עין טור מלכא

בראיון מעמיק ומצוין שערך יהודה ויזן עם עליזה טור מלכא, בשנת 2017, ויזן מתייחס באחת משאלותיו, לכך שטור מלכא נטלה “את הלפיד הלאומי, שאת אולי אחרונת משוררי הלאומיות”. ואכן, טור מלכא, היא אולי מאחרונת ‘האמהות’ של השירה הלאומית העברית. עין טור־מלכא (או עליזה גרינברג), ילידת ירושלים, לוחמת לח״י, רעייתו של המשורר אורי צבי גרינברג ודמות מפתח מאחורי המפעל הקאנוני של עריכת כל כתבי אצ”ג בעברית, בעריכתו המופלאה של דן מירון, היא משוררת בעלת רגישות רוחנית וארצית יוצאת דופן. שירתה, שירת העין המתבוננת בסוד הבריאה, בנופי הארץ ובמכמני השפה העברית לדורותיה. שירתה היא שירת עין הטובה הרואה לפני מלפנים והמעלה את הארץ בהתבוננותה המעמיקה, וכפי שאצ”ג ניסח זאת, “את היית בנפש הנופים”.
חוקרי שירה שונים עמדו על המאפיינים והנושאים השונים של שירתה ועל סגולותיה הייחודיות. אבל אנו באנו הלום בשביל להאיר את תרומתה של עין טור־מלכא לשירה הלאומית, ולכן לכבוד רב לנו לפתוח את המדור החדש של ‘קאנון לאומי חדש’, פרי שיתוף פעולה של כתב־העת ‘יהי’ ומרכז מורשת מנחם בגין, בשירתה הנפלאה.
שלושת השירים שבחרנו לפתוח עימם את המדור הינם, ‘מנגד להר־הבית’, ‘דומיית קיץ’, ושיר ב’ ממחזור שירים שנקרא ‘לפני ולפנים’. שלושת השירים פורסמו בספריה של טור־מלכא, אולם שלושתם גם הופיעו לראשונה בכתב‏־העת ‘סלםיי’ וממנו נבחרו. ‘סלם’ היה הבית להתפתוחתה של תרבות לאומית במסות, שירה וסיפורת, והווה השראה ובמה ליצירה לאומית יהודית המתאימה לזמנים של הקמת ‘מלכות ישראל’. שלושת השירים שבחרנו מציגים את הרגישות של טור־מלכא והיכולת הייחודית שלה לגעת במקביל ברבדים העמוקים והגלויים של עולמנו זה. שיריה הם תפילה של ארץ־ישראל ושל בני־ישראל.
בנוסף לשירים אלו זכינו לפרסם ב׳יהי׳ שיר שפרסמה אצלנו לפני שנים מספר ׳רוח עיוועים׳. גם בכך בולט ייחודה של עין טור מלכא, היא מהדמויות היחידות, אם לא היחידה, שהיתה לאחת מאמהות היצירה הלאומית שקולה המשיך להשמע גם עד לימינו אלה.

כל זכויות היוצרים בשירת המשוררת עין טור-מלכא, נתונות לעזבונה.