תרגום

מיין לפי
  • מיין לפי
  • יוצר/ת
  • תאריך
  • יצירה
  • פופולריות
שירה

האלמנה בארמונה

רודיארד קיפלינג (תרגם: צור ארליך)

אַלְמָנָה עִם אַרְמוֹן – כְּבָר שָׁמַעְתֶּם,
עִם כֶּתֶר זָהָב וְהָדוֹם,
אֳנִיּוֹת עַל הַקֶּצֶף
וְיַמְבָּה שֶׁל כֶּסֶף
שֶׁמִּמֶּנּוּ אֲנַחְנוּ חַיִּים בְּאָדוֹם –
אָאוּץ’, תַּפְרָנִים בְּאָדוֹם!

יֵשׁ תַּ’שֵּׁם’שְׁלָהּ עַל כָּל בֵּית מֶרְקַחַת
וְתַ’סֵּמֶל צָרוּב עַל בֶּהְ’מוֹת
וְכֵּלִים ‘כִי גְּדוֹלִים
לְהוֹבִיל חַיָּלִים
לְכָּל מִינֵי מִלְחָמוֹת –
תַּפְרָנִים, כָּל אֵימֵי מִלְחָמוֹת!

אָז כַּפַּיִם לַגְּבֶרֶת מִווִינְדְזוֹר
וְכִּיף לַכּוֹחוֹת בִּטָּחוֹן
שֶׁנּוֹתְנִים, לֹא לִשְׁכֹּחַ,
לְאִמָּא תַּ’כּוֹחַ,
הַבָּנִים שֶׁל הָאַלְמָנָה נִצָּחוֹן –
תַּפְרָנִים שֶׁל מָרַת נִצָּחוֹן!

 

*

 

אַלְמָנָה בָּאַרְמוֹן – אֵין כָּמוֹהָ.
וְאוֹתָהּ רַק אֲנַחְנוּ הִמְלַכְנוּ
עַל חֵצִי עוֹלָם
בְּאֵשׁ וְבְּדָם,
וְבַּשֶּׁלֶד תָּ’אָרֶץ הִמְלַחְנוּ –
תַּפְרָנִים, הִיא כְּחֻלָּה כִּי הִמְלַחְנוּ!

סַלְּקוּ תַּ’יָדַיִם מִ’תָּנוּ
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ לִקְצֹר,
כִּי נוֹפְלִים פֹּה שָׂרִים
וְעָפִים קֵיסָרִים
כְּשֶׁהִיא פּוֹקֶדֶת עֲצֹר –
תַּפְרָנִים, זֶה אַתֶּם הָעֲצֹר!

אָז בְּרָאבוֹ לְבַּת הַבְּלִי-בַּעַל!
עַל בַּיִת מִקֹּטֶב עַד קַו הַמַּשְׁוֶה
כִּי אֲנַחְנוּ, בָּנִים,
אֶת הַבַּיִת בּוֹנִים,
מִשְׁמָר עִם חֲגוֹר וְרוֹבֶה –
תַּפְרָנִים, זֶה תָּמִיד הָרוֹבֶה!

 

*

 

אַלְמָנָה בָּאַרְמוֹן – זֶה יָדוּעַ,
יֵלְכוּ נֶגְדָּהּ רַק מֻפְרָעִים.
מְדִינָה שֶׁתְּנַסֶּה זַבָּ”שָׁהּ,
כִּי אֲנַחְנוּ בְּכָל יַבָּשָׁה,
כָּל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו נִקְרָאִים –
תַּפְרָנִים, מִפְּצָצוֹת נִקְרָעִים.

‘תָּה תּוֹפֵס אֶת כַּנְפֵי הַשַּׁחַר
וְטָס בָּעוֹלָם עַד שְׁ’תָה מֵת,
אַךְ תָּמִיד עוֹד תִּשְׁמַע
אֶת הַשִּׁיר, נְשָׁמָה,
לַסְּמַרְטוּט עַל הַמּוֹט שֶׁ’ִתְנַדְנֵד –
תַּפְרָנִים, מִתְנַדְנֵד שַׁ’תָּה מֵת.

אָז הַייְדֶה לְכָּל הַבָּנִים שְׁ’לָהּ,
בַּבְּסִיסִים, בָּהָרִים וְבַּשַּׁיִט.
תְּנוּ לָהֶם בַּכָּבוֹד
וְצַ’פְּרוּ בְּתִקְווֹת
לַחְזֹר בִּמְהֵרָה אֶל הַבַּיִת –
תַּפְרָנִים! הֵם כְּבָר לֹא יִרְאוּ בַּיִת!

