אלכסנדר גורודניצקי

מרוסית: דוד ויסמן

זֶה הַשֶּׁבֶר חוֹלֵף מוּל פִּסְגַּת הַחֶרְמוֹן בִּשְׁלָגֶיהָ,

תַּחַת מֵי הַכִּנֶּרֶת וּלְאֹרֶךְ נְהַר הַיַּרְדֵּן;

שָׁם, בְּבֶטֶן הָאָרֶץ, הַסֶּלַע נִתַּךְ – וּמְבַקֵּע

יַבָּשׁוֹת עֲצוּמוֹת, וְלָנֶצַח מַפְרִיד בֵּינֵיהֶן.

לְכִוּוּן הַבִּקְעָה שֶׁל יַם סוּף דֶּרֶךְ יֹבֶשׁ הַנֶּגֶב

הוּא מַמְשִׁיךְ בְּחָלְפוֹ בִּמְקוֹמוֹת מְנוּחַת הָאָבוֹת;

מֵעָלָיו מִתְפָּרֵשֹ יַם הַמֶּלַח וּסְדוֹם לוֹ מִנֶּגֶד,

הַזְּרוּעָה נְצִיבֵי מְלָחִים – וּבָהֶם אֵשֶׁת לוֹט.

טוּר צוּקִים מְשֻׁנָּן מְסַמֵּן – כָּאן הַיַּבָּשָׁה תַּמָּה:

קַו גְּבוּל בֵּין-יַבַּשְׁתִּי בֵּינוֹת קֶדֶם וּבֵין מַעֲרָב.

כִּבְסַכִּין בֵּין קְבָרִים עַתִּיקִים הֵם חוֹרְצִים אֶת הַקַּו.

יִתְנַתֵּק אָז הָאִי יִשְֹרָאֵל וְיֵצֵא לוֹ הַיָּמָּה,

יַעֲזֹב לְעוֹלָם אֶת גְּבוּלוֹת תַּת-הַלּוּחַ עֲרָב.

מִמִּדְבַּר-הַמִּזְרָח אֶל הָאֵד הַנֶּחְשָׁק שֶׁל אֵירוֹפָּה,

וּמִמַּר גּוֹרָלוֹ הוּא יִפְנֶה לְעָתִיד לֹא נוֹדָע,

וּלְשָׁם הוּא יִשְׁאַף; וּמִשְׁעוֹל הַמִּדְבָּר, שֶׁלָּרֹחַק

לֹא מִזְּמַן עוֹד הוֹבִיל שַׁיָּרוֹת, יִקָּטַע בְּגָדָה.

רַב-חוֹבֵל, שְׁמוֹ מֹשֶׁה, יְנַוֵּט אֶת עַמּוֹ בֶּן-אַלְפַּיִם

עַל-פְּנֵי יָם מִתְנוֹדֵד שֶׁיַּקְצִיף בְּשֵׂיבָה מִסָּבִיב –

הַמֵּצַר שֶׁיַּפְרִיד אֶת הָעָם מִן הָאֶבֶן שֶׁל קַיִן.

כָּל צְבָאוֹ שֶׁל פַּרְעֹה לֹא יוּכַל לַמֶּרְחָב הַמַּזְעִיף.

מִמְּצוֹר הָאוֹיֵב יִנָּצְלוּ עִיר הַסְּפָר וְהַקֶּרֶת.

בֵּין גַּלִּים מִתְנַפְּצִים, מְגָרֵשׁ מִפָּנָיו עֲלָטָה,

יִדָּלֵק מִגְדַּלּוֹר עַל הָהָר בִּמְצָדָה הַמְּבֻצֶּרֶת

וְיִקְרָא לַשָּׁטִים בְּאוֹקְיָינוֹס הַזְּמַן לְבֵיתָם.

1993 א. גורודניצקי הוא משורר יהודי ותיק ופופולרי, אוקיינוגרף ופרופסור לגיאופיזיקה. השיר נכתב בהשראת תיאוריה גיאולוגית על פיה כתוצאה מתנועת הלוחות הטקטוניים בעוד מיליוני שנים ארץ-ישראל עשויה להתנתק מהלוח הערבי, כך שיפריד ביניהם מרחב ימי חדש, שיתפתח במקום הימצאו של ים המלח בימינו.