משורר

מרדכי אסקין

אודות

בן 28 מירושלים, אבא לשלמה אריאל.
בן לעולים מברית המועצות ובוגר מערכת החינוך ועולם הישיבות החרדי.
שירת ברבנות הצבאית ככותב ועורך תוכן במגזין העוסק בציונות וזהות יהודית.
לאחר מכן כיהן במגוון תפקידי ניהול ושיווק במגזר הפיננסי. כיום פעיל חברתי העוסק בקידום והתחדשות יהודית וציונית דרך שירה, פרוזה וכתיבה פובליציסטית במקביל ללימוד מדעי המדינה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה הפתוחה ובמכללה למדינאות.

כללי

יוליצ’קה

מרדכי אסקין

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ אַף לֹא
נִמְכַּרְנוּ לְמִצְרַיִם רַק רָצִינוּ בָּהּ לִהְיוֹת
צָפְנַת פַּעְנֵחַ
בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן שֶׁל קָאזָאן,
כְּמוֹ יוֹסֵף לַחֲלֹם עַל קוֹלְחוֹז שָׁם כֻּלָּם
אִלְּמִים הֲלוּמִים מִשְׁתַּחֲוִים לְעֵגֶל הַפְּלָדָה שֶׁל מוֹסְקְבָה
(לְשָׁלוֹם לְשִׁוְיוֹן וּלְאַחְוָה בֵּין עַמִּים). וּבְתָשָׁ”ח

 

 

הֲרֵי לֹא רָקַדְנוּ אִתְּכֶם רַק קָבַרְנוּ
מִיכוֹאֵלְס שֶׁלָּנוּ
יֶבְטוֹשֶׁנְקוֹ לֹא שָׁבַר עוֹד שְׁתִיקַת בַּאֲבִּי יָאָר
נוֹתַרְנוּ לְהַסְנִיף נִיחוֹחוֹת שֶׁל מוֹלֶדֶת
לֶאֱחֹז בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתָהּ שֶׁל גּוֹלְדָה

מֵאִירְסוֹן. וְהָיִינוּ

 

 

יֹוֹלִצְ’קָה קְטַנָּה שֶׁפָּרְחָה
במ”ט שַׁעֲרֵי הַכְּפוֹר שֶׁל גּוּלָאגֵי פִּיתוֹם וְרַעַמְסֵס,
חֲנֻכִּיָּה לֹא כְּשֵׁרָה עֲשׂוּיָה קְּרָעִים שֶׁל כְּתֹנֶת פַּסִּים
טְבוּלִים בְּדַם אֲדָמָה אֲרוּרָה
וְאֵיךְ שֶׁצָּעַקְנוּ לְאוֹרָהּ
“ура, ура”
כִּי לֹא יָדַעְנוּ נִגּוּן לֹא הָיְתָה לָנוּ תְּפִלָּה
רַק פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה אִתָּנוּ רָקְדָה
“הוֹרָה הוֹרָה”

דּוֹמַעַת עַל יַלְדֵי הַמָּשִׁיחַ הַקָּם לִתְחִיָּה
שֶׁהֲרֵי

 

 

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ
סֶלַע חָצַבְנוּ
עַד דָּם –

 

וִיהִי אוֹר.

שירה

יהודים, אחים, חסידים

מרדכי אסקין

וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל
אֵין כָּל חָדָשׁ, לְמָשָׁל

 

לַ’מִתְנַגְּדִים’ בְּוִילְנָה לֹא הָיָה תּוֹתָח קָדוֹשׁ
לַעֲשׂוֹת לַחֲסִידִים אַלְטָלֵנָה,
לֹא מוֹנוֹפּוֹל עַל סֶרְטִיפִיקָטִים
לְהַדִּירָם מֵאֶרֶץ מְכוֹרָה

 

