משוררת

רות דרליך

אודות

הפגנת מתים נאה שלי

בְּבֵית הַשְּׁכוֹל שֶׁלִּי,
מָכְרוּ הוֹרַי לַמְרוֹת הַכֹּל,
סִסְמָאוֹת תִּקְוָה לְכֻלָּם.
הֵם אָמְרוּ לְמָשָׁל: בָּאתָ לְחַזֵּק, אַךְ יָצָאתָ מְחֻזָּק, הָא?!
וְהָאוֹרֵחַ הָיָה מַשְׁפִּיל מַבָּט, מְהַנְהֵן.
אֶל מוּל תָּכְנִיּוֹת הַשָּׁלוֹם הַמַּרְהִיבוֹת בְּכִעוּרָן
הֵם אָמְרוּ: כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה מְדַבְּרִים, וְהִנֵּה!
הַכְּלָבִים נוֹבְחִים וְהַשַּׁיָּרָה עוֹבֶרֶת!

הַפַּעַם הִיא לֹא תַּעֲבֹר. הִיא לֹא עוֹבֶרֶת.
הִיא לֹא עוֹבֶרֶת! אֲנִי אוֹמֶרֶת.
שׁוֹמְעִים?? הַכְּלָבִים מִתְקָרְבִים, רְעֵבִים.
מִסְתּוֹבְבִים סְבִיב הַטֶּרֶף.
אֲנִי רוֹאָה אוֹתָם שְׂמֵחִים לְאיד בְּכָל הָעֲרוּצִים, הֵם מְרַיְּרִים.
אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת.

מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַדֶּרֶךְ בִּמְבוֹכֵי בִּנְיָן ‘כְּלָל’,
אֶל מִשְׂרָדוֹ שֶׁל אִרְגּוּן אֶחָד.
הַמַּנְכַּ”ל מַאֲמִין שֶׁבְּנֵי בֵּגִין צָרִיךְ לַחֲזֹר לַהַנְהָגָה.
הוּא לֹא כְּמוֹ שָׁרוֹן, הוּא אוֹמֵר.
הוּא לֹא יִתֵּן לַטֵּרוֹר מַתָּנוֹת כָּאֵלּוּ.
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים לְדַבֵּר הוּא מַזְכִּיר גם אֶת צַ’מְבֶּרְלַיְן, וְצֶ’רְצִ’יל.
הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ מֵאִיר אלַי וְטוֹב.
הוּא מַרְגִּישׁ אִתִּי אֶת הַקּוֹל הֶחָסֵר וַאֲנִי בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה.

מִתְקַשֶּׁרֶת מֵהַמִּשְׂרָד לְחָבֵר.
הַחֻלְצוֹת לְבָנוֹת עִם הֶדְפֵּס שָׁחֹר.
“קוֹל דְּמֵי אַחֵינוּ זוֹעֲקִים” בְּפוֹנְט קוֹרֵן, עִם נִקּוּד וּטְעָמִים.
יָצָא יָפֶה, אֲנִי אוֹמֶרֶת. שׁוֹמַעַת שֶׁהוּא מְחַיֵּךְ.
הוּא יְאַרְגֵּן רַמְקוֹל. וּבָמָה קְטַנָּה.
יַגִּיעוּ אֲנָשִׁים? אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
כֵּן, הוּא עוֹנֶה בְּלַחַשׁ מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַגָּדֵר.
אֶת לֹא תִּבְכִּי לְבַד.

הָאוֹטוֹבּוּס יוֹצֵא מָלֵא, וְיַחֲזֹר מְרֻקָּן.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת שְׁקֵטָה.
במַחְסוֹם עוֹלֶה שׁוֹטֵר, סוֹרֵק סַפְסַל סַפְסָל.
סוֹפֵר רָאשִׁים, סוֹפֵר מִסְפְּרֵי זֶהוּת בָּרְשִׁימָה שֶׁבְּיָדָיו.
אֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם וְהַלֵּב דֹּפֶק חָזָק.
הוּא יוֹרֵד בְּלִי לִבְדֹּק אֶת הַהַתְאָמָה.

בְּרַחֲבַת בֵּית הֶעָלְמִין בַּגּוּשׁ מַמְתִּינִים אוֹהֲבִים.
הֵם הִגִּיעוּ.
הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה עוֹמֶדֶת מוּלָם, פּוֹרֶטֶת: עוֹד קְרִיעָה תִּהְיֶה.
עוֹד פַּעַם לְוָיָה לְיוֹחָנָן. עוֹד קֶבֶר.
מָוֶת מִתְמַשֵּׁךְ. לַשָּׁוְא.
דְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת עַל הָאֲבָנִים.

אֵין לָךְ זֶכֶר, אֲבָל אַתְּ הָיִית.
הַפְגָּנַת מֵתִים נָאָה שֶׁלִּי.

לצפייה ביצירה

התנתקות פיגוע

רות דרליך

הפגנת מתים נאה שלי

תגובות פייסבוק

Share