מרדכי אסקין

וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל
אֵין כָּל חָדָשׁ, לְמָשָׁל

לַ’מִתְנַגְּדִים’ בְּוִילְנָה לֹא הָיָה תּוֹתָח קָדוֹשׁ
לַעֲשׂוֹת לַחֲסִידִים אַלְטָלֵנָה,
לֹא מוֹנוֹפּוֹל עַל סֶרְטִיפִיקָטִים
לְהַדִּירָם מֵאֶרֶץ מְכוֹרָה

אֲבָל הָיוּ גַּם הָיוּ פּוֹלִיטְרוּקִים מִטַּעַם,
תְּפִירַת תִּיקִים בְּבָתֵּי דִּין קְהִלָּתִיִּים
אַחַר כָּךְ חֲרָמוֹת, נִדּוּיִים
עַד אֲשֶׁר הֻתַּר הַדָּם
וְהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ
עַד אֲשֶׁר הִסְגִּירוּ בַּעַל תַּנְיָא בִּידֵי קַלְגַּסֵּי צָּאר
אַחַר שֶׁטָּרְקוּ כָּל דֶּלֶת בִּפְנֵי תַּחֲנוּנָיו

(אָז עוֹד לֹא קָרְאוּ לְזֶה ‘הַסֵּזוֹן’)

כִּי כְּבָר אָז

רַק רָצוּ לְשַׁמֵּר הַבָּגָ”ץ הָרַבָּנִי
מִפְּנֵי פִּרְצַת הַהִתְגַּבְּרוּת הָעֲמָמִית,
שְׁהַיּוֹעָ”מָשִׁים הַהִלְכָתִיִּים
יִשְׁלְטוּ בַּכִּפָּה.

וְאִם אֶפְשָׁר, הֵם בִּקְּשׁוּ –
‘עַם הָאָרֶץ’,
שֶׁמְּדַבֵּר עִם הַיָּדַיִם מִתְנוֹעֵעַ בִּדְבֵקוּת
שֶׁמִּתְבּוֹדֵד בְּיַעֲרוֹת הַפֵּרִיפֶרְיָה,
אִם אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִפְגַּע בַּמַּמְלַכְתִּיּוּת שֶׁל

“יְרוּשָׁלַיִם דְּלִיטָא”.

*

בְּיִשְׂרָאֵל אֵין כָּל חָדָשׁ,
פַּעַם קָרְאוּ לָכֶם “מִתְנַגְּדִים”

הַיּוֹם אַתֶּם סְתָם “רַק לֹא”.