איתן אוראל גפן

מוּל עֲדַת זְאֵבֵי עֶרֶב

נִצְּבוּ מַכַּבִּים עַל מֶרְכַּבְתָּם,

וּבְיָדָם שְׁלוּחָה הַחֶרֶב

חַרְבוֹת בַּרְזֶל נוֹשְׂאִים מִמְּכוֹרָתָם.

אַךְ זֹאת אַל־בַּשְּׂרוּ פֶּן־תִּשְׂמַחְנָה,

בַּת־זְנוּנִים וְתִשְׁפֹּכֶת חֲלָלָה –

בֵּין בֵּית־מַרְכָּבוֹת לְחֲנוֹת־יוֹנָה,

הַצְּבִי, עַל בְּמוֹתֶיךָ חֲלָלָם.

עַל כֵּן יֹאמַר אֱלוֹהַּ,

וַיִּפֶן לַמְּנַבְּחִים נְבִיחָתָם:

“מַה־לָכֶם בִמְשִׁיחָי לִנְגּוֹעַ?

וְלִנְבִיאַי בַּקֵּשׁ רָעָתָם?”

אֶל הָרֵי הַגִּלְבֹּעַ

יִפְקוֹד: אַל־טַל וְאַל־מָטָר.

שְׁקֹט שׁוֹמֵם הַר גָּבוֹהַּ,

וּמִגִּשְׁמֵי בְּרָכָה תֻּתַּר דּוּמָם.

כִּי לֹא לָכֶם לְהִתְבָּרֵךְ,

אַחַר אוֹר שֶׁעַל גַּבְּכֶם עֻמַּם,

אוֹר חֶסֶד מְגִנֵּי הַכֶּרֶךְ,

אֵיכָה זִיו זְהָבָם יוּעַם?

וּבִנְפֹל שְׁלוּחֵי אֱלוֹהַּ,

הָעֹמְדִים אֵיתָן עַל מִשְׁמַרְתָּם,

מִבֵית מַרְכָּבוֹת וְעַד גִּלְבֹּעַ –

קוֹל מִמְּטָרִים פָּסַק־נָדַם.

כ”ח בכסלו, ה’תשפ”ד, נר רביעי.

נכתב לזכר רס”ל יהונתן בן רונית ומשה מלכה הי”ד,

שנפל בגבורה על קדושת שמו יתברך ברצועת עזה, בכ”ב בכסלו ה’תשפ”ד.