[…]
ב
גַּם הַיֶּלֶד יַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים.
הוּא כוֹפֵף בִּרְכָּיו
בְּטֶרֶם יִדַע לֵלֵךְ
וּמִשְׁתַּחֲוֶה הִשְׁתַּחֲוָיָה עֲמֻקָּה.
הַכֹּל־יָכוֹל נוֹגֵעַ בִּתְפִלַּת הַיֶּלֶד.
הֲלֹא יָדִיד הוּא לַנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה.
אֵין מִצְוַת נְטִילַת יָדַיִם עַל הַחַי
אֲבָל בַּחֶסֶד הַהוּא
נוֹקֵשׁ הָעוֹף בְּמַקּוֹרוֹ אֶת נוֹצוֹתָיו
וּמְטַהֲרָן
(וְחָתוּל בִּלְשׁוֹנוֹ לוֹקֵק שְֹעָרָיו
וּמְנַקָּן).
מִטֶּבַע יְמֵי הַבְּרִיאָה
עוֹבֵד הַנִּבְרָא אֶת הָאֱלֹהִים.
בְּכָךְ מִכְלַל הַיֹּפִי שֶׁל הָעֵצִים לְחוֹף הַשָּׁמַיִם.
וְגַם הָאֶבֶן תֵּהָפֵךְ לִכְלִי־נִגּוּן
פְּנִימִי, לִיחִידוֹת הַנִּגּוּן שֶׁל הַחֹמֶר.
בִּירוּשָׁלַיִם יִתְגַּדֵּל הָאוֹר.
אַדְמַת הַר הַמֹּר כְּגוּף
הָעוֹבֵד אֶת הָאֱלֹהִים.
הֲלֹא הִיא זְרִיחַת הָאָרֶץ הַנֶּאֱמָנָה.
עַל־כֵּן הָבוּ נָא אֶת זְרִיחַת הַחַמָּה
מִנִּי בֹקֶר,
הָבוּ נָא אֶת זְרִיחַת הָאָרֶץ
שֶׁל בֵּית הָאֱלֹהִים
מִנִּי יוֹם,
וְלַיְלָה יַעֲלֶה וְיִזְרַח הַיָּרֵחַ.
אַשְׁרֵינוּ כִּי חוֹנַנְתָּנוּ
בִּשְׁלֹשׁ זְרִיחוֹת הַקֹּדֶשׁ
שֶׁהֵן בְּמַעֲלֵה עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים.
מתוך כתב העת ‘סולם’, 14 יולי 1957
נכלל בספרה: “שובי נפשי לתכלתך”, אסיף שירים, עמ’ 8-7
היצירה מתפרסמת ב’יהי’ בשיתוף מרכז בגין במסגרת קאנון לאומי חדש, מיזם חשיפה ליצירות אמני התנועה הלאומית לדורותם. אמנים אלה, במסגרת התנועה הרוויזיוניסטית ובמסגרות נוספות, חוללו שיח תרבותי עשיר ומגוון שהודר מהזכרון הלאומי התרבותי ועטרתם כעת חוזרת.
אֶצְלֵנוּ הַגְּבָרִים חוֹנְכִים אֶת הַזְּכָרִים הַנָּשִׁים אֶת הַנְּקֵבוֹת
טִפּוֹת הַיַּיִן מַאְדִּימוֹת עַל מַפָּה לְבָנָה
בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ אִמָּא מְסַפֶּרֶת עַל טִפּוֹת הַדָּם שֶׁיַּגִּיעוּ בְּהַפְתָּעָה
אֲבָל הַתִּינוֹקוֹת הִיא אוֹמֶרֶת
“הַתִּינוֹקוֹת מַגִּיעִים מֵאֱלֹהִים”
לַבֹּקֶר רֵיחַ חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ
בַּלַּיְלָה אֶפְשָׁר לְהַחְבִּיא כָּרִית בֵּין הָרַגְלַיִם לִבְכּוֹת בָּאַמְבַּטְיָה
לֶאֱטֹם אֶת עֲנַן הַמְּבוּכָה בְּגַרְבִּיּוֹנִים
כְּשֶׁשְּׂעָרָהּ נוֹסֶפֶת מִתְגַּלָּה מִתַּחַת הַיָּדַיִם
שִׂחַקְנוּ מִשְׂחָק קָרָאנוּ לוֹ “לְהֵעָלֵם”
בָּרַחְתִּי לַשִּׂיחִים וְהִרְגַּשְׁתִּי דְּקִירוֹת בַּגּוּף