אֲבָל הָיוּ גַּם הָיוּ פּוֹלִיטְרוּקִים מִטַּעַם,
תְּפִירַת תִּיקִים בְּבָתֵּי דִּין קְהִלָּתִיִּים
אַחַר כָּךְ חֲרָמוֹת, נִדּוּיִים
עַד אֲשֶׁר הֻתַּר הַדָּם
וְהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ
עַד אֲשֶׁר הִסְגִּירוּ בַּעַל תַּנְיָא בִּידֵי קַלְגַּסֵּי צָּאר
אַחַר שֶׁטָּרְקוּ כָּל דֶּלֶת בִּפְנֵי תַּחֲנוּנָיו

 

(אָז עוֹד לֹא קָרְאוּ לְזֶה ‘הַסֵּזוֹן’)

 

כִּי כְּבָר אָז

רַק רָצוּ לְשַׁמֵּר הַבָּגָ”ץ הָרַבָּנִי
מִפְּנֵי פִּרְצַת הַהִתְגַּבְּרוּת הָעֲמָמִית,
שְׁהַיּוֹעָ”מָשִׁים הַהִלְכָתִיִּים
יִשְׁלְטוּ בַּכִּפָּה.

 

וְאִם אֶפְשָׁר, הֵם בִּקְּשׁוּ –
‘עַם הָאָרֶץ’,
שֶׁמְּדַבֵּר עִם הַיָּדַיִם מִתְנוֹעֵעַ בִּדְבֵקוּת
שֶׁמִּתְבּוֹדֵד בְּיַעֲרוֹת הַפֵּרִיפֶרְיָה,
אִם אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִפְגַּע בַּמַּמְלַכְתִּיּוּת שֶׁל

“יְרוּשָׁלַיִם דְּלִיטָא”.

 

*

בְּיִשְׂרָאֵל אֵין כָּל חָדָשׁ,
פַּעַם קָרְאוּ לָכֶם “מִתְנַגְּדִים”

הַיּוֹם אַתֶּם סְתָם “רַק לֹא”.

שירה

פוסט בכורה

מרדכי אסקין

כַּמָּה שֶׁהָיִינוּ
יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים תְּמִימִים,
כַּמָּה שֶׁהֶאֱרַכְנוּ אַפַּיִם וְכִמְעַט שֶׁיָּצְאָה
נִשְׁמָתֵנוּ
מִצַּחֲנַת תְּחוּם מוֹשַׁב הַשְּׁפָכִים שֶׁל אֱדֹם
בְּכָל זֹאת
לֹא שָׁלַחְתָּ מְבַשֵּׂר לִבְרָכָה,
לֹא שָׁעִיתָ לְמִנְחָת הַנָּזִיד
שֶׁל אֲבֵלֵי צִיּוֹן.

 

לְבַסּוֹף רַק שְׁכִינָה שֶׁגָּלְתָה עִמָּנוּ
צִוְּתָה:
לְהִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי אָחִינוּ עֵשָׂיו,
לָצוּד בְּפֶה לְבָבוֹת אַלּוּפָיו,
לְהַצְפִּין מִפְּנֵיהֶם הַמָּשִׁיחַ
בְּמַסֵּכַת זְכוּיוֹת שֶׁל לְאֹם,
שֶׁיִּדְבַּק בָּנוּ רֵיחַ שְׂדוֹתֶיהָ שֶׁל דְּגַנְיָה
וְנַסְתִּיר הַחַד נֵס בְּדֶגֶל אָדֹם.

 

(אָמְנָם גַּם זֹאת הִבְטִיחָה: “עָלַי קִלְלַתְכֶם בָּנַי”).

 

אַךְ גַּם הִיא לֹא אָמְרָה מָה נַעֲשֶׂה
אַחַר שֶׁכָּבַשְׁנוּ בֵּית אֱלֹהִים וְשַׁעַר שָּׁמַיִם,
אֵיךְ נִמְצָא מָזוֹר וּמַרְפֵּא לְפּוֹסְט-הַבְּכוֹרָה
שֶׁל בְּנֵי רָחֵל יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר –
בַּעֲלֵי חֲלוֹמוֹת שֶׁל שָׁלוֹם תְּמוּרַת אַחִים
בִּמְחִיר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשְּׂנוּאָה (קְרִי: הַשְּׁנִיָּה)
שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ בִּמְאוֹד.

