יחיאל פומרנץ

אֶל מוּל סַעַר יַם אוֹיֵב

אֶשָּׂא עֵינַי אֶל תְּהוֹמוֹת;

וּמִמְּצוּלוֹת רוּחִי שׁוֹאֵב

אֲוִיר הָרִים- קוֹל נְעִימוֹת;

הֶמְיַת יוֹנִים בֵּין גַּל לְגַל

אוֹצְרוֹת אֵין-קֵץ עַל חוֹל זָהֹב;

סְגֻלַּת שִׁפְחָה אוֹ-אָז תְּגַל

בְּלִי שׁוּם הֶסְבֵּר, עַל קַו הַחוֹף;

הָיוּ יָמִים בָּם נְהָרוֹת

עָמְדוּ כְּנֵד– עַצְּרוּ לֶכְתָּם;

הַכֹּל תָּלוּי בַּבְּחִירוֹת

הַקְשֵׁב שִׁירָה- הָסֵר מִכְתָּם;