יצחק גוילי

וְלִפְעָמִים הַמִּלִּים

מְחַלְחֲלוֹת אֶל נֶפֶשׁ צְמֵאָה,

מַרְווֹת זִכָּרוֹן,

מַמְתִּיקוֹת גַּעֲגוּעַ,

וּלְרֶגַע אַתָּה הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶן 

כְּמוֹ יֶלֶד מְחַיֵּךְ

הָאוֹחֵז בְּיָד אָבִיו

בְּמוֹרַד הָרְחוֹב בַּדֶּרֶךְ לַתְּפִלָּה,

וְאַף שֶׁעָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת

וְלֹא נוֹתַר מִכָּל זֶה דָּבָר,

אַתָּה שׁוּב תּוֹפֵס בְּאֶצְבְּעוֹתָיו,

מְיַחֵל שֶׁהָרֶגַע הָאֶחָד הַזֶּה 

לֹא יַחֲלֹף לְעוֹלָם.