 

וְאֵיךְ לֹא נֹאחַז בַּעֲקֵבָם,
רַק נִשְׂרֶה עִם אֱלֹהִים עִם אֲנָשִׁים,
וְנוּכַל
לִמְשֹׁל בְּלִי צְלִיעָה.

שירה

פואמה דאושפיזא

מרדכי אסקין

אֲנִי רוֹצֶה גַּעְגּוּעִים כְּמוֹ שֶׁל אַבְרָם

לְהָמֻלַּת הָרְחוֹבוֹת הָרָאשִׁיִּים שֶׁל אוּר,

לִצְחוֹקָן שֶׁל כַּשְׂדִּיּוֹת.

אֲבָל גַּם אֶת שְׁרִיר הֵ’לֶךְ לְךָ’,

גַּם חֲרִיקַת שִׁנַּיִם

כְּשֶׁאֲנַתֵּץ אִתָּךְ פְּסָלִים.

 

 

אֲנִי צָרִיךְ אֶת חוּשׁ הָרֵיחַ שֶׁל יִצְחָק

לָתוּר אִתָּךְ בַּסְּבַךְ הַזֶּה שֶׁל יַעַר הַמְּגֹרָשִׁים

שָׁם לִנְעֹץ נִיבַי בְּמַטְעַמַּיִךְ,

בְּנוֹאָשׁוּת שֶׁל עֲקֵדָה

לִנְעֹץ,

בַּעֲבוּר תְּבָרְכִי אוֹתִי.

 

 

אָז אוּכַל גַּם לֶאֱחֹז בַּעֲקֵבַיִךְ,

לְהִתְקַלֵּף

מִתַּחְפֹּשֶׂת הָרִצּוּי שֶׁל הַבְּכוֹרָה הַגְּנוּבָה,

מִין פָּסִיב-אַגְרֶסִיב שֶׁבּוֹדֵק

אִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי צוֹלֵעַ,

אִם אֹהַב אוֹתָךְ בְּלִי סִימָנִים.

 

 

אֶת הַחֲלוֹמוֹת

נִכְתֹּב בְּתָנָ”ךְ אַלְטֶרְנָטִיבִי מִשֶּׁלָּנוּ:

סֵפֶר יִשְׂרְאֵלִים א’ יַתְחִיל כְּשֶׁמֹּשֶׁה נִכְנַס בַּסּוֹף לָאָרֶץ עַל סְפִינַת מַעְפִּילִים,

מַמְתִּין לִשְׁעַת כְּנִיסָה לַיְּהוּדִים

כְּדֵי לְלַטֵּף בְּצָמָא אֶת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה,

גַּם אַהֲרֹן רוֹדֵף שָׁלוֹם שָׁם

מְבָרֵךְ אֶת הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה

שֶׁיִּהְיוּ כְּרוּבִים

עַל מִזְבַּח אֲדָמָה.

 

 

וְאַתְּ צוֹדֶקֶת,

הֵם יִמְכְּרוּ אוֹתָנוּ, יִזְרְקוּ לַבּוֹר,

אַתְּ תִּרְצִי לְהִתְחַמֵּם עוֹר לְעוֹר

וַאֲסָרֵב לָךְ כְּמוֹ לְאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר –

עֵת לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה,

יַקִּירָתִי,

אַחַר כָּךְ אַהֲבָה.