שירה

הר חמת קיץ

חן בת ציון אריאל

צָהֳרֵי הַתָּמוּז קוֹפְחִים עַל קַסְדוֹת חַיָּלִים
מוּל אֶל־עָרוּבּ בֵּית הַסֵּפֶר הַחַקְלָאִי
מַסְתִּיר אֶת בֵּית הַמְּצֹרָעִים, נְשִׁירִים
וּגְפָנִים לֹא מֻדְלּוֹת בַּטֶּרָסוֹת שְׁזִיפִים

מַסְגִּילִים
מְדַמְּמִים עָסִיס בַּדְּלָיִים בְּצִדֵּי הַכְּבִישִׁים
מֵאַחַד הַכְּפָרִים בְּמוֹנִית צְהֻבָּה דוֹהֲרִים

חֲשׁוּדִים

 

בְּחַלְחוּל, אֶלֶף מֶטֶר וְעֶשְׂרִים
נָם בְּקִבְרוֹ נָתָן הַנָּבִיא וַעֲקֵבוֹת רַבּוֹת
מִמֶּנּוּ וְעַד נַבִּי־יָקִין (שָׁם כַּף רֶגֶל אַבְרָהָם
טְבוּעָה בַּאֲבָנִים)
אֶל הַכְּרָמִים יוֹצְאִים סַיָּרֵי כְּפַר עֶצִיּוֹן
מְגַשְּׁשִׁים לְרַגְלֵיהֵם אֲדָמָה מִתְבָּקַּעַת
בְּחֶרֶב הַקַּיִץ הַמִּתְנַפֵּל בַּצְּמָתִים
הַטְּרֵמְפִּיָאדוֹת יוֹתֵר רֵיקוֹת הַמַּחְסוֹמִים
יוֹתֵר מְלֵאִים.

 

בֵּית אוֹמָר שׁוֹתֵק
עַל נַפְתֻלֵּי כְּבִישׁ שִׁשִּׁים
עוֹד סְלָעִים וְעוֹד שָׁמַיִם עָנַן אֲבָק
מֵגִיחַ מִן הַחוֹפִים בּוֹאֲכָה מִצְרַיִם
מַצְעִיף אֶת הֶהָרִים וּבַתָּוֶךְ
אָבוֹת יְשֵׁנִים, שָׁלֹשׁ אִמָּהוֹת
טֶרֶם תִּבְכֶּינָה עַל הַבָּנִים.

 

בֵּין חֶבְרוֹן לִבְאֵר שֶׁבָע
מִבֵּין בְּעֵרַת הַיָּמִים
חֲמָנִית,
פּוֹרַחַת בְּצֹמֶת זִיף
מְלֵאַת זִיו

 

 

 

(שלושת הנערים, צוק איתן, קיץ תשע”ד)

 

 

 

 

حِن بَت صِيُون أريئيل

جبل شمس الصيف

ظهر تمّوز حارق خوذة الجنود
أمام المدرسة الزراعية العروب
تخفي منزل الابرص, والنباتات النَفْضِيَّة
ودوالٍ متدلية على مصاطب الخوخ المتنفسج
تنزف عصير في دلاء على جانبي الطرق
ومن إحدى القرى في تاكسي صفراء يُخيل المشبوهين

في حلحول الف متر وعشرون
ناثان النبي ينام في قبره والعديد من الآثار
من هناك إلى نبي يقين، (هناك اخمص قدم ابراهيم مطبوعة بالحجارة)
باتجاه الكروم تتجه دوريات كفار عصيون
يلتمس طريقه, تحت أقدامهم تنشقّ الأرض
في سيفه الصيفي يهجم عند المفترقات
المحطات فارغة ، والحواجز اكثر
ازدحاما

بيت اُمّر صامتة
على منعطفات طريق ستين
مزيد من الصخور والمزيد من السماء سحابة غبار
تنطلق من الشواطئ باتجاه مصر
وفي الوسط يطمس الجبال
الآباء ينامون ، ثلاث أمهات
سوف تبكي على الفتيان

بين الخليل وبئر سبع
من قيظ الأيام
زهرة الشمس،
تزهر عند مفترق زيف
مليئة بالروعة

(الحرب على غزة صيف 2014)

 

תרגם לערבית: איתמר טובי

שירה

אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר/ רודיארד קיפלינג

צור ארליך

בְּעָבְרִי בֵּין קוֹרוֹת כּוּרֶיהָ
שֶׁל נִשְׁמַת הַדּוֹרוֹת בַּיָּחִיד,
אֲנִי כָּרָאוּי כּוֹרֵעַ
לְאֵלֵי כִּכַּר הַיָּרִיד.
אֲנִי בְּיִרְאָה צוֹפֶה-בָם,
מוֹקִיר אֶת קוּמָם וְנָפְלָם,
אַךְ אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר
יַאֲרִיכוּ יָמִים מִכֻּלָּם.

