שירה

קלסטרופוביה

אָדָם קָטָן מְבַקֵּשׁ 

פִּנָּה קְטַנָּה לָגוּר בָּהּ

אִשָּׁה קְטַנָּה לָגוּר אִתָּהּ

לִבְנוֹת אִתָּהּ אֶת בֵּיתוֹ.

 

אָדָם קָטָן רוֹאֶה

בְּפִנָּה קְטַנָּה, בְּאִשָּׁה קְטַנָּה – 

כָּל עוֹלָמוֹ.

 

אָדָם קָטָן חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת קְטַנִּים

יְשָׁרִים אֲפֹרִים רְגִילִים

כְּמוֹ סִכּוֹת, כְּמוֹ מְחָטִים.

 

אִשָּׁה אַחַת מְבַקֶּשֶׁת

לֹא לִהְיוֹת קְטַנָּה,

חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים

וּמַעֲשִׂים גְּדוֹלִים

לַחֲווֹת וּלְהַבִּיעַ אֶל הַחוּץ אֶת הַפְּנִים.

 

אָדָם קָטָן וְאִשָּׁה אַחַת

חַיִּים בְּבַיִת אֶחָד

הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּהּ בּוּעוֹת יָפוֹת,

הָרְצוֹנוֹת שֶׁלּוֹ סִכּוֹת

דּוֹקְרוֹת אֶת הַבּוּעוֹת שֶׁלָּהּ

כְּשֶׁהֵן מִתְנַפְּצוֹת הִיא בּוֹכָה

הִיא לֹא רוֹצָה שֶׁהוּא יִרְאֶה אֶת הַדְּמָעוֹת.

 

בִּשְׁבִילוֹ דְּמָעוֹת הֵן קְטַנּוֹת, פְּשׁוּטוֹת

עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ, עַל תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא צָלַח,

בִּשְׁבִילָהּ דְּמָעוֹת הֵן כְּאֵב עָמֹק שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח, 

אֵיךְ אָדָם קָטָן חַי עִם מִסְגֶּרֶת שֶׁל אִשָּׁה קְטַנָּה,

וְכָל מָה שֶׁהִיא רוֹצָה חוֹוָה וּמַרְגִּישָׁה

שֶׁלֹּא נִכְנָס אֶל הַמִּסְגֶּרֶת שֶׁהוּא בָּנָה,

מִתְפּוֹרֵר עַל הָרִצְפָּה עַל הַקִּירוֹת

הַחוּצָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת

הִיא רוֹצָה לָצֵאת וּלְהַגְשִׁים אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת.

חופש הפרט