טל חסן

הָיִינוּ גּוּשִׁים כְּתֻמִּים
דְּבוּקִים בַּגּוּף,
נְעוּצִים בְּכָל פִּסָּה
שֶׁל בַּיִת וּמָקוֹם.

הָיִינוּ גַּם נְחִילִים יְרֻקִּים-כְּחֻלִּים
מְמַלְּאִים בֶּחָלָל הַקָּדוֹשׁ כְּאֵב:
מְמַמְּשִׁים צַו גֵּרוּשׁ, תּוֹלְשִׁים אֶת הַנֶּפֶשׁ
מֵהַבָּשָׂר, נוֹפְלִים עַל הַצַּוָּאר.

הָיִינוּ אַחִים מוֹשְׁכִים וְנֶאֱבָקִים,
גּוּפִים מְיֻזָּעִים נִפְתָּלִים –
שַׁרְשְׁרוֹת יָדַיִם קְלוּשׁוֹת, חוֹמוֹת נוֹפְלוֹת.

וְהָיִינוּ מְנַתְּרִים כְּמוֹ הַמֵּתִים,
צְרוֹרוֹת מְנֻתָּבִים שֶׁל שֶׁקֶט:
הַכָּתֹם הַכָּתֹם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.