סלעית לזר

קַמְצוּץ הַשֶּׁקֶט פֹּה שָׁבִיר

וּקְצוֹתָיו חֲרוּכִים.

הָרֵאוֹת מִשְׁתַּנְּקוֹת מֵאֲוִיר

שֶׁגְּוָנָיו מְפֻיָּחִים.

הַקּוֹל מְהַדְהֵד בִּרְעֹד:

הָיָה קִבּוּץ וְאֵינֶנּוּ עוֹד

עוֹד

עוֹד

עוֹד

עוֹד יָרֹנּוּ כָּל עֲצֵי מַטָּע

וְהנוֹיְנִיק יַצְמִיחַ לָנוּ דֶּשֶׁא.

עוֹד תִּשָּׁמַע שִׂמְחָתָהּ

שֶׁל קְבוּצַת פָּעוֹטוֹת נִרְגֶּשֶׁת.

זוֹהִי מִצְוָה מְקֻדֶּשֶׁת:

גּוּף בָּרִיא בְּנֶפֶשׁ עֶשֶׁת.

וְהָיָה מַחֲנֶךָ יָרֹק,

וְהָיְתָה תִּקְוָתְךָ מִתְחַדֶּשֶׁת.