גָּדַלְתִּי זָר לְךָ, הָעָם הַמְּדֻכָּא,

וְגַם לֹא הִלַּלְתִּיךָ בִּנְשָׁמָה נִפְעֶמֶת.

עוֹלַם אַגָּדוֹתֶיךָ, כֹּבֶד עָצְבְּךָ,

כְּתוֹרָתְךָ – זָרִים לִי הֵמָּה.

וְלוּ הָיִיתָ שׁוּב מְלֵא-אֹשֶׁר וְעָצְמָה,

וְאִלּוּלֵא בִּידֵי תֵּבֵל כֻּלָּהּ הֻשְׁפַּלְתָּ –

הָיִיתִי מִתְמַסֵּר לִשְׁאִיפָה שׁוֹנָה,

הָיִינוּ אַךְ זָרִים, מִנִּי אַתְחַלְתָּא.

נָתוּן בְּעֹל תּוּגָה, מַשְׁפִּיל מַבָּט, לַשָּׁוְא

בְּאֵלֶּה הַיָּמִים מַמְתִּין אַתָּה לְיֶשַׁע.

כְּשֶׁיְּהוּדִי, הַשֵּׁם עַצְמוֹ, הִנּוֹ עַכְשָׁו

בְּפִיו שֶׁל הֶהָמוֹן סִימַן דְּחִיָּה עִקֶּשֶׁת,

וּכְשֶׁאוֹיְבֶיךָ, לַהַק-צַיִד, מִתְנַפְּלִים,

עָלֶיךָ וְקוֹרְעִים גּוּפְךָ בְּהִתְפָּרֵעַ,

לַחְבֹּר אֶל לוֹחֲמֶיךָ תֵּן, דּוּמָם, גַּם לִי,

עַם, גּוֹרָלוֹ אַכְזָר אֵין-רֵעַ.

1885

סמיון נאדסון – משורר רוסי נערץ במאה ה-19. בן ליהודי מומר. יתום משני הוריו, סבל מגיל צעיר מאנטישמיות מצד חלק מקרובי משפחתו הנוצרים, וכן מצד הסביבה הספרותית. יש להניח שהשיר המובא נכתב בתגובה ל”סופות בנגב” – גלי הפרעות ביהודים שאירעו באימפריה הרוסית בראשית שנות ה-80 של המאה התשע-עשרה.

בְּבוֹאוֹ לְפָנֶיהָ עָרֹם, כְּבִימֵי נְעוּרָיו,

חָשַׂף בְּרַהַב כָּל מַהֲלָכָיו

כָּל תַּחְבּוּלוֹתָיו הַנּוֹשָׁנוֹת וּמִקְסָמָיו,

אַךְ בְּעֵינֶיהָ הָיָה הָאֲרִי כְּאַרְנָב

וְהָאֱמֶת כְּמִכְזָב.

וַיְהִי בִּרְאוֹתָהּ רִפְיוֹנוֹ, נָפוּל וְאַכְזָב

בַּל תָּבִין עַל שׁוּם מָה יִדָּהֲמוּ עֵינָיו

עֵת לִימִינָהּ מְזֻיָּנִים בְּאוֹן מְשֻׁלְהָב

שׁוֹמְרֶיהָ וּמְגִנֵּי גְּבוּלוֹתֶיהָ מִפָּנָיו.

הֵן יוֹדַעַת הִיא שֶׁרוֹפֵס לוֹ

וְכָל אֵימַת שֶׁזּוֹכֶרֶת חֶסֶד עֲלוּמָיו

כּוֹשֵׁל לוֹ וְנוֹפֵל לוֹ בְּסַעֲרַת הַקְּרָב.

בְּבַקְּשָׁהּ מִמֶּנּוּ לָסוּר מִמִּנְהָגָיו

בְּטֶרֶם שׁוֹב תָּשׁוּב לִזְרוֹעוֹתָיו

קָצַף וְהֶאֱשִׁימָהּ בְּכָל עַוְלוֹתָיו

בְּהַעֲדָפַת כּוֹחַ עַל שִׂיחוֹתָיו

וּכְבָר נִשְׁבַּע לִנְדֹּד לְחֵיק אַחֶרֶת

שֶׁאֵינָהּ סוֹרֶרֶת וְנִלְחֶמֶת, אֶלָּא קַשּׁוּבָה וּמְדַבֶּרֶת.

אַךְ אוֹיָה, כְּבָר שָׁנִים שֶׁהוּא נוֹתַר בַּבַּיִת עָזוּב וּמְיַחֵל

עוֹרֵג לְקִרְבָתָהּ, וּבִשְׁמָהּ מַרְבֶּה לְהִתְנַצֵּל וּלְהִתְפַּתֵּל יַעַן כִּי

מִתְמַסֶּרֶת תְּכוּפוֹת לְאוֹהֲבֶיהָ, בֵּינוֹת שָׁדֶיהָ לְהִתְנַחֵל.