֹא כָּמוֹךְ
קוֹנָה אֱמֶת מְיֻסֶּרֶת בְּכַמּוּיוֹת מִזְעָרִיּוֹת
נוּ, 15 סֶנְטִימֵטֶר מִתַּחַת לַבֶּרֶךְ
וְעוֹד שְׁנַיִם מִתַּחַת לַמַּרְפֵּק
קָטָן עָלַיִךְ
הַחַיִּים הֵם אִיקְס
כָּלְשֶׁהוּ בָּרִבּוּעַ
זוֹכֶרֶת?

שירה

קלסטרופוביה

אסתר שטרן

אָדָם קָטָן מְבַקֵּשׁ

פִּנָּה קְטַנָּה לָגוּר בָּהּ

אִשָּׁה קְטַנָּה לָגוּר אִתָּהּ

לִבְנוֹת אִתָּהּ אֶת בֵּיתוֹ.

 

אָדָם קָטָן רוֹאֶה

בְּפִנָּה קְטַנָּה, בְּאִשָּׁה קְטַנָּה –

כָּל עוֹלָמוֹ.

 

אָדָם קָטָן חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת קְטַנִּים

יְשָׁרִים אֲפֹרִים רְגִילִים

כְּמוֹ סִכּוֹת, כְּמוֹ מְחָטִים.

אִשָּׁה אַחַת מְבַקֶּשֶׁת

לֹא לִהְיוֹת קְטַנָּה,

חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים

וּמַעֲשִׂים גְּדוֹלִים

לַחֲווֹת וּלְהַבִּיעַ אֶל הַחוּץ אֶת הַפְּנִים.

אָדָם קָטָן וְאִשָּׁה אַחַת

חַיִּים בְּבַיִת אֶחָד

הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּהּ בּוּעוֹת יָפוֹת,

הָרְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ סִכּוֹת

דּוֹקְרוֹת אֶת הַבּוּעוֹת שֶׁלָּהּ

כְּשֶׁהֵן מִתְנַפְּצוֹת הִיא בּוֹכָה

הִיא לֹא רוֹצָה שֶׁהוּא יִרְאֶה אֶת הַדְּמָעוֹת.

בִּשְׁבִילוֹ דְּמָעוֹת הֵן קְטַנּוֹת, פְּשׁוּטוֹת

עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ, עַל תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא צָלַח,

בִּשְׁבִילָהּ דְּמָעוֹת הֵן כְּאֵב עָמֹק שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח,

אֵיךְ אָדָם קָטָן חַי עִם מִסְגֶּרֶת שֶׁל אִשָּׁה קְטַנָּה,

וְכָל מָה שֶׁהִיא רוֹצָה חוֹוָה וּמַרְגִּישָׁה

שֶׁלֹּא נִכְנָס אֶל הַמִּסְגֶּרֶת שֶׁהוּא בָּנָה,

מִתְפּוֹרֵר עַל הָרִצְפָּה עַל הַקִּירוֹת

הַחוּצָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת

הִיא רוֹצָה לָצֵאת וּלְהַגְשִׁים אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת.

שירה

מרן החזון איש

מיכלי רוטמן
“מידת האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמיים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו… ודעת פתרונה כלתה נפשו” (מתוך הפתיחה ל”אמונה וביטחון” לחזו”א)

 

מָרָן הַחֲזוֹן אִישׁ,

אֵיךְ כּוֹתְבִים לָכֶם מִכְתָּב

וְאַתֶּם תְּמוּנָה עַל קִיר הַלֵּב

חֲרוּתָה בְּלַהַט נְעוּרִים

בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן.

וְלָמָּה נִדְפְּסוּ הֵם בִּכְרִיכַת וָרֹד אוֹ תְּכֵלֶת דַּוְקָא

כְּמוֹ הָיוּ תְּמוּנַת יַלְדוּת תְּמִימָה

וַהֲלֹא אַתָּה הָיִיתָ

לִרְצוּעוֹת תְּפִלִּין מְהֻדָּקוֹת

הִטְבִּיעוּ בְּרוּחִי

רוּחַ אִשָּׁה

חוֹתָם שֶׁל

אֵשׁ.

וְאֵיךְ לִפְנוֹת אֲלֵיכֶם בְּגוּף שֵׁנִי:

אַתָּה,

רַבִּי,

כְּאִלּוּ יֵשׁ בָּשָׂר וָדָם

מֵאֲחוֹרֵי תְּמוּנַת הַהוֹד, דַּעַת הַתּוֹרָה, עַמּוּד שֶׁל אֵשׁ לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה.

רַבִּי אַבְרָהָם יְשַׁעְיָהוּ

הַאִם מֻתָּר לִפְנוֹת אֲלֵיכֶם בְּשֵׁם פְּרָטִי?

הַאִם הָיִיתָ מַבִּיט גַּם בִּי, רַבִּי,

בִּשְׁמִי הַפְּרָטִי

לֹא בְּשֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה

אֶל תּוֹךְ רוּחִי

בִּכְפִיפוּתִי

בְּדִמְעָתִי

יַלְדָּה רָעָה מִבַּיִת טוֹב

בְּנַפְתּוּלֵי לִבִּי בְּתוֹךְ דַּפֵּי סִפְרְךָ

בִּנְטִיָּה דַּקָּה מֵעֲדִינוּת נַפְשִׁי

בְּתוֹךְ עוֹלָם בָּרוּר אֲשֶׁר חָזִיתָ,

אִשָּׁה בִּשְׁאֵלָתָהּ?

אָבִי אָבִי

רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו.

וְעַל הַמַּדְרֵגוֹת בַּתִּיכוֹן שָׁרוֹת הָיִינוּ עִם גִּיטָרָה

“חֲזוֹן הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁמַר

לְבַל תִּשְׁקַע הָעֲגָלָה…”

בְּקַלּוּת לָשׁוֹן וָדַעַת.

וְאַחַר הָלַכְתִּי בַּדְּרָכִים

בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן

וְנָטַעְתָּ בִּי אֶת שְׁעַת הַשֶּׁקֶט

חָפְשִׁיָּה מֵרְעָבוֹן תַּאֲוָנִי

וְעֵינִי מַרְהִיבָה מִמַּחֲזֵה הַשָּׁמַיִם לָרוּם

וְהָאָרֶץ מִתַּחַת.

אָבִי

אָבִי

לָמָּה זֶה לִי לְזַעֲזֵעַ אֶת אַמּוֹת הַסִּפִּין

שֶׁל עוֹלָם בָּרוּר אֲשֶׁר חָזִיתָ

וְכָל שֶׁשּׁוֹאֶלֶת נַפְשִׁי הוּא שְׁעַת הַשֶּׁקֶט

לְהִצְטַנֵּף בֵּין דַּפֵּי סִפְרְךָ

קְטַנָּה וּפוֹתָה

לִינֹק חֲלַב הַדַּעַת

מַרְבַּת הַמַּכְאוֹב.

שירה

אני את שלי אמרתי

יוסף לרר

עַל מִטָּה מֻצַּעַת
זוֹרֵק חָמְרֵי גֶּלֶם
מוֹדֵד אֶת הַמֶּרְחָק
בֵּין הַמִּלִּים
לַחֶדֶר הַמְּבֻלְגָּן מִסְּבִיבִי
קוֹשֵׁר אוֹתָן בְּחוּטֵי הַבַּרְזֶל.

דַּוְקָא סִדַּרְתִּי אֶת הַחֶדֶר
אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב אֲבָל
מַשֶּׁהוּ נִשְׁאַר בָּאֲוִיר
פָּרוּעַ וְכוֹעֵס.

בְּסָלוֹן בֵּיתִי אֲנִי צוֹעֵק
חֲמָמָה לְגִדּוּל אֲנָשִׁים
רֵיקִים מִמְּהוּמָה וְזַעַם
מְשׁוֹרְרִים
יָזוּעוּ בִּמְקוֹמָם
יִתְעַנְּגוּ עַל רֵיחַ הַמִּלָּה
וְלֹא יָזוּזוּ
עַד שֶׁתָּבוֹא הָאַהֲבָה
שֶׁיָּבוֹא הַמָּוֶת
תָּבוֹא הַיְּשׁוּעָה.

הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד עַל
סַפְסָל בְּמֶרְכַּז בֵּית הַמִּדְרָשׁ
וּבְפָנִים שְׁלֵווֹת קוֹרֵא שִׁירִים
סְטֶנְדֶּרִים עָפִים עָלַי מִכָּל הַכִּוּוּנִים
וְרֹאשִׁי מְנֻפָּץ נִשְׁפָּךְ לְכָל עֵבֶר
וְכֻלָּם אוֹסְפִים אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַצֶּדֶק
מִתּוֹךְ לִבִּי אֶל תּוֹךְ לִבָּם
שֶׁיִּקְּחוּ הַכֹּל, שֶׁיִּקְּחוּ
לְהֵיכָן שֶׁלְּאֵיפֹה שֶׁהֵם רוֹצִים
הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיּוֹדוּ לִי
אֲנִי אֶת שֶׁלִּי אָמַרְתִּי.

שירה

היה כאן חתן

יעקב אייזנטל

הָיָה כָּאן חָתָן, לְלֹא סָפֵק

הָיָה

נְקוֹם נִקְמַת סִמָּנֵי חֲתָנֶיךָ

הַשְּׁפוּכִים עַל קִירוֹת הַמִּקְוֶה, עַל הַדַּרְגָּשִׁים

עַל מִשְׁטָחֵי הַפְּלַסְטִיק הַיִּעוּדִיִּים

נֶגֶד הַחֲלָקָה

רַק שֶׁלֹּא יַחְלִיק, הֶחָתָן

אֲרִיזָה מְרַשְׁרֶשֶׁת וּפִסּוֹת קַרְטוֹן

חֻלְצַת בְּרֶכְּסוֹנִי הוּא לוֹבֵשׁ, הֶחָתָן

חָסִיד, אֲבָל עִם כֶּסֶף

טִיקֶט שֶׁל גַּרְבֵּי נַיְלוֹן לְבָנִים מִכְּפָר חַבַּ”ד

לֹא סוֹבֵל מִפִּטְרִיּוֹת, מִתְמַקֵּד בַּבֹּהַק

עֲשֵׂה שֶׁלֹּא יִזְלוּ מִשׁוֹקָיו כָּל יְמֵי הַשֶּׁבַע־בְּרָכוֹת

וְיִבְהֲקוּ לְעֵינֵי הָעֵדָה

בַּרְקוֹד גּוּפִיָּה גֶּבֶר כֻּתְנָה עִם שַׁרְווּלִים M 34.00

דָּבוּק אֶל הַסַּפְסָל

הַבַּרְקוֹד שֶׁל הַגַּטְקֶס בַּקִּיר, לְיַד הַמִּתְלִים

בִּנְיַן עֲדֵי־עַד יִמְלֹךְ

מֶלֶךְ אָסוּר בָּאֲרִיזוֹת מְרַשְׁרְשׁוֹת

34.00 עִם שַׁרְווּלִים M (צִיּוּר שֶׁל גּוּפִיָּה)

חָתָן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ

עִם בִּגְדֵי הַמֶּלֶךְ הַחֲדָשִׁים

וַאֲנִי מְשֻׁגָּע

בִּכְתֹנֶת הַמְשֻׁגָּעִים

שירה

מי מטהר אתכם

יעקב אייזנטל

אַרַיְן אַרוֹיְס! לִטְבֹּל וְלָצֵאת!
מַאיֶר הָרַגְזָן מֵהַמִּקְוֶה רוֹצֶה לְהִכָּנֵס
יְלָדִים! זֶה לֹא בְּרֵכַת שְׂחִיָּה פֹּה!
דִּבְלוּל שְׂעָרוֹת וְקַשְׂקַשִּׂים
שֻׁמָּן וָפֶרֶשׁ
עִצְּבוֹנוֹת וְעֶרְגוֹנוֹת וְזִכְרוֹנוֹת
כָּל אֶחָד מַכְנִיס מִשֶּׁלּוֹ וְלוֹקֵחַ מִשֶּׁל אֲחֵרִים
נִכְנָסִים עֲרֻמִּים
יוֹצְאִים כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלַד
מָה, מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים?
וּמִי מְטַהֵר אֶת שְׁמִילִי מִיַּלְדּוֹ שֶׁמֵּת בָּעֲרִיסָה
וּמִי מְטַהֵר אֶת הַטֻּמְאוֹת בְּעַצְמָן
וְאֶת הַמִּקְוֶה
אוּלַי צֶ’צֶ’ה, אוֹ מִי יוֹדֵעַ אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ, הָרוֹמָנִי הַזֶּה
שֶׁמְּטַהֵר אֶת רִצְפַּת הַמִּקְוֶה בְּאֵקוֹנוֹמִיקָה
וּמִי מְטַהֵר אֶת הָרוֹמָנִי
וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם
אוּלַי נָדָב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשְׁקְפֵי פְּרָאדָה, וְגִ’ינְס
וְרַק מִתַּחַת לַמַּיִם אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ שָׁר וּבוֹכֶה
אוּלַי דָּוִד, שֶׁלֹּא יוֹצֵא
עַד שֶׁהוּא לֹא חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ
וְלֹא שׁוֹאֵל
מִי יְטַהֵר אוֹתוֹ.

שירה

במקווה של צאנז

יעקב אייזנטל

בַּמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז

מְדַבְּרִים הַרְבֵּה גְּבָרִים

בְּגַאטְקֶעס

מְסַלְסְלִים פֵּאוֹת חוּמוֹת

מְגַלְגְּלִים מִלִּים זָרוֹת

בְּיִידִישׁ שֶׁמְּדַבְּרִים רַק

בַּמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז.

סֶערֶט וִיזְ’נִיץ

וְהַכֶּנֶס לְבַחוּרִים

הָעֵסֶק שֶׁל יִידְל

וְהַמַּאזְדָה הַחֲדָשָׁה שֶׁקִּבֵּל

לוּזֶער מֵהַמּוֹיסְדֶּעס.

בְּגַאטְקֶעס הֵם מְדַבְּרִים

כִּי רַק בְּגַאטְקֶעס

מְדַבְּרִים

בַּמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז.

אִישׁ גָּדוֹל עִם וֵסְט שָׁחֹר

מַתִּיר שׁוֹקַיִם שְׁמֵנוֹת

רְכוּסוֹת

אֲרוּזוֹת בְּגַרְבֵּי נַיְלוֹן לְבָנִים

נוּ…

שַׁ…

הוּא רוֹטֵן בְּיִידִישׁ

אֲבָל בַּמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז

רַק בְּגַאטְקֶעס מְדַבְּרִים

עַל כֶּסֶף

וְעַל הָעֵסֶק שֶׁל יִידְל

וְעַל מַאזְדָה,

בְּגַאטְקֶעס

וְלֹא בְּשׁוּם דָּבָר אַחֵר.

שְׁטְרַיְמְלִים גְּבוֹהִים

מַמְתִּינִים בַּמַּדָּף הַגָּבוֹהַּ

לַגְּבָרִים

מֵהַמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז,

הֵם לוֹבְשִׁים מִכְנְסֵי פּוֹלִיאֶסְטֶר

וְאוֹרְזִים שׁוֹקַיִם לְתוֹךְ

גַּרְבַּיִם לְבָנִים אֲרֻכִּים

רַק אָז מַפְסִיקִים לְדַבֵּר

בַּמִּקְוֶה שֶׁל צַאנְז

רַק בְּגַאטְקֶעס מְדַבְּרִים.

שירה

חסידה

גפן מרגלית כנעני

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

סַם מָוֶת נֶעֶשְׂתָה

הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ

שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָמִים

לְשַׁבָּת הַמַּלְכָּה

עָמוּס רַק סַכִּינִים הָיָה

כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

וְכָל צְבָאָם תְּקָפוּנִי

רַבִּי נַחְמָן אֶחָד

מִבְּרֶסְלֶב הִצִּילַנִי

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

כָּל הַלַּיְלָה בַּעֲפַר קִיּוּמִי

מִתְבּוֹסֶסֶת וּבְשַׁחֲרִית

מְרִימֵנִי אֶל הַכִּיּוֹר לִנְטִילָה

בָּרוּךְ אַתָּה צַדִּיק יְסוֹד הָעוֹלָם

הַמּוֹצִיא נֶפֶשׁ מִן הָאָרֶץ

מְרוֹמְמָהּ מִן עֲפָרָהּ

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

רֶגֶל אַחַת מוּנֶפֶת הַשָּׁמַיְמָה

הַשְּׁנִיָּה נְטוּעָה הִיא בְּאֵל אֲדָמָה

מִשְׁאָלָה גְּדוֹלָה לְהִתְקַרְקֵעַ

מִשְׁאָלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר לָעוּף

וְהָרָצוֹן לְהִתְמַזֵּג

עָלָה עַל כֻּלָּנָה

חֲסִידָה בַּמָּקוֹר אָנוֹכִי

עַל גְּדוֹת הַנַּחַל הַנּוֹבֵעַ

מְקוֹר הַחָכְמָה

שָׁנִים בָּלַעְתִּי רֹק

עַכְשָׁו שׁוֹתָה וְשׁוֹתָה וְשׁוֹתָה

שירה

דוד אלפנביין

.

אֱלוֹהַי

נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה

וַאֲנִי

נִמְלַטְתִּי אִתָּהּ לְפִנּוֹת חֲשׁוּכוֹת

הִתְעַלַּמְתִּי מִזַּעֲקוֹתֶיהָ

לִחְלַחְתִּיהָ בְּדִמְעוֹתַי לִכְלַכְתִּיהָ 

גְּנֵבוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל אֹשֶׁר

אַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי

לְהָצִיץ בְּחֹרֶיהָ לְנַגֵּב דִּמְעוֹתֶיהָ לְנַעֵר 

אֶת הָאָבָק

לְחַיֵּךְ

וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי

 

2.

כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי

לְהַחְלִיט

לֶאֱזֹר אֶת הָאֹמֶץ

לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר

וְלֹא לִסְגֹּר

בְּכָל דַּקָּה

עַל הַקָּפֶה שֶׁבֵּינְתַיִם

וְאֵינְסוֹף הַנִּסְיוֹנוֹת

מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ

כֵּן תַּעַזְרֵנִי

לְהַזִּיל שׁוּב אֶת דִּמְעוֹת הַדַּף הָרִאשׁוֹן

וְהָאַחֲרוֹן

לִצְלֹחַ סְפָרִים אֲחֵרִים

לִצְלֹל לְעָמְקָם

לְהִלָּחֵם גַּם דַּרְכָּם

בְּמוֹחִי הַמְּשׁוֹטֵט

בִּכְלוּב הַצִּפּוֹרִים הַמְּעוֹפֵף בּוֹ

וְלַעֲלוֹת מִן הַסֵּפֶר

וּלְסַיְּמָם

שירה

שאני מקובל מטורף

אבישלום פון שילוח
אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי וזה מת. אמרו לו, מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי, יודע אני שהוא מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף (משנה ברכות ה ה)

 

אָמְרוּ לִי חֲכָמִים

אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתְךָ בְּפִיךָ

דַּע שֶׁאַתָּה מְקֻבָּל

וְאִם לָאו

דַּע שֶׁאַתָּה מְטֹרָף

אָמַרְתִּי לָהֶם

אֵינִי כִּשְׁאָר אָדָם

שֶׁ   אֲנִי   מְקֻבָּל   מְטֹרָף

וּבְכָל עֵת הַתְּפִלָּה שְׁגוּרָה בְּפִי

וְאַף כְּשֶׁאֵינָהּ שְׁגוּרָה –

תְּפִלּוֹת חֲדָשׁוֹת

אֲנִי צוֹרֵף

וְכָךְ אֲנִי מִתְפַּלֵּל

עַל הַזִּיקִין וְעַל הַזְּוָעוֹת וְעַל הַבְּרָקִים

וְעַל הָרְעָמִים וְעַל הָרוּחוֹת וְעַל הַסְּעָרוֹת וְעַל

הָרֵי הַגַּעַשׁ וְעַל הַגְּבָעוֹת וְעַל הַמַּעְיָנוֹת וְעַל הַכּוֹכָבִים

וְעַל הַבָּרוֹנִים וְעַל הַקַּבְּצָנִים וְעַל הַחוֹטְאִים וְעַל הַצַּדִּיקִים הַנִּסְתָּרִים

וְעַל הַיָּם הַגָּדוֹל וְעַל הַנָּחָשׁ וְעַל הַמַּלְכָּה וְעַל הַמֶּרְכָּבָה וְעַל הַכֶּתֶר

וְעַל הַנְּשָׁמוֹת וְעַל הַהֵיכָלוֹת וְעַל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם

שֶׁנָּתַתָּ בִּי, בְּתוֹכִי

שירה

לאהל’ה חושבת שהיא מאוהבת

עדן אביטבול

לֵאָהלֶ’ה נִבְחֲנָה עַל פֶּה עַל מְסִלַּת יְשָׁרִים

מִלָּה בְּמִלָּה מִכְּרִיכָה לִכְרִיכָה

הָרַמְחָ”ל בָּא אֶצְלָהּ בַּחֲלוֹם לְבָרֵךְ

חָתָן תַּלְמִיד חָכָם בְּקָרוֹב

וְהִסְתַּלֵּק.

יוֹאֵל מֵהַמִּשְׂרָד שׁוֹאֵל

אִם הִיא קוֹרֵאת שִׁירָה אוֹ מַחֲזוֹת

וְלֵאָהלֶ’ה עוֹנָה שֶׁכֵּן לַמְרוֹת

שֶׁמָּה לָהּ וּלְמַחֲזוֹת

וּמָה לָהּ וְלִמְשׁוֹרְרִים

וּמָה לָהּ וּלְיוֹאֵל

שֶׁמֵּעִיק בִּשְׁאֵלוֹת מְנֻמָּסוֹת

שֶׁהִיא לֹא מַכִּירָה מֵהַבַּיִת.

לֵאָהלֶ’ה שׁוֹמֶרֶת סוֹד כָּחֹל

בַּמְּגֵרָה שֶׁלְּיַד הַמִּטָּה

סִפְרוֹן שִׁירֵי רָחֵל שֶׁקִּבְּלָה מֵהַיֶּלֶד

שֶׁשָּׁבַר לָהּ אֶת הַלֵּב

וּבַסּוֹף גַּם שָׁבַר לָהּ שִׁדּוּךְ.

וְלֵאָהלֶ’ה עוֹד חוֹזֶרֶת מִפְּגִישׁוֹת

כּוֹשֶׁלֶת, קוֹרֵאת

מִתּוֹכוֹ רַק אֶת הַהַקְדָּשָׁה הַמְּרוּחָה

תִּזְכֹּרֶת לַבִּלְתִּי מְמֻמָּשׁ:

לֵאָהלֶ’ה יָפָתִי.

פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,

הַלְוַאי נֹאהַב תָּמִיד

כְּמוֹ עַכְשָׁו.

קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַּי.

דַּי.

לֵאָהלֶ’ה לֹא מַמְשִׁיכָה לְשִׁירֵי רָחֵל

מָה לָהּ וּלְשִׁירָה.

הַכְּרִיכָה הָרַכָּה נוֹשֵׂאת אֶת הָרֵיחַ שֶׁל הַיֶּלֶד

הָרַמְחָ”ל כְּבָר לֹא בָּא בַּחֲלוֹמוֹת.

אֶתְמוֹל חָלְמָה עַל יוֹאֵל וְלֹא סִפְּרָה לְאַף אַחַת.

בָּאוֹטוֹבּוּס הִיא הוֹזָה

אֶת הַיֶּלֶד לָבוּשׁ צִיצִית עַל חֻלְצַת פִּשְׁתָּן לְבָנָה

מַרְכִּיב מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ

יוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרֵי מוֹנִיטוֹר

וְנוֹתֵן לַדְּרָמָה שֶׁלָּהּ לְהִתְרַחֵשׁ

מִתּוֹךְ רַעַשׁ הַנְּסִיעָה הַלָּבָן

הוּא צוֹעֵק: קָאט!

לֵאָהלֶ’ה לֹא יְכוֹלָה לַחְתֹּךְ

וְאֵין לָהּ מִי שֶׁיִּצְעַק קָאט לְכָל הַבְּדִידוּת הַזּוֹ

שֶׁלְּעִתִּים מִצְטַלֶּמֶת יָפֶה מִכָּל הַפְרֵיְמִים

אַךְ מְחוֹלֶלֶת גַּם פּוֹגְרוֹמִים לְלֹא הַתְרָאָה.

לֵאָהלֶ’ה יוֹרֶדֶת אֶת קִינְג דֶיְוִיד

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא עוֹמֶדֶת רַק שׁוֹלַחַת

קֶרֶן אַחֲרוֹנָה חוֹשֶׂפֶת רַק אוֹתָהּ

וּמִשְּׂמֹאל עוֹלֶה הַיָּרֵחַ שֶׁל עֵמֶק הַיְּרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת.

לֵאָהלֶ’ה נִזְכֶּרֶת בְּיֶלֶד מַסְמִיק

בַּתְּאוּרָה הָעֲמוּמָה שֶׁל הַלּוֹבִּי הַמְּפֹאָר.

אֵיךְ בִּקֵּשׁ אֵשׁ

מֵהַשּׁוֹעֵר בַּכְּנִיסָה

וְלַשּׁוֹעֵר לֹא הָיְתָה אֵשׁ לָתֵת

וְגַם לָהּ מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה.

שֵׁשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי

הִיא מִתְחַתֶּנֶת עִם אַבְרֵךְ מֶשִׁי.

שירה

אין מה

עדן אביטבול

נְדוּדֵי שֵׁנָה שֶׁלִּי
מְהַבְהֲבִים
כִּפְנֵי הַיֶּלֶד הַכְּתֻמּוֹת
אַךְ לִפְנֵי שָׁעָה
מֵאוֹרוֹ הַטּוֹב שֶׁל
בַּר יוֹחַאי

הֶתְקֵף חֲרָדָה שֶׁלִּי
יֶלֶד חַלַאקֶה טָהוֹר
אַל תַּעֲלֶה מוּלִי
בְּאַקְרַאי, בְּעֵינַיִם
וּפֵאוֹת פֶּרֶא
אַל

שְׁעַת הַדְּחָק
וַאֲנִי מַאֲמִין
כְּדַאי הוּא
וְנַעֲשֶׂה אָדָם
שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן
וְהִלּוּלָא
חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם!

וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם
וְלֹא תֵּרֵד אֵשׁ
וְלֹא יִפָּעֵר בּוֹר
וְלֹא תִּנָּתֵן אוֹת
וְלֹא אוֹיֵב
וְאֵין אֲוִיר

אוֹי, הַפָּנִים
וְהַשֵּׁמוֹת וְהַתָּוִים
הַמִּשְׁקָפַיִם
הַמַּרְפְּקִים
הָעֲדִינוּת
הַכֹּל שָׁבוּר

תְּהִלִּים דּוֹחֲקִים בִּי
סְמַיְלִי בּוֹכֶה
מַלְאַךְ הַמָּוֶת
טִפֵּס בָּהָר
וְנִשְׁאַר וְנִשְׁאַר
עַד שֶׁסָּפַר מ״ה

וּבַמַּרְגְּלוֹת וּבַשִּׁפּוּלִים
אֵין מֵשִׁיב וְאֵין אַשְׁמָה
וְאֵין דִּין וְאֵין מְנַחֵם
וְאֵין פֶּה וְאֵין מֵצַח
וְאֵין אֲוִיר
וְאֵין מָה

שירה

קינה באין מינוח אחר

בן ציון גולדשטיין
“מלך עוזר מושיע ומגן, מלך שומר על כל עם ישראל,
האל הגדול הגיבור והנורא, המלך שעונה לכולם בעת צרה” (חיים ישראל)

 

א.

עוּלוּ וְאִתְכַּנְּשׁוּ לְבֵי הִלּוּלָא

עוּלוּ  עוּלוּ  רְדוּ   מוּתוּ

בּוֹאוּ בּוֹאוּ

עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית

רִקְדוּ וַאֲמַרְתֶּם

כֹּה לֶחָי

קֻפַּת חוֹלִים מַכַּבִּי

מְאַחֶלֶת בְּרוּכִים הַבָּאִים לַחוֹגְגִים

חֶבְרַת הַבִּטּוּחַ מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּשִׂמְחַתְכֶם

בְּצַעַרְכֶם

ב.

בַּמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים,

דַּפִּים יָד שְׁנִיָּה כְּבוּשִׁים

כְּרָכִים כְּרָכִים

אַף סִדּוּר לֹא שׁוֹפֵךְ דָּמוֹ

תְּהִלָּה לֹא עוֹלָה בָּאֵשׁ

קִירוֹת לֹא מִתְיַפְּחִים

תְּפִלּוֹת כְּמוֹ מַיִם  כְּמוֹ קַשׁ

אֲנִי מַאֲמִין, אֲנִי מַאֲמִין

טְרִיבּוּנָה נוֹשֵׂאת מִשְׁקָל

וְתַעֲלֶה הַמַּשּׂוּאָה בּוֹעֶרֶת

הַמְּדוּרָה

מַטָּף אָדֹם אוֹמֵר הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן

מַעֲקֵה בַּרְזֶל מוֹסֵר עַצְמוֹ לְתִיפוּפֵי יָדַיִם

רָץ אַדְמוֹ”ר, רָץ, מִצַּד אֶל צַד

וְיָצָא גַּעֲגוּעַ וּפָרַץ נֶגֶד הָהָר

טִפְטֵף צְלִילִים קְלָרִינֵט

וּמָחָא בְּקֶצֶב דֶּבְּקָה כַּף אֶל-כַּף,

אֶל-כַּף

צֶמֶר גֶּפֶן סָפוּג שֶׁמֶן אֻכָּל   אֻכָּל

עַכְשָׁו יֵשׁ עָשָׁן גָּדוֹל וְאֵין אֵשׁ

וְאֵין פִּתְגָּם

וְדִמְעוֹתַי

יָפוֹת מִדַּי

ג.

יֶלֶד בְּגִיל זֶה וְזֶה  מֵת

נַעַר בְּגִיל זֶה וְזֶה  מֵת

אַבָּא לְכָךְ וְכָךְ יְלָדִים מֵת

אִמָּא חַיָּה מֵתָה

[מִתְחַזֶּקֶת בִּצְנִיעוּת]

אַ קִינְדְס טְרֶער גִיט דֶעם הִימְל

יֶלֶד מַלְאָךְ מְבַקֵּשׁ

שׁוֹקוֹ חַם –

וְטֶרֶם נָטַל יָדַיִם

עַל פִּי ‘כְּלָלֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ

וְכָל כַּוָּנוֹתֶיהָ’

(*דמעתו של ילד נותנת את השמיים)

ד.

כָּל הַלַּיְלָה יִבֵּב אַבָּא

רַק אַל תִּקַּח לִי אֶת הָאֱמוּנָה

שׁוֹכֵב בְּתוֹךְ פְּרוֹזְדּוֹר קַר,

מְגִלָּה חֲלוּלָה,

לֹא זָז מִכָּאן

עַד שֶׁיָּבוֹא הָאֵל וְיַצְחִיק אוֹתוֹ

כְּמוֹ לֵצָן רְפוּאִי.

ה.

כַּבַּאי קָרָא בְּמֵגָפוֹן:

רְדוּ מֵהָרִים, מֵעֵצִים חַיִּים

צְאוּ בָּנַי חֲבִיבַי מִמְּעָרוֹת קְדוֹשׁוֹת

הַגְּבִיר הַגָּדוֹל תּוֹרֵם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד

חַ”י רוֹטֶעל מַיִם מַיִם

הַצִּבּוּר הָרָחָב מֵת לִשְׁתּוֹת

תּוֹהֶה בּוֹהֶה נוֹהֶה מֶה מֶה

מַנְשִׁים עַצְמוֹ

מְבַקֵּשׁ נְתִיב אֲוִיר

אֶחָד בָּא אֵלָיו בַּחֲלוֹם הָאוֹר שֶׁבִּקְצֵה מִנְהָרָה

וּבַת קוֹל לֹא קָרְאָה וְלֹא אָמְרָה

וְלֹא לָחֲשָׁה

הַלְהַחְרִיב עוֹלָמִי יָצָאתָ

זָקָ”א אָסְפוּ לְשַׂקִּיּוֹת גְּדוֹלוֹת

פּוֹלִיטִיקָאִים טִאְטְאוּ

יַחַד עִם סָנֵגוֹר

שֶׁיִּהְיֶה נָקִי וְטָהוֹר

וֶאֱלוֹהִי

וְאַבְרָהָם עוֹלֶה לַקֶּשֶׁר וְצוֹעֵק

יֵשׁ לִי עֲשָׂרָה אִיקְסִים צַדִּיק עִם צַדִּיק

חָלִילָה לָּךְ, הֲשׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ

לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

ו.

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה

הָלוֹ, הָלוֹ,

שִׂיחָה שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה.

ז.

הַשָּׁמַיִם יַכְחִיל גַּם מָחָר

כְּמוֹ לְסַבָּא רַבָּא

כְּמוֹ לְנֶכֶד

כְּמוֹ לְיַלְדָּתִי הַיְּשֵׁנָה

מִמֶּנָּה הִסְתַּרְתִּי אֶת מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב

בַּסֶּרֶט הַזֶּה

לֹא יִתְבַּהֲרוּ עוֹד פְּרָטִים

כְּפִי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִתְבַּהֲרוּ

גַּם לֹא בְּפִיו שֶׁל הַדּוֹבֵר הָרָהוּט

וּבְשַׂעֲרוֹתָיו הַמְּסֹרָקוֹת

ח.

בְּאֵין מִנּוּחַ אַחֵר, אֶקְרָא לוֹ

שִׁיר, קִינָה

לֹא אֲבַזְבֵּז מִלִּים יָפוֹת

בַּעֲבוּר הַדָּבָר

מִלִּים פְּשׁוּטוֹת

וּבִמְפֹרָשׁ בְּרֹאשׁ הַדַּף,

יֵשׁ לִקְרֹא אֶת הַדְּבָרִים כִּכְתַב פְּלַסְתֵּר

מִי עָשָׂה מִמִּי פְּלַסְתֵּר

וְאֵין פְּלַסְטֶר

עַד כָּאן לְהַיּוֹם, לְמָחָר, לְעוֹד שָׁנָה.

סוֹף פָּסוּק. נְקֻדָּה.

ט.

אֲנִי רוֹצֶה לְסַיֵּם בְּמַשֶּׁהוּ טוֹב

נִזְכָּר בִּגְלוֹבּוּס מֻזְהָב עוֹבֵר מִיַּד הָרַב חַיּוּת

אֶל יַד הַדְּרוּזִי עַלְוַאן

וְעָלָיו:

כָּל הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ הִצִּיל

עוֹלָם מָלֵא.

עוֹלָם מָלֵא,

עוֹלָם בּוֹכֶה

וּמְחַבֵּק חָזָק

וּמַעֲבִיר עַל לְחָיַיִם מַטְלִית דְּמָעוֹת

וֶאֱלוֹהִים עֲדַיִן שׁוֹתֵק,

וְזֶה לֹא יָפֶה.

שירה

היפאטיה

גאולה הדס פלחן

 

אֵיךְ קָרְעוּ אֶת בְּשָׂרֵךְ,

הִיפַּאטְיָה

אֵיךְ זְכוּיוֹתַיִךְ הָיוּ לִזְדוֹנוֹת

אַתְּ עוֹזֶבֶת אֶת גּוּפֵךְ

וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּעוֹלָם שֶׁהָיָה לְזָר

וּמְעַנַּיִךְ לֹא זָרִים לָךְ, הִיפַּאטְיָה

הֵם מוֹקִיעִים עַל הַצְּלָב

אֶת אוֹר הַשֵּׂכֶל הַטָּהוֹר

אֶת הַחֵרוּת וְהָעֹשֶׁר

הָאֵינְסוֹפִיִּים שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה

הֵם אַנְשֵׁי הַחֲשֵׁכָה 

וְזִיוֵךְ, זָר לָהֶם, הִיפַּאטְיָה,

וְאַתְּ עַצְמֵךְ מֻכֶּרֶת לָהֶם עַד חַלְחָלָה  

אַתְּ מֵישִׁירָה מַבָּטֵךְ אֶל הֶעָתִיד

וְלֹא נִכְנַעַת לְצַו הַהֶגְמוֹן

הָעוֹלָם עוֹזֵב אוֹתָךְ,

וְנִהְיֶה לְזָר

אֵיךְ קָרְעוּ אֶת בְּשָׂרֵךְ,

הִיפַּאטְיָה,

וּמְאֻחָר יוֹתֵר הֶחְלִיפוּ אֶת פָּנַיִךְ

בִּפְנֵי “קְדוֹשָׁה” נוֹצְרִיָּה 

אַךְ אַתְּ לֹא דּוֹמֶמֶת, הִיפַּאטְיָה

אַתְּ דּוֹבֶרֶת בְּקוֹל זְמַנֵּנוּ

בְּקוֹלָהּ שֶׁל אַיַּאן חִירְסִי עַלִי הַנִּרְדֶּפֶת

בְּקוֹלוֹ שֶׁל תֵּיאוֹ וַן גּוֹךְ

שֶׁדָּמוֹ נִשְׁפַּךְ בִּרְחוֹבוֹת אַמְסְטֶרְדָּם

שְׂפָתַיִךְ דּוֹבְבוֹת, הִיפַּאטְיָה

וְלֹא תִּדְמְמִי! 