 

עוֹד כְּשֶׁגַּרְנוּ עַל עֵץ הֵם לִוּוּנוּ
וְלִמְּדוּ אִישׁ וָאִישׁ נִבְעָר,
שֶׁהַמַּיִם אָכֵן יַרְטִיבוּנוּ
וְהָאֵשׁ בֶּאֱמֶת תִּבְעַר.
אַךְ רָאִינוּ שֶׁהֵם רְפֵי רוּחַ,
קְהֵי חָזוֹן וּמֹחָם חָלָל
וְאָמַרְנוּ לָהֶם – לַמְּדוּ גּוֹרִילוֹת;
הָאָדָם יְטַפֵּס אֶל עָל.

 

עָלִינוּ, אָכֵן, לַגֹּבַהּ
בְּעוֹד אֵלֶּה בְּקֶצֶב אָחִיד
הִשְׂתָרְכוּ בְּלִי כַּנְפֵי הָרוּחַ
שֶׁל אֵלֵי כִּכַּר הַיָּרִיד,
אַךְ תָּמִיד הֵם הִדְבִּיקוּ אוֹתָנוּ
וְקִבְּלָה הַקִּדְמָה בְּשׂוֹרוֹת
עַל אֻמָּה שֶׁנָּמוֹגָה מִקֶּרַח
אוֹ עַל כְּבוֹת בָּעִיר רוֹמָא אוֹרוֹת.

 

כָּל תִּקְוָה שֶׁהִנְעִימָה לָנוּ
הֵם הָיוּ מַפְרִיכִים לְאַל:
הַלְּבָנָה לֹא גְּבִינָה הוֹלַנְדִּית,
הִיא אֵינֶנָּה גְּבִינָה בִּכְלָל.
אֵין גַּלְגַּלִּים לַסַּבְתָּא,
עֲשָׂבִים לֹא צוֹמְחִים עַל כַּף –
וְעַל כֵּן לְאֵלֵי הַיָּרִיד סָגַדְנוּ,
שֶׁכָּל פֶּלֶא בְּפִיהֶם תֻּקַּף.

 

בַּעֲלוֹת הָעִדָּן הַקַּמְבְּרִי
הֵם הִבְטִיחוּ שָׁלוֹם נִצְחִי:
אִם נִמְסֹר לָהֶם אֶת נִשְׁקֵנוּ
הַשְּׂנָאוֹת יִמָּחוּ כִּסְחִי.
מָסַרְנוּ – וְהֵם מְסָרוּנוּ:
לְאוֹיְבֵינוּ הָיִינוּ מִמְכָּר.
שִׁנְּנוּ אָז אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר:
“דִּבְקוּ בַּשָּׂטָן הַמֻּכָּר”.

 

בְּבוֹא הָעִדָּן הַפֶמִינִי
הֻבְטְחָה רְאִיַּת הָאוֹר
(תְּחִלָּתָהּ אַהֲבַת רֵעֵנוּ
וְסוֹפָהּ אַהֲבַת רַעְיָתוֹ).
עַד נָשֵׁינוּ חָדְלוּ מִלֶּדֶת
וּגְבָרִים חָדְלוּ פְּנוֹת אֶל יָהּ.
שִׁנְּנוּ אָז אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר:
“סוֹף גַּנָּב לִתְלִיָּה”.

 

בְּתוֹר הַזָּהָב הַקַּרְבּוֹנִי
הֻבְטַח לָנוּ שֶׁפַע לַכֹּל
אִם נִטֹּל מִכִּיסוֹ שֶׁל פִּיטֶר
וּנְחַלֵּק מָמוֹנוֹ לְכָל פּוֹל;
תֵּבֵל הִתְמַלְּאָה בְּכֶסֶף
אַךְ לֹא בִּתְמוּרָה לְכַסְפָּהּ.
שִׁנְּנוּ אָז אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר:
“רַק עוֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע”.

 

אָז אֵלֵי הַיָּרִיד שָׁפָלוּ
עִם צְבָאָם, חֶבֶר מִתְחַנְחֵן
שֶׁל קוֹסְמִים, וְהָעָם נָפַל לוֹ
אֲסִימוֹן – שֶׁאוּלַי אָכֵן
לֹא הַכֹּל כָּאן הוּא זֹהַר וְזֹהַב,
וְשָׁלוֹשׁ פְּלוּס שָׁלוֹשׁ הֵם רַק שֵׁשׁ.
וְהִדְּסוּ אָז אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר
לְהַסְבִּיר שׁוּב שֶׁזֶּה מָה שֶׁיֵּשׁ.

