מרדכי אסקין

בִּשְׁנַת 67 הִיא פָּרְצָה:
מְשִׁיחִית – רַדְיוֹאַקְטִיבִית,
צֶ’רְנוֹבִּיל שֶׁלָּנוּ.
“בְּיָדֵינוּ”.

וְאֵימָה
שֶׁפִּתְאוֹם בֶּאֱמֶת הוּא יָבוֹא,
שֶׁהֶחְיָנוּ עַל מוֹת
הָעִבְרִי
הָעִבְרִי הָאָדֹם.

מִהַרְנוּ לִמְסֹר מַפְתְּחוֹת
בְּטֶרֶם גּוּשִׁים וּגְרוּרוֹת יִתְנַחֲלוּ נִצָּחוֹן,
זִמַּנּוּ מֻמְחִים לִכְרִיתַת שְׁטָחִים,
פְּלִיטֵי בֵּירוּת מִטּוּנִיס.

כְּאֵבֵי הַפַאנְטוֹם שֶׁל יְרִיחוֹ וְעַזָּה תְּחִלָּה:
סוֹף כָּל סוֹף מַגֵּפָה
זֶה    בַּלְפוּר    זֶה הֵם
זֶה    מֻתַּר      זֶה עֵירֹם מְחָאָתִי
זֶה יַחֲזִיר לִי זִקְפָּה
אִם תִּרְצִי לְנַפֵּחַ אֵבָר
שֶׁיִּהְיֶה גַּם מֵיצָג
אָמָּנוּתִי.

צַוָּאָה:
אַחֲרֵי מוֹת עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת
פַּזְּרוּן לְכָל הָרוּחוֹת.

בָּאזֶל. יְרוּשָׁלַיִם. אוֹסְלוֹ.