יואל רגב

בַּיִת זֶה נִבְנָה עַל מְנַת לְהַחֲרִיב מָקוֹם.

הַזְּמַן הָאוֹבֵד דּוֹהֵר עַל כִּסְאוֹת הַקַּרְטוֹן.

הַגֵּנֵרָלִים, כְּמִנְהַג תִּינוֹקוֹת, צוֹעֲדִים בְּגַנּוֹן,

כְּמוֹ סָרִיס בְּהַרְמוֹן.

“Are you sleeping,

אָחִי יַעֲקֹב?”.

“לֹא, אָחִי עֵשָׂו, אֵינִי יָשֵׁן.

The snow is slowly melting

וַאֲנִי עוֹטֵף אֶת רַגְלַי בְּעוֹרוֹת הָעִזִּים.

נַחֵשׁ, לְשֵׁם מָה.

אֵינִי יָשֵׁן, אָחִי עֵשָׂו.

הָאוּכַל וְאֵרָדֵם בַּזְּמַן הַזֶּה?

שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לַגַּעַשׁ אֲשֶׁר גּוֹעֲשׁוֹת

טַחֲנוֹת הָרוּחַ בְּרוֹמָא!

כֹּה, אָחִי עֵשָׂו, הֵן טוֹחֲנוֹת אֶת לֵילוֹת פִירֶנְצֶה.

אֶת הַכֹּל טוֹחֲנוֹת, כָּל מִי שֶׁלֹּא כְּאֶחָד מֵעִמָּנוּ,

אָחִי עֵשָׂו!”.

“מָה זֶה בְּנִי, מִהַרְתָּ לָשׁוּב

כֹּה מֻקְדָּם?”.

“זֹאת, אָבִי, כִּי הִקְרָה

יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְפָנַי.

דַּע, כִּי הָיִיתִי כּוֹרֵת רֹאשׁ לְאֵיזוֹ הִידְרָה

וְהוּא צָמַח מֵחָדָשׁ – תּוֹךְ לַיְלָה”.

“הֵם לְעוֹלָם יִצְמְחוּ מֵחָדָשׁ – תּוֹךְ לַיְלָה.

עָלֶיךָ לָקַחַת עִמְּךָ אֶת אָחִיךָ

בִּכְדֵי שֶׁהוּא יְלַבֵּן פְּצָעִים

בְּבַרְזֶל לוֹהֵט.

אַךְ מָה זֶה, בְּנִי,

יֵשׁ לְךָ יָדַיִם כֹּה גְּדוֹלוֹת?”.

“וְזֹאת – כְּדֵי שֶׁתֻּגַּשׁ לִי וְאֹכַל אוֹתְךָ,

אָבִי.

שֶׁאֹכַל אוֹתְךָ מַהֵר,

מִבְּלִי לְהַכִּיר”.

תרגם: אפרים פודוקסיק