לאחר אסון מירון

לזכרם של מנחם זקבך ז״ל

מְנַחֵם זֶקְבָּךְ אֶחָד הוּא סָבִי

שֶׁהִתְפַּגֵּר בִּטְרוֹם אִמִּי.

עַל שְׁמוֹ אֲנִי –

קָרוּא.

הַתִּקְוָה שֶׁאֲנַחֵם כְּתוּבָה בִּי.

מְנַחֵם זֶקְבָּךְ אַחֵר הוּא עָלֶה

לֹא מֻכָּר בְּעֵץ מִשְׁפַּחְתִּי.

אֵינֶנּוּ נִתְלִים בְּאוֹתָם אִילָנוֹת –

הוּא בְּאִילַן הַמָּסֹרֶת

אֲנִי מְקַצֵּץ בִּנְטִיעוֹת.

בִּשְׁמוֹ אֲנִי קָרוּי.

הוּא עָזַב אֶת הָעוֹלָם כְּמוֹ סָבִי –

אָב צָעִיר נָשׂוּא. אִשָּׁה הָרָה.

קְלָלָה

לְכַמָּה יָגוֹן גּוֹרֵם

יֶלֶד הַקָּרוּי מְנַחֵם.

כְּסוּפִים בְּרוֹשֵׁי גִּבְעַת הַמַּכָּבִּים
מְחוֹלְלִים עִם הָרוּחַ
כִּילָדֵינוּ זוֹקְפֵי קוֹמָה
חוֹבְשֵׁי כֻּמְתוֹת וּפִרְחֵי קְצֻנָּה.
בָּתִּים מְטֻיָּחִים לָבְשׁוּ מַדֵּי א’ וְכֻמְתָּה אֲדֻמָּה
“זֵהִים כְּמוֹ בְּמִסְדָּר,” חָמְדוּ לָצוֹן הָאוֹרְחִים.
“כְּאַבְנֵי הַשָּׂדֶה וְרוּחַ עֲלֵיהֶן מְרַחֶפֶת,”
הֵשִׁיבָה מְשׁוֹרֶרֶת הָרֵעוּת.

חֶסֶד הַשַּׁחַר עַל עֻלֵּי הַיָּמִים
שֶׁיָּדְעוּ יְמֵי רֵעוּת מבְּרֵאשִׁיתָהּ,
הִתְעַפְּרוּ בֶּעָפָר עַל אֲדָמָה בְּתוּלִית
עֵת שַׁעַל־שַׁעַל נִבְנְתָה
תִּינוֹקוֹת שֶׁשִּׂחֲקוּ בַּחוֹל
גִּלּוּ עֹז רוּחַ
עַל פְּנֵי אֲדָמָה, בָּאֲוִיר וּבַיָּם
מֵהֵם שָׁבוּ אֱלֵי עָפָר לָנוּחַ
עֹז צֶמַח, צְבִיקָה זִימֶן, נִיר כֹּהֵן,
יָנִיב בַּרְאוֹן, אוּרִי אַבְנִי…
שִׁיר הָרֵעוּת נִמְשַׁךְ מִדּוֹר לְדוֹר
צִפֳּרֵי הַשִּׁיר פָּרְשׁוּ כָּנָף
עָטוּ כַּנְפֵי טַיִס
עַתָּה שָׁבִים אֶל בָּתֵּי הָאָב
מִי יִבְנֶה לָהֶם בַּיִת
עַל גִּבְעוֹת רֵעוּת

וְיָשׁוּבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם.

בַּעֲיֵפוּת שֶׁלִּי
אֲנִי רוֹאֶה אֶת אָבִי מְפַהֵק
חַי מֵהַיָּד לַפֶּה

כָּל עֵרֶב לִפְנֵי חָצוֹת
מְשַׁפְשֵׁף עֵינַיִם
וְרוֹאֶה
אֶת אָבִי מְפַהֵק

כָּל בֹּקֶר אַחֲרֵי חֲצוֹת
מְשַׁפְשֵׁף עֵינַיִם
וְרוֹאֶה
אֶת אָבִי מְפַהֵק
וְיוֹצֵא אֶת הַבַּיִת

בָּעֲיֵפוּת שֶׁלִּי
אֲנִי רוֹאֶה אֶת אָבִי
מְפַהֵק
עוֹצֵם עֵינַיִם
וְדַי

בַּחֲלוֹמִי
אָבִי רוֹאֶה אוֹתִי
וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ
עוֹד חַי

רַשְׁבִּי שֶׁהִכַּרְתִּי כְּדַאי הוּא

לִסְמֹךְ עָלָיו

בִּשְׁעַת הַדְּחָק אֶפְשָׁר

לָבוֹא אֵלָיו לִשְׂמֹחַ

עַד כְּלוֹת

אוֹ לִבְכּוֹת עַל מַר

לְפַקְפֵּק מוּל דּוּכַן

חוּטִים אֲדֻמִּים

אִם לֹא

יוֹעִיל לֹא יַזִּיק קָנִיתִי

מָה יָכוֹל לִהְיוֹת.

רַשְׁבִּי שֶׁהִכַּרְתִּי

שׁוֹתֵק בְּמוֹרַד הָהָר

הַכָּחֹל

תַּחַת קִירוֹת אֶבֶן קְרִירִים

פָּרֹכֶת קְטִיפָה

עִם טְבִיעוֹת אֶצְבַּע אָדָם

וְיַד אֱלוֹהִים שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל

לֹא לְהִתְעָרֵב

גַּם כְּשֶׁאִמָּהוֹת זוֹלְגוֹת

לַאֲזוֹרִים לֹא מֻרְשִׁים

עֲסִיס סֻכָּרִיּוֹת טוֹפִי

תַּלְתַּלֵּי יַלְדוּת אֲבוּדִים

יְבָבַת קְלָרִינֵט

רֵיחַ שַׁעֲוָה עַתִּיקָה

דִּמְמַת דָּם וְדֶמַע

אַבָּא אוֹמֵר

מָה אֲנַחְנוּ מְבִינִים?

מָה

אֲנַחְנוּ

מְבִינִים?

ל”ג בעומר, צפת תשפ”א