אבישג רבינר

בִּתִּי הַשִּׁשִּׁית מֵעוֹלָם לֹא נוֹלְדָה.
מָחַצְתִּי אוֹתָהּ בְּטֶרֶם,
כְּשֶׁרָאִיתִי בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי
אֶת כִּמְעַט אֲסוֹנִי,
מִתְגַּלֵּם בְּאֶצְבָּעוֹת כַּף יָד קְטַנָּה פְּחוּסָה
שֶׁנִּלְעֲסָה תַּחַת מַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה.

דַּי,
לֹא יִהְיוּ עוֹד הֶרְיוֹנוֹת, לֵדוֹת,
תִּינוֹקוֹת, הַנָּקוֹת.

בִּתִּי שֶׁלֹּא נוֹלְדָה,
חוֹזֶרֶת אֱלֵי בַּחֲלוֹמוֹת,
לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיְתָה אֲפִלּוּ בֹּטֶן,
אֲפִלּוּ גַּרְגֵּר חוֹל.
לַמְרוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חַבְרָהּ לְאֶחָד
מִשְּׁנַיִם,
אֲנִי יוֹדַעַת,
הִיא הָיְתָה,
אֲנִי כְּמוֹ זוֹכֶרֶת,
הִיא מְחַכָּה לְהִוָּלֵד
מֵרֶחֶם אַחֶרֶת.