עפרה קורת

נֶכְדִּי הַאַנְתְּרוֹפּוֹסוֹפִי

הִרְחִיק עַד לְבּוּלְדֶר

בִּשְׁבִיל לִסְרֹג.

שָׁם לְמַרְגְּלוֹת הַרְרֵי הָאֹשֶׁר.

בִּתִּי מָצְאָה בַּיִת

דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁל יַלְדוּתִי

שֶׁעוֹשִׂים בּוֹ נַגָּרוּת, זִמְרָה וּבִשּׁוּל

רָחֲקָה מִן הַזְּמַן וְהַשָּׁאוֹן.

כְּשֶׁנֶּכְדִּי מַגִּיעַ לְבִקּוּר בְּתֵל אָבִיב

רוֹצֶה רַק טֵלֵוִיזְיָה

רוֹאֶה כַּדּוּרֶגֶל

וּמִתְרַפֵּק

עַל בִּטְנוֹ הַמְּלֵאָה שֶׁל סָבוֹ.