שירה
מרדכי אסקין
הפעם הראשונה

מרדכי אסקין

הפעם הראשונה

שֶׁהַתָּנָ”ךְ הִזְכִּיר אֶת שֵׁם הַפֹּעַל
“אַהֲבָה”
הָיְתָה כְּשֶׁיִּצְחָק הֵבִיא אוֹתָהּ לָאֹהֶל,
עַל מִטַּת שָׂרָה הִשְׁכִּיב אוֹתָהּ
הִיא מִתְלַקַּחַת,
הוּא מִתְאַהֵב,
מֵעֵז לְהִתְנַחֵם עַל מוֹת
אִמּוֹ.

 

*

 

פְרוֹיְד.

 

*

 

זֶה כְּמוֹ רֵיחַ שֶׁל זֵעַת שָׂדֶה,
לָצוּד בַּפֶּה,
חַיּוֹת אָדָם אֵינָן תַּמּוֹת
בָּאֹהָלִים,
אֵינָן הוֹלְכוֹת יַחְדָּיו
לָעֲקֵדָה.

 

*

 

לָכֵן אוּלַי עֵשָׂיו.

 

*

 

כָּל זֶה מֵטָאפוֹרִית כַּמּוּבָן,
הָאֹהֶל שֶׁבָּנִינוּ פֹּה
הַמַּחֲנָק

 

מָשָׁל לְיּוּדָהּ הַקְּטַנְטַן שֶׁלֹּא מַרְפֶּה מִקְּצוֹת הַמַּצָּעִים
אוּלַי נוֹתַר הָרֵיחַ,
וּשְׂרוּלִיק אֵיךְ נֹאמַר, מַחֲמִיר אֶת הַמַּצָּב,
וּמְצַחֵק:

 

“שַׁחְרֵר, אוֹמְרִים לְךָ,
שַׁחְרֵר,

 

הִיא מֵתָה”.

אהבההארץהורות ומשפחה

היצירה הבאה

תגובות פייסבוק