מִתְחַשֵּׁק לִי עַכְשָׁו כָּזֶה מִשְׂחָק נָעִים
כְּשֶׁאַחַי נוֹלְדוּ כָּרְתוּ אִתָּם בְּרִית
הֵם מָסְרוּ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב לֶאֱלֹהִים
בְּגִיל שָׁלוֹשׁ הֵם לִקְּקוּ דְּבַשׁ מֵעַל לוּחַ אוֹתִיּוֹת,
עֲטוּפִים בְּטַלִּית מֵחֲשַׁשׁ רוּחוֹת הַטֻּמְאָה
נֶחְצְבוּ לְתוֹךְ הֵיכַל הַמִּלָּה
לָנוּ הֻטַּל הָמוּם בְּהֶנֵּף הַשְּׁתִיקָה
(אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי: טֶרֶם אוֹרָה שֶׁל נַפְשֵׁךְ לְהַשְׁקִיט. טֶרֶם אוֹרָה)
הַשָּׁנִים הַלְּבָנוֹת הַהֵן טָבְעוּ עַצְמָן בְּעוֹר גּוּפִי. “אַתְּ חִוֶּרֶת”, אָמְרוּ לִי בִּדְאָגָה. אֲנִי צוֹחֶקֶת: זֶה לָבָן דּוֹמֵם כְּמוֹ פֶּסֶל בְּלִי חֵרוּת. בַּשֶּׁקֶט יֵשׁ מֶרְחָב מוּגָן.
אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת כִּיסַי – בַּמְּקוֹמוֹת הָאַסְטְרָטֵגִיִּים כִּיסִים הֵם הַמְּכָסִים לְקִמּוּרִי הַגּוּף. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בַּמֶּה לְהֵאָחֵז אוֹ אֵיזוֹ אֲחִיזַת עֵינַיִם
שֶׁתָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ סִבָּה לִשְׁמֹר וּקְלָף שֶׁאֶצְלִי עֲדַיִן. שֶׁיֵּשׁ אֶל מָה לְהִתְמַסֵּר, בְּמָה לְפַתּוֹת, אֵיךְ לֹא לְהִתְחַיֵּב לִכְלוּם.
לֹא פִּתְּחוּ עֲדַיִן אַפְּלִיקַצְיָה שֶׁתּוֹצִיא קְצָת שְׁטוּיוֹת מֵהָרֹאשׁ? אֵין שׁוּם סִדְרָה שֶׁמַּסְבִּירָה לִבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם חַיּוֹת בְּסֶרֶט. רַק מַנְגְּנוֹנֵי הַהֲגָנָה צְרוּבִים בָּעוֹר כְּתוּבִים בְּצָדִ”י נוּ”ן וְעַיִ”ן.
שְׁנוֹת הַחִוָּרוֹן עָשׂוּ אוֹתִי שְׁקוּפָה הָעוֹר הָפַךְ לָאוֹר: בִּלְתִּי מוּצָק. בִּלְתִּי מֻשָּׂג.
אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת כִּיסַי – בַּמְּקוֹמוֹת הָאַסְטְרָטֵגִיִּים קְלָפִים אַחֲרוֹנִים, צָמוּד לַחֲזֵה.
בַּבֹּקֶר כְּתָמִים עַל עוֹרִי
צַלְּקוֹת גַּעְגּוּעַ תּוֹחֲמוֹת
אֶת כָּל זִירוֹת הַפֶּשַׁע
שֶׁבָּהֶן נָגַעְתָּ בִּי
לִהְיוֹת אָדָם.
בֶּנְאָדָם, חֲסַר קְלִפָּה.
רַק הָאֲנִי פְּנִימִי.
צֶלֶם.
אָדָם בְּלִי שְׁכָבוֹת וְכִסּוּי.
הֶעְתֵּק הָאֱלוֹהִים.
גַּלְעִין.
לִהְיוֹת אָדָם, לְהִתְפַּשֵּׁט מֵהַגּוּף.
לִפְשֹׁט אֶת הַקְּלִפָּה.
לְהָסִיר ת’הַסִּימָן.
הַמְּסַמֵּן.
לִהְיוֹת אָדָם,
בְּלִי כֶּתֶם לָבָן, רֶקַע הַשָּׁחֹר. כֶּתֶם שָׁחֹר, רֶקַע לָבָן.
נְקֻדָּה.
