סופר

מ. מאושר

אודות

אינדיבדואל חסר תקנה.

יונק מכל מה שיש לעולם המחשבה,

ההגות, הספרות והשירה להציע.

בן 27. נולד בבית חסידי. בוגר ישיבות ליטאיות. סטודנט לחינוך ותושב”ע.

פרוזה

רחמים וסליחות

מ. מאושר

ילד צעיר הייתי כשנדחפתי עם אבי מורי שיחיה בין אלפי החסידים הגודשים בטליתות וקיטלאך לבנים את ה’שול’ של חסידי קרלין בירושלים. ראש השנה היה החג הצפוף ביותר בקרלין. כולם כולם באו להתפלל עם ה’רעבע’ למרות שידעו שאת המחזור שלהם הם יצטרכו להניח על גבו של המתפלל העומד לפניהם. ואנוכי הקטן פחדתי. פשוט פחדתי. אימת הדין היתה מוחשית כל כך. הצינורות האפורים של מערכת המיזוג שניסתה לצנן את התלהבותם של החסידים כאילו באו להוסיף דרמה ללב הקטן והמפוחד שלי, וכשפצחו אלפי הקרלינר’ס בשאגות ה’נשמת’ שלהם כבר היה הפחד גדול כל כך שנדחפתי החוצה למרות שכל יציאה או כניסה בין השואגים נמשכה כרבע שעה… כמה עשיתי תשובה באותם ימי פחד, תשובה על החמצת זמן ק”ש של המג”א, על לשה”ר, על חשש גזל (רשמתי במכולת ללא רשות מאבא) ועל ראייה אסורה (המרפק החשוף של המוכרת באותה מכולת). “שפרו מעשיכם וברית לא תופר” השתפכה הנעימה הקרלינאית, והילד שבי ידע בדיוק במה להשתפר. ללמוד יותר. להתפלל יותר. לשחק פחות בטטריס. ימים נוראים בילדותי, זמן של תשובה.

עברו כמה ראשי שנים, חלפו כמה תמורות, בית הכנסת הקרלינאי כבר לא צפוף, המון החסידים עבר להתפלל באוהל מיוחד שיכיל אותם, את טליתותיהם וצרחותיהם. גם הילד הקרלינאי כבר לא כל כך ילד ולא כל כך קרלינאי, הוא כבר לא רושם במכולת על חשבון אבא שלו ומרפק חשוף לא נחשב אצלו ראייה אסורה. הפחד המשתק כבר אינו, אבל גם אבדה הבהירות. מי יודע לאן בדיוק לשוב, מיהו המלך המשפט ומה הוא רוצה, מה משמעות הקיום, תכלית הסבל ומטרתו, מה טעם למשפט בעולם חסר צדק זה, האם רק אני זקוק לסליחה מפניו, או שמא עליי גם לסלוח לו. אין פחד אבל גם אין אדישות, את הרהורי התשובה החליפו זעקות התהייה, מה אתה רוצה ממני, מה אני רוצה ממני.

לצפייה ביצירה

שירה

הכובע

מ. מאושר

אָסוּר אֲנִי בְּכֶלֶא עָשׂוּי מִבַּד עָבֶה וְשָׁחֹר
וְסוֹהֵר קָשׁוּחַ – מִקְּטִיפָה שְׁחֹרָה אַף הִיא – עוֹמֵד עַל רֹאשִׁי לִשְׁמֹר
כִּי הֲלָכוֹת רַבּוֹת נֶאֶמְרוּ בְּמִצְוַת ‘לָצֵאת יְדֵי כּוֹבַע’
מְדַקְדְּקִין בְּשַׂעֲרָה בְּצוּרָתוֹ, בָּרֹחַב, בַּגֹּבַהּ וּבַצֶּבַע,
וְעַל שִׁנּוּי זָעִיר בְּרָחְבָּהּ שֶׁל תִּיתּוֹרָה – אֶתָּבַע…

כִּלְאִי נָטַל מִמֶּנִּי חֵרוּתִי, אַף טֻשְׁטְשָׁה בּוֹ אִישִׁיּוּתִי…

בְּעֵת סוּפָה וָסַעַר, בְּעוֹנַת חֹם מֵעִיק
לֹא יָזוּעַ הַכּוֹבַע וּמְעִיל לֹא יַרְחִיק
נֶחְסַךְ מִמֶּנִּי כְּאֵב הַהִתְלַבְּטוּת בֵּין טוֹב לְרַע
אַךְ הֻגְבַּלְתִּי בְּכוֹחַ הַבְּחִירָה
נִטְּלָה חֵרוּתִי….