 

 

בַּסּוֹף תִּרְאִי אֵיךְ לְקוֹל צְחוֹקֵךְ

אֶכְרֹת עָרְלַת פָלַשְׂתִּין

(שֶׁבַּלֵּב)

אָשׁוּב אֵלַיִךְ

בְּכִנּוֹר שָׁבוּר מֵרִצּוּץ גָּלְיָת,

דַּפֵּי תְּהִלִּים קְרוּעִים, דְּבוּקִים לְזֵעָתִי – אַתְּ תִּשְׁאֲלִי:

“יָדֶיךָ דָּמִים מָלֵאוּ”?

 

 

וַאֲנִי רַק אֲבַקֵּשׁ:

“הַגְמִיאִינִי נָא, מְעַט מַיִם,

 

 

הַגְמִיאִינִי נָא”.

שירה

מגדל תלמוד בבל

מרדכי אסקין

וַיְהִי
בְּגָלוּתֵנוּ לְ’פֹּה-לָן-יָהּ’, לִירוּשָׁלַיִם דְּלִיטָא,
וַנֹּאמֶר אִישׁ לְרֵעֵהוּ:
הֵן לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא
לֹא בָּאָרֶץ גַּם
הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל בְּד’ אַמּוֹת
הֲלָכָה
תּוֹרָה שֶׁל קֶרֶן זָוִית.

 

 

הֵן שְׁנַיִם אָחֲזוּ בְּצִיּוֹן כְּבָר אַלְפַּיִם –
אֱדוֹם, יִשְׁמָעֵאל.
וְאָנוּ יְהוּדָאֵי טִפְּשָׁאֵי, כָּל דְּאַלִּים אָז גָּבַר עָלֵינוּ,
מִמַּחְשַׁכִּים אֲשֶׁר הוֹשִׁיבָנוּ, נוֹאַשְׁנוּ –
“תְּהֵא מֻנַּחַת עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ”.

 

 

וְנַחְבֹּל זֶה בָּזֶה בַּהֲלָכוֹת
פִּילִים בְּקוֹפֵי מְחָטִים וְהַרְרֵי תּוֹסָפוֹת
עַד אֲשֶׁר גַּם בָּאִזְמֵל שֶׁל בְּרִיסְק
גַּם מִבֵּין הַבְּתָרִים שֶׁל ‘צְוֵּי הַדִּינִים’
כָּבָה תַּלְמוּדָהּ שֶׁל
בָּבֶל.

 

 

אַךְ דַּע לְךָ בְּנִי,
אִם רָעֵב הִנְּךָ לְלֶחֶם וְאִם עֹדְךָ צָמֵא לְמַיִם,
תַּעֲנִיתוֹ שֶׁל רַבִּי זֵירָא הִיא

 

 

עֲבוּר תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

שירה

כנען

מרדכי אסקין

אַתְּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ כָּל הַבִּיצִּ’יוֹת הָאֵלֶּה
מִישֶׁהוּ מַעֲרִיץ אוֹתָן
מַקְשִׁיב הֵן לֹא
נִמְשָׁכוֹת לֹא
רוֹצוֹת
רַק יָדִיד
לִהְיוֹת שָׁם בִּשְׁבִילָן
לָקַחַת אוֹתָן לַבַּר
לְעוֹרֵר קִנְאָתוֹ שֶׁל הָאֶקְס
הָרָעִיל

 

 

וְזֶה לֹא שֶׁלֹּא נִסִּיתִי
אַל תַּגִּידִי שֶׁשָּׁכַחְתְּ אֶת הַנָּאִיבִי
שֶׁחָלַם אַלְפַּיִם שְׁנוֹת
אֵיךְ כִּנַּרְתִּי מֵיתָרַיִךְ
וְדִגַּנְתִּי בָּךְ דְּגַנְ דְּגַנְ
צָחַקְתְּ כָּל כָּךְ מִדִּגְדּוּגַי…
וְעֵינַי
בָּרְקוּ אָז כְּמוֹ שׁוֹמֵר צָעִיר כָּזֶה
מֵרֹב אֹשֶׁר שָׁפַכְתִּי לָךְ מֻקְדָּם
אֲבָל הִמְשַׁכְתִּי לָדוּשׁ

עַד שְׁמִטָּה עַד גְּנִיחָה עַד
גְּאֻלָּה.