 

כְּמוֹ בְּעֵת הִבָּרְאֵנוּ אֶל תְּכֵלֶת,
כְּמוֹ בְּעֵת עַרְפִלֵּי עָתִיד,
כָּךְ נָכוֹן גַּם מֵאָז הֵחֵלָּה
הַקִּדְמָה הַחֶבְרָתִית:
אֶל קִיאוֹ יָשׁוּב הַכֶּלֶב;
אֶל הַפֶּרֶשׁ תַּחְזֹר חֲזִירָה;
אֶצְבָּעוֹ הַכְּווּיָה הַטֶּמְבֶּל
יִדְחֹף שׁוּב לְאֵשׁ הַכִּירָה;

 

וּכְשֶׁהַקִּדְמָה תַּשְׁלִים פֹּה
עוֹלָם חָדָשׁ אַמִּיץ
שֶׁאֵין בּוֹ עוֹנְשִׁין, וּמְקַבְּלִים בּוֹ
שָׂכָר עַל כָּךְ שֶׁנּוֹשְׁמִים –
כְּפִי שֶׁמַּיִם אָכֵן יַרְטִיבוּ,
כְּפִי שֶׁאֵשׁ בֶּאֱמֶת תִּבְעַר,
אֵלֵי מַחְבְּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר
יָשׁוּבוּ טוֹבְחֵי טִבְחָה!

 

 

הערת המתרגם:
רודיארד קיפלינג חיבר שיר זה ב-1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה שבה נפל בנו, ואולי רלבנטי מכך: סמוך לאחר המהפכה הסובייטית. הוא מבקש לתת בו עומק היסטורי, ואפילו פרה-היסטורי, מיתי וכמעט נצחי, למאבק בין כוחות המהפכה, הקידמה וההנדסה החברתית לבין הנטייה השמרנית להישען על חוכמת הדורות הקודמים. את הראשונים, הנוצצים והאופטימיים, מייצגים “אלי כיכר היריד”; במקור “אלי כיכר השוק”, אך הביטוי שוק, market, עלול להטעותנו לחשוב שהכוונה לכלכלת השוק ולא לכלכלה המתוכננת. את הדבקות האפורה בלקחים שלימדונו הקדמונים, מנגד, מבטאים “אלי מחברות בית הספר”, או במקור “אלי פנקסי ההעתקה”: בבתי הספר באנגליה הוויקטוריאנית נהגו לשנן בכתיבה מימרות חוכמה כגון אלו המשובצות כאן.

שירה

السياج (הגדר. לערבית: איתמר טובי)

יצחק כהן

יצחק כהן
اسحق كوهين
סורה 70 הַגָּדֵר
سورة 70 السياج
בְּנַחַל עֹז
في ناحل عوز

 

 

بسم الله الرحمن الرحيم

1.لا تقترب إلى السياج يا بني 2. يا بني 3. لا تقترب إلى السياج

4 أقدامك التي تجمدت ليست مُخطئة 5 أقسمتُ بإزالة البساتين

6. وبالعجلات المتلاشية 7. وبالمدينة المحاصرة هذه 8. هل نفسك اشتاقت الى الذين يسعون الى الشر؟!

9. اقرأ الرسائل التي أُلقيت في حقولكم. اقرأها. 10نقشوا عليكم النُدب المُفحّمة .11 أيدي المرأة كتبتها

12. بعيد الشر عنك 13. غيرتها تحترق 14لأنها الجريحة والجارحة

15 وهي الجُرح 16 إنها المحاصرة وإنها المتكونة

17وهي الحصار 18 أقسمت بِسخام العجلات 19 وبالعَلم المترفرف عالياً

20 وبالظلامِ هذا النفقِ الذي يُحفر 21 هل نفسك اشتاقت الى الذين يسعون الى الشر؟!

22 سترى كل شيء أمامك ولا تأتي 23 هذا نبو

 

 

 

בשם אללה הרחמן והרחום

1 אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר בְּנִי. 2 בְּנִי 3 אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר.
4 רַגְלֶיךָ שֶׁקָּפְאוּ אֵינָן טוֹעוֹת. 5 נִשְׁבַּעְתִּי בְּחִשּׂוּף הַפַּרְדֵּסִים
6 וּבַצְּמִיגִים הַנְּמוֹגִים 7 וּבְעִיר זוֹ הַנְּצוּרָה 8 כִּי נִכְסְפָה נַפְשְׁךָ
אֶל מְבַקְּשֵׁי רָעָתָהּ. 9 קְרָא אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁהֻשְׁלְכוּ בִּשְׂדוֹתֵיכֶם.
קְרָא אֶת אֵלֶּה 10 שֶׁהוֹתִירוּ בָּכֶם צַלְּקוֹת פֶּחָם. 11 יְדֵי אִשָּׁה
כָּתְבוּ אוֹתָם 12 חֲמָסָהּ עָלֶיךָ 13 וְקִנְאָתָהּ בּוֹעֶרֶת. 14 שֶׁהִיא הַפְּצוּעָה
וְהִיא הַפּוֹצַעַת 15 וְהִיא הַפֶּצַע. 16 שֶׁהִיא הַנְּצוּרָה וְהִיא הַנּוֹצֶרֶת
17 וְהִיא הַמָּצוֹר. 18 נִשְׁבַּעְתִּי בְּפִיחַ הַצְּמִיגִים 19 וּבַדֶּגֶל הַמּוּנָף
20 וּבַעֲלֶטֶת מִנְהָרָה זוֹ הַנֶּחְפֶּרֶת 21 כִּי נִכְסְפָה נַפְשְׁךָ אֶל מְבַקְּשֵׁי רָעָתָהּ.
22 מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְאַל תָּבוֹא 23 זֶה נְבוֹ

