אושוויץ־טייפ / FATHER A8735
2017, וושיטייפ מודפס, טקסטורת יד ומספר.
אבא שלי, מאיר צבי וייס, עבר כנער צעיר את אושוויץ עם המספר הזה על ידו. רק 20 שנה לאחר פטירתו גילינו את המספר, ולא בגלל שהוא לא היה שם יום יום, מולנו, על ידו של אבי, אלא כי חיינו את חיינו והמספר לא תועד.
את המספר הזה קיבל נער יהודי הונגרי שאיבד את הוריו אחיו ואחיותיו בזוועה. אבל הוא שרד את התופת, לחם להקים את חייו מחדש והביא אותי לעולם הזה.
מהו זכרון? האם הוא משהו שצריך יום מיוחד כדי לזכור או שאתה נושא איתך יום יום בכל ימי חייך. האם זה מצריך טקס מיוחד או דווקא ריטואל יום יומי.
בעבודות האמנות שלי בשנים האחרונות ההתעסקות בסימון, בזהות, במציאת הפנימיות בחפצים היום יומיים היא אובססיבית ממש. מסקנטייפים, רצועות, סבונים הם חלק מאותם חומרים יום יומים שוליים שמקבלים ערך מחדש ביציקת תוכן לצורניות שלהם.
העבודה הזאת היא האישית ביותר שיצרתי עד היום.
לזכרו של אבי שנפטר לפני לא מעט שנים אך השאיר לנו ולדורות הבאים את מספרו, את זכרו, את סיפורו, נעשתה עבודה זו.
תגובות פייסבוק