אֲנִי נֶפֶשׁ מוּלֶדֶת.
בְּלִי גּוּף. רַק דְּמוּת הַגּוּף.
נוֹכֵחַ בְּחֶסְרוֹנִי.
צֶלֶם, אָדָם.
לִהְיוֹת אָדָם. עֵירֹם.
הַצֶּבַע שֶׁלִּי, הוּא צֶבַע הַגּוּף.
צֶבַע הָאֱלוֹהִים, צֶבַע הָאָדָם.
צֶלֶם בָּעוֹלָם.
תְּמוּנָה.
וְיָדוּעַ שֶׁבִּשְׁנֵי חוֹתָמוֹת נֶחְתָּם מֵצַח הָאָדָם וְהֵם שְׁנֵי סִימָנִין כְּלוֹמַר שְׁנֵי הַדָּם וְהֵם תָּו שֶׁל דְּיוֹ וְתָו שֶׁל דָּם.
וְסוֹדָם דָּם וּדְיוֹ וְעִנְיָנָם הוּא כִּי סִימַן דָּם סִימַן מָוֶת וְסִימַן דְּיוֹ סִימַן חַיִּים.
וּפֵרוּשׁ סוֹד זֶה הוּא מֵהַגּוּף כֻּלּוֹ חָמְרוֹ הָרִאשׁוֹן דַּם
נִדּוּת דַּם הָאִישׁ וְדַם הָאִשָּׁה שֶׁמִּתְנוֹעֲעִים בֵּינֵיהֶם בְּחָזְקָה עַד שֶׁתִּתְעוֹרֵר הַתַּאֲוָה וְהוּא חַם וְלַח בְּרֵאשִׁית תְּנוּעָתוֹ וּבְצֵאתוֹ לַפֹּעַל מִתְחַבֵּר אֵלָיו חֲמִימוּת גְּדוֹלָה וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.
דְּיוֹ מִתְנוֹדֵד וּמִתְנוֹעֵעַ וּמְחַבֵּר אוֹת לְאוֹת וְשֵׁם לְשֵׁם וּמִלָּה לְמִלָּה וּפְעֻלָּה לִפְעֻלָּה הַתְּנוּעָה בִּכְתִיבָה וּבְנִקּוּד וּבְדִבּוּר, דְּיוֹ יוֹרֵד מִן הַקָּנֶה וּמְצַיֵּר כָּל הַגּוּף נוֹשְׂאוֹ אוֹתוֹ יִקָּרֵא כֻּלּוֹ חֹמֶר לַנֶּפֶשׁ. וּבָזֶה דּוֹמֶה לְבוֹרְאָם.
לִבִּי מְדַבֵּר, דָּמִי הָיָה רוּחַ, רוּחִי הָיָה דָּם, וְכוֹכָבִי דָּרַךְ, דֶּרֶךְ נְבוּאָה, דֶּרֶךְ הַזָּנָב רֶכֶב הַבֶּטֶן
בֶּטֶן זָכָר עֲבוּרִי חַי מְדַבֵּר וְחַי וּבְדַבְּרוֹ חָכָם וְחָכָם בְּדִבּוּר אֵיבַר מִילָה בָּרָא פֶּה בָּרָא הַלִּמּוּד, בֵּאֵר הַלִּמּוּד מֵאִיר הַלֵּב, הַזִּכָּרוֹן, וְהַזְּכָרִים, לְבָאֵר הַכֹּל, אֲנִי זָכָר, זוֹכֵר הַכֹּל, מְבָרֵךְ ה’, מְבָרֵךְ חוֹזֶה, בָּרוּךְ מַחֲזֶה, בָּרֵךְ אֱלוֹהֶיךָ, לְבָרֵךְ אֵלֶּה.
(מצרף השכל, פ”ח)
הָאֵשׁ וְהַיָּרֵחַ, שֶׁאַחַר הוֹ יָה, וְאַחַר שֶׁהָיָה
אָחוֹר שֶׁהָיָה חוּשׁ הָרְאִיָּה שְׁטַר חוֹזֶה, חוּשׁ טֵרֵזָה
חוּט שִׁזְרָה
הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף, כְּשִׁירָה, כִּשְׁנֵי הֲפָכִים
לִגְמוּל וְעֹנֶשׁ, וְתַעֲנוּג
דִּתְנוּעָה
סרגל נגישות
כללי
זום
גופנים
ניגודיות צבעים
קישורים
Yehee — Political Poetic Journal