 

 

שירה

חֲמִישִׁי לְעֵת בֵּין הָעַרְבַּיִם

א]

 

חֲמִישִׁי לְעֵת בֵּין הָעַרְבַּיִם

בְּעֵין כֶּרֶם הוֹד קְדוּמִים וַעֲקֵבוֹת נֶעֱלָמִים

צְרִיחִים נִשָּׂאִים אֶל מַעְלָה וּמִנְזָרִים לְתַיָּירִים

וְלִיבִּי יוֹצֵא אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת הַקָּטָן וְדַל הַמִּתְפַּלְּלִים

וְלוֹ אֵין פַּעֲמוֹנִים וְעַל רֹאשׁוֹ לֹא יִתְרוֹמְמוּ מִגְדָּלִים

אֲבָל הוּא, בְּיָפְיוֹ הַחֲרִישִׁי,  שַׁ עַ ר   הַ שָּׁ מַ יִ ם  וְהָרַחֲמִים

וְיֵשׁ בּוֹ סִדּוּר בָּלוּי (תְּפִלַּת כָּל פֶּה) וְחֻמָּשׁ וּתְהִלִּים

וּבְשַׁבָּת גַּם סְעוּדַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין

 

[ב]

 

וּדְמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָבִי מְרַחֶפֶת לְפָנַיי

חוֹזֵר מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַחֲסִידִי בְּשׁוּלֵי הָעִיר

עֲטוּר כֶּתֶר מַלְכוּת וְטַלִּית תְּכֵלֶת סְפוּגָה

יוֹשֵׁב בְּלֵיל שִׁשִּׁי מְכֻנָּס בְּדוּמִיָּתוֹ, בְּהֵיכָלוֹ

וְעַל שֻׁלְחָנוֹ סְפָרִים כְּמוֹ אוֹצָרוֹת נִפְתָּחִים

וּמֵעֲלֵיהֶם עוֹד סְפָרִים וָעוֹד כְּהָרִים וּגְבָעוֹת

מֵי הַשִּׁילוֹחַ! רְסִיסֵי לַיְלָה! עִירִין קַדִּישִׁין!

וְנִגּוּן וִיזְנִיצָאִי בּוֹעֵר כְּאָח בִּטְרַקְלִינוֹ הַסּוֹדִי

אוֹתִיּוֹת לוֹחֲשׁוֹת לוֹ סוֹד עוֹלָם וּפִלְאֵי תֵּבֵל

הַלֵּב הַשָּׁבוּר הוֹפֵךְ לְאָצִיל כְּשֶׁהַמַּלְכָּה מַגִּיעָה

 

[ג]

 

בְּכִילְיוֹן עֵינַיִים שֶׁעוֹדָן טְהוֹרוֹת אַשְׁקִיף מֵהַחַלּוֹן

עוֹד מְעַט תָּבוֹא אֲהוּבָתִי, עוֹד מְעַט תָּבוֹא לִמְעוֹנִי

כְּבָר אֲנִי חָשׁ עִקְבוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת, שֹׁבֶל יָפְיָהּ בָּרוּחַ

וְאֵין עוֹד בְּלִבִּי מְהוּמָה וְאֵין עוֹד בְּלִבִּי מְאוּמָה

מִלְּבַד כִּסּוּפַי לַאֲהוּבָתִי, עַלְמָתִי שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדָּהּ

וְיָדַיי נִפְרָשׂוֹת בְּעֶרְגָּה כְּכֹוהֲנִים עַל הַדּוּכָן לְחַבְּקָהּ

לִכְרֹךְ נַפְשִׁי בְּנַפְשָׁהּ לֶאֱרֹג עַצְמִי בִּבְשָׂרָהּ

כִּי מָה עוֹד אֲבַקֵּשׁ מָה עוֹד אֶחְלֹום

בִּ י ק וֹ ד נִשְׁמָתִי בְּאַהֲבָתָהּ

שירה

סֶמְיוֹן נַדְסוֹן

 

גָּדַלְתִּי זָר לְךָ, הָעָם הַמְּדֻכָּא,

וְגַם לֹא הִלַּלְתִּיךָ בִּנְשָׁמָה נִפְעֶמֶת.

עוֹלַם אַגָּדוֹתֶיךָ, כֹּבֶד עָצְבְּךָ,

כְּתוֹרָתְךָ – זָרִים לִי הֵמָּה.

 

וְלוּ הָיִיתָ שׁוּב מְלֵא-אֹשֶׁר וְעָצְמָה,

וְאִלּוּלֵא בִּידֵי תֵּבֵל כֻּלָּהּ הֻשְׁפַּלְתָּ –

הָיִיתִי מִתְמַסֵּר לִשְׁאִיפָה שׁוֹנָה,

הָיִינוּ אַךְ זָרִים, מִנִּי אַתְחַלְתָּא.

 

נָתוּן בְּעֹל תּוּגָה, מַשְׁפִּיל מַבָּט, לַשָּׁוְא

בְּאֵלֶּה הַיָּמִים מַמְתִּין אַתָּה לְיֶשַׁע.

כְּשֶׁיְּהוּדִי, הַשֵּׁם עַצְמוֹ, הִנּוֹ עַכְשָׁו

בְּפִיו שֶׁל הֶהָמוֹן סִימַן דְּחִיָּה עִקֶּשֶׁת,

 

וּכְשֶׁאוֹיְבֶיךָ, לַהַק-צַיִד, מִתְנַפְּלִים,

עָלֶיךָ וְקוֹרְעִים גּוּפְךָ בְּהִתְפָּרֵעַ,

לַחְבֹּר אֶל לוֹחֲמֶיךָ תֵּן, דּוּמָם, גַּם לִי,

עַם, גּוֹרָלוֹ אַכְזָר אֵין-רֵעַ.

 

1885

 

סמיון נאדסון – משורר רוסי נערץ במאה ה-19. בן ליהודי מומר. יתום משני הוריו, סבל מגיל צעיר מאנטישמיות מצד חלק מקרובי משפחתו הנוצרים, וכן מצד הסביבה הספרותית. יש להניח שהשיר המובא נכתב בתגובה ל”סופות בנגב” – גלי הפרעות ביהודים שאירעו באימפריה הרוסית בראשית שנות ה-80 של המאה התשע-עשרה.

 

שירה

הָאִי יִשְׂרָאֵל

אלכסנדר גורודניצקי

 

מרוסית: דוד ויסמן

 

זֶה הַשֶּׁבֶר חוֹלֵף מוּל פִּסְגַּת הַחֶרְמוֹן בִּשְׁלָגֶיהָ,

תַּחַת מֵי הַכִּנֶּרֶת וּלְאֹרֶךְ נְהַר הַיַּרְדֵּן;

שָׁם, בְּבֶטֶן הָאָרֶץ, הַסֶּלַע נִתַּךְ – וּמְבַקֵּע

יַבָּשׁוֹת עֲצוּמוֹת, וְלָנֶצַח מַפְרִיד בֵּינֵיהֶן.

לְכִוּוּן הַבִּקְעָה שֶׁל יַם סוּף דֶּרֶךְ יֹבֶשׁ הַנֶּגֶב

הוּא מַמְשִׁיךְ בְּחָלְפוֹ בִּמְקוֹמוֹת מְנוּחַת הָאָבוֹת;

מֵעָלָיו מִתְפָּרֵשֹ יַם הַמֶּלַח וּסְדוֹם לוֹ מִנֶּגֶד,

הַזְּרוּעָה נְצִיבֵי מְלָחִים – וּבָהֶם אֵשֶׁת לוֹט.

טוּר צוּקִים מְשֻׁנָּן מְסַמֵּן – כָּאן הַיַּבָּשָׁה תַּמָּה:

קַו גְּבוּל בֵּין-יַבַּשְׁתִּי בֵּינוֹת קֶדֶם וּבֵין מַעֲרָב.

כִּבְסַכִּין בֵּין קְבָרִים עַתִּיקִים הֵם חוֹרְצִים אֶת הַקַּו.

יִתְנַתֵּק אָז הָאִי יִשְֹרָאֵל וְיֵצֵא לוֹ הַיָּמָּה,

יַעֲזֹב לְעוֹלָם אֶת גְּבוּלוֹת תַּת-הַלּוּחַ עֲרָב.

מִמִּדְבַּר-הַמִּזְרָח אֶל הָאֵד הַנֶּחְשָׁק שֶׁל אֵירוֹפָּה,

וּמִמַּר גּוֹרָלוֹ הוּא יִפְנֶה לְעָתִיד לֹא נוֹדָע,

וּלְשָׁם הוּא יִשְׁאַף; וּמִשְׁעוֹל הַמִּדְבָּר, שֶׁלָּרֹחַק

לֹא מִזְּמַן עוֹד הוֹבִיל שַׁיָּרוֹת, יִקָּטַע בְּגָדָה.

רַב-חוֹבֵל, שְׁמוֹ מֹשֶׁה, יְנַוֵּט אֶת עַמּוֹ בֶּן-אַלְפַּיִם

עַל-פְּנֵי יָם מִתְנוֹדֵד שֶׁיַּקְצִיף בְּשֵׂיבָה מִסָּבִיב –

הַמֵּצַר שֶׁיַּפְרִיד אֶת הָעָם מִן הָאֶבֶן שֶׁל קַיִן.

כָּל צְבָאוֹ שֶׁל פַּרְעֹה לֹא יוּכַל לַמֶּרְחָב הַמַּזְעִיף.

מִמְּצוֹר הָאוֹיֵב יִנָּצְלוּ עִיר הַסְּפָר וְהַקֶּרֶת.

בֵּין גַּלִּים מִתְנַפְּצִים, מְגָרֵשׁ מִפָּנָיו עֲלָטָה,

יִדָּלֵק מִגְדַּלּוֹר עַל הָהָר בִּמְצָדָה הַמְּבֻצֶּרֶת

וְיִקְרָא לַשָּׁטִים בְּאוֹקְיָינוֹס הַזְּמַן לְבֵיתָם.

 

1993 א. גורודניצקי הוא משורר יהודי ותיק ופופולרי, אוקיינוגרף ופרופסור לגיאופיזיקה. השיר נכתב בהשראת תיאוריה גיאולוגית על פיה כתוצאה מתנועת הלוחות הטקטוניים בעוד מיליוני שנים ארץ-ישראל עשויה להתנתק מהלוח הערבי, כך שיפריד ביניהם מרחב ימי חדש, שיתפתח במקום הימצאו של ים המלח בימינו.
שירה

קובלא חאן

קולרידג'

מאנגלית: ינקי שפט

 

בְּזָנָאדוּ שָׁם קוּבְּלָא חָאן,

צִוָּה לִבְנוֹת כִּפָּה שֶׁל עֹנֶג – מְפֹאֶרֶת.

נְהַר הָאֵלְף הַמְּקֻדָּשׁ גּוֹעֵשׁ כָּאן,

חוֹתֵר בִּנְקָרוֹת אֲשֶׁר אָדָם לֹא יְדָעָן,

יוֹרֵד אֶל יָם אָפֵל, בּוֹ שֶׁמֶשׁ לֹא בּוֹעֶרֶת.

 

שָׁם חוֹמוֹת וּצְרִיחִים סוֹבְבִים כַּחֲגוֹרָה

חֲמִשָּׁה מִילִין כְּפוּלִים, שֶׁל אֲדָמָה פּוֹרָה.

וְשָׁם הָיוּ גַּנִּים, עִם בֹּהַק פֶּלֶג מִתְפַּתֵּל,

כָּל עֵץ, פָּרַח, לִבְלֵב, נָתַן גַּם רֵיחַ עַז.

הַיְּעָרוֹת הָעַתִּיקִים כְּמוֹ כָּל גִּבְעָה וְתֵל

עוֹטְפִים בְּיֶרֶק כֶּתֶם שֶׁמֶשׁ פָּז.

 

אַךְ הוֹ! אוֹתוֹ נָקִיק עָמֹק, רוֹמַנְטִי – שָׁם פָּעוּר.

בְּיֶרֶק הַגִּבְעָה, בֵּינוֹת חֻרְשׁוֹת הָאֶרֶז הוּא יוֹרֵד.

מָקוֹם פִּרְאִי! מָקוֹם קָדוֹשׁ, מְקוֹם כִּשּׁוּף אָסוּר.

כְּמוֹ רָדוּף מִתַּחַת לַחֲצִי הַסַּהַר הַקָּמוּר-

בִּידֵי אִשָּׁה הַמְּיַלֶּלֶת אֶל אֲהוּבָהּ, הַשֵּׁד! 

 

וּמֵעָמְקוֹ שֶׁל הַנָּקִיק, הֲמֻלַּת תָּמִיד גּוֹעֶשֶׁת

כְּמוֹ הָאֲדָמָה עַצְמָהּ בִּכְבֵדוּת שָׁם מִתְנַשֶּׁפֶת

נֵד אַדִּיר שֶׁל מַיִם לִרְגָעִים פּוֹרֵץ, 

עִתִּים גּוֹעֵשׁ, עִתִּים בָּלוּם וּמְחַשֵּׁב לְהִתְפּוֹצֵץ.

וְנִתָּזִים שִׁבְרֵי עֲנָק כְּמוֹ בָּרָד בָּעֲנָנִים.

אוֹ כְּמוֹ בְּתוֹךְ מוֹרַג קוֹצְרִים, מַכִּים הַגַּרְעִינִים.

וּמִלֵּב מְחוֹל שִׁבְרֵי הַסֶּלַע, כְּמוֹ מֵאָז וּמֵעוֹלָם,

עוֹלֶה, מוּצָף לְפֶתַע – הוֹד הַנָּהָר הַנֶּעֱלָם.

חֲמִשָּׁה מִילִין כְּמוֹ מָבוֹךְ הוּא מִתְפַּתֵּל וְנָע.

בְּתוֹךְ חֻרְשׁוֹת וְגֵאָיוֹת חוֹתֵר, שׁוֹטֵף לוֹ הַנָּהָר,

בַּנְּקָרוֹת הַחֲשׁוּכוֹת אֲשֶׁר עָמְקָן לֹא יְשֹׁעַר.

בְּרַעַשׁ רַב בְּיַם הַמָּוֶת- שׁוֹקֵעַ- וְנִכְנָע.

וּכְמוֹ מִתּוֹךְ הָרַעַשׁ קוּבְּלָא אָז שָׁמַע,

קוֹל אֲבוֹתָיו דּוֹבֵר אֵלָיו – וּמְנַבֵּא לוֹ מִלְחָמָה!

 

צֵל הַהֵיכָל-כִּפַּת הָעֹנֶג, אָז הוּטַל.

עַל פְּנֵי גַּלֵּי הַיָּם הוּא צָף, רוֹכֵב.

שָׁם הֵד הַמְּעָרָה וְשֶׁצֶף הַמַּפָּל,

הוֹפְכִים לְקוֹל אֶחָד אֲשֶׁר נִשְׁמָע הֵיטֵב.

הָיָה זֶה פֶּלֶא שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא נִתָּן לִרְאוֹת,

הַשֶּׁמֶשׁ בַּכִּפָּה זוֹרַחַת וְהַקֶּרַח הַמַּקְפִּיא בַּמְּעָרוֹת!

 

עַלְמָה עִם כְּלִי מֵיתָר- קָנוּן

רָאִיתִי פַּעַם בְּחֶזְיוֹן.

מֵחַבָּשׁ הָיְתָה הַנַּעֲרָה,

וּבְאוֹתוֹ קָנוּן פָּרְטָה עַל מֵיתָרָהּ 

וְגַם בְּשִׁיר נָתְנָה קוֹלָהּ, אוֹדוֹתָיו שֶׁל הַר אַבּוֹרָה.

לוּ רַק יָכֹלְתִּי בְּקִרְבִּי לְהַחֲיוֹת – 

אֶת הַמַּנְגִּינָה וְאֶת הַשִּׁיר הָהֵם,

לִי עֹנֶג כֹּה עָמֹק יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת –

מִתּוֹךְ אוֹתוֹ נִגּוּן אָרֹךְ – רוֹעֵם

אֶת הַכִּפָּה אָז הֶעֱמַדְתִּי, בָּאֲוִיר.

כִּפַּת הַשֶּׁמֶשׁ – וּמְעָרוֹת הַקֶּרַח בִּמְשֻׁלָּב,

כָּל הַשּׁוֹמֵעַ, מוּל עֵינָיו,

יִרְאֶה אוֹתָן בָּהִיר.

אֶל חֲבֵרוֹ כָּל אִישׁ יִקְרָא הֱיֵה זָהִיר! זָהִיר!

עֵינָיו רוֹשְׁפוֹת וּשְׂעָרוֹ נִפְרָע צָעִיר!

בְּסֶגֶר מְשֻׁלָּשׁ כַּתְּרוּ אוֹתוֹ, אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו 

עִצְמוּ עֵינַיִם בְּאֵימָה- בְּפַחַד מְקֻדָּשׁ

כִּי הוּא רָדָה שָׁם טַל- מִיַּעֲרַת הַדְּבַשׁ,

כִּי מִתּוֹכוֹ שֶׁל גַּן הָעֵדֶן הוּא שָׁתָה חָלָב!

שירה

לא צוחק

ינקי שפט

רְצִינִי

בְּחַיַּי. לֹא צוֹחֵק.

