עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי.
הָאָדָם עֵץ
לָבֹא מִפָּנֶיךָ.
סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל
כִּנְעָרִים שׁוֹבָבִים
עַל חוֹלוֹת וְעַל גַּגּוֹת.

תְּחִנַּת הַיּוֹנִים בַּתֵּבָה.
הַמַּבּוּל הַזֶּה.
גַּג הַקְּפִיצָה.
וַיָּקוּמוּ וַיַּדִּיחוּ אוֹתוֹ.
עִם הַמָּנוֹף הַמִּשְׁטָרְתִי
הֻנְצַחנוּ,
כְּלוּב, תֵּבַת מַתֶּכֶת
בֵּין שָׁמַיִם לְאָרֶץ.

כֹּפֶר חֶרְדָּתִי
נִימוּס לִבִּי
שֹׁלֶם קִפּוּלִי.

קָטִיפָא
קָטִיפָא קוּמִי

מתוך האלבום “אלקודס פי אלבאל” (ירושלים במחשבה)

הָיָה לָנוּ לִפְנֵי זְמַן
בֻּסְתָּן יָפֶה וּמָקוֹם מוּצָל
שֶׁיָּשַׁן בְּחֹדֶשׁ נִיסַאן*
מְקוֹמֵנוּ נִקְרָא בִּיסַאן
קְחוּ אוֹתִי לְבִּיסַאן
לִמְקוֹמִי הַחָרְפִּי
שָׁם מְלַוָּה הָרַכּוּת עַל קְצוֹת הָאֵפֶר
קְחוּ אוֹתִי אֶל הַנִּגְלוֹת אֶל נִמְנוּם עַל דַּלְתִּי
שָׁם הִתְאָרְכוּ פְּגָמֵי צַוָּארִי שְׁתִיקַת הֶעָפָר
אֶזְכֹּר יַא בִּיסַאן, יַא מִגְרַשׁ מִשְׂחֲקֵי הַיַּלְדוּת, צִלְלֵי הַבַּיְשָׁנוּת
וְכָל דָּבָר הָיָה דֶּלֶת וּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת
בֵּיתֵנוּ בְּבִּיסַאן
קְחוּ אוֹתִי עִם הָעֲדִינִים אֶל הָאֲפֵלָה שֶׁתִּבְכֶּה
מַדָּפִים הַשַּׁיָּכִים לַכִּסּוּפִים שֶׁאֲלֵיהֶם תְּדַבֵּר,
קְחוּ אוֹתִי לְבִּיסַאן.

*אפריל

מערבית: אלמוג בהר