 

שירה

הגדר

יצחק כהן

בְּנַחַל עֹז

בשם אללה הרחמן והרחום

1 אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר בְּנִי. 2 בְּנִי 3 אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר.
4 רַגְלֶיךָ שֶׁקָּפְאוּ אֵינָן טוֹעוֹת. 5 נִשְׁבַּעְתִּי בְּחִשּׂוּף הַפַּרְדֵּסִים
6 וּבַצְּמִיגִים הַנְּמוֹגִים 7 וּבְעִיר זוֹ הַנְּצוּרָה 8 כִּי נִכְסְפָה נַפְשְׁךָ
אֶל מְבַקְּשֵׁי רָעָתָהּ. 9 קְרָא אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁהֻשְׁלְכוּ בִּשְׂדוֹתֵיכֶם.
קְרָא אֶת אֵלֶּה 10 שֶׁהוֹתִירוּ בָּכֶם צַלְּקוֹת פֶּחָם. 11 יְדֵי אִשָּׁה
כָּתְבוּ אוֹתָם 12 חֲמָסָהּ עָלֶיךָ 13 וְקִנְאָתָהּ בּוֹעֶרֶת. 14 שֶׁהִיא הַפְּצוּעָה
וְהִיא הַפּוֹצַעַת 15 וְהִיא הַפֶּצַע. 16 שֶׁהִיא הַנְּצוּרָה וְהִיא הַנּוֹצֶרֶת
17 וְהִיא הַמָּצוֹר. 18 נִשְׁבַּעְתִּי בְּפִיחַ הַצְּמִיגִים 19 וּבַדֶּגֶל הַמּוּנָף
20 וּבַעֲלֶטֶת מִנְהָרָה זוֹ הַנֶּחְפֶּרֶת 21 כִּי נִכְסְפָה נַפְשְׁךָ אֶל מְבַקְּשֵׁי רָעָתָהּ.
22 מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְאַל תָּבוֹא 23 זֶה נְבוֹ

 

اسحق كوهين
السياج

في ناحل عوز

بسم الله الرحمن الرحيم

1.لا تقترب إلى السياج يا بني 2. يا بني 3. لا تقترب إلى السياج

4 أقدامك التي تجمدت ليست مُخطئة 5 أقسمتُ بإزالة البساتين

6. وبالعجلات المتلاشية 7. وبالمدينة المحاصرة هذه 8. هل نفسك اشتاقت الى الذين يسعون الى الشر؟!

9. اقرأ الرسائل التي أُلقيت في حقولكم. اقرأها. 10نقشوا عليكم النُدب المُفحّمة .11 أيدي المرأة كتبتها

12. بعيد الشر عنك 13. غيرتها تحترق 14لأنها الجريحة والجارحة

15 وهي الجُرح 16 إنها المحاصرة وإنها المتكونة

17وهي الحصار 18 أقسمت بِسخام العجلات 19 وبالعَلم المترفرف عالياً

20 وبالظلامِ هذا النفقِ الذي يُحفر 21 هل نفسك اشتاقت الى الذين يسعون الى الشر؟!

22 سترى كل شيء أمامك ولا تأتي 23 هذا نبو

 

לערבית: איתמר טובי

שירה

جبل شمس الصيف (הר חמת קיץ, לערבית: איתמר טובי)

חן בת ציון אריאל

ظهر تمّوز حارق خوذة الجنود
أمام المدرسة الزراعية العروب
تخفي منزل الابرص, والنباتات النَفْضِيَّة
ودوالٍ متدلية على مصاطب الخوخ المتنفسج
تنزف عصير في دلاء على جانبي الطرق
ومن إحدى القرى في تاكسي صفراء يُخيل المشبوهين

في حلحول الف متر وعشرون
ناثان النبي ينام في قبره والعديد من الآثار
من هناك إلى نبي يقين، (هناك اخمص قدم ابراهيم مطبوعة بالحجارة)
باتجاه الكروم تتجه دوريات كفار عصيون
يلتمس طريقه, تحت أقدامهم تنشقّ الأرض
في سيفه الصيفي يهجم عند المفترقات
المحطات فارغة ، والحواجز اكثر
ازدحاما

بيت اُمّر صامتة
على منعطفات طريق ستين
مزيد من الصخور والمزيد من السماء سحابة غبار
تنطلق من الشواطئ باتجاه مصر
وفي الوسط يطمس الجبال
الآباء ينامون ، ثلاث أمهات
سوف تبكي على الفتيان