לֹא צוֹחֵק, בְּעִקָּר מְיַלֵּל.

מְיַלֵּל כְּמוֹ שֶׁאָז, כְּשֶׁחָדַר לִי חָתוּל לַמֻּצָּב וְחָשַׁבְתִּי שֶׁנּוּ, אַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים וְרָאִיתִי שָׁחֹר וְחָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּהוּ, שֶׁזֶּה. וְדָרַכְתִּי צָעַקְתִּי יִלַּלְתִּי הִכְנַסְתִּי כְּבָר בֵּין כַּוָּנוֹת.

עַד שֶׁבָּאוּ לִרְאוֹת.

לֹא לֹא צוֹחֵק מֵאַלְפַּיִם וּשְׁתַּיִם אָז הִתְפּוֹצְצוּ לִי כַּמָּה עֲרָבִים.

כַּמָּה עֲרָבִים אֲרֻכִּים שֶׁל קַיִץ רַק אֲנִי מְנוֹרָה וּבַקְבּוּק.

בַּקְבּוּק שֶׁזָּרְקוּ לִי בַּצֹּמֶת הַהוּא רְסִיסִים וּמֵאָז אֲנִי תּוֹפֵס בַּצַּוָּאר הַדַּקִּיק.

תּוֹפֵס חָזָק שֶׁהַדָּם נֶעֱצָר.

וְכוֹאֵב בַּצַּוָּאר.

וְכוֹאֵב בַּכְּתֵפַיִם. אֵיזֶה גּוּשׁ הָרוֹפֵא מְמַשֵּׁשׁ. כְּמוֹ בְּאוֹגוּסְט אַלְפַּיִם חָמֵשׁ.

לֹא צוֹחֵק כְּבָר מֵאָז שֶׁהַגּוּשׁ. כְּבָר מֵאָז שֶׁאָמְרוּ לִי תִּרְאֶה, זֶה כְּבָר לֹא יַעֲזֹר זֶה כְּבָר לֹא יַעֲצֹר אֶת אַלְפֵי הַגּוּפִים בְּשָׁחֹר.

לֹא צוֹחֵק כְּבָר מֵאָז שֶׁבָּכִיתִי יוֹמַיִם מֶלַח יָם וּדְמָעוֹת וְהַחוֹל בַּשִּׁנַּיִם.

בַּלַּיְלָה אֲנִי מִתְעוֹרֵר.

בַּחֲלוֹם זֶה אֲנִי שֶׁצּוֹחֵק.

וְרוֹמֵס וּמַכֶּה עַל הָרֹאשׁ

וְגוֹרֵר וְגוֹרֵר וְגוֹרֵר.

לוֹקֵחַ כַּדּוּר לְהַרְגִּיעַ.

כַּדּוּר זֶה עִנְיָן רְצִינִי בְּעִקָּר אִם הוּא שֶׁבַע שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם כְּמוֹ שֶׁאָז בְּנוֹבֶמְבֶּר אַלְפַּיִם לוֹקֵחַ חָמֵשׁ אֲבָנִים בַּיָּדַיִם לוֹקֵחַ סַכִּין וְאוֹחֵז

וּמוֹרֵחַ לַיַּלְדָּה מָיוֹנֵז.

צָהֳרַיִם.

בְּחַיַּי.

בְּחַיַּי.

כללי

בורגנות

צביה מרגליות

 

הָיְיתָה לָנוּ מִטָּה עַל רֹאשׁ הָהָר. מַצָּע שֶׁל קַשׁ מְרֻפָּד בִּפְרָחִים.

הָיִינוּ בָּהּ, אֲנִי וְאַתָּה, וְשֶׁמֶשׁ וַאֲדָמָה וְרוּחַ וְכוֹכָבִים.

אֲנִי רָצִיתִי רַק אוֹתְךָ וְאַתָּה רָצִיתָ רַק אוֹתִי

לָכֵן לֹא הָלַכְנוּ. רַק נַחְנוּ בָּהּ, כְּמוֹ שְׁנֵי כְּרוּבִים.

 

יוֹם אֶחָד, הֶחְלַטְנוּ לְהִתְיַישֵּׁב עַל הַמִּטָּה כְּדֵי לֵיהָנוֹת מֵהַנּוֹף שֶׁל הָעֵמֶק.

אַתָּה הִצְבַּעְתָּ לְמַטָּה וְשָׁאַלְתָּ – “מָה אֵלֶּה?”

אֵלֶּה הָיוּ רוּחוֹת שֶׁל הוֹמוֹסֶקְסוּאָלִים

הֲמוֹנִים, כְּמוֹ צָבָא, חוֹנִים בָּעֵמֶק.

“מָה הֵם עוֹשִׂים?” שָׁאַלְתָּ.

הֵם מַבִּיטִים לְמַעְלָה, לְעֵבֶר הָהָר. מַבִּיטִים בָּנוּ, חוֹשְׂפִים שִׁנַּיִם, רוֹקְקִים

“בְּמָה הֵם מַבִּיטִים?” שָׁאַלְתָּ.

“בִּיפִי תָּאָרְךָ” עָנִיתִי.

“לֹא כִּי”, אָמַרְתָּ, “הֵם מַבִּיטִים בִּכְרֵסֵךְ הַמִּתְעַגֶּלֶת”.

“וּמָה אֵלֶּה?” שָׁאַלְתִּי, וְהִצְבַּעְתִּי עַל מָקוֹם אַחֵר.

אֵלֶּה הָיוּ אַלְמָנוֹת.

אַלְמְנוֹת מִלְחָמָה, אַלְמְנוֹת מַחֲלָה, אַלְמְנוֹת תְּאוּנוֹת דְּרָכִים,

עִם יְלָדִים, בְּלִי יְלָדִים. צָבָא שֶׁל אַלְמָנוֹת מִתְקַדֵּם אֵלֵינוּ.

הֵן רוֹצוֹת לְהַגִּיעַ, הֵן יִתְּנוּ אֶת כָּל חַיֵּיהֶן בִּשְׁבִיל לְהַגִּיעַ, אֲבָל הֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת בַּמּוֹרָד.

הֵן רוֹצוֹת אוֹתְךָ, אוֹ אוֹתִי, אוֹ אֶת בִּטְנִי הַמִּתְעַגֶּלֶת, אֲבָל הֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת בַּמּוֹרָד.

הֵן חוֹפְרוֹת קְבָרִים, בְּיַחַד, בְּנִפְרָד, וְרוֹצוֹת לְמַלֵּא אוֹתָם בְּמַשֶּׁהוּ. אֲבָל הַקְּבָרִים רֵיקִים.

אַחַר כָּךְ הִבַּטְנוּ דָּרוֹמָה. הָיוּ שָׁם בּוֹגְדִים.

בּוֹגְדוֹת וּבוֹגְדִים. עֲצוּבוֹת וַעֲצוּבִים. נוֹקְמוֹת וְנוֹטְרִים.

הֵם הִתְנַבְּאוּ עָלֵינוּ – “שֶׁקֶר! שֶׁקֶר! הֲבֵל הֲבָלִים! אֵין פֹּה מִטָּה, וְאֵין פֹּה שֶׁמֶשׁ, וְאֵין פֹּה כּוֹכָבִים.

רְדוּ הֵנָּה, גַּם אַתֶּם מְנֻוָּלִים, אוֹ שֶׁתִּפְּלוּ וְתִשְׁבְּרוּ אֶת שִׁנֵּיכֶם”.

וּמִמִּזְרָח הָיוּ עֲקָרוֹת. וּנְזִירוֹת. וְרַוָּקוֹת וְרַוָּקִים, וּפָרוֹת

עִם עֲטִינִים סְתוּמִים סוֹחֲבוֹת אֵלֵינוּ עֲגָלִים מֻרְעָבִים.

 

אָמַרְתָּ – אֶבְנֶה לָךְ בַּיִת שֶׁיָּגֵן עָלַיִךְ מִמַּרְאוֹת קָשִׁים. וּבָנִיתָ בַּיִת. וְהֵקַמְנוּ יִשּׁוּב.

לֹא יָכֹלְנוּ לִישֹׁן עַל הָאֲדָמָה, אוֹ תַּחַת הַכּוֹכָבִים, אֲבָל הָרוּחַ נִכְנְסָה בֵּין הַשְּׁלַבִּים מִדֵּי פַּעַם.

הָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת אֶת הַחֲבֵרוֹת – אֵיךְ הַחֲבִיתוֹת שֶׁלָּךְ כָּל כָּךְ נֶהְדָּרוֹת? וּמָתַי אַתְּ מַשְׁכִּיבָה אֶת הַיְּלָדִים?

וְלֹא רָאִינוּ אֶת הָעֵמֶק, וְהָיִינוּ שְׁלֵמִים.

רַק בַּלַּיְלָה הָיִיתִי דּוֹאֶגֶת.

 

רַק כְּשֶׁבְּנֵנוּ הַבְּכוֹר הֵקִים אִרְגּוּן טֵרוֹר, יָדַעְתִּי שֶׁנִּמְצְאָה כַּפָּרָה.

הוּא אָמַר – הַשָּׁלוֹם הוּא חֵטְא, הוּא אֲמַתְלָה

לִרְפִיסוּת, לְבַטָּלָה. הַשָּׁלוֹם הוּא קְלָלָה. אֲרָצוֹת בָּהֶן יֵשׁ שָׁלוֹם

הֵן אֲרָצוֹת בָּהֶן מֵתִים מִמִּשְׁקָל עוֹדֵף. בִּזָּיוֹן, הוּא אָמַר. עַל הַגֶּבֶר לְהִילָּחֵם, הוּא אָמַר,

לֹא לְהִתְעַיֵּיף. מִלְחָמָה, בְּמִי, בְּמָה, לֹא חָשׁוּב עַל מָה, הָעִקָּר – מִלְחָמָה.

הוּא חָפַר בְּבֵיתֵנוּ מַרְתֵּף, יִצֵּר שָׁם רִימּוֹנִים וּמַקְלְעֵי כָּתֵף, וְיוֹם אֶחָד

הוּא יָרַד אֶל הָעֵמֶק. מֵאָז כָּל הַיָּמִים הָיִיתִי דּוֹאֶגֶת.

וּבַלֵּילוֹת הָיִיתִי יוֹרֶדֶת לַמַּרְתֵּף, אוֹתוֹ הוּא חָפַר וְלֹא רִצֵּף, וּמָצָאתִי שָׁם

מַצָּע שֶׁל קַשׁ.

בּוֹא לְמַטָּה. שַׁן אִתִּי עַכְשָׁיו.

מָחָר נֵרֵד אֶל הָעֵמֶק, נֵצֵא אַחֲרָיו. בֵּינְתַיִים נָנוּחַ.

לֹא, אַל תִּנְעַל. הַשְׁאֵר אֶת הַבַּיִת פָּתוּחַ.

 

 

שירה

בערוב היום השמיני

אריאל דוד

 

בַּעֲרֹב הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי

הַתְּפִלּוֹת נִהְיוּ לְשׁוּרוֹת קוֹד

בֵּין הַמַּאֲמִינִים

הַיָּרֵחַ תֻּכְנַת מֵחָדָשׁ

לְטַפֵּחַ תִּקְווֹת מֵהַסּוּג הַדָּתִי

הָאוֹר הַגָּנוּז נִנְעַל בְּמַרְתְּפֵי הַמֶּמְשָׁלָה

וּבַרְדָּס שֶׁל עֲלָטָה נִמְתַּח מִסָּבִיב לְמַצְלֵמַת הָאֱלוֹהִים הַגְּדוֹלָה

 

עַל הַקַּרְקַע, הִתְחַלְנוּ לְחַבֵּר אֶת הַנְּקֻדּוֹת:

 

אָלֶף – כֻּלָּנוּ מִסְתַּכְּלִים לַמֶּרְכָּז, כָּל הַזְּמַן.

בֵּית – הָאָדָם הַסָּבִיר זָקוּק לִמְחִיאַת כַּפַּיִם, קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ,

מֻשָּׂא שֶׁל תְּפִלָּה, אַךְ הוּא אֵינוֹ מִשְׁתּוֹקֵק בְּאֹפֶן פָּעִיל.

גִּימֶל – יִצְחָק סִפֵּר לְיִשְׁמָעֵאל עַל הַנַּכְּבָּה בַּעֲרֹב יָמָיו.

הָאַחֲרוֹן הָיָה מְאֻכְזָב אַךְ לֹא כְּפִי הַמְּצֻפֶּה.

דָּלֶת – עַל פִּי כָּל הַתַּחֲזִיּוֹת הַמְּעֻדְכָּנוֹת, 

הַמָּשִׁיחַ עֲדַיִן מִתְעַתֵּד לִגְאֹל אֶת הַיְּהוּדִים,

לַמְרוֹת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַל חֲטִיפַת יַלְדֵי תֵּימָן וּמְכִירָתָם.

 

הֶחָצֵר הָמְתָה. מִלִּים לֻבְּנוּ. נִיחוֹחוֹת הַחֲשִׁישׁ 

תָּפְסוּ עֲמָדוֹת קִדְמִיּוֹת. מִישֶׁהוּ הֵחֵל לְעַבֵּד

אֶת כָּל הַנְּתוּנִים בְּקוֹל. עֵינִיּוֹת הָאֱלוֹהִים נִפְעֲרוּ 

עָלֵינוּ לִרְוָחָה. 

שירה

המשורר העברי הראשון בספרד מאז הגירוש (או: ספרד, ענייני עבודה)

 

וּבְכֵן, 

לֹא הִגַּעְתִּי עַד הֲלוֹם 

לִכְתֹּב עַל הָא וְעַל דָּא 

לֹא הִתְכַּנַּסְנוּ כָּאן הַיּוֹם

לְהִתְפַּלֵּשׁ בִּסְחִי 

לְפַטְפֵּט בֵּיצִים עַד הַבִּרְכַּיִים   

לְהַדְהֵד קוֹלוֹת פְּנִימִיִּים 

שֶׁאֵין לָהֶם שָׁמַיִם.

בָּאתִי – 

לְהַחְזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ

לִסְגֹּר חֶשְׁבּוֹן עִם אִיזַבֶּל הַמַּלְכָּה 

לְסוֹבֵב בְּתוֹמָאס דֶה טוֹרְקֵמָדָה

חֶרֶב אַחֲרוֹנָה 

לְוַודֵּא הֲרִיגָה

 

שֶׁל מִי

שֶׁסִּמְּנוּ

שֶׁשָּׂרְפוּ

שֶׁאָנְסוּ

שֶׁרָדְפוּ  

שֶׁגֵּרְשׁוּ 

דּוֹמְמִים כָּעֵת בָּאֲדָמָה

 

עַל כַּנְפֵי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל 

אֶת כַּף הַקֶּלַע אֶחֱצֶה          

וְאֶנְחַת בְּמַכְתֵּשׁ Abenezra

לַחֲזוֹת בְּנִסְתְּרוֹת הַכּוֹכָבִים  

לְאָן שֶׁיִּגְזְרוּ עָלַי לִנְדֹּד – 

שָׁם אֶהְיֶה.

 

כְּשֶׁאַשְׁלִים אֶת מְלֶאכֶת חַיַּי 

יָטִיסוּ אֶת גּוּפָתִי בְּטִיסַת צַ’רְטֶר

וְיַטְמִינוּ בִּצְפַת.

שירה

מחזור שירים לאחר מלחמה

 

 

הָיָה זֶה שׁוֹר אָדֹם

אֲנִי חוֹזֵר וְחוֹלֵם

שׁוֹר אָדֹם עִם שָׁלוֹשׁ שְׂעָרוֹת

שְׁחֹרוֹת

הוּא רָחַב עָלָיו?

יָדָיו מָלְאוּ דָּם שֶׁהִגְלִיד

הוּא רָחַב עָלָיו בְּשָׂדוֹת

שְׂרוּפִים

שָׂרָף וּשְׂרֵפָה לִוּוּהוּ

מֵעָל

וְנָפַל

וְזֶהוּ

 

 

 

 

הָאֵפוֹד הֶחְמִיץ מִזֵּעָה

וְהַיָּד רָעֲדָה

הָעַיִן כִּוְּנָה

הָיָה זֶה נֵס

הוּא פָּגַע

וְנִפְגַּע

נִפְגַּעְתִּי

עַד כָּאן

 

 

 

 

שֵׁשׁ וְאֵפוֹד וּבֹץ

וְתַחְמִיץ

הַבַּיִת בָּעַר

בְּאֵשׁ הַתָּמִיד

הָיָה זֶה קַיִץ נוֹרָא

שֶׁאַחֲרָיו

מַר בַּפֶּה

כְּתַחְתִּית הַשָּׁחֹר שֶׁנִּשְׁתָּה

 

 

 

 

מַסּוֹקִים חָלְפוּ מֵעַל חוֹף הַיָּם בְּתֵל-אָבִיב

בְּשַׁבָּת סָמוּךְ לַשְּׁקִיעָה

הַכֹּל הָיָה תָּמִים כְּזוֹנָה בָּלָה

אַף פַּעַם הַמִּלְחָמָה לֹא הָיְתָה 

קְרוֹבָה כָּל-כָּךְ

לְהַכְחָשָׁה

 

 

 

 

לֹא הִבְטַחְתִּי לָךְ גַּן עֵדֶן

אַף לֹא חֶלְקַת אֱלוֹהִים רְחָבָה

רַק הַכְּרוּבִים הַמְּלַהֲטִים

עַל הַדֶּרֶךְ הַתִּיכוֹנָה 

וּבְעֵרָה שֶׁתִּלְהַט בַּלָּאט בַּלָּאט

וְתִשָּׂא אֶת כֻּלָּם אֵלַיִךְ 

יְמַלֵּא הַהוּא אֶת שׁוֹקַיִךְ

 

 

 

 

שׁוּבִי שׁוּבִי שׁוּלַמִּית

וְאֹחֲזָה בְּשָׁדַיִךְ 

גַּן נָעוּל וְחָתוּם

שָׁלַח יָדוֹ נֶאֱחַז בִּבְלִי-מָה

כָּתַב וְקָרָא וּמוֹלֵל בַּמִּלָּה

 

 

 

 

צָרִיךְ לִקְרֹא שִׁירִים בִּסְפַר הַמִּדְבָּר

וּמִי שֶׁלֹּא יָבִין

יִלְחַךְ לֶעָפָר

יְכַסּוּהוּ קוֹצִים

 

 

 

 

הָיָה זֶה בְּעֶצֶם בַּיִת אֶחָד

הָיְתָה זוֹ אֱמֶת וּשְׂרָרָתָהּ

הִיא בָּאָה וְכָתְבָה

אֶת שֶׁהָיָה מֻכְרָח

מִזְּמַן הֻכְרַח

נֶחְנָק בַּיּוֹמְיוֹם

וּבְרַעַשׁ מִתְגַּבֵּר שֶׁל מִלְחָמָה

 

שירה

מִתּוֹךְ דּוּ”חַ חֶבְרוֹן וּסְדוֹם

שור ענתבי

 

זֶה סִפּוּר הֲזוּי מְצִיאוּת

כָּךְ אֵרַע לִי בַּמִּלּוּאִים

רָאִיתִי מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם

וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים 

פָּנִים מוּל פָּנִים

וְהַפְּסוּקִים נָפְלוּ לְפִי

גְּרוּסִים וּשְׁבוּרִים

וּבְרֹאשִׁי הַכֹּל בִּסְמִיכוּת נוֹרָאָה

בְּעַנְנֵי גָּפְרִית אֲפֹרִים וּשְׁחֹרִים

 

צִיר מִתְפַּלְּלִים

אַשְׁפּוֹת לֹא יָרִים

חֶבְרוֹן מוּאַזִּינִים חֵמֶת אֶל חֲלִילִים אֵל אֱלוֹהִים

מַכְפֵּלָה כְּפוּלִים זוּגוֹת מְעֹרָבִים רַבִּים

בְּגִידוֹת מַכּוֹת אַמּוֹת וּפִילַגְשִׁים

נְעָרוֹת תְּמִימוֹת וַחֲשׁוּקוֹת

נְעָרִים חֲמוּמִים

חוֹצִים סִמְטָה חֲסוּמַת פְּחָדִים

שׁוּרוֹת שִׁכְבוֹת גֵּוִים חָזוֹת מֻבְלָטִים

שׁוֹכְבִים מֵתִים וּקְצוּצִים

גַּם בְּנֵי שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה חוֹזִים בִּבְשָׂרָם בְּתָרִים

 

כְּחֹם הַיּוֹם בַּגִּ’יפּ שְׁלוֹשָׁה חַיָּלִים

בְּקוֹל אֶחָד הָיוּ מְדַבְּרִים 

וַאֲנִי רָץ מְחַלֵּק בֵּין פִילְבּוֹקְסִים חָמִים וְטָעִים?