בִּלְעֲדֵי חוֹמוֹתָיו אֲנִי אִישׁ פְּרָטִי אַחְרַאי לְגוֹרָלוֹ
אִתָּן אֲנִי חֵלֶק מִמִּגְזָר ‘גֶּבֶר חֲרֵדִי’ וְתוּ לֹא
רְגָשׁוֹת, מַחְשָׁבוֹת, אֲהָבוֹת, שְׂנָאוֹת, תְּהִיּוֹת וּטְעִיּוֹת
יְרֻבְּעוּ עַד לְהַכְרִית –
לְהַתְאָמָתָם לַמִּסְגֶּרֶת הַמִּגְזָרִית
טֻשְׁטְשָׁה אִישִׁיּוּתִי…

יַכְרִיעַ סוֹהֵר פְּסוּקוֹ בְּנֶחְרָצוּת יָשִׁית
מָה רָאוּי, מָה רָצוּי, וּמָה ‘סְ’פַּאסְט נִישְׁט’
וְאִתִּי יַחַד אֲסוּרִים בְּמַחְבּוֹשׁ – הָמוֹן רַב דּוֹמִים לִנְטוּלֵי רֹאשׁ
יַבִּיטוּ בְּרַעַד וּבְפַחַד מַצְמִית – הַסּוֹהֵר – מָה הוּא יַחְלִיט?
יַעַן בְּיָדוֹ לִקְבֹּעַ מֻתָּרוֹת וַאֲסוּרוֹת – לְלֹא בָּאֵר הֶסְבֵּר, בְּהֶעְדֵּר גִּלּוּי מְקוֹרוֹת
כָּאן יֶאֱסֹר חֻלְצַת תְּכֵלֶת בִּ ‘פְרוּמְקַיְט’ – שָׁם יְחַיֵּיב דַּוְקָא פֵּאָה וְלֹא מִטְפַּחַת
וְכָל אָסִיר וְאָסִיר שְׁנֵי כְּתָרִים יִלְבַּשׁ – שֵׁם הָאֶחָד ‘מִשֶּׁלָּנוּ’ וְרֵעֵהוּ נִקְרָא ‘אַנַ”שׁ’

וְ ‘אֶצְלֵנוּ’ יַעֲשׂוּ הַכֹּל לֹא לְהַפְסִידָם בְּרַעַשׁ…

וּבִידֵי הַסּוֹהֵר – עֵינֵי כֹּל רוֹאוֹת – שְׁתֵּי רְצוּעוֹת עוֹר רְחָבוֹת וּשְׁחֹרוֹת
“קַבָּלָה לְמוֹסָדוֹת” רְצוּעָה רִאשׁוֹנָה – “שִׁידּוּכִים” הָרְצוּעָה הַשְּׁנִיָּה
לְכָל מוֹרֵד בַּמֻּסְכָּמוֹת אִתָּן יַצְלִיף – וּמְהֵרָה אֶת שְׁנֵי כְּתָרָיו יָעִיף

לְגֹדֶל הַחֶרְפָּה לְהִיכָּלֵם – פִּתְּחוּ חֵלֶק מֵהַכְּלוּאִים ‘תִּסְמֹונֶת שְׂטוֹקְהוֹלְם’
בְּעָמְדָם עַל הַמִּשְׁמָר – בְּרֶגֶשׁ פַּטְרִיּוֹטִי מוּזָר…
יוֹצֵא לַחָפְשִׁי, יִסָּלֵל נָא הַשְּׁבִיל
לַלֵּב שֶׁמִּתַּחַת הַמְּעִיל
עַצְמָאוּת תִּפְרַח כְּשׁוֹשַׁנָּה רְטוּבָה
לָרֹאשׁ שֶׁמִּתַּחַת לַכּוֹבַע…

לצפייה ביצירה

דת חברה חירות חרדים

מ. מאושר

רחמים וסליחות

הכובע

תגובות פייסבוק

Share