שרי נריה

כְּלָבִים מְשׁוֹטְטִים בְּנֵרוֹת שַׁבָּת
באְַּשְׁמרֶֹת שְׁניִהָּ
כְּשֶׁפּוֹקַחַת עֵינַיִם.
מְצַוְּחִים אֶת תּוֹדַעְתִּי
מַעֲלִים מִשְּׁאוֹל הַנֶּפֶשׁ
אֶת הַחַיָּה הַטְּמֵאָה הַמְּנַמְנֶמֶת —
מַחְשָׁבוֹת שֶׁבַּסֵּמִינָר קָרְאוּ אוֹתָן
יֵצֶר הוֹרֶע,
מְיָאֲשׁוֹת אוֹתִי שׁוּב.
סִפְרֵי שִׁירָה הַזְּרוּקִים
עַל שִׁדָּה לְיַד מִטָּתִי
בָּהּ זָרוּק גּוּפִי

בֶּן שְׁלוֹשִׁים אַךְ מֻתָּשׁ כְּמֵאוֹת,
חוֹרְצִים לָשׁוֹן מִמִּסְתְּרֵיהֶם.
נְבִיחוֹת עוֹלוֹת מֵחַלּוֹנִי
דֶּרֶךְ פִּרְצָה בְּגֶדֶר הַפַּח
יוֹצְרוֹת מִסְתּוֹרִין מַשֶּׁהוּ
מְיחֶַלתֶ שֶׁימְַּשִׁיכוּ
מְיחֶַלתֶ שֶׁיפִּּסְָקוּ,
כחְַּייַּ

*

בַּשְּׂדֵרָה וּבָרְחוֹבוֹת הַחֲשׁוּכִים שֶׁל תֵּל אָבִיב
מִסְתּוֹבְבִים יְפֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַפָּנִים
חוֹבְטִים בִּבְנֵי מֵעַי
דְּעִי מֵאַיִן בָּאת
וְאֵין לָךְ לְאָן לֵילֵךְ.
מַעֲטֶפתֶ דַקָּּה וּמֻכתְֶּמֶת
מִמֶּנָּה בָּקַעְתִּי, אָדָם אַחֵר,
מַשְׁמִיעָה קוֹל רִסּוּק תַּחַת צְעָדַי.
ביַּמִָּים הָהֵם
הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל בִּרְחוֹב יִצְחָק אֶלְחָנָן
פָּלַט אוֹתִי לְזִרְמֵי אֲוִיר וָרִיק.
הַיָּם הֶעָכוּר הַמְּטַהֵר
הַמִּתְנַפֵּץ אֵינְסוֹף אֶל קִירוֹתַי
מַמָּשׁ כָּאן, בְּמֶרְחַק שׁוּק
וּמֵי שׁוֹפְכִין עַל הָרִצְפָּה וְהַלְּבָבוֹת.
מֵאָז הוֹלֶכֶת לְבֵית עוֹלָמִי
עוֹלָה יוֹרֶדֶת
יוֹשֶׁבֶת עַל מַדְרֵגָה, קָמָה וּמִתְבּוֹנֶנֶת
בּוֹלַעַת עוֹלָם חֲמַקְמַק וּמְכַשֵּׁף
שֶׁיָּכֹלְתִּי לִדְרֹשׁ לוֹ בַּעֲלוּת
אִלּוּלֵי וְלוּ לֹא
זוֹ אֲנִי
שֶׁנבִּחְַרְתִּי