חן קפלן

נִצְפֶּה שׁוּב בְּאֵשׁ הַתּוֹרָה,

בַּעֲלִיָּה אֶל הָהָר לְאוֹר הַלְּבָנָה,

בַּמְּדוּרָה הַבּוֹעֶרֶת בִּשְׁעַת הַמְתָּנָה,

בַּסּוֹד הָעוֹטֵף אֶת חֲסִידֵי הַהִלּוּלָה.

הִנֵּה מִשָּׁמַיִם נִתֶּכֶת מַכָּה,

וּמִי זֶה נוֹפֵל בְּשֶׁטַח הָרְצוּעָה?  

הִנֵּה בֵּין עַרְבַּיִם זוֹלֶגֶת דִּמְעָה,

וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּלֵב הַשְּׁכוּנָה.

כָּמוֹךְ הִיא זוֹהֶרֶת בְּטוֹהֲרָהּ,

כְּבָּת מֶלֶךְ בְּיוֹם כְּלוּלוֹתֶיהָ,

כָּמוֹךְ הִיא בּוֹעֶרֶת בְּטֻמְאָתָהּ,

כְּשִׁפְחָה הַחוֹשֶׂפֶת אֶת אֵיבָרֶיהָ.

אַךְ לֹא בָּאֵשׁ הַגְּדוֹלָה,

הָעוֹטֶפֶת דְּמוּתֵךְ בְּפֶתַח הַמְּעָרָה,

וְלֹא בָּרוּחַ הַשּׁוֹרֶקֶת תְּפִלָּה,

רַק בְּקוֹלֵךְ, בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.