משורר

ינקי שפט

אודות
שירה

לא צוחק

ינקי שפט

רְצִינִי

בְּחַיַּי. לֹא צוֹחֵק.

לֹא צוֹחֵק, בְּעִקָּר מְיַלֵּל.

מְיַלֵּל כְּמוֹ שֶׁאָז, כְּשֶׁחָדַר לִי חָתוּל לַמֻּצָּב וְחָשַׁבְתִּי שֶׁנּוּ, אַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים וְרָאִיתִי שָׁחֹר וְחָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּהוּ, שֶׁזֶּה. וְדָרַכְתִּי צָעַקְתִּי יִלַּלְתִּי הִכְנַסְתִּי כְּבָר בֵּין כַּוָּנוֹת.

עַד שֶׁבָּאוּ לִרְאוֹת.

לֹא לֹא צוֹחֵק מֵאַלְפַּיִם וּשְׁתַּיִם אָז הִתְפּוֹצְצוּ לִי כַּמָּה עֲרָבִים.

כַּמָּה עֲרָבִים אֲרֻכִּים שֶׁל קַיִץ רַק אֲנִי מְנוֹרָה וּבַקְבּוּק.

בַּקְבּוּק שֶׁזָּרְקוּ לִי בַּצֹּמֶת הַהוּא רְסִיסִים וּמֵאָז אֲנִי תּוֹפֵס בַּצַּוָּאר הַדַּקִּיק.

תּוֹפֵס חָזָק שֶׁהַדָּם נֶעֱצָר.

וְכוֹאֵב בַּצַּוָּאר.

וְכוֹאֵב בַּכְּתֵפַיִם. אֵיזֶה גּוּשׁ הָרוֹפֵא מְמַשֵּׁשׁ. כְּמוֹ בְּאוֹגוּסְט אַלְפַּיִם חָמֵשׁ.

לֹא צוֹחֵק כְּבָר מֵאָז שֶׁהַגּוּשׁ. כְּבָר מֵאָז שֶׁאָמְרוּ לִי תִּרְאֶה, זֶה כְּבָר לֹא יַעֲזֹר זֶה כְּבָר לֹא יַעֲצֹר אֶת אַלְפֵי הַגּוּפִים בְּשָׁחֹר.

לֹא צוֹחֵק כְּבָר מֵאָז שֶׁבָּכִיתִי יוֹמַיִם מֶלַח יָם וּדְמָעוֹת וְהַחוֹל בַּשִּׁנַּיִם.

בַּלַּיְלָה אֲנִי מִתְעוֹרֵר.

בַּחֲלוֹם זֶה אֲנִי שֶׁצּוֹחֵק.

וְרוֹמֵס וּמַכֶּה עַל הָרֹאשׁ

וְגוֹרֵר וְגוֹרֵר וְגוֹרֵר.

לוֹקֵחַ כַּדּוּר לְהַרְגִּיעַ.

כַּדּוּר זֶה עִנְיָן רְצִינִי בְּעִקָּר אִם הוּא שֶׁבַע שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם כְּמוֹ שֶׁאָז בְּנוֹבֶמְבֶּר אַלְפַּיִם לוֹקֵחַ חָמֵשׁ אֲבָנִים בַּיָּדַיִם לוֹקֵחַ סַכִּין וְאוֹחֵז

וּמוֹרֵחַ לַיַּלְדָּה מָיוֹנֵז.

צָהֳרַיִם.

בְּחַיַּי.

בְּחַיַּי.

שירה

עשרה באב

ינקי שפט

עֲשָׂרָה בְּאָב וְהַבַּיִת עֲדַיִן בָּעַר

הַכֹּל כְּבָר אָרוּז מְכוּלוֹת קֻפְסְאוֹת שִׁמּוּרִים אֲבָל מֶזֶג הָאֲוִיר הַקָּשֶׁה גַּם חֹם גַּם לַחוּת מֵהַיָּם וְהַבְּרִיזָה מְמָאֶנֶת לָבוֹא בְּקִצּוּר לֹא מַמָּשׁ שִׁמּוּרִים וְהַכֹּל תָּסַס בִּפְנִים.

הַבַּיִת עֲדַיִן בָּעַר כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי כִּי חַיִּים אָסַף שָׁם קְרָשִׁים רָהִיטִים מִסְגְּרוֹת שֶׁל תְּמוּנוֹת וְשָׁפַךְ גַּם בֶּנְזִין עַל יְסוֹד וּקְרָנוֹת. עִתּוֹנַאי אֶחָד בָּא לְצַלֵּם וְחַיִּים בּוֹכֶה וְאָדֹם לוֹ מִסָּבִיב לָאִישׁוֹן וְהוּא שׁוֹפֵךְ עוֹד בֶּנְזִין הֶעָשָׁן מְסַמֵּן אוֹתָנוּ אוּלַי לָאוֹיֵב אוּלַי לְכֹחַ חִלּוּץ שֶׁיָּבוֹא כְּבָר הַבַּיִת בּוֹעֵר לַעֲזָאזֵל.

אֲנִי אוֹמֵר לָעִתּוֹנַאי אֲנִי אוֹמֵר לוֹ שְׁמַע נוֹלַדְנוּ בְּחָרָא שֶׁל תְּקוּפָה חָרָא שֶׁל תְּקוּפָה לָמָּה לֹא יָכֹלְנוּ לָבוֹא לְפֹה אָז שֶׁהָיָה טוֹב לָמוּת בְּעַד הַיּוֹם מֵתִים סְתָם לֹא בְּעַד אֶלָּא רַק מִלַּחַץ דָּם אוֹ מִלֵּב שֶׁקּוֹרֵס אוֹ מִשְּׁאִיפַת עָשָׁן נוֹלַדְנוּ בְּחָרָא שֶׁל תְּקוּפָה אֲנִי אוֹמֵר לוֹ.

