רני בן ארי

“אמנות בימי קורונה. שולחן שבת. מפה לבנה, חלות ריחניות, השולחן עמוס לעייפה במטעמים, ערוך ומוכן שרק יסבו סביבו ויהנו מארוחת שבת. ארוחה, אוכל, הנאה של הגוף של הבשר, אך בשבת ההנאה הזאת הופכת רוחנית. הסועדים נהנים אחד מהשנייה ומזיו שכינה. אך במקרה הזה שאיש לא בא, כי נבצר ממנו להגיע, הגופני נשאר לבדו, וללא החיבור, נותר הוא קליפה של חומר כלה ומרקיב”.