שירה
עקיבא נוף
עכשיו, כי טרם סיימנו

עקיבא נוף

עכשיו, כי טרם סיימנו

 

עִם נָהַם מְטוֹסֵי הַקְּרָב

עוֹלֶה צִוּוּי: הַכּוּ עַכְשָׁיו!

יֵשׁ רֶגַע בְּחַיֵּי אֻמָּה

בֵּין הַחְמָצָה לְבֵין תְּקוּמָה

בּוֹ הַהִיסְטוֹרְיָה בְּעַצְמָהּ

פּוֹסַעַת בֵּין קִרְעִי אֵימָה

וּמְצַוֶּה בְּקוֹל גָּדוֹל

עַכְשָׁו, לִהְיוֹת אוֹ לַחְדֹּל.

אִם רֶגַע זֶה יִגוֹז, יַחְמֹוֹק

כִּי אָז מוּל צַר מֻכֵּה אָמוֹק

שׁוּב נִוָּתֵר לְכִלְיוֹן

שֶׁל הִירוֹשִׁימָה בְּצִיּוֹן.

רָאשֵׁי הָעָם, נוֹשְׂאֵי סַמְכוּת,

לְרֶגַע זֶה, לְזוֹ הַזְּכוּת

אַתֶּם הִגַּעְתֶּם לְמַלְכוּת.

חרבות ברזלמלחמה ושלום

היצירה הבאה

תגובות פייסבוק

Share

Yehee — Political Poetic Journal