מְבַשְּׂרִים לִי עֶדְנָה בְּעִדִּית וְעַל אַחַת שֶׁתִּצְחַק בַּשִּׁירִים

הֵם לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים מְלַהֲגִים כְּתֻכִּים

כְּפוֹלִיטִיקָאִים: מוּטָב סְדוֹם עִיר חֻקִּים נֻקְשִׁים

עַל עִיר מְרִיבָה עִיר דָּמִים עִיר בַּסַּנְוֵרִים

אוּר זִקּוּקִים כָּאן בָּעֲרָבִים 

נָשִׁים עֲטוּיוֹת עֲדוּיוֹת בִּמְסִבַּת נִשּׂוּאִים

נִשְׁגָּלוֹת בְּשִׁכְבַת זֶרַע יְלָדִים שׂוֹנְאִים וּמַשְׂנִיאִים

הַכְּצַעֲקָתָהּ

עֲרָיוֹת מוֹאֲבִיּוֹת עַמּוֹנִיּוֹת בְּעִיר אָבוֹת וַאֲחָיוֹת בְּאַחִים 

בְּלֹא מַשְׁקִים כָּאן לוֹטִים 

בַּחֲלֻקַּת הָאָרֶץ מַיְמִינִים אוֹ מַשְׂמְאִילִים

בּוֹחֲרִים נְחָלוֹת אוֹ בְּרִיחוֹת 

עַל אַדְמוֹת כָּל הָאָרֶץ רָבִים

 

בֵּינְתַיִם אֲנִי מִתְפַּלֵּל

וְלוּ בְּעַד מִנְיַן צַדִּיקִים עִירוֹנִיִּים

בֵּינִי וּבֵינָם רַק אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁקָלִים

אֲחֻזַּת קֶבֶר כָּךְ כּוֹתְבִים עַל כְּתָלִים

שֶׁל בָּטִים מָתִים

עַם יִשְׂרָאֵל

עִם יִשְׁמָעֵאל

חַי בִּצְבָעִים שְׁחֹרִים אֲדֻמִּים

עַל קִירוֹת עַל תְּרִיסִים

דְּלָתוֹת כֻּלָּם מוּגָפִים

לְמָשָׁל מָוֶת לָאֲדָמִים

לְמָשָׁל כְּתֹבֶת לְיַד מִגְדַּל מִתְפַּלְּלִים:

וְהוֹרַשְׁתָּ = וְגֵרַשְׁתָּ [רַשִּׁ”י], וְהוֹרַשְׁתָּ = וּבִעַרְתָּ [סְפוֹרְנוֹ]

כֻּלָּם פֹּה דַּרְשָׁנִים

בִּכְתָלִים כְּעוּרִים

לִפְעָמִים גַּם בָּם רוֹאִים

כִּבְפַּארְק תַּשְׁכַּ”ח שֶׁהֶאֱדִימוּ מְזוּזוֹת וּמַשְׁקוֹפִים 

וּבְפֶסַח תַּשְׁסַ”ב לְחוֹף הַיָּם 

הַפִּיּוֹת כְּבָר הָיוּ פְּעוּרִים

לִקְלָלוֹת

בְּשַׁבָּת בְּצִיר תְּפִלּוֹת

צִיר הַכִּסּוּפִים פָּנוּי לְאָבוֹת לְאִמָּהוֹת קָרוֹת

פָּנוּי מֵאֱלוֹהִים פָּנוּי מִיְּהוּדִים

כּוֹנְנוּת מְטַיְּלִים כּוֹנְנוּת מִסְגָּדִים

חַזְלַ”שׁ? לְסִיּוּרִים שֶׁקֶט בַּמִּגְדָּלִים 

אֶת הַכֹּל יְכַסּוּ בַּסּוֹף עָפָר וּמְלָחִים

 

הַלַּיְלָה יֵשׁ מַעֲצָרִים

הַצְּוָתִים סוֹגְרִים עַל בָּתֵּי חֲשׁוּדִים בְּאוֹרְחִים

אֲנִי מִתְחַנֵּן: שַׁכְּרוּ עֲצוּרִים כְּפוּתִים 

פַּזְּרוּ פְּרָחִים בִּרְחוֹבוֹת טְלוּלִים

בָּרוּךְ זוֹכֵר חַ”י אָב תַּרְפַּ”ט לַנִּרְצָחִים

בָּרוּךְ חָנָן פּוּרִים שָׂמֵחַ בְּתַשְׁנַ”ד לַשִּׁקּוֹרִים

בָּרוּךְ לַשְּׁחוּטִים בָּרוּךְ לַיְּרוּיִים

פַּעַם לַיְּהוּדִים פַּעַם לָאֲגָגִים

נִסְפִּים רְשָׁעִים עִם צַדִּיקִים

בְּרוּכִים הֱיוּ כֻּלָּם נִדְרָשִׁים לַכִּפּוּרִים

חַיֵּי שָׂרָה הָיוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עֲקוּדִים

בָּרוּךְ בּוֹרֵא עֶגְלוֹת עֲרוּפוֹת מוּכָנוֹת בַּנְּחָלִים

בָּרוּךְ מַמְטִיר גָּפְרִית בָּרוּךְ מַעֲלֶה עֲשָׁנִים

בָּרוּךְ מֵגִיף עַפְעַפַּי

מַאֲמָץ לֹא לְהַבִּיט בְּעֵינַי

מֶלַח בְּאִישׁוֹנַי עַל קַו 160

דְּמָעוֹת שֶׁהִגְלִידוּ וּמֵתוּ

 

 

וְעוֹד שָׁמְעוּ אָזְנַי הַצְּלוּיוֹת 

מִן הַמַּהְפֵּכָה בְּקַו חֶבְרוֹן לְצִיּוֹן 160 

בְּרֶבַע בְּדִיחוּתָא מְקִיאָה: צָרִיךְ לָשִׂים

אֶת הָעֲרָבִים בְּקוֹנְכִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ הַגֶּרְמָנִים

שֶׁאֱלוֹהִים יְנִיחֵהוּ בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר בַּגַּ’הַנַּם עִם

נוֹשֵׂא חֳמָרִים מִתְפּוֹצְצִים

וְהַצַּדִּיקִים לְמַטָּה עֲדַיִן אוֹכְלִים בְּשַׂר לִוְיְתָנִים…

שירה

המסע הלילי של מוחמד ומוסא

סיון הר שפי

הוֹי הַמַּאֲמִינִים, לָמָּה שְׁכַחְתֶּם אֶת אַל-בֻּרַאק?

לָמָּה עֲזַבְתֶּם אֶת אַל-בֻּרַאק לְבַדָּהּ,

בְּכָנָף שְׁבוּרָה,

בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ?

 

בְּמִלְחֶמֶת אֵשׁ דָּת נֶחְרְכָה

עִם יַלְדָּה שֶׁבַּקְבּוּק תַּבְעֵרָה הִשְׁחִית אֶת פָּנֶיהָ

עִם תִּינוֹק שֶׁהֻצַּת בְּמִטָּתוֹ.

עַל שְׁנֵיהֶם סוֹכְכָה סוּסַת הַשְּׁכִינָה

לַשָּׁוְא טָפְחָה לְכַבּוֹת סִבְלָם.

 

הוֹי פּוֹרְשֵׂי כְּנָפַיִם וְאֵינָם שָׂמִים לִבָּם

לַכָּנָף הַשְּׁבוּרָה,

אֵיךְ תַּמְרִיאוּ?

הוֹי זוֹכְרֵי יְרוּשָׁלַיִם

וְשׁוֹכְחֵי יַד יְמִינָם,

כְּנַף אַהֲבָתָם,

הָאוֹחֲזִים גְּדָמִים בְּחֶרֶב הָאֵל

וּמְקַצְּצִים בִּנְטִיעוֹתָיו.

יִרְאֵי-אֵל, נִכְנְעֵי-אֵל,

יָפִים אַתֶּם בָּעֲנָוָה וּבַדְּבֵקוּת.

אַךְ עִוְּרֵי קִנְאָה, אֲכוּלֵי יֵאוּשׁ, רוֹדְפֵי כָּבוֹד –

אֶת מִי תְּכַנּוּ “אֱלוֹהִים”?

 

הַלַּיְלָה הַסִּיעוּנִי לְמוֹסוּל

הַלַּיְלָה הַסִּיעוּנִי לְאַל יַרְמוּכּ

שִׁבְעָה מְדוֹרֵי שְׁאוֹל הוֹרִידוּנִי

עַל גַּבָּהּ שֶׁל אַל בֻּרַאק

שְׁבוּרַת כָּנָף וָרֶגֶל.

אַל בֻּרַאק שֶׁכָּל צַעַד שֶׁלָּהּ מַגִּיעַ עַד אֹפֶק – 

הַרְאִיתֶם רַגְלָהּ הַשְּׁבוּרָה מַבְלִיחָה בַּשָּׁמַיִם?

רוֹטֶטֶת, יוֹרְדָה מָוֶת.

בְּצִינוֹקִים וּמִנְהָרוֹת הָיִיתִי,

בְּחַדְרֵי לִמּוּד בָּם יְלָדִים הוּטְחוּ אֶל קִיר.

עַל שִׁבְרֵי עָרִים הִלַּכְתִּי

וְהֵצִיצוּ בִּי עֵינַיִם נִפְחָדוֹת מֵעֲבָרִים.

בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לִשְׁמֹעַ מוּסִיקָה

וּצְחוֹק אִשָּׁה –

אֵיךְ יִשָּׁמַע קוֹל אֱלוֹהִים?

הָאֲנוּסוֹת מֵתוּ וְיָלְדוּ לַבֶּהָלָה

וְשׁוּב מֵתוּ וְיָלְדוּ לַפַּחַד.

הַמֵּתוֹת… לֹא צָעֲקוּ בְּלִדְתָּן.

דְּמָמָה בִּרְחוֹבוֹת הַשְּׁחִיטָה.

בָּצַעְתִּי וְחִלַּקְתִּי שְׁנָתִי

לַיְּלָדִים פְּעוּרֵי הָעֵינַיִם.

מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי כֹּה עֲשִׁירָה

וְכֹה מְעוּטַת יְכֹלֶת

כְּפִי שֶׁהָיִיתִי לְצִדָּם.

 

וּמִן הַדָּם וְהָאֵימָה, אֶל מִטָּתִי שַׁבְתִּי – 

הִיא עוֹד הָיְתָה חַמָּה.

יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ שֶׁל הַמַּסִּיעַ אֶת עֲבָדָיו

בַּלַּיְלָה, מִן הַיֵּאוּשׁ אֶל מְקוֹם

הַתְּפִלּוֹת כֻּלָּן.

אַךְ שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהָקִיץ מִן הַסִּיּוּט – 

הַיֶּלֶד הַגּוֹסֵס, בֶּן שָׁלוֹשׁ וְעֵינָיו בְּנוֹת מֵאָה, בּוֹכֶה:

כְּשֶׁאָבוֹא אֶל אַלְלַהּ אֲסַפֵּר לוֹ הַכֹּל…

 

הוֹי מְנַתְּצֵי דְּיוֹקַן הָאָדָם,

מְנַתְּצֵי מִקְדְּשֵׁי אֵל,

לְמַעַן שְׁמוֹ:

מִזֵּעַת טַבּוּרוֹ בָּרָא הָאֵל אֶת הָאַהֲבָה,

הַאִם תְּכַנּוּ אֶת הָאַהֲבָה הֶפְקֵרוּת, חֻלְשָׁה, חֵטְא,

תַּרְבּוּת הַמַּעֲרָב?

תִּסְתַּפְּקוּ בְּקִיּוּם גִּדֵּם?

הַאִם תַּשְׁלִימוּ אֶת מַסַּע הַכִּבּוּשׁ מִן הַמִּזְרָח אֶל הַמִּזְרָח,

מַקִּיפִים אֶת הַכַּדּוּר בִּכְנַף הַדִּין

בְּחִבּוּק חוֹנֵק, נוֹעֲצִים בּוֹ כְּלֵי זֵינְכֶם

כַּאֲבַטִּיחַ עַל הַסַּכִּין?

 

בְּנֵי מֻחַמַּד

וּבְנֵי מֹשֶׁה, הַמְּנַעֲרִים חָצְנְכֶם,

בְּנֵי אָדָם כֻּלְּכֶם,

רְאוּ:

הַפְּתוּחִים (פְּתוּחֵי כַּף הַיָּד, פְּתוּחֵי עַיִן וָלֵב)

הֵם הַמַּמְרִיאִים.

הֵם הַשּׁוֹמְטִים,

הֵם מוֹלִיכֵי הָרוּחַ.

אַתֶּם הָאִטְּרִים, לַחֲצוּ כַּף-חַסְדָּם: בִּבְשַׂרְכֶם יַעֲבֹר הָרַעַד הַלֹּא-נִשְׁלָט

כָּרַעְיָה הָעֵירֻמָּה בִּפְנֵי הָאוֹהֵב תַּעַמְדוּ בִּפְנֵי אֱלוֹהַּ

וְלֹא תֵּבוֹשׁוּ.

וְלֹא תְּבַקְּשׁוּ לָמוּת וּלְהָמִית בַּעֲבוּרוֹ 

כִּי אִם בַּעֲבוּרוֹ לִחְיוֹת.

 

הֱיוּ מְאַהֲבָיו

נִשְׁפוּ אֲוִיר דַּק עַל 

מַשַּׁב הָאֵשׁ בְּשַׁעַר הָאֵשׁ:

רְצוֹנְכֶם לְהִלָּחֵם? עִרְכוּ קְרָב בְּקִרְבְּכֶם,

הִלָּחֲמוּ בַּלֵּב וּבַנֶּפֶשׁ

עַל אֵשׁ הָאַהֲבָה. לַבּוּ אוֹתָהּ,

לַבְּבוּ.

כְּפַרְפַּר הַלַּיְלָה תָּחוּגוּ סְבִיב הָאוֹר

וְאֶל לִבּוֹ לֹא תָּבוֹאוּ, וְלֹא תִּשָּׂרְפוּ כָּלִיל

כִּי אֶת בְּשׂוֹרַת הָאוֹר תִּתְּנוּ בָּעוֹלָם מִבְּלִי לְהַצִּיתוֹ

בְּזֹהַר שְׁתֵּי כְּנָפַיִם תִּשָּׂאוּהוּ

בִּמְחוֹל הַדֶּרְוִישׁ סְבִיב עַמּוּד הָאֵשׁ

פָּנִים אֶל פָּנִים יִנְהֲרוּ

 

הַסּוּסָה הַלְּבָנָה מַמְתִּינָה

בְּפָנִים מְפֻחָמוֹת,

עוֹדָהּ קְשׁוּרָה אֶל הַכֹּתֶל,

נוֹשֵׂאת אֶת כְּנָפָהּ הַשְּׁבוּרָה

אֲלֵיכֶם.

שירה

בחירות 2019

בְּבוֹאוֹ לְפָנֶיהָ עָרֹם, כְּבִימֵי נְעוּרָיו,

חָשַׂף בְּרַהַב כָּל מַהֲלָכָיו

כָּל תַּחְבּוּלוֹתָיו הַנּוֹשָׁנוֹת וּמִקְסָמָיו,

אַךְ בְּעֵינֶיהָ הָיָה הָאֲרִי כְּאַרְנָב

וְהָאֱמֶת כְּמִכְזָב.

 

וַיְהִי בִּרְאוֹתָהּ רִפְיוֹנוֹ, נָפוּל וְאַכְזָב

בַּל תָּבִין עַל שׁוּם מָה יִדָּהֲמוּ עֵינָיו

עֵת לִימִינָהּ מְזֻיָּנִים בְּאוֹן מְשֻׁלְהָב

שׁוֹמְרֶיהָ וּמְגִנֵּי גְּבוּלוֹתֶיהָ מִפָּנָיו.

