גאווין איוורט

יֵשׁ אֲפִלּוּ צִלּוּמִים שֶׁל זֶה:

הָרֶגַע בּוֹ, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה,

נִכָּר הַמֶּתַח, הַנּוֹף מֻשְׁהֶה,

חֲטִיבַת הָאוֹיֵב מוֹפִיעָה.

הִנֵּה הֵם, מִתְקַדְּמִים –

גֶּרְמָנִים מִמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה

רָצִים עִם רוֹבִים.

כְּשֵׁם שֶׁעָשׂוּ, מִקִּדְמַת הַיָּמִים, רַבִּים אֲחֵרִים.

בְּחֵיל הָרַגְלִים שֶׁמִּנֶּגֶד: אַתָּה –

כֵּן, אַתָּה.

הַמֹּחַ שֶׁלְּךָ נָמֵס. אַשְׁכָּרָה

זֶה זֶה, אַתָּה חוֹשֵׁב לְעַצְמְךָ,

הִנֵּה אֵלּוּ שֶׁשָּׁמַעְנוּ עֲלֵיהֶם

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. כְּמוֹ זְקֵנִים

שֶׁמִתְעַמְתִים לָרִאשׁוֹנָה עִם תַּסְמִינִים

שֶׁאֵינָם מְשְׁתַמְעִים לִשְׁתֵּי פָּנִים.