שרה פרבר

בְּשַׁעֲרֵי בֵּית הַסֵּפֶר הָיְתָה נִצֶּבֶת,

כָּל בֹּקֶר בִּשְׁמוֹנֶה. לוֹבֶשֶׁת מַבָּט רְצִינִי

וּבוֹחֶנֶת מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ

מָה אֲנִי לוֹבֶשֶׁת הַיּוֹם.

הַחֻלְצָה מְכַסָּה מַרְפֵּקִים,

גַּרְבַּיִם אֲרֻכִּים, 

שֵׂעָר אָסוּף

וְלֵב

מַדּוּעַ לֹא עָצְרָה לְהַבִּיט

כַּמָּה הוּא עֵרוֹם

אֱלֹהִים מַבִּיט בָּךְ, הָיְתָה נוֹזֶפֶת

וַאֲנִי חִפַּשְׂתִּי אוֹתוֹ בְּתוֹכִי

כָּל בֹּקֶר בִּשְׁמוֹנֶה, בְּשַׁעֲרֵי בֵּית הַסֵּפֶר

רָצִיתִי שֶׁיַּבִּיטוּ

וְיִרְאוּ

הִיא

וֶאֱלֹהִים.