 

הֵן יוֹדַעַת הִיא שֶׁרוֹפֵס לוֹ

וְכָל אֵימַת שֶׁזּוֹכֶרֶת חֶסֶד עֲלוּמָיו

כּוֹשֵׁל לוֹ וְנוֹפֵל לוֹ בְּסַעֲרַת הַקְּרָב.

 

בְּבַקְּשָׁהּ מִמֶּנּוּ לָסוּר מִמִּנְהָגָיו

בְּטֶרֶם שׁוֹב תָּשׁוּב לִזְרוֹעוֹתָיו

קָצַף וְהֶאֱשִׁימָהּ בְּכָל עַוְלוֹתָיו

בְּהַעֲדָפַת כּוֹחַ עַל שִׂיחוֹתָיו

וּכְבָר נִשְׁבַּע לִנְדֹּד לְחֵיק אַחֶרֶת

שֶׁאֵינָהּ סוֹרֶרֶת וְנִלְחֶמֶת, אֶלָּא קַשּׁוּבָה וּמְדַבֶּרֶת.

אַךְ אוֹיָה, כְּבָר שָׁנִים שֶׁהוּא נוֹתַר בַּבַּיִת עָזוּב וּמְיַחֵל

עוֹרֵג לְקִרְבָתָהּ, וּבִשְׁמָהּ מַרְבֶּה לְהִתְנַצֵּל וּלְהִתְפַּתֵּל יַעַן כִּי

מִתְמַסֶּרֶת תְּכוּפוֹת לְאוֹהֲבֶיהָ, בֵּינוֹת שָׁדֶיהָ לְהִתְנַחֵל.

שירה

י”ז לְשִׁלְטוֹן הַיָּמִין עַל הָאָרֶץ

ניקולא יוזגוף אורבך

כְּשֶׁנִּגַּשׁ הָאִטֵּר לִבְעֹל מוֹלַדְתּוֹ / קָמָה יִרְאָתוֹ לְהַכְשִׁיל תַּאֲוָתוֹ

סָרַח אֵיבָרוֹ בְּרִפְיוֹן מֵבִישׁ / עַד סֵרְבָה לִבְעִילָתָהּ וְנִסְתַּלְּקָה חִישׁ

הִגִּיעַ אַחֵר מָלֵא אוֹן, זָקוּף / נוֹשֵׂא רוּחַ טֵרוּף וּפַרְמַשְׁתָּק חָשׂוּף

הֱזִינָהּ בְּאִידֵאוֹלוֹגְיָה לוֹחֲמָנִית כּוֹבֶשֶׁת / זִיְּנָהּ בְּמִפְעֲלֵי נֶשֶׁק וּבֶאֱמוּנָה מֻשְׁרֶשֶׁת

חָדַר לְמָעֻזֶּיהָ הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר / פָּרַץ גִּדְרוֹתֶיהָ, נִצַּב כְּשׁוֹעֵר

הִזְרִיעַ בָּהּ תִּקְוָתוֹ, מְלֹא תְּכוּלַת זַכְרוּתוֹ / תַּאֲוָתוֹ בַּל תֻּשְׂבַּע, בַּל תִּכְלֶה זִרְמָתוֹ.

בִּתְמוּרָה בִּקֵּשׁ נֶאֱמָנוּת כָּל מְחוֹזוֹתֶיהָ / נֶאֱמָנוּת גַּם מִקּוֹדְמָיו וּמִמְּחַזְּרֶיהָ

הַבְטָחָה שֶׁלֹּא יֵדְעוּהָ לְעוֹלָם/ שֶׁתְּהֵא לוֹ מִן הַנָּהָר וְעַד הַיָּם.

פָּגָה חֲמַת הָאִטֵּר וְלֹא זָכַר עַל מָה / שֶׁמָּא בְּלִבָּהּ חִבָּה, שֶׁמָּא מַשְׂטֵמָה

זוּלָתוֹ לַכֹּל אֵין סָפֵק וּרְבָב/ מִי אֲשֶׁר עַל לִבָּהּ וּלְמַרְגְּלוֹתָיו תִּשְׁכַּב

וְכָל אֵימַת שֶׁמְּבַקֵּשׁ הָאִטֵּר לְבָעֳלָהּ בִּתְחִנָּה/ הַמּוֹלֶדֶת מַפְנָה בְּבוּז אֶת יַשְׁבָנָהּ.

שירה

הכובע

מ. מאושר

אָסוּר אֲנִי בְּכֶלֶא עָשׂוּי מִבַּד עָבֶה וְשָׁחֹר
וְסוֹהֵר קָשׁוּחַ – מִקְּטִיפָה שְׁחֹרָה אַף הִיא – עוֹמֵד עַל רֹאשִׁי לִשְׁמֹר
כִּי הֲלָכוֹת רַבּוֹת נֶאֶמְרוּ בְּמִצְוַת ‘לָצֵאת יְדֵי כּוֹבַע’
מְדַקְדְּקִין בְּשַׂעֲרָה בְּצוּרָתוֹ, בָּרֹחַב, בַּגֹּבַהּ וּבַצֶּבַע,
וְעַל שִׁנּוּי זָעִיר בְּרָחְבָּהּ שֶׁל תִּיתּוֹרָה – אֶתָּבַע…

 

כִּלְאִי נָטַל מִמֶּנִּי חֵרוּתִי, אַף טֻשְׁטְשָׁה בּוֹ אִישִׁיּוּתִי…

בְּעֵת סוּפָה וָסַעַר, בְּעוֹנַת חֹם מֵעִיק
לֹא יָזוּעַ הַכּוֹבַע וּמְעִיל לֹא יַרְחִיק
נֶחְסַךְ מִמֶּנִּי כְּאֵב הַהִתְלַבְּטוּת בֵּין טוֹב לְרַע
אַךְ הֻגְבַּלְתִּי בְּכוֹחַ הַבְּחִירָה
                        נִטְּלָה חֵרוּתִי….

בִּלְעֲדֵי חוֹמוֹתָיו אֲנִי אִישׁ פְּרָטִי אַחְרַאי לְגוֹרָלוֹ
אִתָּן אֲנִי חֵלֶק מִמִּגְזָר ‘גֶּבֶר חֲרֵדִי’ וְתוּ לֹא
רְגָשׁוֹת, מַחְשָׁבוֹת, אֲהָבוֹת, שְׂנָאוֹת, תְּהִיּוֹת וּטְעִיּוֹת
יְרֻבְּעוּ עַד לְהַכְרִית –
לְהַתְאָמָתָם לַמִּסְגֶּרֶת הַמִּגְזָרִית
                       טֻשְׁטְשָׁה אִישִׁיּוּתִי…

יַכְרִיעַ סוֹהֵר פְּסוּקוֹ בְּנֶחְרָצוּת יָשִׁית
מָה רָאוּי, מָה רָצוּי, וּמָה ‘סְ’פַּאסְט נִישְׁט’
וְאִתִּי יַחַד אֲסוּרִים בְּמַחְבּוֹשׁ – הָמוֹן רַב דּוֹמִים לִנְטוּלֵי רֹאשׁ
יַבִּיטוּ בְּרַעַד וּבְפַחַד מַצְמִית – הַסּוֹהֵר – מָה הוּא יַחְלִיט?
יַעַן בְּיָדוֹ לִקְבֹּעַ מֻתָּרוֹת וַאֲסוּרוֹת – לְלֹא בָּאֵר הֶסְבֵּר, בְּהֶעְדֵּר גִּלּוּי מְקוֹרוֹת
כָּאן יֶאֱסֹר חֻלְצַת תְּכֵלֶת בִּ ‘פְרוּמְקַיְט’ – שָׁם יְחַיֵּיב דַּוְקָא פֵּאָה וְלֹא מִטְפַּחַת
וְכָל אָסִיר וְאָסִיר שְׁנֵי כְּתָרִים יִלְבַּשׁ – שֵׁם הָאֶחָד ‘מִשֶּׁלָּנוּ’ וְרֵעֵהוּ נִקְרָא ‘אַנַ”שׁ’

 

וְ ‘אֶצְלֵנוּ’ יַעֲשׂוּ הַכֹּל לֹא לְהַפְסִידָם בְּרַעַשׁ…

וּבִידֵי הַסּוֹהֵר – עֵינֵי כֹּל רוֹאוֹת – שְׁתֵּי רְצוּעוֹת עוֹר רְחָבוֹת וּשְׁחֹרוֹת
“קַבָּלָה לְמוֹסָדוֹת” רְצוּעָה רִאשׁוֹנָה –  “שִׁידּוּכִים” הָרְצוּעָה הַשְּׁנִיָּה
לְכָל מוֹרֵד בַּמֻּסְכָּמוֹת אִתָּן יַצְלִיף – וּמְהֵרָה אֶת שְׁנֵי כְּתָרָיו יָעִיף

 

לְגֹדֶל הַחֶרְפָּה לְהִיכָּלֵם – פִּתְּחוּ חֵלֶק מֵהַכְּלוּאִים ‘תִּסְמֹונֶת שְׂטוֹקְהוֹלְם’
בְּעָמְדָם עַל הַמִּשְׁמָר – בְּרֶגֶשׁ פַּטְרִיּוֹטִי מוּזָר…
יוֹצֵא לַחָפְשִׁי, יִסָּלֵל נָא הַשְּׁבִיל
                         לַלֵּב שֶׁמִּתַּחַת הַמְּעִיל
עַצְמָאוּת תִּפְרַח כְּשׁוֹשַׁנָּה רְטוּבָה
                        לָרֹאשׁ שֶׁמִּתַּחַת לַכּוֹבַע…     

שירה

אשָּׁה חֲרֵדִיָּה דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה

גרשון מושקוביץ

אִשָּׁה חֲרֵדִיָּה, דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה,

אוֹמְרִים עָלַיִךְ דַּעְתֵּךְ קַלָּה,

מַדּוּעַ לָזֹאת אַתְּ מַסְכִּינָה?

מָה עִם דְּבוֹרָה וְחֻלְדָּה הַנְּבִיאָה

אוֹ צִפּוֹרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה הַגְּרוּשָׁה?

יוֹשֶׁבֶת בְּאוֹטוֹמוֹבִּיל קָדִימָה,

אַבְרֵךְ צַדִּיק צָעוֹק יִצְעַק: פְּרוּצָה!

וְדַרְדַּק יִקְרָא בְּקוֹל: חֲזִירָה מַסְרִיחָה!

וְאַתְּ אוֹמֶרֶת: זוֹ לֹא הַדָּרָה, אֶלָּא כָּךְ הִיא הַהֲלָכָה,

 

וְאִם אַתְּ חֲזִירָה – הֵיאַךְ מְחַתְּנִים אוֹתָךְ עִם בֶּן הַתּוֹרָה?

אֶת מֹחֵךְ קִיצוֹנֵי הָעֵדָה שָׁטָפוּ,

בִּכְבָלִים שֶׁל מַחֲשָׁבָה בָּךְ יַחֲזִיקוּ,

אֶת שְׂעַר רֹאשֵׁךְ בְּבֵיתֵךְ בְּכֹוחַ יְכַסּוּ,

לְחַיֵּי הָעַבְדוּת אוֹתָךְ הֵם דָּנוּ,

וּמִלִּמּוּד הַהֲלָכָה אוֹתָךְ הִדִּירוּ.

עָתִיד לָךְ אַיִן,

לְעוֹלָם יַגִּידוּ אַתְּ סוּג בֵּית עֲדַיִן,

אָדָם הָרִאשׁוֹן קִבְּלֵךְ כְּעֵזֶר שֶׁתִּמְזְגִי לוֹ הַיַּיִן,

וּפְסוּלָה אַתְּ לְעֵדוּת כְּנֶגֶד אַנָּס שֶׁתָּחַב לָךְ הַ*ַ*ִ* 

אֵיךְ הִנָּךְ חַיָּה וְלֹא קֵץ לְנַפְשֵׁךְ שָׂמָה בְּאֶקְדּחַ כְּהֶרֶף הָעַיִן?

אֵיכָה יָשַׁבְתְּ בָּדָד, לְעוֹלָם לֹא תִמְצְאִי לָךְ אֶת הָאֶחָד,

לָקוֹחַ תִּיקְחִי בַּטְלָן שֶׁאֲפִילּוּ חֻמָּשׁ בְּקִמּוּץ לֹא לָמַד,

עָלַיִךְ בְּבֵיתֵךְ וְעַל יְלָדַיִךְ יָרִים בְּתַעֲנוּג אֶל־ עָל הַיָּד,

וּמַדּוּעַ מַזָּלֵךְ מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת אָבַד?

הַאִם הָעִנְיָין מִשּׁוּם שֶׁהָאַלִּים לִשְׁלֹט עֲלֵיכֶן חָמַד?

בַּמֶּה אַתְּ יְהוּדִיָּיה כְּשֶׁאֶת הַתּוֹרָה אָסוּר לָךְ דַּעַת?

הֵן הַתּוֹרָה לָךְ תִּפְלָה, וְאֶת הָאֱמֶת אַתְּ לֹא יוֹדַעַת,

הַאִם מִפַּחַד הַחֶבְרָה אַתְּ לָהֶם נִשְׁמַעַת?

מִפְּנֵי מָה תְּחַנְּכִי בִתֵּךְ לִהְיוֹת כְּמוֹתֵךְ בּוּרָה וְנִכְנַעַת?

 

שִׁפְחָה נוֹלַדְתְּ וְשִׁפְחָה תָמוּתִי כָּל עוֹד אַתְּ לֹא בּוֹרַחַת.

אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אַיֵּה בַשּׁוֹאָה הָיָה הָאֱלוֹהִים;

אֶל סִבְלֵךְ מִזְּמַן חַוָּה אֵין הֵם מִתְיַיחֲסִים,

הָאִישָּׁה פְּגִיעָתָהּ רָעָה כָּךְ בַּסְּפָרִים כּוֹתְבִים,

אִם תִּרְצִי לְהִתְגָּרֵשׁ לַעֲזֹר לָךְ אֵין הַלָּלוּ רוֹצִים,

וְלַעֲשׂוֹת תְּנַאי בְּנִישּׂוּאִין עָלַיִךְ הֵם אוֹסְרִים.

אֵיכָה בָּחוּר יִישָּׂא אָמָה הָעִבְרִיָּיה לְלֹא בּוּשָׁה?

מַדּוּעַ הַמְחַפֵּשׂ אִישָּׁה עִם חֵרוּת הַמַּחֲשָׁבָה יִכָּשֵׁלָה,

עַד מָתַי תִּישָּׁאֲרָה רַוָּוק וְלֹא תִיקַּח נְקֵבָה יוֹדַעַת הֵיטֵב גַּהֵצָה?

מַדּוּעַ דָּתִית לְאֻמִּית עָלֶיךָ תַגִּידָה: אַתָּה גּוֹי וְאֵין נַפְשִׁי בְּךָ חֲפֵצָה?

וּמַדּוּעַ לַחוֹשֵׁב תֵּיבָתוֹ נִנְעֲלָה וְאֵין לְאַחֲרִיתוֹ תִּקְוָה?

שירה

קול דמינו תכסה באהבה

יעקב קרויזר

כְּבָר הָיוּ צָהֳרַיִם כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת דַּם הָאָדָם לֹא בָּאָדָם

בִּנְקֻדָּה מְרֻכֶּזֶת שׁוֹלַחַת שְׁתִי וָעֵרֶב אֲדֻמִּים

עַל גָּזָה לְבָנָה פְּרוּמַת שׁוּלַיִם. נָשָׂאתִי אוֹתוֹ בִּשְׁנַיִם־

שְׁנַיִם חָבוּק בְּקַנְבָס מְלֻכְלָךְ בְּגֹבַהּ הַמָּתְנַיִם, יָרֵאנוּ רַק

מִדָּם עַל יְרֹק הַבְּגָדִים הַנְּקִיִּים.

 

וֵין בּוֹגַ’ע וֵין בּוֹגַ’ע שָׁאַלְתִּי בְּלִי שֶׁהֵבַנּוּ אֶת הַמִּלִּים.

 

שָׁפַכְתִּי אֶת דַּם הָאָדָם לָאֲדָמָה, עָטִינוּ כְּפָפוֹת כְּחֻלּוֹת

עַל הַיָּדַיִים. כִּסִּינוּ עַל הַפְּצָעִים בִּמְהִירוּת

שָׁטַפְנוּ הַחוּצָה עֲטִיפוֹת קְטוּעוֹת, גִּדְמֵי צִנּוֹרוֹת וַאֲדָמָה סְפוּגָה בְּמַיִם.

וָאֹמַר מָה עָשִׂיתִי שֶׁבַּלֵּילוֹת פְּעוּר עַפְעַפַּיִם פַּחַד עֵינַי

מוּל דָּם שׁוֹמֵעַ קוֹל אָדֹם אָדֹם

זוֹעֵק מִכָּל הָאֲדָמָה

אֱלוֹהִים –

אַל תִּקֹּם!

