שירה

לשמע צחוקך ירדתי

יוסי סוויד

 

לְשֵׁמַע צְחוֹקְךָ יָרַדְתִּי
בֵּין שִׁנֵּי תְּכֵלֶת הַנּוֹגְסִים
בְּרוֹשֵׁי רֹאשׁ פִּנָּה.
לְבַקֵּשׁ יֶלֶד בֵּין
חֲרוּלִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
יָדְעָה דּוּמָם בּוֹלֶשֶׁת
דֶּרֶךְ בֶּגִין הַסְּלוּלָה.
הִיא אָסְפָה וְעוֹדֶנָּה אוֹסֶפֶת
צְעִירִי שַׁלְהֶבֶתְיָה.
מְבוֹאוֹתֶיךָ יַרְכִּינוּ צַמֶּרֶת –
הוּא אֵינֶנּוּ כָּאן.
שֹׁבֶל פְּרוּרֵי עוּגִיַּת גְּבִינָה
נִגְרַס בְּסַהֲרוֹנֵי אַלְחֶלֶד.
הַהֶאֱמַנְתֶּם כִּי הוּא גֶּבֶר?
דַּע דָּם דַּע דָּם דַּע דָּם
יַצְהִירוּ חֲצוֹצְרוֹת הָעֶרֶב.
נְכוֹנוֹת לִקְרֹעַ נֶפֶשׁ
מֵעַל בְּשַׂר אֵם.
זוֹ הַדֶּרֶךְ פּוֹלִינָה
אַחֲרֵי שַׁוַארְמַה שֶׁמֶשׁ
יָמִינָה.
קַח אִתְּךָ צִיטְרוֹן
הַמְּסֻלָּק בְּהָאנְד-בְּרְנֵייִד
הָבֵא אוֹתוֹ לְאִמָּא
עַל בִּרְכֶּיהָ פּוֹל
פַּעַם אַחֲרוֹנָה
וְשׁוּבָה רֹאשׁ פִּנָּה.

 

 

נ.ב
שְלֵנְגֵל קָרָא לְךָ – אָחִי
אֵיפֹה אַתָּה, אֵיפֹה הוּא
אֵיפֹה אֲנַחְנוּ
מִי שׁוֹמֵעַ, מִי נִזְכַּר
מִי מִכָּל הַגְּוַרְדְּיָה נִשְׁאַר?
זוּ סַכִּין בֵּין הַשִּׁנַּיִם
זֶהוּ לַהַב מַחְרֵשָׁה
פּוֹצֵעַ אֲדָמָה לִשְׁנַיִם
מַחְלִידִים, בְּתֵל-חַי.
מִי שִׁיבֶּר שִׁנָּיו בְּטַרְשֵׁי
רֹאשׁ פִּנָּה
מִי שָׁאַב הַמַּיִם
מִי דָּמוֹ סָעַר
מִי הִצִּית הָאֵשׁ
בְּקָמִין בֵּית כְּנֶסֶת
הַנּוֹשָׁן
קוֹרֵא וּמִתְאַנֵּחַ
וְזוֹעֵף בַּחֲצֵרוֹ הָרְמוּסָה
הַקָּשָׁה
קָשָׁה הִיא הֵשִׁיבָה
שְׂפַת מְהַגְּרִים לֹא תָּבִין אֶרֶץ
רַחֲשֵׁי חֲמֹל אֲדָמָה
תּוּתֵי עֵץ עַל גַּב נְמָלָה
שָׁא עֵינֶיךָ וּרְאֵה בֶּן יוֹסֵף
אֵיךְ תַּמּוּ דּוֹרוֹת הַאֵלִיָּהוּ
אֵיךְ לַהֶבֶת פִּינְחָס בָּאַפְּלִיקַצְיָה
אֵינֶנָּה מְסֻכֶּנֶת עוֹד
חַיָּל בּוֹכֶה
שֶׁאֵין לוֹ שׁוֹקוֹ
עֲסִיס אֲבַטִּיחַ בְּלִי גַּרְעִינִים עַל
חוּלְצָאוֹת בְּאַנְגְּלִית שֶׁל
יְלָדִים
קָפֶה בְּלִי קָפֶאִין
לֶחֶם בְּלִי קֶמַח
גַּם לְךָ מַגִּיעַ קוֹרְנְפְלֶקְס דֻּבּוֹנִים
בֶּן יוֹסֵף
נִתֵּן לְךָ כֻּלָּנוּ, קִינְדֵערְלָך שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מְנַת יוֹמֵנוּ – פָלָאפֶל נְטוּל גְּלוּטֶן
וְסַבְּרֶס בְּלִי קוֹצִים.