הָעִתּוֹנַאי מְחַיֵּךְ כִּי מָה אִכְפַּת לוֹ הוּא מְדַוֵּחַ מִתּוֹךְ הָאֶקְשֶׁן. אַתֶּם רְצִיתֶם גְּלָלִים שֶׁל חֲמוֹר.

שירה

בוקר באוגוסט אחד

ינקי שפט

בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא עַכְשָׁו אִתּוּר

בְּעָזָר צִבְעוֹנִי שֶׁהֵכִינוּ בַּמּוֹדִיעִין

שֶׁל הָאֻגְדָּה

גַּן שַׁעֲשׁוּעִים מְסֻמָּן בְּמִסְפָּר עִם אַיְקוֹן בָּרוּר

מְיֹעָד לְהַשְׁמָדָה

הַכֹּל הֵם יוֹדְעִים שָׁם בַּמּוֹדִיעִין שֶׁל הָאֻגְדָּה.

גַּם מִנּוּ שָׁם, בַּמִּבְצָעִים שֶׁל הָאֻגְדָּה, אֵיזֶה ג’וֹבְּנִיק שָׁמֵן וּמֵזִיעַ.

רַב סֶרֶן אֶחָד.

לְהוֹצִיא לַפֹּעַל.

בְּזֶה הֵם טוֹבִים הֲרֵי.

הַמִּבְצָעִים שֶׁל הָאֻגְדָּה.

הוּא קְצָת מְהַסֵּס בְּאֵיזֶה צֹמֶת שְׁבִילִים

אָמְרוּ לוֹ “אִתּוּר”

וּפִתְאוֹם הוּא רוֹאֶה אֲנָשִׁים.

אֲנִי מַבִּיט בַּבְּהוֹנוֹת שֶׁלִּי תְּקוּעוֹת בַּחוֹל.

גַּלֵּי מֶלַח עוֹלִים וְחוֹזְרִים.

הָרַב סֶרֶן סוֹגֵר עָלַי. עֲלֵי תְּאֵנָה וּפָלָאפֶלִים וְהַכֹּל וְעָזַר הַמּוֹדִיעִין מְנַצְנֵץ בַּשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ מוֹנָה לִיזָה כָּכָה יָפֶה עָשׂוּ אוֹתוֹ וְהָרַב סֶרֶן שׁוֹלֵחַ אֶחָד לְוַדֵּא שֶׁיֵּשׁ לִי אִשּׁוּר וְאִם כֵּן אָז אוּלַי אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה מִשְׁפַּחַת כִּי הֵם כְּבָר קְצָת בְּפִגּוּר וּפִתְאוֹם הַשָּׁמֵן מִתְנַעֵר כְּמוֹ מַצְבִּיא הוּא וִדֵּא אֵיפֹה הוּא מְמֻקָּם הוּא מַמְשִׁיךְ כְּבָר יָשָׁר דַּרְכִּי וְהֵם לֹא מִסְתַּכְּלִים כְּבָר אָחוֹרָה לִרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ מִי לֶאֱסֹף

הִנֵּה בָּא הִנֵּה בָּא הִנֵּה בָּא הָרַב סֶרֶן

נוּעַ נוּעַ סוֹף.

 

שירה

סבא אומר תאכל

ינקי שפט

סַבָּא אוֹמֵר:
תֹּאכַל זִסָּלֶ’ה, תֹּאכַל אֱגוֹזִים. אֱגוֹזִים זֶה בַּרְזֶל
שָׁם הָיִיתִי פָּחוֹת מִסְּנָאִי אֵרוֹפֵּאִי אָפֹר
שָׁם אֱגוֹז מְתֻלָּע הָיָה מַשְׂאַת נֶפֶשׁ בַּקֹּר
אָח, בַּרְזֶל! טוֹב, בַּרְזֶל לֹא הָיָה שָׁם חָסֵר
גַּם חִנּוּךְ יְהוּדִי מְעֻדָּן לֹא הִסְפִּיק לִי שֶׁלֹּא לְהַרְטִיב אֶת מַדֵּי הָאָסִיר.
סַבָּא אוֹמֵר:
תֹּאכַל זִסָּלֶ’ה, תֹּאכַל לִיצִ’י. לִיצִ’י זֶה חֹם
הָעֵץ שֶׁשָּׁתַלְתִּי לְךָ וְהִקַּפְתִּי בְּרֶשֶׁת מַחְסוֹם
שָׁם גַּם לַיְלָה אֶחָד לֹא יִשְׂרֹד. זֶה אֵינֶנּוּ אֱגוֹז
זֶה מָתוֹק וְזֶה רַךְ וּבִפְנִים הַגַּלְעִין מִתְפַּנֵּק.
יוֹם יוֹמַיִם בַּתֵּל, הוּא הָיָה מִתְפּוֹגֵג.
סַבָּא אוֹמֵר:
כְּמוֹ קְלִפּוֹת נִשְׁאֲרוּ אַחְיוֹתַי וְרֵיחָן הַמָּתוֹק כְּבָר נִשְׁכַּח לִפְעָמִים
כְּמוֹ בּוּל עֵץ מִטַּלְטֵל לוֹ אָחִי בַּנָּהָר וְנֶחְבַּט בְּרֹאשׁוֹ בִּסְלָעִים.
וְגִדְמֵי אֱגוֹזִים עַתִּיקִים וּנְסוֹרֶת.

תגובות פייסבוק