הדר ארציאל

אֲנִי לֹא סוֹפֶרֶת כּוֹכָבִים בַּלֵּילוֹת
אֲנִי לֹא קוֹמֶצֶת אוֹר שֶׁמֶשׁ בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי
אֲנִי לֹא שׁוֹמַעַת אֶת הַיָּם מִתְדַּפֵּק עַל חַלּוֹנִי
אֲנִי לֹא בּוֹכָה
יוֹתֵר.
אֲנִי לֹא מְנַסָּה לָלֶכֶת לְאִבּוּד בֵּין בָּתִּים מֻכָּרִים
אֲנִי לֹא רָצָה שְׂרוּטַת בִּרְכַּיִם אֶל חֵיק אִמִּי הַנּוֹשֵׁר
בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי לֹא כּוֹתֶבֶת שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת,
אֲנִי לֹא מְחַפֶּשֶׂת תְּשׁוּבוֹת
אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לַעֲצֹר אֶת רַעַד גּוּפִי לְמַרְאֵה תְּמוּנוֹת יְשָׁנוֹת
אֲנִי לֹא צוֹחֶקֶת אֵלַיִךְ יוֹתֵר.
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִשְׁכֹּחַ.