שירה
אברהם יצחק פיירמן
סוף משחק המחבואים

אברהם יצחק פיירמן

סוף משחק המחבואים

לֹא לַחוֹל
וְלֹא לַיָּם
לֹא אֶל קֶרֶן שֶׁמֶשׁ
מוּפֶזֶת
מְפַזֶּזֶת
עַל שׁוּלֵי בָּתִּים עִם גַּג אָדֹם
לֹא לְרַגְלַיִם יְחֵפוֹת
וְלֹא אֶל קוֹל הַמִּצְהָלוֹת.
רַק לְמַבָּט.
מַבָּט שָׁקוּף
מוּבָן
קָרוֹב.

 

קַצְנוּ בְּמִשְׂחֲקֵי מַחְבּוֹאִים,
בּוֹא נֵצֵא נְחַיֵּךְ נַשְׁלִים
שָׂא אוֹתָנוּ לַמָּרוֹם
עֵינֵינוּ בְּעֵינֶיךָ נַבִּיט
וְגַם לַחוֹל
וְגַם לַיָּם
וּלְקוֹל הַמִּצְהָלוֹת,
לְקֶרֶן פָּז וּלְרַגְלַיִם יְחֵפוֹת
יָאִיר עַד פְּנֵי מִזְרָח
זְהַב חַמָּה עַל הַחוֹלוֹת.

התנתקותעזה

היצירה הבאה

תגובות פייסבוק

Share

Yehee — Political Poetic Journal