 

 

אֲבָל אַתְּ,
אֲדָמָה אֲרוּרָה
כְּמוֹ כֻּלָּן
אַתְּ
צְכָ’ה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָּךְ מֵאָחוֹר
גִ’יהַאד
הִתְמַכַּרְתְּ לְסַם הָאֹנֶס
לְמֵי סוֹטַת אֵירוֹפָּה בּוֹקַעַת אֶת מֵעַיִךְ
לַצְּרָחוֹת מֵאוֹסְלוֹ עַד רַמְאַלְלָה
כְּשֶׁאַתְּ גּוֹהֶרֶת לַבּוּלְדּוֹזֶר שֶׁל אָרִיק
שֶׁיִּדְרֹס אוֹתָךְ עַל אַסְפַלְט רוֹתֵחַ
וְטַעַם חָצָץ שִׁנַּיִךְ
יַא זוֹנַת עוֹפֶרֶת
וָדָם.

 

 

*

לִפְעָמִים אֲנִי תּוֹהֶה אוּלַי
לִכְבֹּשׁ לִבֵּךְ צָרִיךְ אֲנִי
לְהַצְמִיחַ עָרְלָה לִסְתַּעֲרֵב לָשִׁיר לָךְ
דִּיר יָאסִין כְּפַר קָאסֶם
לִטְבֹּחַ סַבְּרָה שָׁתִילָה
כְּשֶׁאַתְּ כּוֹרַעַת וּמִשְׁתַּחֲוָה לְכָל הַמַּכְפֵּלוֹת
לִשְׂרֹף מְכַשֵּׁפַת שָׁלוֹם בַּכִּכָּר
לְעֵין הַמַּצְלֵמוֹת לִצְעֹק

 

סְרָק

סְרָק

סְרָק.

 

אוֹ אוּלַי מָה שֶׁאַתְּ צְרִיכָה בִּכְלָל
זֶה שֶׁאַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת לָךְ עֲקֵדָה
כְּמוֹ גִ’יזֶס וּקְדֵשָׁתוֹ מָרִיָּה –
תִּהְיִי אַתְּ הַדּוֹמִינְטְרִיקְס שֶׁלִּי,
תִּרְצְחִי בִּי תְּמִימוּת
עַל הַצְּלָב
וְאָזוּב לָךְ דָּם
פִּיךְ,
דְּבַשׁ וְחָלָב.

שירה

משפט הדיבה

מרדכי אסקין

וְכָל אֲשֶׁר תִּלְחַשׁ בְּאָזְנֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ

וְגָרֵשׁ מִלִּשְׁכָּתְךָ כָּל דָּתָנִים אֲבִירָנִים

סַרְסוּרֵי בְּכוֹרָה מֻלְעָטִים מִנְּזִיד הַתַּקְצִיב

מִשּׁוּמִים וּבְצָלִים וּדְגַת קֶרֶן מִצְרַיִם הַחֲדָשָׁה

זוֹ הַמְּאַבֶּנֶת לְבָבוֹת מוֹשֶׁכֶת עָרְלוֹת לִכְרוֹת

בְּרִית שֶׁל טֻמְאָה עִם מַמְזֵרִי הָאֻמָּה

מְלַחֲכֵי חַמְגָּשִׁית מְפֻשְׁפָּשֵׁי כְּבִיסָה וְיַתּוּשֵׁי קַדַּחַת הָ’רַק לֹא’.

הַמְּצַחֲקִים סְבִיב נֵרוֹת נִשְׁמָתָם הָאֲבוּדָה

שֶׁיָּדָם בַּכֹּל אַף לֹא הִסְּסָה לִשְׁלֹחַ יָד

לְחַרְצֵף תֹּם יַלְדוּת אַבְנֵרִית יְאִירָהּ.

