צביקה אלי סלע

פַּעַם מִזְּמַן, יְהוּדִים

עוֹלִים הָיוּ לִירוּשָׁלַיִם 

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה

וּבְיָדָם מִנְחָה.

בָּרֶגֶל עָלוּ, בְּכָל שְׁלוֹשׁ הָרְגָלִים

פּוֹסְעִים לְאִיטָּם בִּשְׁבִילֵי הָאָרֶץ שֶׁשָּׁקְטָה 

תַּחְתָּם, מִדָּן וּמִתְּקוֹעַ, אֲחָדִים אַף מִצָּרְעָה

עַל מָה דִּיבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּדַרְכָּם?

מִן הַסְּתָם דַּנּוּ בִּדְאָגָה בִּמְחִירֵי הַדִּיּוּר 

בַּשְּׁפֵלָה, אוֹ אוּלַי בַּעֲלִיַּת מְחִיר הַגְּבִינָה. 

לֵךְ תֵּדַע. 

אֲנִי עוֹלֶה הַיּוֹם לִירוּשָׁלַיִם בְּמָאזְדָה 6 

שְׁרוּטָה, לִבְדִיקַת עַרְמוֹנִית שֶׁעָבְתַה

וְיָדִי רֵיקָה, אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹלֶה 

לִירוּשָׁלַיִם, אָבִי עוֹלֶה עִמָּדִי

זֵכֶר צַדִּיקִים לִבְרָכָה.

יֶלֶד הָיִיתִי עוֹמֵד לְצִדּוֹ, אָב וּבְנוֹ – 

שָׁם בְּחוּרְבוֹת מִנְזָר נוֹטֶרְדָאם 

מוּל גְּדֵרוֹת הַתַּיִל הָרָם – 

וְהוּא בְּעֵינַיִים 

כַּלוֹת מַבִּיט בְּעִירוֹ

הַשְׁבוּיָה, מַבִּיט בְּעִצְבוֹ 

בִּתְפִילָּה שְׁתוּקָה – 

בְּלִי דַּעַת הָיִיתִי שׁוֹתֶה לְיַדוֹ

אֶת הֶמְיָת לִבּוֹ, אָב וּבְנוֹ –

הַאִם מַשֶּׁהוּ מְהֶמְיָת לִבִּי

טָמוּן עוֹד בְּלִיבּוֹ שֶׁל בְּנִי, 

נֶכְדּוֹ?

אֲנִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם

וְיָדִי רֵיקָה

אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי בָּא

לִירוּשָׁלַיִם, אָבִי בָּא אִתִּי – 

תִּרְשׁוֹם, אֲנִי יְהוּדִי.