רוחמה שפירא

עֵץ כָּרוּת
דְּבַר לֹא עוֹד
יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר הָיָה
וּבַהֲלֹם הַגַּרְזֶן וְיִכְרַע
תַּחְתָּיו הוֹלֵךְ קוֹלוֹ
מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

צָדִי הַדֶּרֶךְ מְחֻשָּׂפִים
עַכְשָׁו לְהַגְבִּיר הַבִּטָּחוֹן
אִם ה’ לֹא יִשְׁמָר צִיר
שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר

חָמֵשׁ נְשָׁמוֹת פּוֹרְחוֹת
בִּצְעָקָה
קוֹרַעַת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד
סוֹפוֹ
צִיר כִּסּוּפִים חָסוּם
לִבֵּנוּ
הֶעָרֵל נִסְדַּק
דָּבָר לֹא עוֹד
יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר הָיָה

לָמָּה יֹאמְרוּ הַכּוֹתָרוֹת אַיֵּה אֱלֹהֵיכֶם
וֶאֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם
וּבָאָרֶץ
כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשׂוּ
כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ
נִבְקַע הַקְּרוּם הַדַּק
בִּתְמִימוּתֵנוּ הַבְּתוּלָה

הַקּוֹל הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ
שְׁלַל הָעוֹלָמוֹת צָלְלוּ
בִּלְעָדָיו בִּתְהוֹם נְשִׁיָּה
הַאִם תִּהְיֶה זוֹ הַזְּעָקָה הָאַחֲרוֹנָה
נָפְלָה וְלֹא תּוֹסִיף
קוּם
בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל

הִגִּיעוּ בָּנִים עַד מַשְׁבֵּר
וְכֹחַ אֵין
לַלֵּדָה:
כְּשֶׁיִּפָּתַח הַלֵּב הַשָּׁבוּר בִּזְעָקָה אַחֲרוֹנָה
לְחַיִּים
תֵּהָפֵךְ לִצְעָקָה רִאשׁוֹנָה
שֶׁל פֶּלֶא נוֹלַד
נֵצֶר – מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה

צִיר כִּסּוּפִים נִפְתַּח
בַּחֹשֶׁךְ לְכָל דּוֹרֵשׁ
א-ל חַי מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ וְעוֹנֶה
לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת
בַּעֲלוֹת הַכִּסּוּפִים בִּצְעָקָה מִסּוֹף הָעוֹלָם
וְעַד סוֹפוֹ
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם
וְיָדַעְתָּ אֶת הֲוָיָה.

אָמֵן