 

וְאַתָּה אִישׁ יְמִינִי אֲשֶׁר לֹא כָּרַע לֹא הִשְׁתַּחֲוָה

אַל תֵּחַת אֶל תִּירָא כִּי קָרֵב יוֹם קָרֵב יוֹם הַבּוֹחֵר

אֲשֶׁר הוּא לֵיל בַּלָּהוֹת לֵיל תְּפִלּוֹת אֲרֻכּוֹת

יִלְלַת וְלָדִימִיר זְאֵב מְצוּדָה

תְּלַכֵּד מַכַּבִּים לְטַהֵר חֲנֻכִּיַּת בַּלְפוּר מְחֻלָּלָהּ

תֵּל חַי תֵּל חַי הֵם נוֹהֲמִים בִּמְרוּצָה

יְלָדִים תֵּימָנִים אֲבוּדִים לַפִּידִים קִלְּשׁוֹנִים בִּידֵי אַלְמָנוֹת סֵזוֹנִים

מִמַּעֲמַקִּים מִמְּצוּלוֹת הֵן עוֹלוֹת אַלְטָלֵנוֹת טְרוּפוֹת

וְדִגְלָן הַלָּבָן שֶׁהָיָה לְשָׁנִי מִדָּם נִצּוֹלֵי קַפּוֹאִים –

שׁוּב יִהְיֶה לְחַד נֵס תְּקוּמַת הֶהָדָר הָאָדִיב הָאַכְזָר

הַשָּׂשׂ אֵלִי קְרָב אַחֲרוֹן בֵּין כַּחֹל וְלָבָן לְאָדֹם.

 

וּבְאֵיזוֹ רְגִישׁוּת וּנְחִישׁוּת נְכַנְּסֵם אֶל הַגַּיְא בֶּן הִנֹּם

כּוֹבָעִים חֲלִיפוֹת יִשְׁלְפוּ סַכִּינֵי שְׁחִיטָה וּמִלָּה לְהַקִּיזָם,

נַעֲרֵי גְּבָעוֹת גַּזֻּמְבּוֹת קֶלַע דָּוִד לְסוֹקְלָם

וְחַיּוֹת הַיְּעָרוֹת הַמִּתְבּוֹדְדוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ בֶּן פֶיְגֵעַ לַפִּידִים בְּיָדָם

כֻּלָּם מַמְתִּינִים לִשְׁמֹעַ הָאוֹת מִתּוֹתָח הַקָּדוֹשׁ בַּחֲצוֹת —

 

וּלְפֶתַע בִּקְצֵה הַחוֹמָה נִשְׁמַעַת זַעֲקָתוֹ

שֶׁל נְבִיא יִשְׂרָאֵל הַשְּׁנִיָּה מְחַיָּה עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת

פּוֹרֵץ דַּלְתוֹת תְּשׁוּבָה נְעוּלוֹת בִּדְמָעוֹת אַרְבַּע אִמָּהוֹת  –

אַךְ קוֹלוֹ לֹא נִשָּׁמַע רַק נַהֲמוֹת נַהֲמוֹת

נְקָמָה נְקָמָה.

 

וְרַק תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נְעָרוֹת אֻלְפָּנוֹת וְאוֹרוֹת מֵאֹפֶל בְּלִבָּן

עוֹצְמוֹת עֵינֵיהֶן וְשָׁרוֹת בְּנִגּוּן ‘חַם-לִבָּךְ’

“לְמַעַן אַחַי וְרֵעַי”

מַשְׁקוֹת עֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים מְנַגְּנִים הָרוֹעֶה מִבֶּרְדִּיצ’וֹב

לְהַצִּיל עֲדוֹת קֹרַח מִשְּׁאוֹל-

 

וְקוֹל שִׁירָתָם גּוֹבֵר וְהוֹלֵךְ

מַרְעִיד עוֹלָמוֹת כְּמוֹ חוֹמוֹת יְרִיחוֹ

מְכַתֵּת חֲרָבוֹת מַזְמֵרוֹת מֵסִיר אֲבָנִים מִלְּבָבוֹת

 

