משורר

קולרידג’

אודות
שירה

קובלא חאן

קולרידג'

מאנגלית: ינקי שפט

 

בְּזָנָאדוּ שָׁם קוּבְּלָא חָאן,

צִוָּה לִבְנוֹת כִּפָּה שֶׁל עֹנֶג – מְפֹאֶרֶת.

נְהַר הָאֵלְף הַמְּקֻדָּשׁ גּוֹעֵשׁ כָּאן,

חוֹתֵר בִּנְקָרוֹת אֲשֶׁר אָדָם לֹא יְדָעָן,

יוֹרֵד אֶל יָם אָפֵל, בּוֹ שֶׁמֶשׁ לֹא בּוֹעֶרֶת.

 

שָׁם חוֹמוֹת וּצְרִיחִים סוֹבְבִים כַּחֲגוֹרָה

חֲמִשָּׁה מִילִין כְּפוּלִים, שֶׁל אֲדָמָה פּוֹרָה.

וְשָׁם הָיוּ גַּנִּים, עִם בֹּהַק פֶּלֶג מִתְפַּתֵּל,

כָּל עֵץ, פָּרַח, לִבְלֵב, נָתַן גַּם רֵיחַ עַז.

הַיְּעָרוֹת הָעַתִּיקִים כְּמוֹ כָּל גִּבְעָה וְתֵל

עוֹטְפִים בְּיֶרֶק כֶּתֶם שֶׁמֶשׁ פָּז.

 

אַךְ הוֹ! אוֹתוֹ נָקִיק עָמֹק, רוֹמַנְטִי – שָׁם פָּעוּר.

בְּיֶרֶק הַגִּבְעָה, בֵּינוֹת חֻרְשׁוֹת הָאֶרֶז הוּא יוֹרֵד.

מָקוֹם פִּרְאִי! מָקוֹם קָדוֹשׁ, מְקוֹם כִּשּׁוּף אָסוּר.

כְּמוֹ רָדוּף מִתַּחַת לַחֲצִי הַסַּהַר הַקָּמוּר-

בִּידֵי אִשָּׁה הַמְּיַלֶּלֶת אֶל אֲהוּבָהּ, הַשֵּׁד! 

 

וּמֵעָמְקוֹ שֶׁל הַנָּקִיק, הֲמֻלַּת תָּמִיד גּוֹעֶשֶׁת

כְּמוֹ הָאֲדָמָה עַצְמָהּ בִּכְבֵדוּת שָׁם מִתְנַשֶּׁפֶת

נֵד אַדִּיר שֶׁל מַיִם לִרְגָעִים פּוֹרֵץ, 

עִתִּים גּוֹעֵשׁ, עִתִּים בָּלוּם וּמְחַשֵּׁב לְהִתְפּוֹצֵץ.

וְנִתָּזִים שִׁבְרֵי עֲנָק כְּמוֹ בָּרָד בָּעֲנָנִים.

אוֹ כְּמוֹ בְּתוֹךְ מוֹרַג קוֹצְרִים, מַכִּים הַגַּרְעִינִים.

וּמִלֵּב מְחוֹל שִׁבְרֵי הַסֶּלַע, כְּמוֹ מֵאָז וּמֵעוֹלָם,

עוֹלֶה, מוּצָף לְפֶתַע – הוֹד הַנָּהָר הַנֶּעֱלָם.

חֲמִשָּׁה מִילִין כְּמוֹ מָבוֹךְ הוּא מִתְפַּתֵּל וְנָע.

בְּתוֹךְ חֻרְשׁוֹת וְגֵאָיוֹת חוֹתֵר, שׁוֹטֵף לוֹ הַנָּהָר,

בַּנְּקָרוֹת הַחֲשׁוּכוֹת אֲשֶׁר עָמְקָן לֹא יְשֹׁעַר.

בְּרַעַשׁ רַב בְּיַם הַמָּוֶת- שׁוֹקֵעַ- וְנִכְנָע.

וּכְמוֹ מִתּוֹךְ הָרַעַשׁ קוּבְּלָא אָז שָׁמַע,

קוֹל אֲבוֹתָיו דּוֹבֵר אֵלָיו – וּמְנַבֵּא לוֹ מִלְחָמָה!

 

צֵל הַהֵיכָל-כִּפַּת הָעֹנֶג, אָז הוּטַל.

עַל פְּנֵי גַּלֵּי הַיָּם הוּא צָף, רוֹכֵב.

שָׁם הֵד הַמְּעָרָה וְשֶׁצֶף הַמַּפָּל,

הוֹפְכִים לְקוֹל אֶחָד אֲשֶׁר נִשְׁמָע הֵיטֵב.

הָיָה זֶה פֶּלֶא שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא נִתָּן לִרְאוֹת,

הַשֶּׁמֶשׁ בַּכִּפָּה זוֹרַחַת וְהַקֶּרַח הַמַּקְפִּיא בַּמְּעָרוֹת!

 

עַלְמָה עִם כְּלִי מֵיתָר- קָנוּן

רָאִיתִי פַּעַם בְּחֶזְיוֹן.

מֵחַבָּשׁ הָיְתָה הַנַּעֲרָה,

וּבְאוֹתוֹ קָנוּן פָּרְטָה עַל מֵיתָרָהּ 

וְגַם בְּשִׁיר נָתְנָה קוֹלָהּ, אוֹדוֹתָיו שֶׁל הַר אַבּוֹרָה.

לוּ רַק יָכֹלְתִּי בְּקִרְבִּי לְהַחֲיוֹת – 

אֶת הַמַּנְגִּינָה וְאֶת הַשִּׁיר הָהֵם,

לִי עֹנֶג כֹּה עָמֹק יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת –

מִתּוֹךְ אוֹתוֹ נִגּוּן אָרֹךְ – רוֹעֵם

אֶת הַכִּפָּה אָז הֶעֱמַדְתִּי, בָּאֲוִיר.

כִּפַּת הַשֶּׁמֶשׁ – וּמְעָרוֹת הַקֶּרַח בִּמְשֻׁלָּב,

כָּל הַשּׁוֹמֵעַ, מוּל עֵינָיו,

יִרְאֶה אוֹתָן בָּהִיר.

אֶל חֲבֵרוֹ כָּל אִישׁ יִקְרָא הֱיֵה זָהִיר! זָהִיר!

עֵינָיו רוֹשְׁפוֹת וּשְׂעָרוֹ נִפְרָע צָעִיר!

בְּסֶגֶר מְשֻׁלָּשׁ כַּתְּרוּ אוֹתוֹ, אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו 

עִצְמוּ עֵינַיִם בְּאֵימָה- בְּפַחַד מְקֻדָּשׁ

כִּי הוּא רָדָה שָׁם טַל- מִיַּעֲרַת הַדְּבַשׁ,

כִּי מִתּוֹכוֹ שֶׁל גַּן הָעֵדֶן הוּא שָׁתָה חָלָב!

תגובות פייסבוק