משורר

משה ולדמן

אודות

משה ולדמן, זמר יוצר בז’אנר פולק עברי שברירי, ומשורר ירושלמי.
אמנות שברירית היא הפיתוי לפרש את הסדקים של המציאות מבלי לתקן ולרפא אותם, אך גם מבלי להישבר מהם ולשקוע בהם. שבריריות היא התפעלות או תפילה היא רעב וגעגוע לצד קרבה רגילה ושעמום.

שירה

כשהחבל נותק

משה ולדמן

כְּשֶׁהַחֶבֶל נֻתַּק
אֶרֶץ נוֹתְרָה יַצִּיבָה
וּכְשֶׁנֻּתְּקָה הַשִּׂיחָה נוֹתַרְתִּי לְלֹא תְּעוּזָה
וְשָׁם הָיָה שִׁמְשׁוֹן עִם הַכּוֹבֶסֶת בַּחוּץ
וַאֲנִי בַּצָּפוֹן בְּנָפְשׁוֹן כְּמוֹ כֻּלָּם
עַל אוֹתוֹ הֶעָרוּץ. סָר מֵעָלַי הַכּוֹחַ
וְלֹא נֶעֱקַרְתִּי

וּמְשׁוֹרֵר פִּי בְּדִיעֲבַד הַיָּמִים
מִי שֶׁגֹּרַשׁ יִמְצָא אֶצְלֵנוּ פַּת מָלוֹן וְשֶׁכֶם
מִי נִלְקַח לוֹ צֵל וּמֵי בְּאֵר
מִי שֶׁסֻּכָּתוֹ מַפֹּלֶת
עוֹדֶנּוּ מְחַכֶּה בַּדֶּלֶת
אֵיךְ נוּכַל לְהִטָּהֵר

כְּשֶׁנֻּתְּקָה אֶרֶץ חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים
וְאָנֹכִי בְּסוֹף גָּלִיל
נוֹדֵד כִּמְחֻסַּר הַבַּיִת
לָלוּן בַּמָּלוֹן הַנִּצְחִי.

וּבִקְּשׁוּ שֶׁנְּפַנֶּה עַד 10:00
וְלֹא סֵרַבְנוּ לַפְּקִידָה
וְיָצָאנוּ כְּתַפּוּזִים הַחֲלוּצִים
לַקָּטִיף

חֶבֶל אֶרֶץ הַנִּכְרָךְ
יָרֵחַ לֹא נִשְׁכָּח
וּמֶלַח הַנִּסְלָח בְּמוֹ יָם

מֵעֶמְדַּת הַשְּׁמִירָה הֲצָפָה
בְּמָדַי הַלְּבָנִים
אַבִּיט אֶל הַחוֹפִים הָעֲצוּבִים

שָׂאוּנִי וַהֲטִילוּנִי
עַל צַוְּארֵיכֶם
אַחַי הַשְּׁזוּפִים
רַבִּים כְּחוֹלוֹת דִּמְדּוּמִים
הַמִּתְכַּחֲלִים כָּעֵת כַּשְּׁזִיף בַּקָּטִיף

וּבָעֵת הַהִיא הַמִּישׁוֹר הָרָצִיף
הִקְצִיף חֲלַב שְׂעִירִים וּקְטוֹרוֹת

וְהַמְּפַקֵּד אָמַר לְהִתְנַתֵּק מֵהַבּוֹיָה
לְהָשִׁיט הַדְּבוֹרָה אֶל מַרְמָרַת הַיָּם הַסּוֹפֵג
כְּמֵטִיל שְׁאֵלוֹת נוֹקְבוֹת אֶל יַרְכָּתָיו

בְּשֶׁל מִי הָרָעָה הַזֹּאת?

אוּלַי יִתְעַשֵּׁת, אֱלֹהִים?

בויה – מצוף

לצפייה ביצירה

שירה

נגעתי בכתר

משה ולדמן

לַיִל, וְהַסָּלוֹן נֶאֱסָף
הַיָּם נֵעוֹר וְנִשְׁפָּךְ
מִבֵּין חֲרַכֵּי הַתְּמוּנָה
הַסְּפָרִים מְצַחֲקִים לְפָנַי
מְצַחֲקִים בְּצוּקֵי הָאָרוֹן
סְפִינוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהַחֹל נִטְרָפוֹת
בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה
הַכְּרִיכוֹת מִתְקַלְּפוֹת
מִתְקַלְּפוֹת אֶל פִּי הָרִצְפָּה
וְיָדַעְתִּי כִּי לֹא מִלִּבִּי
לַיִל,
וְהַחַלּוֹן הִתְנַפֵּץ
הִתְנַפֵּץ כְּמַרְאָה מְאִירָה
כֶּלֶב צוֹעֵק תִּינוֹק יוֹנֵק
וְהַשְּׁכִינָה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעֲלָהּ
וַאֲנִי מִתְכּוֹפֵף
לֶאֱסֹף נִיצוֹצוֹת
לְתַקֵּן אֶת חֲצוֹת הַלַּיִל
אֲנִי מְעוֹפֵף עַל שְׁטִיחַ תְּפִלָּה
מִזְדַּוֵּג עִם כָּל הַסְּפָרִים
מִזְדַּוֵּג בְּכָל הַשָּׂפוֹת
מִזְדַּוֵּג בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ
לְהָשִׁיב הַשְּׁכִינָה
לְהָבִיא גְּאֻלָּה
אוֹיָה!
נָגַעְתִּי בַּכֶּתֶר
נִמְחוּ אוֹתִיּוֹת הַזָּהָב
נִמְחָה גַּם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ
אוֹיָה!
בָּרָאתִי חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים מִדַּי לַגּוּף
כְּבֵדִים מִדַּי לְאוֹר
אוֹיָה!
הַיּוֹם אֶהְיֶה נִבְרָא

לצפייה ביצירה

בריאות קורונה שירת הכתר

משה ולדמן

כשהחבל נותק

נגעתי בכתר

תגובות פייסבוק

Share