بين الخليل وبئر سبع
من قيظ الأيام
زهرة الشمس،
تزهر عند مفترق زيف
مليئة بالروعة

 

 

حِن بَت صِيُون أريئيل

(الحرب على غزة صيف 2014)

 

 

שירה

חירות

מונא אלחבאנין

כַּמָּה אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְרוּחוֹת עֲרָבִיּוֹת
לֹא מְזֹהָמוֹת
בְּנַעֲלַיִם מַעֲרָבִיּוֹת
כַּמָּה אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְמִלִּים עֲרָבִיּוֹת
בְּלִי בִּטּוּיִים זָרִים
כַּמָּה אֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת אֶל הַחֵרוּת
בְּעִיר עֲרָבִית
בְּלִי שֶׁאֶתָּקֵל בִּגְדֵרוֹת מַפְרִידוֹת
אֲנִי רוֹצָה לְרַחֵף בְּשָׁמַיִם
עֲרָבִיִּים
בְּלִי לְהֵעָצֵר בְּתַחֲנוֹת שֶׁל בִּקֹּרֶת גְּבוּלוֹת
אֲנִי חוֹלֶמֶת לִשְׁכַּב פְּרַקְדָּן עַל אַדְמָתִי
בְּלִי לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת
אֶתְבּוֹנֵן עַל הַטֶּבַע
בְּלִי הַגְּדֵרוֹת הָאֵלּוּ
אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁרוֹצִים לִקְבֹּר אוֹתִי
אֲנִי רוֹצָה לְהַרְגִּישׁ בְּנַחַת בְּלִי שֶׁיִּגְזְרוּ עַל עַצְמוֹתַי
לְהוֹצִיא אוֹתָן לִנְדוּדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

 

תרגום מערבית: אלמוג בֶּהַר

 

 

 

 

حريه          بقلم: منى الحبانين

 

كم أتوق الى نسمات عربيه
غير ملوثه
بنعال غربية
كم يعتريني الشوق لكلمات عربيّه
غير ملككّه بمصطلحات أعجميه
كم أود ان اسير بحريه
في بلده عربيه
دون ان اصطدم بحواجز عنصريه
أود ان احلق في سماء
عربيه
دون مراقبه دوليه
أحلم أن افترش أرضي
دون إستئذان
أن انظر الى الطبيعه
دون تلك الجدران
حتى حين ادفن اود
ان اشعر براحه دون ان يحكموا على عظامي
بالنقل لأجل التهجير

שירה

The Gods of the Copybook Headings (נביאים בעירם, המקור)

רודיארד קיפלינג (תרגם: צור ארליך)

AS I PASS through my incarnations in every age and race,

I make my proper prostrations to the Gods of the Market Place.

Peering through reverent fingers I watch them flourish and fall,

And the Gods of the Copybook Headings, I notice, outlast them all.

We were living in trees when they met us. They showed us each in turn

That Water would certainly wet us, as Fire would certainly burn:

But we found them lacking in Uplift, Vision and Breadth of Mind,

So we left them to teach the Gorillas while we followed the March of Mankind.

We moved as the Spirit listed. They never altered their pace,

Being neither cloud nor wind-borne like the Gods of the Market Place,

But they always caught up with our progress, and presently word would come

That a tribe had been wiped off its icefield, or the lights had gone out in Rome.

With the Hopes that our World is built on they were utterly out of touch,

They denied that the Moon was Stilton; they denied she was even Dutch;

They denied that Wishes were Horses; they denied that a Pig had Wings;

So we worshipped the Gods of the Market Who promised these beautiful things.

When the Cambrian measures were forming, They promised perpetual peace.

They swore, if we gave them our weapons, that the wars of the tribes would cease.

But when we disarmed They sold us and delivered us bound to our foe,

And the Gods of the Copybook Headings said: “Stick to the Devil you know.”

On the first Feminian Sandstones we were promised the Fuller Life

(Which started by loving our neighbour and ended by loving his wife)

Till our women had no more children and the men lost reason and faith,

And the Gods of the Copybook Headings said: “The Wages of Sin is Death.”

In the Carboniferous Epoch we were promised abundance for all,

By robbing selected Peter to pay for collective Paul;

But, though we had plenty of money, there was nothing our money could buy,

And the Gods of the Copybook Headings said: “If you don’t work you die.”

Then the Gods of the Market tumbled, and their smooth-tongued wizards withdrew

And the hearts of the meanest were humbled and began to believe it was true

That All is not Gold that Glitters, and Two and Two make Four

And the Gods of the Copybook Headings limped up to explain it once more.

As it will be in the future, it was at the birth of Man

There are only four things certain since Social Progress began.