 

 

 

עַד אֲשֶׁר שִׁבְעִים זְאֵבִים וּכְבָשִׂים גּוֹעִים בִּבְכִיָּה

בְּנֵי רָחֵל וְלֵאָה נוֹפְלִים זֶה עַל צַוְּארֵי זֶה

בְּשִׁירַת הַמַּרְפֵּא הַקְּדוּמָה

מִיָּם סוּף

תֵּל חַי לְאֵל חַי–

 

וְתִזְדַּעְזֵעַ הָאָרֶץ ת”ק פַּרְסָה ת”ק פַּרְסָה

שָׁמַיִם נִפְתָּחִים בִּבְשׂוֹרָה מְתוּקָה:

 

“הִגִּיעַ זְמַן…

יא אַלְלָה אִתְּכֶם,

הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם,

עֲנָוִים”

שירה

D9

מרדכי אסקין

 

1. אריק

 

 

הָיִיתִי בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה אָז
כְּשֶׁרָצְחוּ לִי אֶת הַגִּבּוֹר
מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל מִסּוּאֵץ
שֶׁהֶעֱבִיר הַטַּנְקִיסְטִים שֶׁלָּנוּ לְאֶרֶץ גֹּשֶׁן לִנְקֹם יְלָדִים מֻשְׁלָכִים לַיְּאוֹר.

 

בִּרְגִישׁוּת וּנְחִישׁוּת רָצְחוּ לִי אוֹתוֹ
בְּאִפּוּק שֶׁל כּוֹחַ אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִפְסַקְתִּי לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִתְפּוֹצֵץ
הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁלֹּא יִתְפּוֹצֵץ.

 

וּפַעַם אַחַת חָלַמְתִּי חֲלוֹם עַל
אֶתְרוֹג רָקוּב תָּלוּי
בֵּין מֵי סוּאֵץ לְחוֹלוֹת יַמִּית
גּוּשׁ אֱמוּנָה
וְגוּשׁ קְטִיפַ
ה רַכָּה
מַמְלַכְתִּית כָּזוֹ כְּתֻמָּהּ
וֶהֱיוֹת וְיֵשׁ לִי קֶטַע וִיזוּאָלִי
אָז הַכָּתֹם יָשָׁר רִפְרֵר לִי אֶת
הָאֵשׁ שֶׁל הַתְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי
בַּת אַלְפַּיִם שָׁנָה.

 

סוֹפוֹ שֶׁל חֲלוֹם הִתְעוֹרַרְתִּי בְּבֶהָלָה
מִצְּרָחוֹתָיו שֶׁל טִיטוּס הַמְּפֻיָּחוֹת:

“אַתֶּם הַבָּאִים בִּשְׁעָרַי:
אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד בָּכֶם, לֹא תִּכְבֶּה”.

 

 

 

2. כיסופים

 

 

הָיִיתִי בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה אָז
כְּשֶׁהָיוּ בִּי כִּסּוּפִים
רָאִיתִי עֲרָבוֹת בּוֹכִיּוֹת כְּמוֹ בְּכִפּוּר
כּוֹרְעוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת מְנַשְּׁקוֹת
זֶפֶת קְדֵשָׁה טְרִיָּה מְצֻלֶּקֶת בּוּלְדּוֹזֶר.

 

רָצִיתִי לִטְעֹם אוֹתָהּ גַּם
בִּרְגִישׁוּת
מִיָּד יָרַקְתִּי
בְּטֶרֶם תָּקִיא הָאָרֶץ אוֹתִי אָקִיא אוֹתָהּ מֵעַצְמִי שֶׁהֲרֵי
לִטְעֹם אוֹתָהּ אֶפְשָׁר רַק
בִּנְחִישׁוּת.

