יונה לוי גרוסמן

אִם אַמּוֹת בַּשְּׁבִי

אֶת גּוּפָתִי דִּרְשׁוּ

רַק תְּמוּרַת גּוּפָהּ

אַחַת

לֹא יוֹתֵר.

לֹּא תַּהַרְגוּ רַבִּים

תְּמוּרָתִי.

אִם אֶפֹּל בַּשְּׁבִי

וְיַעַקְרוּ עַיִן

הוֹצִיאוּ עָיִן

תַּחַת עָיִן

בְּעִסְקֵי הַחִלּוּפִין.

וְאִם יְרַסְּקוּ אֶת גּוּפִי,

גּוּפָהּ מְרֻסֶּקֶת הַחֲלִיפוּ תַּחְתַּי.

לְמַעַן יֵדָע יַלְדִּי

אִם יִפּוֹל אֵי פַּעַם בַּשְּׁבִי

חַי

וְשַׁלֵּם

יָשׁוּב

אֶל חֵיקִי