שירה

שואה, זיכרון, עצמאות

עדן אביטבול

 

תודעה אחרת

 

שֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפוֹת צַמְתִּי
אֶת עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת בְּיָד וָשֵׁם.
שֵׁשׁ שָׁנִים לְבַדִּי וְשָׁנָה אַחַת
עִם וַיְסֶנְשְׁטֵרְן, שֶׁהַצִּינִיּוּת שֶׁלּוֹ עָמְדָה לִי
בִּסְתִירָה עַל עֶצֶם הֱיוֹתוֹ
נֶכֶד לְנִצּוֹלִים.

 

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי
שֶׁבָּרַחְתִּי לְתוֹדָעָה אַחֶרֶת, נִזְרַקְתִּי
עַל כֻּרְסָה כְּחֻלָּה.
בִּיט טֶכְנוֹ דָּפַק לִי בָּרַקּוֹת וְהִתְעַמְעֵם
לְתוֹךְ הַמִּסְדְּרוֹן הַפִּירָמִידִי שֶׁל הַמּוּזֵאוֹן הַהוּא.
הַפֶּה הַיָּבֵשׁ שֶׁלִּי צָמֵא לְמַיִם
אַךְ לֹא הָיוּ מַיִם
רִצְפַּת הַבֵּטוֹן נִסְדְּקָה תַּחְתַּי, הַתִּקְרָה
הַשְּׁפִּיצִית אִיְּמָה לִקְרֹס.
רָאִיתִי שְׁלוֹשָׁה סַדְרָנִים
מִתְמוֹטְטִים בָּזֶה אַחַר זֶה וּמִישֶׁהוּ
קָרָא לִי מִתּוֹךְ הַבִּיט.

 

כַּמָּה שֶׁנִּסִּיתִי
לֹא מָצָאתִי פֶּתַח מִלּוּט.

 

 

 

 

קוצים סגולים

 

קֻפָּאִית בְּשֵׂעָר צָבוּעַ חוֹמֶלֶת
בַּחֲנוּת הַמַּתָּנוֹת
עַל אֲגַרְטָל, עוֹטֶפֶת לִי אוֹתוֹ בְּעַמּוּד שַׁעַר
שֶׁל עִתּוֹן מַהֲדוּרַת אָסוֹן.
מִבַּעַד לַזְּכוּכִית אֲנִי קוֹרֵא
בֵּין הַקְּמָטִים כּוֹתֶרֶת רָאשִׁית:
לְאָן הָלַכְתָּ יֶלֶד שֶׁלִּי?

 

תַּדְלִיקוּ אֶת הָאוֹר
תַּדְלִיקוּ אֶת הָאוֹר
מְבַקֶּשֶׁת אֵם
בְּמִסְדְּרוֹן הַמָּוֶת הַחִוֵּר.
אָמָּנִית רוּחַ מְהַדֶּסֶת עַל עֲקֵבִים
מוֹחָה לָהּ דִּמְעָה-מוֹרַחַת-אִפּוּר
וּמְלַטֶּפֶת:
יַדְלִיקוּ יָפָה שֶׁלִּי
יַדְלִיקוּ

 

הָאָנַרְכִיסְט שֶׁרִסֵּס בִּתְעָלַת הַיַּרְקוֹן
אֲרוֹנוֹת קְבוּרָה עֲטוּפִים בַּדֶּגֶל הַפַלַסְטִינִי
הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם כִּפּוּר
לִמְחֹק עֲווֹנוֹת יְצִירָה.

 

בְּמַעֲלֵה הָהָר הַמִּתְעַטֵּף קַיִץ
חוֹתְכִים אוֹתִי קוֹצִים סְגֻלִּים.

 

 

 

 

הנה באו ימים

 

“אוֹ שִׁלְפֵי-שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ
וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם” (לאה גולדברג)

 

הַאֻמְנָם
הִנֵּה בָּאוּ יָמִים בִּסְלִידָה
מִמִּטְפַּחַת קְשׁוּרָה לְרֹאשׁ נְמֵרָה
יָמִים בָּהֶם הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד.

 

לְאִמִּי שֶׁמְּכַסָּה רֹאשָׁהּ
וּמַזִּילָה דִּמְעָה כְּשֶׁאֶלֶן פֵּרְסוֹנְס שָׁר:
I am the eye in the sky
looking at you
I can read your mind

 

לַאֲהוּבָתִי שֶׁמְּכַסָּה רֹאשָׁהּ
וְכָל יֹפִי הַבְּרִיאָה כּוֹרֵעַ לָהּ בֶּרֶךְ.
שָׁרָה שִׁירַת נָשִׁים:
כְּשֶׁזֶּה עָמֹק עוֹצֵר כָּל הָעוֹלָם
וְאַתְּ קוֹטֶפֶת כּוֹכָבִים
כְּשֶׁזֶּה עָמֹק

 

עָמֹק

 

תַּעֲלֶה הַמִּשְׁוָאָה!
בֵּין דֻּגְמָנִית מִשְׁתַּמֶּטֶת לְבֵין מִיס שָׁבִיס
וּלְתִפְאֶרֶת מְדִינַת הַכֹּל שָׁפִיט.

יום השואה

Share

Yehee — Political Poetic Journal