 

הָיָה בִּי מִין אֵרוֹס טָהוֹר כָּזֶה
עוֹד לֹא יָדַעְתִּי שֶׁבָּאתִי
מִטִּפָּה סְרוּחָהּ
רַק רָצִיתִי לְהַרְשִׁים אוֹתָן,
שָׁלַפְתִּי אוֹלָר גָּנוּב לְהַנְשִׁים אֶת
גַּלְגַּלֵּי הָאוֹטוֹבּוּס
אַךְ הֵם הָיָה לָהֶם אִפּוּק וְכוֹחַ
לִדְרֹס אֲבָנִים וְלֵב אָדָם אָז נִשְׁבַּר
הַלַּהַב,
נִשְׁבַּר.

 

וְהָיְתָה שָׁם אַחַת שֶׁרָאֲתָה אוֹתִי
מֵהַחַלּוֹן חִיְּכָהּ אֵלַי בְּעֶצֶב
עַד הַיּוֹם אֲנִי לוֹחֵשׁ לָהּ:

 

“הָיִיתִי רַק בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה, אֲהוּבָתִי.
לֹא הָיָה לִי אָז
D9”.

שירה

גולגולתא

מרדכי אסקין

לְאַט לְאַט עוֹד דּוּנָם וְעֵז
תִּהְיוּ לְרֹב דּוֹמֵם
מֵרֹב חֲרָדָה לְזַהֵם סְבִיבָה
צֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵיכֶם יִהְיוּ לְבַטָּלָה
זְרוּקִים בְּפַח מִחְזוּר שֶׁל אֶמְצְעֵי הַמְנִיעָה.

 

וּמוֹעֶצֶת הָעָם הַזְּמַנִּית (עַד יָבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ)
שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַשְּׁנִיָּה תָּקִים וַעֲדַת חֵרוּם לִבְדִיקָה
אֵיךְ לֹא נִשְׁכַּח
אֵיךְ לֹא נִסְלָח:
מַמְזֵרִי אֻמָּה אֲדֻמָּה גּוֹזְלִים סֶרְטִיפִיקָטִים מִיְּדֵי זוֹעֲקֵי ‘שְׂרֵפָה אַחִים’,
עוֹרְכִים צֵיד אַחִים
יוֹרִים בְּנִצּוֹלֵי קַפּוֹאִים עַל סִפּוּן נֶשֶׁק לַיְּהוּדִים
נֶאֱחָזִים בִּדְגָלִים לְבָנִים
סְרָטִים כְּתֻמִּים מֻכְתָּמִים
בְּדַם גֻּלְגָּלוֹת מְנֻפָּצוֹת שֶׁל יַלְדֵי עַמּוֹנָה בַּגְּבָעוֹת
חֲיָלוֹת צְעִירוֹת נִמְכָּרוֹת לְשָׁבֶּ”ס רוֹצְחֵי יְלָדוֹת
לוֹבְשֵׁי הַגְּלִימוֹת הַשְּׁחֹרוֹת
שׁוֹתְקִים הִסְתַּנְּנוּת גּוּפָן שֶׁל נְעָרוֹת וּזְקֵנוֹת
בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל הָעִיר הָעִבְרִית הָרִאשׁוֹנָה
לְחַפּוֹת לְחַפּוֹת לְחַפּוֹת
לְשַׁנֵּן בְּקוֹל אֶלֶף, אַלְפַּיִם,
אַרְבַּעַת אֲלָפִים בֵּינְתַיִם.

 

אֲבָל מָה נַעֲשֶׂה מָה יִהְיֶה עִם זֶה
שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים צַמְרִירִים רַכִּים
כְּמוֹ מַבָּט אַחֲרוֹן שֶׁל הֶבֶל לוֹחֵשׁ לְקַיִן בְּכוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים
“אוֹהֵב אוֹתְךָ אָחִי”
שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁהַלָּז הִשְּׁפְּרִיץ מוֹחוֹ עַל אַדְמַת מְדִינָה.

 

 

 

 

תגובות פייסבוק