That the Dog returns to his Vomit and the Sow returns to her Mire,

And the burnt Fool’s bandaged finger goes wabbling back to the Fire;

And that after this is accomplished, and the brave new world begins

When all men are paid for existing and no man must pay for his sins,

As surely as Water will wet us, as surely as Fire will burn,

The Gods of the Copybook Headings with terror and slaughter return!

שירה

נביאים בעירם (עם השוואת תרגום)

רודיארד קיפלינג (תרגם: צור ארליך)

הוֹד וְכָבוֹד לַנְּבִיאִים בָּעוֹלָם,

רַק בְּעִיר הוּלַדְתָּם הֵם שְׁלִימָזֶלִים:
הִכִּירוּ אוֹתָם שָׁם בִּימֵי גִּדּוּלָם,
לָכֵן דֶּרֶךְ טֶבַע בָּזִים לָהֶם.

 

נְבִיאִים בְּנֵי הַגִּיל הַצָּעִיר וְיָהִיר
עוֹשִׂים יֹפִי שֶׁל חֲמוּצִים מִזֶּה,
כַּנִּכָּר בַּנְּבוּאוֹת שֶׁכָּתְבוּ עַל הָעִיר;
וְהֵם דַּוְקָא מַמָּשׁ מְרוּצִים מִזֶּה.

 

מָה שֶׁחָוָה הַנָּבִיא בְּנִינְוֵה,
אֵיךְ בְּתוֹךְ דָּג הִתְקָרֵב לְשָׁם,
לֹא מַעֲסִיק אֶת שְׁכֵנָיו; הַהֹוֶה,
רַק הוּא מְעַנְיֵן אֶת הַחֶבְרֶ’ה שָׁם.

 

אִם נִבֵּא אוֹ חָזָה אוֹ כָּתַב – מָה אִכְפַּת;
רַק עַל פִּי מִדּוֹתָיו הוּא נִשְׁפָּט.

 

 

לאחר שנמסר לפרסום ראה אור ב: ‘רודיארד קיפלינג, מבחר שירים’. תרגם: צור ארליך. הוצאת דחק 2019.

 

 

גירסה ב’

 

 

הוֹד וְכָבוֹד לַנְּבִיאִים בָּעוֹלָם,
רַק בְּעִיר הוּלַדְתָּם הֵם שְׁלִימָזֶלִים:
הִכִּירוּ אוֹתָם שָׁם בִּימֵי גִּדּוּלָם,
לָכֵן דֶּרֶךְ טֶבַע בָּזִים-לָהֶם.

 

נְבִיאִים בְּנֵי הַגִּיל הַצָּעִיר וְיָהִיר
עוֹשִׂים יֹפִי שֶׁל חֲמוּצִים-מִזֶּה,
כַּנִּכָּר בַּכְּתָבִים שֶׁכָּתְבוּ עַל הָעִיר;
לִנְבִיאִים זֶהוּ יֹפִי שֶׁל צִימֶעסִים!

 

בְּנֵי הַשְּׁכוּנָה מִתְמַקְּדִים בַּהֹוֶה.
לֹא עִנְיָנָם וְלוּ כָּלְשֶׁהוּ
מָה שֶׁחָוָה הַנָּבִיא בְּנִינְוֵה
אוֹ בְּבֶטֶן הַדָּג בְּדַרְכּוֹ לְשָׁם.

 

אִם הָיָה הָא אוֹ דָּא – מָה אִכְפַּת. שָׁם דִּינוֹ
נִקְבָּע רַק עַל פִּי הָאָדָם שֶׁהִנּוֹ.

 

 

המקור:

 

PROPHETS AT HOME

BY RUDYARD KIPLING

 

Prophets have honour all over the Earth,
Except in the village where they were born,
Where such as knew them boys from birth,

Nature-ally hold ’em in scorn.

 

When Prophets are naughty and young and vain,
They make a won’erful grievance of it;
(You can see by their writings how they complain),
But O, ’tis won’erful good for the Prophet!

 

There’s nothing Nineveh Town can give
(Nor being swallowed by whales between),
Makes up for the place where a man’s folk live,
Which don’t care nothing what he has been.

 

He might ha’ been that, or he might ha’ been this
But they love and they hate him for what he is.

 

להקראה ע”י המשורר:

