*
הוֹי! הוֹי! הוֹי!
אָבִי וְאִמִּי
בּוֹכִים עַל הַחוֹף.
לָמָּה הַבְּכִי?
לָמָּה הַהִי?
הַלֹּא קַרְקַע הַיָּם
מֶרְכָּבָה לֶאֱלֹהִים
(זלדה, משירי הילדות)
הוֹי
זֶלְדָּה שָׁנִים לָקַח לִי לְהָבִין/ כָּל הוֹי הוּא גַּל/ כָּל הוֹי הוּא גַּל/ מִתְנַפֵּץ אֶל אֶרֶץ לְעוֹלָם לֹא/ זֶלְדָּה אוֹמְרִים כָּל דּוֹר הוּא חֹמֶר אַחֵר/ כָּל דּוֹר הוּא שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ/ אַתְּ דּוֹר מְצוּלוֹת אֲנִי דּוֹר יָם/ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים הָיִיתִי דָּג זֶלְדָּה/ הַאֲמִינִי לִי אֵין דָּבָר עוֹד לְחַפֵּשׂ בַּקַּרְקָעִית/ וְלֹא מָצָאתִי גּוּפִי בַּשְּׁתִיקָה/ עָלֹה נַעֲלֶה אֶל חוֹף-הַהוֹרִים הַבּוֹכִים/ יַחַד עִם כָּל דּוֹר נְבוֹכִים/ נַחֲזִיר אֶת הַדְּמָעוֹת לִמְקוֹר הַחַיִּים כְּמִנְחָה/ נֶאֱסֹף אֶת הַנָּהָר לְמִגְבַּעַת שְׁחֹרָה/ נַשְׁלִיךְ
תגובות פייסבוק