 

תאג”ד, קיץ 2014, רמת הגולן, גבול סוריה
שירה

לבנת עדות

ניסן כהן

הַיֹּפִי הוּא כְּאֵב, שָׁרוּ לִי מַקְהֵלַת עַכְבְּרוֹשֵׁי הָעֲנָק בְּחֶבְרוֹן, וְאֵין מִמֶּנּוּ מָנוֹס. אַחַר כָּךְ יִצַּבְתִּי אֶת אֲחִיזַת רַגְלַי בַּקַּרְקַע וְהִרְשֵׁיתִי לְנוֹף הַמִּלְחָמָה לְהִטַּשְׁטֵשׁ עַד שֶׁכָּל הָאֶבֶן נָמַסָּה לְמַיִם עֲצוּמִים וּמִמַּעֲמַקֵּי הַיָּם הַזֶּה עָלְתָה אֲהוּבָתִי, זֶה קָרָה בַּבֶּטֶן לֹא בָּעֵינַיִם. זֶה קָרָה כְּמָטָר גֶּשֶׁם פִּתְאוֹמִי בְּלֵיל קַיִץ. יָד חֲזָקָה הֶחְזִירָה אוֹתִי אֶל הַמְּצִיאוּת בִּטְפִיחָה עַל הַכָּתֵף, הַשְּׁמִירָה מִתְאָרֶכֶת לְךָ, הָרֶכֶב שֶׁל הַסִּיּוּר מִתְעַכֵּב, יֵשׁ לְךָ בַּקָּשׁוֹת לַאֲרוּחַת עֶרֶב? אֲנִי רָצִיתִי שֶׁמִּישׁוּ יְלַטֵּף לִי תַ’שֵּׂעָר, לְהַרְגִּישׁ מוּגָן, לְהַפְסִיק לֶאֱהֹב דֶּרֶךְ הָרְאִיָּה, לִטְבֹּעַ בָּרַכּוּת, לְהִתְנַחֵם בְּתוֹךְ שָׁדַיִם. אֲנִי רָצִיתִי שֶׁעַכְבְּרוֹשֵׁי הָעֲנָק יֹאכְלוּ אֶת גִּדְמֵי הַצַּעַר וְהָאֲדִישׁוּת וְיֵלְכוּ לְחַרְבֵּן אוֹתָם בִּתְעָלוֹת הַבִּיּוּב שֶׁל הָעִיר. אֲנִי רָצִיתִי שֶׁצִּיר הַמִּתְפַּלְּלִים יַפְסִיק לְהִתְפַּתֵּל וְשֶׁהַתְּפִלּוֹת יַפְסִיקוּ לְהִתְעַצֵּל לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם. רָצִיתִי שֶׁצִּיר הַזְּמַן יֶחְדַּל, וְלוּ לָרֶגַע, וְיִקְלַע בְּתוֹכוֹ אֶת כָּל תְּנוּעוֹת הָאַגָּן בְּרִגְעֵי הָאַהֲבָה שֶׁל הָעוֹלָם וִירַפֵּא אוֹתָן, אַחַת אַחַת. שֶׁיִּפָּסְקוּ הָרָעָב וּמִשְׁבְּצוֹת הָאֲכִילָה וּמִשְׁבְּצוֹת הַהֲקָאָה וְשֶׁהַכֹּל יִקְרֶה בַּבֶּטֶן לֹא בָּעֵינַיִם.

שירה

לוויות שקטות

יהושע לקס

מְאוֹת רַגְלַיִם טוֹפְפוֹת

נוֹשְׂאוֹת פִּיּוֹת חֲתוּמִים

בְּמוֹרַד הַשְּׁבִיל הַסָּלוּל

אֱלֵי חֶלְקַת הַקֶּבֶר הֶחָפוּר.

מְאוֹת רַגְלַיִם רוֹמְסוֹת

גַּרְגְּרֵי עָפָר נִמְעָכִים

וּמַנְגִּינַת הָרִשְׁרוּשׁ הַקָּצוּב

מְלַוָּוה דְּמָמָה מְעִיקָה –

דִּמְמַת הֲלוּמֵי כְּאֵב

עִם דִּמְמַת אִלְּמֵי תִּמָּהוֹן.

הִגַּעְנוּ.

הַתַּהֲלוּכָה שֶׁהִתְאָרְכָה

הוֹלֶכֶת וּמִתְעַגֶּלֶת

סְבִיב הַקֶּבֶר הֶחָפוּר

וְקוֹל טְפִיפַת הָרַגְלַיִם

הַהוֹלֵךְ וְדוֹעֵךְ

מֵנִיחַ מְקוֹמוֹ

לְכֹבֶד הַדְּמָמָה

הָעוֹטֶפֶת, הַחוֹנֶקֶת.

 

וְלֹא מְשַׁחְרֵר

גַּם לֹא מֵקֵל

אֶת מוּעָקָתָהּ

הַקּוֹל הֶחָלוּשׁ

הַמַּקְרִיא פְּסוּקִים

עֵת יוֹרְדָה הַהֲרוּגָה

אֱלֵי אַדְמַת קִבְרָהּ.

וְגוֹבֵר קִמְעָה

מִלְמוּל הַפְּסוּקִים…

וּפִתְאוֹם! הָאֲלוּנְקָה

הַנִּשְׁלֶפֶת מִן הַבּוֹר

מוּנֶפֶת אֶל עָל

מֻכְתֶּמֶת בְּדָם

– דַּם הַנִּרְצַחַת –

עַתָּה הוּא נֶחְשָׂף

לְעֵינֵי מְאוֹת

מְלַוִּים דְּמוּמִים

וּמַרְאֵהוּ פּוֹעֵר

מְאוֹת פִּיּוֹת חֲתוּמִים

בְּאַנְחַת בֶּהָלָה

הַקּוֹרַעַת לְרֶגַע

– רַק הִיא –

אֶת מַעֲטֵה-הַדְּמָמָה הַכָּבֵד.

כְּאִלּוּ

הֻפְתְּעוּ לָדַעַת

כִּי שָׁם הַדָּם.

כְּאִלּוּ

שָׁכְחוּ שֶׁאוֹתוֹ

הֵם מְלַוִּים

וְאֶת זִכְרוֹ

אֲמוּרִים הֵם לָשֵׂאת

עַל לוּחַ לִבָּם.

כְּאִלּוּ

עָמְדוּ שָׁם לִרְאוֹת

שֶׁכֻּלּוֹ יְכֻסֶּה

בֶּעָפָר הַדֵּק הֵיטֵב –

שֶׁלֹּא תָּפֵר זַעֲקָתוֹ

אֶת הַשֶּׁקֶט;

שֶׁלֹּא תִּדְרֹשׁ נִקְמָתוֹ

לְהוֹכִיחַ אַהֲבָתֵנוּ;

שֶׁלֹּא תְּזַעְזְעֵנוּ

וְנֶחְדַּל מֵרְדֹף

אַחַר בִּצְעֵנוּ

וּמֵעֹשֶׁק יָדֵינוּ;

שֶׁתְּנִיחֵנוּ שְׁלֵוִים

בְּרֶפֶשׁ הַשְּׁתִיקָה

לְמוּל סְחִי הָאִפּוּק

וּמַדְמֵנַת שִׁקּוּל הַדַּעַת הַמְּדֻמֶּה

הַכּוֹבְלִים יְדֵי לוֹחֲמֵינוּ,

הַמְּאַשְּׁרִים הַתָּרַת דָּמֵנוּ,

הַמַּזִּילִים אֶת הַדָּם הַנִּקְבָּר,

הַמְּסַלְּקִים שְׁכִינָה מֵאַרְצֵנוּ.

 

רשמי לוויית אסתר קליימן הי”ד, נרצחה בסמוך ליישוב עטרת, בדרכה לעבודתה כגננת.

 

 

שירה

בַּעָלִיָה לִירוּשָׁלַיִם, אוֹ: תִּרְשׁוֹם, אֲנִי יְהוּדִי.

צביקה אלי סלע

פַּעַם מִזְּמַן, יְהוּדִים

עוֹלִים הָיוּ לִירוּשָׁלַיִם 

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה

וּבְיָדָם מִנְחָה.

 

בָּרֶגֶל עָלוּ, בְּכָל שְׁלוֹשׁ הָרְגָלִים

פּוֹסְעִים לְאִיטָּם בִּשְׁבִילֵי הָאָרֶץ שֶׁשָּׁקְטָה 

תַּחְתָּם, מִדָּן וּמִתְּקוֹעַ, אֲחָדִים אַף מִצָּרְעָה

עַל מָה דִּיבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּדַרְכָּם?

מִן הַסְּתָם דַּנּוּ בִּדְאָגָה בִּמְחִירֵי הַדִּיּוּר 

בַּשְּׁפֵלָה, אוֹ אוּלַי בַּעֲלִיַּת מְחִיר הַגְּבִינָה. 

לֵךְ תֵּדַע. 

 

אֲנִי עוֹלֶה הַיּוֹם לִירוּשָׁלַיִם בְּמָאזְדָה 6 

שְׁרוּטָה, לִבְדִיקַת עַרְמוֹנִית שֶׁעָבְתַה

וְיָדִי רֵיקָה, אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹלֶה 

לִירוּשָׁלַיִם, אָבִי עוֹלֶה עִמָּדִי

זֵכֶר צַדִּיקִים לִבְרָכָה.

 

יֶלֶד הָיִיתִי עוֹמֵד לְצִדּוֹ, אָב וּבְנוֹ – 

שָׁם בְּחוּרְבוֹת מִנְזָר נוֹטֶרְדָאם 

מוּל גְּדֵרוֹת הַתַּיִל הָרָם – 

וְהוּא בְּעֵינַיִים 

כַּלוֹת מַבִּיט בְּעִירוֹ

הַשְׁבוּיָה, מַבִּיט בְּעִצְבוֹ 

בִּתְפִילָּה שְׁתוּקָה – 

בְּלִי דַּעַת הָיִיתִי שׁוֹתֶה לְיַדוֹ

אֶת הֶמְיָת לִבּוֹ, אָב וּבְנוֹ –

הַאִם מַשֶּׁהוּ מְהֶמְיָת לִבִּי

טָמוּן עוֹד בְּלִיבּוֹ שֶׁל בְּנִי, 

נֶכְדּוֹ?

 

אֲנִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם

וְיָדִי רֵיקָה

אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי בָּא

לִירוּשָׁלַיִם, אָבִי בָּא אִתִּי – 

תִּרְשׁוֹם, אֲנִי יְהוּדִי.

שירה

בשם

בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

בְּשֵׁם כְּתַב הָאִשּׁוּם

בְּשֵׁם הַמְּחִיקָה

בְּשֵׁם פִּסַּת כָּחֹל וְחוּם

בְּשֵׁם הַקַּו הַיָּרֹק

בְּשֵׁם חוּט שֶׁל מָוֶת אָרֹךְ

בְּשֵׁם שֶׁאֵין מְקַבְּלִים עָלָיו נִחוּם.

בְּשֵׁם הַחַיָּל הָרָכוּן עַל הַבֵּטוֹן הַמְּזֻיָּן

בְּשֵׁם לוֹעוֹ הַשָּׁחֹר אֲשֶׁר מוּכָן

בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחוּם וְהָרַחֲמָן

בְּשֵׁם צֵל הָאֵיבָה הַזּוֹחֵל

בְּשֵׁם נְהַר בִּכְיָן הַנֶּאֱלַם

בְּשֵׁם הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד בְּשָׁוֶה עַל כֻּלָּם

בְּשֵׁם הָאֶבֶן הַמֻּשְׁלֶכֶת

בְּשֵׁם הָאָב בְּשֵׁם הַבֵּן

בְּשֵׁם נִּשְׁבָּר וּמִתְחַנֵּן

בְּשֵׁם הָאֵלֶּה בְּשֵׁם הַהֵם

בְּשֵׁם וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן.

בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחוּם וְהָרַחֲמָן

בְּשֵׁם אָזַלְתְּ הַזְּמַן

בְּשֵׁם הַהַר הַמְּסֻמָּן

בְּשֵׁם הַמִּלִּים הַקֵּהוֹת וְסַכִּינָן

בְּשֵׁם לָחַשׁ הַחוֹלֶה הַמְּסֻכָּן.

בְּשֵׁם בְּכִי הַמּוּאָזִין בְּהָרִים

בְּשֵׁם הַיְּתוֹמִים שֶׁבָּקְעוּ מִן הַהוֹרִים

בְּשֵׁם מִי אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים

בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

בְּשֵׁם הַנֶּטַע הֶעָקוּר וְהַגָּדוּם

בְּשֵׁם הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַשָּׁכֵן תָּמִיד זוֹלָה יוֹתֵר

בְּשֵׁם בֵּית הַמְּרִיבָה הַאָטוּם

בְּשֵׁם שַׁעַר הָרַחֲמִים הַסָּתוּם

בְּשֵׁם הַצָּמָא הַשָּׁרוּב וְהַשָּׁחוּן.

בְּשֵׁם שְׁמוֹ שֶׁל הַנִּרְצָח וּכְבָר נִשְׁכַּח

בַּשֵּׁם הַנִּכְסָף. בְּשֵׁם הַמְּבֻקָּשׁ

בְּשֵׁם הַבְּרִיחַ הַנָּעוּל וְהֶחָתוּם

בְּשֵׁם אַלְלָה הָרַחוּם וְהָרַחֲמָן

בְּשֵׁם נוֹבְלוֹת הָאַלְמָן הַלָּבָן

בְּשֵׁם אַלְמְנוֹת הַקַּשׁ וְעַמּוּדֵי הֶעָשָׁן.

בְּשֵׁם הַבַּלָּהוֹת שֶׁלֹּא תַּמּוּ

בְּשֵׁם הַנְּעָרִים שֶׁלֹּא שָׁבוּ.

בְּשֵׁם הָאוֹמֵר חִדְלוּ לָכֶם מִן הַדָּם

כִּי בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא.

בְּשֵׁם הָאֵל   מָקוֹם

בְּשֵׁם הָאֵל   שָׁלוֹם

שירה

עוד על ההרים

יצחק אברהמי

עוֹד עַל הֶהָרִים

לקצב נשימות עפר הארץ

י/ש, ד, תר, 

עוד מדלג

 

עוֹד מְדַלֵּג

עַל הֶהָרִים

דּוֹמֶה דּוֹדִי לְכָל

רְצוֹנוֹתָיו נוֹשְׁקֵי

הָרִים, דּוֹלְגֵי הָרִים –

אֵצֵא אֶל הֶהָרִים

בָּרוּחַ הַזּוֹ, מְשַׁנֵּן וְחוֹזֵר

מָה-הוּא אַף-אַתָּה

הֱיֵה מְדַלֵּג

בְּעִקְבֵי פַּעֲמֵי רְצוֹנוֹ

 

אחד

 

וְעוֹד עַל הֶהָרִים:

שֶׁהֵם נוֹף, שֶׁהֵם

אֵינְחוֹף, שֶׁהֵם הָרֵי

אֵינְקֶצֶב וּמִדָּה לִמְנוֹת אֶת

עֲפָרָם, הָרִים

שֶׁאֵין שָׁמַיִם תּוֹחֲמִים –

מִכָּאן נִתָּן לִרְאוֹת:

אֶחָד

 

חידה

 

וְעוֹד עַל הֶהָרִים הָהֵם

שֶׁהֵם חָזוֹן עַתִּיק כָּתוּב

לִבִּית, כָּתוּב עִבְרִית

חִידָה סוֹדִית, פִּתְרוֹנָהּ

נַעֲלֶה מִסִּתּוּת.

 

עיניו

 

עוֹד עַל הֶהָרִים

עֵינָיו, שֶׁהֵם

נוֹפָיו, שֶׁהֵם

הָאָרֶץ שֶׁחָפַץ –

עֵינֶיךָ בָּהּ כְּמוֹ

אֵלֶיךָ בָּא מַבַּט סְלָעִים קָשִׁים

בְּצִפִּיָּה לִמְטַר שָׁמֶיךָ, לַיָּרֹק

שֶׁיְּלַבְלֵב בֵּינָם, שֶׁיִּגָּרֵס

בֵּינוֹת שִׁנֵּי עִזִּים נוֹקְשׁוֹת

אוֹכְלוֹת אֶת פְּרִי הָהָר 

 

(כְּמוֹ מְפַחֵד לָגַעַת בְּדִיּוּק, מוֹצֵא עַצְמִי

שָׁב וְנִתְלֶה בַּעֲשָׂבִים פּוֹרְחִים וּבִבְהֵמוֹת דַּקּוֹת

וּמִתְנַצֵּל)

 

על הערים

 

לֹא עוֹד מְקַטְּרִים

עַל הֶהָרִים

צוֹפִים הָרְכָסִים עַל

הֶעָשָׁן הַמִּתְנַחְשֵׁל מִן הֶעָרִים

וּבִדְאָגָה אוֹמְרִים:

לֹא-עוֹד עֵצִים וַאֲשֵׁרוֹת

לֹא-עוֹד בָּמוֹת וּבְעָלִים;

וְהֶעָשָׁן הַזֶּה – 

הַדְּאָגָה הַזֹּאת, כְּמוֹ הַפִּיחַ בָּאֲוִיר

מוֹרֶטֶת שׁוּב וָשׁוּב

הָרִים מִשַּׁלְוָתָם.

 

משא

 

עַל הֶהָרִים

אֶשָּׂא קִינָה, אֶשָּׂא

עֵינַי אֶל הֶהָרִים, לִרְאוֹת

עַל הֶהָרִים נָפוֹצוּ יִשְׂרָאֵל כַּצֹּאן –

עַל הֶהָרִים וַאֲלֵיהֶם

אֶשָּׂא אֶת מְשָׁלִי

וְאֶת גַּבִּי אֶכְפֹּף

שִׁכְמִי אַטֶּה

 

לָשֵׂאת אֶת

הֶהָרִים הָהֵם, הַטְּעוּנִים

 

והוד

 

וְהוֹד עַל הֶהָרִים-סָבִיב

וַאֲפֵלָה עַל רִגְבֵיהֶם

וּמִתְוֵיהֶם שָׁחֹר וָהוֹד

וְלַיְלָה מְאֻפָּל, וְהוֹד

מִן הַשָּׁחֹר עַד הַשָּׁחֹר

וְאֵין כּוֹכָב, וּמַבָּטְךָ

נִמְשָׁךְ אֶל הֶהָרִים שׁוֹתְקֵי הַסּוֹד

עוֹטֵי הַהוֹד, שֶׁהֵם

אוֹרוֹת יְרוּשָׁלַיִם מֵרָחוֹק

שירה

הערבים של עמק רפאים

אפרת נחמה

הָעַרְבִים שֶׁל עֵמֶק רְפָאִים הֵם עַרְבִים שֶׁל בָּתֵּי קָפֶה.

הוֹלְכִים וּמְדַבְּרִים בְּנַחַת, רוֹצִים שָׁלוֹם, בְּסוּפֶּר מוֹשָׁבָה קוֹנִים יַיִן אָדֹם

שָׁלוֹשׁ בְּמֵאָה, דֻּבְדְּבָן מְקֻלָּף וְקֵיְל,

יַעְנִי,

סְטַיְל.

 

הָעַרְבִים שֶׁל דֶּרֶךְ בֵּית לֶחֶם הֵם עַרְבִים יַרְקָנִים, עוֹזְרֵי מַכֹּלֶת,

רֻבָּם בְּעַד הַצִּמְחוֹנוּת, רוֹחֲשִׁים חִבָּה לְתַרְנְגֹלֶת, הֵם

אוֹפִים בְּעַצְמָם אֶת הַפִּתָּה מִקֶּמַח מָלֵא

וְלֹא אוֹהֲבִים לְהִשָּׁאֵר בַּחֹשֶׁךְ לְבַד לֹא מְחֻבָּקִים,

יַעְנִי,

עַרְבִים רַכִּים.

