לכבוד: אחיותיי שחטופות ומוחזקות בידי בני עוולה

הנידון: מהלב שלי אל הלב שלכן, מכתב תקווה

שלום לכן בנות

אני רוצה להגיד לכן שראיתי אתכן אתמול. ראיתי אתכן בתחילת עיתון "דיילי" האמריקאי, או הבריטי, לא זוכרת. אבל מה שאני כן זוכרת בבירור, זה את העיניים שלכן. העיניים של כל אחת מכן. אפילו לא היינו צריכות לדבר, או להיפגש אי פעם כדי שתסבירו לי מה אתכן, מה עברתן, מה שלומכן עכשיו.

אתן כל כך יפות. כל כך טהורות. כל כך טובות. אני מצטערת שעברתן את מה שעברתן. אני ממש כואבת את כאבכן. סובלת בסבלכן. מדממת בדמכן. שתדעו שקיים טוב בעולם. מגיע לכן את כל הכבוד שקיים בעולם הזה. תדמיינו אותי אתכן שם, שתי ידיים חמות מונחות על כתפיכן הנעימות, ומתחילות לחבק ולחבק. לחבק ולא לעזוב. אני ממש כאן אתכן.

ראיתי אתכן. ראיתי את העיניים שלכן, והן לא הניחו לי. מה שלומכן עכשיו? מה אתן מרגישות?

בואו. בואו. בואו אלינו. שובו אל הבית. שובו אל אמא ואבא. מחכות לכן מיליוני עיניים טובות, עיניים אוהבות. עיניים מחבקות. עיניים שלא פוגעות. עיניים לא רעות.

אני שולחת לכן חוזק. אני שולחת לכן את העיניים שלי. אני רואה אתכן. אני רואה אתכן בשירים, בתמונות. בחלומות. בדמעות. אני כאן. מחכה לכן. בנות טובות ואהובות.

עיניים טהורות, שובו לביתכן.

"טוב מראה עיניים מהלך נפש, גם זה הבל ורעות רוח".

תודה לכן.

אני אוהבת אתכן. הרוע הוא מיעוט.

מחכה לכן כאן בעיניים מחבקות.

כאן, בבית. בישראל.

״גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום״ (שיר השירים יב, ד)

הנדון: מכתב סליחה לחטופה שנפגעה בנפשה שלה

שנים אנחנו משחקות משחקי מחבואים חמקמקים עם המיניות שלנו עצמנו
שהיא רק שלנו?
כשחושפים אותה כשאנחנו לא מוכנות אנחנו נתקפות בושה אינסופית טורדנית כזו שקשה מנשוא
וכשהיא רק שלי סודית ואסורה היא טהורה כמו גן
גן נעול
שאף אדם לא יעז להתקרב
או לשאול אם ישנו
ולפעמים בגל של ספונטניות טהורה יגיע אדם אל אותו גן
והוא כבר לא יהיה נעול עבורו
יטייל בו ביראת כבוד שכזו, שמגיעה לו
יתפעל מהוורדים עד אין סוף
ויכאב את הקוצים עד זוב דם
ובשעת בין ערביים יעזוב את הגן וינשק שלו ויראה ממנו במאוד מאוד
כי קדוש הוא

באותו היום, הארור
כל הגנים נראו פרוצים ומושחטים
מוצאים לכל כיס
כאילו חיות מעולם אחר הגיעו לטייל שם
כאילו יראת הקודש כבר מתה מזמן

סליחה
אני מבקשת סליחה
שהגן הנעול שלך נפרץ
נלקח ממך
על ידי מי שלא ירא
שלא יתפעל
שלא כאב
רק השחיט
וחילל
את לא אשמה, אני מבטיחה
הגן שלך תמיד יהיה שלך
הוא, חילל את גנו שלו, את נפשו
ואני רוצה להאמין שבאותו גן, עוד נשארו ניצנים קטנים של יופי
שיעלו ויפרחו ויזכו לימי הטהרה שמגיעים לו
מעיינך שהוא אינסופי והוא שלך
תמיד יתגעגע
אל אותו גן נעול

אבל כרגע רק מעיין אינסופי של ריק
ותועבה
הלוואי ואני טועה
ותוכלי ללכת בו
כאחות הכלה
הלוואי והמעיין גם הוא ממש מתגעגע
ונשארו בו עוד טיפות של אמת ושל יופי

אין דבר נורא בעולם כמו גן שנפרץ
אני הולכת ומסתכלת בהריסותיו
וכואבת אותם כאילו הם בגני שלי
אבל רק כמעט
כי כאב של גן שנפרץ
נכאב באמת
באמת
רק לבעל הגן
אחותי הכלה
סליחה.