שירה
בניהו טבילה
אח רִבִּי עובדיה

בניהו טבילה

אח רִבִּי עובדיה

מְתוּקוֹת סְטִירוֹת שֶׁסָּטַר בְּפָנַי מָרָן עָלָיו הַשָּׁלוֹם יוֹתֵר מִכָּל לִטּוּפִים שֶׁבָּעוֹלָם.

וְאֵלּוּ דִּבּוּרִים, אֹזֶן לֹא שְׁמַעְתָּם:

תִּמְסֹר דַּ”שׁ לְרִבִּי רְפָאֵל. מִמֶּנִּי. לֹא תִּשְׁכַּח, אָה? (וְעוֹד סְטִירָה).

תִּלְמְדוּ טוֹב! טוֹבָה תּוֹרָה מִכָּל סַחְרָהּ.

עוֹד לֹא דָּרַשְׁתִּי בִּשְׁלוֹם הֶחָכָם הַנִּזְכָּר. וְהַתּוֹרָה, מָה אֹמַר. אֲבָל

עַכְשָׁו הַזְּקֵנָה הַמָּרוֹקָאִית שֶׁבִּי אוֹמֶרֶת אַח רִבִּי עוֹבַדְיָה, יָא חַסְרָה

הצדיקחרדים

היצירה הבאה

תגובות פייסבוק

Share

Yehee — Political Poetic Journal