 

אֲבָל מִיהֵם אוֹתָם הָעַרְבִים שֶׁל דֶּרֶךְ חֶבְרוֹן,

נַהָגֵי שֹׁד גַּנָּבִים פּוֹשְׁעִים מֻסְלְמִים קִיצוֹנִיִּים

פְּרִימִיטִיבִיִּים לֹא עָלֵינוּ,

נוֹשְׂאִים מַבָּטִים מְאַיְּמִים לֹא מְפֻחָדִים

יַעְנִי,

שָׁהִידִים

 

וּבְמָה אֶפְשָׁר לַעֲטֹף אֶת הַפַּעַר בֵּין הָרְחוֹבוֹת

בְּמָה לְאַזֵּן אֶת הַמֶּחֱווֹת

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְטַשְׁטֵשׁ לֹא לִמְתֹּחַ גְּבוּלוֹת

לְרַכֵּךְ בֶּהָלוֹת

וְאֵיךְ

לְגַלּוֹת

שירה

חשוב לך

פאול צלאן

חֲשֹׁב לְךָ:

חַיָּל הַבִּצּוֹת מִמְצָדָה

מְלַמֵּד עַצְמוֹ מוֹלֶדֶת

בָּאֹפֶן הַבִּלְתִּי-כָּבוּי בְּיוֹתֵר

נֶגֶד

כָּל קוֹץ בַּתַּיִל.

 

 

חֲשֹׁב לְךָ:

חַסְרֵי-הָעֵינַיִם לְלֹא צוּרָה

מוֹבִילִים אוֹתְךָ, בֶּן-חוֹרִין,

דֶּרֶךְ הַמְהוּמָה, אַתָּה

מִתְעַצֵּם וְ-

מִתְעַצֵּם.

 

 

חֲשֹׁב לְךָ:

בְּפִסַּת הָאֲדָמָה הַזֹּאת

הָרְאוּיָה לִמְגוּרִים

הַמוּנֶפֶת תּוֹךְ סֵבֶל לְחַיִּים

יָדְךָ שֶׁלְךָ

הֶחֱזִיקָה.

 

 

חֲשֹׁב לְךָ:

זֶה בָּא לִקְרָאתִי

מוּעָר בַּשֵּׁם, בַּיָּד,

לָעַד,

מִן הַבִּלְתִּי-קָבִיר.

 

 

 

 

צלאן התחיל לכתוב את השיר ב-7.6.1967, ביום בו נכנסו הכוחות הישראלים לעיר העתיקה (סיים ב-13.6.1967).

 

 

מגרמנית: אסתר קמרון ותהילה מרקוביץ

 

 

 

ושיר בעקבות שיר זה, מאת אסתר קמרון:

 

 

 

*

חֵצִי מֵאָה כִּמְעַט– חַיֶּךָ.

חֵצִי מֵאָה וּמְעַט — הֶעדֵרְךָ.

וּמִצְרִיִים מִתְעַבֵּית.

וְיָמֵשׁ הַחֹשֶׁךְ.

 

 

וְהָאוֹר במוֹשְׁבֹתֵנוּ מִצְטַמְצֵם

כְּדֵי נְקֻדָּה.

מִי זָעִיר

וְיִכָּנֵס בָּהּ?

 

 

כָּל זְמַן סטוט א פונק נוך פינקלן

ועט נוך ליכטיק זיין

 

 

קוּם, לְךָ

אֶל

הַבִּלְתִּי קָבִיר.

בַּקַּשׁ

שֶׁיִּפְקֹד נְקֻדָּה זוֹ,

שֶׁיִּצֹק בָּה כֹּחַ

מְשִׁיכָה.

 

 

וּבֱרֵַַכֵנוּ

בְּחֵרוּת

שירה

ציר כיסופים

רוחמה שפירא

 

עֵץ כָּרוּת
דְּבַר לֹא עוֹד
יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר הָיָה
וּבַהֲלֹם הַגַּרְזֶן וְיִכְרַע
תַּחְתָּיו הוֹלֵךְ קוֹלוֹ
מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

 

צָדִי הַדֶּרֶךְ מְחֻשָּׂפִים
עַכְשָׁו לְהַגְבִּיר הַבִּטָּחוֹן
אִם ה’ לֹא יִשְׁמָר צִיר
שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר

 

חָמֵשׁ נְשָׁמוֹת פּוֹרְחוֹת
בִּצְעָקָה
קוֹרַעַת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד
סוֹפוֹ
צִיר כִּסּוּפִים חָסוּם
לִבֵּנוּ
הֶעָרֵל נִסְדַּק
דָּבָר לֹא עוֹד
יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר הָיָה

 

לָמָּה יֹאמְרוּ הַכּוֹתָרוֹת אַיֵּה אֱלֹהֵיכֶם
וֶאֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם
וּבָאָרֶץ
כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשׂוּ
כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ
נִבְקַע הַקְּרוּם הַדַּק
בִּתְמִימוּתֵנוּ הַבְּתוּלָה

 

הַקּוֹל הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ
שְׁלַל הָעוֹלָמוֹת צָלְלוּ
בִּלְעָדָיו בִּתְהוֹם נְשִׁיָּה
הַאִם תִּהְיֶה זוֹ הַזְּעָקָה הָאַחֲרוֹנָה
נָפְלָה וְלֹא תּוֹסִיף
קוּם
בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל

 

הִגִּיעוּ בָּנִים עַד מַשְׁבֵּר
וְכֹחַ אֵין
לַלֵּדָה:
כְּשֶׁיִּפָּתַח הַלֵּב הַשָּׁבוּר בִּזְעָקָה אַחֲרוֹנָה
לְחַיִּים
תֵּהָפֵךְ לִצְעָקָה רִאשׁוֹנָה
שֶׁל פֶּלֶא נוֹלַד
נֵצֶר – מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה

 

צִיר כִּסּוּפִים נִפְתַּח
בַּחֹשֶׁךְ לְכָל דּוֹרֵשׁ
א-ל חַי מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ וְעוֹנֶה
לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת
בַּעֲלוֹת הַכִּסּוּפִים בִּצְעָקָה מִסּוֹף הָעוֹלָם
וְעַד סוֹפוֹ
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם
וְיָדַעְתָּ אֶת הֲוָיָה.

 

אָמֵן

שירה

כשהחבל נותק

משה ולדמן

 

א

 

כְּשֶׁהַחֶבֶל נֻתַּק
אֶרֶץ נוֹתְרָה יַצִּיבָה
וּכְשֶׁנֻּתְּקָה הַשִּׂיחָה נוֹתַרְתִּי לְלֹא תְּעוּזָה
וְשָׁם הָיָה שִׁמְשׁוֹן עִם הַכּוֹבֶסֶת בַּחוּץ
וַאֲנִי בַּצָּפוֹן בְּנָפְשׁוֹן כְּמוֹ כֻּלָּם
עַל אוֹתוֹ הֶעָרוּץ. סָר מֵעָלַי הַכּוֹחַ
וְלֹא נֶעֱקַרְתִּי

 

וּמְשׁוֹרֵר פִּי בְּדִיעֲבַד הַיָּמִים
מִי שֶׁגֹּרַשׁ יִמְצָא אֶצְלֵנוּ פַּת מָלוֹן וְשֶׁכֶם
מִי נִלְקַח לוֹ צֵל וּמֵי בְּאֵר
מִי שֶׁסֻּכָּתוֹ מַפֹּלֶת
עוֹדֶנּוּ מְחַכֶּה בַּדֶּלֶת
אֵיךְ נוּכַל לְהִטָּהֵר

 

ב

 

כְּשֶׁנֻּתְּקָה אֶרֶץ חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים
וְאָנֹכִי בְּסוֹף גָּלִיל
נוֹדֵד כִּמְחֻסַּר הַבַּיִת
לָלוּן בַּמָּלוֹן הַנִּצְחִי.

 

וּבִקְּשׁוּ שֶׁנְּפַנֶּה עַד 10:00
וְלֹא סֵרַבְנוּ לַפְּקִידָה
וְיָצָאנוּ כְּתַפּוּזִים הַחֲלוּצִים
לַקָּטִיף

 

ג

 

חֶבֶל אֶרֶץ הַנִּכְרָךְ
יָרֵחַ לֹא נִשְׁכָּח
וּמֶלַח הַנִּסְלָח בְּמוֹ יָם

 

מֵעֶמְדַּת הַשְּׁמִירָה הֲצָפָה
בְּמָדַי הַלְּבָנִים
אַבִּיט אֶל הַחוֹפִים הָעֲצוּבִים

 

שָׂאוּנִי וַהֲטִילוּנִי
עַל צַוְּארֵיכֶם
אַחַי הַשְּׁזוּפִים
רַבִּים כְּחוֹלוֹת דִּמְדּוּמִים
הַמִּתְכַּחֲלִים כָּעֵת כַּשְּׁזִיף בַּקָּטִיף

וּבָעֵת הַהִיא הַמִּישׁוֹר הָרָצִיף
הִקְצִיף חֲלַב שְׂעִירִים וּקְטוֹרוֹת

 

וְהַמְּפַקֵּד אָמַר לְהִתְנַתֵּק מֵהַבּוֹיָה
לְהָשִׁיט הַדְּבוֹרָה אֶל מַרְמָרַת הַיָּם הַסּוֹפֵג
כְּמֵטִיל שְׁאֵלוֹת נוֹקְבוֹת אֶל יַרְכָּתָיו

 

בְּשֶׁל מִי הָרָעָה הַזֹּאת?

אוּלַי יִתְעַשֵּׁת, אֱלֹהִים?

 

 

בויה – מצוף

שירה

בין כה קריעה

תמר גלבוע

 

אֵין לִי מִלִּים לְתָאֵר
בַּיִת שֶׁלִּי, לֹא
גָּדוֹל בִּמְיֻחָד
דֶּלֶת סְטַנְדַּרְטִית שֶׁיּוֹגֵב צֶבַע
הָיְתָה גִּנָּה קְסוּמָה וּפְשׁוּטָה
וְגִדַּלְנוּ פְּרָחִים וְגָדֵר חַיָּה
זֶה הָיָה בֵּיתִי, וְהָיָה
חוֹל שֶׁלָּגַעַת בּוֹ זֶה לָחוּשׁ
טֶבַע לֹא דּוֹמֵם.
יְלָדִים, יָדַיִם, יָדִיּוֹת.
כִּיּוֹרִים, כִּירַיִם, כָּרִיּוֹת, כֻּרְסָאוֹת.
לָמָּה צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ לְתוֹךְ
מְכֻלָּה, מְכִילָה, מְכַלָּה, מְמִיתָה אֶת מָה שְׁ
נִשְׁאַר פַּצְמָ”ר, בֶּרֶז, רַעַף וּמִצְנָח שֶׁל פְּצָצַת תְּאוּרָה.
סוֹף
עֵץ תְּאֵנָה, עֵץ תַּפּוּחַ, גֶּפֶן.
פּוֹרְקִים אַרְגָּזִים בְּמָעוֹן זְמַנִּי
צַעַר תּוֹלֵשׁ דְּמָעוֹת מֵעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת בֵּין כֹּה
קְרִיעָה
רַעַשׁ, נְשִׁיקָה לִמְזוּזָה, צְעָדִים לָאוֹטוֹבּוּס
שֶׁשָּׁבְרוּ אֶת כָּל עוֹלָמִי, כָּכָה, עַם
תִּיקִים.

 

שירה

הפגנת מתים נאה שלי

רות דרליך

 

בְּבֵית הַשְּׁכוֹל שֶׁלִּי,
מָכְרוּ הוֹרַי לַמְרוֹת הַכֹּל,
סִסְמָאוֹת תִּקְוָה לְכֻלָּם.
הֵם אָמְרוּ לְמָשָׁל: בָּאתָ לְחַזֵּק, אַךְ יָצָאתָ מְחֻזָּק, הָא?!
וְהָאוֹרֵחַ הָיָה מַשְׁפִּיל מַבָּט, מְהַנְהֵן.
אֶל מוּל תָּכְנִיּוֹת הַשָּׁלוֹם הַמַּרְהִיבוֹת בְּכִעוּרָן
הֵם אָמְרוּ: כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה מְדַבְּרִים, וְהִנֵּה!
הַכְּלָבִים נוֹבְחִים וְהַשַּׁיָּרָה עוֹבֶרֶת!

 

הַפַּעַם הִיא לֹא תַּעֲבֹר. הִיא לֹא עוֹבֶרֶת.
הִיא לֹא עוֹבֶרֶת! אֲנִי אוֹמֶרֶת.
שׁוֹמְעִים?? הַכְּלָבִים מִתְקָרְבִים, רְעֵבִים.
מִסְתּוֹבְבִים סְבִיב הַטֶּרֶף.
אֲנִי רוֹאָה אוֹתָם שְׂמֵחִים לְאיד בְּכָל הָעֲרוּצִים, הֵם מְרַיְּרִים.
אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת.

 

מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַדֶּרֶךְ בִּמְבוֹכֵי בִּנְיָן ‘כְּלָל’,
אֶל מִשְׂרָדוֹ שֶׁל אִרְגּוּן אֶחָד.
הַמַּנְכַּ”ל מַאֲמִין שֶׁבְּנֵי בֵּגִין צָרִיךְ לַחֲזֹר לַהַנְהָגָה.
הוּא לֹא כְּמוֹ שָׁרוֹן, הוּא אוֹמֵר.
הוּא לֹא יִתֵּן לַטֵּרוֹר מַתָּנוֹת כָּאֵלּוּ.
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים לְדַבֵּר הוּא מַזְכִּיר גם אֶת צַ’מְבֶּרְלַיְן, וְצֶ’רְצִ’יל.
הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ מֵאִיר אלַי וְטוֹב.
הוּא מַרְגִּישׁ אִתִּי אֶת הַקּוֹל הֶחָסֵר וַאֲנִי בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה.

 

מִתְקַשֶּׁרֶת מֵהַמִּשְׂרָד לְחָבֵר.
הַחֻלְצוֹת לְבָנוֹת עִם הֶדְפֵּס שָׁחֹר.
“קוֹל דְּמֵי אַחֵינוּ זוֹעֲקִים” בְּפוֹנְט קוֹרֵן, עִם נִקּוּד וּטְעָמִים.
יָצָא יָפֶה, אֲנִי אוֹמֶרֶת. שׁוֹמַעַת שֶׁהוּא מְחַיֵּךְ.
הוּא יְאַרְגֵּן רַמְקוֹל. וּבָמָה קְטַנָּה.
יַגִּיעוּ אֲנָשִׁים? אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
כֵּן, הוּא עוֹנֶה בְּלַחַשׁ מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַגָּדֵר.
אֶת לֹא תִּבְכִּי לְבַד.

 

הָאוֹטוֹבּוּס יוֹצֵא מָלֵא, וְיַחֲזֹר מְרֻקָּן.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת שְׁקֵטָה.
במַחְסוֹם עוֹלֶה שׁוֹטֵר, סוֹרֵק סַפְסַל סַפְסָל.
סוֹפֵר רָאשִׁים, סוֹפֵר מִסְפְּרֵי זֶהוּת בָּרְשִׁימָה שֶׁבְּיָדָיו.
אֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם וְהַלֵּב דֹּפֶק חָזָק.
הוּא יוֹרֵד בְּלִי לִבְדֹּק אֶת הַהַתְאָמָה.

 

בְּרַחֲבַת בֵּית הֶעָלְמִין בַּגּוּשׁ מַמְתִּינִים אוֹהֲבִים.
הֵם הִגִּיעוּ.
הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה עוֹמֶדֶת מוּלָם, פּוֹרֶטֶת: עוֹד קְרִיעָה תִּהְיֶה.
עוֹד פַּעַם לְוָיָה לְיוֹחָנָן. עוֹד קֶבֶר.
מָוֶת מִתְמַשֵּׁךְ. לַשָּׁוְא.
דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת עַל הָאֲבָנִים.

 

אֵין לָךְ זֶכֶר, אֲבָל אַתְּ הָיִית.
הַפְגָּנַת מֵתִים נָאָה שֶׁלִּי.

שירה

שבועת מלח לדוגית

גיא דיין

 

הַלֵּס הָרַךְ שֶׁשָּׁכַב תַּחְתַּי לִחֵךְ עוֹרִי לִכְלֵךְ רַגְלַי
– יָדַעְתִּי שֶׁמִּדָּרוֹם בָּא. שֶׁשָּׁם הַחוֹף רָחָב מִשֶּׁלָּנוּ
בְּעִיר הַבַּת בַּמֶּרְכָּז גַּם קָרָאתִי שֶׁשָּׁם גָּבַר שִׁמְשׁוֹן.
שָֹחִיתִי לֹא רַע מִנִּי קָטָן, אֲבָל חִשַּׁבְתִּי דַּי רָחוֹק לִי
אֲפִלּוּ בַּיַּבָּשָׁה. רַק בְּמַדִּים זָכִיתִי לָרִאשׁוֹנָה לְהָגֵן
עַל מִפְעַל עֹז וְהָדָר שֶׁל חַסָּה, שֵׁרִי, פֶּרַח לִיצוּא,
מִדְרָשִׁים, אֻלְפָּנוֹת, בֵּיתוֹ שֶׁל הַגֶּרְבִּיל, מַסְלוּל תַּן,
מִשְׁטָח לְכוֹכַב הַיָּם. הֵאָחֲזוּת שִׁחְלוּצִית, הַפְרָחַת
שְׁמָמָה בִּדְבֵקוּת מְשִׂימָה.

 

בָּא אָב בְּלִי שָׁלוֹם עֵת-שס”ה אַחִים זב”ז לַהֲלֹם,
לָבַשְׁתִּי תַּפּוּז וְהֻכְתַּמְתִּי. בְּלֵב שׁוֹתֵת בִּי חָתַמְתִּי:
אֲקַנֵּא לַחֲלֹם בִּתְדִירוּת בָּהּ אֶנְשֹׁם לִפְנֵי הַמָּקוֹם
טֶרֶם תַּמְּתִי – לְהַעְפִּיל, לְהַחֲיוֹת, לְשָׁנְּטֵעַ לְשָׁקְּטֵף
הַנִּגְדָּע בְּאִבּוֹ לְאַיְּתֵן וּלְתַקֵּף.
שְׁבוּעַת מֶלַח לַדּוּגִית!