בכורות

נכנסתי אל הקבר, תולש מכותנתי את מבטי הקבצנים.
שלום רבי מאיר, שלום כיפות התכלת, א צֶענְטֶער עם השבּורים של השכינה.

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ,
לְיַחֲדָא שֵׁם יוד קֵ”י בְּוָא”ו קֵ”י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל
אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי
אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי
אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי.

רוֹמֵץ הַכּוּר, עוֹמֵם בְּחֹם, פּוֹעֵם בַּנֹּגַהּ הַכָּתֹם
שָׁם טָאטֶע מְחַמֵּם אֶת אֶפְרוֹחָיו, יָתוֹם יָתוֹם
נָחִים, כְּרוּכִים בָּעֲרָפֶל, נוֹטְפֵי טְלָלִים וּמְתֹם
פְּדוּיִים, בְּכוֹרוֹתֵינוּ, לְחֹשֶׁן אוֹר וְתֹם.

אֶל מוּל צִיּוּן הַקֶּבֶר יָדַעְתִּי –
אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לַגְּאֻלָּה.
וּמִתַּחַת לְכִפּוֹת הַתְּכֵלֶת, מְהַבְהֲבִים,
קִינָה אַחַת לִפְנֵי אַחֲרוֹנָה.
נִיצוֹץ לְנִיצוֹץ, נֶאֱהָבִים,
אֲנִי וְהַשְּׁבּוּרִים שֶׁל הַשְּׁכִינָה.

כִּי רַק הָאַהֲבָה חַמָּה כְּשַׁעֲוָה
כִּכַּר חֲלוּק נַחַל, לֶחֶם חֲמִימָה
וְאֶל נָגְהָהּ נִמְתַּח יָדַיִם
קָרוֹת כִּבְכוֹרוֹת
אוֹרָהּ חַמִּין לַנְּשָׁמָה בְּרֵיחַ בַּיִת
בִּנְהָרַת קְבָרוֹת
וּמִתַּחַת לְכִפּוֹת הַתְּכֵלֶת
מִתְחַשְּׁרוֹת:
“אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי,
אֱסֹף-נָא יָד נֶאֱמָנָה
שְׁעֵה-לֵב הַמְפַכֶּה כְּמֵי תְּחִנָּה
תְּנֵנִי רַק לְהִתְחַמֵּם
עִם הַשְּׁבּוּרִים שֶׁל הַשְּׁכִינָה”

אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי
כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר.