סמדר פלק פרץ

אֲנִי שׁוֹמַעַת עֲדַיִן

אֶת הַחַזָּן הָרָאשִׁי שֶׁל צַהַ”ל

רוֹעֵם

מֵהַפָּטֵפוֹן בְּמֶרְכַּז הַבַּיִת

כְּנֵד סוּפָה,

וְאֶת אִמָּא טוֹפֶפֶת שְׁפוּפָה

עִם טְרַנְזִיסְטוֹר קָטָן

לְהַאֲזִין לְאוּם כָּלְתוּ’ם –

עֵינֶיהָ נָזְלוּ

לְדִבְרֵי קוֹנְסוּל המַשְׁוֶה אֶת קוֹלָהּ

לִילָלוֹת חֲתוּלִים

עַל פַּח אַשְׁפָּה.

צָרִיךְ לְהַחֲזִיק מִטְפַּחַת לְמִקְרִים כָּאֵלֶּה

לַעֲטֹף אֶת תְּעוּקַת הַגָּרוֹן.

אָסוּר לְהַפְרִיעַ אֶת מְנוּחַת הַשְּׁכֵנִים.

צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל יחסִים דִּיפְּלוֹמָטִים.

אֲבָל בַּלַּיְלָה, עִם רֶדֶת חֲשֵׁכָה

הָיְתָה רוֹאָה אֶת הַקּוֹלוֹת

עֵינֶיהָ כַּלּוֹת

לְמַלְכוּת אֲבוּדָה

גַּם אֲנִי רוֹאָה, אִמָּא,

יְלָדִים פּוֹעֲמִים כְּתֵּבַת תְּהוּדָה.