 

https://drive.google.com/open?id=1-NiYC1a40he0j2pTWJ7ArQmmxI2GWtf5

שירה

יוני 1966/ גאווין יוארט

גלעד מאירי

שָׂרוּעַ בְּשָּׂרַךְ, בְּפָּארְק רִיצְ’מוֹנְד,
רַגְלֵיהֶם וְקוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל יְלָדַי חוֹלְפִים עַל פָּנַי
מְחַפְּשִׂים, מְחַפְּשִׂים; אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ
בַּ-13 לְיוּנִי 1940, אוֹתָהּ שָׁנָה מְבַעֲבַּעַת,
גֻּיַּסְתִּי לִיחִידַת חֵיל רַגְלִים קִדְמִית
וְלִפְנֵי יוֹתֵר מֵרֶבַע מֵאָה
בְּעֵת שֶׁצָּרְפַת נָפְלָה
עָרַכְנוּ אִמּוּנֵי הִסְתָּווּת בְּאוֹתו שָׂרַך.
הַגִּבְעוֹלִים הַשְּׂרוּפִים דָּקְרוּ מִבַּעַד לַבַּד.
הִיטְלֶר הוּא עַתָּה אַחַת מֵעַתִּיקוֹת הַהִיסְטוֹרְיָה,
אֲנִי אוֹרֵב כְּמוֹ מִפְלֶצֶת בְּמַחְבּוֹאִי.
הוּא לֹא לָכַד אוֹתִי. אִם יֵשׁ אֱלֹהִים
יִהְיֶה זֶה אַךְ מְנֻמָּס לְהוֹדוֹת לוֹ.

 

 

גאווין יוארט (1916 – 1995) הוא משורר לונדוני. החל את דרכו הספרותית בגיל 17, אך מלחמת העולם השניה דחתה את התפתחותו כמשורר לשנים רבות – עד 1964. הוא גויס לצבא האנגלי, הוכשר להיות קצין תותחנים ונטל חלק במלחמה. מוטיבים דומיננטיים בשירתו: הומור, ארוטיקה ומחאה נגד מלחמה.

שירה

סיגריה לבמבינו (תרגם: גלעד מאירי)

גאווין איוורט

הֵי, גּ’וֹ! סִיגַרְיָה! צ’וֹקוֹלָטֶה!
בֵּיצָה וְצִי’פְּס?
לֶאֱכֹל יֶס, לִשְׁתּוֹת יֶס?
וְרְמוֹנְט זֶה גּוּטֶה גּוּטֶה
נֶחְמָד מָאֹד
בַּחוּרָה צָרִיךְ? אִשָּׁה צָרִיךְ?

בָּרְחוֹבוֹת הַמְּזֹהָמִים שֶׁל עֲיָרוֹת חֲתִיכִיוֹת
יַלְדֵי הַשּׁוּק הַשָּׁחֹר מִתְחַנְחֵנִים לְחַיָּלִים –
מִתַּחַת לִתְמוּנוֹת שֶׁל הַבְּתוּלָה הַקְּדוֹשָׁה
זוֹנוֹת מַגִּישׁוֹת אֶת עַצְמָן עֲבוּר קֻפְסְאוֹת לוּף
וּבוֹ בַּזְּמַן בְּקֶרֶב הָאֻכְלוּסִיָּה הַמֻּרְעֶבֶת
כְּמָרִים מְרֻשָׁעִים וּשְׁמֵנִים מְהַדְסִים
חֲסוּדִים כְּמוֹ גֶּנְגְסְטֶרִים מְצוּיִים.
הַקָּתוֹלִיּוּת, הַשּׁוּק הַשָּׁחֹר שֶׁל הַנְּשָׁמָה,
מַחֲזִיקָה מְדִינָה אֻמְלָלָה בַּבֵּיצִים,
אֶרֶץ מֻשְׁחֶתֶת, בְּנֵי מְלוּכָה מָשְׁחָתִים,
שָׁמֶיהָ הַכֵּהִים מְדַנְדֵּנִים שְׁמוּטִים
מֵעַל מָבוֹךְ יְמֵי-בֵּינַיְמִי מְלֻכְלָך.

כָּל הַתַּרְבּוּת הַאֵירוֹפֵּאִית הַטּוֹבָה הָלְכָה,
חֲמַרְמֹרֶת הַאָנִינוּת שֶׁל קָפֶּלוֹת צַעֲקַנִיוֹת,
כְּרוּבִים שְׁמֵנִים וּמַדוֹנוֹת נְפוּחוֹת כַּעֲנָנִים,
מוּסִיקָה רַגְשָׁנִית מִתְקַרְבֶּנֶת מְיוּחֶמֶת דּוֹפֶקֶת –
הוֹ, מֵאוֹת עַל מֵאוֹת וְלֹא נִשְׁאַר מָה לְהַרְאוֹת!
יְפִי הַנְּעָרוֹת וְהַיְּלָדִים מַפְצִיעַ
מִבַּעַד לַסְּחָבוֹת, הַחֶבְרוּתִיוּת שֶׁלָּהֶם,
הַנֶּחְמָדוּת הַקְּלִּילָה שֶׁל הַלָּטִינִים,
נֶעְדָּרִים אֶת הַנֻּקְשׁוֹּת שֶׁל הַצָּרְפָתִים,
הַבְּרוּטָלִיּוֹת הַיְּהִירָה שֶׁל הַגֶּרְמָנִים,
רְאוּיִים לְמוֹרֶשֶׁת טוֹבָה מִזּוֹ.

נאפולי, 31 במאי 1944