שירה

רשף פז צץ בשמיים

אברהם סלמן

 

בלדה. לשלמה בן יוסף, 1938

 

עֲלָטָה פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם
נֶשֶׁף, כֶּשֶׁף, רָז.
רֶשֶׁף־פָּז בִּכְחוֹל־שָׁמַיִם
נִתְלַקַּח וְגַז.

 

בֹּקֶר אוֹר, שְׁחָקִים קוֹרֵע
כֶּתֶף הַחֶרְמוֹן.
עֶלֶם בֵּין טְרָשִׁים כּוֹרֵעַ
בְּיָדוֹ רִמּוֹן.

 

הַשֵּׁנִי, יָדוֹ לוֹפֶתֶת
פֶּלֶד הָאֶקְדָּח.
עֵין שְׁלִישִׁי צוֹפָה מַבֶּטֶת
פַּאֲתֵי מִזְרָח.

 

דּוּמִיָּה, דָּרוּךְ כָּל אֵבֶר,
רֶטֶט בַּלְּבָבוֹת.
לֹא יֻפְקַר עוֹד דָּם בֵּן־עֵבֶר
עַל אַדְמַת אָבוֹת!

 

מְכוֹנִית עוֹלָה, עוֹד רֶגַע
יִזְדַּעְזְעוּ שְׁמֵי תְּכוֹל.
“דְּעִי, עֲרָב, גַּם אַתְּ אֶת פֶּגַע
פַּחַד, חַי וּשְׁכוֹל”.

 

הַמְכוֹנִית דַּרְכָּהּ הִמְשִׁיכָה.
שָׁוְא אֶקְדָּח פִּצְפֵּץ.
שָׁוְא הַיָּד רִמּוֹן הִשְׁלִיכָה,
רִמּוֹן לֹא הִתְפּוֹצֵץ.

 

שֶׁמֶשׁ רַד בַּעֲצַלְתַּיִם
אֲחוֹרֵי חֻרְשָׁה.
נֶאֶסְרוּ בִּנְחֻשְׁתַּיִם
בְּנֵי־חוֹרִין שְׁלוֹשָׁה.

 

רַחַשׁ, לַחַשׁ, לֵיל צַלְמָוֶת
בֵּין חוֹמוֹת מִבְצָר.
בֶּן יוֹסֵף צוֹפֶה אֶל מָוֶת
בְּתָאוֹ הַצַּר.

 

בֹּקֶר. רוֹן. צְלִיל נְחֻשְׁתַּיִם,
דְּמוּת עוֹטָה אָדֹם
מוּבָלָה בַּעֲצַלְתַּיִם
לְפַאֲתֵי גַּרְדּוֹם.

 

מָה לָכֶם קוֹרוֹת וְאֵלֶם,
מָה לָכֶם יַתְמוּת.
צַו חַיָּיו שָׁם שָׁר הָעֶלֶם:
“כְּבוֹשׁ הָהָר אוֹ מוּת!”

 

עֲלָטָה פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם,
נֶשֶׁף, כֶּשֶׁף, רָז.
רֶשֶׁף־פָּז צָץ בַּשָּׁמַיִם
וּמֵאָז לֹא גַּז.

 

 

 

 

לשלמה בן יוסף, פרסום מחודש של יצירות לאומיות נשכחות, מיזם משותף למרכז בגין ובית אורי צבי, ירושלים

בית”ר