טובה אסנת זלוטוגורסקי

בהר יתגדל

בְּהַר יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ נֶעֱרָם הֶעָפָר,
נֶעְרָמִים הָרוּחַ, הַשֶּׁקֶט. שְׁמֵי רַבָּא תְּכֻלִּים
אוֹסְפִים לָהֶם בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ
שֶׁלֹּא יַפְרִיעוּ מְנוּחַת
יְשֵׁנִים.

אַחַר כָּךְ עִלְּגִים, הֵם יְנַסּוּ
לְתַרְגֵּל בִֹתְנוּעוֹת עֲנָנִים קָמָץ אָלֶף
שׁוּב. הַשֵּׁמוֹת רַבִּים
כָּל כָּךְ וְדָנָה לֹא
קָמָה.

בַּעֲגָלָא, בַּעֲגָלָא אוּלַי יוּכְלוּ,
אוּלַי בִּזְמַן קָרִיב. בֵּינָתַיִם, קָרוֹב הֵם
מִתְרַחֲקִים לוֹמַר אָמֵן וְעוֹשֶׂה
שָׁלוֹם מְהַנְהֵן
לָהֶם,

רָאָה. שָׁמַע.

דתיום הזיכרון

היצירה הבאה

תגובות פייסבוק

Share

Yehee — Political Poetic Journal